מה זו כלכלת חלטורה?
כלכלת חלטורה (Gig Economy), גיג אקונומי, כלכלת הגיג, או כלכלת הפלטפורמה, הם שמות שונים לשיטה של העסקת אנשים, כשהחיבור בין נותן השירות לבין המקבל הוא באמצעות אפליקציות.
שליח, אינסטלטור, נגר או רואה חשבון - כולם יכולים להתחבר היום גם כך וזהו ללא ספק החידוש הגדול בעולם העבודה.
הגלובליזציה, הסמארטפון,חשיפת המשק לתחרות בינלאומית ואפילו הקורונה והמגבלות שהיא הציבה בפני רבים - כל אלה מתחברים לחלום של המילניאלס לעבוד רק שעה ביום במקום שמונה וכולם ביחד הגבירו את ההתפתחות של חברות כוח אדם, את תופעת החוזים האישיים ולבסוף את כלכלת הגיג או החלטורה.
בין אם מדובר בהשכרת דירות, נסיעת מוניות או שליחויות של ארוחות וקניות - זוהי עבודה שמנוהלת ומאורגנת באמצעות פלטפורמות דיגיטליות, על בסיס עבודה של פרילנסרים (עובדים עצמאיים) וכמעט תמיד על בסיס טכנולוגיות הפועלות דרך האינטרנט, כמו אתרים, פלטפורמות ואפליקציות.
הכלכלה הזו פתחה שער לפרילנסרים חרוצים, לעבוד מהבית או להשכיר אותו ולהרוויח כמעט כאילו הלכו יום יום לעבודה. או כאילו פתחו עסק, שכרו מקום, שילמו חשבונות, ניהלו מלאי והעסיקו עובדים - אבל בעצם ללא כל המטלות וההוצאות הללו.
כי אם מסתכלים על זה באופן סוציאלי, אז החברות הללו מעסיקות מאות ואף אלפי עובדים, אבל ללא הזכות של אותם עובדים לקבל הכרה כעובדי החברה, מה שהולך ומחייב אותן לתת להם את הזכויות הסוציאליות הנובעות ממעמד כזה.
כשחברת פלטפורמה כמו Airbnb, Uber, Gett או Wolt מחתימה את הפרילנסרים על הסכם עבודה זה בסדר. אבל כשהיא מתייחסת אליהם בחוזה כפרילנסרים ובכל מצב אחר הם היו כן עובדים שלה, זהו הסכם מקפח. בכך היא שוללת מהם למעשה את מעמדם האמיתי כעובדים ואת הזכויות הסוציאליות שהיו מקבלים בתור שכאלה.
החברות הללו טוענות שמה שהשתנה הן שיטות העבודה וזאת בעיקר בזכות הקידמה הטכנולוגית. מבחינתן דווקא מגפת הקורונה הוכיחה לעולם עד כמה השתנתה סביבת העבודה בעולם המודרני ושוק העבודה וחוקי העבודה הם שצריכים להתאים את עצמם לפלטפורמות הטכנולוגיות החדשות שהתפתחו בעולם בשנים האחרונות.
כלכלת חלטורה (Gig Economy), גיג אקונומי, כלכלת הגיג, או כלכלת הפלטפורמה, הם שמות שונים לשיטה של העסקת אנשים, כשהחיבור בין נותן השירות לבין המקבל הוא באמצעות אפליקציות.
שליח, אינסטלטור, נגר או רואה חשבון - כולם יכולים להתחבר היום גם כך וזהו ללא ספק החידוש הגדול בעולם העבודה.
הגלובליזציה, הסמארטפון,חשיפת המשק לתחרות בינלאומית ואפילו הקורונה והמגבלות שהיא הציבה בפני רבים - כל אלה מתחברים לחלום של המילניאלס לעבוד רק שעה ביום במקום שמונה וכולם ביחד הגבירו את ההתפתחות של חברות כוח אדם, את תופעת החוזים האישיים ולבסוף את כלכלת הגיג או החלטורה.
בין אם מדובר בהשכרת דירות, נסיעת מוניות או שליחויות של ארוחות וקניות - זוהי עבודה שמנוהלת ומאורגנת באמצעות פלטפורמות דיגיטליות, על בסיס עבודה של פרילנסרים (עובדים עצמאיים) וכמעט תמיד על בסיס טכנולוגיות הפועלות דרך האינטרנט, כמו אתרים, פלטפורמות ואפליקציות.
הכלכלה הזו פתחה שער לפרילנסרים חרוצים, לעבוד מהבית או להשכיר אותו ולהרוויח כמעט כאילו הלכו יום יום לעבודה. או כאילו פתחו עסק, שכרו מקום, שילמו חשבונות, ניהלו מלאי והעסיקו עובדים - אבל בעצם ללא כל המטלות וההוצאות הללו.
הבעייה בכלכלה כזו
אבל יש גם צד בעייתי בגיג אקונומי והוא מתמקד בעיקר בביקורת הקשה כנגד מודל ההעסקה של החברות הללו. המודל הזה מסווג אותם כ"עצמאים", לרוב באופן שאינו אמיתי ולכן פוגע בתנאים הסוציאליים שלהם.
כי אם מסתכלים על זה באופן סוציאלי, אז החברות הללו מעסיקות מאות ואף אלפי עובדים, אבל ללא הזכות של אותם עובדים לקבל הכרה כעובדי החברה, מה שהולך ומחייב אותן לתת להם את הזכויות הסוציאליות הנובעות ממעמד כזה.
כשחברת פלטפורמה כמו Airbnb, Uber, Gett או Wolt מחתימה את הפרילנסרים על הסכם עבודה זה בסדר. אבל כשהיא מתייחסת אליהם בחוזה כפרילנסרים ובכל מצב אחר הם היו כן עובדים שלה, זהו הסכם מקפח. בכך היא שוללת מהם למעשה את מעמדם האמיתי כעובדים ואת הזכויות הסוציאליות שהיו מקבלים בתור שכאלה.
החברות הללו טוענות שמה שהשתנה הן שיטות העבודה וזאת בעיקר בזכות הקידמה הטכנולוגית. מבחינתן דווקא מגפת הקורונה הוכיחה לעולם עד כמה השתנתה סביבת העבודה בעולם המודרני ושוק העבודה וחוקי העבודה הם שצריכים להתאים את עצמם לפלטפורמות הטכנולוגיות החדשות שהתפתחו בעולם בשנים האחרונות.
