הריקודים של אנשי השבטים נועדו לציין שמחות והצלחה בציד ובחקלאות. הם מתפללים ליבול טוב בשדות ולגשם מספיק, לחתונה וללידה. הריקוד הוא דרך לתקשר עם כוחות עליונים שיוכלו לסייע במקרים הללו.

אבל הריקוד מהווה אצל בני השבטים את אחת מצורות הבידור והחגיגה הכי פופולריות. הוא לא מחייב כמעט דבר, מלבד קצב ורצון לרקוד.


הנה ריקוד שבטי במדינת בוטסואנה:

https://youtu.be/coCeJllwLRw


ריקוד הקפיצות של גברי שבט המסאי באפריקה:

https://youtu.be/OMiY-tjGnZU


ובאוגנדה:

https://youtu.be/N7tq8emKPII

ריקוד הסווינג (Swing dance) הוא למעשה קבוצה של כמה ריקודי סווינג. אלה היו כמה ריקודים ייחודיים שכוללים את ריקודי הצ'רלסטון, הלינדי הופ ועוד.

בין השנים 1920 ל-1940 נהגו לרקוד אותם לצלילי מוסיקת הסווינג, המוסיקה לריקודים שנוגנה בידי התזמורות הגדולות ("ביג בנדס"). המוסיקה הזו, שנולדה והתפתחה בניו-אורלינס ובשכונת הארלם בניו-יורק, הפכה לסגנון הבולט ביותר של מוסיקת הג'אז, ברחבי ארצות הברית של אותם ימים.

ממש כמו מוסיקת הסווינג, גם ריקוד הסווינג התבסס על מקצבים אפרו-אמריקאיים שנשמרו ועברו התפתחות בדרום ארה"ב, אזור בו התרכזו הרבה עבדים לשעבר.

הריקודים הללו נתנו מקום רב לאלתור ולביטוי אישי והתאפיינו באנרגיה ושמחה. באותן שנים האהדה לריקודי הסווינג הניבה את מה שכונה אז "שיגעון הסווינג". רבים נהגו לרקוד אז את הסווינג, כשתזמורות הביג-בנד שידרו ברדיו ובטלוויזיה של אותם ימים הופעות סווינג שלמות שאיפשרו להמונים לרקוד לצליליהן.

אפילו בגרמניה הנאצית של היטלר רקדו אז סווינג, למורת רוחו של הדיקטטור שנלחם בתנועת הנוער המחתרתית שכינתה את עצמה "נערי הסווינג". חבריה הסתכנו אז במוות, כשנהגו להפר את החוק הגרמני ולרקוד סווינג אמריקאי (ראו בתגית "נערי הסווינג").

עם עליות וירידות, אבל באופן מתמיד יחסית, נמשכה ההתלהבות מהריקודים לצלילי המוזיקה הסוחפת הזו, עד לשנות ה-40.

התקופה שאחרי תום מלחמת העולם השנייה הביאה לדעיכה הדרגתית וברורה של ריקודי הסווינג. אחרי המלחמה ובהתאם לשינויים במוסיקה הפופולארית, החליפו ריקודי הרוק-אנד-רול את הסווינג בתור הלהיט החדש ברחבות הריקודים. כמו מוסיקת הרוקנרול, גם הריקודים הללו שאבו מריקודי הסווינג, גם תנועות וגם אנרגיה והתלהבות.

לירידת קרנו של הריקוד הביאה גם ירידתה של מוסיקת הסווינג כסגנון הג'אז המוביל, לטובת סגנון הביבופ (Bebop) שכבש את עולם הג'אז בשנות ה-50.

בשנות ה-80 החלו רקדנים להחיות את הריקוד. במיוחד היו פעילות בכך קבוצות רקדנים בארצות שונות, כולל ארצות הברית, אנגליה ושוודיה. בעזרת רקדני עבר שלימדו וחיברו אותם למסורת הגדולה ההיא, הן הצליחו להחיות את הסווינג ולהביאו שוב להצלחה יחסית ולפעילות הנמשכת גם היום.

באופן מסוים עברו מאז ריקודי הסווינג התפתחות וכיום נכללים בהם גם ריקודי ג'אז המקוריים שנוהגים לרקוד לבד (סולו) וריקוד הבלוז האיטי.


הנה ריקודי הסווינג:

https://youtu.be/mHANNkKBSNU


כך זה נראה בקולנוע:

https://youtu.be/TOPSETBUgvQ


והיום:

https://youtu.be/26-1t15R_MU


להקת ריקוד מקצועית בתל אביב:

https://youtu.be/QNppCfa_oRs


ופרסומת ללהקת סווינג בלונדון:

https://youtu.be/SjxwotSIbsk

למעשה האדם תמיד רקד, אפילו לפני שהיה אדם. את הריקודים (Dances) אפשר הרי לראות גם אצל בעלי חיים, בטקסי החיזור שלהם. אצל האדם הם חלק בלתי נפרד מאירועי הפולחן והתרבות השונים.

הריקוד הוא אחת מצורות האמנות והבידור העתיקות ביותר של המין האנושי. ציורי מערות מראות שהאדם רקד עוד מימי האדם הקדמון. מקצבים ושירה כמו גם הריקוד שהתלווה אליהם, היו אהובים מאד במערות וביערות שבהם התגורר אז האדם.

פעמים רבות נהגו בני האדם הקדמון לרקוד לפני היציאה לציד או לקרב, כחלק מהחגיגות, האמונה בכוחות עליונים ולצרכים החברתיים של גיבוש והתכוננות לסכנה.

משם התפתחו הריקודים לצורת תרבות ובילוי מקובלת בכל תרבות אנושית שהיא. הריקודים שרתו צרכים רבים, מפולחן, חיזור, חגיגות ושמחות ועד לשימור המסורת והתרבות של הקהילות, מהעולם העתיק ועד כל התרבויות והארצות של היום.


הנה ריקוד משוער ממצרים העתיקה ששוחזר אחרי מחקר מעמיק:

https://youtu.be/k2CJew86cOg


ריקוד ההאקה של המאורים, ככל הנראה קרוב לריקודים קדומים:

https://youtu.be/BI851yJUQQw


ריקוד וודו בהאיטי:

https://youtu.be/afOZMwJox3w


ריקוד מסין העתיקה:

https://youtu.be/yJcNbkA1jvc


הריקוד הוא מרכיב חשוב במיוזיקל הקולנועי, כמו בלקט הזה:

https://youtu.be/84SwKM6KfaU


והיום כולם רוקדים - האמנות בלי שפה או גבול:

https://youtu.be/jLRJKKHNueI

הם שניים מהרקדנים הגדולים בכל הזמנים. ג'ינג'ר ופרד (Ginger and Fred) היה הכינוי של צמד השחקנים הידועים פרד אסטר וג'ינג'ר רוג'רס. הוא הביא לחיבור ביניהם את המיומנות בריקוד והיא - את הזוהר, רוח הנעורים והשובבות המעט קשוחה שלה.

החיבור ביניהם היה אחד הלהיטים התרבותיים בקולנוע של שיא תקופת המיוזיקלס, סוגת הסרטים המוזיקליים של שנות ה-30 של המאה ה-20.

הצמד נולד כשהשחקנית בת ה-19 ג'ינג'ר רוג'רס פגשה בפרד אסטר. היא הייתה רקדנית, שחקנית וזמרת במחזות זמר וסרטים מוזיקליים. הוא נשכר כדי להדריך את רקדני אחת ההפקות שבהן השתתפה.

מכאן החלה רוג'רס לרקוד עם פרד אסטר והשניים זכו להצלחה גדולה בארצות הברית של שנות ה-30. אלה היו שנות השפל הכלכלי של טרום מלחמת העולם השנייה. השניים עשו עשרה סרטים. הם ביצעו בהם סך הכל 33 ריקודים זוגיים, אבל הריקודים הללו הפכו לקלסיקה וצוטטו בהמשך בשלל סרטים ומחזות זמר.

בעתיד הוא יעיד על רוג'רס שיותר מתנועות הריקוד שלה, היה לה כישרון טבעי וחן, שאיפשרו לשניים להשתלב באופן מושלם. ההיילייט של ריקודיהם היו תנועות המשיכה-דחייה שחזרו בהם כמוטיב קבוע. אסטר הודה שלא הצליח לשחזר עם שחקניות אחרות, את קסם הריקודים שלו עם רוג'רס.

בדיעבד, השניים יצרו בסרטים הללו סוגת ריקודים ייחודית. בלטה בה ההשלמה ההדדית ביניהם.

החיבור בין ג'ינג'ר ופרד בין 1933 ל-1939, הפך למודל של שיתוף פעולה זוגי בקולנוע. היותם של השניים גם זוג בחייהם הפרטיים, הפכה את רוג'רס ואסטר למושא סיקור קבוע ולוהט של הצהובונים, עיתוני הרכילות.

למעשה, משחקי הרתיעה והמשיכה ביניהם, שהיו אחד הסממנים שאפיינו את קטעי הריקוד של השניים, שיקפו באופן מסוים גם את חייהם. בשנות ה-40 הם נפרדו ורוג'רס החלה לשחק לבדה ואף זכתה באוסקר.

אגב, כיום יש על שם השניים בניין משרדים בפראג שבצ'כיה. כינויו הרשמי של הבניין הוא "בית השיכור", אבל רבים קוראים לו "הבית הרוקד" או "ג'ינג'ר ופרד". יזם את הקמתו נשיא צ'כיה ואצלב האוול.


הנה צמד הרקדנים ג'ינג'ר ופרד:

http://youtu.be/MsS7B8nyw5Y?t=59s


ריקוד סווינג מהמם:

https://youtu.be/mxPgplMujzQ


ו"הבית הרוקד" בפראג, שמעוצב בדמותם וזכה לכינוי "ג'ינג'ר ופרד":

http://youtu.be/hlZA8bTvpiw

ההגדרה של מחול היא כל ריקוד המיועד לביצוע מול קהל, כולל על מסך כלשהו, כמו טלוויזיה וקולנוע. מכאן שהמחול הוא אמנות. והבלט, או הבאלט (ballet) נחשב לצורת המחול הוותיקה ביותר של התרבות המערבית.

תולדות הבלט מתחילים בתקופת הרנסאנס, באיטלקיה של המאה ה-15. לאחר מכן אימצו אותו בחצר של המלכה קטרינה דה מדיצ'י והבלט, שעדיין לא נקרא כך, התפשט באיטליה.

מכאן הגיע המחול המסוגנן והעדין לצרפת, בה גם זכה בשם הזה. המעניין הוא שהמילה בצרפתית "בלט" מקורה במילה האיטלקית "balleto" שמשמעותה ריקוד קטן, או הקטנה של המילה "ballo", בלטינית "לרקוד".

אחרי איטליה וצרפת יצא ריקוד הבלט והפך לפופולרי בכל אירופה. הוא הגיע גם לרוסיה, בה הוא התקבל בהתלהבות אמנותית רבה והתפתח לרמות גבוהות במיוחד של איכות והשקעה. בימינו מדברים על להקות הבלט הרוסיות בתור להקות בלט אולי הטובות ביותר בעולם.

אם עד אז שימש הבלט בעיקר כליווי לקונצרטים של מוזיקה קלאסית או אופרה, בתחילת המאה ה-19 החלו לכתוב מחזות שהבלט עמד במרכזם, כאמנות עיקרית ועצמאית. אז גם גדל מספר הרקדנים בהתמדה והבלט התפתח יותר ויותר.

ובתקופה הרומנטית הפכה רוסיה לפעילה מאוד בעולם הבלט. הוקמו בה אז לא מעט להקות בלט ונוצרו כוראוגרפיות מעולות ליצירות מוזיקליות שכתבו מלחינים רוסיים, בעיקר צ'ייקובסקי. בין היצירות שנכתבו לבלט היו "מפצח האגוזים" ו"אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי והמחולות "ציפור האש" ו"פולחן האביב" של סטרווינסקי.

לאופנה החדשה מצטרפים גם מלחינים בצרפת, כמו ליאו דליב, המתחילים באותה תקופה לכתוב גם הם מוסיקה לבלט. אליהם יצטרפו גם ראוול, דביסי וקלוד סאטי הצרפתים.

במהלך אמצע המאה ה-20 הפך הבלט בהדרגה מאמנות שממנה נהנים בעיקר בני המעמד הגבוה, לכזו הנפתחת בהדרגה לקהל הרחב.

במהלך המאה הזו תרמה התפתחות הבלט להפיכתו לסגנון אמנותי מהמרכזיים בתרבות המערבית. בין להקות הבלט המובילות כיום בעולם נמצאות להקות "הבולשוי בלט" ו"הניו-יורק סיטי באלט".


הנה סיפורו ההיסטורי של הבאלט (מתורגם):

https://youtu.be/OEekFTj5PvU


מצגת על תולדות הבאלט:

https://youtu.be/5aJheLRReE8


וסקירה היסטורית של ההיסטוריה של הבאלט:

https://youtu.be/2GwEY7TWm7Y

אלווין איילי (Alvin Ailey) היה רקדן וכוריאוגרף אמריקני ממוצא אפרו-אמריקני. לאחר שלמד מחול והצליח בתור רקדן וכוריאוגרף בלהקות שונות, הוא פיתח לו סגנון ריקוד וגישה מקוריים משלו.

אבל איילי הרגיש שלא מתאפשר ביטוי מספיק לרעיונותיו בתחום המחול. לבסוף בשנת 1958 הקים איילי את להקת המחול האמריקאית אלווין איילי, שהורכבה בתחילה מרקדנים אפרו-אמריקאים ושילבה סגנון אפריקאי בריקודיה. בהמשך הצטרפו גם רקדנים יפנים ולבנים והיא שילבה ריקודים מהמחול האתני והמודרני.

איילי שהפך כוריאוגרף מבוקש בעולם כולו יצר יצירות מרתקות וייחודיות שחלקן נחשבות פורצות דרך. סימן ההיכר שלהן היתה התפאורה המינימלית והמאפיינים העממיים. יצירת הדגל של איילי "תגליות" התפרסמה בכל העולם והיא נחשבת יצירת מחול קלאסית ופורצת דרך.


הנה קדימון מסרט תיעודי על אלווין איילי:

https://youtu.be/fo-zAzir0oM


כך הוא הופך למאסטר של ריקוד מודרני:

https://youtu.be/hEvaDNIjgh4


עוד יצירה בביצוע להקתו:

https://youtu.be/0f4wtD8eXNk


קטע מ"הנהר" של אלווין איילי:

https://youtu.be/iDyfWg4PRFY


סרטון תיעודי על חייו:

https://youtu.be/Uj_qoMzTgpY?long=yes


וכוריאוגרפיה מפורסמת של אלווין איילי:

http://youtu.be/XezU_P7vGx4?t=3s?long=yes

רגליים נשלחות לצדדים, מתעוותות בסגנון ומתכופפות בשלל כיוונים - הוא היה להיט בשנות ה-20 הסוערות, של המאה הקודמת. ריקוד הצ'ארלסטון (Charleston), אחד מהמוצלחים שבקבוצת "ריקודי הסווינג", היה ממש הסמל של הדור הצעיר בתקופה זו, שאנו מכירים כ"תקופת הג'אז" או "עידן הסווינג".

הריקוד הסוער תפס במהירות את כל אירופה והתאים היטב לזמנים. הכיצד? - הוא פשוט לא התאים לשמלות ארוכות, שכן חייב את הרוקדים בתנועות רגליים ואגן מהירות ואנרגטיות. לכן התפתחו, כאילו לכבודו, שמלות קצרות יותר, לימים יקראו להן "מידי", שיאפשרו לנשים לרקוד צ'רלסטון בחופשיות.

התקופה התאימה גם היא ככפפה לצ'ארלסטון. אנו מכירים את "שנות העשרים הסוערות" בתור העידן שבין שתי מלחמות העולם, אבל בני התקופה לא ידעו על המלחמה הבאה וראו את התקופה כזו שאחרי המלחמה הגדולה והאיומה, שלימים תיקרא מלחמת העולם הראשונה.

העידן כולו היה של שבירת המוסכמות ופריצת הגבולות, שכן העולם ובמיוחד הנשים שבו, הלכו והשתחררו מכבליה הנוקשים של התקופה הויקטוריאנית. המאבק לשחרור האישה כבר החל והנשים גילו במלחמה את כשלונו של הסדר העולמי הגברי, המבוסס על כוח, הרג ואכזריות בלתי נתפסת. העניין היה לחיות את החיים עד תום!

וכך רקדו הנשים את הריקוד החדש והמשוחרר, בתחילה אגב, כריקוד נשי בלעדי ורק בהמשך כריקוד זוגי. עם גבר... הבגדים והלבוש נעשו קלילים וכמוהם גם כללי ההתנהגות בחברה וחוקי הנימוס, שהלכו והשתחררו במהירות. נוצרו לו מגוון של גרסאות וביצועים אבל הוא עדיין היה סוער, אפילו וירטואוזי ומהיר מאד, בסביבות 350 פעימות בדקה!

לצ'ארלסטון התאימו המקצבים הסוערים של סגנון הג'אז והוא נוגן ובוצע על ידי מיטב תזמורות הג'אז ולהקות הריקודים של התקופה. הצ'ארלסטון היה אמנם ריקוד לבן, אבל המקצב הגיע ככל הנראה ממוסיקה שחורה או קובנית . כך או כך, הריקודים לצלילי ה-Big Band, שנתנו אז את הטון, היו פשוט מושלמים לנשים המשוחררות ולגברים הרוקדים איתן בקצב.

מקור שמו של הריקוד הוא בשיר The Charleston מאת ג'יימס פ. ג'ונסון, שהושפע מביקורו בעיר צ'ארלסטון בקרוליינה הדרומית. השיר התפרסם בברודוויי, במחזה Runnin' Wild, שהוצג בשנים 1923-1924.


הנה ריקוד הצ'ארלסטון:

https://youtu.be/ZRsan_COiD0


המיומנות והווירטואוזיות:

https://youtu.be/psch9N4PmO4


ריקודים בסגנון הטוונטיז:

https://youtu.be/XBJXSwJtx9o


אוסף מרהיב של תנועות הצ'רלסטון:

https://youtu.be/DHzE4mBQTqs


צ'ארלסטון אותנטי בסגנון שנות העשרים:

https://youtu.be/pUpAcPAipDA


וברחובות רקדו כך את הצ'רלסטון, כדי לבדר את העוברים והשבים:

https://youtu.be/KZrEaGGIfiU

סווינג הייתה מוסיקה לריקודים שנוגנה בידי התזמורות הגדולות ("ביג בנדס"). הסווינג התפתח בין שנות ה-20 וה-40 של המאה הקודמת באמריקה, כולל בשנות מלחמת העולם השנייה.

את הסווינג ניגנו התזמורות מעיבודים כתובים ומדוייקים וכמעט ללא אילתורים. זו הייתה מוסיקה פופולארית ביותר ומנצחי ומנהיגי התזמורות הללו היו הכוכבים הגדולים של התקופה.

על תזמורות הג'אז הללו ניצחו גדולי הג'אז של התקופה, ביניהם פלטשר הנדרסון, צ'יק ווב, בני גודמן, דיוק אלינגטון, קאונט בייסי וגלן מילר - מי שהפך הכוכב הגדול והמצליח ביותר של עידן התזמורות. בתזמורות הסווינג הגדולות ישבו רבים מהנגנים שבהמשך יהפכו לכוכבי הג'אז הגדולים, לאחר שהתזמורות הגדולות יירדו, לטובת הרכבים קטנים ומצליחים יותר.

רבים נהגו לרקוד אז את הסווינג. תזמורות הביג בנד שידרו בטלוויזיה של אותם ימים הופעות סווינג שלמות וההמונים רקדו. כשהתזמורות הללו נדדו בארצות הברית להופעות, התגלה למוסיקאים שהם יצרו את המוסיקה והריקוד האמריקאים החדשים.

אפילו לגרמניה הנאצית הגיע הסווינג בגדול, כשתנועת נוער מחתרתית שכינתה עצמה "נערי הסווינג" נהגה לרקוד סווינג, בניגוד לחוק הגרמני ולתיעוב של הנאצים כנגד מוסיקה אמריקאית והסתכנה בכך במוות (קראו על כך באאוריקה בתגית "נערי הסווינג")...

כיום הסווינג נחשב לאחד מאבות הרוקנ'רול ולמנבא של ההצלחה העצומה שלה תזכה מוסיקת הרוק בכלל.


הנה הסבר על הסווינג:

https://youtu.be/31JgwfP15kw


תולדות מוסיקת הסווינג:

http://youtu.be/F9B44JUwr74


תזמורות הסווינג הגדולות:

http://youtu.be/IebackS9RPc?t=5s


גם היום יש מי שממשיכים את המסורת:

https://youtu.be/cY0ZZkBOHaU


ובעולם הבידור הגלובלי הסווינג כבר מזמן הפך לסטייל - כאן ביוון:

https://youtu.be/pKGSOAqvmUw

הבאלט הוא סגנון מחול עדין וקלאסי שהתפתח לראשונה בצרפת, בחצר המלך לואי ה-14. במשך כ-500 השנים שלאחר מכן הוצג הבאלט כליווי לאופרות ולקונצרטים של מוסיקה קלאסית.

את הבלט מלווה עד היום מוסיקה קלאסית, לרוב בליווי תזמורת שלמה.

רק בתחילת המאה ה-19 החלו מלחינים לכתוב יצירות מחול לבאלט, כולל יצירות מעולות וחשובות, כמו "מפצח האגוזים" ו"אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי והמחול "ציפור האש" של סטרווינסקי.

כך התפתח הבאלט והפך לסגנון אמנותי מוביל בתרבות המערבית. כיום קיימות להקות באלט חשובות בעולם כולו, כמו להקת "הבולשוי בלט" ו"הניו-יורק סיטי באלט".


הנה סיפורו ההיסטורי של הבאלט (מתורגם):

https://youtu.be/OEekFTj5PvU


ריקוד באלט קלאסי מתוך "אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי:

http://youtu.be/ILIaLxpgAOY


סיום "אגם הברבורים" היפה:

http://youtu.be/SXJawzOLS3k


ומעט מהחזרות על ריקוד בלט שכזה:

http://youtu.be/VTmGlaJABNA?t=8s

כבר שנים רבות אוהד נהרין הוא הכוריאוגרף הראשי של להקת בת-שבע. הוא נחשב לאחד מיוצרי המחול המוערכים בעולם. בשנות ה-90 הוא זכה להגדרה "אחד מחמשת הכוריאוגרפים המובילים בעולם", על ידי העיתון החשוב "הניו יורק טיימס". הוא גם זכה במגוון של פרסים ותארים, כולל פרס ישראל ודוקטור כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

אוהד פיתח שפת תנועה בשם "גאגא". בשיטה זו עובדים רקדניו של אוהד לחלוטין ללא מראות, בניגוד למקובל בעולם המחול, על גופם שלהם. נהרין טוען שהשיטה מתאימה, כדרך עבודה גופנית, לכל אחד. בשיטה זו אחד הרעיונות הוא עבודה על גוף הרקדן, כדרך לחזק, להגמיש ולייעל את הגוף ואת הדמיון והחושים של הרוקד. רקדנים רבים מתארים אותה כגישה שמעניקה חוויית חופש והנאה רבה לרקדן.


הנה דבריו של אוהד נהרין על תנועת הגאגא:

http://youtu.be/OGPG1QL1vJc?t=6s


הסבר לעבודה בשיטת הגאגא:

http://youtu.be/ZzXhcNFXwYM


פרומו לריקוד "סשן" של להקת בת-שבע:

http://youtu.be/UcMiuOTpKNs


קטעים מהמחול "החור" של נהרין:

http://youtu.be/zOMl5l6kEg8


ודברים של אוהד נהרין על אהבת הריקוד (עברית):

http://youtu.be/yh5WFiK0obk

לאורך תולדות המוסיקה הייתה המנגינה הדבר החשוב ביותר במוסיקה המערבית. במאה ה-16 הפכה גם ההרמוניה הטונלית למרכיב חשוב ביותר במוסיקה של אירופה. מופע הבכורה של "פולחן האביב" היה אולי האסון האמנותי המפורסם ביותר בהיסטוריה של המוסיקה. הקהל ששמע מוסיקה מוזרה במקום מה שציפה והיה רגיל לקבל ממלחינים קלאסיים, קרא בוז והשתולל מזעם. במקום תרבות, עידון ואלגנטיות הוא הציגה היצירה מחול ומוסיקה פולחניים, עם סממנים של עבודת אלילים, הקרבת קורבנות אדם, יצרים חייתיים ומוסיקה שנשמעה יותר כרעש משונה ולעגני מאשר יצירה קלאסית. המהומה שפרצה באותו ערב היוותה תפנית בעולם המוסיקה. במקום שתקבור את היצירה ותחביא אותה במגירות העמוסות יצירות שכשלו, שינתה היצירה הזו את עולם המוסיקה והוכרה כחלוצת המוסיקה המודרנית. זו היתה הפעם הראשונה שמוסיקה לא נעמה לאוזן בכוונה, הכילה מקצבים הפוכים, חזרות שוב ושוב על הפעמה, שינויי משקל מטורפים, לא מנגינה וללא מהלך הרמוני, הדגשות לא צפויות וצליל פרימיטיבי ולא נעים לאוזן.

זו הייתה בדיוק מטרתו של סטרוינסקי ובכך הוא גם שרת את יצירת המחול שלה כתב את המוסיקה - יצירה שכללה תנועות פרימיטיביות וגסות במכוון, בלי העידון של הבאלט הקלאסי, בלי התפקידים של גברים ונשים, בלי זוגות וסולואים ועם כפות רגלי הרקדנים על הבמה ולא בפוזיציות מחול.

משום שהמלחין הנועז הזה עמד בהתקפות הארסיות של מבקריו ולבסוף משך עמו את כל עולם המוסיקה, הוא נחשב אחד מגדולי המוסיקה ואחריו כבר לא נשמעה המוסיקה כמו קודם.


הנה "הערצה האדמה" - החלק הראשון מהיצירה של סטרוינסקי "פולחן האביב":

http://youtu.be/phIRRINOF-M


אותו הקטע עם רקדנים במחול המקורי של הכוראוגרף ניז'ינסקי, מלהקת המחול של דיאגילב:

http://youtu.be/jF1OQkHybEQ


והדגמה לתיאורים הנפלאים מפטרושקה של סטרווינסקי:

https://youtu.be/DYsWMk8ymWA

הייתם פעם במסיבה שנסגרה בגלל הרעש? קרה שלא אהבתם את המוסיקה? או שהיא הייתה חזקה לכם? או חלשה?

מסיבת אוזניות (Silent disco) היא מסיבה שאין בה רמקולים. במקום המוסיקה מהרמקולים, מצוידים כל המשתתפים בה בזוג אוזניות אלחוטיות, שאליהן משודרת המוסיקה לריקודים. מסיבות כאלה חביבות על שוחרי איכות הסביבה, שמעדיפים לצמצם כך את "זיהום הרעש" שגורמות מסיבות הרמקולים הרועשות. במסיבות הפתוחות שבחופי גואה בהודו, מקיימים כבר שנים מסיבות כאלה, בשל ההגבלות שהטילה הממשלה על עריכת מסיבות ורעש במקומות פתוחים.

מסיבת הריקודים באוזניות משודרת רק אליהן ובמרבית המקרים לא שומעים מסביב דבר. המעניין הוא שבמסיבה כזו ניתן לשדר לאוזניות במספר ערוצים שונים. כך יכולים לשמוע הרוקדים בטווח השידור מוסיקה שונה, שמשודרת ממספר די ג'ייז שונים. וכך במסיבה אחת ניתן לרקוד בו-זמנית גם טראנס, גם היפ הופ וגם דאבסטפ. כל משתתף יכול להחליש ולחזק כרצונו את המוסיקה באוזניות שלו ולבחור איזו מוסיקה לרקוד ולשמוע - הכל בלחיצה על כפתור באוזניות.

היתרון שבמסיבות אוזניות הוא היכולת לקיימן גם בנסיבות שבהן רעש יפריע לאנשים מסביב. כך הן למשל מאפשרות לקיים מסיבות רחוב נטולות רעש שמתקיימות גם בשעות שבהן רעש פומבי ומוסיקה רועשת עלולים להפריע. הפסקת השימוש במערכות הגברה וברמקולים רועשים היא ברכה גם לשוחרי בריאות, שאינם מעוניינים לפגוע בשמיעה של המשתתפים.

כבר בשנת 1969 חזה סרט מדע-בדיוני פיני את מסיבות האוזניות. הסרט ששמו "Ruusujen Aika" היה הראשון להציג את מה שנחשב מסיבת האוזניות הראשונה אי-פעם.

בישראל מתקיימות לעיתים מסיבות רחוב כמסיבות אוזניות. הן פותרות את בעיית הרעש ולא פעם מהוות פיתרון מצוין להעדפות הסגנון השונות של משתתפים אקראיים ברחוב.


הנה מסיבת האזניות, רק שימו לב שהמוסיקה נוספה רק לסרטון בלבד כי במציאות שומעים דממה:

https://youtu.be/CSUmopDW1GE


די ג'יי מסביר כיצד מפעילים מסיבת אוזניות:

https://youtu.be/ejOWd6QUSaA


הרוקדים מתלוננים שהמסיבה הזו היא לא חברתית:

https://youtu.be/zQUTxirnl4M


ובחיוך - כך היא נשמעת:

http://youtu.be/2v33W2h8HJI

הוא היה ללא ספק גאון הכוראוגראפיה של עולם הקולנוע. אמן בעל תפיסה ויזואלית שהשפיעה על דורות של יוצרים, מהנדס של שורות ריקוד משתנות, פרקטלים אנושיים, מבנים דינמיים עשויים מרקדנים וקליידוסקופים מרקדים, שירה, ריקודים בעלי חזות פנטסטית ודגמי קבוצות גאומטריים.

קראו לו באזבי ברקלי (Busby Berkley) והוא היה המלך של עידן המיוזיקל, במאי וכוריאוגרף של סרטים מוזיקליים מיוחדים שזוהו תמיד לפי העבודה הכוריאוגרפית שלו. בשנות ה-30 הוא היה הדמות החשובה במיוזיקל האמריקאי.

באזבי עמד על כך שהמיוזיקל, כז'אנר קולנועי, ייווצר על פי האפשרויות של מצלמת הקולנוע והשיטות שלו ולא כחיקוי של המחזמר בתאטרון. וכך יצר הכוריאוגרף הגאון ואבי הכוראוגרפיה של המיוזיקל, זוויות צילום מיוחדות. אחת מהן היא זווית "מבט ציפור", בה הוא צילם את הרקדנים מלמעלה. היו לו גם מגוון צורות דמויות קליידוסקופ, שהוא יצר מקבוצות ענק של רקדניות, שהוא הציב והרקיד בתכנון מוקפד וגאוני.

עד היום צלמים רבים מכנים על שמו את זווית הצילום העילית. אפילו צלמי מזון, המצלמים צלחות עם צילחות מוצלח מלמעלה, נוהגים לכנות אותם "באזבי ברקלי ויו" (Busby Berkeley view).


הנה סיפורו של באזבי ברקלי:

https://youtu.be/P4zLARbOOc8


מצגת וידאו על באסבי ברקלי והמיוזיקל שלו:

https://youtu.be/PNCwYuXndP0


מיקס מעבודותיו הגדולות של ברקלי:

https://youtu.be/K6xsBD4ZmOU


אנשים שעבדו איתו מעידים על עבודתו:

https://youtu.be/BDhqancfvgo


ריקוד הסטפס ההמוני מהסרט 42 street:

https://youtu.be/Yx6s-YReOJY


המזרקה האנושית שלו:

https://youtu.be/FRqcZcrgPaU


הפסנתרים המרקדים:

https://youtu.be/QHMbSTWJvZM


מחווה עדכנית לברקלי:

https://youtu.be/NCDCf7b0q-8


ו"בנות יפות" מהסרט Dames:

https://youtu.be/9bVJol3-XLo