שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו דור הבייבי בומרס?
דור הבייבי בום, או ה"בייבי בומרס" (Baby boomers), הם כינויים שניתנו לדור שנולד במדינות המערב, בתקופת ה"בייבי בום" שלאחר מלחמת העולם השנייה.
על דור הבייבי בום נמנים מי שנולדו מה-1 בינואר 1946 ועד ל-31 בדצמבר 1964. הם קיבלו מהוריהם את כל מה שלא זכו לקבל ילדיהם, בני דור ה-Y שגדלו בתקופת המשבר הכלכלי של שנות האלפיים.
"בייבי בום" הוא כינוי ללידות המרובות של המוני תינוקות, שנולדו לאחר ההרג של המלחמה הקטלנית בהיסטוריה האנושית. הכמות העצומה של בני הדור הזה יצרה עליה גדולה מאד באחוז הצעירים באוכלוסייה. בצד הדור הצעיר והגדול הזה נוצרה בשנות ה-50 ובשנות ה-60 כלכלת שפע וצריכה, שלא היה לה תקדים. מכיוון שהם גדלו בתקופה של פריחה כלכלית כזו, יש המכנים את הדור הזה "דור המגיע-לי!"
בניגוד להוריהם, המשתייכים לדור שקדם למלחמת העולם השנייה, בני דור הבייבי-בום באמריקה ובאירופה גדלו אל התיעוש הגדול של אחרי מלחמת העולם השנייה.
תרבותית, הם גדלו עם הטלוויזיה בבית וסדרות הטלוויזיה המשפיעות של התקופה, כגורם משמעותי בחייהם ובתרבות שלהם. הם היו דור שחווה את המרוץ לחלל, את לידת הטרנזיסטור ומבול מוצרי הצריכה האלקטרוניים שהתבססו עליו, את המחשב האישי והשפעתו על האנושות, כמו גם את האינטרנט והמכשירים הסלולאריים.
הבייבי בומרז התנסו ראשונים במתירנות, בהפיכתו של סגנון הרוקנ'רול למוסיקה של הצעירים. הם גילו את הביטלס, הסטונז, את הדיסקו והפופ שהשתלטו על המדיה. ברקע הם חוו את המלחמה הקרה והמלחמות שנבעו ממנה, כמו מלחמת וייטנאם והמתנגדות לה. הם היו מ"ילדי הפרחים" של שנות ה-60 או לפחות קינאו בהם וחשו הזדהות עימם ועם מהומות הסטונדטים בפאריס ב-1968.
כיום יוצאים ילידי דור הבייבי בום במדינות רבות לגמלאות. האחוז הגדול של הקשישים והגמלאים שהבייבי בומרס הביאו עימם, יוצר מחסור כלכלי ובעיות לא קטנות למדינות הללו, שצריכות עתה לפרנס יותר גמלאים מאי-פעם בעבר.
המונח "דור הבייבי בום" מקובל בתרבות הפופולרית ובמדעי החברה, בתחומים כמו סוציולוגיה, כלכלה ודמוגרפיה. גם בתחום השיווק מרבים להשתמש בו, בהקשר לקהלי יעד של שיווק מוצרי צריכה שונים וכדומה.
הנה דור הבייבי בומרס:
http://youtu.be/Kh5qYS4kynY
מצגת וידאו על דור הבייבי בום:
http://youtu.be/-5IJexTaLfg
הם בקושי מצליחים לראות דרך ארצות הברית של היום את ארצות הברית של פעם:
http://youtu.be/QhlWKif3Qwg
והיום ה"בייבי-בומרס" כבר בפנסיה:
http://youtu.be/E_NtrcCYK5w
מה היה שגעון הטוויסט?
בסוף שנות ה-50, רגע לפני שיתחיל העשור המתפוצץ של האהבה החופשית וילדי הפרחים, הפך ריקוד הטוויסט (Twist) לאופנה עולמית לוהטת. הוא לא היה הריקוד היחיד שצץ באותה תקופה. היו אז אופנות ריקוד קצביות רבות. כולן באו ונעלמו בתוך זמן קצר. דומה שהצעירים גילו את הריקודים הסלוניים ומרוב התלהבות הם החליפו אותם בזה אחר זה.
הטוויסט היה שם כדי להישאר. הוא הצליח באמריקה בצורה גורפת וממנה יצא לכל רחבי העולם. מאירופה ועד המזרח, כולם רקדו טוויסט. אפילו בגוש הקומוניסטי ירקדו הצעירים בסתר את הטוויסט, לאחר שנאסר על ידי השלטונות.
מי שיתחיל את האופנה הזו יהיה זמר צעיר בשם האנק בלארד, שיקליט קאבר בשם "Twist". הוא היה שיר הטוויסט הראשון בגל ההצלחה הזה ומי שיחדש אותו יהיה הזמר צ'אבי צ'קר. הוא יהפוך ללהיט עולמי.
ההצלחה הגדולה של השיר "טוויסט" תביא ללהיט ענק נוסף והפעם מקורי שנכתב לצ'קר בשם "Let's Twist Again". בעקבותיו יקליטו במהירות שורת אמנים מצליחים כמה להיטי טוויסט שיזכו להצלחה רבה. ביניהם היו גם אלוויס פרסלי ולהקה בריטית שתהפוך להצלחה מסחררת בשם הביטלס, עם להיט חורך מצעדים בשם "Twist and Shout".
בעונת הטוויסט החדשה והלוהטת הזו, של שנות השישים, זמרים רבים באירופה לא שרדו את המהפך בטעם הקהל. רבים מהם נדחקו מהשוק על ידי המתחרים הצעירים והטוויסט שלהם. בצרפת למשל, נכנסה דלידה לקצב ולמרות שלא אהבה את הטוויסט במיוחד, היא הקליטה שירים כמו "איטסי ביטסי פטי ביקיני" ו"פטי גונזלס", שכמו תמיד אצלה זכו להצלחה מסחררת.
שם הריקוד טוויסט, פירושו "עווית". זאת מכיוון שבעת הריקוד בלטה בו תנועת עיוות חיננית של הגוף. ההורים, המורים ובאופן כללי מי שלא היו צעירים חסרי מנוח, כולם ראו בריקוד הזה ריקוד פרוע ואף אלים. היו שכינו אותו "חיקוי של קופים".
לא מעט ביקורת התעוררה משום שהטוויסט לא היה ריקוד זוגי. עד אז רקדו ריקודים בזוגות והטוויסט שבר את המנהג הזה ואפשר גם לאדם יחיד לרקוד ברחבה. הקבוצה הרוקדת שהחלה להיווצר על רחבת הריקודים איימה על המנהג לרקוד בזוג והטוויסט יהיה הריקוד שיוליד את הטרנד החדש, שיהפוך מאז לצורת הריקוד של הצעירים, עד היום.
באמצע שנות ה-60 יילך הטוויסט ויאבד את קסמו. מוסיקת הרוק תתבגר ולהקות כמו הרולינג סטונז והביטלס יגרמו לצעירים לרקוד אחרת. פה ושם עוד הוציאו שירי טוויסט, כדי לעשות מחווה לסגנון המלהיב שהלהיב את הצעירים, אבל האופנה הזו הגיעה לבסוף אל סופה.
הנה "טוויסט" של צ'אבי צ'קר שהחל את השגעון:
http://youtu.be/pHGXwQeUk7M
הרוקדים את הטוויסט התמכרו לתנועות הסיבוב:
https://youtu.be/im9XuJJXylw
צ'אבי צ'קר בלהיט ההמשך "Let's Twist Again":
http://youtu.be/eh8eb_ACLl8?t=6s
וכשהביטלס באו עם "טוויסט וצעקה", אז הגיעו הצעקות:
https://youtu.be/b-VAxGJdJeQ
הפופ הצרפתי נשטף בטוויסט - "איטסי ביטסי פטי ביקיני" של דלידה:
https://youtu.be/6Eva66d4t-g?t=8s
עיר שלמה רוקדת "טוויסט וצעקה" של הביטלס, בסרט "היום החופשי של פריס ביולר":
http://youtu.be/up329jBbywM
וגם שלדים מתים על טוויסט...
http://youtu.be/RFjvmThY4wU
מהו שעון הכדור של המעצב ג'ורג' נלסון?
שעון הכדור (Ball clock) שעיצב המעצב האמריקאי ג'ורג' נלסון בשנות ה-50 הוא אחד מהפריטים הרבים שעיצב נלסון בכוונה להביא עיצוב מודרני לבתים האמריקאים של אותה תקופה.
"שעון כדור" הוא רק אחד מכמה שעונים שעיצב אז נלסון. הדגם הכי מוכר שלו הוא מגוון הצבעים, מה שהיה שונה מהשעונים הלבנים, השחור - לבן והאחרים שעיצב המעצב הנודע באותה תקופה.
הרעיון לשעונים נולד בהתכנסות לילית של נלסון עם מעצבים נוספים כמו איסאמי נוגוצ'י ובאקי פולר, מעין האקתון של מעצבים. רעיונות אחרים מאותה התכנסות לא מומשו ברובם, אך "הכדור" מומש והפך למוצלח ואהוד מאד.
"הכדור" נחשב אז גם חדשני, בעיקר בכך שהיה שעון קיר אולי הראשון ללא הזכוכית, שאפיינה עד אז שעוני קיר. חדשנות נוספת, שהיום נתפסת כמקובלת אך אז הייתה ממש נועזת, היא החלפה של המספרים הרגילים של השעון בכדורים שעליהם מצביעים המחוגים, שגם הם לא ממש נראים כמחוגים קלאסיים, אלא יותר כחיצים מודרניים.
השעון עוצב במקור לחברת הרמן מילר וכיום הוא משווק על ידי חברת מוצרי העיצוב המפורסמת "ויטרה".
הנה ג'ורג' נלסון מספר על הולדת הרעיון של שעוני הכדור:
https://youtu.be/urILkYvelbw
כך מציעים אותו כיום למכירה:
https://youtu.be/WIxj9tmL4-k
דגם לא צבעוני של שעון הכדורים:
https://youtu.be/fyN3EuAjYGg
מה תרם ליטל ריצ'ארד לרוקנרול?
הוא היה בסך הכל בן 25, כשבאמצע הופעה באוסטרליה הביט ריצ'רד הקטן (Little Richard) לשמיים וראה שם "כדור אש ענקי שפוצץ לי את הראש". כדור האש היה הלוויין הסובייטי ספוטניק ששרידיו נכנסו לאטמוספרה ונשרפו. אבל לליטל ריצ'ארד, זמר הרוקנרול המצליח בעולם, זה הספיק כדי להפסיק ב-1957 את הקריירה המצליחה שלו ולהפוך למאמין נוצרי, שנרשם ללימודי דת והקפיד לשיר רק שירי גוספל ואמונה.
החזרה של ליטל ריצ'ארד לאלוהים היא זו שגם הפכה אותו לפחות נחשב בקרב האבות המייסדים של הרוקנרול, המוסיקה ששינתה את פני התרבות הפופולארית במחצית השניה של המאה ה-20.
אמנם כמה שנים לאחר מכן הוא ישוב להופיע. להקות החימום שלו בהופעותיו הבריטיות יהיו אז שתי הלהקות שעתידות להיות הכורים האטומיים של הרוקנרול בשנות ה-60, "הביטלס" ב-1963 ושנה אחר-כך גם ה"רולינג סטונז". אבל בשלב הזה יהיה כבר ריצ'רד הקטן אחרי השיא שלו ומעריציו יבואו להופעותיו בעיקר כדי להיזכר בימים צעירים יותר.
הזמר עם האנרגיה הלא תיאמן שתרם כמה שנים לפני כן לרוקנרול את הצרחה המטורפת והפראית שלו היה אחד מראשוני הרוקנרול ומהחשובים שבהם. הוא היה צעיר, כריזמתי, סוער ומוכשר להפליא. בשנים הראשונות, לפני החזרה בתשובה, הוא הפציץ שוב ושוב את הרדיו בלהיטי ענק ממכרים, שהפכו את הנוער של אז למעריצים גדולים.
באותה תקופה הוא גם עשה מהפכה חברתית של ממש, שתרמה תרומה משמעותית לביטול ההפרדה הגזעית באמריקה. מבלי משים הוא גרם גם לבני נוער לבנים לקנות תקליטים עם מוסיקה שחורה. עד אז הם קנו תקליטי שירים מתקתקים, של זמרים לבנים ומלוקקים שהג'ל בשיער היה הדבר הכי מבריק בהם.
אבל ליטל ריצ'ארד הוא זה שהוביל את המהפכה המוסיקלית שהביאה את כולם, צעירים לבנים ושחורים גם יחד, להעריץ את אותה המוסיקה, לקנות את אותם להיטים ולרקוד ביחד על רחבת הריקודים, כאילו לא היו אלה צאצאים של עבדים והאחרים - של בעליהם.
"בשתיים וחצי דקות אמר השיר 'טוטי פרוטי' את כל מה שצריך לדעת על אהבה, תשוקה וחופש", הטעים ההיסטוריון המעריץ דייוויד קירבי שכתב ספר על הריצ'רד והתופעה. ואכן, השיר שנפתח בצעקת ג'יבריש לא ברורה אבל נחרצת "א וופ באפ אלומה אלאפ בם בום!" וממשיך בגניחות "טוטי פרוטי!" היה מהפכת השחרור של הרוקנרול מהמוסיקה של סבתא. הוא היה להיט הרוקנרול הכי פרוע ומזמין של הפיפטיז אבל גם סימן את המטאור ששרף את עצמו בכניסה אל האטמוספרה של הרוק המסעיר עוד יותר, זה של שנות השישים.
הנה סיפורו של ליטל ריצ'ארד:
http://youtu.be/XzIXPt7aNAs
בלהיטו הגדול "טוטי פרוטי":
http://youtu.be/3kM1khne_sg
ליטל ריצ'רד ב"סאלי הארוכה והגבוהה":
https://youtu.be/jqxNSvFMkag
וביום ההולדת של מוחמד עלי:
http://youtu.be/AK_jm3Hz1Wk
מהו סגנון הרוקאבילי האמריקאי?
מעיל עור, ברלינטין בשיער, אופנוע שחור או מכונית של אבא - סגנון הרוקאבילי (Rockabilly) האמריקאי, שמקורו בדרום ארצות הברית, הוא אחד הסגנונות המוקדמים של הרוקנ'רול ומסמן של תקופה מרתקת בהתהוות של הרוק כסגנון מוסיקלי ותרבות צעירים. הוא היה קצבי, נונשאלאנטי ומתחצף - בדיוק מה שצעירים אחרי המלחמה העולמית חיפשו.
מבחינה מוסיקלית, שירי הרוקאבילי היו לרוב פשוטים ונוגנו בקצב מקפיץ ותוסס, שממשיך כל הזמן. היה ברוקאבילי שילוב של מוסיקת רית'ם אנד בלוז, קאנטרי ובלוגראס. השירים בו היו במבנה קבוע וכללו לרוב 3 אקורדים. לצד הזמר, כלי הנגינה העיקריים ברוקאבילי הם גיטרה אקוסטית, קונטרבס ותופים, כשגם גיטרה חשמלית ופסנתר מצטרפים לעיתים, בחלק מההרכבים.
הרוקאבילי הוא סגנון שהיום נתפס כמיושן ומרבית השירים שנכתבו לו, התיישנו ולא עומדים ברוח הזמן. אחד היחידים מאמני הרוקאבילי ששיריו "עובדים" עד היום הוא באדי הולי, שכתב כמה שירים נצחיים, שמצליחים לרתק גם היום.
באדי הולי גם השפיע על להקת הביטלס, שניגנה משיריו בתחילת דרכה והושפעה ממנו ומהסגנון הזה מאד, כמו גם ממנהגו פורץ הדרך לכתוב את שיריו בעצמו.
אמנים נוספים שכיכבו בסצנת הרוקאבילי היו מי שיהפכו לאגדות רוק, כמו אלביס פרסלי הצעיר, ביל היילי, ליטל ריצ'רד וג'וני קאש. אמני רוקאבילי שכמעט ונשכחו בימינו היו קארל פרקינס, ריקי נלסון ואדי קוקרן.
מקור השם "רוקבילי" הוא שילוב של "רוק" ו"הילבילי" (hillbilly) - שם נוסף למוסיקת הקאנטרי, שכונתה בשנות ה-50 "מוסיקת הילבילי".
הנה תולדות מוסיקת הרוקאבילי:
https://youtu.be/iFs75mxhTAE
הרוקאבילי של אלביס פרסלי:
https://youtu.be/kr9HEM-MOAI
גם קווין של פרדי מרקורי עשתה רוקאבילי:
https://youtu.be/zO6D_BAuYCI
רוקאבילי עכשווי:
https://youtu.be/pCLGqTCm1EE
וסרט תיעודי על הולדת הרוקאבילי עם השיר "Blue Suede Shoes":
https://youtu.be/q2RExkc7uCY?long=yes
מי היו הביטניקים?
ביטניקים (Beatniks) היו הצעירים והצעירות ארוכי השיער, המורדים והמתנגדים של שנות ה-50.
הם גידלו שיער ארוך וחיו כרצונם, בלי להתרחץ יותר מדי, להתגלח, לעבוד או לאגור דברים. הם ראו עצמם כמתנגדים לבורגנות המשעממת של דור ההורים שלהם, האזינו לג'אז מתוחכם, התלבשו ברישול ועשו דווקא לחברה, אותה חברה בורגנית, שהתנגדה להם פעמים רבות וראתה בהם פרועים, מלוכלכים ומסריחים.
הביטניקים אחזו בעמדות אנטי-מלחמתיות ואנטי-קפיטליסטיות, חיו חיים של שחרור מיני, שימוש חופשי בסמים והתעניינו במיסטיקה של המזרח הרחוק.
הביטניקים הונהגו על ידי אלן גינסברג (Alan ginsberg) וחבריו לקבוצת "דור הביט" (Beat Generation), כמו הסופר ג'ק קרואק (Jack Kerouac) ומשוררים ואמנים נוספים, שיהיו למדריכים רוחניים לדור שלהם.
מקור השם "ביטניק" שנולד בשנת 1958 הוא משילוב של המילים "ביט" (קצב) ו"ספוטניק" (שם הלוויין הסובייטי ששוגר לחלל). הכינוי במקור ביטא זלזול וגנאי כלפי הדור של הצעירים המזוקנים וצמאי החופש, ששתו אלכוהול וצרכו סמים ושהמבוגרים והממסד החינוכי חששו שהם עלולים להפוך לקומוניסטים.
הביטניקים התקיימו גם אחרי שנות ה-50, עד שנות ה-70. לתנועת הביטניקים הצעירים הללו, על תפיסותיהם הפוליטיות ואהבת החופש שלהם, תהייה השפעה גדולה על תנועות-הנגד שיבואו בעשורים שאחריה, מה"היפים" של שנות ה-60 ועד ל"פאנקיסטים" של שנות ה-70.
הנה דור הביט ותולדות הביטניקים:
https://youtu.be/XYitYHntLI4
ביטניקים מדברים:
https://youtu.be/qn70GcJ6sgw
תיאור ההבדל בין ביטניקים והיפים שיבואו עשור אחריהם:
https://youtu.be/xETnrheOplQ
המאבק של החברה השמרנית בביטניקים:
https://youtu.be/UgmlGbsmOM0
שיר של ג'ק קרואק עם ג'אז שהביטניקים הראשונים אהבו:
https://youtu.be/kTNqcuVLiKQ
סרטון משעשע שמסביר איך להיות ביטניק:
https://youtu.be/YWjRgzFeE_8
תיאור של האסתטיקה והאופנה הביטניקית:
https://youtu.be/vtDlY3Xmeso?long=yes
והרצאת רשת על הביטניקים וההיסטוריה שלהם:
https://youtu.be/_ucpG1RG56Y?long=yes
מה מקורו של סמל השלום?
סמל השלום עיטר בשנות ה-50 את דגליה של התנועה הבריטית נגד נשק גרעיני. עשור לאחר מכן, בשנות ה-60, הוא היה לסמל המוכר ביותר בעולם. הסימן נוצר בבריטניה (אנגליה) בשנות ה-50 של המאה הקודמת, כסמל ההתנגדות לנשק הגרעיני.
זה היה לאחר מלחמת העולם השנייה ואחרי שהעולם הבין את התוצאות הקשות של השימוש בנשק גרעיני. מעצב אנגלי בשם ג'ראלד הוטום השתמש בסמל צבאי מחיל הים הבריטי והפך אותו, כדי לבטא את הכמיהה לדבר ההפוך מצבא וממלחמה - את השלום. כך הופיע סמל השלום לראשונה, בצעדה של התנועות נגד התחמשות גרעינית בבריטניה, צעדה שהתקיימה מלונדון לבית החרושת לנשק שבאלדרמסטון.
מאנגליה התפשט הסמל לארצות הברית ואומץ במהירות על ידי תנועות שלום, ארגוני זכויות האדם ומתנגדים לנשק להשמדה המונית. סמל השלום זכה לפרסום מיידי באמריקה, במהלך ההפגנות נגד מלחמת וייטנאם. וכך, במהלך שנות ה-60 השתמשו בו "ילדים הפרחים" והפכו אותו לסמלם. משם הוא התפשט לעולם כולו והחל מופיע בהפגנות ומחאות כנגד מלחמות, כיבושים ופעולות צבאיות ברחבי העולם.
בניגוד לסברה הרווחת, הסמל אינו מציג רגל של יונה, אלא שילוב של שתי אותיות בשיטת האיתות באמצעות דגלים, שהייתה נהוגה בצי האנגלי. השילוב של האותיות N ו-D התאים לקיצור של המילים Nuclear Disarmament, בעברית "פירוק הנשק הגרעיני".
הנה הוא בין סמלים רבים נוספים, עם המקור המרתק שלו:
https://youtu.be/3qPZq2OsnmU?t=1m06s
כך תציירו אותו:
https://youtu.be/m-CyhdcORfU
סיפור הכמיהה לשלום והמצאת הסמל שהפך לסמל עולמי לשאיפה לשלום:
https://youtu.be/zeXmI4Qj-dg
ולהיפים בנשמתם - הנה מדריך לחולצת טיי דיי (בטיק) עם סמל השלום:
https://youtu.be/FeP9fOu6NOU?long=yes
איזו מהפכה עשה מטוס הבואינג 707?
הבואינג 707 (Boeing 707) נולד בשנות ה-50 והיה מטוס מהפכני. המטוס הזה פתח את עידן הסילון בתעופה האזרחית. עידן הסילון הזה נראה ונשמע טוב. הוא היה מטוס חזק ושקט ביחס למטוסים בתקופתו, כמעט ולא היו בו רעידות והוא נחשב בטוח ונעים להפליא.
152 הנוסעים שטסו בו בכל טיסה, היו לחלק מאותה תקופה חדשה, שבה ניתן לפתע לחצות את האוקינוס האטלנטי, ללא חנייה ועם מגוון גדול של פינוקים שטיסות לא הציעו בעבר. בתקופה הזו גם יוולד הכינוי "חוג הסילון" לעשירים המרבים לטוס.
חברת בואינג החלה לפתח אותו כבר משנת 1952. בתחילה נולד אב טיפוס למטוס נוסעים סילוני בעל 4 מנועים ובהמשך הוא הפך למספר עצום של מטוסים מסחריים ומוצלחים מאד. מרבית חברות התעופה הטובות בעולם הזמינו אותו די מהר ועולם התעופה נתן קפיצה נחשונית בתוך שנים אחדות. השמיים, תרתי משמע, היו הגבול.
עם השנים פיתחו גם חברת בואינג וגם מתחרותיה כמו איירבוס, מטוסי המשך מתקדמים, שה-707 היה הבסיס שלהם. בהדרגה יצאו מטוסי הבואינג 707 מהשירות וקיבלו תפקידים חדשים. חלק גדול מהם הפכו למטוסי שירות ומטוסים למשימות מיוחדות, כמו הטסת מעבורות החלל, מטוסי תידלוק צבאיים ועוד. ממשיכי ה-707 המיתולוגי ממלאים את השמיים בכל העולם.
בסך הכל יוצרו 1,011 יחידות של הבואינג 707, שרק מעטים מהם עדיין טסים.
הנה התנאים הנוחים והמפנקים שהביא הבואינג 707 לעולם התעופה:
https://youtu.be/bKqQgNZylLw
חברי צוות אוויר נזכרים בו בגעגוע:
https://youtu.be/Z1iOWJIdIRo
כך הוא הטיס את הנוסעים במהירות ונוחות לארצות רחוקות:
https://youtu.be/FUm9aG-xiBk
לכן אימצו אותו במהירות כל חברות התעופה:
https://youtu.be/BnBmBFAsOXA
מה היה המקרתיזם של הסנטור מקארתי?
אחת התופעות החברתיות של המלחמה הקרה בשנות החמישים של המאה הקודמת היו הרדיפות של ג'וזף מקארתי (Joseph McCarthy), סנטור אמריקאי נלהב וימני, אחרי קומוניסטים בארה"ב, או אזרחי ארה"ב שאחזו בדעות ועמדות קומוניסטיות.
הרדיפה הזו, שהתרחשה משנת 1948 ועד אמצע שנות ה-50, הייתה מסע אנטי-קומוניסטי מתוחכם ומיומן, שצבר "הצלחות" בלתי נתפסות. הסנטור הפעיל שיטה שזכתה לשם "מקארתיזם" והייתה "ציד מכשפות" של ממש.
האיש היא בנאומים חוצבי להבות בנושא, אך. גם בחקירות ושימועים שערכה "ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי-אמריקנית" (House Un-American Activities Committee) שבראשה הוא עמד.
במהלך אותה תקופה, הואשמו על ידי מקארתי אלפים מאזרחי ארצות הברית, או בחברות במפלגה הקומוניסטית של ארצות הברית או בתמיכה ואהדה בה וברעיון הקומוניסטי. נחשדו בכך, בין השאר, מאות אמנים, מורים, אנשי קולנוע ודמויות מובילות בהוליווד, פעילים של איגודי עובדים, עיתונאים ואנשי תקשורת, אנשי צבא ועובדי ואף בכירים יחסית בממשל האמריקאי.
הדבר הביא רבים מהם למצב בו אותם נאשמים פוטרו ואיבדו את הקריירה שלהם, רבים נכלאו ובודדו חברתית. אנשי קולנוע שנכללו ב"רשימה השחורה של הוליווד" לא זכו להיכלל בהפקות כלשהן וחייהם נהרסו.
טענת הסנטור הייתה שאותם אנשים הסתננו לממשל האמריקאי ופוגעים באומה מבפנים. הוא גרם לציבור להאמין שיש סיכוי לכך, מה שהביא לחשש עצום מהשפעה קומוניסטית וממרגלים סובייטיים בכל פינה. אפילו ה-FBI וראשו המיתולוגי ג'ון אדגר הובר פצחו בשורה של פעולות אנטי-קומוניסטיות, שרק חיזקו את אמינותם של ג'וזף מקארתי ומסע ההפחדה והרדיפה שלו.
גם מתנגדיו הודו אז שמקארתי היה מוכשר בתקשורת ותמיד הקדים אותם. לא פעם הוא נקט בשיטות מפוקפקות, שלקח זמן רב עד שהתגלו במלא היקפם.
אז נולד הסדק הראשון במקרתיזם. הסדק הזה נולד כשבאחד מנאומיו הידועים הוא זכה לאמון המאזינים לו, כשנפנף בדף נייר והכריז: "בידי 205 שמות של קומוניסטים שחדרו למשרד החוץ שלנו". עיתונאי חרוץ חיטט לאחר הנאום הזה בדוכן הנואמים וחיפש את שמותיהם של הקומוניסטים הללו. להפתעתו הוא גילה שהנייר שבו נפנף הסנטור היה ריק לחלוטין. לא היה כתוב בו דבר.
בהמשך לכך, חשפה ב-1954 סדרה של אד מורו בטלוויזיה, תגלית מרעישה. הסתבר שאת מרבית, אם לא את כל העובדות שהציג הסנטור, הוא בדה לחלוטין וללא כל בסיס עובדתי.
בכך החל סופם של הסנטור והמקרתיזם. עוד ועוד נתונים התגלו וחיזקו את הסברה שהאיש היה נוכל עם אג'נדה. עם הזמן ולאחר שהוכרזו כמנוגדים לחוקת ארצות הברית, בוטלו החוקים שהכניסו בתקופתו אנשים לכלא והביאו לפיטוריהם.
מאז הפך המושג "מקארתיזם" כינוי לשיטה שבה מאשימים אנשים על סמך עדויות מפוקפקות, או ללא סיבה כלל, בהשתייכות לקבוצות שנדחו והפכו מגונות בחברה.
הרדיפה שניהל הסנאטור ג'וזף מקארתי אחרי אמריקאים שנחשדו כקומוניסטים, ניצלה את הפחד הגדול של אזרחי אמריקה מהאויב הסובייטי, עם פצצות האטום, הסוכנים והמרגלים שלו. כך יכול היה האיש, עם לא מעט שקרים והמצאות, שהיום היו ודאי מתויגים כ"פייק ניוז", לתדלק את השנאה והפחד מהקומוניזם. הוא כל כך הצליח במלאכתו האיומה, עד שאיש לא יכול היה לעצור אותו מההרס שחולל בזכויות הביטוי של האמריקאים הפשוטים, שחשבו אחרת על הקפיטליזם ורמיסתו את החלשים והעניים בחברה.
המקארתיזם תייג נאשמים כקומוניסטים ופגע לא רק בהם אלא גם במקורביהם ובמשפחותיהם. דוגמה לכך הוא הקומיקאי הטוב בעולם, צ'ארלי צ'פלין, שנאלץ לעזוב את ארה"ב בשל האשמות הסנטור ועבר להתגורר עד סוף חייו בשווייץ.
הנה סיפורו של המקרתיזם של ג'וזף מקארתי (מתורגם):
https://youtu.be/N35IugBYH04
על ציד המכשפות של מקארתי (מתורגם):
https://youtu.be/L9rkQJ91VOE
אפילו ציורי קומיקס נרדפו בידיו במה שהיה "ציד המכשפות הגדול בהיסטוריה" (מתורגם):
https://youtu.be/L7Yhbn8I97o
סרטון הדרכה לזיהוי קומוניסטים, מאותה תקופה:
https://youtu.be/SkYl_AH-qyk
והמקארתיזם שבשנות ה-50 היה מהתופעות הבולטות באמריקה:
https://youtu.be/1wAa3V1EVQI
דור הבייבי בום, או ה"בייבי בומרס" (Baby boomers), הם כינויים שניתנו לדור שנולד במדינות המערב, בתקופת ה"בייבי בום" שלאחר מלחמת העולם השנייה.
על דור הבייבי בום נמנים מי שנולדו מה-1 בינואר 1946 ועד ל-31 בדצמבר 1964. הם קיבלו מהוריהם את כל מה שלא זכו לקבל ילדיהם, בני דור ה-Y שגדלו בתקופת המשבר הכלכלי של שנות האלפיים.
"בייבי בום" הוא כינוי ללידות המרובות של המוני תינוקות, שנולדו לאחר ההרג של המלחמה הקטלנית בהיסטוריה האנושית. הכמות העצומה של בני הדור הזה יצרה עליה גדולה מאד באחוז הצעירים באוכלוסייה. בצד הדור הצעיר והגדול הזה נוצרה בשנות ה-50 ובשנות ה-60 כלכלת שפע וצריכה, שלא היה לה תקדים. מכיוון שהם גדלו בתקופה של פריחה כלכלית כזו, יש המכנים את הדור הזה "דור המגיע-לי!"
בניגוד להוריהם, המשתייכים לדור שקדם למלחמת העולם השנייה, בני דור הבייבי-בום באמריקה ובאירופה גדלו אל התיעוש הגדול של אחרי מלחמת העולם השנייה.
תרבותית, הם גדלו עם הטלוויזיה בבית וסדרות הטלוויזיה המשפיעות של התקופה, כגורם משמעותי בחייהם ובתרבות שלהם. הם היו דור שחווה את המרוץ לחלל, את לידת הטרנזיסטור ומבול מוצרי הצריכה האלקטרוניים שהתבססו עליו, את המחשב האישי והשפעתו על האנושות, כמו גם את האינטרנט והמכשירים הסלולאריים.
הבייבי בומרז התנסו ראשונים במתירנות, בהפיכתו של סגנון הרוקנ'רול למוסיקה של הצעירים. הם גילו את הביטלס, הסטונז, את הדיסקו והפופ שהשתלטו על המדיה. ברקע הם חוו את המלחמה הקרה והמלחמות שנבעו ממנה, כמו מלחמת וייטנאם והמתנגדות לה. הם היו מ"ילדי הפרחים" של שנות ה-60 או לפחות קינאו בהם וחשו הזדהות עימם ועם מהומות הסטונדטים בפאריס ב-1968.
כיום יוצאים ילידי דור הבייבי בום במדינות רבות לגמלאות. האחוז הגדול של הקשישים והגמלאים שהבייבי בומרס הביאו עימם, יוצר מחסור כלכלי ובעיות לא קטנות למדינות הללו, שצריכות עתה לפרנס יותר גמלאים מאי-פעם בעבר.
המונח "דור הבייבי בום" מקובל בתרבות הפופולרית ובמדעי החברה, בתחומים כמו סוציולוגיה, כלכלה ודמוגרפיה. גם בתחום השיווק מרבים להשתמש בו, בהקשר לקהלי יעד של שיווק מוצרי צריכה שונים וכדומה.
הנה דור הבייבי בומרס:
http://youtu.be/Kh5qYS4kynY
מצגת וידאו על דור הבייבי בום:
http://youtu.be/-5IJexTaLfg
הם בקושי מצליחים לראות דרך ארצות הברית של היום את ארצות הברית של פעם:
http://youtu.be/QhlWKif3Qwg
והיום ה"בייבי-בומרס" כבר בפנסיה:
http://youtu.be/E_NtrcCYK5w
בסוף שנות ה-50, רגע לפני שיתחיל העשור המתפוצץ של האהבה החופשית וילדי הפרחים, הפך ריקוד הטוויסט (Twist) לאופנה עולמית לוהטת. הוא לא היה הריקוד היחיד שצץ באותה תקופה. היו אז אופנות ריקוד קצביות רבות. כולן באו ונעלמו בתוך זמן קצר. דומה שהצעירים גילו את הריקודים הסלוניים ומרוב התלהבות הם החליפו אותם בזה אחר זה.
הטוויסט היה שם כדי להישאר. הוא הצליח באמריקה בצורה גורפת וממנה יצא לכל רחבי העולם. מאירופה ועד המזרח, כולם רקדו טוויסט. אפילו בגוש הקומוניסטי ירקדו הצעירים בסתר את הטוויסט, לאחר שנאסר על ידי השלטונות.
מי שיתחיל את האופנה הזו יהיה זמר צעיר בשם האנק בלארד, שיקליט קאבר בשם "Twist". הוא היה שיר הטוויסט הראשון בגל ההצלחה הזה ומי שיחדש אותו יהיה הזמר צ'אבי צ'קר. הוא יהפוך ללהיט עולמי.
ההצלחה הגדולה של השיר "טוויסט" תביא ללהיט ענק נוסף והפעם מקורי שנכתב לצ'קר בשם "Let's Twist Again". בעקבותיו יקליטו במהירות שורת אמנים מצליחים כמה להיטי טוויסט שיזכו להצלחה רבה. ביניהם היו גם אלוויס פרסלי ולהקה בריטית שתהפוך להצלחה מסחררת בשם הביטלס, עם להיט חורך מצעדים בשם "Twist and Shout".
בעונת הטוויסט החדשה והלוהטת הזו, של שנות השישים, זמרים רבים באירופה לא שרדו את המהפך בטעם הקהל. רבים מהם נדחקו מהשוק על ידי המתחרים הצעירים והטוויסט שלהם. בצרפת למשל, נכנסה דלידה לקצב ולמרות שלא אהבה את הטוויסט במיוחד, היא הקליטה שירים כמו "איטסי ביטסי פטי ביקיני" ו"פטי גונזלס", שכמו תמיד אצלה זכו להצלחה מסחררת.
שם הריקוד טוויסט, פירושו "עווית". זאת מכיוון שבעת הריקוד בלטה בו תנועת עיוות חיננית של הגוף. ההורים, המורים ובאופן כללי מי שלא היו צעירים חסרי מנוח, כולם ראו בריקוד הזה ריקוד פרוע ואף אלים. היו שכינו אותו "חיקוי של קופים".
לא מעט ביקורת התעוררה משום שהטוויסט לא היה ריקוד זוגי. עד אז רקדו ריקודים בזוגות והטוויסט שבר את המנהג הזה ואפשר גם לאדם יחיד לרקוד ברחבה. הקבוצה הרוקדת שהחלה להיווצר על רחבת הריקודים איימה על המנהג לרקוד בזוג והטוויסט יהיה הריקוד שיוליד את הטרנד החדש, שיהפוך מאז לצורת הריקוד של הצעירים, עד היום.
באמצע שנות ה-60 יילך הטוויסט ויאבד את קסמו. מוסיקת הרוק תתבגר ולהקות כמו הרולינג סטונז והביטלס יגרמו לצעירים לרקוד אחרת. פה ושם עוד הוציאו שירי טוויסט, כדי לעשות מחווה לסגנון המלהיב שהלהיב את הצעירים, אבל האופנה הזו הגיעה לבסוף אל סופה.
הנה "טוויסט" של צ'אבי צ'קר שהחל את השגעון:
http://youtu.be/pHGXwQeUk7M
הרוקדים את הטוויסט התמכרו לתנועות הסיבוב:
https://youtu.be/im9XuJJXylw
צ'אבי צ'קר בלהיט ההמשך "Let's Twist Again":
http://youtu.be/eh8eb_ACLl8?t=6s
וכשהביטלס באו עם "טוויסט וצעקה", אז הגיעו הצעקות:
https://youtu.be/b-VAxGJdJeQ
הפופ הצרפתי נשטף בטוויסט - "איטסי ביטסי פטי ביקיני" של דלידה:
https://youtu.be/6Eva66d4t-g?t=8s
עיר שלמה רוקדת "טוויסט וצעקה" של הביטלס, בסרט "היום החופשי של פריס ביולר":
http://youtu.be/up329jBbywM
וגם שלדים מתים על טוויסט...
http://youtu.be/RFjvmThY4wU
שעון הכדור (Ball clock) שעיצב המעצב האמריקאי ג'ורג' נלסון בשנות ה-50 הוא אחד מהפריטים הרבים שעיצב נלסון בכוונה להביא עיצוב מודרני לבתים האמריקאים של אותה תקופה.
"שעון כדור" הוא רק אחד מכמה שעונים שעיצב אז נלסון. הדגם הכי מוכר שלו הוא מגוון הצבעים, מה שהיה שונה מהשעונים הלבנים, השחור - לבן והאחרים שעיצב המעצב הנודע באותה תקופה.
הרעיון לשעונים נולד בהתכנסות לילית של נלסון עם מעצבים נוספים כמו איסאמי נוגוצ'י ובאקי פולר, מעין האקתון של מעצבים. רעיונות אחרים מאותה התכנסות לא מומשו ברובם, אך "הכדור" מומש והפך למוצלח ואהוד מאד.
"הכדור" נחשב אז גם חדשני, בעיקר בכך שהיה שעון קיר אולי הראשון ללא הזכוכית, שאפיינה עד אז שעוני קיר. חדשנות נוספת, שהיום נתפסת כמקובלת אך אז הייתה ממש נועזת, היא החלפה של המספרים הרגילים של השעון בכדורים שעליהם מצביעים המחוגים, שגם הם לא ממש נראים כמחוגים קלאסיים, אלא יותר כחיצים מודרניים.
השעון עוצב במקור לחברת הרמן מילר וכיום הוא משווק על ידי חברת מוצרי העיצוב המפורסמת "ויטרה".
הנה ג'ורג' נלסון מספר על הולדת הרעיון של שעוני הכדור:
https://youtu.be/urILkYvelbw
כך מציעים אותו כיום למכירה:
https://youtu.be/WIxj9tmL4-k
דגם לא צבעוני של שעון הכדורים:
https://youtu.be/fyN3EuAjYGg
הוא היה בסך הכל בן 25, כשבאמצע הופעה באוסטרליה הביט ריצ'רד הקטן (Little Richard) לשמיים וראה שם "כדור אש ענקי שפוצץ לי את הראש". כדור האש היה הלוויין הסובייטי ספוטניק ששרידיו נכנסו לאטמוספרה ונשרפו. אבל לליטל ריצ'ארד, זמר הרוקנרול המצליח בעולם, זה הספיק כדי להפסיק ב-1957 את הקריירה המצליחה שלו ולהפוך למאמין נוצרי, שנרשם ללימודי דת והקפיד לשיר רק שירי גוספל ואמונה.
החזרה של ליטל ריצ'ארד לאלוהים היא זו שגם הפכה אותו לפחות נחשב בקרב האבות המייסדים של הרוקנרול, המוסיקה ששינתה את פני התרבות הפופולארית במחצית השניה של המאה ה-20.
אמנם כמה שנים לאחר מכן הוא ישוב להופיע. להקות החימום שלו בהופעותיו הבריטיות יהיו אז שתי הלהקות שעתידות להיות הכורים האטומיים של הרוקנרול בשנות ה-60, "הביטלס" ב-1963 ושנה אחר-כך גם ה"רולינג סטונז". אבל בשלב הזה יהיה כבר ריצ'רד הקטן אחרי השיא שלו ומעריציו יבואו להופעותיו בעיקר כדי להיזכר בימים צעירים יותר.
הזמר עם האנרגיה הלא תיאמן שתרם כמה שנים לפני כן לרוקנרול את הצרחה המטורפת והפראית שלו היה אחד מראשוני הרוקנרול ומהחשובים שבהם. הוא היה צעיר, כריזמתי, סוער ומוכשר להפליא. בשנים הראשונות, לפני החזרה בתשובה, הוא הפציץ שוב ושוב את הרדיו בלהיטי ענק ממכרים, שהפכו את הנוער של אז למעריצים גדולים.
באותה תקופה הוא גם עשה מהפכה חברתית של ממש, שתרמה תרומה משמעותית לביטול ההפרדה הגזעית באמריקה. מבלי משים הוא גרם גם לבני נוער לבנים לקנות תקליטים עם מוסיקה שחורה. עד אז הם קנו תקליטי שירים מתקתקים, של זמרים לבנים ומלוקקים שהג'ל בשיער היה הדבר הכי מבריק בהם.
אבל ליטל ריצ'ארד הוא זה שהוביל את המהפכה המוסיקלית שהביאה את כולם, צעירים לבנים ושחורים גם יחד, להעריץ את אותה המוסיקה, לקנות את אותם להיטים ולרקוד ביחד על רחבת הריקודים, כאילו לא היו אלה צאצאים של עבדים והאחרים - של בעליהם.
"בשתיים וחצי דקות אמר השיר 'טוטי פרוטי' את כל מה שצריך לדעת על אהבה, תשוקה וחופש", הטעים ההיסטוריון המעריץ דייוויד קירבי שכתב ספר על הריצ'רד והתופעה. ואכן, השיר שנפתח בצעקת ג'יבריש לא ברורה אבל נחרצת "א וופ באפ אלומה אלאפ בם בום!" וממשיך בגניחות "טוטי פרוטי!" היה מהפכת השחרור של הרוקנרול מהמוסיקה של סבתא. הוא היה להיט הרוקנרול הכי פרוע ומזמין של הפיפטיז אבל גם סימן את המטאור ששרף את עצמו בכניסה אל האטמוספרה של הרוק המסעיר עוד יותר, זה של שנות השישים.
הנה סיפורו של ליטל ריצ'ארד:
http://youtu.be/XzIXPt7aNAs
בלהיטו הגדול "טוטי פרוטי":
http://youtu.be/3kM1khne_sg
ליטל ריצ'רד ב"סאלי הארוכה והגבוהה":
https://youtu.be/jqxNSvFMkag
וביום ההולדת של מוחמד עלי:
http://youtu.be/AK_jm3Hz1Wk
שנות ה-50
מעיל עור, ברלינטין בשיער, אופנוע שחור או מכונית של אבא - סגנון הרוקאבילי (Rockabilly) האמריקאי, שמקורו בדרום ארצות הברית, הוא אחד הסגנונות המוקדמים של הרוקנ'רול ומסמן של תקופה מרתקת בהתהוות של הרוק כסגנון מוסיקלי ותרבות צעירים. הוא היה קצבי, נונשאלאנטי ומתחצף - בדיוק מה שצעירים אחרי המלחמה העולמית חיפשו.
מבחינה מוסיקלית, שירי הרוקאבילי היו לרוב פשוטים ונוגנו בקצב מקפיץ ותוסס, שממשיך כל הזמן. היה ברוקאבילי שילוב של מוסיקת רית'ם אנד בלוז, קאנטרי ובלוגראס. השירים בו היו במבנה קבוע וכללו לרוב 3 אקורדים. לצד הזמר, כלי הנגינה העיקריים ברוקאבילי הם גיטרה אקוסטית, קונטרבס ותופים, כשגם גיטרה חשמלית ופסנתר מצטרפים לעיתים, בחלק מההרכבים.
הרוקאבילי הוא סגנון שהיום נתפס כמיושן ומרבית השירים שנכתבו לו, התיישנו ולא עומדים ברוח הזמן. אחד היחידים מאמני הרוקאבילי ששיריו "עובדים" עד היום הוא באדי הולי, שכתב כמה שירים נצחיים, שמצליחים לרתק גם היום.
באדי הולי גם השפיע על להקת הביטלס, שניגנה משיריו בתחילת דרכה והושפעה ממנו ומהסגנון הזה מאד, כמו גם ממנהגו פורץ הדרך לכתוב את שיריו בעצמו.
אמנים נוספים שכיכבו בסצנת הרוקאבילי היו מי שיהפכו לאגדות רוק, כמו אלביס פרסלי הצעיר, ביל היילי, ליטל ריצ'רד וג'וני קאש. אמני רוקאבילי שכמעט ונשכחו בימינו היו קארל פרקינס, ריקי נלסון ואדי קוקרן.
מקור השם "רוקבילי" הוא שילוב של "רוק" ו"הילבילי" (hillbilly) - שם נוסף למוסיקת הקאנטרי, שכונתה בשנות ה-50 "מוסיקת הילבילי".
הנה תולדות מוסיקת הרוקאבילי:
https://youtu.be/iFs75mxhTAE
הרוקאבילי של אלביס פרסלי:
https://youtu.be/kr9HEM-MOAI
גם קווין של פרדי מרקורי עשתה רוקאבילי:
https://youtu.be/zO6D_BAuYCI
רוקאבילי עכשווי:
https://youtu.be/pCLGqTCm1EE
וסרט תיעודי על הולדת הרוקאבילי עם השיר "Blue Suede Shoes":
https://youtu.be/q2RExkc7uCY?long=yes
ביטניקים (Beatniks) היו הצעירים והצעירות ארוכי השיער, המורדים והמתנגדים של שנות ה-50.
הם גידלו שיער ארוך וחיו כרצונם, בלי להתרחץ יותר מדי, להתגלח, לעבוד או לאגור דברים. הם ראו עצמם כמתנגדים לבורגנות המשעממת של דור ההורים שלהם, האזינו לג'אז מתוחכם, התלבשו ברישול ועשו דווקא לחברה, אותה חברה בורגנית, שהתנגדה להם פעמים רבות וראתה בהם פרועים, מלוכלכים ומסריחים.
הביטניקים אחזו בעמדות אנטי-מלחמתיות ואנטי-קפיטליסטיות, חיו חיים של שחרור מיני, שימוש חופשי בסמים והתעניינו במיסטיקה של המזרח הרחוק.
הביטניקים הונהגו על ידי אלן גינסברג (Alan ginsberg) וחבריו לקבוצת "דור הביט" (Beat Generation), כמו הסופר ג'ק קרואק (Jack Kerouac) ומשוררים ואמנים נוספים, שיהיו למדריכים רוחניים לדור שלהם.
מקור השם "ביטניק" שנולד בשנת 1958 הוא משילוב של המילים "ביט" (קצב) ו"ספוטניק" (שם הלוויין הסובייטי ששוגר לחלל). הכינוי במקור ביטא זלזול וגנאי כלפי הדור של הצעירים המזוקנים וצמאי החופש, ששתו אלכוהול וצרכו סמים ושהמבוגרים והממסד החינוכי חששו שהם עלולים להפוך לקומוניסטים.
הביטניקים התקיימו גם אחרי שנות ה-50, עד שנות ה-70. לתנועת הביטניקים הצעירים הללו, על תפיסותיהם הפוליטיות ואהבת החופש שלהם, תהייה השפעה גדולה על תנועות-הנגד שיבואו בעשורים שאחריה, מה"היפים" של שנות ה-60 ועד ל"פאנקיסטים" של שנות ה-70.
הנה דור הביט ותולדות הביטניקים:
https://youtu.be/XYitYHntLI4
ביטניקים מדברים:
https://youtu.be/qn70GcJ6sgw
תיאור ההבדל בין ביטניקים והיפים שיבואו עשור אחריהם:
https://youtu.be/xETnrheOplQ
המאבק של החברה השמרנית בביטניקים:
https://youtu.be/UgmlGbsmOM0
שיר של ג'ק קרואק עם ג'אז שהביטניקים הראשונים אהבו:
https://youtu.be/kTNqcuVLiKQ
סרטון משעשע שמסביר איך להיות ביטניק:
https://youtu.be/YWjRgzFeE_8
תיאור של האסתטיקה והאופנה הביטניקית:
https://youtu.be/vtDlY3Xmeso?long=yes
והרצאת רשת על הביטניקים וההיסטוריה שלהם:
https://youtu.be/_ucpG1RG56Y?long=yes
סמל השלום עיטר בשנות ה-50 את דגליה של התנועה הבריטית נגד נשק גרעיני. עשור לאחר מכן, בשנות ה-60, הוא היה לסמל המוכר ביותר בעולם. הסימן נוצר בבריטניה (אנגליה) בשנות ה-50 של המאה הקודמת, כסמל ההתנגדות לנשק הגרעיני.
זה היה לאחר מלחמת העולם השנייה ואחרי שהעולם הבין את התוצאות הקשות של השימוש בנשק גרעיני. מעצב אנגלי בשם ג'ראלד הוטום השתמש בסמל צבאי מחיל הים הבריטי והפך אותו, כדי לבטא את הכמיהה לדבר ההפוך מצבא וממלחמה - את השלום. כך הופיע סמל השלום לראשונה, בצעדה של התנועות נגד התחמשות גרעינית בבריטניה, צעדה שהתקיימה מלונדון לבית החרושת לנשק שבאלדרמסטון.
מאנגליה התפשט הסמל לארצות הברית ואומץ במהירות על ידי תנועות שלום, ארגוני זכויות האדם ומתנגדים לנשק להשמדה המונית. סמל השלום זכה לפרסום מיידי באמריקה, במהלך ההפגנות נגד מלחמת וייטנאם. וכך, במהלך שנות ה-60 השתמשו בו "ילדים הפרחים" והפכו אותו לסמלם. משם הוא התפשט לעולם כולו והחל מופיע בהפגנות ומחאות כנגד מלחמות, כיבושים ופעולות צבאיות ברחבי העולם.
בניגוד לסברה הרווחת, הסמל אינו מציג רגל של יונה, אלא שילוב של שתי אותיות בשיטת האיתות באמצעות דגלים, שהייתה נהוגה בצי האנגלי. השילוב של האותיות N ו-D התאים לקיצור של המילים Nuclear Disarmament, בעברית "פירוק הנשק הגרעיני".
הנה הוא בין סמלים רבים נוספים, עם המקור המרתק שלו:
https://youtu.be/3qPZq2OsnmU?t=1m06s
כך תציירו אותו:
https://youtu.be/m-CyhdcORfU
סיפור הכמיהה לשלום והמצאת הסמל שהפך לסמל עולמי לשאיפה לשלום:
https://youtu.be/zeXmI4Qj-dg
ולהיפים בנשמתם - הנה מדריך לחולצת טיי דיי (בטיק) עם סמל השלום:
https://youtu.be/FeP9fOu6NOU?long=yes
הבואינג 707 (Boeing 707) נולד בשנות ה-50 והיה מטוס מהפכני. המטוס הזה פתח את עידן הסילון בתעופה האזרחית. עידן הסילון הזה נראה ונשמע טוב. הוא היה מטוס חזק ושקט ביחס למטוסים בתקופתו, כמעט ולא היו בו רעידות והוא נחשב בטוח ונעים להפליא.
152 הנוסעים שטסו בו בכל טיסה, היו לחלק מאותה תקופה חדשה, שבה ניתן לפתע לחצות את האוקינוס האטלנטי, ללא חנייה ועם מגוון גדול של פינוקים שטיסות לא הציעו בעבר. בתקופה הזו גם יוולד הכינוי "חוג הסילון" לעשירים המרבים לטוס.
חברת בואינג החלה לפתח אותו כבר משנת 1952. בתחילה נולד אב טיפוס למטוס נוסעים סילוני בעל 4 מנועים ובהמשך הוא הפך למספר עצום של מטוסים מסחריים ומוצלחים מאד. מרבית חברות התעופה הטובות בעולם הזמינו אותו די מהר ועולם התעופה נתן קפיצה נחשונית בתוך שנים אחדות. השמיים, תרתי משמע, היו הגבול.
עם השנים פיתחו גם חברת בואינג וגם מתחרותיה כמו איירבוס, מטוסי המשך מתקדמים, שה-707 היה הבסיס שלהם. בהדרגה יצאו מטוסי הבואינג 707 מהשירות וקיבלו תפקידים חדשים. חלק גדול מהם הפכו למטוסי שירות ומטוסים למשימות מיוחדות, כמו הטסת מעבורות החלל, מטוסי תידלוק צבאיים ועוד. ממשיכי ה-707 המיתולוגי ממלאים את השמיים בכל העולם.
בסך הכל יוצרו 1,011 יחידות של הבואינג 707, שרק מעטים מהם עדיין טסים.
הנה התנאים הנוחים והמפנקים שהביא הבואינג 707 לעולם התעופה:
https://youtu.be/bKqQgNZylLw
חברי צוות אוויר נזכרים בו בגעגוע:
https://youtu.be/Z1iOWJIdIRo
כך הוא הטיס את הנוסעים במהירות ונוחות לארצות רחוקות:
https://youtu.be/FUm9aG-xiBk
לכן אימצו אותו במהירות כל חברות התעופה:
https://youtu.be/BnBmBFAsOXA
אחת התופעות החברתיות של המלחמה הקרה בשנות החמישים של המאה הקודמת היו הרדיפות של ג'וזף מקארתי (Joseph McCarthy), סנטור אמריקאי נלהב וימני, אחרי קומוניסטים בארה"ב, או אזרחי ארה"ב שאחזו בדעות ועמדות קומוניסטיות.
הרדיפה הזו, שהתרחשה משנת 1948 ועד אמצע שנות ה-50, הייתה מסע אנטי-קומוניסטי מתוחכם ומיומן, שצבר "הצלחות" בלתי נתפסות. הסנטור הפעיל שיטה שזכתה לשם "מקארתיזם" והייתה "ציד מכשפות" של ממש.
האיש היא בנאומים חוצבי להבות בנושא, אך. גם בחקירות ושימועים שערכה "ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי-אמריקנית" (House Un-American Activities Committee) שבראשה הוא עמד.
במהלך אותה תקופה, הואשמו על ידי מקארתי אלפים מאזרחי ארצות הברית, או בחברות במפלגה הקומוניסטית של ארצות הברית או בתמיכה ואהדה בה וברעיון הקומוניסטי. נחשדו בכך, בין השאר, מאות אמנים, מורים, אנשי קולנוע ודמויות מובילות בהוליווד, פעילים של איגודי עובדים, עיתונאים ואנשי תקשורת, אנשי צבא ועובדי ואף בכירים יחסית בממשל האמריקאי.
הדבר הביא רבים מהם למצב בו אותם נאשמים פוטרו ואיבדו את הקריירה שלהם, רבים נכלאו ובודדו חברתית. אנשי קולנוע שנכללו ב"רשימה השחורה של הוליווד" לא זכו להיכלל בהפקות כלשהן וחייהם נהרסו.
טענת הסנטור הייתה שאותם אנשים הסתננו לממשל האמריקאי ופוגעים באומה מבפנים. הוא גרם לציבור להאמין שיש סיכוי לכך, מה שהביא לחשש עצום מהשפעה קומוניסטית וממרגלים סובייטיים בכל פינה. אפילו ה-FBI וראשו המיתולוגי ג'ון אדגר הובר פצחו בשורה של פעולות אנטי-קומוניסטיות, שרק חיזקו את אמינותם של ג'וזף מקארתי ומסע ההפחדה והרדיפה שלו.
גם מתנגדיו הודו אז שמקארתי היה מוכשר בתקשורת ותמיד הקדים אותם. לא פעם הוא נקט בשיטות מפוקפקות, שלקח זמן רב עד שהתגלו במלא היקפם.
אז נולד הסדק הראשון במקרתיזם. הסדק הזה נולד כשבאחד מנאומיו הידועים הוא זכה לאמון המאזינים לו, כשנפנף בדף נייר והכריז: "בידי 205 שמות של קומוניסטים שחדרו למשרד החוץ שלנו". עיתונאי חרוץ חיטט לאחר הנאום הזה בדוכן הנואמים וחיפש את שמותיהם של הקומוניסטים הללו. להפתעתו הוא גילה שהנייר שבו נפנף הסנטור היה ריק לחלוטין. לא היה כתוב בו דבר.
בהמשך לכך, חשפה ב-1954 סדרה של אד מורו בטלוויזיה, תגלית מרעישה. הסתבר שאת מרבית, אם לא את כל העובדות שהציג הסנטור, הוא בדה לחלוטין וללא כל בסיס עובדתי.
בכך החל סופם של הסנטור והמקרתיזם. עוד ועוד נתונים התגלו וחיזקו את הסברה שהאיש היה נוכל עם אג'נדה. עם הזמן ולאחר שהוכרזו כמנוגדים לחוקת ארצות הברית, בוטלו החוקים שהכניסו בתקופתו אנשים לכלא והביאו לפיטוריהם.
מאז הפך המושג "מקארתיזם" כינוי לשיטה שבה מאשימים אנשים על סמך עדויות מפוקפקות, או ללא סיבה כלל, בהשתייכות לקבוצות שנדחו והפכו מגונות בחברה.
הרדיפה שניהל הסנאטור ג'וזף מקארתי אחרי אמריקאים שנחשדו כקומוניסטים, ניצלה את הפחד הגדול של אזרחי אמריקה מהאויב הסובייטי, עם פצצות האטום, הסוכנים והמרגלים שלו. כך יכול היה האיש, עם לא מעט שקרים והמצאות, שהיום היו ודאי מתויגים כ"פייק ניוז", לתדלק את השנאה והפחד מהקומוניזם. הוא כל כך הצליח במלאכתו האיומה, עד שאיש לא יכול היה לעצור אותו מההרס שחולל בזכויות הביטוי של האמריקאים הפשוטים, שחשבו אחרת על הקפיטליזם ורמיסתו את החלשים והעניים בחברה.
המקארתיזם תייג נאשמים כקומוניסטים ופגע לא רק בהם אלא גם במקורביהם ובמשפחותיהם. דוגמה לכך הוא הקומיקאי הטוב בעולם, צ'ארלי צ'פלין, שנאלץ לעזוב את ארה"ב בשל האשמות הסנטור ועבר להתגורר עד סוף חייו בשווייץ.
הנה סיפורו של המקרתיזם של ג'וזף מקארתי (מתורגם):
https://youtu.be/N35IugBYH04
על ציד המכשפות של מקארתי (מתורגם):
https://youtu.be/L9rkQJ91VOE
אפילו ציורי קומיקס נרדפו בידיו במה שהיה "ציד המכשפות הגדול בהיסטוריה" (מתורגם):
https://youtu.be/L7Yhbn8I97o
סרטון הדרכה לזיהוי קומוניסטים, מאותה תקופה:
https://youtu.be/SkYl_AH-qyk
והמקארתיזם שבשנות ה-50 היה מהתופעות הבולטות באמריקה:
https://youtu.be/1wAa3V1EVQI
מיהו מעצב הרוקנרול צ'אק ברי?
לא רבים יודעים, אבל יותר מכל מוסיקאי אחר מחלוצי הרוקנרול, מי שאחראי לעיצוב שירי הרוקנרול הוא הזמר והגיטריסט היוצר צ'אק ברי (Chuck Berry). ברי, יליד סיינט לואיס, היה פרפומר אגדי ולדעת רבים הגיטריסט הטוב מבין חלוצי הרוק. נגינת הגיטרה שלו הפכה באופן מסוים להיות ספר הלימוד של גדולי הגיטרה החשמלית.
הוא היה הראשון שהבין שהרוקנ'רול מיועד למתבגרים בני-עשרה וייעד אותו בשבילם. הוא כתב במהלך הקריירה שלו עשרות להיטי ענק קלילים אבל מדויקים וטובים להפליא, שבוצעו על ידי גדולי הרוק מאז.
ברי היה גם פרפורמר מופלא, שנע על הבמה באופן חופשי ומקצועי מאד והמציא תנועות משלו, כמו "הליכת הברווז" שלו, תוך כדי שירה ונגינת סולואי גיטרה וירטואוזיים.
מהביטלס ועד ג'ימי הנדריקס, דרך אריק קלפטון, הרולינג הסטונז ואינספור להקות רוק - כמעט כל מי שכיכב בזירת הרוק העמוסה של שנות ה-60 הושפע ממנו וביצע את הימנוני הרוק שלו בחרדת קודש וקצב מקפיץ.
הקצב הזה, אגב, הוליד סגנון ריקוד חדש ומהפכני אז, שנקרא "שייק". הוא היה הריקוד האינדיבידואלי הראשון, ריקוד ללא בני זוג או שותפים, שגם לא כלל תנועות, אלא בעיקר הרעדה של הראש, הרגליים והידיים.
אבל לצ'אק ברי היה גם חלק אפל באישיותו. הוא ישב בכלא פעמיים, מסיבות שונות. במהלך השנים הוא הפך לאדם לא פשוט, שמוסיקאים התקשו לעבוד איתו והקריירה שלו ידעה עליות וירידות. בכל זאת המשיך לעבוד עד לגיל מתקדם והגיח מעת לעת בהופעות טלוויזיה, עם מוסיקאים גדולים שהמשיכו את דרכו וזכרו לו חסד נעורים.
ההערצה של גדולי הרוק למוסיקאי שג'ון לנון אמר עליו ש"אם היו נותנים לרוקנרול שם אחר, זה בטח היה צ'אק ברי" ממשיכה להיות עצומה. בתקליט הזהב שנשלח על החללית וויאג'ר לחלל החיצון ומכיל דוגמאות של יצירות אמנות של המין האנושי, נכלל להיטו הגדול "ג'וני בי גוד" (Johnny B Good), ביחד עם יצירות של בטהובן, באך ושייקספיר (קראו עליו באאוריקה בתגית "תקליט הזהב של וויאג'ר").
ברשימת 50 האמנים החשובים ביותר בכל הזמנים, שהכין המגזין "רולינג סטון", דורג צ'אק ברי במקום החמישי אי-פעם. הוא ממשיך לעשות רוקנרול גם בגיל זקנה. צ'אק ברי הוא אגדת רוק ואגדת גיטרה מובילה, תרתי משמע..
הנה סיפורו של צ'אק ברי:
https://youtu.be/hq_BT1sd7oc
"הליכת הברווז" שלו:
https://youtu.be/BCsfh5ItkEc
הנה מחווה לאגדת הרוק צ'אק ברי בהמנון הרוק הקלאסי "ג'וני בי גוד":
https://youtu.be/UM_PTJCFCQw
ומי שהושפע ממנו מאד, ג'ון לנון, מופיע איתו באותו שיר:
https://youtu.be/kpTpxbnBWYM
מצגת וידאו של תמונותיו:
https://youtu.be/1vaZnUeZKWY
וכאן מארח את גדולי הגיטריסטים ללהיטו "רוקנרול מיוזיק":
https://youtu.be/Iz3gRNNdUC0
לא רבים יודעים, אבל יותר מכל מוסיקאי אחר מחלוצי הרוקנרול, מי שאחראי לעיצוב שירי הרוקנרול הוא הזמר והגיטריסט היוצר צ'אק ברי (Chuck Berry). ברי, יליד סיינט לואיס, היה פרפומר אגדי ולדעת רבים הגיטריסט הטוב מבין חלוצי הרוק. נגינת הגיטרה שלו הפכה באופן מסוים להיות ספר הלימוד של גדולי הגיטרה החשמלית.
הוא היה הראשון שהבין שהרוקנ'רול מיועד למתבגרים בני-עשרה וייעד אותו בשבילם. הוא כתב במהלך הקריירה שלו עשרות להיטי ענק קלילים אבל מדויקים וטובים להפליא, שבוצעו על ידי גדולי הרוק מאז.
ברי היה גם פרפורמר מופלא, שנע על הבמה באופן חופשי ומקצועי מאד והמציא תנועות משלו, כמו "הליכת הברווז" שלו, תוך כדי שירה ונגינת סולואי גיטרה וירטואוזיים.
מהביטלס ועד ג'ימי הנדריקס, דרך אריק קלפטון, הרולינג הסטונז ואינספור להקות רוק - כמעט כל מי שכיכב בזירת הרוק העמוסה של שנות ה-60 הושפע ממנו וביצע את הימנוני הרוק שלו בחרדת קודש וקצב מקפיץ.
הקצב הזה, אגב, הוליד סגנון ריקוד חדש ומהפכני אז, שנקרא "שייק". הוא היה הריקוד האינדיבידואלי הראשון, ריקוד ללא בני זוג או שותפים, שגם לא כלל תנועות, אלא בעיקר הרעדה של הראש, הרגליים והידיים.
אבל לצ'אק ברי היה גם חלק אפל באישיותו. הוא ישב בכלא פעמיים, מסיבות שונות. במהלך השנים הוא הפך לאדם לא פשוט, שמוסיקאים התקשו לעבוד איתו והקריירה שלו ידעה עליות וירידות. בכל זאת המשיך לעבוד עד לגיל מתקדם והגיח מעת לעת בהופעות טלוויזיה, עם מוסיקאים גדולים שהמשיכו את דרכו וזכרו לו חסד נעורים.
ההערצה של גדולי הרוק למוסיקאי שג'ון לנון אמר עליו ש"אם היו נותנים לרוקנרול שם אחר, זה בטח היה צ'אק ברי" ממשיכה להיות עצומה. בתקליט הזהב שנשלח על החללית וויאג'ר לחלל החיצון ומכיל דוגמאות של יצירות אמנות של המין האנושי, נכלל להיטו הגדול "ג'וני בי גוד" (Johnny B Good), ביחד עם יצירות של בטהובן, באך ושייקספיר (קראו עליו באאוריקה בתגית "תקליט הזהב של וויאג'ר").
ברשימת 50 האמנים החשובים ביותר בכל הזמנים, שהכין המגזין "רולינג סטון", דורג צ'אק ברי במקום החמישי אי-פעם. הוא ממשיך לעשות רוקנרול גם בגיל זקנה. צ'אק ברי הוא אגדת רוק ואגדת גיטרה מובילה, תרתי משמע..
הנה סיפורו של צ'אק ברי:
https://youtu.be/hq_BT1sd7oc
"הליכת הברווז" שלו:
https://youtu.be/BCsfh5ItkEc
הנה מחווה לאגדת הרוק צ'אק ברי בהמנון הרוק הקלאסי "ג'וני בי גוד":
https://youtu.be/UM_PTJCFCQw
ומי שהושפע ממנו מאד, ג'ון לנון, מופיע איתו באותו שיר:
https://youtu.be/kpTpxbnBWYM
מצגת וידאו של תמונותיו:
https://youtu.be/1vaZnUeZKWY
וכאן מארח את גדולי הגיטריסטים ללהיטו "רוקנרול מיוזיק":
https://youtu.be/Iz3gRNNdUC0
מהו חישוק ההולה הופ?
שנה אחת בלבד היה הצעצוע הזה הדבר הכי לוהט באמריקה. אבל השנה הזו שבין 1958 ל-1959, לא נשכחה שם כל כך מהר. היא הייתה השנה שלו.
כי לצעצוע הזה קראו הוּלָה הוּפ (Hula hoop) והוא היה הדבר הכי מדליק בסביבה ושגעון שתפס אומה שלמה. ההולה הופ הפך אז לאופנה וטרנד מטורפים.
לידתו של ההולה הופ מקורה מצעצוע שבטי של האבוריג'ינים באוסטרליה. במשך מאות שנים שימש חישוק למשחק אצל האבוריג'ינים. הם נהגו להכינו מבמבוק ושיחקו בו ללא הפסקה.
מי שהביא את ההולה הופ לאמריקה היה ברנש בשם ארתור "ספאד" מלין, שבעבר כבר הביא אליה את משחק ה"פריסבי" הפופולארי, מעין צלחת מעופפת שנמכרה בהצלחה מרובה והתאימה לעידן בו נושא הצלחות המעופפות היה בכותרות.
אבל עכשיו הוא משווק מוצר חדש והייתה זו אשתו של ארתור, סוזי מלין, שהייתה לסוכנת המכירות של ההולה הופ. סוזי עברה מעיר לעיר והדגימה לאנשים איך לנענע את הגוף כדי לסובב את חישוק ה"הולההופ" מבלי שיפול.
שלא כמו בשיווק ה"פריסבי", ההצלחה לא הייתה גדולה בהתחלה. רק אחרי כ-4 שנים תפס השיגעון את ארה"ב.אמריקה נכבשה על ידי הטרנד החדש וכ-25 מיליון חישוקי הולה הופ נמכרו בה.
אגב, בשנים האחרונות עשה טרנד ההולה הופ קאמבק מסוים. זה קרה כשהחלו למכור אותו כשיטת כושר. אוהבי הכושר, בעיקר נשים, השתכנעו שזו דרך נהדרת לייצר פעילות גופנית נעימה ומשעשעת. מתאמני ההולה הופ הללו מכנים את עצמם "מחשקים" ופעם בשנה הם אפילו מקיימים פסטיבל לקהילת סיבובי ההולה הופ.
הנה הסיפור הקולנועי והבדוי על הצלחת ההולה הופ. מהסרט "הקפיצה הגדולה" של האחים כהן:
https://youtu.be/Ng3XHPdexNM
ריקוד עם חישוק ההולה הופ:
https://youtu.be/j46ll2_jR7k
עוד רקדנית מדהימה עם הולה הופ:
https://youtu.be/V-AO7XNkUFw
כנס ופסטיבל המחשקים בישראל:
https://youtu.be/RO6C9eXSvY8
זה מה שקורה כשמחברים לו תאורה:
https://youtu.be/BaJwohtZMtA
בנות טיפחו איתו פעם את תרבות הגוף:
https://youtu.be/h0CKlkqIrLU
להטוטנים עושים איתו פלאים:
https://youtu.be/Oya9LWABkf4
גם כאן:
https://youtu.be/ktYgm8bRK-g
מחול:
https://youtu.be/xGE2hYiUKvo
וגם בטלוויזיה:
https://youtu.be/tb-fLVkfx7c
שנה אחת בלבד היה הצעצוע הזה הדבר הכי לוהט באמריקה. אבל השנה הזו שבין 1958 ל-1959, לא נשכחה שם כל כך מהר. היא הייתה השנה שלו.
כי לצעצוע הזה קראו הוּלָה הוּפ (Hula hoop) והוא היה הדבר הכי מדליק בסביבה ושגעון שתפס אומה שלמה. ההולה הופ הפך אז לאופנה וטרנד מטורפים.
לידתו של ההולה הופ מקורה מצעצוע שבטי של האבוריג'ינים באוסטרליה. במשך מאות שנים שימש חישוק למשחק אצל האבוריג'ינים. הם נהגו להכינו מבמבוק ושיחקו בו ללא הפסקה.
מי שהביא את ההולה הופ לאמריקה היה ברנש בשם ארתור "ספאד" מלין, שבעבר כבר הביא אליה את משחק ה"פריסבי" הפופולארי, מעין צלחת מעופפת שנמכרה בהצלחה מרובה והתאימה לעידן בו נושא הצלחות המעופפות היה בכותרות.
אבל עכשיו הוא משווק מוצר חדש והייתה זו אשתו של ארתור, סוזי מלין, שהייתה לסוכנת המכירות של ההולה הופ. סוזי עברה מעיר לעיר והדגימה לאנשים איך לנענע את הגוף כדי לסובב את חישוק ה"הולההופ" מבלי שיפול.
שלא כמו בשיווק ה"פריסבי", ההצלחה לא הייתה גדולה בהתחלה. רק אחרי כ-4 שנים תפס השיגעון את ארה"ב.אמריקה נכבשה על ידי הטרנד החדש וכ-25 מיליון חישוקי הולה הופ נמכרו בה.
אגב, בשנים האחרונות עשה טרנד ההולה הופ קאמבק מסוים. זה קרה כשהחלו למכור אותו כשיטת כושר. אוהבי הכושר, בעיקר נשים, השתכנעו שזו דרך נהדרת לייצר פעילות גופנית נעימה ומשעשעת. מתאמני ההולה הופ הללו מכנים את עצמם "מחשקים" ופעם בשנה הם אפילו מקיימים פסטיבל לקהילת סיבובי ההולה הופ.
הנה הסיפור הקולנועי והבדוי על הצלחת ההולה הופ. מהסרט "הקפיצה הגדולה" של האחים כהן:
https://youtu.be/Ng3XHPdexNM
ריקוד עם חישוק ההולה הופ:
https://youtu.be/j46ll2_jR7k
עוד רקדנית מדהימה עם הולה הופ:
https://youtu.be/V-AO7XNkUFw
כנס ופסטיבל המחשקים בישראל:
https://youtu.be/RO6C9eXSvY8
זה מה שקורה כשמחברים לו תאורה:
https://youtu.be/BaJwohtZMtA
בנות טיפחו איתו פעם את תרבות הגוף:
https://youtu.be/h0CKlkqIrLU
להטוטנים עושים איתו פלאים:
https://youtu.be/Oya9LWABkf4
גם כאן:
https://youtu.be/ktYgm8bRK-g
מחול:
https://youtu.be/xGE2hYiUKvo
וגם בטלוויזיה:
https://youtu.be/tb-fLVkfx7c
במה התפרסם השחקן ג'יימס דין?
הוא היה אגדת קולנוע שכמעט קשה להאמין שהייתה. בא בחור ללא כל ניסיון במשחק, שעבד כמחנה מכוניות באולפני CBS, בחור כה עני עד שנאלץ לישון כל לילה במכוניתו. כבר בסרט הראשון הוא מתגלה כעילוי וזה בלי קשר ליופיו ולכריזמה העצומה שלו. הוליווד התנפלה עליו. בקטע טוב.
קראו לו ג'יימס דין (James Dean). עד גיל 24 הוא הספיק לשחק ב-3 סרטים בלבד, אבל התשבחות וההצלחה של הסרטים הללו היו גדולות. מי שגדל לאבא שהפך מחוואי לרופא שיניים ולאחר מות אימו שלח אותו לגדול אצל דודיו, גדל עם חסך משמעותי באב. לא היה כמוהו מתאים לגלם את תפקידיו בסרטי הצעיר המורד והקשוח. גם בסרטיו היחידים, מ"קדמת עדן" הראשון, דרך "מרד הנעורים" המיתי וסרטו האחרון "ענק", עלה נושא האב באופן אותנטי, ממש כאילו שיחק את חייו שלו.
סגנון משחקו בסרטים היה שונה מכל המקובל בזמנו. בכל טייק הוא היה אומר דברים אחרים והתסריט היה בשבילו לא יותר מהמלצה כללית. בתגובה לשחקנים המתוסכלים מהדיאלוגים אתו, אמר עליו הבמאי הנודע איליה קאזאן, מי שביים אותו בסרט "קדמת עדן", שהמשחק שלו הוא זהב טהור. במאים אחרים קצת פחות התלהבו. כמו הבמאי ג'ורג' סטיבנס, שביים אותו בסרטו "ענק", והתרתח ממנהגו לשנות בכל טייק את השורות שאמר. סטיבנס נהג לצלם כל סצנה מכמה זוויות בטייקים השונים ודרש שג'יימס דין יחזור על השורות בצורה מדויקת. דין סרב ואפילו לא בנימוס.
על אישיותו הפרטית מורכב לדבר. לא מעט מסובביו תארו אותו כנרקיסיסט ובעל צורך פתולוגי בתשומת לב. תמיד לא מסודר בלבושו ולא נקי באופן כללי, אבל בעל חלומות על הקמת משפחה וגידול ילדים. הוא לא הגיע לכך. את אהובתו היחידה הוא איבד בשל התנגדות אימה לנישואין. למול זה, הוא פגש לא מעט גברים דווקא...
סופו של ג'יימס דין היה עצוב. המורד הנצחי שנהג לנסוע במהירות גבוהה על מכונית הפורשה שלו, לא הפסיק להתגרות בגורל. דקות לפני שעשה את התאונה האחרונה, שוטר רשם לו דו"ח על מהירות מופרזת. אבל הוא הניע בנונשלנטיות, לא נבהל ונצמד להרגלו לנהוג מהר ולדוושת הגז. דקות אחר-כך עשה תאונה שחרצה את גורלו למוות.
העולם הפסיד עילוי קולנועי גדול אבל ג'יימס דין נחרט בלבבות כצעיר נצחי, מורד ומייצג של הצעיר הקשוח, הכואב אבל cool, עם הסיגריה המשתרבבת משפתיו והמבט הזה, החודר והעצוב אבל נחוש.
הנה הסיפור של ג'יימס דין:
https://youtu.be/Lj5k29d9Gcc
יופיו הפך אותו כבר מהסרט הראשון שלו, לכוכב-על בקולנוע:
https://youtu.be/Iq7Vmo6N67I
על התאונה שבה נהרג ג'יימס דין:
https://youtu.be/o_sj5HNKX0A
וראיון עם ג'יימס דין על, כמה אירוני, נהיגה זהירה:
https://youtu.be/vz3W87uWcx8
הוא היה אגדת קולנוע שכמעט קשה להאמין שהייתה. בא בחור ללא כל ניסיון במשחק, שעבד כמחנה מכוניות באולפני CBS, בחור כה עני עד שנאלץ לישון כל לילה במכוניתו. כבר בסרט הראשון הוא מתגלה כעילוי וזה בלי קשר ליופיו ולכריזמה העצומה שלו. הוליווד התנפלה עליו. בקטע טוב.
קראו לו ג'יימס דין (James Dean). עד גיל 24 הוא הספיק לשחק ב-3 סרטים בלבד, אבל התשבחות וההצלחה של הסרטים הללו היו גדולות. מי שגדל לאבא שהפך מחוואי לרופא שיניים ולאחר מות אימו שלח אותו לגדול אצל דודיו, גדל עם חסך משמעותי באב. לא היה כמוהו מתאים לגלם את תפקידיו בסרטי הצעיר המורד והקשוח. גם בסרטיו היחידים, מ"קדמת עדן" הראשון, דרך "מרד הנעורים" המיתי וסרטו האחרון "ענק", עלה נושא האב באופן אותנטי, ממש כאילו שיחק את חייו שלו.
סגנון משחקו בסרטים היה שונה מכל המקובל בזמנו. בכל טייק הוא היה אומר דברים אחרים והתסריט היה בשבילו לא יותר מהמלצה כללית. בתגובה לשחקנים המתוסכלים מהדיאלוגים אתו, אמר עליו הבמאי הנודע איליה קאזאן, מי שביים אותו בסרט "קדמת עדן", שהמשחק שלו הוא זהב טהור. במאים אחרים קצת פחות התלהבו. כמו הבמאי ג'ורג' סטיבנס, שביים אותו בסרטו "ענק", והתרתח ממנהגו לשנות בכל טייק את השורות שאמר. סטיבנס נהג לצלם כל סצנה מכמה זוויות בטייקים השונים ודרש שג'יימס דין יחזור על השורות בצורה מדויקת. דין סרב ואפילו לא בנימוס.
על אישיותו הפרטית מורכב לדבר. לא מעט מסובביו תארו אותו כנרקיסיסט ובעל צורך פתולוגי בתשומת לב. תמיד לא מסודר בלבושו ולא נקי באופן כללי, אבל בעל חלומות על הקמת משפחה וגידול ילדים. הוא לא הגיע לכך. את אהובתו היחידה הוא איבד בשל התנגדות אימה לנישואין. למול זה, הוא פגש לא מעט גברים דווקא...
סופו של ג'יימס דין היה עצוב. המורד הנצחי שנהג לנסוע במהירות גבוהה על מכונית הפורשה שלו, לא הפסיק להתגרות בגורל. דקות לפני שעשה את התאונה האחרונה, שוטר רשם לו דו"ח על מהירות מופרזת. אבל הוא הניע בנונשלנטיות, לא נבהל ונצמד להרגלו לנהוג מהר ולדוושת הגז. דקות אחר-כך עשה תאונה שחרצה את גורלו למוות.
העולם הפסיד עילוי קולנועי גדול אבל ג'יימס דין נחרט בלבבות כצעיר נצחי, מורד ומייצג של הצעיר הקשוח, הכואב אבל cool, עם הסיגריה המשתרבבת משפתיו והמבט הזה, החודר והעצוב אבל נחוש.
הנה הסיפור של ג'יימס דין:
https://youtu.be/Lj5k29d9Gcc
יופיו הפך אותו כבר מהסרט הראשון שלו, לכוכב-על בקולנוע:
https://youtu.be/Iq7Vmo6N67I
על התאונה שבה נהרג ג'יימס דין:
https://youtu.be/o_sj5HNKX0A
וראיון עם ג'יימס דין על, כמה אירוני, נהיגה זהירה:
https://youtu.be/vz3W87uWcx8
מה קרה במלחמה הקרה?
המלחמה הקרה הוא כינוי למלחמה שמעולם לא התקיימה. היא היתה מאבק שקט ומתמשך בין הגוש המזרחי, בראשות ברית המועצות ובין הגוש המערבי, שבראשו עמדה ארצות הברית.
המלחמה הקרה החלה מיד עם תום מלחמת העולם השנייה. הכינוי "מלחמה קרה" הוצע על ידי הפוליטיקאי האמריקאי ברנרד ברוך ומטרתו היתה לסמן את התחרות שבין הגושים, פעולות הריגול המתמשכות ביניהם, מאבקי העוצמה והאיומים הצבאיים שביניהן. היו גם פעולות מלחמתיות רבות שהושפעו ונגזרו מהמלחמה הקרה, ביניהן מלחמת ויאטנם, המלחמה בקוריאה, מבצע קדש ומלחמת ששת הימים.
תום המלחמה הקרה הגיע כשחלה התפרקות של ברית המועצות, בתחום שנות ה-80 של המאה ה-20.
הנה סרטון על המלחמה הקרה (מתורגם):
https://youtu.be/-QopdZ7G8ww
סקירה באנגלית על המלחמה הקרה בשנים 1945-1991:
http://youtu.be/g3wpV0OoHRk?t=8s
הריגול במלחמה הקרה:
https://youtu.be/0zm1WX2nQ5c
המלחמה הקרה הסתיימה בשנות ה-80 (עברית):
https://youtu.be/9Xqm7MTF5ok
וקרבות האוויר בתקופת המלחמה הקרה (עברית):
https://youtu.be/fnzZ2oQw_u8
המלחמה הקרה הוא כינוי למלחמה שמעולם לא התקיימה. היא היתה מאבק שקט ומתמשך בין הגוש המזרחי, בראשות ברית המועצות ובין הגוש המערבי, שבראשו עמדה ארצות הברית.
המלחמה הקרה החלה מיד עם תום מלחמת העולם השנייה. הכינוי "מלחמה קרה" הוצע על ידי הפוליטיקאי האמריקאי ברנרד ברוך ומטרתו היתה לסמן את התחרות שבין הגושים, פעולות הריגול המתמשכות ביניהם, מאבקי העוצמה והאיומים הצבאיים שביניהן. היו גם פעולות מלחמתיות רבות שהושפעו ונגזרו מהמלחמה הקרה, ביניהן מלחמת ויאטנם, המלחמה בקוריאה, מבצע קדש ומלחמת ששת הימים.
תום המלחמה הקרה הגיע כשחלה התפרקות של ברית המועצות, בתחום שנות ה-80 של המאה ה-20.
הנה סרטון על המלחמה הקרה (מתורגם):
https://youtu.be/-QopdZ7G8ww
סקירה באנגלית על המלחמה הקרה בשנים 1945-1991:
http://youtu.be/g3wpV0OoHRk?t=8s
הריגול במלחמה הקרה:
https://youtu.be/0zm1WX2nQ5c
המלחמה הקרה הסתיימה בשנות ה-80 (עברית):
https://youtu.be/9Xqm7MTF5ok
וקרבות האוויר בתקופת המלחמה הקרה (עברית):
https://youtu.be/fnzZ2oQw_u8
מה היה תיאטרון האבסורד?
תיאטרון האבסורד (Theatre of the Absurd) הוא ז'אנר, סגנון של תיאטרון שאינו ריאליסטי, אמיתי ומבוסס על המציאות המסודרת וההגיונית. הוצגה בו במכוון בפני הצופים אמנות תיאטרלית לא הגיונית, לא מסודרת ולא ריאליסטית או "הגיונית".
המילה "אבסורד" משמעותה משהו שמחוץ לכל סדר או הגיון מוכרים. זהו אכן תיאטרון המתאר את מצבו של האדם בעולם חסר סדר. לא פלא שהוא נולד לאחר ההתפרקות של מלחמת העולם השנייה.
בעולם ללא אלוהים, משמעות או מטרה המכוונת את חיינו, עולם שמרגיש כאילו הוא מתקיים רגעים מהשמדה - שום דבר כבר לא באמת חשוב, אמיתי, מוצק או שווה את הרצינות חמורת הסבר של החוקים והאמת.
ממש כמו השינויים באמנות הפלסטית, כולל הקוביזם, הסוראליזם והדאדא, ששינו את ההתייחסות לאמנות לאחר מלחמת העולם הראשונה, הזרם הזה הראה והבליט את האבסורד ואיכשהו הפך את העולם לאבסורדי מעט פחות או אבסורדי לחלוטין, בזכות האמנות.
בתיאטרון הזה מרבים בפרודיה עוקצנית על השולטים, החזקים וגם על השאר. יש בו הרבה התייחסויות תרבותיות ופוליטיות והוא כולל הרבה דמויות משונות, תלושות ולא מחוברות למציאות שאנו מכירים מהיום יום שלנו.
אין בו הרבה מהעולם הריאלי, האמיתי, המתנהל לפי הכללים המוכרים של החברה, זה שהתיאטרון תמיד הציג יפה כל כך ואחרי המלחמה ההיא כבר הרגיש כמו לא קיים.
כמו עמיתיו באמנויות אחרות, הוליד יוג'ין יונסקו, המייסד פורץ הדרך של הזרם הזה, את המודרניזם שלו בתחום התאטרון. הוא תיעב את ההיגיון שעליו נבנו המחזות קודם לכן ורצה ליצור כאלה שלא ינסו להיות "בנויים נכון", לא יציעו הרמוניה, סדר, מבנה מקובל, התחלה, סוף, משמעות ואפילו לא ישתדלו כל כך לספר סיפור.
באופן מסוים זה היה מהלך טבעי בתאטרון. הוא לא עבר שינוי מאות שנים, בניגוד לאמנויות אחרות שהשתנו בעשורים שלפני כן. אם קנדינסקי ומלביץ' יצרו את הציור המופשט, אלבר קאמי וז'אן-פול סארטר הולידו את הספרות האבסורדית, שנברג וסטרווינסקי את המוסיקה המודרנית ששברה את הטונליות והקצב ומרתה גראהם יצרה את המחול המודרני, כך גם יונסקו הוציא לדרך סוג חדש של תיאטרון.
תיאטרון האבסורד הדיסהרמוני שלו דיבר על החוויה של עולם ללא משמעות, אלוהים או מטרה המכוונת את החיים של בני האדם. הוא הציג את מקומו של האדם בתוך הוואקום, ההתפרקות והריק של תרבות שקרסה.
המחזאים בתאטרון הזה נתנו ביטוי לאימת האדם בעידן של אחרי המוות הברוטלי של העולם הקודם וכשהוא עצמו ניצב מול חייו בעידן לא מוכר, שכל כך הרבה דברים עמוקים השתנו בו.
יונסקו הפך את האבסורד לכוכב ההצגה. הוא העלה על הבמה דימויים שלא ניסו לחקות את המציאות, או להציג דברים מציאותיים וריאליסטיים. ממש כמו שהציור המופשט והסוריאליזם עשו באמנות החזותית, הוא העלה על הבמה דימויים שהתקיימו אך ורק עליה.
לקראת סוף שנות ה-60 של המאה ה-20, כשהאבסורד כבש כל חלקה טובה בתרבות, מצויד בסמי הזיה ומוזיקה פסיכדלית, תיאטרון האבסורד הלך ודעך.
הנה תיאטרון האבסורד וכיצד נבע מהגישה הפילוסופית האבסורדית:
https://youtu.be/QoePDl14Eyc
מחזה אבסורד בשם "הראשים":
https://youtu.be/lTwhVigsYS8
פתיח תכנית ההומור משנות ה-70 ניקוי ראש התכתב עם תאטרון האבסורד:
https://youtu.be/nt21o9Re8t8
וקטע ששואל את האסתטיקה של סגנון תיאטרון האבסורד מהסרט "Across the Universe":
https://youtu.be/59ahx9ckqIw
תיאטרון האבסורד (Theatre of the Absurd) הוא ז'אנר, סגנון של תיאטרון שאינו ריאליסטי, אמיתי ומבוסס על המציאות המסודרת וההגיונית. הוצגה בו במכוון בפני הצופים אמנות תיאטרלית לא הגיונית, לא מסודרת ולא ריאליסטית או "הגיונית".
המילה "אבסורד" משמעותה משהו שמחוץ לכל סדר או הגיון מוכרים. זהו אכן תיאטרון המתאר את מצבו של האדם בעולם חסר סדר. לא פלא שהוא נולד לאחר ההתפרקות של מלחמת העולם השנייה.
בעולם ללא אלוהים, משמעות או מטרה המכוונת את חיינו, עולם שמרגיש כאילו הוא מתקיים רגעים מהשמדה - שום דבר כבר לא באמת חשוב, אמיתי, מוצק או שווה את הרצינות חמורת הסבר של החוקים והאמת.
ממש כמו השינויים באמנות הפלסטית, כולל הקוביזם, הסוראליזם והדאדא, ששינו את ההתייחסות לאמנות לאחר מלחמת העולם הראשונה, הזרם הזה הראה והבליט את האבסורד ואיכשהו הפך את העולם לאבסורדי מעט פחות או אבסורדי לחלוטין, בזכות האמנות.
בתיאטרון הזה מרבים בפרודיה עוקצנית על השולטים, החזקים וגם על השאר. יש בו הרבה התייחסויות תרבותיות ופוליטיות והוא כולל הרבה דמויות משונות, תלושות ולא מחוברות למציאות שאנו מכירים מהיום יום שלנו.
אין בו הרבה מהעולם הריאלי, האמיתי, המתנהל לפי הכללים המוכרים של החברה, זה שהתיאטרון תמיד הציג יפה כל כך ואחרי המלחמה ההיא כבר הרגיש כמו לא קיים.
כמו עמיתיו באמנויות אחרות, הוליד יוג'ין יונסקו, המייסד פורץ הדרך של הזרם הזה, את המודרניזם שלו בתחום התאטרון. הוא תיעב את ההיגיון שעליו נבנו המחזות קודם לכן ורצה ליצור כאלה שלא ינסו להיות "בנויים נכון", לא יציעו הרמוניה, סדר, מבנה מקובל, התחלה, סוף, משמעות ואפילו לא ישתדלו כל כך לספר סיפור.
באופן מסוים זה היה מהלך טבעי בתאטרון. הוא לא עבר שינוי מאות שנים, בניגוד לאמנויות אחרות שהשתנו בעשורים שלפני כן. אם קנדינסקי ומלביץ' יצרו את הציור המופשט, אלבר קאמי וז'אן-פול סארטר הולידו את הספרות האבסורדית, שנברג וסטרווינסקי את המוסיקה המודרנית ששברה את הטונליות והקצב ומרתה גראהם יצרה את המחול המודרני, כך גם יונסקו הוציא לדרך סוג חדש של תיאטרון.
תיאטרון האבסורד הדיסהרמוני שלו דיבר על החוויה של עולם ללא משמעות, אלוהים או מטרה המכוונת את החיים של בני האדם. הוא הציג את מקומו של האדם בתוך הוואקום, ההתפרקות והריק של תרבות שקרסה.
המחזאים בתאטרון הזה נתנו ביטוי לאימת האדם בעידן של אחרי המוות הברוטלי של העולם הקודם וכשהוא עצמו ניצב מול חייו בעידן לא מוכר, שכל כך הרבה דברים עמוקים השתנו בו.
יונסקו הפך את האבסורד לכוכב ההצגה. הוא העלה על הבמה דימויים שלא ניסו לחקות את המציאות, או להציג דברים מציאותיים וריאליסטיים. ממש כמו שהציור המופשט והסוריאליזם עשו באמנות החזותית, הוא העלה על הבמה דימויים שהתקיימו אך ורק עליה.
לקראת סוף שנות ה-60 של המאה ה-20, כשהאבסורד כבש כל חלקה טובה בתרבות, מצויד בסמי הזיה ומוזיקה פסיכדלית, תיאטרון האבסורד הלך ודעך.
הנה תיאטרון האבסורד וכיצד נבע מהגישה הפילוסופית האבסורדית:
https://youtu.be/QoePDl14Eyc
מחזה אבסורד בשם "הראשים":
https://youtu.be/lTwhVigsYS8
פתיח תכנית ההומור משנות ה-70 ניקוי ראש התכתב עם תאטרון האבסורד:
https://youtu.be/nt21o9Re8t8
וקטע ששואל את האסתטיקה של סגנון תיאטרון האבסורד מהסרט "Across the Universe":
https://youtu.be/59ahx9ckqIw
מהי יחידת המגורים של קורבוזייה?
יחידת המגורים (Housing unit או במקור בצרפתית Unite d'habitation) היה עיקרון עיצובי מודרני בבניית בתי מגורים שהגה בשנות ה-50 אחד האדריכלים החשובים בעולם, לה קורבוזיה. הרעיון המרכזי של האדריכל ב"יחידת המגורים" הוא ליצור בניין אוניברסלי, מבנה שיוכל להתאים לכל אוכלוסיה, בכל מקום בעולם.
ההבטחה של הבניין היתה לארגן את הקהילה מחדש, בתוך מרחב מגורים חדשני באופיו, שגם מתייחס אחרת אל המרחב העירוני. בתכנון הבניין דימה לה קורבוזיה מעין ספינה בלב ים שמציעה לנוסעים בה את כל צרכיהם. הוא תכנן את המבנה כשהוא מוגבה מהקרקע באמצעות עמודים וכולל בתוכו ייעודים שונים לטובת הדיירים, בשאיפה להציע להם את כל הנדרש לקיום חיים שלמים בבניין.
"יחידת המגורים" הוא גם השם שנתן לה קורבוזייה לבניין שהקים בעיר הצרפתית מרסיי. הפרויקט הזה זכה אז בפרסום בינלאומי ובתשומת לב עצומה בעולם.
בשנים הבאות, בעשור האחרון לחייו, הוזמן האדריכל הנודע לבנות בניינים נוספים בהשראת הפרויקט המקורי. נבנו 3 מבנים נוספים בערים הצרפתיות נאנט, בריה ופירמיני ובבירת גרמניה המובסת, ברלין.
הבנייה בברלין הייתה מעניינת במיוחד. בשל הנזק הרב שנגרם לעיר במהלך מלחמת העולם השנייה, ברלין סבלה אז ממחסור חמור בדירות מגורים. לה קורבוזיה תכנן מבנה ענקי שיכיל 557 דירות מגורים. הוא האמין שמבני מגורים חייבים להיות, לפני כל דבר אחר, יעילים וחסכוניים. הבניין בן 17 הקומות היה באורך של 141 מטרים ובגובה של 53 מטרים. בשל מידותיו החליטו לבסוף לבנות אותו ליד האצטדיון האולימפי של ברלין.
הנה יחידת המגורים של לה קורבוזיה בעיר ברלין:
https://youtu.be/CoTRYhxdw8o
דירה בפרויקט:
https://youtu.be/VusBebLi1xM
ותכנית יחידה בודדת - דירה ב"יחידת המגורים":
https://youtu.be/3MvYmmAMrSs
יחידת המגורים (Housing unit או במקור בצרפתית Unite d'habitation) היה עיקרון עיצובי מודרני בבניית בתי מגורים שהגה בשנות ה-50 אחד האדריכלים החשובים בעולם, לה קורבוזיה. הרעיון המרכזי של האדריכל ב"יחידת המגורים" הוא ליצור בניין אוניברסלי, מבנה שיוכל להתאים לכל אוכלוסיה, בכל מקום בעולם.
ההבטחה של הבניין היתה לארגן את הקהילה מחדש, בתוך מרחב מגורים חדשני באופיו, שגם מתייחס אחרת אל המרחב העירוני. בתכנון הבניין דימה לה קורבוזיה מעין ספינה בלב ים שמציעה לנוסעים בה את כל צרכיהם. הוא תכנן את המבנה כשהוא מוגבה מהקרקע באמצעות עמודים וכולל בתוכו ייעודים שונים לטובת הדיירים, בשאיפה להציע להם את כל הנדרש לקיום חיים שלמים בבניין.
"יחידת המגורים" הוא גם השם שנתן לה קורבוזייה לבניין שהקים בעיר הצרפתית מרסיי. הפרויקט הזה זכה אז בפרסום בינלאומי ובתשומת לב עצומה בעולם.
בשנים הבאות, בעשור האחרון לחייו, הוזמן האדריכל הנודע לבנות בניינים נוספים בהשראת הפרויקט המקורי. נבנו 3 מבנים נוספים בערים הצרפתיות נאנט, בריה ופירמיני ובבירת גרמניה המובסת, ברלין.
הבנייה בברלין הייתה מעניינת במיוחד. בשל הנזק הרב שנגרם לעיר במהלך מלחמת העולם השנייה, ברלין סבלה אז ממחסור חמור בדירות מגורים. לה קורבוזיה תכנן מבנה ענקי שיכיל 557 דירות מגורים. הוא האמין שמבני מגורים חייבים להיות, לפני כל דבר אחר, יעילים וחסכוניים. הבניין בן 17 הקומות היה באורך של 141 מטרים ובגובה של 53 מטרים. בשל מידותיו החליטו לבסוף לבנות אותו ליד האצטדיון האולימפי של ברלין.
הנה יחידת המגורים של לה קורבוזיה בעיר ברלין:
https://youtu.be/CoTRYhxdw8o
דירה בפרויקט:
https://youtu.be/VusBebLi1xM
ותכנית יחידה בודדת - דירה ב"יחידת המגורים":
https://youtu.be/3MvYmmAMrSs
מה תרם באדי הולי לרוקנרול?
הוא מת צעיר מדי אבל הותיר מורשת אדירה, במיוחד לאור העובדה שלא הספיק להקליט כמעט כלום. קראו לו באדי הולי והוא לא ידע את זה אבל הוא עתיד להיות האדריכל של הביטלס, הלהקה הגדולה בהיסטוריה, מקור ההשפעה של הרולינג סטונז וזה שיום מותו יהיה "היום שהמוזיקה מתה".
מותו של באדי הולי (Buddy Holly) בהתרסקות מטוס קטן, עם עוד שני זמרים צעירים שאיתם הופיע שעה לפני כן, נראה בזמן אמת כעוד מוות עצוב של אמן פופולארי. אבל זה היה רגע משמעותי בתולדות הרוק. הולי היה אחד מגדולי הרוק ומי שפילס דרך למהפכה קטנה ובו-זמנית עצומה בכתיבת הרוק. הוא היה הזמר הראשון שכתב והלחין את להיטיו בעצמו.
היום רוב זמרי הרוק הם זמרים-יוצרים, אבל הולי, כראשון הרוקרים שביצע שירים שהוא עצמו כתב, היה סוג של מהפכן במוסיקת הרוק. עד אז הייתה חלוקה ברורה בין מבצעים ובין מחברי שירים. בהחלטה "החדשנית" הזו, לשיר את השירים שהוא כותב, הוא שינה את מוסיקת הרוק לתמיד. תודות לבאדי הולי השתחררו אינספור מוסיקאים, ביניהם שניים מהגדולים בכותבי מוסיקת הרוק, ג'ון לנון ופול מקרטני, והפכו ליוצרים-מבצעים, אנשים שהפלייליסט של הופעותיהם הוא ברובו פרי עטם.
השפעתו של באדי הולי על מוסיקאי רוק אחרים הייתה עצומה. כמו כולם בפיפטיז, הוא החל כמעריץ של אלביס פרסלי. אבל מרגע שהחליט להיות רוקר, בטקסס שבה גדל ועד שנהרג בתאונת מטוס, עברה בקושי שנה וחצי. במהלך קריירה קצרצרה הוא הקים את להקתו, הקְריקֶטס, בעברית "הצרצרים", ולהפוך למוסיקאי הראשון שהקליט שיר שהוא עצמו כתב.
תאונת המטוס שגדעה את חייו, לקחה לרוקנרול את אחד מכוכבי הענק בהתהוות, עם עוד שני זמרים מצליחים ומוכשרים להפליא. הזמר דון מקלין כתב בשיר "אמריקן פאי" על התאונה הזו בשורה הנפלאה-כואבת - שהיא הייתה "היום שבו מתה המוסיקה".
ואם באדי הולי היה פופולארי באמריקה, באנגליה הוא היה לוהט. ההערצה אליו עברה בשלבים שונים את זו של אלביס. העריצו אותו למשל הרולינג סטונז, מי שיהפכו ללהקת ענק בריטית. מיק ג'אגר וקית ריצ'ארדס המנהיגים של הסטונז העריצו אותו וכתבו בהשראתו לא מעט מלהיטיהם.
על שם "הצרצרים" של באדי הולי שכה העריצו, החליטה להקה צעירה אחרת לקרוא לעצמה "החיפושיות". הביטלס ראו עצמם כממשיכיו של באדי הולי המת. אחד משניהם, פול מקרטני, אף רכש בהמשך חייו את אוצר השירים שהספיק הולי לכתוב בקריירה הקצרה שלו, שהסתיימה בגיל 26.
הנה סיפור המטוס שהרג את באדי הולי וחבריו למוסיקה (עברית):
https://youtu.be/LKePuY-_h58
סיפורו של באדי הולי:
http://youtu.be/oNvtDuaIAjY
"בוכה, ממתין, מקווה" של באדי הולי:
http://youtu.be/LWdJ7Dy-3iY
תמונות מהתרסקות המטוס של באדי הולי:
http://youtu.be/AzgSFJEsg1I
והשברולט אימפלה, מהמכוניות האחרונות של באדי הולי:
http://youtu.be/mppMPqfe1FY
הוא מת צעיר מדי אבל הותיר מורשת אדירה, במיוחד לאור העובדה שלא הספיק להקליט כמעט כלום. קראו לו באדי הולי והוא לא ידע את זה אבל הוא עתיד להיות האדריכל של הביטלס, הלהקה הגדולה בהיסטוריה, מקור ההשפעה של הרולינג סטונז וזה שיום מותו יהיה "היום שהמוזיקה מתה".
מותו של באדי הולי (Buddy Holly) בהתרסקות מטוס קטן, עם עוד שני זמרים צעירים שאיתם הופיע שעה לפני כן, נראה בזמן אמת כעוד מוות עצוב של אמן פופולארי. אבל זה היה רגע משמעותי בתולדות הרוק. הולי היה אחד מגדולי הרוק ומי שפילס דרך למהפכה קטנה ובו-זמנית עצומה בכתיבת הרוק. הוא היה הזמר הראשון שכתב והלחין את להיטיו בעצמו.
היום רוב זמרי הרוק הם זמרים-יוצרים, אבל הולי, כראשון הרוקרים שביצע שירים שהוא עצמו כתב, היה סוג של מהפכן במוסיקת הרוק. עד אז הייתה חלוקה ברורה בין מבצעים ובין מחברי שירים. בהחלטה "החדשנית" הזו, לשיר את השירים שהוא כותב, הוא שינה את מוסיקת הרוק לתמיד. תודות לבאדי הולי השתחררו אינספור מוסיקאים, ביניהם שניים מהגדולים בכותבי מוסיקת הרוק, ג'ון לנון ופול מקרטני, והפכו ליוצרים-מבצעים, אנשים שהפלייליסט של הופעותיהם הוא ברובו פרי עטם.
השפעתו של באדי הולי על מוסיקאי רוק אחרים הייתה עצומה. כמו כולם בפיפטיז, הוא החל כמעריץ של אלביס פרסלי. אבל מרגע שהחליט להיות רוקר, בטקסס שבה גדל ועד שנהרג בתאונת מטוס, עברה בקושי שנה וחצי. במהלך קריירה קצרצרה הוא הקים את להקתו, הקְריקֶטס, בעברית "הצרצרים", ולהפוך למוסיקאי הראשון שהקליט שיר שהוא עצמו כתב.
תאונת המטוס שגדעה את חייו, לקחה לרוקנרול את אחד מכוכבי הענק בהתהוות, עם עוד שני זמרים מצליחים ומוכשרים להפליא. הזמר דון מקלין כתב בשיר "אמריקן פאי" על התאונה הזו בשורה הנפלאה-כואבת - שהיא הייתה "היום שבו מתה המוסיקה".
ואם באדי הולי היה פופולארי באמריקה, באנגליה הוא היה לוהט. ההערצה אליו עברה בשלבים שונים את זו של אלביס. העריצו אותו למשל הרולינג סטונז, מי שיהפכו ללהקת ענק בריטית. מיק ג'אגר וקית ריצ'ארדס המנהיגים של הסטונז העריצו אותו וכתבו בהשראתו לא מעט מלהיטיהם.
על שם "הצרצרים" של באדי הולי שכה העריצו, החליטה להקה צעירה אחרת לקרוא לעצמה "החיפושיות". הביטלס ראו עצמם כממשיכיו של באדי הולי המת. אחד משניהם, פול מקרטני, אף רכש בהמשך חייו את אוצר השירים שהספיק הולי לכתוב בקריירה הקצרה שלו, שהסתיימה בגיל 26.
הנה סיפור המטוס שהרג את באדי הולי וחבריו למוסיקה (עברית):
https://youtu.be/LKePuY-_h58
סיפורו של באדי הולי:
http://youtu.be/oNvtDuaIAjY
"בוכה, ממתין, מקווה" של באדי הולי:
http://youtu.be/LWdJ7Dy-3iY
תמונות מהתרסקות המטוס של באדי הולי:
http://youtu.be/AzgSFJEsg1I
והשברולט אימפלה, מהמכוניות האחרונות של באדי הולי:
http://youtu.be/mppMPqfe1FY
מהי טיסנאות ומי מטיסים טיסנים?
טיסן (Model aircraft) הוא כינויו של מטוס זעיר, לא מאויש ולרוב הוכן בעבר מחומרים כמו בלזה, עץ, פיברגלס או קצף מוקשה וכיום גם מחומרים אחרים.
בין סוגי הטיסנים, ניתן למצוא מדאונים פשוטים ואף כאלו שנעשו לבד ועד לדגמים מוקטנים של מטוסים וכלי טיס אמיתיים, שגודלם יכול להגיע לקנה מידה של 1:3 מגודלו של כלי הטיס האמיתי.
מאז שנות ה-30 של המאה ה-20, הטיסנאות היא תחביב פופולרי. הוא תמיד כלל הן את עבודת הידיים של הרכבה הטיסנים, לעתים גם של התכנון, והן את העיסוק הספורטיבי בהטסתם.
בשנות ה-50 של המאה הקודמת כבר היה תחום הטיסנאות לאחד התחביבים האהובים על ילדים ובני-נוער. רבים מהם בילו שעות ארוכות בבנייה של טיסנים, החל מבנייה עצמית, בישראל למשל בעזרת תכניות לבניית טיסנים מחוברות "הטכנאי הצעיר" הפופולריות של אותן שנים, ועד לבניית טיסנים בהנחיית מדריכים במסגרת מועדוני תעופה או גדנ"ע אוויר.
בהמשך יצאו חובבי הטיסנאות למנחתים ולשדות ונהגו להטיסם, תוך כדי צפייה בפלאים שיצרו ושפורשים כנפיים.
כיום, מעט מאוד מהטיסנאים בונים את הטיסן שלהם בעצמם. מרביתם מקדישים את זמנם, לאחר שהרכיבו את הטיסן שקנו, לאימון ולהטסה שלו.
הטיסנים של היום הם משוכללים ביותר, במיוחד אם משווים אותם לטיסני עץ הבלזה שהוטסו בשמיים בשנות ה-50. אנשים העוסקים בתחביב זה בונים כיום טיסנים ברמה גבוהה מאוד, הנמכרים כמוצרים להרכבה עצמית.
בימינו יש טיסנים המשמשים אפילו במלחמות, כמו במלחמת רוסיה-אוקראינה של השנים האחרונות, בה טיסנים תופסים לא פעם מקום בלוחמה של הצבא האוקראיני כנגד הצבא האדום והמצויד.
הנה סרטון על לימודי טיסנאות (עברית):
https://youtu.be/SJBFeUzXMSQ
חובבים מטיסים טיסני בלזה בימינו (ללא מילים):
https://youtu.be/wXpJPhZ4vnk
טיסנים בישראל בשנת 1950 (ללא מילים):
https://www.youtube.com/watch?v=azlur5ccCZE#t=202
מטיסים טיסן עכשווי בשטח:
https://youtu.be/oQkOoqHm7O8?t=4m50s
טיסן דמוי המטוס העל-קולי קונקורד:
http://youtu.be/2ZeGylHqo7M
אנשים וטיסנים - מצגת וידאו:
https://youtu.be/JnIF5JSr3Hc
ואחד הטיסנים הגדולים בעולם (ללא מילים):
https://youtu.be/VINU7uJNDsc
טיסן (Model aircraft) הוא כינויו של מטוס זעיר, לא מאויש ולרוב הוכן בעבר מחומרים כמו בלזה, עץ, פיברגלס או קצף מוקשה וכיום גם מחומרים אחרים.
בין סוגי הטיסנים, ניתן למצוא מדאונים פשוטים ואף כאלו שנעשו לבד ועד לדגמים מוקטנים של מטוסים וכלי טיס אמיתיים, שגודלם יכול להגיע לקנה מידה של 1:3 מגודלו של כלי הטיס האמיתי.
מאז שנות ה-30 של המאה ה-20, הטיסנאות היא תחביב פופולרי. הוא תמיד כלל הן את עבודת הידיים של הרכבה הטיסנים, לעתים גם של התכנון, והן את העיסוק הספורטיבי בהטסתם.
בשנות ה-50 של המאה הקודמת כבר היה תחום הטיסנאות לאחד התחביבים האהובים על ילדים ובני-נוער. רבים מהם בילו שעות ארוכות בבנייה של טיסנים, החל מבנייה עצמית, בישראל למשל בעזרת תכניות לבניית טיסנים מחוברות "הטכנאי הצעיר" הפופולריות של אותן שנים, ועד לבניית טיסנים בהנחיית מדריכים במסגרת מועדוני תעופה או גדנ"ע אוויר.
בהמשך יצאו חובבי הטיסנאות למנחתים ולשדות ונהגו להטיסם, תוך כדי צפייה בפלאים שיצרו ושפורשים כנפיים.
כיום, מעט מאוד מהטיסנאים בונים את הטיסן שלהם בעצמם. מרביתם מקדישים את זמנם, לאחר שהרכיבו את הטיסן שקנו, לאימון ולהטסה שלו.
הטיסנים של היום הם משוכללים ביותר, במיוחד אם משווים אותם לטיסני עץ הבלזה שהוטסו בשמיים בשנות ה-50. אנשים העוסקים בתחביב זה בונים כיום טיסנים ברמה גבוהה מאוד, הנמכרים כמוצרים להרכבה עצמית.
בימינו יש טיסנים המשמשים אפילו במלחמות, כמו במלחמת רוסיה-אוקראינה של השנים האחרונות, בה טיסנים תופסים לא פעם מקום בלוחמה של הצבא האוקראיני כנגד הצבא האדום והמצויד.
הנה סרטון על לימודי טיסנאות (עברית):
https://youtu.be/SJBFeUzXMSQ
חובבים מטיסים טיסני בלזה בימינו (ללא מילים):
https://youtu.be/wXpJPhZ4vnk
טיסנים בישראל בשנת 1950 (ללא מילים):
https://www.youtube.com/watch?v=azlur5ccCZE#t=202
מטיסים טיסן עכשווי בשטח:
https://youtu.be/oQkOoqHm7O8?t=4m50s
טיסן דמוי המטוס העל-קולי קונקורד:
http://youtu.be/2ZeGylHqo7M
אנשים וטיסנים - מצגת וידאו:
https://youtu.be/JnIF5JSr3Hc
ואחד הטיסנים הגדולים בעולם (ללא מילים):
https://youtu.be/VINU7uJNDsc
