ברשת החברתית פייסבוק הטמיעו בשנים האחרונות את סימן הלייק ואיפשרו לרבים לחוות את דעתם ללא מילים, על פוסטים, תגובות, תמונות, סרטונים ורעיונות.

הדיסלייק שהתווסף עם הזמן משרת את הצורך ההפוך - להביע כאב, השתתפות בצער ועוד רגשות הפוכים.

אך לא רבים יודעים שמקורו של האגודל המופנה כלפי מעלה הוא בקיסרים הרומיים. המשמעות המקורית של זה מצמררת בהרבה מאשר לפרגן לפוסט נחמד בפייסבוק. כי בעת העתיקה יכול היה האגודל לקבוע אם תחיה או תמות.

משמעות כיוון האגודל נטועה אי-שם בקרבות הגלדיאטורים שהתקיימו באימפריה הרומית. בקולוסיאום המפורסם ברומא נהגו הקיסרים הרומיים לצפות בגלדיאטורים נלחמים בחיות טרף או זה נגד זה. הגלדיאטורים היו שבויים ופושעים שהאימפריה שיסתה זה בזה או כנגד חיות פרא, להנאת האצילים הרומיים.

בעת שהקרב כמעט הוכרע והלוחם המנוצח שכב למרגלות יריבו המנצח, נהג הקיסר לסמן עם אגודלו מה יהיה גורלו של המנוצח. אם סימן הקיסר "לייק", כלומר היפנה את אגודלו כלפי מעלה, הרי שהמנוצח יזכה לחיות. אולי לא חיים טובים מדי, אחרי הכל הוא היה הופך למשרת או חוזר לזירה להתמודדויות נוספות עם אריות או גלדיאטורים נוספים, אבל בכל זאת לחיות...

אם היה הקיסר מפנה את האגודל כלפי מטה, היה הגלדיאטור המסכן שזה עתה נוצח, "זוכה" לנעיצת המוות של המנצח ומת, אל מול הקיסר המדושן בעונג והקהל המריע בתשואות.


הנה האגודל מסמן את גורל הגלדיאטורים (מהסרט גלדיאטור):

https://youtu.be/gYNUOkqzcVA


הסבר על תפקיד האגודל בעולם הגלדיאטורים הרומי (עברית):

https://youtu.be/zhVtaIOks80?t=3m09s&end=4m34s


מדריך מסביר על משמעות כיוון האגודל לגלדיאטור (עברית):

https://youtu.be/hUYZTPzq9IA


על חייו של הגלדיאטור הידוע ביותר בהיסטוריה - ספרטקוס (מתורגם):

https://youtu.be/8l1NyR6UvxU


וזירת הגלדיאטורים הכי מפורסמת היא הקולוסיאום (מתורגם):

https://youtu.be/SiX_KtiF_tQ

זה לא קרה בימי הביניים האפלים, אלא דווקא בתקופת הרנסאנס מלאת ההשראה והתגליות, במהלך שיא של כ-200 שנה, הלכה והתחזקה תופעה איומה וחשוכה בתולדות אירופה. זה היה ציד מכשפות (Witch hunt) אכזרי וקשה, תופעה איומה של רדיפת בני אדם, לרוב נשים, שנחשדו כעוסקים בכישוף.

אמנם האשמות בכישוף היו כבר בימי הביניים דרך ל"חיסול חשבונות" בין אנשים שרבו זה עם זה, שכנים שמאסו במישהי שמתנהגת באופן מוזר או שונה מהמקובל וכדומה. האמונה הייתה ונשארה שהמכשפות זכו לכוחות מהשטן, בזכות עסקה שעשו אתו ושהן מקיימות טקסים אכזריים ומסוכנים.

תיאורים איומים שהופיעו ב“פטיש המכשפות”, ספרו המצליח של אינקוויזיטור גרמני נלהב, הלהיטו את הציבור אז. המצאת הדפוס הפכה את הספר לאחד הלהיטים הספרותיים הראשונים וההדים שלו הגיעו אפילו למי שלא ידעו קרוא וכתוב. היו בספר כל החומרים שנדרשו כדי לעורר את הדמיון. תיאורי מכשפות שחוגגות עם השטן ונשבעות לו אמונים, סיפורים על אכילת תינוקות של שכנים ועוד. כולם נחשפו אז לפחד האיום מכוחות הרוע. מי שנהג באופן שונה מהמקובל, ששכניו שנאו אותו או שסתם הריח רע, יכול היה בקלות להיות מואשם בכישוף ולעלות על המוקד. במיוחד אם היה אישה.

בין המאות 15-17, שבהן הגיע טירוף המכשפות לשיאו, הומתו מעל 100 אלף בני אדם, רובם נשים, בעוון כישוף. רדיפות, עינויים קשות והוצאות להורג אפיינו את אבחון המכשפות של העת ההיא. שומות על הגוף נחשבו למשל סימן לכישוף.

מבחני המכשפות היו נחשבים היום ציניים במיוחד ואופיינו בכך שהסתיימו תמיד במוות. אם מכשפה שהושלכה מהצוק אל הנהר טבעה ומתה, היא נמצאה זכאית. אם הצליחה להיחלץ - היא הועלתה על המוקד כמכשפה. כך גם על המוקד - מי שנשרפה חיה התגלתה כזכאית לאחר מותה, מה שממש עזר לאיכות החיים שלה.. בריחה מהמוקד לעומת זאת, סימנה אותה סופית כמכשפה והיא הייתה נתפסת ומוצאת להורג בהצלחה.

דוגמאות לא חסרות. בשני כפרים גרמניים הועלו אז על המוקד, בתוך שנה בלבד, מעל 1,500 "מכשפות". גם בשווייץ התבצע ציד מכשפות נרחב, אולי הגדול ביותר באירופה ביחס לגודל האוכלוסייה. במהלך 200 השנים הללו הוצאו שם להורג מעל 3500 "מכשפות".

היו לציד המכשפות האירופי סיבות שונות, החל ממאבקים בין זרמים בנצרות ועד לתנועת נגד שנלחמה במדע המתפתח ומאיים להפוך את העולם למשכיל יותר, חכם ומפוכח מהבטחות הדת הלא-ממומשות. האפיפיור כתב אז על "גברים ונשים שמוסרים עצמם לשדים ועושים מעשי כישוף שמזיקים לאדם, לחיות המשק ולתנובת השדות."

באמריקה כמעט ולא רדפו מכשפות, אם כי מפורסם המקרה של 1692 במשפטי המכשפות בעיירה סיילם שבמסצ'וסטס. ובכל זאת חזרו בארצות הברית, מאות שנים אחר-כך, להשתמש במושג "ציד מכשפות". זה היה כהתייחסות למקארתיזם, אותה רדיפה שניהל הסנאטור ג'וזף מקארתי אחרי אמריקאים שנחשדו כקומוניסטים.


הנה ההיסטוריה של המכשפות (מתורגם):

https://youtu.be/7x5KesH3dzM


ציד המכשפות בשווייץ, שהיה מהנרחבים באירופה:

https://youtu.be/otKUMO6nSps


הסבר על ציד המכשפות (עברית):

http://youtu.be/LmAPKEe2AnI


הנה קדימון לסרט "הנזל וגרטל" שבו הם נלחמים במכשפות:

https://youtu.be/9246msCh7x4


משפטי סאלם המפורסמים, בעיירה האמריקאית סאלם:

https://youtu.be/qbFDBrOlE9k


כך רואים ב"זהו זה" בחיוך את המכשפות שמעל לתל אביב (עברית):

http://youtu.be/40ptUaKlgSY


בחיוך מריר - כך "נזכרת" חבורת הליצנים של מונטי פייטון את ציד המכשפות של ימי הביניים:

https://youtu.be/zrzMhU_4m-g


וסרט תיעודי על ציד המכשפות המטורף באיים הבריטיים:

https://youtu.be/MBBHfZwjxYY?long=yes

צליבה (Crucifixion), אחד העונשים האיומים בהיסטוריה, הייתה עונש מקובל בתרבויות עתיקות. זו הייתה צורה משפילה ואכזרית של הוצאה להורג באימפריה הרומית, בה סובל מי שמוציאים אותו כך להורג, סבל בל יתואר.

כי הצליבה היא שיטה עתיקה להוצאה להורג, בה קושרים או ממסמרים את הנידון למוות אל צלב עץ ומשאירים אותו כך עד מותו.

עונש הצליבה זכה לפרסום רב בזכות ישו הנוצרי שנענש בו. טענתו של ישו, שככל הידוע ראה בעצמו "מלך היהודים", נתפסה על ידי הרומאים כמרד. ומשום ההתחזות למלך היהודים הם גזרו עליו מוות בצליבה.

צליבת ישו נחשבת אירוע מכונן בדת הנוצרית ויעיד על כך הצלב, שבעקבותיה היה לסמל הדת הנוצרית כולה.

מבחינה רפואית, זוהי ככל הנראה צורת המוות האיומה ביותר. מוות מכאיב ופומבי שכזה יכול היה להמשך ימים ארוכים, בהתאם למשתנים רבים, כולל בריאות הצלוב, שיטת הצליבה, מזוג האוויר ועוד.

מבחינת הרתעה זו צורת מוות המטילה אימה על אחרים ומקטינה את הסיכוי להתגרות במשטר. מי רוצה לסבול במשך 3 ימי גסיסה על הצלב, עד למותו.

היסטוריונים משערים שעונש הצליבה נולד בפרס הקדומה. עדויות מצביעות על כך שבמאה ה-7 לפני הספירה נצלבו שודדי ים שנתפסו על ידי האתונאים.

היה זה אלכסנדר הגדול שהפיץ ברחבי ממלכתו את העונש המרתיע. גם במצרים ובקרתגו העתיקה השתמשו בו והרומאים שראו אותו בקרתגו, הענישו בו עבדים שמרדו, פושעים וגם אזרחים רומים שהורשעו בבגידה.

מפורסמת גם צליבתם של המורדים שלחמו עם ספרטקוס, במלחמות האזרחים ובמרידות באימפריה הרומית.

בכתביו של יוסף בן מתתיהו ובמקורות נוספים מאותה תקופה ישנן עדויות על צליבת אלפי אנשים בארץ בידי הרומאים. ביניהן היו מורדים במרד הגדול של היהודים ובמרד בר כוכבא.


השיטה העתיקה להמתה פומבית ומכאיבה - הנה הצליבה:

https://youtu.be/V0gNIL5GAdE


הצד הרפואי של ההוצאה האכזרית הזו להורג והמשמעות שהנוצרים נותנים לה:

https://youtu.be/-Ndho6Ppzw4


השערה מדעית שצורת הצלב הייתה שונה לחלוטין:

https://youtu.be/_3ffhnInxzo


מרצה שמסביר על העונש של הצליבה:

https://youtu.be/_h-VdIO8Jck


וחבורת מונטי פייטון שצחקה גם על זה והצלובים בה שרים "תמיד הבט על הצד הבהיר של החיים"...

https://youtu.be/SJUhlRoBL8M

בורות ההריגה, או בורות המוות (Murder pits) בשואה, היו שיטה של רצח המונים, בה השתמשו החיילים הנאצים בתחילת ההשמדה של היהודים במלחמת העולם השנייה. ביערות שליד ה"שטייטלים", הכפרים היהודיים בפולין למשל, חוסלו קהילות שלמות בירי פרוע של חיילי עם כובש ובהמי.

גם לאחר מכן שימשה השיטה לרציחות המוניות אף יותר של יהודים. זה היה בזמן כיבוש מזרח אירופה, עם פלישת הוורמאכט, הצבא הגרמני, אל מזרח היבשת, ב"מבצע ברברוסה".

בשטחים הללו, למשל, בורות המוות הללו היו לא פעם בורות ענק שנחפרו בידי הסובייטים, לאיחסון מיכלי דלק עוד לפני הפלישה הנאצית. הגרמנים השתמשו בבורות הללו לרצח של מאות אלפי יהודים. הם ירו בהם על שפת הבור והמתים נפלו היישר אל תוכו. קצר ויעיל. היעילות הגרמנית בשיאה.

בין בורות המוות העצומים הללו היו פונאר, ששימש לרצח יהודי וילנה; הפורט התשיעי שבו רצחו את יהודי קובנה ובאבי יאר, בו נרצחו יהודי קייב וסביבתה.

כמיליון וחצי יהודים רצחו היהודים כך. תושבי הסביבה לא פעם התגוררו עשרות מטרים בלבד מבורות המוות הללו והם שמעו את רעש מכונות היריה והריחו היטב.

בורות הקטל כשיטת השמדה לא הוחלפו כי הנאצים ריחמו על מישהו. לאחר תקופה בה נרצחו כך כרבע מכלל הנרצחים בשואה, לאחר שהחיילים היורים סבלו מהפרעות נפשיות בשל העיסוק היומיומי ברצח פרוע של המונים וקציני המפקדות התלוננו על כמות התחמושת שצורך הרצח ההמוני, הנאצים החליטו להחליפו בתאי הגזים.

כיום נעלמו בורות הרצח באדמת היערות. הבורות הגדולים של מזרח אירופה הם פארקים גדולים, שבעיקר היהודים מרגישים בעצב גדול להיות בהם. במקרה הטוב ניצבת בהם אנדרטה המזכירה את האימה שהתרחשה כאן במלחמת העולם השנייה.


הנה סיפור ההשמדה בבורות המוות בזמן "מבצע ברברוסה" (עברית):

https://youtu.be/Y7pSDy7TzyU


עדות של ניצול מבור המוות בראדון (עברית):

https://youtu.be/rsrBDyNzTdo


והאובדן העצום של ילד שניצל מבור מוות בו נרצחו בני משפחתו (עברית):

https://youtu.be/o0m4etngsCw

טקסי ה"אוֹטוֹ דָה פֶה" (Auto da fé), בעברית "מעשה האמונה", היו טקסים פומביים שארגנה האינקוויזיציה בספרד ובפורטוגל, במהלך המאות ה-15 עד ה-18. הטקס המצמית הזה היה סיומו של הליך שיפוט שהחל מחקירות, נמשך במשפט, הרשעה ואז ענישה, לרוב בהוצאה לפועל וביצוע גזרי דין של הקורבנות למוות בשריפה.

כל אלה ננקטו כנגד אנשים שהואשמו בכפירה באל או בפשעים דתיים אחרים כנגד הנצרות. כי, בניגוד למאסרם ולעינויים בחשאי של החשודים בכפירה, מטרת טקס ה"אוטו דה פה" היה להפגין את כוחן של הכנסייה והממלכה ולהטיל אימה ופחד על מי שהיו עלולים לערער על סמכותן.

בשבועות שלפני הטקס, נהגו להכריז, מעל לדוכני הכנסיות בסביבה, על המועד בו ייערך. את יום הטקס קבעו בדרך כלל ליום ראשון, או ליום חג. את הנידונים ליוותה תהלוכה גדולה, בה השתתפו גם כמרים, אצילים והקהל הגדול, שבא לצפות בטקס.

במהלך הטקס המשפיל והאכזרי, הוצעדו הנאשמים ברחובות העיר, כשהם כבולים בשלשלאות, לבושים בבגדים מיוחדים, שנהגו להלביש בהם את מי שרצו שהציבור יזהה ככופרים. בהמשך הצעידה בעיר הם הובאו לכיכר המרכזית או לכנסייה המקומית, שם הם נשפטו ונידונו לעונש. חלקם נשאו בעונשים "קלים", כשהם נכלאו, עונו או נאלצו לבצע פעולות תשובה פומביות. אחרים נידונו למוות, לרוב בשריפה על המוקד, כשמי שהיו שכניהם וחבריהם, ולא פעם גם בני משפחה, צופים בהם מוצאים להורג באש האכזרית.

הזוועה בטקסי ה"אוטו דה פה" היא שזה היה אירוע תיאטרלי במיוחד, שמטרתו הייתה להוקיע בציבור את הכפירה ואת הצורך בפעולה נגדה ובזהירות ממנה. הייתה במה קטנה להוצאה להורג והאירוע התקיים במעמד המלך או נציגו וכן האינקוויזיטור הראשי, שניצח על האירוע.

הנידונים נדרשו להתוודות ולעתים וידוייהם הוקראו על ידי מנהלי הטקס. הם גם נדרשו לחזור בתשובה. אם אכן חזר בו נאשם מכפירתו (שלא פעם הוא כלל לא היה כופר), נהגו "לעשות איתו חסד" ולחנוק אותו ורק ורק אז שרפו את גופתו.

מי שסירבו להודות ולחזור בהם, נשרפו חיים.

במהלך השנים, הוצאו כך להורג אלפי אנשים. מבחינת השלטון והכנסייה, היו הטקסים הללו אמצעי לביסוס כוחם של האינקוויזיציה והכנסייה, בצד השמירה על שליטה חברתית - כנגד מחלוקת וחוסר התאמה, של "מורדים ומתנגדים", להתנהגות המצופה מנתינים.


על טקס ה"אוֹטוֹ דָה פֶה" של האינקוויזיציה בספרד, מתוך הסרט "הלשכה הקדושה" (עברית):

https://youtu.be/FScJ6jYG2BI


היא הייתה רק חלק ממערכת זוועתית של עינויים שהפעילה האינקוויזיציה על הנוצרים:

https://youtu.be/bovJiPttJQQ


הטקס בכיכר העיר (לא מומלץ לילדים):

https://youtu.be/w9YwlMp0Ssw


שיר בשם זה:

https://youtu.be/J2W21SsDfWQ


ואוטו דה פה מהאופרה דון קרלו:

https://youtu.be/-Ciez8ldky4?long=yes

תא גזים הוא חדר או אולם אטום, המצוי בתוך מבנה שאליו חובר מנגנון להזרמת גז רעיל, לצורך המתה של בני אדם ובמקרים אחרים גם בעלי חיים.

במהלך מלחמת העולם השנייה והשואה היהודית נשלחו מיליוני יהודים אל מותם במחנות ההשמדה הנאציים. תאי הגזים שימשו בדיוק לזה. הם היו האמצעי העיקרי בתוכנית השטנית של הנאצים, הידועה בכינוי "הפתרון הסופי", תכנית להשמדת יהודי אירופה במהלך השואה.

הנאצים החלו ברציחות המוניות של יהודים בבורות הירי, בגז של מנועי טנקים שהוזרם לתוך תאים דחוסים ביהודים ובמשאיות גז ששימשו כתאי גזים ניידים. תאי הגזים (Gas chambers) הגדולים הפכו לשיטה מושלמת מבחינת המשטר הנאצי. הם שימשו להשמדה המונית, בעיקר של יהודים, במחיר זול וביעילות הגרמנית המסורתית. כי בתאי הגזים הם רצחו מספר רב של אנשים ביחד, במהירות ובחסכון של משאבים.

רק שנבין, היו תאי גזים שהכילו אפילו 300 איש בבת אחת.

המשטר הנאצי ידוע גם בשימוש הרב שעשה בשקרים. ואכן, גם ברציחות ההמוניות של תאי הגזים שולב שקר שהיה מצמרר במיוחד. על מנת להונות את הקורבנות ולמנוע התנגדות מצידם הוסוו תאי הגזים כמקלחות. מרבית הקורבנות האמינו שהם הולכים להתקלח. הם התפשטו וסידרו את בגדיהם, במחשבה שתוך רגעים הם ייטלו אותם בחזרה ויתלבשו.

אבל האמת הנוראה התגלתה להם מיד עם כניסתם לחדרים, כשנאטמו דלתות התאים אליהם נכנסו ושוחרר לתוכו גז רעיל, בדרך כלל ציקלון B, שגרם למוות בחנק.

לאחר שהאחראי על הזרמת הגז וידא מבחוץ את מות הקורבנות, נפתחו הדלתות. אז נכנסו לתאים עבדים יהודים, אי אפשר לכנותם אחרת, שכן היו יהודים שתמורת חייהם עבדו בשביל הגרמנים.

הם כונו "זונדר קומנדו". הם מיהרו לאסוף את הגופות והשליכו אותן למשרפות, או קרמטוריום, מתקן ענק של כבשנים בהם שרפו את הגופות לאפר, או לשריפה בבורות פתוחים ולהטמנה בקברי אחים.

תאי הגזים שימשו בעיקר לרצח של יהודים, כולל קשישים, נשים, בני נוער וילדים. לא פעם השמידו בהם אנשי ה-SS גם בני קבוצות אוכלוסיה אחרות ואנשים שנחשבו "בלתי רצויים" על ידי המשטר הנאצי, כגון הצוענים או בני הרומא, נכים ומפגרים גרמנים ורבים שהוכרזו כמתנגדי משטר.

תאי הגזים שימשו במהלך השואה לרצח מיליונים, כולם חפים מפשע, על ידי גרמניה הנאצית. זהו רצח העם השיטתי והמזעזע בתולדות האנושות. כל דיון בו צריך להתנהל ברגישות ובכבוד לקורבנות ולניצולים.

מי ייתן והעולם ייקח את זיכרון השואה כלקח מתמיד, שנתמקד בקידום הסובלנות, החסד והכבוד לכל אדם, ללא הבדל או קשר למי שהוא ומהו.

אנו נציין שבהשראת ההשמדה הנאצית באמצעותם, שימשו לאורך ההיסטוריה תאי גזים, גם במקרים נוספים של רצח עם והרג המוני.


הנה סיור באושוויץ אל תאי הגזים והמשרפות (עברית):

https://youtu.be/MJI3nGl4_Ss


עדות בגוף ראשון מתאי הגזים (עברית):

https://youtu.be/OExi6HlKCYM


סרטון אותנטי של תאי הגזים:

https://youtu.be/nLjlm4yByQw


משחקי מחשב מרתיחים בהם על השחקן להוביל יהודים לתאי הגזים (עברית):

https://youtu.be/C5SsJxJ8OEc


ותיאורים מצמררים של תאי הגזים הנאציים בשואה (עברית):

https://youtu.be/FemgWTKe3Ho?long=yes

האינקוויזיציה (Inquisition) הייתה מוסד חקירה ושיפוט שהקימה הכנסייה הקתולית באירופה, החל מימי הביניים, כדי לחקור ולהעניש אנשים שלדעתה לא היו נאמנים לנצרות והאמונה הקתולית. בתי-הדין שכונו "אינקוויזיציה" הוקמו לאורך השנים בארצות נוצריות שונות.

אנשי האינקוויזיציה לא ידעו חוכמות. הם אסרו על כל ביטוי של כפירה במה שהכנסייה חשבה וכל חשד לסטייה מהמקובל והמותר על ידי הכנסייה זכתה לחקירה ובדרך כלל לענישה חמורה. את גלילאו גליליי הם הכניסו למאסר בית עד למותו. את כל השאר הם הוציאו להורג.

בראש בית הדין של האינקוויזיציה בימי הביניים ישב שופט ראשי שכונה "אינקוויזיטור". ביחד איתו שפטו מספר שופטים נוספים. העונש שהטילו על אשמים שהודו באשמה והביעו חרטה, היה קל. מנגד, מי שלא התחרטו, נידונו לעונשים כבדים, ביניהם עינויים, מאסר ואף הוצאה להורג באמצעות עליה על המוקד.

האינקוויזיציות המפורסמות בהיסטוריה היו אלה האינקוויזיציה של ימי-הביניים, האינקוויזיציה הספרדית והאינקוויזיציה הרומית.

ולמעשה, האינקוויזיציה מעולם לא בוטלה או נסגרה. בשלב מסוים שינו בכנסייה הקתולית את שמה והיא זכתה לשם הנקי של "החברה להפצת הדת". אבל לא בטוח שמכשירי העינויים ומתקני ההוצאה להורג הושלכו שם לפח. הם בטח אוחסנו זמנית בבוידעם...


הנה תולדות האינקוויזיציה הספרדית (מתורגם):

https://youtu.be/zmcKS47BsAo


עוד מסיפוריה של האינקוויזיציה בספרד:

http://youtu.be/CkzDrLpmIXY


ובחיוך עצוב (עברית):

http://youtu.be/po7DkAbVMdw

גיליוטינה (Guillotine) היא מתקן ששימש בעבר לעריפת ראשים בהוצאות להורג בצרפת ומעט בארצות נוספות באירופה.

הגיליוטינה שימשה במהלך המהפכה הצרפתית, כמכשיר ההוצאה להורג של תקופת המהפכה. באמצעותה הוצאו להורג רבים מהשלטון הצרפתי המלכותי ומי שנתפסו כבוגדים ופושעים. השימוש הרב שנעשה בה להוצאות להורג, בנוכחות קהל רב ובכיכרות הערים, הפכו אותה לסמל הטרור של המשטר המהפכני.

לפחות 20 אלף איש הוצאו להורג במהפכה הצרפתית, ביניהם גם מלך ומלכת צרפת, המלך לואי ה־16 והמלכה מארי אנטואנט, שהוצאו להורג בשנת 1793.

בתחילה נקראה הגיליוטינה בצרפת "הלואיזה" ורק בהמשך זכתה לשם גיליוטינה, שניתן על ידי ההמונים, על שמו של מי שאחראי להפעלתה בצרפת, דוקטור ז'וזף איגנס גִיוֹטַן (Joseph-Ignace Guillotin). גיוטן הוא שיזם את שכלולו של מתקן עתיק לשחיטת בהמות, שכבר מהמאה ה-14 השתמשו בו ברחבי אירופה להוצאות להורג. המתקן נולד כ"גרדום הליפקס" האנגלי, משם התפשט לארצות אחרות וזכה לשמות כמו "מאנאיה" באיטליה, ו"הבתולה הסקוטית" בסקוטלנד. בעברית אגב נתנו לה את השם "מערפת".

הגיליוטינה הכילה סכין גדולה וכבדה, ששחרורה ערף את ראש הנידון למוות, שנפל אל תוך סל המונח למרגלותיה. היא נועדה להמית את הנידון למוות, במהירות וללא סבל. למרבה האירוניה היא נועדה להחליף אמצעים אחרים, כמו הגרזן והחרב, שנתפסו כאכזריים וכגורמים לסבל מיותר. עם זאת, רבים ראו בגיליוטינה אמצעי שמוזיל חיי אדם והפך בתקופת המהפכה לפס ייצור אדיר של מוות ואמצעי לחיסול חשבונות והטלת טרור על העם.


כך שימשה הגיליוטינה במהפכה הצרפתית:

http://youtu.be/VEZqarUnVpo


הוצאתו בקולנוע להורג של מלך צרפת לואי ה-16 בשיא המהפכה הצרפתית:

http://youtu.be/XB5fyimVXUo


ההוצאה להורג של מארי אנטואנט ויומה האחרון:

https://youtu.be/lB1eh5_Mwf0


בימינו הגיליוטינה נשארה שעשוע מפחיד בלבד:

http://youtu.be/3fr8O6Tn6nc


בצרפת של הימים ההם ההמונים באו לראות הוצאות להורג כבילוי מרגש:

https://youtu.be/OnP8WDkRIZs?long=yes

השיר "פרי מוזר" (Strange Fruit) הוא אחד משירי המחאה המצמררים שנכתבו אי-פעם. השיר, שיצא כנגד מעשי הלינץ' הגזעניים של לבנים בשחורים בדרום ארה"ב, נכתב בסוף שנות ה-30, על ידי חבר במפלגה הקומוניסטית בארצות הברית, לבן שראה במעשים הללו פשע זוועתי. הסיפור של השיר מעניין ויכול ללמד משהו גם על אחווה תוך אמריקאית באותם ימים נוראים.

מילותיו מתחילות כך:
"על עצי הדרום גדל פרי מוזר / דם על עליו ודם ספוג ונספג בשורשיו / גופות שחורים מתנדנדים ברוח דרומית / פרי מוזר על ענפי הצפצפה".

"פרי מוזר" התפרסם בביצוע המקורי והמשובח שלו בידי בילי הולידיי, שהוקלט ב 1939 ונחשב לביצוע הטוב ביותר שלו. במקור חיבר אותו אייבל מירופול, יהודי שראה תמונה בה נראו שני גברים שחורים, תלויים על עץ, לאחר שגזענים לבנים עשו בהם לינץ'.

מירופול, אמריקאי ובמקור מהגר יהודי מרוסיה, היה מורה ופזמונאי קומוניסט שלימד אנגלית בבי"ס ציבורי בברונקס. הוא פירסם שירים בשם העט לואיס אלן. מירופול עתיד להתפרסם בהמשך חייו גם בכך שהוא ורעייתו אימצו את שני ילדיהם של אתל ויוליוס רוזנברג, מי שהורשעו כמרגלי האטום והוצאו להורג.

לשיר ''פרי מוזר'', שבמקור נכתב ובוצע על ידיו כ"פרי מר" (Bitter Fruit), עתידה להיות השפעה רבה על הקהילה השחורה. לא מעט נכתב באותה תקופה נגד מעשי הלינץ' שנעשו בדרום, אבל הוא היה חזק יותר, אפקטיבי ונוגע. אולי היה זה הדימוי של אנשים תלויים על עץ כמעין פרי לא הגיוני ואולי זה בכלל הביצוע המצמרר של בילי הולידיי. היא לא הייתה הראשונה שבצעה אותו אבל ידעה משהו על להיות מודרת ומוזרה. תחושותיה וכאבה דיברו היטב בשיר. היא גם זו שהצליחה להכניס את קולה אל מכשירי הרדיו של הלבנים ולגעת בליבם. בטלוויזיה היא לא נראתה כמובן. בכל זאת שחורה...

בהמשך הקריירה של בילי הולידיי הפך "פרי מוזר" לשיר סיום קבוע בהופעותיה. יש מי שגורסים שבהדרגה השתלט משאו הכבד של שיר המחאה הזה עליה, העצים את דיכאונה של מלכת הבלוז והחיש את התאבדותה המסתורית.

נסיבות כתיבת השיר מעניינות גם קצת בקשר והסולידריות שבין יהודים לשחורים. באותם ימים איומים של מעשי לינץ' גזעניים באמריקה, מצאו עצמם שני הגזעים הללו באותה צרה. השנאה היום היא לא אותה שנאה אבל דומה שהגזענות והאכזריות ממתינות לפרוץ בכל רגע. רק תנו להם עץ והם ידאגו לשאר...


הנה השיר "פרי מוזר" בביצוע של מלכת הבלוז (מתורגם):

https://youtu.be/OfA7o5Kx83M


רמיקס שעשה גולש בין השיר לסצנות מסרט שהנציח את התקופה (לא לילדים רכים):

https://youtu.be/jq6hHew4yTc


פרי מוזר בביצוע של נינה סימון, הלוחמת הגדולה בגזענות נגד השחורים:

https://youtu.be/ah8PxUFhaGo


כך שרה אותו זמרת לבנה עם לב שחור - אנני לנוקס:

https://youtu.be/j_cGtRMK-7Y


הסיפור המלא של הפרי המוזר והלינץ' האכזר:

https://youtu.be/EZUoYgPe1Y4?long=yes


וסיפורו של אבל מירופול, כותב השיר:

https://youtu.be/OoBx1WnZKio?long=yes