שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו ריאליזם?
הריאליזם (Realism) הוא סגנון שמציג את האופן המדויק שבו נראים דברים במציאות. ציור ריאליסטי, שנקרא גם פיגורטיבי, הוא ציור מדויק. ממש כמו צילום, ציור ריאליסטי משחזר את המראה האמיתי של המצויר בו ועוסק במציאות בלבד, בלי מיתוסים ונושאים מהעבר.
פיסול ריאליסטי יציג את המפוסל באופן מדויק, עם הקפדה על כל פרט ושריר של הדמות המפוסלת למשל.
קולנוע ריאליסטי ידגיש את הפרטים המוכרים מהמציאות, צילום במקומות האמיתיים שבהם התרחשו הדברים, בצילומים מרחוק, טייקים ארוכים וללא עיוות התמונה ואפקטים אמנותיים.
זהו הריאליזם:
https://youtu.be/uH7h4SF2Mfg
כך מציירים ריאליסטי:
https://youtu.be/zkmrsq9jZ7U
וגם כך:
https://youtu.be/yqE6sXhGn5o
אמן ריאליסטי מסביר:
https://youtu.be/5uA1LBdslTg
ניתוח של ציור ריאליסטי:
http://youtu.be/ArCbx99mc8k
ונסו לצייר עין ריאליסטית (עברית):
https://youtu.be/Vg5LXpnQ750
מה הסערה שחולל הפסל רודן?
מה חשיבותם של סיפורי צ'כוב?
אנטון צ'כוב היה סופר ומחזאי רוסי חשוב שכתב סיפורים ומחזות רבים לתאטרון. בתור מחזאי הוא יצר מחזות בסגנון ריאליסטי, שכן גיבורי המחזות שלו נצחיים ואינם קשורים לזמן מסוים או למקום מסוים.
צ'כוב נחשב מהחשובים והמחדשים בכתיבתו - הן במבנה העלילה והן בדרך שבה עיצב את גיבורי סיפוריו. הוא השפיע במחזותיו וסיפוריו על יוצרי המאה העשרים, הן על רוסים כמו מקסים גורקי וגם על יוצרים חשובים בעולם, כמו ארנסט המינגוויי ווירג'יניה וולף.
בבניית הסיפור היה צ'כוב מהמשפיעים שבכותבים - הכלל שטבע צ'כוב ליצירת מבנה העלילה של סיפוריו והמחזות שכתב, הפך לאחד הכללים הבסיסיים של המחזאות, הספרות והקולנוע: "אקדח שמופיע במערכה הראשונה של ההצגה, חייב לירות עד סוף המערכה האחרונה שלה".
הנה סרטון על "במערכה האחרונה" - הצגה המבוססת על האקדחים שבסיפוריו של אנטון צ'כוב:
http://youtu.be/m6pUIy6qwAI
על מה הספר "מלחמה ושלום" מאת טולסטוי?
מלחמה ושלום (War and Peace) הוא ספר רחב יריעה של הסופר הרוסי לב טולסטוי. ספר זה נחשב בעיני רבים כיצירתו הטובה ביותר של טולסטוי וכיצירה שניצבת בפסגת הכתיבה הריאליסטית.
ברומן משולבים ההיסטוריה של מלחמות נפוליאון עם סיפורן של דמויות דמיוניות וכתיבה פילוסופית על ההיסטוריה והאופן שבו היא מכוונת. טולסטוי מציג בספר את התפישה שלא המצביא והמנהיג הם שמכוונים את פני ההיסטוריה אלא צירופי מקרים והתרחשויות, שהם תוצר של המון הפעולות הקטנות והיומיומיות של החיילים והאזרחים.
בכלל, הספר כולו הוא רצף של אירועים יומיומיים וכמעט סתמיים שמייצרים את הסיפור ולא של מעשים גדולים או רעיונות נשגבים, כמו שצפוי היה שייכתב בו אולי.
הנה הסיבה שכדאי לקרוא אותו (מתורגם):
https://youtu.be/4dn7TEjnbPY
ועוד על הספר "מלחמה ושלום" של טולסטוי:
מתי ומהו הניאו-ריאליזם האיטלקי בקולנוע?
ניאו ריאליזם איטלקי (Italian neo-realism) היה ז'אנר בתולדות הקולנוע, שבניגוד לצורת העשייה ההוליוודית של הקולנוע תיאר את החיים באופן אמיתי, שונה וחדש (המילה "ניאו" משמעותה "חדש") מזה של הוליווד.
זהו ז'אנר פוליטי, מוחה, שבשנות ה-40 וה-50 של המאה העשרים תקף בעיות חברתיות, מראה את הכאב, העוולות, העוני והפערים ומצביע על הצורך בשינוי.
ה"ריאליזם", שנולד במאה ה-19 כזרם בספרות, באמנות ובתיאטרון - שניסה לתאר את החיים כפי שהם. בקולנוע, אמנות צעירה מאוד, שלט עד אז סוג של "ריאליזם הוליוודי". סרטים צולמו בו באולפנים, עם שחקנים כוכבים, תסריט, תפאורה, עדשות, פילטרים ואיפור.
אחרי המלחמה, באיטליה הענייה והחריבה ובלית ברירה, יוצא הקולנוע האיטלקי אל הרחובות, פשוטו כמשמעו - מספרים על הרחובות, מצלמים ברחובות ובכפרים ומשתפים אנשים פשוטים בתור שחקנים.
כי הקולנוענים של הניאוריאליזם מתחילים לצלם סיפורים אנושיים, על אנשים פשוטים ועל צרות של איטלקים מהעם, רבים מהם עניים ובני המעמד העובד, שמתמודדים עם איטליה במצב הכלכלי והחברתי הקשה של אחרי המלחמה.
אם לפני התבוסה במלחמה עסקו הסרטים האיטלקים בחיי העשירים והמוצלחים, מה שקיבל את הכינוי "הטלפון הלבן", הגישה של יוצרי הניאו-ריאליזם הפכה ל"הצגת הדברים כפי שהם". הכל בזרם הזה חשוף ומצולם "לפנים". העליבות, העוני, הצרות והרחובות ההרוסים - כל אלה הם חלק מהאמת המצולמת, ללא פרשנות, מה שלימים ייקרא בתנועת הגל החדש הצרפתי "Cinéma vérité".
היוצרים המרכזיים הם רוברטו רוסליני, ויטוריו דה סיקה, לוצ'ינו ויסקונטי, פדריקו פליני, מיכלאנג'לו אנטוניוני, רוברטו רוסליני ואחרים. גם אם הז'אנר היה קצר יחסית בשנים, השפעתו הברורה על הקולנוע היא אדירה. יוצרי ענק מאוחרים יותר, כמו גודאר וסקורסזה הושפעו ממנו מאוד.
בניאוריאליזם רוב השחקנים אינם כוכבים, כמו מי שהקולנוע נהג לטפח לפני המלחמה. כי נאלצים ואז גם נהנים לעשות שימוש רב ב"נון אקטורז", שחקנים שאינם שחקנים של ממש. בהיעדר ממון, מגלמים בסרטים הללו אנשים אמיתיים ופשוטים את מי שהם. עובד מפעל אמיתי נבחר לגלם עובד מפעל שחושש על פרנסתו. איש רגיל נבחר לגלם איש רגיל ומובטל, אחד שגונבים לו את האופניים הדרושים לו לפרנסתו וכך הלאה.
בדיעבד, צמח באיטליה המוכה והענייה ז'אנר אמנותי מדהים, שהוליד את הקולנוע האיטלקי מחדש ויצר את תור הזהב שלו.
#רקע היסטורי
הז'אנר, כלומר הזרם הזה בקולנוע, נולד באיטליה של אחרי מלחמת העולם השנייה.
לפני המלחמה הייתה איטליה מדינה בעלת מסורת של הפקה קולנועית, ברמה של הוליווד. השליט הפשיסטי מוסוליני ראה בקולנוע כלי חשוב לגיבוש העם האיטלקי ובשנים שלפני המלחמה נוסד בה גם פסטיבל ונציה. עם מרכז העשייה המצליח של אולפני צ'ינה צ'יטה, המקבילה האיטלקית להוליווד, זכה הקולנוע האיטלקי בפרסום עולמי.
אך איטליה המובסת במלחמה, מוצאת את עצמה עם תעשיית קולנוע הרוסה וכלכלה על הפנים. במהלך שנות המלחמה חרבו האולפנים המפוארים שפעלו בה והקולנוע האיטלקי מוצא את עצמו עם כסף מועט.
אז בלי אולפנים ובלי כסף רב יוצאים הקולנוענים של איטליה לצלם ברחובות ובבתים פרטיים. בתור שחקנים, הם לקחו בעיקר חובבים וצעירים, שנראו להם זקוקים לכסף וסיפקו את הכישרון המספיק כדי לספר סיפור.
כך שאחרי המלחמה יוליד ויציג הניאו-ריאליזם האיטלקי סרטים עם מציאות שונה מזו של הוליווד וידבר דווקא על פשוטי העם והחלשים שבו, מי שבלאו הכי סיפוריהם הכי רלוונטיים, משכנעים ומרגשים.
הנה הניאוריאליזם האיטלקי:
https://youtu.be/v_uLv6Wt2io
מצגת וידאו על הז'אנר שצמח מההרס והמאבק היומיומי לקיום אל שינוי חברתי:
https://youtu.be/f4CVN5fnGL8
מתוך "גנבי האופניים" של ויטוריו דה סיקה:
https://youtu.be/GVJiP0MXiKs
רוברטו רוסליני שאמר שהוא מנסה חתפוס את האמת, לא יותר - קדימון טרילוגיית המלחמה:
https://youtu.be/JM_KpDmdF98
מתוך המוות של פינה" על השלטון הגרמני בזמן המלחמה:
https://youtu.be/CEXOTkBTayM
באיטליה סקירה של יוצרי הניאוריאליזם המרכזיים שנדונו כוללים את רוברטו רוסליני, ויטוריו דה סיקה, לוצ'ינו ויסקונטי, לצד נוספים שחלק מפעילותם הייתה בז'אנר, כמו פדריקו פליני, ג'וזפה דה סנטיס, כמו גם אלברטו לאטואדה, מיכלאנג'לו אנטוניוני:
https://youtu.be/xPDDZSux3UA?long=yes
ווידאו אסיי על 3 סרטי "טרילוגיית המלחמה" המדהימה של רוברטו רוסליני:
https://youtu.be/44bRjASqTgA?long=yes
מהו החתול התלת ממדי של רובע שינג'וקו?
שלטי תלת ממד (3D billboards) ענקיים הם עניין מרשים שעולם הפרסום לא יחמיץ בדרך למשיכת תשומת לב לקמפיינים שלו.
השלט התלת מימד החלוצי והמרשים מסוגו הוא ללא ספק זה שהציג חתול תלת-ממדי ענק, באשליה אופטית שנראית אמיתית לחלוטין ומופיעה על שלט חוצות, מול תחנת הרכבת העמוסה ביותר בטוקיו.
השלט, שזכה לכינוי "חתול השלט של רובע שינג'וקו", מציג חתול ענק והיפר-ריאליסטי, בגובה 6 מטרים, המשתעשע ומיילל באמצעות רמקולי ענק, אל מול העוברים והשבים בשינג'וקו, אחד האזורים העמוסים בטוקיו.
חתול השלט של שכונת שינג'וקו בטוקיו הוא ללא ספק דוגמה חלוצית לאפקט העצום של שלטי התלת ממד הללו. במיקומו, מול ומעל היציאה המזרחית של תחנת הרכבת שינג'וקו, אזור עסקי עתיר קניונים, מרכזי קניות, חנויות ועסקים, מקום שעוברים בו כ-200 אלף איש בכל יום.
שלט החוצות עם החתול הענק משך לא מעט תשומת לב באינטרנט ויצר בקרב רבים את התחושה שהמציאות הגיעה לשלב של עולם סרטי המדע הבדיוני בנוסח "חזרה לעתיד" או "בלייד ראנר".
המיצג הזה, שאגב יושב על קומה שלמה שנראית שקופה בבניין רגיל, נוצר בחיבור שבין ההתקדמות הטכנולוגית החדשנית ובין הערצת האומה, שלא לומר הטירוף לחתולים של אנשי "ארץ השמש העולה".
טכנית, חתול השלט של שכונת שינג'וקו מוצג ברזולוציית 4K, על מסך LED בגודל 150 מטרים רבועים, כשהוא מופיע אחת לכמה דקות, החל מ-7:00 בבוקר ועד 1:00 בלילה, בין פרסומות רגילות. "התנהגותו של החתול משתנה" לאורך היום, כשבבוקר הוא מתעורר בבהלה משנתו, אחר הצהריים הוא מיילל אל העוברים והשבים ובערב נרדם, תוך הנחת ראשו על רגליו.
שווה לשים לב שאפקט התלת-ממד תלוי במיקום המתבונן. זווית הצפייה הטובה ביותר היא ממש מול השלט, אך מי שמביטים מהצדדים חווים תמונה מעוותת וללא תלת ממד.
הנה החתול הענק של שינג'וקו:
https://youtu.be/ZkfmQuqcuOY
השלט התלת ממדי של רובע שינג'וקו:
https://youtu.be/_tEu9hWGQWQ
הוא אלוף שלטי ה-3D ביפן:
https://youtu.be/6a67s8UER0o
החתול התלת מימדי של השלט התלת מימדי בשינג'וקו:
https://youtu.be/3vDrJX8Dj7o
לפעמים הוא מפציע גם על השלט שממול:
https://youtu.be/z-z99J31gJk
האבולוציה של כמה שלטים כאלה ה"מחוברים" ביניהם:
https://youtu.be/OkSn_Ox00Us
ושלטי 3D נוספים בעולם:
https://youtu.be/R0-X6KtDXp8
הריאליזם (Realism) הוא סגנון שמציג את האופן המדויק שבו נראים דברים במציאות. ציור ריאליסטי, שנקרא גם פיגורטיבי, הוא ציור מדויק. ממש כמו צילום, ציור ריאליסטי משחזר את המראה האמיתי של המצויר בו ועוסק במציאות בלבד, בלי מיתוסים ונושאים מהעבר.
פיסול ריאליסטי יציג את המפוסל באופן מדויק, עם הקפדה על כל פרט ושריר של הדמות המפוסלת למשל.
קולנוע ריאליסטי ידגיש את הפרטים המוכרים מהמציאות, צילום במקומות האמיתיים שבהם התרחשו הדברים, בצילומים מרחוק, טייקים ארוכים וללא עיוות התמונה ואפקטים אמנותיים.
זהו הריאליזם:
https://youtu.be/uH7h4SF2Mfg
כך מציירים ריאליסטי:
https://youtu.be/zkmrsq9jZ7U
וגם כך:
https://youtu.be/yqE6sXhGn5o
אמן ריאליסטי מסביר:
https://youtu.be/5uA1LBdslTg
ניתוח של ציור ריאליסטי:
http://youtu.be/ArCbx99mc8k
ונסו לצייר עין ריאליסטית (עברית):
https://youtu.be/Vg5LXpnQ750
כשנחשף פסלו של רודן "עידן הברונזה" (The Age of Bronze), הוא חולל סערה עצומה. רודן, שנולד בפריז למשפחה ענייה ולא היה מוכר, לא הצליח בתחילת דרכו האמנותית להמריא. שנים רבות הוא התפרנס מביצוע עבודות גילוף. במהלך כל התקופה הוא נדחה שוב ושוב, 3 פעמים, על ידי ה"אקול דה בוזאר", בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות של צרפת.
אבל כשהוצג לראשונה ב-1877 הפסל הזה, הוא חולל סערה שהטריפה את עולם האמנות הצרפתי. כיום זהו אחד הפסלים המפורסמים של רודן אבל אז טענו המבקרים שהפסל הזה, של הגבר העירום, נראה כה טבעי ואמיתי עד שרודן הואשם שיצק אותו על מודל אנושי, אדם חי, דוגמן. זו האשמה חמורה והיא באה על רקע זה שאיש לא האמין שניתן לפסל גוף אנושי בצורה כל כך מדויקת.
מה שהם לא ידעו זה שכמה שנים לפני כן, באמצע שנות השבעים של המאה ה-19, בזמן שסייר באיטליה, רודן ראה את יצירותיו של מיכלאנג'לו ומהן הוא שאב את ההשראה ליצירתו זו, "תקופת הברונזה".
הריאליזם הזה של רודן נתפס כלא אמין. לרמה כזו של פיסול ציפו רק מאמנים ברמה של מיכלאנג'לו ואיש לא האמין שעבודות של פסל צרפתי לא חשוב יכולות להיות כה ריאליסטיות וברמה כל כך גבוהה, הרבה מעבר למה שהכירו אז, לכן האשימו אותו שהוא עשה שימוש ביציקת גופם של דוגמנים חיים.
רק אחרי שהתברר שלהאשמות אין כל בסיס ולא היו הדברים מעולם, הכירו בכך שהאמן, מי שבעבר אפילו לא התקבל לבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות, הוא גאון.
מכאן ואילך אוגוסט רודן זכה בהערצה והערכה רבה שנשמרה לרב אמן ולאחד מגדולי הפסלים בעולם. רבים ראו בו מאז את ממשיך דרכם של הַפַּסָּלִים הגדולים של התקופה הקלאסית.
הנה הפסל שחולל את הסערה - "עידן הברונזה":
https://youtu.be/KEzLkmJ0hco
במלוא יופיו הירוק:
https://youtu.be/ChPJAtJV6fI
נסו למצוא אותו בין הפסלים האחרים של רודן:
https://youtu.be/SiirmAwe1c8
ותכנית חינוכית על אוגוסט רודן (עברית):
https://youtu.be/T7S-wGwcj6k?long=yes
אבל כשהוצג לראשונה ב-1877 הפסל הזה, הוא חולל סערה שהטריפה את עולם האמנות הצרפתי. כיום זהו אחד הפסלים המפורסמים של רודן אבל אז טענו המבקרים שהפסל הזה, של הגבר העירום, נראה כה טבעי ואמיתי עד שרודן הואשם שיצק אותו על מודל אנושי, אדם חי, דוגמן. זו האשמה חמורה והיא באה על רקע זה שאיש לא האמין שניתן לפסל גוף אנושי בצורה כל כך מדויקת.
מה שהם לא ידעו זה שכמה שנים לפני כן, באמצע שנות השבעים של המאה ה-19, בזמן שסייר באיטליה, רודן ראה את יצירותיו של מיכלאנג'לו ומהן הוא שאב את ההשראה ליצירתו זו, "תקופת הברונזה".
הריאליזם הזה של רודן נתפס כלא אמין. לרמה כזו של פיסול ציפו רק מאמנים ברמה של מיכלאנג'לו ואיש לא האמין שעבודות של פסל צרפתי לא חשוב יכולות להיות כה ריאליסטיות וברמה כל כך גבוהה, הרבה מעבר למה שהכירו אז, לכן האשימו אותו שהוא עשה שימוש ביציקת גופם של דוגמנים חיים.
רק אחרי שהתברר שלהאשמות אין כל בסיס ולא היו הדברים מעולם, הכירו בכך שהאמן, מי שבעבר אפילו לא התקבל לבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות, הוא גאון.
מכאן ואילך אוגוסט רודן זכה בהערצה והערכה רבה שנשמרה לרב אמן ולאחד מגדולי הפסלים בעולם. רבים ראו בו מאז את ממשיך דרכם של הַפַּסָּלִים הגדולים של התקופה הקלאסית.
הנה הפסל שחולל את הסערה - "עידן הברונזה":
https://youtu.be/KEzLkmJ0hco
במלוא יופיו הירוק:
https://youtu.be/ChPJAtJV6fI
נסו למצוא אותו בין הפסלים האחרים של רודן:
https://youtu.be/SiirmAwe1c8
ותכנית חינוכית על אוגוסט רודן (עברית):
https://youtu.be/T7S-wGwcj6k?long=yes
אנטון צ'כוב היה סופר ומחזאי רוסי חשוב שכתב סיפורים ומחזות רבים לתאטרון. בתור מחזאי הוא יצר מחזות בסגנון ריאליסטי, שכן גיבורי המחזות שלו נצחיים ואינם קשורים לזמן מסוים או למקום מסוים.
צ'כוב נחשב מהחשובים והמחדשים בכתיבתו - הן במבנה העלילה והן בדרך שבה עיצב את גיבורי סיפוריו. הוא השפיע במחזותיו וסיפוריו על יוצרי המאה העשרים, הן על רוסים כמו מקסים גורקי וגם על יוצרים חשובים בעולם, כמו ארנסט המינגוויי ווירג'יניה וולף.
בבניית הסיפור היה צ'כוב מהמשפיעים שבכותבים - הכלל שטבע צ'כוב ליצירת מבנה העלילה של סיפוריו והמחזות שכתב, הפך לאחד הכללים הבסיסיים של המחזאות, הספרות והקולנוע: "אקדח שמופיע במערכה הראשונה של ההצגה, חייב לירות עד סוף המערכה האחרונה שלה".
הנה סרטון על "במערכה האחרונה" - הצגה המבוססת על האקדחים שבסיפוריו של אנטון צ'כוב:
http://youtu.be/m6pUIy6qwAI
מלחמה ושלום (War and Peace) הוא ספר רחב יריעה של הסופר הרוסי לב טולסטוי. ספר זה נחשב בעיני רבים כיצירתו הטובה ביותר של טולסטוי וכיצירה שניצבת בפסגת הכתיבה הריאליסטית.
ברומן משולבים ההיסטוריה של מלחמות נפוליאון עם סיפורן של דמויות דמיוניות וכתיבה פילוסופית על ההיסטוריה והאופן שבו היא מכוונת. טולסטוי מציג בספר את התפישה שלא המצביא והמנהיג הם שמכוונים את פני ההיסטוריה אלא צירופי מקרים והתרחשויות, שהם תוצר של המון הפעולות הקטנות והיומיומיות של החיילים והאזרחים.
בכלל, הספר כולו הוא רצף של אירועים יומיומיים וכמעט סתמיים שמייצרים את הסיפור ולא של מעשים גדולים או רעיונות נשגבים, כמו שצפוי היה שייכתב בו אולי.
הנה הסיבה שכדאי לקרוא אותו (מתורגם):
https://youtu.be/4dn7TEjnbPY
ועוד על הספר "מלחמה ושלום" של טולסטוי:
ריאליזם
ניאו ריאליזם איטלקי (Italian neo-realism) היה ז'אנר בתולדות הקולנוע, שבניגוד לצורת העשייה ההוליוודית של הקולנוע תיאר את החיים באופן אמיתי, שונה וחדש (המילה "ניאו" משמעותה "חדש") מזה של הוליווד.
זהו ז'אנר פוליטי, מוחה, שבשנות ה-40 וה-50 של המאה העשרים תקף בעיות חברתיות, מראה את הכאב, העוולות, העוני והפערים ומצביע על הצורך בשינוי.
ה"ריאליזם", שנולד במאה ה-19 כזרם בספרות, באמנות ובתיאטרון - שניסה לתאר את החיים כפי שהם. בקולנוע, אמנות צעירה מאוד, שלט עד אז סוג של "ריאליזם הוליוודי". סרטים צולמו בו באולפנים, עם שחקנים כוכבים, תסריט, תפאורה, עדשות, פילטרים ואיפור.
אחרי המלחמה, באיטליה הענייה והחריבה ובלית ברירה, יוצא הקולנוע האיטלקי אל הרחובות, פשוטו כמשמעו - מספרים על הרחובות, מצלמים ברחובות ובכפרים ומשתפים אנשים פשוטים בתור שחקנים.
כי הקולנוענים של הניאוריאליזם מתחילים לצלם סיפורים אנושיים, על אנשים פשוטים ועל צרות של איטלקים מהעם, רבים מהם עניים ובני המעמד העובד, שמתמודדים עם איטליה במצב הכלכלי והחברתי הקשה של אחרי המלחמה.
אם לפני התבוסה במלחמה עסקו הסרטים האיטלקים בחיי העשירים והמוצלחים, מה שקיבל את הכינוי "הטלפון הלבן", הגישה של יוצרי הניאו-ריאליזם הפכה ל"הצגת הדברים כפי שהם". הכל בזרם הזה חשוף ומצולם "לפנים". העליבות, העוני, הצרות והרחובות ההרוסים - כל אלה הם חלק מהאמת המצולמת, ללא פרשנות, מה שלימים ייקרא בתנועת הגל החדש הצרפתי "Cinéma vérité".
היוצרים המרכזיים הם רוברטו רוסליני, ויטוריו דה סיקה, לוצ'ינו ויסקונטי, פדריקו פליני, מיכלאנג'לו אנטוניוני, רוברטו רוסליני ואחרים. גם אם הז'אנר היה קצר יחסית בשנים, השפעתו הברורה על הקולנוע היא אדירה. יוצרי ענק מאוחרים יותר, כמו גודאר וסקורסזה הושפעו ממנו מאוד.
בניאוריאליזם רוב השחקנים אינם כוכבים, כמו מי שהקולנוע נהג לטפח לפני המלחמה. כי נאלצים ואז גם נהנים לעשות שימוש רב ב"נון אקטורז", שחקנים שאינם שחקנים של ממש. בהיעדר ממון, מגלמים בסרטים הללו אנשים אמיתיים ופשוטים את מי שהם. עובד מפעל אמיתי נבחר לגלם עובד מפעל שחושש על פרנסתו. איש רגיל נבחר לגלם איש רגיל ומובטל, אחד שגונבים לו את האופניים הדרושים לו לפרנסתו וכך הלאה.
בדיעבד, צמח באיטליה המוכה והענייה ז'אנר אמנותי מדהים, שהוליד את הקולנוע האיטלקי מחדש ויצר את תור הזהב שלו.
#רקע היסטורי
הז'אנר, כלומר הזרם הזה בקולנוע, נולד באיטליה של אחרי מלחמת העולם השנייה.
לפני המלחמה הייתה איטליה מדינה בעלת מסורת של הפקה קולנועית, ברמה של הוליווד. השליט הפשיסטי מוסוליני ראה בקולנוע כלי חשוב לגיבוש העם האיטלקי ובשנים שלפני המלחמה נוסד בה גם פסטיבל ונציה. עם מרכז העשייה המצליח של אולפני צ'ינה צ'יטה, המקבילה האיטלקית להוליווד, זכה הקולנוע האיטלקי בפרסום עולמי.
אך איטליה המובסת במלחמה, מוצאת את עצמה עם תעשיית קולנוע הרוסה וכלכלה על הפנים. במהלך שנות המלחמה חרבו האולפנים המפוארים שפעלו בה והקולנוע האיטלקי מוצא את עצמו עם כסף מועט.
אז בלי אולפנים ובלי כסף רב יוצאים הקולנוענים של איטליה לצלם ברחובות ובבתים פרטיים. בתור שחקנים, הם לקחו בעיקר חובבים וצעירים, שנראו להם זקוקים לכסף וסיפקו את הכישרון המספיק כדי לספר סיפור.
כך שאחרי המלחמה יוליד ויציג הניאו-ריאליזם האיטלקי סרטים עם מציאות שונה מזו של הוליווד וידבר דווקא על פשוטי העם והחלשים שבו, מי שבלאו הכי סיפוריהם הכי רלוונטיים, משכנעים ומרגשים.
הנה הניאוריאליזם האיטלקי:
https://youtu.be/v_uLv6Wt2io
מצגת וידאו על הז'אנר שצמח מההרס והמאבק היומיומי לקיום אל שינוי חברתי:
https://youtu.be/f4CVN5fnGL8
מתוך "גנבי האופניים" של ויטוריו דה סיקה:
https://youtu.be/GVJiP0MXiKs
רוברטו רוסליני שאמר שהוא מנסה חתפוס את האמת, לא יותר - קדימון טרילוגיית המלחמה:
https://youtu.be/JM_KpDmdF98
מתוך המוות של פינה" על השלטון הגרמני בזמן המלחמה:
https://youtu.be/CEXOTkBTayM
באיטליה סקירה של יוצרי הניאוריאליזם המרכזיים שנדונו כוללים את רוברטו רוסליני, ויטוריו דה סיקה, לוצ'ינו ויסקונטי, לצד נוספים שחלק מפעילותם הייתה בז'אנר, כמו פדריקו פליני, ג'וזפה דה סנטיס, כמו גם אלברטו לאטואדה, מיכלאנג'לו אנטוניוני:
https://youtu.be/xPDDZSux3UA?long=yes
ווידאו אסיי על 3 סרטי "טרילוגיית המלחמה" המדהימה של רוברטו רוסליני:
https://youtu.be/44bRjASqTgA?long=yes
שלטי תלת ממד (3D billboards) ענקיים הם עניין מרשים שעולם הפרסום לא יחמיץ בדרך למשיכת תשומת לב לקמפיינים שלו.
השלט התלת מימד החלוצי והמרשים מסוגו הוא ללא ספק זה שהציג חתול תלת-ממדי ענק, באשליה אופטית שנראית אמיתית לחלוטין ומופיעה על שלט חוצות, מול תחנת הרכבת העמוסה ביותר בטוקיו.
השלט, שזכה לכינוי "חתול השלט של רובע שינג'וקו", מציג חתול ענק והיפר-ריאליסטי, בגובה 6 מטרים, המשתעשע ומיילל באמצעות רמקולי ענק, אל מול העוברים והשבים בשינג'וקו, אחד האזורים העמוסים בטוקיו.
חתול השלט של שכונת שינג'וקו בטוקיו הוא ללא ספק דוגמה חלוצית לאפקט העצום של שלטי התלת ממד הללו. במיקומו, מול ומעל היציאה המזרחית של תחנת הרכבת שינג'וקו, אזור עסקי עתיר קניונים, מרכזי קניות, חנויות ועסקים, מקום שעוברים בו כ-200 אלף איש בכל יום.
שלט החוצות עם החתול הענק משך לא מעט תשומת לב באינטרנט ויצר בקרב רבים את התחושה שהמציאות הגיעה לשלב של עולם סרטי המדע הבדיוני בנוסח "חזרה לעתיד" או "בלייד ראנר".
המיצג הזה, שאגב יושב על קומה שלמה שנראית שקופה בבניין רגיל, נוצר בחיבור שבין ההתקדמות הטכנולוגית החדשנית ובין הערצת האומה, שלא לומר הטירוף לחתולים של אנשי "ארץ השמש העולה".
טכנית, חתול השלט של שכונת שינג'וקו מוצג ברזולוציית 4K, על מסך LED בגודל 150 מטרים רבועים, כשהוא מופיע אחת לכמה דקות, החל מ-7:00 בבוקר ועד 1:00 בלילה, בין פרסומות רגילות. "התנהגותו של החתול משתנה" לאורך היום, כשבבוקר הוא מתעורר בבהלה משנתו, אחר הצהריים הוא מיילל אל העוברים והשבים ובערב נרדם, תוך הנחת ראשו על רגליו.
שווה לשים לב שאפקט התלת-ממד תלוי במיקום המתבונן. זווית הצפייה הטובה ביותר היא ממש מול השלט, אך מי שמביטים מהצדדים חווים תמונה מעוותת וללא תלת ממד.
הנה החתול הענק של שינג'וקו:
https://youtu.be/ZkfmQuqcuOY
השלט התלת ממדי של רובע שינג'וקו:
https://youtu.be/_tEu9hWGQWQ
הוא אלוף שלטי ה-3D ביפן:
https://youtu.be/6a67s8UER0o
החתול התלת מימדי של השלט התלת מימדי בשינג'וקו:
https://youtu.be/3vDrJX8Dj7o
לפעמים הוא מפציע גם על השלט שממול:
https://youtu.be/z-z99J31gJk
האבולוציה של כמה שלטים כאלה ה"מחוברים" ביניהם:
https://youtu.be/OkSn_Ox00Us
ושלטי 3D נוספים בעולם:
https://youtu.be/R0-X6KtDXp8
