שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו אבא ארך רגליים?
בטרם הובהרו חוקי האווירונאוטיקה והתנועה בחלל, שאבו לא מעט סרטי וסיפורי חייזרים את ההשראה לחלליות החוצנים, מעכביש מסוים, בעל רגליים ארוכות ומרשימות במיוחד. קוראים לו אבא ארך רגליים (Daddy longlegs) והוא עכביש בעל 4 זוגות רגליים רזות וארוכות.
השם המדעי של המשפחה הזו הוא "רועדיים" (Pholcidae). באמריקה נוטים להצמיד את השם לעכבישים אחרים ורבים מאמינים שהוא ארסי לאדם. האמת היא שהארס של האבא ארוך רגליים אינו חזק מספיק כדי לפגוע בבני-אדם ומצד שני הוא טורף עכבישים שכן מזיקים, כמו "האלמנה השחורה" ולכן לא מומלץ לפגוע בו.
אורכו של האבא ארוך הרגליים הוא עד 15 מילימטרים וצבעיו מגוונים, מצהבהב ועד לגווני חום-אדמדם או חום-ירוק. רגליו הארוכות מרשימות ביחס לגודל גופו, במיוחד כשהוא כועס ומנופף כמה זוגות מהן בן זמנית. אם הרגליים הדקיקות והארוכות נשברות לו, הן לא יוכלו לצמוח מחדש.
אבא ארך הרגליים חי על גזעי העצים והעלים או בצל מחוץ לבתים, לרוב על גבי קירות מוצלים. הוא מתרבה על ידי ביצים שהנקבות מטילות בחורף, אל תוך הקרקע ובאביב הן בוקעות. הוא ניזון מחרקים קטנים, מיצי צמחים ורקב של מזון אורגני.
הנה מושבות של אבא ארך רגליים, שנפוצים לכל עבר כשמטרידים אותם:
https://youtu.be/dNAk6oIKAjI
ועוד מושבה של כמה מהם:
https://youtu.be/SfH_euS4yh8
מה היה המנהג המזעזע של כריכת הרגליים בסין?
בסין של המאות האחרונות כלל אידאל היופי הנשי כפות רגליים זעירות. עד כדי כך העריצו באותה תקופה את הרגליים הנשיות הקטנות הללו, עד שהסינים נהגו בעבר להפוך את בנותיהם ליפות על ידי מנהג משונה של כריכת רגליהן ועיוות מכוון לצורה מאוד מסוימת.
כדי למנוע את ההתפתחות של כפות הרגליים נהגו בני התקופה בסין לחבוש אותן במעין גבס שיצרו מתחבושות שעברו השרייה בשלל חומרים ויובשו למוצק. מעטפת הגבס הזו גרמה לעצמות כף הרגל הנשית להישבר, מה שאפשר לכך כף הרגל שלה לשאר במידות שבין 7 ל-15 סנטימטרים.
הרגליים הכרוכות הללו זכו אז לכינוי "רגלי לוטוס". ממדים ספציפיים קיבלו תארים מיוחדים. לכינוי "רגלי לוטוס מוזהב" זכו אז כפות רגליים באורך של 7 ס"מ. כפות רגליים באורך כפול נקראו "רגלי לוטוס מוכסף".
כך היווה מודל היופי הסיני של רגלי הנשים במשך מאות שנים מודל של רגליים נשיות קשורות (Bound feet) ומעוותות לחלוטין.
אבל היה מחיר לרגליים הקטנות ולצורת ההליכה המעוותת שנבעה מהן. נשים רבות ש"התברכו" ברגליים כאלה, סבלו מכאבים לא פשוטים עד איומים. היו לא מעט כאלה שאף מתו מזיהומים בכפות הרגליים.
המנהג הזה של קשירת כפות הרגליים היה נפוץ ושרד בסין עד תחילת המאה ה-20.
הנה מנהג כריכת הרגליים בסין:
https://youtu.be/2YJUMcACnFM
כך כרכו את רגלי הנשים בסין של פעם:
https://youtu.be/d2GF9YmDY34
כיום הממשלה הסינית אוסרת על המנהג:
https://youtu.be/NuuIoJGPjBA
ראיון עם צלמת שתיעדה את אחרונות הנשים שסבלו מכריכת רגליים:
https://youtu.be/8o5t01Sy9HM
סרטון תיעודי על עיוות הרגליים הזה:
https://youtu.be/RN05Up9kl84?long=yes
וסרט תיעודי על המנהג האכזרי שנועד להפוך נשים למושכות בכריכת כפות הרגליים:
https://youtu.be/9eG2kZ4iM-c?long=yes
מה הסיפור של הסניקרס?
בשנות ה-90 של המאה הקודמת היו הסניקרס (Sneakers), נעלי הספורט, אולי הפריט הכי אופנתי אצל הצעירים.
נעלי הספורט קיימים כבר מאז המאה ה-19, עת הוצגו לראשונה נעליים עם סוליות גומי וענו על הצרכים של ספורטאים וחובבי ספורט. בסוף אותה מאה ייוולד המונח "סניקרס" (Sneakers), באנגלית "התגנבות", מונח שנגזר מהעובדה שסוליות הגומי אפשרו הליכה וריצה שקטה.
במהלך המאה ה-20 נולדו נעלי הספורט מבד. מותגים כמו קונברס וקדס הפכו פופולריים במיוחד. עם זאת, תרבות נעלי הספורט וההצלחה הגדולה שלהם המריאו משנות ה-70, עם נעלי ספורט של חברות כמו "אדידס" ו"נייקי". באמצע שנות ה-80 מופיעים דגמי נעלי כדורסל איקוניות.
נעלי ה-Nike Air Jordan שיצאו ב-1985, הוקדשו לענק הכדורסל מייקל ג'ורדן ועם הצלחה חסרת תקדים של דגם אחד הן חוללו מהפכה בענף הסניקרס.
מאז הפכו נעלי ספורט ממוצר הנעלה אתלטי ושימושי להצהרה אופנתית ולסמל סטטוס של ממש. ללא הפסקה ממשיכות נעלי הספורט להתפתח, כשאינספור מותגים, דגמים וסגנונות, מיועדים לקהלי יעד שונים ומספקים שלל טעמים.
לצד נעלי ספורט ממוקדות ביצועים יוצאים דגמים מיוחדים ומהדורות אופנתיות. אחרות יוצאות בסדרות מוגבלות המיועדות לאספנים.
מגוון נעלי סניקרס לנשים לגברים מיוצר כיום על ידי מותגי האופנה המובילים בתחום הזה, ביניהם ואנס, נטורל וורלד, ניו באלאנס ועוד. בעולם כולו נמכרים נעלי סניקרס של המותגים הנחשקים ביותר, כמו לחמניות טריות.
בעשורים האחרונים מצליחים במיוחד נעלי סניקרס בסגנון ה"סופרגה" (Superga). מדובר במותג סניקרס איטלקי, שייסד ברנש בשם וולטר מרטיני וקיים מאז שנת 1911. במקור, אגב, הוא רצה לייצר נעלי טניס. אבל ההתמקדות הזו נעלמה עם ההצלחה, כשהסופרגה הלך והפך למותג סניקרס מצליח בכל העולם.
תולדות נעלי הספורט הם עדות לפופולריות המתמשכת והעצומה של הנעליים שנולדו לשימוש עולם הספורט והפכו למוצר אופנה לכל דבר.
הנה סיפורן של נעלי הסניקרס (עברית):
https://youtu.be/w4bhB2JOSRE
נעלי הסופרגה, הסניקרס האהובים על הבנות:
https://youtu.be/7NOdPwEUlpk
פרסומת לסניקרס, כלומר נעליים, אבל ללא ידיים:
https://youtu.be/WsBPTnTz-ro
סניקרס עם טכנולוגיה עכשווית ומפותחת מאוד:
https://youtu.be/S-jg1S5piK8
כך מייצרים את הסניקרס הלא תמיד מגניבות של ניו באלאנס:
https://youtu.be/Xd7j0mJ1OSo
פרסומת לעיתונות רחבת האופקים של ה"ניו יורק טיימס" בעזרת סניקרס:
https://youtu.be/pVJi_taqKd0
והסבר הנעליים ללא ידיים:
https://youtu.be/jsfyzOflZTg
למה נשים אוהבות נעלי עקב?
לאחרונה חתמו יותר מ-200 דיילות בחברת "אל על", על עצומה כנגד הוראה חדשה של הנהלת החברה, שמאריכה את משך הזמן שבו עליהן לנעול נעלי עקב, על גבי המטוס. אבל מהן נעלי העקב וכיצד הפכו לפריט כה חשוב בסדר היום של האישה המודרנית?
נעלי עקב הן נעלי נשים, שעקב הרגל מוגבהת בהן יותר מאצבעות הרגל על ידי עקב מוגבה בנעל. יתרונן הוא בכך שהן משוות לרגל הנשית מראה נשי ומפתה. נעלי עקב מייצרות אשלייה שהרגל ארוכה ורזה יותר. למעשה הן "מגביהות" את האישה, על ידי הוספת אורך העקב לגובהה הכללי והבלטת החזה והאגן הנשיים.
יתכן שמקורן של נעלי העקב הוא במצרים העתיקה, שבה נמצאו נעלי העקב העתיקות בהיסטוריה. נעליים כאלה שימשו כבר בשנת 3,500 לפני הספירה כוהני דת גברים בטקסים דתיים במצרים העתיקה.
בימי הביניים, בסביבות המאה ה-15 נעלו לראשונה גם נשים נעלי עקב גבוהות שנקראו נעלי שופין או נעלי צ'ופין, כדי לשמור על השמלות מלכלוך. כיוון שגובהן שימש כסמל סטטוס, הגיעו לא פעם נעלי השופין לגבהים של 20 סנטימטרים ויותר. הגבהים המגוחכים שאליהן הגיעו נעליים אלה, בעיר ונציה למשל, הביאו לאיסור שהוציאה העיריה כנגד נעילת השופין. לא פעם נאלצו נשים להיעזר בבעליהן, בכדי שלא ליפול מנעלי שופין בגבהים לא סבירים.
מאה שנים אחר כך, ב-1533, הייתה זו קטרינה לבית מדיצ'י העשיר באיטליה שהזמינה מהסנדלר שלה נעלי עקב שאינן בצורת פלטפורמה אחידה, דוגמת אלה של הפאטן והשופין. היא ביקשה שהעקב הגבוה שבהן יהיה מתחת לעקב הרגל בלבד. צורת הנעל החדשה עוררה קנאה ברשתות החברתיות של התקופה, שקראו להן "רכילות". כך הפכו הנעליים החדשות לפופולריות בקרב נשים וגברים רבים, בעיקר באצולה הצרפתית.
אבל נעלי העקב הללו ספגו מהלומה בצרפת של אחרי המהפכה הצרפתית. מכיוון שהיו מזוהות עם המעמד הגבוה שהופל, הפסיקו הצרפתים לנעול נעלי עקב. זו הייתה שבירה ידה באופנת הנעליים בצרפת, כי לפני המהפכה היו נעלי העקב פופולאריות בקרב רבים מאצילי צרפת. אחד מהם היה מלך צרפת לואי ה-14 שציור מפורסם שלו מציג אותו בנעלי עקב.
רק בסוף המאה ה-19 הנשים חזרו לנעול נעלי עקב גבוהות. באותה תקופה הפכו נעלי העקב לפריט אופנה כמעט הכרחי לנשים מטופחות ואופנתיות.
בשנות ה-50 נולדו נעלי הסטילטו הנשיות מאד, נעליים עם עקב סטילטו, עקב צר וארוך.
נעלי הסטילטו זוהו עם השחקנית הנערצת מרילין מונרו והיו לאופנתיות בכל העולם. במהלך השנים הן אף קיבלו תדמית פתיינית ומינית, כשהופיעו בסרטים לא צנועים. אך עם הזמן וכמו שקורה לא פעם בעולם האופנה, הפך עקב הסטילטו בהדרגה לפריט אופנתי ומבוקש גם בקרב נשים מהוגנות בעולם המודרני.
בשנות ה-70 כבשו את העולם נעלי הפלטפורמה הגבוהות והמצועצעות להחריד. נשים אז הלכו על נעליים גבוהות במיוחד ובאופרת הרוק "טומי" הופיע הכוכב של התקופה, אלטון ג'ון, בנעלי פלטפורמה בגובה עצום.
כיום, כמעט ואי אפשר לדמיין אישה אלגנטית ומטופחת, היוצאת בערב ללא נעלי עקב. גם כשברור שאינן נוחות וחלקן אף יכולות לגרום לבעיות בריאות, נעלי העקב הן ה-Go to של האופנה הנשית בבחירת נעלי ערב.
הנה תולדות נעלי העקב:
https://youtu.be/Xput-89ELJo
מדריך להליכה בנעלי עקב:
https://youtu.be/W6QqCi_aBg8
האם ילדות בגיל 7 צריכות לנעול נעלי עקב? (עברית)
https://youtu.be/gnNaPXaSUII
גבר שהחליט לבדוק איך זה לנעול נעלי עקב:
http://youtu.be/TgT4xG1FGd4
ואחד אחר שניסה זאת במשך יום שלם:
http://youtu.be/ylNy3cM12tA
מה ההיסטוריה של הסנדלים?
ההיסטוריה של הסנדלים (Sandals) קשורה קשר הדוק להתפתחות הציוויליזציה האנושית ולאבולוציה של הנעל.
בסנדלים השתמש האדם במשך אלפי שנים, עוד מימי קדם. העדויות לשימוש בהם מתחילות כבר מתרבויות העולם העתיק. הם מרבים להופיע באיורים עתיקים ואינספור שרידי סנדלים נמצאו בחפירות ארכאולוגיות.
השתמשו בהם באימפריות כמו אלה של מצרים העתיקה, יוון ורומי.
הסנדלים המוקדמים ביותר היו סוליות שטוחות ופשוטות שיצרו הקדמונים מחומרים כמו עורות בעלי חיים, עשב ארוג או קליפות. אלה הוצמדו לכפות הרגליים בעזרת רצועות עור, חבל או חוט.
הסוליות שימשו בעיקר להגנה מפני משטחים חמים או גסים, אך גם מטעמי היגיינה במקומות חוליים או בוציים.
בימי המקרא הסנדלים הם מה שמכונה בתנ"ך נעליים. לעברית תגיע המילה "סנדל" מהשפה היוונית. הסנדלים, מכל מקום, ננעלו אז עם חבל או עם רצועת עור שנמתחה לאורך כף הרגל.
סנדלים במצרים העתיקה לבשו כולם - גברים ונשים כאחד, מפשוטי העם ועד בני משפחת המלוכה. סנדלי האצבע שנמצאו בקברו של תות ענח' אמון, היו מעור, שעליו שובצו אבנים טובות ורקעו ריקועי זהב.
הסנדל העתיק מעוטר לא פעם בעיטורים, קישוטים ועיצובים מורכבים, כשיש הערכה ליופי ולאסתטיקה העיצובית של הסנדלים.
היוונים והרומאים הקדמונים נועלים גם הם סנדלים, כשהסנדלים שלהם לרוב משוכללים יותר, שימושיים ומעוצבים כחלק מהאופנה.
האלים והאלות היוונים תוארו לא פעם כשהם נועלים סנדלים מעוטרים בעיצובים דקורטיביים, אזרחים רגילים, לעומתם, נעלו סנדלים פשוטים יותר עשויים מחומרים כמו עור או בד ארוג.
סנדלי עור שימשו גם אצל חיילים רומאים. הם השתמשו כבר בסנדלים חזקים, בעלי סוליות עור עבות וניטים או מסמרי מתכת, שחיזקו אותם. המסמרים הללו הגדילו את האחיזה של הסנדל במשטחים חלקים ובנוסף גם סייעו להגביר את קול הצעידה של החיילים, "קלאנק, קלאנק", כשהם צעדו או תקפו את האויב.
באירופה של ימי הביניים, כמו בתחומים רבים, הסנדלים יוצאים מהאופנה, שגם היא נחלשת לטובת שימושיות פשוטה ועוני השורר בה. את הסנדלים מחליפות אז נעליים סגורות ומגפיים.
במקומות ואזורים אחרים בעולם, כולל באסיה, אפריקה ודרום אמריקה, ממשיכים להשתמש בהם. הם עונים על הצורך האנושי לאיוורור הרגל במקומות עם אקלים חם הרבה יותר.
במאה ה-20, הסנדלים חוזרים בגדול וחווים פריחה מחודשת ופופולריות עצומה. במיוחד היא בולטת החל משנות ה-60, כחלק מהתנועה של ההיפים. הסנדל משתלט עוד יותר גם בשנות ה-70 הבוהמיינית. בארץ הופכים אותם בני הקיבוצים לסמל של הצבר שחורש את הארץ והסנדלים התנ"כיים הופכים ואופנתיים.
בניינטיז מגיעות התפתחויות חדשות. חומרים חדשים, חזקים ועמידים מבעבר בפני מים, כמו גם הסקוץ' המאפשר סגירה ופתיחה נוחים בהרבה, מאפשרים לסנדלים להפוך נוחים, צבעוניים ואופנתיים מאי פעם.
משם הופכת הפופולריות של הסנדל לעולמית. הם הבחירה הפופולרית והפרקטית ביותר למזג אוויר חם ולאירועים מזדמנים ולא מחייבים.
הסנדלים ננעלים היום על ידי אנשים בכל גיל ולכל צורך. מכפכפים לים ועד לסנדלי טיולים עמידים במיוחד, מסנדלי יום יום פשוטים וסנדלי מעצבים יוקרתיים - הסנדלים של היום זמינים במגוון אינסופי של סגנונות, עיצובים, חומרים ושימושים ולמבוגרים שבינינו הם גם סוג של הצהרה אישית וביטוי עצמי למי שהם חשים שהם - לא רשמיים, לא כבדים, צעירים לנצח.
כך מייצרים סנדלים לטיולים (עברית):
https://youtu.be/I1hmNfl54gY
הסנדלים הרומיים נעשו מעור כך:
https://youtu.be/gC-Cu73TjY4
סנדלי הטיולים שלנו הם ממש לא רעים:
https://youtu.be/RqBMfZVuCLc
והסנדלים המשעשעים של אנדרדוס (עברית):
https://youtu.be/YazsxvoJc7I
למה ומי מייצרים נעלי עץ הולנדיות?
נעלי העץ (Clog), קבקבים עשויים מעץ צפצפה, הם סמל לאומי בהולנד ומסימני ההיכר של ההולנדים. מדובר במסורת הולנדית בת מאות שנים. במקומות רבים ניתן עדיין לראותן בשימוש יומיומי, במיוחד באזורים הכפריים ובאתרי התיירות.
הקבקבים ההולנדיות נולדו כדי למנוע את הרטבת כפות הרגליים אצל החקלאים ההולנדיים. האדמה בהולנד היא בוצית ורטובה והחקלאים שבאים במגע יומיומי עם הקרקע הרטובה נהגו להשתמש בקבקבים העשויים עץ צפצפה מיוחד, עץ שאינו חדיר למים, כדי לעבוד בצורה נוחה ויבשה.
יתרון נוסף לקפקפי העץ של החקלאים ההולנדים הוא בשמירה על כף רגלו של החקלאים מפני דריכה של הפרות שאותן הם חולבים ומטפלים בהן.
הולנדי ממוצע לא ינעל את קבקבי העץ ביומיום ובעיר כנראה שבכלל לא. נעלי העץ ההולנדיות נשמרות רק לאירועים מיוחדים וחגיגות מסורתיות.
את הקבקבים יוצרים בשתי שיטות עיקריות. בעבודת יד השיטה היא לפסל את החלק הפנימי, החור של הקבקב, במפסלת ביד. המפסלת למעשה יוצרת את החור בתוך הנעל החיצונית שיצר האמן בגזר עץ שנכרת בגיליוטינה ידנית. אמן נעליים יוצר בעבודת יד בממוצע כ-5 זוגות של קבקבים ביום עבודה.
כמובן שהצביעה והקישוט הן פונקציה של סוג הנעל ומטרותיה. נעל חקלאית תהיה פחות מסוגננת ומושקעת, בעוד שנעל ייצוגית תהיה מקושטת מאד.
#איך מייצרים קבקבים הולנדיים בימינו?
בשיטה המודרנית להכנת קבקבים הולנדיים חותכים ומעצבים את החלק החיצוני של הקבקב מגזרי עץ שנחתכו בגיליוטינה והוקצעו במקצוע. לאחר מכן משרים את העץ במים במשך 4 שעות וכך מרככים אותו. אז משמשת מכונה לעיבוד חיצוני של צורת הנעל, באמצעות שבלונה, בצורה שמזכירה שכפול מפתחות.
בשלב הבא נכנסות הנעליים למכונת כרסום שמעצבת את החלק הפנימי של הקבקב. המפסלות שבמכונה מסתובבות במהירות גבוהה ומבצעות את הכרסום במהירות. הצביעה והקישוט נעשים בדרך כלל בשילובים משתנים של אדם ומכונה, בהתאם למפעל.
מפעלים ובתי מלאכה קטנים שכאלה מייצרים עד 100 זוגות ביום, בעוד שמפעלים המצוידים במכונות ממוחשבות מייצרים אלפי זוגות קבקבים ביום.
הנה סיפורן של נעלי העץ מהולנד:
https://youtu.be/lwF6mJSwgpo
ההולנדיות נהגו אפילו לרקוד בקבקבי העץ ההולנדיים:
https://youtu.be/a3lkTZ49ejU
אמן מייצר ביד את הנעליים המסורתיות של ההולנדים:
https://youtu.be/V60N53qsjVw
וכך מייצרים את הנעליים של ההולנדים במפעל ממוכן:
https://youtu.be/Spd0qcljurs
מוזיאון נעלי העץ ההולנדיות, עם הסבר ששווה לבחון:
https://youtu.be/FWdvUdzszvw
מה ההיסטוריה של נעלי הסטילטו?
נעלי הסטילטו (Stiletto heel) הן מפריטי האופנה המרכזיים של האישה המודרנית וכבר תקופה ארוכה שהן מזוהות עם מראה נשי מסוגנן ומושך.
כל נעלי הסטילטו מתאפיינות בעקב סטילטו, שהוא עקב צר במיוחד, דקיק וארוך. בין סוגי העקבים של נעלי העקב המודרניות תופסים בימינו עקבי סטילטו מקום ייחודי משלהם. גובה העקב בהן מתחיל מ-5 סנטימטרים ומגיע ל-20 סנטימטר ויותר.
המילה האיטלקית "סטילטו" משמעותה "פגיון חד", על שם פגיון הסטילטו (stiletto dagger) הצר והחודרני שהחזיקו גברים שם. אאוץ'...
המעניין הוא שאף שעקבים כאלו התקיימו בנעליים זמן רב לפני כן, עקבים צרים וארוכים מופיעים בציורים מתחילת המאה ה-19, רק ב-1930 הוצמד להם השם "סטילטו".
לידתן של נעלי הסטילטו המודרניות באה בשנות ה-50 של המאה העשרים. הייתה זו קריסטין ווגנר שהכניסה לתוך עקב העץ ב-1950 מוט מתכת. בכך היא הפכה את העקב הדקיק לחזק, עמיד ואמין עבור נשים.
הנעליים דקיקות העקב התפרסמו בעולם והפכו מזוהות עם השחקנית הנערצת מרילין מונרו שהצטלמה איתן. לא מעט בזכותה הן זכו לפופולריות עצומה והפכו אופנתיות וסמל נשי מתקדם בכל העולם.
במהלך השנים קיבלו נעליים אלה תדמית פתיינית ומינית, בין השאר כשהופיעו בסרטים לא צנועים. בהמשך הגיעו נעלי הסטילטו לסרטי "פילם נואר" והיו למאפיין נפוץ של ה"פאם פאטאל", דמות האישה המפתה והמסתורית שהופיעה בהם.
וכמו שקורה לא פעם, עם הזמן והתרבות הפופולרית, כשנעלי הסטילטו מופיעות שוב ושוב בספרות ובסרטים, היה עקב הסטילטו לפריט אופנתי מבוקש בקרב נשים מכול הסוגים, כולל נשות עסקים ונשים מכובדות בעולם המודרני.
הנה נעלי הסטילטו:
https://youtu.be/MoRxf2HoU_I
תולדות נעלי העקב והשלב בו הסטילטו מככב:
https://youtu.be/DzSaV7ewI6w
סיפורן בהיסטוריה של נעלי העקב:
http://youtu.be/LTzGj2u5vNs
הנה ההיסטוריה המעניינת של הסטילטו:
https://youtu.be/9FAVxeAQ2vU?long=yes
ונעלי סטילטו ועקב בכלל שהן מוגזמות במיוחד:
https://youtu.be/Mo8wUbquWZ8?long=yes
מהי הנעל החכמה והאם נעל רגילה יכולה להיות כזו?
נעליים חכמות (Smart Shoes) הן מכשירי IOT (אינטרנט של הדברים) שכמו כל המכשירים הללו מושתלים בהן שבבים וחיישנים.
רכיבים כאלה מאפשרים לאגור ולנתח מידע או לשדר אותו דרך האינטרנט, כדי לבצע משימות ייעודיות. נעלי ספורט חכמות יודעות להעביר מידע ספורטיבי ונעליים חכמות אחרות מעבירות מידע על התנהלות במהלך היום.
באחרות ניתן להחליף את העיצוב, דרך אפליקציה השולטת במסכי הצד שמוטמעים בצידי הנעליים.
נעלי לצ'אל שפותחו בהודו מחוברות למפות מקוונות ומסייעות לעיוורים להגיע ליעדם. הן עושות זאת באמצעות רטט או איתות בכל פניה והכוונה לכיוון הנכון.
בנעלי Glagla יש חיישנים ושבבים שסופרים את הצעדים במהלך היום, מודדים את חום הרגל ומחממים אותה במידת הצורך, מחשבים את שריפת הקלוריות ועוד.
את מדרסי DigitSole החכמים ניתן לשים בנעליים הרגילות והם עושים דברים דומים - אבל עם הנעליים הרגילות שאתם אוהבים או אוהבות כל כך.
כיום פותחו אפשרויות רבות להרכבת מעגלים ואלקטרוניקה של מחשוב לביש מבוסס ארדואינו, המולבש על נעליים רגילים והופך אותן חכמות בפעולות שונות. כך שהוכנה, כמו אצלנו בני האדם, נרכשת וניתן לרכישה וליצירה עצמית - עם אוטודידקטיקה טכנולוגית של ימינו.
הנה קונספט הנעליים החכמות:
https://youtu.be/BHdIz-FeMQ8
כמה דגמי נעליים חכמות:
https://youtu.be/P0ipdsPMxe4
בעקבות הנעליים החכמות של לצ'אל לעיוורים פיתחו גם מייקרים מעגלים שהופכים נעליים רגילות לחכמות:
https://youtu.be/b2JgTbAGM70
שיתוף פעולה חכם של נייקי ושיאומי:
https://youtu.be/9JMIfJ4Oz5o
נעלי DigitSole המשנות טמפרטורה לבחירת הנועל:
https://youtu.be/sQLjDUyJUqs
ומדרסים חכמים שלהם שמשדרים נתונים על הצועד איתם:
https://youtu.be/mPgSntJwHwE
בטרם הובהרו חוקי האווירונאוטיקה והתנועה בחלל, שאבו לא מעט סרטי וסיפורי חייזרים את ההשראה לחלליות החוצנים, מעכביש מסוים, בעל רגליים ארוכות ומרשימות במיוחד. קוראים לו אבא ארך רגליים (Daddy longlegs) והוא עכביש בעל 4 זוגות רגליים רזות וארוכות.
השם המדעי של המשפחה הזו הוא "רועדיים" (Pholcidae). באמריקה נוטים להצמיד את השם לעכבישים אחרים ורבים מאמינים שהוא ארסי לאדם. האמת היא שהארס של האבא ארוך רגליים אינו חזק מספיק כדי לפגוע בבני-אדם ומצד שני הוא טורף עכבישים שכן מזיקים, כמו "האלמנה השחורה" ולכן לא מומלץ לפגוע בו.
אורכו של האבא ארוך הרגליים הוא עד 15 מילימטרים וצבעיו מגוונים, מצהבהב ועד לגווני חום-אדמדם או חום-ירוק. רגליו הארוכות מרשימות ביחס לגודל גופו, במיוחד כשהוא כועס ומנופף כמה זוגות מהן בן זמנית. אם הרגליים הדקיקות והארוכות נשברות לו, הן לא יוכלו לצמוח מחדש.
אבא ארך הרגליים חי על גזעי העצים והעלים או בצל מחוץ לבתים, לרוב על גבי קירות מוצלים. הוא מתרבה על ידי ביצים שהנקבות מטילות בחורף, אל תוך הקרקע ובאביב הן בוקעות. הוא ניזון מחרקים קטנים, מיצי צמחים ורקב של מזון אורגני.
הנה מושבות של אבא ארך רגליים, שנפוצים לכל עבר כשמטרידים אותם:
https://youtu.be/dNAk6oIKAjI
ועוד מושבה של כמה מהם:
https://youtu.be/SfH_euS4yh8
בסין של המאות האחרונות כלל אידאל היופי הנשי כפות רגליים זעירות. עד כדי כך העריצו באותה תקופה את הרגליים הנשיות הקטנות הללו, עד שהסינים נהגו בעבר להפוך את בנותיהם ליפות על ידי מנהג משונה של כריכת רגליהן ועיוות מכוון לצורה מאוד מסוימת.
כדי למנוע את ההתפתחות של כפות הרגליים נהגו בני התקופה בסין לחבוש אותן במעין גבס שיצרו מתחבושות שעברו השרייה בשלל חומרים ויובשו למוצק. מעטפת הגבס הזו גרמה לעצמות כף הרגל הנשית להישבר, מה שאפשר לכך כף הרגל שלה לשאר במידות שבין 7 ל-15 סנטימטרים.
הרגליים הכרוכות הללו זכו אז לכינוי "רגלי לוטוס". ממדים ספציפיים קיבלו תארים מיוחדים. לכינוי "רגלי לוטוס מוזהב" זכו אז כפות רגליים באורך של 7 ס"מ. כפות רגליים באורך כפול נקראו "רגלי לוטוס מוכסף".
כך היווה מודל היופי הסיני של רגלי הנשים במשך מאות שנים מודל של רגליים נשיות קשורות (Bound feet) ומעוותות לחלוטין.
אבל היה מחיר לרגליים הקטנות ולצורת ההליכה המעוותת שנבעה מהן. נשים רבות ש"התברכו" ברגליים כאלה, סבלו מכאבים לא פשוטים עד איומים. היו לא מעט כאלה שאף מתו מזיהומים בכפות הרגליים.
המנהג הזה של קשירת כפות הרגליים היה נפוץ ושרד בסין עד תחילת המאה ה-20.
הנה מנהג כריכת הרגליים בסין:
https://youtu.be/2YJUMcACnFM
כך כרכו את רגלי הנשים בסין של פעם:
https://youtu.be/d2GF9YmDY34
כיום הממשלה הסינית אוסרת על המנהג:
https://youtu.be/NuuIoJGPjBA
ראיון עם צלמת שתיעדה את אחרונות הנשים שסבלו מכריכת רגליים:
https://youtu.be/8o5t01Sy9HM
סרטון תיעודי על עיוות הרגליים הזה:
https://youtu.be/RN05Up9kl84?long=yes
וסרט תיעודי על המנהג האכזרי שנועד להפוך נשים למושכות בכריכת כפות הרגליים:
https://youtu.be/9eG2kZ4iM-c?long=yes
בשנות ה-90 של המאה הקודמת היו הסניקרס (Sneakers), נעלי הספורט, אולי הפריט הכי אופנתי אצל הצעירים.
נעלי הספורט קיימים כבר מאז המאה ה-19, עת הוצגו לראשונה נעליים עם סוליות גומי וענו על הצרכים של ספורטאים וחובבי ספורט. בסוף אותה מאה ייוולד המונח "סניקרס" (Sneakers), באנגלית "התגנבות", מונח שנגזר מהעובדה שסוליות הגומי אפשרו הליכה וריצה שקטה.
במהלך המאה ה-20 נולדו נעלי הספורט מבד. מותגים כמו קונברס וקדס הפכו פופולריים במיוחד. עם זאת, תרבות נעלי הספורט וההצלחה הגדולה שלהם המריאו משנות ה-70, עם נעלי ספורט של חברות כמו "אדידס" ו"נייקי". באמצע שנות ה-80 מופיעים דגמי נעלי כדורסל איקוניות.
נעלי ה-Nike Air Jordan שיצאו ב-1985, הוקדשו לענק הכדורסל מייקל ג'ורדן ועם הצלחה חסרת תקדים של דגם אחד הן חוללו מהפכה בענף הסניקרס.
מאז הפכו נעלי ספורט ממוצר הנעלה אתלטי ושימושי להצהרה אופנתית ולסמל סטטוס של ממש. ללא הפסקה ממשיכות נעלי הספורט להתפתח, כשאינספור מותגים, דגמים וסגנונות, מיועדים לקהלי יעד שונים ומספקים שלל טעמים.
לצד נעלי ספורט ממוקדות ביצועים יוצאים דגמים מיוחדים ומהדורות אופנתיות. אחרות יוצאות בסדרות מוגבלות המיועדות לאספנים.
מגוון נעלי סניקרס לנשים לגברים מיוצר כיום על ידי מותגי האופנה המובילים בתחום הזה, ביניהם ואנס, נטורל וורלד, ניו באלאנס ועוד. בעולם כולו נמכרים נעלי סניקרס של המותגים הנחשקים ביותר, כמו לחמניות טריות.
בעשורים האחרונים מצליחים במיוחד נעלי סניקרס בסגנון ה"סופרגה" (Superga). מדובר במותג סניקרס איטלקי, שייסד ברנש בשם וולטר מרטיני וקיים מאז שנת 1911. במקור, אגב, הוא רצה לייצר נעלי טניס. אבל ההתמקדות הזו נעלמה עם ההצלחה, כשהסופרגה הלך והפך למותג סניקרס מצליח בכל העולם.
תולדות נעלי הספורט הם עדות לפופולריות המתמשכת והעצומה של הנעליים שנולדו לשימוש עולם הספורט והפכו למוצר אופנה לכל דבר.
הנה סיפורן של נעלי הסניקרס (עברית):
https://youtu.be/w4bhB2JOSRE
נעלי הסופרגה, הסניקרס האהובים על הבנות:
https://youtu.be/7NOdPwEUlpk
פרסומת לסניקרס, כלומר נעליים, אבל ללא ידיים:
https://youtu.be/WsBPTnTz-ro
סניקרס עם טכנולוגיה עכשווית ומפותחת מאוד:
https://youtu.be/S-jg1S5piK8
כך מייצרים את הסניקרס הלא תמיד מגניבות של ניו באלאנס:
https://youtu.be/Xd7j0mJ1OSo
פרסומת לעיתונות רחבת האופקים של ה"ניו יורק טיימס" בעזרת סניקרס:
https://youtu.be/pVJi_taqKd0
והסבר הנעליים ללא ידיים:
https://youtu.be/jsfyzOflZTg
לאחרונה חתמו יותר מ-200 דיילות בחברת "אל על", על עצומה כנגד הוראה חדשה של הנהלת החברה, שמאריכה את משך הזמן שבו עליהן לנעול נעלי עקב, על גבי המטוס. אבל מהן נעלי העקב וכיצד הפכו לפריט כה חשוב בסדר היום של האישה המודרנית?
נעלי עקב הן נעלי נשים, שעקב הרגל מוגבהת בהן יותר מאצבעות הרגל על ידי עקב מוגבה בנעל. יתרונן הוא בכך שהן משוות לרגל הנשית מראה נשי ומפתה. נעלי עקב מייצרות אשלייה שהרגל ארוכה ורזה יותר. למעשה הן "מגביהות" את האישה, על ידי הוספת אורך העקב לגובהה הכללי והבלטת החזה והאגן הנשיים.
יתכן שמקורן של נעלי העקב הוא במצרים העתיקה, שבה נמצאו נעלי העקב העתיקות בהיסטוריה. נעליים כאלה שימשו כבר בשנת 3,500 לפני הספירה כוהני דת גברים בטקסים דתיים במצרים העתיקה.
בימי הביניים, בסביבות המאה ה-15 נעלו לראשונה גם נשים נעלי עקב גבוהות שנקראו נעלי שופין או נעלי צ'ופין, כדי לשמור על השמלות מלכלוך. כיוון שגובהן שימש כסמל סטטוס, הגיעו לא פעם נעלי השופין לגבהים של 20 סנטימטרים ויותר. הגבהים המגוחכים שאליהן הגיעו נעליים אלה, בעיר ונציה למשל, הביאו לאיסור שהוציאה העיריה כנגד נעילת השופין. לא פעם נאלצו נשים להיעזר בבעליהן, בכדי שלא ליפול מנעלי שופין בגבהים לא סבירים.
מאה שנים אחר כך, ב-1533, הייתה זו קטרינה לבית מדיצ'י העשיר באיטליה שהזמינה מהסנדלר שלה נעלי עקב שאינן בצורת פלטפורמה אחידה, דוגמת אלה של הפאטן והשופין. היא ביקשה שהעקב הגבוה שבהן יהיה מתחת לעקב הרגל בלבד. צורת הנעל החדשה עוררה קנאה ברשתות החברתיות של התקופה, שקראו להן "רכילות". כך הפכו הנעליים החדשות לפופולריות בקרב נשים וגברים רבים, בעיקר באצולה הצרפתית.
אבל נעלי העקב הללו ספגו מהלומה בצרפת של אחרי המהפכה הצרפתית. מכיוון שהיו מזוהות עם המעמד הגבוה שהופל, הפסיקו הצרפתים לנעול נעלי עקב. זו הייתה שבירה ידה באופנת הנעליים בצרפת, כי לפני המהפכה היו נעלי העקב פופולאריות בקרב רבים מאצילי צרפת. אחד מהם היה מלך צרפת לואי ה-14 שציור מפורסם שלו מציג אותו בנעלי עקב.
רק בסוף המאה ה-19 הנשים חזרו לנעול נעלי עקב גבוהות. באותה תקופה הפכו נעלי העקב לפריט אופנה כמעט הכרחי לנשים מטופחות ואופנתיות.
בשנות ה-50 נולדו נעלי הסטילטו הנשיות מאד, נעליים עם עקב סטילטו, עקב צר וארוך.
נעלי הסטילטו זוהו עם השחקנית הנערצת מרילין מונרו והיו לאופנתיות בכל העולם. במהלך השנים הן אף קיבלו תדמית פתיינית ומינית, כשהופיעו בסרטים לא צנועים. אך עם הזמן וכמו שקורה לא פעם בעולם האופנה, הפך עקב הסטילטו בהדרגה לפריט אופנתי ומבוקש גם בקרב נשים מהוגנות בעולם המודרני.
בשנות ה-70 כבשו את העולם נעלי הפלטפורמה הגבוהות והמצועצעות להחריד. נשים אז הלכו על נעליים גבוהות במיוחד ובאופרת הרוק "טומי" הופיע הכוכב של התקופה, אלטון ג'ון, בנעלי פלטפורמה בגובה עצום.
כיום, כמעט ואי אפשר לדמיין אישה אלגנטית ומטופחת, היוצאת בערב ללא נעלי עקב. גם כשברור שאינן נוחות וחלקן אף יכולות לגרום לבעיות בריאות, נעלי העקב הן ה-Go to של האופנה הנשית בבחירת נעלי ערב.
הנה תולדות נעלי העקב:
https://youtu.be/Xput-89ELJo
מדריך להליכה בנעלי עקב:
https://youtu.be/W6QqCi_aBg8
האם ילדות בגיל 7 צריכות לנעול נעלי עקב? (עברית)
https://youtu.be/gnNaPXaSUII
גבר שהחליט לבדוק איך זה לנעול נעלי עקב:
http://youtu.be/TgT4xG1FGd4
ואחד אחר שניסה זאת במשך יום שלם:
http://youtu.be/ylNy3cM12tA
רגליים
ההיסטוריה של הסנדלים (Sandals) קשורה קשר הדוק להתפתחות הציוויליזציה האנושית ולאבולוציה של הנעל.
בסנדלים השתמש האדם במשך אלפי שנים, עוד מימי קדם. העדויות לשימוש בהם מתחילות כבר מתרבויות העולם העתיק. הם מרבים להופיע באיורים עתיקים ואינספור שרידי סנדלים נמצאו בחפירות ארכאולוגיות.
השתמשו בהם באימפריות כמו אלה של מצרים העתיקה, יוון ורומי.
הסנדלים המוקדמים ביותר היו סוליות שטוחות ופשוטות שיצרו הקדמונים מחומרים כמו עורות בעלי חיים, עשב ארוג או קליפות. אלה הוצמדו לכפות הרגליים בעזרת רצועות עור, חבל או חוט.
הסוליות שימשו בעיקר להגנה מפני משטחים חמים או גסים, אך גם מטעמי היגיינה במקומות חוליים או בוציים.
בימי המקרא הסנדלים הם מה שמכונה בתנ"ך נעליים. לעברית תגיע המילה "סנדל" מהשפה היוונית. הסנדלים, מכל מקום, ננעלו אז עם חבל או עם רצועת עור שנמתחה לאורך כף הרגל.
סנדלים במצרים העתיקה לבשו כולם - גברים ונשים כאחד, מפשוטי העם ועד בני משפחת המלוכה. סנדלי האצבע שנמצאו בקברו של תות ענח' אמון, היו מעור, שעליו שובצו אבנים טובות ורקעו ריקועי זהב.
הסנדל העתיק מעוטר לא פעם בעיטורים, קישוטים ועיצובים מורכבים, כשיש הערכה ליופי ולאסתטיקה העיצובית של הסנדלים.
היוונים והרומאים הקדמונים נועלים גם הם סנדלים, כשהסנדלים שלהם לרוב משוכללים יותר, שימושיים ומעוצבים כחלק מהאופנה.
האלים והאלות היוונים תוארו לא פעם כשהם נועלים סנדלים מעוטרים בעיצובים דקורטיביים, אזרחים רגילים, לעומתם, נעלו סנדלים פשוטים יותר עשויים מחומרים כמו עור או בד ארוג.
סנדלי עור שימשו גם אצל חיילים רומאים. הם השתמשו כבר בסנדלים חזקים, בעלי סוליות עור עבות וניטים או מסמרי מתכת, שחיזקו אותם. המסמרים הללו הגדילו את האחיזה של הסנדל במשטחים חלקים ובנוסף גם סייעו להגביר את קול הצעידה של החיילים, "קלאנק, קלאנק", כשהם צעדו או תקפו את האויב.
באירופה של ימי הביניים, כמו בתחומים רבים, הסנדלים יוצאים מהאופנה, שגם היא נחלשת לטובת שימושיות פשוטה ועוני השורר בה. את הסנדלים מחליפות אז נעליים סגורות ומגפיים.
במקומות ואזורים אחרים בעולם, כולל באסיה, אפריקה ודרום אמריקה, ממשיכים להשתמש בהם. הם עונים על הצורך האנושי לאיוורור הרגל במקומות עם אקלים חם הרבה יותר.
במאה ה-20, הסנדלים חוזרים בגדול וחווים פריחה מחודשת ופופולריות עצומה. במיוחד היא בולטת החל משנות ה-60, כחלק מהתנועה של ההיפים. הסנדל משתלט עוד יותר גם בשנות ה-70 הבוהמיינית. בארץ הופכים אותם בני הקיבוצים לסמל של הצבר שחורש את הארץ והסנדלים התנ"כיים הופכים ואופנתיים.
בניינטיז מגיעות התפתחויות חדשות. חומרים חדשים, חזקים ועמידים מבעבר בפני מים, כמו גם הסקוץ' המאפשר סגירה ופתיחה נוחים בהרבה, מאפשרים לסנדלים להפוך נוחים, צבעוניים ואופנתיים מאי פעם.
משם הופכת הפופולריות של הסנדל לעולמית. הם הבחירה הפופולרית והפרקטית ביותר למזג אוויר חם ולאירועים מזדמנים ולא מחייבים.
הסנדלים ננעלים היום על ידי אנשים בכל גיל ולכל צורך. מכפכפים לים ועד לסנדלי טיולים עמידים במיוחד, מסנדלי יום יום פשוטים וסנדלי מעצבים יוקרתיים - הסנדלים של היום זמינים במגוון אינסופי של סגנונות, עיצובים, חומרים ושימושים ולמבוגרים שבינינו הם גם סוג של הצהרה אישית וביטוי עצמי למי שהם חשים שהם - לא רשמיים, לא כבדים, צעירים לנצח.
כך מייצרים סנדלים לטיולים (עברית):
https://youtu.be/I1hmNfl54gY
הסנדלים הרומיים נעשו מעור כך:
https://youtu.be/gC-Cu73TjY4
סנדלי הטיולים שלנו הם ממש לא רעים:
https://youtu.be/RqBMfZVuCLc
והסנדלים המשעשעים של אנדרדוס (עברית):
https://youtu.be/YazsxvoJc7I
נעלי העץ (Clog), קבקבים עשויים מעץ צפצפה, הם סמל לאומי בהולנד ומסימני ההיכר של ההולנדים. מדובר במסורת הולנדית בת מאות שנים. במקומות רבים ניתן עדיין לראותן בשימוש יומיומי, במיוחד באזורים הכפריים ובאתרי התיירות.
הקבקבים ההולנדיות נולדו כדי למנוע את הרטבת כפות הרגליים אצל החקלאים ההולנדיים. האדמה בהולנד היא בוצית ורטובה והחקלאים שבאים במגע יומיומי עם הקרקע הרטובה נהגו להשתמש בקבקבים העשויים עץ צפצפה מיוחד, עץ שאינו חדיר למים, כדי לעבוד בצורה נוחה ויבשה.
יתרון נוסף לקפקפי העץ של החקלאים ההולנדים הוא בשמירה על כף רגלו של החקלאים מפני דריכה של הפרות שאותן הם חולבים ומטפלים בהן.
הולנדי ממוצע לא ינעל את קבקבי העץ ביומיום ובעיר כנראה שבכלל לא. נעלי העץ ההולנדיות נשמרות רק לאירועים מיוחדים וחגיגות מסורתיות.
את הקבקבים יוצרים בשתי שיטות עיקריות. בעבודת יד השיטה היא לפסל את החלק הפנימי, החור של הקבקב, במפסלת ביד. המפסלת למעשה יוצרת את החור בתוך הנעל החיצונית שיצר האמן בגזר עץ שנכרת בגיליוטינה ידנית. אמן נעליים יוצר בעבודת יד בממוצע כ-5 זוגות של קבקבים ביום עבודה.
כמובן שהצביעה והקישוט הן פונקציה של סוג הנעל ומטרותיה. נעל חקלאית תהיה פחות מסוגננת ומושקעת, בעוד שנעל ייצוגית תהיה מקושטת מאד.
#איך מייצרים קבקבים הולנדיים בימינו?
בשיטה המודרנית להכנת קבקבים הולנדיים חותכים ומעצבים את החלק החיצוני של הקבקב מגזרי עץ שנחתכו בגיליוטינה והוקצעו במקצוע. לאחר מכן משרים את העץ במים במשך 4 שעות וכך מרככים אותו. אז משמשת מכונה לעיבוד חיצוני של צורת הנעל, באמצעות שבלונה, בצורה שמזכירה שכפול מפתחות.
בשלב הבא נכנסות הנעליים למכונת כרסום שמעצבת את החלק הפנימי של הקבקב. המפסלות שבמכונה מסתובבות במהירות גבוהה ומבצעות את הכרסום במהירות. הצביעה והקישוט נעשים בדרך כלל בשילובים משתנים של אדם ומכונה, בהתאם למפעל.
מפעלים ובתי מלאכה קטנים שכאלה מייצרים עד 100 זוגות ביום, בעוד שמפעלים המצוידים במכונות ממוחשבות מייצרים אלפי זוגות קבקבים ביום.
הנה סיפורן של נעלי העץ מהולנד:
https://youtu.be/lwF6mJSwgpo
ההולנדיות נהגו אפילו לרקוד בקבקבי העץ ההולנדיים:
https://youtu.be/a3lkTZ49ejU
אמן מייצר ביד את הנעליים המסורתיות של ההולנדים:
https://youtu.be/V60N53qsjVw
וכך מייצרים את הנעליים של ההולנדים במפעל ממוכן:
https://youtu.be/Spd0qcljurs
מוזיאון נעלי העץ ההולנדיות, עם הסבר ששווה לבחון:
https://youtu.be/FWdvUdzszvw
נעלי הסטילטו (Stiletto heel) הן מפריטי האופנה המרכזיים של האישה המודרנית וכבר תקופה ארוכה שהן מזוהות עם מראה נשי מסוגנן ומושך.
כל נעלי הסטילטו מתאפיינות בעקב סטילטו, שהוא עקב צר במיוחד, דקיק וארוך. בין סוגי העקבים של נעלי העקב המודרניות תופסים בימינו עקבי סטילטו מקום ייחודי משלהם. גובה העקב בהן מתחיל מ-5 סנטימטרים ומגיע ל-20 סנטימטר ויותר.
המילה האיטלקית "סטילטו" משמעותה "פגיון חד", על שם פגיון הסטילטו (stiletto dagger) הצר והחודרני שהחזיקו גברים שם. אאוץ'...
המעניין הוא שאף שעקבים כאלו התקיימו בנעליים זמן רב לפני כן, עקבים צרים וארוכים מופיעים בציורים מתחילת המאה ה-19, רק ב-1930 הוצמד להם השם "סטילטו".
לידתן של נעלי הסטילטו המודרניות באה בשנות ה-50 של המאה העשרים. הייתה זו קריסטין ווגנר שהכניסה לתוך עקב העץ ב-1950 מוט מתכת. בכך היא הפכה את העקב הדקיק לחזק, עמיד ואמין עבור נשים.
הנעליים דקיקות העקב התפרסמו בעולם והפכו מזוהות עם השחקנית הנערצת מרילין מונרו שהצטלמה איתן. לא מעט בזכותה הן זכו לפופולריות עצומה והפכו אופנתיות וסמל נשי מתקדם בכל העולם.
במהלך השנים קיבלו נעליים אלה תדמית פתיינית ומינית, בין השאר כשהופיעו בסרטים לא צנועים. בהמשך הגיעו נעלי הסטילטו לסרטי "פילם נואר" והיו למאפיין נפוץ של ה"פאם פאטאל", דמות האישה המפתה והמסתורית שהופיעה בהם.
וכמו שקורה לא פעם, עם הזמן והתרבות הפופולרית, כשנעלי הסטילטו מופיעות שוב ושוב בספרות ובסרטים, היה עקב הסטילטו לפריט אופנתי מבוקש בקרב נשים מכול הסוגים, כולל נשות עסקים ונשים מכובדות בעולם המודרני.
הנה נעלי הסטילטו:
https://youtu.be/MoRxf2HoU_I
תולדות נעלי העקב והשלב בו הסטילטו מככב:
https://youtu.be/DzSaV7ewI6w
סיפורן בהיסטוריה של נעלי העקב:
http://youtu.be/LTzGj2u5vNs
הנה ההיסטוריה המעניינת של הסטילטו:
https://youtu.be/9FAVxeAQ2vU?long=yes
ונעלי סטילטו ועקב בכלל שהן מוגזמות במיוחד:
https://youtu.be/Mo8wUbquWZ8?long=yes
נעליים חכמות (Smart Shoes) הן מכשירי IOT (אינטרנט של הדברים) שכמו כל המכשירים הללו מושתלים בהן שבבים וחיישנים.
רכיבים כאלה מאפשרים לאגור ולנתח מידע או לשדר אותו דרך האינטרנט, כדי לבצע משימות ייעודיות. נעלי ספורט חכמות יודעות להעביר מידע ספורטיבי ונעליים חכמות אחרות מעבירות מידע על התנהלות במהלך היום.
באחרות ניתן להחליף את העיצוב, דרך אפליקציה השולטת במסכי הצד שמוטמעים בצידי הנעליים.
נעלי לצ'אל שפותחו בהודו מחוברות למפות מקוונות ומסייעות לעיוורים להגיע ליעדם. הן עושות זאת באמצעות רטט או איתות בכל פניה והכוונה לכיוון הנכון.
בנעלי Glagla יש חיישנים ושבבים שסופרים את הצעדים במהלך היום, מודדים את חום הרגל ומחממים אותה במידת הצורך, מחשבים את שריפת הקלוריות ועוד.
את מדרסי DigitSole החכמים ניתן לשים בנעליים הרגילות והם עושים דברים דומים - אבל עם הנעליים הרגילות שאתם אוהבים או אוהבות כל כך.
כיום פותחו אפשרויות רבות להרכבת מעגלים ואלקטרוניקה של מחשוב לביש מבוסס ארדואינו, המולבש על נעליים רגילים והופך אותן חכמות בפעולות שונות. כך שהוכנה, כמו אצלנו בני האדם, נרכשת וניתן לרכישה וליצירה עצמית - עם אוטודידקטיקה טכנולוגית של ימינו.
הנה קונספט הנעליים החכמות:
https://youtu.be/BHdIz-FeMQ8
כמה דגמי נעליים חכמות:
https://youtu.be/P0ipdsPMxe4
בעקבות הנעליים החכמות של לצ'אל לעיוורים פיתחו גם מייקרים מעגלים שהופכים נעליים רגילות לחכמות:
https://youtu.be/b2JgTbAGM70
שיתוף פעולה חכם של נייקי ושיאומי:
https://youtu.be/9JMIfJ4Oz5o
נעלי DigitSole המשנות טמפרטורה לבחירת הנועל:
https://youtu.be/sQLjDUyJUqs
ומדרסים חכמים שלהם שמשדרים נתונים על הצועד איתם:
https://youtu.be/mPgSntJwHwE
