שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
במה נודע אוסקר פיטרסון?
הוא היה השד של פסנתר הג'אז. ענק עדין, גם בג'אז וגם בממדי גופו, עם צליל קל כמו נוצה, רך כמו חמאה, מהיר כמו חללית ומבריק כמו ציפוי הלכה הנוצץ של הפסנתר שלו. לא היו הרבה פסנתרנים עם טכניקה מושלמת כמו שלו, תפיסה הרמונית כל כך מדויקת ונגינת ג'אז כל כך מלאת חיים ואנרגיה.
זהו אוסקר פיטרסון (Oscar Peterson), מוסיקאי שהטכניקה המושלמת והמהירות המהוקצעת שלו מעולם לא החליפו טיפול מסוגנן ומלא כבוד למוטיבים המלודיים ולמשפטים המפוסקים היטב שבנה בסולואים שלו בזמן אמת.
בילדותו הוא החל לנגן דווקא בחצוצרה, אבל לאחר שחלה בשחפת הוא עבר לנגן בכלי שהיה אמנם פחות אהוב עליו, אבל מרגע שהתמקד בו הוא צמח והיה לתלמיד חרוץ.
האגדה מספרת שבנערותו הוא שמע את הטכניקה המטורפת של ארט טייטום, אולי הפסנתרן הגדול והמיומן בתולדות הג'אז. הוא נכנס להלם, פשוטו כמשמעו ובמשך חודשים אוסקר הצעיר לא הצליח להביא את עצמו לנגן בפסנתר.
אבל ההלם התחלף בגאווה. טייטום בחר בו והיה לו העונג והטירוף ללמוד ולצקת מים על ידיו של "אלוהי פסנתר הג'אז", כמו שטייטום כונה לא פעם. תחת הרושם האדיר של המאסטר הווירטואוזי והטכניקה המושלמת שלו, הלך וצמח פטרסון, כשגם הוא מעצב סגנון מהיר, מעודן, מעמיק וחזק משלו.
סווינג, ביבופ או בלוז - ענק הג'אז המתהווה החל לטפל נהדר בכל סגנון שבו נגע. עם מעל 200 אלבומים וטריו אגדי משלו, שדרכו עוברים המון נגנים מעולים אבל הוא תמיד במרכזו, אוסקר דייק גם את היכולת המלודית הנפלאה והייחודית כל כך שלו.
את טייטום מכירים כיום יותר חובבי הג'אז המעמיקים ופחות חובבי ג'אז מזדמנים. שמו של אוסקר פיטרסון, לעומת זאת, מוכר מאז מותו גם לחובבים קלים ומתחילים. כמו מורהו הווירטואוז, הוא עומד בשורה אחת עם גדולי הג'אז. ב-1984 הוא זכה בפרס ונכנס ל"היכל התהילה של הג'אז", בדיוק 20 שנה אחרי שנבחר להיכל המורה הנערץ שלו.
הנה סיפורו של אוסקר פיטרסון:
https://youtu.be/o1kkryclFiM
כמו מורה שלו ארט טאטום, הוא היה וירטואוז פסנתר אמיתי:
https://youtu.be/vxB-LbcZITU
היצירה "On Green Dolphin Street":
https://youtu.be/VZOGy1Ctd3w
עם ההרכב שלו ב"Caravan" של דיוק אלינגטון:
https://youtu.be/08ye6b7omO8
מחווה לבאך:
https://youtu.be/GrvRiz0Idfc
ביצוע מפואר של "Body and Soul" (גוף ונפש):
https://youtu.be/Vf0LOc49fX0
"בובת משי" (Satin Doll) בביצוע שלישייתו של פיטרסון:
https://youtu.be/oYjB_j8EjKA
ואוסקר פיטרסון עושה היכרות עם הסינטסייזר:
https://youtu.be/FI-4HNQg1JI
מיהו לאנג לאנג, כוכב-העל של המוסיקה הקלאסית?
הוא סופר-סטאר ענקי, מעין אלביס של הפסנתר הקלאסי, אדם שמאזינים נוהרים לקונצרטים שלו בהתלהבות שנשמרה עד היום לכוכבי רוק. הוא וירטואוז פסנתר המלהט על המקלדת כמו אל מול כלי הקשה פשוט, בחור שממש גדל מילדות על במת הקונצרטים וזכה לתרועות בעמידה כמעט לאורך כל חייו.
כבר בשנות ה-30 לחייו, הגיע הפסנתרן הסיני לאנג לאנג (Lang Lang) למעמד של אחד הפסנתרנים המיומנים בעולם. רבים רואים בו את אחד הנגנים אחד המוכשרים והמקצועיים שבין הנגנים הקלאסיים בעולם של תחילת המאה ה-21.
הוא החל כילד פלא, בן עניים סיני שהחל ללמוד פסנתר בגיל 3. כבר אז בלטו הריכוז והכישרון המובהקים שלו. בלטה גם יכולת ההבעה שלו, שהקדימה את גילו הכרונולוגי, זה שעל הנייר, בשנים רבות. הוא ניגן כמו מוסיקאי בוגר.
מההופעות בצעירותו רבים זוכרים לו את גלגולי העיניים, המניירות המעצבנות והפרצופים היצירתיים שעשה תוך כדי נגינה אז. בילדותו סלחו לו על אלה, כי הוא היה עילוי ומכל בחינה אחרת הוא ניגן כמו פסנתרן בוגר ועמוק עד בלי די. מצד שני, יש רבים שרואים בשפת הגוף שלו את הביטוי לתחושה והקשר המדויקים כל כך של המוסיקה, שבהן הוא ניחן.
כיום הוא נחשב לגדול הפסנתרנים הצעירים בעולם. מהפרצופים והמניירות ההם כבר נפטר מזמן ונשאר רק הכישרון היוצא הדופן והבלתי נדלה שלו, העומק, ההבעה והפרשנות המוסיקלית המקורית וייחודית לו. לצד אלו, הוא מלא חיים וחוש הומור, אישיותו הקורנת ושמחת החיים שלו בולטת בהופעותיו הליצניות בתכניות טלוויזיה ובראיונות "טוק שואו". הוא מבין את תפקיד האמן בעידן המודרני ומתחבר לכל קהל ולכל פינה בכפר הגלובלי, שדומה שהוא הכוכב הגדול שלו כיום.
ההערצה לה הוא זוכה, לא קלקלה את לאנג לאנג והוא עובד קשה לפרנסתו. הוא מרבה בהופעות ובהקלטות והנהירה לרכישת ההקלטות שלו מזכירה את הימים הגדולים של תעשיית התקליטים.
אגב, בסינית פירוש השם "לאנג לאנג" הוא "אדם מבריק"...
הנה לאנג לאנג בגיל 12:
https://youtu.be/lJg6ibz5Bvg
לאנג לאנג מנגן בקלות את "ואלס הדקה" אופוס 64, מספר 1 של שופן:
https://youtu.be/hKILwVH_MdM
ראיון עם לאנג לאנג מגלה את סיפורו של האמן המצליח במוסיקה הקלאסית העולמית:
https://youtu.be/3W6P0eL41O4
מחווה ללאונרד כהן אחרי מותו:
https://youtu.be/2xTpS3cn2fU
וסרט תיעודי על מכונת הנגינה המושלמת - לאנג לאנג:
https://youtu.be/6khZk6LCDUw?long=yes
איך היה מישל פטרוצ'יאני לענק הג'אז הגמדי?
בבית הקברות פר לאשז בפריז, לא רחוק מקברו של גדול הפסנתר הקלאסי פרדריק שופן, קבור המלחין ופסנתרן הג'אז הגאוני מישל פטרוצ'יאני (Michel Petrucciani), האיש שהוכיח שנכות לא צריכה להגביל בני אדם בדבר.
למרות הפָּרֶכֶת (Osteogenesis Imperfecta) שסבל ממנה, מחלה תורשתית נדירה שגרמה לו לא לגדול ולעצמותיו להיות פריכות ושבירות מאד, ידיו של פטרוצ'אני היו נורמליות בגודלן. בגובה של 99 סנטימטרים בלבד ועם עצמות שבריריות מלידה, מישל פטרוצ'יאני היה לאחד מגדולי פסנתרני הג'אז של סוף המילניום ולאיש קטן הקומה ביותר שכיכב בז'אנר הזה.
כבר בגיל 4, לאחר שצפה בטלוויזיה בהופעה של דיוק אלינגטון, החליט פטרוצ'אני הפעוט שהוא רוצה להיות פסנתרן כמוהו. בהמשך הוא יושפע גם מביל אוונס וקית' ג'ארט. אבל מי שנולד למשפחה ממוצא איטלקי, בדרום צרפת, סבל מתופעה מולדת של עצמות שבירות. כוח פיזי לא היה לו אבל הוא התברך בכוח רצון אדיר ומישל פטרוצ'אני עתיד להפוך לכל מה שחלם להיות.
בגיל 21 פטרוצ'יאני הפך לגיבור ג'אז, כשהיה לג'אזיסט הצרפתי הראשון שהחתימה חברת "בלו נוט" החשובה. הוא זכה להקליט בה 6 אלבומים של הרכבים בראשותו. ב-1994 והוא רק בן 29 הוא הוכתר בצרפת וזכה באות לגיון הכבוד הצרפתי.
מחלתו, שפגעה גם בריאותיו, פגעה מאוד גם ביכולתו הפיזית. הוא נע על כיסא גלגלים או בסיוע של מקלות הליכה ובשלבים רבים נשאו אותו בני משפחתו וחבריו על הידיים.
אבל לנגן פטרוצ'אני ניגן היטב ואף זכה לפיצוי בדמות כישרון מוסיקלי בלתי נתפס. במהלך הקריירה שלו הוא ניגן עם לא מעט מענקי הג'אז של התקופה, כולל אדי גומז, נגני הבס דייב הולנד, גארי פיקוק וסטנלי קלארק, הסקסופוניסטים צ'ארלס לויד, לי קוניץ וג'רי מאליגן, המתופף ז'אק דז'ונט וענק החצוצרה דיזי גילספי.
עם עוד שני ענקים, הגיטריסט ג'ים הול והסקסופוניסט המצוין וויין שורטר, הוא הקים את שלישיית "Power of three".
אבל בשנת 1999, ימים אחדים אחרי יום הולדתו ה-36, הובהל גאון הפסנתר לבית חולים בפריז, כשהוא סובל מדלקת ריאות. לרופאים נותר רק לקבוע את מותו. הוא נקבר בבית הקברות פר לשז בפריז.
נשיא צרפת, ז'אק שיראק, הספיד אותו במילים גדולות, על היותו "דוגמה ומופת לכל אדם". ההיסטוריה תזכור אותו כמי שהמחלה התורשתית והנדירה שגרמה לו לגמדות, לא הפריעה לו להפוך לענק מוזיקלי של ממש.
הנה רגעים בחייו של מישל פטרוצ'אני:
https://youtu.be/pnaphEdMQI4
דקה לחצות (Round midnight):
https://youtu.be/lUxQLU_eqfU
טייק דה איי טריין (Take the a Train):
https://youtu.be/YwCYdcvgmkY
בובת משי (Satin Doll) של אלינגטון:
https://youtu.be/mdToC1fope8
מפיח חיים חדשים בקלישאת ג'אז בסמה מוצ'ו (Bésame Mucho):
https://youtu.be/SPeXVzn-UcI
והסטנדרט "שיירה" (Caravan):
https://youtu.be/06_uCl_Bovs
מי היה גלן גולד גאון הפסנתר המטורף?
העולם הכיר במאה ה-20 כמה פסנתרנים גדולים, אבל גלן גולד היה המוזר והמשונה שבהם. המוסיקאי מקנדה היה גאון פסנתר, אחד מהגדולים שבנגני הפסנתר בכל הזמנים, בחור צעיר, יפה ונערץ, הרוק סטאר של הפסנתר הקלאסי, אבל מי שבמקביל עורר המון סקרנות ועניין תקשורתי, בין השאר בשל התנהגותו המוזרה והמשונה ולחלוטין לא על פי הכללים.
גולד נהג לנגן כשהוא לבוש במעיל ארוך, פעמים רבות כשעל ידיו כפפות, על כיסא ושטיחון שהביא מהבית. פעמים רבות ביקש תנורים מסביבו ובקונצרטים בישראל פוזרו מסביבו לא פחות מ-4 תנורי חימום.. בגיל 32 אגב, הוא חדל להופיע והתרכז בהקלטות בלבד.
הוא גם נהג לשיר את היצירה שהוא מנגן ולא עזרו כל המנצחים וטכנאי ההקלטות שביקשו שיחדול - רבות מיצירותיו מוקלטות כשקולו המשונה מזמר ברקע, ספק צלילים, ספק גניחות.
מוסיקלית הוא היה נגן מהפכני שרבים ראו בו "מכונת פסנתר" מופלאה. היו לו דעות על היצירות שניגן, שלעיתים קרובות לא תאמו את מה שמקובל בעולם המוסיקה הקלאסית. זה לא עזר להם כמובן... לא זו בלבד שהוא לא שינה דבר בביצועים של היצירות שניגן, בעיקר מהמוסיקה לכלי מקלדת של יוהאן סבסטיאן באך - אהבת הקהל אליו רק הלכה וגברה ובהדרגה הוא הצליח לשנות את תפיסתם של נגנים אחרים ורבים והפרשנות שלו הפכה יותר ויותר מקובלת בעולם הקלאסי.
ילד חכם מספר על גלן גולד (עברית):
https://youtu.be/ZmFGmzEBfXU?t=32
קדימון לסרט על מי שהפך לרוק סטאר של הפסנתר הקלאסי:
https://youtu.be/199G40DuYvQ?t=8s
גלן גולד מדבר:
https://youtu.be/yzEHv1bmo2Q
סרטון תיעודי על קונצרט אחד שלו ששינה את המוסיקה הקלאסית:
https://youtu.be/ei18TjGnOjA?long=yes
וכל "וריאציות גולדברג" של באך בביצועו:
https://youtu.be/p4yAB37wG5s?long=yes
איך פעל זכרונו המדהים של ילד הפלא מוצרט?
הזכרון של המלחין המופלא וולפגנג אמדאוס מוצרט היה כנראה המצוין ביותר. עוד בילדותו, בביקור שערך ברומא עם אביו ואחותו, שמע מוצרט ביצוע של יצירה בשם "מיזררה" מאת אלגרי.
היצירה הזו קדושה ואסור היה לנגנה מחוץ למסגרת הטקס השנתי האחד בוותיקן, היא מדינת האפיפיור הנוצרי.
יותר מזה, תווי היצירה נשמרו תחת משמר כבד לבל יועתקו על ידי אחרים. אך מוצרט הילד, עם הזכרון הבלתי-רגיל שלו, הצליח לרשום את תווי היצירה כמעט בשלמותה מהזיכרון - אחרי האזנה אחת בלבד!
חוץ מזה מוצרט כתב את הקונצ'רטו הראשון שלו בגיל 4, סימפוניה בגיל 6 ואופרה מלאה בגיל 12!
הנה קדימון המסתורין של הגאון המוסיקלי המושלם, וולפגנג אמדאוס מוצרט:
https://youtu.be/GKe33qend24
סרטון על מוצרט, עם המוסיקה שלו והמון תמונות מחייו:
http://youtu.be/a4Ou7GIIn1E
התווים הנקיים שלו:
https://youtu.be/qibmnsXPdSs
ומתוך הסרט "אמדאוס" שנעשה על חייו של מוצרט, הנה מוצרט הילד:
http://youtu.be/NlpxjBgG-7E
מי היה ענק הפיוז'ן ג'אז צ'יק קוריאה?
וירטואוז פסנתר אדיר, יצירתי, מלא תנופה, שופע רעיונות ואחד ממובילי הפיוז'ן ומלחין מלודי מגוון - פסנתרן הג'אז האגדי צ'יק קוריאה (Chick Corea) היה אחד ממוסיקאי הג'אז המרתקים והחשובים במחצית השנייה של המאה העשרים.
הקלידן האגדי שנחשב לאחד ממובילי הפיוזן בג'אז, נולד ב-1941 בצ’לסי שבמסצ’וסטס. לפסנתר הוא הגיע בגיל 4 וכבן למוסיקאי בעצמו, הוא מתחיל די מהר להוציא ולשנן סולואים של באד פאוול והוראס סילבר. מסגנון הנגינה של באד פאוול הוא הושפע מאוד ובשיא הקריירה שלו הוא אף הוציא אלבום הוקרה לזכרו.
די מהר הוא החל לבלוט בנגינה של פרזות מקוריות ושפה אישית מרתקת ועצמאית. עם השפעות מוסיקאים כמו מקוי טיינר והרבי הנקוק, שעתיד להיות הקולגה הבולט שלו אצל מיילס דיוויס, הוא הלך והתפתח.
כשהתבגר הוא ניגן בתחילה בלהקתו של מיילס דיוויס. הוא ניגן באלבום העל "Witches brew", ביחד עם הרבי הנקוק, עם הסקסופוניסט וויין שורטר, מי שיקים לימים את להקת הפיוז'ן המעולה Weather Report, והגיטריסט ג'ון מקלפלין, שעתיד להקים את "מהווישנו אורקסטרה" (Mahavishnu Orchestra) האלקטרו-ג'אזי.
צ'יק היה מהבולטים באלופי הפיוז'ן שימשיכו את מיילס. הוא היה גם רוחני והצטרף אז לדת, בעיני רבים כת הסיינטולוגיה (קראו עליה בתגית "סיינטולוגיה").
כאחד מפסנתרני הג'אז המוכשרים והחשובים, הוא יצר בשנות השבעים מוסיקה פורצת דרך. קוריאה עתיד להיות הצלע החוקרת והרב סגנונית מבין ענקי הפסנתר של הג'אז החדש, דוגמת קית' ג'ארט והרבי הנקוק.
כי קוריאה פיתח סגנון הלחנה, אילתור ונגינה אקלקטי, עם מיקס של השפעות ומקורות מגוונים, שדומה היה לפניו שאי אפשר לחבר ביניהם. זה כולל את עולמות הג'אז, הרוק, הקלאסי, הפופ ומוסיקת האוונגרד המרתקת והחדשנית שלו אך גם כולל אלמנטים ורעיונות ספרותיים, כמו החגיגה סביב עליסה בארץ הפלאות, שיצר באלבום The Mad Hatter.
אך מי שהתגלה די מהר כאחד הפסנתרנים הגדולים בתולדות הג'אז הירבה לשלב גם שלל מקצבים נהדרים וחדשניים, כולל מקצבים לטיניים ושילובי מקצב של ג’אז ורוק.
שוב ושוב הוא יקים הרכבים מרתקים ופורצי דרך, כולל Return To Forever שכלל את סטנלי קלארק, אל דימיולה ולני ווייט וניגן ג’אז מלהיב ומגוון ומלא בהשפעות ורעיונות (משם יצא Spain המטורף), אך גם את Chick Corea Elektric Band, שהפך לאחד ההרכבים המשפיעים ומצליחים בתולדות הפיוז'ן והג'אז רוק.
בניינטיז, שנות ה-90, הוא הופיע לא מעט עם "האיש שהוא כלי נגינה", ווקליסט הג'אז הנהדר בובי מקפרין. לקראת תום המילניום גילה קוריאה, מי שטיפח כל הזמן נגנים צעירים ומוכשרים בהרכביו, את הקונטרבסיסט הישראלי הנהדר אבישי כהן.
כמו זיקית שלא רוצה שיגדירו אותה, צ'יק נע בחופשיות על הספקטרום שהרחיב בעצמו, בין סגנונות ג'אז כמו הארד בופ לפיוז'ן. הוא שילב מלודיות ואלתורים עם השפעות סגנוניות מגוונות, כולל מוסיקה עממית ספרדית, רוק מתקדם ומוסיקה קלאסית, מפלמנקו ועד סקרלטי או מוצרט. צ'יק ביצע סטנדרטים בצורה חדשנית ויצר יצירות מקוריות ומרתקות, לבד ועם מוסיקאים עמיתים. בשנות השבעים והשמונים הוא לא חדל לרגע לבחון כיוונים, לנסות השפעות וחידושים מוסיקליים מרתקים.
ב-2020, תקופת הקורונה, הוא הקים אקדמיה מקוונת ובאמצעות שיעורים ששידר בווידאו הוא לימד את תורתו והטכניקות שלו אונליין.
בפברואר 2021 הלך צ'יק קוריאה לעולמו, כתוצאה מסרטן נדיר שהתגלה אצלו זמן קצר לפני כן. הקלידן האגדי שהיה מלחין פורה וחדשני הותיר את רישומו באופן ברור על הג'אז המודרני ובמיוחד בסצנת הפיוז'ן שבו.
צ’יק קוריאה נכנס ב-2010 להיכל התהילה של הג'אז וזכה בפרס הגראמי 23 פעמים. אבל יצירתו מקיפה בהרבה מהפרסים שקטף. עם 81 אלבומי אולפן, 17 אלבומים מהופעות ושמונה אוספים שללא ספק יילכו ויתרבו לאחר מותו, הוא היה פשוט מעיין נובע של מוסיקה טובה, מלאת תשוקה, פתיחות סגנונית וסקרנות אין קץ.
צ'יק קוריאה עם האלקטריק בנד בחזרות להופעה בטוקיו (בגיטרה ג'ון פטיטוצ'י):
https://youtu.be/lagNpi1v5FY
צ'יק קוריאה עם Return to Forever בהופעה עם Medieval Overture מ-1976:
https://youtu.be/XjOYscEN6Qc
מוקדש לאביו - "ארמנדו'ז רומבה":
https://youtu.be/O4V7uPv2rzg
מצייר על הפסנתר דיוקן של אנשים מהקהל - כמו שעשה בילדותו עם אבא ארמנדו והמשפחה:
https://youtu.be/iVsWELIJ96o?t=2m40s
משדר מהבית בקורונה:
https://youtu.be/YaoIy-kZ0ts
בפסטיבל ממטרו, בפתיחה האלמותית ל-Spain מהקלסיקה של ארנחואז מאת רודריגו:
https://youtu.be/IWBkVucVMCY?t=1m19s
עם בובי מקפרין ברומבה של ארמנדו, אביו:
https://youtu.be/FprooG46jMI
וב"Spain":
https://youtu.be/_o2RS8WfcbY
מלמד אונליין בקורונה - באקדמיה שהקים:
https://youtu.be/wWV9Oatyt1I
ומאלתר על סקרלטי:
https://youtu.be/b8NO20gJlec
איך ת'לוניוס מונק לא התרומם ואז הפך ענק?
על חשיבותו וכישרונו של הפסנתרן ת'לוניוס מונק (Thelonious Monk) מאפיל לדעת רבים המלחין שהוא היה ובעל סגנון האלתור הייחודי כל כך.
מי שהחל כפסנתרן לא מלהיב, איטי, דיסוננטי, לא מלודי מספיק, שלא לדבר על התנהגות מוזרה, לבוש משונה, שם אחר משל כולם וכובעים לא ברורים שמתחלפים כל הזמן, פשוט לא מצליח לאסוף סביבו מעריצים.
עשור שלם לא קורה לו הדבר שכל מוסיקאי מוכשר היה רוצה שיקרה. אבל אז הוא מתחבר לשני הענקים דיזי (גילספי) וצ'ארלי (פרקר) ויוצר עימם את הביבופ, הז'אנר שיעשה לג'אז את מה שיעשו הביטלס לרוקנ'רול.
ועכשיו כל האלמנטים המוסיקליים שהרתיעו את שוחרי הג'אז קודם, יהפכו לבסיס של הכל. גישתו המקורית והחדשנית למוסיקה, בצד כישרונו כמלחין, יתרמו רבות למהפכת הג'אז שהשלושה יובילו באמצע שנות ה-50.
אבל גם אם בהתחלה זה לא נראה ככה, המדהים הוא שמי שהתקבל בתחילת דרכו בקרירות על ידי קהל הג'אז, בעיקר על סגנון נגינת הפסנתר שלו, הפך בהמשך לנערץ, גם בזכותו. המקצבים הייחודיים ששילב בנגינתו, לצד ההרמוניות המורכבות שבהן השתמש, אלה הוכחו עם הזמן כחלק משפה חדשה שהוא יוביל בג'אז ובמיוחד בביבופ.
אחרי צאת אלבומי הביבופ של ת'לוניוס הוא מתחיל להופיע עם ענק נוסף, ג'ון קולטריין. מכאן הוא הופך לידוע מאוד וסגנונו הייחודי זוכה לתהודה, גם אצל מבקרי המוסיקה המחמירים. מכאן יוביל מונק בעצמו הרכבי ג'אז שונים וישפיע על מוסיקאי ג'אז צעירים מסביב.
מכאן הוא יהיה לאגדה. מעמדו החדש יהיה עקבי והוא ישמור עליו לאורך כל הקריירה שלו, תוך שהוא מוציא לאור כ-60 אלבומים. סגנונו המקורי והמורכב יוותר ללא תחרות ובדיעבד ישפיע ויזכה להדהוד והערכה אצל נגנים רבים ומוסיקאים בכלל. כיום רואים בו רבים את אחד מהפסנתרנים הבולטים בתולדות הג'אז.
התרומה העצומה של מונק לפיתוח הג'אז המודרני נזקפת גם ליותר מ-70 יצירות שהוא הלחין. רבות מהן הפכו לסטנדרטס בג'אז, שמבצעים מאז רבים כולל ענקי ג'אז ברחבי העולם. בין החשובות שבהן, שאף ייכנסו לרשימת הסטנדרטים של הג'אז, המוכר ביותר הוא סטנדרט הג'אז המפורסם Round Midnight שהלחין ב-1944 והפך לאבן דרך בג'אז ובבלוז, כמו גם לשמו של אחד מסרטי הג'אז היפים ביותר אי-פעם.
עוד בולטים בקטעים המעולים שלו Blue Monk, יצירת הבלוז האגדית שלו והבלדה הנהדרת Ruby, My Dear שבתחילה קרא לה "מנהטן מוד" (מצב רוח מנהטן) ובהמשך שינה לשמה של אהובת נעוריו הראשונה.
הנה גדולתו של ת'לוניוס:
https://youtu.be/V_fCxTW9tZ8
פסנתר סולו ב-Caravan:
https://youtu.be/Kb9SXfvgikA
ה"ראונד מידנייט" המושלם שהוא יצר בהופעה בפולין 1966:
https://youtu.be/bEDr84cJQzE
אין גבול לכישרון - ב"בלו מונק":
https://youtu.be/_40V2lcxM7k
ת'לוניוס מונק מנגן וקם לרקוד כשהוא נהנה מסולו סקסופון מצוין של צ'ארלי האוס:
https://youtu.be/gi7QYccnKpE
סרטון תיעודי על הקריירה של ת'לוניוס מונק:
https://youtu.be/4FLMDKVie7Y?long=yes
והופעה חיה ב-1971 עם הרכב העל שלו, סוני סטיט, ארט בלייקי, דיזי וקאי ווינדינג:
https://youtu.be/WhSdWY3BuIE?long=yes
מי היה ליסט, הרוק סטאר של התקופה הרומנטית?
הוא היה "הפגניני של הפסנתר", כנראה הפסנתרן הטוב בכל הזמנים ואולי כוכב הפופ הראשון בהיסטוריה - גם אם את המוסיקה הקלאסית שלו חיבר פרנץ ליסט (Franz Liszt) שנים רבות לפני הולדת מוסיקת הפופ.
צעיר, נערץ, יפה ומוכשר - לא הייתה בת עשירים או אצילים שלא חיפשה את קרבתו של הפסנתרן הנערץ ומי שיהיה בהמשל חייו המלחין האגדי של התקופה הרומנטית.
גם מי שלא הבינה את גאוניותו של מלך הפסנתר ו"הפגניני של המקלדת", כפי שכונה בתקופה הרומנטית, ידעה שהוא האיש הנכון בשבילה.
ליסט הצעיר שמע את אשף הנגינה בכינור ניקולו פגניני בגיל 21. הוא התרשם עמוקות מהווירטואוזיות ומהופעת הסולו של ענק הכינור, שלבדו עם הכינור מרתק, כמעט מהפנט, קהל גדול. הוא נדהם מהשליטה המוחלטת של פגניני בכלי הנגינה שלו ומהיצירות של הכנר הגדול בהיסטוריה.
ליסט החליט אז שהוא רוצה להיות הפגניני של הכלי שלו - הפסנתר.
וכך הופך ליסט מהר מאוד לווירטואוז נודד, כמו פגניני. הוא מהפסנתרנים הראשונים שמופיעים ברסיטל שבו מנגן רק פסנתרן לבדו, לאורך כל הקונצרט. ליסט שיחק בתיאטרליות, נענע את שערו הארוך וגם דאג לסובב את הפסנתר כך שהקהל יראה ויתפעל מאצבעותיו המנגנות על הקלידים, במהירות מטורפת ובמיומנות שנתפסה כמו על-אנושית.
דומה שליסט היה הפסנתר. לא היה נגן טוב ממנו בכלי הזה. ההערצה אליו הייתה מטורפת ונשים נאבקו על בדלי הסיגריות שהוא השליך אחרי העישון. המשורר היינריך היינה טבע אז את המושג "ליסטומניה", בעברית "שגעון ליסט".
בשנות השבעים של המאה ה-20, אגב, עשו עליו סרט בשם זה.
הנה תופעת הליסטומניה - ההערצה המטורפת אל פרנץ ליסט:
https://youtu.be/3sjCA8OPobw
סקירה על גאון הפסנתר פרנץ ליסט:
https://youtu.be/FIm6EOAhEjM
מצגת וידאו עם 10 עובדות מרתקות על ליסט:
https://youtu.be/vnY9BwEU_jo
יבגני קיסין מבצע את "לה קמפנלה" של ליסט:
https://youtu.be/0FbQZCsYXVg
"חלומות אהבה" הרומנטי שלו:
https://youtu.be/Hp7OLV9nuk0
רפסודיה הונגרית מספר 2:
https://youtu.be/LdH1hSWGFGU
הפתיחה המוחצת לקונצ'רטו לפסנתר מס' 1 שלו:
https://youtu.be/HTZOEWXexDY
על חייו של ליסט שהיה נערץ באופן בלתי נתפס וגאון אמיתי:
https://youtu.be/gRVvoFfif8E?long=yes
מי הפסנתרן שמת על הפסנתר תוך נגינת סונטה שאהב?
הסונטה לפסנתר מספר 17 אופוס 31 ("הסערה") של בטהובן נחשבת לפנינה המוסיקלית המעט פחות מוכרת בציבור, של גאון המוסיקה הקלאסית. זו יצירה נהדרת שיותר אנשים מכירים את צליליה ורובם לא יודעים את שמה ולבטח את נסיבות כתיבתה.
בתור המלחין הרומנטי הגדול הראשון, לא חסרו לבטהובן יצירות אלמותיות שנקשרו בפרטים מחייו, אבל הסונטה הזו נכתבה בזמן של סערה, תרתי-משמע, בחייו. את "סונטת הסערה", יש המתרגמים אותה ל"הסופה", כתב בטהובן בתקופה הקשה בחייו. איש בודד, רוצה באהבה ולא מקבל בחזרה מאישה. אבל היצירה הנפלאה לפסנתר היא גם היצירה שבמהלך נגינתה החזיר הפסנתרן מינדו כץ את נשמתו לבורא.
הוא היה ילד יהודי מוכשר באופן מיוחד. כבר בגיל 7 הוא התגלה והתקבל ללימודים אצל פסנתרנית ומורה ידועת-שם ברומניה. כשהתבגר למד באקדמיה למוסיקה בבוקרשט, אבל בהיותו יהודי, הוא סולק מהלימודים ב-1941. לאחר המלחמה הוא התפרסם והופיע בכל העולם. ברומניה התבדחו אז שאם המלחין הנודע מוסורגסקי הוא מודסט, בעברית "צנוע", אז כץ הוא Mîndru - ברומנית "גא".
באחד מסיבובי הקונצרטים העולמיים שלו, ערק כץ מרומניה הקומוניסטית ועלה לישראל. הוא היה לאחד הפסנתרנים הטובים בעולם ושפט ביחד, כתף אך כתף, עם ארתור רובינשטיין הגדול בעצמו, בתחרות רובינשטיין הראשונה, בשנת 1974.
מותו המדהים והסמלי כל כך של מי שעבר סערות בחייו, כמו אנטישמיות, קומוניזם, ציונות ומקצוענות מהרמה הכי גבוהה, אירע בשנת 1978. זה היה באמצע קונצרט. כץ ביצע בדיוק את סונטה אופוס 31 מספר 2 ("הסערה") של בטהובן. במהלך היצירה הנשגבת הניח הפסנתרן את ראשו על מקלדת הפסנתר וליבו נדם. מינדרו כץ מת.
פתיל חייו - הנה "הסערה" של בטהובן:
https://youtu.be/Frj9cEwCNWk
לא נותר סרטון שלה בביצועו:
https://youtu.be/6KMGcOYHSs0
וסונטה מספר 2 לפסנתר של שופן:
https://youtu.be/8tQcRK5fe-I?long=yes
הוא היה השד של פסנתר הג'אז. ענק עדין, גם בג'אז וגם בממדי גופו, עם צליל קל כמו נוצה, רך כמו חמאה, מהיר כמו חללית ומבריק כמו ציפוי הלכה הנוצץ של הפסנתר שלו. לא היו הרבה פסנתרנים עם טכניקה מושלמת כמו שלו, תפיסה הרמונית כל כך מדויקת ונגינת ג'אז כל כך מלאת חיים ואנרגיה.
זהו אוסקר פיטרסון (Oscar Peterson), מוסיקאי שהטכניקה המושלמת והמהירות המהוקצעת שלו מעולם לא החליפו טיפול מסוגנן ומלא כבוד למוטיבים המלודיים ולמשפטים המפוסקים היטב שבנה בסולואים שלו בזמן אמת.
בילדותו הוא החל לנגן דווקא בחצוצרה, אבל לאחר שחלה בשחפת הוא עבר לנגן בכלי שהיה אמנם פחות אהוב עליו, אבל מרגע שהתמקד בו הוא צמח והיה לתלמיד חרוץ.
האגדה מספרת שבנערותו הוא שמע את הטכניקה המטורפת של ארט טייטום, אולי הפסנתרן הגדול והמיומן בתולדות הג'אז. הוא נכנס להלם, פשוטו כמשמעו ובמשך חודשים אוסקר הצעיר לא הצליח להביא את עצמו לנגן בפסנתר.
אבל ההלם התחלף בגאווה. טייטום בחר בו והיה לו העונג והטירוף ללמוד ולצקת מים על ידיו של "אלוהי פסנתר הג'אז", כמו שטייטום כונה לא פעם. תחת הרושם האדיר של המאסטר הווירטואוזי והטכניקה המושלמת שלו, הלך וצמח פטרסון, כשגם הוא מעצב סגנון מהיר, מעודן, מעמיק וחזק משלו.
סווינג, ביבופ או בלוז - ענק הג'אז המתהווה החל לטפל נהדר בכל סגנון שבו נגע. עם מעל 200 אלבומים וטריו אגדי משלו, שדרכו עוברים המון נגנים מעולים אבל הוא תמיד במרכזו, אוסקר דייק גם את היכולת המלודית הנפלאה והייחודית כל כך שלו.
את טייטום מכירים כיום יותר חובבי הג'אז המעמיקים ופחות חובבי ג'אז מזדמנים. שמו של אוסקר פיטרסון, לעומת זאת, מוכר מאז מותו גם לחובבים קלים ומתחילים. כמו מורהו הווירטואוז, הוא עומד בשורה אחת עם גדולי הג'אז. ב-1984 הוא זכה בפרס ונכנס ל"היכל התהילה של הג'אז", בדיוק 20 שנה אחרי שנבחר להיכל המורה הנערץ שלו.
הנה סיפורו של אוסקר פיטרסון:
https://youtu.be/o1kkryclFiM
כמו מורה שלו ארט טאטום, הוא היה וירטואוז פסנתר אמיתי:
https://youtu.be/vxB-LbcZITU
היצירה "On Green Dolphin Street":
https://youtu.be/VZOGy1Ctd3w
עם ההרכב שלו ב"Caravan" של דיוק אלינגטון:
https://youtu.be/08ye6b7omO8
מחווה לבאך:
https://youtu.be/GrvRiz0Idfc
ביצוע מפואר של "Body and Soul" (גוף ונפש):
https://youtu.be/Vf0LOc49fX0
"בובת משי" (Satin Doll) בביצוע שלישייתו של פיטרסון:
https://youtu.be/oYjB_j8EjKA
ואוסקר פיטרסון עושה היכרות עם הסינטסייזר:
https://youtu.be/FI-4HNQg1JI
הוא סופר-סטאר ענקי, מעין אלביס של הפסנתר הקלאסי, אדם שמאזינים נוהרים לקונצרטים שלו בהתלהבות שנשמרה עד היום לכוכבי רוק. הוא וירטואוז פסנתר המלהט על המקלדת כמו אל מול כלי הקשה פשוט, בחור שממש גדל מילדות על במת הקונצרטים וזכה לתרועות בעמידה כמעט לאורך כל חייו.
כבר בשנות ה-30 לחייו, הגיע הפסנתרן הסיני לאנג לאנג (Lang Lang) למעמד של אחד הפסנתרנים המיומנים בעולם. רבים רואים בו את אחד הנגנים אחד המוכשרים והמקצועיים שבין הנגנים הקלאסיים בעולם של תחילת המאה ה-21.
הוא החל כילד פלא, בן עניים סיני שהחל ללמוד פסנתר בגיל 3. כבר אז בלטו הריכוז והכישרון המובהקים שלו. בלטה גם יכולת ההבעה שלו, שהקדימה את גילו הכרונולוגי, זה שעל הנייר, בשנים רבות. הוא ניגן כמו מוסיקאי בוגר.
מההופעות בצעירותו רבים זוכרים לו את גלגולי העיניים, המניירות המעצבנות והפרצופים היצירתיים שעשה תוך כדי נגינה אז. בילדותו סלחו לו על אלה, כי הוא היה עילוי ומכל בחינה אחרת הוא ניגן כמו פסנתרן בוגר ועמוק עד בלי די. מצד שני, יש רבים שרואים בשפת הגוף שלו את הביטוי לתחושה והקשר המדויקים כל כך של המוסיקה, שבהן הוא ניחן.
כיום הוא נחשב לגדול הפסנתרנים הצעירים בעולם. מהפרצופים והמניירות ההם כבר נפטר מזמן ונשאר רק הכישרון היוצא הדופן והבלתי נדלה שלו, העומק, ההבעה והפרשנות המוסיקלית המקורית וייחודית לו. לצד אלו, הוא מלא חיים וחוש הומור, אישיותו הקורנת ושמחת החיים שלו בולטת בהופעותיו הליצניות בתכניות טלוויזיה ובראיונות "טוק שואו". הוא מבין את תפקיד האמן בעידן המודרני ומתחבר לכל קהל ולכל פינה בכפר הגלובלי, שדומה שהוא הכוכב הגדול שלו כיום.
ההערצה לה הוא זוכה, לא קלקלה את לאנג לאנג והוא עובד קשה לפרנסתו. הוא מרבה בהופעות ובהקלטות והנהירה לרכישת ההקלטות שלו מזכירה את הימים הגדולים של תעשיית התקליטים.
אגב, בסינית פירוש השם "לאנג לאנג" הוא "אדם מבריק"...
הנה לאנג לאנג בגיל 12:
https://youtu.be/lJg6ibz5Bvg
לאנג לאנג מנגן בקלות את "ואלס הדקה" אופוס 64, מספר 1 של שופן:
https://youtu.be/hKILwVH_MdM
ראיון עם לאנג לאנג מגלה את סיפורו של האמן המצליח במוסיקה הקלאסית העולמית:
https://youtu.be/3W6P0eL41O4
מחווה ללאונרד כהן אחרי מותו:
https://youtu.be/2xTpS3cn2fU
וסרט תיעודי על מכונת הנגינה המושלמת - לאנג לאנג:
https://youtu.be/6khZk6LCDUw?long=yes
בבית הקברות פר לאשז בפריז, לא רחוק מקברו של גדול הפסנתר הקלאסי פרדריק שופן, קבור המלחין ופסנתרן הג'אז הגאוני מישל פטרוצ'יאני (Michel Petrucciani), האיש שהוכיח שנכות לא צריכה להגביל בני אדם בדבר.
למרות הפָּרֶכֶת (Osteogenesis Imperfecta) שסבל ממנה, מחלה תורשתית נדירה שגרמה לו לא לגדול ולעצמותיו להיות פריכות ושבירות מאד, ידיו של פטרוצ'אני היו נורמליות בגודלן. בגובה של 99 סנטימטרים בלבד ועם עצמות שבריריות מלידה, מישל פטרוצ'יאני היה לאחד מגדולי פסנתרני הג'אז של סוף המילניום ולאיש קטן הקומה ביותר שכיכב בז'אנר הזה.
כבר בגיל 4, לאחר שצפה בטלוויזיה בהופעה של דיוק אלינגטון, החליט פטרוצ'אני הפעוט שהוא רוצה להיות פסנתרן כמוהו. בהמשך הוא יושפע גם מביל אוונס וקית' ג'ארט. אבל מי שנולד למשפחה ממוצא איטלקי, בדרום צרפת, סבל מתופעה מולדת של עצמות שבירות. כוח פיזי לא היה לו אבל הוא התברך בכוח רצון אדיר ומישל פטרוצ'אני עתיד להפוך לכל מה שחלם להיות.
בגיל 21 פטרוצ'יאני הפך לגיבור ג'אז, כשהיה לג'אזיסט הצרפתי הראשון שהחתימה חברת "בלו נוט" החשובה. הוא זכה להקליט בה 6 אלבומים של הרכבים בראשותו. ב-1994 והוא רק בן 29 הוא הוכתר בצרפת וזכה באות לגיון הכבוד הצרפתי.
מחלתו, שפגעה גם בריאותיו, פגעה מאוד גם ביכולתו הפיזית. הוא נע על כיסא גלגלים או בסיוע של מקלות הליכה ובשלבים רבים נשאו אותו בני משפחתו וחבריו על הידיים.
אבל לנגן פטרוצ'אני ניגן היטב ואף זכה לפיצוי בדמות כישרון מוסיקלי בלתי נתפס. במהלך הקריירה שלו הוא ניגן עם לא מעט מענקי הג'אז של התקופה, כולל אדי גומז, נגני הבס דייב הולנד, גארי פיקוק וסטנלי קלארק, הסקסופוניסטים צ'ארלס לויד, לי קוניץ וג'רי מאליגן, המתופף ז'אק דז'ונט וענק החצוצרה דיזי גילספי.
עם עוד שני ענקים, הגיטריסט ג'ים הול והסקסופוניסט המצוין וויין שורטר, הוא הקים את שלישיית "Power of three".
אבל בשנת 1999, ימים אחדים אחרי יום הולדתו ה-36, הובהל גאון הפסנתר לבית חולים בפריז, כשהוא סובל מדלקת ריאות. לרופאים נותר רק לקבוע את מותו. הוא נקבר בבית הקברות פר לשז בפריז.
נשיא צרפת, ז'אק שיראק, הספיד אותו במילים גדולות, על היותו "דוגמה ומופת לכל אדם". ההיסטוריה תזכור אותו כמי שהמחלה התורשתית והנדירה שגרמה לו לגמדות, לא הפריעה לו להפוך לענק מוזיקלי של ממש.
הנה רגעים בחייו של מישל פטרוצ'אני:
https://youtu.be/pnaphEdMQI4
דקה לחצות (Round midnight):
https://youtu.be/lUxQLU_eqfU
טייק דה איי טריין (Take the a Train):
https://youtu.be/YwCYdcvgmkY
בובת משי (Satin Doll) של אלינגטון:
https://youtu.be/mdToC1fope8
מפיח חיים חדשים בקלישאת ג'אז בסמה מוצ'ו (Bésame Mucho):
https://youtu.be/SPeXVzn-UcI
והסטנדרט "שיירה" (Caravan):
https://youtu.be/06_uCl_Bovs
העולם הכיר במאה ה-20 כמה פסנתרנים גדולים, אבל גלן גולד היה המוזר והמשונה שבהם. המוסיקאי מקנדה היה גאון פסנתר, אחד מהגדולים שבנגני הפסנתר בכל הזמנים, בחור צעיר, יפה ונערץ, הרוק סטאר של הפסנתר הקלאסי, אבל מי שבמקביל עורר המון סקרנות ועניין תקשורתי, בין השאר בשל התנהגותו המוזרה והמשונה ולחלוטין לא על פי הכללים.
גולד נהג לנגן כשהוא לבוש במעיל ארוך, פעמים רבות כשעל ידיו כפפות, על כיסא ושטיחון שהביא מהבית. פעמים רבות ביקש תנורים מסביבו ובקונצרטים בישראל פוזרו מסביבו לא פחות מ-4 תנורי חימום.. בגיל 32 אגב, הוא חדל להופיע והתרכז בהקלטות בלבד.
הוא גם נהג לשיר את היצירה שהוא מנגן ולא עזרו כל המנצחים וטכנאי ההקלטות שביקשו שיחדול - רבות מיצירותיו מוקלטות כשקולו המשונה מזמר ברקע, ספק צלילים, ספק גניחות.
מוסיקלית הוא היה נגן מהפכני שרבים ראו בו "מכונת פסנתר" מופלאה. היו לו דעות על היצירות שניגן, שלעיתים קרובות לא תאמו את מה שמקובל בעולם המוסיקה הקלאסית. זה לא עזר להם כמובן... לא זו בלבד שהוא לא שינה דבר בביצועים של היצירות שניגן, בעיקר מהמוסיקה לכלי מקלדת של יוהאן סבסטיאן באך - אהבת הקהל אליו רק הלכה וגברה ובהדרגה הוא הצליח לשנות את תפיסתם של נגנים אחרים ורבים והפרשנות שלו הפכה יותר ויותר מקובלת בעולם הקלאסי.
ילד חכם מספר על גלן גולד (עברית):
https://youtu.be/ZmFGmzEBfXU?t=32
קדימון לסרט על מי שהפך לרוק סטאר של הפסנתר הקלאסי:
https://youtu.be/199G40DuYvQ?t=8s
גלן גולד מדבר:
https://youtu.be/yzEHv1bmo2Q
סרטון תיעודי על קונצרט אחד שלו ששינה את המוסיקה הקלאסית:
https://youtu.be/ei18TjGnOjA?long=yes
וכל "וריאציות גולדברג" של באך בביצועו:
https://youtu.be/p4yAB37wG5s?long=yes
פסנתרנים
הזכרון של המלחין המופלא וולפגנג אמדאוס מוצרט היה כנראה המצוין ביותר. עוד בילדותו, בביקור שערך ברומא עם אביו ואחותו, שמע מוצרט ביצוע של יצירה בשם "מיזררה" מאת אלגרי.
היצירה הזו קדושה ואסור היה לנגנה מחוץ למסגרת הטקס השנתי האחד בוותיקן, היא מדינת האפיפיור הנוצרי.
יותר מזה, תווי היצירה נשמרו תחת משמר כבד לבל יועתקו על ידי אחרים. אך מוצרט הילד, עם הזכרון הבלתי-רגיל שלו, הצליח לרשום את תווי היצירה כמעט בשלמותה מהזיכרון - אחרי האזנה אחת בלבד!
חוץ מזה מוצרט כתב את הקונצ'רטו הראשון שלו בגיל 4, סימפוניה בגיל 6 ואופרה מלאה בגיל 12!
הנה קדימון המסתורין של הגאון המוסיקלי המושלם, וולפגנג אמדאוס מוצרט:
https://youtu.be/GKe33qend24
סרטון על מוצרט, עם המוסיקה שלו והמון תמונות מחייו:
http://youtu.be/a4Ou7GIIn1E
התווים הנקיים שלו:
https://youtu.be/qibmnsXPdSs
ומתוך הסרט "אמדאוס" שנעשה על חייו של מוצרט, הנה מוצרט הילד:
http://youtu.be/NlpxjBgG-7E
וירטואוז פסנתר אדיר, יצירתי, מלא תנופה, שופע רעיונות ואחד ממובילי הפיוז'ן ומלחין מלודי מגוון - פסנתרן הג'אז האגדי צ'יק קוריאה (Chick Corea) היה אחד ממוסיקאי הג'אז המרתקים והחשובים במחצית השנייה של המאה העשרים.
הקלידן האגדי שנחשב לאחד ממובילי הפיוזן בג'אז, נולד ב-1941 בצ’לסי שבמסצ’וסטס. לפסנתר הוא הגיע בגיל 4 וכבן למוסיקאי בעצמו, הוא מתחיל די מהר להוציא ולשנן סולואים של באד פאוול והוראס סילבר. מסגנון הנגינה של באד פאוול הוא הושפע מאוד ובשיא הקריירה שלו הוא אף הוציא אלבום הוקרה לזכרו.
די מהר הוא החל לבלוט בנגינה של פרזות מקוריות ושפה אישית מרתקת ועצמאית. עם השפעות מוסיקאים כמו מקוי טיינר והרבי הנקוק, שעתיד להיות הקולגה הבולט שלו אצל מיילס דיוויס, הוא הלך והתפתח.
כשהתבגר הוא ניגן בתחילה בלהקתו של מיילס דיוויס. הוא ניגן באלבום העל "Witches brew", ביחד עם הרבי הנקוק, עם הסקסופוניסט וויין שורטר, מי שיקים לימים את להקת הפיוז'ן המעולה Weather Report, והגיטריסט ג'ון מקלפלין, שעתיד להקים את "מהווישנו אורקסטרה" (Mahavishnu Orchestra) האלקטרו-ג'אזי.
צ'יק היה מהבולטים באלופי הפיוז'ן שימשיכו את מיילס. הוא היה גם רוחני והצטרף אז לדת, בעיני רבים כת הסיינטולוגיה (קראו עליה בתגית "סיינטולוגיה").
כאחד מפסנתרני הג'אז המוכשרים והחשובים, הוא יצר בשנות השבעים מוסיקה פורצת דרך. קוריאה עתיד להיות הצלע החוקרת והרב סגנונית מבין ענקי הפסנתר של הג'אז החדש, דוגמת קית' ג'ארט והרבי הנקוק.
כי קוריאה פיתח סגנון הלחנה, אילתור ונגינה אקלקטי, עם מיקס של השפעות ומקורות מגוונים, שדומה היה לפניו שאי אפשר לחבר ביניהם. זה כולל את עולמות הג'אז, הרוק, הקלאסי, הפופ ומוסיקת האוונגרד המרתקת והחדשנית שלו אך גם כולל אלמנטים ורעיונות ספרותיים, כמו החגיגה סביב עליסה בארץ הפלאות, שיצר באלבום The Mad Hatter.
אך מי שהתגלה די מהר כאחד הפסנתרנים הגדולים בתולדות הג'אז הירבה לשלב גם שלל מקצבים נהדרים וחדשניים, כולל מקצבים לטיניים ושילובי מקצב של ג’אז ורוק.
שוב ושוב הוא יקים הרכבים מרתקים ופורצי דרך, כולל Return To Forever שכלל את סטנלי קלארק, אל דימיולה ולני ווייט וניגן ג’אז מלהיב ומגוון ומלא בהשפעות ורעיונות (משם יצא Spain המטורף), אך גם את Chick Corea Elektric Band, שהפך לאחד ההרכבים המשפיעים ומצליחים בתולדות הפיוז'ן והג'אז רוק.
בניינטיז, שנות ה-90, הוא הופיע לא מעט עם "האיש שהוא כלי נגינה", ווקליסט הג'אז הנהדר בובי מקפרין. לקראת תום המילניום גילה קוריאה, מי שטיפח כל הזמן נגנים צעירים ומוכשרים בהרכביו, את הקונטרבסיסט הישראלי הנהדר אבישי כהן.
כמו זיקית שלא רוצה שיגדירו אותה, צ'יק נע בחופשיות על הספקטרום שהרחיב בעצמו, בין סגנונות ג'אז כמו הארד בופ לפיוז'ן. הוא שילב מלודיות ואלתורים עם השפעות סגנוניות מגוונות, כולל מוסיקה עממית ספרדית, רוק מתקדם ומוסיקה קלאסית, מפלמנקו ועד סקרלטי או מוצרט. צ'יק ביצע סטנדרטים בצורה חדשנית ויצר יצירות מקוריות ומרתקות, לבד ועם מוסיקאים עמיתים. בשנות השבעים והשמונים הוא לא חדל לרגע לבחון כיוונים, לנסות השפעות וחידושים מוסיקליים מרתקים.
ב-2020, תקופת הקורונה, הוא הקים אקדמיה מקוונת ובאמצעות שיעורים ששידר בווידאו הוא לימד את תורתו והטכניקות שלו אונליין.
בפברואר 2021 הלך צ'יק קוריאה לעולמו, כתוצאה מסרטן נדיר שהתגלה אצלו זמן קצר לפני כן. הקלידן האגדי שהיה מלחין פורה וחדשני הותיר את רישומו באופן ברור על הג'אז המודרני ובמיוחד בסצנת הפיוז'ן שבו.
צ’יק קוריאה נכנס ב-2010 להיכל התהילה של הג'אז וזכה בפרס הגראמי 23 פעמים. אבל יצירתו מקיפה בהרבה מהפרסים שקטף. עם 81 אלבומי אולפן, 17 אלבומים מהופעות ושמונה אוספים שללא ספק יילכו ויתרבו לאחר מותו, הוא היה פשוט מעיין נובע של מוסיקה טובה, מלאת תשוקה, פתיחות סגנונית וסקרנות אין קץ.
צ'יק קוריאה עם האלקטריק בנד בחזרות להופעה בטוקיו (בגיטרה ג'ון פטיטוצ'י):
https://youtu.be/lagNpi1v5FY
צ'יק קוריאה עם Return to Forever בהופעה עם Medieval Overture מ-1976:
https://youtu.be/XjOYscEN6Qc
מוקדש לאביו - "ארמנדו'ז רומבה":
https://youtu.be/O4V7uPv2rzg
מצייר על הפסנתר דיוקן של אנשים מהקהל - כמו שעשה בילדותו עם אבא ארמנדו והמשפחה:
https://youtu.be/iVsWELIJ96o?t=2m40s
משדר מהבית בקורונה:
https://youtu.be/YaoIy-kZ0ts
בפסטיבל ממטרו, בפתיחה האלמותית ל-Spain מהקלסיקה של ארנחואז מאת רודריגו:
https://youtu.be/IWBkVucVMCY?t=1m19s
עם בובי מקפרין ברומבה של ארמנדו, אביו:
https://youtu.be/FprooG46jMI
וב"Spain":
https://youtu.be/_o2RS8WfcbY
מלמד אונליין בקורונה - באקדמיה שהקים:
https://youtu.be/wWV9Oatyt1I
ומאלתר על סקרלטי:
https://youtu.be/b8NO20gJlec
על חשיבותו וכישרונו של הפסנתרן ת'לוניוס מונק (Thelonious Monk) מאפיל לדעת רבים המלחין שהוא היה ובעל סגנון האלתור הייחודי כל כך.
מי שהחל כפסנתרן לא מלהיב, איטי, דיסוננטי, לא מלודי מספיק, שלא לדבר על התנהגות מוזרה, לבוש משונה, שם אחר משל כולם וכובעים לא ברורים שמתחלפים כל הזמן, פשוט לא מצליח לאסוף סביבו מעריצים.
עשור שלם לא קורה לו הדבר שכל מוסיקאי מוכשר היה רוצה שיקרה. אבל אז הוא מתחבר לשני הענקים דיזי (גילספי) וצ'ארלי (פרקר) ויוצר עימם את הביבופ, הז'אנר שיעשה לג'אז את מה שיעשו הביטלס לרוקנ'רול.
ועכשיו כל האלמנטים המוסיקליים שהרתיעו את שוחרי הג'אז קודם, יהפכו לבסיס של הכל. גישתו המקורית והחדשנית למוסיקה, בצד כישרונו כמלחין, יתרמו רבות למהפכת הג'אז שהשלושה יובילו באמצע שנות ה-50.
אבל גם אם בהתחלה זה לא נראה ככה, המדהים הוא שמי שהתקבל בתחילת דרכו בקרירות על ידי קהל הג'אז, בעיקר על סגנון נגינת הפסנתר שלו, הפך בהמשך לנערץ, גם בזכותו. המקצבים הייחודיים ששילב בנגינתו, לצד ההרמוניות המורכבות שבהן השתמש, אלה הוכחו עם הזמן כחלק משפה חדשה שהוא יוביל בג'אז ובמיוחד בביבופ.
אחרי צאת אלבומי הביבופ של ת'לוניוס הוא מתחיל להופיע עם ענק נוסף, ג'ון קולטריין. מכאן הוא הופך לידוע מאוד וסגנונו הייחודי זוכה לתהודה, גם אצל מבקרי המוסיקה המחמירים. מכאן יוביל מונק בעצמו הרכבי ג'אז שונים וישפיע על מוסיקאי ג'אז צעירים מסביב.
מכאן הוא יהיה לאגדה. מעמדו החדש יהיה עקבי והוא ישמור עליו לאורך כל הקריירה שלו, תוך שהוא מוציא לאור כ-60 אלבומים. סגנונו המקורי והמורכב יוותר ללא תחרות ובדיעבד ישפיע ויזכה להדהוד והערכה אצל נגנים רבים ומוסיקאים בכלל. כיום רואים בו רבים את אחד מהפסנתרנים הבולטים בתולדות הג'אז.
התרומה העצומה של מונק לפיתוח הג'אז המודרני נזקפת גם ליותר מ-70 יצירות שהוא הלחין. רבות מהן הפכו לסטנדרטס בג'אז, שמבצעים מאז רבים כולל ענקי ג'אז ברחבי העולם. בין החשובות שבהן, שאף ייכנסו לרשימת הסטנדרטים של הג'אז, המוכר ביותר הוא סטנדרט הג'אז המפורסם Round Midnight שהלחין ב-1944 והפך לאבן דרך בג'אז ובבלוז, כמו גם לשמו של אחד מסרטי הג'אז היפים ביותר אי-פעם.
עוד בולטים בקטעים המעולים שלו Blue Monk, יצירת הבלוז האגדית שלו והבלדה הנהדרת Ruby, My Dear שבתחילה קרא לה "מנהטן מוד" (מצב רוח מנהטן) ובהמשך שינה לשמה של אהובת נעוריו הראשונה.
הנה גדולתו של ת'לוניוס:
https://youtu.be/V_fCxTW9tZ8
פסנתר סולו ב-Caravan:
https://youtu.be/Kb9SXfvgikA
ה"ראונד מידנייט" המושלם שהוא יצר בהופעה בפולין 1966:
https://youtu.be/bEDr84cJQzE
אין גבול לכישרון - ב"בלו מונק":
https://youtu.be/_40V2lcxM7k
ת'לוניוס מונק מנגן וקם לרקוד כשהוא נהנה מסולו סקסופון מצוין של צ'ארלי האוס:
https://youtu.be/gi7QYccnKpE
סרטון תיעודי על הקריירה של ת'לוניוס מונק:
https://youtu.be/4FLMDKVie7Y?long=yes
והופעה חיה ב-1971 עם הרכב העל שלו, סוני סטיט, ארט בלייקי, דיזי וקאי ווינדינג:
https://youtu.be/WhSdWY3BuIE?long=yes
הוא היה "הפגניני של הפסנתר", כנראה הפסנתרן הטוב בכל הזמנים ואולי כוכב הפופ הראשון בהיסטוריה - גם אם את המוסיקה הקלאסית שלו חיבר פרנץ ליסט (Franz Liszt) שנים רבות לפני הולדת מוסיקת הפופ.
צעיר, נערץ, יפה ומוכשר - לא הייתה בת עשירים או אצילים שלא חיפשה את קרבתו של הפסנתרן הנערץ ומי שיהיה בהמשל חייו המלחין האגדי של התקופה הרומנטית.
גם מי שלא הבינה את גאוניותו של מלך הפסנתר ו"הפגניני של המקלדת", כפי שכונה בתקופה הרומנטית, ידעה שהוא האיש הנכון בשבילה.
ליסט הצעיר שמע את אשף הנגינה בכינור ניקולו פגניני בגיל 21. הוא התרשם עמוקות מהווירטואוזיות ומהופעת הסולו של ענק הכינור, שלבדו עם הכינור מרתק, כמעט מהפנט, קהל גדול. הוא נדהם מהשליטה המוחלטת של פגניני בכלי הנגינה שלו ומהיצירות של הכנר הגדול בהיסטוריה.
ליסט החליט אז שהוא רוצה להיות הפגניני של הכלי שלו - הפסנתר.
וכך הופך ליסט מהר מאוד לווירטואוז נודד, כמו פגניני. הוא מהפסנתרנים הראשונים שמופיעים ברסיטל שבו מנגן רק פסנתרן לבדו, לאורך כל הקונצרט. ליסט שיחק בתיאטרליות, נענע את שערו הארוך וגם דאג לסובב את הפסנתר כך שהקהל יראה ויתפעל מאצבעותיו המנגנות על הקלידים, במהירות מטורפת ובמיומנות שנתפסה כמו על-אנושית.
דומה שליסט היה הפסנתר. לא היה נגן טוב ממנו בכלי הזה. ההערצה אליו הייתה מטורפת ונשים נאבקו על בדלי הסיגריות שהוא השליך אחרי העישון. המשורר היינריך היינה טבע אז את המושג "ליסטומניה", בעברית "שגעון ליסט".
בשנות השבעים של המאה ה-20, אגב, עשו עליו סרט בשם זה.
הנה תופעת הליסטומניה - ההערצה המטורפת אל פרנץ ליסט:
https://youtu.be/3sjCA8OPobw
סקירה על גאון הפסנתר פרנץ ליסט:
https://youtu.be/FIm6EOAhEjM
מצגת וידאו עם 10 עובדות מרתקות על ליסט:
https://youtu.be/vnY9BwEU_jo
יבגני קיסין מבצע את "לה קמפנלה" של ליסט:
https://youtu.be/0FbQZCsYXVg
"חלומות אהבה" הרומנטי שלו:
https://youtu.be/Hp7OLV9nuk0
רפסודיה הונגרית מספר 2:
https://youtu.be/LdH1hSWGFGU
הפתיחה המוחצת לקונצ'רטו לפסנתר מס' 1 שלו:
https://youtu.be/HTZOEWXexDY
על חייו של ליסט שהיה נערץ באופן בלתי נתפס וגאון אמיתי:
https://youtu.be/gRVvoFfif8E?long=yes
הסונטה לפסנתר מספר 17 אופוס 31 ("הסערה") של בטהובן נחשבת לפנינה המוסיקלית המעט פחות מוכרת בציבור, של גאון המוסיקה הקלאסית. זו יצירה נהדרת שיותר אנשים מכירים את צליליה ורובם לא יודעים את שמה ולבטח את נסיבות כתיבתה.
בתור המלחין הרומנטי הגדול הראשון, לא חסרו לבטהובן יצירות אלמותיות שנקשרו בפרטים מחייו, אבל הסונטה הזו נכתבה בזמן של סערה, תרתי-משמע, בחייו. את "סונטת הסערה", יש המתרגמים אותה ל"הסופה", כתב בטהובן בתקופה הקשה בחייו. איש בודד, רוצה באהבה ולא מקבל בחזרה מאישה. אבל היצירה הנפלאה לפסנתר היא גם היצירה שבמהלך נגינתה החזיר הפסנתרן מינדו כץ את נשמתו לבורא.
הוא היה ילד יהודי מוכשר באופן מיוחד. כבר בגיל 7 הוא התגלה והתקבל ללימודים אצל פסנתרנית ומורה ידועת-שם ברומניה. כשהתבגר למד באקדמיה למוסיקה בבוקרשט, אבל בהיותו יהודי, הוא סולק מהלימודים ב-1941. לאחר המלחמה הוא התפרסם והופיע בכל העולם. ברומניה התבדחו אז שאם המלחין הנודע מוסורגסקי הוא מודסט, בעברית "צנוע", אז כץ הוא Mîndru - ברומנית "גא".
באחד מסיבובי הקונצרטים העולמיים שלו, ערק כץ מרומניה הקומוניסטית ועלה לישראל. הוא היה לאחד הפסנתרנים הטובים בעולם ושפט ביחד, כתף אך כתף, עם ארתור רובינשטיין הגדול בעצמו, בתחרות רובינשטיין הראשונה, בשנת 1974.
מותו המדהים והסמלי כל כך של מי שעבר סערות בחייו, כמו אנטישמיות, קומוניזם, ציונות ומקצוענות מהרמה הכי גבוהה, אירע בשנת 1978. זה היה באמצע קונצרט. כץ ביצע בדיוק את סונטה אופוס 31 מספר 2 ("הסערה") של בטהובן. במהלך היצירה הנשגבת הניח הפסנתרן את ראשו על מקלדת הפסנתר וליבו נדם. מינדרו כץ מת.
פתיל חייו - הנה "הסערה" של בטהובן:
https://youtu.be/Frj9cEwCNWk
לא נותר סרטון שלה בביצועו:
https://youtu.be/6KMGcOYHSs0
וסונטה מספר 2 לפסנתר של שופן:
https://youtu.be/8tQcRK5fe-I?long=yes
מי היה ילד הפלא של הפסנתר?
דניאל בארנבוים נולד בארגנטינה, להורים יהודים רוסים, שניהם מורים לפסנתר. הוא החל ללמוד פסנתר מאמו בגיל 5.
עוד לפני שהיה דניאל בן 8, הוא ניגן לראשונה בקונצרט בבואנוס איירס. כשעלה לישראל הוא הפך לתלמיד שקדן של מורים רבים ומעולים והפך בתוך שנים אחדות לילד הפלא העולמי של הפסנתר. בגיל 10 הוא כבר הופיע כפסנתרן ברומא ובווינה והפך לפסנתרן מקצועי שמופיע בכל המקומות המרכזיים בעולם.
במקביל, הוא החל ללמוד ניצוח, הרמוניה והלחנה ושקד על בסיס מוסיקלי רחב, שאיפשר לו בהמשך הקריירה להפוך גם לאחד מגדולי המנצחים בעולם כיום.
בארנבוים הצעיר מנגן עם מי שתהיה אשתו, הצ'לנית ז'קלין דה פרה:
http://youtu.be/mOLc1VGacq8
והנה דניאל בארנבוים בשנים האחרונות, מנגן את הקונצ'רטו מספר 5 של בטהובן:
http://youtu.be/IS-pFFEvzFY
תכנית חינוכית על גאון הפסנתר ברנבוים (עברית):
https://youtu.be/5Tq8AdDr0Gg?long=yes
ואוסף ראיונות מכל השנים, שמדגים את האיש ותפיסותיו (עברית):
https://youtu.be/owDpPG56V7I?long=yes
דניאל בארנבוים נולד בארגנטינה, להורים יהודים רוסים, שניהם מורים לפסנתר. הוא החל ללמוד פסנתר מאמו בגיל 5.
עוד לפני שהיה דניאל בן 8, הוא ניגן לראשונה בקונצרט בבואנוס איירס. כשעלה לישראל הוא הפך לתלמיד שקדן של מורים רבים ומעולים והפך בתוך שנים אחדות לילד הפלא העולמי של הפסנתר. בגיל 10 הוא כבר הופיע כפסנתרן ברומא ובווינה והפך לפסנתרן מקצועי שמופיע בכל המקומות המרכזיים בעולם.
במקביל, הוא החל ללמוד ניצוח, הרמוניה והלחנה ושקד על בסיס מוסיקלי רחב, שאיפשר לו בהמשך הקריירה להפוך גם לאחד מגדולי המנצחים בעולם כיום.
בארנבוים הצעיר מנגן עם מי שתהיה אשתו, הצ'לנית ז'קלין דה פרה:
http://youtu.be/mOLc1VGacq8
והנה דניאל בארנבוים בשנים האחרונות, מנגן את הקונצ'רטו מספר 5 של בטהובן:
http://youtu.be/IS-pFFEvzFY
תכנית חינוכית על גאון הפסנתר ברנבוים (עברית):
https://youtu.be/5Tq8AdDr0Gg?long=yes
ואוסף ראיונות מכל השנים, שמדגים את האיש ותפיסותיו (עברית):
https://youtu.be/owDpPG56V7I?long=yes
האם ילדים יכולים לנגן כמו מבוגרים?
ילדים מוכשרים במיוחד למוסיקה הם אינם תופעה חדשה. מוצרט כתב סימפוניה בגיל 6, שופן והפסנתרן הסיני לאנג לאנג (Lang Lang) ניגנו פסנתר בקונצרטים של ממש באותו גיל ושירלי טמפל זכתה באוסקר.
ילד פלא סיני אינו דבר יוצא דופן. לדברי פרופסור אריה ורדי, הפסנתרן הישראלי המפורסם, ילדים פסנתרנים בסין מנגנים בגיל צעיר ברמה גבוהה מאד. לכבודם נפתחה בבייג'ינג שבסין, בשנת 2016, תחרות רובינשטיין לילדים, שנועדה למי שגילם עד גיל 18.
אבל איך זה קורה? - אמנם אפשרי שילדים ינגנו בווירטואוזיות וברמה גבוהה, אבל לרוב מדובר בתופעות נדירות יחסית מאצל מבוגרים. מה שתורם ליכולת המופלאה הזו ובגיל כה מוקדם הם ההתפתחות הגופנית של ילד הפלא, הזמן שהוא מקדיש לתרגול וניסיונו המוסיקלי והכללי.
ההתפתחות הגופנית שלהם היא אחד האתגרים המרכזיים שעמם מתמודדים ילדים בהקשר לנגינה ברמה כהגבוהה של מוסיקה. רבים מכלי הנגינה מחייבים את הילד למיומנות ושליטה פיזית ברמה כה גבוהה, במיוחד לילדים הגדלים ומתפתחים עדיין. האצבעות גמישות והחזקות הנדרשות לנגינה בפסנתר או בגיטרה, כמו גם הקואורדינציה הפיזית והסיבולת הנדרשים לנגינה בתופים וכך הלאה.
גם הזמן שהילדים מקדישים לתרגול ושליטה בכלי הם גורמים חשובים בהצלחתם להגיע לרמה כה גבוהה של נגינה. גם מבלי להיכנס לפירוט מוגזם, ברור שלילד אין את הזמן הנדרש על מנת לתרגל כמו מבוגרים שזה מקצועם והקריירה שלהם. גם ההזדמנויות להופיע או ללמוד ממוסיקאים מנוסים אינן רבות אצלם. מכאן סביר שיידרש להם זמן רב יותר על מנת לפתח את המיומנויות והטכניקה הנחוצות כדי לנגן בווירטואוזיות המדוברת.
ועדיין, היו מקרים, גם אם נדירים יחסית, של ילדים שהגיעו לרמת ביצוע ושליטה יוצאת דופן בכלי הנגינה שלהם. כולם ניחנו ללא ספק בכישרון וזיקה טבעית למוסיקה, שבזכותם הגיעו לרמה גבוהה של מיומנות, על אף שנאלצו להקדיש פחות זמן ממבוגרים מקצועיים לתרגול וחסרו את הניסיון שהיה לאותם מבוגרים מקצועיים.
אך ההכשרה המוקדמת והאינטנסיבית שהם קיבלו במוסיקה, סייעה לילדי הפלא הללו לפתח את כשרונם באופן מהיר ויסודי מבני גילם, כאלו שחסרו את התכונות הנדרשות או שפשוט לא עשו זאת.
כך שגם אם זה פחות נפוץ שילדים ינגנו ברמה כה גבוהה ובנגינה כה וירטואוזית, זה עדיין אפשרי, במיוחד אם עומדים להם ההתפתחות הגופנית, זמן התרגול והניסיון, לצד כישרון נדיר ומעט דחיפה מההורים.
הכירו כמה ילדים כאלה בתגית "ילדי פלא".
ילד הפלא הישראלי בן ה-10 שמנגן ומלחין כמו מקצוען:
https://youtu.be/4-HMPr648d0
הנה הפסנתרן בן 4:
https://youtu.be/omuYi2Vhgjo
הנה פסנתרנית בת 6 שלא רק שמנגנת נפלא, היא גם מחברת מוסיקה יפהפיה:
https://youtu.be/vUx4t4W4eVY
ועוד ילד שמנגן שופן:
https://youtu.be/hIngPGtPYGI
ילדים מוכשרים במיוחד למוסיקה הם אינם תופעה חדשה. מוצרט כתב סימפוניה בגיל 6, שופן והפסנתרן הסיני לאנג לאנג (Lang Lang) ניגנו פסנתר בקונצרטים של ממש באותו גיל ושירלי טמפל זכתה באוסקר.
ילד פלא סיני אינו דבר יוצא דופן. לדברי פרופסור אריה ורדי, הפסנתרן הישראלי המפורסם, ילדים פסנתרנים בסין מנגנים בגיל צעיר ברמה גבוהה מאד. לכבודם נפתחה בבייג'ינג שבסין, בשנת 2016, תחרות רובינשטיין לילדים, שנועדה למי שגילם עד גיל 18.
אבל איך זה קורה? - אמנם אפשרי שילדים ינגנו בווירטואוזיות וברמה גבוהה, אבל לרוב מדובר בתופעות נדירות יחסית מאצל מבוגרים. מה שתורם ליכולת המופלאה הזו ובגיל כה מוקדם הם ההתפתחות הגופנית של ילד הפלא, הזמן שהוא מקדיש לתרגול וניסיונו המוסיקלי והכללי.
ההתפתחות הגופנית שלהם היא אחד האתגרים המרכזיים שעמם מתמודדים ילדים בהקשר לנגינה ברמה כהגבוהה של מוסיקה. רבים מכלי הנגינה מחייבים את הילד למיומנות ושליטה פיזית ברמה כה גבוהה, במיוחד לילדים הגדלים ומתפתחים עדיין. האצבעות גמישות והחזקות הנדרשות לנגינה בפסנתר או בגיטרה, כמו גם הקואורדינציה הפיזית והסיבולת הנדרשים לנגינה בתופים וכך הלאה.
גם הזמן שהילדים מקדישים לתרגול ושליטה בכלי הם גורמים חשובים בהצלחתם להגיע לרמה כה גבוהה של נגינה. גם מבלי להיכנס לפירוט מוגזם, ברור שלילד אין את הזמן הנדרש על מנת לתרגל כמו מבוגרים שזה מקצועם והקריירה שלהם. גם ההזדמנויות להופיע או ללמוד ממוסיקאים מנוסים אינן רבות אצלם. מכאן סביר שיידרש להם זמן רב יותר על מנת לפתח את המיומנויות והטכניקה הנחוצות כדי לנגן בווירטואוזיות המדוברת.
ועדיין, היו מקרים, גם אם נדירים יחסית, של ילדים שהגיעו לרמת ביצוע ושליטה יוצאת דופן בכלי הנגינה שלהם. כולם ניחנו ללא ספק בכישרון וזיקה טבעית למוסיקה, שבזכותם הגיעו לרמה גבוהה של מיומנות, על אף שנאלצו להקדיש פחות זמן ממבוגרים מקצועיים לתרגול וחסרו את הניסיון שהיה לאותם מבוגרים מקצועיים.
אך ההכשרה המוקדמת והאינטנסיבית שהם קיבלו במוסיקה, סייעה לילדי הפלא הללו לפתח את כשרונם באופן מהיר ויסודי מבני גילם, כאלו שחסרו את התכונות הנדרשות או שפשוט לא עשו זאת.
כך שגם אם זה פחות נפוץ שילדים ינגנו ברמה כה גבוהה ובנגינה כה וירטואוזית, זה עדיין אפשרי, במיוחד אם עומדים להם ההתפתחות הגופנית, זמן התרגול והניסיון, לצד כישרון נדיר ומעט דחיפה מההורים.
הכירו כמה ילדים כאלה בתגית "ילדי פלא".
ילד הפלא הישראלי בן ה-10 שמנגן ומלחין כמו מקצוען:
https://youtu.be/4-HMPr648d0
הנה הפסנתרן בן 4:
https://youtu.be/omuYi2Vhgjo
הנה פסנתרנית בת 6 שלא רק שמנגנת נפלא, היא גם מחברת מוסיקה יפהפיה:
https://youtu.be/vUx4t4W4eVY
ועוד ילד שמנגן שופן:
https://youtu.be/hIngPGtPYGI
מי החליטה בגיל 3 להיות פסנתרנית?
אליס שרה אוט (Alice Sara Ott) היא פסנתרנית מטאורית וצעירה, יפאנית שגדלה בגרמניה. בגיל 3 היא שמעה פסנתר בקונצרט והחליטה שזה מה שתרצה לעשות בחיים. מאז היא מנגנת, מתאמנת 3-4 שעות בכל יום וכבר בגיל 10 זכתה במקום הראשון בתחרות פסנתר נחשבת.
בגיל 22 היא נבחרה על ידי "דויטשה גרמופון", חברת התקליטים החשובה ביותר במוסיקה הקלאסית, להקליט בה את האטיודים של ליסט.
אחר-כך באו הוואלסים של שופן ועוד המון. לאורך כל הזמן מנגנת אליס שרה אוט ברחבי העולם והקהל מרבה לעמוד על רגליו בסיום הקונצרטים שלה ולמחוא לה כפיים ארוכות.
הכי יפה שעם הנגינה הווירטואוזית שלה בפסנתר, אוסף הכישרונות שלה, חכמת הנגינה ויופייה העדין, אין בה שמץ של הצגה או הגזמה - היא מנגנת בפשטות ונוהגת בענווה וצניעות טבעית.
הנה אליס שרה אוט מדברת:
http://youtu.be/Ftm_NZVrxV8
ראיון עם הפסנתרנית הנהדרת:
https://youtu.be/WtVUiUmbKSQ
ואליס יודעת לנגן היטב גם מוסיקה מודרנית:
http://youtu.be/dlLS-j0X0Y8
אליס שרה אוט (Alice Sara Ott) היא פסנתרנית מטאורית וצעירה, יפאנית שגדלה בגרמניה. בגיל 3 היא שמעה פסנתר בקונצרט והחליטה שזה מה שתרצה לעשות בחיים. מאז היא מנגנת, מתאמנת 3-4 שעות בכל יום וכבר בגיל 10 זכתה במקום הראשון בתחרות פסנתר נחשבת.
בגיל 22 היא נבחרה על ידי "דויטשה גרמופון", חברת התקליטים החשובה ביותר במוסיקה הקלאסית, להקליט בה את האטיודים של ליסט.
אחר-כך באו הוואלסים של שופן ועוד המון. לאורך כל הזמן מנגנת אליס שרה אוט ברחבי העולם והקהל מרבה לעמוד על רגליו בסיום הקונצרטים שלה ולמחוא לה כפיים ארוכות.
הכי יפה שעם הנגינה הווירטואוזית שלה בפסנתר, אוסף הכישרונות שלה, חכמת הנגינה ויופייה העדין, אין בה שמץ של הצגה או הגזמה - היא מנגנת בפשטות ונוהגת בענווה וצניעות טבעית.
הנה אליס שרה אוט מדברת:
http://youtu.be/Ftm_NZVrxV8
ראיון עם הפסנתרנית הנהדרת:
https://youtu.be/WtVUiUmbKSQ
ואליס יודעת לנגן היטב גם מוסיקה מודרנית:
http://youtu.be/dlLS-j0X0Y8
מהו הסוד של דיוק אלינגטון?
דיוק אלינגטון (Duke Ellington) הוא ממוסיקאי הג'אז החשובים בתולדות הג'אז ורבים רואים בו את גדול מלחיני ארצות הברית.
אלינגטון היה אחד המלחינים האמריקאים הפוריים במאה ה-20. במהלך הקריירה שלו, שהתפרסה על פני 50 שנה, הוא נודע כמי שכתב כ-2,000 קטעי ג'אז ויצירות שונות.
אלינגטון נחשב למלחין האמריקאי הפורה ביותר בכל הזמנים. הוא הלחין הכל, החל משירים ומוסיקה לריקודים, דרך יצירות ג'אז, מוסיקה למחזות-זמר ולקולנוע ועד למוסיקה דתית.
הוא נולד בשנת 1899 בוושינגטון וכבר בגיל 7 החל לנגן פסנתר. אלינגטון עבר לניו יורק בהמלצת פסנתרן הג'אז פטס וולר ובהדרגה הפך מנגן בתזמורות ג'אז של אחרים לבעל תזמורת קטנה משלו, שהלכה וגדלה. האיש עתיד להפוך את התזמורת הזו ל"כלי הנגינה שלו" ולדייק אותה עד שהגיעה לכמעט שלמות, דוגמה ומופת לביג בנד של ג'אז.
בשנות ה-30 החל ההרכב שלו להופיע ב"מועדון הכותנה" בשכונת הרלם ושם זכה להצלחה רבה וכתב מאות להיטים. הוא התפרסם בסגנון הג'ונגל המקורי שהמציא, מעין חיקוי של קולות חיות הג'ונגל. כך הפך לאגדה והביא הרבה כבוד לעולם הג'אז. בשנות ה-50 הוא החל להופיע ברחבי העולם וביסס הצלחה בינלאומית מרשימה.
מאז ומתמיד נחשבה המוסיקה שלו מעודנת ואצילית משהו, מה שהיקנה לו את התואר "דיוק", דוכס. אך היא גם הייתה מאד חכמה ואינטלקטואלית ומהלכיו ההרמוניים, שאותם למד בעצמו, היו מרתקים שלא לומר גאוניים.
אבל בשנות חייו האחרונות, בעקבות מות אמו האהובה, דיוק חווה טלטלה רוחנית. הוא מרבה בשלב זה של חייו, לכתוב טקסטים רוחניים ומוסיקה דתית.
אלינגטון השאיר אחריו קטעי ג'אז מפורסמים, סטנדרטים דוגמת "סאטין דול", "מוד אינדיגו" וכמובן "Take the 'A' Train", אולי גדול להיטיו. הוא כתב אותו ביחד עם בילי סטרייהורן, הפסנתרן השני בתזמורת שלו, שהיה גם הוא מלחין ג'אז מעולה.
אלינגטון נהג להלחין בכל מצב ומקום אפשרי. הוא יכול היה לכתוב בנסיעה, במיטה, בהמתנה להופעה ובטיסה. הוא נהג לכתוב במהירות את הרעיונות המוסיקליים הבסיסיים ליצירותיו ובהמשך, ליד הפסנתר, נהג להרחיבם לקומפוזיציות שלמות ולעיבודים לתזמורת כלי הנשיפה כולה.
כשדיוק אלינגטון נפטר ב-1974 איבד עולם הג'אז את אחד מגדולי היוצרים והמנהיגים שלו. לאורך כל הקריירה שלו, זכה דיוק בפרסים ותארים רבים ומכובדים.
אבל הוא זכור כמי שבנוסף לפעילותו המוסיקלית המרשימה, היה גם לוחם גדול למען זכויות השחורים בארצות הברית. הרי הוא בעצמו היה הדוגמה המושלמת לכך שאדם שחור יכול להגיע אל הפסגה בכל תחום שיבחר, מבלי להרכין ראש אל מוח אדם לבן כלשהו.
הנה סיפור חייו של דיוק אלינגטון:
https://youtu.be/iIp0SDrlYQc
אחד מלהיטיו הגדולים - זה לא שווה פרוטה אם אין בזה סווינג!
https://youtu.be/qDQpZT3GhDg
טייק דה איי טריין - עוד פנינת ג'אז של אלינגטון:
https://youtu.be/cb2w2m1JmCY
ביצוע מתקופה מאוחרת יותר:
https://youtu.be/D6mFGy4g_n8
"בובת משי" (Satin Doll):
https://youtu.be/wTFPV1pk654
וסרט תיעודי עם תיעוד מסע הופעות של דיוק אלינגטון ב-1967:
https://youtu.be/swvEsprdrh0?long=yes?t=10s
דיוק אלינגטון (Duke Ellington) הוא ממוסיקאי הג'אז החשובים בתולדות הג'אז ורבים רואים בו את גדול מלחיני ארצות הברית.
אלינגטון היה אחד המלחינים האמריקאים הפוריים במאה ה-20. במהלך הקריירה שלו, שהתפרסה על פני 50 שנה, הוא נודע כמי שכתב כ-2,000 קטעי ג'אז ויצירות שונות.
אלינגטון נחשב למלחין האמריקאי הפורה ביותר בכל הזמנים. הוא הלחין הכל, החל משירים ומוסיקה לריקודים, דרך יצירות ג'אז, מוסיקה למחזות-זמר ולקולנוע ועד למוסיקה דתית.
הוא נולד בשנת 1899 בוושינגטון וכבר בגיל 7 החל לנגן פסנתר. אלינגטון עבר לניו יורק בהמלצת פסנתרן הג'אז פטס וולר ובהדרגה הפך מנגן בתזמורות ג'אז של אחרים לבעל תזמורת קטנה משלו, שהלכה וגדלה. האיש עתיד להפוך את התזמורת הזו ל"כלי הנגינה שלו" ולדייק אותה עד שהגיעה לכמעט שלמות, דוגמה ומופת לביג בנד של ג'אז.
בשנות ה-30 החל ההרכב שלו להופיע ב"מועדון הכותנה" בשכונת הרלם ושם זכה להצלחה רבה וכתב מאות להיטים. הוא התפרסם בסגנון הג'ונגל המקורי שהמציא, מעין חיקוי של קולות חיות הג'ונגל. כך הפך לאגדה והביא הרבה כבוד לעולם הג'אז. בשנות ה-50 הוא החל להופיע ברחבי העולם וביסס הצלחה בינלאומית מרשימה.
מאז ומתמיד נחשבה המוסיקה שלו מעודנת ואצילית משהו, מה שהיקנה לו את התואר "דיוק", דוכס. אך היא גם הייתה מאד חכמה ואינטלקטואלית ומהלכיו ההרמוניים, שאותם למד בעצמו, היו מרתקים שלא לומר גאוניים.
אבל בשנות חייו האחרונות, בעקבות מות אמו האהובה, דיוק חווה טלטלה רוחנית. הוא מרבה בשלב זה של חייו, לכתוב טקסטים רוחניים ומוסיקה דתית.
אלינגטון השאיר אחריו קטעי ג'אז מפורסמים, סטנדרטים דוגמת "סאטין דול", "מוד אינדיגו" וכמובן "Take the 'A' Train", אולי גדול להיטיו. הוא כתב אותו ביחד עם בילי סטרייהורן, הפסנתרן השני בתזמורת שלו, שהיה גם הוא מלחין ג'אז מעולה.
אלינגטון נהג להלחין בכל מצב ומקום אפשרי. הוא יכול היה לכתוב בנסיעה, במיטה, בהמתנה להופעה ובטיסה. הוא נהג לכתוב במהירות את הרעיונות המוסיקליים הבסיסיים ליצירותיו ובהמשך, ליד הפסנתר, נהג להרחיבם לקומפוזיציות שלמות ולעיבודים לתזמורת כלי הנשיפה כולה.
כשדיוק אלינגטון נפטר ב-1974 איבד עולם הג'אז את אחד מגדולי היוצרים והמנהיגים שלו. לאורך כל הקריירה שלו, זכה דיוק בפרסים ותארים רבים ומכובדים.
אבל הוא זכור כמי שבנוסף לפעילותו המוסיקלית המרשימה, היה גם לוחם גדול למען זכויות השחורים בארצות הברית. הרי הוא בעצמו היה הדוגמה המושלמת לכך שאדם שחור יכול להגיע אל הפסגה בכל תחום שיבחר, מבלי להרכין ראש אל מוח אדם לבן כלשהו.
הנה סיפור חייו של דיוק אלינגטון:
https://youtu.be/iIp0SDrlYQc
אחד מלהיטיו הגדולים - זה לא שווה פרוטה אם אין בזה סווינג!
https://youtu.be/qDQpZT3GhDg
טייק דה איי טריין - עוד פנינת ג'אז של אלינגטון:
https://youtu.be/cb2w2m1JmCY
ביצוע מתקופה מאוחרת יותר:
https://youtu.be/D6mFGy4g_n8
"בובת משי" (Satin Doll):
https://youtu.be/wTFPV1pk654
וסרט תיעודי עם תיעוד מסע הופעות של דיוק אלינגטון ב-1967:
https://youtu.be/swvEsprdrh0?long=yes?t=10s
כיצד הפך ארט טייטום לוירטואוז הג'אז הגדול?
מספרים על הפסנתרן פטס וולר שגילה פעם שארט טייטום נכנס למועדון ג'אז שבו הוא ניגן. וולר, פסנתרן מדהים בפני עצמו, הציג את טייטום בספונטניות לקהל "אני רק פסנתרן, אבל הערב אלוהים נמצא בבית!"
ואכן, ארט טייטום, או ארט טאטום (Art Tatum), היה ככל הנראה וירטואוז הפסנתר הגדול בתולדות הג'אז. מי שקאונט בייסי יכנה "הפלא השמיני של העולם" אילתר וניגן בפסנתר בשליטה טכנית מוחלטת והפך לאגדה בלתי נתפסת בחייו. הפסנתרן הקלאסי האגדי ולדימיר הורוביץ תיאר אותו פעם כגדול הפסנתרנים בעולם, אבל גדול הפסנתרנים בכלל, לא רק בג'אז!
הוא לא טעה. מספרים שכשהפסנתרן אוסקר פיטרסון, עוד אושיית פסנתר ג'אז בלתי נשכחת, שמע את ארט טייטום בצעירותו, הוא הפסיק לנגן חודשיים. אחר כך הפך לתלמידו ואמר עליו שהוא נגן הג'אז הגדול ביותר אי-פעם. במהלך חייו הפך טייטום למורה של גאון ג'אז נוסף, תלוניוס מונק. רבים אומרים שסגנון הביבופ בג'אז, שהוא היה מהתורמים העיקריים ללידתו, הושפע במיוחד מהטכניקה והמקצבים המורכבים והמהירים שבסגנון הנגינה של טייטום.
אם להביט אחורה על חייו, כל אלו הם הישגים ממש לא רעים למי שסבל בילדותו מקטרקטים שהפכו אותו כמעט עיוור. אבל די מהר טייטום התגלה כילד פלא מוסיקלי. מי שכבר בגיל שלוש לימד את עצמו לנגן משמיעה, תוך שהוא מאזין לקטעי נגינה שהוקלטו על סרט מנוקב בפסנתר אוטומטי, למד לנגן כך יצירות שנכתבו במקור לשני נגנים. האגדה מספרת שהוא למד לנגן את כל התפקידים של יצירות לארבע ידיים, על ידי שנגע בקלידיו הלחוצים של הפסנתר האוטומטי. שליטתו בכל אחת משתי ידיו הייתה זהה. "אין דברים כאלה", יאמר לכם כל פסנתרן...
כך פיתח ארט טייטום סגנון נגינה מהיר במיוחד, וירטואוזי ועשיר, אבל גם מוסיקלי להפליא ומפוצץ בכישרון. רשמית, הסגנון שלו היה הסטרייד פיאנו, אבל ההרמוניות והטכניקה שלו היו כה משוכללים, עד שניגן בכל סגנון שבו בחר בצורה מושלמת. בתוך מערבולות הצלילים העשירות יכולת לשמוע אינספור קישוטים, מהלכים הרמוניים וכמו-פוליפוניים מרהיבים, ציטטות מחוכמות של פראזות ג'אז שבאות בהקשרים מפתיעים, שינויי קצב ופוליריתמיקה - מוחו פעל במהירות שאינה אנושית והידיים שלו דיברו את המוסיקה באופן שאיש לא הצליח להבין, בטח לא בזמן אמת או בשמיעה ראשונה.
אם כבר לקשור אותו לעצים גבוהים, לרבים הוא הזכיר את האגדות על העץ הכי גבוה בתולדות המוסיקה - אלו שסופרו על יוהאן סבסטיאן באך, לא פחות...
טייטום היה עילוי. כשהגיע לניו יורק ב-1932 והחל להקליט, אנשים לא האמינו שאת קטעי הסולו המבריקים שהקליט, כולל יצירת המופת "רג הנמר", ניגן פסנתרן אחד בלבד...
כשהוא החל להופיע במועדוני הג'אז הנחשבים של רחוב 52 בניו יורק, אנשים עמדו בתור לשמוע את הפלא השחור והמוצלח של הג'אז הפסנתרני. גם השלישייה שהקים הייתה להרכב נודע ובשנות ה-50 כל מוסיקאי ג'אז שהחשיב את עצמו ניסה לנגן עם אגדת הפסנתר שהוא היה.
בקיץ 1956 מת ארט טייטום ועולם הג'אז נפרד מענק שלא היה כמותו על הפסנתר. סכמו את הדברים היטב מילותיו של עוד מעריץ, שגם הוא עצמו נחשב מגדולי פסנתרי הג'אז אי פעם, הרבי הנקוק. הוא אמר פעם ש"איש אינו יכול להשתוות לארט טייטום". אם לומר את האמת, מי בכלל ניסה...
זה היה ארט טאטום:
https://youtu.be/JycfQd9nk9M
"יסטרדייז" שהוא מבצע כאן מדגים מהו וירטואוז ג'אז:
https://youtu.be/D9Cs_zb4q14
בג'אם מהסרט "הדורסים המופלאים":
https://youtu.be/mVuE0ywwBO0
גרסת הג'אז לוואלס בדו דיאז מינור של שופן:
https://youtu.be/ke2_qob16ls
והוא היה המורה של ענק נוסף, אוסקר פיטרסון שכאן עושה מחווה לבאך:
https://youtu.be/GrvRiz0Idfc
ולדבוז'אק:
https://youtu.be/qYcZGPLAnHA
הוא ידע גם להתרגע, כמו ב"All the things you are" עם הסקסופוניסט בן וובסטר:
https://youtu.be/eAuR9Bl4UHY
צונאמי של צלילים מדויקים להפליא - "רג הנמר" (Tiger Rag) העילאי של טייטום הצעיר:
https://youtu.be/xu7UP4wdn7I
מספרים על הפסנתרן פטס וולר שגילה פעם שארט טייטום נכנס למועדון ג'אז שבו הוא ניגן. וולר, פסנתרן מדהים בפני עצמו, הציג את טייטום בספונטניות לקהל "אני רק פסנתרן, אבל הערב אלוהים נמצא בבית!"
ואכן, ארט טייטום, או ארט טאטום (Art Tatum), היה ככל הנראה וירטואוז הפסנתר הגדול בתולדות הג'אז. מי שקאונט בייסי יכנה "הפלא השמיני של העולם" אילתר וניגן בפסנתר בשליטה טכנית מוחלטת והפך לאגדה בלתי נתפסת בחייו. הפסנתרן הקלאסי האגדי ולדימיר הורוביץ תיאר אותו פעם כגדול הפסנתרנים בעולם, אבל גדול הפסנתרנים בכלל, לא רק בג'אז!
הוא לא טעה. מספרים שכשהפסנתרן אוסקר פיטרסון, עוד אושיית פסנתר ג'אז בלתי נשכחת, שמע את ארט טייטום בצעירותו, הוא הפסיק לנגן חודשיים. אחר כך הפך לתלמידו ואמר עליו שהוא נגן הג'אז הגדול ביותר אי-פעם. במהלך חייו הפך טייטום למורה של גאון ג'אז נוסף, תלוניוס מונק. רבים אומרים שסגנון הביבופ בג'אז, שהוא היה מהתורמים העיקריים ללידתו, הושפע במיוחד מהטכניקה והמקצבים המורכבים והמהירים שבסגנון הנגינה של טייטום.
אם להביט אחורה על חייו, כל אלו הם הישגים ממש לא רעים למי שסבל בילדותו מקטרקטים שהפכו אותו כמעט עיוור. אבל די מהר טייטום התגלה כילד פלא מוסיקלי. מי שכבר בגיל שלוש לימד את עצמו לנגן משמיעה, תוך שהוא מאזין לקטעי נגינה שהוקלטו על סרט מנוקב בפסנתר אוטומטי, למד לנגן כך יצירות שנכתבו במקור לשני נגנים. האגדה מספרת שהוא למד לנגן את כל התפקידים של יצירות לארבע ידיים, על ידי שנגע בקלידיו הלחוצים של הפסנתר האוטומטי. שליטתו בכל אחת משתי ידיו הייתה זהה. "אין דברים כאלה", יאמר לכם כל פסנתרן...
כך פיתח ארט טייטום סגנון נגינה מהיר במיוחד, וירטואוזי ועשיר, אבל גם מוסיקלי להפליא ומפוצץ בכישרון. רשמית, הסגנון שלו היה הסטרייד פיאנו, אבל ההרמוניות והטכניקה שלו היו כה משוכללים, עד שניגן בכל סגנון שבו בחר בצורה מושלמת. בתוך מערבולות הצלילים העשירות יכולת לשמוע אינספור קישוטים, מהלכים הרמוניים וכמו-פוליפוניים מרהיבים, ציטטות מחוכמות של פראזות ג'אז שבאות בהקשרים מפתיעים, שינויי קצב ופוליריתמיקה - מוחו פעל במהירות שאינה אנושית והידיים שלו דיברו את המוסיקה באופן שאיש לא הצליח להבין, בטח לא בזמן אמת או בשמיעה ראשונה.
אם כבר לקשור אותו לעצים גבוהים, לרבים הוא הזכיר את האגדות על העץ הכי גבוה בתולדות המוסיקה - אלו שסופרו על יוהאן סבסטיאן באך, לא פחות...
טייטום היה עילוי. כשהגיע לניו יורק ב-1932 והחל להקליט, אנשים לא האמינו שאת קטעי הסולו המבריקים שהקליט, כולל יצירת המופת "רג הנמר", ניגן פסנתרן אחד בלבד...
כשהוא החל להופיע במועדוני הג'אז הנחשבים של רחוב 52 בניו יורק, אנשים עמדו בתור לשמוע את הפלא השחור והמוצלח של הג'אז הפסנתרני. גם השלישייה שהקים הייתה להרכב נודע ובשנות ה-50 כל מוסיקאי ג'אז שהחשיב את עצמו ניסה לנגן עם אגדת הפסנתר שהוא היה.
בקיץ 1956 מת ארט טייטום ועולם הג'אז נפרד מענק שלא היה כמותו על הפסנתר. סכמו את הדברים היטב מילותיו של עוד מעריץ, שגם הוא עצמו נחשב מגדולי פסנתרי הג'אז אי פעם, הרבי הנקוק. הוא אמר פעם ש"איש אינו יכול להשתוות לארט טייטום". אם לומר את האמת, מי בכלל ניסה...
זה היה ארט טאטום:
https://youtu.be/JycfQd9nk9M
"יסטרדייז" שהוא מבצע כאן מדגים מהו וירטואוז ג'אז:
https://youtu.be/D9Cs_zb4q14
בג'אם מהסרט "הדורסים המופלאים":
https://youtu.be/mVuE0ywwBO0
גרסת הג'אז לוואלס בדו דיאז מינור של שופן:
https://youtu.be/ke2_qob16ls
והוא היה המורה של ענק נוסף, אוסקר פיטרסון שכאן עושה מחווה לבאך:
https://youtu.be/GrvRiz0Idfc
ולדבוז'אק:
https://youtu.be/qYcZGPLAnHA
הוא ידע גם להתרגע, כמו ב"All the things you are" עם הסקסופוניסט בן וובסטר:
https://youtu.be/eAuR9Bl4UHY
צונאמי של צלילים מדויקים להפליא - "רג הנמר" (Tiger Rag) העילאי של טייטום הצעיר:
https://youtu.be/xu7UP4wdn7I
איך היה ג'ורג' גרשווין למלחין גדול שהביא את הג'אז לאולם הקונצרטים?
לא רבים יודעים שג'ורג' גרשווין (George Gershwin), המלחין היהודי האמריקני הגדול, נזרק מבית הספר. הוא התקשה בלימודים ולא היה טעם בכך. תחושת הכישלון אולי תלווה אותו שנים רבות בהמשך, אבל בגיל הזה הוא גם התיישב על הפסנתר שקנו לאחיו, התלמיד המצטיין איירה, האחד שמצטיין בלימודים.
וגרשווין התמכר די מהר והצטיין בנגינה על כלי הנגינה הזה. הוא כל כך הבריק בנגינת הפסנתר ובלחנים שהוא המציא שכבר בגיל 16 הוא כתב להיט ענקי בשם "סוואני" (Swanee), שהפך אותו למיליונר הצעיר ביותר של ברודווי.
גרשווין המוכשר לא נח לרגע והחל לכתוב, ביחד עם איירה גרשווין, אחיו המצטיין בכתיבת מילים לפזמונים, מאות להיטי ברודווי מעולים. הם הפכו לצמד החם של ברודווי - שני יצרני שירים שתפקדו כמו מפעל משוכלל לכתיבת שירים.
אבל הוא רצה יותר. הנוסחה של מחזות הזמר של ברודווי, הקומדיות הקלילות ודי מטופשות, שבה שלט כל כך טוב, עייפה אותו. נמאס לו קצת מהשירים הקלילים, העלילה המטופשת, ההומור העממי, הריקודים, הדמויות השטוחות והסוף הטוב. הוא רצה לעשות אמנות של ממש.
לכן הוא מנסה ללמוד אצל מלחינים גדולים. כשהוא מבקר בפאריס ומבקש ללמוד אצל מוריס ראוול, עונה לו המלחין הצרפתי הנודע שמתפעל ממנו "למה לך להיות ראוול השני, אם אתה יכול להיות גרשווין הראשון?"
כשהוא פונה, לאחר סירובו של ראוול, לאיגור סטרווינסקי כדי ללמוד אצלו כמה שיעורים, שואל אותו המלחין הרוסי כמה כסף הוא הרוויח בשנה שעברה. כשג'ורג מספר לו שהרוויח 200 אלף דולר, עונה לו סטרווינקי "אם כך אולי זה אני שצריך ללמוד אצלך..."
אז גרשווין כותב את האופרה "פורגי ובס", יצירה שהייתה ההיפך הגמור ממחזות הזמר, המיוזיקלס של בברודווי. זו יצירה עמוקה, כואבת, מוסיקלית להפליא ורצינית בנושאים שבהם עסקה, על דמויות שוליים בחברה, עברייניות ומלאות רגש וכאב.
זו גם הפעם הראשונה ששחקנים וזמרים שחורים מופיעים על הבמה בברודווי. עד אז הופיעו בתפקידי שחורים שחקנים לבנים שפניהם נצבעו בשחור...
אז גם כאן גרשווין הצטיין. המוסיקה שלו שילבה קלאסיקה אופראית לכל דבר, קלאסיקה מהעולם הסימפוני שמעולם לא למד באופן מסודר, עם מרכיבים של ג'אז, שבהם שלט היטב, אולי טוב מכל יוצר לבן אחר באותה תקופה.
המוסיקליות המדהימה שלו שילבה בקלות מפתיעה ובאופן זורם ומוצלח, שני סגנונות שנראה היה שהם רחוקים כמרחק מזרח ממערב.
את המוסיקה שלו הוא לא כתב כדי שתצליח ולא מיסחר אותה למען ההצלחה. להיפך, הוא כתב מוסיקה שהאמין בה ואז השקיע הרבה מכספו הפרטי כדי להפיק אותה ולהצליח.
הצלחת המוסיקה הזו הפתיעה גם אותו. היא לא באה מיד כי בברודווי היו הרבה יותר מצליחות ממנה. כדי לא להרתיע את הקהל, אפילו לא פרסמו מראש שמדובר באופרה...
אבל די מהר כך הצליחה פורגי ובס. מהאופרה הזו ועד לשירי האהבה, עם הכשרון המוסיקלי שלו וכתיבת המילים השנונה של איירה אחיו, השניים יצרו כמה מהשירים היפים והטובים בתולדות הג'אז.
ובסופו של דבר הפך גרשווין עצמו, זה שנזרק מבית הספר וכשל בלימודים, לאחד מגדולי המלודיסטים של המאה ה-20 וגם ליוצר רציני של אופרה, זו שלדעת רבים היא האופרה הטובה ביותר שנכתבה במאה ה-20.
הנה מעט על מקורות המוסיקה של ג'ורג' גרשווין (עברית):
https://youtu.be/w-nznS0FXKc
מנגן בפסנתר בסרט מ-1913:
https://youtu.be/YrhZp7N2pVg
"זה לא בהכרח כך" של ג'ורג' ואיירה גרשווין:
https://youtu.be/kP5O_NUhrK0
הנה הזמרת אלה פיצ'גרלד בשיר "קיץ" מהאופרה "פורגי ובס":
https://youtu.be/u2bigf337aU
חייהם של הגרשווינים, בחיוך:
https://youtu.be/_BQk1j2Cqys
והפסנתרן לאנג לאנג בביצוע של הרפסודיה בנוסח בלוז, שמכילה מוטיבים יהודיים ברורים:
https://youtu.be/ss2GFGMu198?long=yes
לא רבים יודעים שג'ורג' גרשווין (George Gershwin), המלחין היהודי האמריקני הגדול, נזרק מבית הספר. הוא התקשה בלימודים ולא היה טעם בכך. תחושת הכישלון אולי תלווה אותו שנים רבות בהמשך, אבל בגיל הזה הוא גם התיישב על הפסנתר שקנו לאחיו, התלמיד המצטיין איירה, האחד שמצטיין בלימודים.
וגרשווין התמכר די מהר והצטיין בנגינה על כלי הנגינה הזה. הוא כל כך הבריק בנגינת הפסנתר ובלחנים שהוא המציא שכבר בגיל 16 הוא כתב להיט ענקי בשם "סוואני" (Swanee), שהפך אותו למיליונר הצעיר ביותר של ברודווי.
גרשווין המוכשר לא נח לרגע והחל לכתוב, ביחד עם איירה גרשווין, אחיו המצטיין בכתיבת מילים לפזמונים, מאות להיטי ברודווי מעולים. הם הפכו לצמד החם של ברודווי - שני יצרני שירים שתפקדו כמו מפעל משוכלל לכתיבת שירים.
אבל הוא רצה יותר. הנוסחה של מחזות הזמר של ברודווי, הקומדיות הקלילות ודי מטופשות, שבה שלט כל כך טוב, עייפה אותו. נמאס לו קצת מהשירים הקלילים, העלילה המטופשת, ההומור העממי, הריקודים, הדמויות השטוחות והסוף הטוב. הוא רצה לעשות אמנות של ממש.
לכן הוא מנסה ללמוד אצל מלחינים גדולים. כשהוא מבקר בפאריס ומבקש ללמוד אצל מוריס ראוול, עונה לו המלחין הצרפתי הנודע שמתפעל ממנו "למה לך להיות ראוול השני, אם אתה יכול להיות גרשווין הראשון?"
כשהוא פונה, לאחר סירובו של ראוול, לאיגור סטרווינסקי כדי ללמוד אצלו כמה שיעורים, שואל אותו המלחין הרוסי כמה כסף הוא הרוויח בשנה שעברה. כשג'ורג מספר לו שהרוויח 200 אלף דולר, עונה לו סטרווינקי "אם כך אולי זה אני שצריך ללמוד אצלך..."
אז גרשווין כותב את האופרה "פורגי ובס", יצירה שהייתה ההיפך הגמור ממחזות הזמר, המיוזיקלס של בברודווי. זו יצירה עמוקה, כואבת, מוסיקלית להפליא ורצינית בנושאים שבהם עסקה, על דמויות שוליים בחברה, עברייניות ומלאות רגש וכאב.
זו גם הפעם הראשונה ששחקנים וזמרים שחורים מופיעים על הבמה בברודווי. עד אז הופיעו בתפקידי שחורים שחקנים לבנים שפניהם נצבעו בשחור...
אז גם כאן גרשווין הצטיין. המוסיקה שלו שילבה קלאסיקה אופראית לכל דבר, קלאסיקה מהעולם הסימפוני שמעולם לא למד באופן מסודר, עם מרכיבים של ג'אז, שבהם שלט היטב, אולי טוב מכל יוצר לבן אחר באותה תקופה.
המוסיקליות המדהימה שלו שילבה בקלות מפתיעה ובאופן זורם ומוצלח, שני סגנונות שנראה היה שהם רחוקים כמרחק מזרח ממערב.
את המוסיקה שלו הוא לא כתב כדי שתצליח ולא מיסחר אותה למען ההצלחה. להיפך, הוא כתב מוסיקה שהאמין בה ואז השקיע הרבה מכספו הפרטי כדי להפיק אותה ולהצליח.
הצלחת המוסיקה הזו הפתיעה גם אותו. היא לא באה מיד כי בברודווי היו הרבה יותר מצליחות ממנה. כדי לא להרתיע את הקהל, אפילו לא פרסמו מראש שמדובר באופרה...
אבל די מהר כך הצליחה פורגי ובס. מהאופרה הזו ועד לשירי האהבה, עם הכשרון המוסיקלי שלו וכתיבת המילים השנונה של איירה אחיו, השניים יצרו כמה מהשירים היפים והטובים בתולדות הג'אז.
ובסופו של דבר הפך גרשווין עצמו, זה שנזרק מבית הספר וכשל בלימודים, לאחד מגדולי המלודיסטים של המאה ה-20 וגם ליוצר רציני של אופרה, זו שלדעת רבים היא האופרה הטובה ביותר שנכתבה במאה ה-20.
הנה מעט על מקורות המוסיקה של ג'ורג' גרשווין (עברית):
https://youtu.be/w-nznS0FXKc
מנגן בפסנתר בסרט מ-1913:
https://youtu.be/YrhZp7N2pVg
"זה לא בהכרח כך" של ג'ורג' ואיירה גרשווין:
https://youtu.be/kP5O_NUhrK0
הנה הזמרת אלה פיצ'גרלד בשיר "קיץ" מהאופרה "פורגי ובס":
https://youtu.be/u2bigf337aU
חייהם של הגרשווינים, בחיוך:
https://youtu.be/_BQk1j2Cqys
והפסנתרן לאנג לאנג בביצוע של הרפסודיה בנוסח בלוז, שמכילה מוטיבים יהודיים ברורים:
https://youtu.be/ss2GFGMu198?long=yes
כיצד שינה דייב ברובק את הג'אז עם המקצבים שלו?
פסנתרן הג'אז והמלחין דייב ברובק (Dave Brubeck) הוא ללא ספק אחד ממוסיקאי ג'אז המוכרים והמצליחים בהיסטוריה של הג'אז.
הפופולריות העצומה לה זכה ברובק בשנות החמישים והשישים הפכה אותו לאחד מגדולי הג'אז ובו-זמנית גם תרמה לשמירה על עניין בג'אז, סגנון שנדחק באותה תקופה, כנגד הרוק והפופ שהשתלטו על הזרם המרכזי הפופולרי בעולם.
להצלחתו תרמו יכולות האלתור של ברובק ומאפיין בולט נוסף - מקצבים בלתי שגרתיים ומשקלים מורכבים, ששלטו ברבים מקטעי הנגינה שיצרו הוא ולהקתו.
בברובק ראו רבים את הקלאסיקאי של הג'אז. ואכן, הג'אז שלו הושפע מהמוסיקה הקלאסית, ככל הנראה בהשפעות שספג מאימו הפסנתרנית הקלאסית.
בעתיד יהיו מי שיכנו את הסגנון שלו "ג'אז אקדמי".
#כיצד הפך דייב ברובק מנגן קלאסי לענק ג'אז?
הילד הקליפורני שגדל בשנות ה-30 בחווה יועד על ידי אביו להיות קאובוי, מגדל בקר. אבל הוא אהב סווינג וחלם לנגן ג'אז כמו בני גודמן, כוכב הג'אז של התקופה.
במלחמת העולם השנייה ברובק מגויס ונשלח לאירופה. נגינה בהופעה מאולתרת על גב משאית צבאית החבילה לכך שבמקום שיילחם, הציעו לו להקים להקת ג'אז צבאית.
בסוף שנות ה-40 הייתה "רביעיית ברובק", בראשה עמד ברובק, להרכב של מוסיקאי ג'אז מהטובים בתקופתם. בעשור הבא, שנות ה-50, הרביעייה שהוא יקים תזכה להצלחה מדהימה. היא תכלול לצידו גם את נגן הסקסופון פול דזמונד, הקונטרבסיסט השחור יוג'ין רייט והמתופף ג'ו מורלו.
כדאי להבין שבאותם זמנים להקות מעורבות גזע היו עניין נדיר עד בלתי קיים. אבל כל הלהקות שברובק יקים בקריירה שלו יהיו מעורבות ויכללו נגנים לבנים ושחורים יחדיו. בעתיד זה יהפוך לתקן בעולם הג'אז, אבל הוא היה חלוץ בדרישתו שלא להפלות את נגניו השחורים. לא פעם הוא אף ביטל הופעות בהן הוגבלו נגניו השחורים. פעם הוא אף ביטל הופעה בטלוויזיה, כי הוא הבין שהצלמים קיבלו הוראה שלא לכוון את המצלמות אל יוג'ין, נגן הקונטרבס כהה העור.
המצליחה ביותר מבין הצלחותיו הרבות היצירה והמפורסמת מכולן הייתה ללא ספק "Take Five". היא בכלל נכתבה על ידי נגן הסקסופון של הרביעייה, פול דסמונד. אבל טייק פייב כל כך הצליח, עד שבשנייה בה ברובק היה מתחיל לנגן את צליליו הראשונים, הקהל היה מפציץ את הבמה בתשואות שמהסוג שעולם הג'אז לא הכיר עד אז.
בשנות ה-50 עבר הג'אז מהפך והיה למוסיקה למביני עניין במקום זרם מרכזי להמונים. ברובק בעל החושים השיווקיים הבין את השינוי והחל להופיע באוניברסיטאות ברחבי אמריקה. כך הוא גידל דור חדש של חובבי ג'אז וחיבר לראשונה בין ג'אז לאקדמיה ולסטודנטים.
הנה סיפורו של דייב ברובק דרך המקצב של טייק פייב, שהוא קושר לסוסיו של אביו:
https://youtu.be/SuUhBfN6TNY
דייב ברובק ב"סנט לואיס בלוז":
https://youtu.be/jULUvCg940k
טייק פייב (Take Five) המפורסם שלו:
https://youtu.be/PHdU5sHigYQ?t=3s
מספר בקולו על הגורל הקשה שנועד לחובבי הג'אז בברית המועצות:
https://youtu.be/CVfVTQmiRJs
בחיוך עצוב, "פייק" מדהים בו יצר עורך וידאו מוכשר מחווה של רביעיית ברובק ל"גולדן בראון" של להקת הפאנק ה"חונקים":
https://youtu.be/2Qs1J612nZs
וסרטון תיעודי על המקצבים המטורפים שלו וכיצד הגיע אליהם:
https://youtu.be/FUFiKSmqivo?long=yes
פסנתרן הג'אז והמלחין דייב ברובק (Dave Brubeck) הוא ללא ספק אחד ממוסיקאי ג'אז המוכרים והמצליחים בהיסטוריה של הג'אז.
הפופולריות העצומה לה זכה ברובק בשנות החמישים והשישים הפכה אותו לאחד מגדולי הג'אז ובו-זמנית גם תרמה לשמירה על עניין בג'אז, סגנון שנדחק באותה תקופה, כנגד הרוק והפופ שהשתלטו על הזרם המרכזי הפופולרי בעולם.
להצלחתו תרמו יכולות האלתור של ברובק ומאפיין בולט נוסף - מקצבים בלתי שגרתיים ומשקלים מורכבים, ששלטו ברבים מקטעי הנגינה שיצרו הוא ולהקתו.
בברובק ראו רבים את הקלאסיקאי של הג'אז. ואכן, הג'אז שלו הושפע מהמוסיקה הקלאסית, ככל הנראה בהשפעות שספג מאימו הפסנתרנית הקלאסית.
בעתיד יהיו מי שיכנו את הסגנון שלו "ג'אז אקדמי".
#כיצד הפך דייב ברובק מנגן קלאסי לענק ג'אז?
הילד הקליפורני שגדל בשנות ה-30 בחווה יועד על ידי אביו להיות קאובוי, מגדל בקר. אבל הוא אהב סווינג וחלם לנגן ג'אז כמו בני גודמן, כוכב הג'אז של התקופה.
במלחמת העולם השנייה ברובק מגויס ונשלח לאירופה. נגינה בהופעה מאולתרת על גב משאית צבאית החבילה לכך שבמקום שיילחם, הציעו לו להקים להקת ג'אז צבאית.
בסוף שנות ה-40 הייתה "רביעיית ברובק", בראשה עמד ברובק, להרכב של מוסיקאי ג'אז מהטובים בתקופתם. בעשור הבא, שנות ה-50, הרביעייה שהוא יקים תזכה להצלחה מדהימה. היא תכלול לצידו גם את נגן הסקסופון פול דזמונד, הקונטרבסיסט השחור יוג'ין רייט והמתופף ג'ו מורלו.
כדאי להבין שבאותם זמנים להקות מעורבות גזע היו עניין נדיר עד בלתי קיים. אבל כל הלהקות שברובק יקים בקריירה שלו יהיו מעורבות ויכללו נגנים לבנים ושחורים יחדיו. בעתיד זה יהפוך לתקן בעולם הג'אז, אבל הוא היה חלוץ בדרישתו שלא להפלות את נגניו השחורים. לא פעם הוא אף ביטל הופעות בהן הוגבלו נגניו השחורים. פעם הוא אף ביטל הופעה בטלוויזיה, כי הוא הבין שהצלמים קיבלו הוראה שלא לכוון את המצלמות אל יוג'ין, נגן הקונטרבס כהה העור.
המצליחה ביותר מבין הצלחותיו הרבות היצירה והמפורסמת מכולן הייתה ללא ספק "Take Five". היא בכלל נכתבה על ידי נגן הסקסופון של הרביעייה, פול דסמונד. אבל טייק פייב כל כך הצליח, עד שבשנייה בה ברובק היה מתחיל לנגן את צליליו הראשונים, הקהל היה מפציץ את הבמה בתשואות שמהסוג שעולם הג'אז לא הכיר עד אז.
בשנות ה-50 עבר הג'אז מהפך והיה למוסיקה למביני עניין במקום זרם מרכזי להמונים. ברובק בעל החושים השיווקיים הבין את השינוי והחל להופיע באוניברסיטאות ברחבי אמריקה. כך הוא גידל דור חדש של חובבי ג'אז וחיבר לראשונה בין ג'אז לאקדמיה ולסטודנטים.
הנה סיפורו של דייב ברובק דרך המקצב של טייק פייב, שהוא קושר לסוסיו של אביו:
https://youtu.be/SuUhBfN6TNY
דייב ברובק ב"סנט לואיס בלוז":
https://youtu.be/jULUvCg940k
טייק פייב (Take Five) המפורסם שלו:
https://youtu.be/PHdU5sHigYQ?t=3s
מספר בקולו על הגורל הקשה שנועד לחובבי הג'אז בברית המועצות:
https://youtu.be/CVfVTQmiRJs
בחיוך עצוב, "פייק" מדהים בו יצר עורך וידאו מוכשר מחווה של רביעיית ברובק ל"גולדן בראון" של להקת הפאנק ה"חונקים":
https://youtu.be/2Qs1J612nZs
וסרטון תיעודי על המקצבים המטורפים שלו וכיצד הגיע אליהם:
https://youtu.be/FUFiKSmqivo?long=yes
מי הוירטואוזית שמקסימה את העולם הקלאסי?
היא יפה, מנומסת, מוסיקאית וירטואוזית ומבריקה בפרשנות ובביצוע על שניים מהכלים המוסיקליים התובעניים ביותר, כינור ופסנתר. בגיל 25 היא הייתה לפרופסורית הצעירה בתולדות גרמניה ונראה שהיא גם נחמדה.
יוליה פישר (Julia Fischer) היא כנראה ההוכחה לכך שאין צדק בעולם.
היא מעולם לא החליטה במה היא רוצה להתמחות מהכלים המוסיקליים. נראה שיוליה היא אחת מאלו שאלוהים נגע בהם באצבעו כשנולדו. הכישרון שלה לא שחצני אבל אי אפשר לטעות בו. גם בכינור וגם על פסנתר - היא מנגנת בלהט ובתבונה מוסיקלית שיש רק למבצעים גדולים.
השליטה הטכנית שלה בכלים הללו מתחברת ליכולת הבעה ופרשנות נפלאה וחכמה שהיא עושה ליצירות מוסיקליות שגם ותיקים מאד מתקשים כבר לתת להן פרשנויות שמצליחות לחדש ולרגש.
כמי שהייתה ילדת פלא והפכה למוסיקאית צעירה נפלאה, אפשר רק לומר עליה שהילדה הלכה אבל הפלא לא זו בלבד שנשאר - הוא אף הולך ומשתפר.
הנה סיפורה של יוליה פישר:
https://youtu.be/_3r01IXl8Bc
הקונצ'רטו של גריג בפסנתר:
https://youtu.be/Kjx-AxpZUxQ
24 הקפריצ'ו של פגניני:
https://youtu.be/-095jDDgrQo
היא יפה, מנומסת, מוסיקאית וירטואוזית ומבריקה בפרשנות ובביצוע על שניים מהכלים המוסיקליים התובעניים ביותר, כינור ופסנתר. בגיל 25 היא הייתה לפרופסורית הצעירה בתולדות גרמניה ונראה שהיא גם נחמדה.
יוליה פישר (Julia Fischer) היא כנראה ההוכחה לכך שאין צדק בעולם.
היא מעולם לא החליטה במה היא רוצה להתמחות מהכלים המוסיקליים. נראה שיוליה היא אחת מאלו שאלוהים נגע בהם באצבעו כשנולדו. הכישרון שלה לא שחצני אבל אי אפשר לטעות בו. גם בכינור וגם על פסנתר - היא מנגנת בלהט ובתבונה מוסיקלית שיש רק למבצעים גדולים.
השליטה הטכנית שלה בכלים הללו מתחברת ליכולת הבעה ופרשנות נפלאה וחכמה שהיא עושה ליצירות מוסיקליות שגם ותיקים מאד מתקשים כבר לתת להן פרשנויות שמצליחות לחדש ולרגש.
כמי שהייתה ילדת פלא והפכה למוסיקאית צעירה נפלאה, אפשר רק לומר עליה שהילדה הלכה אבל הפלא לא זו בלבד שנשאר - הוא אף הולך ומשתפר.
הנה סיפורה של יוליה פישר:
https://youtu.be/_3r01IXl8Bc
הקונצ'רטו של גריג בפסנתר:
https://youtu.be/Kjx-AxpZUxQ
24 הקפריצ'ו של פגניני:
https://youtu.be/-095jDDgrQo
