שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מתי הייתה פורטוגל מעצמה ימית?
פורטוגל היא מדינה קטנה יחסית, השכנה המערבית של ספרד לחצי האי האיברי. כיום היא מדינה אירופית שקטה ונעימה, אך פעם הייתה זו מעצמה ימית מהמובילות בעולם.
העבר המפואר של פורטוגל נבנה בעידן התגליות. זו הייתה תקופה שבה הפכה פורטוגל הקטנה לאימפריה ימית גדולה ועשירה. היא עשתה זאת בזכות מגלי ארצות וחוקרי עולם נועזים כמו וסקו דה גאמה, ברתולומיאו דיאש ואחרים.
מגלי העולם של פורטוגל עתידים להיות האירופאים הראשונים שיציבו במאה ה-15 את רגליהם במקומות כמו איי מדירה, האיים האזורים וקונגו. מכאן יצאו המגלים של כף התקווה הטובה בשנת 1488 ועשור אחר כך ימצא וסקו די גאמה שם, את הדרך הימית להודו. בתחילת המאה ה-16 ייצאו מכאן מגלי וכובשי ברזיל, ניו-פאונלנד ולקראת סוף המאה גם של יפאן.
בתקופה זו יצאו מכאן יורדי ים פורטוגלים למסעות ארוכים בים. הללו הביאו אותם למחוזות חדשים, ביבשות אסיה, אמריקה ואפריקה. מכאן יצאו המגלים הפורטוגזים הגדולים והניחו את היסודות לצמיחת האימפריה הפורטוגזית הקולוניאליסטית, שעתידה לשלוט בזכותם על ארצות רבות מעבר לים. ביניהן נמצאות ברזיל, אנגולה ומוזמביק של היום ואפילו האיים שנמצאים מול חופי סין.
זה לא קרה סתם שפורטוגל עלתה לשליטה בימים. אחת הסיבות לכך הייתה חידושים טכנולוגיים מסעירים שפותחו בה אז. אחד מהם הוא ספינת הקרוול, בעלת המפרשים המשולשים ויכולת הניווט המעולה.
גם ציוד הניווט החדשני שפיתחו הפורטוגלים תרם להצלחת המסעות בימים והמסחר שניהלה פורטוגל עם ארצות רחוקות, כמו הודו ואמריקה. במיוחד תרמו אז להצלחתה המפות הפורטוגזיות הסודיות, שהציגו את מסלולי הניווט הייחודיים שגילו מגלי העולם הפורטוגליים במסעותיהם. המפות הללו היקנו לפורטוגל ידע חשוב, שהיה יתרון על כל שאר הממלכות ובמיוחד על המתחרה הגדולה שלה בעידן התגליות - ספרד.
הנה סרטון על פורטוגל (עברית):
https://youtu.be/yBI6UGejQxk
היופי שלה:
http://youtu.be/13JzhYcS0mw
סיור מצולם בפורטוגל:
http://youtu.be/lm5M8tgvhd8
ההיסטוריה של פורטוגל:
http://youtu.be/mQoAE1emWDE?t=22s
אחד הסמלים של האימפריה הפורטוגלית הוא מגדל בלם שבליסבון:
https://www.youtube.com/watch?v=uD6igDRWpVo
ופורטוגל של היום:
https://youtu.be/qt-T6Zbry98
איפה התרחשה מהפכת הציפורנים?
מוסיקה היא אחד הדברים החשובים בתרבות של פורטוגל. לכן לא פלא שבפורטוגל התרחשה בשנת 1974 אחת המהפכות הקסומות בתולדות האומות, מהפכה שהאות לתחילתה היה שיר פופ.
קראו לה "מהפכת הציפורנים" (Carnation Revolution). היא החלה, כמה משעשע, כשהסתיים הביצוע של השיר הפורטוגלי "אחרי הפרידה" (E depois do adeus) בשידור הרדיו של תחרות הזמר הבינלאומית "אירוויזיון".
ממש כשהשיר הסתיים החלה המהפכה והאגדה מספרת שנערה ניגשה לחייל, כשהיא אוחזת פרח ציפורן בידה ונעצה את הפרח בקנה הרובה שלו, מזמינה אותו למהפכה שקטה ולא אלימה. וכך, במהפכה שבה כמעט ולא הייתה שפיכות דמים או פעולות אלימות, הפכה הרודנות בפורטוגל לדמוקרטיה. במהלך המהפכה נשאו החיילים פרחי ציפורן בקני הרובים שאחזו וסימנו כך לציבור שלא ינהגו באלימות ולא יגנו על הדיקטטור קייטנו. למעשה אפשרו החיילים לבצע את המהפכה ולמרוד בעריצות שחנקה את המדינה.
עד היום נחשב ה-25 באפריל ליום המהפכה של פורטוגל, מהחגים החשובים של פורטוגל ויום שמח במיוחד. הסמל של היום הזה, מיותר לציין, הוא פרח הציפורן.
הנה סיפור מהפכת הציפורנים:
https://youtu.be/exCsdnfmZMg?t=3m34s
הנה סרטון ערוך מיום המהפכה:
https://youtu.be/GQWgz7P0ueA
קטעי טלוויזיה ממהפכת הציפורנים:
https://youtu.be/NWuw1sSqHjk
וקדימון לסרט על מהפכת הציפורנים:
https://youtu.be/O2MJxj06kho
איזה בית נבנה בין שתי אבנים ענקיות?
בית האבן, שעל הר פאפה (Fafe) הנישא שבמרכז פורטוגל, אינו שונה מאף מבנה כפרי אחר בסביבה. הסיבה העיקרית לפליאה, כשרואים אותו, היא בשל העובדה שהוא נבנה בינות לשני סלעי ענק.
נראה כאילו הסלעים הללו מוחצים אותו ביניהם. זו ללא ספק בנייה חכמה והיא גם נראית מיוחדת ואפילו משעשעת. איזה כיף של בית!
הנה סרטון של "בית האבן" בפורטוגל:
http://youtu.be/owSUcXtWSGk?t=9s
הנה הוא מהאוויר:
https://youtu.be/082Ek6UDUu4
ואם קשה היה לראות כמה שהבית מיוחד, אז הנה מקבץ תמונות של "בית אבן" הפורטוגלי:
http://youtu.be/sJATw7PAvo8
איך נבנה הכפר מונסנאטו בין סלעים?
כשמטיילים בכפר הפורטוגלי מונסאנטו (Monsanto) בתחילה אולי לא שמים לב למיוחד שבו, אבל אחרי כמה רגעים פתאום מתחילים להבין - הכפר מונסנטו, שנקרא לעיתים "כפר הסלעים", בנוי בין סלעי ענק.
כן, בתיו של הכפר ממש נצמדים אל הבולדרים, הסלעים האדירים הללו. הבתים הללו נראים לא פעם ממש דחוקים ביניהם. בתוך הכפר, גם הוא בין סלעים ובתוכם, יושב לו גם מבצר עתיק, שניצב על צלע ההר.
בתי הכפר הציורי עשויים אבן גרניט ונדחקים בין הסלעים הענקיים בשילוב כל כך מיוחד שהכפר הזה הפך לאחד המקומות האהובים בפורטוגל. רבים כינו אותו במהלך השנים ומכנים אותו היום "הכפר הכי פורטוגזי של פורטוגל".
כיום מונסנטו הוא מוזיאון חי - מקום שמבקרים בו תיירים רבים. הוא נשמר באווירה של פעם, כדי שלא לפגום ביופיו ובמשהו מפורטוגל הישנה שהוא עדיין מציג.
הנה הכפר מונסנטו הבנוי בין האבנים:
https://youtu.be/wrgMc0hc_Jo
וסרטון על הכפר:
http://youtu.be/eYl6835pjr0?t=12s
איפה נמצא רחוב המטריות המרחפות?
במסגרת פסטיבל אמנות במחוז אגואדה בפורטוגל, קבוצת Sextafeira Produções הפורטוגלית החליטה לכסות רחוב שלם במטריות מכל הצבעים. כך הרחוב גם מוצל ונעים יותר וגם צבעוני ואמנותי מאד!
האמנים קראו לפרויקט המרהיב שלהם פרויקט "שמי המטרייה" והוא כבר זכה לחיקויים במקומות שונים בעולם וברחובות הערים, כולל בירושלים.
הנה סרטון על הרחוב שכולו מכוסה במטריות:
http://youtu.be/IjzYAvZW3QI
גם באנטליה שבתורכיה גנבו את הרעיון:
http://youtu.be/Xr36izk8il8
והנה עוד רחוב, הפעם בבלגיה, שעשו בו מטריות:
http://youtu.be/MURsMTpHesw
מהו בית הקברות לעוגנים?
בתי קברות לדברים שונים יש בעולם, אבל בפורטוגל, פעם מעצמה ימית ואימפריית דיג, יש עיירה ושמה טווירה שבה ניצב לו בית קברות לעוגנים של ספינות. בית עלמין מתכתי זה הוא לזכר מסורת דיג הטונה המפוארת של העיר. העוגנים קיבעו בעבר את רשתות הדיג הגדולות לקרקעית הים והיום הם נראים כמביטים לעבר הים וממתינים לדייגים שישובו לאסוף אותם.
רעידת אדמה עזה בשנת 1755 גרמה לעיר להתרחק מהים. סחף שהגיע משני הנהרות שמתחברים בה ונשפכים לים גרם להתרחקותו של החוף ממנה. אולי בגלל כוחות הטבע והשפעתם על פרנסתם של תושבי העיר, יש בטווירה יותר כנסיות מבכל עיר אחרת בפורטוגל..
הנה סרטון של בית הקברות לעוגני אניות בפורטוגל:
http://youtu.be/co6B425QfXE
והנה עוד סרטון קצר של העוגנים הרבים הפזורים בחוף:
http://youtu.be/k5VX5hLSd2o
הנה מצגת וידאו של בית עלמין לעוגנים בטווירה:
http://youtu.be/-Uq2ILG0fmc
באיזה חוף נקבעה גלישת הגלים הגבוהה אי-פעם?
חוף העיר נזארה (Nazare) שבפורטוגל ידוע אצל חובבי הגלישה כבעל גלי ענק, ברמות שאין עוד כמוהן בעולם. קניון תת ימי במימי החוף הזה הוא אחד הגורמים למפלצות מים אדירות ששוב ושוב הטביעו בעבר את סירות הדייגים של האזור. עד שהוא התגלה על ידי הגולשים המקצועיים והפך למקום שהוא השיר בשבילם.
בחוף נזארה עלה גולש הגלים טום באטלר (Tom Butler) על "האוורסט של הגלים", הגל הגבוה בכל הזמנים. בכך היא קבע את שיא גלישת הגלים הגבוהה ביותר בהיסטוריה.
מדובר היה בגל אחד, בגובה של כ-30 מטרים (100 רגל). שנבחן, מדובר בגובה של בניין בן 10 קומות.
באטלר הוא לא היחיד שניסה את מזלו ויכולותיו בגלישה המעולה שלו בחופי נאזרה. החופים כאן ידועים בקרב חובבי הגלישה בגלי הענק שמאפשרים להתמודד עם אתגר גלישה מטורף ולטובים מביניהם גם להשיג שיאי עולם חדשים בגלישה.
בשיאו עבר באטלר שיאנים קודמים כמו קרלוס בורלה, או גארת מקנמרה, שרכב על גל באותו החוף, בגובה 23.77 מטרים "בלבד".
אגב, אותו קרלוס בורלה, השיאן הקודם, הפך לגיבור, כשהציל, ממש באותו היום שבו קבע את שיאו, גולשת בשם מאיה גברייה, שכמעט וטבעה בנסיונה לתפוס גל בעצמה.
הנה שיא הגלישה שהשיג טום באטלר בגלישה על הגל הגבוה בעולם:
https://youtu.be/84-OIUWNOo8
צילומי רחפן מדהימים של גלישות על גלי הענק בנזרה:
https://youtu.be/xFeI3M9wfsQ
קדימון של סרט על הגולשים שבאים לכאן לשבור שיאים:
https://youtu.be/znCNT-9k_Ws
סרט תיעודי על הגלים של נזרה:
https://youtu.be/0vrk6RGRaZ8?long=yes
מי מצא את הנתיב הימי להודו?
מגלה הארצות הפורטוגלי ואסקו דה גמה (Vasco da Gama), או ושקו דה גאמה, היה בר מזל. לאחר שמגלה "כף התקווה הטובה" ברתולומיאו דיאש, לא המשיך במסעו הימי עד הודו בשל התנגדות המלחים והקצינים שלו, הטיל מלך פורטוגל מנואל הראשון את המשימה עליו. דה גמה היה בן אצולה, ספן מצטיין, מפקד אגדי ונווט ללא מתחרים.
משימתו הייתה להגיע להודו דרך הים ולמצוא לפורטוגל נתיב סחר ימי לשם. נתיב סחר למזרח היה נחוץ כדי לעקוף חלקים בנתיבי המסחר שנשלטו בידי אימפריות יריבות, כמו האימפריה העות'מאנית והאימפריה הוונציאנית. המזרח היה מקור התבלינים שהיו שווים הון במטבחי אירופה. חלק מהתבלינים הללו, כמו הציפורן, אגוז המוסקט והקינמון, פשוט לא גדל באירופה.
נתיבים כאלה יכולים היו להפוך כל ממלכה לאימפריה. המלך הפורטוגלי רצה שימצא לו נתיב ימי, שהוא מהיר וחסכוני הרבה יותר מהסחר היבשתי בשיירות גמלים והכי חשוב - שהוא רק שלו!
ואסקו דה גמה יצא למסעו ב-8 ביולי 1497, עם משלחת של 4 ספינות שעליהם 170 איש. הוא הפליג דרומה, לא בצמוד לחוף כמו שעשו קודמיו, בים הפתוח והאכזרי, אל מול רוחות וזרמים איומים. לאחר שהקיפה המשלחת את "את כך התקווה הטובה" היא עצרה במוזמביק, מומבסה ומלינדי - ערי מסחר מרכזיות לאורך חופי אפריקה. משם המשיכה את מסעה עד שהגיעה ב-20 במאי 1498 לחופי הודו ועגנה בעיר הנמל קליקוט. בקליקוט נפגש דה גמה עם השליט המקומי והציע לו מתנות מאת מלך פורטוגל: כובעים, שרשראות, קערות, סוכר, שמן ודבש. אך מתנות אלו לא הרשימו כלל את המלך ההודי. זאת משום שמוצרים אלו היו נחשבים לסחורה פשוטה בשוק ההודי העשיר והססגוני. הוא דחה את מתנות בבוז ושאל אותו מדוע מלך פורטוגל העשירה לא הביא לו במתנה אבני חן או זהב? לאחר מכן אולץ דה גמה לעזוב והמלך אף אילץ אותו לשלם מס שהיה מעין קנס על מתנותיו הדלות.
לאחר תלאות רבות בדרכו הגיע דה גמה בחזרה לפורטוגל, ב-29 באוגוסט 1499, כשהוא עמוס בתבלינים, עם שתיים מהספינות בלבד ושליש מהמלחים שיצאו איתו. הוא מילא את השליחות הזו בהצטיינות, היה לראשון שמצא את הנתיב והגיע ישירות בדרך הים מאירופה להודו ובחזרה. פורטוגל זכתה בנתיב סחר ימי אל המזרח הרחוק, חיזקה את מעמדה כאימפריה ימית מובילה והקפטן דה גאמה היה לאגדה.
הנה סיפורו של ואסקו דה גמה:
https://youtu.be/rxHf_2zTcQo
תולדות חייו:
https://youtu.be/oFIyuYPP6PE
עוד על חייו של המגלה הגדול:
http://youtu.be/MWrY7thtIAY
מהם אריחי אַזוּלֵז’וֹ?
קירותיה של תחנת הרכבת סאו בנטו (Sao Bento) שבפורטוגל, מעוטרים בציורים מרהיבים, המצוירים על אריחי קרמיקה בהירים. את קירות חלל אולם הכניסה לתחנה מקשטים לא פחות מ-20,000 אריחי קרמיקת אַזוּלֵז’וֹ. הציורים שעליהם, המתארים אירועים חשובים בתולדות פורטוגל, הופכים את התחנה הזו, שנבנתה על חורבותיו של מנזר קדום, לאחת היפות ובעיני רבים אף התחנה היפה בעולם.
ממש כמו העיר ההולנדית דלפט, הידועה באריחי הקרמיקה המצוירים והמיוחדים שלה, גם פורטוגל ידועה באַזוּלֵז’וֹש (Azulejos), האריחים המצוירים והאופייניים שלה.
האַזוּלֵז’וֹש הם אריחי קרמיקה, מעוטרים להפליא, לרוב בגווני כחול לבן ולא פעם עם ציורי פרחים. שמם של האריחים המצוירים של פורטוגל, נודע בכל העולם כולו. הם נמכרים בכל פינה ודומה שאין מקום בערי פורטוגל, שבו הם לא נוכחים. מכנסיות, מנזרים וארמונות ועד בתים ובנייני ציבור, ישנים וחדשים, מפוארים ופשוטים - כאן תראו תמיד את גווני הכחול שעל הקיר המרוצף בהם.
לפורטוגל הגיעו האריחים הללו במאה ה-15, דרך ספרד והכובשים המוּרִים, שכבשו אותה ואת פורטוגל ובאו היישר מהעולם הערבי של צפון אפריקה, שבו נקראת אבן חלקה אזולאי. אבל בנוסף למקור הערבי, אריחי האזולז'ו ספגו השפעות תרבותיות וסגנוניות רבות. זאת בזכות היותה של פורטוגל אימפריה, בעלת מושבות וקשרי מסחר ותרבות ברחבי העולם. ההשפעות הללו גרמו לכך שלאריחי האזולז'ו נוספו אלמנטים רבים. זאת ביחס לסגנון המוסלמי המקורי, שהתבסס על צורות גיאומטריות. את הצבעוניות הכחולה, למשל, קיבלו אריחי האזולז'ו מהקרמיקה הסינית, ממש כמו שלקחה הקרמיקה המפורסמת של העיר דלפט שבהולנד. מיבשות אמריקה ואסיה נוספו לאזולז'ו הפרחים הרבים ובעלי החיים שמרבים להופיע על האריחים בפורטוגל.
הנה אריחי קרמיקת אזולז'ו
https://youtu.be/ZumdlxujMb0
כך מציירים אותם ביד:
https://youtu.be/47sE4kxXq5s
אריחי קרמיקת אזולז'ו בתחנת סאו בנטו שבעיר פורטו:
https://youtu.be/tUuHGccfdQ0
במוזיאון:
https://youtu.be/YsbBYybf_NY
ציירי הקרמיקה עובדים כך:
https://youtu.be/4877cB_j4ak
וללא מילים:
https://youtu.be/ft30_oVJsuQ
פורטוגל היא מדינה קטנה יחסית, השכנה המערבית של ספרד לחצי האי האיברי. כיום היא מדינה אירופית שקטה ונעימה, אך פעם הייתה זו מעצמה ימית מהמובילות בעולם.
העבר המפואר של פורטוגל נבנה בעידן התגליות. זו הייתה תקופה שבה הפכה פורטוגל הקטנה לאימפריה ימית גדולה ועשירה. היא עשתה זאת בזכות מגלי ארצות וחוקרי עולם נועזים כמו וסקו דה גאמה, ברתולומיאו דיאש ואחרים.
מגלי העולם של פורטוגל עתידים להיות האירופאים הראשונים שיציבו במאה ה-15 את רגליהם במקומות כמו איי מדירה, האיים האזורים וקונגו. מכאן יצאו המגלים של כף התקווה הטובה בשנת 1488 ועשור אחר כך ימצא וסקו די גאמה שם, את הדרך הימית להודו. בתחילת המאה ה-16 ייצאו מכאן מגלי וכובשי ברזיל, ניו-פאונלנד ולקראת סוף המאה גם של יפאן.
בתקופה זו יצאו מכאן יורדי ים פורטוגלים למסעות ארוכים בים. הללו הביאו אותם למחוזות חדשים, ביבשות אסיה, אמריקה ואפריקה. מכאן יצאו המגלים הפורטוגזים הגדולים והניחו את היסודות לצמיחת האימפריה הפורטוגזית הקולוניאליסטית, שעתידה לשלוט בזכותם על ארצות רבות מעבר לים. ביניהן נמצאות ברזיל, אנגולה ומוזמביק של היום ואפילו האיים שנמצאים מול חופי סין.
זה לא קרה סתם שפורטוגל עלתה לשליטה בימים. אחת הסיבות לכך הייתה חידושים טכנולוגיים מסעירים שפותחו בה אז. אחד מהם הוא ספינת הקרוול, בעלת המפרשים המשולשים ויכולת הניווט המעולה.
גם ציוד הניווט החדשני שפיתחו הפורטוגלים תרם להצלחת המסעות בימים והמסחר שניהלה פורטוגל עם ארצות רחוקות, כמו הודו ואמריקה. במיוחד תרמו אז להצלחתה המפות הפורטוגזיות הסודיות, שהציגו את מסלולי הניווט הייחודיים שגילו מגלי העולם הפורטוגליים במסעותיהם. המפות הללו היקנו לפורטוגל ידע חשוב, שהיה יתרון על כל שאר הממלכות ובמיוחד על המתחרה הגדולה שלה בעידן התגליות - ספרד.
הנה סרטון על פורטוגל (עברית):
https://youtu.be/yBI6UGejQxk
היופי שלה:
http://youtu.be/13JzhYcS0mw
סיור מצולם בפורטוגל:
http://youtu.be/lm5M8tgvhd8
ההיסטוריה של פורטוגל:
http://youtu.be/mQoAE1emWDE?t=22s
אחד הסמלים של האימפריה הפורטוגלית הוא מגדל בלם שבליסבון:
https://www.youtube.com/watch?v=uD6igDRWpVo
ופורטוגל של היום:
https://youtu.be/qt-T6Zbry98
מוסיקה היא אחד הדברים החשובים בתרבות של פורטוגל. לכן לא פלא שבפורטוגל התרחשה בשנת 1974 אחת המהפכות הקסומות בתולדות האומות, מהפכה שהאות לתחילתה היה שיר פופ.
קראו לה "מהפכת הציפורנים" (Carnation Revolution). היא החלה, כמה משעשע, כשהסתיים הביצוע של השיר הפורטוגלי "אחרי הפרידה" (E depois do adeus) בשידור הרדיו של תחרות הזמר הבינלאומית "אירוויזיון".
ממש כשהשיר הסתיים החלה המהפכה והאגדה מספרת שנערה ניגשה לחייל, כשהיא אוחזת פרח ציפורן בידה ונעצה את הפרח בקנה הרובה שלו, מזמינה אותו למהפכה שקטה ולא אלימה. וכך, במהפכה שבה כמעט ולא הייתה שפיכות דמים או פעולות אלימות, הפכה הרודנות בפורטוגל לדמוקרטיה. במהלך המהפכה נשאו החיילים פרחי ציפורן בקני הרובים שאחזו וסימנו כך לציבור שלא ינהגו באלימות ולא יגנו על הדיקטטור קייטנו. למעשה אפשרו החיילים לבצע את המהפכה ולמרוד בעריצות שחנקה את המדינה.
עד היום נחשב ה-25 באפריל ליום המהפכה של פורטוגל, מהחגים החשובים של פורטוגל ויום שמח במיוחד. הסמל של היום הזה, מיותר לציין, הוא פרח הציפורן.
הנה סיפור מהפכת הציפורנים:
https://youtu.be/exCsdnfmZMg?t=3m34s
הנה סרטון ערוך מיום המהפכה:
https://youtu.be/GQWgz7P0ueA
קטעי טלוויזיה ממהפכת הציפורנים:
https://youtu.be/NWuw1sSqHjk
וקדימון לסרט על מהפכת הציפורנים:
https://youtu.be/O2MJxj06kho
בית האבן, שעל הר פאפה (Fafe) הנישא שבמרכז פורטוגל, אינו שונה מאף מבנה כפרי אחר בסביבה. הסיבה העיקרית לפליאה, כשרואים אותו, היא בשל העובדה שהוא נבנה בינות לשני סלעי ענק.
נראה כאילו הסלעים הללו מוחצים אותו ביניהם. זו ללא ספק בנייה חכמה והיא גם נראית מיוחדת ואפילו משעשעת. איזה כיף של בית!
הנה סרטון של "בית האבן" בפורטוגל:
http://youtu.be/owSUcXtWSGk?t=9s
הנה הוא מהאוויר:
https://youtu.be/082Ek6UDUu4
ואם קשה היה לראות כמה שהבית מיוחד, אז הנה מקבץ תמונות של "בית אבן" הפורטוגלי:
http://youtu.be/sJATw7PAvo8
כשמטיילים בכפר הפורטוגלי מונסאנטו (Monsanto) בתחילה אולי לא שמים לב למיוחד שבו, אבל אחרי כמה רגעים פתאום מתחילים להבין - הכפר מונסנטו, שנקרא לעיתים "כפר הסלעים", בנוי בין סלעי ענק.
כן, בתיו של הכפר ממש נצמדים אל הבולדרים, הסלעים האדירים הללו. הבתים הללו נראים לא פעם ממש דחוקים ביניהם. בתוך הכפר, גם הוא בין סלעים ובתוכם, יושב לו גם מבצר עתיק, שניצב על צלע ההר.
בתי הכפר הציורי עשויים אבן גרניט ונדחקים בין הסלעים הענקיים בשילוב כל כך מיוחד שהכפר הזה הפך לאחד המקומות האהובים בפורטוגל. רבים כינו אותו במהלך השנים ומכנים אותו היום "הכפר הכי פורטוגזי של פורטוגל".
כיום מונסנטו הוא מוזיאון חי - מקום שמבקרים בו תיירים רבים. הוא נשמר באווירה של פעם, כדי שלא לפגום ביופיו ובמשהו מפורטוגל הישנה שהוא עדיין מציג.
הנה הכפר מונסנטו הבנוי בין האבנים:
https://youtu.be/wrgMc0hc_Jo
וסרטון על הכפר:
http://youtu.be/eYl6835pjr0?t=12s
פורטוגל
במסגרת פסטיבל אמנות במחוז אגואדה בפורטוגל, קבוצת Sextafeira Produções הפורטוגלית החליטה לכסות רחוב שלם במטריות מכל הצבעים. כך הרחוב גם מוצל ונעים יותר וגם צבעוני ואמנותי מאד!
האמנים קראו לפרויקט המרהיב שלהם פרויקט "שמי המטרייה" והוא כבר זכה לחיקויים במקומות שונים בעולם וברחובות הערים, כולל בירושלים.
הנה סרטון על הרחוב שכולו מכוסה במטריות:
http://youtu.be/IjzYAvZW3QI
גם באנטליה שבתורכיה גנבו את הרעיון:
http://youtu.be/Xr36izk8il8
והנה עוד רחוב, הפעם בבלגיה, שעשו בו מטריות:
http://youtu.be/MURsMTpHesw
בתי קברות לדברים שונים יש בעולם, אבל בפורטוגל, פעם מעצמה ימית ואימפריית דיג, יש עיירה ושמה טווירה שבה ניצב לו בית קברות לעוגנים של ספינות. בית עלמין מתכתי זה הוא לזכר מסורת דיג הטונה המפוארת של העיר. העוגנים קיבעו בעבר את רשתות הדיג הגדולות לקרקעית הים והיום הם נראים כמביטים לעבר הים וממתינים לדייגים שישובו לאסוף אותם.
רעידת אדמה עזה בשנת 1755 גרמה לעיר להתרחק מהים. סחף שהגיע משני הנהרות שמתחברים בה ונשפכים לים גרם להתרחקותו של החוף ממנה. אולי בגלל כוחות הטבע והשפעתם על פרנסתם של תושבי העיר, יש בטווירה יותר כנסיות מבכל עיר אחרת בפורטוגל..
הנה סרטון של בית הקברות לעוגני אניות בפורטוגל:
http://youtu.be/co6B425QfXE
והנה עוד סרטון קצר של העוגנים הרבים הפזורים בחוף:
http://youtu.be/k5VX5hLSd2o
הנה מצגת וידאו של בית עלמין לעוגנים בטווירה:
http://youtu.be/-Uq2ILG0fmc
חוף העיר נזארה (Nazare) שבפורטוגל ידוע אצל חובבי הגלישה כבעל גלי ענק, ברמות שאין עוד כמוהן בעולם. קניון תת ימי במימי החוף הזה הוא אחד הגורמים למפלצות מים אדירות ששוב ושוב הטביעו בעבר את סירות הדייגים של האזור. עד שהוא התגלה על ידי הגולשים המקצועיים והפך למקום שהוא השיר בשבילם.
בחוף נזארה עלה גולש הגלים טום באטלר (Tom Butler) על "האוורסט של הגלים", הגל הגבוה בכל הזמנים. בכך היא קבע את שיא גלישת הגלים הגבוהה ביותר בהיסטוריה.
מדובר היה בגל אחד, בגובה של כ-30 מטרים (100 רגל). שנבחן, מדובר בגובה של בניין בן 10 קומות.
באטלר הוא לא היחיד שניסה את מזלו ויכולותיו בגלישה המעולה שלו בחופי נאזרה. החופים כאן ידועים בקרב חובבי הגלישה בגלי הענק שמאפשרים להתמודד עם אתגר גלישה מטורף ולטובים מביניהם גם להשיג שיאי עולם חדשים בגלישה.
בשיאו עבר באטלר שיאנים קודמים כמו קרלוס בורלה, או גארת מקנמרה, שרכב על גל באותו החוף, בגובה 23.77 מטרים "בלבד".
אגב, אותו קרלוס בורלה, השיאן הקודם, הפך לגיבור, כשהציל, ממש באותו היום שבו קבע את שיאו, גולשת בשם מאיה גברייה, שכמעט וטבעה בנסיונה לתפוס גל בעצמה.
הנה שיא הגלישה שהשיג טום באטלר בגלישה על הגל הגבוה בעולם:
https://youtu.be/84-OIUWNOo8
צילומי רחפן מדהימים של גלישות על גלי הענק בנזרה:
https://youtu.be/xFeI3M9wfsQ
קדימון של סרט על הגולשים שבאים לכאן לשבור שיאים:
https://youtu.be/znCNT-9k_Ws
סרט תיעודי על הגלים של נזרה:
https://youtu.be/0vrk6RGRaZ8?long=yes
מגלה הארצות הפורטוגלי ואסקו דה גמה (Vasco da Gama), או ושקו דה גאמה, היה בר מזל. לאחר שמגלה "כף התקווה הטובה" ברתולומיאו דיאש, לא המשיך במסעו הימי עד הודו בשל התנגדות המלחים והקצינים שלו, הטיל מלך פורטוגל מנואל הראשון את המשימה עליו. דה גמה היה בן אצולה, ספן מצטיין, מפקד אגדי ונווט ללא מתחרים.
משימתו הייתה להגיע להודו דרך הים ולמצוא לפורטוגל נתיב סחר ימי לשם. נתיב סחר למזרח היה נחוץ כדי לעקוף חלקים בנתיבי המסחר שנשלטו בידי אימפריות יריבות, כמו האימפריה העות'מאנית והאימפריה הוונציאנית. המזרח היה מקור התבלינים שהיו שווים הון במטבחי אירופה. חלק מהתבלינים הללו, כמו הציפורן, אגוז המוסקט והקינמון, פשוט לא גדל באירופה.
נתיבים כאלה יכולים היו להפוך כל ממלכה לאימפריה. המלך הפורטוגלי רצה שימצא לו נתיב ימי, שהוא מהיר וחסכוני הרבה יותר מהסחר היבשתי בשיירות גמלים והכי חשוב - שהוא רק שלו!
ואסקו דה גמה יצא למסעו ב-8 ביולי 1497, עם משלחת של 4 ספינות שעליהם 170 איש. הוא הפליג דרומה, לא בצמוד לחוף כמו שעשו קודמיו, בים הפתוח והאכזרי, אל מול רוחות וזרמים איומים. לאחר שהקיפה המשלחת את "את כך התקווה הטובה" היא עצרה במוזמביק, מומבסה ומלינדי - ערי מסחר מרכזיות לאורך חופי אפריקה. משם המשיכה את מסעה עד שהגיעה ב-20 במאי 1498 לחופי הודו ועגנה בעיר הנמל קליקוט. בקליקוט נפגש דה גמה עם השליט המקומי והציע לו מתנות מאת מלך פורטוגל: כובעים, שרשראות, קערות, סוכר, שמן ודבש. אך מתנות אלו לא הרשימו כלל את המלך ההודי. זאת משום שמוצרים אלו היו נחשבים לסחורה פשוטה בשוק ההודי העשיר והססגוני. הוא דחה את מתנות בבוז ושאל אותו מדוע מלך פורטוגל העשירה לא הביא לו במתנה אבני חן או זהב? לאחר מכן אולץ דה גמה לעזוב והמלך אף אילץ אותו לשלם מס שהיה מעין קנס על מתנותיו הדלות.
לאחר תלאות רבות בדרכו הגיע דה גמה בחזרה לפורטוגל, ב-29 באוגוסט 1499, כשהוא עמוס בתבלינים, עם שתיים מהספינות בלבד ושליש מהמלחים שיצאו איתו. הוא מילא את השליחות הזו בהצטיינות, היה לראשון שמצא את הנתיב והגיע ישירות בדרך הים מאירופה להודו ובחזרה. פורטוגל זכתה בנתיב סחר ימי אל המזרח הרחוק, חיזקה את מעמדה כאימפריה ימית מובילה והקפטן דה גאמה היה לאגדה.
הנה סיפורו של ואסקו דה גמה:
https://youtu.be/rxHf_2zTcQo
תולדות חייו:
https://youtu.be/oFIyuYPP6PE
עוד על חייו של המגלה הגדול:
http://youtu.be/MWrY7thtIAY
קירותיה של תחנת הרכבת סאו בנטו (Sao Bento) שבפורטוגל, מעוטרים בציורים מרהיבים, המצוירים על אריחי קרמיקה בהירים. את קירות חלל אולם הכניסה לתחנה מקשטים לא פחות מ-20,000 אריחי קרמיקת אַזוּלֵז’וֹ. הציורים שעליהם, המתארים אירועים חשובים בתולדות פורטוגל, הופכים את התחנה הזו, שנבנתה על חורבותיו של מנזר קדום, לאחת היפות ובעיני רבים אף התחנה היפה בעולם.
ממש כמו העיר ההולנדית דלפט, הידועה באריחי הקרמיקה המצוירים והמיוחדים שלה, גם פורטוגל ידועה באַזוּלֵז’וֹש (Azulejos), האריחים המצוירים והאופייניים שלה.
האַזוּלֵז’וֹש הם אריחי קרמיקה, מעוטרים להפליא, לרוב בגווני כחול לבן ולא פעם עם ציורי פרחים. שמם של האריחים המצוירים של פורטוגל, נודע בכל העולם כולו. הם נמכרים בכל פינה ודומה שאין מקום בערי פורטוגל, שבו הם לא נוכחים. מכנסיות, מנזרים וארמונות ועד בתים ובנייני ציבור, ישנים וחדשים, מפוארים ופשוטים - כאן תראו תמיד את גווני הכחול שעל הקיר המרוצף בהם.
לפורטוגל הגיעו האריחים הללו במאה ה-15, דרך ספרד והכובשים המוּרִים, שכבשו אותה ואת פורטוגל ובאו היישר מהעולם הערבי של צפון אפריקה, שבו נקראת אבן חלקה אזולאי. אבל בנוסף למקור הערבי, אריחי האזולז'ו ספגו השפעות תרבותיות וסגנוניות רבות. זאת בזכות היותה של פורטוגל אימפריה, בעלת מושבות וקשרי מסחר ותרבות ברחבי העולם. ההשפעות הללו גרמו לכך שלאריחי האזולז'ו נוספו אלמנטים רבים. זאת ביחס לסגנון המוסלמי המקורי, שהתבסס על צורות גיאומטריות. את הצבעוניות הכחולה, למשל, קיבלו אריחי האזולז'ו מהקרמיקה הסינית, ממש כמו שלקחה הקרמיקה המפורסמת של העיר דלפט שבהולנד. מיבשות אמריקה ואסיה נוספו לאזולז'ו הפרחים הרבים ובעלי החיים שמרבים להופיע על האריחים בפורטוגל.
הנה אריחי קרמיקת אזולז'ו
https://youtu.be/ZumdlxujMb0
כך מציירים אותם ביד:
https://youtu.be/47sE4kxXq5s
אריחי קרמיקת אזולז'ו בתחנת סאו בנטו שבעיר פורטו:
https://youtu.be/tUuHGccfdQ0
במוזיאון:
https://youtu.be/YsbBYybf_NY
ציירי הקרמיקה עובדים כך:
https://youtu.be/4877cB_j4ak
וללא מילים:
https://youtu.be/ft30_oVJsuQ
מהי הבאר הלוליינית של סינטרה?
ליד סינטרה (Sintra) שבפורטוגל נמצא אחד המקומות המסתוריים והמרשימים באירופה. לא קרה שם אירוע היסטורי מסקרן ושום מנהיג לא ניצח, נוצח או נרצח שם. זו פשוט באר מים עתיקה.
ואיזו באר. באר ההתקבלות (Initiation Well), למעשה יש שתיים כאלה, בנויה קומות קומות. היא יורדת למטה, לעומק של 27 מטרים בלבד, אבל זה נעשה במדרגות לולייניות שלא נגמרות. האדריכלות שלה מרתקת ויפה להפליא.
יש לבאר הזו מטרה רוחנית, שנעה בין מוות ללידה. כשיורדים בה, קשה שלא לחוש את התחושה המעיקה של ירידה אל הבור האחרון. כשיוצאים ממנה - התחושה היא של לידה ויציאה אל העולם המואר, מלא החיים.
בין אם הולכים ושוקעים בחשיכה, או שהולכים ויוצאים לאור, היא בנויה כך כדי שתוביל את המאמין במסע של גילוי עצמי ולידה מחדש.
הבארות הללו נבנו והיו שייכות פעם לבּוֹנֶה חָפְשִׁי שנהג לערוך שם טקסים מיסטיים, כמו שעושים הבונים החופשיים לא פעם. הכי מדהים הוא שמעולם הבארות הללו לא שימשו לשאיבת מים מהאדמה.
הנה באר ההתקבלות של סינטרה:
https://youtu.be/OZbWtUe5B3Q?t=5m45s&end=6m14s
בואו לבאר דרך המנהרות שמובילות מהארמון שנמצא ליד:
https://youtu.be/4wKFbikaJW0
ומבט נוסף אל הבאר והמדרגות הלולייניות שלה:
https://youtu.be/iqcbRS9xQ5k
ליד סינטרה (Sintra) שבפורטוגל נמצא אחד המקומות המסתוריים והמרשימים באירופה. לא קרה שם אירוע היסטורי מסקרן ושום מנהיג לא ניצח, נוצח או נרצח שם. זו פשוט באר מים עתיקה.
ואיזו באר. באר ההתקבלות (Initiation Well), למעשה יש שתיים כאלה, בנויה קומות קומות. היא יורדת למטה, לעומק של 27 מטרים בלבד, אבל זה נעשה במדרגות לולייניות שלא נגמרות. האדריכלות שלה מרתקת ויפה להפליא.
יש לבאר הזו מטרה רוחנית, שנעה בין מוות ללידה. כשיורדים בה, קשה שלא לחוש את התחושה המעיקה של ירידה אל הבור האחרון. כשיוצאים ממנה - התחושה היא של לידה ויציאה אל העולם המואר, מלא החיים.
בין אם הולכים ושוקעים בחשיכה, או שהולכים ויוצאים לאור, היא בנויה כך כדי שתוביל את המאמין במסע של גילוי עצמי ולידה מחדש.
הבארות הללו נבנו והיו שייכות פעם לבּוֹנֶה חָפְשִׁי שנהג לערוך שם טקסים מיסטיים, כמו שעושים הבונים החופשיים לא פעם. הכי מדהים הוא שמעולם הבארות הללו לא שימשו לשאיבת מים מהאדמה.
הנה באר ההתקבלות של סינטרה:
https://youtu.be/OZbWtUe5B3Q?t=5m45s&end=6m14s
בואו לבאר דרך המנהרות שמובילות מהארמון שנמצא ליד:
https://youtu.be/4wKFbikaJW0
ומבט נוסף אל הבאר והמדרגות הלולייניות שלה:
https://youtu.be/iqcbRS9xQ5k
כיצד היה מגלן לראשון שהקיף את העולם?
פרדיננד מגלן (Magellan) היה ספן ומגלה ארצות חשוב מהמאה ה-16, הראשון שהגיע ישירות להודו דרך הים. מגלן היה הראשון שיצא למסע על מנת להקיף את העולם בספינה. מסע זה רק חלק קטן מאנשיו הצליחו להשלים, לאחר שמגלן עצמו ורבים מאנשיו נהרג בתקיפת אי בפיליפינים ואחרים במהלך המסע הקשה.
מגלן היה הספן האירופאי הראשון שהפליג באוקיינוס השקט, והוא זה שנתן לו את שמו, בשל השקט ששרר בו כשהגיעו אליו לראשונה. הוא הגיע לשם כשגילה את "מצר מגלן" - מעבר בן 600 קילומטרים ברוחב של 24 ק"מ, בין דרום אמריקה ל"ארץ האש" שמדרום לה ואיפשר מעבר מהאוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט.
במסעותיו גילה מגלן את הפינגווין (הוא קרא לו "אווז שחור שנאלצנו להפשיט את עורו במקום למרוט את נוצותיו"), את האלפקה או הלמה ושתי גלקסיות ביקום, שניתן לראות רק מחצי כדור הארץ הדרומי.
הנה סיפורו של פרדיננד מגלן (מתורגם):
https://youtu.be/pFdiX8mj0Es
סרטון קצר עליו:
http://youtu.be/0SVJKXCLooE
חייו של פרדיננד מגלן:
https://youtu.be/YQE0NT233UE
סרט על מסעו של מגלן:
http://youtu.be/_XpxHsYaohg
ומסלול מסעו של מגלן מסביב העולם:
http://youtu.be/OD7Flg4q9kk
פרדיננד מגלן (Magellan) היה ספן ומגלה ארצות חשוב מהמאה ה-16, הראשון שהגיע ישירות להודו דרך הים. מגלן היה הראשון שיצא למסע על מנת להקיף את העולם בספינה. מסע זה רק חלק קטן מאנשיו הצליחו להשלים, לאחר שמגלן עצמו ורבים מאנשיו נהרג בתקיפת אי בפיליפינים ואחרים במהלך המסע הקשה.
מגלן היה הספן האירופאי הראשון שהפליג באוקיינוס השקט, והוא זה שנתן לו את שמו, בשל השקט ששרר בו כשהגיעו אליו לראשונה. הוא הגיע לשם כשגילה את "מצר מגלן" - מעבר בן 600 קילומטרים ברוחב של 24 ק"מ, בין דרום אמריקה ל"ארץ האש" שמדרום לה ואיפשר מעבר מהאוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט.
במסעותיו גילה מגלן את הפינגווין (הוא קרא לו "אווז שחור שנאלצנו להפשיט את עורו במקום למרוט את נוצותיו"), את האלפקה או הלמה ושתי גלקסיות ביקום, שניתן לראות רק מחצי כדור הארץ הדרומי.
הנה סיפורו של פרדיננד מגלן (מתורגם):
https://youtu.be/pFdiX8mj0Es
סרטון קצר עליו:
http://youtu.be/0SVJKXCLooE
חייו של פרדיננד מגלן:
https://youtu.be/YQE0NT233UE
סרט על מסעו של מגלן:
http://youtu.be/_XpxHsYaohg
ומסלול מסעו של מגלן מסביב העולם:
http://youtu.be/OD7Flg4q9kk
מהי מוסיקת הפאדו הפורטוגלית?
הפאדו (Fado) הוא הבלוז של פורטוגל, מוסיקה נהדרת וייחודית לארץ הזו, שפעם הייתה אימפריה ובהמשך עברה תהפוכות קשות לעיכול.
יש שיאמרו שהפאדו הנהדר הוא מדכא ועצוב, אבל הוא לא שיר עצוב אלא מלנכולי. למעשה, הפאדו הזה הוא הילד המלנכולי של משולש האהבים שבין פורטוגל, ברזיל ואפריקה.
פאדו, שמשמעותו "גורל", הוא סגנון של מוסיקת נשמה, שמדביק את החברה, מתקשר בין הדורות, השבטים והמשפחות. הוא הצליל שהזקנים משאירים לצעירים כדי שיזכרו שהחיים יכולים להיות מורכבים הרבה יותר ממה שנדמה.
הפאדו, גם אם מזוהה עם פורטוגל וייחודי לה, הוא מוסיקה מקבילה לסגנונות דומים בכל העולם. כמו הבלוז האמריקאי, הרֶבֶּֿטִיקוֹ היווני, הטנגו של ארגנטינה, הפלמנקו בספרד והסמבה בברזיל, גם הפאדו הפורטוגלי הוא סגנון ששר את הכאב, הסבל, הגעגוע או המצוקה של האדם הפשוט וקשה היום.
פאדו בפורטוגל הוא לא סתם מוסיקה או אטרקציה לתיירים, אלא מרכיב תרבותי משמעותי במרקם החיים של ליסבון.
#תכנים
אין הרבה סגנונות כמו מוסיקת הפאדו, שמחברים בין גורל, תקווה, חיים ומוות.
ואכן, גם אם כיום יש פה ושם גם שירי פאדו פחות עצובים, לא פעם אפילו שמחים ומשעשעים, המלנכוליה בשירים הללו שולטת.
שירת הפאדו תתרכז בדרך כלל בחיי היום יום הלא פשוטים, בקשיי החיים בעיר, חלומות שלא התגשמו, אהבות טרגיות, באובדן של אנשים אהובים ובשאר סממני הגורל הקשה.
התכנים האופייניים לשירת הפאדו קשורים כמעט תמיד ב“סאודד” (Saudade), הכמיהה לדבר שכבר לא יקרה, תחושת הנוסטלגיה והרגשת הגעגוע העמוק של הפורטוגלים, לעבר שלא ישוב.
#המוסיקה
מוסיקת פאדו היא סגנון מוסיקה פורטוגלי ונוגה, המחבר מלודיות פורטוגליות מלנכוליות, למקצבים אפריקאיים איטיים, שעברו דרך ברזיל והגיעו לפורטוגל, ששלטה בברזיל שנים רבות.
בביצוע המסורתי שלה, שירת הפאדו מבוצעת על ידי זמרת אחת, המלווה בשני נגני גיטרה. אחד משני הנגנים מנגן בגיטרה פורטוגלית בעלת 12 מיתרים, הידועה בשירת הפאדו, בעוד השני מנגן בגיטרה קלאסית רגילה.
את מהות הגורל בשירת הפאדו אפשר להרגיש בהשפעה הדרמטית שיוצרת ההשתהות הקלה שמכניסים זמרי ובעיקר זמרות הפאדו בסופי המשפטים. כך מקובל אצלם לשיר וההשתהות האופיינית הזו היא סוף המשפט הכמעט מתחייב בשירה הזו.
בדרך כלל סגנון סגנון הפאדו מזוהה עם נשים מבצעות. בפורטוגל רואים בזמרת אמליה רודריגז את מלכת הפאדו. היא גם זמרת הפאדו הראשונה שזכתה לפרסום עולמי.
זמרת הפאדו היא חלק בלתי נפרד מהעיר ליסבון:
https://youtu.be/z0Xr6nP_agU
במועדונים כמו זה:
https://youtu.be/f4-GdUomwzE
הנה זמרת הפאדו המצליחה מאריצה:
https://youtu.be/xOnRrQVfWjs
שיר פאדו בהרכב הקלאסי:
https://youtu.be/lh9YHtZzHfk
זמרת הפאדו קטיה גוריירו:
https://youtu.be/CZp7_KwX7R4
מלכת הפאדו האגדית אמליה רודריגז:
https://youtu.be/199Kz_NXvuo
ותולדות מוסיקת הפאדו מפי מאריצה:
https://youtu.be/lnemFZgPAOw?long=yes
הפאדו (Fado) הוא הבלוז של פורטוגל, מוסיקה נהדרת וייחודית לארץ הזו, שפעם הייתה אימפריה ובהמשך עברה תהפוכות קשות לעיכול.
יש שיאמרו שהפאדו הנהדר הוא מדכא ועצוב, אבל הוא לא שיר עצוב אלא מלנכולי. למעשה, הפאדו הזה הוא הילד המלנכולי של משולש האהבים שבין פורטוגל, ברזיל ואפריקה.
פאדו, שמשמעותו "גורל", הוא סגנון של מוסיקת נשמה, שמדביק את החברה, מתקשר בין הדורות, השבטים והמשפחות. הוא הצליל שהזקנים משאירים לצעירים כדי שיזכרו שהחיים יכולים להיות מורכבים הרבה יותר ממה שנדמה.
הפאדו, גם אם מזוהה עם פורטוגל וייחודי לה, הוא מוסיקה מקבילה לסגנונות דומים בכל העולם. כמו הבלוז האמריקאי, הרֶבֶּֿטִיקוֹ היווני, הטנגו של ארגנטינה, הפלמנקו בספרד והסמבה בברזיל, גם הפאדו הפורטוגלי הוא סגנון ששר את הכאב, הסבל, הגעגוע או המצוקה של האדם הפשוט וקשה היום.
פאדו בפורטוגל הוא לא סתם מוסיקה או אטרקציה לתיירים, אלא מרכיב תרבותי משמעותי במרקם החיים של ליסבון.
#תכנים
אין הרבה סגנונות כמו מוסיקת הפאדו, שמחברים בין גורל, תקווה, חיים ומוות.
ואכן, גם אם כיום יש פה ושם גם שירי פאדו פחות עצובים, לא פעם אפילו שמחים ומשעשעים, המלנכוליה בשירים הללו שולטת.
שירת הפאדו תתרכז בדרך כלל בחיי היום יום הלא פשוטים, בקשיי החיים בעיר, חלומות שלא התגשמו, אהבות טרגיות, באובדן של אנשים אהובים ובשאר סממני הגורל הקשה.
התכנים האופייניים לשירת הפאדו קשורים כמעט תמיד ב“סאודד” (Saudade), הכמיהה לדבר שכבר לא יקרה, תחושת הנוסטלגיה והרגשת הגעגוע העמוק של הפורטוגלים, לעבר שלא ישוב.
#המוסיקה
מוסיקת פאדו היא סגנון מוסיקה פורטוגלי ונוגה, המחבר מלודיות פורטוגליות מלנכוליות, למקצבים אפריקאיים איטיים, שעברו דרך ברזיל והגיעו לפורטוגל, ששלטה בברזיל שנים רבות.
בביצוע המסורתי שלה, שירת הפאדו מבוצעת על ידי זמרת אחת, המלווה בשני נגני גיטרה. אחד משני הנגנים מנגן בגיטרה פורטוגלית בעלת 12 מיתרים, הידועה בשירת הפאדו, בעוד השני מנגן בגיטרה קלאסית רגילה.
את מהות הגורל בשירת הפאדו אפשר להרגיש בהשפעה הדרמטית שיוצרת ההשתהות הקלה שמכניסים זמרי ובעיקר זמרות הפאדו בסופי המשפטים. כך מקובל אצלם לשיר וההשתהות האופיינית הזו היא סוף המשפט הכמעט מתחייב בשירה הזו.
בדרך כלל סגנון סגנון הפאדו מזוהה עם נשים מבצעות. בפורטוגל רואים בזמרת אמליה רודריגז את מלכת הפאדו. היא גם זמרת הפאדו הראשונה שזכתה לפרסום עולמי.
זמרת הפאדו היא חלק בלתי נפרד מהעיר ליסבון:
https://youtu.be/z0Xr6nP_agU
במועדונים כמו זה:
https://youtu.be/f4-GdUomwzE
הנה זמרת הפאדו המצליחה מאריצה:
https://youtu.be/xOnRrQVfWjs
שיר פאדו בהרכב הקלאסי:
https://youtu.be/lh9YHtZzHfk
זמרת הפאדו קטיה גוריירו:
https://youtu.be/CZp7_KwX7R4
מלכת הפאדו האגדית אמליה רודריגז:
https://youtu.be/199Kz_NXvuo
ותולדות מוסיקת הפאדו מפי מאריצה:
https://youtu.be/lnemFZgPAOw?long=yes
מיהו רץ המרתון הפורטוגלי שנהג בהגינות מופלאה?
האצן הפורטוגזי איוון פרננדז (Iván Fernández) הוא ללא ספק אחד האנשים ההגונים בתולדות הספורט. על אף שעמד אל מול קו המטרה, חלקיק שנייה לפני הניצחון, הספורטאי הזה סייע למתחרהו להגיע לפניו בריצת מרתון תחרותית ולזכות במקום הראשון.
סיפורו של פרננדז מתחיל במרתון של ספרד. בקילומטרים האחרונים, ממש לקראת קו המטרה, יודע האצן מפורטוגל שהוא נמצא במקום השני. ברור היה לו שהפער בינו לבין המוביל הוא גדול מדי מכדי שיוכל לסגור את הפער. לפניו כמעט ומנצח האצן בעל מדליית הארד במרוץ ל-3,000 מטרים מכשולים מאולימפיאדת לונדון, האצן אבל מוטאי.
אבל רגע לפני שחצה את קו המטרה, זיהה פרננדז אנאיה שבאופן מוזר נעצר מוטאי, המוביל במרתון מוקדם מדי, ולא חצה את קו הסיום. הוא הבין שמוטאי חשב בטעות כי הוא כבר חצה אותו. כל שהיה על פרננדז לעשות היה להאיץ, לחצות את קו המטרה לפני הקנייתי ולגנוב לו את הניצחון מתחת לאף.
כאן התגלה הספורטאי הכמעט אלמוני כאדם דגול. איוון פרננדז אנאיה לא היסס לרגע אחד. במקום לנצל את טעותו של המוביל, לעקוף אותו ולנצח במירוץ, הוא סימן ליריבו בתנועות ידיים שטעה, כיוון אותו לקו הגמר ולניצחון וסיים אחריו - במקום השני.
האיש, שרגע לפני קו הסיום ויתר על הניצחון והתעקש לא לנצל טעות של יריב, התעקש להיות בן אדם. וספורטאי.
ואגב, לא כך חשב מאמנו של רודריגז. מרטין פיז, שבעברו היה אלוף ספרד. הוא אמנם החמיא ושיבח את רודריגז, אך סדק ובאופן מסוים גם ערער על מעשהו של חניכו. הוא אמר שבמקומו היה מנצל את המצב ומנצח, כי המחווה שלו אולי הפכה אותו לאדם טוב יותר אך בזבוז ההזדמנות לא הפך אותו לספורטאי מוצלח יותר. ספורטאי בעיני המאמן שלו חייב תמיד לנצח.
עם זאת, לאחר שסיפורו פוצץ את הרשת והפך ויראלי, פרננדז אנאיה זכה מכל עבר בשבחים. כך הפך אז רץ המרתון מפורטוגל לתופעת רשת של ממש. מאוחר יותר הוא הסביר בצניעות שלא הגיע לו לנצח. "עשיתי מה שהייתי צריך לעשות."
הנה סיפורה של ריצת המרתון שהסתיימה למופת:
https://youtu.be/Mq56e7GntUE
כך זה נראה בתחרות:
https://youtu.be/vFzyz3prWgw
ועוד דיווח מתפעל:
https://youtu.be/Q-23xtM3gnE
האצן הפורטוגזי איוון פרננדז (Iván Fernández) הוא ללא ספק אחד האנשים ההגונים בתולדות הספורט. על אף שעמד אל מול קו המטרה, חלקיק שנייה לפני הניצחון, הספורטאי הזה סייע למתחרהו להגיע לפניו בריצת מרתון תחרותית ולזכות במקום הראשון.
סיפורו של פרננדז מתחיל במרתון של ספרד. בקילומטרים האחרונים, ממש לקראת קו המטרה, יודע האצן מפורטוגל שהוא נמצא במקום השני. ברור היה לו שהפער בינו לבין המוביל הוא גדול מדי מכדי שיוכל לסגור את הפער. לפניו כמעט ומנצח האצן בעל מדליית הארד במרוץ ל-3,000 מטרים מכשולים מאולימפיאדת לונדון, האצן אבל מוטאי.
אבל רגע לפני שחצה את קו המטרה, זיהה פרננדז אנאיה שבאופן מוזר נעצר מוטאי, המוביל במרתון מוקדם מדי, ולא חצה את קו הסיום. הוא הבין שמוטאי חשב בטעות כי הוא כבר חצה אותו. כל שהיה על פרננדז לעשות היה להאיץ, לחצות את קו המטרה לפני הקנייתי ולגנוב לו את הניצחון מתחת לאף.
כאן התגלה הספורטאי הכמעט אלמוני כאדם דגול. איוון פרננדז אנאיה לא היסס לרגע אחד. במקום לנצל את טעותו של המוביל, לעקוף אותו ולנצח במירוץ, הוא סימן ליריבו בתנועות ידיים שטעה, כיוון אותו לקו הגמר ולניצחון וסיים אחריו - במקום השני.
האיש, שרגע לפני קו הסיום ויתר על הניצחון והתעקש לא לנצל טעות של יריב, התעקש להיות בן אדם. וספורטאי.
ואגב, לא כך חשב מאמנו של רודריגז. מרטין פיז, שבעברו היה אלוף ספרד. הוא אמנם החמיא ושיבח את רודריגז, אך סדק ובאופן מסוים גם ערער על מעשהו של חניכו. הוא אמר שבמקומו היה מנצל את המצב ומנצח, כי המחווה שלו אולי הפכה אותו לאדם טוב יותר אך בזבוז ההזדמנות לא הפך אותו לספורטאי מוצלח יותר. ספורטאי בעיני המאמן שלו חייב תמיד לנצח.
עם זאת, לאחר שסיפורו פוצץ את הרשת והפך ויראלי, פרננדז אנאיה זכה מכל עבר בשבחים. כך הפך אז רץ המרתון מפורטוגל לתופעת רשת של ממש. מאוחר יותר הוא הסביר בצניעות שלא הגיע לו לנצח. "עשיתי מה שהייתי צריך לעשות."
הנה סיפורה של ריצת המרתון שהסתיימה למופת:
https://youtu.be/Mq56e7GntUE
כך זה נראה בתחרות:
https://youtu.be/vFzyz3prWgw
ועוד דיווח מתפעל:
https://youtu.be/Q-23xtM3gnE
איך מייצרים פקקי שעם וממה מייצרים אותם?
את פקקי השעם (Corks) מייצרים מקליפת ההגנה שמייצר אלון השעם. זהו עץ שגדל בעיקר בפורטוגל.
הקליפה הצמחית נוצרת בעצי שעם בוגרים, בני 20 שנה לפחות. מרגע שהיא מוסרת לראשונה מהעץ, מתחדשת קליפת השעם, אחת ל-10 שנים. אז ניתן להסירה מהעץ ולהמתין שוב עשר שנים.
השעם אטום במיוחד לנוזלים וגמיש מאד. לכן מרבים לייצר ממנו את הפקקים לבקבוקי יין, שהאטימה שלהם חשובה מאד.
הסבר?
לשמירת טעמו ואיכותו של היין, יש למנוע חדירת חמצן לבקבוק. כבר אלפי שנים שפקקי השעם עושים זאת היטב. אמנם בימינו יש חומרים חדשים ומוצלחים לא פחות ותעשיה של פקקי יין מלאכותיים, אבל הרומנטיקה וההרגלים גורמים למרבית יקבי היין להמשיך ולהשתמש בפקקי השעם הוותיקים והטובים.
כך מייצרים את פקקי השעם (בעברית):
https://youtu.be/obdg2q8s33E?t=1m04s
האנשים שמורידים את השעם עבור הפקקים מהעצים:
https://youtu.be/f5s_g-Sdq08
מפעל לפקקי שעם:
https://youtu.be/oISrpCbM7ok
ופקקי השעם המלאכותיים:
https://youtu.be/sqka1g3w5Io
את פקקי השעם (Corks) מייצרים מקליפת ההגנה שמייצר אלון השעם. זהו עץ שגדל בעיקר בפורטוגל.
הקליפה הצמחית נוצרת בעצי שעם בוגרים, בני 20 שנה לפחות. מרגע שהיא מוסרת לראשונה מהעץ, מתחדשת קליפת השעם, אחת ל-10 שנים. אז ניתן להסירה מהעץ ולהמתין שוב עשר שנים.
השעם אטום במיוחד לנוזלים וגמיש מאד. לכן מרבים לייצר ממנו את הפקקים לבקבוקי יין, שהאטימה שלהם חשובה מאד.
הסבר?
לשמירת טעמו ואיכותו של היין, יש למנוע חדירת חמצן לבקבוק. כבר אלפי שנים שפקקי השעם עושים זאת היטב. אמנם בימינו יש חומרים חדשים ומוצלחים לא פחות ותעשיה של פקקי יין מלאכותיים, אבל הרומנטיקה וההרגלים גורמים למרבית יקבי היין להמשיך ולהשתמש בפקקי השעם הוותיקים והטובים.
כך מייצרים את פקקי השעם (בעברית):
https://youtu.be/obdg2q8s33E?t=1m04s
האנשים שמורידים את השעם עבור הפקקים מהעצים:
https://youtu.be/f5s_g-Sdq08
מפעל לפקקי שעם:
https://youtu.be/oISrpCbM7ok
ופקקי השעם המלאכותיים:
https://youtu.be/sqka1g3w5Io
מה היה גירוש ספרד?
גירוש ספרד התרחש ב-31 במארס 1492 כשצו שלטוני שהוציאו מלכי ספרד הורה לכל יהודי ספרד לעזוב את תחומי ספרד בתוך שלושה חודשים. הגירוש היה למעשה מכל חצי האי האִיבֶּרִי, גם ספרד וגם פורטוגל. בכך הסתיימה תקופה מצוינת של מה שנקרא "תור הזהב" של היהודים בספרד.
הצו הוצא לאחר ששליטיה הדתיים של ספרד, המלך פרננדו ה-2 והמלכה איזבלה ה-1, קיבלו את הצעת היועץ וראש האינקוויזיציה טורקמדה והחליטו בעצתו לגרש את היהודים מתחומי הממלכה ובכך להסיר את מה שנתפס בעיניהם כמכשול האחרון לאיחודה של ספרד הקתולית. הנחה את השלושה הללו הרצון לנתק מכלל היהודים את האנוסים - "הנוצרים החדשים", ובכך להבטיח את נאמנותם לנצרות.
אלפי יהודים, כולל הרב הראשי ורבים ממנהיגי ועשירי היהודים בספרד העדיפו להיטבל לנצרות ונשארו בספרד. מאות אלפי יהודים אחרים העדיפו לגלות לארצות אחרות כמו הולנד, טורקיה, איטליה וצפון אפריקה. רבים מהם נטבחו בדרך מספרד למקום שבחרו לעבור אליו.
אחרים היגרו לארצות בהן שלטה האימפריה העות'מנית, הטמיעו את שפת הלדינו להם בקהילות שאליהן הצטרפו וחיו שם מאות שנים.
היו שבאו ישירות לארץ ישראל ומאז הם בה עד ימינו. הם נקראים ס"ט, קיצור של" ספרדי טהור". הס"טים נחשבים לסוג של אצולה ביהדות של עדות המזרח בישראל. מצד אחד כזו שצמיחה אנשים מצליחים, משכילים ובולטים בישראליות העכשווית ומצד שני כזו המואשמת בהתנשאות על היהודים הספרדיים האחרים.
רק בשנת 1968, כמעט 500 שנה אחרי גירוש ספרד, הודיעה ממשלת ספרד על ביטול צו הגירוש. הם סלחו ליהודים.
קצת מאוחר מדי, לא?
הנה קליפ עלילתי נהדר המתאר את הגירוש מספרד (עברית):
https://youtu.be/7GSKbAMvmcw
מצגת וידאו על גירוש ספרד (עברית):
https://youtu.be/FLIJlhEUzoU
היהודים הספרדים שומעים את הצו ומגורשים - קטע מסרט בנושא:
https://youtu.be/ZdrmY3BSTpQ
עוד על הגירוש של יהודי ספרד בשנת 1492:
http://youtu.be/T7dm62jgib0
ובחיוך על הסיבות לגירוש הספרדי (עברית):
https://youtu.be/Yy3uGrGKEE0
גירוש ספרד התרחש ב-31 במארס 1492 כשצו שלטוני שהוציאו מלכי ספרד הורה לכל יהודי ספרד לעזוב את תחומי ספרד בתוך שלושה חודשים. הגירוש היה למעשה מכל חצי האי האִיבֶּרִי, גם ספרד וגם פורטוגל. בכך הסתיימה תקופה מצוינת של מה שנקרא "תור הזהב" של היהודים בספרד.
הצו הוצא לאחר ששליטיה הדתיים של ספרד, המלך פרננדו ה-2 והמלכה איזבלה ה-1, קיבלו את הצעת היועץ וראש האינקוויזיציה טורקמדה והחליטו בעצתו לגרש את היהודים מתחומי הממלכה ובכך להסיר את מה שנתפס בעיניהם כמכשול האחרון לאיחודה של ספרד הקתולית. הנחה את השלושה הללו הרצון לנתק מכלל היהודים את האנוסים - "הנוצרים החדשים", ובכך להבטיח את נאמנותם לנצרות.
אלפי יהודים, כולל הרב הראשי ורבים ממנהיגי ועשירי היהודים בספרד העדיפו להיטבל לנצרות ונשארו בספרד. מאות אלפי יהודים אחרים העדיפו לגלות לארצות אחרות כמו הולנד, טורקיה, איטליה וצפון אפריקה. רבים מהם נטבחו בדרך מספרד למקום שבחרו לעבור אליו.
אחרים היגרו לארצות בהן שלטה האימפריה העות'מנית, הטמיעו את שפת הלדינו להם בקהילות שאליהן הצטרפו וחיו שם מאות שנים.
היו שבאו ישירות לארץ ישראל ומאז הם בה עד ימינו. הם נקראים ס"ט, קיצור של" ספרדי טהור". הס"טים נחשבים לסוג של אצולה ביהדות של עדות המזרח בישראל. מצד אחד כזו שצמיחה אנשים מצליחים, משכילים ובולטים בישראליות העכשווית ומצד שני כזו המואשמת בהתנשאות על היהודים הספרדיים האחרים.
רק בשנת 1968, כמעט 500 שנה אחרי גירוש ספרד, הודיעה ממשלת ספרד על ביטול צו הגירוש. הם סלחו ליהודים.
קצת מאוחר מדי, לא?
הנה קליפ עלילתי נהדר המתאר את הגירוש מספרד (עברית):
https://youtu.be/7GSKbAMvmcw
מצגת וידאו על גירוש ספרד (עברית):
https://youtu.be/FLIJlhEUzoU
היהודים הספרדים שומעים את הצו ומגורשים - קטע מסרט בנושא:
https://youtu.be/ZdrmY3BSTpQ
עוד על הגירוש של יהודי ספרד בשנת 1492:
http://youtu.be/T7dm62jgib0
ובחיוך על הסיבות לגירוש הספרדי (עברית):
https://youtu.be/Yy3uGrGKEE0
מהו עץ השעם?
השעם (Cork) שאנו מכירים בלוחות תלייה ובפקקים של יין הוא למעשה קליפת הגנה שמייצר אלון השעם, עץ שגדל בעיקר בפורטוגל. הקליפה הצמחית נוצרת בעצים בוגרים, בני 20 שנה לפחות. אחת ל-10 שנים מתחדשת קליפת השעם ואז ניתן להסירה מהעץ ולנוח.
עץ השעם חי כ-150 שנים ובמהלך חייו הוא מייצר עד 15 שכבות שעם לקילוף.
השעם אטום במיוחד לנוזלים וגמיש מאד. לכן מרבים לייצר ממנו פקקים לבקבוקי יין, שהאטימה שלהם חשובה מאד לשמירת טעמו ואיכותו של היין. השעם הוא גם עץ קל מאד, מה שמאפשר לייצר ממנו מצופים לדיג. גם בלוחות מודעות ותזכורות מרבים להשתמש בעץ שעם, כיוון שהוא אינו צפוף וקל לנעוץ בו נעצים.
הנה סרטון על ייצור השעם:
http://youtu.be/fY90yzeSfU8
כך מגדלי השעם בפורטוגל מסירים אותו מהעצים:
http://youtu.be/SHyNuOhScvI
וגידול שעם לייצור פקקים (בעברית):
https://youtu.be/obdg2q8s33E?t=1m04s
השעם (Cork) שאנו מכירים בלוחות תלייה ובפקקים של יין הוא למעשה קליפת הגנה שמייצר אלון השעם, עץ שגדל בעיקר בפורטוגל. הקליפה הצמחית נוצרת בעצים בוגרים, בני 20 שנה לפחות. אחת ל-10 שנים מתחדשת קליפת השעם ואז ניתן להסירה מהעץ ולנוח.
עץ השעם חי כ-150 שנים ובמהלך חייו הוא מייצר עד 15 שכבות שעם לקילוף.
השעם אטום במיוחד לנוזלים וגמיש מאד. לכן מרבים לייצר ממנו פקקים לבקבוקי יין, שהאטימה שלהם חשובה מאד לשמירת טעמו ואיכותו של היין. השעם הוא גם עץ קל מאד, מה שמאפשר לייצר ממנו מצופים לדיג. גם בלוחות מודעות ותזכורות מרבים להשתמש בעץ שעם, כיוון שהוא אינו צפוף וקל לנעוץ בו נעצים.
הנה סרטון על ייצור השעם:
http://youtu.be/fY90yzeSfU8
כך מגדלי השעם בפורטוגל מסירים אותו מהעצים:
http://youtu.be/SHyNuOhScvI
וגידול שעם לייצור פקקים (בעברית):
https://youtu.be/obdg2q8s33E?t=1m04s
מי גילה את כף התקווה הטובה?
הוא לא האמין שזה קורה לו. זה עתה גילה רב החובל והנווט המצטיין את המעבר הנחשק מהאוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס ההודי ובכך הגשים את חלומו של כל ספן אירופי, כשהצליח לפצח את סוד המעבר מהמערב למזרח דרך צידה הדרומי של יבשת אפריקה. אך דווקא עכשיו מסרבים הקצינים שלו להמשיך בהפלגה אל עבר הודו ומאלצים אותו לשוב הביתה...
זה היה הרגע הקשה בקריירה של מגלה הארצות הפורטוגלי ברתולומיאו דיאש (Bartolomeu Dias). הוא ירדוף אותו שנים רבות ודיאש ירגיש שהשיבה הביתה לפורטוגל גזלה ממנו את התהילה שכה הגיעה לו. כשהגיע ל"כף התקווה הטובה" הוא היה זה שפתח את השער הימי אל המזרח, אך לא זכה להיות זה שימצא בהמשכו את המסלול הימי הישיר אל הודו.
ואכן, דיאש היה הספן האירופי הראשון שהקיף את "כף התקווה הטובה" שבדרום אפריקה. זה קרה בשנת 1488 והוא כמעט וקיפד את חייו וחיי הצוות במבצע הזה, כשסערה קשה כמעט והטביעה את ספינות הקראוול שהנהיג במסע. מששככה הסערה הוא שט צפונה ולהפתעתו גילה מצפון לו את חופי אפריקה. כך הבין שהגיע לקצה הדרומי של היבשת, מטרת המסע.
אם ימשיך בהפלגה מזרחה, הוא ידע, ממתינה לו אסיה כולה והודו, ארץ התבלינים הכל כך מבוקשים באירופה. אבל אז בא המרד שבו אילץ אותו הצוות העייף והמפוחד, שחשש שזה עתה הגיע אל מעבר לסוף העולם, לשוב הביתה לפורטוגל.
דיאש חזר וזכה אמנם לכבוד, אך לא לתהילה. כשנכנסו ספינותיו של דיאש לנמל ליסבון עמד על הרציף כריסטופר קולומבוס. האחרון בדיוק הגיע לפורטוגל כדי לשכנע את המלך לממן מסע מערבה אל הודו. אך המלך הפורטוגלי סרב, לאחר שמצא דיאש את המעבר המזרחי אל הודו. בכך אילץ את קולומבוס לפנות אל מלך ספרד.
דיאש ניסה לתכנן את המסע הבא אל הודו. אך המלך הפוטוגלי שהתחלף, העדיף לשלוח למסע הזה את וסקו דה גמה, מי שאכן ימצא את הדרך הימית להודו ויזכה בתהילה. דיאש המשיך לשוט בימים, אך יוקרתו נפגעה ו-12 שנים לאחר הגילוי ההיסטורי שלו, הוא טבע ליד ברזיל, בספינה שבה היה קפטן מישנה.
כיום מוצב בכף התקווה הטובה מגדלור הנושא את שמו.
הנה סיפור תגליתו הגדולה של דיאש:
http://youtu.be/2t81wR8vOi4
סיפורו חייו של ברתולומיאו דיאש בקצרה:
http://youtu.be/--lNkdr0s2M
סיפור מסעו לגילוי כף התקווה הטובה:
http://youtu.be/RDUY561LUH4
ומסלול מסעו המפורסם לכף התקווה הטובה:
http://youtu.be/bbtlIIlBbTw
הוא לא האמין שזה קורה לו. זה עתה גילה רב החובל והנווט המצטיין את המעבר הנחשק מהאוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס ההודי ובכך הגשים את חלומו של כל ספן אירופי, כשהצליח לפצח את סוד המעבר מהמערב למזרח דרך צידה הדרומי של יבשת אפריקה. אך דווקא עכשיו מסרבים הקצינים שלו להמשיך בהפלגה אל עבר הודו ומאלצים אותו לשוב הביתה...
זה היה הרגע הקשה בקריירה של מגלה הארצות הפורטוגלי ברתולומיאו דיאש (Bartolomeu Dias). הוא ירדוף אותו שנים רבות ודיאש ירגיש שהשיבה הביתה לפורטוגל גזלה ממנו את התהילה שכה הגיעה לו. כשהגיע ל"כף התקווה הטובה" הוא היה זה שפתח את השער הימי אל המזרח, אך לא זכה להיות זה שימצא בהמשכו את המסלול הימי הישיר אל הודו.
ואכן, דיאש היה הספן האירופי הראשון שהקיף את "כף התקווה הטובה" שבדרום אפריקה. זה קרה בשנת 1488 והוא כמעט וקיפד את חייו וחיי הצוות במבצע הזה, כשסערה קשה כמעט והטביעה את ספינות הקראוול שהנהיג במסע. מששככה הסערה הוא שט צפונה ולהפתעתו גילה מצפון לו את חופי אפריקה. כך הבין שהגיע לקצה הדרומי של היבשת, מטרת המסע.
אם ימשיך בהפלגה מזרחה, הוא ידע, ממתינה לו אסיה כולה והודו, ארץ התבלינים הכל כך מבוקשים באירופה. אבל אז בא המרד שבו אילץ אותו הצוות העייף והמפוחד, שחשש שזה עתה הגיע אל מעבר לסוף העולם, לשוב הביתה לפורטוגל.
דיאש חזר וזכה אמנם לכבוד, אך לא לתהילה. כשנכנסו ספינותיו של דיאש לנמל ליסבון עמד על הרציף כריסטופר קולומבוס. האחרון בדיוק הגיע לפורטוגל כדי לשכנע את המלך לממן מסע מערבה אל הודו. אך המלך הפורטוגלי סרב, לאחר שמצא דיאש את המעבר המזרחי אל הודו. בכך אילץ את קולומבוס לפנות אל מלך ספרד.
דיאש ניסה לתכנן את המסע הבא אל הודו. אך המלך הפוטוגלי שהתחלף, העדיף לשלוח למסע הזה את וסקו דה גמה, מי שאכן ימצא את הדרך הימית להודו ויזכה בתהילה. דיאש המשיך לשוט בימים, אך יוקרתו נפגעה ו-12 שנים לאחר הגילוי ההיסטורי שלו, הוא טבע ליד ברזיל, בספינה שבה היה קפטן מישנה.
כיום מוצב בכף התקווה הטובה מגדלור הנושא את שמו.
הנה סיפור תגליתו הגדולה של דיאש:
http://youtu.be/2t81wR8vOi4
סיפורו חייו של ברתולומיאו דיאש בקצרה:
http://youtu.be/--lNkdr0s2M
סיפור מסעו לגילוי כף התקווה הטובה:
http://youtu.be/RDUY561LUH4
ומסלול מסעו המפורסם לכף התקווה הטובה:
http://youtu.be/bbtlIIlBbTw
