שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו ספורט החרבות והסיף?
סיף או סיוף הם שמות של ענף ספורט שנולד מתוך טכניקות קרב בחרבות. הסיוף הוא קרב חרבות בין שני ספורטאים. משתמשים בו בחרב ספורטיבית, שבו הודפים היריבים אחד את חרבו של השני בחרבם שלהם. מטרת הסייף בקרב היא לצבור מספר רב של פגיעות ביריבו ומי שצובר מספר מסוים הוא המנצח.
סיוף עם מקלות התקיים במזרח אסיה, ביפאן ובאפריקה. באירופה הקדומה היו בתי ספר לסיוף והלוחמים התאמנו רבות בחרבות ובסיף. כבר באימפריה הרומית הפך הסיף למעין ספורט, כשרבים נהגו לצפות בקרבות סיוף ולהכתיר את המנצחים. מאז חידוש המשחקים האולימפיים המודרניים, מאז סוף המאה ה-19, הסיף הוא ספורט קבוע באולימפיאדה. זאת על אף שבאולימפיאדה העתיקה ביוון לא היה הסיף אחד הענפים הספורטיביים שבהם התחרו,
הנה ספורט הסיף (עברית):
https://youtu.be/Uxug7njf03Y
עוד על ספורט הסיף וקצת על חוג סיף לילדים (עברית):
http://youtu.be/BHxdXv44P1w
קטעים מאליפות העולם בסיף:
http://youtu.be/ke5NxLqdJjE
וסרטון שמציג סיף בהילוך איטי ומצליח להראות בצורה יפה את התנועות שלרוב הן מהירות ביותר:
http://youtu.be/Z86tpjRaiK8
מהי החרב ולאיפה היא נעלמה?
החרב (Sword) היא אחד מכלי הנשק העתיקים ביותר. האדם השתמש בה כבר בתקופת הברונזה, התקופה בה היא נולדה.
החרב היא כלי נשק קר, ללא חומר נפץ, שנועד לדקירה ולשיסוף היריב. באופן מפתיע, טכניקת הסיף ושיטות הלחימה הנפוצות בחרב די דומות בין תרבויות שונות בעולם.
גם המבנה שלה דומה למדי בין התרבויות השונות. החלק העיקרי בה הוא הלהב הארוך, העשוי מתכת. לפחות אחד מצדדיו יהיה חד ומשויף ולעיתים קרובות קצהו יהיה מחודד לשם דקירה.
את ידית החרב יוצרים בעולם מסוגי חומרים שונים. הכי נפוצות הן ידיות חרב שעשויות עץ המצופה בעור בעלי חיים. אך יש שהן מצופות בד עבה, עורות דגים, לעתים כרוכים מסביב לעץ שרוכים, חוטים או סבכות עשויות מתכת.
את החרב נושאים בדרך כלל בנרתיק הנקרא "נדן". הוא נועד למנוע מהחרב לפגוע במי שנושא אותה ובו בזמן מגן על הלהב של החרב מפגעי טבע, כמו לחות ואבק.
עד כדי כך החרב הייתה משמעותית במלחמות העבר עד שעל לוחם תמידי, אדם שלא מפסיק להילחם, אמרו עליו שהוא "חי על חרבו".
לחרב היו גם תפקידים טקסיים או סמליים שונים. את האבירים נהג המלך להכתיר בטפיחה בחרבו על כתפיו.
יותר מזה - חרבות של מלכים, אצילים וגיבורים, נהגו לקשט בעיטורים ייחודיים ולייצר ממתכות יקרות מאוד ובהשקעה רבה של עבודה. חרבות גם קיבלו לא פעם שמות, כמו חרבו האגדית של המלך ארתור, שנקראה "אקסקליבר".
הנה התפתחות החרבות מ-2500 לפני הספירה ועד ימינו:
https://youtu.be/c94vhjGsC8M
לוחמי חרבות באוקראינה של ימינו:
https://youtu.be/RO0NZlyLNpg
קרב חרבות בסגנון האבירים באירופה:
https://youtu.be/xIq4rWJE1GU
קרב חרבות - האם כך נולד ספורט הסיף:
https://youtu.be/JOBTFfHJjV8?t=38s
החרב מככבת היום בעיקר בסרטי קולנוע:
https://youtu.be/i8k-bZUD8QA
המלך ארתור ידוע כמי שהצליח לשלוף את החרב מהסלע:
https://youtu.be/jJScLCVlVmU
בשביל גיקים של Star wars יש חרבות אור (עברית):
https://youtu.be/Xl0aWOi6Eu8
כממצאים ארכאולוגיים:
https://youtu.be/3dqTtadnK54
וסרטון הסבר על הבדלים בין חרבות (עברית):
https://youtu.be/KsbHQMohz1w?long=yes
מהי ההיסטוריה של החרבות?
החרב (Sword) נולדה ככל הנראה בתקופת הברונזה, כשלראשונה פיתח המין האנושי טכנולוגיה ליצירה של להבים חדים, שניתן היה ליצור בכל אורך - מפגיונות קצרים ועד חרבות ארוכות.
ואכן, החרבות הראשונות התאפיינו בלהב קשה אך שביר. יצרו אותן מברונזה או נחושת. הן נוצרו ביציקת נחושת נוזלית אל תוך תבנית, לאחר מכן קירור, ליטוש וחידוד באמצעות פתירות ואבני ליטוש.
אבל לכלי נשק חשוב הפכו החרבות רק כשהאדם למד לעבד את מתכת הברזל. הנפחים של התקופה למדו אז שעל ידי הוספה של מעט פחמן, דרך הפחם שכולל אותו, מייצרים את סגסוגת הפלדה, החזקה ויעילה הרבה יותר.
בעת העתיקה הרבו חיילי הליגיון הרומי להשתמש בחרבות קצרות וקלות שנועדו בדרך כלל לדקירה ומעת לעת גם לשיסוף האויב. המפורסמת שבהן הייתה החרב התקנית של החייל הרומי, זו שנקראה גלאדיוס.
כשהצבא הרומי הלך והתדרדר ועימו גם המשמעת של הלוחמים, החליפה חרב אחרת את הגלאדיוס הרומית. זו הייתה הספאתה - החרב הארוכה יותר בה השתמשו אויבי האימפריה הרומית - הברברים של אותם ימים. גם אחרי נפילת האימפריה הרומית המשיכו להשתמש בחרבות, אך פחות טובות ומושקעות.
תקופת השיא של החרבות הייתה בימי הביניים, בעיקר באירופה, יפן והמזרח התיכון. נפחים וחרשי חרבות היו אז בשיאם והם ייצרו חרבות באיכות מעולה, בעיקר בדמשק, ספרד ויפן. הסוד תייצור של פלדת דמשק באותם ימים נשכח מזמן ולא ידוע כיום, אבל ההיסטוריה מראה שחרבות מפלדה בטכניקה זו היו מהטובות ביותר בהיסטוריה.
צריך לזכור שהחרב הייתה אז כלי נשק מאוד יקר. הכנה של חרב איכותית לקחה חודשים ולא פעם גם יותר משנה שלמה. בתנאים כאלו ברור שמעט מאוד אנשים יכולים היו להרשות לעצמם לרכוש חרב משלהם. בניגוד לכלי נשק אחרים, כמו פטיש, גרזן, קשתות וחניתות, בחרב השתמשו באותם ימים רק למלחמה. רק אצילים, אבירים (ביפן סמוראים) ובני המעמד הגבוה יכולים היו אז להרשות לעצמם חרב משלהם.
החרבות אז היו מגוונות, הן בגודלן והן בעיצוב שלהן. היו בהן חרבות רחבות לשימוש צבאי, חרבות כבדות באורך של יותר ממטר וחצי וכלה בחרבות קלות ודקות, דוגמת החרב הקטנה שנועדה בעיקר לסיף ולשימוש אזרחי. באירופה של אותם ימים כבר היו בתי ספר לסיוף והלוחמים התאמנו רבות בסיף עם חרבות.
חרבות הוויקינגים, מי שיהיו לכוח משמעותי בהמשך ימי הביניים, לא היו מאוזנות והיו בדרך כלל כבדות. רבים מהוויקינגים נשאו גם ספק חרב קצרה וספק פגיון ארוך, שנקרא סיקס (seax). היא שימשה לצד החרבות הגדולות, החניתות וגרזני המלחמה.
לא רק באירופה של ימי הביניים והרנסאנס החרב שימשה כסמל מעמד, אלא גם ביפן הפאודלית. מצב זה נמשך עד המאה ה-19, בה נכנס הנשק החם, שהתבסס על אבק שרפה. בבת אחת איבדה החרב את מקומה בשדה הקרב, לטובת הרובים והתותחים.
מכאן הלך השימוש בחרבות ודעך והשימוש העיקרי בחרבות עבר להיות למטרות טקסיות והחרב הפכה די מהר לפריט אספנים.
אך חרבות שימשו גם לספורט הסיף. מאז סוף המאה ה-19, עם חידוש המשחקים האולימפיים המודרניים, הפך הסיף לספורט קבוע באולימפיאדה. זאת על אף שבאולימפיאדה העתיקה ביוון הוא לא היה אחד מהענפים הספורטיביים שבהם התחרו.
מבחינה צבאית, מי שעוד השתמשו בחרבות אל תוך המאה העשרים, היו הקצינים בצבא היפני. עד תום מלחמת העולם השנייה הם המשיכו לשאת את חרב הקטאנה המסורתית, לקרב פנים אל פנים ולמטרות טקסיות.
הנה תולדות החרבות:
https://youtu.be/c94vhjGsC8M
חרבות הוויקינגים:
https://youtu.be/GQY4hOc9LrU
חרבות מימי הביניים:
https://youtu.be/VVt7rW6WWPU
חרב מפלדת דמשק:
https://youtu.be/Ms4qKcImpWY
נפח שמייצר חרבות בסגנון ימי הביניים:
https://youtu.be/myCbp5laxyE
קטעים מאליפות העולם בסיף:
http://youtu.be/ke5NxLqdJjE
ומדוע לקצינים נאצים רבים היו צלקות על הפנים?
https://youtu.be/komTvl6-XtI
למה אנשים נלחמו פעם בדו-קרב חרבות?
כשנולדו האקדחים והרובים שינה דו קרב החרבות פנים. אם עד המצאת הנשק החם הוא היה חלק מהלוחמה בשדה הקרב ובימי הביניים הפך גם בידור להמונים, בתור אחד מענפי הספורט בהם התחרו האבירים בטורנירים הספורטיביים שלהם, העולם של אבק שריפה ונשק חם, כבר לא היה בו הרבה טעם.
דו-קרב החרבות (Sword duel) נולד בשדה הקרב עם המצאת החרב. הוא התפתח בטורנירי ימי הביניים, בתור אחד הענפים בהם הפגינו האבירים את יכולות הלחימה שלהם בדרך ספורטיבית, המשיך כדרך מדממת ליישב סכסוכים והסתיים נכון להיום בספורט הסיף האולימפי.
עם השנים הפך דו קרב החרבות לדרך בה יישבו האצילים באירופה סכסוכים אישיים ביניהם. היו שהחזירו את כבודם בחרב, כנגד מישהו שפגע בהם, השמיץ או העליב בפומבי וכדומה.
כי הדו קרב הציע דרך מכובדת ובאופן מוזר גם חצי חוקי, באמצעותה יכול היה אדם שכבודו נרמס ונפגע להחזיר לעצמו את הכבוד.
היו גם דו-קרבות רומנטיים. שני גברים שהתאהבו באישה באותה תקופה נהגו ליישב ביניהם את המאבק על ליבה בדו קרב חרבות. החרב, בתור הנשק העיקרי בדו-קרב, הייתה למעשה השופט שקבע מי יזכה במאבק על ליבה של הגברת.
זה התנהל כך: כששני בחורים בעלי מעמד גבוה התאהבו וחיזרו אחרי אותה נערה, הם נהגו לקבוע ביניהם את המועד לדו-קרב, בדרך כלל עם עלות השחר.
את הצעירה, מיותר לומר, איש לא מיהר לשאול.
ואכן, כשהשמש עלתה היו נפגשים שני בני האצולה לדו קרב. בסרטים זה מתרחש כמעט תמיד ביער כלשהו, אבל הסיבה היא לא רומנטית אלא במטרה לעשות את העניין הרחק מאוכפי החוק ומהשוטרים ולנהל דו קרב בחרבותיהם, עד מוות.
בסופו של הקרב, משהתגלה המנצח, הוא זה שזכה בנערה. המחזר המובס, לעתים חי ולצערו גם לא פעם מת, יישאר בזכרונה של הצעירה רק בתור זיכרון של מישהו שחיזר אחריה פעם.
רק עם המצאת האקדחים בעלי בריח צור (Flintlock), הוחלפה החרב סופית באקדח. באקדחים מנהג הדו-קרב נמשך שנים רבות, אבל לרוב היה קצר כזמן של ירייה אחת.
כיום, דו קרב החרבות מתקיים רק בסרטים, כשהגיבור והנבל אוחזים בחרבות ונלחמים עד זוב דם. במציאות, החרב נתלתה כבר מזמן על הקיר והצעירה פשוט בוחרת: "שמעון, אותך אני רוצה!"
דו-קרב חרבות בימי הביניים:
https://youtu.be/8uJM5LXvkMM?t=14s
השורשים הוויקינגיים:
https://youtu.be/xFiIDl_mt2c
דו קרב רומנטי בסרטים - לא לילדים צעירים!!
https://youtu.be/JOBTFfHJjV8
דו קרב קולנועי, עם טוני קרטיס:
https://youtu.be/QY3PpSx31Uw
הדו קרב שהורישו הסמוראים לתרבות היפנית:
https://youtu.be/ICDUWdfcUDg
ודו קרב האקדחים שצולם בשנת 1896 ונצבע לאחרונה:
https://youtu.be/liJ3x6Hovnc
סיף
סיף או סיוף הם שמות של ענף ספורט שנולד מתוך טכניקות קרב בחרבות. הסיוף הוא קרב חרבות בין שני ספורטאים. משתמשים בו בחרב ספורטיבית, שבו הודפים היריבים אחד את חרבו של השני בחרבם שלהם. מטרת הסייף בקרב היא לצבור מספר רב של פגיעות ביריבו ומי שצובר מספר מסוים הוא המנצח.
סיוף עם מקלות התקיים במזרח אסיה, ביפאן ובאפריקה. באירופה הקדומה היו בתי ספר לסיוף והלוחמים התאמנו רבות בחרבות ובסיף. כבר באימפריה הרומית הפך הסיף למעין ספורט, כשרבים נהגו לצפות בקרבות סיוף ולהכתיר את המנצחים. מאז חידוש המשחקים האולימפיים המודרניים, מאז סוף המאה ה-19, הסיף הוא ספורט קבוע באולימפיאדה. זאת על אף שבאולימפיאדה העתיקה ביוון לא היה הסיף אחד הענפים הספורטיביים שבהם התחרו,
הנה ספורט הסיף (עברית):
https://youtu.be/Uxug7njf03Y
עוד על ספורט הסיף וקצת על חוג סיף לילדים (עברית):
http://youtu.be/BHxdXv44P1w
קטעים מאליפות העולם בסיף:
http://youtu.be/ke5NxLqdJjE
וסרטון שמציג סיף בהילוך איטי ומצליח להראות בצורה יפה את התנועות שלרוב הן מהירות ביותר:
http://youtu.be/Z86tpjRaiK8
החרב (Sword) היא אחד מכלי הנשק העתיקים ביותר. האדם השתמש בה כבר בתקופת הברונזה, התקופה בה היא נולדה.
החרב היא כלי נשק קר, ללא חומר נפץ, שנועד לדקירה ולשיסוף היריב. באופן מפתיע, טכניקת הסיף ושיטות הלחימה הנפוצות בחרב די דומות בין תרבויות שונות בעולם.
גם המבנה שלה דומה למדי בין התרבויות השונות. החלק העיקרי בה הוא הלהב הארוך, העשוי מתכת. לפחות אחד מצדדיו יהיה חד ומשויף ולעיתים קרובות קצהו יהיה מחודד לשם דקירה.
את ידית החרב יוצרים בעולם מסוגי חומרים שונים. הכי נפוצות הן ידיות חרב שעשויות עץ המצופה בעור בעלי חיים. אך יש שהן מצופות בד עבה, עורות דגים, לעתים כרוכים מסביב לעץ שרוכים, חוטים או סבכות עשויות מתכת.
את החרב נושאים בדרך כלל בנרתיק הנקרא "נדן". הוא נועד למנוע מהחרב לפגוע במי שנושא אותה ובו בזמן מגן על הלהב של החרב מפגעי טבע, כמו לחות ואבק.
עד כדי כך החרב הייתה משמעותית במלחמות העבר עד שעל לוחם תמידי, אדם שלא מפסיק להילחם, אמרו עליו שהוא "חי על חרבו".
לחרב היו גם תפקידים טקסיים או סמליים שונים. את האבירים נהג המלך להכתיר בטפיחה בחרבו על כתפיו.
יותר מזה - חרבות של מלכים, אצילים וגיבורים, נהגו לקשט בעיטורים ייחודיים ולייצר ממתכות יקרות מאוד ובהשקעה רבה של עבודה. חרבות גם קיבלו לא פעם שמות, כמו חרבו האגדית של המלך ארתור, שנקראה "אקסקליבר".
הנה התפתחות החרבות מ-2500 לפני הספירה ועד ימינו:
https://youtu.be/c94vhjGsC8M
לוחמי חרבות באוקראינה של ימינו:
https://youtu.be/RO0NZlyLNpg
קרב חרבות בסגנון האבירים באירופה:
https://youtu.be/xIq4rWJE1GU
קרב חרבות - האם כך נולד ספורט הסיף:
https://youtu.be/JOBTFfHJjV8?t=38s
החרב מככבת היום בעיקר בסרטי קולנוע:
https://youtu.be/i8k-bZUD8QA
המלך ארתור ידוע כמי שהצליח לשלוף את החרב מהסלע:
https://youtu.be/jJScLCVlVmU
בשביל גיקים של Star wars יש חרבות אור (עברית):
https://youtu.be/Xl0aWOi6Eu8
כממצאים ארכאולוגיים:
https://youtu.be/3dqTtadnK54
וסרטון הסבר על הבדלים בין חרבות (עברית):
https://youtu.be/KsbHQMohz1w?long=yes
החרב (Sword) נולדה ככל הנראה בתקופת הברונזה, כשלראשונה פיתח המין האנושי טכנולוגיה ליצירה של להבים חדים, שניתן היה ליצור בכל אורך - מפגיונות קצרים ועד חרבות ארוכות.
ואכן, החרבות הראשונות התאפיינו בלהב קשה אך שביר. יצרו אותן מברונזה או נחושת. הן נוצרו ביציקת נחושת נוזלית אל תוך תבנית, לאחר מכן קירור, ליטוש וחידוד באמצעות פתירות ואבני ליטוש.
אבל לכלי נשק חשוב הפכו החרבות רק כשהאדם למד לעבד את מתכת הברזל. הנפחים של התקופה למדו אז שעל ידי הוספה של מעט פחמן, דרך הפחם שכולל אותו, מייצרים את סגסוגת הפלדה, החזקה ויעילה הרבה יותר.
בעת העתיקה הרבו חיילי הליגיון הרומי להשתמש בחרבות קצרות וקלות שנועדו בדרך כלל לדקירה ומעת לעת גם לשיסוף האויב. המפורסמת שבהן הייתה החרב התקנית של החייל הרומי, זו שנקראה גלאדיוס.
כשהצבא הרומי הלך והתדרדר ועימו גם המשמעת של הלוחמים, החליפה חרב אחרת את הגלאדיוס הרומית. זו הייתה הספאתה - החרב הארוכה יותר בה השתמשו אויבי האימפריה הרומית - הברברים של אותם ימים. גם אחרי נפילת האימפריה הרומית המשיכו להשתמש בחרבות, אך פחות טובות ומושקעות.
תקופת השיא של החרבות הייתה בימי הביניים, בעיקר באירופה, יפן והמזרח התיכון. נפחים וחרשי חרבות היו אז בשיאם והם ייצרו חרבות באיכות מעולה, בעיקר בדמשק, ספרד ויפן. הסוד תייצור של פלדת דמשק באותם ימים נשכח מזמן ולא ידוע כיום, אבל ההיסטוריה מראה שחרבות מפלדה בטכניקה זו היו מהטובות ביותר בהיסטוריה.
צריך לזכור שהחרב הייתה אז כלי נשק מאוד יקר. הכנה של חרב איכותית לקחה חודשים ולא פעם גם יותר משנה שלמה. בתנאים כאלו ברור שמעט מאוד אנשים יכולים היו להרשות לעצמם לרכוש חרב משלהם. בניגוד לכלי נשק אחרים, כמו פטיש, גרזן, קשתות וחניתות, בחרב השתמשו באותם ימים רק למלחמה. רק אצילים, אבירים (ביפן סמוראים) ובני המעמד הגבוה יכולים היו אז להרשות לעצמם חרב משלהם.
החרבות אז היו מגוונות, הן בגודלן והן בעיצוב שלהן. היו בהן חרבות רחבות לשימוש צבאי, חרבות כבדות באורך של יותר ממטר וחצי וכלה בחרבות קלות ודקות, דוגמת החרב הקטנה שנועדה בעיקר לסיף ולשימוש אזרחי. באירופה של אותם ימים כבר היו בתי ספר לסיוף והלוחמים התאמנו רבות בסיף עם חרבות.
חרבות הוויקינגים, מי שיהיו לכוח משמעותי בהמשך ימי הביניים, לא היו מאוזנות והיו בדרך כלל כבדות. רבים מהוויקינגים נשאו גם ספק חרב קצרה וספק פגיון ארוך, שנקרא סיקס (seax). היא שימשה לצד החרבות הגדולות, החניתות וגרזני המלחמה.
לא רק באירופה של ימי הביניים והרנסאנס החרב שימשה כסמל מעמד, אלא גם ביפן הפאודלית. מצב זה נמשך עד המאה ה-19, בה נכנס הנשק החם, שהתבסס על אבק שרפה. בבת אחת איבדה החרב את מקומה בשדה הקרב, לטובת הרובים והתותחים.
מכאן הלך השימוש בחרבות ודעך והשימוש העיקרי בחרבות עבר להיות למטרות טקסיות והחרב הפכה די מהר לפריט אספנים.
אך חרבות שימשו גם לספורט הסיף. מאז סוף המאה ה-19, עם חידוש המשחקים האולימפיים המודרניים, הפך הסיף לספורט קבוע באולימפיאדה. זאת על אף שבאולימפיאדה העתיקה ביוון הוא לא היה אחד מהענפים הספורטיביים שבהם התחרו.
מבחינה צבאית, מי שעוד השתמשו בחרבות אל תוך המאה העשרים, היו הקצינים בצבא היפני. עד תום מלחמת העולם השנייה הם המשיכו לשאת את חרב הקטאנה המסורתית, לקרב פנים אל פנים ולמטרות טקסיות.
הנה תולדות החרבות:
https://youtu.be/c94vhjGsC8M
חרבות הוויקינגים:
https://youtu.be/GQY4hOc9LrU
חרבות מימי הביניים:
https://youtu.be/VVt7rW6WWPU
חרב מפלדת דמשק:
https://youtu.be/Ms4qKcImpWY
נפח שמייצר חרבות בסגנון ימי הביניים:
https://youtu.be/myCbp5laxyE
קטעים מאליפות העולם בסיף:
http://youtu.be/ke5NxLqdJjE
ומדוע לקצינים נאצים רבים היו צלקות על הפנים?
https://youtu.be/komTvl6-XtI
כשנולדו האקדחים והרובים שינה דו קרב החרבות פנים. אם עד המצאת הנשק החם הוא היה חלק מהלוחמה בשדה הקרב ובימי הביניים הפך גם בידור להמונים, בתור אחד מענפי הספורט בהם התחרו האבירים בטורנירים הספורטיביים שלהם, העולם של אבק שריפה ונשק חם, כבר לא היה בו הרבה טעם.
דו-קרב החרבות (Sword duel) נולד בשדה הקרב עם המצאת החרב. הוא התפתח בטורנירי ימי הביניים, בתור אחד הענפים בהם הפגינו האבירים את יכולות הלחימה שלהם בדרך ספורטיבית, המשיך כדרך מדממת ליישב סכסוכים והסתיים נכון להיום בספורט הסיף האולימפי.
עם השנים הפך דו קרב החרבות לדרך בה יישבו האצילים באירופה סכסוכים אישיים ביניהם. היו שהחזירו את כבודם בחרב, כנגד מישהו שפגע בהם, השמיץ או העליב בפומבי וכדומה.
כי הדו קרב הציע דרך מכובדת ובאופן מוזר גם חצי חוקי, באמצעותה יכול היה אדם שכבודו נרמס ונפגע להחזיר לעצמו את הכבוד.
היו גם דו-קרבות רומנטיים. שני גברים שהתאהבו באישה באותה תקופה נהגו ליישב ביניהם את המאבק על ליבה בדו קרב חרבות. החרב, בתור הנשק העיקרי בדו-קרב, הייתה למעשה השופט שקבע מי יזכה במאבק על ליבה של הגברת.
זה התנהל כך: כששני בחורים בעלי מעמד גבוה התאהבו וחיזרו אחרי אותה נערה, הם נהגו לקבוע ביניהם את המועד לדו-קרב, בדרך כלל עם עלות השחר.
את הצעירה, מיותר לומר, איש לא מיהר לשאול.
ואכן, כשהשמש עלתה היו נפגשים שני בני האצולה לדו קרב. בסרטים זה מתרחש כמעט תמיד ביער כלשהו, אבל הסיבה היא לא רומנטית אלא במטרה לעשות את העניין הרחק מאוכפי החוק ומהשוטרים ולנהל דו קרב בחרבותיהם, עד מוות.
בסופו של הקרב, משהתגלה המנצח, הוא זה שזכה בנערה. המחזר המובס, לעתים חי ולצערו גם לא פעם מת, יישאר בזכרונה של הצעירה רק בתור זיכרון של מישהו שחיזר אחריה פעם.
רק עם המצאת האקדחים בעלי בריח צור (Flintlock), הוחלפה החרב סופית באקדח. באקדחים מנהג הדו-קרב נמשך שנים רבות, אבל לרוב היה קצר כזמן של ירייה אחת.
כיום, דו קרב החרבות מתקיים רק בסרטים, כשהגיבור והנבל אוחזים בחרבות ונלחמים עד זוב דם. במציאות, החרב נתלתה כבר מזמן על הקיר והצעירה פשוט בוחרת: "שמעון, אותך אני רוצה!"
דו-קרב חרבות בימי הביניים:
https://youtu.be/8uJM5LXvkMM?t=14s
השורשים הוויקינגיים:
https://youtu.be/xFiIDl_mt2c
דו קרב רומנטי בסרטים - לא לילדים צעירים!!
https://youtu.be/JOBTFfHJjV8
דו קרב קולנועי, עם טוני קרטיס:
https://youtu.be/QY3PpSx31Uw
הדו קרב שהורישו הסמוראים לתרבות היפנית:
https://youtu.be/ICDUWdfcUDg
ודו קרב האקדחים שצולם בשנת 1896 ונצבע לאחרונה:
https://youtu.be/liJ3x6Hovnc
