נתן אלתרמן (1970-1910), משורר ומחזאי, הוא אחד מגדולי המשוררים העבריים, אם לא החשוב שבהם. המשורר נחשב למשורר החשוב בדורו, דור התקומה, דור מלחמת העצמאות ומדינת ישראל הצעירה. בעצם הוא היה נביא התחייה העברית.

בצעירותו נמנה אלתרמן על קבוצת משוררים צעירים שמרדה בממסד הספרותי הבוגר, בראשות המשורר חיים נחמן ביאליק. "כוכבים בחוץ", ספר שיריו הראשון, יצא כשהיה בן 28.

אלתרמן למד חקלאות בפריז והפך לאגרונום מוסמך. אך כצעיר מוכשר וקל כתיבה הוא היה המוביל של קבוצה שהפכה את השירה העברית לשיקית ופופולרית מאי-פעם.

במלחמת העצמאות הוא התגייס, אך יצחק שדה, שחשש לגורלו של משורר כה חשוב, הורה לשחררו. חשיבותו למורל הציבור היהודי ולוחמיו הייתה בעיניו משמעותית הרבה יותר מהנשק שאוחז אלתרמן בידיו.

ב-19 בדצמבר 1947 פרסם את השיר העברי הנודע "מגש הכסף", שפורסם במדורו "הטור השביעי" שבעיתון "דבר". הוא נחשב היום כשיר העברי החשוב ביותר של תקופת מלחמת העצמאות להקמת המדינה. אלתרמן התכתב בו עם מילותיו של חיים ויצמן, לימים נשיא המדינה הראשון, שבנאומו אמר את המשפט המכונן "שום מדינה אינה ניתנת על מגש של כסף..." - השיר הזה, שהיה עם הזמן למטבע לשון, היטיב לתאר את גבורת הלוחמים במלחמת העצמאות ותרומתה להקמת המדינה.

בהמשך חייו כתב אלתרמן פזמונים רבים ומצליחים. את חלק משיריו הגדולים, שלא נכתבו במקור לזמרה, הלחינו מוזיקאים רבים בישראל, כשהמובהק מביניהם היה יאיר רוזנבלום, שהלחין כמה מהיפים בשירי אלתרמן. כל אלה היו לחלק מהקנון של השירה והזמר העברי ומהמצליחים בשירי המשוררים העבריים שהולחנו והוקלטו כאן.

לאחר שהתווכח עם העורך שוקן, עזב אלתרמן את עיתון "הארץ" וקיבל טור שבועי בשם "הטור השביעי" בעיתון "דבר". בטור הוא פירסם במשך 24 שנים, שיר שבועי, במעין טור מחורז כמו שירה, בענייני היום האקטואליים. רבים מהטורים שפרסם נחשבים לשירה של ממש. עם השנים יצאו לאור גם ספרים שאיגדו את החשובים שבהם.

היו שהאשימו אותו כמשורר "מגויס", המשרת את השלטון ותומך בדעתו, אבל לא פעם ידע גם לפרסם שירים עם ביקורת וכשעשה זאת לא חסך בה. כמו מרבית הציבור, גם מנהיגי האומה אהבו והעריצו את דירתו, אבל הוא ידע לחרוז גם דברים חריפים.

אלתרמן מת צעיר, בגיל 59 וכתוצאה מסיבוך בהרדמה במהלך ניתוח. אבל בחייו, גם אם קצרים, הוא הספיק לכתוב כל כך הרבה וכל כך טוב שהמורשת הפואטית שלו היא מהעשירות שהותיר משורר ישראלי.

מבקרים שונים רואים בו את המשורר החשוב בשמי השירה העברית. דוגמה לכך הוא מבקר השירה מנחם בן, שכתב עליו: "בשנים המכריעות של צמיחת המדינה הוא היה המצפון המוסרי של האומה".

אלתרמן היה משורר תל אביבי בנשמתו, צנוע ולא חומרני, ידוע בנדיבותו, כותב רציני ושקדן אך גם בוהמיין נצחי. הוא אהב לשתות ולעשן מקטרת. עם חבריו המשוררים הוא נהג לשבת בקפה כסית ולבלות עם השחקנים והבוהמיינים האחרים.

במותו ביקש אלתרמן שלא להיקבר בחלקת הסופרים בבית העלמין טרומפלדור, אלא בבית העלמין קרית שאול, "כאחד העם".


משימה קטנה:
==========
סעו לתל אביב ומצאו את דירתו של אלתרמן ברחוב נורדאו 35 קומה ג'. עמדו מול הבניין והקריאו שיר שלו. נכון כיף?


האזינו לאחד משיריו הנהדרים של נתן אלתרמן שהלחין יאיר רוזנבלום (עברית):

http://youtu.be/Z9tJhHV3Pnw


שיר שנכתב כשירה לאשתו והולחן שנים אחר-כך בידי נחום היימן שגם שר (עברית):

https://youtu.be/bPL_Fw3npnI


תל אביב, כמו שאהב אותה אלתרמן, בשיר (עברית):

https://youtu.be/aD4OP9NaqBo


חנה'לה התבלבלה - שיר שאלתרמן כתב ללחן עממי (עברית):

https://youtu.be/Dsv6dNdctpk


שיר נסתר שלו בסרטון מפעם (עברית):

http://youtu.be/pQqw8js9RaI?t=15s


כאב חייו - על בתו המתה, המשוררת בזכות עצמה תרצה אתר (עברית):

https://youtu.be/palDdGlvcb4?long=yes


ורעייתו, השחקנית רחל מרקוס, שנותרה לבדה (עברית):

https://youtu.be/E0teibTyRW8?long=yes

מה בין החיילים הבריטים לפרח הכלנית?


הכלנית (Anemone), אותו פרח אדום ומרהיב שהוא הראשון לפרוח בחורף, בין דצמבר למרץ. שמו המלא כלנית מצוייה. מדובר ללא ספק בכוכב של החורף הישראלי.

הפרח הזה הוא גם פרח שחי ונע, ממש מול עיני המתבונן. מדובר בפרח שאפשר לראות בשדה, כשהוא נוטה, ממש מתנועע, לכיוןן השמש. הוא גם נפתח ונסגר בשינויי מזג האוויר.

מי שרוצה להבדיל בינה לבין הנורית והפרג הדומים לה, יוכל לזהותה בעזרת הטבעת הלבנה שלה, המתרחבת לאחר ההאבקה.


#אבל מה הסיפור עם החיילים הבריטיים שנעלבו ממנה?
השיר "כלניות" הפך ללהיט המזוהה ביותר עם הזמרת שושנה דמארי ורבים מכירים אותו רק בביצועה. הוא נולד בשנת 1945, בתכנית השנייה של תיאטרון ה"לי-לה-לו", תיאטרון צעיר ובידורי שהוקם בידי האמרגן ואיש התאטרון משה ואלין, מי שרצה לשלב בידור ושירים קלילים ברוח שטות, מוסיקה ואווירה טובה.

ככל שהתקרב מועד הבכורה של המופע הרגיש ואלין שחסר בו שיר המרכזי, להיט שעליו יקום המופע ויביא את הקהל. הוא פנה אל נתן אלתרמן, משורר שכתב גם פזמונים מצוינים. אלתרמן נזכר שכתב פעם פזמון על הכלניות היפות והאדומות.

ואלין קיבל את הטקסט בשמחה. הוא כבר הבין משהו שיכול לצמוח מעניין כלשהו אבל לא גילה לאלתרמן. את ההלחנה הוא הטיל על פסנתרן צעיר וביישן, שהתפרנס בעיקר בתור פסנתרן ומנצח של תזמורת ריקודים ב"קפה נוגה" בתל אביב. קראו לו משה וילנסקי ומדי פעם הוא השלים הכנסה בהלחנת פזמונים.

שושנה דמארי משתתפת בתפקיד משני בהצגה. היא זמרת מתחילה, בת 20 וללא הצלחות מרשימות בעבר. היא לא ממש מתלהבת מהשיר ומוכנה לשיר אותו רק אחרי שוואלין פוקד עליה לעשות זאת.

מה שוואלין כבר ידע, אבל מסביבו אף אחד לא הבין, זה שהשיר מזמין שערוריה ופרסום חינמי...

באותה תקופה הגיעו להיות מוצבים בארץ-ישראל חיילי הדיוויזיה המוטסת השישית של הצבא הבריטי. מדובר על חיילי חטיבת הצנחנים הבריטיים, שנלחמו באומץ ובהצלחה בחיילי הצבא הנאצי ועכשיו הגיעו להילחם, או לפחות לשמור, מפני לוחמי המחתרות היהודיות.

כמו כל הצנחנים הבריטים, גם הם חבשו כומתות צנחנים אדומות. בשל צבע הכומתות שלהם, נהגו ילדי היישוב לכנות אותם בכינוי הלעגני "כלניות".

המילים הקלילות של אלתרמן והלחן הנהדר שהלחין משה וילנסקי, בהשראת שיר פולני מוכר, היו חלק מהצלחת ההצגה המסחררת. אבל השיר "כלניות" היה משהו אחר.

בחזרה הגנרלית נותר הקהל אדיש לשיר הזה. התחושה הייתה שהוא "לא מספק את הסחורה". הוא לא הלהיט שיביא קהל. אבל ברירה לא הייתה וכאמור, בהצגת הבכורה למחרת, דמארי הוכרחה לבצע אותו.

וכאן באה תפנית בעלילה. כשהביצוע בבכורה של "כלניות" הסתיים, התלהב הקהל באולם בצורה שאפילו ואלין, שועל הצגות ופופולריות מנוסה, לא צפה. קירות האולם רעדו מתרועות ומחיאות הכפיים הסוערות של הקהל. ארבע פעמים החזיר הקהל את שושנה דמארי ל"השתחווייה" ולא ויתר לה - עד שביצעה שוב את "כלניות".

בימים שאחרי, הפכה ההצגה ללהיט ענק, או "שלאגר" כמו שנהגו לומר אז. אבל במקביל קרה עוד משהו.

השיר החל להתנגן ברדיו. די מהר כולם שרו אותו והוא נישא בפי כל. אבל הוא החל לצאת משליטה וקיבל גם תפקיד של שיר מחאה נגד חיילי הצבא הבריטי. ילדי היישוב, בכל פעם שראו חייל בריטי עם כומתה אדומה, נהגו לשיר לו בלעג "כלניות אדמדמות אדמוניות ".

אחרי שקיבלו הסבר על פשר השירה של הילדים, נעלבו חיילי הדיוויזיה המוטסת השישית כל כך, עד שבאחת מהצגות המופע הם כיתרו את התיאטרון ונכנסו לאולם, כשהם חובשים כומתות אדומות כמובן, רק כדי להפסיקה בכוח.

ואלין נעצר והובל בתוך משוריין בריטי, כשהוא אזוק, היישר למעצר ברמלה. רק לאחר שחבר משפטן התערב ושחרר אותו, בוטל גם האיסור על השמעת "כלניות" והתיאטרון חזר להעלות את השלאגר שלו.

מאז, הפך "כלניות" לנכס צאן ברזל. הוא אחד השירים הלאומיים והמושמעים בימי העצמאות והזיכרון. הרומנטיקה השתלבה עם הקול האלמותי של דמארי ועם הסיפור של ימי המנדט הבריטי, שלפני קום המדינה.

כך שירים עושים היסטוריה. בקריצה ובאהבה ליופי ולמנגינה.


הנה הכלנית (עברית):

https://youtu.be/OVJcSZL-Vgs


היא ואחיותיה (עברית):

https://youtu.be/sI5Ffy6G-3g


"כלניות" של שושנה דמארי והחיילים הבריטיים הנעלבים (עברית):

https://youtu.be/3-ttXz_IbRo


וסיפורו של השלטון הבריטי בארץ ישראל (עברית):

https://youtu.be/JEtd0TJvPZc?long=yes