שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
האם גזים של כבשים ופרות פוגעים בכדור הארץ?
ישנם כמה גזי חממה שמחממים בהדרגה את כדור הארץ וגז המתאן הוא רק אחד מהגורמים להתחממות של כדור הארץ ולמשבר האקלים.
גז זה נוצר ברובו מריכוזי חיידקים בשדות אורז וביצות. מסתבר שפעילות חיידקים במעיים של עדרי הכבשים העצומים של ניו-זילנד ולמעשה בעולם כולו, מחמירים גם הם ובאופן דרמטי את הבעיה האקולוגית של הפגיעה באוזון.
הגזים שפולטים בעלי חיים מעלי גירה כאלה, כמו כבשים ופרות, בעיקר בנפיחות וגיהוקים, מכילים גם הם גז מתאן שפוגעים גם הוא בשכבת האוזון.
המתאן יוצר הרבה יותר נזק מהפחמן הדו חמצני. מדובר באחד הגורמים הקשים להתחממות כדור הארץ ואת הנזק של נפיחות העדרים בניו זילנד ואוסטרליה גילו רק אחרי שהמדענים מצאו שדווקא מעל ארצות אלה ייצר מעין חור באוזון.
הנה סרטון על גז המתאן שנוצר בחוות הבקר והנסיון לעצור את תרומתו להתחממות כדור הארץ:
http://youtu.be/V8QCDHAG9tk
וגורמים נוספים להתחממות הגלובלית (עברית):
http://youtu.be/DDJUYXN34gM
מי היה רולנד הפלצן?
רולנד הפלצן (Roland the Farter), קראתם נכון, הוא דמות היסטורית אמיתית לגמרי מימי הביניים. האיש היה ליצן חצר שכיכב במאה ה-12 בחצרו של המלך האנגלי הנרי השני.
למה פלצן אתם שואלים?
רולנד הפרטר, הידוע גם בשם Roland le Fartere באנגלית עתיקה, נהג להופיע במופעים משעשעים עבור המלך ומכובדי החצר בפליטת פלוצים ששיעשעו אותם מאוד.
הוא אף קיבל לשם כך תלבושת עור שהוכנה בשבילו, שחוברו אליה פעמונים. כדי להעצים את האפקט הקומי של הפלוצים המשעשעים שלו, הוא נהג ללבוש את החליפה המצלצלת בהופעותיו.
מי שהתפרסם בכישרונו הייחודי לפלוט גזים אמנותיים קיבל את התואר "פלטוליסט" או "פרטור" בצרפתית. פלצן, אבל מצטיין ובעל יכולות אמנותיות.
על עלילותיו הריחניות של רולנד למדו ההיסטוריונים דרך מסמכים שונים, כרוניקות וכתבי יד מתקופתו.
רולנד היה כל כך מוצלח בפלוצים שלו, עד שכפרס על ההופעה המפורסמת ביותר שלו, הוא קיבל מהמלך הנרי אחוזה במחוז סאפוק. היא עצמה הייתה ידועה במשך מאות שנים כ"אחוזת רולנד".
ההופעה שזיכתה אותו בפרס כה מכובד, שרק אצילים זכו לו באותה תקופה, התקיימה במהלך חגיגות חג המולד של 1178. הכרוניקן המלכותי רוג'ר מהובן דיווח שבמהלך המופע הוא ביצע, אל מול המלך וכל הקהל, תרגיל מופלא שהמציא ואותו כינה "קפיצה אחת, שריקה אחת ופלוץ לסיום" (בלטינית "Unum saltum et siffeltum et unum bumbulum").
התרגיל היה כל כך מצחיק שכל הנוכחים התפקעו מצחוק ואולי גם מהגזים... בעוד המלך מגזים (...) במתנה שלו לרולנד.
אגב, אם הכשרון המיוחד של רולנד נתפס בתקופתנו כגס מדי, שווה לדעת שגזים נחשבו בימי הביניים כבידור לכל דבר. לא פעם ליצנים נהגו לפלוט נפיחות, כמו שליצנים בימינו מגהקים לא פעם, או משהקים לצחוק הקהל. המקצועיים שביניהם הפליאו בשליטה שלהם על תנועת המעיים והגז שלהם.
תהילתו של רולנד כ"פלטוליסט", פלצן מקצועי, שרדה לאורך מאות שנים. עד ימינו הוא זכור כאחד מהליצנים המפורסמים של תקופת ימי הביניים ובעצם גם בהיסטוריה.
ואגב, העניין עם פלצנים וירטואוזים הוא עתיק מאוד. כבר במאה ה-4 לספירה כתב הפילוסוף והוגה הדעות המפורסם אוגיסטינוס הקדוש על אמן רחוב אנגלי בו נתקל. "האיש שולט שליטה מוחלטת על פעילות המעיים שלו, מוציא אוויר על פי רצונו הוראה ומייצר מעין זימרה באחוריו".
הנה קיצור תולדותיו של רולנד הפלצן:
https://youtu.be/-EHYolfmr88
ושיחה על האיש והאגדה:
https://youtu.be/-VifUx3hSUI
מהי נפיחה?
הנפיחה (Fart), שיש המכנים אותה במילה הגרמנית "פְלוֹץ" או במילה התנ"כית נאד, היא פליטה של גזים מפי הטבעת. הנפיחה היא תוצאה של פעולת מערכת העיכול, לרוב בשל אכילת מאכלים מסוימים או אכילה מהירה מדי.
מבחינת נימוס, נפיחה בציבור אינה מנומסת ונהוג לצאת לשירותים ולשחררה. מבחינה בריאותית, כליאת הגזים בבטן עלולה להכאיב והימנעות משחרור של הנפיחה, אינה מומלצת באופן קבוע. מחקרים מראים שהנפיחות טובות לבריאות.. אבל בבקשה, לא ליד החבר'ה!
הנה הסבר על מקורו של הגז היוצא מגופנו (מתורגם):
http://youtu.be/GTvnjaUU6Xk?t=6s
הצד הבריאותי של הנפיחות או הפלוצים שטובים לבריאות (עברית):
http://youtu.be/LObj7GTgwY8
יש אנשים שהגזים שלהם נובעים מתסמונת מעי רגיז - אל תקשו עליהם (עברית):
https://youtu.be/5JCI4XYowjw
ליצן שהחליט לצלם תגובות של אנשים:
http://youtu.be/996K9evzK10
פלוצים מוסיקליים בתחרות כשרונות טלוויזיונית:
https://youtu.be/XCJ1YgUCf0c
ובחיוך - סוגי נפיחות:
https://youtu.be/C8NU5nLxqBI
מה סודו של תבלין ההל?
מבין התבלינים שלנו, תבלין הֶל, הידוע גם כקרדמון (elettaria cardamomum), הוא אחד המעניינים בשימושים שעשו בו מימי קדם ועד היום ורבים מכנים אותו "מלך התבלינים".
תבלין ההל משמש לתיבול תה, קפה, תבשילים ומאפים. בזכות טעמו הארומטי והמורכב הוא נחשב ל"מלך התבלינים". התבלין הזה מככב במזרח התיכון, במיוחד כתוספת לקפה הערבי.
ההל הוא צמח תבלין ממשפחת הזנגביליים.הוא גדל בתרמילים ויש לו פריחה מרשימה. תרמילי ההל כוללים את הזרעים, שנמכרים שלמים או בתור הל טחון.
הצמח עצמו הוא צמח רב-שנתי, בעל פריחה מרשימה ועלים גדולים. החלק העיקרי שמשמש בו כתבלין הם הזרעים המיובשים או הקלויים שלו.
למעשה, קיימים בעולם 3 צמחי הל שונים: ההל הירוק, שגם מכונה "הל אמיתי", ההל השחור והל אפריקאי.
#במטבח
לרובנו ההל הכי מוכר כתבלין שמוסיפים לקפה. ואכן, הוא משתלב במנות מתוקות ומלוחות ובמשקאות - בדגש על קפה עם הל.
בעוד שתבלינים אחרים מוגבלים לא פעם לשימושים מסוימים, ההל מצוי בתערובות תבלינים רבות, כמו גאראם מסאלה ותערובת החוויאג' - תערובת התבלינים של התימנים.
בחודשי הסתיו של כל שנה, רוכשים מקדשים רבים בהודו מאות טונות של הל, לקראת חג האורות ההינדואי, הוא פסטיבל הדיוואלי. הסיבה הן עוגיות לאדו, שנהוג לחלק בהם למיליוני עולי הרגל. את העוגיות הללו מכינים מקמח חומוס, סירופ סוכר והמון הל - אחד התבלינים החשובים במטבח ההודי המסורתי.
#בריאות
כבר דורות שההל משמש ברפואה עממית בכל רחבי אסיה. במסורות העממיות ובעולם תרופות הסבתא מייחסים לו תכונות של חיטוי, מחטא, הרפיית שרירים וייבוש ליחה. הוא גם מאלחש, מכייח, מעורר תיאבון, נוגד עוויתות, מעורר את המערכת החיסונית, מקדם וסת נשית ועוד.
ברפואת צמחי המרפא העכשווית ההל בולט בעיקר כטוב להקטנת נפיחות (גזים, פלוצים). הוא מצוין למצבי עיכול לא תקינים ולסיוע לעיכול בכלל. בנוסף לשיפור העיכול מיוחסים להל עוד יתרונות בריאותיים, כמו איזון הסוכר בדם והפגת ריח רע מהפה.
בניגוד לצמחים כמו אניס שמתמקד בפעילות אנטי-מיקרוביאלית, הוא מפחית חומציות ונוגד כיבים.
כמו כן, ההל משמש לדחייה של נמלים.
#תולדותיו
נראה שמקורו של ההל הוא בדרום הודו ובסרי לנקה, אך גידלו אותו גם בדרום מזרח אסיה ובגואטמלה. כבר בימי קדם, ההל היה תבלין "עובר לסוחר" שנסחר על ידי הנבטים. המצרים הקדמונים אף כינו אותו "מלך התבלינים".
היוונים עיסו ובישמו את עצמם בשמן ההל והורישו גם לרומאים את השימוש בו. הרומאים העריכו את סגולותיו וייבאו כמויות אדירות של הל מהודו כבר במאה ה-1 לספירה ואפיקיוס המליץ על חליטות הל כתרופה למפריזים באכילה.
ביוון העתיקה הוא מוזכר כבר במאה ה-4 לספירה, כשהגיע אליה. בצפון אפריקה הוא תפס מקום חשוב בתערובת התבלינים המפורסמת "ראס אל חנות". שם גם שילבו השבטים הערבים את ההל עם הקפה שהגיע אז לאזור. הם נהגו להוסיף לפינג'אן תרמיל אחד או שניים של הל לספל הקפה המתוק. הצגת תרמילי ההל לעיני האורחים נחשבה אז לאות כבוד והערכה ודורות רבים נשמרת המסורת הזו.
בנוסף לשימושו כתבלין, ההל שימש גם כצמח מרפא. בתימן הוא שימש כתבלין לקפה ולבשר וכמרכיב חשוב בתבלין החוואיג' ולטיפול בגיהוק, בגזים ובדימום מהרחם.
בצרפת של ימי הביניים נהגו לתת לחיילים פצועים ומוחלשים יין בשם "היפוקראס". היה זה יין עם הל לתיבול והוא נקרא כך על שם היפוקראטס היווני, הרופא הראשון ושימש לחיזוק והחלמה.
הנה תבלין ההל:
https://youtu.be/C_eDHTdxgYE
כך מגדלים הל מזרעים רגילים (ללא מילים):
https://youtu.be/dkxwxCdnmv0
על היופי והעוצמה של ההל הטבעי, בגבעות ההל, של קראלה, דרום הודו:
https://youtu.be/GelSQU-RAuI
ומעט על תעשיית התבלינים של המזרח התיכון:
https://youtu.be/66qgh5u-yDg?t=9m22s
נפיחות
ישנם כמה גזי חממה שמחממים בהדרגה את כדור הארץ וגז המתאן הוא רק אחד מהגורמים להתחממות של כדור הארץ ולמשבר האקלים.
גז זה נוצר ברובו מריכוזי חיידקים בשדות אורז וביצות. מסתבר שפעילות חיידקים במעיים של עדרי הכבשים העצומים של ניו-זילנד ולמעשה בעולם כולו, מחמירים גם הם ובאופן דרמטי את הבעיה האקולוגית של הפגיעה באוזון.
הגזים שפולטים בעלי חיים מעלי גירה כאלה, כמו כבשים ופרות, בעיקר בנפיחות וגיהוקים, מכילים גם הם גז מתאן שפוגעים גם הוא בשכבת האוזון.
המתאן יוצר הרבה יותר נזק מהפחמן הדו חמצני. מדובר באחד הגורמים הקשים להתחממות כדור הארץ ואת הנזק של נפיחות העדרים בניו זילנד ואוסטרליה גילו רק אחרי שהמדענים מצאו שדווקא מעל ארצות אלה ייצר מעין חור באוזון.
הנה סרטון על גז המתאן שנוצר בחוות הבקר והנסיון לעצור את תרומתו להתחממות כדור הארץ:
http://youtu.be/V8QCDHAG9tk
וגורמים נוספים להתחממות הגלובלית (עברית):
http://youtu.be/DDJUYXN34gM
רולנד הפלצן (Roland the Farter), קראתם נכון, הוא דמות היסטורית אמיתית לגמרי מימי הביניים. האיש היה ליצן חצר שכיכב במאה ה-12 בחצרו של המלך האנגלי הנרי השני.
למה פלצן אתם שואלים?
רולנד הפרטר, הידוע גם בשם Roland le Fartere באנגלית עתיקה, נהג להופיע במופעים משעשעים עבור המלך ומכובדי החצר בפליטת פלוצים ששיעשעו אותם מאוד.
הוא אף קיבל לשם כך תלבושת עור שהוכנה בשבילו, שחוברו אליה פעמונים. כדי להעצים את האפקט הקומי של הפלוצים המשעשעים שלו, הוא נהג ללבוש את החליפה המצלצלת בהופעותיו.
מי שהתפרסם בכישרונו הייחודי לפלוט גזים אמנותיים קיבל את התואר "פלטוליסט" או "פרטור" בצרפתית. פלצן, אבל מצטיין ובעל יכולות אמנותיות.
על עלילותיו הריחניות של רולנד למדו ההיסטוריונים דרך מסמכים שונים, כרוניקות וכתבי יד מתקופתו.
רולנד היה כל כך מוצלח בפלוצים שלו, עד שכפרס על ההופעה המפורסמת ביותר שלו, הוא קיבל מהמלך הנרי אחוזה במחוז סאפוק. היא עצמה הייתה ידועה במשך מאות שנים כ"אחוזת רולנד".
ההופעה שזיכתה אותו בפרס כה מכובד, שרק אצילים זכו לו באותה תקופה, התקיימה במהלך חגיגות חג המולד של 1178. הכרוניקן המלכותי רוג'ר מהובן דיווח שבמהלך המופע הוא ביצע, אל מול המלך וכל הקהל, תרגיל מופלא שהמציא ואותו כינה "קפיצה אחת, שריקה אחת ופלוץ לסיום" (בלטינית "Unum saltum et siffeltum et unum bumbulum").
התרגיל היה כל כך מצחיק שכל הנוכחים התפקעו מצחוק ואולי גם מהגזים... בעוד המלך מגזים (...) במתנה שלו לרולנד.
אגב, אם הכשרון המיוחד של רולנד נתפס בתקופתנו כגס מדי, שווה לדעת שגזים נחשבו בימי הביניים כבידור לכל דבר. לא פעם ליצנים נהגו לפלוט נפיחות, כמו שליצנים בימינו מגהקים לא פעם, או משהקים לצחוק הקהל. המקצועיים שביניהם הפליאו בשליטה שלהם על תנועת המעיים והגז שלהם.
תהילתו של רולנד כ"פלטוליסט", פלצן מקצועי, שרדה לאורך מאות שנים. עד ימינו הוא זכור כאחד מהליצנים המפורסמים של תקופת ימי הביניים ובעצם גם בהיסטוריה.
ואגב, העניין עם פלצנים וירטואוזים הוא עתיק מאוד. כבר במאה ה-4 לספירה כתב הפילוסוף והוגה הדעות המפורסם אוגיסטינוס הקדוש על אמן רחוב אנגלי בו נתקל. "האיש שולט שליטה מוחלטת על פעילות המעיים שלו, מוציא אוויר על פי רצונו הוראה ומייצר מעין זימרה באחוריו".
הנה קיצור תולדותיו של רולנד הפלצן:
https://youtu.be/-EHYolfmr88
ושיחה על האיש והאגדה:
https://youtu.be/-VifUx3hSUI
הנפיחה (Fart), שיש המכנים אותה במילה הגרמנית "פְלוֹץ" או במילה התנ"כית נאד, היא פליטה של גזים מפי הטבעת. הנפיחה היא תוצאה של פעולת מערכת העיכול, לרוב בשל אכילת מאכלים מסוימים או אכילה מהירה מדי.
מבחינת נימוס, נפיחה בציבור אינה מנומסת ונהוג לצאת לשירותים ולשחררה. מבחינה בריאותית, כליאת הגזים בבטן עלולה להכאיב והימנעות משחרור של הנפיחה, אינה מומלצת באופן קבוע. מחקרים מראים שהנפיחות טובות לבריאות.. אבל בבקשה, לא ליד החבר'ה!
הנה הסבר על מקורו של הגז היוצא מגופנו (מתורגם):
http://youtu.be/GTvnjaUU6Xk?t=6s
הצד הבריאותי של הנפיחות או הפלוצים שטובים לבריאות (עברית):
http://youtu.be/LObj7GTgwY8
יש אנשים שהגזים שלהם נובעים מתסמונת מעי רגיז - אל תקשו עליהם (עברית):
https://youtu.be/5JCI4XYowjw
ליצן שהחליט לצלם תגובות של אנשים:
http://youtu.be/996K9evzK10
פלוצים מוסיקליים בתחרות כשרונות טלוויזיונית:
https://youtu.be/XCJ1YgUCf0c
ובחיוך - סוגי נפיחות:
https://youtu.be/C8NU5nLxqBI
מבין התבלינים שלנו, תבלין הֶל, הידוע גם כקרדמון (elettaria cardamomum), הוא אחד המעניינים בשימושים שעשו בו מימי קדם ועד היום ורבים מכנים אותו "מלך התבלינים".
תבלין ההל משמש לתיבול תה, קפה, תבשילים ומאפים. בזכות טעמו הארומטי והמורכב הוא נחשב ל"מלך התבלינים". התבלין הזה מככב במזרח התיכון, במיוחד כתוספת לקפה הערבי.
ההל הוא צמח תבלין ממשפחת הזנגביליים.הוא גדל בתרמילים ויש לו פריחה מרשימה. תרמילי ההל כוללים את הזרעים, שנמכרים שלמים או בתור הל טחון.
הצמח עצמו הוא צמח רב-שנתי, בעל פריחה מרשימה ועלים גדולים. החלק העיקרי שמשמש בו כתבלין הם הזרעים המיובשים או הקלויים שלו.
למעשה, קיימים בעולם 3 צמחי הל שונים: ההל הירוק, שגם מכונה "הל אמיתי", ההל השחור והל אפריקאי.
#במטבח
לרובנו ההל הכי מוכר כתבלין שמוסיפים לקפה. ואכן, הוא משתלב במנות מתוקות ומלוחות ובמשקאות - בדגש על קפה עם הל.
בעוד שתבלינים אחרים מוגבלים לא פעם לשימושים מסוימים, ההל מצוי בתערובות תבלינים רבות, כמו גאראם מסאלה ותערובת החוויאג' - תערובת התבלינים של התימנים.
בחודשי הסתיו של כל שנה, רוכשים מקדשים רבים בהודו מאות טונות של הל, לקראת חג האורות ההינדואי, הוא פסטיבל הדיוואלי. הסיבה הן עוגיות לאדו, שנהוג לחלק בהם למיליוני עולי הרגל. את העוגיות הללו מכינים מקמח חומוס, סירופ סוכר והמון הל - אחד התבלינים החשובים במטבח ההודי המסורתי.
#בריאות
כבר דורות שההל משמש ברפואה עממית בכל רחבי אסיה. במסורות העממיות ובעולם תרופות הסבתא מייחסים לו תכונות של חיטוי, מחטא, הרפיית שרירים וייבוש ליחה. הוא גם מאלחש, מכייח, מעורר תיאבון, נוגד עוויתות, מעורר את המערכת החיסונית, מקדם וסת נשית ועוד.
ברפואת צמחי המרפא העכשווית ההל בולט בעיקר כטוב להקטנת נפיחות (גזים, פלוצים). הוא מצוין למצבי עיכול לא תקינים ולסיוע לעיכול בכלל. בנוסף לשיפור העיכול מיוחסים להל עוד יתרונות בריאותיים, כמו איזון הסוכר בדם והפגת ריח רע מהפה.
בניגוד לצמחים כמו אניס שמתמקד בפעילות אנטי-מיקרוביאלית, הוא מפחית חומציות ונוגד כיבים.
כמו כן, ההל משמש לדחייה של נמלים.
#תולדותיו
נראה שמקורו של ההל הוא בדרום הודו ובסרי לנקה, אך גידלו אותו גם בדרום מזרח אסיה ובגואטמלה. כבר בימי קדם, ההל היה תבלין "עובר לסוחר" שנסחר על ידי הנבטים. המצרים הקדמונים אף כינו אותו "מלך התבלינים".
היוונים עיסו ובישמו את עצמם בשמן ההל והורישו גם לרומאים את השימוש בו. הרומאים העריכו את סגולותיו וייבאו כמויות אדירות של הל מהודו כבר במאה ה-1 לספירה ואפיקיוס המליץ על חליטות הל כתרופה למפריזים באכילה.
ביוון העתיקה הוא מוזכר כבר במאה ה-4 לספירה, כשהגיע אליה. בצפון אפריקה הוא תפס מקום חשוב בתערובת התבלינים המפורסמת "ראס אל חנות". שם גם שילבו השבטים הערבים את ההל עם הקפה שהגיע אז לאזור. הם נהגו להוסיף לפינג'אן תרמיל אחד או שניים של הל לספל הקפה המתוק. הצגת תרמילי ההל לעיני האורחים נחשבה אז לאות כבוד והערכה ודורות רבים נשמרת המסורת הזו.
בנוסף לשימושו כתבלין, ההל שימש גם כצמח מרפא. בתימן הוא שימש כתבלין לקפה ולבשר וכמרכיב חשוב בתבלין החוואיג' ולטיפול בגיהוק, בגזים ובדימום מהרחם.
בצרפת של ימי הביניים נהגו לתת לחיילים פצועים ומוחלשים יין בשם "היפוקראס". היה זה יין עם הל לתיבול והוא נקרא כך על שם היפוקראטס היווני, הרופא הראשון ושימש לחיזוק והחלמה.
הנה תבלין ההל:
https://youtu.be/C_eDHTdxgYE
כך מגדלים הל מזרעים רגילים (ללא מילים):
https://youtu.be/dkxwxCdnmv0
על היופי והעוצמה של ההל הטבעי, בגבעות ההל, של קראלה, דרום הודו:
https://youtu.be/GelSQU-RAuI
ומעט על תעשיית התבלינים של המזרח התיכון:
https://youtu.be/66qgh5u-yDg?t=9m22s
