שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה זה צדק פואטי?
צדק פואטי הוא ביטוי שבא לציין מצב שבו הרע נענש באופן שקשור למעשיו הרעים. אם המן הרשע למשל, נתלה על אותו העץ שהכין למרדכי היהודי - זה צדק פואטי. אם מפלגה פוליטית נענשת בגלל חוק שחוקקה כדי להפיל מפלגה מתחרה - זו דוגמה נוספת לצדק פואטי. אם ארצות הברית נפגעת מסופות חסרות תקדים ושריפות הקשות בתולדותיה, בשנים שאחרי בחירת נשיא שמכחיש את ההתחממות הגלובלית ותוצאותיה ההרסניות, זה... טוב, הבנתם את זה, נכון?
מקור הביטוי "צדק פואטי" במבקר תיאטרון אנגלי בשם תומס ריימר, שציין שמחזות אמנותיים צריכים לקדם התנהגות מוסרית אצל הקהל. היה עליהם לעשות זאת לדעתו, באמצעות סיפורים שבהם הטובים מנצחים והרעים מפסידים. הוא קרא לזה "צדק פואטי", או "צדק של משוררים".
מהן סדנאות היזע של העולם השלישי?
סדנאות יֶזַע (Sweatshops) הן סדנאות ייצור ומקומות עבודה שבהם מועסקים עובדים בייצור של מוצרים בתנאים קשים, משכורות רעב, שעות ארוכות מאד ולא פעם גם בעבודת ילדים. לרוב נמצאות סדנאות היזע של ימינו במדינות העולם השלישי ומייצרות עבור העולם השבע שבמדינות המפותחות.
המצב של סדנאות היזע הוא לא פעם מחריד וצורם, במיוחד כשמדובר במותגים המוכרים במיליארדים רבים בכל שנה ועובדי הייצור של מוצריהם מרוויחים פרוטות.
הפרת חוקי עבודה מקובלת בהרבה ממדינות העולם השלישי. אלה מדינות בעלות כלכלות חלשות ואף מושחתות. ניצול העובדים שם הוא בעייתי והעובדה שפועלים מוכנים לעבוד בסדנאות היזע נובע מעוני גדול ומכך שעדיפה המשכורת הקטנה בהן, על עוני מחפיר ורעב של ילדיהם.
השאלה העיקרית היא האם אנו, תושבי המערב, צריכים לרכוש מוצרים של מותגים המנצלים עובדים, מעסיקים אותם שעות ארוכות במיוחד, משלמים משכורות שלא מאפשרות חיים ראויים, מונעות חופשות, מחייבות לעבוד גם בעת מחלה, מעסיקות ילדים ועוד.
האם הייתם לובשים בגד או משתמשים במוצר של חברה שנוהגת כך בעובדיה?
הנה תחקיר על חברת נייק שכבר שנים מואשמת בשכר רעב:
https://youtu.be/CCrUZuyZHyk
מצגת וידאו על הדרך בה אקטיביסטים נלחמים בהם (עברית):
https://youtu.be/Vaydha20UUA
הצגת המצב על ידי חברה שהואשמה בניהול סדנאות יזע בבנגלדש:
https://youtu.be/WY4FeUYMFzM
מצגת וידאו על סדנאות היזע הללו:
https://youtu.be/R3Mb2byzJBs
וסדנאות היזע שבסין:
https://youtu.be/yF8jUDzz5bE?long=yes
מהם שלושת הקופים החכמים?
"שלושת הקופים החכמים" (Three wise monkeys) הוא סמל עתיק, מהמאה ה-8, שמקורו ביפן. בתוך מקדש טוסוגו, בעיר ניקו במקום קבורתו של השוגון טוקוגאווה איאסו, ישנו תבליט עץ ידוע ובו 3 קופים: אחד מכסה את עיניו, אחר שמכסה את אוזניו והשלישי - את פיו.
הקופים הללו, שביפנית נקראים "מיזארו" (זה שלא רואה רע), "קיקזארו" (שלא שומע רע) ו"איווזארו" (הקוף שלא מדבר רע). ביפנית יש כאן שעשוע מילולי נחמד, כי המילה "זארו" שבשמותיהם מזכירה את "סארו" שמשמעותו קוף. מכאן נולד הקשר שבין המסר לבין דמויות הקופים.
המשמעות המקורית של הסמל העממי הזה היא דווקא חיובית ומכוונת לבחירה מוסרית והתרחקות מכוונת מרוע. כלומר, לא עניין של התעלמות או בריחה מהמציאות, אלא דווקא של בחירה פעילה בטוב.
עם הזמן השתנתה בתרבות המערבית משמעות הסמל. בימינו היא השתנתה מהמקור, כשלרוב משמש הסמל כביקורת על מי שבוחרים להתעלם מעוול מולם ומעלימים עין מהמתרחש או ממציאות בלתי מתקבלת על הדעת, כאילו אומרים "לא ראיתי, לא שמעתי, לא אמרתי".
אז זו אולי פרשנות שונה ושגויה אל מול הרעיון המקורי, אבל היא מעניינת וללא ספק תפסה מאוד והפכה פופולרית. כיום ניתן למצוא את שלושת הקופים בכל מיני צורות והקשרים - מפסלונים, פוסטרים ותכשיטים, ועד קעקועים ואפילו אימוג'י. הם הפכו לסמל תרבותי עולמי, אף שרבים לא מודעים למשמעות המקורית והעמוקה יותר שלהם.
היסטורית, אגב, למרות שהפסל המפורסם נמצא ביפן, הרעיון עצמו מגיע מסין העתיקה והבודהיזם.
אף שאינו מתועד בכתביו המקוריים, ככל הנראה המקור הוא בתורתו של קונפוציוס, שלפי המסורת הסינית טבע את הסמל. כשסיפר החכם הסיני לתלמידיו שהוא עומד למות, הם ביקשו ממנו עצה שתדריך אותם בהמשך. קונפוציוס הסכים וצייר על החול שלפניהם את הקופים החכמים, עם המסר "לא רואה מה שאינו ראוי, לא שומע מה שאינו ראוי, לא אומר מה שאינו ראוי". הרעיון עבר ליפן עם הבודהיזם וכך הפך לחלק מהתרבות המקומית היפנית.
נקודה מעניינת ונחמדה היא שבמקור היו בעצם ארבעה קופים. הרביעי, שפחות מוכר, נקרא "שיזארו" ומסמל את העיקרון "לא עושה רע". לפעמים הוא מתואר כשהוא מכסה את חזהו, אך במרבית הייצוגים המודרניים של הסמל הוא לא מופיע.
ואגב, בצה"ל משמש סמל שלושת הקופים החכמים כסמל לביטחון שדה. באמצעותו מפיץ ומקדם הצבא בקרב החיילים את נוהלי ביטחון המידע, כדי למנוע זליגה של מידע מודיעין לאוזני ועיני האויב.
הנה הסבר על שלושת הקופים החכמים:
https://youtu.be/A2VBeZXmMFQ
הסבר לכבדי שמיעה:
https://youtu.be/yaBheKI-Z-A
יש גם את הסיפור על שלושת הנזירים הצוחקים:
https://youtu.be/MCX4YqcW7kU
שיר על שלושת הקופים שלא רואים ולא שומעים ולא יודעים כלום...
https://youtu.be/3WIKyZPOuDs
עניין של זמן על שלושת הקופים (עברית):
https://youtu.be/ayIBHKK3qKw?long=yes
וסרטון מלא על הרעיון שמאחורי המשל:
https://youtu.be/60NWbVf8K6g?long=yes
מי היה קונפוציוס שהטיף למוסר אישי ולחינוך לכולם?
קונפוציוס (Confucius) היה מגדולי ההוגים של סין. הוא פעל במאה ה-6 לספירה, אך רעיונותיו, המתקדמים לתקופתו, הפכו ברבות הימים ליסודות הפילוסופיה הסינית ולאבני יסוד בחינוך המודרני.
הוא גדל בבית עני, בית שהיה אריסטוקרטי ועשיר וירד מנכסיו לאחר מות האב, כשקונפוציוס היה בן 3 בלבד. מחוסר ברירה, שיהפוך לדרך חיים, למד הילד העני בכוחות עצמו, כאוטודידקט, והפך לידען ולמורה נערץ. כבר בגיל 22 הוא יסד בית ספר פרטי ואסף סביבו תלמידים, שלהם הנחיל את רעיונותיו לגבי דרכי ההתנהגות המוסרית.
הוא לא היה מורה שגרתי, בטח לא לתקופתו. במקום ללמד מנהגים דתיים או לייסד דת משלו, עם מצוות, חוקים וטקסים קבועים, שם קונפוציוס את הדגש על למידה עצמית וחשיבה עצמאית של תלמידיו. זה היה חידוש מסעיר בימיו ואחת הסיבות שהוא עתיד להיתפס כרלוונטי עד ימינו אנו.
כמי שחי בתקופה של התדרדרות מוסרית בסין ושחיתות שלטונית, מאבקים בין שליטים שונים ששלטו במדינות שונות, מסוכסכות ומפולגות, התרכז קונפוציוס בחידוש משנתם הפילוסופית והרעיונות של חכמי העבר הסיניים. "אל תעשה לאחרים את מה שלא היית עושה לעצמך" היה אחד מיסודות התורה של קונפוציוס. הוא קרא למוסר, לאהבת האחר, לפשטות וכבוד לאחרים. קונפוציוס חלם על חינוך והשכלה לכולם, שיפתחו אופי טוב ויקנו מוסר ללומדים.
בגיל מבוגר, לאחר שנכשל בנסיונותיו לאחד את המדינות שיהפכו בעתיד לסין ולא הצליח לגרום לשליטיהן לאמץ מדינאות מוסרית, צודקת ויציבה, חזר קונפוציוס להתרכז בגיבוש משנתו ובתיעוד הפילוסופיה הסינית העתיקה.
כמורה שהיקנה לתלמידיו חינוך בעל-פה, קונפוציוס לא השאיר אחריו כתבים. עם זאת, הוא הותיר אחריו תורה שלמה שתיקרא "הקונפוציוניזם" ומשפטי חוכמה רבים. בין השאר הוא אמר "רק החכם ביותר והטיפש ביותר אינם משתנים" וגם "שכח את הפגיעה, אך לעולם אל תשכח את הטובה" או "מי שאינו עוסק בעתיד הרחוק, דן את עצמו לבעיות מיידיות". לאחר מות המורה שלהם, בגיל 73, אספו תלמידיו את עיקרי דבריו של קונפוציוס והפכו אותם לספר שנקרא "האנלקטים" (בעברית "מאמרות"). בזכות מעשה זה הפכה תורתו של קונפוציוס ידועה לכל והוא עצמו ייזכר כמורה דרך לסין העתידית ולאנשים מוסריים בכל העולם.
הנה סיפורו של קונפוציוס (מתורגם):
https://youtu.be/wFt_VGG0kJU
תולדות חייו של קונפוציוס:
https://youtu.be/lDHRHBxONlo
הנה כמה מהדברים שקונפוציוס יכול ללמד אותנו:
https://youtu.be/bxzPp_Fh1nA
ו-10 ציטטות מדברים שאמר:
https://youtu.be/i-GXWxDbMXQ
מהו טוהר הנשק?
עיקרון "טוהר הנשק" מלווה כבר שנים רבות את פעילות צה"ל וכוחות הביטחון בישראל. הוא מדבר על כך שחייל או איש כוחות הביטחון בישראל לא יירה בחף מפשע ולא יפגע בחסר-ישע. כלומר, חייל צה"ל לא יפגע באנשים שאינם לוחמים וגם בשבויים, לוחמים שנתפסו ואינם מאיימים עליו.
המקרה האחרון של הירי במחבל והריגתו היא דיון לא פשוט. חובת ההוכחה לטענת החייל שהוא חשש מהפעלת מטען על ידי המחבל ששכב פצוע על הארץ, היא עליו. היא צריכה להנתן בבית המשפט והשופטים הם שיחליטו אם פגע בטוהר הנשק או שהיה לו יסוד סביר להניח שהמחבל אינו חסר ישע ועלול לפגוע באנשים שמסביב.
זהו מקרה אופייני של מקרה טוהר נשק. בניגוד לשמועות שמפיצים מעת לעת על חיילי צה"ל בעולם, החיילים שלנו לרוב מקפידים על טוהר נשק בכל מעשיהם. לאורך ההיסטוריה של מדינת ישראל, למעט מקרים בודדים שבהם יחידים עשו דין לעצמם ונשפטו על כך, מקפידים החיילים בצה"ל על טוהר הנשק כעיקרון יסוד ומהווים מופת למוסר וחמלה, אפילו במקרי מבחן של חובשים שטיפלו קודם בשבוי או אפילו מחבל פצוע קשה, לפני חבריהם הפצועים קשה פחות.
הצירוף "טוהר הנשק" נולד בדבריו של ברל כצנלסון, בקונגרס הציוני ה־21 בתקופת המאורעות: "יהי נשקנו טהור... אנו מתייצבים בפני הקמים עלינו, אך איננו רוצים שנשקנו יוכתם בדם נקיים". זה הפך למוטו בכוחות ההגנה העברית ומפקד הפלמ"ח יצחק שדה הרבה להשתמש בו.
כשחיבר הפרופסור אסא כשר את הקוד האתי של צה"ל, הוא התייחס בו לטוהר הנשק במילים הבאות: "החייל ישתמש בנשקו ובכוחו לביצוע המשימה בלבד, אך ורק במידה הנדרשת לכך, וישמור על צלם אנוש אף בלחימה. החייל לא ישתמש בנשקו ובכוחו כדי לפגוע בבני אדם שאינם לוחמים ובשבויים, ויעשה כל שביכולתו למנוע פגיעה בחייהם, בגופם, בכבודם וברכושם."
הנה פרשה שמציגה את הדילמות שעומדות בבסיס עקרון טוהר הנשק (עברית):
https://youtu.be/YIz0v4VrleE
חייל מתאר סיטואציות שבהן הקפידו על טוהר הנשק (עברית):
https://youtu.be/hcGVbW2ZwIY
הטבח בכפר קאסם היה מקרה קשה ויוצא מן הכלל, שנגד את טוהר הנשק באופן חמור (עברית):
https://youtu.be/Ku860DY21Lc
וזה ההיפך המוחלט ממנו - טייס מציל טייס של האויב ממוות:
https://youtu.be/vxTXVDkSJE0
איך נאלץ הצייר גויה להלביש את המאיה העירומה?
"המאיה", או בספרדית "לה מאחה" (La Maya), הוא אחד הציורים המפורסמים של הצייר יליד כרתים פרנסיסקו דה גויה.
זה אחד הציורים המעניינים בציוריו של הצייר הגאון שהתיישב בספרד, התפרסם בה ובהרבה מובנים הקדים את זמנו בתולדות האמנות.
היום הציור הזה ידוע בשם "המאיה העירומה". כי מאיה צוירה בו... ובכן, עירומה.
וזה לא סתם עירום. בקודים של התקופה הציור הזה הוא בוטה, ישיר, אפילו חצוף. הוא לא מותיר הרבה לדמיון. ונזכיר שהוא צויר בספרד הקתולית וחמורת הסבר, בתחילת המאה ה-19, תקופה שמרנית שבה ציורי עירום, במיוחד כל כך מפורשים וגלויים, לא היו מקובלים.
את תווי פניה של המאיה המצוירת טשטש גויה והפך לפנים כלליות של אישה, כל אישה. ודאי עשה זאת על מנת שלא יזהו אותה. רבים חשבו שהמאיה המצוירת היא הדוכסית מאלבה, שגויה היה ככל הנראה מאוהב בה בסתר. אבל כנראה שזו הייתה דווקא אחת מהפילגשים של המלך בארמון.
מכל מקום, בשאר הנושאים בציור הוא לא חסך בפרטים. שימו לב למבט הישיר שלה אל המתבונן, לגופה הלא מתבייש, להבלטת המותניים, הירכיים ואלוהים איתנו - החזה שלה...
הציור, ברור היה, עלול ובסוף אכן גרם לאמן הדגול להסתבך עם האינקוויזיציה הספרדית, אחד הגופים האחרונים בהיסטוריה שהיית רוצה להסתבך איתו.
כי כמו רבים בתקופתו, גויה די שנא את האינקוויזיציה (פרטים בתגית "אינקוויזיציה"). עשור וחצי אחר כך הוא גם תיאר אותה בהתאם, בציור "בית הדין של האינקוויזיציה", שהשלים בשנת 1819.
אבל עכשיו, אחרי החקירה שעבר במרתפיה, הוא יצא בזול ולא נענש בידיהם. למזלו.
יתכן שמה שתרם ל"זיכויו" היא העובדה המעניינת שלמעשה היו שני ציורי "מאחה". שניהם הוקדשו לאותה מאיה מסתורית ונועזת.
כי גויה עשה כאן תעלול אמנותי מחוצף ופרובוקטיבי של ממש, אבל כדרכו, תעלול גאוני.
בתחילה הוא הראה את מאיה העירומה רק לחברים קרובים. אבל טיפין טיפין, כשהחלו שמועות להתגלגל בארמון ואחריהן קולות שמרניים וגוברים של התנגדות לציור הבוטה והחושפני שהגאון מסתיר בסדנה שלו, צייר גויה ציור נוסף, בו הוא פשוט "הלביש" את המאיה העירומה.
כאילו אמר לשמרנים, "רציתם אותה לבושה? - קבלו ותיהנו! - ובבקשה אל תביטו אל הציור השני, המופקר... הוא לא בשבילכם!"
אז שני הציורים, "המאחה העירומה" ו"המאחה הלבושה", הן אותה מאיה. המבקרים, ששתקו מאז, לא הבינו את הסאב טקסט המתוחכם שהסתתר במעשה האמנותי וגם החברתי של גויה. למעשה, נתן האמן מדריך פשוט לאיך נראית כל אישה, וכמובן כל אדם, מתחת לבגדים.
והדמיון החופשי... הוא תמיד חופשי!
כי לעזאזל האינקוויזיציה, כיום שני הציורים, מאיה העירומה ולידה דמותה הלבושה, תלויים לתפארת, זה לצד זה, במוזיאון הפראדו במדריד. עירום באמנות של ימינו כבר הרבה פחות מסעיר או מטריד וכל מה שנותר מהסערה שנמנעה אז הוא סיפור טוב ושתי מאיות מרתקות ויפות, השוכנות זו ליד זו וממתיקות סוד.
הנה המאיה העירומה והמאיה הלבושה - ציורי ה"לה מאחה" במוזיאון הפראדו בספרד:
https://youtu.be/zYcExlVbjCI
הסיפור כולו:
https://youtu.be/IrqQJtqQ5UY
והיצירה לגיטרה של גרנדוס, שהוקדשה למאיה מהציור המפורסם של גויה:
https://youtu.be/gSlnhvYTB14
מה זה ממנטו מורי ואיך הוא תרם לענווה?
הפירוש של "ממנטו מורי" (Memento Mori) הוא "זכור כי אתה עתיד למות" או "זכור את יום מותך". מטרת המשפט הייתה התזכורת של הכנסייה הנוצרית למאמינים, שגם בשיא הההצלחה והקריירה, אורב המוות וניצב מאחוריך.
לאזהרה הזו יש שורשים קדומים הרבה יותר. מספרים שבשלהי המאה השניה לספירה נהגו הגנרלים הרומיים לצעוד בתהלוכות ניצחון, כשבעקבותיהם צועד עבד שמלמל באוזניהם שוב ושוב את המשפט "צפה לאחור וזכור שהנך אך ורק בן-אדם". המוסר והצניעות, מסתבר, היו תכונות חשובות כבר מימי קדם.
גם לאורך תקופת הרנסאנס משתמשים ברעיון או במוטו של "ממנטו מורי". לזה משמש סמל הגולגולת, המופיע ביצירות אמנות רבות בדרך כלל כמסמל את המוות שיש לזכור, ה"ואניטאס", ציורי הריקנות הדוממים ואת ההמלצה לחיות חיים ללא חטא.
למשל בציור המופלא של הולביין, "השגרירים", מופיעים סמלים של השמיים והארץ, אך גם של העולם התחתון, זה של המוות. שם יש את הסמל שעל כובעו של השגריר השמאלי, למשל. הסמל דמוי גולגולת וביחד עם מיתר הלאוטה (כלי הנגינה) הקרוע, שניהם מזכירים שלא חיים לנצח.
אבל בציור יש עוד משהו. מסתתרת בו אשלייה אופטית בת חצי מילניום (500 שנה). מדובר בגולגולת מעוותת שמופיעה בתחתית התמונה ושניתן להבין מהי רק במבט על הציור מהצד. זה מה שנקרא "צורה אנאמורפית", כזו שניתן לראות רק כשעומדים בזווית לתמונה.
מה שמסמלת הגולגולת הנסתרת הזו, כמו הסמלים שהוזכרו קודם, זה את המוות, שכדאי לזכור אותו, את ה"ממנטו מורי".
הנה הסבר של רעיון הממנטו מורי והצניעות האנושית הנחוצה אל מול המוות:
https://youtu.be/Q7riwDPlEAM
פרשנות עכשווית למושג (עברית):
https://youtu.be/ySSnsmiBZN0
חנות הממנטו מורי שמוקדשת לדברים מפחידים:
http://youtu.be/fax_ql2PVvA
עוד חנות-מוזיאון כזה בבורנמות:
http://youtu.be/iLXWca2Zxzg
על הסמלים של הווניטאס בציורים:
https://youtu.be/xUpwenYB5eE?long=yes
מהי שבועת היפוקרטס?
שבועת היפוקרטס (Hippocratic oath) היא שבועה שנשבע כמעט כל רופא בתחילת דרכו. רופאים צעירים נוהגים להישבע בה, עם סיום לימודיהם בבית הספר לרפואה.
בשבועה הזו מתחייבים הרופאים הצעירים לקיים נורמות בסיסיות של התנהגות, כמו הגשת עזרה רפואית לכל חולה, שמירה על פרטיותו, הבטחת הסודיות של המידע הרפואי שברשותם וכדומה.
"שבועת היפוקרטס" מיוחסת ונקראת על שמו של היפוקרטס, מי שנחשב אבי הרפואה. הוא היה תושב האי היווני קוס וחי בו במאה ה-4 לפני הספירה.
היפוקרטס נחשב למי שיסד את ה"אסכולה ההיפוקרטית", בית ספר הראשון לרפואה באירופה ובצידו המערבי של העולם העתיק.
השבועה הזו, שמיוחסת לו, נחשבת לאבן יסוד באתיקה הרפואית וכמעט כל רופא בעולם המערבי מתחייב בה.
בין הציוויים שמצווה השבועה על הרופאים יש התחייבויות כמו לא לגרום נזק לחולה, להקל על סבלם של החולים, לא לקצר את חייהם, לנהוג בטוהר מידות, להקשיב וללמוד מהמורים שמלמדים אותך ועוד.
חלק מסעיפי השבועה המקורית פחות רלוונטיים כיום ולכן נכתבו נוסחים מודרניים המבוססים עליה ומוסיפים סעיפים כמו חובת הטיפול השוויוני, שמתחייב הרופא לתת לכל אדם באשר הוא אדם.
הנה סיפורה של שבועת היפוקרטס:
https://youtu.be/xzwfv89ULFw
רעיון שבועת היפוקרטס:
https://youtu.be/QbU61uO3Vdw
והנוסח של שבועת היפוקרטס המקורית:
https://youtu.be/0ZOWXKt0TGY
מהו חוק השומרוני הטוב?
"השומרוני הטוב" הוא מושג שמתייחס לאדם שעוזר לאדם אחר, בלי כוונה כלשהי לקבל ממנו תמורה ומבלי לחשוב יותר מדי. זה בא ממשל שסיפר ישו הנוצרי למאמיניו ושהתבסס, כמו כל תורתו המוסרית של ישו, על היהדות, בציווי העליון של "ואהבת לרעך כמוך".
"חוק השומרוני הטוב" הוא חוק שמחייב אנשים לעזור והוא חוקק במדינות שונות בארה"ב ובאירופה (הוא די דומה אגב, לחוק הישראלי). "חוק השומרוני הטוב" מגן על אדם שמושיט עזרה לאדם אחר הנמצא בסכנה, מפני תביעה משפטית. לפי החוק גם אם הוגשה עזרה לא נכונה ואף כזו שגרמה נזק, כוונתו הטובה מגנה עליו. יש המרחיבים את פרשנות החוק גם להכרח להגיש עזרה לנפגע. כוונת "חוק השומרוני הטוב" היא לשפר את נכונותם של אנשים לעזור ולא לאפשר להם לעמוד מנגד. לפי החוק, לא צריך להמתין לאלטרואיזם, טוב לב שלא מצפה לתמורה, אלא יש לסייע בכל מקרה.
אנו יכולים לאמץ מזה להתנהגות האישית שלנו את הכלל - לעולם לא נעמוד מנגד וננסה לסייע לכל אדם שזקוק לעזרה, גם אם לא יוצא לנו מזה דבר.
הנה סרטון על משל השומרוני הטוב (מתורגם):
http://youtu.be/pMBSu_X10KI?t=15s
בסדרה המיתולוגית "סיינפלד" הוקדש פרק הסיום למקרה שבו עמדו גיבורי הסדרה מנגד ונתבעו על שלא סייעו לאיש שנשדד ברחוב ולעגו לו:
http://youtu.be/zPnK0NCn_MQ
וליד המקום בו התרחש לפי האמונה העניין יש היום אכסניית אורחים בשם זה (עברית):
https://youtu.be/uqXV23Ivj_0?long=yes
צדק פואטי הוא ביטוי שבא לציין מצב שבו הרע נענש באופן שקשור למעשיו הרעים. אם המן הרשע למשל, נתלה על אותו העץ שהכין למרדכי היהודי - זה צדק פואטי. אם מפלגה פוליטית נענשת בגלל חוק שחוקקה כדי להפיל מפלגה מתחרה - זו דוגמה נוספת לצדק פואטי. אם ארצות הברית נפגעת מסופות חסרות תקדים ושריפות הקשות בתולדותיה, בשנים שאחרי בחירת נשיא שמכחיש את ההתחממות הגלובלית ותוצאותיה ההרסניות, זה... טוב, הבנתם את זה, נכון?
מקור הביטוי "צדק פואטי" במבקר תיאטרון אנגלי בשם תומס ריימר, שציין שמחזות אמנותיים צריכים לקדם התנהגות מוסרית אצל הקהל. היה עליהם לעשות זאת לדעתו, באמצעות סיפורים שבהם הטובים מנצחים והרעים מפסידים. הוא קרא לזה "צדק פואטי", או "צדק של משוררים".
סדנאות יֶזַע (Sweatshops) הן סדנאות ייצור ומקומות עבודה שבהם מועסקים עובדים בייצור של מוצרים בתנאים קשים, משכורות רעב, שעות ארוכות מאד ולא פעם גם בעבודת ילדים. לרוב נמצאות סדנאות היזע של ימינו במדינות העולם השלישי ומייצרות עבור העולם השבע שבמדינות המפותחות.
המצב של סדנאות היזע הוא לא פעם מחריד וצורם, במיוחד כשמדובר במותגים המוכרים במיליארדים רבים בכל שנה ועובדי הייצור של מוצריהם מרוויחים פרוטות.
הפרת חוקי עבודה מקובלת בהרבה ממדינות העולם השלישי. אלה מדינות בעלות כלכלות חלשות ואף מושחתות. ניצול העובדים שם הוא בעייתי והעובדה שפועלים מוכנים לעבוד בסדנאות היזע נובע מעוני גדול ומכך שעדיפה המשכורת הקטנה בהן, על עוני מחפיר ורעב של ילדיהם.
השאלה העיקרית היא האם אנו, תושבי המערב, צריכים לרכוש מוצרים של מותגים המנצלים עובדים, מעסיקים אותם שעות ארוכות במיוחד, משלמים משכורות שלא מאפשרות חיים ראויים, מונעות חופשות, מחייבות לעבוד גם בעת מחלה, מעסיקות ילדים ועוד.
האם הייתם לובשים בגד או משתמשים במוצר של חברה שנוהגת כך בעובדיה?
הנה תחקיר על חברת נייק שכבר שנים מואשמת בשכר רעב:
https://youtu.be/CCrUZuyZHyk
מצגת וידאו על הדרך בה אקטיביסטים נלחמים בהם (עברית):
https://youtu.be/Vaydha20UUA
הצגת המצב על ידי חברה שהואשמה בניהול סדנאות יזע בבנגלדש:
https://youtu.be/WY4FeUYMFzM
מצגת וידאו על סדנאות היזע הללו:
https://youtu.be/R3Mb2byzJBs
וסדנאות היזע שבסין:
https://youtu.be/yF8jUDzz5bE?long=yes
"שלושת הקופים החכמים" (Three wise monkeys) הוא סמל עתיק, מהמאה ה-8, שמקורו ביפן. בתוך מקדש טוסוגו, בעיר ניקו במקום קבורתו של השוגון טוקוגאווה איאסו, ישנו תבליט עץ ידוע ובו 3 קופים: אחד מכסה את עיניו, אחר שמכסה את אוזניו והשלישי - את פיו.
הקופים הללו, שביפנית נקראים "מיזארו" (זה שלא רואה רע), "קיקזארו" (שלא שומע רע) ו"איווזארו" (הקוף שלא מדבר רע). ביפנית יש כאן שעשוע מילולי נחמד, כי המילה "זארו" שבשמותיהם מזכירה את "סארו" שמשמעותו קוף. מכאן נולד הקשר שבין המסר לבין דמויות הקופים.
המשמעות המקורית של הסמל העממי הזה היא דווקא חיובית ומכוונת לבחירה מוסרית והתרחקות מכוונת מרוע. כלומר, לא עניין של התעלמות או בריחה מהמציאות, אלא דווקא של בחירה פעילה בטוב.
עם הזמן השתנתה בתרבות המערבית משמעות הסמל. בימינו היא השתנתה מהמקור, כשלרוב משמש הסמל כביקורת על מי שבוחרים להתעלם מעוול מולם ומעלימים עין מהמתרחש או ממציאות בלתי מתקבלת על הדעת, כאילו אומרים "לא ראיתי, לא שמעתי, לא אמרתי".
אז זו אולי פרשנות שונה ושגויה אל מול הרעיון המקורי, אבל היא מעניינת וללא ספק תפסה מאוד והפכה פופולרית. כיום ניתן למצוא את שלושת הקופים בכל מיני צורות והקשרים - מפסלונים, פוסטרים ותכשיטים, ועד קעקועים ואפילו אימוג'י. הם הפכו לסמל תרבותי עולמי, אף שרבים לא מודעים למשמעות המקורית והעמוקה יותר שלהם.
היסטורית, אגב, למרות שהפסל המפורסם נמצא ביפן, הרעיון עצמו מגיע מסין העתיקה והבודהיזם.
אף שאינו מתועד בכתביו המקוריים, ככל הנראה המקור הוא בתורתו של קונפוציוס, שלפי המסורת הסינית טבע את הסמל. כשסיפר החכם הסיני לתלמידיו שהוא עומד למות, הם ביקשו ממנו עצה שתדריך אותם בהמשך. קונפוציוס הסכים וצייר על החול שלפניהם את הקופים החכמים, עם המסר "לא רואה מה שאינו ראוי, לא שומע מה שאינו ראוי, לא אומר מה שאינו ראוי". הרעיון עבר ליפן עם הבודהיזם וכך הפך לחלק מהתרבות המקומית היפנית.
נקודה מעניינת ונחמדה היא שבמקור היו בעצם ארבעה קופים. הרביעי, שפחות מוכר, נקרא "שיזארו" ומסמל את העיקרון "לא עושה רע". לפעמים הוא מתואר כשהוא מכסה את חזהו, אך במרבית הייצוגים המודרניים של הסמל הוא לא מופיע.
ואגב, בצה"ל משמש סמל שלושת הקופים החכמים כסמל לביטחון שדה. באמצעותו מפיץ ומקדם הצבא בקרב החיילים את נוהלי ביטחון המידע, כדי למנוע זליגה של מידע מודיעין לאוזני ועיני האויב.
הנה הסבר על שלושת הקופים החכמים:
https://youtu.be/A2VBeZXmMFQ
הסבר לכבדי שמיעה:
https://youtu.be/yaBheKI-Z-A
יש גם את הסיפור על שלושת הנזירים הצוחקים:
https://youtu.be/MCX4YqcW7kU
שיר על שלושת הקופים שלא רואים ולא שומעים ולא יודעים כלום...
https://youtu.be/3WIKyZPOuDs
עניין של זמן על שלושת הקופים (עברית):
https://youtu.be/ayIBHKK3qKw?long=yes
וסרטון מלא על הרעיון שמאחורי המשל:
https://youtu.be/60NWbVf8K6g?long=yes
קונפוציוס (Confucius) היה מגדולי ההוגים של סין. הוא פעל במאה ה-6 לספירה, אך רעיונותיו, המתקדמים לתקופתו, הפכו ברבות הימים ליסודות הפילוסופיה הסינית ולאבני יסוד בחינוך המודרני.
הוא גדל בבית עני, בית שהיה אריסטוקרטי ועשיר וירד מנכסיו לאחר מות האב, כשקונפוציוס היה בן 3 בלבד. מחוסר ברירה, שיהפוך לדרך חיים, למד הילד העני בכוחות עצמו, כאוטודידקט, והפך לידען ולמורה נערץ. כבר בגיל 22 הוא יסד בית ספר פרטי ואסף סביבו תלמידים, שלהם הנחיל את רעיונותיו לגבי דרכי ההתנהגות המוסרית.
הוא לא היה מורה שגרתי, בטח לא לתקופתו. במקום ללמד מנהגים דתיים או לייסד דת משלו, עם מצוות, חוקים וטקסים קבועים, שם קונפוציוס את הדגש על למידה עצמית וחשיבה עצמאית של תלמידיו. זה היה חידוש מסעיר בימיו ואחת הסיבות שהוא עתיד להיתפס כרלוונטי עד ימינו אנו.
כמי שחי בתקופה של התדרדרות מוסרית בסין ושחיתות שלטונית, מאבקים בין שליטים שונים ששלטו במדינות שונות, מסוכסכות ומפולגות, התרכז קונפוציוס בחידוש משנתם הפילוסופית והרעיונות של חכמי העבר הסיניים. "אל תעשה לאחרים את מה שלא היית עושה לעצמך" היה אחד מיסודות התורה של קונפוציוס. הוא קרא למוסר, לאהבת האחר, לפשטות וכבוד לאחרים. קונפוציוס חלם על חינוך והשכלה לכולם, שיפתחו אופי טוב ויקנו מוסר ללומדים.
בגיל מבוגר, לאחר שנכשל בנסיונותיו לאחד את המדינות שיהפכו בעתיד לסין ולא הצליח לגרום לשליטיהן לאמץ מדינאות מוסרית, צודקת ויציבה, חזר קונפוציוס להתרכז בגיבוש משנתו ובתיעוד הפילוסופיה הסינית העתיקה.
כמורה שהיקנה לתלמידיו חינוך בעל-פה, קונפוציוס לא השאיר אחריו כתבים. עם זאת, הוא הותיר אחריו תורה שלמה שתיקרא "הקונפוציוניזם" ומשפטי חוכמה רבים. בין השאר הוא אמר "רק החכם ביותר והטיפש ביותר אינם משתנים" וגם "שכח את הפגיעה, אך לעולם אל תשכח את הטובה" או "מי שאינו עוסק בעתיד הרחוק, דן את עצמו לבעיות מיידיות". לאחר מות המורה שלהם, בגיל 73, אספו תלמידיו את עיקרי דבריו של קונפוציוס והפכו אותם לספר שנקרא "האנלקטים" (בעברית "מאמרות"). בזכות מעשה זה הפכה תורתו של קונפוציוס ידועה לכל והוא עצמו ייזכר כמורה דרך לסין העתידית ולאנשים מוסריים בכל העולם.
הנה סיפורו של קונפוציוס (מתורגם):
https://youtu.be/wFt_VGG0kJU
תולדות חייו של קונפוציוס:
https://youtu.be/lDHRHBxONlo
הנה כמה מהדברים שקונפוציוס יכול ללמד אותנו:
https://youtu.be/bxzPp_Fh1nA
ו-10 ציטטות מדברים שאמר:
https://youtu.be/i-GXWxDbMXQ
מוסר
עיקרון "טוהר הנשק" מלווה כבר שנים רבות את פעילות צה"ל וכוחות הביטחון בישראל. הוא מדבר על כך שחייל או איש כוחות הביטחון בישראל לא יירה בחף מפשע ולא יפגע בחסר-ישע. כלומר, חייל צה"ל לא יפגע באנשים שאינם לוחמים וגם בשבויים, לוחמים שנתפסו ואינם מאיימים עליו.
המקרה האחרון של הירי במחבל והריגתו היא דיון לא פשוט. חובת ההוכחה לטענת החייל שהוא חשש מהפעלת מטען על ידי המחבל ששכב פצוע על הארץ, היא עליו. היא צריכה להנתן בבית המשפט והשופטים הם שיחליטו אם פגע בטוהר הנשק או שהיה לו יסוד סביר להניח שהמחבל אינו חסר ישע ועלול לפגוע באנשים שמסביב.
זהו מקרה אופייני של מקרה טוהר נשק. בניגוד לשמועות שמפיצים מעת לעת על חיילי צה"ל בעולם, החיילים שלנו לרוב מקפידים על טוהר נשק בכל מעשיהם. לאורך ההיסטוריה של מדינת ישראל, למעט מקרים בודדים שבהם יחידים עשו דין לעצמם ונשפטו על כך, מקפידים החיילים בצה"ל על טוהר הנשק כעיקרון יסוד ומהווים מופת למוסר וחמלה, אפילו במקרי מבחן של חובשים שטיפלו קודם בשבוי או אפילו מחבל פצוע קשה, לפני חבריהם הפצועים קשה פחות.
הצירוף "טוהר הנשק" נולד בדבריו של ברל כצנלסון, בקונגרס הציוני ה־21 בתקופת המאורעות: "יהי נשקנו טהור... אנו מתייצבים בפני הקמים עלינו, אך איננו רוצים שנשקנו יוכתם בדם נקיים". זה הפך למוטו בכוחות ההגנה העברית ומפקד הפלמ"ח יצחק שדה הרבה להשתמש בו.
כשחיבר הפרופסור אסא כשר את הקוד האתי של צה"ל, הוא התייחס בו לטוהר הנשק במילים הבאות: "החייל ישתמש בנשקו ובכוחו לביצוע המשימה בלבד, אך ורק במידה הנדרשת לכך, וישמור על צלם אנוש אף בלחימה. החייל לא ישתמש בנשקו ובכוחו כדי לפגוע בבני אדם שאינם לוחמים ובשבויים, ויעשה כל שביכולתו למנוע פגיעה בחייהם, בגופם, בכבודם וברכושם."
הנה פרשה שמציגה את הדילמות שעומדות בבסיס עקרון טוהר הנשק (עברית):
https://youtu.be/YIz0v4VrleE
חייל מתאר סיטואציות שבהן הקפידו על טוהר הנשק (עברית):
https://youtu.be/hcGVbW2ZwIY
הטבח בכפר קאסם היה מקרה קשה ויוצא מן הכלל, שנגד את טוהר הנשק באופן חמור (עברית):
https://youtu.be/Ku860DY21Lc
וזה ההיפך המוחלט ממנו - טייס מציל טייס של האויב ממוות:
https://youtu.be/vxTXVDkSJE0
"המאיה", או בספרדית "לה מאחה" (La Maya), הוא אחד הציורים המפורסמים של הצייר יליד כרתים פרנסיסקו דה גויה.
זה אחד הציורים המעניינים בציוריו של הצייר הגאון שהתיישב בספרד, התפרסם בה ובהרבה מובנים הקדים את זמנו בתולדות האמנות.
היום הציור הזה ידוע בשם "המאיה העירומה". כי מאיה צוירה בו... ובכן, עירומה.
וזה לא סתם עירום. בקודים של התקופה הציור הזה הוא בוטה, ישיר, אפילו חצוף. הוא לא מותיר הרבה לדמיון. ונזכיר שהוא צויר בספרד הקתולית וחמורת הסבר, בתחילת המאה ה-19, תקופה שמרנית שבה ציורי עירום, במיוחד כל כך מפורשים וגלויים, לא היו מקובלים.
את תווי פניה של המאיה המצוירת טשטש גויה והפך לפנים כלליות של אישה, כל אישה. ודאי עשה זאת על מנת שלא יזהו אותה. רבים חשבו שהמאיה המצוירת היא הדוכסית מאלבה, שגויה היה ככל הנראה מאוהב בה בסתר. אבל כנראה שזו הייתה דווקא אחת מהפילגשים של המלך בארמון.
מכל מקום, בשאר הנושאים בציור הוא לא חסך בפרטים. שימו לב למבט הישיר שלה אל המתבונן, לגופה הלא מתבייש, להבלטת המותניים, הירכיים ואלוהים איתנו - החזה שלה...
הציור, ברור היה, עלול ובסוף אכן גרם לאמן הדגול להסתבך עם האינקוויזיציה הספרדית, אחד הגופים האחרונים בהיסטוריה שהיית רוצה להסתבך איתו.
כי כמו רבים בתקופתו, גויה די שנא את האינקוויזיציה (פרטים בתגית "אינקוויזיציה"). עשור וחצי אחר כך הוא גם תיאר אותה בהתאם, בציור "בית הדין של האינקוויזיציה", שהשלים בשנת 1819.
אבל עכשיו, אחרי החקירה שעבר במרתפיה, הוא יצא בזול ולא נענש בידיהם. למזלו.
יתכן שמה שתרם ל"זיכויו" היא העובדה המעניינת שלמעשה היו שני ציורי "מאחה". שניהם הוקדשו לאותה מאיה מסתורית ונועזת.
כי גויה עשה כאן תעלול אמנותי מחוצף ופרובוקטיבי של ממש, אבל כדרכו, תעלול גאוני.
בתחילה הוא הראה את מאיה העירומה רק לחברים קרובים. אבל טיפין טיפין, כשהחלו שמועות להתגלגל בארמון ואחריהן קולות שמרניים וגוברים של התנגדות לציור הבוטה והחושפני שהגאון מסתיר בסדנה שלו, צייר גויה ציור נוסף, בו הוא פשוט "הלביש" את המאיה העירומה.
כאילו אמר לשמרנים, "רציתם אותה לבושה? - קבלו ותיהנו! - ובבקשה אל תביטו אל הציור השני, המופקר... הוא לא בשבילכם!"
אז שני הציורים, "המאחה העירומה" ו"המאחה הלבושה", הן אותה מאיה. המבקרים, ששתקו מאז, לא הבינו את הסאב טקסט המתוחכם שהסתתר במעשה האמנותי וגם החברתי של גויה. למעשה, נתן האמן מדריך פשוט לאיך נראית כל אישה, וכמובן כל אדם, מתחת לבגדים.
והדמיון החופשי... הוא תמיד חופשי!
כי לעזאזל האינקוויזיציה, כיום שני הציורים, מאיה העירומה ולידה דמותה הלבושה, תלויים לתפארת, זה לצד זה, במוזיאון הפראדו במדריד. עירום באמנות של ימינו כבר הרבה פחות מסעיר או מטריד וכל מה שנותר מהסערה שנמנעה אז הוא סיפור טוב ושתי מאיות מרתקות ויפות, השוכנות זו ליד זו וממתיקות סוד.
הנה המאיה העירומה והמאיה הלבושה - ציורי ה"לה מאחה" במוזיאון הפראדו בספרד:
https://youtu.be/zYcExlVbjCI
הסיפור כולו:
https://youtu.be/IrqQJtqQ5UY
והיצירה לגיטרה של גרנדוס, שהוקדשה למאיה מהציור המפורסם של גויה:
https://youtu.be/gSlnhvYTB14
הפירוש של "ממנטו מורי" (Memento Mori) הוא "זכור כי אתה עתיד למות" או "זכור את יום מותך". מטרת המשפט הייתה התזכורת של הכנסייה הנוצרית למאמינים, שגם בשיא הההצלחה והקריירה, אורב המוות וניצב מאחוריך.
לאזהרה הזו יש שורשים קדומים הרבה יותר. מספרים שבשלהי המאה השניה לספירה נהגו הגנרלים הרומיים לצעוד בתהלוכות ניצחון, כשבעקבותיהם צועד עבד שמלמל באוזניהם שוב ושוב את המשפט "צפה לאחור וזכור שהנך אך ורק בן-אדם". המוסר והצניעות, מסתבר, היו תכונות חשובות כבר מימי קדם.
גם לאורך תקופת הרנסאנס משתמשים ברעיון או במוטו של "ממנטו מורי". לזה משמש סמל הגולגולת, המופיע ביצירות אמנות רבות בדרך כלל כמסמל את המוות שיש לזכור, ה"ואניטאס", ציורי הריקנות הדוממים ואת ההמלצה לחיות חיים ללא חטא.
למשל בציור המופלא של הולביין, "השגרירים", מופיעים סמלים של השמיים והארץ, אך גם של העולם התחתון, זה של המוות. שם יש את הסמל שעל כובעו של השגריר השמאלי, למשל. הסמל דמוי גולגולת וביחד עם מיתר הלאוטה (כלי הנגינה) הקרוע, שניהם מזכירים שלא חיים לנצח.
אבל בציור יש עוד משהו. מסתתרת בו אשלייה אופטית בת חצי מילניום (500 שנה). מדובר בגולגולת מעוותת שמופיעה בתחתית התמונה ושניתן להבין מהי רק במבט על הציור מהצד. זה מה שנקרא "צורה אנאמורפית", כזו שניתן לראות רק כשעומדים בזווית לתמונה.
מה שמסמלת הגולגולת הנסתרת הזו, כמו הסמלים שהוזכרו קודם, זה את המוות, שכדאי לזכור אותו, את ה"ממנטו מורי".
הנה הסבר של רעיון הממנטו מורי והצניעות האנושית הנחוצה אל מול המוות:
https://youtu.be/Q7riwDPlEAM
פרשנות עכשווית למושג (עברית):
https://youtu.be/ySSnsmiBZN0
חנות הממנטו מורי שמוקדשת לדברים מפחידים:
http://youtu.be/fax_ql2PVvA
עוד חנות-מוזיאון כזה בבורנמות:
http://youtu.be/iLXWca2Zxzg
על הסמלים של הווניטאס בציורים:
https://youtu.be/xUpwenYB5eE?long=yes
שבועת היפוקרטס (Hippocratic oath) היא שבועה שנשבע כמעט כל רופא בתחילת דרכו. רופאים צעירים נוהגים להישבע בה, עם סיום לימודיהם בבית הספר לרפואה.
בשבועה הזו מתחייבים הרופאים הצעירים לקיים נורמות בסיסיות של התנהגות, כמו הגשת עזרה רפואית לכל חולה, שמירה על פרטיותו, הבטחת הסודיות של המידע הרפואי שברשותם וכדומה.
"שבועת היפוקרטס" מיוחסת ונקראת על שמו של היפוקרטס, מי שנחשב אבי הרפואה. הוא היה תושב האי היווני קוס וחי בו במאה ה-4 לפני הספירה.
היפוקרטס נחשב למי שיסד את ה"אסכולה ההיפוקרטית", בית ספר הראשון לרפואה באירופה ובצידו המערבי של העולם העתיק.
השבועה הזו, שמיוחסת לו, נחשבת לאבן יסוד באתיקה הרפואית וכמעט כל רופא בעולם המערבי מתחייב בה.
בין הציוויים שמצווה השבועה על הרופאים יש התחייבויות כמו לא לגרום נזק לחולה, להקל על סבלם של החולים, לא לקצר את חייהם, לנהוג בטוהר מידות, להקשיב וללמוד מהמורים שמלמדים אותך ועוד.
חלק מסעיפי השבועה המקורית פחות רלוונטיים כיום ולכן נכתבו נוסחים מודרניים המבוססים עליה ומוסיפים סעיפים כמו חובת הטיפול השוויוני, שמתחייב הרופא לתת לכל אדם באשר הוא אדם.
הנה סיפורה של שבועת היפוקרטס:
https://youtu.be/xzwfv89ULFw
רעיון שבועת היפוקרטס:
https://youtu.be/QbU61uO3Vdw
והנוסח של שבועת היפוקרטס המקורית:
https://youtu.be/0ZOWXKt0TGY
"השומרוני הטוב" הוא מושג שמתייחס לאדם שעוזר לאדם אחר, בלי כוונה כלשהי לקבל ממנו תמורה ומבלי לחשוב יותר מדי. זה בא ממשל שסיפר ישו הנוצרי למאמיניו ושהתבסס, כמו כל תורתו המוסרית של ישו, על היהדות, בציווי העליון של "ואהבת לרעך כמוך".
"חוק השומרוני הטוב" הוא חוק שמחייב אנשים לעזור והוא חוקק במדינות שונות בארה"ב ובאירופה (הוא די דומה אגב, לחוק הישראלי). "חוק השומרוני הטוב" מגן על אדם שמושיט עזרה לאדם אחר הנמצא בסכנה, מפני תביעה משפטית. לפי החוק גם אם הוגשה עזרה לא נכונה ואף כזו שגרמה נזק, כוונתו הטובה מגנה עליו. יש המרחיבים את פרשנות החוק גם להכרח להגיש עזרה לנפגע. כוונת "חוק השומרוני הטוב" היא לשפר את נכונותם של אנשים לעזור ולא לאפשר להם לעמוד מנגד. לפי החוק, לא צריך להמתין לאלטרואיזם, טוב לב שלא מצפה לתמורה, אלא יש לסייע בכל מקרה.
אנו יכולים לאמץ מזה להתנהגות האישית שלנו את הכלל - לעולם לא נעמוד מנגד וננסה לסייע לכל אדם שזקוק לעזרה, גם אם לא יוצא לנו מזה דבר.
הנה סרטון על משל השומרוני הטוב (מתורגם):
http://youtu.be/pMBSu_X10KI?t=15s
בסדרה המיתולוגית "סיינפלד" הוקדש פרק הסיום למקרה שבו עמדו גיבורי הסדרה מנגד ונתבעו על שלא סייעו לאיש שנשדד ברחוב ולעגו לו:
http://youtu.be/zPnK0NCn_MQ
וליד המקום בו התרחש לפי האמונה העניין יש היום אכסניית אורחים בשם זה (עברית):
https://youtu.be/uqXV23Ivj_0?long=yes
איך הביא שפינוזה את אלוהים אל הטבע ואלינו?
על גדולתו של הפילוסוף היהודי ברוך שְׂפִּינוֹזָה (Baruch Spinoza) העיד פילוסוף דגול אחר בשם פרידריך הגל (ההוא מהתזה, האנטיתזה והסינתזה), שאמר ש"לכל פילוסוף יש שתי שיטות, שיטתו שלו ושיטת שפינוזה."
הגל אף הטעים כשאמר ש"המחשבה הפילוסופית חייבת להתחיל מנקודת המוצא של שיטת שפינוזה. כל פילוסופיה מתחילה מהליכה בעקבות שפינוזה".
אלה לא דברי ההערצה היחידים שידע מי שנקרא בעצם דה-שפינוזה והוא בעצם אבי החילוניות.
שפינוזה היה צאצא למשפחת אנוסים ממוצא פורטוגלי-ספרדי. בני המשפחה שבו ליהדות כשששמעו שבהולנד מאפשרים להיות יהודי והגיעו לאמסטרדם שבהולנד.
כבר בצעירותו ברוך נחשב לעילוי יהודי והיה בקי בתנ"ך, בתלמוד ובפילוסופים יהודיים מימי הביניים דוגמת הרמב"ם, כמו גם בפילוסופיה יוונית. הוא היה תלמיד מבריק שרב הקהילה היה בטוח שהוא מי שעתיד להחליפו לכשיגדל.
אבל שפינוזה היה רציונליסט. הוא ביסס את הגותו הפילוסופית על ההגיון ובנה את תורתו, צעד אחר צעד, באופן לוגי. הוא השתמש בהגיון ובשכל כדי לבחון את העולם ואת רעיונותיו, את התנ"ך ואת ההגיון שביהדות. כך הוא הגיע למסקנות מהפכניות, כמו זו שהתנ"ך אינו פרי התגלות האלוהים, שחומשי התורה לא נכתבו על ידי משה רבנו ושלחוקי התורה אין יתרון על "חוק הטבע". שפינוזה האמין שיש הסבר רציונלי לניסים שתוארו בתנ"ך ושלא היו בהם מרכיבים על-טבעיים.
אבל אם לזכור דבר אחד על ההגות של האיש, שפינוזה אמר שאלוהים הוא הטבע וההיפך. אלוהים, לדעתו, לא היה מישהו שמחוץ לעולם. הוא היה העולם, כל העולם וכל מה שיש. הכל, כולל אותך, אותי ואת הג'וק שמתרוצץ אצלך בבית עכשיו - כולנו אלוהים. כי אלוהים הוא הטבע.
וואו. "אלוהים או הטבע" - המילה לא משנה כי שניהם אצל שפינוזה הם אחד.
בימי הביניים היו מעלים אותו תוך שניות על המוקד. אבל בימיו חזרה הפילוסופיה להיחשב משמעותית, בכל זאת, עידן ההשכלה והנאורות כבר החל. הוא צובר מעריצים ובעיני רבים הולך ונתפס כממשיך דרכם של גדולי הוגי הדעות.
בהולנד לוחשים את שמו בשקט, שהכמרים לא ישמעו והסוד על ההוגה המסעיר שרואה בטבע את האלוהות הולך ומתפשט. בגרמניה כותב על שפינוזה גתה, גדול המשוררים הגרמנים, שהוא: "עלה דרך התרבות המתמטית והרבנית עד המעלה העליונה של המחשבה". הפילוסוף נובאליס מציין ש"שפינוזה הוא שיכור אלוהים ותורתו רוויה אלוהות". הרדר חיבר אותו לישו וכתב ש"בשני אלה בלבד נמצאת ההכרה הטהורה של אלוהים".
היו שציינו שאם יתקיים העולם עוד שנים רבות, תיעשה תורת שפינוזה לדת העולם. דומה שאירופה נסערת מהגאון שצמח בה, אבל שפינוזה עני, חסר עבודה ומוחרם.
כי הרבנים באמסטרדם, הקהילה שלו, פחות התלהבו. הם ראו בהגותו סכנה חמורה והחרימו אותו. הקללה והנידוי גרמו לשפינוזה לעזוב את העיר והוא מצא עצמו בעיירה הקטנה רינסבורג, מתפרנס מליטוש עדשות למשקפיים, טלסקופים ומיקרוסקופים.
חבריו היו בעיקר נוצרים, שכן בשל קללת הרבנים, היהודים החרימו אותו בכל הולנד. הוא עוד ישוב לאמסטרדם ויעזוב אותה שוב ויסיים את חייו שוב בעיר הקטנה. בתקופתו ליטוש עדשות זה סוג של הייטק, אבל האבק מליטוש העדשות גרם לו למחלת השחפת הקשה ולמוות בגיל 44, בגיל צעיר יחסית אפילו בתקופתו.
הגותו הביאה לו הרבה צרות, אבל הוא דבק בה. הוא חושש ממלחמות הדת שמתרחשות בהולנד מסביבו. זה גם משהו שמחזק אותו בהתנגדותו לדתות הקיצוניות בזעם ואלימות זו כנגד זו. אבל את פרסום הספר הענק שלו, "אתיקה", שפינוזה מחליט לדחות ולהמתין שייצא רק אחרי מותו.
הוא לא זכה לראות את ספרו הופך לאורים והתומים של הפילוסופיה המודרנית אז. בקרב חוגים הולכים וגדלים הוא הפך לספר נערץ ומשפיע בצורה לא רגילה.
גם אם רבים לא הסכימו עמו והיהדות שממנה בא הוקיעה אותו על סטיותיו מהאמונה האורתודוכסית השמרנית, שפינוזה היה ונשאר מהפילוסופים המוערכים בתולדות הפילוסופיה. עולם החוכמה רואה בו עד היום דמות מרתקת ואיש מבריק, שהציב רף חדש בתולדות הפילוסופיה וחולל מהפכה במטאפיזיקה המודרנית.
#אלוהים הוא כאן. בטבע ובכל מקום
כיום מבינים כולם שהאשמתו של שפינוזה באתאיזם, כלומר בכפירה בקיומו של האל, היא לא פחות ממגוחכת. הוא היה בעצם פנתאיסט, כי לעומת הדתות שרואות באלוהים גורם על-טבעי, שמנהל את העולם והוא מחוץ לעולם, שפינוזה ראה אותו כמצוי בטבע שמסביבנו ובכל מקום. במקום מנהל העולם ומי שמכוון אותו מלמעלה, שפינוזה ראה את אלוהים כסיבת העולם, כמצוי בדברים שבעולם ונובע מתוכם.
אין הפרדה אצלו בין נשמה לגוף, או כמו שאומרים היום "בין גוף לנפש". אם אין שוני בין חומר לרוח, הרי שניתן לחקור את הרוח בדיוק כמו שהמדע חוקר את החומר. מזכיר לכם מישהו? - שפינוזה בישר על תורת הפסיכולוגיה, עוד לפני שפרויד יחנוך אותה.
אם אדם הוא מאותו "הכל" או "היש" שהוא בעצם האלוהים, אז מותו הוא הסוף המוחלט. כי בלי הגוף אין נפש, נשמה או חיים אחרי המוות. אין גן עדן, אין גהינום לחוטאים, כי אלוהים לא מודד מצוות ולא סופר חטאים. אנחנו חלק מהיש ולכן גם אנחנו חלק מהאלוהות.
בהיותנו.
זה גרם לו כמובן לבעיות. הדתות המונותאיסטיות ובכללן הדת היהודית והנוצרית ראו בטבע את יצירת האלוהים, שנוצרה על ידי האל בבריאת העולם. לעומתן, שפינוזה הוריד את אלוהים אל העולם והעלה את הטבע לאלוהות.
והרי אם אלוהים הוא הטבע וכל מה שיש בעולם הוא אלוהים, אז שמירת מצוות היא לא עניין כל כך חשוב כמו שעושים ממנו, נכון?
זה מה שיוביל לכך שהוא יידחה כל כך על ידי הקהילה היהודית, שממנה הוא נזרק. האיש היה לאיום של ממש על הדת כמרכז המדינה ולמעשה הוא מהחשובים הפילוסופים שקראו להפרדת דת ממדינה.
ברוך השם או לא, שפינוזה הציג תפיסה מהפכנית וחדשנית, אך רק למי שהיה מוכן להתעמת עם הדתות והיה יכול ומוכן להתמודד עם ההגיון שבה מבלי לפסול אותו על הסף.
ב"תורת המידות", הספר שהודפס לאחר מותו, שפינוזה ביסס את המוסר האנושי על "אהבת האל השכלית". לדעתו מי שיכול לתפוס בשכלו את מושג האלוהים - הוא מי שאוהב את האל.
נדגיש זאת רגע...
מי שתופס את מושג האלוהים בשכלו - אוהב אותו. לשיטתו של שפינוזה, דווקא האהבה לאל תסגל לאדם את ההתנהגות המוסרית הנכונה.
זה כל כך פשוט ומדויק, עבור רבים בימינו שמבינים שהם אינם בדיוק אתאיסטים ומנגד יודעים בבירור גם שאינם דתיים. שפינוזה נתן בית למוסר הצומח מההגיון וההערכה לעולם שמסביבנו, מקום יפה לאמונה מסוג אחר ולאהבה, הרבה אהבה. הוא יכול היה להיות יופי של היפי, ביטניק, שוחר סביבה או אדם חופשי אחר בן זמננו. רק שהוא הגה את זה במאה ה-17, כשאלה עוד לא נולדו.
ונסיים במשפט המסיים את ספרו "אתיקה" - "כל דבר מושלם הוא קשה, כשם שהוא יפה".
הנה סיפורו של הפילוסוף ברוך שפינוזה (מתורגם):
https://youtu.be/pVEeXjPiw54
מצגת וידאו על חייו של שפינוזה:
http://youtu.be/7vMl6OZr98c
סרט תיעודי על הבאבא ברוך האמיתי של היהדות (עברית):
https://youtu.be/y9uUBxdWO7E?long=yes
על מאבקו של שפינוזה בשמרנות הדתית:
http://youtu.be/4zbDGDdoq-o?long=yes
פודקסט עם פרופסור הרסגור מ"שעה היסטורית" על שפינוזה באמסטרדם (עברית):
https://youtu.be/ELfkzEZi8WU?long=yes
והרצאת כורסה על שפינוזה (עברית):
https://youtu.be/6v5qHU5ENNc?long=yes
על גדולתו של הפילוסוף היהודי ברוך שְׂפִּינוֹזָה (Baruch Spinoza) העיד פילוסוף דגול אחר בשם פרידריך הגל (ההוא מהתזה, האנטיתזה והסינתזה), שאמר ש"לכל פילוסוף יש שתי שיטות, שיטתו שלו ושיטת שפינוזה."
הגל אף הטעים כשאמר ש"המחשבה הפילוסופית חייבת להתחיל מנקודת המוצא של שיטת שפינוזה. כל פילוסופיה מתחילה מהליכה בעקבות שפינוזה".
אלה לא דברי ההערצה היחידים שידע מי שנקרא בעצם דה-שפינוזה והוא בעצם אבי החילוניות.
שפינוזה היה צאצא למשפחת אנוסים ממוצא פורטוגלי-ספרדי. בני המשפחה שבו ליהדות כשששמעו שבהולנד מאפשרים להיות יהודי והגיעו לאמסטרדם שבהולנד.
כבר בצעירותו ברוך נחשב לעילוי יהודי והיה בקי בתנ"ך, בתלמוד ובפילוסופים יהודיים מימי הביניים דוגמת הרמב"ם, כמו גם בפילוסופיה יוונית. הוא היה תלמיד מבריק שרב הקהילה היה בטוח שהוא מי שעתיד להחליפו לכשיגדל.
אבל שפינוזה היה רציונליסט. הוא ביסס את הגותו הפילוסופית על ההגיון ובנה את תורתו, צעד אחר צעד, באופן לוגי. הוא השתמש בהגיון ובשכל כדי לבחון את העולם ואת רעיונותיו, את התנ"ך ואת ההגיון שביהדות. כך הוא הגיע למסקנות מהפכניות, כמו זו שהתנ"ך אינו פרי התגלות האלוהים, שחומשי התורה לא נכתבו על ידי משה רבנו ושלחוקי התורה אין יתרון על "חוק הטבע". שפינוזה האמין שיש הסבר רציונלי לניסים שתוארו בתנ"ך ושלא היו בהם מרכיבים על-טבעיים.
אבל אם לזכור דבר אחד על ההגות של האיש, שפינוזה אמר שאלוהים הוא הטבע וההיפך. אלוהים, לדעתו, לא היה מישהו שמחוץ לעולם. הוא היה העולם, כל העולם וכל מה שיש. הכל, כולל אותך, אותי ואת הג'וק שמתרוצץ אצלך בבית עכשיו - כולנו אלוהים. כי אלוהים הוא הטבע.
וואו. "אלוהים או הטבע" - המילה לא משנה כי שניהם אצל שפינוזה הם אחד.
בימי הביניים היו מעלים אותו תוך שניות על המוקד. אבל בימיו חזרה הפילוסופיה להיחשב משמעותית, בכל זאת, עידן ההשכלה והנאורות כבר החל. הוא צובר מעריצים ובעיני רבים הולך ונתפס כממשיך דרכם של גדולי הוגי הדעות.
בהולנד לוחשים את שמו בשקט, שהכמרים לא ישמעו והסוד על ההוגה המסעיר שרואה בטבע את האלוהות הולך ומתפשט. בגרמניה כותב על שפינוזה גתה, גדול המשוררים הגרמנים, שהוא: "עלה דרך התרבות המתמטית והרבנית עד המעלה העליונה של המחשבה". הפילוסוף נובאליס מציין ש"שפינוזה הוא שיכור אלוהים ותורתו רוויה אלוהות". הרדר חיבר אותו לישו וכתב ש"בשני אלה בלבד נמצאת ההכרה הטהורה של אלוהים".
היו שציינו שאם יתקיים העולם עוד שנים רבות, תיעשה תורת שפינוזה לדת העולם. דומה שאירופה נסערת מהגאון שצמח בה, אבל שפינוזה עני, חסר עבודה ומוחרם.
כי הרבנים באמסטרדם, הקהילה שלו, פחות התלהבו. הם ראו בהגותו סכנה חמורה והחרימו אותו. הקללה והנידוי גרמו לשפינוזה לעזוב את העיר והוא מצא עצמו בעיירה הקטנה רינסבורג, מתפרנס מליטוש עדשות למשקפיים, טלסקופים ומיקרוסקופים.
חבריו היו בעיקר נוצרים, שכן בשל קללת הרבנים, היהודים החרימו אותו בכל הולנד. הוא עוד ישוב לאמסטרדם ויעזוב אותה שוב ויסיים את חייו שוב בעיר הקטנה. בתקופתו ליטוש עדשות זה סוג של הייטק, אבל האבק מליטוש העדשות גרם לו למחלת השחפת הקשה ולמוות בגיל 44, בגיל צעיר יחסית אפילו בתקופתו.
הגותו הביאה לו הרבה צרות, אבל הוא דבק בה. הוא חושש ממלחמות הדת שמתרחשות בהולנד מסביבו. זה גם משהו שמחזק אותו בהתנגדותו לדתות הקיצוניות בזעם ואלימות זו כנגד זו. אבל את פרסום הספר הענק שלו, "אתיקה", שפינוזה מחליט לדחות ולהמתין שייצא רק אחרי מותו.
הוא לא זכה לראות את ספרו הופך לאורים והתומים של הפילוסופיה המודרנית אז. בקרב חוגים הולכים וגדלים הוא הפך לספר נערץ ומשפיע בצורה לא רגילה.
גם אם רבים לא הסכימו עמו והיהדות שממנה בא הוקיעה אותו על סטיותיו מהאמונה האורתודוכסית השמרנית, שפינוזה היה ונשאר מהפילוסופים המוערכים בתולדות הפילוסופיה. עולם החוכמה רואה בו עד היום דמות מרתקת ואיש מבריק, שהציב רף חדש בתולדות הפילוסופיה וחולל מהפכה במטאפיזיקה המודרנית.
#אלוהים הוא כאן. בטבע ובכל מקום
כיום מבינים כולם שהאשמתו של שפינוזה באתאיזם, כלומר בכפירה בקיומו של האל, היא לא פחות ממגוחכת. הוא היה בעצם פנתאיסט, כי לעומת הדתות שרואות באלוהים גורם על-טבעי, שמנהל את העולם והוא מחוץ לעולם, שפינוזה ראה אותו כמצוי בטבע שמסביבנו ובכל מקום. במקום מנהל העולם ומי שמכוון אותו מלמעלה, שפינוזה ראה את אלוהים כסיבת העולם, כמצוי בדברים שבעולם ונובע מתוכם.
אין הפרדה אצלו בין נשמה לגוף, או כמו שאומרים היום "בין גוף לנפש". אם אין שוני בין חומר לרוח, הרי שניתן לחקור את הרוח בדיוק כמו שהמדע חוקר את החומר. מזכיר לכם מישהו? - שפינוזה בישר על תורת הפסיכולוגיה, עוד לפני שפרויד יחנוך אותה.
אם אדם הוא מאותו "הכל" או "היש" שהוא בעצם האלוהים, אז מותו הוא הסוף המוחלט. כי בלי הגוף אין נפש, נשמה או חיים אחרי המוות. אין גן עדן, אין גהינום לחוטאים, כי אלוהים לא מודד מצוות ולא סופר חטאים. אנחנו חלק מהיש ולכן גם אנחנו חלק מהאלוהות.
בהיותנו.
זה גרם לו כמובן לבעיות. הדתות המונותאיסטיות ובכללן הדת היהודית והנוצרית ראו בטבע את יצירת האלוהים, שנוצרה על ידי האל בבריאת העולם. לעומתן, שפינוזה הוריד את אלוהים אל העולם והעלה את הטבע לאלוהות.
והרי אם אלוהים הוא הטבע וכל מה שיש בעולם הוא אלוהים, אז שמירת מצוות היא לא עניין כל כך חשוב כמו שעושים ממנו, נכון?
זה מה שיוביל לכך שהוא יידחה כל כך על ידי הקהילה היהודית, שממנה הוא נזרק. האיש היה לאיום של ממש על הדת כמרכז המדינה ולמעשה הוא מהחשובים הפילוסופים שקראו להפרדת דת ממדינה.
ברוך השם או לא, שפינוזה הציג תפיסה מהפכנית וחדשנית, אך רק למי שהיה מוכן להתעמת עם הדתות והיה יכול ומוכן להתמודד עם ההגיון שבה מבלי לפסול אותו על הסף.
ב"תורת המידות", הספר שהודפס לאחר מותו, שפינוזה ביסס את המוסר האנושי על "אהבת האל השכלית". לדעתו מי שיכול לתפוס בשכלו את מושג האלוהים - הוא מי שאוהב את האל.
נדגיש זאת רגע...
מי שתופס את מושג האלוהים בשכלו - אוהב אותו. לשיטתו של שפינוזה, דווקא האהבה לאל תסגל לאדם את ההתנהגות המוסרית הנכונה.
זה כל כך פשוט ומדויק, עבור רבים בימינו שמבינים שהם אינם בדיוק אתאיסטים ומנגד יודעים בבירור גם שאינם דתיים. שפינוזה נתן בית למוסר הצומח מההגיון וההערכה לעולם שמסביבנו, מקום יפה לאמונה מסוג אחר ולאהבה, הרבה אהבה. הוא יכול היה להיות יופי של היפי, ביטניק, שוחר סביבה או אדם חופשי אחר בן זמננו. רק שהוא הגה את זה במאה ה-17, כשאלה עוד לא נולדו.
ונסיים במשפט המסיים את ספרו "אתיקה" - "כל דבר מושלם הוא קשה, כשם שהוא יפה".
הנה סיפורו של הפילוסוף ברוך שפינוזה (מתורגם):
https://youtu.be/pVEeXjPiw54
מצגת וידאו על חייו של שפינוזה:
http://youtu.be/7vMl6OZr98c
סרט תיעודי על הבאבא ברוך האמיתי של היהדות (עברית):
https://youtu.be/y9uUBxdWO7E?long=yes
על מאבקו של שפינוזה בשמרנות הדתית:
http://youtu.be/4zbDGDdoq-o?long=yes
פודקסט עם פרופסור הרסגור מ"שעה היסטורית" על שפינוזה באמסטרדם (עברית):
https://youtu.be/ELfkzEZi8WU?long=yes
והרצאת כורסה על שפינוזה (עברית):
https://youtu.be/6v5qHU5ENNc?long=yes
