טקס ההתבגרות בשבט ההאמר, כמו בשבטים אחרים, מאפשר לצעיר המתבגר להשתייך לחברת הגברים הבוגרים ולהתחיל לצאת עימם לצייד, לקבל זכויות של גבר ולהינשא לאישה מהשבט.

המטלה של המתבגרים הנכנסים בעול ההתבגרות בשבט ההאמר היא לרוץ על שורת שוורים, כשהם עירומים כביום היוולדם. זה אולי נשמע פשוט אבל זה מאד קשה. מה עוד שהם צריכים לעמוד במשימה 4 פעמים וכל נפילה מחייבת אותם להתחיל מההתחלה.


הנה הדגמה מוסברת של הטקס וטקס ההצלפה בבנות:

https://youtu.be/2Kk0gMPpFmQ


ועוד מטקס ההתבגרות של צעירי שבט ההאמר (עברית):

http://youtu.be/DyhO0EaPUl4

הייתם מאמינים שצלקות יכולות להיות דבר נחשק אצל אנשים בתרבויות שונות? הייתם חושבים שמישהו ירצה שיפצעו אותו וישאירו לו צלקות בכל הגוף והוא ייצא מרוצה? הייתם מקבלים טקס שכזה במקום בר-מצווה ו"תודה להורי שהביאוני עד הלום"?

ובכן, בהחלט. מסתבר שמנהג צילוק הגוף (Scarification) משמש כטקס התבגרות בחברות שבטיות שונות בעולם. למשל אצל בני השבטים שבפפואה גינאה החדשה, כמו שבטים בנהר הספיק (Sepik river tribes), שבט קנגאנאמן, או בשבטים ביבשת אפריקה.

בשבטים הללו משמש טקס יצירת הצלקות בגוף הצעיר, חלק משמעותי בטקס החניכה של הנערים שהופכים לגברים. זהו הטקס המקביל לטכסי חניכה רבים, המתרחשים ברחבי העולם. הזכרנו את בר המצווה היהודי, המילה המוסלמית, טקס נמלת הקליע בדרום אמריקה ועוד מגוון של טקסי חניכה שונים ומשונים.

כך או כך, בשבטים הללו הצילוק הוא רק חלק קטן מטקס התבגרות שנמשך שבועות, טקס שכולל השפלה פומבית של הצעירים ולא מעט כאבים. בטקס הצילוק יש תפקיד משמעותי מאד לזקני השבט, שהם באופן מסורתי מי שאחראים על שימור, קיום והעברת המסורת בשבט מדור לדור.

בעזרת סכיני גילוח, הזקנים חותכים לצעירים את עורם ויוצרים חתכים בגופם. מחוספס ומלא בחריצים זה המראה המקובל כאן לגבר. החתכים מדמים את מראה עורו של התנין, כשהאמונה השבטית היא שהתנין ירחיק את הילד שבגופו ויהפוך את הצעיר לגבר בוגר ומוכן למשימות של הגברים.


הנה טקס התבגרות עם צלקות - בפפואה גינאה החדשה:

https://youtu.be/1AZWfAidOzY


וגם בקנגאנאמן שבפפואה גינאה החדשה:

https://youtu.be/vFZvJMlXsuY


צילוק הגוף מתרחש בקרב שבטים רבים באפריקה:

https://youtu.be/Lfhot7tQcWs


וטקס חניכה שכרוך בהקזת דם מהאף והלשון, דם שנשאר מהאם שהולידה את הנערים:

https://youtu.be/7hQEJIaciRM

השבטים בעולם מרביתם חיים ביישוב של קבע. אחרים הם שבטי נוודים, כמו שהיו פעם הבדואים.

הגברים של השבט הם לרוב הכוח המגן שלו. הם חמושים בכלי נשק פשוטים, כמו קשת, חנית או רומח, באפריקה לפחות. הלוחמים האפריקאים נוטים, אולי פחות מבעבר, להיות אמיצים. בתקופת סחר העבדים, החשש של סוחרי העבדים מהם היה גדול.

הריקודים והשירה של אנשי השבטים נועדו לציין שמחות והצלחה בציד ובחקלאות. הם מתפללים ליבול טוב בשדות ולגשם מספיק, לחתונה וללידה. הריקוד הוא דרך לתקשר עם כוחות עליונים שיוכלו לסייע במקרים הללו. לצעירי המסאי למשל, משמש ריקוד הקפיצות לתחרות מי יזכה בנערה. המנצח הוא הקופץ לגובה הרב ביותר.

אבל הריקוד מהווה אצל בני השבטים גם את אחת מצורות הבידור והחגיגה הכי פופולריות. הוא לא מחייב כמעט דבר, מלבד קצב ורצון לרקוד. לצעירים הוא משמש גם דרך לחיזור.

את ערכי השבט, הידע והתרבות שלו לומדים בני השבטים ומעבירים מדור לדור. הם עושים זאת באמצעות אגדות, סיפורים ושירים. כל אלה מושמעים לצעירים ולילדים, שלומדים אותם מהוריהם. כשיתבגרו, הם יספרו וישירו בתורם לבניהם ובנותיהם והדברים יעברו הלאה. בצורה כזו מועברים גם הכללים והערכים המקודשים לשבט ולכבוד המשפחה.

על הרפואה בשבט אחראי לרוב ה"שאמאן", הכינוי של איש הדת, רופא האליל ומרפא השבטים במקומות רבים בעולם.

הלימודים בשבטים הם חלק מאמצעי המעבר מילדות לבגרות. אבל את המעבר הזה מילד לבוגר או לבוגרת, מסמלים טקסים מיוחדים. בטקסים הללו, הנקראים "טקסי מעבר", עוברים המתבגרים בשבט ממעמד של ילד למעמד של גבר.

לאותם טקסים קוראים האנתרופולוגים, חוקרי התרבויות, לעתים גם "טקסי התבגרות", או "טקסי חניכה". בטקסים הללו צריכים צעירי השבטים לעמוד במשימה קשה כלשהי (בכל שבט דברים שונים), או חוויה כואבת, כשאת בגרותם הם מוכיחים בהפגנת אומץ, לצד כוח סבל, תוך איפוק ונשיכת שפתיים.

הכירו שבטים שכאלה בתגית "שבטים בעולם".


טקסי השבטים הם בסיס להרבה טקסים ופולחנים בעולם, גם בעולם המודרני:

https://youtu.be/kyX746A66GY


הנה החיים בשבט האמר בדרום אתיופיה:

https://youtu.be/2Kk0gMPpFmQ


ריקוד ושירה שבטיים בשבט שבאפריקה:

https://youtu.be/coCeJllwLRw


בהרבה שבטים קעקועים הם חלק מטקסי מעבר:

https://youtu.be/81JPj8BqBBQ


שבטי האינדיאנים לפני מאה שנה כפי שצולמו אז (עברית):

https://youtu.be/ytUc-A4LFqg


והסוד האפל של תינוקות ה"מינגי" המקוללים הממיטים צרות על השבט (עברית - לא לילדים):

https://youtu.be/JYXgNlFSHgg

מבחן האומץ של הנערים באיי ונואטו (Vanuatu) שבדרום מערב האוקיינוס השקט, משלב קפיצה מפחידה לתהום לעבודת האלים, עם טקס חניכה למתבגרים.

אנשי הכפר נוהגים לספר אגדה על אישה שברחה מבעלה האלים. הלה היה נוהג להכות את אשתו לאחר ששתה את המשקה הנרקוטי המסורתי, הקאווה. כשהאישה קצה בהשפלה ובסבל היא ברחה ממנו אל הג'ונגל, בכוונה שלא לשוב. הוא רדף אחריה, ובמעבה הג'ונגל כמעט והשיג אותה, אך היא טיפסה אל ראש עץ קוקוס. כשהבעל הזועם טיפס על העץ והחל להתקרב אליה, היא קשרה עצמה במהירות אל שריגי הליאנה הארוכים שאותם קשרה בקצה השני לצמרת העץ. כשהבעל כמעט והגיע אליה היא קפצה מראש העץ וצללה לעבר האדמה. גם הוא קפץ בעקבותיה ובעוד הוא מתרסק אל האדמה ומת, היא עצמה ניצלה, בזכות שריגי הליאנה שבלמו את פגיעתה באדמה.

מאז קופצים כך נערי המקום. הקפיצה אצל נערי ונואטו היא חלק מטקס של עבודת אלילים וטקס ההתבגרות שלהם. זה קורה תמיד בעונת קציר שורשי הים. הקפיצה דורשת הרבה אומץ ומסתיימת בדרך כלל בנגיעה קלה באדמה. הנערים שמים את מבטחם בשריגי עץ הליאנה שהוכנו יום קודם לכן, לקראת הטקס. הם קופצים ממגדל עצים שנבנה לקראת הטקס. ממש כמו האישה האמיצה מהאגדה, גם לרגליהם נקשרים שני השריגים הטריים, שתפקידם הוא לעצור את הקופצים בזמן ולמנוע מראשם פגיעה קטלנית באדמה. הם מוכרחים להיות טריים, כי שריג יבש עלול לאבד מגמישותו או מחוזקו ולהביא למותו של הקופץ.

למטה עומדים אנשי הכפר ושרים בקולות רועמים, לאות עידוד לנערים הקופצים. קריאות העידוד והשירה החזקה הם חלק מהטקס הרעשני והאמיתי הזה. כל הילידים בלבושם המקובל - הגברים כשרק אריג עלי קוקוס על חלציהם, הנשים בחזה חשוף, כולם מזמרים ונכנסים לטראנס והתלהבות לא רגילים.

כנהוג בחברה הפטריארכלית, שבה שולטים הגברים, רק נערים קופצים. נשים ונערות לא מורשות לקפוץ בטקס או בכל צורה אחרת.

אם זה מזכיר לכם קפיצות באנג'י, אז זה לא במקרה. מכאן נולדו קפיצות הבאנג'י שתיירים ומטיילים בכל העולם כל כך אוהבים.


הנה קפיצות ההתבגרות בטקסי החניכה של נערי איי ונואטו:

https://youtu.be/l0Mq6rCfYtU


קפיצות באנג'י כטקס התבגרות באי פנטקוסט:

https://youtu.be/d6hXnYW_2ac


ואיי ונואטו עצמם:

https://youtu.be/rDyazmUQX0E

בר מצווה (Bar Mitzvah) היא טקס התבגרות יהודי, או טקס מעבר, שבו הופך הנער מילד לגבר בוגר. כשהנער היהודי מגיע לגיל 13, עורכים לו את טקס בר-המצווה. בטקס זה, שאופיו דתי, מצטרף הנער בדת היהודית אל קהילת המאמינים הבוגרים.

במהלך הטקס יש את "העלייה לתורה". כשעולה הנער לתורה בפעם הראשונה, הוא בעצם קורא בתורה לפני קהל המתפללים. זוהי קריאה של ה"מפטיר" - הקטע האחרון של פרשת השבוע. את ה"מפטיר" הוא קורא בעליה לתורה מתוך ספר התורה שהוצא מארון הקודש שבבית הכנסת, כשאחריו הוא קורא את ה"הפטרה" - קטע מספרי הנביאים שקשור לפרשה.

אביו של הנער מברך בסוף בר-המצווה ואומר "ברוך שפטרני מעונשו של זה". בכך מצהיר האב שעד עתה הוא שהיה האחראי למעשי בנו, ואילו מעתה אחראי הנער עצמו למעשיו ולמילוי המצוות.

טקס המעבר מילד לגבר - הושלם. מבחינה דתית, חלים עליו מכאן ואילך, חובות וזכויות של מבוגר. על פי היהדות, עליו להניח תפילין כל יום, הוא יכול להשלים "מניין" - כלומר להיות אחד מחבורה של 10 גברים מתפללים ועוד.

בתרבות המודרנית, עושים בר מצווה גם נערים שאינם דתיים. בכך הם מכבדים את המורשת היהודית ומצהירים על השתייכותם לעם ולחברה היהודית, על אף היותם חילונים. בר המצווה בטקסים כאלו, היא יותר טקס התבגרות ושינוי סטטוס חברתי, מאשר התקבלות לקהילת המאמינים.

פירוש המילים בר מצווה הוא "בן מצוות", כלומר מישהו שמחוייב במצוות.


הנה סיפורו של טקס בר המצווה (עברית):

https://youtu.be/_SG9HIijEW8


בר מצווה לנערי ונערות תגלית:

https://youtu.be/cFAAZ5lIxno


הסבר באנגלית:

https://youtu.be/vnRCtuKOr_A


כמובן שיש גם בת מצווה לבנות:

https://youtu.be/tEBnpxhb0rc


רגע, תזכירו לי למה חוגגים בת מצווה? (עברית)

https://youtu.be/dgGjKff6uZo


שיר נחמד על ההכנות לבת מצווש (עברית):

https://youtu.be/oka7SsnEKSo


אפשר לצחוק עליה קצת? (עברית):

https://youtu.be/6XdOrRIr2aU


או למות מצחוק? (עברית)

https://youtu.be/AmRXZIxCYN8

את אנשי כת האיימיש אפשר לראות כסוג של "חרדים נוצריים". אנשי הכת, שמרבית יישוביה נמצאים במדינת פנסילבניה שבארצות הברית, חיים כמו בעבר.

בני האיימיש נוסעים בכרכרות, לא נוהגים באלימות, מעמידים את המשפחה והקהילה במרכז חייהם ומקפידים להתנתק כמעט לחלוטין מהעולם המודרני.

האיימיש דוגלים בהפרדה בין דת למדינה. אורח חייהם מכוון למנהגי הכת ומדגיש את ערכי המשפחה והקהילה. קוד ההתנהגות שלהם מעודד ערכים של צניעות, סובלנות, אי-אלימות והתנתקות מהעולם שמסביב.

אחד הדברים המעניינים במנהגים של האיימיש הוא טקס המעבר של הצעירים לעולם הבוגר והאופן שבו הם בוחרים להמשיך או לחדול להיות איימיש.

איך זה עובד?

בטרם ייכנסו לעולם המבוגרים, מציע להם שלב המעבר של צעירי האיימיש תהליך מרתק של בחירה. זה קורה בתקופת המעבר שבין ילדות לבגרות ונקרא "רומשפרינגה" (Rumspringa), מושג שפירושו בשפת האיימיש, שפה גרמנית-פנסילבנית שמקורותיה בגרמנית "התרוצצות".

בשלב הזה מותר לצעירים כמעט הכל. ברגע אחד הם נחשפים וחווים את כל מנעמי העולם המודרני. מסיבות, ביקורים בקניון, נהיגה, עישון, יציאה לבילויים עם חברים וחברות, מדורות לאורך כל הלילה, אלכוהול וכמובן ענייני בנים ובנות.

בתקופה הזו רבים מהם מתנסים גם בסמים קלים, בשלל החוויות של בני הנוער המודרניים ובחיים שהם מסיבה שלא נגמרת.

כשהתקופה הזו מסתיימת, גומרים מרבית הצעירים את מסע ההתנסות של ה"רומשפרינגה" כשהם עייפים לגמרי. אז מגיע שלב הבחירה. ההחלטה הדרמטית של חייהם: האם להמשיך, כלומר לשוב ולהיות איימיש לכל דבר, כמו הוריהם והדורות שלפניהם, או לשנות את אורח חייהם ולעזוב.

חלק אדיר, מעל 80% מהם, משוחררים מהציניות של הנוער הרגיל ובוחרים לשוב אל חיק הקהילה. בכך הם נוטשים לתמיד את המודרניות ואת החיים המתירניים שאליהם נחשפו.

מי שבשלב הזה בוחרים לפרוש מהאיימיש, לא מוחרמים. הם לא יהיו בכת אך יוכלו בעתיד להיות בקשר עם משפחתם. אבל הסובלנות שמגלה הכת כלפיהם היא רק בעת הזו בחייהם. בעתיד לא יזכו הפורשים מהכת לכזה יחס.

כי המצב הוא שונה לגבי מי שמחליטים להישאר בתום ה"רומשפרינגה" באיימיש ובשלב מסוים בהמשך חייהם פורשים מהכת. הבוגרים הפורשים הללו יוחרמו ויהיו מנודים לנצח מהמשפחה שלהם ומכל חברי כת האיימיש.


הנה הרומשפרינגה של צעירי האיימיש:

https://youtu.be/n518iLqRekM


כתבת טלוויזיה על תקופת הרומשפרינגה:

https://youtu.be/skn_rRdDHnA


התרוצצות הרומשפרינגה היא מנוגדת לחלוטין לאורח חייהם של בני האמיש:

https://youtu.be/x00Tl7FxEf8


אבל הרומשפרינגה היא שלב בחיים המאפשר לצעירים בחירה אמיתית:

https://youtu.be/5lKlBPdgA_E

הטיול הגדול, תרמילאים, מוצ'ילרים, בק פק, גסטהאוז ועוד כל מיני מילות מפתח מגרות, מפעילות אצל רבים מאיתנו את האסוציאציות המתאימות.

לטייל בעולם, עם תרמיל על הגב ותגליות יומיומיות של אנשים, צורות חיים ומראות חדשים. כל זה מייצג חופש מוחלט, רשות לעשות ככל העולה על רוחנו ולעצור את מרוץ החיים האוטומטי. זה נעשה לטובת בחירה יומיומית וחופשית, שתלויה רק בנו. זה גם טיול למקומות רחוקים, שמוצא את מה שהכי קרוב ונוכח בחיינו - את עצמנו, כפי שאנחנו במקומות הכי עמוקים שבנו.

בחוץ לארץ נפוצה התרמילאות בגיל שאחרי סיום התיכון. צעירים ישראלים, לעומת זאת, נוהגים לצאת אליו לאחר שחרורם מצה"ל, במה שמכונה אצלנו "הטיול הגדול", או "טיול אחרי צבא", טיול שיש בו סוג של תגובת נגד ושחרור, תרתי משמע, מהלחץ והמשמעת של המסגרת הצבאית.

תרמילאים נקראים כך כי הם מטיילים עם תרמיל הגב, מה שבדרום אמריקה נקרא "מוצ'ילרו".

מנהג טיולי התרמיל נולד בשנות ה-70 והתגבר משמעותית מאז הניינטיז, שנות ה-90 של המאה הקודמת. אבל שורשיו הרבה יותר מוקדמים וקשורים בסיור הגדול, אותו מסע תיירותי גדול, שעשו צעירים מבתים עשירים במאה ה-19, סביב האתרים התרבותיים העיקריים של אירופה.

כאז כן היום, זהו סוג של תיירות המתמקד במסע עצמאי ובדרך כלל ארוך, ברחבי העולם. הוא נמשך בדרך כלל חודשים אחדים, אך יש המאריכים גם לטיולים של שנה ויותר.

טיול כזה מתאפיין בדרך כלל בשיתוף חברתי עם תרמילאים אחרים, לא פעם גם לינה בחדרים משותפים ובניהול חסכוני של המשאבים האישיים.

היעדים הנפוצים בטיולי תרמיל הם מדינות דרום אמריקה, הודו, נפאל, דרום-מזרח אסיה ניו זילנד, אוסטרליה ומזרח אסיה.

תרמילאים ברחבי העולם, הם בדרך כלל צעירים, סטודנטים, או בוגרים לקראת הגיל השלישי. בארץ הם בדרך כלל צעירים שהשתחררו מצה"ל, אך יש לא פעם גם סטודנטים, צעירים לפני השירות הצבאי או אנשים שלקחו חופשה ארוכה מעבודתם.

אצלנו הטיול הוא סוג של טקס מעבר, בו משלימים צעירים את תהליך ההתבגרות הישראלי, במסלול החיים האופייני של בית ספר–צבא–הטיול הגדול–השכלה גבוהה וקריירה תעסוקתית.


#המאפיינים הבולטים של התרמילאות
טיול ארוך ולמספר יעדים - תרמילאים נוסעים למשך זמן רב ונודדים ממקום למקום, מארץ לארץ. בהודו למשל, התרמילאים הישראלים קוראים למסלול המסורתי שלהם "שביל החומוס", איך לא?

עם תרמיל על הגב - ה"בק פק" המפורסם הוא חלק מהז'אנר. שום תרמליאי שמכבד את עצמו לא יטייל עם מזוודה.

לינה באכסניות - פה ושם אפילו בבתי המקומיים אבל מילות המפתח ללינה בטיול הן הוסטלים וגסטהאוזים. אלה מקומות בהם אתה נחשף לתרמילאים מכל העולם, מתחבר, לומד, מקבל פרופורציות, טיפים, יוצר חברויות וחוויות.

תחבורה ציבורית זולה - תרמילאים משתמשים בתחבורה ציבורית או בטרמפים. זול, נגיש, חווייתי ומתחבר למקומיים.

מתחברים למקומיים - לתרמילאים עניין בהיכרות מעמיקה ובהתערות בקרב המקומיים, למידה מהם, חוויות קהילתיות וטקסים ובעיקרון - שהות בתוכם.



הנה מונטאז' של טיול של שתי תרמילאיות:

https://youtu.be/AmSvfz-o79M


בישראל יש ממש לחץ לצאת אל הטיול הגדול (עברית):

https://youtu.be/_WaBV0g_6aQ


ממראות הטיול הגדול בדרום אמריקה:

https://youtu.be/s4KCeAQIYeM


תרמילאים שעלו בטראק אל העיר מאצ'ו פיצ'ו:

https://youtu.be/78Ouaj0iLUk


יש גם דברים מפחידים בטיול הגדול (עברית):

https://youtu.be/cIWcP332GkY


ומחשבות יפות ומנוסחות על הטיול הגדול ומשמעותו אל מול חיי היום יום של עכברי המירוץ שאנחנו (עברית):

https://youtu.be/ywkFeTH35hw

הסיור הגדול (The Grand Tour), או המסע הגדול, היה מסע חינוכי פופולרי, סיור תיירותי ארוך ומנהג אצולה בקרב בני המעמד הגבוה במאה ה-18 וה-19, שהתחיל בפריז, משם לאיטליה, דרום אירופה ולא פעם גם למזרח התיכון ולעתים נדירות בארצות הברית.

לסיור הזה, טקס מעבר לא רשמי אבל סופר יוקרתי, שיכלול את האתרים התרבותיים העיקריים של אירופה, יצאו בעיקר בני אצילים וצעירים ממשפחות עשירות בתקופה הוויקטוריאנית.

במאה ה-19, מאה שנה לפני שתיירות וטיולים בעולם יהפכו לפופולריים ורווחים בכל שדרות הציבור, יכולים היו רק המבוססים שבצעירים לצאת לטיול של שנתיים שלוש, ארוך ויקר.


#מטרות המסע הגדול
המסע או הסיור הגדול נועד מבחינה חברתית לחשוף את המטיילים לתרבות הקלאסית ולהיסטוריה של העולם, לפתח טעם אמנותי ואת הכישורים החברתיים והלימודיים שלהם.

הטיול סבב סביב מקומות שונים וידועים, בגדר אתרי החובה למטיילים והמסיירים בסיור הגדול הזה. היו בו אפילו שורשים קדומים וספרותיים של "מסע הגיבור" ולא מעט מהמטיילים אף ינציחו בספרים ויומנים את תגליותיהם מהסיור הגדול שעשו.

היסטורית החל הסיור הגדול עוד באמצע המאה ה-18. לשיאו הוא הגיע במאה ה-19, כשהפך לפופולרי במיוחד בקרב בני האצולה והבורגנות. בתקופה בה נולדים עשירים חדשים, בניגוד למשפחות האצולה המסורתיות, רבים מהמטיילים כך והוריהם ראו במסע היקר והממושך אמצעי להפגין את מעמדם החברתי והתרבותי הנבדל מה"עמך".

השפעתו של הסיור הגדול על החברה האירופית הייתה משמעותית. במיוחד הוא עזר להפיץ את הידע על תרבויות ותקופות אחרות, על היסטוריה, אמנות ופילוסופיה.


#גם היום
באופן מסוים, הסיור הגדול נמשך עד היום. אם זה בטיול הגדול של צעירים מכל העולם, שעובדים לפניו כדי לממן אותו. או בטיול אחרי הצבא של משוחררי ישראל מצה"ל, רגע לפני שהם נכנסים למרוץ החיים - של הרשמה ולימודים גבוהים, עבודה, זוגיות, משכנתא, משפחה וכמובן - משבר גיל הארבעים...

כאז גם היום, המסע הגדול היה ונשאר חוויה מעצבת עבור רבים מהמטיילים הצעירים. הוא סיפק להם הזדמנות להתבגר מעט, אך גם ללמוד על תרבויות אחרות ולהעשיר את השכלתם והיכרותם עם העולם. המסע גם סייע להם לפתח כישורים חברתיים ולימודיים, שהיו ונשארו חשובים להצלחה בחיים הבוגרים של כל אדם.


#מה כלל הסיור הגדול?
המסע החל בדרך כלל באיטליה, בה ביקרו המטיילים הצעירים באתרים ההיסטוריים דוגמת רומא, ונציה ופירנצה. הם נהנו וחוו את האמנות והתרבות האיטלקית, הן החזותית, עם ציורים ופסלים) והן את המוזיקה הקלאסית, האופרה והתיאטרון.

משם המשיכו המטיילים ההיסטוריים הצעירים ליוון. כאן הם פקדו אתרים היסטוריים כמו האקרופוליס, חורבות אתונה העתיקה, כף סוניון ועוד. בהם הם למדו והעשירו את ידיעותיהם על ההיסטוריה והתרבות היוונית הקלאסית.

המסע כלל לא פעם גם ביקור במצרים, בה פקדו המטיילים את המוזיאון הבריטי בקהיר ואת הפירמידה הגדולה של גיזה והספינקס המפורסם. הם למדו על התרבות וההיסטוריה של מצרים העתיקה.

לא פעם הסתיים המסע בירושלים, העיר הקדושה לשלושת הדתות האברהמיות. כאן ביקרו המטיילים באתרים היסטוריים כמו הר הבית, הכותל המערבי והרובעים של העיר העתיקה.


הנה הסיור הגדול של המאה ה-18 וה-19 בתקופה הווקטוריאנית:

https://youtu.be/kGu4eQ65h60


הסבר על הסיור הגדול:

https://youtu.be/BF3SJ6qkCJc


ושחזור עדכני של צעירה אירופית את הגרנד טור:

https://youtu.be/Loaylp03CsI

צלקות פנים שבטיות (Tribal Marks) על פניהם של בני ובנות שבטים שונים באפריקה, הן תופעה מעניינת. הצלקות והסימנים שעל פניהם, מבחינים בין הגברים של השבטים השונים. הסימנים הללו גם מבדילים בינם לבין הנשים, שלעיתים הן מצולקות, אך אלו צלקות אופייניות לנשים. כמו בשבטים שונים, גם צילוק הפנים של בני שבט הדינקה שבדרום סודאן, הוא חלק מטקס התבגרות, שבו הופכים הנערים לגברים.

צילוק פניהם של הגברים בשבט הדינקה (Dinka tribe) נראה לרוב כשלושה קווים מקבילים לאורך המצח. אצל הגברים של השבט זהו סימן לגבורה ואומץ. בסביבות גיל ההתבגרות "זוכים" המתבגרים לחריטה על פניהם וזהו הסימן הברור של בני השבט לכך שהם נכנסים לעולם הגברים. מעתה הם ישאו בעול ההגנה והציד ויטלו חלק באחריות על יתר בני השבט.

במהלך טקס החניכה וההתבגרות, מצלקים את פניו של הנער המתבגר. כשמכשף השבט מניח את הסכין החם על פניהם, לא מעיזים נערי השבט לבכות. כל רתיעה, צעקה, יבבה או סימן של פחד, יגרמו לאובדן שמם הטוב והם ייחשבו לפחדנים.

יש לומר שצילוק פנים אינו יחודי לשבט הזה. שבטים רבים נוספים, באפריקה ובעולם, משתמשים בצלקות כמודל יופי, בטקסי חניכה והתבגרות ולמטרות פולחן.


הנה בני שבטים שמצלקים כך:

https://youtu.be/2YWMyGebhXY


היופי הוא מהצלקות, אבל מהכרס שלהם הם הרבה פחות מתרגשים:

https://youtu.be/aDRMnX7UpLs


יתכן שהצילוק קשור בעובדה שבני הדינקה הם מגדלי בקר מצטיינים?

https://youtu.be/lt-tTVoj_D8


הנה שבט נוסף בבנין שבמערב אפריקה שגם הוא מצלק את גופו:

https://youtu.be/1vvb16VyVEY


צלקות שבטיות נוספות:

https://youtu.be/VjH7gcO1G5w


ובכל זאת - סרט תיעודי על בני השבט המופלא הזה:

https://youtu.be/erNAdYoqaFo?long=yes

כמו בכל טקס חניכה בעולם, גם בכפר של שבט הסטרה-מאווה מהג'ונגלים של האמזונאס צריך הצעיר להוכיח שהוא ראוי להשתייך לעולם הגברים. בדרכו להפוך לגבר לוחם, חייב כל נער בשבט לעבור טקס חניכה.

צעירי השבט הזה עוברים את אחד מטקסי החניכה הקשים והכואבים ביותר בעולם. בטקס הם מכניסים את ידיהם לתוך כפפות שבתוכן מאות נמלי-קליע. בשבטים ובכפרים המבודדים שבאמזונאס סוגדים לנמלים הללו. הכאב שגורמת עקיצתן הוא איום ונחשב לגדול ביותר שגורם חרק כלשהו בעולם. על הנער להשאיר את ידו בתוך הכפפה לפחות 10 דקות ומבלי להתלונן. אחרי שהוא חוטף מאות עקיצות בידיו ולא פעם מאבד את הכרתו, מסתיים הטקס.

את טקס החניכה הזה עורכים לכל צעיר בשבט, לא פחות מ-20 פעם. הצעיר עובר את הטקס תוך ריקוד עם הגברים הבוגרים של השבט.

נמלים אלה מכונות "נמלת ה-24 שעות". הכינוי משקף את משך הזמן שלוקח לארס שלהן להתפוגג. ואכן, בשל הארס הרב והכאב העצום נכנסים רבים מהנערים לתרדמת של מספר ימים אחרי הטקס וחלקם אף מתים. ותיקי השבט מסבירים שמי ששרדו את 20 הטקסים הקשים הללו מתחסנים מפני מחלות וארס של בעלי החיים בג'ונגלים. לפיכך, רק הם ראויים להיקרא בשבט הזה גברים ומוכנים לתפקידם כציידים ולוחמים ושורדים ביערות המסוכנים הללו.


הנה טקס החניכה של נערי האמזונאס:

http://youtu.be/ZGIZ-zUvotM


אדם מערבי שהחליט לבחון אם זה באמת כואב:

http://youtu.be/it0V7xv9qu0


וחוקר שבוחן את טקס החניכה המצמרר של נמלת המוות באופן מדעי - על עצמו:

http://youtu.be/VarqiOM4-Fg

בני שבט המסאי (Maasai people) מטנזניה שבאפריקה הם מהשבטים הקדומים של אפריקה. המסאים, כמו שבטים נוספים באפריקה, ידועים כלוחמים אמיצים וחסרי פחד.

המסאי חיים לפי המסורת שלהם, בכפרים פשוטים ובבקתות עשויות בוץ וגללי בקר מחוזקים בעץ. מרבית הכלכלה שלהם מתבססת על צאן ובקר. אבל בצד זה הם גם מתפרנסים מאירוח תיירים, הבאים להכירם ולצפות בתרבות המיוחדת שלהם.

כי מה שממש מעניין בבני המסאי הוא הריקוד המסורתי שלהם. המסאים ידועים בלבוש האדום שלהם ובריקוד הקפיצות הייחודי שלהם.

עבור הגברים הצעירים של המסאים, הריקוד הזה הוא חלק מרכזי בטקס ההתבגרות שלהם, טקס מעבר מקובל בשבט. באמצעות הקפיצות הגבוהות של הריקוד, הכוללות זינוקים באוויר, מעמידה ישרה, מפגינים הצעירים הלהוטים להראות את גבריותם, את הזריזות והכוח הפיזי שלהם.


הנה ריקוד הקפיצות של המסאים:

http://youtu.be/CMQO4D7EdzA


מסאים מחזרים בריקוד:

https://youtu.be/nY-EXKzaLqc


ריקוד החיזור של הלוחמים המסאים. מי שקופץ גבוה זוכה בכלה:

http://youtu.be/ljPmDXs3cP0


והמוסיקה השבטית:

https://youtu.be/ufOoNQZXIAM