טוסקנה הוא חבל ארץ יפה במיוחד, כפרי ושליו, עתיר עיירות וכפרים עתיקים, במחוז במרכז איטליה. גודלו כגודל מדינת ישראל ויש בו כ-3 מיליון תושבים. מחוז טוסקנה הוא אזור הנחשב לאחד הרומנטיים באיטליה והנופים בו, הן הטבעיים והן מעשה ידי אדם, חיים בהרמוניה מושלמת, זה לצד זה.

החקלאות של חבל טוסקנה היא עתיקה. חלק מהאחוזות שמצויות בו שורשיהן עוד משטחי האדמה שקיבלו המפקדים הרומיים בתקופת האימפריה הרומית.

יש בטוסקנה גם עיירות מקסימות מימי-ביניים, בעלות אווירה מיוחדת ואדריכלות מרתקת והן מהוות חלק יפה ומוסיפות את הממד ההיסטורי לחבל הארץ הכל כך מגוון הזה.

בירתו של מחוז טוסקנה היא פירנצה. השדות המשתרעים מאופק לאופק, העיירות הציוריות, כרמי היין של חבל קיאנטי, היקבים העתיקים ווילות הנופש שבאזור - כל אלה מביאים אליהם בכל שנה אלפי תיירים, מכל רחבי העולם.


הנה סרטון שמדגים את היופי של טוסקנה:

http://youtu.be/Nufj4IencBc?t=3s


מצגת וידאו של מחוז היופי הצבעוני טוסקנה:

http://youtu.be/GhW1iVUjdXA


נופים, אוכל והיסטוריה - הנה סרט תיעודי על החיים היפים בטוסקנה:

https://youtu.be/M_SwFajTAVk?long=yes

במרכזה של שרשרת טירות וביצורים, על השיפולים של הרי האפנינים, בטוסקנה שבצפון איטליה, נמצאת טירת קנוסה (באיטלקית: castello di Canossa). זו הייתה יכולה להיות עוד טירה לא חשובה, כמו אלפי טירות אחרות שנבנו בימי הביניים באירופה כולה, אבל בקנוסה נערכה בשנת 1077 אחת הפגישות ההיסטוריות והדרמתיות, ששינו את פני אירופה לשנים רבות ולמעשה את ההיסטוריה האנושית כולה.

זה החל ב"מחלוקת האינבסטיטורה" שעסקה במחלוקת על הזכות למנות אנשי דת לכהונות כנסייתיות. לכאורה דבר טכני ולא חשוב, אבל למעשה עניין מהותי בשליטה על אירופה כולה. המחלוקת הביאה לתקרית קנוסה ולהמחשה של עוצמתה ושליטתה של הכנסייה בפוליטיקה של אירופה וביחסי הכוחות שבין הכנסייה לשליטים.

היינריך הרביעי לא היה קיסר רומי כמו שאנו מכירים מההיסטוריה. למעשה, הוא היה קיסר של מה שכונה "האימפריה הרומית הקדושה", מעין שריד עמום של האימפריה הרומית, שהמשיך להתקיים במהלך ימי הביניים. בגרמניה כינו אותו גם הרייך הראשון.

העימות שהוביל להליכה לקנוסה התנהל כמשחק דמקה עצבני בן 4 שנים. הוא החל כשהיינריך הרביעי, גרמניה וקיסר האימפריה הרומית הקדושה באותו זמן, מינה לעיר מילאנו ארכיבישוף, מבלי שקיבל את אישור האפיפיור. מששמע זאת האפיפיור, הוא איים לנדות את המלך, שמצדו הודיע לבישופים של גרמניה שהוא מדיח את האפיפיור.

בצעד הבא במשחק הדמקה וכיפופי הידיים הדיח האפיפיור את המלך ואת כל בישופי גרמניה והודיע על שחרור הווסאלים של היינריך ה-4 מחובת הנאמנות למלך. בכך התיר האפיפיור לווסאלים למרוד בקיסר. זה היה השלב שבו הבין המלך שיחסי הכוחות אינם לטובתו ושהוא עלול לאבד את מלכותו. מהחשש לגורלו הוא חזר בו מהדחת האפיפיור והחליט ללכת אליו, לטירת קנוסה שבה שהה האפיפיור ראש הכנסיה באותו הזמן.

לפני שנפגשו השניים, נאלץ המלך-קיסר להמתין בשלג שלפני שערי הטירה, במשך 3 ימים, כשהוא יחף ולבוש שק, תוך שהוא מבקש סליחה ורחמים מהאפיפיור. רק אז, כשהמלך הושפל, סלח לו האפיפיור. בכך הוגדרו מחדש יחסי הכוחות שבין הכנסיה והאצולה באירופה הנוצרית.

מאז, מתאר הביטוי "הליכה לקנוסה" אדם המוותר על כבודו, או נכנע ללחצים ומסכים להשפיל את עצמו ולחזור בו מהחלטות קודמות שהחליט, רק כדי לשמור על מעמדו, תפקידו, או על התמיכה בו.


הנה ההמתנה המשפילה בשלג ליד שערי טירת קנוסה:

https://youtu.be/6iwNJPkgE2A


טירת קנוסה ההיסטורית:

http://youtu.be/feS9bOW7XS8


מצגת וידאו של הטירה הנישאת שעל ההר:

http://youtu.be/mB12DC0t-OA


ותכנית רדיו של ההיסטוריון פרופסור הרסגור על סיפור קנוסה (עברית):

https://youtu.be/P4kX6iusmdY?long=yes

לא ידוע שמו של ממציא האקדח, אך העיר פיסטויה (Pistoia) שבטוסקנה באיטליה היא ללא ספק המקום שבו נולד כלי הנשק הזה.

האקדחים הראשונים יוצרו בעיר האיטלקית פיסטויה, ככל הנראה בסביבות שנת 1425. משם הופצו אל אירופה כולה ובהדרגה החלו יצרנים נוספים לייצר אקדחים. אבל עובדת היותם של יצרני הנשק של פיסטויה החלוצים בייצור אקדחים הביא לכך שבשפות שונות מכונה האקדח עד היום "פיסטול" (Pistol), על שם העיר האיטלקית, ערש האקדח.

אז בפיסטויה, שמקומה בטוסקנה שבאיטליה, כ-30 קילומטרים מצפון לפירנצה, נולדו החלוצים של ייצור האקדחים, אבל משם התפשטו כלי הנשק והתפתחה התעשייה הזו לרחבי העולם וזה נגמר בדם. המון דם.


כיום קשה להאמין שמעיר שלווה כזו נולדה תעשיית נשק כה גדולה:

https://youtu.be/bcRLgAWCIdg


הנה היא מהאוויר:

https://youtu.be/xK1ooDB38ak


דו-קרב האקדחים שיוולד בהמשך ההיסטוריה:

https://youtu.be/Toi3JY3LLUM


אקדח הקולט 1911, האקדח הידוע בעולם:

https://youtu.be/4-VbDlLoQBQ


האקדח העתיק ביותר ששרד מ-1597:

https://youtu.be/cdlecO3gyOo


והאקדח הוותיק ביותר שעדיין מיוצר - הברטה בן ה-500:

https://youtu.be/XR4gaEF7bo4

לא ידוע בוודאות מדוע נבנו מגדלי האבן המעטרים את קו הרקיע של העיירה האיטלקית סן ג'ימיניאנו (San Gimignano), במחוז טוסקנה שבאיטליה, אבל כיום הם הפכו לסמלה העיקרי.

ימי הביניים נשמעים לנו תמיד כתקופה חשוכה וחסרת חוכמה, שבה הישגים טכנולוגיים או מדעיים וקידמה לא היו דבר שבשגרה.

זה אמנם נכון לא פעם, אבל העיירה הטוסקנית סן ג'ימיניאנו מדגימה עד כמה לעיתים המציאות שונה. כאן נוצר בימי הביניים אוסף של מגדלי אבן, הנראים למרחוק, ובזכותם ניתן לה התואר "מנהטן של ימי הביניים".

היום נותרו בעיירה הציורית רק 14 מגדלים, כשהגבוה מביניהם הוא בן 54 מטרים. אבל אלו נותרו מתוך 74 "גורדי שחקים" מימי הביניים, שהפכו לסמל ולסימן ההיכר של סן ג'ימיניאנו.

מסביב למגדלים הללו ולנסיבות בנייתם נרקמו מיתוסים שונים. השערה אחת טוענת שהמגדלים נבנו כהפגנת עושר וכוח בין אצילים, שהתחרו ביניהם על גובה המגדל, או במילים אחרות - "למי יש יותר גדול"... מה שאגב, עצר את הבנייה הגבוהה הזו היה חוק שאסר על בניית מגדלים גבוהים מהפודסטה, מגדל ראש העיר, יש סברות שאפילו החוק לא הצליח לעצור את התחרות...

השערה אחרת גורסת שאת המגדלים בנו משפחות שונות בעיר, כמבצרים עירוניים שיגנו עליהם מפני משפחות יריבות, במאבקים שהתחוללו בימי הביניים בעיר. חלק מהמאבקים הללו קשורים במאבקים דתיים, שחצו אז את הציבור, לתומכי האפיפיור ותומכי הקיסר.

יש גם טענה שהמגדלים נועדו לתעשיית הטקסטיל שהייתה אז תעשייה חזקה בסן ג'מיניאנו. לפי סברה זו המגדלים שימשו לייבוש הבדים, מוגנים מהשמש והרוח, לאחר שנצבעו בצבעי הזעפרן היקרים.


הנה המגדלים שנבנו בסן ג'מיניאנו:

https://youtu.be/1Wry2hAz8_c


סיפורם של מגדלי סן ג'ימיניאנו:

https://youtu.be/YsYSDIdovVw


מה שמסביבם, כולל גלידה נהדרת:

https://youtu.be/AdmvTbCzpiQ


במבט מקרוב:

https://youtu.be/NenFpFK3P38


ושיטוט בסן ג'ימיניאנו:

https://youtu.be/0Hz-HYK4zLk

הפָּאלִיו (Palio) הוא מרוץ פראי שמתקיים לכבוד מריה הקדושה ומקורו בתקופת ימי הביניים. המשתתפים במרוץ לובשים תלבושות מימי הביניים ורוכבים על סוסיהם ללא אוכף.

המנצח במרוץ ללא האוכף הוא מי שהקיף את הכיכר שלוש פעמים והגיע ראשון. הוא זוכה בפיסת בד סמלית המכונה "פאליו".

לא פחות מ-50,00 איש מצטופפים בכיכר כדי לחזות במרוץ הזה, שמקיימים ב"פיאצה דל קאמפו" שבעיר סיינה בטוסקנה.

המרוץ עצמו נמשך בסך הכול כדקה וחצי. בשביל אותן 90 שניות של המרוץ מתכוננים זמן רב ומה שמדהים הוא שגם סוס שרוכבו נפל ממנו יכול לנצח את המרוץ לבדו, אם הגיע ראשון!

את הפאליו - מרוץ הסוסים של סיאנה, שבו מתחרים נציגי 17 הרובעים של העיר, מקיימים פעמיים בשנה, ב-2 ביולי וב-16 באוגוסט. הוא מתקיים ברציפות מאז שנת 1656 ובסך הכל חוגגים אותו כבר כמעט 1,000 שנים.

אמנם הפאליו הזה מתקיים גם במקומות אחרים אבל זה של העיר סיאנה נחשב למוצלח והמפורסם ביותר.


הנה מרוץ הפאליו בסיאנה:

https://youtu.be/UzrbfJMWtuE


צילום הפאליו מהאוויר, מרוץ הסוסים ללא אוכפים של סיאנה, מזווית אחרת:

http://youtu.be/gfSXmALnFns


מבט מהמרפסת:

https://youtu.be/TuSkP_NcPEw


וסיפורו של מרוץ הפאליו בסיאנה שבטוסקנה:

https://youtu.be/zCtWidd0vMo?long=yes

ציור "אי המתים" (Isle of the Dead) הוא פרי מכחולו של הצייר השוויצרי ארנולד בקלין (Arnold Bocklin), מי שנולד בעיר באזל שבשווייץ ולמד בגרמניה, צרפת וברומא.

בקלין התמחה בהעתקה של גדולי הציירים ההולנדיים והפלמים ושכלל את הטכניקה שלו, כצייר נופים וסצנות מהמיתולוגיה היוונית והרומית.

בקלין הירבה לצייר חורבות איטלקיות ובתים ליד הים. את ההשראה ל"אי המתים" הוא קיבל מבית הקברות האנגלי בפירנצה, מקום בו נקברה בתו התינוקת, מריה. בית הקברות הזה ממוקם בעיר, במרכזה של דרך גדולה ויצר מעין אי במרכזה. בשל מיקומו המיוחד בלב הדרך, החלו הפלורנטינים, תושבי פירנצה, לקרוא לו "אי המתים" (L'isola dei Morti). השם המעורר הזה עורר את דמיונו של בקלין.

את ההשראה לאי המצויר משערים שבקלין קיבל מהאי היווני הזעיר פונטיקוניסי (Pontikonisi) שבקורפו, ששמו העממי "אי העכבר".

על כל פנים, ציורי "אי המתים" נתנו השראה לאינספור אמנים, שיצרו בהשראתם מחזות, ספרים, יצירות מוסיקליות, סדרות וציורים, כולל סלבדור דאלי.

מבין המלחינים השונים שכתבו יצירות בשם זה בולטים גוסטב מאהלר היהודי אוסטרי והמלחין הרוסי סרגיי רחמנינוב, שכתב פואמה סימפונית באותו שם.

בסוף המאה ה-20 כתב בהשראתו גם המלחין הגרמני מקס רגר את הליד, השיר הנוגה "Die Toteninsel", בעברית "אי המתים".

אגב, על חלק מהציורים הללו הצייר חתום ביחד עם בנו קרלו בקלין, שצייר גם הוא והרבה להעתיק את ציורי אביו לצורכי פרנסה.

הקשר המחריד של בקלין אל המוות היה מהיכרות אישית ומתמשכת באופן כואב במיוחד. הוא ראה בעיניו טבח אזרחים אכזרי בפאריס של שנת 1848. שנתיים אחר כך איבד הצייר את ארוסתו האהובה. בהמשך חייו הוא שכל את אשתו האיטלקיה אנג'לה ובמהלך חייו מתו לא פחות מ-8 מתוך 14 ילדיו.


#גרסאות הציור
בקלין צייר לא פחות מ-5 גירסאות שונות של "אי המתים". הציור הראשון היה ברור ומסתורי גם יחד. בכל הגרסאות מתקרבת הסירה אל האי, כשעליה ארון מתים, חותר הסירה במשוטים ומלווה מסתורי.

הגרסה השנייה הייתה לבקשת אלמנה שרצתה לזהות בו את דרכו האחרונה של בעלה האהוב.

את הגרסה השלישית רכש הצורר וצייר הנופים הכושל אדולף היטלר, שהעריץ את בקלין וראה בו "צייר ארי" כהגדרתו. הוא תלה את הציור בלשכתו בברלין.

הגרסה הרביעית נרכשה על ידי תעשיין גרמני והופצצה במלחמת העולם השנייה. החמישית שרדה.


הנה הציור הנודע "אי המתים":

http://youtu.be/ulO8TMusLrM


אנימציה על הציור המפורסם:

http://youtu.be/ac2y9uRUYnQ


בית הקברות האנגלי בפירנצה:

https://youtu.be/Bdr995r5GpI


הפואמה הסימפונית "אי המתים" של רחמנינוב, שהושפעה ממנו:

http://youtu.be/dbbtmskCRUY


ואי המתים של מקס רגר:

https://youtu.be/FUtqUf_BOJo

האגדה מספרת שלפני שהוא התחיל לפסל אותו, ישב הפסל המפורסם מיכלאנג'לו במשך חודשים וחשב. הפטרון שמימן אותו חשב שהוא מתבטל על חשבונו. כששאל אותו למעשיו ענה לו מיכלאנג'לו בפשטות "אני עובד"...

ואכן, הפסל שנקרא "דוד" היה ליצירת אמנות מושלמת. הוא פוסל בתחילת המאה ה-16, בתקופת הרנסאנס ומציג את דמותו של דוד הצעיר, מי שלימים יהיה למלך ישראל, מחזיק בידו קלע, כשהוא יוצא לקראת גוליית הפלישתי.

"דוד" נוצר כסמל לעצמאותה של פירנצה, העיר האיטלקית הנודעת, בזמן ששלט בה בית מדיצ'י. "דוד" היה לאחד מהפסלים הידועים בעולם ובמיוחד לאחת היצירות החשובות של תקופת הרנסאנס.

המעניין שעל אף מושלמותו של "דוד", מיכלאנג'לו יצר את הפסל הנודע, כשהפרופורציות שלו אינן מדויקות בכוונה. הוא פיסל את הראש והכתפיים, כשהם גדולים יותר ביחס לשאר חלקי הגוף. הסיבה: מיכלאנג'לו רצה שמי שיעמוד אל מול הפסל הגבוה, יראה את חלקו העליון, הרחוק מעיני הצופה, בגודל דומה לזה של החלק התחתון של גופו.


הנה סיפורו המתורגם של הפסל דוויד של מיכלאנג'לו (מתורגם):

http://youtu.be/o9Kum_Jijdk


סרטון שמסביר על הפסל:

https://youtu.be/JypiUiXFl-I


סיפורו של האמן ופסלו המפורסם דויד:

http://youtu.be/_u8LDXhFzPo


סרטון אנימציה משעשע על מה שקורה כשדוד מתבייש בכך שהוא עירום:

https://youtu.be/7hzLVBKAXHo


והסבר מעמיק על היצירה:

https://youtu.be/-e16DmKH01s?long=yes

מיכלאנג'לו (Michelangelo), או מיכאלאנג'לו, כונה על ידי בני דורו "האלוהי". היו שהצמידו לו את התואר "שמיימי". הוא נחשב לאחד מגדולי הפסלים בהיסטוריה, אולי הגדול שבהם. כדי ללמוד לפסל את גוף האדם, הרבה מיכאלאנג'לו לנתח גופות וללמוד את השרירים ומבנה הגוף האנושי לפרטיו. הגופות שניתח היו של עניים, שאוחסנו בבתי החולים ללא השגחה, עד לקבורה.

את פסליו הוא פיסל בפטיש ואיזמל והגיע לרמת דיוק שלא תאומן בפרטים. יכולתו לתאר כל איבר בגוף האנושי, כל נים בפניו וכל קפל בבגדים, הטכניקה שלו בבניית פרופורציות מושלמות - כל אלה הפכו אותו למייצג של אמנות הרנסאנס במובן הכי מופלא שלה.

מיכאלאנג'לו (או בשמו המלא: מיכאל אנג'לו די לודיבקו באונאררוטי סימוני) הוא אחד האמנים החשובים בהיסטוריה של האמנות. הוא פעל בתקופת הרנסנס. מיכאלאנג'לו היה צייר, פסל, משורר, מהנדס ואדריכל. השפעתו על בני זמנו ועל האמנות בכלל היתה גדולה מאד.

רבות מיצירותיו של מיכלאנג'לו, כגון הפסל דוד, משה, הפייטה של מריה וישו בוותיקן והפרסקאות בקפלה הסיסטינית ("בריאת העולם"), נחשבות מהחשובות שבאמנות העולמית.


הנה סיפור חייו של מיכלאנג'לו:

https://youtu.be/ML1PA_Dxa_M


הביוגרפיה של האמן מיכלאנג'לו:

http://youtu.be/qQ98sERHhto


ותכנית חינוכית על מיכאלאנג'לו (עברית):

https://youtu.be/ptvCKUA-l9I?long=yes

כשזכה האדריכל האיטלקי פיליפו ברונלסקי (Filippo Brunelleschi) בתחרות על תכנון כיפת כנסיית סנטה מריה דל פיורה (Santa Maria del Fiore), הוא נכנס להיסטוריה. בתנאי התחרות הובהר שכיפתה של הכנסייה הנודעת חייבת להיות גולת הכותרת של המבנה המפואר והיא צריכה להיות הכיפה גדולה בעולם.

זו היתה השנה 1418 ופירנצה הייתה אחת הערים העשירות והמצליחות באיטליה ובכל אירופה. בשל ענייני יוקרה וסגנון וגם קצת תחרות עם ערים אחרות באיטליה, התחייב ברונלסקי שלא להשתמש בקמרונים המחודדים שאפיינו את הסגנון הגותי. אלו יכלו לספק לו פתרונות לבניית כיפה כה גדולה, בקוטר של 45 מטרים ומבלי שיש לה תמיכה. אך הוא מצא פתרונות אדריכליים שהם כה מופלאים, עד שחלקם לא מובנים עד היום לגמרי.

לאנשי הוועדה הבוחרת היו חשדות שהוא ממציא פתרונות, לא רק מפני שלא נודע כאדריכל אלא יותר כשען, אלא גם מפני שסרב לחשוף את כל תכניותיו בעת התחרות, מחשש לגניבת רעיונותיו. הם לא האמינו שיצליח לבנות את הכיפה בתנאים הקיימים, אך לבסוף הם החליטו בכל זאת לבחור באדריכל החובב, שבזמנו הפנוי עסק במדידות ולימוד לעומק של מבנים ועתיקות רומיות.

לאחר 16 שנים הסתיימה בניית הכיפה וההשתאות הגיעה לשיאים שלא יאומנו. במהלך הבנייה הוא תכנן מערכות להעלאת חומרי הבניה לגובה ומצא פתרונות הנדסיים שהקדימו את זמנם, למגוון בעיות ביצוע. גאוניותו של האדריכל היומרני התגלתה בתכנון מבריק של כיפה בתוך כיפה, כשאחת תומכת בשניה על ידי מדרגות. המבנה שיצר ברונלסקי היה בלתי נתפס בחוזקו וניצב לגמרי ללא תמיכה. עד היום, כבר 500 שנה, הוא נחשב לכיפת הלבנים הגדולה בעולם. לאחר מותו השלימו את ה"לנטרנה", עוד מרכיב עיצובי שנועד להכניס אור טבעי לכנסייה ולהוסיף חן לכיפה המיוחדת שיצר הגאון.

ברונלסקי גם תרם לעולם האמנות את הפרספקטיבה המתמטית. זה היה פיתוח של כלים חישוביים ותכנוניים ליצירת פרספקטיבה מדוייקת להפליא, בתכניות ושרטוטים. בזכות הפיתוח הזה יכולים היו האדריכלים אחריו לבחון ולהדגים לאחרים מבנים אדריכליים שתכננו, עוד בשלבי התכנון והשרטוט שלהם.

כך הפך האדריכל והאמן החובב הזה לאחד מראשוני תקופת הרנסאנס ומהחשובים בה. גאונות, מסתבר, היא לא תמיד עניין שמחייב השכלה פורמלית.


כך תכנן פליפו ברונלסקי את הכיפה של הפנתאון בפירנצה (מתורגם):

https://youtu.be/B3t0yU4ti6Q


הרצאה על המבנה הגאוני:

https://youtu.be/_1aJlNqM1HY


כך הוא יצר את הפרספקטיבה המתמטית:

https://youtu.be/_IOPlGPQPuM


ומבט נוסף על כיפת הקתדרלה הגאונית שתכנן:

https://youtu.be/TQ8F_yPwqzA

פרספקטיבה (Perspective), אותה טכניקת ציור שבה נוצרת אשליה של מרחק ושל עומק, נולדה בתקופת הרנסאנס. זה התרחש כשנוצרה בפירנצה שיטה ליצירת עומק בציור. השיטה הזו. זכתה לשם "הפרספקטיבה המדעית". כיום היא מכונה לעתים "פרספקטיבת הרנסאנס".

היה זה האדריכל האיטלקי הגאון ברונלסקי שתרם לעולם האמנות את הפרספקטיבה המתמטית. זה היה פיתוח של כלים חישוביים ותכנוניים ליצירת פרספקטיבה מדוייקת להפליא, בתכניות ושרטוטים. בזכות הפיתוח הזה יכולים היו האדריכלים אחריו לבחון ולהדגים לאחרים מבנים אדריכליים שתכננו, עוד בשלבי התכנון והשרטוט שלהם.

כך נתנו השיטות לציור הפרספקטיבה יכולת לתאר את העולם הממשי בדרך של יצירת אשליית עומק ונפח. לאמני הרנסנס והאמנים שבאו אחריהם הייתה הפרספקטיבה כלי מצוין לתיעוד העולם בדיוק רב.

אנשי הרנסאנס השתמשו אז בשיטה החדשה, בכדי להתנתק ממסורת הציור של ימי הביניים. בעזרתה הם תיארו טוב יותר את העולם המציאותי, הטבעי, האובייקטיבי והחילוני. תיאורים אלו החליפו את התיאורים שנלקחו מספרי הקודש ולא הוכרחו להיות דומים למה שהאדם רואה במציאות. משום כך היא מכונה לעתים "פרספקטיבת הרנסאנס".

דוגמאות לפרספקטיבה של הרנסאנס לא חסרות. אחת הטובות היא ציור "הסעודה האחרונה" של לאונרדו דה וינצ'י. בציור זה הפרספקטיבה הגאומטרית, או המתמטית, שיוצרת בו תחושה של עומק ומושכת את המבט של הצופה אל דמותו של ישו.

דוגמה אחרת היא זו של הפרספקטיבה האטמוספירית, המשמשת בציור "המונה ליזה" של לאונרדו. כאן היא מסייעת להבדיל בין מוקד התמונה, המונה ליזה, ובין הנוף שמאחור.


על הפרספקטיבה שהתפתחה בתקופת הרנסאנס (מתורגם):

https://youtu.be/wujEE3PRVUo


ועל הפרספקטיבה באנגלית:

https://youtu.be/WQUi5Ue_fLY


גילוי הפרספקטיבה הלינארית בידי ברונלסקי:

https://youtu.be/xgHTXMEhE2k


ממנה יצר ברונלסקי את הפרספקטיבה המתמטית:

https://youtu.be/X80kxg2YAEc


והפרספקטיבה בסעודה האחרונה של לאונרדו:

https://youtu.be/ODEvCINTADs

אָמָדֶאוֹ מוֹדִיליאני היה צייר ופסל מודרני, מהחשובים שבציירי תחילת המאה העשרים. על אף שנולד למשפחה יהודית בורגנית באיטליה, הוא חי בעוני בפאריס.

מודיליאני היה בוהמיין גאון ויצירתי עד טירוף, כמעט מסכן ועני מרוד. בשורשיו היה הצייר והפסל האיטלקי בן למשפחה שהייתה נצר לאנוסי ספרד. גורלו האישי גם הוא לא שפר עליו במיוחד. הגאון היצירתי, שלא זכה להערכה של ממש בחייו, סבל ממחסור קבוע ומהתמכרויות קשות לסמים ולאלכוהול.

רק לאחר מותו הוכרו חשיבותו וכשרונו של מודליאני והוא זכה להיחשב לאחד מגדולי הציור. אז גם עלה ערכן של יצירותיו באופן דרמטי ומחיר כל ציור אחד שלו כיום, עולה בהרבה על מה שהרוויח לאורך כל חייו.

אחד מסימני הציורים שלו הוא הצוואר הארוך של הנשים שצייר והפנים הביעו לרוב בדידות ועצבות. סגנון אישי וייחודי זה נובע מההשפעה הסגנונית של האמנות האפריקאית ומסגנון הרנסאנס שמשניהם הושפע מודיליאני מאד.

במיוחד הרבה מודליאני לצייר בשנותיו האחרונות את ז'אן אבוטרן, ציירת שעמה חי ואהב לציירה מאד. את הדיוקן המפורסם ביותר שלו, ה"פורטרט של ז'אן אבוטרן", הוא צייר בשנת 1919 ובו הנציח את פניה בצורה האופיינית המוארכת ואובאלית שבה נהג לצייר, בצירוף תמימות וניקיון בסגנון הציורים של מרים הבתולה.


הנה חשיבותו של הפסל הגאון שהפך לצייר:

http://youtu.be/li1P-oJ2fo0


מצגת וידאו של הציורים המפורסמים של מודיליאני:

http://youtu.be/kfBo7AYfTIE


קטע מסרט על חייו של מודליאני:

http://youtu.be/gShcC3MoDRg


ואמן שיוצר בהשפעתו מצילומים:

http://youtu.be/RCFQLjDO8Ik

דמיינו את האלה הרומית ונוס נולדת מתוך צדפה ומגלי הים כאישה בוגרת ויפה להפליא. זה עתה דמיינתם את הציור "הולדת ונוס" (The Birth of Venus), אחד הציורים הידועים והנערצים בתולדות האמנות.

נושא הציור מתבסס על המיתולוגיה היוונית. האגדה מספרת על איבר מינו הכרות של אורנוס, שנזרק לים בידי בנו, הטיטאן קרונוס. ונוס נולדה משצף הגלים שנוצרו במפגש שבין הים לאיבר המין הכרות.

בציור יש עירוב בין העולם הפיזי והעולם האלוהי. במרכז הציור ניצבת ונוס, יפה להפליא ועירומה. היא עומדת בתוך צדפת "מסרק יעקב" גדולה, שעליה היא הובלה על ידי הרוח, לפי המיתולוגיה, אל חופי קפריסין.

ליד ונוס עומדת אישה נוספת, ממתינה עם שמיכה בידה, כדי לכסות את ונוס ולהצניעה.

מצידה השני מציג הציור שני מלאכים המרחפים מעל המים, דמויות של גבר ואישה. הם מייצגים בציור את רוח האלוהים והשלמות, שסוחפת את הצדפה אל החוף ומביאה לעולם את היופי וההרמוניה, המשתקפים בדמותה של ונוס.

הציור הזה נוצר בידי הצייר האיטלקי סנדרו בוטיצ'לי, בשנת 1486, בעיר האיטלקית פירנצה. בוטיצ'לי הוא לא הראשון שצייר את לידתה של אפרודיטה, האלה היוונית שממנה נולדה ונוס הרומית. היא עצמה יפה אך לא מושלמת.

גם כצייר רנסאנס, עדיין בוטיצ'לי הוא לא לאונרדו דה וינצ'י. כי עם צוואר ארוך מדי וכתפיים שמוטות, גופה של ונוס רחוק מלהיות מושלם. אפילו הגלים מצויירים ברישול מסוים.

מי ששימשה מודל לציור, היא סימונטה וספוצ'י, מהנשים היפות בפירנצה ומי שהייתה פילגשו של ג'וליאנו, אחיו הצעיר של שליט פירנצה לורנצו מדיצ'י, פטרון האמנות הנודע.

אגב, אם שם המשפחה שלה מזכיר לכם משהו, אז זה מפני שהיא קרובת משפחתו של הימאי המפורסם אמריגו וספוצ'י. אמריגו היה זה שגילה שקולומבוס נחת לא בהודו אלא בעצם ביבשת חדשה, שנקראה לבסוף על שמו של אמריגו - "אמריקה".

הציור "הולדת ונוס" מוצג כיום במוזיאון גלריית אופיצי שבפירנצה.


הנה "הולדת ונוס" של סנדרו בוטיצ'לי:

https://youtu.be/L3J-JDa2knc


סיפורו של הציור המפורסם והייחודי של ונוס העולה מן הים:

https://youtu.be/K6PBfbkMzFU


איך השלמות הזו גם היא מתחברת לפיבונאצ'י ומי המשתתפים בתמונה:

https://youtu.be/TR-TPuOPvZA


המלחין אוטורינו רספיגי כתב על הציור הזה לצד שני ציורים של בוטיצ'לי את היצירה "לידת ונוס":

https://youtu.be/WQYJ57r8M7E


וסרט תיעודי קצר על הציור המפורסם ביותר של בוטיצ'לי:

https://youtu.be/l9ZIJOX0Jjo?long=yes

הצייר האיטלקי סנדרו בוטיצ'לי (Sandro Botticelli) היה מהציירים החשובים בתקופת הרנסאנס.

בוטיצ'לי יצר בעיקר בעיר האיטלקית פירנצה. הוא צייר בעיקר ציורים ודיוקנאות דתיים, בהזמנת הפַּטרוֹנים שלו, בני משפחת מדיצ'י העשירה והחזקה בפירנצה של אותה תקופה.

הצייר סנדרו גם עיטר את קירות הקפלה הסיסטינית המפורסמת שבוותיקן ברומא. מדובר באחת הכנסיות החשובות המפורסמות בקריית הוותיקן, זו ש-20 שנה אחרי בוטיצ'לי יצייר על תקרתה מיכלאנג'לו את ציורו הידוע "בריאת העולם".

בוטיצ'לי ידוע במיוחד בציורו המפורסם שאפשר להכיר בתגית "הולדת ונוס" (יש המכנים אותו גם "ונוס העולה מהים" או "הולדתה של ונוס מהים").

עוד ידוע ציורו של בוטיצ'לי "ונוס ומארס", ציור עשיר בפרטים, אשר ככל הנראה שימש בעבר כקישוט על רהיט או על קיר בחדר שינה. בציור נראית משמאל ונוס, אלת האהבה, כשהיא מתבוננת באל המלחמה מארס, אהובה הישן את שנתו.

מארס בציור נראה כשהוא ישן כה חזק עד שגם תרועת הקונכייה לא מצליחה להעיר אותו. בסמוך לו הסאטירים, אותם יצורים מהמיתולוגיה שחציים תיש וחציים אדם מנסים לגנוב לו בצחוק את הכידון.


הנה סיפור חייו והתפתחותו של האמן בוטיצ'לי:

https://youtu.be/5GV0CabFE5o


כך השתמש בוטיצ'לי בציוריו כדי להעביר מסרים חברתיים מעניינים (מתורגם):

https://youtu.be/r8ffs_MeY5M


מציוריו הידועים ביותר של בוטיצ'לי:

https://youtu.be/lX3Q44syO1E


על האמן הנשכח שהעולם גילה ולא מפסיק להתפעל ממנו:

https://youtu.be/IL0Y9ypoWWw


כמה שהן יפות - הדמויות שלו זזות:

https://youtu.be/PT-YkOVpBDA


וסרט תיעודי קצר על הצייר בוטיצ'לי:

https://youtu.be/l9ZIJOX0Jjo?long=yes

אופרה (Opera) היא דרמה מוזיקלית המספרת סיפור באמצעות שילוב של שירה ומוזיקה עם משחק תיאטרלי.

מלווה לרוב בתזמורת, יש בה שילוב של כל אמנויות הבמה כולל התפאורה, התלבושות והאיפור המלא. האופרה היא שילוב מוזיקלי של תרבות שירה מפותחת עם כתיבה תזמורתית משובחת.

הפורמט של האופרה הומצא בסוף המאה ה-16, כחלק מהרנסנס של התרבויות הרומיות והיווניות ועם שורשים בתיאטרון היווני העתיק. האופרה הידועה הראשונה בהיסטוריה הייתה "דפנה" והיא הוצגה לראשונה בעיר פירנצה, בשנת 1598. את המוזיקה הלחין ג'קופו פרי.

במהלך ההיסטוריה של האופרה מתקיימת תחרות מתמדת ומרתקת בין דרמה למוזיקה, כשיוצרים שונים מדגישים את אחד המרכיבים כחשובים יותר מהאחר, אך שניהם הם מרכיבים מרכזיים באופרה שלמה.

מונטוורדי, גלוק וראמו היו ממלחיני האופרות החשובים של תקופת הבארוק. מוצרט, עם "נישואי פיגארו", "דון ג'ובאני", "חליל הקסם" ואופרות רבות אחרות היה הבולט בתקופה הקלאסית. רוסיני ("הספר מסיביליה") ופוצ'יני ("טוסקה" ו"לה בוהם") וכמובן גדול האופרה האיטלקי ורדי, עם אופרות בלתי נשכחות כמו "נבוכדנצר", "ריגולטו", "אאידה" ו"La Traviata". תוך שימוש באמצעים מגוונים ונושאים כמו אהבה, הרפתקאות ועד קומדיה ושברון לב, הפכו כולם את האופרה לשילוב רומנטי מושלם של דרמה גדולה עם מוזיקה נפלאה.

וגנר הגרמני ("דמדומי האלים", "טריסטן ואיזולדה") בדרמות המוזיקליות הגדולות שלו, פיתח את שיטת "מוטיב הנושא" של וובר, שבה כל דמות מוצגת עם מוטיב מוזיקלי שחוזר על עצמו בכל פעם שהוא מוזכר או מופיע. וגנר פנה למיתוסים גרמניים והיסטוריים. סוף המאה ה-19 הביא את כותבי האופרות לעסוק בנושאים ריאליסטיים מבעבר (verissimo) והם החלו לכתוב על חייהם של האנשים הפשוטים של אז, דוגמת "כרמן" ו"מאדאם בטרפליי".

זמרי האופרה הגדולים תמיד זכו להערצת הקהל. היו אפילו תקופות (במאה ה-17) שהערצתם הפכה אותם לכוכבי האופרה והמלחינים של התקופה כתבו אופרות שיאפשרו לזמרים להפגין את יכולתם המדהימה. גם במאה שלנו, ולמרות שהאופרה הפכה יותר דרמטית ופחות ראוותנית מאז גלוק, היו זמרים כמו מריה קאלאס ה"אלוהית" והטנור האיטלקי אנריקו קארוסו, מהחשובים בתולדות זמרי האופרה וכאלה שנודעו בביצועים מרטיטים לאריות גדולות מתוך אופרות שונות.

בין זמרי האופרה הבולטים במאה ה-20 ניתן למנות את זמרי הטנור לוצ'יאנו פברוטי ופלסידו דומינגו, שהופיעו בבתי האופרה החשובים בעולם, מהמטרופוליטן בניו יורק ועד לאלה שבווינה ובמילאנו.

האופרה, לדעת רבים, היא שלמות אמנותית, הנובעת הן מכמות האמנויות שלוקחות בה חלק ומהאיכות הנובעת משילובן. ניתן כיום לצפות בה גם בטלוויזיה או באינטרנט, אבל צפייה באופרה חיה היא חוויה מדהימה ומרגשת הרבה יותר.


הנה הפיזיקה של הקול האופראי והאנושי (מתורגם):

https://youtu.be/PKengo7y28U


תחילת תולדות האופרה:

https://youtu.be/Fl4GaldTu_Q


טבחים שהם בעצם זמרי אופרה המפתיעים ילדי בית ספר בארוחת הצהריים:

https://youtu.be/JNgCM7zp30M


קדימון לסרט קולנוע על מישהי שחולמת להיות זמרת אופרה (מתורגם):

https://youtu.be/bjtIfrKQd-o


האריה היפהפיה "נסון דורמה" מהאופרה "טורנדוט":

https://youtu.be/suj-2sbSFKs


בחיוך - איך מגיבים אנשי חבורת לול כשהאופרה באה? (עברית)

https://youtu.be/RWVPu1SThQA


וכך עושים אופרה:

https://youtu.be/6fbBjRnZ0j0?long=yes

החל מהמאה ה-13 הייתה משפחת דה מדיצ'י (Medici) מהעיר פירנצה אחת המשפחות המשפיעות והחזקות ביותר באיטליה. משפחת האצולה, שהלכה וצברה כוח, בתחילה כמשפחת בנקאים עשירה ובהמשך גם כשליטי העיר הפוליטיים.

במשך מאות שנים, שלטה המשפחה החזקה בפירנצה ושיחקה תפקיד מרכזי בעליית העיר לגדולות. לא מעט בזכות מנהיגותה וכוחה של המשפחה הפכה פירנצה למרכז תרבותי וכלכלי.

אבל במאה ה-14, כשהייתה פירנצה לחלוטין בשליטת משפחת מדיצ'י, היו בניה של המשפחה העשירה כקורח לא רק למנהיגי העיר, אלא גם לפטרוני האמנות הידועים שלה. תחת שלטונם והיותם הפטרונים הגדולים של תקופת הרנסנס, הפכה פירנצה למקום המפגש של ציירים, פסלים, משוררים, פילוסופים ואמנים בכלל.

בכירי המשפחה תמכו בגדולי האמנים של תקופת הרנסאנס, הן אמנים מקרב ילידי העיר והן אמנים מוכשרים שקיבלו מהם עידוד ותמיכה, כדי לבוא לפירנצה וליצור בתחומה.

מהעיר יצאו אז ובהמשך שמות שיהפכו לגדולי האמנות ההיסטוריים - ביניהם ליאונרדו דה וינצ'י, מיכלאנג'לו, בוטיצ'לי ודונטלו שיגיעו לפירנצה בחסות המדיצ'ים והיו לדמויות מרכזיות ברוח היצירה שהסעירה את פירנצה.

כך יצא שתחת שלטונם של המדיצ'ים בפירנצה, היא הפכה למרכז מטורף של אמנות ואדריכלות מעולים. כך גם נולדו יצירותיהם של האמנים המבריקים הללו ואחרים, כמו דנטה אליגיירי מחבר "הקומדיה האלוהית" והאופרה "דפנה", של המלחין ג'קופו פרי, ככל הידוע האופרה הראשונה בהיסטוריה והועלתה לראשונה בעיר פירנצה, בשנת 1598.

כל היצירות הללו ועוד המון אחרות נולדו בהזמנת או בתמיכת המדיצ'ים והאליטה של פירנצה, אך גם של הכנסייה ושל המדינה. הן הפכו את פירנצה לבירת האמנות העולמית של תקופת הרנסאנס.

גם ברתולומיאו כריסטופורי, ממציא הפסנתר ומי שגם נתן לו את השם "פורטה-פיאנו", היה בעצם האחראי על כלי הנגינה של משפחת מדיצ'י.

בזכות תהליך זה הפכה העיר לשם דבר, לא רק באיטליה - אלא באירופה כולה. במשך כחצי מילניום הטביעה משפחת מדיצ'י את חותמה על פירנצה, עד שפירנצה ירדה מגדולתה ואיבדה את עצמאותה.


הנה האמנות של פירנצה ואיך היא הושפעה מנפילת משפחת מדיצ'י (מתורגם):

https://youtu.be/o9Kum_Jijdk


תולדות משפחת מדיצ'י:

https://youtu.be/JddmL0l5ggE


מדיצ'י היא המשפחה שעיצבה את תקופת הרנסאנס:

https://youtu.be/IK_Hxj8YmAw


פתיח להרצאה על המדיצ'ים (עברית):

https://youtu.be/fi8XYvOuijY


העיר פירנצה - בה הם שלטו מאות שנים:

https://youtu.be/Pbg8MYqoMu4


פירנצה של היום:

https://youtu.be/BXNCmbfFm1w


פודקסט של הפרופסור הר סגור על לורנצ'ו מדיצ'י הוא לורנצ'ו המפואר (עברית):

https://youtu.be/DpoXmxo4dT4?long=yes


סרט תיעודי על המשפחה העשירה ותומכת האמנות:

https://youtu.be/4ZA0owuNM8I?long=yes


ועוד מהפודקסט של הפרופסור הר סגור על יריבויות בתוך משפחת מדיצ'י (עברית):

https://youtu.be/OIZ7qqZZVhg?long=yes

לאונרדו דה וינצ'י (Leonardo da Vinci) היה אולי גדול האמנים ומגדולי הממציאים בכל הזמנים. מדובר באדם שעסק בשלל תחומים ובכולם הצטיין והבריק. לא היה בתולדות האנושות אדם שכה הפליא לחקור, ליצור, לגלות ולתכנן כמו לאונרדו דה וינצ'י. הוא האמין שאמנות, מדע וטבע קשורים בקשר הדוק ביניהם.

כך הוא גם ניהל את זמנו. בחייו עסק לאונרדו מהעיר וינצ'י בתחומים מגוונים והתבלט כצייר, פסל, מדען, מהנדס, מתמטיקאי, אנטומאי, ממציא, אדריכל ומוזיקאי מצטיין. רבים רואים בלאונרדו את איש הרנסאנס הקלאסי, שעוסק בתחומים מגוונים ולא בתחום אחד.

כממציא הוא המציא אינספור המצאות, רובן מהפכניות לתקופתו והקדימו את זמנן במאות שנים. ביניהן ניתן למצוא המצאות כמו אופניים, הליקופטר, צוללת, מצנח, טנק, מכונת טיסה, מתקני גלישה לסקי מים, חליפת צלילה, אביר מכני, תוף שמנגן לבד ועוד.

רבים רואים בלאונרדו את אחד הציירים הדגולים בתולדות האמנות. הוא צייר בקושי 20 ציורים אבל הותיר מורשת מופלאה בתולדות הציור ואת הציורים הנודעים ביותר בהיסטוריה. הבולט שבהם הוא כמובן "המונה ליזה" - הציור החשוב והמפורסם ביותר בעולם, שנמצא במוזיאון הלובר בפאריס. גם "הסעודה האחרונה", הציור שצייר לאונרדו על קיר חדר האוכל של מנזר בעיר מילאנו, נחשב לפנינה אמנותית מהחשובות בתקופת הרנסאנס.

שם משפחתו של לאונרדו לא היה שם משפחה, אלא שיוך לעיר שבה גדל: "לאונרדו מהעיר וינצ'י".


הנה סיפור גדולתו של לאונרדו דה וינצ'י:

https://youtu.be/MzNz-0Aw-vY


כמה מההמצאות החשובות של לאונרדו דה וינצ'י:

https://youtu.be/PwOlIGGDVjE


סקירה על חייו והאמנות שלו:

http://youtu.be/lFN5hRukDlo


בניית דגם של כלי התעופה שלו (עברית):

https://youtu.be/F8a5QdKwTUs


ביל גייטס מייסד מיקרוסופט מסביר שאת כל הישגיו המדעיים לאונרדו השיג לבדו, באין עמיתים מדעיים ראויים בתקופתו:

https://youtu.be/oOUjIcH67y8


סרט תיעודי על אינספור הכישרונות של לאונרדו (עברית):

https://youtu.be/pN2pPhpAxXk?long=yes


ותכנית חינוכית ומשעשעת על האמנות של לאונרדו (עברית):

https://youtu.be/sseW-WNrJmk?long=yes