החרב (Sword) היא אחד מכלי הנשק העתיקים ביותר. האדם השתמש בה כבר בתקופת הברונזה, התקופה בה היא נולדה.

החרב היא כלי נשק קר, ללא חומר נפץ, שנועד לדקירה ולשיסוף היריב. באופן מפתיע, טכניקת הסיף ושיטות הלחימה הנפוצות בחרב די דומות בין תרבויות שונות בעולם.

גם המבנה שלה דומה למדי בין התרבויות השונות. החלק העיקרי בה הוא הלהב הארוך, העשוי מתכת. לפחות אחד מצדדיו יהיה חד ומשויף ולעיתים קרובות קצהו יהיה מחודד לשם דקירה.

את ידית החרב יוצרים בעולם מסוגי חומרים שונים. הכי נפוצות הן ידיות חרב שעשויות עץ המצופה בעור בעלי חיים. אך יש שהן מצופות בד עבה, עורות דגים, לעתים כרוכים מסביב לעץ שרוכים, חוטים או סבכות עשויות מתכת.

את החרב נושאים בדרך כלל בנרתיק הנקרא "נדן". הוא נועד למנוע מהחרב לפגוע במי שנושא אותה ובו בזמן מגן על הלהב של החרב מפגעי טבע, כמו לחות ואבק.

עד כדי כך החרב הייתה משמעותית במלחמות העבר עד שעל לוחם תמידי, אדם שלא מפסיק להילחם, אמרו עליו שהוא "חי על חרבו".

לחרב היו גם תפקידים טקסיים או סמליים שונים. את האבירים נהג המלך להכתיר בטפיחה בחרבו על כתפיו.

יותר מזה - חרבות של מלכים, אצילים וגיבורים, נהגו לקשט בעיטורים ייחודיים ולייצר ממתכות יקרות מאוד ובהשקעה רבה של עבודה. חרבות גם קיבלו לא פעם שמות, כמו חרבו האגדית של המלך ארתור, שנקראה "אקסקליבר".


הנה התפתחות החרבות מ-2500 לפני הספירה ועד ימינו:

https://youtu.be/c94vhjGsC8M


לוחמי חרבות באוקראינה של ימינו:

https://youtu.be/RO0NZlyLNpg


קרב חרבות בסגנון האבירים באירופה:

https://youtu.be/xIq4rWJE1GU


קרב חרבות - האם כך נולד ספורט הסיף:

https://youtu.be/JOBTFfHJjV8?t=38s


החרב מככבת היום בעיקר בסרטי קולנוע:

https://youtu.be/i8k-bZUD8QA


המלך ארתור ידוע כמי שהצליח לשלוף את החרב מהסלע:

https://youtu.be/jJScLCVlVmU


בשביל גיקים של Star wars יש חרבות אור (עברית):

https://youtu.be/Xl0aWOi6Eu8


כממצאים ארכאולוגיים:

https://youtu.be/3dqTtadnK54


וסרטון הסבר על הבדלים בין חרבות (עברית):

https://youtu.be/KsbHQMohz1w?long=yes

החרב (Sword) נולדה ככל הנראה בתקופת הברונזה, כשלראשונה פיתח המין האנושי טכנולוגיה ליצירה של להבים חדים, שניתן היה ליצור בכל אורך - מפגיונות קצרים ועד חרבות ארוכות.

ואכן, החרבות הראשונות התאפיינו בלהב קשה אך שביר. יצרו אותן מברונזה או נחושת. הן נוצרו ביציקת נחושת נוזלית אל תוך תבנית, לאחר מכן קירור, ליטוש וחידוד באמצעות פתירות ואבני ליטוש.

אבל לכלי נשק חשוב הפכו החרבות רק כשהאדם למד לעבד את מתכת הברזל. הנפחים של התקופה למדו אז שעל ידי הוספה של מעט פחמן, דרך הפחם שכולל אותו, מייצרים את סגסוגת הפלדה, החזקה ויעילה הרבה יותר.

בעת העתיקה הרבו חיילי הליגיון הרומי להשתמש בחרבות קצרות וקלות שנועדו בדרך כלל לדקירה ומעת לעת גם לשיסוף האויב. המפורסמת שבהן הייתה החרב התקנית של החייל הרומי, זו שנקראה גלאדיוס.

כשהצבא הרומי הלך והתדרדר ועימו גם המשמעת של הלוחמים, החליפה חרב אחרת את הגלאדיוס הרומית. זו הייתה הספאתה - החרב הארוכה יותר בה השתמשו אויבי האימפריה הרומית - הברברים של אותם ימים. גם אחרי נפילת האימפריה הרומית המשיכו להשתמש בחרבות, אך פחות טובות ומושקעות.

תקופת השיא של החרבות הייתה בימי הביניים, בעיקר באירופה, יפן והמזרח התיכון. נפחים וחרשי חרבות היו אז בשיאם והם ייצרו חרבות באיכות מעולה, בעיקר בדמשק, ספרד ויפן. הסוד תייצור של פלדת דמשק באותם ימים נשכח מזמן ולא ידוע כיום, אבל ההיסטוריה מראה שחרבות מפלדה בטכניקה זו היו מהטובות ביותר בהיסטוריה.

צריך לזכור שהחרב הייתה אז כלי נשק מאוד יקר. הכנה של חרב איכותית לקחה חודשים ולא פעם גם יותר משנה שלמה. בתנאים כאלו ברור שמעט מאוד אנשים יכולים היו להרשות לעצמם לרכוש חרב משלהם. בניגוד לכלי נשק אחרים, כמו פטיש, גרזן, קשתות וחניתות, בחרב השתמשו באותם ימים רק למלחמה. רק אצילים, אבירים (ביפן סמוראים) ובני המעמד הגבוה יכולים היו אז להרשות לעצמם חרב משלהם.

החרבות אז היו מגוונות, הן בגודלן והן בעיצוב שלהן. היו בהן חרבות רחבות לשימוש צבאי, חרבות כבדות באורך של יותר ממטר וחצי וכלה בחרבות קלות ודקות, דוגמת החרב הקטנה שנועדה בעיקר לסיף ולשימוש אזרחי. באירופה של אותם ימים כבר היו בתי ספר לסיוף והלוחמים התאמנו רבות בסיף עם חרבות.

חרבות הוויקינגים, מי שיהיו לכוח משמעותי בהמשך ימי הביניים, לא היו מאוזנות והיו בדרך כלל כבדות. רבים מהוויקינגים נשאו גם ספק חרב קצרה וספק פגיון ארוך, שנקרא סיקס (seax). היא שימשה לצד החרבות הגדולות, החניתות וגרזני המלחמה.

לא רק באירופה של ימי הביניים והרנסאנס החרב שימשה כסמל מעמד, אלא גם ביפן הפאודלית. מצב זה נמשך עד המאה ה-19, בה נכנס הנשק החם, שהתבסס על אבק שרפה. בבת אחת איבדה החרב את מקומה בשדה הקרב, לטובת הרובים והתותחים.

מכאן הלך השימוש בחרבות ודעך והשימוש העיקרי בחרבות עבר להיות למטרות טקסיות והחרב הפכה די מהר לפריט אספנים.

אך חרבות שימשו גם לספורט הסיף. מאז סוף המאה ה-19, עם חידוש המשחקים האולימפיים המודרניים, הפך הסיף לספורט קבוע באולימפיאדה. זאת על אף שבאולימפיאדה העתיקה ביוון הוא לא היה אחד מהענפים הספורטיביים שבהם התחרו.

מבחינה צבאית, מי שעוד השתמשו בחרבות אל תוך המאה העשרים, היו הקצינים בצבא היפני. עד תום מלחמת העולם השנייה הם המשיכו לשאת את חרב הקטאנה המסורתית, לקרב פנים אל פנים ולמטרות טקסיות.


הנה תולדות החרבות:

https://youtu.be/c94vhjGsC8M


חרבות הוויקינגים:

https://youtu.be/GQY4hOc9LrU


חרבות מימי הביניים:

https://youtu.be/VVt7rW6WWPU


חרב מפלדת דמשק:

https://youtu.be/Ms4qKcImpWY


נפח שמייצר חרבות בסגנון ימי הביניים:

https://youtu.be/myCbp5laxyE


קטעים מאליפות העולם בסיף:

http://youtu.be/ke5NxLqdJjE


ומדוע לקצינים נאצים רבים היו צלקות על הפנים?

https://youtu.be/komTvl6-XtI

סיף או סיוף הם שמות של ענף ספורט שנולד מתוך טכניקות קרב בחרבות. הסיוף הוא קרב חרבות בין שני ספורטאים. משתמשים בו בחרב ספורטיבית, שבו הודפים היריבים אחד את חרבו של השני בחרבם שלהם. מטרת הסייף בקרב היא לצבור מספר רב של פגיעות ביריבו ומי שצובר מספר מסוים הוא המנצח.

סיוף עם מקלות התקיים במזרח אסיה, ביפאן ובאפריקה. באירופה הקדומה היו בתי ספר לסיוף והלוחמים התאמנו רבות בחרבות ובסיף. כבר באימפריה הרומית הפך הסיף למעין ספורט, כשרבים נהגו לצפות בקרבות סיוף ולהכתיר את המנצחים. מאז חידוש המשחקים האולימפיים המודרניים, מאז סוף המאה ה-19, הסיף הוא ספורט קבוע באולימפיאדה. זאת על אף שבאולימפיאדה העתיקה ביוון לא היה הסיף אחד הענפים הספורטיביים שבהם התחרו,


הנה ספורט הסיף (עברית):

https://youtu.be/Uxug7njf03Y


עוד על ספורט הסיף וקצת על חוג סיף לילדים (עברית):

http://youtu.be/BHxdXv44P1w


קטעים מאליפות העולם בסיף:

http://youtu.be/ke5NxLqdJjE


וסרטון שמציג סיף בהילוך איטי ומצליח להראות בצורה יפה את התנועות שלרוב הן מהירות ביותר:

http://youtu.be/Z86tpjRaiK8

הפיראט הידוע לשמצה ביותר בקרב האומות דוברות האנגלית היה אדוארד טיצ', שכינויו "שחור הזקן", באנגלית בלאקבירד (Blackbeard).

במהלך הקריירה שלו הפך טיץ' דוגמה וסמל לדמות הפיראט. הוא היחיד מהשודדים המפורסמים שהיה שודד ים אמיתי (לצד לונג ג'והן סילבר מהספר "אי המטמון" וקפטן הוק, מהספר "פיטר פן").

תולדות חייו אינם ידועים דיים והחוקרים סבורים שהוא התגורר באנגליה, לפני שהפך לשודד-ים. גם ספינתו המפורסמת ביותר שלו הייתה "נקמת המלכה אן".

כך או כך, "שחור הזקן" היה ידוע לשמצה כרוצח מסוכן, חסר מוסר לחלוטין וחסר רחמים לחלוטין. הוא היה שודד הים הכי נבזי שידע עולם הפיראטים, שגם כך אינו רווי באנשים נעימים.

לכינוי "שחור הזקן" זכה טיצ' בזכות זקנו השחור והעבות שכמעט כל פניו כוסו בו. האגדות מספרות שהוא היה דוחף לזקנו אבק שריפה ומדליק אותו בשעת הקרב, מה שיצר לו מראה ושם של שד שטני ומאיים. אפילו אנשיו פחדו ממי שיצא לו שם של השטן בהתגלמותו. על חגורתו של "שחור הזקן" היו תמיד 2 חרבות וצרור סכינים והוא נשא גם אקדחים בנדנו.

הפחד מ"השטן השחור" גרם לכך שלא פעם הכניע אניות ללא קרב. הוא בתמורה, היה נותן להם לחיות ומסתפק בביזה בלבד. את אלה שהתנגדו לו, לעומת זאת, הוא היה הורג או נוטש על איים מבודדים..

בחייו הספיק טיצ' לתפוס מעל 40 ספינות. מאות מלחים אומללים חוסלו על ידו בלי להניד עפעף.

בקרב האחרון שלו בשנת 1718 הוא נוצח ונורה על ידי אחד מאנשי הצי של קפטן רוברט מיינארד. ראשו נתלה על תורן ספינת המשמר שהכניעה אותו כדי להראות לעולם מה קורה לשודדים כמוהו.


הנה סרטון על הפיראט שחור הזקן:

https://youtu.be/_eyKPDsOyR8


פניו היו הנשק העיקרי שלו:

https://youtu.be/uU7k920I5pc


על האוניה שלו, "נקמת המלכה אן":

https://youtu.be/v7IFTF0pSD4


פרודיה באנימציית סטופ מושן על סיפורו של שחור הזקן:

http://youtu.be/Mclbc8nSww4


וסרט תיעודי על הפיראט "שחור הזקן":

https://youtu.be/T-2O8S48M7s?long=yes

האבירים היו לוחמים שלחמו באירופה של ימי הביניים ואף יצאו למלחמות על ירושלים וארץ הקודש, מלחמות הרחק מהבית שזכו לשם "מסעי הצלב".

האבירים רכבו על סוסים והיו לבושים בשריון אבירים ששמר עליהם בקרב. היו להם כמובן גם מגינים, בכדי להגן על גופם מכלי הנשק של לוחמי האויב, או אבירים שבהם מצא עצמו האביר נלחם.

אבל לא רק ציוד מגן היה לאבירים, אלא גם כלי לוחמה אכזריים ויעילים לאותם זמנים.

ללוחמה שימשו את האבירים כלי נשק מגוונים ואישיים. כל אביר נשא עימו חרבות, חץ וקשת, אלה לחבטות באויב, מחבט עם כדור מסמרים, פגיונות, לעתים פטיש מלחמה ולא פעם גם חנית ארוכה או גרזן מלחמה.

כל אלה היו כלי הנשק הטיפוסיים של האבירים באירופה. כלי נשק כאלו ודומים להם שימשו אותם ואת מקביליהם באסיה ובמזרח הרחוק, במהלך הקרבות שניהלו - בתנאי לוחמה שונים ולמגוון צרכים ושימושים בשדה הקרב.


הנה קרב חרבות האבירים:

http://youtu.be/C4UQcN_vJbs


קרב אבירים בחניתות:

https://youtu.be/2fSjfNczqlM


פטיש מלחמה, ששימש לפיצוח ראש היריב גם מבעד לקסדה:

https://youtu.be/dsEzB4jxXt8


חץ וקשת:

https://youtu.be/UGg3dqrzaY4


פירוט כלי הנשק האישיים של האבירים:

http://youtu.be/XnrNq7vR46k


האביר לובש את כל חלקי השריון שלו:

https://youtu.be/zGl_UXc9HIE


קרב אבירים עם חניתות על גבי סוסים:

https://youtu.be/jamZyBva_LE


ומופע לתיירים שמדגים את האבירים לוחמים עם כלי הנשק שלהם:

http://youtu.be/1BxAEbf_eBM

מבחן החרב המלובנת הוא מבחן אמת קדום. בעבר השתמשו בו הבדואים לבירור האמת. במבחן חרב מלובנת התייצב האדם החשוד בשקר ולאחר שאמר את האמת כפי שראה אותה, הונחה על לשונו חרב מלובנת שהייתה קודם באש. אם בלשונו נגרמה כוויה קשה, הסיקו ששיקר.

מקור מבחן החרב המלובנת בא מהידע הקדום שלשונו של מי שאומר שקר מתייבשת לאחר אמירת השקר. מבחן החרב המלובנת נועד לגלות האם לשונו של הנבדק יבשה, מה שאומר שהוא שיקר, או לא.

רבים מהנבדקים, אגב, התוודו עוד לפני שהונחה החרב על לשונם. החשש שגם ייתפסו וגם יסבלו לפני כן, גרם להם לוותר על החלק הכואב.


אין כרגע סרטון על מבחן החרב המלובנת.

הסמוראים היו אצילים מובילים ביפאן ולוחמים אמיצים, שהפכו למנהיגי האומה היפאנית. הסמוראים הגיעו מילדי אצילים. בימי קדם כל משפחת אצילים מסרה את אחד מבניה לחינוך סמוראי.

הם היו מהקבוצות המשמעותיות והמשפיעות בהיסטוריה היפאנית. בהדרגה הגיעו הסמוראים לכוח ויכולת לוחמה כה מרשימים, עד שהם תפסו את השלטון, החל מהמאה ה-12 ועד לאמצע המאה ה-19.

זה התחיל ביפאן, במקביל לתקופת ימי הביניים באירופה. באותה תקופה הגנו הסמוראים בחירוף נפש על המעמד החברתי שלהם. הם היו לאחת הקבוצות המשפיעות ביותר בהיסטוריה של יפאן. קוד ההתנהגות שלהם היה נוקשה וקפדני והתבסס על נאמנות וכבוד. ה"בושידו", ביפאנית "דרך הלוחם", חייב אותם בשליטה באומנויות הלחימה השונות, בחוסר אנוכיות, בחסכנות, בנאמנות ובשמירה קיצונית על הכבוד.

הכבוד היה כה חשוב, עד שלעתים קרובות הוא חייב את הלוחם הסמוראי למעשים קיצוניים, כמו התאבדות לאחר תבוסה או לאחר כישלון בשדה הקרב ובמילוי המשימה. התאבדות כזו מוכרת ביפאן כחארקירי, או סֶפּוּקוּ (ראו באאוריקה בתגית "חרקירי").

הלבוש המגוון והנשק שלו, הכריחו את הלוחם הסמוראי לשאת עליו שריון ולא פחות משתי חרבות "קטאנה", שחושלו במשך שנים ארוכות. החרב הייתה הסמל והסימן המרכזי למוסר של לוחמי הבושידו, אך בין כלי הנשק הנוספים שהיו ללוחמי הסמוראים היו גם חנית, חץ וקשת ומאוחר יותר גם רובים.

גם היחלשותם של הסמוראים ושקיעת התרבות שלהם לא נבעו מתבוסה או הפיכה שהפילו אותם. הסיבה לנפילתם של הסמוראיים הייתה המודרניזציה שעבר העולם, מאז מהמהפכה התעשייתית.

השפיעו על מעמד הסמוראים גם היחסים החדשים בין האומות שבעולם החדש הזה. השלום ששרר במאה ה-19 בין יפאן למעצמות המערב, כמו גם המסחר המתגבר עימן, הפחיתו את הצורך בלוחמים מיושנים מסוגם של הסמוראים. הם חיזקו דווקא את הפקידים, שיילכו ויצברו יותר ויותר כוח ביפאן המודרנית, עד שיחליפו את הסמוראים בתור השכבה המובילה ביפאן.


הנה מעט על הסמוראים והתרבות הסמוראית, דרך מי שננסה לחיות כמוהם היום (עברית):

https://youtu.be/lnjV8VluB-A


מצגת וידאו של תמונות סמוראים אמיתיים מסוף המאה ה-19:

http://youtu.be/hSgAAlE_4oc


מה השריון של הסמוראי אומר עליו:

http://youtu.be/s2DsfR3bNd4


עד היום מלמדים ביפאן את תורת הלחימה הסמוראית:

http://youtu.be/rKdLvYwp398


עם השנים צאצאי הסמוראים יישארו לוחמים מעולים עם כלי נשק אחרים (עברית):

https://youtu.be/qCCLMTy4YM4


האדריכלות הסמוראית:

http://youtu.be/fYbLyOrl8gs


גם משחקי מחשב מנסים לשמר את זיכרון הסמוראים:

http://youtu.be/yXRI5shTUq0


וסרט ארוך על הסמוראים וכלי הנשק שלהם:

https://youtu.be/YbFPlAHW0nU?long=yes