המלח (Salt) נחשב בימינו לתבלין נפוץ וזול ביותר. מעטים בכלל יודעים עד כמה נדיר ויקר הוא היה בימי קדם וכמה משמעותי.

כבר בתקופה הניאוליטית החלו לייצר, או נכון יותר לקצור את המלח. בתקופת הברונזה המסחר בו הלך ופרח. הומרוס היווני כינה אותו "החומר האלוהי" ובהמשך הוא זכה לכינוי "הזהב הלבן".

וכשמשהו יקר אז משלמים עליו בדם. כך שבמהלך ההיסטוריה האנושית התנהלו מלחמות בכדי להשיג את המלח. הוא היה, ככל הנראה, אחת הסיבות לכך שהרומאים לטשו עיניים לארץ ישראל ולצרפת של היום.

כי המלח לא היה רק התבלין שגואל את המזון מלהיות תפל, אלא גם משאב חיוני ושווה ערך לרכוש רב ולעוצמה של אומה.

הייתם מאמינים, למשל, שהחיילים הרומיים קיבלו את שכרם בימי קדם גם במלח, במקום בכסף או בסחורות אחרות, מגרות יותר, כמו זהב?

אז כן, במקומות רבים, כולל באימפריה הרומית, היה המלח מצרך יקר ערך לאורך ההיסטוריה. בזכות ערכו הרב, חיילי רומי נהגו לקבל משכורות במלח.

קראו לשכר הזה "סאלריום" (salarium), שפירושו היה "קצבת מלח". הוא ניתן במעין שק מלח קטן שהיה לעתים ניתן לחיילי רומא כמענק על ביצועים בשדה הקרב.

משק המלח הזה באה המילה "סאלארי" (salary), משכורת באנגלית, או המילה "סולדי", כסף בצרפתית, כמו גם מילים נוספות בשפות לטיניות אחרות.

אגב,עד כדי כך המלח היה משמעותי בחייהם של חיילי האימפריה ההיא, עד שממנו נגזרו גם המילים soldier, (שבאה מהמילים "Sal dare" שמשמעותן "לתת מלח") או סולדאט, שפירושן בשפות לטיניות שונות חייל. אפילו המילה "סלט" (Salad) מקורה במלח, שכן הרומאים נהגו להמליח את הירקות במלח.

יש גם טענה היסטורית שכשרצו מפקדי צבא רומי לעקר את הערים שכבשו, הם נהגו לפזר מלח על הריסותיהן. חובה לציין שהיסטוריונים רבים מטילים בכך ספק, גם מכיוון שלא נמצאו עדויות או ממצאים ארכיאולוגיים לכך וגם בשל בזבוז כמויות של מלח, שמתנגש עם ערכו ומחירו הגבוה באותה תקופה.

כך או כך, הרומאים תמיד השאירו קצת מלח לאוכל, שאחרת הוא היה תפל. מה שמזכיר לנו שמהמילה salt, כלומר מלח, בא גם הסלט, ה-salad שאנו אוכלים.

אבל עדיין, תמיד נשמר מעט מלח במטבח הרומי, כי להמליח את הירקות היה מנהג רומאי שהופץ לכל פינות האימפריה.


הנה סיפור משכורות המלח של חיילי רומי, שגם העניקו למשכורת את שמה:

https://youtu.be/R04-hTZokn0


חייו של החייל הרומאי (מתורגם):

https://youtu.be/P5e7cl19Ha0


פרופסור מספר על הנושא:

https://youtu.be/OvrMkfAp7wM?long=yes


והרצאת וידאו בנושא:

https://youtu.be/g_3wRicL-QI?long=yes

טורטווז או טסטודו (Testudo) הן צורות הצב של ההגנה של חיילי רומי. בעת שהם תקפו מבצר או עיר הם נהגו להרים את מגיניהם מעל לראשיהם, כך שכל המגינים התחברו לשריון לכל הקבוצה. ממש כמו שריון של צב, הגנו עליהם המגינים מלמעלה ושמרו עליהם.

המבנה הזה הגן עליהם היטב מחיצי האויב וזכה לשם תואם. "טסטודו" פירושו ברומית "צב". גם טורטווז הוא צב, בצרפתית.


הנה סרטון שמדגים כיצד הגנה צורת הצב על החיילים הרומיים מחיצים:

http://youtu.be/CgmFycuRwAw


לעיתים פתחו את צורת הצב גם להתנפלות של חיילי האויב על הלוחמים:

http://youtu.be/Ae9Pj2JIero


שחזור מודרני של צורת הצב:

http://youtu.be/WaT0QvHQWhY


וקטע מסרט צרפתי של שיטת הטורטווז:

https://youtu.be/MOtrN-yVhU4

איל הברזל או איל ניגוח היה כלי פריצה מלחמתי ששימש בימי קדם. זה היה גזע עץ גדול ומוארך שהוסע על ידי הלוחמים, כדי לשבור את השער או החומות בעת התקפה על מבצרים או ערים מוגנות בחומה.

לאורכו של איל הניגוח היה מותקן גזע עץ גדול ותלוי. עליו הותקנו ידיות אחיזה, שאיפשרו ללוחמים להטיחו בשער או בחומה. גוש הברזל שבקצהו נועד לשבור את השער במהלך ההטחות.

מקורו של האיל הוא עוד מהתקופה הפרהיסטורית. הוא שימש בתפקיד פורץ החומות עד לסוף ימי הביניים. בתחילה השתמשו בגזעי עץ ענקיים או בעמודי אבן. רק בהמשך ההיסטוריה יצקו את איל הנגוח שעל גזע העץ, מברזל או מברונזה.

לאיל היה גג שהגן על מפעיליו מיורי חיצים ושופכי שמן רותח שעמדו מעל החומות והגנו כנגד ההתקפה. כך יכולים היו המפעילים להתקרב למטרה ולהשתמש בכוח התנופה כדי לשחרר את ה"מגח", כך שיוטח בעוצמה קדימה, שוב ושוב, עד לשבירת החומה או השער המגן.

גם בארץ ישראל הצליחו הרומאים, בזכות איל הניגוח, לפרוץ למבצרים כמו מצדה. בשביל להעלותו אל חומת המצדה הם בנו סוללת מצור, סוללת עפר עצומה שנועדה להביא את איל הניגוח עד לשערי המבצר הגבוה, שנבנה על הצוק. את רמפת המצור הזו ניתן לראות במצדה עד היום.

הנה איל ניגוח בסרט "שר הטבעות":

http://youtu.be/MShWnTlP60E


הנה הסבר על איל הניגוח:

http://youtu.be/kz60knnHNaU


איל עץ שנמצא בעיר פומפיי:

http://youtu.be/3M4ynPfGd5U


ומתקן לונה פארק בצורת איל ניגוח:

http://youtu.be/P3ucVyAelMA

סוללת המצור (Siege ramp), או רמפת מצור, הייתה אימת הערים הנצורות בעת העתיקה. מדובר בסוללת אבנים אלכסונית שנבנתה כדי לאפשר לצבא הצר על העיר המבוצרת ליצור משטח שיהיה קל לדחוף בו את מכונות המצור הכבדות, ממפלס הקרקע שלמרגלות הצוק ועד לבסיס חומת העיר.

כך הצליחו לקדם את איל הניגוח, שבעזרתו יוכלו לפרוץ את שערי העיר ולעתים גם מגדלי מצור שנועדו להעלות את חייליהם אל מעל לחומות.

יום אחרי יום, ראו הנצורים בפחד את סוללת האבנים והעפר, הנבנית ומתקרבת אל שער העיר. על ראש הסוללה המתקרבת לחומת העיר, היה מגן גדול, שהוזז קדימה ככל שהעבודה התקדמה. הוא נועד להגן על הבנאים ולשמור עליהם מאבני הקלע והחיצים של מגיני העיר הנצורה.

סוללת המצור הייתה מהאמצעים ההנדסיים הראשונים, שהפעילו צבאות העולם העתיק. האשורים הם שפיתחו אותו ואף הותירו סוללת מצור שניתן לראות עד ימינו. רמפה זו אפשרה למלך סנחריב לכבוש את העיר לכיש ולטבוח בתושביה, כחלק מדיכוי המרד של ממלכת יהודה בימי המלך חזקיהו. הסוללה הזו נראית עד היום באתר הארכיאולוגי שבמקום.

גם את מצדה, שנבנתה על מצוק ענקי, כבש הצבא הרומי באמצעות סוללת מצור עצומת ממדים, הנראית בסמוך לחומותיה עד ימינו. זוהי אחת מסוללות המצור העתיקות ומהיחידות בעולם שנותרו ללא שינוי, מאז נבנו.


#ההמצאה
הפתרון ההנדסי הזה, שנועד לסייע לכיבוש מבצרים וערים מוקפות חומה, היה ככל הנראה המצאה של צבא אשור. לפריצת חומות הערים המבוצרות שנבנו בראשי תל גבוה, נהגו האשורים לבנות את הסוללה, שתוביל אותם מבסיס התל אל החומה שבראשה.

פעולת הבנייה המחושבת היטב הייתה מדויקת ביותר. שבויי מלחמה ועובדי כפייה מהאוכלוסייה המקומית נלקחו כעבדים לבנייתה. הם אספו או חצבו אבנים מגבעה סמוכה, מה שיצר מצוק תלול המאפיין מחצבות עתיקות. בשורה ארוכה של עבדים, הם העבירו אבנים מיד ליד, מקצה המחצבה ועד לסוללה ההולכת ונהנית.

בניית הסוללה יכולה הייתה אז לארוך מספר שבועות. בהמשך יצטרכו הרומאים לבנות סוללות מצור גם במשך חודשים.

כשהייתה מוכנה, הועלה על רמפת המצור אייל הניגוח. במרכזו היה גזע עץ ענקי ותלוי שהוטח והיכה שוב ושוב בשער העיר או בחומה, עד שנוצר פתח בחומה או שנפלו שעריה וחיילי הצבא האשורי יכולים היו לפרוץ אל העיר.


הנה סוללת המצור בלכיש:

https://youtu.be/BN8o8AiFSOM


טיול בלכיש (עברית):

https://youtu.be/hdxzed3AbGM


רמפת המצור במצדה:

https://youtu.be/AYCwckEWPPA


והסבר על איל הניגוח שהוסע על הסוללה:

http://youtu.be/kz60knnHNaU

המגן (Shield) הוא כלי הגנה עתיק ששימש את הלוחמים בבלימת התקפות של האויב בכלי נשק כמו חרבות, גרזני קרב, חצים שנורו עליהם וחניתות.

המגן שימש בעיקר להגנה עצמית. כוונתו להגן על הלוחם האוחז בו. למגן טוב הייתה היכולת את מרבית סוגי ההתקפה של כלי הנשק השונים.

המגינים השתנו בין אזורים ותקופות. צורת הייתה מגוונת וכך גם גודלם והחומרים מהם הם נעשו. לרוב יוצרו מלוח עץ או מתכת.


#צורות המגינים
עוד מימי קדם נשאו בדרך כלל חיילי הרגלים הקלים מגינים קטנים ועגולים, שהיו עשויים עץ או מתכת.

השומרים היו הראשונים להשתמש במגנים באופן משמעותי. מערך הפלנקס סו הם סודרו שמר עליהם היטב. המגנים שלהם היו בדרך כלל גדולים, כך שיכסו בקלות על כל גופם של הלוחמים.

הלגיון הרומי לעומתם, החל לשאת מגינים בצורת מלבן ומקומר, כדי להסיט את החיצים הפוגעים בו. המגינים שלהם היו כבדים וגדולים והם נקראו "סקוטום". גם הוויקינגים והשבטים הגרמאנים נשאו בעבר מגיני עץ גדולים.

בימי הביניים הפרשים אחזו בידיהם מגינים מעויינים או אליפטיים עומדים. בכך זכה הפרש להגנה מרבית, אך אחז בידו מגן נוח יחסית לתקיפה ולנהיגת הסוס. במשך השנים הוסר מהמגן החלק העליון שלו, מה שהקל על הפרש לראות. מהצורה החדשה הזו, אגב, נוצרה צורת המגן של האבירים, זו שמוכרת היום בעולם ומשמשת מעין תבנית גרפית לסמלי מדינות, ערים ומשפחות אצולה.

והיו גם מגיני קשתים שנקראו אז "Pavise". אלה היו מגינים גדולים, מלבניים בדרך כלל והם הגנו על הקשתים והצלפים ברובי-הקשת, בעת שטענו מחדש בחיצים. את המגינים הללו הם הציבו על הקרקע לפניהם, במקום לאחוז אותם ביד.

בצרפתית טורטווז וברומית טסטודו (Testudo), הן צורות הצב של ההגנה של חיילי רומי. המבנה הזה הגן עליהם היטב מחיצי האויב וזכה לשם תואם. בעת שהם תקפו מבצר או עיר הם נהגו להרים את מגיניהם מעל לראשיהם, כך שכל המגינים התחברו לשריון לכל הקבוצה. בצורה כזו, ממש כמו שריון של צב, המגינים יצרו מעין גג מעל ראשם, שהגן עליהם מלמעלה ושמר עליהם מהחיצים שנורו עליהם.

המגנים לאבד מחשיבותם, עם המצאת שריון הלוחות המלא, אף שהשתמשו בהם עד המאות ה-16.

השוטרים של ימינו בעולם משתמשים לעתים בהפגנות במגינים שקופים וקטנים יחסית, עשויים מחומרים חדישים שהם קלים, חזקים ונוחים לשימוש.


הנה מגן המלחמה:

https://youtu.be/mNnrG9jfCIY


הגנה בצורת הצב על החיילים הרומיים מחיצים:

http://youtu.be/CgmFycuRwAw


שחזור מודרני של צורת הצב:

http://youtu.be/WaT0QvHQWhY


על המגינים בימי הביניים:

https://youtu.be/tzG6sLMhGd8


וסקירה על מגינים היסטוריים שונים:

https://youtu.be/jkLfPyEPijs?t=24s

בשנת 70 לפני הספירה עמדה האימפריה הרומית לפני אחד מהכוחות הקשים שעמד מולה אי-פעם. קראו לו ספרטקוס (Spartacus) והוא היה עבד. הרומים הפכו את העבד הזה לגלדיאטור, אך הוא העיז ומרד בהם.

ספרטקוס אסף המוני עבדים וגלדיאטורים שברחו ומרדו ברומאים ביחד אתו. הוא הפך למנהיגם והנהיג מרד של גלדיאטורים ועבדים באימפריה.

אמנם ספרטקוס לא היה הראשון במנהיגי העבדים, אבל הוא היה המוצלח שבהם והמצביא המהולל מכולם. ההיסטוריונים מעריכים כי בשיא המרד הגיע צבא המורדים של ספרטקוס ליותר מ-70,000 לוחמים.

שוב ושוב הנחילו ספרטקוס ולוחמיו תבוסות קשות לצבא הרומי. העבד שהיה לגלדיאטור, הפך לצרה צרורה עבור האימפריה החזקה בתבל. אפילו יותר מנצחונותיו, מנהיגי הרומים התחלחלו מזה שהוא נותן השראה לעמים כבושים נוספים. התזה המקובלת, שאת הצבא הרומי לא ניתן לנצח, נסדקה על ידיו לחלוטין.

אבל המערכה של ספרטקוס כנגד הרומים הסתיימה כשספרטקוס הובס ונהרג בקרב, ליד הנהר סילרוס. נקמת הרומאים והאזהרה לאחרים שחשבו למרוד בהם הייתה איומה. 6,000 מלוחמיו של ספרטקוס, העבדים הנמלטים שהיו ללוחמים מנצחים, נצלבו על ידי הרומים, לאורך הדרך לרומא.

מאז מותו ועד היום, ספרטקוס היה למיתוס. מבחר גדול של יצירות אמנות, ספרים, סרטים ומוסיקה נכתבו עליו. גדולי השחקנים השתתפו בסרטים שסיפרו את סיפורו של העבד שהיה למצביא והיה לסמל לרבים מהמדוכאים במהלך השנים שמאז.

פוליטיקאים רבים נשאו את שמו כסמל למי שאינו מוותר על חירותו. הוא היה לסמל גם בקרב שוחרי הסוציאליזם ובברית המועצות אפילו קראו לאולימפיאדה שלהם "ספרטקיאדה".


הנה סיפורו של ספרטקוס (מתורגם):

https://youtu.be/8l1NyR6UvxU


על מנהיגותו הסוציאליסטית של ספרטקוס במרד העבדים (מתורגם):

https://youtu.be/f6Eyf2fPFew


קטע מסרט על הקרב האחרון של ספרטקוס ברומאים:

http://youtu.be/HcIMY1Ah3aw


המוסיקה למחול "ספרטקוס" מאת המלחין חצ'טוריאן ששימשה בסדרת הטלוויזיה "קו אונידין":

http://youtu.be/Vx7RWW36wes


וסרט ארוך על ספארטקוס ומלחמת הגלדיאטורים שלו באימפריה הרומית:

https://youtu.be/q1-xhoJQLHU?long=yes

הנשק הסודי של חניבעל היה חיל השריון שלו. ולא מדובר בטנקים, אלא בפילים! - אמנם איש לא יכול להיכנס לתוכם כמו לתוך טנק והם גם לא יורים פגזים כמו תותחים, אבל הפילים של חניבעל הם הדוגמה הקדומה של שימוש במפלצות ענק מאיימות ומרתיעות בקרב. הפחד והרתיעה שהטילו הפילים הללו של צבא קרתגו בפיקודו של חניבעל, היו עצומים. פילי ענק במשקל של 5 טון, אולפו כבהמות רכיבה ללוחמים וכשריון שמאפשר ללוחם לתקוף, כשהוא מוגן יחסית מלמעלה. החוקרים משערים שבאמצעות אלכוהול הצליחו הפיניקים של חניבעל להפוך את הפילים לבהמות משא קרביות ומאיימות.

ההשפעה של הפילים התוקפים על החיילים הרומיים שמנגד הייתה מהממת. לא מעט בזכותם, הצליח חניבעל לזכות בניצחונות מדהימים על הצבא החזק בעולם בתקופתו. לקח לרומאים זמן רב עד שסיגלו את שיטות הלוחמה שאפשרו להלחם בהם באופן יעיל ולנצח אותם בקרב. בינתיים השפיל צבא קרתגו בפיקודו, שוב ושוב, את הצבא של האימפריה הרומית.


הנה פילי הקרב של חניבעל:

http://youtu.be/nuVb51MGERY


קדימון של משחק מחשב העוסק במלחמות של חניבעל ברומאים:

http://youtu.be/-QjzH3hqztk


סרט תיעודי על מלחמות חניבעל, צבאו והפילים שלהם:

https://youtu.be/uFhuWHMkUQo?long=yes

צליבה (Crucifixion), אחד העונשים האיומים בהיסטוריה, הייתה עונש מקובל בתרבויות עתיקות. זו הייתה צורה משפילה ואכזרית של הוצאה להורג באימפריה הרומית, בה סובל מי שמוציאים אותו כך להורג, סבל בל יתואר.

כי הצליבה היא שיטה עתיקה להוצאה להורג, בה קושרים או ממסמרים את הנידון למוות אל צלב עץ ומשאירים אותו כך עד מותו.

עונש הצליבה זכה לפרסום רב בזכות ישו הנוצרי שנענש בו. טענתו של ישו, שככל הידוע ראה בעצמו "מלך היהודים", נתפסה על ידי הרומאים כמרד. ומשום ההתחזות למלך היהודים הם גזרו עליו מוות בצליבה.

צליבת ישו נחשבת אירוע מכונן בדת הנוצרית ויעיד על כך הצלב, שבעקבותיה היה לסמל הדת הנוצרית כולה.

מבחינה רפואית, זוהי ככל הנראה צורת המוות האיומה ביותר. מוות מכאיב ופומבי שכזה יכול היה להמשך ימים ארוכים, בהתאם למשתנים רבים, כולל בריאות הצלוב, שיטת הצליבה, מזוג האוויר ועוד.

מבחינת הרתעה זו צורת מוות המטילה אימה על אחרים ומקטינה את הסיכוי להתגרות במשטר. מי רוצה לסבול במשך 3 ימי גסיסה על הצלב, עד למותו.

היסטוריונים משערים שעונש הצליבה נולד בפרס הקדומה. עדויות מצביעות על כך שבמאה ה-7 לפני הספירה נצלבו שודדי ים שנתפסו על ידי האתונאים.

היה זה אלכסנדר הגדול שהפיץ ברחבי ממלכתו את העונש המרתיע. גם במצרים ובקרתגו העתיקה השתמשו בו והרומאים שראו אותו בקרתגו, הענישו בו עבדים שמרדו, פושעים וגם אזרחים רומים שהורשעו בבגידה.

מפורסמת גם צליבתם של המורדים שלחמו עם ספרטקוס, במלחמות האזרחים ובמרידות באימפריה הרומית.

בכתביו של יוסף בן מתתיהו ובמקורות נוספים מאותה תקופה ישנן עדויות על צליבת אלפי אנשים בארץ בידי הרומאים. ביניהן היו מורדים במרד הגדול של היהודים ובמרד בר כוכבא.


השיטה העתיקה להמתה פומבית ומכאיבה - הנה הצליבה:

https://youtu.be/V0gNIL5GAdE


הצד הרפואי של ההוצאה האכזרית הזו להורג והמשמעות שהנוצרים נותנים לה:

https://youtu.be/-Ndho6Ppzw4


השערה מדעית שצורת הצלב הייתה שונה לחלוטין:

https://youtu.be/_3ffhnInxzo


מרצה שמסביר על העונש של הצליבה:

https://youtu.be/_h-VdIO8Jck


וחבורת מונטי פייטון שצחקה גם על זה והצלובים בה שרים "תמיד הבט על הצד הבהיר של החיים"...

https://youtu.be/SJUhlRoBL8M

היא הייתה מהאמיצות שבלוחמות והיוותה השראה לנשים לוחמות רבות בהיסטוריה. סיפורה של בודיקה (Boudica או Boadicea) הוא סיפור של אומץ, מנהיגות ונשיות שלא חוששת מגבר או כל דבר, גם אם הוא הקיסר החזק בעולם.

המלכה בודיקה הייתה מלכת השבט האיקני שבאנגליה, כשכבשו הרומים את האי הבריטי, הם נתנו בתחילה לשבטים השונים לחיות את חייהם על פי המסורת שלהם. אך כשהתחלף הקיסר והגיע נירון קיסר הוא השליט מדיניות אכזרית של דיכוי והכבדה קשה עליהם.

בודיקה סרבה לקבל את עוולותיו של הקיסר החדש. היא הנהיגה את צבאה במרד נגד השלטון הרומאי. המלכה בודיקה נהגה לצאת לקרב כשהיא לבושה כחול, צבע בגדי המלחמה של השבט האיקני. היא נודעה באומץ ובמנהיגות שלה ותחת הנהגתה זכו האיקנים לנצחונות רבים.

צבאה של בודיקה היה של לוחמי גרילה, מפתיעים, רצחניים ונעלמים מיד. הרומאים לא יכלו להם, כי הם תקפו באופן בלתי צפוי, בלתי מאורגן ושלא ניתן לחזות מה יעשו בקרב. חייליה נלחמו בחיילים הרומאים באומץ רב. הם הרסו כפרים רומיים והרגו חיילים רבים מהצבא הרומי, החזק בעולם של אז.

בודיקה הרסה ושרפה את שלושת הערים הרומיות באי הבריטי, כולל לונדוניום החזקה. היא גרמה ל-70 אלף נפגעים לצבא הרומי והייתה כפסע מלהכניע אותם. זה היה אחד ממקרי המרד האמיצים והיעילים בהיסטוריה של האימפריה החזקה בעולם אז.

אך כמו במקרים אחרים, של מי שזקפו קומתם כנגד האימפריה החזקה בעולם העתיק, הכל היה זמני. במרחק של קרב אחד אחרון מלהכניע ולגרש את הרומאים, היא נאלצת להילחם עם צבאה, פנים אל פנים אל מול צבאם, הצבא הרומי והחזק בעולם. כשהיא נחלה תבוסה לרומאים ונוכחה שהיא עומדת ליפול בשבי, בלעה המלכה הלוחמת בודיקה צמח רעיל, כדי שלא ליפול בשבי. בנותיה, שהיו לוחמות גם הן, עשו ככל הנראה כמוה.


הנה סיפורה של בדיקה:

https://youtu.be/AWZsEHnq19w


גדולתה של בודיקה והמשמעות של אומץ ליבה ומנהיגותה לניצחון (מתורגם):

https://youtu.be/VO1hACjHRoQ


טריילר לסרט על בודיקה:

https://youtu.be/UZNmDKJz41g


קדימון של סרט על המלכה הלוחמת ברומאים:

http://youtu.be/F60vI_wP6zg


וסרטון תיעודי על בודיקה, מלכת הלוחמים בצבא הרומאי:

https://youtu.be/xFWwUbQTymQ?long=yes