שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מתי היה תור הזהב של האיסלאם?
תור הזהב של האסלאם הוא הכינוי שניתן לתקופת השגשוג התרבותי, המדעי והכלכלי של העולם המוסלמי בימי הביניים. התקופה הזו נמשכה החל משלהי המאה ה-8 ועד המאה ה-14 לספירה, מימי שלטון שושלת בית עבאס במאה ה-8 ועד נפילת בגדאד בידי המונגולים ב-1258.
האיסלאם במאה ה-8 לספירה הוא לאחר כמאה שנה מאז מות מוחמד. אלו היו שנים של מלחמות ירושה של כמה פלגים, שנאבקו על הובלת הדת שהותיר מוחמד במותו. בשנים אלו עברה השליטה במיליוני המוסלמים מיד ליד ובסופה היא עברה לבית עבאס החזק ולח'ליף המנצח אבאסיד.
השנה היא שנת 777 לספירה ואנחנו בבגדד, בירת החליפות האסלאמית החדשה והחזקה. כאן מחליט הח'ליף להשקיע במדעים, פילוסופיה, מתמטיקה, כימיה, רפואה, למידה, הנדסה ואמנות. זו ההחלטה שתוליד את תור הזהב של האיסלאם (Islamic Golden Age).
כי באותם ימים בגדד הופכת למקום של פריחה תרבותית מדהימה. אלה ימי התהילה של תקופת הח'ילאפה של מדינת בני עבאס, הידועים בתור העבאסים.
המרכזים התרבותיים החשובים של התקופה הם בעיר בגדד ולצידה הערים קהיר שבמצרים, קורדובה שבספרד ובערים נוספות שבהן נוצרו עם הזמן מרכזי למידה ותרבות.
בגדד, בתקופתו זו, של הח'ליף הארון אל-רשיד, היא בירת העולם. מתקיימת בה סצנה מדעית וטכנולוגית יוצאת דופן. מדענים רבים מהמון מקומות וארצות מתכנסים בה, כדי ללמוד, ליצור ולחקור במקום בו דומה שמתרכזים המוחות המעולים ביותר.
כל מי שחשק בקריירה מדעית, או רצה ללמוד ולחקור באחד המדעים, רצה להגיע לעיר שהיא באותם ימים המקום הנכון לאנשים עם יכולות שכליות, סקרנות וציפיות מעצמם.
אבל השליט בעיר, הארון אל-ראשיד, לא עודד רק את הידע. הוא אהב גם אמנויות, קירב אליו יוצרים ותמך באמנים. בבגדד עוסקים אז משוררים, סופרים ומוסיקאים בשירה, פיוט ומוסיקה ערבית, שהיום היא קלאסית. מוסיקאים כמו יצחק אל מוסלי, שהקים בעיר בית ספר למוסיקה ותלמידו זריאב. אותו זריאב, עילוי מוסיקלי, לפי האגדה לא רצה להסתכסך עם מורהו בשל קנאת המורה. הוא היגר לאנדלוסיה ושם הקסים את הח'ליף המקומי ופתח בית ספר משלו, שהפך אבן שואבת וחממה למצוינות מוסיקלית מוסלמית באירופה.
באותה תקופה נוצר גם עושר רב, על ידי יצירת רשתות מסחר נרחבות, שהובילו לעושר כלכלי שאפשר הרחבה תרבותית והצלחה רבה.
#הישגי תור הזהב המוסלמי
תור הזהב של האסלאם נחשב לתקופה משמעותית ומכרעת בהיסטוריה העולמית. במהלכו חלה התפתחות אדירה במדע, בפילוסופיה ובתרבות האנושית כולה.
במתמטיקה המלומדים הובילו אז התקדמות משמעותית, כששיפרו את מערכת הספרות העשרונית, פיתחו את האלגברה והעמיקו את הבנת הטריגונומטריה.
בכימיה, פותחו על ידי החוקרים בתחום שיטות זיקוק ומיצוי והונחו היסודות לכימיה המודרנית.
באסטרונומיה שיפרו החוקרים המוסלמים את המכשירים והתצפיות. הם פיתחו תיאוריות מתקדמות על תנועת גרמי השמיים ויצרו מפות כוכבים משופרות ומדויקות מאי-פעם.
במדע הסוציולוגיה הופך אבן ח'לדון לאחד ממייסדי הסוציולוגיה המודרנית.
ברפואה, נערכו מחקרים פורצי דרך ופותחו טכניקות ניתוח חדשות, התגלה מחזור הדם הריאתי והרופא המנתח הדגול א-זהראווי כותב אנציקלופדיה רפואית מקיפה במיוחד, שעתידה לשמש את המזרח ואת אירופה במשך מאות שנים.
גם בתחום הפילוסופיה והמדעים החברתיים, תרמו ההוגים המוסלמים רעיונות חדשים. פילוסופים מוסלמים מרכזיים אז הם אבן סינא ואבן רושד.
הלמדנים תרגמו בהתלהבות טקסטים יווניים, פרסיים והודיים עתיקים ושימרו את הידע העתיק לטובת הדורות הבאים, תוך הוספה של פרשנויות ורעיונות משלהם.
בטכנולוגיה פיתחו מדעני האיסלאם שיטות השקייה מתקדמות, המציאו מכשירים כמו המצפן הימי המשופר ושיפרו את טכניקות ייצור הנייר.
גם האמנות פרחה אז, עם אדריכלים מופלאים כמו סינאן, כשבאדריכלות המוסלמית נבנים מבנים מפוארים ומורכבים, עם פתרונות מבריקים וחדשניים, דוגמת מסגד סולטן אחמד באיסטנבול וארמון אלהמברה המורי בספרד.
האמנות האסלאמית בתקופה זו מפתחת שפה ויזואלית ייחודית וושמה דגש על הקליגרפיה, על עיטורים גיאומטריים במקום תמונות שאסורות לפי הדת ועל ערבסקות מרהיבות. הספרות הערבית מנביטה יצירות סיפורת כמו "אלף לילה ולילה".
תור הזהב האיסלאמי אופיין גם ביותר סובלנות דתית כלפי דתות אחרות, במיוחד יהדות ונצרות. זו עת של חילופי ידע בין תרבויות ואל מרכזי הלמידה השונים, כמו "בית החוכמה" המפורסם בבגדד מגיעים מלומדים רבים, הן מרחבי העולם המוסלמי והן בני דתות אחרות.
במדע, בפילוסופיה, באמנות ובתרבות העולמית - את השפעתם של הישגי תור הזהב המוסלמי ניתן לראות עד ימינו. תקופה זו נולדה והדגישה את חשיבות הפתיחות התרבותית וחילופי הידע לטובת הקדמה האנושית והתוצאות ניכרות וחוצות דורות רבים.
הנה תור הזהב של האיסלאם:
https://youtu.be/mkDat9VMFpY
השחקן הנודע עומר שריף מספר על בית החוכמה שהייתה בגדד:
https://youtu.be/SHSG3-M8vSQ
עלייתה ונפילתה של האימפריה האיסלאמית (מתורגם):
https://youtu.be/rQ0EKiCt6H8
על העיר בגדד בתור הזהב האסלאמי:
https://youtu.be/8EVwWH7hOoY?long=yes
סרט תיעודי על ימי תור הזהב באיסלאם ודברים שנולדו בהם:
https://youtu.be/Hm4Sg086uLg?long=yes
על הנוסע המתמיד של ימי הביניים, איבן בטוטה (עברית):
https://youtu.be/drt-9zKpVMo?long=yes
ותכנית טלוויזיה קצרה על תקופת תור הזהב המוסלמי:
https://youtu.be/KoAND1K2BkE?long=yes
מהו סביל או רהט?
רהט, בערבית "סֶבִּיל" (Sabeel), הוא מבנה המציע מתקן ציבורי לשתיית מים, שנבנה בעבר בעולם המוסלמי לטובת עוברי אורח צמאים למי שתייה ולא פעם גם כשוקת לשיירת הגמלים שלהם.
לעיתים נבנה הסביל ליד או בחצר מסגד ואז הוא משמש, בנוסף לשתייה, גם להיטהרות לפני התפילה.
הבסיס לתרבות של בניית סבילים הוא הצורך במי שתייה באיזור החם של המזרח התיכון. בתרבות המוסלמית נהג כל אדם שנעשה לו נס, להודות לאללה בכך שבנה סביל, שיספק מים לעוברי האורח הצמאים. בכך נהג בנדיבות "לשם שמיים". גם הקוראן הבטיח לבונה הסביל לטובת הציבור מקום טוב בגן העדן.
זה, אגב, ההסבר לפירוש המילה "סביל", שבא לפי אחת הגרסאות מקיצור של הביטוי "פי סביל אללה", שפירושו "בשביל האל" או "לשם שמים". הסבר אחר הוא ש"סביל" היא המילה הערבית ל"שביל" או "דרך", שלידם נבנה הסביל.
ביפו ניתן לראות את "סביל סולימאן", ששימש להיטהרות ליד המסגד שלידו ואת "סביל אבו-נאבוט" ששימש להשקיית עוברי האורח ושיירות הגמלים בדרך אל ומירושלים.
הנה סביל אבו-נאבוט ביפו:
https://youtu.be/qVeBc-Xh9sM
סביל אבו-נאבוט ביפו:
https://youtu.be/HLNo24DEhq8
סביל מפואר באיסטנבול:
https://youtu.be/fsD6WMT4RZ4
הרהט שנקרא "סביל סולימאן" ושימש להשקיית עוברי אורח ושיירות גמלים ביפו:
https://youtu.be/cg-QzCuGCVA
מי המציא את האלגוריתם?
מהו המרציפן ואיך הפך לממתק עולמי?
המרציפן (Marzipan) הוא ממתק שמיוצר מעיסת שקדים טחונים וסוכר דק. לרוב מוסיפים לה גם חלבון של ביצה.
מהעיסה הלבנה של המרציפן מייצרים רבים מעין פסלים זעירים ועצמים, כמו פירות, בעלי חיים, כדורים, כיכרות לחם זעירות וחלות ועוד. בעזרת צבעי מאכל נוהגים אז לצבוע את פסלוני המרציפן הקטנים, כשלא פעם צובעים את המרציפן מראש, על ידי צבע מאכל לעיסת השקדים והסוכר.
בצפון אפריקה ובמזרח התיכון, לעומת זאת, מכניסים את המרציפן המגולגל אל תוך תמר חצוי ומגישים. הממתק הפשוט והטעים הזה מוגש כך כבר מאות שנים והוא תופס מקום של כבוד בשמחות משפחתיות וארוחות חגיגיות.
סין, ספרד, גרמניה, צרפת - כמעט כולם לוקחים קרדיט על המצאת המרציפן. אבל בניגוד לכל מיני השערות ורעיונות, קבעה בעבר מומחית המזון המנוחה דליה למדני שללא סוכר לא נולד המרציפן ומכאן שללא ספק מקורו של המרציפן הוא מוסלמי, באזור שבו גידלו את הסוכר הראשון.
את גילו של הממתק העתיק הזה מעריכים בכאלף שנים. הוא נולד במזרח התיכון, מקום בו החלו גם גידולים של שקדים וקני הסוכר. הם כידוע חומרי הגלם העיקריים לייצור עיסת המרציפן.יש הרואים בפרס, איראן של היום, את מולדת המרציפן. הטענה ההיסטורית היא שממנה הביאו אותו הטורקים לראשונה לאירופה.
עדות מהמאה ה-11 מציינת ממתקים מעוצבים שנהג להזמין חליף פאטימי בשם עלי אל-זאהיר, לחגים שונים. על עושרו מחד ועל תשוקתו לממתק המיוחד הזה יעידו 157 פסלונים שהזמין באחד החגים, ביחד עם 7 דגמי ארמונות ממרציפן, שגודל כל אחד מהם כגודלו של שולחן.
עדויות יש גם על המרציפן הפורח בספרד של המאה ה-12, בתקופת שלטונו של המלך אלפונסו השביעי. ספרד, אגב, היא עד היום יצרנית המרציפן הכי גדולה בעולם. מרכז הייצור והסחר של המרציפן היא העיר העתיקה טולדו.
מי שהביאו את המרציפן לספרד היו המורים, אותם מוסלמים מצפון אפריקה שכבשו אותה בימי הביניים. הרבה לפני כן נהגו המוסלמים לאכול מרציפן וממרח שקדים בלילות הרמדאן, כמעורר תיאבון. דיווח מהמאה ה-11 של תייר פרסי שביקר במצרים סיפר על יותר מ-70 אלף קילוגרם ששימש את מטבח הסולטן להכנת עץ סוכר ענקי לחג הרמדאן.
אחריהם מאמצים את הממתק האקזוטי בהתלהבות גם בני הדתות האחרות. הנוצרים אוכלים ממנו בהנאה בחג המולד ובחג הפסחא. גם אצל היהודים הוא היה לממתק נפוץ בשמחות ופופולרי - במיוחד בחגי פורים ופסח.
במאה ה-14, מספרת ההיסטוריה, מזמין מלך אנגליה, ריצ'ארד השני, את ברוניו העשירים לסעודה. הפאר ועושר המנות היו מרשימים בכל מובן, אבל את עיקר התדהמה משכה מנת הקינוח שהייתה מצודת מרציפן ענקית, עם בסיס בשטח של כמטר וחצי רבוע וגובה של 90 סנטימטרים. שני גשרים אפויים מבצק קשה, עברו מעל החפיר שמסביב למצודת המרציפן המרהיבה.
במאה ה-18 מגיע המרציפן לשיא הפופולריות שלו באירופה. אמנם אלה בעיקר מלכים ואצילים שנהנים ממנו, אבל דווקא לעולם הרוקחות הוא קסם. מייצרים אז לא מעט תרופות ו"גלולות מרפא" עם מעט מרציפן.
גרמניה של אותה תקופה הופכת לספקית של פסלי מרציפן מרהיבים. בכל שנה נהג הצאר הרוסי להזמין אצל הגרמנים המומחים 24 אווזי מרציפן בגודל טבעי. עד היום נמכרים כמתנות לראש השנה בגרמניה חזירי מרציפן, שנועדו להביא מזל וברכה.
הנה תולדות המרציפן עם מראות בירת המרציפן טולדו:
https://youtu.be/KZyioqTOKLo
פיסול במרציפן:
https://youtu.be/GW3gaFUbR_8
כך מכינים מרציפן בבית:
https://youtu.be/idZfmz68-oE
וגם כך:
https://youtu.be/5hdY-iaBGz8
פיסול במרציפן:
https://youtu.be/zu6tHhSPHSo
צביעה בצבע מאכל ויצירת ורדים ממרציפן:
https://youtu.be/Rh1KsD4agmQ
וכך מייצרים את המרציפן אז והיום:
https://youtu.be/3osCd2_MTKA?long=yes
מה מקור המילה אלכוהול?
הראשונים שהשתמשו במילה "אלכוהול" היו הערבים. מקור המילה אלכוהול הוא ככל הנראה במילה העברית "כחל". אבקת הכחל ששימשה בעולם העתיק לאיפור העיניים וכאמצעי ריפוי לעיניים. משם התגלגלה המילה לערבית בשם "אלכחל", שמתאר אבקה טחונה או תמצית.
סוחרים ערביים שהגיעו לאירופה בסביבות המאה ה-6 הביאו עימם את המילה "אל כוהל" וההשפעה הערבית על אירופה גרמה לכך שהמילה התגלגלה סופית ל"אלכוהול" בשפה הלטינית.
הפרדוקס ההיסטורי שדווקא הערבים, לפחות המוסלמים שבהם, אינם שותים אלכוהול. זאת בשל איסור דתי על משקאות אלכוהוליים, שהטיל הנביא מוחמד על המאמינים בדת האיסלאם.
הנה תולדות האלכוהול (מתורגם):
https://youtu.be/y5XEwTDlriE
משמעות המילה אלכוהול:
https://youtu.be/b_WF--Wt9-w
ואיך האלכוהול עלול לגרום לנו לשיכרות (מתורגם):
https://youtu.be/gCrmFbgT37I
איך נולדה האמנות האיסלאמית?
האמנות האיסלאמית (Islamic art) היא אמנות חזותית, הכוללת עיטורים, אדריכלות וקליגרפיה, שהתפתחו והפכו למרכיב חשוב באימפריה המוסלמית ובארצות והמדינות שנולדו ממנה.
ישנם שני מאפיינים שבולטים במיוחד באמנות המוסלמית. הראשון שבהם הוא השימוש בקליגרפיה של הכתב הערבי לעיטורים שונים.
בשל מגבלות ההלכה המוסלמית, הנקראת "השריעה" והאיסור החמור על דמויות של בני אדם בציור או בפיסול, הקליגרפיה הפכה מרכזית באמנות המוסלמית. האיסור הזה, שהאיסלאם ירש מהיהדות, בה יש איסור של "לא תעשה לך פסל וכל תמונה". אבל הוא קיים או התקיים כמעט בכל דת בשלב כלשהו בהיסטוריה שלה. במחקר התופעה הזו מכונה "אנאייקוניזם".
את תוצאות האיסור הזה ניתן לראות היטב במסגדים המוסלמיים המקושטים ברישומי קליגרפיה רבים ובערבסקות. כל אלה הפכו מרכזיים באמנות האסלאמית ומעבירים את הרעיון שאת מעשי האל לא ניתן לתפוס.
עובדה זו באה לידי ביטוי גם בפיתוח של אדריכלות ייחודית לבנייה של מסגדים ובתי מדרש מוסלמיים, המכונים "מדרסות".
את התפיסה מגלמים כתביו של הפילוסוף המוסלמי אבו אל-חזן, שחי בקהיר במאה ה-10. הוא כתב שהיופי נמצא בכל מקום ותולה אותו באופן בו רואים את הדברים, בדברים עצמם ובכל חפץ קיים.
לדבריו, בעצמים המאירים, בשמש והכוכבים, בכתב הערבי על הפיתולים שבו והחזרה הריתמית ובעיטורים שבכתב הזה ובערבסקות הנפוצות בתרבות והאמנות המוסלמית - בכל אלה יש יופי.
האור עצמו, כותב אבו אל-חזן, הוא יופי. גם הצבע הוא יופי והדמיון יוצר יופי. אפשר, הוא כותב, להעתיק את התהליך לאמנות ולהסביר לפיו את היפה באמנות המופשטת - היופי שבמשטח חלק, יופי בלתי פיגורטיבי, שניתן למצוא בכיפות המסגדים המבריקות שהאיסלאם הקים בכל ארץ שכבש, בפיתוחי שיש ועץ ועוד. אל חזן הטעים שהאמן המוסלמי לא מרגיש צורך לתאר דמות אדם ביצירתו ואם כבר אז יעדיף לתאר אותה בצורה מופשטת.
עוד על כך קראו בתגית "קליגרפיה, איסלאם".
הנה אמנות האיסלאם עם העיטורים הגאומטריים והעיטורים החוזרים במקום דמויות (מתורגם):
http://youtu.be/pg1NpMmPv48
על הקשר ההיסטורי שבין דת ואמנות (עברית):
https://youtu.be/qfITRYcnP84
ערבסקות יפהפיות בסרטון של אמנות איסלמית:
https://youtu.be/yGp29FIirI8
ותכנית טלוויזיה על אמנות איסלאמית (עברית):
https://youtu.be/afDg86ILFwY?long=yes
מהי הכנאפה?
הכנאפה (Knafeh) הוא מאכל מזרחי מתוק וטעים במיוחד, שמקורו במטבח הלבנוני.
כנאפה עשוי מאיטריות קדאיף, שהן איטריות קמח חיטה דקיקות במיוחד, המונחות בשכבות שכבות, בצירוף גבינת עזים, ומצופות בסירופ מתוק.
צבעו הכתום של הכנאפה, שהוא כה אופייני למאכל, לא מגיע מצבע מאכל או מפירות כתומים דוגמת תפוזים או משמשים. יותר מזה - במקור הייתה הכנאפה כתומה מתבלין הזעפרן הטהור, שהעניק, לסירופ המתקתק אז את צבעו הג'ינג'י.
את הכנאפה אופים בתבניות מתכת ענקיות המוכנסות לתוך תנור. מכל תבנית כזו יוצאת המון כנאפה, שעדיף לאכול במקום, או לכל המאוחר באותו היום.
שני סוגים לכנאפה הרגיל. אחד הוא היומיומי והמוכר לנו, שמזכיר במראהו מעין לזניה דקה. השני הוא הכנאפה מברומי, הנפוץ בדרך כלל יותר בתקופת הרמדאן ומגולגל למעין גליליות כנאפה.
הנה סיפורה של הכנאפה בישראל (עברית):
https://youtu.be/a20SiKcuDo8
מוכר קנאפה בשכם:
https://youtu.be/WVtDbLBj5DM
אוכלים קנאפה בירדן:
https://youtu.be/JndTGLo5VZY
כך מכינים את הכנאפה הטורקית:
https://youtu.be/s-p6nbG3CQ8
והכנה בבית:
https://youtu.be/v0pNY8Yq4Po
מה מיוחד באדריכלות איסלאמית?
אדריכלות איסלאמית (Islamic architecture) היא סגנון התכנון והעיצוב הייחודי של המוסלמים. מדובר בסגנון שהאסתטיקה שלו שונה מאד מזו הנוצרית, למשל, המתבססת על הרבה יצירות אמנות שמציגות קדושים אנושיים, בציור, בפסל ובמסכה.
דת האסלאם הגבילה את המאמינים בעיצוב מסגדים שאוסר מאז ומתמיד על פסל ותמונה. כך התפתחה האדריכלות האסלאמית, כסגנון שנמנע ממרכיבים שכאלה והשתמש דווקא בקישוטים ועיטורים במבנים, שהתבססו על צורות גאומטריות וצורות מהטבע.
במקום תמונות ופסלים, משתמשים באדריכלות האיסלאמית במרכיבים קישוטיים רבים במבנה. ביניהם ניתן למצוא מרכיבים כמו כיפות, קשתות, משרביות, מעקות מגולפים, קרניזים וכדומה. כך מספקים את הרצון לקשט את המבנה, באמצעות פריטים אדריכליים שונים, שאינם מנוגדים לאיסורי הדת.
הנה האדריכלות האיסלאמית והגאומטריה שמככבת בה (מתורגם):
https://youtu.be/pg1NpMmPv48
כך אדריכלות משקפת מאבקי כוח על שליטה באיסלאם (עברית):
https://youtu.be/QGL7Iy7PqA8
וליד האדריכלות יש גם את ההנדסה והצד הכספי של המבנים המפוארים הללו (עברית):
https://youtu.be/Q_zGNzcMGEs
מהי הבקלאווה?
בַּקְלָוָה (Baklawa) בערבית, או בַּקְלָוָוה (בטורקית: Baklava) הם שמותיו של קינוח רב שכבות, מאפה מתוק ופופולרי במטבחי יוון, טורקיה, ערב והבלקן.
ההשערה היא שהיו אלה האשורים דווקא, מי שהמציאו את הבקלווה במאה ה-8 לפני הספירה. ימאים וסוחרים יוונים שגילו במזרח את הבקלווה, הביאו בהמשך את המתכון לאתונה.
היוונים גם תרמו למנה את ההמצאה שלהם - שיטת הכנה של בצק בעובי של עלה, באמצעות רידוד של הבצק. זה היה פיתוח משמעותי ששיפר את המנה ביחס לבצק הקשב של המטבח האשורי.
כיום יש צורות שונות של בקלאווה, כמו עיניים, גלילים או מלבניים. את הבקלווה המגולגלת בצורת גלילים, למשל, משרים בסירופ ומכנים בטורקית "סאראיליאה", על שם ה"סאראי", שהוא ארמון הסולטאן.
סגנונות שונים שלה, כולל הבקלאווה בלוריה הבהיר והמלא בפיסטוקים וקשיו, או בקלאווה בורמה בפיסטוקים, שממולא שקדים ופיסטוקים בפנים ובחוץ.
יש גם צורות של בקלאווה שממש מדמות צורות מהטבע. למשל, צורת "קן הציפור" העגול, הנראה כקן של ציפור, עשוי משערות קדאיף וממולא בפיסטוק חלבי שלם. או בקלאווה סהרון, שיש לו צורה של חצי ירח.
כך מכינים את הבקלאווה הערבית:
https://youtu.be/fWBmS9Ta9c0
בקלאוות קן לציפור (ללא מילים):
https://youtu.be/_hSFP0GkiF0
הכל מתחיל מהבצק:
https://youtu.be/Q77LBnM_dIc
בקלווה מגולגלת (ללא מילים):
https://youtu.be/LDJ-mjij9os
עוד הכנה של בקלאווה:
https://youtu.be/8IIjVmMf5Nw
וכך מכינים את הבקלאווה בתורכיה:
https://youtu.be/qmKZWjDcOrs
תור הזהב של האסלאם הוא הכינוי שניתן לתקופת השגשוג התרבותי, המדעי והכלכלי של העולם המוסלמי בימי הביניים. התקופה הזו נמשכה החל משלהי המאה ה-8 ועד המאה ה-14 לספירה, מימי שלטון שושלת בית עבאס במאה ה-8 ועד נפילת בגדאד בידי המונגולים ב-1258.
האיסלאם במאה ה-8 לספירה הוא לאחר כמאה שנה מאז מות מוחמד. אלו היו שנים של מלחמות ירושה של כמה פלגים, שנאבקו על הובלת הדת שהותיר מוחמד במותו. בשנים אלו עברה השליטה במיליוני המוסלמים מיד ליד ובסופה היא עברה לבית עבאס החזק ולח'ליף המנצח אבאסיד.
השנה היא שנת 777 לספירה ואנחנו בבגדד, בירת החליפות האסלאמית החדשה והחזקה. כאן מחליט הח'ליף להשקיע במדעים, פילוסופיה, מתמטיקה, כימיה, רפואה, למידה, הנדסה ואמנות. זו ההחלטה שתוליד את תור הזהב של האיסלאם (Islamic Golden Age).
כי באותם ימים בגדד הופכת למקום של פריחה תרבותית מדהימה. אלה ימי התהילה של תקופת הח'ילאפה של מדינת בני עבאס, הידועים בתור העבאסים.
המרכזים התרבותיים החשובים של התקופה הם בעיר בגדד ולצידה הערים קהיר שבמצרים, קורדובה שבספרד ובערים נוספות שבהן נוצרו עם הזמן מרכזי למידה ותרבות.
בגדד, בתקופתו זו, של הח'ליף הארון אל-רשיד, היא בירת העולם. מתקיימת בה סצנה מדעית וטכנולוגית יוצאת דופן. מדענים רבים מהמון מקומות וארצות מתכנסים בה, כדי ללמוד, ליצור ולחקור במקום בו דומה שמתרכזים המוחות המעולים ביותר.
כל מי שחשק בקריירה מדעית, או רצה ללמוד ולחקור באחד המדעים, רצה להגיע לעיר שהיא באותם ימים המקום הנכון לאנשים עם יכולות שכליות, סקרנות וציפיות מעצמם.
אבל השליט בעיר, הארון אל-ראשיד, לא עודד רק את הידע. הוא אהב גם אמנויות, קירב אליו יוצרים ותמך באמנים. בבגדד עוסקים אז משוררים, סופרים ומוסיקאים בשירה, פיוט ומוסיקה ערבית, שהיום היא קלאסית. מוסיקאים כמו יצחק אל מוסלי, שהקים בעיר בית ספר למוסיקה ותלמידו זריאב. אותו זריאב, עילוי מוסיקלי, לפי האגדה לא רצה להסתכסך עם מורהו בשל קנאת המורה. הוא היגר לאנדלוסיה ושם הקסים את הח'ליף המקומי ופתח בית ספר משלו, שהפך אבן שואבת וחממה למצוינות מוסיקלית מוסלמית באירופה.
באותה תקופה נוצר גם עושר רב, על ידי יצירת רשתות מסחר נרחבות, שהובילו לעושר כלכלי שאפשר הרחבה תרבותית והצלחה רבה.
#הישגי תור הזהב המוסלמי
תור הזהב של האסלאם נחשב לתקופה משמעותית ומכרעת בהיסטוריה העולמית. במהלכו חלה התפתחות אדירה במדע, בפילוסופיה ובתרבות האנושית כולה.
במתמטיקה המלומדים הובילו אז התקדמות משמעותית, כששיפרו את מערכת הספרות העשרונית, פיתחו את האלגברה והעמיקו את הבנת הטריגונומטריה.
בכימיה, פותחו על ידי החוקרים בתחום שיטות זיקוק ומיצוי והונחו היסודות לכימיה המודרנית.
באסטרונומיה שיפרו החוקרים המוסלמים את המכשירים והתצפיות. הם פיתחו תיאוריות מתקדמות על תנועת גרמי השמיים ויצרו מפות כוכבים משופרות ומדויקות מאי-פעם.
במדע הסוציולוגיה הופך אבן ח'לדון לאחד ממייסדי הסוציולוגיה המודרנית.
ברפואה, נערכו מחקרים פורצי דרך ופותחו טכניקות ניתוח חדשות, התגלה מחזור הדם הריאתי והרופא המנתח הדגול א-זהראווי כותב אנציקלופדיה רפואית מקיפה במיוחד, שעתידה לשמש את המזרח ואת אירופה במשך מאות שנים.
גם בתחום הפילוסופיה והמדעים החברתיים, תרמו ההוגים המוסלמים רעיונות חדשים. פילוסופים מוסלמים מרכזיים אז הם אבן סינא ואבן רושד.
הלמדנים תרגמו בהתלהבות טקסטים יווניים, פרסיים והודיים עתיקים ושימרו את הידע העתיק לטובת הדורות הבאים, תוך הוספה של פרשנויות ורעיונות משלהם.
בטכנולוגיה פיתחו מדעני האיסלאם שיטות השקייה מתקדמות, המציאו מכשירים כמו המצפן הימי המשופר ושיפרו את טכניקות ייצור הנייר.
גם האמנות פרחה אז, עם אדריכלים מופלאים כמו סינאן, כשבאדריכלות המוסלמית נבנים מבנים מפוארים ומורכבים, עם פתרונות מבריקים וחדשניים, דוגמת מסגד סולטן אחמד באיסטנבול וארמון אלהמברה המורי בספרד.
האמנות האסלאמית בתקופה זו מפתחת שפה ויזואלית ייחודית וושמה דגש על הקליגרפיה, על עיטורים גיאומטריים במקום תמונות שאסורות לפי הדת ועל ערבסקות מרהיבות. הספרות הערבית מנביטה יצירות סיפורת כמו "אלף לילה ולילה".
תור הזהב האיסלאמי אופיין גם ביותר סובלנות דתית כלפי דתות אחרות, במיוחד יהדות ונצרות. זו עת של חילופי ידע בין תרבויות ואל מרכזי הלמידה השונים, כמו "בית החוכמה" המפורסם בבגדד מגיעים מלומדים רבים, הן מרחבי העולם המוסלמי והן בני דתות אחרות.
במדע, בפילוסופיה, באמנות ובתרבות העולמית - את השפעתם של הישגי תור הזהב המוסלמי ניתן לראות עד ימינו. תקופה זו נולדה והדגישה את חשיבות הפתיחות התרבותית וחילופי הידע לטובת הקדמה האנושית והתוצאות ניכרות וחוצות דורות רבים.
הנה תור הזהב של האיסלאם:
https://youtu.be/mkDat9VMFpY
השחקן הנודע עומר שריף מספר על בית החוכמה שהייתה בגדד:
https://youtu.be/SHSG3-M8vSQ
עלייתה ונפילתה של האימפריה האיסלאמית (מתורגם):
https://youtu.be/rQ0EKiCt6H8
על העיר בגדד בתור הזהב האסלאמי:
https://youtu.be/8EVwWH7hOoY?long=yes
סרט תיעודי על ימי תור הזהב באיסלאם ודברים שנולדו בהם:
https://youtu.be/Hm4Sg086uLg?long=yes
על הנוסע המתמיד של ימי הביניים, איבן בטוטה (עברית):
https://youtu.be/drt-9zKpVMo?long=yes
ותכנית טלוויזיה קצרה על תקופת תור הזהב המוסלמי:
https://youtu.be/KoAND1K2BkE?long=yes
רהט, בערבית "סֶבִּיל" (Sabeel), הוא מבנה המציע מתקן ציבורי לשתיית מים, שנבנה בעבר בעולם המוסלמי לטובת עוברי אורח צמאים למי שתייה ולא פעם גם כשוקת לשיירת הגמלים שלהם.
לעיתים נבנה הסביל ליד או בחצר מסגד ואז הוא משמש, בנוסף לשתייה, גם להיטהרות לפני התפילה.
הבסיס לתרבות של בניית סבילים הוא הצורך במי שתייה באיזור החם של המזרח התיכון. בתרבות המוסלמית נהג כל אדם שנעשה לו נס, להודות לאללה בכך שבנה סביל, שיספק מים לעוברי האורח הצמאים. בכך נהג בנדיבות "לשם שמיים". גם הקוראן הבטיח לבונה הסביל לטובת הציבור מקום טוב בגן העדן.
זה, אגב, ההסבר לפירוש המילה "סביל", שבא לפי אחת הגרסאות מקיצור של הביטוי "פי סביל אללה", שפירושו "בשביל האל" או "לשם שמים". הסבר אחר הוא ש"סביל" היא המילה הערבית ל"שביל" או "דרך", שלידם נבנה הסביל.
ביפו ניתן לראות את "סביל סולימאן", ששימש להיטהרות ליד המסגד שלידו ואת "סביל אבו-נאבוט" ששימש להשקיית עוברי האורח ושיירות הגמלים בדרך אל ומירושלים.
הנה סביל אבו-נאבוט ביפו:
https://youtu.be/qVeBc-Xh9sM
סביל אבו-נאבוט ביפו:
https://youtu.be/HLNo24DEhq8
סביל מפואר באיסטנבול:
https://youtu.be/fsD6WMT4RZ4
הרהט שנקרא "סביל סולימאן" ושימש להשקיית עוברי אורח ושיירות גמלים ביפו:
https://youtu.be/cg-QzCuGCVA
מיהו ממציא האלגוריתם?
כל מי שמתחבר היום לאינטרנט ודאי יתעניין לדעת שחוקר ערבי מהמאה ה-9 הוא שהמציא את אחד הכלים החשובים בעידן המחשבים המודרניים של המאה ה-21.
קראו לו מוחמד אבן מוסא אל-ח'ואריזמי (Muhammad ibn Musa al-Khwarizmi) או בקיצור אל-ח'ואריזמי (al-Khwarizmi). שיבוש או פישוט שמו לשפות אירופאיות הפך את אל-ח'ואריזמי לשם "אל-גוריתם", שבימינו הוא כבר מילה אחת והיא "אלגוריתם".
הוא היה אחד מגדולי החוקרים במדע המוקדם. אמנם שפת אימו הייתה פרסית אך עבודתו המדעית נכתבה בערבית, שפת המדע בתקופתו. ספריו המתורגמים ללטינית היו מהמשפיעים והחשובים במדע האירופי וספר האלגברה שכתב היה מספרי הלימוד והמחקר החשובים באוניברסיטאות אירופה עד המאה ה-16.
מתמטיקאי, אסטרונום וגיאוגרף, אל-חואריזמי נולד בשנת 780 בערך בעיר חיווה שבאוזבקיסטן של היום. משם עברה משפחתו להתגורר באזור בגדאד, שם פעל אל-ח'ואריזמי כל חייו ופרסם את רוב כתביו.
אז מי ששיבוש שמו בתרגום ללטינית הפך לאחד המושגים החשובים בתחום המחשב המודרני - מושג האלגוריתם, הוא גם זה שפיתח את תורת האלגברה, עוד מילה שנולדה משיבוש השם של ספרו "חיסאב אל-ג'אבר ואל-מוקאבלה" ("חשבון ההשלמה וההקבלה"). גם כאן הפך "אל ג'אבר" ל"אלגברה".
אל-ח'ואריזמי הוא שהפיץ את השימוש בספרה אפס ותרם בכך תרומה עצומה לשימוש בספרות המוכרות לנו כספרות החשבון. כן, ספרות החשבון שמשמשות אותנו הן הספרות ההודיות-ערביות שהחליפו את הספרות הרומיות העתיקות.
כגיאוגרף פעיל הוא שכלל את מחקריו של תלמי היווני ובהמשך יצר את מפת העולם הראשונה, בעזרת 70 גאוגרפים שעבדו תחתיו.
כאסטרונום חקר אל חואריזמי את האצטרולב ושעון השמש. לאות כבוד קראו על שמו את מכתש "אל-ח'ואריזמי" שעל הירח.
הנה סיפורו של ממציא האלגוריתם:
https://youtu.be/oRkNaF0QvnI
תולדות חייו של חוואריזמי:
https://youtu.be/oyhOlGsDXP8
הוא גם המציא את האלגברה:
https://youtu.be/Ok5BGimzUkg
הרצאת וידאו קצרה על האיש:
https://youtu.be/Ar7CNsJUm58
ודוגמה לאלגוריתם שפותר בעיה של שידוך בין שני צדדים, אלגוריתם השידוך היציב (עברית):
https://youtu.be/-sdjDmS-hCw
כל מי שמתחבר היום לאינטרנט ודאי יתעניין לדעת שחוקר ערבי מהמאה ה-9 הוא שהמציא את אחד הכלים החשובים בעידן המחשבים המודרניים של המאה ה-21.
קראו לו מוחמד אבן מוסא אל-ח'ואריזמי (Muhammad ibn Musa al-Khwarizmi) או בקיצור אל-ח'ואריזמי (al-Khwarizmi). שיבוש או פישוט שמו לשפות אירופאיות הפך את אל-ח'ואריזמי לשם "אל-גוריתם", שבימינו הוא כבר מילה אחת והיא "אלגוריתם".
הוא היה אחד מגדולי החוקרים במדע המוקדם. אמנם שפת אימו הייתה פרסית אך עבודתו המדעית נכתבה בערבית, שפת המדע בתקופתו. ספריו המתורגמים ללטינית היו מהמשפיעים והחשובים במדע האירופי וספר האלגברה שכתב היה מספרי הלימוד והמחקר החשובים באוניברסיטאות אירופה עד המאה ה-16.
מתמטיקאי, אסטרונום וגיאוגרף, אל-חואריזמי נולד בשנת 780 בערך בעיר חיווה שבאוזבקיסטן של היום. משם עברה משפחתו להתגורר באזור בגדאד, שם פעל אל-ח'ואריזמי כל חייו ופרסם את רוב כתביו.
אז מי ששיבוש שמו בתרגום ללטינית הפך לאחד המושגים החשובים בתחום המחשב המודרני - מושג האלגוריתם, הוא גם זה שפיתח את תורת האלגברה, עוד מילה שנולדה משיבוש השם של ספרו "חיסאב אל-ג'אבר ואל-מוקאבלה" ("חשבון ההשלמה וההקבלה"). גם כאן הפך "אל ג'אבר" ל"אלגברה".
אל-ח'ואריזמי הוא שהפיץ את השימוש בספרה אפס ותרם בכך תרומה עצומה לשימוש בספרות המוכרות לנו כספרות החשבון. כן, ספרות החשבון שמשמשות אותנו הן הספרות ההודיות-ערביות שהחליפו את הספרות הרומיות העתיקות.
כגיאוגרף פעיל הוא שכלל את מחקריו של תלמי היווני ובהמשך יצר את מפת העולם הראשונה, בעזרת 70 גאוגרפים שעבדו תחתיו.
כאסטרונום חקר אל חואריזמי את האצטרולב ושעון השמש. לאות כבוד קראו על שמו את מכתש "אל-ח'ואריזמי" שעל הירח.
הנה סיפורו של ממציא האלגוריתם:
https://youtu.be/oRkNaF0QvnI
תולדות חייו של חוואריזמי:
https://youtu.be/oyhOlGsDXP8
הוא גם המציא את האלגברה:
https://youtu.be/Ok5BGimzUkg
הרצאת וידאו קצרה על האיש:
https://youtu.be/Ar7CNsJUm58
ודוגמה לאלגוריתם שפותר בעיה של שידוך בין שני צדדים, אלגוריתם השידוך היציב (עברית):
https://youtu.be/-sdjDmS-hCw
המרציפן (Marzipan) הוא ממתק שמיוצר מעיסת שקדים טחונים וסוכר דק. לרוב מוסיפים לה גם חלבון של ביצה.
מהעיסה הלבנה של המרציפן מייצרים רבים מעין פסלים זעירים ועצמים, כמו פירות, בעלי חיים, כדורים, כיכרות לחם זעירות וחלות ועוד. בעזרת צבעי מאכל נוהגים אז לצבוע את פסלוני המרציפן הקטנים, כשלא פעם צובעים את המרציפן מראש, על ידי צבע מאכל לעיסת השקדים והסוכר.
בצפון אפריקה ובמזרח התיכון, לעומת זאת, מכניסים את המרציפן המגולגל אל תוך תמר חצוי ומגישים. הממתק הפשוט והטעים הזה מוגש כך כבר מאות שנים והוא תופס מקום של כבוד בשמחות משפחתיות וארוחות חגיגיות.
סין, ספרד, גרמניה, צרפת - כמעט כולם לוקחים קרדיט על המצאת המרציפן. אבל בניגוד לכל מיני השערות ורעיונות, קבעה בעבר מומחית המזון המנוחה דליה למדני שללא סוכר לא נולד המרציפן ומכאן שללא ספק מקורו של המרציפן הוא מוסלמי, באזור שבו גידלו את הסוכר הראשון.
את גילו של הממתק העתיק הזה מעריכים בכאלף שנים. הוא נולד במזרח התיכון, מקום בו החלו גם גידולים של שקדים וקני הסוכר. הם כידוע חומרי הגלם העיקריים לייצור עיסת המרציפן.יש הרואים בפרס, איראן של היום, את מולדת המרציפן. הטענה ההיסטורית היא שממנה הביאו אותו הטורקים לראשונה לאירופה.
עדות מהמאה ה-11 מציינת ממתקים מעוצבים שנהג להזמין חליף פאטימי בשם עלי אל-זאהיר, לחגים שונים. על עושרו מחד ועל תשוקתו לממתק המיוחד הזה יעידו 157 פסלונים שהזמין באחד החגים, ביחד עם 7 דגמי ארמונות ממרציפן, שגודל כל אחד מהם כגודלו של שולחן.
עדויות יש גם על המרציפן הפורח בספרד של המאה ה-12, בתקופת שלטונו של המלך אלפונסו השביעי. ספרד, אגב, היא עד היום יצרנית המרציפן הכי גדולה בעולם. מרכז הייצור והסחר של המרציפן היא העיר העתיקה טולדו.
מי שהביאו את המרציפן לספרד היו המורים, אותם מוסלמים מצפון אפריקה שכבשו אותה בימי הביניים. הרבה לפני כן נהגו המוסלמים לאכול מרציפן וממרח שקדים בלילות הרמדאן, כמעורר תיאבון. דיווח מהמאה ה-11 של תייר פרסי שביקר במצרים סיפר על יותר מ-70 אלף קילוגרם ששימש את מטבח הסולטן להכנת עץ סוכר ענקי לחג הרמדאן.
אחריהם מאמצים את הממתק האקזוטי בהתלהבות גם בני הדתות האחרות. הנוצרים אוכלים ממנו בהנאה בחג המולד ובחג הפסחא. גם אצל היהודים הוא היה לממתק נפוץ בשמחות ופופולרי - במיוחד בחגי פורים ופסח.
במאה ה-14, מספרת ההיסטוריה, מזמין מלך אנגליה, ריצ'ארד השני, את ברוניו העשירים לסעודה. הפאר ועושר המנות היו מרשימים בכל מובן, אבל את עיקר התדהמה משכה מנת הקינוח שהייתה מצודת מרציפן ענקית, עם בסיס בשטח של כמטר וחצי רבוע וגובה של 90 סנטימטרים. שני גשרים אפויים מבצק קשה, עברו מעל החפיר שמסביב למצודת המרציפן המרהיבה.
במאה ה-18 מגיע המרציפן לשיא הפופולריות שלו באירופה. אמנם אלה בעיקר מלכים ואצילים שנהנים ממנו, אבל דווקא לעולם הרוקחות הוא קסם. מייצרים אז לא מעט תרופות ו"גלולות מרפא" עם מעט מרציפן.
גרמניה של אותה תקופה הופכת לספקית של פסלי מרציפן מרהיבים. בכל שנה נהג הצאר הרוסי להזמין אצל הגרמנים המומחים 24 אווזי מרציפן בגודל טבעי. עד היום נמכרים כמתנות לראש השנה בגרמניה חזירי מרציפן, שנועדו להביא מזל וברכה.
הנה תולדות המרציפן עם מראות בירת המרציפן טולדו:
https://youtu.be/KZyioqTOKLo
פיסול במרציפן:
https://youtu.be/GW3gaFUbR_8
כך מכינים מרציפן בבית:
https://youtu.be/idZfmz68-oE
וגם כך:
https://youtu.be/5hdY-iaBGz8
פיסול במרציפן:
https://youtu.be/zu6tHhSPHSo
צביעה בצבע מאכל ויצירת ורדים ממרציפן:
https://youtu.be/Rh1KsD4agmQ
וכך מייצרים את המרציפן אז והיום:
https://youtu.be/3osCd2_MTKA?long=yes
המצאות מוסלמיות
הראשונים שהשתמשו במילה "אלכוהול" היו הערבים. מקור המילה אלכוהול הוא ככל הנראה במילה העברית "כחל". אבקת הכחל ששימשה בעולם העתיק לאיפור העיניים וכאמצעי ריפוי לעיניים. משם התגלגלה המילה לערבית בשם "אלכחל", שמתאר אבקה טחונה או תמצית.
סוחרים ערביים שהגיעו לאירופה בסביבות המאה ה-6 הביאו עימם את המילה "אל כוהל" וההשפעה הערבית על אירופה גרמה לכך שהמילה התגלגלה סופית ל"אלכוהול" בשפה הלטינית.
הפרדוקס ההיסטורי שדווקא הערבים, לפחות המוסלמים שבהם, אינם שותים אלכוהול. זאת בשל איסור דתי על משקאות אלכוהוליים, שהטיל הנביא מוחמד על המאמינים בדת האיסלאם.
הנה תולדות האלכוהול (מתורגם):
https://youtu.be/y5XEwTDlriE
משמעות המילה אלכוהול:
https://youtu.be/b_WF--Wt9-w
ואיך האלכוהול עלול לגרום לנו לשיכרות (מתורגם):
https://youtu.be/gCrmFbgT37I
האמנות האיסלאמית (Islamic art) היא אמנות חזותית, הכוללת עיטורים, אדריכלות וקליגרפיה, שהתפתחו והפכו למרכיב חשוב באימפריה המוסלמית ובארצות והמדינות שנולדו ממנה.
ישנם שני מאפיינים שבולטים במיוחד באמנות המוסלמית. הראשון שבהם הוא השימוש בקליגרפיה של הכתב הערבי לעיטורים שונים.
בשל מגבלות ההלכה המוסלמית, הנקראת "השריעה" והאיסור החמור על דמויות של בני אדם בציור או בפיסול, הקליגרפיה הפכה מרכזית באמנות המוסלמית. האיסור הזה, שהאיסלאם ירש מהיהדות, בה יש איסור של "לא תעשה לך פסל וכל תמונה". אבל הוא קיים או התקיים כמעט בכל דת בשלב כלשהו בהיסטוריה שלה. במחקר התופעה הזו מכונה "אנאייקוניזם".
את תוצאות האיסור הזה ניתן לראות היטב במסגדים המוסלמיים המקושטים ברישומי קליגרפיה רבים ובערבסקות. כל אלה הפכו מרכזיים באמנות האסלאמית ומעבירים את הרעיון שאת מעשי האל לא ניתן לתפוס.
עובדה זו באה לידי ביטוי גם בפיתוח של אדריכלות ייחודית לבנייה של מסגדים ובתי מדרש מוסלמיים, המכונים "מדרסות".
את התפיסה מגלמים כתביו של הפילוסוף המוסלמי אבו אל-חזן, שחי בקהיר במאה ה-10. הוא כתב שהיופי נמצא בכל מקום ותולה אותו באופן בו רואים את הדברים, בדברים עצמם ובכל חפץ קיים.
לדבריו, בעצמים המאירים, בשמש והכוכבים, בכתב הערבי על הפיתולים שבו והחזרה הריתמית ובעיטורים שבכתב הזה ובערבסקות הנפוצות בתרבות והאמנות המוסלמית - בכל אלה יש יופי.
האור עצמו, כותב אבו אל-חזן, הוא יופי. גם הצבע הוא יופי והדמיון יוצר יופי. אפשר, הוא כותב, להעתיק את התהליך לאמנות ולהסביר לפיו את היפה באמנות המופשטת - היופי שבמשטח חלק, יופי בלתי פיגורטיבי, שניתן למצוא בכיפות המסגדים המבריקות שהאיסלאם הקים בכל ארץ שכבש, בפיתוחי שיש ועץ ועוד. אל חזן הטעים שהאמן המוסלמי לא מרגיש צורך לתאר דמות אדם ביצירתו ואם כבר אז יעדיף לתאר אותה בצורה מופשטת.
עוד על כך קראו בתגית "קליגרפיה, איסלאם".
הנה אמנות האיסלאם עם העיטורים הגאומטריים והעיטורים החוזרים במקום דמויות (מתורגם):
http://youtu.be/pg1NpMmPv48
על הקשר ההיסטורי שבין דת ואמנות (עברית):
https://youtu.be/qfITRYcnP84
ערבסקות יפהפיות בסרטון של אמנות איסלמית:
https://youtu.be/yGp29FIirI8
ותכנית טלוויזיה על אמנות איסלאמית (עברית):
https://youtu.be/afDg86ILFwY?long=yes
הכנאפה (Knafeh) הוא מאכל מזרחי מתוק וטעים במיוחד, שמקורו במטבח הלבנוני.
כנאפה עשוי מאיטריות קדאיף, שהן איטריות קמח חיטה דקיקות במיוחד, המונחות בשכבות שכבות, בצירוף גבינת עזים, ומצופות בסירופ מתוק.
צבעו הכתום של הכנאפה, שהוא כה אופייני למאכל, לא מגיע מצבע מאכל או מפירות כתומים דוגמת תפוזים או משמשים. יותר מזה - במקור הייתה הכנאפה כתומה מתבלין הזעפרן הטהור, שהעניק, לסירופ המתקתק אז את צבעו הג'ינג'י.
את הכנאפה אופים בתבניות מתכת ענקיות המוכנסות לתוך תנור. מכל תבנית כזו יוצאת המון כנאפה, שעדיף לאכול במקום, או לכל המאוחר באותו היום.
שני סוגים לכנאפה הרגיל. אחד הוא היומיומי והמוכר לנו, שמזכיר במראהו מעין לזניה דקה. השני הוא הכנאפה מברומי, הנפוץ בדרך כלל יותר בתקופת הרמדאן ומגולגל למעין גליליות כנאפה.
הנה סיפורה של הכנאפה בישראל (עברית):
https://youtu.be/a20SiKcuDo8
מוכר קנאפה בשכם:
https://youtu.be/WVtDbLBj5DM
אוכלים קנאפה בירדן:
https://youtu.be/JndTGLo5VZY
כך מכינים את הכנאפה הטורקית:
https://youtu.be/s-p6nbG3CQ8
והכנה בבית:
https://youtu.be/v0pNY8Yq4Po
אדריכלות איסלאמית (Islamic architecture) היא סגנון התכנון והעיצוב הייחודי של המוסלמים. מדובר בסגנון שהאסתטיקה שלו שונה מאד מזו הנוצרית, למשל, המתבססת על הרבה יצירות אמנות שמציגות קדושים אנושיים, בציור, בפסל ובמסכה.
דת האסלאם הגבילה את המאמינים בעיצוב מסגדים שאוסר מאז ומתמיד על פסל ותמונה. כך התפתחה האדריכלות האסלאמית, כסגנון שנמנע ממרכיבים שכאלה והשתמש דווקא בקישוטים ועיטורים במבנים, שהתבססו על צורות גאומטריות וצורות מהטבע.
במקום תמונות ופסלים, משתמשים באדריכלות האיסלאמית במרכיבים קישוטיים רבים במבנה. ביניהם ניתן למצוא מרכיבים כמו כיפות, קשתות, משרביות, מעקות מגולפים, קרניזים וכדומה. כך מספקים את הרצון לקשט את המבנה, באמצעות פריטים אדריכליים שונים, שאינם מנוגדים לאיסורי הדת.
הנה האדריכלות האיסלאמית והגאומטריה שמככבת בה (מתורגם):
https://youtu.be/pg1NpMmPv48
כך אדריכלות משקפת מאבקי כוח על שליטה באיסלאם (עברית):
https://youtu.be/QGL7Iy7PqA8
וליד האדריכלות יש גם את ההנדסה והצד הכספי של המבנים המפוארים הללו (עברית):
https://youtu.be/Q_zGNzcMGEs
בַּקְלָוָה (Baklawa) בערבית, או בַּקְלָוָוה (בטורקית: Baklava) הם שמותיו של קינוח רב שכבות, מאפה מתוק ופופולרי במטבחי יוון, טורקיה, ערב והבלקן.
ההשערה היא שהיו אלה האשורים דווקא, מי שהמציאו את הבקלווה במאה ה-8 לפני הספירה. ימאים וסוחרים יוונים שגילו במזרח את הבקלווה, הביאו בהמשך את המתכון לאתונה.
היוונים גם תרמו למנה את ההמצאה שלהם - שיטת הכנה של בצק בעובי של עלה, באמצעות רידוד של הבצק. זה היה פיתוח משמעותי ששיפר את המנה ביחס לבצק הקשב של המטבח האשורי.
כיום יש צורות שונות של בקלאווה, כמו עיניים, גלילים או מלבניים. את הבקלווה המגולגלת בצורת גלילים, למשל, משרים בסירופ ומכנים בטורקית "סאראיליאה", על שם ה"סאראי", שהוא ארמון הסולטאן.
סגנונות שונים שלה, כולל הבקלאווה בלוריה הבהיר והמלא בפיסטוקים וקשיו, או בקלאווה בורמה בפיסטוקים, שממולא שקדים ופיסטוקים בפנים ובחוץ.
יש גם צורות של בקלאווה שממש מדמות צורות מהטבע. למשל, צורת "קן הציפור" העגול, הנראה כקן של ציפור, עשוי משערות קדאיף וממולא בפיסטוק חלבי שלם. או בקלאווה סהרון, שיש לו צורה של חצי ירח.
כך מכינים את הבקלאווה הערבית:
https://youtu.be/fWBmS9Ta9c0
בקלאוות קן לציפור (ללא מילים):
https://youtu.be/_hSFP0GkiF0
הכל מתחיל מהבצק:
https://youtu.be/Q77LBnM_dIc
בקלווה מגולגלת (ללא מילים):
https://youtu.be/LDJ-mjij9os
עוד הכנה של בקלאווה:
https://youtu.be/8IIjVmMf5Nw
וכך מכינים את הבקלאווה בתורכיה:
https://youtu.be/qmKZWjDcOrs
מהן ערבסקות וכיצד הן נוצרו?
האמונה האיסלאמית אוסרת על ציור דיוקנאות, פורטרטים של בני אדם. לכן נמנעו האמנים ומאמיני האיסלאם לעטר את המסגדים שלהם בתמונות וציורים אנושיים. הדבר הוביל למסורת של עיטור שמתבסס על תבניות חוזרות. בעיטור הזה השתמשו ומשתמשים עד היום אמני האיסלאם. העיטור המגולף הזה נקרא "ערבסקה" (Arabesque). הוא נפוץ בעיטור מבני ציבור דתיים, בתי קודש וכתבי קודש מוסלמיים.
הערבסקות הן צורות או מוטיבים עיטוריים מופשטים שהאמנות המוסלמית מרבה להשתמש בהם. הן נולדו כשהאמנים המוסלמים יצרו עם הזמן משטחים מעוטרים בקווים ובצורות שיוצרים דגמים החוזרים על עצמם. הערבסקות כללו בדרך כלל עיטורים חוזרים כמו עלים, גבעולים שזורים ותבניות גאומטריות שונות.
יש חוקרי תולדות האמנות שרואים בערבסקה המוסלמית שילוב של מסתורין ורוחניות. אחרים רואים בה פשוט אסתטיקה שנולדה מתוך האילוץ שיצר האיסור הדתי.
מקורות ההשראה של הערבסקות לא ברורים לחלוטין. צורות הערבסקה משתמשות במרכיבים מעולם הצומח, כמו שריגים וצורות עלים. על שימוש מופשט במרכיבים כאלה אין איסור דתי. גם טקסטים מהקוראן, הספר הקדוש למוסלמים, משמשים לאמני הערבסקה, השוזרים אותם ויוצרים דגמים מופשטים שהדת מתירה להם ליצור.
הערבסקות היו לצורה הנפוצה והשכיחה באמנות המוסלמית ואמני הגילוף של ערבסקות היו מבוקשים מאד. גם הקליגרפיה המוסלמית הושפעה והשפיעה על אמנות הערבסק. במאה ה-20 הושפעה מהן האמנות המודרנית והרבתה להשתמש בערבסקות המופשטות בתחומי האמנות השונים. הערבסקה האקזוטית מהמזרח מצאה את דרכה לאמנות הציור של ציירים מודרניים כמו אנרי מאטיס, למחול, למוסיקה ולאדריכלות העולמית המודרנית שחיפשה צורות מופשטות בתרבויות העולם ולעיטור רהיטים, במיוחד בזרם האר-נובו.
זוהי הערבסקה באמנות האסלאם ותפקידה המרכזי כל כך באדריכלות ובאמנות הזו (עברית):
https://youtu.be/0NGGDXBanhs
הנה הערבסקות המצוירות:
http://youtu.be/z-NFKNd6VNg
ערבסקות יפהפיות בסרטון של אמנות איסלמית:
https://youtu.be/yGp29FIirI8
פעמים רבות מדובר בגאומטריה או בעיטור בודד החוזר על עצמו (מתורגם):
http://youtu.be/pg1NpMmPv48
ערבסקות בתקרה של מסגד:
http://youtu.be/BPwJDnHggps
ערבסקה בכיתוב על מבנים איסלמיים:
http://youtu.be/yGp29FIirI8
אמנות הערבסקה תרמה רבות לקליגרפיה האיסלאמית:
http://youtu.be/DO9I6TAzkPI
גילוף ערבסקות:
http://youtu.be/J7Rxbu4FY4Q
האמונה האיסלאמית אוסרת על ציור דיוקנאות, פורטרטים של בני אדם. לכן נמנעו האמנים ומאמיני האיסלאם לעטר את המסגדים שלהם בתמונות וציורים אנושיים. הדבר הוביל למסורת של עיטור שמתבסס על תבניות חוזרות. בעיטור הזה השתמשו ומשתמשים עד היום אמני האיסלאם. העיטור המגולף הזה נקרא "ערבסקה" (Arabesque). הוא נפוץ בעיטור מבני ציבור דתיים, בתי קודש וכתבי קודש מוסלמיים.
הערבסקות הן צורות או מוטיבים עיטוריים מופשטים שהאמנות המוסלמית מרבה להשתמש בהם. הן נולדו כשהאמנים המוסלמים יצרו עם הזמן משטחים מעוטרים בקווים ובצורות שיוצרים דגמים החוזרים על עצמם. הערבסקות כללו בדרך כלל עיטורים חוזרים כמו עלים, גבעולים שזורים ותבניות גאומטריות שונות.
יש חוקרי תולדות האמנות שרואים בערבסקה המוסלמית שילוב של מסתורין ורוחניות. אחרים רואים בה פשוט אסתטיקה שנולדה מתוך האילוץ שיצר האיסור הדתי.
מקורות ההשראה של הערבסקות לא ברורים לחלוטין. צורות הערבסקה משתמשות במרכיבים מעולם הצומח, כמו שריגים וצורות עלים. על שימוש מופשט במרכיבים כאלה אין איסור דתי. גם טקסטים מהקוראן, הספר הקדוש למוסלמים, משמשים לאמני הערבסקה, השוזרים אותם ויוצרים דגמים מופשטים שהדת מתירה להם ליצור.
הערבסקות היו לצורה הנפוצה והשכיחה באמנות המוסלמית ואמני הגילוף של ערבסקות היו מבוקשים מאד. גם הקליגרפיה המוסלמית הושפעה והשפיעה על אמנות הערבסק. במאה ה-20 הושפעה מהן האמנות המודרנית והרבתה להשתמש בערבסקות המופשטות בתחומי האמנות השונים. הערבסקה האקזוטית מהמזרח מצאה את דרכה לאמנות הציור של ציירים מודרניים כמו אנרי מאטיס, למחול, למוסיקה ולאדריכלות העולמית המודרנית שחיפשה צורות מופשטות בתרבויות העולם ולעיטור רהיטים, במיוחד בזרם האר-נובו.
זוהי הערבסקה באמנות האסלאם ותפקידה המרכזי כל כך באדריכלות ובאמנות הזו (עברית):
https://youtu.be/0NGGDXBanhs
הנה הערבסקות המצוירות:
http://youtu.be/z-NFKNd6VNg
ערבסקות יפהפיות בסרטון של אמנות איסלמית:
https://youtu.be/yGp29FIirI8
פעמים רבות מדובר בגאומטריה או בעיטור בודד החוזר על עצמו (מתורגם):
http://youtu.be/pg1NpMmPv48
ערבסקות בתקרה של מסגד:
http://youtu.be/BPwJDnHggps
ערבסקה בכיתוב על מבנים איסלמיים:
http://youtu.be/yGp29FIirI8
אמנות הערבסקה תרמה רבות לקליגרפיה האיסלאמית:
http://youtu.be/DO9I6TAzkPI
גילוף ערבסקות:
http://youtu.be/J7Rxbu4FY4Q
מהי משרביה?
משְרַביה (Lattice work או Mashrabiya) היא סבכה, מעין חלון מסוגנן, שמקובל בבנייה האיסלאמית, בחלונות, בקירות ובפתחי מבנים.
משרביות הותקנו בצדי הבתים כדי לאווררם. את המשרביה שבדרך כלל נעשתה מעץ, אפשר לראות בבתים מסורתיים רבים במדינות ערב. האמנות והאסתטיקה האיסלאמית, שהביאו לשיא את עבודת העיטור, הפכו את המשרביות הללו למעוטרות ומסוגננות במיוחד בסגנון הערבסקות.
המשרביה משתמשת במגבלה אופטית שמקשה על המבט מאזור מואר אל אזור חשוך. כשאנו מצויים באור ומביטים לעבר מקום חשוך, העין שלנו מתקשה להתמודד עם החשיכה ולהבחין בה בפרטים.
האור שמחוץ לבית מסתיר את הבית המוצל והחשוך יותר. ואכן, משרביות מאפשרות לחצוץ מבלי לחסום, לאפשר חלון הצצה החוצה, מבלי להיחשף. בכך הן משרתות צורך מסורתי ודתי של המוסלמים, להבדיל בין פנים הבית למה שקורה בחוץ.
מצד אחד יכולים אוויר, אור וחום להכנס דרכה אל הבית, אך מנגד שומרת המשרביה על הפרטיות ומקשה על הנמצאים מחוץ לבית לראות את מה שקורה בתוכו ובמיוחד את הנשים.
במשך מאות שנים השתמשה האדריכלות האסלאמית במשרביות עשויות עץ, אבן ואף בטון כדי להכניס אוויר ואור אל הבתים. כיום מייצרים משרביות גם בחיתוך לייזר, בטכניקות מדוייקות, מהירות וזולות הרבה יותר מכל שיטה מסורתית.
במאה ה-21 הייתה המשרביה גם למרכיב אדריכלי מקובל ובעל היבטים ירוקים. היא משמשת לנוי ולעיצוב, גם בקרב מי שאינם מוסלמים. מעבר ליופיין המעוטר, המשרביות מסייעות לבנייה ירוקה, כזו המנצלת את הטבע לאיכות חיים ושומרת על כדור הארץ.
על ידי שימוש במשרביה, ללא היבטיה החברתיים והדתיים, מנצלים אדריכלים את היכולת המופלאה שלה לשפר את זרימת האוויר הטבעית אל המבנה ולשמור, ללא השקעת אנרגיה, על קרירותו הטבעית. בעולם הולך ומתחמם - זה לא מעט.
כך מייצרים משרביות מסורתיות מעץ:
https://youtu.be/JFiaVEWG3gs
משרביות משיש:
https://youtu.be/ieVcTJlbzGE
משרביה מודרנית מעץ:
https://youtu.be/VNvK9MCEvs4
כך בונים מרפסת משרביה:
https://youtu.be/FYzlNSgClT4
משרביות מודרניות מיוצרות בעזרת חיתוך לייזר ומשמשות באדריכלות מודרנית של מבנים איסלאמיים:
https://youtu.be/PXNRiIrEcME
והנה מגוון דוגמאות של משרביות וערבסקות בחיתוך לייזר:
https://youtu.be/0SdulBbcIBw
משְרַביה (Lattice work או Mashrabiya) היא סבכה, מעין חלון מסוגנן, שמקובל בבנייה האיסלאמית, בחלונות, בקירות ובפתחי מבנים.
משרביות הותקנו בצדי הבתים כדי לאווררם. את המשרביה שבדרך כלל נעשתה מעץ, אפשר לראות בבתים מסורתיים רבים במדינות ערב. האמנות והאסתטיקה האיסלאמית, שהביאו לשיא את עבודת העיטור, הפכו את המשרביות הללו למעוטרות ומסוגננות במיוחד בסגנון הערבסקות.
המשרביה משתמשת במגבלה אופטית שמקשה על המבט מאזור מואר אל אזור חשוך. כשאנו מצויים באור ומביטים לעבר מקום חשוך, העין שלנו מתקשה להתמודד עם החשיכה ולהבחין בה בפרטים.
האור שמחוץ לבית מסתיר את הבית המוצל והחשוך יותר. ואכן, משרביות מאפשרות לחצוץ מבלי לחסום, לאפשר חלון הצצה החוצה, מבלי להיחשף. בכך הן משרתות צורך מסורתי ודתי של המוסלמים, להבדיל בין פנים הבית למה שקורה בחוץ.
מצד אחד יכולים אוויר, אור וחום להכנס דרכה אל הבית, אך מנגד שומרת המשרביה על הפרטיות ומקשה על הנמצאים מחוץ לבית לראות את מה שקורה בתוכו ובמיוחד את הנשים.
במשך מאות שנים השתמשה האדריכלות האסלאמית במשרביות עשויות עץ, אבן ואף בטון כדי להכניס אוויר ואור אל הבתים. כיום מייצרים משרביות גם בחיתוך לייזר, בטכניקות מדוייקות, מהירות וזולות הרבה יותר מכל שיטה מסורתית.
במאה ה-21 הייתה המשרביה גם למרכיב אדריכלי מקובל ובעל היבטים ירוקים. היא משמשת לנוי ולעיצוב, גם בקרב מי שאינם מוסלמים. מעבר ליופיין המעוטר, המשרביות מסייעות לבנייה ירוקה, כזו המנצלת את הטבע לאיכות חיים ושומרת על כדור הארץ.
על ידי שימוש במשרביה, ללא היבטיה החברתיים והדתיים, מנצלים אדריכלים את היכולת המופלאה שלה לשפר את זרימת האוויר הטבעית אל המבנה ולשמור, ללא השקעת אנרגיה, על קרירותו הטבעית. בעולם הולך ומתחמם - זה לא מעט.
כך מייצרים משרביות מסורתיות מעץ:
https://youtu.be/JFiaVEWG3gs
משרביות משיש:
https://youtu.be/ieVcTJlbzGE
משרביה מודרנית מעץ:
https://youtu.be/VNvK9MCEvs4
כך בונים מרפסת משרביה:
https://youtu.be/FYzlNSgClT4
משרביות מודרניות מיוצרות בעזרת חיתוך לייזר ומשמשות באדריכלות מודרנית של מבנים איסלאמיים:
https://youtu.be/PXNRiIrEcME
והנה מגוון דוגמאות של משרביות וערבסקות בחיתוך לייזר:
https://youtu.be/0SdulBbcIBw
