קרב סולפרינו (Battle of Solferino) נערך ב-1859 בחבל לומברדיה. מי שניצח בו היה צבא משותף של מלך צרפת נפוליאון השלישי והמלך ויטוריו עמנואל השני. המנוצח, הקיסרות האוסטרית בראשות הקיסר פרנץ יוזף.

אין הרבה קרבות שיכולים להתהדר בכל כך הרבה תוצאות היסטוריות שיצאו מהן ושאף אחת היא לא של שטחים או ביזה גדולה, כמו קרב סולפרינו.

נהפוך הוא. הקרב הזה, שאולי במונחים צבאיים לא היה מעניין מדי והוא היה כרוך באובדן ענקי בחיי אדם, היה קרב שהוליד הרבה טוב.

ראשית, מדובר באחד הקרבות החשובים בהיסטוריה של איטליה, שכן לא מעט בזכותו היא אוחדה לתמיד, גם אם לא לשביעות רצון מוחלטת של האיטלקים, שכן בדרך לאיחוד הם יפסידו חבלי ארץ שהיו לדעתם שייכים להם.

אבל החלק החשוב יותר בקרב הזה, היה אחר. בעקבות מראות הזוועה של הנפגעים הרבים שבו, הוקם ארגון הצלב האדום וסוכמה אמנת ז'נבה. שתי תוצאות היסטוריות רבות משמעות שהצמיח קרב אחד.

אלפי הרוגים ועשרות אלפי פצועים ונעדרים היו בקרב הענק הזה. המספרים היו עצומים, כמעט חסרי תקדים באותה תקופה והקרב היה מזעזע, גם מפני שהגופות לא פונו והן הלכו ונרקבו עם הזמן.

וכאן מגיעה שעתו הגדולה של שווייצרי בשם ז'אן אנרי דינן, שחזה בעשרות אלפי הפצועים ששכבו בחום השמש ללא טיפול, החליט לאסוף עוברי אורח, בעיקר נשים ונערות מהסביבה ולסייע לנפגעים. תוך כדי מאמציו הוא הגה את הרעיון להקים ארגון שיוכל לסייע לנפגעים בקרבות כאלה בעתיד.

דינן פרסם ספר בשם "זכרונות מסולפרינו", שהיכה גלים והבהיר לראשונה את הצורך בשינוי, באשר לאופן שבו מתנהלות מלחמות. הוא החל בקידום רעיונות לשינוי ההתנהלות בשדה הקרב ואלה הובילו בהמשך להקמת ארגון הרפואה "הצלב האדום" ולניסוחה של אמנת ז'נבה לטיפול בפצועים ושבויים.

בעקבות הפעילות החשובה שלו וייסוד ארגון הצלב האדום, זכה דינן בפרס נובל לשלום. למעשה, הוא היה הראשון אי פעם, שזכה בפרס הנובל לשלום. נראה שהפרס הזה בכלל נולד בעקבות ההתרשמות של ראשי קרן נובל מהפעילות החשובה שלו.

וכך הולידו מוראות של קרב נוראי את ארגון הצלב האדום ושימשו השראה לניסוח אמנת ז'נבה.


כך הביא הקרב בסולפרינו ללידת ארגון הרפואה החשוב הצלב האדום (מתורגם):

https://youtu.be/8vK6ceYg1ck


ההנצחה העצובה של הקרב בקפלת אלפי הגולגלות והשלדים של חללי הקרב, שלא זכו לקבורה:

https://youtu.be/T1_ioPxICrg


פעולותיו של ז'אן אנרי דינן, בעקבות הקרב, להקמת הצלב האדום ואמנת ז'נבה:

https://youtu.be/QP3h8HtOj8M


הסיפור המלא של דינן, הצלב האדום ואמנת ז'נבה:

https://youtu.be/XYl2_IoGZl0?long=yes


והרצאה מוסברת בצרפתית על הקמת הצלב האדום והקרב שהוביל לכך:

https://youtu.be/Rr8pRVduqWQ?long=yes

לא היה זה אדם אחד שאיחד את איטליה במהלך המאה ה-19 (Risorgimento ובאנגלית Italian Unification). היה זה צירוף של כמה אישים שהתחברו למהלך ההיסטורי המרשים של איחוד נסיכויות וממלכות שונות ולעתים יריבות למדינה מאוחדת וגדולה.

אותם מרכיבים שעתידים להיות איטליה המאוחדת היו דוכסויות, ערי מדינה, רפובליקות וממלכות קטנות שאך לא מזמן אף לחמו זו בזו לא פעם, בהובלת אימפריות אירופה הגדולות.

היסטורית, איחוד איטליה למדינת לאום מודרנית יוולד כרעיון של לאומיות, פועל יוצא ומאוחר מעט לאחר הכישלון באיטליה של "אביב העמים" האירופי, העידן בו עמים דרשו לממש את עצמם ולהפוך למדינות לאום.

כך יתחיל מה שיכונה לימים "המסע של האלף" לאיחוד איטליה בשנת 1860. איטליה עתידה להתאחד על ידי כמה דמויות מרכזיות ששיחקו את התפקידים המרכזיים באיחוד איטליה.

בקיץ 1860 נחת אדם קטן וסוער בחופי סיציליה, לבוש במעיל אדום וכובע ציורי. ג'וזפה גריבלדי (Giuseppe Garibaldi) הגיע עם אלף מתנדבים בלבד, כדי לכבוש ממלכה של מיליון תושבים. הגיבור בן ה-53, שסבל כבר אז מכאבים ראומטיים קשים שילוו אותו עד יום מותו, הוביל אחת ההרפתקאות הפוליטיות המדהימות ביותר בהיסטוריה. בסיומה התגבשה איטליה המודרנית מתוך פסיפס של עשרות נסיכויות ומדינות קטנות.

העולם הטרום-תעשייתי של המאה ה-19 הותיר את חצי האי האיטלקי מפורד לרסיסים. בצפון שלטה אוסטריה על ונציה ולומברדיה, במרכז פרשו המדינות האפיפיוריות על פני רוב השטח, בדרום ובסיציליה שלטה ממלכת שתי הסיציליות הבורבונית, ורק פיימונטה-סרדיניה, ממלכתו של ויטוריו אמנואלה השני (Victor Emmanuel), נותרה כמדינה איטלקית עצמאית אמיתית. בכל מדינה היו מטבעות שונים, חוקים שונים, ולעתים אפילו שפות שונות.

הרעיון של איטליה מאוחדת החל להבשיל בעקבות הכיבושים הנפוליאוניים. חוויית השלטון הצרפתי, למרות קשייה, חשפה את האיטלקים לרעיונות לאומיים מודרניים. כשהסדר הישן הושב ב-1815, מיליוני איטלקים כבר ידעו שאפשר אחרת. המשורר ויטוריו אלפיירי (Vittorio Alfieri) ביטא את תחושת התסכול המשותפת: "איטליה היא רק ביטוי גיאוגרפי".

הנשמה המניעה של התהליך הייתה תנועת הריסורג'ימנטו (Risorgimento) - התקומה מחדש. בראש התנועה עמדו שלושה גברים שונים לחלוטין זה מזה. המפעיל הפוליטי היה קאמילו קאבור (Camillo Cavour), ראש ממשלת פיימונטה, אדם מעשי ורב תחבולות שהבין את המשחק הדיפלומטי באירופה. האידיאולוג היה ג'וזפה מאצ'יני (Giuseppe Mazzini), איש חזון רפובליקני שהקים את תנועת "איטליה הצעירה" וניסח את החזון הרוחני של האומה. הלוחם היה גריבלדי, גיבור רומנטי שלחם בדרום אמריקה לפני שחזר להקדיש את חייו לאיטליה.

הצעד הראשון במאבק היה השתתפות פיימונטה במלחמת קרים (1853-1856). קאבור שכנע את המלך ויטוריו אמנואלה השני לשלוח כוחות פיימונטיים לצד צרפת ובריטניה נגד רוסיה. ההשתתפות הזו הקנתה לפיימונטה מקום בשולחן המנצחים בוועידת פריז וזיכתה אותה בחסותו של נפוליאון השלישי. בוועידה עצמה העלה קאבור בפעם הראשונה את "השאלה האיטלקית" בפני מעצמות אירופה.

ב-1859 פרצה המלחמה השנייה של העצמאות האיטלקית. כוחות צרפת ופיימונטה הדפו את האוסטרים מלומברדיה בקרבות מגנטה וסולפרינו, אך נפוליאון הפתיע את בני בריתו בחתימת הסכם בלא ידיעתם עם האוסטרים בווילה פרנקה. קאבור, שהרגיש נבגד, התפטר מהממשלה. אולם הגלגלים כבר התחילו להסתובב, כשבנסיכויות המרכזיות נערכו משאלי-עם שהביאו לאיחוד עם פיימונטה.

כאן נכנס גריבלדי לתמונה ובדרך הכי דרמטית שאפשר. בליל 5 במאי 1860 הוא הפליג מגנואה עם אלף מתנדבים שכונו "האלף האדומים", רובם צעירים אידיאליסטים שמעולם לא אחזו בנשק. הם נחתו במרסלה שבסיציליה כשכוחותיהם המשולבים כללו בקושי 1,200 רובים ישנים. תוך זמן קצר התברר שהציבור הסיציליאני נואש מהשלטון הבורבוני, המושחת והדכאני מצרפת. האיכרים ראו בגריבלדי מושיע שיביא לחלוקה מחדש של האדמות.

הרגע המרגש ביותר מתרחש ב-26 באוקטובר 1860. זה קורה כשגריבלדי פוגש את המלך ויטוריו אמנואלה השני ליד נהר ולטורנו. הגיבור הרפובליקני, שיכול היה להכריז על עצמו כשליט דרום איטליה, מושיט את ידו למלך ואומר במילים שנכנסו להיסטוריה: "הנה איטליה שלך, הוד מלכותך" (Ecco l'Italia vostra, Maestà). למרות כאביו הראומטיים, מסרב גריבלדי לכל פיצוי ושב לחיים פשוטים באי קפררה.

ב-17 במרץ 1861 מוכרז ויטוריו אמנואלה השני כמלך איטליה בטקס חגיגי בטורינו. אולם המפעל לא מושלם. רומא נותרה בידי האפיפיור תחת הגנה צרפתית, בעוד ונציה עדיין נשלטת על ידי אוסטריה. מסינו דאצ'יליו (Massimo d'Azeglio), מדינאי ואמן איטלקי, מציין אז בחוכמה: "יצרנו איטליה, עכשיו צריך ליצור איטלקים".

ההשלמה תגיע בשני שלבים. ב-1866, בזכות ברית עם פרוסיה במלחמתה נגד אוסטריה, תקבל איטליה את ונציה למרות התבוסות הצבאיות שספגה. ב-1870, כשהכוחות הצרפתיים ייסוגו מרומא בשל המלחמה הפרוסית-צרפתית, תכבוש איטליה את עיר הנצח דרך הפרצה בחומת פורטה פיה. האפיפיור פיוס התשיעי יכריז על עצמו "שבוי הוותיקן", וחילוקי הדעות עם הכנסייה יימשכו עד הסכמי לטראן ב-1929.

מחיר האיחוד היה כבד יותר מהצפוי. הדרום נותר עני ומפגר, הפער בין צפון איטליה לדרום רק הלך והתרחב ומיליוני איטלקים נאלצו להגר לאמריקה בחיפוש אחר פרנסה. בנסיונות להטיל מסים על האוכלוסייה הדרומית פורצות מרידות עקובות מדם שיימשכו שנים. למרות כל הקשיים, הופך בהדרגה הפסיפס הפוליטי הקטן והמפורד למדינה אירופית מאוחדת שבתוך עשרות שנים תהפוך לכוח אזורי משמעותי.

אותו פסיפס פוליטי של נסיכויות עתיד להפוך מכאן לאחת המעצמות התרבותיות המשפיעות בעולם. במאה הבאה היא תיתן לעולם מחד את הקולנוע של פליני ואת המודה של ורסאצ'ה ומנגד את הפשיזם של מוסוליני, שבידיו וידי פשיסטים חקיינים כמו היטלר יהפוך לתופעה המדינית הקטלנית ביותר בהיסטוריה האנושית.

איחוד איטליה היה הישג יוצא דופן של דיפלומטיה, מנהיגות חזונית ולוחמה אסטרטגית, שהצליח לשנות את פני חצי האי האיטלקי תוך פחות מעשור ולאחד את כולם סביב ממלכת סרדיניה ולהביאם למעמד של המדינה הלאומית האיטלקית המודרנית והמאוחדת.

איחוד איטליה הצליח במידה רבה תודות לשיתוף הפעולה המוצלח של השלישיה ההיסטורית והחד-פעמית הזו. אף שלא היו דומים ולא מעט מחלוקות היו ביניהם, ניצח בסוף שיתוף הפעולה והשילוב של הדיפלומטיה החכמה של קאבור, הכוח הצבאי של צבא פיימונטה בהובלת ויטוריו אמנואלה השני והפעולה המהפכנית, העממית והצבאית, אך לפני הכל הנחושה והמאוד אמיצה, של גריבלדי.

הסיפור של איחוד איטליה מוכיח גם שלעתים החלומות הגדולים ביותר מתחילים ממעשה קטן אחד - אלף איש לבושים באדום על חופי סיציליה, המובלים על ידי המצביא גריבלדי, הגיבור שדחה כל תגמול אישי למען חזון לאומי והעמיד את ארצו לפני טובתו האישית.


הנה קיצור הגבורה של גריבלדי (מתורגם):

https://youtu.be/jqmEYuN2j9o


ההיסטוריה האיטלקית כולה על המפה:

https://youtu.be/TfZIRavtdV0


מצגת וידאו על האיחוד והמאחד:

https://youtu.be/iDCXtqO9d7E


תחילת סיפורו של מאחד איטליה:

https://youtu.be/q9I54xhUPaI?long=yes


הלוחם, המאהב ומכבד הנשים גריבלדי:

https://youtu.be/Y9aq82j2B60?long=yes


סרט דוקומנטרי על חייו של ג'וזפה גריבלדי:

https://youtu.be/DpvdzLbY56o?long=yes


ופרק מהפודקסט "שעה היסטורית" של פרופ' הרסגור בגל"צ (עברית):

https://youtu.be/qqymCT3mCPo?long=yes

בניטו מוסוליני (Benito Mussolini), מי שכונה "הדוצ'ה", היה דיקטטור איטלקי ששלט באיטליה משנת 1922. אבל ההיסטוריה שמרה לו זכות מפוקפקת הרבה יותר - הוא היה האיש שהביא לעליית המשטר הפשיסטי הראשון בעולם ומי שהראה את הדרך לכמה מהמשטרים האפלים והאיומים ביותר בהיסטוריה האנושית.

כמובן שמי שהיה ההשראה של אדולף היטלר עצמו היה דיקטטור לא קטן בעצמו. לאחר שנבחר באופן דמוקרטי, ביטל מוסוליני את הדמוקרטיה באיטליה והפך עצמו לשליט יחיד. מוסוליני רצה להחזיר את תפארתה של איטליה לעבר המפואר. הוא דאג לשקם את האזור העתיק ברומא ב-1936, כשכוונתו המוצהרת והלא מעט פומפוזית הייתה להחזיר לתודעת האיטלקים את תפארת האימפריה הרומית.

שלטון מוסוליני היווה באיטליה שלטון עריצות של ממש. הוא גיבש אידיאולוגיה שנקראת פאשיזם, שלפיה המדינה חשובה מהאדם הבודד. בשם התפיסה הפשיטסטית שלו, הפעיל מוסוליני שלטון רודני קשוח ואימתני והפך את אזרחיו לנרדפים. הוא פגע קשות בזכויות האדם שלהם, הפעיל תעמולה מסיבית ששיווקה אותו כסוג של גואל איטלקי ולאחר מכן הביא להרס וחורבן באיטליה.

מוסוליני הוא שאמר את המשפט: "פשיזם הוא דת והמאה ה-20 תירשם בהיסטוריה כמאה של הפשיזם". ואכן, הוא הגשים את דבריו בפגיעה בבני עמו, לטובת מעמדו הרודני ושליטתו בעם האיטלקי.

במהלך מלחמת העולם השנייה, שבה עמד לצידו של היטלר הנאצי, מי שלמד ממנו את שיטותיו הפשיסטיות ויישם אותן בגרמניה, הוא הובס והופל.

זה קרה בשנת 1943 כשנכנעה איטליה לבנות הברית והמועצה הפאשיסטית הדיחה אותו. במשך עוד שנתיים ניהל מוסוליני ממשלת בובות בצפון איטליה, אבל בשנת 1945 האיטלקים הפילו אותו, השליכו אותו לבית הכלא ועמדו לשפוט אותו על פשעיו. אבל כשהוא ניסה להימלט לאוסטריה הוא נתפס ידי הפרטיזנים משחררי איטליה והוצא להורג. הפרטיזנים אף הגדילו ותלו אותו ואת אשתו מהרגליים, בתור אזהרה לדור הבא של מנהיגים שירצו להיות דיקטטורים ברוחו של הדוצ'ה.


הנה מוסוליני נואם עם מניירות משונות שהיום נראות מגוחכות:

https://youtu.be/ClsLPtbz5CM


לבדו מול הקומוניזם - בסרטון תעמולה מתקופת מוסוליני:

https://youtu.be/rqDxKu9UH9w


מוסוליני מתארח במפעל איטלקי של חברת Fiat ומתקבל בכבוד דיקטטורים:

https://youtu.be/KFyVGSdMaZs


הרודן האיטלקי חולם להקים מחדש את האימפריה הרומית החדשה:

https://youtu.be/yt_FGb3688A


מארגן, מסדר, מנהיג - כך תיארו אותו יומני קולנוע מטעמו:

https://youtu.be/GAaN32JbE8s


ותכנית חינוכית על הדיקטטור האיטלקי מוסוליני (עברית):

https://youtu.be/lkBPH1i8AEM?long=yes

באחת ממערכות הבחירות בישראל בחרה מפלגה ימנית ליצור ג'ינגל פרסומי בנוסח פרסומות הבשמים הנפוצות בעידן הנוכחי. המתכון היה מוכר - אישה יפה, בושם, מסרים ואסוציאציות ואז, במשפט המסיים אומרת הפוליטיקאית היפה "פשיזם, לי זה מריח כמו דמוקרטיה".

האמת שבקלפי המסר לא הוכיח את עצמו והמפלגה ההיא אפילו לא נכנסה אז לכנסת.

אבל מה זה פשיזם בעצם?

פשיזם (Fascism) הוא אידיאולוגיה שלפיה המדינה חשובה מהאדם הבודד. הגה אותה באיטליה בניטו מוסוליני (Benito Mussolini), הדיקטטור שהביא לעליית המשטר הפשיסטי הראשון בעולם והראה את הדרך לכמה משטרים דומים, מהאפלים והאיומים שידעה ההיסטוריה האנושית.

מקור המילה הוא סמל ה"פָאשֶס", בלטינית פסקס. הסמל הוא של גרזן עטוף בצרור זמורות (ענפים קטנים, של גפן בדרך כלל). ברומא העתיקה הוא סימל את עוצמת השלטון וסמכותו. השבת הסמל לאיטליה של מוסוליני הייתה הביטוי של כוונתו להשיב את איטליה לתפארת העבר ומכאן שכל הארגונים והמפלגות הפשיסטיות במדינה השתמשו בו.

מוסוליני אמר פעם ש"פשיזם הוא דת והמאה ה-20 תירשם בהיסטוריה כמאה של הפשיזם".

לא פעם מה שמוביל אל הפשיזם הוא הפופוליזם. קראו עליו בתגית "פופוליזם".

אגב, הפשיזם צמח מההשפלה של מדינות הציר המובסות אחרי מלחמת העולם הראשונה. זה לא מטיל אחריות בהכרח על המנצחות, אם כי היום ההיסטוריונים סבורים שחרף התוקפנות הנוראית שלהן, יתכן שהמעשה הנכון לא היה להשפיל את המדינות המובסות, כמו שעשו בעלות הברית בהסכמי ורסאי מול גרמניה ולאחרות.

כי ההשפלה שנחלו אותן מדינות מובסות מהמדינות המנצחות במלחמה הגדולה, היא מלחמת העולם הראשונה, בהחלט סללה את הדרך לעליית הפשיזם, שהוביל בתורו למלחמת העולם השנייה, מלחמה שקשה היה להאמין שתבוא כל כך מהר, מלחמה עולמית שבממדיה האסוניים עלתה פי כמה וכמה על נזקי מלחמת העולם הראשונה.


#מאפייני הפשיזם
מאפייניו הבולטים של הפשיזם הם:
מנהיג דיקטטורי - כמו היטלר, מוסוליני ודומיהם.
פולחן אישיות - המנהיג מוצג כאדם עליון, כמי שלא טועה וטובת האימה בראש מעייניו.
אוטוקרטיה ריכוזית - כשהכוח במלואו בידי השלטון.
מיליטריזם - משטרים כאלה נוטים להיות לוחמניים.
דיכוי כוחני - שימוש בכוח כדי לדכא את האופוזיציה.
אמונה במדרג חברתי - משטרים כאלה דוגלים בהיררכיה חברתית כביכול טבעית
המדינה בראש - הכפפת טובת הפרט לטובת האומה או הגזע.
מדינת משטרה - שליטת המשטר נאכפת בכוח על החברה, הכלכלה וכו'.


הנה הפרסומת שחירבה קמפיין (עברית):

https://youtu.be/w2RZ4n-RQBg


דברים שישעיהו לייבוביץ' אמר על התופעה (עברית):

https://youtu.be/MHkySUPA4Ic


השלטון הפשיסטי הוא שלטון טוטליטרי (עברית):

https://youtu.be/pUpvpZO86qU


גם על פשיזם מותר לצחוק (עברית):

https://youtu.be/df1btydBKTU


סקירה על הפשיזם (עברית):

https://youtu.be/YYl1bQlFKUM?long=yes


כתבת טלוויזיה על הפופוליזם המסוכן שמגדיל את הלאומנות ועלול להחזיר את הפשיזם (עברית):

https://youtu.be/P0sb9sF2MSo?long=yes


ותכנית חינוכית על הפשיזם והדיקטטור האיטלקי שהגה אותו (עברית):

https://youtu.be/lkBPH1i8AEM?long=yes

מוכשרת, מבריקה וגאונה, בשנת 1912 פגשה מרגֶריטה צרפתי (Margherita Sarfatti), בת למשפחה יהודית אריסטוקרטית מוונציה, את מי שיהיה לימים הדוצ'ה, השליט האיטלקי העליון ולמעשה הדיקטטור של איטליה - בניטו מוסוליני.

זה היה במילאנו ומוסוליני הוא בן 29 ועורך את עיתון המפלגה הסוציאליסטית. היא הייתה מבקרת האמנות היפה שהבינה מיד שלבחור שלפניה יש עתיד והתחברה אליו. גם הוא מצדו נעזר באישה המוכשרת שהיא, כדי להתקדם.

במהלך 20 השנים הבאות היא תהיה לזוגתו. מרגריטה צרפתי תסייע לו לתכנן את הפאשיזם, תתרום לו ידע רב, לא מעט כסף ותסייע לו לצעוד לרומא ולתפוס את השלטון במדינה.

משהפך בניטו לשליט הבלעדי של איטליה, הייתה צרפתי זוגתו למארחת מצטיינת. בסלון התרבותי שבביתם התארחו האמנים והסופרים הגדולים של איטליה באותם זמנים. היו גם פוליטיקאים, קציני צבא ואינספור דיפלומטים זרים.

כזוגתו של הרודן האיטלקי, צרפתי הפכה ליועצת הסתרים, לכותבת המאמרים והנאומים שלו ולשגרירת תרבות לא-רשמית, שכתבה את תולדות חייו בספר שזכה לעשרות תרגומים והאדיר את שמו בעולם כולו.

היא הייתה אינטליגנטית, חכמה, יפה ונערצת. בדיוק מה שדיקטטור צריך כדי שהעולם יעריך אותו.

אך בסוף שנות ה-30 הסתיים הכל. עם החלת חוקי הגזע באיטליה, בשנת 1938 ולפי ההיסטוריונים לדרישת היטלר, מנושלת צרפתי היהודיה מכל תפקידיה הרשמיים.

היא מחליטה להימלט לארגנטינה והדיקטטור, שכה אהב אותה, מוסוליני, לא עושה דבר כדי למנוע ממנה ולהגן עליה. הוא מכיר נשים אחרות וכשזמן מה אחר כך הוא נתפס על ידי משחררי איטליה, נתלה הדוצ'ה האיטלקי עם חברתו האחרונה.

כמה שנים אחר כך תשוב מרגריטה צרפתי לאיטליה. במשך השנים יתפרסמו חלק מ-1,200 המכתבים שהדיקטטור הפשיסטי כתב לה בחייו.


על תערוכה שהוקדשה לעולמה האמנותי של מרגריטה צרפתי, "אמנות, איטליה ופוליטיקה":

https://youtu.be/2BV3EUR63LQ


וסרט תיעודי על מרגריטה:

https://youtu.be/Ok0TXH4SHN8?long=yes

בניטו מוסוליני היה עיתונאי נמרץ וקיצוני שהשתלט על איטליה. במסע פשיסטי משונה, שאיכשהו הצליח, הוא הפך מכתב בעיתון לשליט ורודן כל יכול. ונזכור שהוא עשה זאת שנים לפני שצייר אוסטרי כושל בשם היטלר יהפוך לשליט הגרמני שיביא למלחמת עולם. מוסוליני המציא את השיטה, אבל מה זה אומר על עמים שנפלו ככה עם שליטים כל כך מביכים?

ואפרופו, במבוכה ששררה באירופה של אחרי מלחמת העולם הראשונה היה ראש הממשלה הצעיר להבטחה הגדולה של איטליה. הוא הדביק את האיטלקים, בהתלהבות, בכוח הרצון וגם בכריזמה שלו. גם מנהיגי העולם הוקסמו ממנו ומהקסם האיטלקי הנחוש שלו ומרבית העיתונות העולמית העריצה אותו וסיקרה אותו בהערכה רבה. לא מעט אף ראו בו את ממשיך דרכם של הקיסרים הרומיים...

מוסוליני עבד קשה כדי לבנות אימפריה. הוא בנה צבא חזק ומצויד היטב. תקרית גבול קטנה הביאה לכך שבשנת 1935 פלש צבא איטליה לאתיופיה מצפון, ללא התנגדות כבדה. מוסוליני רצה למחוק את "חרפת עדווה" בה הובסה איטליה ב-1896 במלחמה האיטלקית-אתיופית הראשונה. אז נאלצה איטליה להכיר בעצמאות של ממלכת אתיופיה. עתה היא כבשה אותה ושלטה בה.

גם לאחר שתקף וכבש את אתיופיה, במה שנקרא "המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה" (Second Italo-Ethiopian War), לא נקטו כנגדו אומות העולם פעולות של ממש. החשש מברית איטלקית עם גרמניה, מנעה מהם לפעול נגד הרודן הנחוש. אם כבר, הם העדיפו שהפשיזם שלו יעצור את הקומוניזם המאיים מהמזרח ומתוך מדינות אירופה. הן גינו אותו על כיבוש אתיופיה. אבל לא עשו דבר. ההיסטוריה תלמד אותם שלא זו בלבד שהברית בין הפשיסטים בוא תבוא, אלא היא תוביל למלחמה האיומה בהיסטוריה.

בתגובה לגינוי הסמלי שלהם, מוסוליני הוציא את איטליה מחבר הלאומים (הגרסה הקודמת והחלשה של האו"ם) והמשיך בפעולותיו. רק משתקף בגז והפציץ אזרחים בלי אבחנה והרג 700 אלף מתושבי אתיופיה, החלו להבין שהרודן הפשיסטי מאיטליה הוא אכזרי במיוחד ואין לו, תרתי משמע, אלוהים.

היילה סילאסי, המנהיג האתיופי שכלה בעקבות הכיבוש האיטלקי, הגדיר זאת אז היטב, בנאום שנתן ב"חבר הלאומים". זה היה לאחר שהוא הובס על ידי הצבא האיטלקי וגלה מאתיופיה הכבושה. במשפט נבואי להפליא הוא אמר לאומות העולם: "היום זה אנחנו ומחר זה אתם!".

ובאמת, מצויד בטחון עצמי יסייע מוסוליני לפשיסטים בספרד לנצח ולהשליט את הדיקטטורה הפשיסטית של פרנקו במדינה. הוא יסייע ויכרות ברית עם היטלר ובכך יאפשר לו את פריצת מלחמת העולם השנייה.

שנים מספר אחר-כך תפרוץ מלחמת העולם השנייה ולמול אומות העולם יעמדו היטלר ומוסוליני, שני התאומים הפשיסטים, יד ביד. שניהם כבר קיבלו המון ויתורים והתחזקו מאד בזכותם. כך גילה העולם החופשי שהתגובה הרופסת לאלימות הפשיסטית והוויתורים שלו לרודנים הללו, מתפוצצים לו בפרצוף, פשוטו כמשמעו.


הנה ההתרחשויות שהבשילו למלחמה:

https://youtu.be/0ky2WN_n3JU


חיילים איטלקיים נכנסים לאדיס אבבה:

https://youtu.be/Yk-_YFJwDH4


אתיופים מבוגרים מספרים על המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה:

https://youtu.be/QtxL3idYS6k?t=13s


על מלחמת איטליה-אתיופיה ה-1, שקדמה לה:

https://youtu.be/AkRnakd6Gjo


וכרונולוגיה של פשיזם אלים ותוקפני:

https://youtu.be/SUy9avPChHk?long=yes

ניאו ריאליזם איטלקי (Italian neo-realism) היה ז'אנר בתולדות הקולנוע, שבניגוד לצורת העשייה ההוליוודית של הקולנוע תיאר את החיים באופן אמיתי, שונה וחדש (המילה "ניאו" משמעותה "חדש") מזה של הוליווד.

זהו ז'אנר פוליטי, מוחה, שבשנות ה-40 וה-50 של המאה העשרים תקף בעיות חברתיות, מראה את הכאב, העוולות, העוני והפערים ומצביע על הצורך בשינוי.

ה"ריאליזם", שנולד במאה ה-19 כזרם בספרות, באמנות ובתיאטרון - שניסה לתאר את החיים כפי שהם. בקולנוע, אמנות צעירה מאוד, שלט עד אז סוג של "ריאליזם הוליוודי". סרטים צולמו בו באולפנים, עם שחקנים כוכבים, תסריט, תפאורה, עדשות, פילטרים ואיפור.

אחרי המלחמה, באיטליה הענייה והחריבה ובלית ברירה, יוצא הקולנוע האיטלקי אל הרחובות, פשוטו כמשמעו - מספרים על הרחובות, מצלמים ברחובות ובכפרים ומשתפים אנשים פשוטים בתור שחקנים.

כי הקולנוענים של הניאוריאליזם מתחילים לצלם סיפורים אנושיים, על אנשים פשוטים ועל צרות של איטלקים מהעם, רבים מהם עניים ובני המעמד העובד, שמתמודדים עם איטליה במצב הכלכלי והחברתי הקשה של אחרי המלחמה.

אם לפני התבוסה במלחמה עסקו הסרטים האיטלקים בחיי העשירים והמוצלחים, מה שקיבל את הכינוי "הטלפון הלבן", הגישה של יוצרי הניאו-ריאליזם הפכה ל"הצגת הדברים כפי שהם". הכל בזרם הזה חשוף ומצולם "לפנים". העליבות, העוני, הצרות והרחובות ההרוסים - כל אלה הם חלק מהאמת המצולמת, ללא פרשנות, מה שלימים ייקרא בתנועת הגל החדש הצרפתי "Cinéma vérité".

היוצרים המרכזיים הם רוברטו רוסליני, ויטוריו דה סיקה, לוצ'ינו ויסקונטי, פדריקו פליני, מיכלאנג'לו אנטוניוני, רוברטו רוסליני ואחרים. גם אם הז'אנר היה קצר יחסית בשנים, השפעתו הברורה על הקולנוע היא אדירה. יוצרי ענק מאוחרים יותר, כמו גודאר וסקורסזה הושפעו ממנו מאוד.

בניאוריאליזם רוב השחקנים אינם כוכבים, כמו מי שהקולנוע נהג לטפח לפני המלחמה. כי נאלצים ואז גם נהנים לעשות שימוש רב ב"נון אקטורז", שחקנים שאינם שחקנים של ממש. בהיעדר ממון, מגלמים בסרטים הללו אנשים אמיתיים ופשוטים את מי שהם. עובד מפעל אמיתי נבחר לגלם עובד מפעל שחושש על פרנסתו. איש רגיל נבחר לגלם איש רגיל ומובטל, אחד שגונבים לו את האופניים הדרושים לו לפרנסתו וכך הלאה.

בדיעבד, צמח באיטליה המוכה והענייה ז'אנר אמנותי מדהים, שהוליד את הקולנוע האיטלקי מחדש ויצר את תור הזהב שלו.


#רקע היסטורי
הז'אנר, כלומר הזרם הזה בקולנוע, נולד באיטליה של אחרי מלחמת העולם השנייה.

לפני המלחמה הייתה איטליה מדינה בעלת מסורת של הפקה קולנועית, ברמה של הוליווד. השליט הפשיסטי מוסוליני ראה בקולנוע כלי חשוב לגיבוש העם האיטלקי ובשנים שלפני המלחמה נוסד בה גם פסטיבל ונציה. עם מרכז העשייה המצליח של אולפני צ'ינה צ'יטה, המקבילה האיטלקית להוליווד, זכה הקולנוע האיטלקי בפרסום עולמי.

אך איטליה המובסת במלחמה, מוצאת את עצמה עם תעשיית קולנוע הרוסה וכלכלה על הפנים. במהלך שנות המלחמה חרבו האולפנים המפוארים שפעלו בה והקולנוע האיטלקי מוצא את עצמו עם כסף מועט.

אז בלי אולפנים ובלי כסף רב יוצאים הקולנוענים של איטליה לצלם ברחובות ובבתים פרטיים. בתור שחקנים, הם לקחו בעיקר חובבים וצעירים, שנראו להם זקוקים לכסף וסיפקו את הכישרון המספיק כדי לספר סיפור.

כך שאחרי המלחמה יוליד ויציג הניאו-ריאליזם האיטלקי סרטים עם מציאות שונה מזו של הוליווד וידבר דווקא על פשוטי העם והחלשים שבו, מי שבלאו הכי סיפוריהם הכי רלוונטיים, משכנעים ומרגשים.


הנה הניאוריאליזם האיטלקי:

https://youtu.be/v_uLv6Wt2io


מצגת וידאו על הז'אנר שצמח מההרס והמאבק היומיומי לקיום אל שינוי חברתי:

https://youtu.be/f4CVN5fnGL8


מתוך "גנבי האופניים" של ויטוריו דה סיקה:

https://youtu.be/GVJiP0MXiKs


רוברטו רוסליני שאמר שהוא מנסה חתפוס את האמת, לא יותר - קדימון טרילוגיית המלחמה:

https://youtu.be/JM_KpDmdF98


סקירה של יוצרי הניאוריאליזם האיטלקי המרכזיים, כולל רוברטו רוסליני, ויטוריו דה סיקה, לוצ'ינו ויסקונטי, לצד נוספים שחלק מפעילותם הייתה בז'אנר, כמו פדריקו פליני, ג'וזפה דה סנטיס, כמו גם אלברטו לאטואדה, מיכלאנג'לו אנטוניוני:

https://youtu.be/xPDDZSux3UA?long=yes


וגם וידאו אסיי על 3 סרטי "טרילוגיית המלחמה" המדהימה של רוברטו רוסליני:

https://youtu.be/44bRjASqTgA?long=yes

בשנים האחרונות התפוצצה הסדרה הספרדית של נטפליקס "בית הנייר" ("La Casa de Papel"), עם הצלחה גדולה. בעונה האחרונה שלה היא הציגה לעולם מחדש את בלה צ'או (Bella Ciao), שיר עממי איטלקי שמקורו בפועלות ה"מונדינה" עובדות שדות האורז של אגן נהר הפו במאה ה-19 כנגד ה"פדרוני", בעלי החוות המתעמרים בהן.

אז הסיפור המעניין לכשעצמו של השיר הזה, שנולד כשיר מחאה של איכרות בצפון איטליה, הספיק מאז להיוולד שוב ושוב באירועים והקשרים חברתיים שונים ומשונים. המחאה שבשיר הייתה של הנשים שמחו כנגד תנאי עבודתן הקשים, אבל עם השנים היא הפכה לזעקה שתהדהד באינספור מחאות, כולל "אוקיופיי וול סטריט" ומחאת החיג'אב באיראן.


#תולדות השיר העתיק
נראה שהלחן של השיר קיבל השראה ממקור יהודי יידישאי, כפי שאפשר לשמוע בשיר כלייזמרים הידוע "קוילען", בעברית "פחם". ההקלטה הכי קדומה שלו נעשתה שנת 1919 בניו-יורק, על ידי מישה זיגנהוף (Mishka Ziganoff).

הטקסט כנראה מבוסס על "הפרח על הקבר", שיר עם איטלקי מימי הביניים, שמילות "בלה צ'או" מאוד דומות לו.

השיר נולד מחדש במהלך מלחמת העולם השנייה, כשאומץ על ידי תנועת ההתנגדות האיטלקית נגד הממשלה הפאשיסטית של מוסוליני באיטליה וגרמניה הנאצית. למתנגדי הפאשיזם השיר שימש כסמל לחופש והתנגדות, כשהוא מושר על ידי פרטיזנים שנלחמו כנגד הכובשים הגרמנים.

באותה תקופה הותאמו מילות השיר כדי שישקפו את ההקשר החדש של המלחמה, תוך התייחסות למאבק הפרטיזנים בפאשיזם ולתקווה לחירות וחופש מדיכוי.

הפזמון עם המילים "Bella ciao, bella ciao, bella ciao ciao ciao" (יפה להתראות, להתראות יפה, להתראות יפה להתראות), הפך אז לזעקה הולכת ומתעצמת כנגד הרודנות והרצון של ההתנגדות לנצח.

לאחר המלחמה אימצו הקומוניסטים והסוציאליסטים האיטלקים את "בלה צ'או" והוא הפך פופולרי, תוך שהם מאמצים אותו כהמנון של השמאל האיטלקי.

מאז זכה השיר לקאברים רבים, שבוצעו על ידי אמנים רבים. הוא גם תורגם לשפות רבות, ביניהן עברית.

גם בשנים האחרונות זוכה שוב "בלה צ'או" לפופולריות מחודשת כסמל להתנגדות וסולידריות. תנועות צדק חברתי ברחבי העולם חזרו ואימצו אותו והשיר מושמע ומושר בהפגנות רבות נגד עליית תנועות ימין קיצוני, נגד צעדי צנע של ממשלות ובעד תמיכה בפליטים ובמהגרים.

כך הפך שיא איכרות איטלקי למה שהוא כיום המנון החופש וההתנגדות לפאשיזם ברחבי העולם.


#מילות השיר בעברית (תרגום לא ידוע)

בוקר אחד, התעוררתי.
להתראות יפהפיה,
להתראות יפהפייה,
להתראות יפהפיה,
להתראות, להתראות.

בוקר אחד, התעוררתי,
ומצאתי את הפולש.
הו פרטיזן, קח אותי.
הו להתראות יפהפייה...

הו פרטיזן,קח אותי.
כי אני מרגיש מוות מתקרב.
ואם אני אמות כפרטיזן,
הו להתראות יפהפייה...

ואם אני אמות כפרטיזן,
אז את חייבת לקבור אותי.
תקברי אותי במעלה ההר.
הו להתראות יפהפייה...

תקברי אותי במעלה ההר,
מתחת לצילו של פרח יפה.
והאנשים שיעברו,
הו להתראות יפהפייה...

והאנשים שיעברו, יאמרו לי
"איזה פרח יפה".
הו פרטיזן, קח אותי.
להתראות יפהפייה...

והאנשים שיעברו,יאמרו לי
"איזה פרח יפה".
זה הפרח של הפרטיזן.
להתראות יפהפייה...

זה הפרח של הפרטיזן,
שמת למען החופש.
זה הפרח של הפרטיזן,
שמת למען החופש.


סיפורו של השיר "בלה צ'או" ממלחמת העולם:

https://youtu.be/GHpU7fBbc-w


ועד הסדרה "בית הנייר":

https://youtu.be/c9d1ycuCoVg


השיר בסדרה:

https://youtu.be/46cXFUzR9XM


ביצוע קולי בקורונה:

https://youtu.be/4ldpQbBAfRM


ביצוע מתורגם ונהדר בעברית:

https://youtu.be/fOTH_6Sq7es


ועוד ביצוע של "בלה צ'או":

https://youtu.be/t4QHdlKomOc