שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה היה המקרתיזם של הסנטור מקארתי?
אחת התופעות החברתיות של המלחמה הקרה בשנות החמישים של המאה הקודמת היו הרדיפות של ג'וזף מקארתי (Joseph McCarthy), סנטור אמריקאי נלהב וימני, אחרי קומוניסטים בארה"ב, או אזרחי ארה"ב שאחזו בדעות ועמדות קומוניסטיות.
הרדיפה הזו, שהתרחשה משנת 1948 ועד אמצע שנות ה-50, הייתה מסע אנטי-קומוניסטי מתוחכם ומיומן, שצבר "הצלחות" בלתי נתפסות. הסנטור הפעיל שיטה שזכתה לשם "מקארתיזם" והייתה "ציד מכשפות" של ממש.
האיש היא בנאומים חוצבי להבות בנושא, אך. גם בחקירות ושימועים שערכה "ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי-אמריקנית" (House Un-American Activities Committee) שבראשה הוא עמד.
במהלך אותה תקופה, הואשמו על ידי מקארתי אלפים מאזרחי ארצות הברית, או בחברות במפלגה הקומוניסטית של ארצות הברית או בתמיכה ואהדה בה וברעיון הקומוניסטי. נחשדו בכך, בין השאר, מאות אמנים, מורים, אנשי קולנוע ודמויות מובילות בהוליווד, פעילים של איגודי עובדים, עיתונאים ואנשי תקשורת, אנשי צבא ועובדי ואף בכירים יחסית בממשל האמריקאי.
הדבר הביא רבים מהם למצב בו אותם נאשמים פוטרו ואיבדו את הקריירה שלהם, רבים נכלאו ובודדו חברתית. אנשי קולנוע שנכללו ב"רשימה השחורה של הוליווד" לא זכו להיכלל בהפקות כלשהן וחייהם נהרסו.
טענת הסנטור הייתה שאותם אנשים הסתננו לממשל האמריקאי ופוגעים באומה מבפנים. הוא גרם לציבור להאמין שיש סיכוי לכך, מה שהביא לחשש עצום מהשפעה קומוניסטית וממרגלים סובייטיים בכל פינה. אפילו ה-FBI וראשו המיתולוגי ג'ון אדגר הובר פצחו בשורה של פעולות אנטי-קומוניסטיות, שרק חיזקו את אמינותם של ג'וזף מקארתי ומסע ההפחדה והרדיפה שלו.
גם מתנגדיו הודו אז שמקארתי היה מוכשר בתקשורת ותמיד הקדים אותם. לא פעם הוא נקט בשיטות מפוקפקות, שלקח זמן רב עד שהתגלו במלא היקפם.
אז נולד הסדק הראשון במקרתיזם. הסדק הזה נולד כשבאחד מנאומיו הידועים הוא זכה לאמון המאזינים לו, כשנפנף בדף נייר והכריז: "בידי 205 שמות של קומוניסטים שחדרו למשרד החוץ שלנו". עיתונאי חרוץ חיטט לאחר הנאום הזה בדוכן הנואמים וחיפש את שמותיהם של הקומוניסטים הללו. להפתעתו הוא גילה שהנייר שבו נפנף הסנטור היה ריק לחלוטין. לא היה כתוב בו דבר.
בהמשך לכך, חשפה ב-1954 סדרה של אד מורו בטלוויזיה, תגלית מרעישה. הסתבר שאת מרבית, אם לא את כל העובדות שהציג הסנטור, הוא בדה לחלוטין וללא כל בסיס עובדתי.
בכך החל סופם של הסנטור והמקרתיזם. עוד ועוד נתונים התגלו וחיזקו את הסברה שהאיש היה נוכל עם אג'נדה. עם הזמן ולאחר שהוכרזו כמנוגדים לחוקת ארצות הברית, בוטלו החוקים שהכניסו בתקופתו אנשים לכלא והביאו לפיטוריהם.
מאז הפך המושג "מקארתיזם" כינוי לשיטה שבה מאשימים אנשים על סמך עדויות מפוקפקות, או ללא סיבה כלל, בהשתייכות לקבוצות שנדחו והפכו מגונות בחברה.
הרדיפה שניהל הסנאטור ג'וזף מקארתי אחרי אמריקאים שנחשדו כקומוניסטים, ניצלה את הפחד הגדול של אזרחי אמריקה מהאויב הסובייטי, עם פצצות האטום, הסוכנים והמרגלים שלו. כך יכול היה האיש, עם לא מעט שקרים והמצאות, שהיום היו ודאי מתויגים כ"פייק ניוז", לתדלק את השנאה והפחד מהקומוניזם. הוא כל כך הצליח במלאכתו האיומה, עד שאיש לא יכול היה לעצור אותו מההרס שחולל בזכויות הביטוי של האמריקאים הפשוטים, שחשבו אחרת על הקפיטליזם ורמיסתו את החלשים והעניים בחברה.
המקארתיזם תייג נאשמים כקומוניסטים ופגע לא רק בהם אלא גם במקורביהם ובמשפחותיהם. דוגמה לכך הוא הקומיקאי הטוב בעולם, צ'ארלי צ'פלין, שנאלץ לעזוב את ארה"ב בשל האשמות הסנטור ועבר להתגורר עד סוף חייו בשווייץ.
הנה סיפורו של המקרתיזם של ג'וזף מקארתי (מתורגם):
https://youtu.be/N35IugBYH04
על ציד המכשפות של מקארתי (מתורגם):
https://youtu.be/L9rkQJ91VOE
אפילו ציורי קומיקס נרדפו בידיו במה שהיה "ציד המכשפות הגדול בהיסטוריה" (מתורגם):
https://youtu.be/L7Yhbn8I97o
סרטון הדרכה לזיהוי קומוניסטים, מאותה תקופה:
https://youtu.be/SkYl_AH-qyk
והמקארתיזם שבשנות ה-50 היה מהתופעות הבולטות באמריקה:
https://youtu.be/1wAa3V1EVQI
מהי דמגוגיה?
דמגוגיה (Demagogue), שמשמעותה ביוונית "הנהגת העם הפשוט", היא צורה אפלה של פניה לרגשות ההמון במקום לשכלו.
הדמגוגיה, בעברית "מַלְהִיגוּת", נעשית בשלהוב, פנייה לרגשות נמוכים ועידוד יצרים אפלים ונמוכים. בין שיטות השכנוע המשמשות את הדמגוג יש עיוות של המציאות, אמירת שקרים במטרה להשפיע רגשית, הפרחת דברים חלולים וריקים מתוכן, פנייה לרגשות נמוכים על ידי האשמת שעיר לעזאזל, ציון של עובדות המשרתות את צרכי הדמגוג ורק אותן, הבלטת סכנות במטרה לעורר פחד ושימוש בכשלים לוגיים אחרים.
המילה demagogia עצמה מגיעה מיוונית עתיקה ופירושה "הנהגת העם הפשוט". הדמגוג הוא מנהיג האספסוף, מנהיג ההמון. לא פעם הדמגוג הוא אדם כריזמטי שמשתמש בדמגוגיה כזו בשביל לרכוש כוח ותמיכה פוליטית, כמו מוסוליני באיטליה.
הדמגוגיה נולדה בערי-המדינות של יוון העתיקה. כבר באתונה הקלאסית היא קיבלה משמעות שלילית ולצערנו היא ממשיכה לשגשג עד היום.
אחד הדמגוגים הראשונים בהיסטוריה היה קליאון (Cleon) מאתונה. הוא פעל במאה ה-5 לפני הספירה ובאמצעות האשמות במעילה בכספי ציבור הצליח להפיל את המנהיג היווני הגדול פריקלס (Pericles). הטכניקה שלו הייתה פשוטה ומזכירה דמגוגים של ימינו - הוא הציג את עצמו כנציג העם הפשוט הפועל מול האליטות המושחתות, גם כשהוא עצמו היה חלק מהממסד.
ברומא לקח יוליוס קיסר (Julius Caesar) את הדמגוגיה לרמה משלו. יוליוס הבין שיותר מהסברה של מדיניות כלכלית מורכבת עדיף לו להציף את עניי רומא במשחקי גלדיאטורים מפוארים וחלוקת דברי מזון. הנוסחה הזו הפכה כה מוכרת שהמשורר הרומי יובנליס (Juvenalis) טבע עליה את הביטוי המפורסם "לחם וקרקסים".
כיום, בעידן תקשורת ההמונים, יש שיטות חדשות לדמגוג המצוי. הצגת נתונים חלקיים, ביטול של נורמות וכללים, יצירת רעש מכוון בדיונים - במטרה להתגבר בקולו על התלבטות מנומקת של מתנגד, עידוד פופולריות של דעות פנאטיות בציבור ועוד.
ידועים דמגוגים שונים בהיסטוריה, כולל אצלנו, אבל בין הדמגוגים המפורסמים שבהם בולטים בתקופה המודרנית אדולף היטלר והסנטור האמריקאי ג'וזף מקארתי.
מסוכנים במיוחד הם הדמגוגים הפוליטיים העקביים והמוכשרים. נבחרים כאלו עלולים להגביר את הקיטוב החברתי והפוליטי ואף להוביל להרס של דמוקרטיות, על ידי ביצוע הפיכה עצמית בפירוק האיזונים והבלמים והפרדת הרשויות.
כך עובד הדמגוג (עברית):
https://youtu.be/EAYlqbWMVlo
והנה כל הדמגוגיה (עברית):
https://youtu.be/ORgRve-xprA
פופוליזם ודמגוגיה:
https://youtu.be/oyBKzVqnIvQ
ודמוקרטיה מול דמגוגיה:
https://youtu.be/_1CjYBSVY2g
ג'וזף מקארתי
אחת התופעות החברתיות של המלחמה הקרה בשנות החמישים של המאה הקודמת היו הרדיפות של ג'וזף מקארתי (Joseph McCarthy), סנטור אמריקאי נלהב וימני, אחרי קומוניסטים בארה"ב, או אזרחי ארה"ב שאחזו בדעות ועמדות קומוניסטיות.
הרדיפה הזו, שהתרחשה משנת 1948 ועד אמצע שנות ה-50, הייתה מסע אנטי-קומוניסטי מתוחכם ומיומן, שצבר "הצלחות" בלתי נתפסות. הסנטור הפעיל שיטה שזכתה לשם "מקארתיזם" והייתה "ציד מכשפות" של ממש.
האיש היא בנאומים חוצבי להבות בנושא, אך. גם בחקירות ושימועים שערכה "ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי-אמריקנית" (House Un-American Activities Committee) שבראשה הוא עמד.
במהלך אותה תקופה, הואשמו על ידי מקארתי אלפים מאזרחי ארצות הברית, או בחברות במפלגה הקומוניסטית של ארצות הברית או בתמיכה ואהדה בה וברעיון הקומוניסטי. נחשדו בכך, בין השאר, מאות אמנים, מורים, אנשי קולנוע ודמויות מובילות בהוליווד, פעילים של איגודי עובדים, עיתונאים ואנשי תקשורת, אנשי צבא ועובדי ואף בכירים יחסית בממשל האמריקאי.
הדבר הביא רבים מהם למצב בו אותם נאשמים פוטרו ואיבדו את הקריירה שלהם, רבים נכלאו ובודדו חברתית. אנשי קולנוע שנכללו ב"רשימה השחורה של הוליווד" לא זכו להיכלל בהפקות כלשהן וחייהם נהרסו.
טענת הסנטור הייתה שאותם אנשים הסתננו לממשל האמריקאי ופוגעים באומה מבפנים. הוא גרם לציבור להאמין שיש סיכוי לכך, מה שהביא לחשש עצום מהשפעה קומוניסטית וממרגלים סובייטיים בכל פינה. אפילו ה-FBI וראשו המיתולוגי ג'ון אדגר הובר פצחו בשורה של פעולות אנטי-קומוניסטיות, שרק חיזקו את אמינותם של ג'וזף מקארתי ומסע ההפחדה והרדיפה שלו.
גם מתנגדיו הודו אז שמקארתי היה מוכשר בתקשורת ותמיד הקדים אותם. לא פעם הוא נקט בשיטות מפוקפקות, שלקח זמן רב עד שהתגלו במלא היקפם.
אז נולד הסדק הראשון במקרתיזם. הסדק הזה נולד כשבאחד מנאומיו הידועים הוא זכה לאמון המאזינים לו, כשנפנף בדף נייר והכריז: "בידי 205 שמות של קומוניסטים שחדרו למשרד החוץ שלנו". עיתונאי חרוץ חיטט לאחר הנאום הזה בדוכן הנואמים וחיפש את שמותיהם של הקומוניסטים הללו. להפתעתו הוא גילה שהנייר שבו נפנף הסנטור היה ריק לחלוטין. לא היה כתוב בו דבר.
בהמשך לכך, חשפה ב-1954 סדרה של אד מורו בטלוויזיה, תגלית מרעישה. הסתבר שאת מרבית, אם לא את כל העובדות שהציג הסנטור, הוא בדה לחלוטין וללא כל בסיס עובדתי.
בכך החל סופם של הסנטור והמקרתיזם. עוד ועוד נתונים התגלו וחיזקו את הסברה שהאיש היה נוכל עם אג'נדה. עם הזמן ולאחר שהוכרזו כמנוגדים לחוקת ארצות הברית, בוטלו החוקים שהכניסו בתקופתו אנשים לכלא והביאו לפיטוריהם.
מאז הפך המושג "מקארתיזם" כינוי לשיטה שבה מאשימים אנשים על סמך עדויות מפוקפקות, או ללא סיבה כלל, בהשתייכות לקבוצות שנדחו והפכו מגונות בחברה.
הרדיפה שניהל הסנאטור ג'וזף מקארתי אחרי אמריקאים שנחשדו כקומוניסטים, ניצלה את הפחד הגדול של אזרחי אמריקה מהאויב הסובייטי, עם פצצות האטום, הסוכנים והמרגלים שלו. כך יכול היה האיש, עם לא מעט שקרים והמצאות, שהיום היו ודאי מתויגים כ"פייק ניוז", לתדלק את השנאה והפחד מהקומוניזם. הוא כל כך הצליח במלאכתו האיומה, עד שאיש לא יכול היה לעצור אותו מההרס שחולל בזכויות הביטוי של האמריקאים הפשוטים, שחשבו אחרת על הקפיטליזם ורמיסתו את החלשים והעניים בחברה.
המקארתיזם תייג נאשמים כקומוניסטים ופגע לא רק בהם אלא גם במקורביהם ובמשפחותיהם. דוגמה לכך הוא הקומיקאי הטוב בעולם, צ'ארלי צ'פלין, שנאלץ לעזוב את ארה"ב בשל האשמות הסנטור ועבר להתגורר עד סוף חייו בשווייץ.
הנה סיפורו של המקרתיזם של ג'וזף מקארתי (מתורגם):
https://youtu.be/N35IugBYH04
על ציד המכשפות של מקארתי (מתורגם):
https://youtu.be/L9rkQJ91VOE
אפילו ציורי קומיקס נרדפו בידיו במה שהיה "ציד המכשפות הגדול בהיסטוריה" (מתורגם):
https://youtu.be/L7Yhbn8I97o
סרטון הדרכה לזיהוי קומוניסטים, מאותה תקופה:
https://youtu.be/SkYl_AH-qyk
והמקארתיזם שבשנות ה-50 היה מהתופעות הבולטות באמריקה:
https://youtu.be/1wAa3V1EVQI
דמגוגיה (Demagogue), שמשמעותה ביוונית "הנהגת העם הפשוט", היא צורה אפלה של פניה לרגשות ההמון במקום לשכלו.
הדמגוגיה, בעברית "מַלְהִיגוּת", נעשית בשלהוב, פנייה לרגשות נמוכים ועידוד יצרים אפלים ונמוכים. בין שיטות השכנוע המשמשות את הדמגוג יש עיוות של המציאות, אמירת שקרים במטרה להשפיע רגשית, הפרחת דברים חלולים וריקים מתוכן, פנייה לרגשות נמוכים על ידי האשמת שעיר לעזאזל, ציון של עובדות המשרתות את צרכי הדמגוג ורק אותן, הבלטת סכנות במטרה לעורר פחד ושימוש בכשלים לוגיים אחרים.
המילה demagogia עצמה מגיעה מיוונית עתיקה ופירושה "הנהגת העם הפשוט". הדמגוג הוא מנהיג האספסוף, מנהיג ההמון. לא פעם הדמגוג הוא אדם כריזמטי שמשתמש בדמגוגיה כזו בשביל לרכוש כוח ותמיכה פוליטית, כמו מוסוליני באיטליה.
הדמגוגיה נולדה בערי-המדינות של יוון העתיקה. כבר באתונה הקלאסית היא קיבלה משמעות שלילית ולצערנו היא ממשיכה לשגשג עד היום.
אחד הדמגוגים הראשונים בהיסטוריה היה קליאון (Cleon) מאתונה. הוא פעל במאה ה-5 לפני הספירה ובאמצעות האשמות במעילה בכספי ציבור הצליח להפיל את המנהיג היווני הגדול פריקלס (Pericles). הטכניקה שלו הייתה פשוטה ומזכירה דמגוגים של ימינו - הוא הציג את עצמו כנציג העם הפשוט הפועל מול האליטות המושחתות, גם כשהוא עצמו היה חלק מהממסד.
ברומא לקח יוליוס קיסר (Julius Caesar) את הדמגוגיה לרמה משלו. יוליוס הבין שיותר מהסברה של מדיניות כלכלית מורכבת עדיף לו להציף את עניי רומא במשחקי גלדיאטורים מפוארים וחלוקת דברי מזון. הנוסחה הזו הפכה כה מוכרת שהמשורר הרומי יובנליס (Juvenalis) טבע עליה את הביטוי המפורסם "לחם וקרקסים".
כיום, בעידן תקשורת ההמונים, יש שיטות חדשות לדמגוג המצוי. הצגת נתונים חלקיים, ביטול של נורמות וכללים, יצירת רעש מכוון בדיונים - במטרה להתגבר בקולו על התלבטות מנומקת של מתנגד, עידוד פופולריות של דעות פנאטיות בציבור ועוד.
ידועים דמגוגים שונים בהיסטוריה, כולל אצלנו, אבל בין הדמגוגים המפורסמים שבהם בולטים בתקופה המודרנית אדולף היטלר והסנטור האמריקאי ג'וזף מקארתי.
מסוכנים במיוחד הם הדמגוגים הפוליטיים העקביים והמוכשרים. נבחרים כאלו עלולים להגביר את הקיטוב החברתי והפוליטי ואף להוביל להרס של דמוקרטיות, על ידי ביצוע הפיכה עצמית בפירוק האיזונים והבלמים והפרדת הרשויות.
כך עובד הדמגוג (עברית):
https://youtu.be/EAYlqbWMVlo
והנה כל הדמגוגיה (עברית):
https://youtu.be/ORgRve-xprA
פופוליזם ודמגוגיה:
https://youtu.be/oyBKzVqnIvQ
ודמוקרטיה מול דמגוגיה:
https://youtu.be/_1CjYBSVY2g
