כשההורים היו קטנים, הם קראו להם 'קאובוים' ונהגו להתחפש להם בפורים.. עם מכנסי ג'ינס וחולצות משובצות, מגבעות אופייניות, שוט לעדרי הבקר ואקדח תקוע בנדן שבחגורה - המראה היה מושלם ודי דומה לקאובוי האמיתי של אמריקה. אבל מי היו הקאובוי'ס באמת?

הקאובוי'ס באמריקה היו בוקרים שליוו את עדרי הבקר אל שטחי המרעה הגדולים שבמרחבי הערבות העצומים. הם פיתחו יכולות מרשימות ברכיבה על סוסים ובטיפול בעדרי הבקר הגדולים. הקאובוי היה אחראי על הבקר והסוסים בחוות הבקר הגדולות של טקסס ומונטנה ובמסעות בשטחי המרעה הנרחבים של צפון אמריקה.

חיי הבוקרים בטקסס שלהבו את הדימיון. הם היו קשוחים, מנוסים וגברים שלא חיפשו תנאים מפנקים. מהם נבראו אגדות ומיתוסים רבים של המערב הפרוע. חלק מהם הפכו לאגדה.

למעשה, הקאובוי'ס קיימים עד היום באמריקה, אם כי נראה שבעידן האינטרנט והחלל, כשהמערבונים כבר מזמן אינם פופולאריים, הם קצת נעלמו בערבות המדבר.


כך מובילים הקאובוי'ס את העדרים:

https://youtu.be/UW2HMRaDlrc


הנה הקאובוי'ס של פעם:

https://youtu.be/btS1FZAFfwY


ושל היום:

https://youtu.be/nT-xVkRTXKY

שמעתם על הקאובוי'ס של ארצות הברית, אותם בוקרים שליוו את עדרי הבקר למרעה והפכו לחלק מהתרבות האמריקאית? - הגאוצ'ו (Gaucho) הוא האח הדרום אמריקני של הקאובוי - איש הסְפר, רכוב על סוסו כשהוא עוטה פונצ'ו וחמוש בסכין ארוכה. מרבית הגאוצ'וס חיים בערבות הפמפאס, האזור החקלאי המצוי במרכז ארגנטינה ונחשב החבל הגיאוגרפי המשמעותי ביותר בה. הם נוהגים את הבקר בשטחי המרעה העצומים והמרכזיים בגידול עדרי הבקר.

הגאוצ'וס היו בוקרים קשוחים וחרוצים שנהגו את עדרי הענק למרעה ופיתחו יכולת ותכונות שאפשרו להם להפוך לגיבורים של אמריקה הדרומית. היכולת הגבוהה שאפשרה להם לנהוג את העדרים הענפים במרחבי הערבות העצומות של הפמפאס, היא שהקנתה להם עם השנים יוקרה עצומה, אך לא תמיד הם היו מכובדים.

במקור נחשב לגאוצ'ו אדם מעניי ארגנטינה. בהדרגה הפך "גאוצ'ו" מילה נרדפת ליתום, נווד וערירי. תדמיתם של הגאוצ'וס השתפרה רק במלחמת העצמאות של ארגנטינה, כשהתפרסמו באומץ ליבם בקרב. מעתה החלו לראות בהם אנשי אדמה חופשיים ואפילו נערצים. הם זכו להילה רומנטית של בוקרים קשוחים, שורדי טבע חסרי-מעצורים ואמיצים. תכונות אלה הפכו את דמות הגאוצ'ו לחלק מסמליהן הלאומיים של ארגנטינה ואורוגוואי.

בניגוד לקאובוי'ס שנעלמו כבר מזמן, הגאוצ'וס של ארגנטינה קיימים עד היום והם אולי השריד האחרון לבוקרים של פעם. עדיין חיים בארגנטינה כ-150 אלף גאוצ'וס. בעבר הם התפרנסו מציד בקר וסחר בעורות. היום רבים מהם חיים בטבע ולא מעט מהם אומרים שלא היו חיים בשום מקום אחר או מסכימים להחליף את עבודתם בעבודה אחרת. הם עדיין מתעקשים לישון על האדמה ולצלות את מזונם בשיפוד על אש המדורה.


הנה הגאוצ'וס - הקאובוי'ס של ארגנטינה:

https://youtu.be/l7KovwMiHJ4


העבודה שלו:

https://youtu.be/9TWoHUO6Ek0


הגאוצ'וס הישראליים:

https://youtu.be/ID36e7E_W58


והגאוצ'וס בעבודה:

https://youtu.be/3T2uFRsH-X0

פמפה, פמפס או פמפאס (Pampas) הוא מישור רחב ידיים בארגנטינה המהווה את מקום המרעה העיקרי עבור העדרים העצומים של הבקר, הצאן והסוסים בה, המסתובבים באופן חופשי במרחבים האדירים המשמשים להם מרעה.

מדובר באזור החקלאי המצוי בעיקר במרכז ארגנטינה וחלקים באורוגוואי ובדרום ברזיל. אלו מישורי ערבה עצומי ממדים, שמשתרעים על פני כ-777 אלף קילומטרים רבועים. הם ירוקי עשב ועתירי אדמה, המניבה יבולים חקלאיים עשירים ומגוונים. חלקים גדולים בפמפאס הם ביצות ואדמות חוליות.

הפמפאס נחשב החבל הגיאוגרפי המשמעותי ביותר בארגנטינה. חיות בו חיות-בר רבות, ביניהם אייל הפאמפאס הנפוץ, כמו גם שועל הפמפס, הננדו וכמה מיני ארמדיל.

בערבות הפמפאס חיים מרבית הגאוצ'וס, הנוהגים את הבקר ומפקחים עליו בשטחי המרעה העצומים והמרכזיים בגידול עדרי הבקר .

הבשר של ארגנטינה נודע בכל העולם באיכותו וארגנטינה מייצאת אותו לכל פינות כדור הארץ.

בתצורות של אזור הפמפס גילה צ'ארלס דארווין את התגליות החשובות שהביאו אותו להציע את עקרון "הברירה הטבעית", החשוב כל כך בתורת האבולוציה.

דארווין מצא כאן מאובנים של בעלי חיים גדולים ומכוסים בשריון. הוא זיהה את דמיונם תארמדילים שחיים באזור גם בימיו. במיוחד הרשים אותו הדמיון של מאובן של גליפטודון (Glyptodon), יונק קדמון וענקי ששמו בעברית מתורגם ל"שן חקוקה".

הוא הבין שהגליפטודון דומה מאוד לארמדילים המודרניים אבל אינו זהה להם. כאן האסימון שלו נפל. החוקר הגאוני הבין שלאורך תקופות ארוכות בנות מיליוני שנים, משתנים מיני בעלי החיים, בתהליך כלשהו שלו הוא יקרא "הברירה הטבעית".


הנה ערבות הפמפאס:

https://youtu.be/PI1FnnQ4_T4


והגאוצ'וס שחיים בפמפס ונוהגים את הבקר:

https://youtu.be/9TWoHUO6Ek0

לאסו (Lasso), לָסוֹ ובעברית פַּלְצוּר, הוא לולאת חבל שזור וחזק, ששימשה בעבר למטרות של ציד וניהול עדרי בקר. בלאסו נהגו להשתמשים בו גם ללכידת סוסים בורחים ולהשבת פרטים מעדרי בקר, שסטו והתרחקו מהעדר.

בימי הבוקרים, באנגלית ה"קאובויז" המוכרים של מערב ארצות הברית, הם השתמשו בלאסו ללכידת בקר. הקאובויז נהגו אז בשעת הצורך להרכיב לולאה בקצה של חבל ארוך.

בשעת הצורך ,כשהבוקר רצה ללכוד פר או פרה, הוא נהג להשליך את החבל לעברו של בעל החיים. ברגע שהלולאה "התלבשה" סביב צווארו של הלכוד, היה הקאובוי מושך את החבל אליו והלולאה הייתה נכרכת ומתהדקת על צווארו של בן הבקר. האחרון נתפס ומעתה ניתן היה להביאו למקום הרצוי.


קאובוי אמיתי חייב לדעת להכין ולהשתמש בפלצור:

https://youtu.be/gAiGsWA4dVs


על הלאסו:

https://youtu.be/8TVvBAUQrBA


לכידה של בקר בלאסו:

https://youtu.be/Sjs5IfSGJgY


לכלבים מסייע לאסו ללמוד ללכת עם רצועה ולא למשוך (עברית):

https://youtu.be/lJKkjWTZMDY


ויצירת קשר לאסו:

https://youtu.be/z3S-H_eajvI

הורינו הכירו אותם בארץ בתור ג'אמוסים, אבל התאו, באנגלית בופלו או באפלו (Buffalo), היא בהמת בקר חזקה וגדולה, שהייתה נפוצה בעבר בצפון ארץ-ישראל ובסוריה. התאו נכחד מזמן בארץ ישראל וכיום הוא הולך ונכחד גם ביבשת אמריקה.

לבופלו קרניים חזקות ופרווה דקה בגווני חום-שחור. עדרי הג'אמוסים, שעד ראשית ימי ההתיישבות הציונית היו חלק בלתי נפרד מנוף הביצות של ארץ-ישראל הלכו ונעלמו בהדרגה. זה קרה במקביל לייבוש הביצות בארץ. בהודו התאו נפוץ מאד והודים רבים שותים את חלב הבופלו במקום חלב פרה.

הג'מוס, שמו הערבי של התאו ההודי, אסייתי, הוא אמנם סוג של בופלו, אך הוא איננו בעל החיים שהוזכר במקרא בתור "תאו". התאו המקראי היה ככל הנראה שור בר. למעשה הג'אמוס של אזורנו היה מין של בקר ששימש את ערביי האזור בעיקר כבהמת עבודה מבוייתת. בדרך כלל השתמשו בג'מוסים כבהמה משא ששימשו לנשיאת משאות ולחרישה בשדות.

מקור השם "תאו" הוא מהתנ"ך בעוד "ג'אמוס" בא מערבית.


הנה עדר קטנטן של בופלו בהודו:

https://youtu.be/AbVbVKA-KXE


שני זכרים של תאו אסייתי נאבקים על ההנהגה:

https://youtu.be/MAjF5FWPidY


בופאלו בוגר בתאילנד:

https://youtu.be/xUpBqK6GYk8


הבופלו וצאצאיהם:

https://youtu.be/i5IyS-MBzpk


גם למלך החיות האריה, לא כדאי לתקוף אותם:

https://youtu.be/LU8DDYz68kM

עיר סרטים (Movie set town) היא מעין עיר מדומה שנבנתה כאתר צילומים לסרטים. לרוב היא נראית כמו עיירה קטנה בסגנון כלשהו, המתאים לרוח ותקופה בה מתרחש הסרט הראשון בה, או מכילה כמה בקתות, מכולת, מלון קטן ואורוות, המדמים כולם עיירה במערב הפרוע של אמריקה.

לקראת צילום סרט ידאגו בעיר הסרטים שכל ציוד ההפקה יותקן בעיר, או שהוא מוכן בה מראש. ממשרד השריף, הגרדום עם חבל התלייה, מגדל השמירה על העיר ועד לסוסים הקשורים עם המושכות בכניסה לבית המרזח (Saloon), הרחוב המאובק ובית המלון שבו ינום גיבור הסרט בלילה.

ערי הסרטים בעולם אינן רבות, אבל שווה לציין את העיר וורזאזאת שבמרוקו, עיר בה צולמו סרטים רבים המתרחשים במזרח התיכון או בעולם העתיק, כולל הסרטים המפורסמים "לורנס איש ערב" ו"גלדיאטור" והסדרה האייקונית "משחקי הכס".

אבל השנים לא תמיד עושות טוב לערי סרטים. עיר הסרטים הנטושה של אילת היא דוגמה מעולה לערי סט לסרטים שכאלה ומה קורה איתן עם השנים. מה שהיום הוא עיר הסרטים הנטושה באחד הוואדיות שבדרום אילת הוקם בשנות ה-80 כתפאורה הוליוודית לסרט.

למעשה, היא הוקמה לצורך צילום של מערבון אמריקאי, הוליוודי. לאחר הסרט היא המשיכה לפעול כאתר תיירות באילת, במשך כמעט שני עשורים. כמעט 20 שנה הייתה "עיר הסרטים" לאחד מאתרי מתיירות והסמלים הידועים של העיר. רבים מהתיירים והמבקרים בעיר נהגו לבקר בה, להצטלם בתור נידונים לתלייה מתחת לגרדום ולהרגיש לרגע כמו קאובויז.

"עיר הסרטים" באילת קיבלה אז את השם "טקסס ראנץ'" והציעה נוסטלגיה סטייל המערב הפרוע. אך עם הזמן, עם ירידת ז'אנר המערבון ולאחר כמה שריפות שפקדו את אתר הסרטים, נזנח המקום ועיר הסרטים נותרה נטושה, מה שמכונה "פיל לבן".


הנה סיפורה של עיר הסרטים וורזאזאת שבמרוקו:

https://youtu.be/KcFss54s5Ws


עיר המערבונים הזנוחה באילת:

https://youtu.be/BkSDXzhKnlk


מבט מהאוויר על עיר הסרטים באילת:

https://youtu.be/sRLNN74niM0


עיר סרטים חד פעמית שננטשה אחרי צילום הסרט:

https://youtu.be/rxj3hp3yi00


ואומן שבונה ערי סרטים מיניאטוריות:

https://youtu.be/upwyB9YegdU?long=yes

סוס (Horse) הוא בעל חיים, ממשפחת היונקים, שחי בממוצע כ-30 שנים.

הסוס משרת את האדם כבר עשרות אלפי שנים. לכן גם נקרא הסוס שאנו מכירים "סוס הבית". הסוסים בויתו לראשונה בסביבות האלף הרביעי לפני הספירה והתפשטו באלפים הבאים לכל אסיה ואירופה.

בתחילה שימש הסוס בעיקר לעבודות משק וחקלאות, כמו גרירה של מחרשות ועגלות וכדומה, אך די מהר הוא הפך לכלי תחבורה מרכזי ושימש ככזה עד המצאת מנוע הקיטור.

סוסים הובילו מרכבות מלחמה חיתיות ומצריות ובהמשך נוצרו חילות הפרשים בצבאות של פעם ואצל האבירים באירופה.

לאחר מכן נוצרו העגלות והכרכרות להסעת האדם, ששימשו עד להמצאת המכונית. לאחר שזוהו תכונותיהם האציליות הפכו הסוסים גם לשחקנים קבועים בטקסים מלכותיים ורשמיים.

במערבונים, הן הספרותיים והן הקולנועיים, זכה סוס הרכיבה להיות השותף לגיבור הבודד, המשוטט לו במדבר של המערב הפרוע באמריקה ולסייע לו בסיפורים הללו.

עם הזמן גם משטרות יתחילו להשתמש בסוסים כדי לטפל בהפרות סדר ולאפשר לשוטרים לנהל מרדפים ולהרתיע פושעים.

בעולם הספורט הפכו מרוצי סוסים לפופולריים מאד, כשלצידם התקיימו שלל תחרויות ראווה, שהתמקדו בהפגנת יכולות רכיבה, רטן בתגית "רודיאו", יכולות אילוף וכמובן תחרויות יופי של הסוס ויכולתו בפעולותיו.

בשנים האחרונות הפכו הסוסים למסייעי ריפוי. משתמשים כיום בסוסים לצורך רכיבה טיפולית, המסייעת לבעלי מוגבלויות, נכים וילדים עם הפרעות קשב וריכוז, לשיפור הביטחון העצמי ועוד.


הנה ההיסטוריה של הסוסים והביות שלהם (מתורגם):

https://youtu.be/_uhIhkuh6zo


סרטון לקטנטנים להיכרות עם הסוסים (עברית):

https://youtu.be/zm359-ss9UI?end=2m33s


סוסים יכולים להיות ממש רגישים:

https://youtu.be/kjKaJOREiBw


וקצת פספוסוסים, או פספוסי סוסים:

https://youtu.be/UUXi26yhUiM

רודיאו (Rodeo) הוא ספורט תחרותי שבו בוקרים ורפתנים מתחרים בהפגנה של כישוריהם בטיפול ושליטה בבעלי חיים, כמו גם בהיאבקות, היגוי ומרוצי חביות.

שליטה בשוק למשל, כרוכה ברכיבה והישארות, זמן רב ככל האפשר, על גבו של השור המתפרץ. חוץ מהחזקת מעמד על שוורים, יש ברודיאו גם תחרויות של חבלים על עגלים, בהן צריך לקשור עגל בחבל במהירות, יש מרוצי חביות בהם רוכבים על סוס סביב שלוש חביות במהירות האפשרית ויש שליטה בסוסים פראיים, כשיד אחת של הרוכב באוויר.

הרודיאו הוא אחד מסוגי הספורט הפופולריים בצפון אמריקה ומנגד מעורר ביקורת מצדם של ארגונים לזכויות בעלי החיים.

זה ספורט תחרותי מסורתי שמקורו בכלל בספרד ובמקסיקו ומהן הוא התפשט והתפתח אל ארצות הברית, קנדה, דרום אמריקה ואוסטרליה. במדינות כמו טקסס בארצות הברית הוא נחשב לאחד מסמליה של המדינה. כך. גם בדרום אמריקה.

אך זהו גם ספורט תובעני ומסוכן, המצריך אתלטיות ומיומנות רבה. וזהו גם ספורט שמושך ביקורת רבה מארגונים שונים לזכויות בעלי החיים.

בדרך כלל המשתתפים הם קאובויים שטיפלו במשך שנים רבות בבעלי חיים ובמשך שנים שכללו את כישוריהם, בתרגול ותחרויות.

אירועי רודיאו מתקיימים ברמות שונות, החל מתחרויות חובבים מקומיות ועד לאירועים מקצועיים גדולים, כמו רודיאו הלאומי של הגמר (NFR), שנערך מדי שנה בלאס וגאס, נבאדה.

וחלק משמעותי במשיכה לאירוע הזה הוא ודאי האווירה ברודיאו, שהיא בדרך כלל חגיגית וכוללת אוכל, מוסיקה חיה ובידור מסוגים שונים.


#אירועי רודיאו
הבולטים באירועי הרודיאו הם אלו שבהם הקאובוי רוכב על גבי שור או סוס פראיים, כשמטרתו הברורה היא הצליח ולהחזיק מעמד כ-8 שניות על גב הבהמה המשתוללת, כשידו האחת אוחזת בחבל הקשור סביב צווארה ויד נוספת באוויר.

אגב, מיד לאחר שהמתחרה נופל מגב השור או הסוס ימהר להכנס לרחבה ברנש לבוש בבגדים צבעוניים, שישנה את נתיב הבהמה המשתוללת, כדי שותאפשר לרוכב לצאת מהרחבה ללא פגע, מה שמחייב גם כן מיומנות.


הנה רגעי רודיאו גדולים:

https://youtu.be/gbF0gfuf8rQ


רודיאו הוא ספורט מסוכן:

https://youtu.be/yILVRmFzYkw


רודיאו על שוורים:

https://youtu.be/8Vp9N8LhMGs


רק להחזיק מעמד - זה האתגר:

https://youtu.be/5UNYXXfuOO8


תולדות הרודיאו האמריקאי:

https://youtu.be/G0_C1gXD_JY


הרודיאו המקסיקני שהוא שונה מעט:

https://youtu.be/tUnbPJrbTDI


וקדימון הסרט "הרוכב" מ-2017 על כוכב רודיאו משותק מתאונת רכיבה שחולם לחזור:

https://youtu.be/AlrWRttLTkg

האוכף (Saddle) הוא מעין מושב שמחברים לגבו של הסוס, או כל בהמה אחרת.

האוכף מיועד בעיקרו לשמירה על יציבות הרוכב על הבהמה. כבר מאות שנים שמייצרים אוכפים עבור סוסים, בעיקר לנוחות הרוכבים עליהם.

בנוסף לחלק עליו יושבים באוכף, יש מספר מתקנים שמהווים חלק מהאוכף עצמו. לארכופים, התלויים משני צידי האוכף, מכניס הרוכב את רגליו.

הקרן, שנמצאת בקדמת האוכף, לפחות באוכפי הרכיבה המערביים, מאפשרת לרוכב לאחוז בה.

המשענת, שבצדו האחורי של האוכף, תומכת בגב הרוכב ומונעת כאבים ברכיבה ארוכה או קשה.


בנוסף. לכך משיג האוכף כמה מטרות נוספות:

נוחות - לאפשר רכיבה נוחה לרוכב ולסוס.

שיווי משקל - לשמירה על שיווי המשקל בעת הרכיבה.

איזון - לאיזן את משקל הרוכב ולהפחית מהסוס מאמץ.


#אילו סוגי אוכפים קיימים בעולם?
קיימים שלל סוגים של אוכפים, כולל סוגים מקומיים, הנהוגים באזורים מסוימים בעולם ולא מוכרים באחרים כלל.

ארבעת הבולטים שבין סוגי האוכפים הם:

#אוכף "ווסטרן"
אוכף בעל קרן, לרוב מסיבי ועשוי עור. אלו האוכפים בסגנון המערב הפרוע, מאלו שרואים במערבונים שבקולנוע. במקור הוא נועד לרעייה של בקר.

#אוכף "טריק ריידינג"
מיועד לרכיבת פעלולים. יש לו קרן מקדימה ורצועות ואלה מאפשרים לרוכב להיאחז בהם בידיו וברגליו היטב, במהלך ביצוע פעלולים או רכיבת רודיאו, בה הסוסים מאתגרים את הרוכב.

#אוכף מרוצים
אוכף קל יחסית, שמטרתו הפחתה מירבית של המשקל על גב הסוס.

#אוכף אנגלי
אוכף שנועד לרכיבה אמנותית, שנקראת "דרסאז'", ולמרוצי מכשולים וקפיצות מעל מכשולים. זהו אוכף קל יחסית ולא מכיל קרן.


הנה בעל מקצוע שמייצר אוכפים לסוסים (עברית):

https://youtu.be/_nGWKY9qJyw


כך מתאימים אוכף לסוס (עברית):

https://youtu.be/DVHE0yfwKWc


אוכפים לגמלים (עברית):

https://youtu.be/GMRw27r07ek


ו"האוכף של נהר הקולורדו", שנקרא כך על שום עיקול הנהר בעל צורת האוכף המרהיבה שלו:

https://youtu.be/AsZdY6Hkc1I

אמנם בהודו, כבר במאה ה-16, יצרו בדים מבד דומה לג'ינס שנקרא "דונגארי", אבל את הג'ינס המודרני יצרו בג'נובה שבאיטליה, בשביל מכנסי מלחים. שיבוש השם האיטלקי שלו "כחול מג'נובה" blu di genova, כשג'נובה הפך למילה ג'ינס.

את בד הדנים שיהפוך לבד שממנו עושים מכנסי ג'ינס כיום, יצרו בעיר נים שבצרפת. לכן הוא נקרא de Nimes (בצרפתית, מהעיר נים).

אבל את פריצתו האמיתית לעולם האופנה חייב הג'ינס לסוחר יהודי ממוצא גרמני בשם לוי שטראוס, שבאמצע המאה ה-19 התחיל למכור מכנסיים חזקות לכורי הזהב בקליפורניה.

לוי שטראוס שמע על מסמרי מתכת (Copper Corner) שבהם חיזק חייט בשם ג'ייקוב דיוויס את המכנסיים שתפר. הרעיון שהבזיק בראשו של לוי עמד להפוך אותו לאיש עשיר מאוד. כי הוא ידע שהכורים יעוטו על המכנסיים החזקים שהם יאפשרו. אותם כורים, הוא ידע, סבלו אז מבגדים שנקרעו במהירות, בזמן העבודה הקשה.

מסמרי המתכת של החייט המבריק, העריך לוי שטראוס, יפתרו את הבעיה ויהפכו את הבגדים שלו ללהיט.

וכך התחבר שטראוס לחייט ג'ייקוב דיוויס. הם חיברו את הג'ינס של לוי למסמרי הנחושת של דיוויס, חיזקו באמצעות המסמרים את הנקודות החלשות של התפרים במכנסיים, באותם מקומות שבהם המכנסיים נוטות להיקרע ויצרו את ה-Copper Corner, הפינות המחוזקות שאנו מכירים מהג'ינס שלנו.

השניים הקימו שותפות שנקראה "לוי שטראוס ושותפו" או בקיצור לוי'ס (Levi's). הם רשמו פטנט על ההמצאה החדשה של המסמרות (מסמרים) שעל המכנסיים והמוני הבוקרים במערב הפרוע החלו ללבוש ג'ינס.

השאר הפך להיסטוריה. הג'ינס נמכר כמו לחם אחיד והפך מאז לבד האופנתי והנמכר ביותר בהיסטוריה, זה שאין מי שלא מכירים, ששומר בכל התקופות על פופולריות ושכולם אוהבים - מצעירים ועד קשישים.


כך הומצא הג'ינס (מתורגם):

https://youtu.be/SCRYuUlU_Gs


על המצאת הג'ינס החזק עם המסמרים:

http://youtu.be/7pPbwNmo2pU


ופרסומת לג'ינס אופנתי של היום:

http://youtu.be/vJv0HzmvcV8

עמק המונומנטים (Monument Valley), או "מוניומנט ואלי", הוא אזור ברמת קולורדו, בגבול של מדינות יוטה ואריזונה שבארצות הברית. "עמק המונומנטים" מתאפיין באוסף גבעות בודדות ועליהן צוקים זקופים ומרהיבים, עשויים אבן חול, שמעליהם פסגות שטוחה וקטנות, שאינן הר שולחן, אך הן מזכירות הרי שולחן.

יש לצוקים המזדקרים בעמק שמות שמזכירים את המראה שלהם: "כפפת אגרוף", או סלע שנראה כמו פיל בעל חדק מצידו האחד ומכונה "הפיל" ובמיוחד מוכרות "שלוש האחיות" - שלושה עמודים גבוהים ובולטים מעל פני השטח.

שבט הנאוואחו, שהמוניומנט ואלי נמצא בשטחו, קידש את אחד הצוקים, עמוד בגובה של 120 מטרים, צר וארוך מאד - שכונה "הטוטם". כיום השבט הזה הוא שמנהל את העמק

בלא מעט מסרטי המערב הפרוע השתמשו בעמק היפה הזה כתפאורה לסצנות חוץ מרהיבות. רבים מאוהבי המערבונים רואים ב"מוניומנט ואלי" את נופי המערב הפרוע.

בעמק המונומנטים צולמו גם סרטים רבים אחרים, חלקם מפורסמים מאוד, כמו "תלמה ולואיז", "מרכבת הדואר" או "פורסט גאמפ".


הנה סרטון על מוניומנט ואלי באמריקה והקשר לשבט האינדיאנים הנאוואחו:

http://youtu.be/yg0As_HOvJk


הנוף של עמק המוניומנטים:

http://youtu.be/ryqdoe6xLs4


ותמונות מהעמק המיוחד כל כך:

https://youtu.be/hcGYAq92uAk