שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו האלבום המהפכני "ראבר סול" של הביטלס?
האלבום "ראבר סול" (Rubber Soul) הוא האלבום המהפכני הראשון של הביטלס. "ראבר סול", בעברית "נשמה מגומי" וקצת משחק מילים על "סוליית גומי" באנגלית, היה הפעם הראשונה שבו נוצר אלבום פופ מהודק, מעין יצירה של ממש, עם אופי חזק וברור. כנראה שזה היה הרגע שבו מוסיקת הפופ הפכה לאמנות פופ. זה לא היה עוד אוסף שירים קלילים, כמו שעשו כולם עד אז, ובטח שלא שירי אהבה פחות-או-יותר, שהביטלס כל כך הצטיינו בהם עד אז. בריאן ווילסון, מנהיג להקת הביץ' בויז אמר עליו אז "כשיצא ראבר סול ידעתי עד כמה טוב יכול להיות תקליט פופ". ואת זה אמר מי שייצור שנים ספורות אחר כך את האלבום הטוב בהיסטוריה...
כי לפני הכל היו אלה הטקסטים בראבר סול שהיו נוגים, אירוניים ואפילו קצת אפלים. הביטלס מנהלים בו חשבון עם "הנשים שלהם" (בשיר Girl), כותבים על יחסים של שליטה (Norwegian Wood), השפלה (You Won't See Me), איומים (Run for your life), מבוכה (What goes on ו-I'm looking through you) ואפילו קצת ייאוש (Nowhere Man). לא קשה להתרשם שהבחורים מליברפול החלו לנהל בו חשבון עם הלחצים שאליהם נחשפו בשנים האחרונות, של פרסום עצום והצלחה בלתי נתפסת וחסרת תקדים.
מצד שני, המוסיקה לא נכנעת באלבום הזה לאפלולית הקשיים והחשבונות. המוסיקה בראבר-סול היא יפה להפליא (Norwegian Wood), מלאת חיים (Drive My Car) ורוויית קסם, חיוניות והשפעות מגוונות. דווקא הניגוד הזה בין המילים ללחנים הוא עוד ממד שהופך את ראבר סול ליצירה עמוקה ורבת פנים.
אגב, "ראבר סול" לא תרם לעולם הפופ רק את איכויותיו שלו. האלבום הזה הוליד עוד יצירת מופת חשובה ושמה Pet Sounds. מדובר באלבום המופת של להקת הביץ' בויז האמריקאית, להקה שהגיעה לשיאים של יצירה הרמונית וחדשנות.
אבל מה בין שמיטה לראבר סול, אתם שואלים?
ובכן, המלחין והמנהיג הגאוני של הביץ' בויז, בריאן ווילסון, שמע את "ראבר סול" והתפעל. הוא מאד התלהב מהרעיון של האלבום המהודק והמחודד, עם המוסיקה המצוינת והטקסטים שזנחו את ה"יה יה יה" המקובל אצל הביטלס. מנגד חש המגלומן המוכשר הזה, שהוא יכול לעשות מוסיקה יותר מדהימה מהביטלס - מי שנחשבו אז הלהקה המרתקת והטובה בעולם. לפיכך הוא לחץ את חברי להקתו עד הקצה, הזמין נגני אולפן מעולים, הביא צלילים וסאונדים מקוריים, המציא צורות הפקת צליל חדשות ויצירתיות והגה רעיונות שלא היו מוכרים אז באולפנים והשיג את ההישג הכביר והלא יאומן - אלבום הפופ הטוב בכל הזמנים, כפי שלנון עצמו העיד - האלבום Pet Sounds. כמובן שהביטלס לא נשארו חייבים, אבל זה כבר סיפור אחר...
כך נעשה האלבום Rubber Soul:
https://youtu.be/pll3GkR-OHY
סיפורו של האלבום:
https://youtu.be/jAOo0NPtCaQ
אחד ממיליון דירוגי שירים שנעשו לשירי האלבום החשוב הזה:
https://youtu.be/QioC0ErKqaw
וביקורת מלאה על האלבום ראבר סול:
https://youtu.be/jAOo0NPtCaQ?long=yes
מהו אלבום המוסיקה הנמכר ביותר בכל הזמנים?
האלבום "מותחן" (Thriller) של הזמר המנוח מייקל ג'קסון הוא הנמכר ביותר בכל הזמנים. הוא נמכר עד היום ב-65 מיליון עותקים, בכל רחבי העולם!
האלבום המשובח היה עירוב מעולה של פופ, רוק ורית'ם אנד, דיסקו, ג'אז ובלוז, ביחד עם מוסיקה אלקטרונית, חדשנית ועדכנית. ג'קסון הראה בו עד כמה הוא מבין מוסיקה פופולארית והוכיח לכל מי שפקפק בו שהוא הוא מלך הפופ האמיתי של העידן החדש. מצד אחד הוא שילב בו אגדות רוק כמו פול מקרטני, בדואט מלוקק ורומנטי להפליא ומצד שני ביקש מאדי ואן-הלן לנגן שם סולו גיטרה. הסולו האגדי הוקלט ללא הפסקה באורך שלא נגמר. ואן-הלן סיפר שלא האמין שמייקל ג'קסון ירצה בו לגרסה הסופית, אבל מייקל התאהב מיד בסולו הארוך והכניס אותו לשיר, ללא טייק נוסף.
לא פלא שהאלבום הזה היה הראשון שהצליח להכניס אמן שחור לשורה הראשונה של אמני רשת ה-MTV. "מותחן" העמיד בפניהם בעיה לא פשוטה. הקליפ של שיר הנושא היה ארוך מאד וגם בעייתי מבחינת ילדים צעירים, בהיותו מפחיד מאד. אבל הרשת נכנעה ללחץ של חברת התקליטים והתוצאה הייתה להיט ענקי גם ב-MTV.
הנה סיפורו של האלבום "מותחן":
https://youtu.be/4AyiPTLSH-4
ניתוח מעמיק (עם כמה מילים גסות...) של גדולתו של האלבום המצליח בתולדות הפופ:
https://youtu.be/MSzrmKdTvDI
וסרטון על 10 האלבומים הנמכרים בהיסטוריה:
http://youtu.be/vSV13bwHBMQ
מהו הצד האפל של הירח?
בשנת 1973 יצא לאור האלבום המצוין "הצד האפל של הירח" (The Dark Side of the Moon) של להקת הרוק "פינק פלויד". האלבום, אבן דרך בתולדות הרוק, הוקלט באולפני אבי רוד בלונדון, בית המקדש הלא-רשמי של עולם הרוק. עם טקסטים מבריקים ופילוסופיים של רוג'ר ווטרס ומוסיקת רוק אלקטרונית המשלבת דגימות צליל וקולות מהמציאות, הוא היה מיד לאחד האלבומים המצליחים בתולדות הרוק בכלל והרוק המתקדם בפרט.
"הצד האפל של הירח" הציע איכות של יצירה מתקדמת לצד מכירות חורכות-מצעדים של תקליט רוק מהזרם המרכזי. הוא שלט במצעדי המכירות במשך 15 שנה והציג התבגרות של ממש ומעבר מהרוק כמוסיקה ריקודית לחושים אל רוק תרבותי ואינטלקטואלי, המעלה שאלות ורעיונות קיומיים. ב-10 רצועות המתחברות לאחת שלא נגמרת, עם סאונד סטריאו מדהים וכמעט חסר-תקדים, הלהקה הגיעה באלבום המופת הזה לשילוב פורץ דרך בין פסיכדליה שמקורותיה עוד בשורשיה מהסיקסטיז והתנסות ברעיונות מוסיקליים חדשניים, לבין מסחריות וצליל קליט שנחוץ להצלחה מסחרית כזו.
הלהקה שילבה בו בין הרוק הקלאסי על צלילי הגיטרה והקולות הצרודים, למוסיקה אלקטרונית המייצרת צליל גדול מהחיים. הגיטרה החשמלית של דייב גילמור תרמה בו סולואים בלתי נשכחים, לצד משטחי קלידים מרתקים שניגן ריצ'רד רייט, בהשפעת הג'אז האוונגרדי של ג'ון קולטריין והזמרת קלייר טורי תרמה את שירת הנשמה שמילאה אותו ברגש.
כאלבום קונספט בסגנון הרוק המתקדם, יש ב"צד האפל" התבססות על רעיון מאחד, הקושר את כל האלבום לכדי יצירה שלימה. "הצד האפל" עסק בייאוש החיים והבריחה ממנו, דרך הטירוף, הלחץ והשיגעון. הייאוש הזה עובר כחוט-השני במהלך חייו של אדם, על הזמן העובר בהם מהלידה, דרך הלחצים, הרדיפה אחר הכסף, השעבוד והדת.
הנה המחשה ויזואלית של פתיחת האלבום:
https://youtu.be/DLOth-BuCNY
דיון על האלבום המסעיר והחדשני הזה:
https://youtu.be/Fp4ttQ8WB7A&long=yes
וסרט תיעודי על יצירת האלבום:
https://youtu.be/BVgJMZSpFqc&long=yes
מה מיוחד באלבום סרג'נט פפר?
מספרים שכשהאלבום הזה יצא, היו תחנות רדיו שהשמיעו במשך כמה ימים רק שירים מתוכו... הוא היה האלבום הראשון שלא היה אוסף של שירים, אלא יצירה שלמה, שיש בה רעיון, משמעות, מסתורין ואינספור הברקות אמנותיות. הוא מעין קונצרט מוקלט שאפילו מרווחי הזמן שבין השירים בו היו זעירים ולעיתים כמעט ולא היו. רבים טוענים שהוא האלבום הטוב ביותר של הביטלס. אחרים אומרים שהוא סתם יצירת פאר, שפתחה עידן חדש במוסיקת הפופ. מנהלי החשבונות מציינים שהוא האלבום הראשון אי-פעם, שנמכר כמו תקליטונים - במיליונים.
אבל בין אם הוא האלבום הטוב של הביטלס ובין אם לא, האלבום השמיני שלהם, "תזמורת מועדון הלבבות הבודדים של סרג'נט פפר" (Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band), הוא אלבום שהשפיע על זמנו ועל התרבות הפופולארית של התקופה יותר מכל יצירה אחרת של הלהקה וכנראה גם של אחרים.
"סרג'נט פפר" היה לאות הפתיחה של מה שזכה לכינוי "קיץ של האהבה", כפי שכונה הקיץ של 1967 ומאוחר יותר כונתה כל אותה שנה. האלבום היה לדגל מהפכת "ילדי הפרחים" שהגיעה אז לשיא. מעט יצירות מלאו תפקיד חשוב כמוהו בסצנה המשמעותית שהתרחשה אז באמריקה והקרינה לעולם כולו והוא הפך את הביטלס לדוברים נאמנים של רוח תנועת ילדי הפרחים. טימוטי לירי כינה אותם "חייזרים שהם גלגולים של נביאים"...
הוא אולי לא התקליט הטוב ביותר של הלהקה, אבל "סרג'נט פפר" ייזכר קודם כל בזכות העובדה שזה היה תקליט הרוק הראשון שנוצר ונבנה כיצירת אמנות שלמה וסובבת נושא. אמנם השירים בו לא התחברו לנושא אחד, כמו שיקרה כמה שנים לאחר מכן באלבומי להקות הרוק המתקדם, הפרוגרסיב, אבל הוא סימן את הדרך לשם. הוא לימד את עולם הרוק לחפש נושאים חדשים לשירים ושכל נושא ראוי ויכול להיות הבסיס לשיר טוב. הוא הפך את הביטלס מאייקוני פופ לאמנים עמוקים ומשמעותיים. המילים הופכות בו לחשובות לא פחות מאשר המוסיקה של הביטלס, שהייתה מאז ומתמיד נפלאה, אבל לרוב כיסתה על המסרים המילוליים שכתבו ארבעת המופלאים. כאן יש שינוי ביחס, שנמשך לאורך כל האלבום, בין השניים ולראשונה אף מופיעות כאן גם מילות כל השירים, המזמינות את המאזינים להתעמק גם בתוכן ולא רק במוסיקה. חדשנות!
האלבום נולד לאחר שהביטלס חדלו להופיע לחלוטין, מאימת הצרחות של הביטלמניה. הם הסתגרו באולפן ויצרו שירים שהראו כמה פינתה להקת הרוקנרול שהם היו את מקומה, למוסיקאים מפותחים ובוגרים. בעזרתו המיומנת כתמיד של ג'ורג' מרטין, המפיק המוסיקלי האגדי שעבד איתם על האלבומים הקודמים, הם שילבו את המוסיקה הקלאסית בשירים כמו שיר הנושא והשיר "פני ליין". לרוק הפסיכדלי הם מסרו מנחת עולם בדמות "שדות תות לנצח" (Strawberry Fields Forever). רינגו שר את "עם מעט עזרה לידידי" שג'ו קוקר יעשה לו קאבר אגדי בפסטיבל וודסטוק באותה שנה.
בהשראת האלבום המהפכני של הביץ' בויז Pet sounds, שממנו לקחו את הרעיון לייצר אלבום נושא, הביטלס גם עשו באלבום הזה ניסויים רבים בטכניקות הקלטה חדשות, בסגנונות שהיו חדשים להם ובשילוב של כלי נגינה שלא הופיעו עד אז במוסיקת הרוק. הם יצרו יצירה פסיכדלית, מלאה בסאונדים חדשים ובצליל שלא היה דומה לשום דבר שהביטלס עשו עד אז. יש שיאמרו שהסמים השפיעו על האלבום הזה לא פחות מהכישרון המתפרץ של גאוני הרוק.
ואסור לשכוח את היופי של הקולאז' הצבעוני והראוותני, שעיצב לעטיפה של האלבום מי שנחשב לאבי הפופ ארט הבריטי, פיטר בלייק. זה היה קולאז' מהמם של דמויות מפורסמות והיסטוריות. בנוסף לביטלס הצבעוניים, בתלבושות של נגני תזמורת צבאית בסגנון הוויקטוריאני של סוף המאה ה-19, היו שם גם בובות שעווה ממוזיאון מאדאם טוסו של חברי הביטלס בתקופה הראשונה.
עטיפת "סרג'נט פפר" איכלסה דמויות של גיבורי תרבות רבים שהביטלס העריצו. לנון הפגין את חברותו הנצחית בהכניסו לגלריה המפוארת של האישים את חבר הנפש המת שלו, נגן הבאס של הלהקה בימיה הראשונים, סטיוארט סאטקליף. העטיפה נחשבת לפורצת דרך והיא אחת המצוטטות ביותר, מבין עטיפות התקליטים אי-פעם.
כך הוקלט "סרג'נט פפר", האלבום ששינה את מוסיקת הפופ:
https://youtu.be/DcuweZAWS_g
הקשר של האלבום להיפים ול"קיץ האהבה":
https://youtu.be/Iqkth_fqN1Y
פול מקרטני ורינגו סטאר שנים רבות אחר-כך "עושים מחווה לעצמם" כדברי מקרטני:
http://youtu.be/Kc57Rz1IgH8
השיר "יום בחיים" שהוא יצירת מופת, הוא הלחמה של שני שירים, אחד לנון ואחד מקרטני:
http://youtu.be/usNsCeOV4GM
שמיניית ווקאל הישראלית במחרוזת א-קפלה משירי האלבום:
http://youtu.be/m2EIemeDyBM
להקת הקאברים "דה פאב פור" שמתמחה בשירי הביטלס:
http://youtu.be/j7JyZmcl8Gw
עיבוד של צעירים לשיר הסימפוני מהאלבום:
https://youtu.be/0edji28K8mk
וסרט תיעודי על האלבום החשוב הזה:
https://youtu.be/hhCUdSzx1Fc&long=yes
מהי תחנת הכוח של הפינק פלויד?
היא מרשימה, מתנשאת מעל סביבתה ומופיעה על כריכת אחד מאלבומי הרוק המפורסמים בעולם - האלבום "חיות" (Animals) של הפינק פלויד מ-1977.
בעבר תחנה נטושה, זוהי תחנת הכוח האנגלית באטרסי (Battersea Power Station), שבחצי המאה האחרונה הפכה להיות אחד האייקונים מאבני הדרך המזוהות ביותר של בירת אנגליה.
תחנת הכוח באטרסי ממוקמת על הגדה הדרומית של נהר התמזה, בבאטרסי שבדרום מערב העיר. היא מזוהה במראה 4 הארובות המרשים שלה.
מורכבת משתי תחנות כוח נפרדות, שעיצובן זהה. הראשון מביניהם נבנה בשנות ה-30 של המאה העשרים והשני בשנות ה-50.
ב-1965, חוץ מהופעתה על כריכת האלבום אנימלס של פינק פלויד, התחנה גם הופיעה בסרט Help של הביטלס.
ב-1983 היא הפסיקה לייצר חשמל והוצאה משימוש. מאז סגירת התחנה היא נותרה ללא שימוש, ננטשה אך נחשבה מבנה לשימור.
כיום הפך אזור תחנת הכוח באטרסי ומסביבה לשכונה יוקרתית חדשה שהפכה אותה למוקד טרנדי ומלא חיים ובילויים בבירה האנגלית.
הנה התחנה והלהקה המפורסמת:
https://youtu.be/IdUFlZonaaE
תחנת הכוח של באטרסי מבפנים:
https://youtu.be/sGfkqD5QGNo
מבט מהאוויר על תחנת הכוח ותכניות לשכונה הלונדונית החדשה:
https://youtu.be/8L77mOMqiYM
אדריכל רפאל בנולי מספר על החזון שלו לקומפלקס שיקיף את תחנת הכוח הנטושה:
https://youtu.be/nI7sZ98dGbI
ותולדות התחנה בסרטון תיעודי קצר:
https://youtu.be/GOYoD692faY?long=yes
איזה אלבום הפך את נירוונה לאגדה?
"Nevermind", אלבום האולפן השני של נירוונה, מסמן את הרגע שבו הלהקה הצעירה מתפוצצת והופכת אטרקציית רוק שעשור שלם המתין לה.
לצעירים רבים האלבום הזה יפתח פתח לסצנת הגראנג', מעין תוצר של פאנק רוק ורוק אלטרנטיבי.
נירוונה, שהוקמה 4 שנים לפני כן, על ידי הזמר והגיטריסט קורט קוביין, המתופף דייב גרוהל וקריסט נובוסליק נגן הבאס, תהפוך את הרוק האלטרנטיבי לפופולרי במדיה ובמיינסטרים.
האלבום הראשון שלהם לא זכה להצלחה. אבל האלבום השני הוא כבר סיפור אחר.
כשיצא "מריח כמו רוח נעורים" ("Smells Like Teen Spirit"), הסינגל הראשון ממנו, תוך ימים ספורים הוא יהפוך ללהיט ענק ודי מהר להימנון של הדור הצעיר ולסמל המובהק של סגנון חדש, עם שורשים ישנים, שייקרא גראנג'.
השיר הזה, שהתאפיין בשירה מנסרת, מילים בטעם של מרד וסאונד נפיץ אך זורם, היה בול מה שהנוער של תחילת הניינטיז היה צריך. הם עפו על נירוונה והיא בתמורה הביאה להם למיינסטרים את הרוק האלטרנטיבי, או כמו שאומרים באמריקאית - את ה"אלטרנטיב".
האלבום הזה זכה לביקורות מעולות ובמקביל להצלחה מסחרית חסרת תקדים. תוך שבועות ספורים הוא הפך את נירוונה לחלוצת להקות הגארנג' וקורט קוביין יהפוך, שלא ברצונו, ל"קולו של הדור", ממש כמו בוב דילן שמצא את עצמו מוכתר כך 3 עשורים לפניו.
אבל אם דילן ייצג דור של תקווה, קורט יביא את קולו של דור מאכזב משהו.
מכל מקום, דברים כמו האלבום הזה לא נשארים רק באמריקה. תוך זמן קצר Nevermind התמקם בראש מצעדי המכירות ברחבי העולם, לא מעט בזכות "Smells Like Teen Spirit", הסינגל שפרסם את הלהקה בכל העולם.
להצלחה תרמה ללא ספק עטיפת האלבום האייקונית, שעליה הופיע תינוק השוחה עירום מתחת למים והוא מושיט יד לשטר דולר על קרס של חכה. תמונת האלבום הפכה מאז לאחת העטיפות המפורסמות בכל הזמנים. שנים אחר כך יתבע התינוק שגדל את הלהקה על הפיכתו לאובייקט פורנוגרפי, לא לפני שיקעקע על גופו את שם האלבום ויפיק כל דולר אפשרי מהקישור עם האלבום האייקונים הזה...
שבועות ספורים אחר כך הופך קורט קוביין לזמר נערץ בעולם כולו ונירוונה מוכתרת ללהקה הפופולרית בתבל.
למרות שקוביין יעזוב את העולם מוקדם מדי, רק בן 27 במותו, "Nevermind" על עשרות מיליוני העותקים שמכר, יישאר המצבה המפוארת של כישרון כתיבת השירים שלו ועדות להשפעה המתמשכת של נירוונה והמוסיקה שלה על תרבות הצעירים והרוק.
הנה סיפורו של האלבום "Nevermind", שהזניק את הלהקה הכמעט אלמונית מיידית לפסגה:
https://youtu.be/-4OYr3LqXCQ
"מריח כמו רוח נעורים" - "Smells Like Teen Spirit" ממנו:
https://youtu.be/hTWKbfoikeg
"פולי" של נירוונה:
https://youtu.be/IPSYplu_3fA
"בואי כמו שאת":
https://www.youtube.com/watch?v=vabnZ9-ex7o
על תביעה שהגיש האיש שכתינוק הופיע על עטיפת האלבום:
https://youtu.be/HMt2O54BaEo
וסרט תיעודי על יצירת האלבום "Nevermind" והשפעתו:
https://youtu.be/9wYid8bP4uE?long=yes
למי שרו "הלוואי והיית כאן"?
אחרי האלבום המצליח שלהם "הצד האפל של הירח" הוציאה להקת ה"פינק פלויד" עוד אלבום מצליח שלהם שיהפוך לאגדה: "הלוואי והיית כאן".
מעטים האלבומים בתולדות הרוק שהוקדשו לחברים. האלבום הזה הוקדש לחבר הלהקה ומנהיגה הבלתי מעורער בשנותיה הראשונות סיד בארט. מי שכבר כתבו לו בעבר את השיר Brain Damage ("נזק מוחי") החליטו להקדיש לו תקליט.
לאחר שנים של צריכת סמי הזייה, שהפכו את המוסיקה הפסיכדלית שלו לסמלה המסחרי של הפינק פלויד, בארט הלך והשתגע. הוא הסתגר לאיטו בתוך עולמו המטורף וכשלא יכול היה יותר לתרום ללהקה שהנהיג - הוא נטש.
בתקופה הקשה הזו לקח הבאסיסט רוג'ר ווטרס את המושכות והפך את עצמו לכותב העיקרי של הלהקה ולמנהיגה החדש. האלבום הקודם שנכתב כולו על ידו והולחן בעיקר על ידי ווטרס והגיטריסט דייב גילמור, כבר הפך אותם לחביבי התקשורת והקהל הרחב. הם הפכו ללהקת רוק מתקדם מובילה ואת חבריה למצליחים ועשירים של ממש. פינק פלויד הפכה משוליים למיינסטרים מטורף.
עכשיו החל ווטרס להתכתב עם סיד בארט, המשוטט בעולמות של פסיכדליה וניתוק. מי שהיה הגיטריסט והסולן המקורי של הלהקה, כבר היה מזמן אבוד, אבל הלהקה רחשה לו, לפחות פומבית, כבוד וגעגועים.
עשור לפני כן, איבד מי שהיה בשנות השישים אחד מסמלי הפסיכדליה הבריטית, ב-1967 את מוחו. כתוצאה משימוש בסם אל-אס-די (LSD), הוא איבד את יכולתו לכתוב ולנגן, הפסיק לנהל קשרים חברתיים והתנתק. שנה לאחר מכן הוא פוטר מהלהקה והוחלף בדיוויד גילמור.
כשכתבו חבריו את האלבום הזה לסיד בארט, מי שהקים את הלהקה והלחים את שמותיהם של שני מוסיקאי בלוז, פינק אנדרסון ופלויד קאונסל, לשמה, זה לא היה סתם. מאז עזיבתו את הלהקה, סבל בארט מדיכאון, לאחר כל מפגש עימם. לכן הוא הפסיק בלית ברירה את הפגישות הללו ולא התראה עימם יותר.
חברי הלהקה ניסו לשמור על קשר עם מנהיגם הראשון. אבל מי שכתב את מרבית הלחנים והטקסטים של פינק פלויד, בשנותיה הראשונות, איבד את היכולת לתקשר עם חבריו וסרב לפגישות נוספות.
באלבום הזה הם סיפרו על כך בגעגוע שובר לב. אפילו גילמור, שהגיע לפינק פלויד לאחר הרחקתו של בארט, השתתף באלגיה, אלבום העצב שהוקדש למי שאותו החליף.
אגב, נוכחותו של בארט ביצירה של פינק פלויד לא הסתיימה כאן. ווטרס ביסס עליו גם את גיבור "החומה" (The Wall), אלבומם הגדול הבא של פינק פלויד. כוכב הרוק המסומם שבמרכזו ובמרכז הסרט שיתבסס על האלבום, התבסס על דמותו ההולכת ונמוגה של סיד בארט. בשנת 2006 הוא מת.
הנה סיפורו של השיר "הלוואי והיית כאן":
https://youtu.be/mPFXYbvj7Nk
חברי הלהקה מספרים על סיד:
https://youtu.be/uKCMSWbC9VY
גילמור ב"המשך לזרוח, יהלום משוגע" עם הלהקה ב-1990:
https://youtu.be/Fk0V_GGa2XM
וניתוח והרקע של האלבום המופלא:
https://youtu.be/kJC-cFKP770?long=yes
מהו התקליט הגדול בכל הזמנים?
האלבום המוסיקלי (היום קוראים לזה דיסק ופעם גם תקליט) Pet Sounds של הביץ’ בויז (באנגלית " נערי החוף"), הוא אחד האלבומים הגדולים בכל הזמנים. רבים רואים בו את אלבום השירים הגדול מכולם - יצירת הרוק הגדולה אי-פעם. באלבום 13 שירים. הוא הוקלט במונו ורק שנים לאחר מכן הוא עובד לסטריאו.
לא לכולם ברור מה מיוחד באלבום הזה ורבים ראו בו פשוט תקליט עם שירים יפים. אז ראשית, הוא היה מאלבומי הקונספט הראשונים, דבר חדשני באותם ימים - אלבום שמבוסס על רעיון וחוט מקשר. פט סאונדס הוא אלבום על התבגרות ויציאה מגיל הנעורים התמים, אל העולם המפוכח ומלא השאלות הלא-פשוטות, על אובדן התמימות והמךגש עם המציאות. כל שיר בו מתחבר לאחרים וביחד הם בונים סיפור או רעיון.
אבל היה בו צירוף מרהיב של קולות והרמוניות נפלאות, שירים רכים ומלטפים, עם שירים שחקרו את הרעש שמסביב והלבישו אותו בעטיפה מוסיקלית מעניינת. האלבום הזה סימן מהפיכה בעולם הרוק, שבה הטכנאים שתמיד שלטו באולפן החלו לפנות את מקומם לגאוני הרוק, שמצידם "השתוללו" עם רעיונות יצירתיים, מורכבים ושאפתניים להפליא.
השילוב ב"פט סאונדס" של תופים עם קולות מלאכיים, סולו חלילית והקלטות של חיות, קולות רכבות, נביחות כלבים ושלל סאונדים שמגיעים מהעולם שמחוץ למוסיקה - כל אלה היו שילוב מרתק וחדשני של אוזן רגישה ושל שאפתנות של מנהיג הלהקה, שהלך והשתגע מהרצון להיות מושלם ולנצח את.. הביטלס.
ואיך האלבום קשור ל"חיפושיות"? - ווילסון, המנהיג של הביץ' בויז, שמע את האלבום Rubber Soul שלהם וקינא. האלבום המהפכני הזה היה הפעם הראשונה שבו נעשתה יצירה הדוקה בצורת אלבום. הוא לא היה עוד אוסף שירים, כמו שעשו כולם עד אז. ווילסון התלהב מהרעיון וחש שהוא יכול לעשות מוסיקה יותר מדהימה משל מי שנחשבו הלהקה המרתקת והטובה בעולם באותה עת. הוא לחץ את כולם עד הקצה. מספרים שיש תפקידים שהוקלטו מעל 100 פעמים כי ווילסון לא היה מרוצה… הוא כתב טקסטים משכנעים ומוסיקה קסומה והקליט והפיק ללהקה את האלבום המושלם עם עריכת הצליל המשובחת ביותר שנשמעה עד אז.
אפילו האלבום Revolver הגאוני של הביטלס, שייצא כמעט במקביל אליו, לא הצליח לעמעם את זוהרו. האלבום Pet Sounds היה התגובה המרהיבה של אמריקה לרביעייה הנערצת ולכל "הפלישה הבריטית" של נחשול להקות מצויינות וחדשניות מבריטניה. ואכן, העולם מחא כפיים ומוסיקאי-ענק סיפרו אז על גדולתו של "פט סאונדס", מהביטלס עצמם, דרך אלטון ג'ון, אריק קלפטון ומי לא.
האלבום, שמספרים שהטכנאי שהקליט אותו הפטיר "מי יאזין לזבל הזה?", נמכר במיליונים וזכה גם להערצת המאזינים וגם לזו של המבקרים והמוסיקאים. מספרים שג'ון לנון הכתיר אותו כטוב בעולם ושפול מקרטני ישב ולמד אותו, בטרם הוביל את הביטלס ליצירת האלבום "מועדון הלבבות השבורים של סרג'נט פפר" (Sgt. Peppers Lonley Hearts Club Band), שיהפוך מאז לזה שמתחרה ולעיתים זה שמנצח את Pet Sounds על התואר "האלבום הטוב אי-פעם".
הנה סיפורו של האלבום המטורף הזה:
https://youtu.be/1MZdf9wr7aU
מצגת שמספרת על הפקת האלבום וחשיבותו:
http://youtu.be/ofByti7A4uM
על גדולתו של האלבום:
https://youtu.be/Fid5aGqDRTk
השיר "God Only Knows" - השיר הפותח מהאלבום וזה שפול מקרטני אמר שהוא השיר הכי אהוב עליו בעולם:
https://youtu.be/nc9kMktodNs
האיש שהביא את האלבום מאמריקה ללונדון והשמיע אותו ללנון ומקרטני:
https://youtu.be/1B18FBcqsZ4
ביקורת מעמיקה על האלבום:
https://youtu.be/SlMQDsb0_oY?long=yes
וסרט תיעודי על יצירת האלבום "Pet Sounds" וההשפעה שלו:
https://youtu.be/Q0vAL8dHBxA?long=yes
מה הקשר בין פינק פלויד לקוסם מארץ עוץ?
האם ידעתם שרבים מאמינים שהאלבום המיתולוגי של הפינק פלויד "Dark Side of the Moon" מסונכרן באופן מדויק עם הסרט "הקוסם מארץ עוץ"?
אתם ודאי שואלים מה הקשר אבל מה שמרתק הוא שאכן יש סינכרון מרשים בין השניים. אם מנגנים את האלבום "Dark Side of the Moon" במקביל לסרט "הקוסם מארץ עוץ", השניים מתואמים בצורה מדהימה, יש שיאמרו אפילו מושלמת. היות והאורך שלהם אינו זהה, על האלבום להתנגן כפעמיים וחצי (2 וחצי פעמים) לכל אורך הסרט.
ההיסטוריה של הרוק מספרת שבשנת 1995, באוגוסט של אותה שנה, התפרסמה לראשונה הטענה על הסינכרוניזציה המושלמת שבין האלבום והסרט. המעריצים שבדקו את התופעה נוכחו שאכן דבר מופלא מתרחש בחיבור הזה והחלו להקים אתרי אינטרנט שהוקדשו לתופעה.
כך הפך הסרט, המבוסס על הספר "הקוסם מארץ עוץ" של פרנק באום, לתואם מעורר תמיהה עם המוסיקה של האלבום "Dark Side of the Moon" של להקת הפינק פלויד.
ב-1997 חשף את העניין להמונים שדרן רדיו אמריקאי ובהמשך מיהרו חדשות הפופ של רשת MTV לדווח על כך.
בשנת 2000 הגדילה רשת TCM ושידרה את הסרט, עם האלבום המתנגן ברקע. תיאוריית הקונספירציה הלכה וצברה תאוצה.
ברם, חברי להקת הפינק פלויד הזימו את כל השמועות והתיאוריות. הם טוענים שאין שום קשר בין האלבום שלהם "Dark Side of the Moon" לבין "הקוסם מארץ עוץ". לדבריהם הסינכרון המדהים הוא צירוף מקרים, אמנם מדהים אבל בהחלט לא כוון על ידיהם.
הנה סצנת הטורנדו מתוך הסרט (ללא מילים):
https://youtu.be/v0pKiMqBbsU
דיון על הסינכרון המופלא שבין הסרט למוסיקה של פינק פלויד:
https://youtu.be/6kzqrPPDfU0?long=yes
והסרט המלא עם דארק סייד אוף דה מון כפסקול:
https://youtu.be/FqacoEnDwLY?long=yes
האלבום "ראבר סול" (Rubber Soul) הוא האלבום המהפכני הראשון של הביטלס. "ראבר סול", בעברית "נשמה מגומי" וקצת משחק מילים על "סוליית גומי" באנגלית, היה הפעם הראשונה שבו נוצר אלבום פופ מהודק, מעין יצירה של ממש, עם אופי חזק וברור. כנראה שזה היה הרגע שבו מוסיקת הפופ הפכה לאמנות פופ. זה לא היה עוד אוסף שירים קלילים, כמו שעשו כולם עד אז, ובטח שלא שירי אהבה פחות-או-יותר, שהביטלס כל כך הצטיינו בהם עד אז. בריאן ווילסון, מנהיג להקת הביץ' בויז אמר עליו אז "כשיצא ראבר סול ידעתי עד כמה טוב יכול להיות תקליט פופ". ואת זה אמר מי שייצור שנים ספורות אחר כך את האלבום הטוב בהיסטוריה...
כי לפני הכל היו אלה הטקסטים בראבר סול שהיו נוגים, אירוניים ואפילו קצת אפלים. הביטלס מנהלים בו חשבון עם "הנשים שלהם" (בשיר Girl), כותבים על יחסים של שליטה (Norwegian Wood), השפלה (You Won't See Me), איומים (Run for your life), מבוכה (What goes on ו-I'm looking through you) ואפילו קצת ייאוש (Nowhere Man). לא קשה להתרשם שהבחורים מליברפול החלו לנהל בו חשבון עם הלחצים שאליהם נחשפו בשנים האחרונות, של פרסום עצום והצלחה בלתי נתפסת וחסרת תקדים.
מצד שני, המוסיקה לא נכנעת באלבום הזה לאפלולית הקשיים והחשבונות. המוסיקה בראבר-סול היא יפה להפליא (Norwegian Wood), מלאת חיים (Drive My Car) ורוויית קסם, חיוניות והשפעות מגוונות. דווקא הניגוד הזה בין המילים ללחנים הוא עוד ממד שהופך את ראבר סול ליצירה עמוקה ורבת פנים.
אגב, "ראבר סול" לא תרם לעולם הפופ רק את איכויותיו שלו. האלבום הזה הוליד עוד יצירת מופת חשובה ושמה Pet Sounds. מדובר באלבום המופת של להקת הביץ' בויז האמריקאית, להקה שהגיעה לשיאים של יצירה הרמונית וחדשנות.
אבל מה בין שמיטה לראבר סול, אתם שואלים?
ובכן, המלחין והמנהיג הגאוני של הביץ' בויז, בריאן ווילסון, שמע את "ראבר סול" והתפעל. הוא מאד התלהב מהרעיון של האלבום המהודק והמחודד, עם המוסיקה המצוינת והטקסטים שזנחו את ה"יה יה יה" המקובל אצל הביטלס. מנגד חש המגלומן המוכשר הזה, שהוא יכול לעשות מוסיקה יותר מדהימה מהביטלס - מי שנחשבו אז הלהקה המרתקת והטובה בעולם. לפיכך הוא לחץ את חברי להקתו עד הקצה, הזמין נגני אולפן מעולים, הביא צלילים וסאונדים מקוריים, המציא צורות הפקת צליל חדשות ויצירתיות והגה רעיונות שלא היו מוכרים אז באולפנים והשיג את ההישג הכביר והלא יאומן - אלבום הפופ הטוב בכל הזמנים, כפי שלנון עצמו העיד - האלבום Pet Sounds. כמובן שהביטלס לא נשארו חייבים, אבל זה כבר סיפור אחר...
כך נעשה האלבום Rubber Soul:
https://youtu.be/pll3GkR-OHY
סיפורו של האלבום:
https://youtu.be/jAOo0NPtCaQ
אחד ממיליון דירוגי שירים שנעשו לשירי האלבום החשוב הזה:
https://youtu.be/QioC0ErKqaw
וביקורת מלאה על האלבום ראבר סול:
https://youtu.be/jAOo0NPtCaQ?long=yes
האלבום "מותחן" (Thriller) של הזמר המנוח מייקל ג'קסון הוא הנמכר ביותר בכל הזמנים. הוא נמכר עד היום ב-65 מיליון עותקים, בכל רחבי העולם!
האלבום המשובח היה עירוב מעולה של פופ, רוק ורית'ם אנד, דיסקו, ג'אז ובלוז, ביחד עם מוסיקה אלקטרונית, חדשנית ועדכנית. ג'קסון הראה בו עד כמה הוא מבין מוסיקה פופולארית והוכיח לכל מי שפקפק בו שהוא הוא מלך הפופ האמיתי של העידן החדש. מצד אחד הוא שילב בו אגדות רוק כמו פול מקרטני, בדואט מלוקק ורומנטי להפליא ומצד שני ביקש מאדי ואן-הלן לנגן שם סולו גיטרה. הסולו האגדי הוקלט ללא הפסקה באורך שלא נגמר. ואן-הלן סיפר שלא האמין שמייקל ג'קסון ירצה בו לגרסה הסופית, אבל מייקל התאהב מיד בסולו הארוך והכניס אותו לשיר, ללא טייק נוסף.
לא פלא שהאלבום הזה היה הראשון שהצליח להכניס אמן שחור לשורה הראשונה של אמני רשת ה-MTV. "מותחן" העמיד בפניהם בעיה לא פשוטה. הקליפ של שיר הנושא היה ארוך מאד וגם בעייתי מבחינת ילדים צעירים, בהיותו מפחיד מאד. אבל הרשת נכנעה ללחץ של חברת התקליטים והתוצאה הייתה להיט ענקי גם ב-MTV.
הנה סיפורו של האלבום "מותחן":
https://youtu.be/4AyiPTLSH-4
ניתוח מעמיק (עם כמה מילים גסות...) של גדולתו של האלבום המצליח בתולדות הפופ:
https://youtu.be/MSzrmKdTvDI
וסרטון על 10 האלבומים הנמכרים בהיסטוריה:
http://youtu.be/vSV13bwHBMQ
בשנת 1973 יצא לאור האלבום המצוין "הצד האפל של הירח" (The Dark Side of the Moon) של להקת הרוק "פינק פלויד". האלבום, אבן דרך בתולדות הרוק, הוקלט באולפני אבי רוד בלונדון, בית המקדש הלא-רשמי של עולם הרוק. עם טקסטים מבריקים ופילוסופיים של רוג'ר ווטרס ומוסיקת רוק אלקטרונית המשלבת דגימות צליל וקולות מהמציאות, הוא היה מיד לאחד האלבומים המצליחים בתולדות הרוק בכלל והרוק המתקדם בפרט.
"הצד האפל של הירח" הציע איכות של יצירה מתקדמת לצד מכירות חורכות-מצעדים של תקליט רוק מהזרם המרכזי. הוא שלט במצעדי המכירות במשך 15 שנה והציג התבגרות של ממש ומעבר מהרוק כמוסיקה ריקודית לחושים אל רוק תרבותי ואינטלקטואלי, המעלה שאלות ורעיונות קיומיים. ב-10 רצועות המתחברות לאחת שלא נגמרת, עם סאונד סטריאו מדהים וכמעט חסר-תקדים, הלהקה הגיעה באלבום המופת הזה לשילוב פורץ דרך בין פסיכדליה שמקורותיה עוד בשורשיה מהסיקסטיז והתנסות ברעיונות מוסיקליים חדשניים, לבין מסחריות וצליל קליט שנחוץ להצלחה מסחרית כזו.
הלהקה שילבה בו בין הרוק הקלאסי על צלילי הגיטרה והקולות הצרודים, למוסיקה אלקטרונית המייצרת צליל גדול מהחיים. הגיטרה החשמלית של דייב גילמור תרמה בו סולואים בלתי נשכחים, לצד משטחי קלידים מרתקים שניגן ריצ'רד רייט, בהשפעת הג'אז האוונגרדי של ג'ון קולטריין והזמרת קלייר טורי תרמה את שירת הנשמה שמילאה אותו ברגש.
כאלבום קונספט בסגנון הרוק המתקדם, יש ב"צד האפל" התבססות על רעיון מאחד, הקושר את כל האלבום לכדי יצירה שלימה. "הצד האפל" עסק בייאוש החיים והבריחה ממנו, דרך הטירוף, הלחץ והשיגעון. הייאוש הזה עובר כחוט-השני במהלך חייו של אדם, על הזמן העובר בהם מהלידה, דרך הלחצים, הרדיפה אחר הכסף, השעבוד והדת.
הנה המחשה ויזואלית של פתיחת האלבום:
https://youtu.be/DLOth-BuCNY
דיון על האלבום המסעיר והחדשני הזה:
https://youtu.be/Fp4ttQ8WB7A&long=yes
וסרט תיעודי על יצירת האלבום:
https://youtu.be/BVgJMZSpFqc&long=yes
מספרים שכשהאלבום הזה יצא, היו תחנות רדיו שהשמיעו במשך כמה ימים רק שירים מתוכו... הוא היה האלבום הראשון שלא היה אוסף של שירים, אלא יצירה שלמה, שיש בה רעיון, משמעות, מסתורין ואינספור הברקות אמנותיות. הוא מעין קונצרט מוקלט שאפילו מרווחי הזמן שבין השירים בו היו זעירים ולעיתים כמעט ולא היו. רבים טוענים שהוא האלבום הטוב ביותר של הביטלס. אחרים אומרים שהוא סתם יצירת פאר, שפתחה עידן חדש במוסיקת הפופ. מנהלי החשבונות מציינים שהוא האלבום הראשון אי-פעם, שנמכר כמו תקליטונים - במיליונים.
אבל בין אם הוא האלבום הטוב של הביטלס ובין אם לא, האלבום השמיני שלהם, "תזמורת מועדון הלבבות הבודדים של סרג'נט פפר" (Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band), הוא אלבום שהשפיע על זמנו ועל התרבות הפופולארית של התקופה יותר מכל יצירה אחרת של הלהקה וכנראה גם של אחרים.
"סרג'נט פפר" היה לאות הפתיחה של מה שזכה לכינוי "קיץ של האהבה", כפי שכונה הקיץ של 1967 ומאוחר יותר כונתה כל אותה שנה. האלבום היה לדגל מהפכת "ילדי הפרחים" שהגיעה אז לשיא. מעט יצירות מלאו תפקיד חשוב כמוהו בסצנה המשמעותית שהתרחשה אז באמריקה והקרינה לעולם כולו והוא הפך את הביטלס לדוברים נאמנים של רוח תנועת ילדי הפרחים. טימוטי לירי כינה אותם "חייזרים שהם גלגולים של נביאים"...
הוא אולי לא התקליט הטוב ביותר של הלהקה, אבל "סרג'נט פפר" ייזכר קודם כל בזכות העובדה שזה היה תקליט הרוק הראשון שנוצר ונבנה כיצירת אמנות שלמה וסובבת נושא. אמנם השירים בו לא התחברו לנושא אחד, כמו שיקרה כמה שנים לאחר מכן באלבומי להקות הרוק המתקדם, הפרוגרסיב, אבל הוא סימן את הדרך לשם. הוא לימד את עולם הרוק לחפש נושאים חדשים לשירים ושכל נושא ראוי ויכול להיות הבסיס לשיר טוב. הוא הפך את הביטלס מאייקוני פופ לאמנים עמוקים ומשמעותיים. המילים הופכות בו לחשובות לא פחות מאשר המוסיקה של הביטלס, שהייתה מאז ומתמיד נפלאה, אבל לרוב כיסתה על המסרים המילוליים שכתבו ארבעת המופלאים. כאן יש שינוי ביחס, שנמשך לאורך כל האלבום, בין השניים ולראשונה אף מופיעות כאן גם מילות כל השירים, המזמינות את המאזינים להתעמק גם בתוכן ולא רק במוסיקה. חדשנות!
האלבום נולד לאחר שהביטלס חדלו להופיע לחלוטין, מאימת הצרחות של הביטלמניה. הם הסתגרו באולפן ויצרו שירים שהראו כמה פינתה להקת הרוקנרול שהם היו את מקומה, למוסיקאים מפותחים ובוגרים. בעזרתו המיומנת כתמיד של ג'ורג' מרטין, המפיק המוסיקלי האגדי שעבד איתם על האלבומים הקודמים, הם שילבו את המוסיקה הקלאסית בשירים כמו שיר הנושא והשיר "פני ליין". לרוק הפסיכדלי הם מסרו מנחת עולם בדמות "שדות תות לנצח" (Strawberry Fields Forever). רינגו שר את "עם מעט עזרה לידידי" שג'ו קוקר יעשה לו קאבר אגדי בפסטיבל וודסטוק באותה שנה.
בהשראת האלבום המהפכני של הביץ' בויז Pet sounds, שממנו לקחו את הרעיון לייצר אלבום נושא, הביטלס גם עשו באלבום הזה ניסויים רבים בטכניקות הקלטה חדשות, בסגנונות שהיו חדשים להם ובשילוב של כלי נגינה שלא הופיעו עד אז במוסיקת הרוק. הם יצרו יצירה פסיכדלית, מלאה בסאונדים חדשים ובצליל שלא היה דומה לשום דבר שהביטלס עשו עד אז. יש שיאמרו שהסמים השפיעו על האלבום הזה לא פחות מהכישרון המתפרץ של גאוני הרוק.
ואסור לשכוח את היופי של הקולאז' הצבעוני והראוותני, שעיצב לעטיפה של האלבום מי שנחשב לאבי הפופ ארט הבריטי, פיטר בלייק. זה היה קולאז' מהמם של דמויות מפורסמות והיסטוריות. בנוסף לביטלס הצבעוניים, בתלבושות של נגני תזמורת צבאית בסגנון הוויקטוריאני של סוף המאה ה-19, היו שם גם בובות שעווה ממוזיאון מאדאם טוסו של חברי הביטלס בתקופה הראשונה.
עטיפת "סרג'נט פפר" איכלסה דמויות של גיבורי תרבות רבים שהביטלס העריצו. לנון הפגין את חברותו הנצחית בהכניסו לגלריה המפוארת של האישים את חבר הנפש המת שלו, נגן הבאס של הלהקה בימיה הראשונים, סטיוארט סאטקליף. העטיפה נחשבת לפורצת דרך והיא אחת המצוטטות ביותר, מבין עטיפות התקליטים אי-פעם.
כך הוקלט "סרג'נט פפר", האלבום ששינה את מוסיקת הפופ:
https://youtu.be/DcuweZAWS_g
הקשר של האלבום להיפים ול"קיץ האהבה":
https://youtu.be/Iqkth_fqN1Y
פול מקרטני ורינגו סטאר שנים רבות אחר-כך "עושים מחווה לעצמם" כדברי מקרטני:
http://youtu.be/Kc57Rz1IgH8
השיר "יום בחיים" שהוא יצירת מופת, הוא הלחמה של שני שירים, אחד לנון ואחד מקרטני:
http://youtu.be/usNsCeOV4GM
שמיניית ווקאל הישראלית במחרוזת א-קפלה משירי האלבום:
http://youtu.be/m2EIemeDyBM
להקת הקאברים "דה פאב פור" שמתמחה בשירי הביטלס:
http://youtu.be/j7JyZmcl8Gw
עיבוד של צעירים לשיר הסימפוני מהאלבום:
https://youtu.be/0edji28K8mk
וסרט תיעודי על האלבום החשוב הזה:
https://youtu.be/hhCUdSzx1Fc&long=yes
אלבומים מפורסמים
היא מרשימה, מתנשאת מעל סביבתה ומופיעה על כריכת אחד מאלבומי הרוק המפורסמים בעולם - האלבום "חיות" (Animals) של הפינק פלויד מ-1977.
בעבר תחנה נטושה, זוהי תחנת הכוח האנגלית באטרסי (Battersea Power Station), שבחצי המאה האחרונה הפכה להיות אחד האייקונים מאבני הדרך המזוהות ביותר של בירת אנגליה.
תחנת הכוח באטרסי ממוקמת על הגדה הדרומית של נהר התמזה, בבאטרסי שבדרום מערב העיר. היא מזוהה במראה 4 הארובות המרשים שלה.
מורכבת משתי תחנות כוח נפרדות, שעיצובן זהה. הראשון מביניהם נבנה בשנות ה-30 של המאה העשרים והשני בשנות ה-50.
ב-1965, חוץ מהופעתה על כריכת האלבום אנימלס של פינק פלויד, התחנה גם הופיעה בסרט Help של הביטלס.
ב-1983 היא הפסיקה לייצר חשמל והוצאה משימוש. מאז סגירת התחנה היא נותרה ללא שימוש, ננטשה אך נחשבה מבנה לשימור.
כיום הפך אזור תחנת הכוח באטרסי ומסביבה לשכונה יוקרתית חדשה שהפכה אותה למוקד טרנדי ומלא חיים ובילויים בבירה האנגלית.
הנה התחנה והלהקה המפורסמת:
https://youtu.be/IdUFlZonaaE
תחנת הכוח של באטרסי מבפנים:
https://youtu.be/sGfkqD5QGNo
מבט מהאוויר על תחנת הכוח ותכניות לשכונה הלונדונית החדשה:
https://youtu.be/8L77mOMqiYM
אדריכל רפאל בנולי מספר על החזון שלו לקומפלקס שיקיף את תחנת הכוח הנטושה:
https://youtu.be/nI7sZ98dGbI
ותולדות התחנה בסרטון תיעודי קצר:
https://youtu.be/GOYoD692faY?long=yes
"Nevermind", אלבום האולפן השני של נירוונה, מסמן את הרגע שבו הלהקה הצעירה מתפוצצת והופכת אטרקציית רוק שעשור שלם המתין לה.
לצעירים רבים האלבום הזה יפתח פתח לסצנת הגראנג', מעין תוצר של פאנק רוק ורוק אלטרנטיבי.
נירוונה, שהוקמה 4 שנים לפני כן, על ידי הזמר והגיטריסט קורט קוביין, המתופף דייב גרוהל וקריסט נובוסליק נגן הבאס, תהפוך את הרוק האלטרנטיבי לפופולרי במדיה ובמיינסטרים.
האלבום הראשון שלהם לא זכה להצלחה. אבל האלבום השני הוא כבר סיפור אחר.
כשיצא "מריח כמו רוח נעורים" ("Smells Like Teen Spirit"), הסינגל הראשון ממנו, תוך ימים ספורים הוא יהפוך ללהיט ענק ודי מהר להימנון של הדור הצעיר ולסמל המובהק של סגנון חדש, עם שורשים ישנים, שייקרא גראנג'.
השיר הזה, שהתאפיין בשירה מנסרת, מילים בטעם של מרד וסאונד נפיץ אך זורם, היה בול מה שהנוער של תחילת הניינטיז היה צריך. הם עפו על נירוונה והיא בתמורה הביאה להם למיינסטרים את הרוק האלטרנטיבי, או כמו שאומרים באמריקאית - את ה"אלטרנטיב".
האלבום הזה זכה לביקורות מעולות ובמקביל להצלחה מסחרית חסרת תקדים. תוך שבועות ספורים הוא הפך את נירוונה לחלוצת להקות הגארנג' וקורט קוביין יהפוך, שלא ברצונו, ל"קולו של הדור", ממש כמו בוב דילן שמצא את עצמו מוכתר כך 3 עשורים לפניו.
אבל אם דילן ייצג דור של תקווה, קורט יביא את קולו של דור מאכזב משהו.
מכל מקום, דברים כמו האלבום הזה לא נשארים רק באמריקה. תוך זמן קצר Nevermind התמקם בראש מצעדי המכירות ברחבי העולם, לא מעט בזכות "Smells Like Teen Spirit", הסינגל שפרסם את הלהקה בכל העולם.
להצלחה תרמה ללא ספק עטיפת האלבום האייקונית, שעליה הופיע תינוק השוחה עירום מתחת למים והוא מושיט יד לשטר דולר על קרס של חכה. תמונת האלבום הפכה מאז לאחת העטיפות המפורסמות בכל הזמנים. שנים אחר כך יתבע התינוק שגדל את הלהקה על הפיכתו לאובייקט פורנוגרפי, לא לפני שיקעקע על גופו את שם האלבום ויפיק כל דולר אפשרי מהקישור עם האלבום האייקונים הזה...
שבועות ספורים אחר כך הופך קורט קוביין לזמר נערץ בעולם כולו ונירוונה מוכתרת ללהקה הפופולרית בתבל.
למרות שקוביין יעזוב את העולם מוקדם מדי, רק בן 27 במותו, "Nevermind" על עשרות מיליוני העותקים שמכר, יישאר המצבה המפוארת של כישרון כתיבת השירים שלו ועדות להשפעה המתמשכת של נירוונה והמוסיקה שלה על תרבות הצעירים והרוק.
הנה סיפורו של האלבום "Nevermind", שהזניק את הלהקה הכמעט אלמונית מיידית לפסגה:
https://youtu.be/-4OYr3LqXCQ
"מריח כמו רוח נעורים" - "Smells Like Teen Spirit" ממנו:
https://youtu.be/hTWKbfoikeg
"פולי" של נירוונה:
https://youtu.be/IPSYplu_3fA
"בואי כמו שאת":
https://www.youtube.com/watch?v=vabnZ9-ex7o
על תביעה שהגיש האיש שכתינוק הופיע על עטיפת האלבום:
https://youtu.be/HMt2O54BaEo
וסרט תיעודי על יצירת האלבום "Nevermind" והשפעתו:
https://youtu.be/9wYid8bP4uE?long=yes
אחרי האלבום המצליח שלהם "הצד האפל של הירח" הוציאה להקת ה"פינק פלויד" עוד אלבום מצליח שלהם שיהפוך לאגדה: "הלוואי והיית כאן".
מעטים האלבומים בתולדות הרוק שהוקדשו לחברים. האלבום הזה הוקדש לחבר הלהקה ומנהיגה הבלתי מעורער בשנותיה הראשונות סיד בארט. מי שכבר כתבו לו בעבר את השיר Brain Damage ("נזק מוחי") החליטו להקדיש לו תקליט.
לאחר שנים של צריכת סמי הזייה, שהפכו את המוסיקה הפסיכדלית שלו לסמלה המסחרי של הפינק פלויד, בארט הלך והשתגע. הוא הסתגר לאיטו בתוך עולמו המטורף וכשלא יכול היה יותר לתרום ללהקה שהנהיג - הוא נטש.
בתקופה הקשה הזו לקח הבאסיסט רוג'ר ווטרס את המושכות והפך את עצמו לכותב העיקרי של הלהקה ולמנהיגה החדש. האלבום הקודם שנכתב כולו על ידו והולחן בעיקר על ידי ווטרס והגיטריסט דייב גילמור, כבר הפך אותם לחביבי התקשורת והקהל הרחב. הם הפכו ללהקת רוק מתקדם מובילה ואת חבריה למצליחים ועשירים של ממש. פינק פלויד הפכה משוליים למיינסטרים מטורף.
עכשיו החל ווטרס להתכתב עם סיד בארט, המשוטט בעולמות של פסיכדליה וניתוק. מי שהיה הגיטריסט והסולן המקורי של הלהקה, כבר היה מזמן אבוד, אבל הלהקה רחשה לו, לפחות פומבית, כבוד וגעגועים.
עשור לפני כן, איבד מי שהיה בשנות השישים אחד מסמלי הפסיכדליה הבריטית, ב-1967 את מוחו. כתוצאה משימוש בסם אל-אס-די (LSD), הוא איבד את יכולתו לכתוב ולנגן, הפסיק לנהל קשרים חברתיים והתנתק. שנה לאחר מכן הוא פוטר מהלהקה והוחלף בדיוויד גילמור.
כשכתבו חבריו את האלבום הזה לסיד בארט, מי שהקים את הלהקה והלחים את שמותיהם של שני מוסיקאי בלוז, פינק אנדרסון ופלויד קאונסל, לשמה, זה לא היה סתם. מאז עזיבתו את הלהקה, סבל בארט מדיכאון, לאחר כל מפגש עימם. לכן הוא הפסיק בלית ברירה את הפגישות הללו ולא התראה עימם יותר.
חברי הלהקה ניסו לשמור על קשר עם מנהיגם הראשון. אבל מי שכתב את מרבית הלחנים והטקסטים של פינק פלויד, בשנותיה הראשונות, איבד את היכולת לתקשר עם חבריו וסרב לפגישות נוספות.
באלבום הזה הם סיפרו על כך בגעגוע שובר לב. אפילו גילמור, שהגיע לפינק פלויד לאחר הרחקתו של בארט, השתתף באלגיה, אלבום העצב שהוקדש למי שאותו החליף.
אגב, נוכחותו של בארט ביצירה של פינק פלויד לא הסתיימה כאן. ווטרס ביסס עליו גם את גיבור "החומה" (The Wall), אלבומם הגדול הבא של פינק פלויד. כוכב הרוק המסומם שבמרכזו ובמרכז הסרט שיתבסס על האלבום, התבסס על דמותו ההולכת ונמוגה של סיד בארט. בשנת 2006 הוא מת.
הנה סיפורו של השיר "הלוואי והיית כאן":
https://youtu.be/mPFXYbvj7Nk
חברי הלהקה מספרים על סיד:
https://youtu.be/uKCMSWbC9VY
גילמור ב"המשך לזרוח, יהלום משוגע" עם הלהקה ב-1990:
https://youtu.be/Fk0V_GGa2XM
וניתוח והרקע של האלבום המופלא:
https://youtu.be/kJC-cFKP770?long=yes
האלבום המוסיקלי (היום קוראים לזה דיסק ופעם גם תקליט) Pet Sounds של הביץ’ בויז (באנגלית " נערי החוף"), הוא אחד האלבומים הגדולים בכל הזמנים. רבים רואים בו את אלבום השירים הגדול מכולם - יצירת הרוק הגדולה אי-פעם. באלבום 13 שירים. הוא הוקלט במונו ורק שנים לאחר מכן הוא עובד לסטריאו.
לא לכולם ברור מה מיוחד באלבום הזה ורבים ראו בו פשוט תקליט עם שירים יפים. אז ראשית, הוא היה מאלבומי הקונספט הראשונים, דבר חדשני באותם ימים - אלבום שמבוסס על רעיון וחוט מקשר. פט סאונדס הוא אלבום על התבגרות ויציאה מגיל הנעורים התמים, אל העולם המפוכח ומלא השאלות הלא-פשוטות, על אובדן התמימות והמךגש עם המציאות. כל שיר בו מתחבר לאחרים וביחד הם בונים סיפור או רעיון.
אבל היה בו צירוף מרהיב של קולות והרמוניות נפלאות, שירים רכים ומלטפים, עם שירים שחקרו את הרעש שמסביב והלבישו אותו בעטיפה מוסיקלית מעניינת. האלבום הזה סימן מהפיכה בעולם הרוק, שבה הטכנאים שתמיד שלטו באולפן החלו לפנות את מקומם לגאוני הרוק, שמצידם "השתוללו" עם רעיונות יצירתיים, מורכבים ושאפתניים להפליא.
השילוב ב"פט סאונדס" של תופים עם קולות מלאכיים, סולו חלילית והקלטות של חיות, קולות רכבות, נביחות כלבים ושלל סאונדים שמגיעים מהעולם שמחוץ למוסיקה - כל אלה היו שילוב מרתק וחדשני של אוזן רגישה ושל שאפתנות של מנהיג הלהקה, שהלך והשתגע מהרצון להיות מושלם ולנצח את.. הביטלס.
ואיך האלבום קשור ל"חיפושיות"? - ווילסון, המנהיג של הביץ' בויז, שמע את האלבום Rubber Soul שלהם וקינא. האלבום המהפכני הזה היה הפעם הראשונה שבו נעשתה יצירה הדוקה בצורת אלבום. הוא לא היה עוד אוסף שירים, כמו שעשו כולם עד אז. ווילסון התלהב מהרעיון וחש שהוא יכול לעשות מוסיקה יותר מדהימה משל מי שנחשבו הלהקה המרתקת והטובה בעולם באותה עת. הוא לחץ את כולם עד הקצה. מספרים שיש תפקידים שהוקלטו מעל 100 פעמים כי ווילסון לא היה מרוצה… הוא כתב טקסטים משכנעים ומוסיקה קסומה והקליט והפיק ללהקה את האלבום המושלם עם עריכת הצליל המשובחת ביותר שנשמעה עד אז.
אפילו האלבום Revolver הגאוני של הביטלס, שייצא כמעט במקביל אליו, לא הצליח לעמעם את זוהרו. האלבום Pet Sounds היה התגובה המרהיבה של אמריקה לרביעייה הנערצת ולכל "הפלישה הבריטית" של נחשול להקות מצויינות וחדשניות מבריטניה. ואכן, העולם מחא כפיים ומוסיקאי-ענק סיפרו אז על גדולתו של "פט סאונדס", מהביטלס עצמם, דרך אלטון ג'ון, אריק קלפטון ומי לא.
האלבום, שמספרים שהטכנאי שהקליט אותו הפטיר "מי יאזין לזבל הזה?", נמכר במיליונים וזכה גם להערצת המאזינים וגם לזו של המבקרים והמוסיקאים. מספרים שג'ון לנון הכתיר אותו כטוב בעולם ושפול מקרטני ישב ולמד אותו, בטרם הוביל את הביטלס ליצירת האלבום "מועדון הלבבות השבורים של סרג'נט פפר" (Sgt. Peppers Lonley Hearts Club Band), שיהפוך מאז לזה שמתחרה ולעיתים זה שמנצח את Pet Sounds על התואר "האלבום הטוב אי-פעם".
הנה סיפורו של האלבום המטורף הזה:
https://youtu.be/1MZdf9wr7aU
מצגת שמספרת על הפקת האלבום וחשיבותו:
http://youtu.be/ofByti7A4uM
על גדולתו של האלבום:
https://youtu.be/Fid5aGqDRTk
השיר "God Only Knows" - השיר הפותח מהאלבום וזה שפול מקרטני אמר שהוא השיר הכי אהוב עליו בעולם:
https://youtu.be/nc9kMktodNs
האיש שהביא את האלבום מאמריקה ללונדון והשמיע אותו ללנון ומקרטני:
https://youtu.be/1B18FBcqsZ4
ביקורת מעמיקה על האלבום:
https://youtu.be/SlMQDsb0_oY?long=yes
וסרט תיעודי על יצירת האלבום "Pet Sounds" וההשפעה שלו:
https://youtu.be/Q0vAL8dHBxA?long=yes
האם ידעתם שרבים מאמינים שהאלבום המיתולוגי של הפינק פלויד "Dark Side of the Moon" מסונכרן באופן מדויק עם הסרט "הקוסם מארץ עוץ"?
אתם ודאי שואלים מה הקשר אבל מה שמרתק הוא שאכן יש סינכרון מרשים בין השניים. אם מנגנים את האלבום "Dark Side of the Moon" במקביל לסרט "הקוסם מארץ עוץ", השניים מתואמים בצורה מדהימה, יש שיאמרו אפילו מושלמת. היות והאורך שלהם אינו זהה, על האלבום להתנגן כפעמיים וחצי (2 וחצי פעמים) לכל אורך הסרט.
ההיסטוריה של הרוק מספרת שבשנת 1995, באוגוסט של אותה שנה, התפרסמה לראשונה הטענה על הסינכרוניזציה המושלמת שבין האלבום והסרט. המעריצים שבדקו את התופעה נוכחו שאכן דבר מופלא מתרחש בחיבור הזה והחלו להקים אתרי אינטרנט שהוקדשו לתופעה.
כך הפך הסרט, המבוסס על הספר "הקוסם מארץ עוץ" של פרנק באום, לתואם מעורר תמיהה עם המוסיקה של האלבום "Dark Side of the Moon" של להקת הפינק פלויד.
ב-1997 חשף את העניין להמונים שדרן רדיו אמריקאי ובהמשך מיהרו חדשות הפופ של רשת MTV לדווח על כך.
בשנת 2000 הגדילה רשת TCM ושידרה את הסרט, עם האלבום המתנגן ברקע. תיאוריית הקונספירציה הלכה וצברה תאוצה.
ברם, חברי להקת הפינק פלויד הזימו את כל השמועות והתיאוריות. הם טוענים שאין שום קשר בין האלבום שלהם "Dark Side of the Moon" לבין "הקוסם מארץ עוץ". לדבריהם הסינכרון המדהים הוא צירוף מקרים, אמנם מדהים אבל בהחלט לא כוון על ידיהם.
הנה סצנת הטורנדו מתוך הסרט (ללא מילים):
https://youtu.be/v0pKiMqBbsU
דיון על הסינכרון המופלא שבין הסרט למוסיקה של פינק פלויד:
https://youtu.be/6kzqrPPDfU0?long=yes
והסרט המלא עם דארק סייד אוף דה מון כפסקול:
https://youtu.be/FqacoEnDwLY?long=yes
מהו התקליט היקר בהיסטוריה?
התקליט הכי יקר בהיסטוריה הוא ככל הנראה תקליטה של להקת "החוצבים" (The Quarrymen) שנקרא "In Spite Of All The Danger". הסיבה שהתקליט הלא-מוכר כל כך, שהוקלט בשנת 1958, שווה כל כך הרבה כסף נעוצה ודאי בזה שלהקת "החוצבים" הייתה הגלגול הצעיר של מי שיהפכו בתוך שנים אחדות ללהקה המפורסמת והחשובה בעולם - להקת "הביטלס".
התקליט הוא למעשה תקליטון, כלומר סינגל. יש בו רק שני שירים ויצא ממנו עותק מקורי אחד. מי שקנה אותו במהלך השנים הוא אחד מחברי הלהקה, פול מקרטני. הסכום שבו הוא קנה את התקליט בשנת 1981 אינו ידוע. אבל מעריכים את שוויו כיום במחיר של כמעט 280 אלף דולר!
הנה השיר "In Spite Of All The Danger" מפי חברי להקת "החוצבים" ועם תמונותיה:
https://youtu.be/RuuOAA9ekbg
השיר "I'll Follow The Sun" של החוצבים:
https://youtu.be/wjfKX4yyX0k
והשיר הראשון שהקליטו אי-פעם, שיר של באדי הולי:
https://youtu.be/D8eqtpLxFO0
התקליט הכי יקר בהיסטוריה הוא ככל הנראה תקליטה של להקת "החוצבים" (The Quarrymen) שנקרא "In Spite Of All The Danger". הסיבה שהתקליט הלא-מוכר כל כך, שהוקלט בשנת 1958, שווה כל כך הרבה כסף נעוצה ודאי בזה שלהקת "החוצבים" הייתה הגלגול הצעיר של מי שיהפכו בתוך שנים אחדות ללהקה המפורסמת והחשובה בעולם - להקת "הביטלס".
התקליט הוא למעשה תקליטון, כלומר סינגל. יש בו רק שני שירים ויצא ממנו עותק מקורי אחד. מי שקנה אותו במהלך השנים הוא אחד מחברי הלהקה, פול מקרטני. הסכום שבו הוא קנה את התקליט בשנת 1981 אינו ידוע. אבל מעריכים את שוויו כיום במחיר של כמעט 280 אלף דולר!
הנה השיר "In Spite Of All The Danger" מפי חברי להקת "החוצבים" ועם תמונותיה:
https://youtu.be/RuuOAA9ekbg
השיר "I'll Follow The Sun" של החוצבים:
https://youtu.be/wjfKX4yyX0k
והשיר הראשון שהקליטו אי-פעם, שיר של באדי הולי:
https://youtu.be/D8eqtpLxFO0
מהו מעבר החציה המפורסם בעולם?
מעבר החציה הכי מפורסם בלונדון וכנראה בעולם, הוא זה שברחוב אבי רוד (Abbey Road) בבירת בריטניה. הוא הפך לאחד הצילומים המפורסמים בהיסטוריה של הרוק. הסיפור הוא שב-1969, בעת שהקליטו ארבעת המופלאים את האלבום האחרון שלהם, הוחלט שעל העטיפה יתנוסס צילום ומישהו העלה רעיון שיצטלמו במעבר החציה שליד האולפן. הם יצאו ופסעו על מעבר החצייה וקראו לאלבום על שם הרחוב שבו הוקלט.
לא רבים יודעים שמעבר החציה מול אולפני "אבי רוד" קדם לשם האולפנים הללו. רק לאחר הצלחת האלבום והפיכתו לאתר מקודש למעריצי הלהקה, שונה שם האולפנים לאולפני "אבי רוד". הם ומעבר החצייה שליד האולפן הפכו מאז ל"מכה" של מעריצי הביטלס בכל העולם.
וכך הפך מעבר החציה מול "אבי רוד" לאתר עליה לרגל להמוני תיירים. כמו "אולפני אבי רוד", גם הוא הוכרז במהלך השנים כאתר מורשת בריטי. מאות תיירים משחזרים מדי יום את צילום עטיפת האלבום, ממש כאילו היו ה"ביטלס". הם מצטלמים על מעבר החצייה הזה ומשחזרים את הרגע הגדול ההוא, כמו פול, ג'ון, ג'ורג' ורינגו.
אגב, בשיפוצים ושינויים שחלו בצומת במהלך השנים, הוזז מעבר החציה בכמה מטרים ממקומו המקורי.
הנה סיפור הצילום המפורסם והאגדות שמסביבו:
https://youtu.be/t_DLLF7sEJg
תמונות חברי הלהקה מזמן הצילומים:
https://youtu.be/id2Z7KtGSyw
שגעון הצילומים במעבר החציה הנודע:
https://youtu.be/AoVvSW-Qqmk
כך מצלמים את דוקטור הו באבי רוד:
http://youtu.be/W1bUDz4xtpc
אבי רוד היום:
https://youtu.be/Ic3tX6HdxKM
ומעט על האלבום המיתולוגי:
https://youtu.be/KXjIi6YIpbU
מעבר החציה הכי מפורסם בלונדון וכנראה בעולם, הוא זה שברחוב אבי רוד (Abbey Road) בבירת בריטניה. הוא הפך לאחד הצילומים המפורסמים בהיסטוריה של הרוק. הסיפור הוא שב-1969, בעת שהקליטו ארבעת המופלאים את האלבום האחרון שלהם, הוחלט שעל העטיפה יתנוסס צילום ומישהו העלה רעיון שיצטלמו במעבר החציה שליד האולפן. הם יצאו ופסעו על מעבר החצייה וקראו לאלבום על שם הרחוב שבו הוקלט.
לא רבים יודעים שמעבר החציה מול אולפני "אבי רוד" קדם לשם האולפנים הללו. רק לאחר הצלחת האלבום והפיכתו לאתר מקודש למעריצי הלהקה, שונה שם האולפנים לאולפני "אבי רוד". הם ומעבר החצייה שליד האולפן הפכו מאז ל"מכה" של מעריצי הביטלס בכל העולם.
וכך הפך מעבר החציה מול "אבי רוד" לאתר עליה לרגל להמוני תיירים. כמו "אולפני אבי רוד", גם הוא הוכרז במהלך השנים כאתר מורשת בריטי. מאות תיירים משחזרים מדי יום את צילום עטיפת האלבום, ממש כאילו היו ה"ביטלס". הם מצטלמים על מעבר החצייה הזה ומשחזרים את הרגע הגדול ההוא, כמו פול, ג'ון, ג'ורג' ורינגו.
אגב, בשיפוצים ושינויים שחלו בצומת במהלך השנים, הוזז מעבר החציה בכמה מטרים ממקומו המקורי.
הנה סיפור הצילום המפורסם והאגדות שמסביבו:
https://youtu.be/t_DLLF7sEJg
תמונות חברי הלהקה מזמן הצילומים:
https://youtu.be/id2Z7KtGSyw
שגעון הצילומים במעבר החציה הנודע:
https://youtu.be/AoVvSW-Qqmk
כך מצלמים את דוקטור הו באבי רוד:
http://youtu.be/W1bUDz4xtpc
אבי רוד היום:
https://youtu.be/Ic3tX6HdxKM
ומעט על האלבום המיתולוגי:
https://youtu.be/KXjIi6YIpbU
