בפארקי מים כמו ה"דולפינריום" שהיה בתל אביב בעבר, או "עולם המים" שבאורלנדו, פלורידה נוהגים להציג דולפינים שקופצים מהמים לעבר סרדינים שמניפים מאמניהם באוויר. הדבר המדהים הוא דווקא בעובדה שמרבית הצופים במחזות השעשועים הללו משתאים מיכולת המאמנים לגרום לדולפינים לקפוץ.

מה מדהים בכך? - ובכן, מאז ומתמיד ידעו הדולפינים לקפוץ. הם עושים זאת בטבע ללא הפסקה וזה מחזה יפה לכשעצמו. מה שמלמדים אותם המאמנים שלהם באותם מתקני שעשועים הוא דווקא לא לקפוץ. הרי אם הדולפין קופץ באופן טבעי, ירצה המאמן שלו שהוא לא יקפוץ סתם אלא רק "כשהמאמן ירצה בכך". לכן מאמנים למעשה את הדולפינים ב"עולם המים" לא לקפוץ, אלא אם מציעים להם סרדינים!


הנה דולפינים קופצים בטבע:

http://youtu.be/cgQrrXOx4Wk


והנה אנשים שמיטיבים לראות את הקפיצות הללו בים:

http://youtu.be/v0O5U7HTFjc


הנה דולפינים קופצים לקבל את הדג ב"עולם המים":

http://youtu.be/m3tZxo8ljL4

ניסוי תיבת סקינר (Skinner box) נקרא על שם החוקר פרדריק סקינר, אשר ערך ניסוי מפורסם מאד. הוא לקח חולדות, שאותן הכניס לתיבה שבנה והמכילה נורה, מגש מזון ודוושה.

בתיבה, שזכתה לשם "תיבת סקינר", מדד סקינר כמה פעמים מנסה החולדה ללחוץ על הדוושה סתם, כי בשלב זה לא הניבה הלחיצה דבר.

בשלב השני, הוא שינה את התיבה כך שכל לחיצה על הדוושה שחררה לחולדה מזון, היישר למגש המזון. הוא מצא שבעקבות החיזוק הזה, המזון שקיבלה, היא החלה ללחוץ על הדוושה הרבה יותר. ממש כמו בניסוי הכלב המרייר של פבלוב, נוצרה כאן התנייה. החולדה, סקינר הסיק, למדה לקשר בין הלחיצה על הדוושה לבין המזון שקיבלה. סקינר הבחין שגם לחיצות שהפחיתו זרם שהכאיב לה גרמו לחולדה ללחוץ יותר. ההתנייה עובדת.

בהמשך הוא גילה שגם הפחתה של החיזוקים, כך שלא כל לחיצה תניב תגובה שהחולדה אוהבת, משמרת לאחר מכן את הלחיצות. זאת בניגוד למצב שבו הלחיצות הפסיקו להניב חיזוקים לחלוטין.

המחקר עוד מצא בהמשך שהדעיכה של התגובה לאחר חיזוק מלא היא מהירה יותר, לעומת דעיכת התגובה לאחר חיזוק חלקי, מה שהראה שחיזוקים חלקיים כדי ללמד את החולדה על הקשר בין לחיצה למזון, עדיפים על חיזוקים מלאים, שניתנים תמיד.

מכאן סקינר טבע את המונח "התניה אופרנטית". זה היה בהמשך ל"התניה הקלאסית", מונח שתיאר את ממצאיו של פבלוב, שלימד את הכלב בניסוייו, על הקשר בין צליל הפעמון להגשת האוכל, וגילה שלאחר שהכלב למד לקשר בין צליל הפעמון לאוכל, גרם לו רק צליל הפעמון להזיל ריר, גם ללא אוכל - בדיוק כפי שעושה הכלב למראה האוכל כשהוא כן מוגש לו.

פבלוב קרא לתופעת למידה זו התניה. התואר "קלאסית" ניתן לה כשנולדה ההתניה האופרנטית של סקינר. אופרנטית משום שהיא גרמה לבעל החיים, החולדה, לבצע פעולה, operate, כדי לזכות בחיזוק או להימנע ממנה כדי שלא להיענש. הפעולה היתה הלחיצה על הדוושה.

ההתניה אופרנטית מראה כיצד תוצאות מובילות לשינויים בהתנהגות רצונית. שני סוגי התוצאות, החיזוק או העונש, השפיעו על ההתנהגות - כל אחד לכיוון אחר.

ההתניה האופרנטית יצרה שינוי בתדירות התגובה, בעקבות קבלת חיזוק או עונש לאחר ביצוע התגובה. סקינר טען שזו הדרך שבה יש ללמד גם בני אדם באופן יעיל - חיזוק ועונש.

סקינר גם ניסה בהתחלה לתת חיזוק מלא ובהמשך לעבור לחיזוק חלקי (לפעמים כן לתת חיזוק ולעיתים לא). הוא מצא שחיזוק חלקי הביא לדעיכה איטית יותר של ההתניה, כי הלומד המשיך להתנהג בדרך הרצויה, למרות שלא תמיד ניתן לו החיזוק.

מכאן נולדו גישות חינוכיות של חיזוקים, גירוי ותגובה ועוד. אפילו לומדות המחשב הראשונות פעלו על סמך ההנחות הללו והן, אגב, כשלו לחלוטין ככלי הוראה יעילים. מסתבר שחינוך והוראה הם עניינים מורכבים הרבה יותר מאילוף של כלב או חולדה...


הנה סיפור הניסוי של סקינר ותיבת הלחיצות:

https://youtu.be/tWtvrPTbQ_c


הסבר על ההבדלים בין ההתניות הקלסית והאופרנטית (מתורגם):

https://youtu.be/H6LEcM0E0io


כך זה נראה בתיבה שקופה:

https://youtu.be/MOgowRy2WC0

התוכים הם מהעופות החכמים בטבע והם זקוקים לתשומת הלב ולחיבה של בעליהם. תשומת הלב בצירוף פרסים אהובים מהבעלים שלהם, כשהם מבצעים את ההוראות, עושים פלאים באילוף של התוכים.

את אימון התוכים מתחילים בגיל צעיר. התוכים הצעירים נקשרים לבעלים שלהם מאד ואז הכי נוח וקל לאמן אותם. אימונים קצרים מספר פעמים ביום, כשהתוכים עירניים ורגועים ולא רעבים. תחילת האימון של התוכי בפעולות פשוטות ותמיד בהוראות קצרות וקלות להבנה.

האימון לוקח זמן רב. בדרך כלל התוכי לא עושה את מה שמבקשים ממנו על ההתחלה, אבל בעזרת סבלנות זה מצליח. כשהוא עושה משהו שרוצים, נותנים לו פרס. לעומת זאת כשהוא עושה משהו רע, במקום להעניש את התוכי, מתעלמים ממנו. לתוכי שכל כך זקוק לתשומת לב, חיבה וחום, זה עונש מספיק.

כדי שהאילוף יתנהל טוב תמיד כשמסיימים את האימון עושים זאת כשהתוכי הצליח בפעולה מסוימת וקיבל פרס. כך מסיימים את האימון כשהוא חווה את תחושת ההישג. אם לא ניתן לסיים כך וחייבים לסיים, המאמנים נותנים לו פרס אפילו אם לא ביצע את ההוראה. העיקר לסיים את האימון בצורה חיובית.

התרגיל הפשוט והראשון שמלמדים את התוכים הוא לצעוד קדימה אל אצבעו המושטת של המאלף. התרגיל גם פשוט וגם הכרחי בשביל התוכי, מכיוון שבעזרת פקודה זו ניתן יהיה להוציאם מהכלוב בקלות ולקחת אותם בחזרה לכלוב מאותם המקומות שאסור להם להימצא בהם בבית.


הנה דוגמה למופע של תוכי מאולף:

https://youtu.be/7rfGEtALHYs


תוכי שעורך קניות:

http://youtu.be/BfhlPEkNm7o


תוכים שמבצעים להטוטים מרהיבים בקרקס:

http://youtu.be/26_J0aXnOik


וסרט תיעודי על התוכים, השורדים המבריקים והפקחים ביותר שבעופות:

https://youtu.be/l3qUvdy1Dh8?long=yes

ידידו הטוב של האדם נחשב הכלב. הוא ידוע כבעל חיים עם יכולות חברתיות מאוד מפותחות.

בתרבות המערבית בני האדם נתנו לכלב את הכינוי "ידידו הטוב של האדם", כי הכלבים מסייעים לבני האדם, מרגיעים אותם והם תמיד אוהבים ותמיד שמחים לקבל את פנינו, כשאנו מגיעים הביתה.

גם ילדים שמגדלים כלב מפתחים אחריות, רגישות ורוך, שיאפשרו להם בהמשך החיים להיות אנשים טובים ורגישים יותר.

כלבי נחייה למשל מסייעים לאנשים עיוורים למצוא את דרכם. במקרים מסוימים, כלבים גם מצילים חיים, כמו הכלבים שמסייעים בחיפוש של טיילים שאבדו בשלג.

אבל האמת היא שלא בכל העולם והתרבויות הכלב הוא חברו הטוב של האדם. יש תרבויות וקבוצות אנשים שרואים בכלב חיה טמאה.


הנה ידידה הטוב של אישה, שנעמד בינה לבין אוטובוס דוהר ובכך הציל אותה (מתורגם):

https://youtu.be/az61DIdXiDA


אדם שנוסע עם כלבו באופנוע בכל העולם ומספר על אהבתם:

https://youtu.be/tJcsIwUviq8


על המתנדבים בצער בעלי חיים (עברית):

https://youtu.be/HZPqNn2idOw


כלב ותינוק מייבבים ביחד. הכלב מסייע לתינוק בבכי ומזדהה איתו:

http://youtu.be/r1EE_4Ubw_Y


על כלבים ומיהם בדיוק (עברית):

http://youtu.be/Jtqeu7OH_Bw


כלבים שמותחים בני אדם:

http://youtu.be/dLW5N5Yf8fk


סטנד אפ על כלבים (עברית):

https://youtu.be/YWoYVswjl1U


ובעלי הכלבים שעושים לכלב שלהם בוק (עברית):

https://youtu.be/237tljpaRoY?long=yes

מנזר נגא-פה-צ'אנג (Nga hpe Chaung monastery) שבאגם אִינְלֶה במיאנמר הוא מנזר עתיק, המבנה הראשון שנבנה על מימי האגם.

זהו מנזר חשוב מאד, הבנוי כולו עץ טיק, עץ חזק במיוחד ועמיד למים. יש בו כמות אדירה של פסלי בודהה, בגדלים ובצורות מיוחדות ויפות להפליא.

אבל את רוב פרסומו וגם את שמו העממי, "מנזר החתולים הקופצים" (Jumping cats monastery), הוא חייב למנהג השטותי של הנזירים במנזר, לאלף את החתולים לקפוץ דרך חישוקים.

החתולים למדו לנתר תמורת מזון וכך מאולפים כבר דורות שלהם. הקרקס התמים מזרים בעקבותיו בכל שנה מאות מטיילים. הם משלמים בכסף תמורת הזכות לצלם את החתולים המקפצים וכך מתמלאת קופת המנזר במעות.

ובל נזלזל במעות הללו. הם מצטברים והולכים והופכים לכסף הכל כך נחוץ למנזר וכה חסר במיאנמר העניה.


הנה מנזר נא-פה-צ'אנג באגם אִינְלֶה:

https://youtu.be/g9dd7dcZfiA


החתולים הקופצים:

https://youtu.be/LE2mcAtRolE


והאילוף תמיד מעניק לחתול פרס על הקפיצה:

https://youtu.be/wMX2I9rPp8k

דינגו (Dingo) הוא כלב הבר האוסטרלי. הוא מצוי בעיקר ביבשת אוסטרליה. במאה ה-17, כשהאירופאים הגיעו ליבשת אוסטרליה לראשונה, הוא היה נפוץ מאוד כחיית בר עצמאית. רק האבוריג'ינים, ילידי אוסטרליה, החזיקו אז כלבי דינגו ככלבי ציד או חיות מחמד.

מוצאו של כלב פרא זה העסיק לא מעט את החוקרים. לא היה ברור מה מקומו באבולוציה של בעלי החיים ביבשת. רק בתחילת המאה ה-20 פרסמה קבוצת חוקרים בינלאומית תוצאות של מחקר גנטי. במחקר נאספו דגימות דנ"א מכ-200 כלבי דינגו. הם הושוו גנטית למעל 600 כלבים מבויתים מכל העולם. הממצאים היו מרתקים וחד-משמעיים. הדינגו נמצא הכי קרוב לכלב שורק ניו-גינאי וכלבים מבויתים ממזרח אסיה.

כך שיצא שכלבי הדינגו חיים באוסטרליה, אך מוצאם במזרח אסיה. החוקרים מצאו שהדינגו הם ככל הנראה צאצאים של כלבים מבויתים, שהגיעו לפני כ-5,000 שנה, עם מהגרים או מלחים מסין. עם השנים הם ננטשו ובהדרגה הפכו לכלבי פרא.

הדינגו הוא טורף בעל חוש ריח מפותח הניזון מנחשים, לטאות, מכרסמים ויונקים כמו חזירי בר, כבשים ואפילו קנגורואים. והוא הגדול ביותר מבין הטורפים ביבשת אוסטרליה.

חוואים אוסטרלים צדים רבים מהם מכיוון שהם תוקפים את ההעדרים שלהם וטורפים עיזים וכבשים ובמקרים מסוימים אף טרפו בני אדם וילדים.

למרות שהדינגו דומה במראהו לכלב ביתי, הוא שונה ממנו במאפיינים רבים, הדינגו הוא טורף שהורגל לחיי הבר, עצמות הלסת שלו חזקות יותר והשיניים שלו גדולות יותר. בשונה מהכלב הביתי, הדינגו גם חי בלהקה בעלת היררכיה חברתית מורכבת. הוא גם איננו נובח כמו כלב אלא משמיע קולות הדומים לילת הזאב.


הנה סיפורו של הדינגו האוסטרלי - הכלב הפראי של היבשת:

https://youtu.be/kbko1EBchQM


דינגו מנסה לטרוף וולרו:

http://youtu.be/BdT5vRMvEig


קנגורו:

https://youtu.be/ijKMkwSeUQw


אפילו כריש:

https://youtu.be/G8JvtYWPPRY


בכל זאת יש מי שמגדל אותם לאהבה:

https://youtu.be/eqZUAaBBWzU


והנה סרט תיעודי על כלבי הדינגו הפראיים:

https://youtu.be/KbbtziC2wW4?long=yes

הציידים במערב מונגוליה ידועים באילוף העיט הזהוב (Golden Eagle) לצורכי הציד שלהם. העיט, עוף דורס מהיר וחד, מסייע להם בלכידת הטרף הבורח במהירות ונלכד על ידו.

הציידים במונגוליה משתמשים בעיטים זהובים מאולפים לציד שועלים וחיות אחרות. בתהליך ארוך ואיטי הם מסוגלים לביית ולהפוך את העוף הדורס למכונת ציד מהירה ודייקנית להפליא.

העיט הזהוב הוא עוף דורס בעל חושים מעולים ביותר. בזכות גודלו וכוחו של העיט הזהוב הוא זכה בתרבויות אירופיות שונות לכינוי "מלך העופות". תרם לכך הכתם הזהוב הגדול שעל עורפו ושהקנה לו את שמו.

הרומאים אף הפכו את העיט הצהוב לסמלם של הלגיונות הרומיים (מה שתורגם לעברית בטעות כ"נשר"). בימי הביניים ידעו על יכולות הציד של העוף הדורס הזה ובימים ההם רק למלך מותר היה לצוד בעזרת עיט זהוב מאולף. בני האצולה האחרים הורשו לצוד רק עם דורסים קטנים יותר.

ציד העיטים מתחיל בלקיחתם כגוזלים מהקן ואילופם, עד שהם הופכים ליד ימינו היעילה להפליא של הצייד המונגולי. הם בקיאים ומנוסים באורחות העופות ויודעים לפתח את התלות של גוזלי העיטים בהם.

לאחר שהרגיל המונגולי את הגוזל להיות תלוי בו ולמעשה הפך בעיני הגוזל להוריו, מאלף הצייד את העיט הצעיר לצוד, ממש כמו שהוריו היו עושים, עד שהוא הופך לצייד מושלם. זה תהליך ארוך ומתמשך של פיתוח התכונות והאינסטינקטים של הדורס. בסיומו מגיע העיט לביצועים מדויקים ויעילים להפליא.

העיט יודע עתה לרחף בשקט, בגובה רב, עד שהוא מאתר את הציד ועט עליו בהפתעה. באמצעות טפריו העצומים הוא מוחץ את הטרף למוות. רק אז ממהר אליו הצייד, שצפה בו בשקט מרחוק, שולף את הציד מטפריו וממקורו של העיט וממשיך לניצוד הבא.


הנה הציד המונגולי עם עיט זהוב:

https://youtu.be/bNreRZyGVZQ


כך צדים בעזרת עיט:

https://youtu.be/Vfi5JS6HTH0


ותהליך האילוף של העיט המוזהב:

http://youtu.be/cG2Q4ShYLmA

כלבי נחייה הם כלבים שמאולפים לסייע ללקויי ראייה ובמיוחד לעיוורים. כלב נחייה מוביל את לקוי הראייה בהליכה, מנחה אותו בדרכו ומשמש למעשה כעיניו.

מרבית כלבי הנחייה בישראל הם מגזעי כלבים שקטים וחזקים כמו כלבי הלברדור רטריבר והגולדן רטריבר. הרטריברים (retriever) היו בעבר כלבי ציד, שתפקידם בציד היה להביא את הטרף אל הציידים.

אימון כלבי נחייה בגרמניה, במהלך מלחמת העולם הראשונה. האגדה מספרת שאת הרעיון הגה רופא גרמני, לאחר שטייל עם חייל פצוע שבו טיפל לאחר המלחמה. משנקרא פנימה לבניין בית החולים, נשאר הפצוע שהתעוור במלחמה עם כלבו של הרופא. כשהחל גשם לאחר זמן מה, נזכר הרופא בחייל שהשאיר בגן ונחפז להביאו, אך גילה שהחייל הובל בידי כלבו פנימה.

מקרה זה הוביל לרעיון להקים בית ספר לאילוף כלבים שינחו עיוורים. בית הספר הראשון לכלבי נחייה הוקם תחילה בצבא הגרמני ובהמשך הפך לבית ספר אזרחי לאילוף כלבי נחייה לעיוורים בכלל.


הנה סיפורם של כלבי הנחייה (עברית):

https://youtu.be/VcOoAS5mC_4?long=yes


אילוף כלב נחייה (עברית):

http://youtu.be/7AQOZbGE7_k


יש כאלה שממש משנים חיים של ילדים:

https://youtu.be/5YssM3BYlu4


כך מגדלים כלבי נחייה (עברית):

https://youtu.be/9Qi0WSfOefQ


בחיוך, כלב נחיה מדבר אליכם (עברית):

https://youtu.be/bCtRzk7S7a4


כלב לברדור המסייע לילד אוטיסט לתקשר (עברית):

https://youtu.be/8UPc5sHYWm4?long=yes


והעיוורים מספרים על כלבי הנחייה שלהם (עברית):

https://youtu.be/ynNn7EeurqY?long=yes