מידי או MIDI היא שפה, או פרוטוקול תקשורת, שמאפשרים העברה של מידע מוסיקלי בין כלי נגינה דיגיטליים ואלקטרוניים ובינם לבין המחשב.

ה"מידי" נולד לאחר שבשנות ה-70 של המאה הקודמת הגיעו כלי הנגינה האלקטרוניים, במיוחד הסינטיסייזרים, לגודל ומשקל בלתי נסבלים. המכשירים היו מוגבלים, יקרים ונגנים נאלצו "לסחוב" להופעות המון מכשירים שונים, כדי לשחזר על הבמה את הצליל שהקליטו בתקליטים. בנסיבות כאלה הועלה הרעיון ליצור אמצעי תקשורת שיאפשר למכשירים "לדבר" אחד עם השני ולשלוט מרחוק זה בזה.

לפיכך החליטו מספר יצרניות של כלי נגינה אלקטרוניים לחבר את כלי הנגינה הדיגיטליים שלהן, שפועלים בשיטה ממוחשבת, כך שכולם ישתמשו, "ישוחחו" ויזהו את פרוטוקול התקשורת המשותף. החברות המרכזיות בתעשייה, כמו ימהה, רולנד ואחרות, סיכמו ביניהן על שפה משותפת לתקשורת בין כלי נגינה דיגיטליים, שפת ה-MIDI. כך נוצרה שפה חכמה ונוחה לשימוש, שהקפיצה את עולם המוסיקה לדור הבא ואפשרה את המשך ההתפתחות של המוסיקה הקלה והמוסיקה המודרנית.

טכנולוגיית ה-MIDI אפשרה לחבר כלים שונים משל יצרנים שונים, זה לזה. תרומת ה-MIDI לתעשיית המוסיקה הייתה עצומה. לכל כלי נגינה מקצועי שיצא לשוק נוספו עתה חיבורי MIDI לכניסה ויציאה של התקשורת. חיבורים אלה חוברו זה לזה, כך שכלי מקלדת אלקטרוני של יצרן אחד יכול היה "לשלוט" בכלים של יצרנים אחרים.

אחד המכשירים שהופיעו בעקבות פיתוח המידי היה מודול חסכוני, מעין קופסת צלילים עצמאית וזולה, שכללה אוסף של צלילים דגומים או מסונתזים. המודולים הללו הכילו צלילים של סינטסייזרים מפורסמים ואפשרו להביא להופעה או לאולפן כלי נגינה רבים, אץ ללא רכיבי המקלדות היקרות והכבדות שלהם.

במקביל החלו לצאת לשוק מקלדות זולות שאינן כוללות צלילים ומיועדות לעבודה עם מידי. הן כונו "מקלדות שליטה", כי הן שלטו במודולים, מכונות תופים וסינתסייזרים אחרים.

חיבורי ה-Midi אפשרו לחבר ציוד דיגיטלי גם למחשב האישי, שבדיוק באותה תקופה התפתח במהירות. למחשבים שונים פותחו תוכנות מוסיקליות חדשניות ששימשו לצרכים שונים, כמו הקלטה, עיבוד, כתיבת תווים, לימוד מוסיקה, נגינת ועיבוד צלילים ועוד. התוצאה הייתה שמוסיקאים החלו להשתמש במחשבים ככלי עבודה. המוסיקה האלקטרונית הלכה ופרחה.

השם "מידי" או MIDI הוא קיצור באנגלית של Musical Instrument Digital Interface, או בעברית: ממשק דיגיטלי בין מכשירים מוסיקליים.


הנה תולדות טכנולוגיית MIDI:

http://youtu.be/9xz7r6KnTbI


כך נראו קלידנים בהופעה לפני המצאת המידי:

http://youtu.be/TRCQmNMOqUY


מקלדת שליטה לדוגמה:

http://youtu.be/bKA3kMA-M-4?t=12s


מודול צלילים אופייני משנות ה-90:

http://youtu.be/d41hRXoXF7o


סמפלר שפותח בשנות הצלילים, בין השאר עם דגימות של צלילי כלים אמיתיים:

http://youtu.be/9nr_IX_KpqY


על ידי החיבור במידי למחשב הקליטו בערוצים שונים את התפקידים השונים, בכלי נגינה אחד:

http://youtu.be/db-y4XjXIMk


MIDI עובד היום גם עם לפטופ, טאבלטים ואפילו סמארטפונים:

https://youtu.be/o9YJUaB8t2M


מקלדת שליטה ניידת וקטנה (עברית):

http://youtu.be/wJwGSbvKqpA


כך הציגו את טכנולוגיית ה-Midi ותוכנות ההקלטה שעבדו איתה בטלוויזיה של האייטיז:

https://youtu.be/aADkqmvy44o?long=yes


הנה הסבר על מהו מידי וכלים להלחנה ב-MIDI בצירוף בינה מלאכותית עם אתרים וכלי אונליין:

https://youtu.be/wmMa8AsIlZ8?long=yes


ומדריך מגניב להלחנה בעזרת קבצי MIDI שיוצר ChatGPT:

https://youtu.be/tV82Wy-tXRE?long=yes

תוכנת ריזון (Reason) היא תוכנה שמדמה אולפן אלקטרוני שלם של מוסיקה, בתוכנה בלבד. התוכנה הזו מוגדרת כתוכנת "All in one", מה שאומר שהיא מכילה את כל הציוד והכלים שמרכיבים אולפן ליצירת מוזיקה אלקטרונית, אבל המדהים הוא שאין בה אף מכשיר ואפילו אחד. כולה מבוססת תוכנה.

כיצד זה קורה?

הסוד הוא בכך שכל הכלים ב-Reason הם כלים וירטואליים, כלומר כלים שפועלים בתוכנה בלבד. יש בה תוכנה שמדמה הפקת צליל בסינטיסייזרים ובדוגמים (סמפלרים), מכשירים שמנגנים צלילים שנדגמו מהמציאות והפכו לסאונדים ומנוגנים, ממש כאילו היו כלים אמיתיים. תוכנות אחרות משמשות לאפקטים, להקלטה, להלחנה בתבניות, להמרות צלילים וכך הלאה.

היא אפילו נראית בגרפיקה שלה, כמו אולפן של ממש. כשלוחצים על כפתור Tab התוכנה "פותחת" את הארון הווירטואלי שלה ומראה את כל החיבורים, או בשפת המוסיקאים האלקטרוניים "החיווטים", שבין המכשירים. כך ניתן להבין כיצד לתפעל אולפן אמיתי במציאות, מבחינת שרשרת הסאונד.


הנה תוכנת ריזון שמאפשרת לייצר מוסיקה מקצועית בקלות:

https://youtu.be/JZp4ihGyrpM


מדריך למתחילים לעבוד עם ריזון:

https://youtu.be/FWYWmFbyGuY


כך דוגמים בריזון צלילים בזמן אמת:

https://youtu.be/TidO_m4n364


ומדריך מסודר לדגימה בתוכנה:

https://youtu.be/JZp4ihGyrpM

אִיוִוי (EWI), ראשי תיבות של Electronic Wind Instrument) הוא שמו של כלי נגינה אלקטרוני שנמנה על משפחת כלי הנשיפה.

הממציא האמריקאי נייל סטיינר (Nyle Steiner) הגה את הרעיון ואת המשך הפיתוח ביצעו ופיתחו המהנדסים של יצרנית ציוד המוסיקה האלקטרונית אקאי (AKAI) היפנית. יש לכלי שני מרכיבים - ממשק הנשיפה והסינתסייזר. כיום החלקים הללו משולבים במכשיר אחד, אחד מתחת לשני. בעבר היו שני המכשירים נפרדים וחוברו בכבל.

הכלי כולל מרכיב של נשיפה, שמעוצב עם אצבוע דומה לסקסופון. נגני כלי נשיפה אחרים, כמו חליל או קלרינט, יכולים גם הם לנגן עליו וניתן אף לשנות את האצבוע לשיטות אחרות.

בממשק הנשימה שולט לחץ האוויר בעוצמת הצליל, בעוד לחץ השפתיים שולט ברטט הצליל, באיטלקית ויבראטו. במקום שסתומים, כמו של סקסופון או קלרינט, ב-EWI הצלילים מופקים במקשי מגע, מה שמאפשר נגינה מהירה מאד. אגב, ניתן לשנות בקלות את האוקטבות באיווי, מה שמגדיל את המנעד שלו ל-8 אוקטבות - המנעד הרחב ביותר מכלי הנשיפה.

במרכיב הנשיפה יש ממיר פנימי שיוצר מכל צליל את הקוד הדיגיטלי, העובר אל הסינתסייזר. זה מרכיב משלים, שיוצר מהקודים הללו צלילים אלקטרוניים. מהסינטי מופקים כך צלילים אלקטרוניים שונים ומגוונים, בדיוק כמו שמפיק סינתסייזר בצורת מקלדת או מודול המחובר ב-MIDI לגיטרה.

חלק מדגמי ה-EWI מחוברים לסינתסייזר שלו, בעוד אחרים מקושרים בעזרת ממשק MIDI, לסינתסייזרים משוכללים של יצרנים רבים, מה שמגדיל את המגוון של הצלילים האפשריים.


הנה סרטון על ההיסטוריה של האיווי:

https://youtu.be/p2YhldxZIJs


שיר של הבי ג'יז:

https://youtu.be/sqHPTM5-C30


של סטיבי וונדר:

https://youtu.be/tv0GctfRuL4


WX11 - המתחרה שמייצרת חברת ימהה:

https://youtu.be/AH_w7AW7jPU


והאירופון של המתחרה, חברת רולנד, שיש בו אפשרות לנשיפה ויצירת צליל טבעי יותר:

https://youtu.be/AHlG_PwwvGY


כל הצלילים של האיווי:

https://youtu.be/GjaAj0eRlr4

קראפטוורק (Kraftwerk) הייתה ממובילות סגנון הסינת'פופ (Synthpop) שהיה מרכזי בשנות ה-80 בעולם המוסיקה האלקטרונית.

הלהקה הוקמה ב-1970, בעיר הגרמנית דיסלדורף. את אלבומם הראשון הם הוציאו שנה אחר כך, ב-1971. באותן שנים היא נחשבה לאחת מלהקות המוסיקה האלקטרונית המשפיעות והחדשניות בז'אנר.

אבל גם בתוך הסינת'פופ הם התאפיינו בסגנון מינימליסטי ורפיטטיבי, חוזר על עצמו. המינימליזם שבמוסיקה של קראפטוורק התבסס לא פעם על מקצבים ומנגינות פשוטים שחזרו שוב ושוב לאורך שירים שלמים. הרעיון הזה הקנה להם סאונד היפנוטי, איכותי וכזה שהזכיר את מוסיקת הטראנס שתהיה ייחודית במוסיקה של שני העשורים הבאים.

בין המאפיינים המרכזיים שהפכו את המוסיקה של קראפטוורק למיוחדת קל לזהות את השימוש בכלים אלקטרוניים, שהם היו מחלוצי השימוש בהם. כבר בתחילת שנות ה-70 הם השתמשו בסינתיסייזרים, במכונות תופים ובכלים אלקטרוניים נוספים, שהיו אז חדשים יחסית.

עוד מאפיין יפה של הלהקה היה היצירה המתמדת של אלבומי קונספט - אלבומים בעלי קונספט או נושא משותף, כשהשירים חוקרים רעיונות חוץ מוסיקליים ונושאים כמו עולם התחבורה והטכנולוגיה, החיים המודרניים, חיים בעתיד וכדומה.

מאפיין נוסף של ההרכב היה האסתטיקה החזותית והזהות הוויזואלית הברורה שלו. אלו באו לידי ביטוי בעטיפות האלבומים ובמופעי הבמה המסוגננים מאוד של הלהקה. לא פעם כללו המופעים והאלבומים שלהם דימויים גאומטריים, מודרניים ואף עתידניים, שעזרו לבסס את הזהות הוויזואלית החזקה כל כך של הלהקה.

מכל אלה ברור עד כמה סייעו היכולות והביצועים של חברי קראפטוורק, כמו גם מרכיבי עיצוב וסאונד שונים, סייעו רבות לבסס את הלגיטימיות של המוסיקה האלקטרונית כז'אנר והשפיעו על לא מעט מוסיקאים ולהקות שהלכו בעקבותיהם.


הנה קראפטוורק העתידניים באייטיז - על סינטים ותופים אלקטרוניים בלבד:

https://youtu.be/OPhUWrQx1zY


קליפ אופייני משנות השמונים:

https://youtu.be/D_8Pma1vHmw


"המודל" - אחד הלהיטים הגדולים שלהם:

https://youtu.be/OQIYEPe6DWY


Kraftwerk בהופעה חיה בהווה:

https://youtu.be/VxF0aja7rLU


אוטובאן - כביש מהיר:

https://youtu.be/ugBX6H0Z2hc


קראפטוורק מתכנית טלוויזיה בשנות ה-70:

https://youtu.be/sl46bxHuyR8


וכך יוצרים את המוסיקה של קראפטוורק:

https://youtu.be/2qhcp6iVWbw?long=yes

"אתה יכול להרגיש את זה בא באוויר הלילה?"

שיר הרוק האפי שנפתח במילים האלה, "In the Air Tonight", הוא ללא ספק אחד השירים הידועים של האייטיז. זה שיר נוגע ללב ולכאב שבאופן מפתיע גם היה לאחד השירים הגדולים של שנות ה-80.

יש בשיר הזה מעבר תופים מרתק וחדשני,שבזכותו הוא גם הפך למאסטרפיס. המעבר הזה, "רול תופים" כמו שקראו לזה פעם, מתרחש במעבר בין הבתים הפותחים, אלה עם הסינתסייזר הרך שמלווה ומכונת התופים השקטה, כמעט מטרונומית, שברקע ובין החלק הסוער, הרוקי, הקשוח בסאונד ובזעקה של הזמר.

דומה שאין חובב רוק שלא מתופף באוויר כשנשמע בשיר מעבר התופים המפורסם ביותר בתולדות הרוק. אגדה. לא פחות.

אבל השיר הזה ידוע בעוד משהו. יש בו לכאורה משהו אפל שמערב זיכרון ילדות או התבגרות קשה. לפיו, קולינס הצעיר היה עד לרצח. הוא ראה פעם כשהלך ליד הנהר אדם טובע ומתחנן להצלה. ממש מולו עמד אדם, שיכול היה להצילו ולא נקף אצבע.

קולינס, לפי הסיפור, היה עד לתקרית הזו שהיא בעצם רצח. שנים אחר כך, הוא הזמין את האיש האדיש להופעה שלו, סידר לו כרטיס בשורה הראשונה וכשהגיע לשיר הזה בהופעה, הוא שר לו בגוף שני על כך שהוא יודע שהאיש סירב לבוא לעזרתו של אדם טובע.

בום.

כי זה האינטרנט, שמישהו חשף בו את העניין, פתח את הפצע והפיץ את ההתרחשות הזו, שאיש לא יודע בדיוק כיצד היא התגלתה. השמועה תפסה, כדרכה של הרשת, גובה ובעיקר רוחב ויראלי מטורף.

הסיפור כל כך פורש כנפיים בעולם, שאפילו הראפר הנודע אמינם מזכיר אותו בלהיט ענק שלו. זה קורה בשיר הכי מצליח שלו "Stan", כשהוא פונה לזוגתו ומבקש ממנה להצילו, כשהוא טובע "כמו בשיר של פיל קולינס".

אבל הפתעה. פיל קולינס עצמו מכחיש כל קשר לסיפור הזה. בראיונות הוא מבהיר שלא היה רצח כזה ושאיש מעולם לא טבע. הכל עורבא פרח. המילים של השיר היו לדברי פיל חלק מאילתור, שירה ספונטנית מול המחשב, כשהקליט את השירה והסינתסייזר שמלווה אותה, עם מכונת התופים שברקע.

המילים האלה, שלא נכתבו, אלא הושרו אל המיקרופון ספונטנית, נולדו מהכעס של גבר שזה עתה חזר מסיבוב הופעות גדול וגילה שננטש על ידי אשתו. הן מבטאות כעס על הפרידה וכנראה גם על ההשפלה של גבר אומלל וגרוש, שאשתו עזבה את הבית.

וצריך לזכור שזה פיל קולינס, שבשלב הזה בקריירה שלו הוא אחד הזמרים המצליחים בעולם. הוא מנהיג להקת ג'נסיס המיתולוגית ומי שהפך אותה מלהקת רוק מתקדם איכותית אבל תפרנית למעצמת רוק שאין הרבה כמותה. ג'נסיס בראשותו היא מפעל רוק, תאגיד עם הכנסות כספיות ענקיות, המוני עובדים והצלחה מסחרית מטורפת.

וכך, יוצא ש"In the Air Tonight" הוא לא רק אחד הלהיטים שבאלבום. הוא השיר הכי מצליח מביניהם, שיר רגשי שמגלה לפיל מה עובד במכירות ובכך הופך לאחד המנועים להצלחתו העתידית של קולינס, גם כזמר סולן וכותב, שיודע להנפיק בלדות פוצעות לב ונמכרות היטב.

אז רצח לא היה שם, אבל כסף היה גם היה - והמון.


הנה השיר בהופעה:

https://youtu.be/IeDMnyQzS88


הסיפור של השיר:

https://youtu.be/Nw4LrjTIVvc


עוד מהסיפור:

https://youtu.be/k05t7GhvMW0


וקולינס מספר על הרצח בראיון טלוויזיה:

https://youtu.be/kLRy_RkoTKA

סמפלר (sampler), או "דוגם צלילים", הוא כלי נגינה דיגיטלי שמתבסס על צלילים שנדגמו, כלומר הוקלטו, כדי שניתן יהיה לנגנם באמצעותו. אחרי שמוקלטת דגימה של צליל, ניתן לנגן אותה בפדים, משטחים קטנים שניתן להקיש עליהם, או בעזרת קלידי המקלדת, שיכולים אף לשנות את הגובה המוסיקלי של הדגימה.

בצורה כזו ניתן להקליט למשל מקצבי תופים, ללא שימוש בתופים אמיתיים, לנגן תפקידי פסנתר, בעזרת דגימות של פסנתר אמיתי, תפקיד של תזמורת מיתרים בנגינה פשוטה על מקלדת, הקלטת סולו של חליל צד בדגימה בלבד וכדומה.

סמפלרים הם כיום בעיקר תוכנות או פלאג-אינים של תוכנות הקלטה מקצועיות (DAW), המסייעים כיום להקלטות רבות בתחום המוסיקה הקלה וחוסכים כסף רב לאמנים.

ניתן כיום לקנות אוספי דגימות מקצועיות, שנעשו על ידי אולפנים מקצועיים. בעזרת הדגימות הללו יכול המוסיקאי להשתמש בהקלטות ובהופעות, מבלי שהוא צריך לדגום בעצמו.


כך עובד סמפלר פשוט:

https://youtu.be/JAmw-TTG2Ds


הדגמה של סימפול קול אנושי ונגינה שלו בסמפלר תוכנה (עברית):

https://youtu.be/YdR-B2mMNnk


מה שאפשר לעשות עם הדגימות שבסמפלר:

http://youtu.be/2k3I2Hu2eXM


המלחין הנודע ונגליס מתנסה בסאונדים מהסמפלר באולפן שלו:

https://youtu.be/GWggDMDhwIA


מוסיקת דאב סטפ עם סמפלר:

http://youtu.be/JfbERxr_T40


סמפלר מודרני עם בנקים של צלילים דגומים:

http://youtu.be/r0x5SVY0WVY


סמפלר של די ג'יי שבו ניתן להכניס צלילים ללופ, לולאת צליל חוזרת:

http://youtu.be/xRIGFB4DYfQ


כך ניתן ליצור מקצבי תופים מורכבים:

http://youtu.be/c7V-sli-TJQ


כיום משתמשים רבים בסמפלרים בתוכנה, כמו תוכנת ריזון:

http://youtu.be/Wxuppm8zvpc


או מסמפלים לתוך אבלטון צלילים ומתופפים אותם בה (עברית):

https://youtu.be/kANPBLoCNbY


או באפליקציית סמפלר בטאבלט:

https://youtu.be/zeIxCeJPEkw


דוגמה להמנון האמריקאי שמנוגן בסמפול של צליל מנוע ממכונית מרוץ:

https://youtu.be/8EWTp0Xfksg


הקוליידוסקופ המודרני, שמאפשר סימפול פשוט וידידותי ושימוש בתצוגה ויזואלית של הדגימה:

https://youtu.be/9XMfKYVu_fg


בעזרת טכנולוגיית הסימפול יכול נגן אחד לנגן מוסיקה מורכבת בזמן אמת:

https://youtu.be/rGIK2ew-hEg

המחשב IAMUS הוא מחשב שמלחין מוסיקה. IAMUS שהתוכנה שבו יוצרת מנגינות, הרמוניה ומרקמים מוסיקליים נעימים לאוזן, נבנה בידי מדענים באוניברסיטה של מאלגה בספרד.

אם היה מבחן טיורינג ליצירתיות, מעניין אם המוסיקה של המחשב יאמוס הייתה מסוגלת להטעות אנשים מיומנים לחשוב שהיא נכתבה בידי בני אדם. כלומר, האם מלחין וירטואלי היה מצליח להתחזות למלחין בן אנוש..

כמובן שיאמוס המחשב אינו יצירתי כמו בן-אנוש. בשלב הזה הוא בעיקר יודע לבצע את פעולת ההלחנה, על פי הכללים ה"נכונים" שאותם יודע כל מלחין מיומן שלמד וקיבל השכלה מוסיקלית. לגבי היופי והמקוריות של המוסיקה שיוצר המחשב הזה, יש מחלוקת רבה עד כמה הוא "יצירתי".


הכירו את מבחן לאבלייס שבוחן אם מכונה אכן ממציאה רעיונות מוסיקליים בעצמה:

https://youtu.be/Rh9vBczqMk0


למידת מכונה שמסייעת ליוצרים לחבר מקצבים ומהלכים בהיפ הופ:

https://youtu.be/mOjWyRqiDds


הבה נחקור את תוכנת IAMUS של המלחין הממוחשב:

https://youtu.be/KhiupLtyibs


הנה יצירה של יאמוס לקלרינט סולו:

https://youtu.be/FCsbEY9pxTU


להרכב קאמרי:

https://youtu.be/Uq3iKbCNDCM


קטעים מהתקליטור הראשון של יאמוס עם מוסיקה שלו:

https://youtu.be/cv4y_BRJokM


ומדריך מגניב להלחנה בעזרת קבצי MIDI שיוצר ChatGPT:

https://youtu.be/tV82Wy-tXRE?long=yes

סינת'פופ (Synthpop) הוא סגנון של מוסיקה אלקטרונית שהיה מרכזי בשנות ה-80 של המאה העשרים. במרכזו של הסינת'פופ עמד הרצון של של מוסיקאי פופ ליצור מוסיקה מבוססת סינתסייזרים וללא כלים חיים, אקוסטיים.

עם גוויעת הדיסקו ובמקביל למהפכת הפאנק, התקדמו באותה תקופה הסינת'סייזרים ולמעשה השתלטו על המוסיקה הפופולרית. סגנונות חדשים כמו ניו אייג' ואלקטרו פופ נולדו והפכו למוזיקת הפופ העיקרית והמצליחה בעולם.

באותו עשור מצטיידות להקות כמו "אולטרווקס" (UltraVox), "דפש מוד" ו"תמרונים תזמורתיים בחשיכה" (OMD) בסינתסייזרים, שהקנו להן את הסאונד האופייני והמסונתז. הסגנון גם קיבל את השם "סינת'פופ" וגם הפך פופולרי מאוד באייטיז.

אבל הסינת'פופ החל להתפתח כבר בסוף שנות ה-70. עם תחילת שנות ה-80 הוא קיבל חיזוק אדיר, ראשית בהוזלה ופריחה מתמשכת של תעשיית הסינתסייזרים, שהחלו לצאת במגוון מכשירים וסאונדים מהמם ובאיכויות שהפכו אותם זמינים גם לאמנים ולהקות עם תקציב מוגבל.

במקביל פותח הסטנדרט של חיבוריות ה-MIDI, שאפשר בין השאר ציוד ומערכות סאונד זולות וזמינות יותר בהקלטה ושחזור פשוט יחסית בלייב של הסאונד האולפני, בהרבה פחות תקציב וציוד.

זה היה הרקע הטכנולוגי והתרבותי שהיווה את האות לפריחתו של הז'אנר החדש והמוצלח הזה. לקראת אמצע שנות ה-80 הוא הגיע לשיא והמוני הרכבים חדשים הצטרפו אליו.


הנה כמה מהריפים הכי ידועים מהסגנון בשנות השמונים:

https://youtu.be/olJWup_dvHg


להקת OMD, תמרונים תזמורתיים בחשיכה - מהבולטות בז'אנר הסינת'פופ:

https://youtu.be/d5XJ2GiR6Bo


א-אה שהפכו להצלחה הגדולה של האייטיז:

https://youtu.be/djV11Xbc914


להקת הסינת'פופ אלפאוויל:

https://youtu.be/mO3IEDRsP2Q


קראפטוורק העתידניים על סינטים ותופים אלקטרוניים בלבד:

https://youtu.be/OPhUWrQx1zY


והשואו שעל הבמה לא תמיד עבד כמו הרוק - אולטרווקס מדגימה ב"לייב אייד":

https://youtu.be/8JLTC1_Rv4k

מכונת התופים (Drum Machine) היא כלי נגינה אלקטרוני, מעין סינתסייזר עם צלילי רעשים מסונתזים, שמדמים תופים וכלי הקשה ושבעזרתו יוצרים מקצבי תופים למוסיקה אלקטרונית.

מכונות התופים נולדו בשנות ה-80 ביפן, כחלק מגל המצאות ופיתוחים שהחל כחלק ממהפכת ה-MIDI (ראו בתגית "מידי"). מה שהן הציעו למוסיקאים היא דרך טכנולוגית וברת השגה להלחין ולהשמיע מקצבים, בלי צורך במתופף.

למעשה, מכונות התופים הראשונות פותחו כהמשך לפיתוח של המטרונום האלקטרוני. בתחילה הן הכילו כמה צלילי תופים בסיסיים, שעימם ניתן היה לתכנת מקצבי תופים בסיסיים.

הייתה זו חברת Roland, שהוציאה את מכונת התופים הראשונה, כשחברות מתחרות מיהרו להוציא אחריה מכונות תופים משלהן.

בהמשך השתכללו מכונות התופים והן הציעו "סטים" של צלילי תופים, שביניהם ניתן היה לבחור את הסאונד של מערכת התופים המתאימה לסגנון והאופי של השיר או היצירה האלקטרונית שרוצים להפיק.

עם הזמן יצאו מכונות תופים שאיפשרו למשתמש לערוך את הצלילים ולשנות את מרכיבי הצלילים השונים, כולל משך הזמן של כל צליל ותוף, שליטה במעטפת הצליל שלו, שינוי התדרים והאופי של הצליל ועוד.

בנוסף, החלו היצרנים להוסיף למכונות התופים המשוכללות הללו גם צלילים דגומים של "סאונדים" (צלילים) כמו נקישות, מחיאות כפיים, סקראצ'ים של די ג'ייז ועוד.

בשנות ה-90 הפכו מכונות התופים לחלק מהסאונד של המוסיקה החדשה, מוסיקת ההיפ הופ. הטראפ והטריפ הופ. אבל די מהר תתפתח המוסיקה האלקטרונית, בה לא יהיו כלום אקוסטיים וממילא מעינת התופים תהיה לספקית המקצבים המרכזית.

כיום מכונות התופים כמעט ואינן בשימוש, בעיקר בשל העובדה שאת אותה הפעולה של ערוצי המקצבים ועלי ההקשה עושים הסימפולים (Samples), אותם לופים (loops) מוקלטים, שבהתחלה נוגנו מהמכשירים הדוגמים, הסאמפלרים (Samplers).

הסמפלרים, מכשירים דיגיטליים שידעו לדגום ולהקליט סאונד ים ואז לנגנן מהקלידים, הצטיינו ביכולת לנגן דגימות צליל דיגיטליות מוקלטות.
המכשירים הללו הם כמעט בלתי מוגבלים באפשרויות שהם מציעים ומכונות התופים הם רק חלק קטן מהציוד שהם החליפו. יכולות העריכה שלהם הרבה יותר מתקדמות מאלו שהציעו מכונות התופים ואפשרויות הצלילים והשילובים שביניהם הן עצומות.

בקישורים שלמטה מספר מכונות תופים מקוונות ליצירה ותרגול של מקצבים.


כך פועלת מכונת התופים הקלאסית Roland TR-909:

https://youtu.be/csWlxhzjt2E


כיום יש מכונות תופים משולבות במכשיר אחד עם מכונת הקלטה וסינטסייזר:

https://youtu.be/mud5Vh6ayxQ


מקצבי מכונת התופים Linn LM-1:

https://youtu.be/mO572vANs2Y


היום מסמפלים לתוך תוכנה צלילים ומתופפים אותם באבלטון (עברית):

https://youtu.be/kANPBLoCNbY


ומקצבי מכונות תופים שהפכו לקלאסיקות פופ ורוק:

https://youtu.be/ofKyPTXt5co

שנות ה-80 (The '80s) של המאה הקודמת היו מהתקופות המרגשות בחיבור שבין טכנולוגיה, בידור, אמנות, אופנה וכסף. אחרי גילוי הצעירים בסיקסטיז וההתרגשות של הסוונטיז, מגיע הפיצוץ הטכנולוגי שמפגיש את הטכנולוגיה עם התרבות הפופולרית.

העשור הזה הוא עידן המחשב האישי, בו אפל לוקחת את אמריקה ומשאירה למיקרוסופט את שאר העולם. זה עולם של לומדות ראשונות שמנסות ללמד תלמידים נבוכים כאילו היו כלבים לאילוף ושל מנהיגות שמנסה להוביל עולם שרוצה ללכת בעצמו ולא רוצה - לא מלחמה קרה ולא מלחמות חמות.

זה עידן המוסיקה הניידת בו הווקמן של סוני הופך לנחלת הכלל ולסמן של סגנון חיים. עולם שהבום בוקס מוציא את המוסיקה לרחובות ומביא את הצעירים להתחיל לרפרפ רגשות ומצוקות.

זה העידן של משחקי המחשב המפוקסלים והזמן של הסאונד הדיגיטלי, עם הקומפקט דיסק והטכנולוגיה הבידורית שמתחילה לפרוץ מכל כיוון.

בבוא הטכנולוגיה המתאימה, גם המוסיקה בשנות ה-80 מתקדמת לאלקטרוניקה. הסינתסייזרים משתלטים על המוסיקה, אפילו "קווין" שהתהדרו שהאלבומים שלהם נעשו בלי סינתסייזרים מתרצים באייטיז ומתקדמים אליהם. ממשק MIDI מחבר אותם למחשבים ומאפשר קומפוזיציה ועיבודים מבוססי מחשב.

הפופולרית. סגנונות חדשים כמו ניו אייג', סינת'פופ ואלקטרו פופ נולדו ולקראת אמצע העשור הופכות למוסיקת הפופ העיקרית והמצליחה.

באופנה הנשית זה העשור של הכתפיים המוגבהים בהגזמה ושל החותלות שהפכו כל נערה לרקדנית בהתהוות. בעשור הזה התסרוקות נעשות מוגזמות ומתולתלות וחולצות הטריקו יוצאות לשוק ונותנות פייט לצבעוניות של צבעי המאכל בגוונים... ובכן, המוגזמים.

זה העשור שאיש לא ישכח, כי ערוץ טלוויזיה אחד בשם MTV שינה בו את תעשיית הבידור ואוטוטו, ממש בעשור הבא, הוא עתיד לגלות שגם אותו כבר לא צריכים.


הנה הטרנדים של העשור הזה:

https://youtu.be/OWBSu-9mrRM


האסתטיקה של שנות ה-80:

https://youtu.be/TCI8lPvr6SM


הלהקות המסונתזות של הסינת'פופ:

https://youtu.be/d5XJ2GiR6Bo


התסרוקות:

https://youtu.be/GTQuVW4ZH7M


המחשבים המרתקים של האייטיז:

https://youtu.be/TXNKkx_ZcaQ


והמוסיקה של האייטיז:

https://youtu.be/Bxz6jShW-3E?long=yes