שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
למה רוברט קאפה הוא צלם המלחמה המפורסם ביותר?
רוברט קאפה לא רק היה מחלוצי צילום המלחמה, אלא אולי צלם המלחמה המפורסם ביותר במאה ה-20. צילומי המלחמה שלו הקפיאו רגעים גדולים בהיסטוריה המלחמתית של המאה ה-20. הוא היה בעל כשרון גדול ללכוד אנשים יחידים או קבוצות קטנות ברגעים מיוחדים בשדה הקרב. קאפה גם ניחן באומץ לב נדיר, שאפשר לו להימצא במקומות המסוכנים ביותר בחזית ולצלם את מה שצולם לעתים נדירות לפני כן - את המוות.
את כל חייו המקצועיים בילה קאפה, שהיה דווקא פציפיסט (שוחר שלום) בשדה הקרב. הוא תמיד אחז בידו מצלמה, במקום רובה. אך בעוד רוברט קאפה היה איש מוכר שבילה עם אנשים מפורסמים וכוכבי-על בתקופתו, הוא הירבה לצלם דווקא את האנשים הפשוטים והאנונימיים. הם היו גיבוריו המצולמים ואת כאבם, חייהם ולצערו גם את מותם, היטיב להעביר בצילומיו. ניתן ממש לומר שהוא המציא את המושג "פוטו ג'ורנליזם", צילום העיתונות.
גם בשדה הקרב הוא הרבה ללכוד דווקא את רגעי היומיום של הלוחמים ואזרחים בעת מלחמה. משתיית קפה אנושית בלונדון המופגזת ועד מנוחת לוחמים זה על כתפו של זה.
התצלום המפורסם ביותר שלו, "מותו של חייל לויאליסט", הציג לוחם רפובליקני נופל לאחור, במה שנראה כרגע מותו בקרב. הצילום צולם בשנת 1936, בעת מלחמת האזרחים בספרד. מאז פורסם היו ויכוחים אינספור האם הצילום הזה בוים או שהוא אמיתי, אבל זה לא ממש שינה לצילום להפוך לאייקון מייאש של רגע המוות של אדם. בכך הוא המציא את טכניקת "תפיסת הרגע", של לכידת רגע האירוע בצילום אחד.
קאפה מת תוך כדי עבודתו, כשבמהלך מלחמת הודו-סין הוא ירד כדי לצלם, מחוץ לשיירת כלי הרכב שבה נסע, ועלה על מוקש נגד אדם.
הנה סרטון קצר על רוברט קאפה:
http://youtu.be/SKTCUd87tAQ
מצגת וידאו של צילומיו של קאפה ממלחמת העולם השנייה:
http://youtu.be/ObfUDpJu5iY?t=22s
ומצגת מרגשת של תמונות המלחמה המפורסמות של רוברט קאפה:
http://youtu.be/erOxpumg7JA
מי המציא את צילום העיתונות?
אנרי, או הנרי קרטייה-ברסון (Henri Cartier-Bresson), אבי צילום העיתונות, הפוטו ז'ורנליזם, נהג להשתמש במצלמות קטנות. אבל הצלם הצרפתי הזה היה גם אמן סוריאליסט, מהמשפיעים ומהחשובים באמנות הוויזואלית של המאה ה-20.
הוא צילם מהפכות, מלחמות ודיוקנאות של גדולי המאה ה-20. ברסון נחשב מאבות צילום העיתונות המודרני ומי שנשיא צרפת ספד לו במותו באומרו: "צרפת איבדה צלם גאון ורב-אמן, מהאמנים המוכשרים בדורו ומהמוערכים בעולם".
ברסון הוא הוגה הרעיון של "הרגע המכריע" בצילום, מעין רגע בזמן שבו טען שכל מרכיבי התמונה מביעים את עצמם באופן הטוב ביותר. הוא נהג לתאר את "הרגע המכריע" כהכרה של שבריר שנייה במשמעות של אירוע מצולם, שבריר שנייה שבו מסתדרות הצורות באופן הטוב ביותר ונותנות לאירוע את הביטוי הנכון. ברסון נהג להמתין בסבלנות לאותו הרגע, לחכות לשילוב המבוקש ואז לצלם.
צילומיו הגאוניים צולמו בשחור־לבן ובלי בימוי, עריכה או תאורה. הוא שילב תפיסה אמנותית ויופי מרתקים, ביחד עם אמירה ונקודת מבט מלאה באהבת האדם.
במלחמת העולם השנייה הוא נשבה ע"י הנאצים ולאחר שני נסיונות כושלים להימלט, הוא הצליח והצטרף למחתרת הצרפתית, שנלחמה בהם. התנגדותו לנאצים התאימה לאישיותו הערכית ואהבת האדם שלו.
בשנת 1947 הקים ברסון ביחד עם הצלמים רוברט קאפה ודוויד סימור את חברת "מגנום פוטו". החברה הנהיגה את עולם הצילום העיתונאי בעולם כולו והייתה לסוכנות הצילומים הראשונה בעולם.
הנה סיפורו של ברסון:
https://youtu.be/uLepNuWXeLM
צילומיו של אנרי ברסון:
https://youtu.be/SueN2iDeED0
עוד מצילומי הרגע המכריע של הנרי קרטייה ברסון (ובהמשך גם צלם נוסף, אדאמס):
http://youtu.be/03Z2vF3QGEk
וברסון המצלם, בסרטון שמפרסם את המצלמה שבה השתמש, לייקה:
http://youtu.be/Y8DRwsQJ9hY
איך נוצר הצילום המפורסם של כיבוש ברלין?
צילום "הנפת הדגל הסובייטי מעל בניין הרייכסטאג" (Raising a flag over the Reichstag) הוא צילום המלחמה הנודע שנחרת בזיכרון של הניצחון על הנאצים יותר מכל צילום אחר. מסביב רואים את הבירה הגרמנית החריבה. בשלב הזה כ-90% מברלין הושמדה על ידי הצבא הסובייטי.
צילם אותו הצלם הרוסי יהודי יבגני חאלדיי. מספרים שהוא התקנא בצלם האמריקאי ג'ו רוזנטל, שזמן קצר לפני כן צילם את "הנפת הדגל באיוו ג'ימה" וזכה בפרסום עולמי ובפרס פוליצר, של העיתונות. חאלדיי ידע שהתצלום של רוזנטל האדיר את יוקרתו של הצבא האמריקאי והוא חלם להעניק לצבא האדום תמונת ניצחון דומה. מתחילת הקרב על ברלין, הוא הסתובב בחסות הכוחות הרוסיים, כשבידיו דגל ברית המועצות.
התמונה צולמה ב-2 במאי 1945 במהלך הקרב על ברלין. הדגל היה אחד מ-9 דגלי ניצחון, שהונפו מעל מקומות אסטרטגיים וסמליים של המשטר הנאצי, כמו שער ברנדנבורג, בניין עיריית ברלין, משרדו של היטלר ועוד. סטלין החליט שתמונת הניצחון תהיה דגל מעל בניין הרייכסטג. זאת על אף שמאז 1933, כשנשללו סמכויות הפרלמנט הגרמני על ידי היטלר, לא הייתה לרייכסטאג שום משמעות מלבד מיקומו במרכז ברלין והסמליות ההיסטורית שלו.
הנפת הדגל האמיתית התקיימה ללא נוכחות הצלם, ב-30 לאפריל. חייל סובייטי בשם מיכאיל מינין עלה עם חבריו אל הגג והניף את הדגל על אחד מפסלי הגג שעל הבניין. בבניין התרחשו עדיין קרבות עזים פנים אל פנים. הצילום המפורסם צולם יום אחר-כך, כשהצלם חאלדיי ניצל את גמר הקרב על הרייכסטג ועלה עם 3 חיילים סובייטים, אל הגג, למה שיהפוך לצילום המפורסם. מוקדם בבוקר ה-1 במאי הניפו 8 חיילים את הדגל הרוסי על גג הרייכסט ונוצר אחד הצילומים המפורסמים בתולדות הצילום.
בדיעבד התברר שהתמונה לא רק בוימה אלא גם רוטשה, שנים רבות לפני המצאת תוכנת ה"פוטושופ" המפורסמת. זה נעשה כדי לחזק את האפקט והגבורה של הלוחמים הרוסיים ולהעלים ביזה. אם זו העלמת אחד משני שעונים שנלקחו ככל הנראה שלל והיו על ידו של אחד החיילים, ואם זו הוספת עשן וענני הפגזות מעל העיר החרבה, שנועדה להאדיר את הרושם של הניצחון הסובייטי.
הנה סיפור הצילום הנודע:
https://youtu.be/kMRWK-a3CcY?t=3s
הקרבות בליווי שיר תהילה רוסי:
https://youtu.be/9IF6OuCEzuA
כמה עובדות על "הנפת הדגל הסובייטי מעל בניין הרייכסטאג":
https://youtu.be/GLPgQ-1VPfQ
וסרט שמראה את הניצחון על ברלין:
https://youtu.be/C0hq8xBPrZA
מי צילם את "ארוחה על גורד שחקים"?
צילום "ארוחת צהריים על גורד שחקים" (Lunch Atop A Skyscraper) הוא אחד הצילומים המפורסמים והמוכרים בעולם. במהלך המאה ה-20 הוא היה לאחד הסמלים של "התפוח הגדול" וניתן למצוא אותו כמעט בכל מקום בעיר ניו-יורק ובכלל.
לצילום הזה ולפחד הגבהים שהוא מזכיר לאנשים, נעשו מחוות אינספור. הוא הפך לפוסטר שניתן לראות בפרסומות, בסדרות טלוויזיה ובחדרים מעוצבים בכל העולם. לא חסרו גם אינספור ציטוטים, חיקויים ופרודיות שנעשו לצילום המוכר והמדהים הזה.
הצילום שצולם בשמי מנהטן בשנת 1932 התפרסם בעיתון "הניו יורק הארלד טריביון". הוא צולם ככל הנראה במרומי אתר הבנייה של מגדל GE, שנקרא אז RCA. נהוג היה באותה תקופה להזמין צלמי עיתונות לאתרי בנייה של גורדי שחקים, ליום של צילומים וחשיפה של הבניין ההולך ונבנה, שנועד לצורך יחסי הציבור וקידום המכירות של הבניין ובמקרה הזה גם של מרכז רוקפלר, שהוא היה חלק ממנו.
ליום הצילומים בבניין זה הוזמנו צלמים שונים. תחקירים שנעשו עם השנים חשפו שזהות הצלם היא ככל הנראה צלם ששמו צ'ארלס אבטס, אם כי הוויכוחים על עובדה זו מעולם לא הסתיימו.
אבל בצד הפרסום שלו, הצילום הוא גם תעלומה של ממש, חידה בת 80 שנה. לא ברור מיהם הפועלים שצולמו בו, מי צילם אותו ורבים תוהים אם צילום הארוחה על קורה התלויה באוויר הוא בכלל אותנטי, אמיתי. בעיקר מחשידה הנינוחות של הפועלים, היושבים ללא אבטחה בגובה רב ולא נראים מוטרדים מהעובדה שנפילה מגובה כזה היא מוות ודאי. אגב, בסרט התיעודי "Men at Lunch" שנעשה ב-2012 על הצילום, נחשף שאחד הפועלים כתב הביתה שנפילה מהקורה לא הייתה מסוכנת כמו שנדמה, שכן לא נראית בתצלום רצפה שהייתה מעט מתחת לקורה. יתכן שניסה רק להרגיע את משפחתו, אבל חשוב לדעת שהחיפוש הנואש אחר עבודה באותה תקופה, עידן השפל הגדול בארה"ב, הוביל עובדים לעבוד בתנאים קשים ומסוכנים מאד. עבודה בקומות הגבוהות של גורדי שחקים וללא אמצעי בטיחות כמו רתמות או קסדות, הייתה מעשה שבשגרה.
בטיחות, איך לומר זאת בעדינות, לא הייתה אז עניין מהותי מדי...
כך צילמו את "ארוחת צהריים על גורד שחקים":
https://youtu.be/7QCYDzsQ_yM
עבודה בגבהים כאלה וללא מתקני בטיחות הייתה הסטנדרט:
https://youtu.be/gDN4c2wnx3E
עוד על הצילום:
https://youtu.be/nEKNt4831b4
קדימון של הסרט התיעודי מ-2012, על האנשים שמצולמים בתמונה הנודעת:
https://youtu.be/QKaBMy8cjIU
מצגת וידאו שמראה שתמונות כאלה היו ממש לא נדירות באותה תקופה:
https://youtu.be/qBTEe-I16Po
ועוד אחת:
https://youtu.be/1i_wNJWSsPs
איך הפכה הנפת הדגל בקרב איוו ג'ימה לאגדה?
קרב איוו ג'ימה היה קרב קשה, שנמשך חודש שלם והתנהל בשלהי מלחמת העולם השנייה, על האי היפני איוו ג'ימה.
האי הזה, הממוקם כ-1200 קילומטרים מטוקיו, בירת יפן, ראה את אחד הקרבות המפורסמים במלחמת העולם השנייה, קרב עקוב מדם, שהנצחון בו היה הכרחי לשני הצדדים.
הקרב היה גם קרב סמלי, שהנצחון האמריקאי בו בישר את מפלתה הטוטלית של יפן במלחמה נגד ארה"ב ואת הסיום הקרוב של מלחמת העולם השנייה. הקרב סימן את סוף המלחמה, בניצחון מוחלט של הדמוקרטיות על הציר הפשיסטי שהקים היטלר, ביחד עם מוסוליני האיטלקי והקיסר היפני.
אבל בקרב הזה גם צולמה אחת התמונות הידועות בעולם. זה היה צילום שזכה לשם "הנפת הדגל באיוו ג'ימה" (Raising the Flag on Iwo Jima).
בצילום הנפת הדגל הנציח הצלם ג'ו רוזנטל את סופו של הקרב, שהתפרסם בזכות ציחום המלחמה הזה בעולם כולו.
התמונה צולמה ב-23 בפברואר 1945 והונצח בה האירוע הסמלי שבו מניפים חיילים אמריקאים את הדגל על הר סוריבאצ'י שבאי היפאני איוו ג'ימה. רק שלושה מששת הלוחמים המצולמים בו שבו מהמלחמה.
האי איוו ג'ימה הוא אי שנחשב בתחום השיפוט של הבירה היפאנית טוקיו, מה שהפך אותו לחשוב מאד עבור היפאנים. גם האמריקאים ראו בו חשיבות רבה. ההתקפה עליו הייתה המתקפה האמריקנית הראשונה על אי שהוא חלק מהמולדת היפאנית.
הדימוי ההרואי שהונצח בצילום תרם רבות להאדרת יוקרתו של הצבא האמריקאי. בעיני הציבור האמריקני, הוא גם התצלום המסמל יותר מכל את הניצחון במלחמת העולם השנייה
לא רבים יודעים, אך הנפת הדגל שמוצגת בתצלום היא בעצם ההנפה השנייה על ההר. היא התבצעה לאחר שפוליטיקאי שהגיע לאי רצה לקבל את הדגל הראשון שהונף על ההר, בידיעה שהוא יהיה בעל חשיבות היסטורית.
אז ההנפה הראשונה תועדה על ידי צלם אחר בשם לואיס לווארי. תצלומו לא התפרסם ומעטים מכירים אותו. לעומתו, זכה רוזנטל באותה שנה בפרס פוליצר, עבור הצילום השני, על הדרך הוא גם היה לבעל התצלום הראשון שזכה בפוליצר באותה שנה שבה הוא פורסם.
ברבות השנים, בגלל אי הבנת שאלה שנשאל על ידי עיתונאי, הושמעו טענות כלפי רוזנטל שהתמונה שהתפרסמה בעצם בוימה. הוא חזר והכחיש זאת בעקשנות, עד יום מותו.
הנה הצלם ג'ו רוזנטל וסיפור הצילום הנודע:
https://youtu.be/hT-nVMnr-Fo
סיפורו של הצילום המפורסם של "הנפת הדגל באיוו ג'ימה":
https://youtu.be/Dokr9fNFsa8
וסרט תיעודי שמנציח את הקרב על האי ואת הרגעים שאותם מנציח הצילום:
https://youtu.be/9E3uBWn7e8U?long=yes
מהו צילום מותו של חייל לויאליסט?
כשרוברט קאפה צילם את התצלום המפורסם ביותר שלו, "מותו של חייל לויאליסט" (The Falling Soldier), הוא לא ידע שהוא מצלם את צילום המלחמה שיהיה בקרוב הצילום הכי מפורסם בעולם. הצילום הציג לוחם רפובליקני במלחמת האזרחים בספרד, כשהוא נופל לאחור, במה שנראה כרגע מותו בקרב.
הצילום היה מהפכני בכך שיישם את הטכניקה שהגה רוברט קאפה וקרא לה "תפיסת הרגע". הרעיון בה היה ללכוד את רגע האירוע בצילום אחד. היום זה נשמע בנאלי, אבל בשנות ה-30 זה היה רעיון חדשני מאד.
מרגע שהצילום פורסם, בעת מלחמת האזרחים בספרד בשנת 1936, הוא הפך לסמל האכזריות של המלחמה. עד אז מעולם לא תועד רגע מותו של אדם במלחמה כלשהי. זה היה ביטוי מצמרר לתחושות הכעס והתסכול של שוחרי השלום בעולם כולו.
ואולם, בצד ההצלחה של הצילום, התנהלו ויכוחים אינספור לגבי אמינותו התיעודית. איש לא ידע האם הצילום הזה בוים או שהוא אמיתי ורבים חשבו שקשה להאמין שצילום כזה הושג באופן טבעי, בתוך קרב אמיתי. זה אמנם לא הפריע לצילום להפוך לאייקון של צילומי המוות במלחמה ואולי אף הגביר את הפרסום שלו.
הנה סיפור הצילום "מותו של חייל לויאליסט"
https://youtu.be/_ABQEU_WuzA
מבקרת אמנות מנתחת אותו:
https://youtu.be/jBG5BsIHa60
הנה הוא באסופת צילומיו של קאפה:
http://youtu.be/ObfUDpJu5iY?t=22s
וסרטון קצר על רוברט קאפה:
http://youtu.be/SKTCUd87tAQ
רוברט קאפה לא רק היה מחלוצי צילום המלחמה, אלא אולי צלם המלחמה המפורסם ביותר במאה ה-20. צילומי המלחמה שלו הקפיאו רגעים גדולים בהיסטוריה המלחמתית של המאה ה-20. הוא היה בעל כשרון גדול ללכוד אנשים יחידים או קבוצות קטנות ברגעים מיוחדים בשדה הקרב. קאפה גם ניחן באומץ לב נדיר, שאפשר לו להימצא במקומות המסוכנים ביותר בחזית ולצלם את מה שצולם לעתים נדירות לפני כן - את המוות.
את כל חייו המקצועיים בילה קאפה, שהיה דווקא פציפיסט (שוחר שלום) בשדה הקרב. הוא תמיד אחז בידו מצלמה, במקום רובה. אך בעוד רוברט קאפה היה איש מוכר שבילה עם אנשים מפורסמים וכוכבי-על בתקופתו, הוא הירבה לצלם דווקא את האנשים הפשוטים והאנונימיים. הם היו גיבוריו המצולמים ואת כאבם, חייהם ולצערו גם את מותם, היטיב להעביר בצילומיו. ניתן ממש לומר שהוא המציא את המושג "פוטו ג'ורנליזם", צילום העיתונות.
גם בשדה הקרב הוא הרבה ללכוד דווקא את רגעי היומיום של הלוחמים ואזרחים בעת מלחמה. משתיית קפה אנושית בלונדון המופגזת ועד מנוחת לוחמים זה על כתפו של זה.
התצלום המפורסם ביותר שלו, "מותו של חייל לויאליסט", הציג לוחם רפובליקני נופל לאחור, במה שנראה כרגע מותו בקרב. הצילום צולם בשנת 1936, בעת מלחמת האזרחים בספרד. מאז פורסם היו ויכוחים אינספור האם הצילום הזה בוים או שהוא אמיתי, אבל זה לא ממש שינה לצילום להפוך לאייקון מייאש של רגע המוות של אדם. בכך הוא המציא את טכניקת "תפיסת הרגע", של לכידת רגע האירוע בצילום אחד.
קאפה מת תוך כדי עבודתו, כשבמהלך מלחמת הודו-סין הוא ירד כדי לצלם, מחוץ לשיירת כלי הרכב שבה נסע, ועלה על מוקש נגד אדם.
הנה סרטון קצר על רוברט קאפה:
http://youtu.be/SKTCUd87tAQ
מצגת וידאו של צילומיו של קאפה ממלחמת העולם השנייה:
http://youtu.be/ObfUDpJu5iY?t=22s
ומצגת מרגשת של תמונות המלחמה המפורסמות של רוברט קאפה:
http://youtu.be/erOxpumg7JA
אנרי, או הנרי קרטייה-ברסון (Henri Cartier-Bresson), אבי צילום העיתונות, הפוטו ז'ורנליזם, נהג להשתמש במצלמות קטנות. אבל הצלם הצרפתי הזה היה גם אמן סוריאליסט, מהמשפיעים ומהחשובים באמנות הוויזואלית של המאה ה-20.
הוא צילם מהפכות, מלחמות ודיוקנאות של גדולי המאה ה-20. ברסון נחשב מאבות צילום העיתונות המודרני ומי שנשיא צרפת ספד לו במותו באומרו: "צרפת איבדה צלם גאון ורב-אמן, מהאמנים המוכשרים בדורו ומהמוערכים בעולם".
ברסון הוא הוגה הרעיון של "הרגע המכריע" בצילום, מעין רגע בזמן שבו טען שכל מרכיבי התמונה מביעים את עצמם באופן הטוב ביותר. הוא נהג לתאר את "הרגע המכריע" כהכרה של שבריר שנייה במשמעות של אירוע מצולם, שבריר שנייה שבו מסתדרות הצורות באופן הטוב ביותר ונותנות לאירוע את הביטוי הנכון. ברסון נהג להמתין בסבלנות לאותו הרגע, לחכות לשילוב המבוקש ואז לצלם.
צילומיו הגאוניים צולמו בשחור־לבן ובלי בימוי, עריכה או תאורה. הוא שילב תפיסה אמנותית ויופי מרתקים, ביחד עם אמירה ונקודת מבט מלאה באהבת האדם.
במלחמת העולם השנייה הוא נשבה ע"י הנאצים ולאחר שני נסיונות כושלים להימלט, הוא הצליח והצטרף למחתרת הצרפתית, שנלחמה בהם. התנגדותו לנאצים התאימה לאישיותו הערכית ואהבת האדם שלו.
בשנת 1947 הקים ברסון ביחד עם הצלמים רוברט קאפה ודוויד סימור את חברת "מגנום פוטו". החברה הנהיגה את עולם הצילום העיתונאי בעולם כולו והייתה לסוכנות הצילומים הראשונה בעולם.
הנה סיפורו של ברסון:
https://youtu.be/uLepNuWXeLM
צילומיו של אנרי ברסון:
https://youtu.be/SueN2iDeED0
עוד מצילומי הרגע המכריע של הנרי קרטייה ברסון (ובהמשך גם צלם נוסף, אדאמס):
http://youtu.be/03Z2vF3QGEk
וברסון המצלם, בסרטון שמפרסם את המצלמה שבה השתמש, לייקה:
http://youtu.be/Y8DRwsQJ9hY
צילום "הנפת הדגל הסובייטי מעל בניין הרייכסטאג" (Raising a flag over the Reichstag) הוא צילום המלחמה הנודע שנחרת בזיכרון של הניצחון על הנאצים יותר מכל צילום אחר. מסביב רואים את הבירה הגרמנית החריבה. בשלב הזה כ-90% מברלין הושמדה על ידי הצבא הסובייטי.
צילם אותו הצלם הרוסי יהודי יבגני חאלדיי. מספרים שהוא התקנא בצלם האמריקאי ג'ו רוזנטל, שזמן קצר לפני כן צילם את "הנפת הדגל באיוו ג'ימה" וזכה בפרסום עולמי ובפרס פוליצר, של העיתונות. חאלדיי ידע שהתצלום של רוזנטל האדיר את יוקרתו של הצבא האמריקאי והוא חלם להעניק לצבא האדום תמונת ניצחון דומה. מתחילת הקרב על ברלין, הוא הסתובב בחסות הכוחות הרוסיים, כשבידיו דגל ברית המועצות.
התמונה צולמה ב-2 במאי 1945 במהלך הקרב על ברלין. הדגל היה אחד מ-9 דגלי ניצחון, שהונפו מעל מקומות אסטרטגיים וסמליים של המשטר הנאצי, כמו שער ברנדנבורג, בניין עיריית ברלין, משרדו של היטלר ועוד. סטלין החליט שתמונת הניצחון תהיה דגל מעל בניין הרייכסטג. זאת על אף שמאז 1933, כשנשללו סמכויות הפרלמנט הגרמני על ידי היטלר, לא הייתה לרייכסטאג שום משמעות מלבד מיקומו במרכז ברלין והסמליות ההיסטורית שלו.
הנפת הדגל האמיתית התקיימה ללא נוכחות הצלם, ב-30 לאפריל. חייל סובייטי בשם מיכאיל מינין עלה עם חבריו אל הגג והניף את הדגל על אחד מפסלי הגג שעל הבניין. בבניין התרחשו עדיין קרבות עזים פנים אל פנים. הצילום המפורסם צולם יום אחר-כך, כשהצלם חאלדיי ניצל את גמר הקרב על הרייכסטג ועלה עם 3 חיילים סובייטים, אל הגג, למה שיהפוך לצילום המפורסם. מוקדם בבוקר ה-1 במאי הניפו 8 חיילים את הדגל הרוסי על גג הרייכסט ונוצר אחד הצילומים המפורסמים בתולדות הצילום.
בדיעבד התברר שהתמונה לא רק בוימה אלא גם רוטשה, שנים רבות לפני המצאת תוכנת ה"פוטושופ" המפורסמת. זה נעשה כדי לחזק את האפקט והגבורה של הלוחמים הרוסיים ולהעלים ביזה. אם זו העלמת אחד משני שעונים שנלקחו ככל הנראה שלל והיו על ידו של אחד החיילים, ואם זו הוספת עשן וענני הפגזות מעל העיר החרבה, שנועדה להאדיר את הרושם של הניצחון הסובייטי.
הנה סיפור הצילום הנודע:
https://youtu.be/kMRWK-a3CcY?t=3s
הקרבות בליווי שיר תהילה רוסי:
https://youtu.be/9IF6OuCEzuA
כמה עובדות על "הנפת הדגל הסובייטי מעל בניין הרייכסטאג":
https://youtu.be/GLPgQ-1VPfQ
וסרט שמראה את הניצחון על ברלין:
https://youtu.be/C0hq8xBPrZA
צילום "ארוחת צהריים על גורד שחקים" (Lunch Atop A Skyscraper) הוא אחד הצילומים המפורסמים והמוכרים בעולם. במהלך המאה ה-20 הוא היה לאחד הסמלים של "התפוח הגדול" וניתן למצוא אותו כמעט בכל מקום בעיר ניו-יורק ובכלל.
לצילום הזה ולפחד הגבהים שהוא מזכיר לאנשים, נעשו מחוות אינספור. הוא הפך לפוסטר שניתן לראות בפרסומות, בסדרות טלוויזיה ובחדרים מעוצבים בכל העולם. לא חסרו גם אינספור ציטוטים, חיקויים ופרודיות שנעשו לצילום המוכר והמדהים הזה.
הצילום שצולם בשמי מנהטן בשנת 1932 התפרסם בעיתון "הניו יורק הארלד טריביון". הוא צולם ככל הנראה במרומי אתר הבנייה של מגדל GE, שנקרא אז RCA. נהוג היה באותה תקופה להזמין צלמי עיתונות לאתרי בנייה של גורדי שחקים, ליום של צילומים וחשיפה של הבניין ההולך ונבנה, שנועד לצורך יחסי הציבור וקידום המכירות של הבניין ובמקרה הזה גם של מרכז רוקפלר, שהוא היה חלק ממנו.
ליום הצילומים בבניין זה הוזמנו צלמים שונים. תחקירים שנעשו עם השנים חשפו שזהות הצלם היא ככל הנראה צלם ששמו צ'ארלס אבטס, אם כי הוויכוחים על עובדה זו מעולם לא הסתיימו.
אבל בצד הפרסום שלו, הצילום הוא גם תעלומה של ממש, חידה בת 80 שנה. לא ברור מיהם הפועלים שצולמו בו, מי צילם אותו ורבים תוהים אם צילום הארוחה על קורה התלויה באוויר הוא בכלל אותנטי, אמיתי. בעיקר מחשידה הנינוחות של הפועלים, היושבים ללא אבטחה בגובה רב ולא נראים מוטרדים מהעובדה שנפילה מגובה כזה היא מוות ודאי. אגב, בסרט התיעודי "Men at Lunch" שנעשה ב-2012 על הצילום, נחשף שאחד הפועלים כתב הביתה שנפילה מהקורה לא הייתה מסוכנת כמו שנדמה, שכן לא נראית בתצלום רצפה שהייתה מעט מתחת לקורה. יתכן שניסה רק להרגיע את משפחתו, אבל חשוב לדעת שהחיפוש הנואש אחר עבודה באותה תקופה, עידן השפל הגדול בארה"ב, הוביל עובדים לעבוד בתנאים קשים ומסוכנים מאד. עבודה בקומות הגבוהות של גורדי שחקים וללא אמצעי בטיחות כמו רתמות או קסדות, הייתה מעשה שבשגרה.
בטיחות, איך לומר זאת בעדינות, לא הייתה אז עניין מהותי מדי...
כך צילמו את "ארוחת צהריים על גורד שחקים":
https://youtu.be/7QCYDzsQ_yM
עבודה בגבהים כאלה וללא מתקני בטיחות הייתה הסטנדרט:
https://youtu.be/gDN4c2wnx3E
עוד על הצילום:
https://youtu.be/nEKNt4831b4
קדימון של הסרט התיעודי מ-2012, על האנשים שמצולמים בתמונה הנודעת:
https://youtu.be/QKaBMy8cjIU
מצגת וידאו שמראה שתמונות כאלה היו ממש לא נדירות באותה תקופה:
https://youtu.be/qBTEe-I16Po
ועוד אחת:
https://youtu.be/1i_wNJWSsPs
תפיסת הרגע
קרב איוו ג'ימה היה קרב קשה, שנמשך חודש שלם והתנהל בשלהי מלחמת העולם השנייה, על האי היפני איוו ג'ימה.
האי הזה, הממוקם כ-1200 קילומטרים מטוקיו, בירת יפן, ראה את אחד הקרבות המפורסמים במלחמת העולם השנייה, קרב עקוב מדם, שהנצחון בו היה הכרחי לשני הצדדים.
הקרב היה גם קרב סמלי, שהנצחון האמריקאי בו בישר את מפלתה הטוטלית של יפן במלחמה נגד ארה"ב ואת הסיום הקרוב של מלחמת העולם השנייה. הקרב סימן את סוף המלחמה, בניצחון מוחלט של הדמוקרטיות על הציר הפשיסטי שהקים היטלר, ביחד עם מוסוליני האיטלקי והקיסר היפני.
אבל בקרב הזה גם צולמה אחת התמונות הידועות בעולם. זה היה צילום שזכה לשם "הנפת הדגל באיוו ג'ימה" (Raising the Flag on Iwo Jima).
בצילום הנפת הדגל הנציח הצלם ג'ו רוזנטל את סופו של הקרב, שהתפרסם בזכות ציחום המלחמה הזה בעולם כולו.
התמונה צולמה ב-23 בפברואר 1945 והונצח בה האירוע הסמלי שבו מניפים חיילים אמריקאים את הדגל על הר סוריבאצ'י שבאי היפאני איוו ג'ימה. רק שלושה מששת הלוחמים המצולמים בו שבו מהמלחמה.
האי איוו ג'ימה הוא אי שנחשב בתחום השיפוט של הבירה היפאנית טוקיו, מה שהפך אותו לחשוב מאד עבור היפאנים. גם האמריקאים ראו בו חשיבות רבה. ההתקפה עליו הייתה המתקפה האמריקנית הראשונה על אי שהוא חלק מהמולדת היפאנית.
הדימוי ההרואי שהונצח בצילום תרם רבות להאדרת יוקרתו של הצבא האמריקאי. בעיני הציבור האמריקני, הוא גם התצלום המסמל יותר מכל את הניצחון במלחמת העולם השנייה
לא רבים יודעים, אך הנפת הדגל שמוצגת בתצלום היא בעצם ההנפה השנייה על ההר. היא התבצעה לאחר שפוליטיקאי שהגיע לאי רצה לקבל את הדגל הראשון שהונף על ההר, בידיעה שהוא יהיה בעל חשיבות היסטורית.
אז ההנפה הראשונה תועדה על ידי צלם אחר בשם לואיס לווארי. תצלומו לא התפרסם ומעטים מכירים אותו. לעומתו, זכה רוזנטל באותה שנה בפרס פוליצר, עבור הצילום השני, על הדרך הוא גם היה לבעל התצלום הראשון שזכה בפוליצר באותה שנה שבה הוא פורסם.
ברבות השנים, בגלל אי הבנת שאלה שנשאל על ידי עיתונאי, הושמעו טענות כלפי רוזנטל שהתמונה שהתפרסמה בעצם בוימה. הוא חזר והכחיש זאת בעקשנות, עד יום מותו.
הנה הצלם ג'ו רוזנטל וסיפור הצילום הנודע:
https://youtu.be/hT-nVMnr-Fo
סיפורו של הצילום המפורסם של "הנפת הדגל באיוו ג'ימה":
https://youtu.be/Dokr9fNFsa8
וסרט תיעודי שמנציח את הקרב על האי ואת הרגעים שאותם מנציח הצילום:
https://youtu.be/9E3uBWn7e8U?long=yes
כשרוברט קאפה צילם את התצלום המפורסם ביותר שלו, "מותו של חייל לויאליסט" (The Falling Soldier), הוא לא ידע שהוא מצלם את צילום המלחמה שיהיה בקרוב הצילום הכי מפורסם בעולם. הצילום הציג לוחם רפובליקני במלחמת האזרחים בספרד, כשהוא נופל לאחור, במה שנראה כרגע מותו בקרב.
הצילום היה מהפכני בכך שיישם את הטכניקה שהגה רוברט קאפה וקרא לה "תפיסת הרגע". הרעיון בה היה ללכוד את רגע האירוע בצילום אחד. היום זה נשמע בנאלי, אבל בשנות ה-30 זה היה רעיון חדשני מאד.
מרגע שהצילום פורסם, בעת מלחמת האזרחים בספרד בשנת 1936, הוא הפך לסמל האכזריות של המלחמה. עד אז מעולם לא תועד רגע מותו של אדם במלחמה כלשהי. זה היה ביטוי מצמרר לתחושות הכעס והתסכול של שוחרי השלום בעולם כולו.
ואולם, בצד ההצלחה של הצילום, התנהלו ויכוחים אינספור לגבי אמינותו התיעודית. איש לא ידע האם הצילום הזה בוים או שהוא אמיתי ורבים חשבו שקשה להאמין שצילום כזה הושג באופן טבעי, בתוך קרב אמיתי. זה אמנם לא הפריע לצילום להפוך לאייקון של צילומי המוות במלחמה ואולי אף הגביר את הפרסום שלו.
הנה סיפור הצילום "מותו של חייל לויאליסט"
https://youtu.be/_ABQEU_WuzA
מבקרת אמנות מנתחת אותו:
https://youtu.be/jBG5BsIHa60
הנה הוא באסופת צילומיו של קאפה:
http://youtu.be/ObfUDpJu5iY?t=22s
וסרטון קצר על רוברט קאפה:
http://youtu.be/SKTCUd87tAQ
