שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
למה אנשים מתפללים?
תפילות (Prayer) הן הדרך שבה פונים המאמינים לאל או לאלילים שלהם. התפילה יכולה להיות חלק מפולחן טקסי, בטקס דתי כמו התפילה היהודית בבית הכנסת או המיסה בכנסייה נוצרית, אך היא יכולה להתבצע גם בפנייה ישירה ואישית של האדם לאלוהיו.
בדתות השונות יש תפילות במועדים קבועים ויש תפילות ברגעי הצורך. התפילות הקבועות מתקיימות בדרך כלל במקדשי הדת, דוגמת בית הכנסת היהודי, המסגד המוסלמי, הכנסייה הנוצרית ומקדשי השינטו שביפאן. תפילה קבועה כזו יכולה להיות בקבוצה, כמו ב"מניין" היהודי.
אבל אדם יכול גם ליזום תפילה בעצמו, בכל מקום שבו הוא נמצא. חוץ מתפילה קבועה שבה מחויב המאמין הדתי בשעות קבועות, יכול אדם מאמין לבקש עזרה מאלוהיו או להודות לו על הטוב שבו זכה, כשהוא פונה אליו בתפילה אישית ופרטית. תפילות כאלה יכולות לשמש את המאמין גם כדי לבקש הדרכה מהאל, להתוודות על חטאים שעשה או לבקש סליחה על מחשבות שחשב. לעתים יש בתפילה הבעה של תודה לאל, הבעה של רגשות ועוד.
לכל דת יש שיטות תפילה משלה. יש תפילות במזמורים, כמו הפיוט היהודי, שירי הגוספל הנוצריים וכדומה. בדתות המזרח כמו הבודהיזם יש שימוש במילה חוזרת הנקראת מנטרה. יש דתות המשתמשות במילים מאגיות ועוד.
הנה תפילה של יהודים חרדים:
https://youtu.be/WIXqdZguaaY
מוסלמים מתפללים במסגד:
https://youtu.be/gBex_C1SsEE
תפילה נוצרית במיסת חג המולד:
https://youtu.be/hkaqL1yti0U
הסבר התפילה לילדים (עברית):
https://youtu.be/YCv2KD-ZJuk
ותפילה עתיקה ונואשת של עבד מצרי קדום (מתורגם):
https://youtu.be/8eotO2Orpao
מה זה מחראב?
האם ראיתם פעם תמונה או סרטון של מסגד מוסלמי? יתכן שהבחנתם בגומחה בקיר של המסגד. הקיר הזה נקרא "קיר הקיבלה" והגומחה שבו נקראת מִחראב (Mihrab). גומחת המחראב נועדה להצביע למתפלל על הכיוון של הכעבה, מקדש האסלאם שבעיר הקדושה מכה, הכיוון שאליו מחויבים המוסלמים לפנות בזמן התפילה.
המחראב בנוי כך שהוא נותן למתפלל את הרושם שהוא מעין דלת או מעבר אל העיר הקדושה מכה. לרוב המחראב מעוטר ומקושט, כמיטב המסורת המוסלמית.
גודלו של המחראב אינו קבוע. הראשונים שבין המחראבים הופיעו במאה ה-8 לספירה, בשלטון החליף וליד הראשון מבית אומיה.
מקור השם לא ברור לגמרי, אבל אחת ההשערות אומרת שהגומחה נקראת "מחראב" משום שבמקום זה נהגו כל המתפללים שבאו אל המסגד, להניח את חרבם. המסגד באיסלאם הוא "חרם", מקום שבו אסור שתהיה שפיכות דמים. במנהג של הנחת החרבות במחראב וידאו חכמי האסלאם שבמסגד לא תהיה שליפת חרבות ושפיכות דמים. המבט של כולם בזמן התפילה אל המחראב, הבטיח שאם מישהו חשב לקום ולקחת את חרבו, ראו אותו כל הנוכחים ויכולים היו למנוע בעדו מלהתקרב לכלי הנשק בזמן התפילה.
הנה המחראב ותפקידו כמו שניתן לראותו במסגדים שונים בעולם:
https://youtu.be/hXNFjOhrihI
המחראב במסגד בקורדובה שבספרד:
https://youtu.be/jZd-gw7Y2uQ
ותכנית טלוויזיה על התפילה המוסלמית (עברית):
https://youtu.be/G2uhG2iNjOA?long=yes
מהו מזמור הסטאבט מאטר הנוצרי?
סטאבט מאטר (Stabat Mater), או בשמה המלא "סְטָאבָּט מָאטֶר דולורוסה", היא תפילת "האם הדואבת", המתמקדת בייסוריה של מרים, מריה, אימו של ישו, על סבלו של בנה.
למעשה, סטאבט מאטר הוא שמו של מזמור קתולי מהמאה ה-13, המספר על ייסוריה של מרים, בעת שהיא עומדת מול הצלב שעליו צלוב בנה ישוע. דמיינו את התמונה ונסו לחוש כמה כאב יש אצל אם הצופה בבנה הגווע על הצלב, יום אחרי יום. קראו על אכזריות הענישה הרומית הזו בתגית "צליבה".
גם מקור שמו של המזמור הוא משורתו הראשונה "Stabat mater Dolorosa", בעברית "עומדת האם מיוסרת".
בין השורות החזקות, בתרגומו של עידו אברביה:
"אם מוכת יגון עומדת, מול הצלב בוכה, רועדת, שם תלוי ישוע בנה... את לבה המתייפח, להב הכאב פולח, מה נורא הוא יגונה... אם האהבה, הרשיני כאבך לשאת, למדיני כאן איתך להתאבל... מות ישוע יזכני בחסדו ממרומים... ובכלות גופי למות, נשמתי תזכה לשבת - בגן עדן לעולמים."
ל"סטאבט מאטר" מעמד דתי מימי הביניים שהוא גבוה יותר מכל שיר לטיני אחר. את המזמור, שמקורו במסדר הפרנציסקני, הלחינו מלחינים רבים. אחד האהובים, אולי האהוב ביותר מביניהם הוא ה"סטאבט מאטר" המפורסם של ג'ובאני פרגולזי.
בין המלחינים המפורסמים מתקופות מוקדמות בולטים ז'וסקן דה פרה (Josquin des Prez), ג'יובאני פלסטרינה (Palestrina) אורלנדו די לאסו (Orlando di Lasso) ואלסנדרו סקרלטי (Alessandro Scarlatti).
בהמשך הלחינו אותו גם אנטוניו ויוולדי ופרגולזי. גרסתו מ-1736 זכתה לפופולריות עצומה ורבים תזמרו אותו מחדש, ביניהם רוסיני, אמנואלה ד'אסטורגה, דבוז'אק ופרנסיס פולנק. גדול כותבי האופרה האיטלקית ג'וזפה ורדי אף כלל אותו ב-Quatro Pezzi Sacri - קובץ יצירות, מהאחרונות שלו, "ארבעה קטעים קדושים".
הנה ה"סטאבט מאטר" של פרגולזי:
https://youtu.be/CVwne4YEN7A
וביצוע נפלא של חלק ביצירה:
https://youtu.be/zRbYF1deQGU
כיצד הורם השטריימל מסימן משפיל לאות של כבוד?
שְׁטרַיימְל (Shtreimel) הוא משהו בין מגבעת לכיפה שמוקפת בזנבות בעלי חיים, שחסידים נוהגים לחבוש מיום החתונה, בשבתות, מועדים ובשמחות מיוחדות. יש אפילו חצרות שבהן הנערים חובשים שטריימל מיום הגעתם למצוות.
השטריימל נולד במזרח אירופה ככיסוי ראש מפרווה לימי הכפור. הוא נולד בצורתו אצל יהודי מזרח אירופה, לפני כ-200 או 300 שנה. ככל הנראה נוהגים היהודים החרדים לחבוש אותו מסיבות היסטוריות. ש"י עגנון כתב על כך בסיפור "גזרת השטריימל". הגויים לפיו ניסו לבזות את היהודים בכל דרך. מלך פולין אסר על היהודים ללבוש כובעי פרווה, אלא אם יהיו עשויים מזנב החיה, החלק הזול ביותר בה.
היהודים מצידם עשו "דווקא" והפכו את ההשפלה על פיה. איך? - בכך שהם הפכו את השטריימל למגבעת של כבוד. גרסה אחרת מספרת שהצאר הרוסי הוא שאסר על לבישת כיפה ולכן התחכמו היהודים ועטפו אותה בפרווה.
ואכן, כל שטריימל מיוצר מזנב צובל רך, בעבודת ייצור שהוזמנה מראש ומייצרים אותה במיוחד בשביל החתן הגאה. אבל לומר צובל, שהוא אגב סוג של דביבון, זה פשוט לא כל כך מדויק. כל שטריימל כזה מיוצר מלמעלה מ-20 זנבות של צובלים! - יש חסידים שמסתפקים בשטריימלים שעשויים מחומרים סינתטיים, אבל בחצרות אחרות מסרבים להסתפק בכך וטוענים שהשטריימלים הסינתטיים פשוט אינם עמידים מספיק, כמו השטריימלים האיכותיים שמיוצרים מזנבות הצובל, שידוע גם בתור דלק הסלעים, השועל האפור המצוי, החורפן (מינק) או הדלק האירופאי...
מדובר בסמל סטטוס, אביזר יוקרה של ממש בעולם החרדי. החרדים מקבלים את השטריימל כמתנת נישואין ממשפחת האישה. הוא עולה הון ויכול להגיע ל-5,000 דולר, בארץ ובאמריקה. הגבר שומר עליו כבבת עינו. בימי גשם, אפשר לראות כיצד שקית פוליאתילן שומרת על השטריימל. יש אפילו כאלו שמחזיקים "רעגן שטריימל", שטריימל זול יותר המיועד לגשם, כדי לשמור על השטריימל מנזקים.
החסידים, בני חסידות בעלז הנשואים, חובשים שטריימל בשבתות ובחגים. כך גם חסידי ויז'ניץ. את השטריימל חובשים כבר מגיל בר מצווה, בכל שבת, גם החסידים הירושלמים, אלו המכונים רבאהרא'לאך. חסידי גור ושאר חסידויות פולין, חובשים את הספּודיק, שהוא סוג של שטריימל רם וגבוה.
ישנם ויכוחים לגבי מקור השם, אם כי הגרסה שנראית לנו הכי נחמדה היא שמקור המילה "שטריימל" הוא מהמילה "שטרמנקל", בגרמנית "שיער עבה".
הנה השטריימל (עברית):
https://youtu.be/WWCuNnArOhA
רוקדים עם שטריימלים בחתונה חסידית:
https://youtu.be/YVM-Wy2kpTc
מה עושה השדכן?
בעידן של אפליקציות היכרויות, אתרי פנויים פנויות וספיד דייטים למעוניינים להכיר, בעיקר חרדים נעזרים בשידוך. דומה שהשדכן (Matchmaker) המיתולוגי כמעט ונעלם.
בעל המקצוע הזה, היום יש גם נשים שדכניות, הוא מי שמתאים בין איש ואישה, כדי להשיא אותם, או בלשון הדתיים "להביא אותם בברית הנישואים".
בתרבויות רבות נישאו ונישאים עדיין זוגות באמצעות שידוך, כשהשדכן או השדכנית הם שמחברים בין בני הזוג. השדכנים עוברים מהורי החתן להורי הכלה ומנסים לקבל את הסכמת שני הצדדים לזיווג שהם מציעים, או לזיווג שהם קיבלו הזמנה מהורי אחד הצדדים להציע.
השדכנים, באותם מקומות שנהוג השידוך, אינם מתנדבים. מדובר בבעלי מקצוע המתפרנסים משידוכיהם. אם עד לפני כמה דורות, גם אצלנו היו אנשים מתחתנים בשידוך, כיום הדבר כמעט ולא מקובל בחברה המערבית.
בחוגים שמרניים, כאמור, כמו חרדים יהודים ודתיים מוסלמים, נוהגים גם היום לחתן לא פעם באמצעות שידוך. הוא מקנה מעין "אישור" של הממסד המבוגר והחברה השמרנית, לקשר שבין בני הזוג ולהיכרות בטווח שבין מועד ההיכרות הראשונית לליל הכלולות והנישואים.
יש אפילו חברות מעטות, שבהן נאסר על החתן והכלה להתערב בתהליך והם מחויבים לציית לשידוך. בתרבויות כאלה המפגשים בין מי שעתידים להיות בני זוג הם מעטים לפני החתונה ויהיו בליווי אחד ההורים.
לעתים, בעיקר בחברות סופר שמרניות, המפגשים הללו אסורים בתכלית האיסור. על אהבה או רגש מוקדם בין המיועדים לנישואים שכאלה, אין כלל מה לדבר. מילת המפתח כאן היא התאמה ולא התאהבות או נישואים מתוך רגש. בחיוך נבוך אפשר לשאול אם לא מדובר ב"נישואים בבני אדם".
מקור המילה "שידוך" הוא מארמית, בה משמעות המילה היא שקט. במגילת רות נכתב על "...שקט ומנוחה שהאישה מוצאת בבית בעלה".
חשוב לציין שממש כמו מתווך דירות, אפילו בחברה השמרנית או הדתית, אין בלעדיות מוחלטת לשדכנים. גם מכרים וידידים יכולים לייצר שידוכים. זה קורה על ידי כך שהם מציעים להורי אחד מבני הזוג את בן הזוג השני, בתור מועמד לנישואים. לרוב מבררים ההורים ולעתים גם המועמדים עצמם, זו על זה. הם שואלים עליהם אצל חברים וקרובי משפחה.
אם הם גילו "התאמה מרבית" בין בני הזוג לעתיד, הם דנים בתנאי הנישואים ומחליטים על השידוך ותנאיו, עוד בטרם ייפגשו בני הזוג עצמם. זה דיון חוזי ועניין כלכלי מובהק. דנים בו בנדוניה, בסכומי כסף, בקניית דירה והתניות משפחתיות אחרות שעולות כתנאי להסכמה לתת את ידה של הכלה לבחור המיועד.
אצל החרדים עד היום מתחתנים דרך שידוך (עברית):
https://youtu.be/huYp3-vy-Ho
שדכנית מדברת (עברית):
https://youtu.be/1k8TAmWeczo
היום יש אפליקציות מצליחות להיכרויות ולמעשה לסוג של שידוך (עברית):
https://youtu.be/qbOYVeJWN-8
ולא מעט אתרי שידוכים באינטרנט (עברית):
https://youtu.be/S6jHUg-Lqvg?long=yes
מהו טקס בר המצווה?
בר מצווה (Bar Mitzvah) היא טקס התבגרות יהודי, או טקס מעבר, שבו הופך הנער מילד לגבר בוגר. כשהנער היהודי מגיע לגיל 13, עורכים לו את טקס בר-המצווה. בטקס זה, שאופיו דתי, מצטרף הנער בדת היהודית אל קהילת המאמינים הבוגרים.
במהלך הטקס יש את "העלייה לתורה". כשעולה הנער לתורה בפעם הראשונה, הוא בעצם קורא בתורה לפני קהל המתפללים. זוהי קריאה של ה"מפטיר" - הקטע האחרון של פרשת השבוע. את ה"מפטיר" הוא קורא בעליה לתורה מתוך ספר התורה שהוצא מארון הקודש שבבית הכנסת, כשאחריו הוא קורא את ה"הפטרה" - קטע מספרי הנביאים שקשור לפרשה.
אביו של הנער מברך בסוף בר-המצווה ואומר "ברוך שפטרני מעונשו של זה". בכך מצהיר האב שעד עתה הוא שהיה האחראי למעשי בנו, ואילו מעתה אחראי הנער עצמו למעשיו ולמילוי המצוות.
טקס המעבר מילד לגבר - הושלם. מבחינה דתית, חלים עליו מכאן ואילך, חובות וזכויות של מבוגר. על פי היהדות, עליו להניח תפילין כל יום, הוא יכול להשלים "מניין" - כלומר להיות אחד מחבורה של 10 גברים מתפללים ועוד.
בתרבות המודרנית, עושים בר מצווה גם נערים שאינם דתיים. בכך הם מכבדים את המורשת היהודית ומצהירים על השתייכותם לעם ולחברה היהודית, על אף היותם חילונים. בר המצווה בטקסים כאלו, היא יותר טקס התבגרות ושינוי סטטוס חברתי, מאשר התקבלות לקהילת המאמינים.
פירוש המילים בר מצווה הוא "בן מצוות", כלומר מישהו שמחוייב במצוות.
הנה סיפורו של טקס בר המצווה (עברית):
https://youtu.be/_SG9HIijEW8
בר מצווה לנערי ונערות תגלית:
https://youtu.be/cFAAZ5lIxno
הסבר באנגלית:
https://youtu.be/vnRCtuKOr_A
כמובן שיש גם בת מצווה לבנות:
https://youtu.be/tEBnpxhb0rc
רגע, תזכירו לי למה חוגגים בת מצווה? (עברית)
https://youtu.be/dgGjKff6uZo
שיר נחמד על ההכנות לבת מצווש (עברית):
https://youtu.be/oka7SsnEKSo
אפשר לצחוק עליה קצת? (עברית):
https://youtu.be/6XdOrRIr2aU
או למות מצחוק? (עברית)
https://youtu.be/AmRXZIxCYN8
מהי העלייה לתורה בבר המצווה ובכלל?
עליה לתורה (Aliyah laTorah) היא מנהג יהודי, המתקיים במהלך טקס בר-המצווה. במנהג דתי זה מצטרף הנער אל קהילת הבוגרים ממאמיני הדת היהודית.
עלייה לתורה היא מנהג שמתקיים בדרך כלל בתפילות שבהן קוראים בתורה. זוהי הזמנה למתפלל, העולה לקרוא בתורה בזמן התפילה במניין. כל מתפלל שעולה לתורה קורא בתורו חלק מהפרשה שקוראים באותו יום. בימים רגילים זוהי פרשת השבוע ובימי מועד זו הפרשה העוסקת בעניינים הקשורים ליום המסוים.
העלייה הראשונה לתורה בחייו של היהודי מתקיימת בבר מצווה שלו. אז עולה הנער, בפעם הראשונה בחייו, להתפלל מהדוכן. זו "העלייה לתורה" שבה הוא מקיים את הקריאה בתורה לפני קהל המתפללים. הוא קורא אז את ה"מפטיר" - הקטע האחרון של פרשת השבוע. הוא קורא אותו מתוך ספר התורה שמוציאים מארון הקודש שבבית הכנסת. אחריו הוא קורא את ה"הפטרה" - קטע מספרי הנביאים שקשור לפרשה.
בסוף העלייה לתורה מברך אביו של הנער ואומר על בנו "ברוך שפטרני מעונשו של זה". בכך הוא מצהיר למעשה שעד עתה הוא שהיה האחראי למעשי בנו, ואילו מעתה הנער עצמו, בהיותו בוגר, הוא האחראי למעשיו ולמילוי המצוות על ידו.
הנה הסבר על העלייה לתורה (עברית):
https://youtu.be/lJATDNwEBvk
טקס עלייה לתורה של נער צעיר:
https://youtu.be/Qn1BEijw_Fc
עוד נער עולה לתורה:
https://youtu.be/bFwF1trqnQQ
והעלייה לתורה שיכולה להסתבך אם מגיעים אליה אנשים פחות נלהבים:
https://youtu.be/AmRXZIxCYN8
למה נועד המסגד?
מִסגָד (Mosque) הוא בית התפילה של הדת המוסלמית. אל המסגד נוהג להיכנס המאמין ולהסיר נעליים. המסגד מלא בשטיחים, שעליהם כורעים המאמינים ומתפללים לאללה, אלוהים בפי המוסלמים. בזמן התפילה, פונים כל המתפללים לכיוון העיר מכה, העיר הקדושה ביותר לאסלאם.
בכל יום שישי, היום הקדוש למוסלמים, מתכנסים המאמינים במסגד ושומעים דרשות דתיות.
מעל כל מסגד מתנוסס צָרִיחַ מִסגָד. הצריח נועד כדי שהמואזין יעמוד עליו ויקרא למאמינים לבוא להתפלל. הצריח בדרך כלל גבוה. זאת כדי שקולו של המואזין יישמע למרחק רב. כיום יש אמנם רמקולים שמגבירים את קולו, אבל פעם היה נאלץ המואזין לקרוא בקול למרחקים, ללא הגברה. הצריח סייע לקולו להגיע לכל קצווי הכפר או קצות השכונה בעיר.
הנה סיפורה של איה סופיה, המסגד שהיה פעם כנסיה (מתורגם):
https://youtu.be/KRPp3jzv1Tw
המסגדים היפים ביותר בעולם:
https://youtu.be/Q6xG5mu9Y34
לאדריכלות המסגדים יש תפקיד פוליטי (עברית):
https://youtu.be/QGL7Iy7PqA8
מצריח המסגד קורא קול המואזין:
https://youtu.be/zBNUdeWw-wE
ועוצמת הקול שלו היא עניין רציני (עברית):
https://youtu.be/HxwkYvOC5WE?long=yes
תפילות (Prayer) הן הדרך שבה פונים המאמינים לאל או לאלילים שלהם. התפילה יכולה להיות חלק מפולחן טקסי, בטקס דתי כמו התפילה היהודית בבית הכנסת או המיסה בכנסייה נוצרית, אך היא יכולה להתבצע גם בפנייה ישירה ואישית של האדם לאלוהיו.
בדתות השונות יש תפילות במועדים קבועים ויש תפילות ברגעי הצורך. התפילות הקבועות מתקיימות בדרך כלל במקדשי הדת, דוגמת בית הכנסת היהודי, המסגד המוסלמי, הכנסייה הנוצרית ומקדשי השינטו שביפאן. תפילה קבועה כזו יכולה להיות בקבוצה, כמו ב"מניין" היהודי.
אבל אדם יכול גם ליזום תפילה בעצמו, בכל מקום שבו הוא נמצא. חוץ מתפילה קבועה שבה מחויב המאמין הדתי בשעות קבועות, יכול אדם מאמין לבקש עזרה מאלוהיו או להודות לו על הטוב שבו זכה, כשהוא פונה אליו בתפילה אישית ופרטית. תפילות כאלה יכולות לשמש את המאמין גם כדי לבקש הדרכה מהאל, להתוודות על חטאים שעשה או לבקש סליחה על מחשבות שחשב. לעתים יש בתפילה הבעה של תודה לאל, הבעה של רגשות ועוד.
לכל דת יש שיטות תפילה משלה. יש תפילות במזמורים, כמו הפיוט היהודי, שירי הגוספל הנוצריים וכדומה. בדתות המזרח כמו הבודהיזם יש שימוש במילה חוזרת הנקראת מנטרה. יש דתות המשתמשות במילים מאגיות ועוד.
הנה תפילה של יהודים חרדים:
https://youtu.be/WIXqdZguaaY
מוסלמים מתפללים במסגד:
https://youtu.be/gBex_C1SsEE
תפילה נוצרית במיסת חג המולד:
https://youtu.be/hkaqL1yti0U
הסבר התפילה לילדים (עברית):
https://youtu.be/YCv2KD-ZJuk
ותפילה עתיקה ונואשת של עבד מצרי קדום (מתורגם):
https://youtu.be/8eotO2Orpao
האם ראיתם פעם תמונה או סרטון של מסגד מוסלמי? יתכן שהבחנתם בגומחה בקיר של המסגד. הקיר הזה נקרא "קיר הקיבלה" והגומחה שבו נקראת מִחראב (Mihrab). גומחת המחראב נועדה להצביע למתפלל על הכיוון של הכעבה, מקדש האסלאם שבעיר הקדושה מכה, הכיוון שאליו מחויבים המוסלמים לפנות בזמן התפילה.
המחראב בנוי כך שהוא נותן למתפלל את הרושם שהוא מעין דלת או מעבר אל העיר הקדושה מכה. לרוב המחראב מעוטר ומקושט, כמיטב המסורת המוסלמית.
גודלו של המחראב אינו קבוע. הראשונים שבין המחראבים הופיעו במאה ה-8 לספירה, בשלטון החליף וליד הראשון מבית אומיה.
מקור השם לא ברור לגמרי, אבל אחת ההשערות אומרת שהגומחה נקראת "מחראב" משום שבמקום זה נהגו כל המתפללים שבאו אל המסגד, להניח את חרבם. המסגד באיסלאם הוא "חרם", מקום שבו אסור שתהיה שפיכות דמים. במנהג של הנחת החרבות במחראב וידאו חכמי האסלאם שבמסגד לא תהיה שליפת חרבות ושפיכות דמים. המבט של כולם בזמן התפילה אל המחראב, הבטיח שאם מישהו חשב לקום ולקחת את חרבו, ראו אותו כל הנוכחים ויכולים היו למנוע בעדו מלהתקרב לכלי הנשק בזמן התפילה.
הנה המחראב ותפקידו כמו שניתן לראותו במסגדים שונים בעולם:
https://youtu.be/hXNFjOhrihI
המחראב במסגד בקורדובה שבספרד:
https://youtu.be/jZd-gw7Y2uQ
ותכנית טלוויזיה על התפילה המוסלמית (עברית):
https://youtu.be/G2uhG2iNjOA?long=yes
סטאבט מאטר (Stabat Mater), או בשמה המלא "סְטָאבָּט מָאטֶר דולורוסה", היא תפילת "האם הדואבת", המתמקדת בייסוריה של מרים, מריה, אימו של ישו, על סבלו של בנה.
למעשה, סטאבט מאטר הוא שמו של מזמור קתולי מהמאה ה-13, המספר על ייסוריה של מרים, בעת שהיא עומדת מול הצלב שעליו צלוב בנה ישוע. דמיינו את התמונה ונסו לחוש כמה כאב יש אצל אם הצופה בבנה הגווע על הצלב, יום אחרי יום. קראו על אכזריות הענישה הרומית הזו בתגית "צליבה".
גם מקור שמו של המזמור הוא משורתו הראשונה "Stabat mater Dolorosa", בעברית "עומדת האם מיוסרת".
בין השורות החזקות, בתרגומו של עידו אברביה:
"אם מוכת יגון עומדת, מול הצלב בוכה, רועדת, שם תלוי ישוע בנה... את לבה המתייפח, להב הכאב פולח, מה נורא הוא יגונה... אם האהבה, הרשיני כאבך לשאת, למדיני כאן איתך להתאבל... מות ישוע יזכני בחסדו ממרומים... ובכלות גופי למות, נשמתי תזכה לשבת - בגן עדן לעולמים."
ל"סטאבט מאטר" מעמד דתי מימי הביניים שהוא גבוה יותר מכל שיר לטיני אחר. את המזמור, שמקורו במסדר הפרנציסקני, הלחינו מלחינים רבים. אחד האהובים, אולי האהוב ביותר מביניהם הוא ה"סטאבט מאטר" המפורסם של ג'ובאני פרגולזי.
בין המלחינים המפורסמים מתקופות מוקדמות בולטים ז'וסקן דה פרה (Josquin des Prez), ג'יובאני פלסטרינה (Palestrina) אורלנדו די לאסו (Orlando di Lasso) ואלסנדרו סקרלטי (Alessandro Scarlatti).
בהמשך הלחינו אותו גם אנטוניו ויוולדי ופרגולזי. גרסתו מ-1736 זכתה לפופולריות עצומה ורבים תזמרו אותו מחדש, ביניהם רוסיני, אמנואלה ד'אסטורגה, דבוז'אק ופרנסיס פולנק. גדול כותבי האופרה האיטלקית ג'וזפה ורדי אף כלל אותו ב-Quatro Pezzi Sacri - קובץ יצירות, מהאחרונות שלו, "ארבעה קטעים קדושים".
הנה ה"סטאבט מאטר" של פרגולזי:
https://youtu.be/CVwne4YEN7A
וביצוע נפלא של חלק ביצירה:
https://youtu.be/zRbYF1deQGU
שְׁטרַיימְל (Shtreimel) הוא משהו בין מגבעת לכיפה שמוקפת בזנבות בעלי חיים, שחסידים נוהגים לחבוש מיום החתונה, בשבתות, מועדים ובשמחות מיוחדות. יש אפילו חצרות שבהן הנערים חובשים שטריימל מיום הגעתם למצוות.
השטריימל נולד במזרח אירופה ככיסוי ראש מפרווה לימי הכפור. הוא נולד בצורתו אצל יהודי מזרח אירופה, לפני כ-200 או 300 שנה. ככל הנראה נוהגים היהודים החרדים לחבוש אותו מסיבות היסטוריות. ש"י עגנון כתב על כך בסיפור "גזרת השטריימל". הגויים לפיו ניסו לבזות את היהודים בכל דרך. מלך פולין אסר על היהודים ללבוש כובעי פרווה, אלא אם יהיו עשויים מזנב החיה, החלק הזול ביותר בה.
היהודים מצידם עשו "דווקא" והפכו את ההשפלה על פיה. איך? - בכך שהם הפכו את השטריימל למגבעת של כבוד. גרסה אחרת מספרת שהצאר הרוסי הוא שאסר על לבישת כיפה ולכן התחכמו היהודים ועטפו אותה בפרווה.
ואכן, כל שטריימל מיוצר מזנב צובל רך, בעבודת ייצור שהוזמנה מראש ומייצרים אותה במיוחד בשביל החתן הגאה. אבל לומר צובל, שהוא אגב סוג של דביבון, זה פשוט לא כל כך מדויק. כל שטריימל כזה מיוצר מלמעלה מ-20 זנבות של צובלים! - יש חסידים שמסתפקים בשטריימלים שעשויים מחומרים סינתטיים, אבל בחצרות אחרות מסרבים להסתפק בכך וטוענים שהשטריימלים הסינתטיים פשוט אינם עמידים מספיק, כמו השטריימלים האיכותיים שמיוצרים מזנבות הצובל, שידוע גם בתור דלק הסלעים, השועל האפור המצוי, החורפן (מינק) או הדלק האירופאי...
מדובר בסמל סטטוס, אביזר יוקרה של ממש בעולם החרדי. החרדים מקבלים את השטריימל כמתנת נישואין ממשפחת האישה. הוא עולה הון ויכול להגיע ל-5,000 דולר, בארץ ובאמריקה. הגבר שומר עליו כבבת עינו. בימי גשם, אפשר לראות כיצד שקית פוליאתילן שומרת על השטריימל. יש אפילו כאלו שמחזיקים "רעגן שטריימל", שטריימל זול יותר המיועד לגשם, כדי לשמור על השטריימל מנזקים.
החסידים, בני חסידות בעלז הנשואים, חובשים שטריימל בשבתות ובחגים. כך גם חסידי ויז'ניץ. את השטריימל חובשים כבר מגיל בר מצווה, בכל שבת, גם החסידים הירושלמים, אלו המכונים רבאהרא'לאך. חסידי גור ושאר חסידויות פולין, חובשים את הספּודיק, שהוא סוג של שטריימל רם וגבוה.
ישנם ויכוחים לגבי מקור השם, אם כי הגרסה שנראית לנו הכי נחמדה היא שמקור המילה "שטריימל" הוא מהמילה "שטרמנקל", בגרמנית "שיער עבה".
הנה השטריימל (עברית):
https://youtu.be/WWCuNnArOhA
רוקדים עם שטריימלים בחתונה חסידית:
https://youtu.be/YVM-Wy2kpTc
תפילות
בעידן של אפליקציות היכרויות, אתרי פנויים פנויות וספיד דייטים למעוניינים להכיר, בעיקר חרדים נעזרים בשידוך. דומה שהשדכן (Matchmaker) המיתולוגי כמעט ונעלם.
בעל המקצוע הזה, היום יש גם נשים שדכניות, הוא מי שמתאים בין איש ואישה, כדי להשיא אותם, או בלשון הדתיים "להביא אותם בברית הנישואים".
בתרבויות רבות נישאו ונישאים עדיין זוגות באמצעות שידוך, כשהשדכן או השדכנית הם שמחברים בין בני הזוג. השדכנים עוברים מהורי החתן להורי הכלה ומנסים לקבל את הסכמת שני הצדדים לזיווג שהם מציעים, או לזיווג שהם קיבלו הזמנה מהורי אחד הצדדים להציע.
השדכנים, באותם מקומות שנהוג השידוך, אינם מתנדבים. מדובר בבעלי מקצוע המתפרנסים משידוכיהם. אם עד לפני כמה דורות, גם אצלנו היו אנשים מתחתנים בשידוך, כיום הדבר כמעט ולא מקובל בחברה המערבית.
בחוגים שמרניים, כאמור, כמו חרדים יהודים ודתיים מוסלמים, נוהגים גם היום לחתן לא פעם באמצעות שידוך. הוא מקנה מעין "אישור" של הממסד המבוגר והחברה השמרנית, לקשר שבין בני הזוג ולהיכרות בטווח שבין מועד ההיכרות הראשונית לליל הכלולות והנישואים.
יש אפילו חברות מעטות, שבהן נאסר על החתן והכלה להתערב בתהליך והם מחויבים לציית לשידוך. בתרבויות כאלה המפגשים בין מי שעתידים להיות בני זוג הם מעטים לפני החתונה ויהיו בליווי אחד ההורים.
לעתים, בעיקר בחברות סופר שמרניות, המפגשים הללו אסורים בתכלית האיסור. על אהבה או רגש מוקדם בין המיועדים לנישואים שכאלה, אין כלל מה לדבר. מילת המפתח כאן היא התאמה ולא התאהבות או נישואים מתוך רגש. בחיוך נבוך אפשר לשאול אם לא מדובר ב"נישואים בבני אדם".
מקור המילה "שידוך" הוא מארמית, בה משמעות המילה היא שקט. במגילת רות נכתב על "...שקט ומנוחה שהאישה מוצאת בבית בעלה".
חשוב לציין שממש כמו מתווך דירות, אפילו בחברה השמרנית או הדתית, אין בלעדיות מוחלטת לשדכנים. גם מכרים וידידים יכולים לייצר שידוכים. זה קורה על ידי כך שהם מציעים להורי אחד מבני הזוג את בן הזוג השני, בתור מועמד לנישואים. לרוב מבררים ההורים ולעתים גם המועמדים עצמם, זו על זה. הם שואלים עליהם אצל חברים וקרובי משפחה.
אם הם גילו "התאמה מרבית" בין בני הזוג לעתיד, הם דנים בתנאי הנישואים ומחליטים על השידוך ותנאיו, עוד בטרם ייפגשו בני הזוג עצמם. זה דיון חוזי ועניין כלכלי מובהק. דנים בו בנדוניה, בסכומי כסף, בקניית דירה והתניות משפחתיות אחרות שעולות כתנאי להסכמה לתת את ידה של הכלה לבחור המיועד.
אצל החרדים עד היום מתחתנים דרך שידוך (עברית):
https://youtu.be/huYp3-vy-Ho
שדכנית מדברת (עברית):
https://youtu.be/1k8TAmWeczo
היום יש אפליקציות מצליחות להיכרויות ולמעשה לסוג של שידוך (עברית):
https://youtu.be/qbOYVeJWN-8
ולא מעט אתרי שידוכים באינטרנט (עברית):
https://youtu.be/S6jHUg-Lqvg?long=yes
בר מצווה (Bar Mitzvah) היא טקס התבגרות יהודי, או טקס מעבר, שבו הופך הנער מילד לגבר בוגר. כשהנער היהודי מגיע לגיל 13, עורכים לו את טקס בר-המצווה. בטקס זה, שאופיו דתי, מצטרף הנער בדת היהודית אל קהילת המאמינים הבוגרים.
במהלך הטקס יש את "העלייה לתורה". כשעולה הנער לתורה בפעם הראשונה, הוא בעצם קורא בתורה לפני קהל המתפללים. זוהי קריאה של ה"מפטיר" - הקטע האחרון של פרשת השבוע. את ה"מפטיר" הוא קורא בעליה לתורה מתוך ספר התורה שהוצא מארון הקודש שבבית הכנסת, כשאחריו הוא קורא את ה"הפטרה" - קטע מספרי הנביאים שקשור לפרשה.
אביו של הנער מברך בסוף בר-המצווה ואומר "ברוך שפטרני מעונשו של זה". בכך מצהיר האב שעד עתה הוא שהיה האחראי למעשי בנו, ואילו מעתה אחראי הנער עצמו למעשיו ולמילוי המצוות.
טקס המעבר מילד לגבר - הושלם. מבחינה דתית, חלים עליו מכאן ואילך, חובות וזכויות של מבוגר. על פי היהדות, עליו להניח תפילין כל יום, הוא יכול להשלים "מניין" - כלומר להיות אחד מחבורה של 10 גברים מתפללים ועוד.
בתרבות המודרנית, עושים בר מצווה גם נערים שאינם דתיים. בכך הם מכבדים את המורשת היהודית ומצהירים על השתייכותם לעם ולחברה היהודית, על אף היותם חילונים. בר המצווה בטקסים כאלו, היא יותר טקס התבגרות ושינוי סטטוס חברתי, מאשר התקבלות לקהילת המאמינים.
פירוש המילים בר מצווה הוא "בן מצוות", כלומר מישהו שמחוייב במצוות.
הנה סיפורו של טקס בר המצווה (עברית):
https://youtu.be/_SG9HIijEW8
בר מצווה לנערי ונערות תגלית:
https://youtu.be/cFAAZ5lIxno
הסבר באנגלית:
https://youtu.be/vnRCtuKOr_A
כמובן שיש גם בת מצווה לבנות:
https://youtu.be/tEBnpxhb0rc
רגע, תזכירו לי למה חוגגים בת מצווה? (עברית)
https://youtu.be/dgGjKff6uZo
שיר נחמד על ההכנות לבת מצווש (עברית):
https://youtu.be/oka7SsnEKSo
אפשר לצחוק עליה קצת? (עברית):
https://youtu.be/6XdOrRIr2aU
או למות מצחוק? (עברית)
https://youtu.be/AmRXZIxCYN8
עליה לתורה (Aliyah laTorah) היא מנהג יהודי, המתקיים במהלך טקס בר-המצווה. במנהג דתי זה מצטרף הנער אל קהילת הבוגרים ממאמיני הדת היהודית.
עלייה לתורה היא מנהג שמתקיים בדרך כלל בתפילות שבהן קוראים בתורה. זוהי הזמנה למתפלל, העולה לקרוא בתורה בזמן התפילה במניין. כל מתפלל שעולה לתורה קורא בתורו חלק מהפרשה שקוראים באותו יום. בימים רגילים זוהי פרשת השבוע ובימי מועד זו הפרשה העוסקת בעניינים הקשורים ליום המסוים.
העלייה הראשונה לתורה בחייו של היהודי מתקיימת בבר מצווה שלו. אז עולה הנער, בפעם הראשונה בחייו, להתפלל מהדוכן. זו "העלייה לתורה" שבה הוא מקיים את הקריאה בתורה לפני קהל המתפללים. הוא קורא אז את ה"מפטיר" - הקטע האחרון של פרשת השבוע. הוא קורא אותו מתוך ספר התורה שמוציאים מארון הקודש שבבית הכנסת. אחריו הוא קורא את ה"הפטרה" - קטע מספרי הנביאים שקשור לפרשה.
בסוף העלייה לתורה מברך אביו של הנער ואומר על בנו "ברוך שפטרני מעונשו של זה". בכך הוא מצהיר למעשה שעד עתה הוא שהיה האחראי למעשי בנו, ואילו מעתה הנער עצמו, בהיותו בוגר, הוא האחראי למעשיו ולמילוי המצוות על ידו.
הנה הסבר על העלייה לתורה (עברית):
https://youtu.be/lJATDNwEBvk
טקס עלייה לתורה של נער צעיר:
https://youtu.be/Qn1BEijw_Fc
עוד נער עולה לתורה:
https://youtu.be/bFwF1trqnQQ
והעלייה לתורה שיכולה להסתבך אם מגיעים אליה אנשים פחות נלהבים:
https://youtu.be/AmRXZIxCYN8
מִסגָד (Mosque) הוא בית התפילה של הדת המוסלמית. אל המסגד נוהג להיכנס המאמין ולהסיר נעליים. המסגד מלא בשטיחים, שעליהם כורעים המאמינים ומתפללים לאללה, אלוהים בפי המוסלמים. בזמן התפילה, פונים כל המתפללים לכיוון העיר מכה, העיר הקדושה ביותר לאסלאם.
בכל יום שישי, היום הקדוש למוסלמים, מתכנסים המאמינים במסגד ושומעים דרשות דתיות.
מעל כל מסגד מתנוסס צָרִיחַ מִסגָד. הצריח נועד כדי שהמואזין יעמוד עליו ויקרא למאמינים לבוא להתפלל. הצריח בדרך כלל גבוה. זאת כדי שקולו של המואזין יישמע למרחק רב. כיום יש אמנם רמקולים שמגבירים את קולו, אבל פעם היה נאלץ המואזין לקרוא בקול למרחקים, ללא הגברה. הצריח סייע לקולו להגיע לכל קצווי הכפר או קצות השכונה בעיר.
הנה סיפורה של איה סופיה, המסגד שהיה פעם כנסיה (מתורגם):
https://youtu.be/KRPp3jzv1Tw
המסגדים היפים ביותר בעולם:
https://youtu.be/Q6xG5mu9Y34
לאדריכלות המסגדים יש תפקיד פוליטי (עברית):
https://youtu.be/QGL7Iy7PqA8
מצריח המסגד קורא קול המואזין:
https://youtu.be/zBNUdeWw-wE
ועוצמת הקול שלו היא עניין רציני (עברית):
https://youtu.be/HxwkYvOC5WE?long=yes
