שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו תיאטרון הגלוב?
תיאטרון הגלוב (The Globe Theatre) הוא שמו של תיאטרון שנבנה בסוף המאה ה-16 עבור להקת התיאטרון של ויליאם שייקספיר. ב-1613 עלה התיאטרון באש, בשל ירי תותח במחזה "הנרי השמיני" של שייקספיר, שהצית את גג הקש שלו. שנה לאחר מכן נבנה התיאטרון מחדש ונפתח, כשהפעם יש לו גג רעפים. בהשפעת הפוריטנים (תנועה שנאבקה בהשפעות קתוליות על הכנסיה של אנגליה) נסגר התיאטרון בשנת 1642 ונהרס. רק בשנת 1989 נתגלו היסודות שלו, מתחת לבניין אחר.
בשנת 1997 הוקם שחזור של תיאטרון גלוב, כ-200 מטרים מהמקום שבו ניצב בעבר התיאטרון המקורי. לבנייתו השתמשו בתכניות המקוריות של הגלוב העתיק. כיום הוא אחד המקומות המבוקשים בלונדון, לצפייה במחזות של שייקספיר. כמו בתיאטרון הגלוב האליזבטני, גם גגו הפתוח של התיאטרון החדש עשוי מקש, אך הוא בטוח יותר וכיום לא יורים יותר בתיאטרון..
הנה סרטון על תיאטרון הגלוב והסיפור ההיסטורי שלו:
https://youtu.be/m3VGa6Fp3zI
סרטון אנימציה שבו שייקספיר עצמו מספר על תיאטרון הגלוב:
https://youtu.be/P0SBg-KG4C4
קטע ממחזה על קליאופטרה ואנטוניוס:
https://youtu.be/czxcFuTTuVk
ופרסומת לגלוב:
https://youtu.be/fhWhyUD7Jp0
מהי בדיוק קומדיה?
קומדיה (comedy) היא יצירה דרמטית שעושה שימוש רב בהומור. באמנויות הבמה משמש המונח גם לתיאור הופעה שהמרכיב המרכזי שבה הוא ההומור.
בין מאפייניה הבולטים של הקומדיה ניתן לראות את השימוש בדמויות לא חכמות במיוחד, קלי דעת, או חסרי מודעות מספקת. לא פעם תכיל הקומדיה אנשים עם נכות, כשלים גופניים או לשוניים בולטים. גם האווירה בקומדיה היא של קלות דעת, סלחנות לנזקים וכדומה.
כיום מצליחות בטלוויזיה "קומדיות מצבים", סיטקומים, שבהם יש המון צחוק מסביב למצבים מצחיקים.
הנה הקומדיה בתכנית חינוכית (עברית):
https://youtu.be/ZKNUbTx5Dto?t=8m28s&end=11m07s?long=yes
כך נולדה הקומדיה (מתורגם):
https://youtu.be/arQ6U3ev5ic
קומדיה על בעל מבולבל שחווה את ההיריון של אשתו בצורה משונה (עברית):
https://youtu.be/4NErcCRzrEs
הנה ז'אנר הקומדיה דלארטה (עברית):
https://youtu.be/Vg52FbYTcIU
וסיפורה של קומדיית המצבים מהטלוויזיה (עברית):
https://youtu.be/FM3IkZNtNNg?t=30s&end=9m13s
איך התפתח המיוזיקל?
המיוזיקל (Musical) הוא מחזה מוסיקלי, מחזמר. המושג התפרסם בעיקר בז'אנר של הסרט ה מוסיקלי (Musical film), סרטים שבהם משולבים שירים וריקודים.
מדובר בז'אנר של סרטים שלאורך העלילה בהם השחקנים שרים שירים ורוקדים. במיוזיקל השירים בדרך כלל משמשים לאפיון הדמויות, לחשיפת של העולם הפנימי, התת-מודע, התשוקות או החלומות שלהם, או לקידום ולתיאור של התפתחות העלילה.
אמנם לשונית ומילולית נהוג לזהות את המיוזיקל והמחזמר כמושג אחד, אבל תרבותית המיוזיקל נתפס בקרב דוברי עברית רבים, או מי שאינם דוברי אנגלית, בצורה מעט שונה מהמחזמר. המחזמר, לפי האבחנה הזו, הוא בעצם המדיום התאטרלי (Musical theatre), בעוד שבעולם הקולנוע מדברים על המיוזיקל (Musical film), אחיו הקולנועי, המפורסם והעשיר יותר באפשרויות התפאורה שבו.
בתחילת ההתפתחות של הסרט המדבר, הוליווד החלה לאבד את הקהל שלה בעולם. בעוד הסרטים האילמים דיברו לכולם, בכל מקום, הסרט המדבר היה לפתע מנוכר לכל מי שלא דיבר אנגלית.
מי שהצילו אז את הוליווד היו המיוזיקלס, מחזות הזמר הקולנועיים. באותה תקופה נוצרו בקולנוע המיוזיקלס הצבעוניים ומלאי הריקודים והמוסיקה, שהכניסו הון לאולפנים שיצרו אותם. הם חשפו כוכבים חדשים, שמטבע הדברים התאימו לעולם של ה"טוקיז", הסרטים המדברים ובמקרה הזה גם מזמרים.
הנה עולם המיוזיקל, הסרט הקולנועי:
https://youtu.be/Y58MBY7Jqp8
גדול הכוריאוגרפים של המיוזיקל היה באזבי ברקלי:
https://youtu.be/K6xsBD4ZmOU
שניים מהגדולים - פרד אסטייר וג'ינג'ר רוג'רס
https://youtu.be/mxPgplMujzQ
אחד המיוזיקלס המצליחים ביותר בתולדות הקולנוע - גריז:
https://youtu.be/7JW05NMUBHs
מחווה ל-25 מהמיוזיקלס הגדולים
https://youtu.be/vdapEFiyTdY
מתוך Across the Universe מחזמר מודרני בקולנוע, המבוסס על שירי הביטלס:
https://youtu.be/SSnw1JaL2uA
וסצנה נפלאה מתוך צ'ריטי המתוקה:
https://youtu.be/rw_M-ai1I0k
איפה נמצא התיאטרון הקטן בעולם?
"תיאטרון חדר הנוחיות הקטן" שברחוב אדית' ווק (Edith Walk), במרכז העיירה Great Malvern שבאנגליה הוא התיאטרון הקטן בעולם. יש בו תריסר כורסאות ובמה וזהו.
במקור שימש אתר התיאטרון כשירותי גברים ורק בשנת 1999 המקום הוסב לתיאטרון.
הנה סרטון שמראה את ה-Theatre of Small Convenience:
http://youtu.be/PdTJCBWL4eA
מה היה תיאטרון האבסורד?
תיאטרון האבסורד (Theatre of the Absurd) הוא ז'אנר, סגנון של תיאטרון שאינו ריאליסטי, אמיתי ומבוסס על המציאות המסודרת וההגיונית. הוצגה בו במכוון בפני הצופים אמנות תיאטרלית לא הגיונית, לא מסודרת ולא ריאליסטית או "הגיונית".
המילה "אבסורד" משמעותה משהו שמחוץ לכל סדר או הגיון מוכרים. זהו אכן תיאטרון המתאר את מצבו של האדם בעולם חסר סדר. לא פלא שהוא נולד לאחר ההתפרקות של מלחמת העולם השנייה.
בעולם ללא אלוהים, משמעות או מטרה המכוונת את חיינו, עולם שמרגיש כאילו הוא מתקיים רגעים מהשמדה - שום דבר כבר לא באמת חשוב, אמיתי, מוצק או שווה את הרצינות חמורת הסבר של החוקים והאמת.
ממש כמו השינויים באמנות הפלסטית, כולל הקוביזם, הסוראליזם והדאדא, ששינו את ההתייחסות לאמנות לאחר מלחמת העולם הראשונה, הזרם הזה הראה והבליט את האבסורד ואיכשהו הפך את העולם לאבסורדי מעט פחות או אבסורדי לחלוטין, בזכות האמנות.
בתיאטרון הזה מרבים בפרודיה עוקצנית על השולטים, החזקים וגם על השאר. יש בו הרבה התייחסויות תרבותיות ופוליטיות והוא כולל הרבה דמויות משונות, תלושות ולא מחוברות למציאות שאנו מכירים מהיום יום שלנו.
אין בו הרבה מהעולם הריאלי, האמיתי, המתנהל לפי הכללים המוכרים של החברה, זה שהתיאטרון תמיד הציג יפה כל כך ואחרי המלחמה ההיא כבר הרגיש כמו לא קיים.
כמו עמיתיו באמנויות אחרות, הוליד יוג'ין יונסקו, המייסד פורץ הדרך של הזרם הזה, את המודרניזם שלו בתחום התאטרון. הוא תיעב את ההיגיון שעליו נבנו המחזות קודם לכן ורצה ליצור כאלה שלא ינסו להיות "בנויים נכון", לא יציעו הרמוניה, סדר, מבנה מקובל, התחלה, סוף, משמעות ואפילו לא ישתדלו כל כך לספר סיפור.
באופן מסוים זה היה מהלך טבעי בתאטרון. הוא לא עבר שינוי מאות שנים, בניגוד לאמנויות אחרות שהשתנו בעשורים שלפני כן. אם קנדינסקי ומלביץ' יצרו את הציור המופשט, אלבר קאמי וז'אן-פול סארטר הולידו את הספרות האבסורדית, שנברג וסטרווינסקי את המוסיקה המודרנית ששברה את הטונליות והקצב ומרתה גראהם יצרה את המחול המודרני, כך גם יונסקו הוציא לדרך סוג חדש של תיאטרון.
תיאטרון האבסורד הדיסהרמוני שלו דיבר על החוויה של עולם ללא משמעות, אלוהים או מטרה המכוונת את החיים של בני האדם. הוא הציג את מקומו של האדם בתוך הוואקום, ההתפרקות והריק של תרבות שקרסה.
המחזאים בתאטרון הזה נתנו ביטוי לאימת האדם בעידן של אחרי המוות הברוטלי של העולם הקודם וכשהוא עצמו ניצב מול חייו בעידן לא מוכר, שכל כך הרבה דברים עמוקים השתנו בו.
יונסקו הפך את האבסורד לכוכב ההצגה. הוא העלה על הבמה דימויים שלא ניסו לחקות את המציאות, או להציג דברים מציאותיים וריאליסטיים. ממש כמו שהציור המופשט והסוריאליזם עשו באמנות החזותית, הוא העלה על הבמה דימויים שהתקיימו אך ורק עליה.
לקראת סוף שנות ה-60 של המאה ה-20, כשהאבסורד כבש כל חלקה טובה בתרבות, מצויד בסמי הזיה ומוזיקה פסיכדלית, תיאטרון האבסורד הלך ודעך.
הנה תיאטרון האבסורד וכיצד נבע מהגישה הפילוסופית האבסורדית:
https://youtu.be/QoePDl14Eyc
מחזה אבסורד בשם "הראשים":
https://youtu.be/lTwhVigsYS8
פתיח תכנית ההומור משנות ה-70 ניקוי ראש התכתב עם תאטרון האבסורד:
https://youtu.be/nt21o9Re8t8
וקטע ששואל את האסתטיקה של סגנון תיאטרון האבסורד מהסרט "Across the Universe":
https://youtu.be/59ahx9ckqIw
מהו "אלוהים במכונה"?
כשבספר, מחזה או סרט מכניס המחבר לעלילה דבר שלא נובע מהשרשרת הסיבתית של העלילה, הוא לרוב עושה זאת כדי לפתור בעיות בטוויית העלילה. זה נחשב לפתרון נחות ולא אמנותי והוא זכה לכינוי "אל במכונה".
ניתן לזהות "אל במכונה" במהלך סרט למשל, שבו פתאום קורה משהו שאין לו קשר לשום דבר שקרה עד עתה ושפותר בעיה לגיבור, בלי שהוא נדרש למאמץ או תכנון כדי להשיגו. למשל, גיבור המנסה להציל את נערתו והוא עומד על סף התהום, כשהאויב מתקרב עם אקדח בידו.. אין לגיבור שום מוצא והמצב נראה אבוד, אבל לפתע האויב מקבל טלפון מהבנק שלו שמודיע לו שחסר לו כסף בחשבון.. זהו "האל במכונה", כי אין סיבה שפקיד הבנק יתקשר דווקא עכשיו. אם לעומת זאת, הטלפון היה מגיע משותפו של האויב שאומר לו שהרכב שלהם בלי אוויר בגלגלים, כי הגיבור חתך קודם את צמיגיו, זה היה פתרון יפה, שנובע מהשתלשלות העניינים ומשתלב בעלילה וברצף האירועים.
הפתרון של "Deus ex machina" היה פותר בעיות בעלילה עוד בימי היוונים, כשמכונה הייתה מכניסה "אל" לדרמה, כדי לפתור מצבים שאין דרכים אחרות להתיר אותם, במסגרת העלילה.
הביטוי "דאוס אקס מכינה" (מונח בלטינית, שפירושו הוא "אלוהים במכונה") ניתן על ידי הורטיוס, כותב הספר "ארס פואטיקה", שהמליץ לסופרים להימנע משימוש ב"אל המגיח ממכונה" כדי לפתור בעיות בעלילה. גם הפילוסוף אריסטו כתב נגד שימוש ב"דאוס אקס מכינה", הפוגם בשרשרת הסיבות בעולם שביצירה.
הנה ההסבר של "האל במכונה" בעלילה של סרטים וסיפורים:
https://youtu.be/y8fxmOrAspw?t=1m10s
בין הפגמים והבעיות בקולנוע, זה אולי הבעייתי ביותר:
https://youtu.be/Q1f7FioDiYk
ומספר סרטים ידועים שכוללים את אלמנט הדאוס אקס מכינה:
https://youtu.be/ZlhcVW-k_5M?long=yes
מה היה הקברט של רפובליקת ויימאר?
כמעט כל אחד שמע פעם ודאי את המילה "קברט" (Cabaret). רבים זוכרים את הסרט המפורסם בכיכובה של לייזה מינלי המרטיטה, סרט שהכניס באומץ אץ עניין השואה אל עולם הבידור, אבל דברי הימים יודעים לספר שבמקור הקברט היה הרבה יותר מעניין.
כשמדברים על קברט מדברים על מופע בידור שכולל שירים, קטעי קומדיה, ריקוד ותיאטרון. בגרסאות הקלאסיות שלו הוא גם כולל ריקודי עמוד, אבל נעזוב את זה עכשיו...
מקורו של המושג "קברט" בקברטים של רפובליקת ויימאר, אותה תקופה דמוקרטית, מקסימה ובמידת מה גם אומללה, בהיסטוריה של גרמניה. היא הייתה ממש רגע לפני שהנחשול ההיטלראי שטף את המדינה והפך את הגרמנים מעם של תרבות, אמנות, הדר ופילוסופיה, למפלצות רצחניות וגזעניות.
באותם ימים סוערים של רפובליקת ויימאר, פרחו התרבות הגרמנית והאמנות, באופן חסר תקדים. זה קרה בעוד הגרמנים מתמודדים עם אבטלה, אינפלציה מטורפת וחובות ענק, למדינות שניצחו אותם במלחמת העולם הראשונה.
בברלין הוויימארית של אותם ימים פרחו מועדוני הקברט - ברים, מסעדות או מועדוני לילה שהאמנים הופיעו בהם על במה קטנה, כשהצופים ישובים לשולחנות, אוכלים, שותים וצופים במופעי שירה ובידור, הכורכים בין לבין גם סאטירה פוליטית.
היה במופעים הללו שילוב של הומור קודר, עם מוסיקה וטקסטים מצוינים, לא מעט מיניות ובידור, זול בחלקו, שנתנו מעט נחת לגרמנים המתוסכלים. עם שמות כמו ברכט וקורט וויל, או קורט טוכולסקי ויורה זויפר, אמנים צעירים, פחות או יותר ידועים, אך מוכשרים להפליא - כולם כתבו אז שירים ופזמונים למופעי הקברטים וחלקם נשארו נוצצים עד היום.
היו מי שתיארו את תרבות הקברט של השנים ההן כ"ריקוד על לוע הר געש". יותר ממופעי בידור זול ואסקפיסטי, הסצנה הלילית, הדחוסה והמעושנת של מועדוני ברלין נותרה מזכרת מעיקה לימים ההם, כשהברלינאים העדיפו לשתות את עצמם לדעת ולשמוע את הקולות המעושנים של זמרות הקברט הסקסיות, במקום לעשות משהו עם הדמוקרטיה המתמוטטת שלהם.
אגב, גם בארץ ניסו ליצור הצגות ברוח הקברט, כשהידועה שבהן היא ההצגה "את ואני והמלחמה הבאה" של חנוך לוין.
מקור המילה הוא בכלל מצרפתית, בה "קברט" הוא שמה של כוס-קערית של קפה שהוגשה באותם ברים שבהם צמח הז'אנר.
הנה צילומים אמיתיים של סצנת הקברטים בברלין של רפובליקת ויימאר:
https://youtu.be/lmr9LEe-5Y8
קטע מהסרט "קברט" בהשתתפות ליזה מינלי:
https://youtu.be/moOamKxW844
האווירה ברפובליקת ויימאר שבתוכה התפתח הקברט הבימתי:
https://youtu.be/SonnjGMR3Wc
שיר בגרמנית באווירת הקברט:
https://youtu.be/hBlB8RAJEEc
והשחקנית לייזה מינלי שזכתה באוסקר על הסרט "קברט":
https://youtu.be/lxmz3RcNNBE
מהו תיאטרון הקבוקי?
תאטרון הקבוקי (Kabuki) היפאני הוא סוג של תיאטרון מסורתי ססגוני, הכולל בדרך כלל גם ריקודים ושירה. הוא נודע במיוחד בזכות האיפור המתוחכם שעוטים שחקני הקבוקי במהלך ההצגה.
ראשיתו של תיאטרון הקבוקי בתיאטרון עממי יפאני, שהפך לחלק מהתרבות הפופולרית של תקופת אדו, אי-שם במאה ה-17. בשלב מסוים הוא נאסר בשל תכנים לא מוסריים. במשך מאות שנים הוא פעל בהיקף מצומצם ומחתרתי. במאה ה-19 הביא העניין הרב שגילו האירופאים, שהחלו להגיע ליפאן, לחידוש מופעי הקבוקי שנתפסו כמרכיב מסורתי ומסקרן מהתרבות היפאנית.
השם "קבוקי" מורכב מסימני כתיב של משחק, ריקוד ושיר.
הנה סיפורו של תיאטרון הקבוקי (מתורגם):
https://youtu.be/oidE2SSDczw
כך נראה תיאטרון הקבוקי של יפאן ותולדותיו:
https://youtu.be/67-bgSFJiKc
וריקוד קבוקי:
https://youtu.be/-bZWfAmuKIY
במה שונה האמפיתיאטרון הרומי מהתיאטרון?
בימי הרומאים נבנו אמפי-תיאטראות, צירוף של שתי מילים יווניות אמפי, שפירושה "סביב" ותיאטרון שמשמעו "מקום צפיה". כלומר, אם תיאטרון בנוי למול הבמה, האמפיתיאטרון הוא מקום צפייה שערוך מסביב לזירה.
האמפיתיאטרון היה בנוי מאבנים גדולות וצורתו העגולה איפשרה לשמוע בו היטב גם ללא הגברה.
לאמפיתיאטרון היה תפקיד שונה מאשר לתיאטרון. בעוד שבתיאטרון צפו בדרמות ומחזות אמנותיים, באמפיתיאטרון נהגו לקיים קרבות גלדיאטורים שנקראו "מונרה" ומחזות ציד שבוימו להנאת הקהל (מעין תחרויות לחימה בחיות פרא).
נירון הקיסר היה הראשון שבנה אמפיתיאטרון רומי. בהמשך הוא הוצת ונשרף.
האמפיתאטרון של העיר הצרפתית נים דווקא נשמר, על אף שגם הוא נשרף פעם. בוא נבנה בשנת 70, מכיל 20 אלף מקומות, בעל צורה אליפטית (133 על 101 מטרים) והוא מהשמורים ביותר מבין האמפיתאטרונים שבנו הרומים בעולם.
גם בישראל שרדו כמה תיאטראות רומיים. המפורסם מביניהם וזה שפעיל עד היום בהופעות מוסיקה הוא תיאטרון קיסריה.
הנה סרטון שמסביר על התיאטרון היווני:
https://youtu.be/i41fSuyMUkE
התיאטרון של הרומים:
https://youtu.be/2CVO9Vd067U
האמפיתאטרון של העיר נים - נבנה בשנת 70 ונחשב מהשמורים ביותר בעולם:
https://youtu.be/T-ZlABbzHAE
כך נראה התיאטרון הגדול ביותר של העת העתיקה - זה של פומפיי:
https://youtu.be/t2mOd7lIGOE
ועוד פעם:
https://youtu.be/vNAM3PzGcow
תיאטרון הגלוב (The Globe Theatre) הוא שמו של תיאטרון שנבנה בסוף המאה ה-16 עבור להקת התיאטרון של ויליאם שייקספיר. ב-1613 עלה התיאטרון באש, בשל ירי תותח במחזה "הנרי השמיני" של שייקספיר, שהצית את גג הקש שלו. שנה לאחר מכן נבנה התיאטרון מחדש ונפתח, כשהפעם יש לו גג רעפים. בהשפעת הפוריטנים (תנועה שנאבקה בהשפעות קתוליות על הכנסיה של אנגליה) נסגר התיאטרון בשנת 1642 ונהרס. רק בשנת 1989 נתגלו היסודות שלו, מתחת לבניין אחר.
בשנת 1997 הוקם שחזור של תיאטרון גלוב, כ-200 מטרים מהמקום שבו ניצב בעבר התיאטרון המקורי. לבנייתו השתמשו בתכניות המקוריות של הגלוב העתיק. כיום הוא אחד המקומות המבוקשים בלונדון, לצפייה במחזות של שייקספיר. כמו בתיאטרון הגלוב האליזבטני, גם גגו הפתוח של התיאטרון החדש עשוי מקש, אך הוא בטוח יותר וכיום לא יורים יותר בתיאטרון..
הנה סרטון על תיאטרון הגלוב והסיפור ההיסטורי שלו:
https://youtu.be/m3VGa6Fp3zI
סרטון אנימציה שבו שייקספיר עצמו מספר על תיאטרון הגלוב:
https://youtu.be/P0SBg-KG4C4
קטע ממחזה על קליאופטרה ואנטוניוס:
https://youtu.be/czxcFuTTuVk
ופרסומת לגלוב:
https://youtu.be/fhWhyUD7Jp0
קומדיה (comedy) היא יצירה דרמטית שעושה שימוש רב בהומור. באמנויות הבמה משמש המונח גם לתיאור הופעה שהמרכיב המרכזי שבה הוא ההומור.
בין מאפייניה הבולטים של הקומדיה ניתן לראות את השימוש בדמויות לא חכמות במיוחד, קלי דעת, או חסרי מודעות מספקת. לא פעם תכיל הקומדיה אנשים עם נכות, כשלים גופניים או לשוניים בולטים. גם האווירה בקומדיה היא של קלות דעת, סלחנות לנזקים וכדומה.
כיום מצליחות בטלוויזיה "קומדיות מצבים", סיטקומים, שבהם יש המון צחוק מסביב למצבים מצחיקים.
הנה הקומדיה בתכנית חינוכית (עברית):
https://youtu.be/ZKNUbTx5Dto?t=8m28s&end=11m07s?long=yes
כך נולדה הקומדיה (מתורגם):
https://youtu.be/arQ6U3ev5ic
קומדיה על בעל מבולבל שחווה את ההיריון של אשתו בצורה משונה (עברית):
https://youtu.be/4NErcCRzrEs
הנה ז'אנר הקומדיה דלארטה (עברית):
https://youtu.be/Vg52FbYTcIU
וסיפורה של קומדיית המצבים מהטלוויזיה (עברית):
https://youtu.be/FM3IkZNtNNg?t=30s&end=9m13s
המיוזיקל (Musical) הוא מחזה מוסיקלי, מחזמר. המושג התפרסם בעיקר בז'אנר של הסרט ה מוסיקלי (Musical film), סרטים שבהם משולבים שירים וריקודים.
מדובר בז'אנר של סרטים שלאורך העלילה בהם השחקנים שרים שירים ורוקדים. במיוזיקל השירים בדרך כלל משמשים לאפיון הדמויות, לחשיפת של העולם הפנימי, התת-מודע, התשוקות או החלומות שלהם, או לקידום ולתיאור של התפתחות העלילה.
אמנם לשונית ומילולית נהוג לזהות את המיוזיקל והמחזמר כמושג אחד, אבל תרבותית המיוזיקל נתפס בקרב דוברי עברית רבים, או מי שאינם דוברי אנגלית, בצורה מעט שונה מהמחזמר. המחזמר, לפי האבחנה הזו, הוא בעצם המדיום התאטרלי (Musical theatre), בעוד שבעולם הקולנוע מדברים על המיוזיקל (Musical film), אחיו הקולנועי, המפורסם והעשיר יותר באפשרויות התפאורה שבו.
בתחילת ההתפתחות של הסרט המדבר, הוליווד החלה לאבד את הקהל שלה בעולם. בעוד הסרטים האילמים דיברו לכולם, בכל מקום, הסרט המדבר היה לפתע מנוכר לכל מי שלא דיבר אנגלית.
מי שהצילו אז את הוליווד היו המיוזיקלס, מחזות הזמר הקולנועיים. באותה תקופה נוצרו בקולנוע המיוזיקלס הצבעוניים ומלאי הריקודים והמוסיקה, שהכניסו הון לאולפנים שיצרו אותם. הם חשפו כוכבים חדשים, שמטבע הדברים התאימו לעולם של ה"טוקיז", הסרטים המדברים ובמקרה הזה גם מזמרים.
הנה עולם המיוזיקל, הסרט הקולנועי:
https://youtu.be/Y58MBY7Jqp8
גדול הכוריאוגרפים של המיוזיקל היה באזבי ברקלי:
https://youtu.be/K6xsBD4ZmOU
שניים מהגדולים - פרד אסטייר וג'ינג'ר רוג'רס
https://youtu.be/mxPgplMujzQ
אחד המיוזיקלס המצליחים ביותר בתולדות הקולנוע - גריז:
https://youtu.be/7JW05NMUBHs
מחווה ל-25 מהמיוזיקלס הגדולים
https://youtu.be/vdapEFiyTdY
מתוך Across the Universe מחזמר מודרני בקולנוע, המבוסס על שירי הביטלס:
https://youtu.be/SSnw1JaL2uA
וסצנה נפלאה מתוך צ'ריטי המתוקה:
https://youtu.be/rw_M-ai1I0k
"תיאטרון חדר הנוחיות הקטן" שברחוב אדית' ווק (Edith Walk), במרכז העיירה Great Malvern שבאנגליה הוא התיאטרון הקטן בעולם. יש בו תריסר כורסאות ובמה וזהו.
במקור שימש אתר התיאטרון כשירותי גברים ורק בשנת 1999 המקום הוסב לתיאטרון.
הנה סרטון שמראה את ה-Theatre of Small Convenience:
http://youtu.be/PdTJCBWL4eA
תיאטרון
תיאטרון האבסורד (Theatre of the Absurd) הוא ז'אנר, סגנון של תיאטרון שאינו ריאליסטי, אמיתי ומבוסס על המציאות המסודרת וההגיונית. הוצגה בו במכוון בפני הצופים אמנות תיאטרלית לא הגיונית, לא מסודרת ולא ריאליסטית או "הגיונית".
המילה "אבסורד" משמעותה משהו שמחוץ לכל סדר או הגיון מוכרים. זהו אכן תיאטרון המתאר את מצבו של האדם בעולם חסר סדר. לא פלא שהוא נולד לאחר ההתפרקות של מלחמת העולם השנייה.
בעולם ללא אלוהים, משמעות או מטרה המכוונת את חיינו, עולם שמרגיש כאילו הוא מתקיים רגעים מהשמדה - שום דבר כבר לא באמת חשוב, אמיתי, מוצק או שווה את הרצינות חמורת הסבר של החוקים והאמת.
ממש כמו השינויים באמנות הפלסטית, כולל הקוביזם, הסוראליזם והדאדא, ששינו את ההתייחסות לאמנות לאחר מלחמת העולם הראשונה, הזרם הזה הראה והבליט את האבסורד ואיכשהו הפך את העולם לאבסורדי מעט פחות או אבסורדי לחלוטין, בזכות האמנות.
בתיאטרון הזה מרבים בפרודיה עוקצנית על השולטים, החזקים וגם על השאר. יש בו הרבה התייחסויות תרבותיות ופוליטיות והוא כולל הרבה דמויות משונות, תלושות ולא מחוברות למציאות שאנו מכירים מהיום יום שלנו.
אין בו הרבה מהעולם הריאלי, האמיתי, המתנהל לפי הכללים המוכרים של החברה, זה שהתיאטרון תמיד הציג יפה כל כך ואחרי המלחמה ההיא כבר הרגיש כמו לא קיים.
כמו עמיתיו באמנויות אחרות, הוליד יוג'ין יונסקו, המייסד פורץ הדרך של הזרם הזה, את המודרניזם שלו בתחום התאטרון. הוא תיעב את ההיגיון שעליו נבנו המחזות קודם לכן ורצה ליצור כאלה שלא ינסו להיות "בנויים נכון", לא יציעו הרמוניה, סדר, מבנה מקובל, התחלה, סוף, משמעות ואפילו לא ישתדלו כל כך לספר סיפור.
באופן מסוים זה היה מהלך טבעי בתאטרון. הוא לא עבר שינוי מאות שנים, בניגוד לאמנויות אחרות שהשתנו בעשורים שלפני כן. אם קנדינסקי ומלביץ' יצרו את הציור המופשט, אלבר קאמי וז'אן-פול סארטר הולידו את הספרות האבסורדית, שנברג וסטרווינסקי את המוסיקה המודרנית ששברה את הטונליות והקצב ומרתה גראהם יצרה את המחול המודרני, כך גם יונסקו הוציא לדרך סוג חדש של תיאטרון.
תיאטרון האבסורד הדיסהרמוני שלו דיבר על החוויה של עולם ללא משמעות, אלוהים או מטרה המכוונת את החיים של בני האדם. הוא הציג את מקומו של האדם בתוך הוואקום, ההתפרקות והריק של תרבות שקרסה.
המחזאים בתאטרון הזה נתנו ביטוי לאימת האדם בעידן של אחרי המוות הברוטלי של העולם הקודם וכשהוא עצמו ניצב מול חייו בעידן לא מוכר, שכל כך הרבה דברים עמוקים השתנו בו.
יונסקו הפך את האבסורד לכוכב ההצגה. הוא העלה על הבמה דימויים שלא ניסו לחקות את המציאות, או להציג דברים מציאותיים וריאליסטיים. ממש כמו שהציור המופשט והסוריאליזם עשו באמנות החזותית, הוא העלה על הבמה דימויים שהתקיימו אך ורק עליה.
לקראת סוף שנות ה-60 של המאה ה-20, כשהאבסורד כבש כל חלקה טובה בתרבות, מצויד בסמי הזיה ומוזיקה פסיכדלית, תיאטרון האבסורד הלך ודעך.
הנה תיאטרון האבסורד וכיצד נבע מהגישה הפילוסופית האבסורדית:
https://youtu.be/QoePDl14Eyc
מחזה אבסורד בשם "הראשים":
https://youtu.be/lTwhVigsYS8
פתיח תכנית ההומור משנות ה-70 ניקוי ראש התכתב עם תאטרון האבסורד:
https://youtu.be/nt21o9Re8t8
וקטע ששואל את האסתטיקה של סגנון תיאטרון האבסורד מהסרט "Across the Universe":
https://youtu.be/59ahx9ckqIw
כשבספר, מחזה או סרט מכניס המחבר לעלילה דבר שלא נובע מהשרשרת הסיבתית של העלילה, הוא לרוב עושה זאת כדי לפתור בעיות בטוויית העלילה. זה נחשב לפתרון נחות ולא אמנותי והוא זכה לכינוי "אל במכונה".
ניתן לזהות "אל במכונה" במהלך סרט למשל, שבו פתאום קורה משהו שאין לו קשר לשום דבר שקרה עד עתה ושפותר בעיה לגיבור, בלי שהוא נדרש למאמץ או תכנון כדי להשיגו. למשל, גיבור המנסה להציל את נערתו והוא עומד על סף התהום, כשהאויב מתקרב עם אקדח בידו.. אין לגיבור שום מוצא והמצב נראה אבוד, אבל לפתע האויב מקבל טלפון מהבנק שלו שמודיע לו שחסר לו כסף בחשבון.. זהו "האל במכונה", כי אין סיבה שפקיד הבנק יתקשר דווקא עכשיו. אם לעומת זאת, הטלפון היה מגיע משותפו של האויב שאומר לו שהרכב שלהם בלי אוויר בגלגלים, כי הגיבור חתך קודם את צמיגיו, זה היה פתרון יפה, שנובע מהשתלשלות העניינים ומשתלב בעלילה וברצף האירועים.
הפתרון של "Deus ex machina" היה פותר בעיות בעלילה עוד בימי היוונים, כשמכונה הייתה מכניסה "אל" לדרמה, כדי לפתור מצבים שאין דרכים אחרות להתיר אותם, במסגרת העלילה.
הביטוי "דאוס אקס מכינה" (מונח בלטינית, שפירושו הוא "אלוהים במכונה") ניתן על ידי הורטיוס, כותב הספר "ארס פואטיקה", שהמליץ לסופרים להימנע משימוש ב"אל המגיח ממכונה" כדי לפתור בעיות בעלילה. גם הפילוסוף אריסטו כתב נגד שימוש ב"דאוס אקס מכינה", הפוגם בשרשרת הסיבות בעולם שביצירה.
הנה ההסבר של "האל במכונה" בעלילה של סרטים וסיפורים:
https://youtu.be/y8fxmOrAspw?t=1m10s
בין הפגמים והבעיות בקולנוע, זה אולי הבעייתי ביותר:
https://youtu.be/Q1f7FioDiYk
ומספר סרטים ידועים שכוללים את אלמנט הדאוס אקס מכינה:
https://youtu.be/ZlhcVW-k_5M?long=yes
כמעט כל אחד שמע פעם ודאי את המילה "קברט" (Cabaret). רבים זוכרים את הסרט המפורסם בכיכובה של לייזה מינלי המרטיטה, סרט שהכניס באומץ אץ עניין השואה אל עולם הבידור, אבל דברי הימים יודעים לספר שבמקור הקברט היה הרבה יותר מעניין.
כשמדברים על קברט מדברים על מופע בידור שכולל שירים, קטעי קומדיה, ריקוד ותיאטרון. בגרסאות הקלאסיות שלו הוא גם כולל ריקודי עמוד, אבל נעזוב את זה עכשיו...
מקורו של המושג "קברט" בקברטים של רפובליקת ויימאר, אותה תקופה דמוקרטית, מקסימה ובמידת מה גם אומללה, בהיסטוריה של גרמניה. היא הייתה ממש רגע לפני שהנחשול ההיטלראי שטף את המדינה והפך את הגרמנים מעם של תרבות, אמנות, הדר ופילוסופיה, למפלצות רצחניות וגזעניות.
באותם ימים סוערים של רפובליקת ויימאר, פרחו התרבות הגרמנית והאמנות, באופן חסר תקדים. זה קרה בעוד הגרמנים מתמודדים עם אבטלה, אינפלציה מטורפת וחובות ענק, למדינות שניצחו אותם במלחמת העולם הראשונה.
בברלין הוויימארית של אותם ימים פרחו מועדוני הקברט - ברים, מסעדות או מועדוני לילה שהאמנים הופיעו בהם על במה קטנה, כשהצופים ישובים לשולחנות, אוכלים, שותים וצופים במופעי שירה ובידור, הכורכים בין לבין גם סאטירה פוליטית.
היה במופעים הללו שילוב של הומור קודר, עם מוסיקה וטקסטים מצוינים, לא מעט מיניות ובידור, זול בחלקו, שנתנו מעט נחת לגרמנים המתוסכלים. עם שמות כמו ברכט וקורט וויל, או קורט טוכולסקי ויורה זויפר, אמנים צעירים, פחות או יותר ידועים, אך מוכשרים להפליא - כולם כתבו אז שירים ופזמונים למופעי הקברטים וחלקם נשארו נוצצים עד היום.
היו מי שתיארו את תרבות הקברט של השנים ההן כ"ריקוד על לוע הר געש". יותר ממופעי בידור זול ואסקפיסטי, הסצנה הלילית, הדחוסה והמעושנת של מועדוני ברלין נותרה מזכרת מעיקה לימים ההם, כשהברלינאים העדיפו לשתות את עצמם לדעת ולשמוע את הקולות המעושנים של זמרות הקברט הסקסיות, במקום לעשות משהו עם הדמוקרטיה המתמוטטת שלהם.
אגב, גם בארץ ניסו ליצור הצגות ברוח הקברט, כשהידועה שבהן היא ההצגה "את ואני והמלחמה הבאה" של חנוך לוין.
מקור המילה הוא בכלל מצרפתית, בה "קברט" הוא שמה של כוס-קערית של קפה שהוגשה באותם ברים שבהם צמח הז'אנר.
הנה צילומים אמיתיים של סצנת הקברטים בברלין של רפובליקת ויימאר:
https://youtu.be/lmr9LEe-5Y8
קטע מהסרט "קברט" בהשתתפות ליזה מינלי:
https://youtu.be/moOamKxW844
האווירה ברפובליקת ויימאר שבתוכה התפתח הקברט הבימתי:
https://youtu.be/SonnjGMR3Wc
שיר בגרמנית באווירת הקברט:
https://youtu.be/hBlB8RAJEEc
והשחקנית לייזה מינלי שזכתה באוסקר על הסרט "קברט":
https://youtu.be/lxmz3RcNNBE
תאטרון הקבוקי (Kabuki) היפאני הוא סוג של תיאטרון מסורתי ססגוני, הכולל בדרך כלל גם ריקודים ושירה. הוא נודע במיוחד בזכות האיפור המתוחכם שעוטים שחקני הקבוקי במהלך ההצגה.
ראשיתו של תיאטרון הקבוקי בתיאטרון עממי יפאני, שהפך לחלק מהתרבות הפופולרית של תקופת אדו, אי-שם במאה ה-17. בשלב מסוים הוא נאסר בשל תכנים לא מוסריים. במשך מאות שנים הוא פעל בהיקף מצומצם ומחתרתי. במאה ה-19 הביא העניין הרב שגילו האירופאים, שהחלו להגיע ליפאן, לחידוש מופעי הקבוקי שנתפסו כמרכיב מסורתי ומסקרן מהתרבות היפאנית.
השם "קבוקי" מורכב מסימני כתיב של משחק, ריקוד ושיר.
הנה סיפורו של תיאטרון הקבוקי (מתורגם):
https://youtu.be/oidE2SSDczw
כך נראה תיאטרון הקבוקי של יפאן ותולדותיו:
https://youtu.be/67-bgSFJiKc
וריקוד קבוקי:
https://youtu.be/-bZWfAmuKIY
בימי הרומאים נבנו אמפי-תיאטראות, צירוף של שתי מילים יווניות אמפי, שפירושה "סביב" ותיאטרון שמשמעו "מקום צפיה". כלומר, אם תיאטרון בנוי למול הבמה, האמפיתיאטרון הוא מקום צפייה שערוך מסביב לזירה.
האמפיתיאטרון היה בנוי מאבנים גדולות וצורתו העגולה איפשרה לשמוע בו היטב גם ללא הגברה.
לאמפיתיאטרון היה תפקיד שונה מאשר לתיאטרון. בעוד שבתיאטרון צפו בדרמות ומחזות אמנותיים, באמפיתיאטרון נהגו לקיים קרבות גלדיאטורים שנקראו "מונרה" ומחזות ציד שבוימו להנאת הקהל (מעין תחרויות לחימה בחיות פרא).
נירון הקיסר היה הראשון שבנה אמפיתיאטרון רומי. בהמשך הוא הוצת ונשרף.
האמפיתאטרון של העיר הצרפתית נים דווקא נשמר, על אף שגם הוא נשרף פעם. בוא נבנה בשנת 70, מכיל 20 אלף מקומות, בעל צורה אליפטית (133 על 101 מטרים) והוא מהשמורים ביותר מבין האמפיתאטרונים שבנו הרומים בעולם.
גם בישראל שרדו כמה תיאטראות רומיים. המפורסם מביניהם וזה שפעיל עד היום בהופעות מוסיקה הוא תיאטרון קיסריה.
הנה סרטון שמסביר על התיאטרון היווני:
https://youtu.be/i41fSuyMUkE
התיאטרון של הרומים:
https://youtu.be/2CVO9Vd067U
האמפיתאטרון של העיר נים - נבנה בשנת 70 ונחשב מהשמורים ביותר בעולם:
https://youtu.be/T-ZlABbzHAE
כך נראה התיאטרון הגדול ביותר של העת העתיקה - זה של פומפיי:
https://youtu.be/t2mOd7lIGOE
ועוד פעם:
https://youtu.be/vNAM3PzGcow
מהי השעיית חוסר האמונה?
השעיית חוסר האמונה (Suspension of Disbelief) היא מושג המתייחס ליכולתו של אדם להשעות מרצון את הביקורת שלו ולהאמין בדבר בדוי, שאינו אמיתי, בכדי ליהנות באופן מלא מיצירה בדיונית.
השעיית חוסר האמונה, המכונה לא פעם גם "סספונד", היא מונח שבא מתחום הפסיכולוגיה ומשמש לתיאור הקבלה הזמנית שמקבל הקורא או הקהל, של אירועים ומרכיבים בדיוניים בסיפור או יצירת אמנות, כאילו הם אמיתיים או סבירים.
חוסר האמונה קשור בהרבה מרכיבים. הרי ברור לנו שלאונרדו דה קפריו, שלא מזמן היה הנער מהטיטאניק, לא יכול להיות גם הטייס המפורסם הווארד יוז. למה שנאמין לסרט הזה ולמעשה לכל סרט עלילתי או רומן שכזה?
וככל שיצירה אמנותית סיפורית היא מרחיקת לכת יותר ופונה לעולמות הדמיון והפנטזיה, כך גדלים הדרישה מהקהל והצורך המשמעותי כל כך להשעות את חוסר האמונה שלו.
כמובן שהתהליך הזה הוא ברובו לא מודע. כשאנו צופים בסרט מדע בדיוני, למשל, או קוראים סיפור מז'אנר הפנטזיה, ברור לנו שמה שאנו צופים בו או קוראים אינו אמיתי. אבל רובנו מסוגלים ומצליחים "לשכוח" ולהניח בצד, באופן זמני, את חוסר האמונה שלנו ונותנים לעצמנו לשקוע בסיפור.
במהלך המצב הזה של ה"סספונד", אנחנו מוכנים להתמסר ולהאמין בקיומם של מרכיבים בדויים לחלוטין, כמו חייזרים, יצורים מופלאים כמו חגי קרן, בנות ים, גיבורי-על או פיות, ומרכיבים פנטסטיים נוספים - כי רק כך נוכל באמת ליהנות מהסיפור ולחוות את הרגשות שהוא מעורר.
#למה זה חשוב ואיך זה עובד?
הסיבה שהשעיית אי האמונה היא מושג כה חשוב בספרות, בתיאטרון ובקולנוע, נעוצה בכך שבזכותו יכולים יוצרי אמנות לשלב ביצירותיהם מרכיבים דמיוניים או בלתי סבירים, מבלי לאבד את הכבוד ותשומת הלב שרוחש להם הקהל.
השעיית חוסר האמון בנויה על אמון במספר הסיפור או לפחות בדמויות שבו. פעמים רבות כשאנו נותנים אמון ביוצר, האמון הזה מבוסס על ההיכרות איתו, עם יצירותיו והאמון אליו שפיתחנו בעבר. אם מדובר ביצירה של יוצר שלא היכרנו בעבר, היצירה היא שצריכה לעורר את האמון הזה בזכות האמינות שלה והדמויות כפי שהן מוצגות.
רוב סרטי האקשן וספרי המתח והפעולה מסתמכים גם הם ומאוד על ההשעיה של חוסר האמון. סרטי האקשן משתדלים לסחוף אותנו לעלילה המהירה והנועזת, כך שנשקע בהם ונשעה את חוסר האמונה שלנו. בסרטי או בספרי מתח העניין בתעלומה לוקח אותנו פנימה לקשב רב ולעיסוק בפתרון, כך שבמקביל ומבלי לשים לב לכך אנו משעים את חוסר האמון שלנו בפרטים האחרים שבה.
גם בסרטים מצחיקים, מסייע ההומור בעיצוב של דמויות כאלה. הצחוק וההומור, שבנויים לא פעם על הגזמה, מצליחים לרוב להשכיח מאיתנו את הביקורת המובנית בנו, שהייתה אמורה להיות על הדמויות והטקסטים שלהן ועל המציאות שבה הן פועלות. במילים פשוטות, אנחנו כל כך עסוקים בלצחוק שאנחנו לא מתעסקים בשטויות שלפנינו ובמצבים שבעולם אמיתי הם אינם הגיוניים.
הנה הסבר המושג "השעיית חוסר האמונה":
https://youtu.be/zdGM7QzFJhM
השעיית חוסר האמונה (Suspension of Disbelief) היא מושג המתייחס ליכולתו של אדם להשעות מרצון את הביקורת שלו ולהאמין בדבר בדוי, שאינו אמיתי, בכדי ליהנות באופן מלא מיצירה בדיונית.
השעיית חוסר האמונה, המכונה לא פעם גם "סספונד", היא מונח שבא מתחום הפסיכולוגיה ומשמש לתיאור הקבלה הזמנית שמקבל הקורא או הקהל, של אירועים ומרכיבים בדיוניים בסיפור או יצירת אמנות, כאילו הם אמיתיים או סבירים.
חוסר האמונה קשור בהרבה מרכיבים. הרי ברור לנו שלאונרדו דה קפריו, שלא מזמן היה הנער מהטיטאניק, לא יכול להיות גם הטייס המפורסם הווארד יוז. למה שנאמין לסרט הזה ולמעשה לכל סרט עלילתי או רומן שכזה?
וככל שיצירה אמנותית סיפורית היא מרחיקת לכת יותר ופונה לעולמות הדמיון והפנטזיה, כך גדלים הדרישה מהקהל והצורך המשמעותי כל כך להשעות את חוסר האמונה שלו.
כמובן שהתהליך הזה הוא ברובו לא מודע. כשאנו צופים בסרט מדע בדיוני, למשל, או קוראים סיפור מז'אנר הפנטזיה, ברור לנו שמה שאנו צופים בו או קוראים אינו אמיתי. אבל רובנו מסוגלים ומצליחים "לשכוח" ולהניח בצד, באופן זמני, את חוסר האמונה שלנו ונותנים לעצמנו לשקוע בסיפור.
במהלך המצב הזה של ה"סספונד", אנחנו מוכנים להתמסר ולהאמין בקיומם של מרכיבים בדויים לחלוטין, כמו חייזרים, יצורים מופלאים כמו חגי קרן, בנות ים, גיבורי-על או פיות, ומרכיבים פנטסטיים נוספים - כי רק כך נוכל באמת ליהנות מהסיפור ולחוות את הרגשות שהוא מעורר.
#למה זה חשוב ואיך זה עובד?
הסיבה שהשעיית אי האמונה היא מושג כה חשוב בספרות, בתיאטרון ובקולנוע, נעוצה בכך שבזכותו יכולים יוצרי אמנות לשלב ביצירותיהם מרכיבים דמיוניים או בלתי סבירים, מבלי לאבד את הכבוד ותשומת הלב שרוחש להם הקהל.
השעיית חוסר האמון בנויה על אמון במספר הסיפור או לפחות בדמויות שבו. פעמים רבות כשאנו נותנים אמון ביוצר, האמון הזה מבוסס על ההיכרות איתו, עם יצירותיו והאמון אליו שפיתחנו בעבר. אם מדובר ביצירה של יוצר שלא היכרנו בעבר, היצירה היא שצריכה לעורר את האמון הזה בזכות האמינות שלה והדמויות כפי שהן מוצגות.
רוב סרטי האקשן וספרי המתח והפעולה מסתמכים גם הם ומאוד על ההשעיה של חוסר האמון. סרטי האקשן משתדלים לסחוף אותנו לעלילה המהירה והנועזת, כך שנשקע בהם ונשעה את חוסר האמונה שלנו. בסרטי או בספרי מתח העניין בתעלומה לוקח אותנו פנימה לקשב רב ולעיסוק בפתרון, כך שבמקביל ומבלי לשים לב לכך אנו משעים את חוסר האמון שלנו בפרטים האחרים שבה.
גם בסרטים מצחיקים, מסייע ההומור בעיצוב של דמויות כאלה. הצחוק וההומור, שבנויים לא פעם על הגזמה, מצליחים לרוב להשכיח מאיתנו את הביקורת המובנית בנו, שהייתה אמורה להיות על הדמויות והטקסטים שלהן ועל המציאות שבה הן פועלות. במילים פשוטות, אנחנו כל כך עסוקים בלצחוק שאנחנו לא מתעסקים בשטויות שלפנינו ובמצבים שבעולם אמיתי הם אינם הגיוניים.
הנה הסבר המושג "השעיית חוסר האמונה":
https://youtu.be/zdGM7QzFJhM
מהו מודל 3 המערכות לכתיבת תסריטים ומחזות?
כמו מחזות וסיפורים, גם סרטים טובים מורכבים מ-3 מערכות. כלומר, יש בהם התחלה, אמצע וסוף. במקור התייחסו המערכות לכתיבה לתיאטרון, בו נועדו המערכות להחלפת התפאורה, אבל החלוקה הזו עדיין עובדת ודי טוב גם אחרי כמעט מאה וחצי של קולנוע.
גם אם יש מבנים אחרים שפה ושם בולטים בסרטים או מחזות, מבנה שלוש המערכות הוא עדיין המבנה הקלאסי והמקובל ביותר במה שקשור למבנה העלילה.
אם לתת תקציר של המבנה המשולש בתסריט אז ההתחלה מייצרת משהו שדוחף את ההתרחשות או עלילת הסרט קדימה ומובילה להתרחשות שתקרה באמצע הסרט ותתפוס כחצי מאורכו הכולל, עד שבסופו של דבר היא תגיע אל השיא ואל סוף הסיפור.
כשהתסריטאי חושב על כתיבת התסריט הוא ממקם במרכזו את הגיבור או הגיבורה ומעביר אותם ב-3 החלקים הללו. למשל סרט על בלש שחוקר פרשה, הפושעים פוגעים במשפחתו ואז הוא נוקם. או תסריט על נער אבוד ולא מחובר לחיים, שמתאהב בנערה שלא מעוניינת בו ואז הוא מממש את חלומו הופך לכוכב רוק, שזוכה בה לבסוף.
בכל אחד מאלה ניתן לזהות בקלות את 3 החלקים הבסיסיים. אם הרעיון של הסרט לא כולל אותם, צריך לבדוק אותו היטב.
גם אם מקצועני קולנוע בימינו מעלים לא פעם סימני שאלה לגבי העדכנות של המבנה הזה והרלוונטיות שלו לתסריט קולנועי, מבנה שלוש המערכות הוא עדיין הקלאסי, הפשוט והסטנדרטי ביותר למבנה העלילה. הוא מתאים למגוון ז'אנרים של סרטים ולמען האמת גם מבנים אחרים מרגיש שנבנו על גבו.
האם המודל הזה הוא שהפך את הוליווד ליצרנית של סרטי נוסחה? - יתכן, אבל אז נתהה כיצד כל כך הרבה סרטים מעולים מכל רחבי העולם בנויים לפיו. מעט מאד סרטים עובדים בלי "השילוש הקדוש" הזה ומעט מאד משקיעים ישקיעו כסף בסרט כזה. זה נכון שיוצרים גאונים יכולים לספר סיפור מצוין או ליצור סרט בלעדיהם, אבל האמת היא שגם להם, לפחות בהתחלה, קל יותר איתו.
#המבנה
בחלק הראשון (הרבעון הפותח) מוצגים הגיבור או הגיבורה, הדמויות המרכזיות שמסביב, העולם או הנסיבות שבהם יתרחשו הדברים והבעיה והמצוקה שלהם. כאן יבוא גם אירוע מחולל, זה שיניע את הסיפור ויבהיר מה בעצם הסיפור של הסרט ואז ההחלטה של הגיבור לגבי מה שייעשה מבחינתו לגבי האירוע המחולל.
בחלק השני (שיתפוס חצי מהסרט) ייתקל הגיבור במכשולים, יתגבר עליהם וכמעט וישיג את מטרתו. אבל לפתע הכל משתבש ואויביו או בעייתו מתגברים עליו. כאן הסרט מגיע לנקודת האמצע שלו - הגיבור נראה רחוק מהשגת היעד וחייב יהיה למצוא דרך חדשה.
בחלק השלישי (הרבע האחרון) מגיעה "נקודת השיא" של הסרט, בה יתמודד הגיבור עם הקונפליקט המרכזי ויצליח או ייכשל, בהתאם לסיפור. אחריו תבוא ה"התרה", השלב שלאחר הפתרון, בו חוזרים לשגרה ונוכל לראות מה השתנה בחיי הגיבור.
הנה שלוש המערכות של הסרט (עברית):
https://youtu.be/DfbSpU8jRlQ
כך תעשו זאת נכון:
https://youtu.be/BIGYtzR-Ylw
המחשה ויזואלית של 3 המערכות:
https://youtu.be/kFsI1uK9q44
ושיעור מלא בטכניקת 3 המערכות עם הדגמת הסרט Inception של כריסטופר נולאן:
https://youtu.be/7pZnl3oPrX8?t=25?long=yes
כמו מחזות וסיפורים, גם סרטים טובים מורכבים מ-3 מערכות. כלומר, יש בהם התחלה, אמצע וסוף. במקור התייחסו המערכות לכתיבה לתיאטרון, בו נועדו המערכות להחלפת התפאורה, אבל החלוקה הזו עדיין עובדת ודי טוב גם אחרי כמעט מאה וחצי של קולנוע.
גם אם יש מבנים אחרים שפה ושם בולטים בסרטים או מחזות, מבנה שלוש המערכות הוא עדיין המבנה הקלאסי והמקובל ביותר במה שקשור למבנה העלילה.
אם לתת תקציר של המבנה המשולש בתסריט אז ההתחלה מייצרת משהו שדוחף את ההתרחשות או עלילת הסרט קדימה ומובילה להתרחשות שתקרה באמצע הסרט ותתפוס כחצי מאורכו הכולל, עד שבסופו של דבר היא תגיע אל השיא ואל סוף הסיפור.
כשהתסריטאי חושב על כתיבת התסריט הוא ממקם במרכזו את הגיבור או הגיבורה ומעביר אותם ב-3 החלקים הללו. למשל סרט על בלש שחוקר פרשה, הפושעים פוגעים במשפחתו ואז הוא נוקם. או תסריט על נער אבוד ולא מחובר לחיים, שמתאהב בנערה שלא מעוניינת בו ואז הוא מממש את חלומו הופך לכוכב רוק, שזוכה בה לבסוף.
בכל אחד מאלה ניתן לזהות בקלות את 3 החלקים הבסיסיים. אם הרעיון של הסרט לא כולל אותם, צריך לבדוק אותו היטב.
גם אם מקצועני קולנוע בימינו מעלים לא פעם סימני שאלה לגבי העדכנות של המבנה הזה והרלוונטיות שלו לתסריט קולנועי, מבנה שלוש המערכות הוא עדיין הקלאסי, הפשוט והסטנדרטי ביותר למבנה העלילה. הוא מתאים למגוון ז'אנרים של סרטים ולמען האמת גם מבנים אחרים מרגיש שנבנו על גבו.
האם המודל הזה הוא שהפך את הוליווד ליצרנית של סרטי נוסחה? - יתכן, אבל אז נתהה כיצד כל כך הרבה סרטים מעולים מכל רחבי העולם בנויים לפיו. מעט מאד סרטים עובדים בלי "השילוש הקדוש" הזה ומעט מאד משקיעים ישקיעו כסף בסרט כזה. זה נכון שיוצרים גאונים יכולים לספר סיפור מצוין או ליצור סרט בלעדיהם, אבל האמת היא שגם להם, לפחות בהתחלה, קל יותר איתו.
#המבנה
בחלק הראשון (הרבעון הפותח) מוצגים הגיבור או הגיבורה, הדמויות המרכזיות שמסביב, העולם או הנסיבות שבהם יתרחשו הדברים והבעיה והמצוקה שלהם. כאן יבוא גם אירוע מחולל, זה שיניע את הסיפור ויבהיר מה בעצם הסיפור של הסרט ואז ההחלטה של הגיבור לגבי מה שייעשה מבחינתו לגבי האירוע המחולל.
בחלק השני (שיתפוס חצי מהסרט) ייתקל הגיבור במכשולים, יתגבר עליהם וכמעט וישיג את מטרתו. אבל לפתע הכל משתבש ואויביו או בעייתו מתגברים עליו. כאן הסרט מגיע לנקודת האמצע שלו - הגיבור נראה רחוק מהשגת היעד וחייב יהיה למצוא דרך חדשה.
בחלק השלישי (הרבע האחרון) מגיעה "נקודת השיא" של הסרט, בה יתמודד הגיבור עם הקונפליקט המרכזי ויצליח או ייכשל, בהתאם לסיפור. אחריו תבוא ה"התרה", השלב שלאחר הפתרון, בו חוזרים לשגרה ונוכל לראות מה השתנה בחיי הגיבור.
הנה שלוש המערכות של הסרט (עברית):
https://youtu.be/DfbSpU8jRlQ
כך תעשו זאת נכון:
https://youtu.be/BIGYtzR-Ylw
המחשה ויזואלית של 3 המערכות:
https://youtu.be/kFsI1uK9q44
ושיעור מלא בטכניקת 3 המערכות עם הדגמת הסרט Inception של כריסטופר נולאן:
https://youtu.be/7pZnl3oPrX8?t=25?long=yes
מיהו גאון המחזאים ויליאם שייקספיר?
ויליאם שייקספיר היה מחזאי ומשורר אנגלי, שנחשב בעיני רבים לכותב הגדול ביותר בשפה האנגלית ומענקי התרבות המערבית. אבל ללא ספק רבים מזהים בו אחד מגדולי המחזאים אי פעם. שייקספיר כתב את מחזותיו בשנים 1586-1616. הוא היטיב לתאר את התככים והמזימות, האהבה והכאב, הכוחות, היצרים והרגשות, החולשה ותאוות השלטון. שייקספיר כתב 40 מחזות והשתתף בכתיבתם של מחזות נוספים, כפי שהתגלה במחקרים של מומחים בשנים האחרונות.
עד היום מחזותיו של שייקספיר מושכים קהל רב והם תורגמו לכמעט כל שפה אפשרית. העומק של הדמויות שלו, חידושי הלשון שחלקם בשימוש עד ימינו אנו, הכתיבה החכמה והפילוסופית שלו וחדות העלילה - כל אלה מהווים בית ספר
לכתיבה ליוצרים צעירים גם כיום.
שייקספיר תרם גם רבות להתפתחות השפה האנגלית, על פי מילון אוקספורד כ-3,000 מילים באנגלית הם פרי המצאתו. כתיבתו המיוחדת והחדשנית, עושר השפה שלו ועומק הרעיונות שהביע במחזותיו, הפכו אותו לגדול המחזאים מאז ומעולם, ולכותב המצוטט ביותר בהיסטוריה.
בין מחזותיו יש טרגדיות (רומאו ויוליה, אותלו, המלט ועוד), קומדיות (ביניהם "כטוב בעיניכם" ו"חלום ליל קיץ") ומחזות היסטוריים, כמו "יוליוס קיסר" ו"ריצ'רד השני". הם מוצגים בדרך קבע בתיאטרון הגלוב בלונדון ובמאות תיאטראות ברחבי העולם כולו.
הנה הסיבה ששייקספיר פופולארי עד היום (מתורגם):
http://youtu.be/vdCjKH5IKJ8
אנימציית סטופ מושן שמוקדשת למחזותיו:
https://youtu.be/WGUYenMRkcI
סרטון מחווה לשייקספיר בהשתתפות הביטלס:
http://youtu.be/XOUH3V2IjZA
תולדות חייו של שייקספיר:
http://youtu.be/L9t11BsE0yk
והאם יתכן ששייקספיר לא היה קיים או לא כתב את המחזות שהוא כתב? (מתורגם)
http://youtu.be/K-aAUwAFZlQ
ויליאם שייקספיר היה מחזאי ומשורר אנגלי, שנחשב בעיני רבים לכותב הגדול ביותר בשפה האנגלית ומענקי התרבות המערבית. אבל ללא ספק רבים מזהים בו אחד מגדולי המחזאים אי פעם. שייקספיר כתב את מחזותיו בשנים 1586-1616. הוא היטיב לתאר את התככים והמזימות, האהבה והכאב, הכוחות, היצרים והרגשות, החולשה ותאוות השלטון. שייקספיר כתב 40 מחזות והשתתף בכתיבתם של מחזות נוספים, כפי שהתגלה במחקרים של מומחים בשנים האחרונות.
עד היום מחזותיו של שייקספיר מושכים קהל רב והם תורגמו לכמעט כל שפה אפשרית. העומק של הדמויות שלו, חידושי הלשון שחלקם בשימוש עד ימינו אנו, הכתיבה החכמה והפילוסופית שלו וחדות העלילה - כל אלה מהווים בית ספר
לכתיבה ליוצרים צעירים גם כיום.
שייקספיר תרם גם רבות להתפתחות השפה האנגלית, על פי מילון אוקספורד כ-3,000 מילים באנגלית הם פרי המצאתו. כתיבתו המיוחדת והחדשנית, עושר השפה שלו ועומק הרעיונות שהביע במחזותיו, הפכו אותו לגדול המחזאים מאז ומעולם, ולכותב המצוטט ביותר בהיסטוריה.
בין מחזותיו יש טרגדיות (רומאו ויוליה, אותלו, המלט ועוד), קומדיות (ביניהם "כטוב בעיניכם" ו"חלום ליל קיץ") ומחזות היסטוריים, כמו "יוליוס קיסר" ו"ריצ'רד השני". הם מוצגים בדרך קבע בתיאטרון הגלוב בלונדון ובמאות תיאטראות ברחבי העולם כולו.
הנה הסיבה ששייקספיר פופולארי עד היום (מתורגם):
http://youtu.be/vdCjKH5IKJ8
אנימציית סטופ מושן שמוקדשת למחזותיו:
https://youtu.be/WGUYenMRkcI
סרטון מחווה לשייקספיר בהשתתפות הביטלס:
http://youtu.be/XOUH3V2IjZA
תולדות חייו של שייקספיר:
http://youtu.be/L9t11BsE0yk
והאם יתכן ששייקספיר לא היה קיים או לא כתב את המחזות שהוא כתב? (מתורגם)
http://youtu.be/K-aAUwAFZlQ
איך שחקנים זוכרים בעל פה תפקידים כה ארוכים?
היכולת לזכור בעל פה תפקידים ארוכים במחזות תיאטרון לא ברורה למי שלא מעורב במשחק, אבל בשיחה עם הדרמטורג של תיאטרון גשר קיבלנו תשובה.
לפיו שחקנים מחברים בין משפטים או פסקאות לתנועות שהם עושים על הבמה, במהלך המחזה. כך מסייע החיבור בין משפט לתנועה שיש לה הקשר, כדי לזכור את התפקידים המורכבים ביותר. לדבריו, אם תצפו בשחקנים מנוסים, תוכלו ממש לראות כיצד הם "זזים" ללא הפסקה על הבמה, תוך כדי דיבור..
אז כשאתם עצמכם חייבים ללמוד תפקיד בהצגה, נסו להיעזר בשיטה הזו ותראו כמה היא מקלה את החיים.
הנה שחקנית במונולוג - שימו לב איך כל הזמן יש תנועות ומחוות שקשורות למשפטים שונים:
https://youtu.be/YET7kOLs6Tg
היכולת לזכור בעל פה תפקידים ארוכים במחזות תיאטרון לא ברורה למי שלא מעורב במשחק, אבל בשיחה עם הדרמטורג של תיאטרון גשר קיבלנו תשובה.
לפיו שחקנים מחברים בין משפטים או פסקאות לתנועות שהם עושים על הבמה, במהלך המחזה. כך מסייע החיבור בין משפט לתנועה שיש לה הקשר, כדי לזכור את התפקידים המורכבים ביותר. לדבריו, אם תצפו בשחקנים מנוסים, תוכלו ממש לראות כיצד הם "זזים" ללא הפסקה על הבמה, תוך כדי דיבור..
אז כשאתם עצמכם חייבים ללמוד תפקיד בהצגה, נסו להיעזר בשיטה הזו ותראו כמה היא מקלה את החיים.
הנה שחקנית במונולוג - שימו לב איך כל הזמן יש תנועות ומחוות שקשורות למשפטים שונים:
https://youtu.be/YET7kOLs6Tg
מיהן מלכות הדראג?
מלכת דראג (Drag queen) היא סוג של מופע בו מופיעה דמות דראג בפני קהל.
דמות דראג או מלכת דראג היא בדרך כלל גבר בלבוש נשי מוגזם, המופיע בתור אישה, לרוב תוך הגזמה גם של ההתנהגות הנשית והקצנת המחוות והתגובות הבימתיות שלה.
לבוש הדראג כולל שמלות ארוכות ומוגזמות וביחד איתו כל התוספות, כולל איפור נשי ומודגש, חזה נשי מלאכותי ואיברים שופעים.
מופעי דראג נעים במטרותיהם בין בידור פשוט ומלא הומור למופעי מחאה. באירועי גאווה, מצעדי גאווה וכדומה יופיעו מלכות דראג לא פעם תוך העברת מסרים חברתיים, תרבותיים ואף פוליטיים.
#הצלחה תרבותית גוברת
מצוידות בלבוש נשי ואיפור מוגזמים, במופעים סאטיריים, עם קורטוב של דרמה, הומור מעולה ונוקב שלא פעם הוא גם הומור עצמי - פעם מצאו את מלכות הדראג בעיקר במועדונים קטנים ובמסיבות רווקות, בתור המופע הקומי והמרומז. היום הן נכנסו למיינסטרים וזו תעשיית בידור מצליחה יותר ויותר, המגלגלת הרבה מאוד כסף.
אם פעם היו מלכות הדראג מופע שולי וקווירי, מששהו שבין גימיק להט"בי לבידור זול, בתחילת העשור השני של המאה ה-21 פרצו למדיה אפילו תוכניות ריאליטי המוקדשת למלכות דראג.
הראשונה בהן הייתה "מרוץ הדראג של רופול". יצר אותה מי שבניינטיז פרץ כמלכת דראג והפך לסופרמודל עולמי וכמצליחן של התחום. שמו רופול צ'ארלס (Rupaul Charles) והוא התפרסם בתחילה כאורח בתוכניות אירוח ומשם הוזמן לשלל קמפיינים, בין השאר של חברת האיפור Mac, והופיע אפילו בקליפים של כוכבי-על דוגמת אלטון ג'ון.
מלכות הדראג מופיעות היום על כל במה אפשרית, כולל בטלוויזיה ובקולנוע. הן שרות בלייב, רוקדות, עושות סטנדאפ, משחקות, עושות ליפ סינק לשירים ידועים ואפילו מנחות מופעים ואירועים.
במופעי דראג מקפידים ה"דראג קווינס" להעביר מסרים אישיים, חברתיים וכמובן תרבותיים, בעיקר של תרבות להט"ב. לעתים הן אף נכנסות לפוליטיקה ובכל מקרה יש להן נוכחות מרתקת ובעידן הנוכחי אף הולכת ומתחזקת.
ואגב, התפיסה המקובלת לפיה מלכות דראג הן גברים בלבד אינה לגמרי מדויקת. גם אם גברים החלו בכך והם עדיין הרוב המוחלט של הדראג קוויס בעולם, יש נשים רבות העושות מופעי דראג. הן זכו לכינוי "דראג FtF" (קיצור של Female to Femme).
#מקור השם
מקור המילה דראג לא נסגר סופית. או שהיא באה ממלכות הדראג הראשונות, שהופיעו בשמלות גדולות ונגררות (באנגלית Drag).
מצד שני ייתכן שהמקור הוא בכלל שייקספיר, גדול המחזאים, שבתקופתו לא הופיעו נשים בתיאטרון. בהוראות הלבוש שלו לשחקנים הגברים ששיחקו נשים הוא נהג לציין את המילה Drag בתור ראשי התיבות של Dreesed as a Girl, "לבוש כנערה".
וידויה של מלכת דראג צעירה (עברית):
https://youtu.be/u3C2kbC1dCk
רופול, מלכת הדראג המפורסמת בעולם (עברית):
https://youtu.be/ZBzBmZmZf6Y
סרט המסע המעולה שהפך פולחן דראג מטורף "פריסיליה מלכת המדבר":
https://youtu.be/wGWWeourHUg
והמחזמר של "פריסיליה מלכת המדבר" (עברית):
https://youtu.be/aS4J8NPT0xI
אלטון ג'ון בדואט המפורסם עם רופול צ'ארלס, מלך מלכות הדראג:
https://youtu.be/-esD-o4XrJ0
קליפ של פרדי מרקורי וקווין, עם המון דראג קווינס:
https://youtu.be/DedaEVIbTkY
ובני נוער שעושים גם הם דראג (עברית):
https://youtu.be/365JWEhbcHU?long=yes
מלכת דראג (Drag queen) היא סוג של מופע בו מופיעה דמות דראג בפני קהל.
דמות דראג או מלכת דראג היא בדרך כלל גבר בלבוש נשי מוגזם, המופיע בתור אישה, לרוב תוך הגזמה גם של ההתנהגות הנשית והקצנת המחוות והתגובות הבימתיות שלה.
לבוש הדראג כולל שמלות ארוכות ומוגזמות וביחד איתו כל התוספות, כולל איפור נשי ומודגש, חזה נשי מלאכותי ואיברים שופעים.
מופעי דראג נעים במטרותיהם בין בידור פשוט ומלא הומור למופעי מחאה. באירועי גאווה, מצעדי גאווה וכדומה יופיעו מלכות דראג לא פעם תוך העברת מסרים חברתיים, תרבותיים ואף פוליטיים.
#הצלחה תרבותית גוברת
מצוידות בלבוש נשי ואיפור מוגזמים, במופעים סאטיריים, עם קורטוב של דרמה, הומור מעולה ונוקב שלא פעם הוא גם הומור עצמי - פעם מצאו את מלכות הדראג בעיקר במועדונים קטנים ובמסיבות רווקות, בתור המופע הקומי והמרומז. היום הן נכנסו למיינסטרים וזו תעשיית בידור מצליחה יותר ויותר, המגלגלת הרבה מאוד כסף.
אם פעם היו מלכות הדראג מופע שולי וקווירי, מששהו שבין גימיק להט"בי לבידור זול, בתחילת העשור השני של המאה ה-21 פרצו למדיה אפילו תוכניות ריאליטי המוקדשת למלכות דראג.
הראשונה בהן הייתה "מרוץ הדראג של רופול". יצר אותה מי שבניינטיז פרץ כמלכת דראג והפך לסופרמודל עולמי וכמצליחן של התחום. שמו רופול צ'ארלס (Rupaul Charles) והוא התפרסם בתחילה כאורח בתוכניות אירוח ומשם הוזמן לשלל קמפיינים, בין השאר של חברת האיפור Mac, והופיע אפילו בקליפים של כוכבי-על דוגמת אלטון ג'ון.
מלכות הדראג מופיעות היום על כל במה אפשרית, כולל בטלוויזיה ובקולנוע. הן שרות בלייב, רוקדות, עושות סטנדאפ, משחקות, עושות ליפ סינק לשירים ידועים ואפילו מנחות מופעים ואירועים.
במופעי דראג מקפידים ה"דראג קווינס" להעביר מסרים אישיים, חברתיים וכמובן תרבותיים, בעיקר של תרבות להט"ב. לעתים הן אף נכנסות לפוליטיקה ובכל מקרה יש להן נוכחות מרתקת ובעידן הנוכחי אף הולכת ומתחזקת.
ואגב, התפיסה המקובלת לפיה מלכות דראג הן גברים בלבד אינה לגמרי מדויקת. גם אם גברים החלו בכך והם עדיין הרוב המוחלט של הדראג קוויס בעולם, יש נשים רבות העושות מופעי דראג. הן זכו לכינוי "דראג FtF" (קיצור של Female to Femme).
#מקור השם
מקור המילה דראג לא נסגר סופית. או שהיא באה ממלכות הדראג הראשונות, שהופיעו בשמלות גדולות ונגררות (באנגלית Drag).
מצד שני ייתכן שהמקור הוא בכלל שייקספיר, גדול המחזאים, שבתקופתו לא הופיעו נשים בתיאטרון. בהוראות הלבוש שלו לשחקנים הגברים ששיחקו נשים הוא נהג לציין את המילה Drag בתור ראשי התיבות של Dreesed as a Girl, "לבוש כנערה".
וידויה של מלכת דראג צעירה (עברית):
https://youtu.be/u3C2kbC1dCk
רופול, מלכת הדראג המפורסמת בעולם (עברית):
https://youtu.be/ZBzBmZmZf6Y
סרט המסע המעולה שהפך פולחן דראג מטורף "פריסיליה מלכת המדבר":
https://youtu.be/wGWWeourHUg
והמחזמר של "פריסיליה מלכת המדבר" (עברית):
https://youtu.be/aS4J8NPT0xI
אלטון ג'ון בדואט המפורסם עם רופול צ'ארלס, מלך מלכות הדראג:
https://youtu.be/-esD-o4XrJ0
קליפ של פרדי מרקורי וקווין, עם המון דראג קווינס:
https://youtu.be/DedaEVIbTkY
ובני נוער שעושים גם הם דראג (עברית):
https://youtu.be/365JWEhbcHU?long=yes
במה עוסק "המלט" מאת ויליאם שייקספיר?
המלט (Hamlet) הוא ממחזותיו המפורסמים והמצוטטים ביותר של וויליאם שייקספיר, ולדעת רבים גם הטרגדיה הטובה ביותר שלו.
זהו לכאורה סיפור רגיל על מלך דנמרק שמת ואחיו יורש אותו וממשיך את המלוכה. אבל הסיפור הוא מסכת של גילויים ותככים ועלילות חצר לא פשוטות. את מקום המלך המת יורש אחיו קלאודיוס, שהופך למלך החדש ולאביו החורג של המלט (שכן הוא נושא לאישה את אמו המלכה גרטרוד).
החיים חוזרים אמנם למסלולם אבל להמלט הבן קשה להינחם. הוא רואה באמצע הלילה את דמותו של אביו, המלך המנוח. אביו מגלה לו כי נרצח על ידי אחיו, המלך הנוכחי, ומצווה עליו להרגו.
מכאן ואילך אנו חוזים בלבטיו המיוסרים של המלט ובשרשרת מעשי נקם טראגיים והרבה שפיכות דמים. בשל הימנעותו של המלט מלהרוג את המלך, כמו שביקש אביו, נרצח יועץ המלך, פולוניוס, בשגגה ואחריו מתים גם אופליה, בתו וגם חבריו הבוגדניים של המלט, רוזנקרנץ וגילדנשטרן.
בתוך כל המחזה ניצב לו המונולוג הידוע:
"להיות או לא להיות? - זאת השאלה:
מה נעלה יותר - לשאת באורך רוח חיצי גורל אכזר, אבני מרגמותיו, או חמוש לצאת מול ים הייסורים למרד וקץ לשים להם?
למות: לישון, ולא יותר. ודעת: השינה הזאת תשבית מכאוב הלב ואת אלף הפגעים,
זה לחלק בשר - הנה התכלית, אליה יכסף אדם.
למות? לישון?
לישון. אולי לחלום.
הא, זו המכשלת: מה חלומות נראה בתרדמת המוות, אחרי שננער חבלי עולם זה..."
הנה סרטון על המחזה הנפלא וחשיבותו (מתורגם):
https://youtu.be/QTu39aMg_mU
קטעים מההצגה "המלט" של ויליאם שייקספיר בעברית:
http://youtu.be/1Wr2ZxNuFD4
המונולוג המפורסם מתוך "המלט" בו הוא שואל את עצמו "להיות או לא להיות?":
http://youtu.be/94wqNe1jwa0
ובאווירה מחוייכת, בדרן מדבר על המלט:
http://youtu.be/5rbNcdRwgRg
המלט (Hamlet) הוא ממחזותיו המפורסמים והמצוטטים ביותר של וויליאם שייקספיר, ולדעת רבים גם הטרגדיה הטובה ביותר שלו.
זהו לכאורה סיפור רגיל על מלך דנמרק שמת ואחיו יורש אותו וממשיך את המלוכה. אבל הסיפור הוא מסכת של גילויים ותככים ועלילות חצר לא פשוטות. את מקום המלך המת יורש אחיו קלאודיוס, שהופך למלך החדש ולאביו החורג של המלט (שכן הוא נושא לאישה את אמו המלכה גרטרוד).
החיים חוזרים אמנם למסלולם אבל להמלט הבן קשה להינחם. הוא רואה באמצע הלילה את דמותו של אביו, המלך המנוח. אביו מגלה לו כי נרצח על ידי אחיו, המלך הנוכחי, ומצווה עליו להרגו.
מכאן ואילך אנו חוזים בלבטיו המיוסרים של המלט ובשרשרת מעשי נקם טראגיים והרבה שפיכות דמים. בשל הימנעותו של המלט מלהרוג את המלך, כמו שביקש אביו, נרצח יועץ המלך, פולוניוס, בשגגה ואחריו מתים גם אופליה, בתו וגם חבריו הבוגדניים של המלט, רוזנקרנץ וגילדנשטרן.
בתוך כל המחזה ניצב לו המונולוג הידוע:
"להיות או לא להיות? - זאת השאלה:
מה נעלה יותר - לשאת באורך רוח חיצי גורל אכזר, אבני מרגמותיו, או חמוש לצאת מול ים הייסורים למרד וקץ לשים להם?
למות: לישון, ולא יותר. ודעת: השינה הזאת תשבית מכאוב הלב ואת אלף הפגעים,
זה לחלק בשר - הנה התכלית, אליה יכסף אדם.
למות? לישון?
לישון. אולי לחלום.
הא, זו המכשלת: מה חלומות נראה בתרדמת המוות, אחרי שננער חבלי עולם זה..."
הנה סרטון על המחזה הנפלא וחשיבותו (מתורגם):
https://youtu.be/QTu39aMg_mU
קטעים מההצגה "המלט" של ויליאם שייקספיר בעברית:
http://youtu.be/1Wr2ZxNuFD4
המונולוג המפורסם מתוך "המלט" בו הוא שואל את עצמו "להיות או לא להיות?":
http://youtu.be/94wqNe1jwa0
ובאווירה מחוייכת, בדרן מדבר על המלט:
http://youtu.be/5rbNcdRwgRg
מהו תיאטרון צלליות?
תיאטרון צלליות הוא מעין תיאטרון בובות, שבו הבובות מופיעות מאחורי מסך ואור שמאיר מאחריהן מטיל את הצללים שלהן על המסך שאותו רואים הצופים.
תיאטרוני צלליות מתקיימים זה אלפי שנים בתרבויות רבות. הוא שימש למופעי פולחן ולחיזור סיפורים שסופרו לאנשים ולילדים. מקורו של תאטרון הצלליות בארצות המזרח.
הנה אגדה יפאנית בתיאטרון צלליות לילדים:
http://youtu.be/idz2rq6fAws
והצגת צלליות המספרת את סיפור פנדורה:
http://youtu.be/Gy2JIZr4XGY
תיאטרון צלליות הוא מעין תיאטרון בובות, שבו הבובות מופיעות מאחורי מסך ואור שמאיר מאחריהן מטיל את הצללים שלהן על המסך שאותו רואים הצופים.
תיאטרוני צלליות מתקיימים זה אלפי שנים בתרבויות רבות. הוא שימש למופעי פולחן ולחיזור סיפורים שסופרו לאנשים ולילדים. מקורו של תאטרון הצלליות בארצות המזרח.
הנה אגדה יפאנית בתיאטרון צלליות לילדים:
http://youtu.be/idz2rq6fAws
והצגת צלליות המספרת את סיפור פנדורה:
http://youtu.be/Gy2JIZr4XGY
מה מיוחד בסנקאי ג'וקו?
להקת הבּוּטוֹ היפאנית סנקאי ג'וקו היא להקה שמתמחה בתיאטרון-מחול. הלהקה יושבת בפאריס ואחת לשנתיים מייצרת מופע מחול חדש. סנקאי ג'וקו ידועה במחול המודרני שלה, המבוסס על מוטיבים יפאניים בצירוף אלמנטים של ריקוד עכשווי.
בּוּטוֹ (במלרע) הוא זרם יפאני של תיאטרון-מחול. זהו הסגנון האקזוטי והמרתק של הלהקה ואותו היא מפיצה בעולם כולו.
הנה ריקוד מתוך המחול "טובארי" מאת להקת המחול סנקאי ג'וקו:
http://youtu.be/NdwL27NzIVg
עוד רגעים מתוך המופעים של רקדני סנקאי ג'וקו:
http://youtu.be/gw8FOuw6_UU
וריקוד נוסף ומהפנט של חברי סנקאי ג'וקו:
http://youtu.be/1qjSNWE4iQQ
להקת הבּוּטוֹ היפאנית סנקאי ג'וקו היא להקה שמתמחה בתיאטרון-מחול. הלהקה יושבת בפאריס ואחת לשנתיים מייצרת מופע מחול חדש. סנקאי ג'וקו ידועה במחול המודרני שלה, המבוסס על מוטיבים יפאניים בצירוף אלמנטים של ריקוד עכשווי.
בּוּטוֹ (במלרע) הוא זרם יפאני של תיאטרון-מחול. זהו הסגנון האקזוטי והמרתק של הלהקה ואותו היא מפיצה בעולם כולו.
הנה ריקוד מתוך המחול "טובארי" מאת להקת המחול סנקאי ג'וקו:
http://youtu.be/NdwL27NzIVg
עוד רגעים מתוך המופעים של רקדני סנקאי ג'וקו:
http://youtu.be/gw8FOuw6_UU
וריקוד נוסף ומהפנט של חברי סנקאי ג'וקו:
http://youtu.be/1qjSNWE4iQQ
