לעתים אתה מתכוון לעשות משהו אחד, אבל המציאות מגלגלת את הדברים כך שמה שקורה הוא דווקא ההפך המוחלט...

כך למשל סיפורו של תות ענח' אמון, מלך פרעוני שעלה על כס המלכות בגיל 9 ומת ממחלה בגיל 19. בשלטונו הוא אמנם ניסה, בעצת יועציו, להכניס תיקונים בדת המצרית ולהשיב את הפולחן הקודם שהיה נהוג שנים רבות ונזנח, אבל לא הספיק לעשות הרבה כמלך ובשושלת הפרעונית המפוארת הוא לא נחשב משמעותי מדי.

אך המזל שלא היה לו בחייו, עזר לו דווקא במותו המוקדם. המלכים ששלטו אחריו בקשו למחוק את זכרו ואת זכרה של כל שושלת אחנתון, שהוא היה אחרון מלכיה. כך השתכח מקום קבורתו של המלך הצעיר ולא נשדד, כמו שקרה עם מרבית קברי הפרעונים, שהיו עמוסים כל טוב. אבל דווקא משום שהשכיחו אותו ולא העבירו מדור לדור את סיפור מלוכתו וקברו, דווקא משום כך לא ידעו השודדים על מקום הקבורה שלו והוא זכה להתגלות ולהתפרסם ולזכות בתהילת עולם.

כי בשנת 1922 גילה צוות ארכאולוגים, בראשות הארכאולוג הבריטי הווארד קרטר, את חדר הקבורה של תות אנך-אמון. קברו של תות אנך-אמון היה הקבר הפרעוני היחידי שנמצא שלם ומעולם לא נשדד. הוא היה לתגלית הארכאולוגית המסעירה ביותר שנמצאה במצרים אי-פעם.

בקבר התגלתה גופת המלך החנוטה והשלמה, ביחד עם מסכת הקבורה המוזהבת שלו ותיבות מלאות אוצרות זהב וחפצי אומנות רבים. כל אלה הפכו לתגלית המאה. הם הפכו את המלך הצעיר והלא מאד משמעותי מבין הפרעונים, למפורסם ומוכר בכל העולם. דמות פניו הפכה לאייקון תרבותי מהמוכרים בתבל. מדענים הצליחו אפילו לשחזר את מראה פניו האמיתי (ראו בגלריית התמונות שלמעלה).

מציאת הקבר הציתה שגעון של ממש לתרבות מצרים העתיקה ועולם הארכיאולוגיה נהר למצרים, כדי לחפור ולגלות ממצאים נוספים מהתרבות המדהימה שתות היה חלק זעיר ממנה. אבל כך או כך, תות אנך אמון היה למלך המפורסם ביותר ממלכים פרעוניים חשובים ממנו בהרבה, שאיש לא ניסה להשכיחם.


הנה סיפורו של המלך המצרי הצעיר תות:

https://youtu.be/zeqQUhR5Mmc


מציאת קברו של המלך-הנער תות ענח-אמון ועליו:

http://youtu.be/MKSx0kRyYyo


תערוכה מהממצאים של תות:

http://youtu.be/TMovf5MAtm4?t=24s


ממצאים מדעיים לגבי סיבת מותו של המלך:

http://youtu.be/KGGRn8pMVvM


ודיווח על גילוי פני המומיה של תות לקהל הרחב:

http://youtu.be/Z8WcfoT6JvY?t=9s

היה זה הארכיאולוג הווארד קרטר (8888) שגילה בשנת 1922 את מה שייחשב לתגלית הארכיאולוגית הגדולה בתולדות הארכיאולוגיה של מצרים העתיקה ואחת הגדולות בתולדות מדע הארכיאולוגיה בכלל.

קרטר, שעתיד להיות לאחת הדמויות המשפיעות ביותר בתחום הארכיאולוגיה המצרית, נולד בלונדון ב-1874. בשל בריאותו הרופפת בילדותו, בילה זמן רב בסוואנג' (Swanage), עיירת חוף קטנה בדרום אנגליה, על חוף התעלה האנגלית.

בעיירה, שידועה בנופים והחופים היפים שבה ובמורשת הגיאולוגית שלה. התפתח כישרונו האמנותי, שעתיד לפתוח בפניו דלתות ולהוביל אותו, בגיל 17 בלבד, למסע מרתק למצרים.

קרטר החל את דרכו במצרים, לאחר שהוזמן לשם, כצייר ומעתיק של ציורי קיר עתיקים. הוא עבד שם עבור פרסי ניוברי, ארכיאולוג בריטי ידוע. תוך כדי עבודתו, ספג קרטר ידע רב בארכיאולוגיה, למד את השפה המצרית העתיקה, והתפתח כאוטודידקט, מאמן ציור לארכיאולוג מיומן.

קשה להאמין, אך התקדמותו המהירה הובילה אותו כבר בגיל 25 למשרה היוקרתית של המפקח הכללי של המונומנטים העתיקים בדרום מצרים, מטעם שירות העתיקות המצרי.

עוד לפני מה שתהיה תגליתו המפורסמת ביותר, כבר צבר קרטר ניסיון רב בחפירות חשובות. הוא עבד בקברו של תחותמס הראשון, שם ביצע עבודות שימור ותיעוד מדוקדקות. בדיר אל-בחרי, הוא תרם משמעותית לחפירת המקדש המרשים של המלכה חתשפסות. עבודתו בתל אל-עמארנה, עיר הבירה של פרעה אח'נאתון, הייתה חלק ממאמץ ארכיאולוגי נרחב שהעשיר את הבנתנו על תקופת האמארנה המסקרנת.

אך בנובמבר 1922, מגיע קרטר לשיא הקריירה שלו. ב-4 לנובמבר 1922 הוא מגלה בעמק המלכים את הכניסה לקברו של תות ענח' אמון. תגלית זו, שהתאפשרה הודות לתמיכתו הכלכלית של הלורד קרנרבון, שינתה את פני הארכיאולוגיה המצרית. ב-26 בנובמבר, כשנכנס רשמית לקבר, קרטר נתקל באוצר ארכיאולוגי חסר תקדים - קבר מלכותי כמעט שלם מתקופת הממלכה החדשה.

הקבר הכיל אלפי פריטים, ביניהם המסכה המפורסמת של תות ענח' אמון, רהיטים מפוארים, כלי נשק, תכשיטים, ואפילו מזון מיובש. תגלית זו סיפקה מידע עצום על החיים בתקופת הממלכה החדשה, על מנהגי הקבורה המלכותיים, ועל האומנות, האמנות והטכנולוגיה של מצרים העתיקה.

את עשר השנים הבאות הקדיש קרטר לתיעוד ושימור קפדניים של תכולת הקבר. עבודתו המדוקדקת הפכה לאבן דרך בארכיאולוגיה המצרית, וקבעה סטנדרטים חדשים בתחום. תגליתו המדהימה לא רק הפכה את קרטר למפורסם בעולם כולו, אלא גם עוררה מחדש את העניין הציבורי בארכיאולוגיה ובתרבות המצרית העתיקה.

הקריירה של הווארד קרטר היא מופת של הגשמה עצמית והוכחה כיצד תשוקה, סקרנות, לימוד עצמי, התמדה ומקצוענות יכולים להוביל לתגליות שניתן לומר בפה מלא ששינו את פני ההיסטוריה. עבודתו של קרטר ממשיכה להשפיע עד היום על הארכיאולוגיה המצרית וממשיכה להיות השראה לדורות של ארכיאולוגים בכל העולם.


הנה סיפור התגלית הגדולה בארכיאולוגיה של מצרים העתיקה:

https://youtu.be/B14DtKlT_Vg?long=yes


כך גילה קרטר את קבר תות אנך אמון:

https://youtu.be/gRg2WTrkDNc


תיאור דרמטי של גילוי קברו של הפרעה ה-11 תות אנח אמון:

https://youtu.be/e0X6nlufjg0


על הקבר ותכולתו שהתגלו לקרטר:

https://youtu.be/7a4ectZmpVo


פתיחת הקבר לציבור ב-1923 (ללא מילים):

https://youtu.be/zTXxgpjsB4w


איך גילה הווארד קרטר את קברו של תות ענח' אמון?

https://youtu.be/--ly9JEA_gk?long=yes


וסרט תיעודי ארוך על חייו ותגליתו הגדולה של הווארד קרטר:

https://youtu.be/AoqtH5OFaDQ?long=yes

קללת הפרעונים, או "קללת המומיה" של המלך תות ענח'-אמון, היא אמונה שפותחי קברו של המלך ימותו ויחלו ויפגעו בעונשים קשים.

היא החלה כששבועות בודדים לאחר פתיחת הקבר, מת מממן המשלחת הארכיאולוגית של הווארד קרטר, הלורד קרקנרבורן. בעקבותיו התרחשה סדרת מיתות בלתי טבעיות של אנשים שהיו מעורבים בחפירת הקבר. כך נולדה אגדת קללת המומיה, שטופחה ככל הנראה על ידי עיתוני התקופה שעסקו בתגלית המאה אך לא היה בידיהם חומר אמיתי אלא רק שמועות ואגדות כאלה.

על פי האגדה הייתה חרוטה על הקבר קללה שאמרה ש"מוות יבוא על האיש שיעז להפריע את מנוחת המלך". העובדה שממצא כזה מעולם לא תועד, לא הפריעה לעיתונים לדווח שהקללה היא שאשמה בסדרה של מקרי מוות, שהחלה מהתוכי של קרטר, שמת ביום פתיחת הקבר.

היו שניסו להסביר את התופעה בכך שהקברים היו במצב רע מבחינת ההשפעה הבריאותית. חיידקים רבים מתקיימים במקום סגור כזה.

פופולרי במיוחד היה ההסבר של הסופר ארתור קונן דויל בעיתוני התקופה, לגבי סוג של פטריה שיתכן שנדבקה אל החוקרים מהקברים. דויל אף העלה השערה שפטריית העובש הונחה בקבר כדי להעניש שודדי קברים שיפתחו אותו בעתיד.

על אף שדגימות אוויר שנלקחו על ידי חור שנקדח בסרקופג סגור, הצביעו על רמות גבוהות של חומרים רעילים ומסוכנים לעצבים, נראה שמרבית המתים מקרב החופרים מתו מסיבות אחרות לחלוטין, כמו זיהומים מעקיצות יתושים דווקא.

הווארד קרטר עצמו התייחס בביטול לרעיון הקללה וראה בו המצאה עיתונאית. בספרו על התגלית, הוא כמעט ולא הזכיר את נושא הקללה, מה שמחזק את הטענה כי מדובר במיתוס שנוצר בעיקר על ידי התקשורת והדמיון הציבורי.

למרות היעדר בסיס מדעי לעניין, המיתוס של "קללת הפרעונים" חדר עמוק לדמיון הציבורי והשפיע על התרבות הפופולרית. זה התבטא ביצירות ספרותיות, סרטים ומשחקים שונים. סדרת סרטי "המומיה", למשל, שאבה השראה ישירה מרעיון הקללה העתיקה.

הקהילה המדעית התייחסה לרעיון הקללה בספקנות רבה. ארכיאולוגים וחוקרים הדגישו את חוסר הבסיס המדעי לרעיון, וניתוחים סטטיסטיים הראו כי תוחלת החיים של המעורבים בחפירה לא הייתה נמוכה מהממוצע. עם זאת, חוקרים העלו השערות לגבי סיכונים בריאותיים אפשריים הקשורים לחשיפה לחומרים רעילים בקבר הסגור, אם כי אלו נותרו בגדר השערות בלבד.

היום היו קוראים לעניין הזה תיאוריית קונספירציה, אבל למרות היותו מיתוס, ללא בסיס כלשהו, לסיפור הקללה הייתה השפעה משמעותית. הוא הגביר את העניין הציבורי בארכיאולוגיה מצרית, עורר דיונים אתיים על חפירת קברים עתיקים והוביל לזהירות רבה יותר בטיפול בממצאים ארכיאולוגיים.

הסיפור גם תרם לעלייה בתיירות למצרים, במיוחד לאזור עמק המלכים וחיזק את הגאווה הלאומית המצרית במורשת העתיקה שלהם.

סיפור "קללת הפרעה" ממחיש שוב את הכוח של סיפור טוב והשפעתו על התרבות הפופולרית, גם כשהוא מנותק מהעובדות ההיסטוריות.


הנה סיפורו של קבר פרעה והקללה שהמתינה לפותחיו (עברית):

https://youtu.be/vBxzj_Rh1Do


סרטון על קללת הפרעונים:

http://youtu.be/LsqzjRA_-bM


קדימון לסרט אימה על קללת הפרעונים מ-1957:

https://youtu.be/ypmh65ZlYF0


השיר "קללת הפרעונים" של להקת "סטלה מאריס" (עברית):

https://youtu.be/OozvkZLj37c