"פופאי המלח" הוא גיבור ילדות של רבים מהילדים שגדלו בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת. פופאי הוא מלח חייכן ומעשן מקטרת שלאורך כל סדרת הסרטונים המצוירים הללו עושה הכל כדי לשמור על אהובתו שנקראת "אוליב אויל", בעברית "שמן זית"...

מי שמנסה לגזול אותה ממנו הוא האויב הנצחי והאימתני שלו בלוטו (בעברית כינו אותו ברוטוס). פופאי החלש מבלוטו מצליח להתגבר עליו תמיד בסוף הפרק, כיוון שכשהוא אוכל תרד מקופסת שימורים, הוא מקבל כוח רב ומצליח לנצח כל אחד.

אגב, היום אנו יודעים שתרד אינו מזון שמחזק. הטעות הזו נגרמה ככל הנראה ממחקר שפורסם בכתב עת בתחילת המאה ה-20. בגלל טעות במיקום הנקודה העשרונית במספר שציין את כמות הברזל בתרד חשבו שיש לתרד כמות ברזל הגבוהה פי 10 ממה שיש בו באמת. גם כך, עם זאת, התרד נחשב כיום כ"מזון על" - בריא ומזין מאוד.

הדמות המצוירת של "פופאי המלח" נוצרה על ידי אלזי סיגר בשנת 1929. בתחילה היא צוירה כקומיקס בעיתונים והצליחה מאד עד שהגיעה לתפוצה במאות עיתונים שונים בארה"ב. רק שנים לאחר מכן היא הפכה לסדרה מצוירת, מהמצליחות בהיסטוריה של הטלוויזיה.

יש סיפורים על כך שכל הדמויות בסדרה מבוססות על אנשים אמיתיים בעיירה צ'סטר, שבה גדל יוצר הקומיקס ושבה יש עד היום מוזיאון פופאי. כך, פרוק פיגל, המתקוטט הקבוע של העיירה הוא ההשראה לפופאי. על דורה פסקל הרזה והגבוהה, שלבשה תמיד מטפחת על צווארה, מבוססת דמותה של אוליב אויל. והדמות של ווימפי חובב ההמבורגרים מבוססת על בעל בית הקולנוע המקומי, ויליאם שכוצ'רט, שנהג לשלוח את עובדיו, ביניהם סיגר המאייר, לקנות לו המבורגרים.


הנה סיפורו של פופאי:

https://youtu.be/OUn9W5dk0Nc


אוסף קטעי פופאיי שמדגימים את יכולותיו בזכות התרד:

https://youtu.be/gxO758l7JVM


וסרט של פופאי משנת 1933:

https://youtu.be/yZi5plJeLYY

זוהי תופעה שקשורה בתנועה הסיבובית. כשמתקן קרוסלת הריחוף (Flying carousel) שבלונה פארק מסתובב והמהירות שלו עולה, נוצרת אנרגיה סיבובית כה חזקה, המסוגלת להתגבר על כוח הכבידה, אותו כוח שרבים קוראים לו "כוח המשיכה" ושמושך אותנו למטה תמיד.

ככל שהמהירות גוברת ומגיעה לכמעט 20 קילומטרים לשעה, המושבים הקשורים אליה מתרוממים. כי בגלל הסיבוב, הם נמשכים החוצה מהמרכז וכשהאנרגיה הסיבובית הזו ממש חזקה, הם מתחילים להתרומם. האנרגיה של הסיבוב והמשיכה החוצה הופכת לחזקה מכוח הכבידה.

כל מה שמסתובב סביב ציר כלשהו, נמשך החוצה מהמרכז. ככל שהכוח שמסובב אותו חזק מספיק, כלומר האנרגיה הסיבובית שלו חזקה, הוא יכול לגבור על כוחות אחרים, כמו למשל כוח המשיכה שמושך אותנו אל הקרקע.

הגורם לכך נקרא "הכוח הצֶנְטְרִיפוּגָלִי", שמאפשר לנו לסובב דלי מלא במים במהירות, מבלי שהמים יפלו, כלומר כוח המשיכה של כדור הארץ מאבד את השפעתו על המים שבדלי.

אפשר להסיק מזה שככל שהמושבים במתקן הלונה פארק מתרוממים גבוה יותר, פירושו של דבר שהמתקן מסתובב מהר יותר.


הנה סרטון של הקרוסלה המעופפת:

https://youtu.be/yGdP58XXCtA


שימו לב להתרוממות מהמרכז:

https://youtu.be/gH4osaLyaBk


כך מרגישים בישיבה על ה-Swing rise:

https://youtu.be/5SlvGZRH71o


וקרוסלת ריחוף שעולה בהדרגה גבוה יותר ויותר:

https://youtu.be/hJtvhQkWJ0E

הפנתר הוורוד החלה כסרט קולנוע, ראשון בסדרת קומדיות שיצאה החל משנת 1963. הסרט מספר על מפקח צרפתי מרושל ששמו ז'אק קלוזו שמקבל משימה למצוא יהלום ורוד יקר שנגנב. היהלום נקרא "יהלום הפנתר הוורוד" כיוון שאם מסתכלים עליו מקרוב אפשר לראות דמות של פנתר ורוד. על אף חוסר ההצלחה שלו ואף הרשלנות מצליח המפקח קלוזו כמעט במקרה לפתור את התעלומה.

אבל ילדי העולם לא מכירים את הסרט ואת אלה שבאו אחריו, אלא יותר את הסרטים המצוירים של הפנתר הוורוד. בתחילת כל סרט הופיע סרטון הנפשה קצר שבו צויר הפנתר הוורוד. די מהר הבינו יוצרי הסרטים הללו שדמות הפנתר המצוירת מעוררת עניין והם יצרו לה סדרת טלוויזיה מצוירת עצמאית, שמהיום שבו עלתה לראשונה אל המסך הקטן, בשנת 1964, זכתה להצלחה רבה.


הנה סיפורו של הפנתר הוורוד:

https://youtu.be/sgMBd7ACLE4


המוסיקה המוכרת של הפנתר הוורוד:

http://youtu.be/HhHwnrlZRus


עוד סיפור שלו:

https://youtu.be/41aGCrXM20E


ואוסף סרטוני הפנתר הורוד:

https://youtu.be/LZawF9zpoNc?long=yes

הסיטקום "הכל נשאר במשפחה" (All in the Family), קומדיית המצבים ומהקומדיות הגדולות בטלוויזיה, היא סדרה ששינתה את הטלוויזיה האמריקאית ובו-בזמן הייתה להיט של ממש. זו הייתה מהפעמים הנדירות שאיכות וכמות הלכו ביחד, שהרייטינג והמבקרים חשבו אותו דבר ושהתוכנית הפופולרית בטלוויזיה היתה גם הכי טובה בה.

"הכל נשאר במשפחה" הייתה הקומדיה הראשונה שלא רצתה רק להצחיק אלא גם להיות רלוונטית ולומר משהו. היא תרמה לשינוי החברה האמריקאית באופן חסר תקדים. הטלוויזיה עברה בזכותה מהפכה של ממש ומעתה היא החלה לדון גם בנושאים אקטואליים ומעוררי מחלוקת, מאד מעוררי מחלוקת.

בלא מעט משפחות האמריקה, הסיטקום הזה יצר דיון של ממש. הדמויות הראשיות היו דמויות מרתקות ומשלימות. כולן דרמה, צחוק וניגודים, כולן טלוויזיוניות ומוקצנות, אבל באופן מסוים - כולן מוכרות לאמריקאים ממשפחתם או מסביבתם התרבותית.

העניין היה ונשאר כאן ראש המשפחה, ארצ'י בנקר. הוא פועל מספנה לבן, הכי לא פוליטיקלי קורקט שהיה אז בטלוויזיה, איש צווארון כחול בגיל העמידה, טיפוס פטריוטי ושמרני, צר מוחין, גזען, נרגן, ציניקן ושוביניסט גברי. יש לו מגוון של דעות קדומות ביחס לכל דבר, מנשים ועד למיעוטים, והוא לא מהסס לפזר אותן בנדיבות בכל פרק מפרקי הסדרה.

ארצ'י בנקר מתעמת בפסקנות עם כולם. הוא רודה, מזלזל ומשפיל את אשתו המטורללת אדית, יורד על בתו הבכיינית וקלת הדעת גלוריה, לא מפסיק לריב עם חתנו הליברל והצנוני מייקל, או "ראש כרוב" כפי שהוא מכנה אותו, מנהל עימות "אמיץ" עם "הג'פרסונים", שכניו השחורים, שברוב המקרים אפילו לא מודעים לכך וכללית - יש לו מה לומר על כל דבר ובכל עניין.

אפשר לומר שקצת כמו אמריקה, ארצ'י מפרנס את כולם וחש שיש לו את הזכות לכפות עליהם את ערכיו ודעותיו.

בנקר הביא את הסדרה בקביעות לרייטינג חסר תקדים בסיטקומים, עם 30% שבועי ממכשירי הטלוויזיה באמריקה. איש לא החרים אותו ורבים הפכו אותו ואת הסדרה, שבה השתלח בכל מה שליברלי, לצפיית חובה שבועית. השמרנים, מצד אחד, השתבחו בדעות השמרניות שלו ובירידות על השמאל הליברלי והרכרוכי, בעוד השמאל האמריקאי ראה בו פרודיה מצוינת, שמגחיכה את תומכי הימין ומראה כמה רע נראות הדעות החשוכות וצרות המוחין שלהם, גם ביחס לחברה וגם בתוך ביתם הפרטי.

במהלך העונות הלך בנקר והתרכך, אם כי ניתן לומר שבאופן מסוים זו הייתה אמריקה שהלכה והפנימה יותר ויותר מערכיו. בעשור הבא היא תהפוך ימנית יותר, תבחר ברייגן לנשיאות ותנצח את המלחמה הקרה. מעניין מה מהשינוי הזה ניתן לזקוף לזכותו.


על הסדרה "הכל נשאר במשפחה" (מתורגם):

https://youtu.be/HhaRzI8pchI


וארצ'י באנקר בנאום נגד הגבלת נשק:

https://youtu.be/-lDb0Dn8OXE

באגס באני הוא שמו של הארנב המצויר מסדרת ה"לוני טונס". הוא נוצר ב-1940 על ידי 6 מאיירים שהקנו לו מבטא ניו-יורקי מהשכונות. במיוחד הוא ידוע בפנייה הקבועה שלו "מה נשמע, דוק?" המשולבת תמיד בלעיסה של גזר.

השם "באגס" ניתן לו מהכינוי של האנימטור בן הארדוואי, שכתב מתחת לאיור המקורי "הארנב של באגס" - באנגלית: Bugs' Bunny.

היוצרים שהמציאו את הדמות הרגישו מלכתחילה שאם הם רוצים להמציא גיבור מצויר העושה מעשי קונדס כדי שתהיה לו סיבה מוסרית וחינוכית לכך. לכן יצרו גיבור המגן על עצמו או מסייע לחלשים. כך, את מעשי הקונדס שלו מייצר באגס באני התכסיסן תמיד כדי לעזור לאחרים או בתגובה למי שפוגעים בו.

אם מציקות לו דמויות כמו אלמר פאד, יוסמיטי סם, מרווין ממאדים, טאז השד הטסמני, דאפי דאק ועוד, באגס באני תמיד מנצח אותם. לא לפני שהוא מודיע להם "שעכשיו תהיה מלחמה" ומתגונן מפני ההצקות שלהם באופן נמרץ...


כך נולד באגס באני:

https://youtu.be/u1MvKUDYq68


עכשיו תהיה מלחמה!

https://youtu.be/14KTu4i27j8

ציפור הקנרית טוויטי היא דמות מסדרת האנימציה לילדים "לוני טונס". כל מטרתה של טוויטי בסרטונים שלה היא להתחמק באופן עקבי מהחתול המרושע סילבסטר. שמנסה כל הזמן לאכול את טוויטי ותמיד מישהו או משהו מצליח להציל את טוויטי ולהעניש את סילבסטר.

"טוויטי פאי", הסרטון הראשון בסדרה, זכה בפרס האוסקר בשנת 1947 בקטגוריית "הסרטון המצויר הטוב ביותר".

פרט מעניין הוא שעל אף שטוויטי במקור האנגלי הוא זכר, בתרגום העברי הוא מוצג לרוב כנקבה, כשהסיבה היא כנראה מאפיינים חיצוניים כמו הריסים הארוכים או הקול הצייצני של טוויטי.


הנה טוויטי וסילבסטר:

http://youtu.be/mYhNljS5Sug


המנון הסדרה טוויטי ביחד עם סילבסטר:

http://youtu.be/AdVBU-gS2xo


פרק מסרטוני טוויטי מדובב לפורטוגזית:

http://youtu.be/jnLYKWwRSqE


והפעם טויטי בדיבוב צרפתי:

http://youtu.be/ZXPZxoRkNIk

טום וג'רי (Tom and Jerry) הם הגיבורים של סדרת סרטי אנימציה משנות החמישים והשישים. הסרטים הקצרים מהסדרה נוצרו גם לקולנוע ואף זכו כמה פעמים בפרס אוסקר וגם הפכו לסדרות טלוויזיה מצליחות המוקרנות עד היום.

הסדרה היא המחשה ברורה לחיים בטבע, בכל הסרטים של טום וג'רי מנסה טום החתול לתפוס את ג'רי העכבר. הוא תמיד מסתבך ונכשל במשימה, כשבמיוחד עושה לו צרות כלב הבולדוג ספייק שהתכניות של טום ללכוד את ג'רי לא מעניינות אותו כי הוא עסוק בלרדוף את טום עצמו.

אבל בסרטים המצוירים באורך מלא של טום וג'רי הם עשו יותר מאשר בטלוויזיה. ראשית, הם דיברו הרבה יותר מבסדרת הטלוויזיה. הם גם בסרטים שונים גיבורי ספרות כמו שרלוק הולמס, הקוסם מארץ עוץ ורובין הוד.

ויקיפדיה מספרת שבשנות השישים השמידה שריפה גדולה שפרצה באולפני MGM את כל העותקים המקוריים של טום וג'רי. מאז משודרים סרטונים אחרים שהם עיבוד שנעשה לפרקי הסדרה ושוחרר כמה שנים לפני השריפה.


הנה קדימון מהסרט של טום וג'רי: 2021

https://youtu.be/ra_SOUDQWyY


האבולוציה, השינוי שעברו הדמויות המצוירות של טום וג'רי לאורך השנים:

https://youtu.be/No24CzbE928


ואז הם הגיעו למשחקי המחשב:

https://youtu.be/Xq4OMaIzwKU?long=yes

גיבור הסרטים המצוירים בכל הזמנים הוא ללא ספק מיקי מאוס. מיקי העכבר היה דמות האנימציה והקומיקס הראשונה שהומצאה על ידי וולט דיסני והוא כיכב בסרטי אנימציה רבים. שמו הפך כמעט שם נרדף לסרטים מצוירים, עד שרבים כינו את הסרטים המצוירים "מיקי מאוס".. הוא הפך לסימן היכר, מעין לוגו של חברת וולט דיסני והוא ידוע בכל העולם כאחד מהסמלים של התרבות האמריקאית. בשנת 1978, לכבוד יום הולדתו ה-50, היה מיקי מאוס לדמות המצוירת הראשונה שקיבלה כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד.

בתחילה נקרא מיקי בשם "מורטימר מאוס", אך בעקבות טענות שהשם "מורטימר" ארוך מדי, שינה וולט דיסני את השם ל"מיקי". התוספת "מאוס" היא מהמילה עכבר באנגלית (mouse).

הסרט הראשון שבו כיכב מיקי מאוס נקרא "ספינת הקיטור ווילי". זה היה סרטון האנימציה המדבר הראשון. הסרטון הזה, בשחור-לבן, הציג את מיקי, משיט ספינת הקיטור, את פיט השחור ו"מיני מאוס" אהובתו. בסרטוני ההמשך יצטרפו אליהם גם הכלב פלוטו, שכנם, הברווז הרגזן דונלד דאק, גופי השכן המבולגן ועוד.

רבים לא יודעים אך הופעת הבכורה של מיקי מאוס הייתה בסרט קצר ולא מוכר בשם "Plane Crazy".


הנה הסרטון הראשון של מיקי משנת 1928:

http://youtu.be/H6c_WgxTsMo


תולדותיו של מיקי מאוס:

https://youtu.be/CJ56IDYq_ns


מיקי מאוס בסרטון (עברית):

https://youtu.be/bItZT0ZJe20


סיפורו של מיקי מאוס:

https://youtu.be/KGdLkl1Alpc


סרטון קצר של מיקי מאוס:

http://youtu.be/6CweTusnvXE


מיני מאוס עושה חיים (בעברית):

https://youtu.be/OxTii5SVYTY


ומיקי מאוס מנסה לשמור על קרירות:

http://youtu.be/17BeQrjmaA4

סדרת האנימציה סאות' פארק (South Park) היא סדרת אנימציה חתרנית שנולדה בטלוויזיה האמריקאית והפכה להצלחה מסחררת. מדובר בסדרת טלוויזיה חצופה וחריפה ביותר, סאטירית וביקורתית, רוויה בהומור שחור ובגסויות, מהסדרות המצחיקות שידע המסך הקטן.

ואכן, לסדרה הזו, שאחראית לחלק משמעותי בפופולריות של ערוץ "קומדי סנטרל", אין גבולות. יוצריה משתמשים בארבעה תלמידים בבית ספר יסודי, כשופר לביקורת חתרנית ושוברת מוסכמות, עם פרובוקציות שאינן נגמרות. היא בועטת ללא הפסקה בחברה האמריקאית והמודרנית בכלל, מבקרת בלי חשש את כל מה שזז, במיוחד אם יש בו צביעות, פוליטיקלי קורקט, הכחשה ואינטרס.

הסדרה נולדה לאחר שיוצריה, טריי פארקר ומאט סטון, יצרו שני סרטי אנימציה קצרים ובוטים לאינטרנט. אלו היו להצלחה ויראלית באינטרנט הצעיר של אותם ימים והם הובילו ליצירת הסדרה הטלוויזיונית ב-1997, סדרה שמסרבת להסתיים. האשימו אותם בעידוד אלימות, אבל יוצרי הסדרה טוענים שהיא רק משקפת את המצב בחברה האמריקנית.

במרכז הסדרה עומדים, כאמור, 4 ילדים: סטן מארש, קייל ברופלובסקי, אריק קרטמן וקני מקורמיק. הם חיים בעיירה קטנה והזויה בקולורדו, ששמה סאות' פארק. לא זו בלבד שבעיירה חיים אנשים הזויים, שכל אחד מהם מרתק ומגוחך בפני עצמו, היא גם מקום שאליו מתנקזים שלל ידוענים, סלבריטאים, שבאים להתארח בסדרה, לספוג עלבונות וצחוקים על חשבונם ועדיין לראות כבוד גדול בהשתתפות בפרק בסדרה.

כבר שנים שסאות' פארק מנהלת יחסים מעורבים עם איכות וגסות. יוצריה, טריי פארקר ומאט סטון, עשו את הלא יאומן. מצד אחד, זו אחת הסדרות שזוכות לביקורת שלילית על התכנים ועל הדרך שבה היא מוצגת ומנגד - מדובר בסדרה איכותית שזוכה כמעט בכל שנה בפרסי אמי, הפרסים המובילים של תעשיית הטלוויזיה. היא ממכרת והפכה לחלק מהיום יום של צופי הטלוויזיה האמריקאים. הם צוחקים, נעלבים, בוכים ומשתאים מהגסות שלה, אבל לא יכולים בלעדיה...


הנה סיפורה של סדרת האנימציה סאות' פארק (עברית):

https://youtu.be/IaqlKtaqG9c


ההיסטוריה האמריקאית ע"פ סאות' פארק (עברית):

https://youtu.be/ZgwdyYxFDe8


הדרך שעשתה סאות' פארק עד שהפכה למראה לא מחמיאה של החברה האמריקאית (עברית):

https://youtu.be/gE-to6ZuNS0?t=17s


ובאווירה משעשעת - הנה פרומו של הסדרה בצורת מפגש-תת בין סאות' פארק לאפס הישראלי (עברית):

https://youtu.be/HrcdfbiH2TY

כשהמכוניות המתנגשות (Bumper cars) מציעות חוויה כיפית ועתירת התרגשות והנאה, אין פלא שרבים רואים במכוניות הפגוש הללו פעילות חברתית שהיא גם מהנה לילדים ומבוגרים וגם חינוכית.

כי החוויה של הנהיגה במכוניות מתנגשות הלונה פארק היא ייחודית, ביכולת שהיא מציעה לנהיגה שכזו לקטנים, תוך התנגשות באחרים ובו בזמן ללא ההשלכות החמורות שנובעות בחיים האמיתיים מהתנגשויות שכאלה.

וזה אכן מספק תחושת התרגשות ופליאה לנוסעים ולנוהגים, מה שלרוב מושך במיוחד את הצעירים שבילדים.

מנקודת מבט חינוכית, מסייעות מכוניות פגוש לפתח אצל ילדים מיומנויות חשובות. למשל תיאום עין-יד, זמן תגובה ומודעות מרחבית. מעבר להיותן חשובות לנהיגה, מיומנויות אלו חשובות לפעילויות רבות ונוספות בחיים.

מכוניות הפגוש יכולות גם ללמד ילדים על סיבה ותוצאה, שכן הנהיגה בהן מלמדת שלמעשיהם ולהחלטות שהם מקבלים יש השלכות על תנועת המכונית.

במכוניות פגוש יכולים החבר'ה לקיים אינטראקציה זה עם זה ובו בזמן ללמוד ולחזק מיומנויות חברתיות. בין השיעורים החשובים שילדים יכולים ללמוד כאן יש הוגנות וספורטיביות ויכולות חברתיות דוגמת תקשורת, תחרות בריאה ושיתוף פעולה.

גם סבלנות וחברתיות נלמדים היטב כאן. זה מתחיל בהמתנה בתור וממשיך בשמירה על כללים, התחשבות ב"רכב" אחר והבעת פנים נבוכה, מתנצלת, מחביאה חיוך או צוחקת בקול, אחרי התנגשות.

כך טמון, אם כן, הקסם והערך החינוכי של המכוניות המתנגשות, ביכולת שלהן לספק חוויה מהנה ומסעירה, שתוך כדי כך גם מקנה יכולות ומיומנויות חשובות, שניתנים ליישום בהמשך החיים.

ואפילו כישורי ניווט מתפתחים בזירת המכוניות המתנגשות, כשעליך להוביל את מכונית הפגוש ברחבה, מבלי להתנגש - גם אם זה כיף...

ואולי לא מפתיע שיש גם יזמים שהפכו את חוויית מכוניות הפגוש לממש בית ספר לנהיגה לילדים. "הנהגים הקטנים" מתנסים בו בנהיגה עצמאית ולומדים את ההתנהגות בכביש ואת חוקי התנועה, התמרורים, הנתיבים, רמזורים ומעברי החצייה. בסוף הם יכולים לקבל אפילו "רשיון נהיגה", הדומה לזה של ההורים ומכיל את הפרטים ואת תמונתו של הילד.


הנה "בית ספר לנהיגה", במה שהפך מתקן המכוניות המתנגשות בלונה פארק תל אביב:

https://youtu.be/Ig-tZR-sscg?t=7


ודוגמה מעניינת מהעיר אילת:

https://youtu.be/9Ec7aavlJwQ

דונלד דאק הוא גיבור מצויר ידוע מאד בסרטוני וולט דיסני. ביום-יום דונלד הוא די עצלן ואדיש, אבל הוא ידוע בנטייה שלו לאגור כעסים עד שהוא מתפרץ. הוא גם קצר רוח ונוהג להיכנס לצרות.

הברווז דונלד דאק הוא דמות מצוירת שיצר האנימטור צ'אק ג'ונס מחברת וולט דיסני. דונלד כיכב בספרי קומיקס שונים ובסרטים מצוירים רבים. במהלך השנים יצאו 178 סרטי דונלד דאק - יותר אפילו ממספר סרטי "מיקי מאוס", הדמות הבכורה של אולפני וולט דיסני.

בשנת 2004 קיבל דונלד דאק כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד והצטרף בכך לדמויות מצוירות אחרות שלהן כוכבים, כמו "באגס באני" ו"מיקי מאוס".


הנה סיפורו של דונלד דאק:

https://youtu.be/wLXJOMyBnCg


ופתיח למועדון של דונלד:

https://youtu.be/uFj1ZBNHKp0

היצורים הכחולים הקטנטנים שחובשים תמיד כובעים לבנים נקראים הדרדסים (The Smurfs). הכפר הקטן של הדרדסים הוא מקום קסום מוקף יער שבו בתים צבעוניים בצורת פטרייה.

הבסיס הסיפורי של הסדרה הן ההפרעות לחיים השקטים שלהם, בידי בני האדם ובמיוחד גרגמל המכשף הרשע שרוצה לאכול אותם ולייצר מהם זהב וחתחתול, החתול שלו שמנסה ללכוד בשבילו את הדרדסים ואם אפשר אז גם לטרוף אחד או שניים..

את הדרדסים המציא "פיו", המאייר הבלגי פייר קוליפור. הם הופיעו בשנות ה-50 על רצועת קומיקס בכתב עת בלגי. בשנות ה-80 הפכו לסדרת טלוויזיה בת מאות פרקים ולאחרונה גם לסרט קולנוע מצליח.


הנה תולדות הדרדסים:

https://youtu.be/3ZbAufhdfwU


שיר הפתיחה המלא של הסדרה משנת 1984 (עברית):

https://youtu.be/r3N5oEJuwPM


קדימון מהסרט המודרני של הדרדסים:

http://youtu.be/nRMs8HSbyT4?t=7s


ועוד קדימון לסרט (מתורגם):

http://youtu.be/dwWBmvEFpiM

סדרת האנימציה משפחת סימפסון (The Simpsons) היא סדרת טלוויזיה חדשנית, נשכנית, ביקורתית, חתרנית ובעיקר פוחזת. אולי זו הסיבה להצלחתה הבלתי נתפסת של ה"סימפסונז" - הסדרה המצוירת הארוכה ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית והסדרה הקומית הכתובה הארוכה ביותר בתולדות הטלוויזיה. עשרות פעמים היא זכתה בפרסים היוקרתיים של עולם הטלוויזיה והמגזין "טיים" בחר בה כיצירת הטלוויזיה הטובה במאה ה-20.

כבר מהעונה הראשונה שלה, סחפה הסדרה, שנוצרה על ידי מאט גריינינג עבור רשת פוקס, את הצעירים ובני הנוער באמריקה. ה"סימפסונז" עסקה במשפחה אמריקנית "רגילה" המתגוררת בעיר הבדיונית ספרינגפילד והציגה בחיוך סטריאוטיפים על התרבות, החברה והטלוויזיה האמריקנית. אמנם היא הייתה מעין בועה מנותקת מהמציאות, אך לא פעם נדמה שהיא משקפת את המציאות באופן מדויק מהמציאות עצמה.

הרעיון ל"משפחת סימפסון" נולדה ה"בארטמניה", שגעת שהזכירה את ה"ביטלמניה" המפורסמת שהוקדשה לביטלס בשנות ה-60. אחרי הכל, סדרת הטלוויזיה המצוירת הזו חידשה בהמון תחומים, אבל במיוחד בכך שהיא העלתה אל המרקע פחדים, הפרעות ותסביכים שהחברה האמריקאית נהגה להדחיק. בועה מנותקת מהמציאות, שמצליחה לשקף את המציאות טוב יותר מהמציאות עצמה.

מבחינה תרבותית, כללה "סימפסון" המוני ציטוטים תרבותיים מעולמות הספרות, המוסיקה, הקולנוע ועוד. היו בה פרקים שלמים שכללו שלל מחוות ליצירות אמנות מוכרות ונכסי צאן ברזל. הוטמנו בה המוני רמזים, ציטוטים, בדיחות, מחוות, פאנצ'ים והתכתבויות עם התרבות הפופולארית והאמנות הגבוהה גם יחד, מה שהפך את המעריצים לבלשים שניסו להפתיע ולגלותם ולדווח על כאלה לכל העולם.

פול מקרטני, האבנים המתגלגלות ומייקל ג'קסון היו רק חלק קטן ממאות המפורסמים והסלבס שהשתתפו בפרקי הסדרה במהלך השנים.

"משפחת סימפסון" הצליחה גם לחזות לא מעט פיתוחים טכנולוגיים, כמו השעון החכם שניתן לתת לו פקודות קוליות ושיחות הווידאו בטלפונים. היה בה אפילו רובוט של ספרנית שהציע ספרים מתאימים לקוראים.

במהלך השנים הסדרה הזו העמידה סדרות שנוצרו ברוחה, ביניהן "סאותפארק" ו"איש משפחה".


הנה סיפורה של הסדרה "משפחת סימפסון" (עברית):

https://youtu.be/GkZC51pEV8M


איך נולדה סדרת האנימציה המצליחה על הסימפסונים:

https://youtu.be/rPzgH-bJZJg


קטע שמדגים את השפה והסגנון של משפחת סימפסון (מתורגם):

https://youtu.be/8cahD3cT9xU


וכמה דברים שלא ידעתם על הסימפסונים:

https://youtu.be/SZ5gBXjd_gE

הצחוק הוא פעולה של השמעת קול ושינוי של הבעת הפנים בדומה לחיוך, אך בצורה משמעותית עוד יותר.

הצחוק נוצר בשל רגשות ומצבים שהם לרוב בהקשר של הומור או שמחה. מנגד, פעמים רבות הוא יכול לבוא על רקע של רגשות כמו מבוכה ובמקרים קיצוניים אפילו צער.

מסתבר שהצחוק קיים גם אצל בעלי חיים, בעיקר יונקים אבל אולי גם ציפורים. שם זה כמובן לא מבדיחה או סטנדאפ אלא מדגדוג ושעשוע. כנראה שאבולוציונית הצחוק מסייע לסמן בטבע על ידידות מצד בעל החיים הצוחק ועל זה שאינו תוקפני. כך יכולים קופים, למשל, להאיבק זה בזה במשחק ולצחוק, כשהם מזמנים ש"זה בצחוק..."

אצלנו, בני המין האנושי, הצחוק הפך לכלי חברתי המשמש להבעת רגשות ולהעביר בצורה טובה משמעויות עדינות. הוכחה פשוטה לכך היא שמסתבר שאנחנו צוחקים הרבה פחות, מאותו תוכן משעשע, כשאנחנו לבד...

הצחוק הוא גם מדבק. לא מעט אנשים מתחילים לצחוק רק מפני שמישהו צוחק לידם וגם כשאינם יודעים את סיבת הצחוק ומה הגורם לו. הסברה של החוקרים היא שכך אנו משתפים רגשות ותחושות.


הנה הסיבה שאנו צוחקים (מתורגם):

https://youtu.be/Xu-QfE_1ksk


שר החינוך לשעבר צוחק בעת נאומו בכנסת ולא מצליח לעצור את צחוקו (עברית):

http://youtu.be/kloZhPj1AFM


מראיינת שלא מצליחה שלא לצחוק למשמע מראיין משונה:

http://youtu.be/Rja8eiOOfeA?t=16s


כך בוחנים פרחי קורס שוטרים בארה"ב האם הם מסוגלים לעמוד בקשיחות וללא צחוק לפני האזרחים:

https://youtu.be/qymqjHY_9rg


וצחוק אמיתי של כמה בנות שכנראה לא מצליחות לצאת ממנו:

http://youtu.be/D_RxVaAY4JU

דורה, הילדה העומדת במרכז הסדרה "מגלים עם דורה", היא גיבורת אחד ההישגים החשובים בקשר הטלוויזיוני שבין הנפשה ללימוד. זוהי סדרת אנימציה אמריקאית לילדים שמטרתה ללמד ילדים אנגלית בדרך של חוויה ובעזרת הנטייה של ילדים לאהוד גיבורי סרטים מצוירים. היא זכתה להצלחה אדירה וחסרת-תקדים לתכניות מסוג זה.

בכל פרק בסדרה דורה יוצאת למסע ותמיד פוגשת את בוטס הקוף החבר, את חטפני השועל שמנסה לחטוף ולגנוב לה דברים, ודמויות נוספות כמו דייגו ואברום. דורה ובוטס נעזרים תמיד במפה, שבה מופיעים אתגרים ומשימות. על הילדים הצופים בבית לסייע לדורה בפתרון הבעיות והמשימות על ידי כך שהם אומרים מילה באנגלית או מבצעים משימה כלשהי.

אגב, פרט מעניין הוא שהסדרה לימדה במקור את השפה הספרדית לילדים דוברי אנגלית. רק כשהתחילו לשווק אותה ברחבי העולם היא נערכה מחדש כך שתלמד את ילדי המדינות השונות את השפה האנגלית דווקא.


הנה סרטון עם דורה בשפת המקור (מתורגם):

http://youtu.be/vNeUXYdwk1M

יצירתיות, מקוריות, שעשוע ומבט אחר על דברים של יום יום - האמן הבריטי המכונה סלינקאצ'ו (Slinkachu) הוא יוצר בריטי שמרבה להציב דמויות מזעריות על גבי ובסמיכות לאובייקטים שונים, לצלמם ולהעלות חיוך על שפתי המתבוננים בהומור האמנותי שלו.

האמן, ששמו האמיתי הוא סטיוארט פנטול, חי בלונדון ויוצר בסטודיו שלו מיצגים אמנותיים מיניאטוריים. לעתים הוא צובע דמויות קנויות ולא פעם הוא יוצר אותן מאפס. רבים מהמרכיבים של יצירותיו הוא בכלל מוצא בשיטוטיו בעיר.

לאחר מכן הוא בוחר היכן למקמם באנגליה ובעולם, מצלם ואז "זונח" אותם במקומם, מניחן לנפשן, לא מודע לגורלן. בין אם התגלו ונשמרו על ידי עובר אורח או פוספסו ונמעכו בנעליו של אחר.

גם אם מרבית האנשים לא מבחינים במיניאטורות שהוא מותיר, סלינקאצ'ו נרגש מעצם המחשבה על אותו אחד שיעבור וכן יבחין בדמויות שלו. במיוחד ילדים, הוא מעיד, נוטים להיות מרותקים מעבודותיו. הדמיון אצלם, אתם יודעים, עוד לא הוכחד עדיין.

בין המיני יצירות שהוא הותיר במקומו לאחר הצילום זכו חלק מהן לפרסום עולמי. רבים נתקלו ודאי ברשת בצילומים כמו אלה של האיש הזעיר הנאבק לשלוח מעטפה התקועה בחריץ תיבת הדואר, בנזירה המתפללת בחזית כנסייה העשויה מפחית של קוקה קולה, של גולש קליפת הקלמנטינה, של הנדנדה שעל ענף זעיר, של האיש הלכוד בתוך מסטיק לעוס, המבט אל מפל הבקבוק המשפחתי, זה שמנסה להיחלץ ממכסה הביוב או חבורת משכשכי הג'קוזי המיניאטוריים, שהג'קוזי שלהם הוא בעצם פקק של בקבוק.

בימי הסגר והבידוד של הקורונה, זכה לפרסום, כמחווה לאנשי המרפסות, צילום האיש הזעיר המנופף מהמרפסת, שצילם ב-2009.

בבסיס יצירותיו הזעירות והעדינות עומד המבט על האנשים הקטנים בעיר הגדולה. ממש כמו מי שנאבקים לשרוד בחיים האמיתיים, הוא מציב את הדמויות הקטנטנות שלו בנסיבות דומות, בהן הם מוקפים תמיד באנשים רבים, אבל עדיין בודדים, כמעט שקופים ואפילו אבודים.

בעבודתו סלינקאצ'ו משלב טכניקות ורעיונות שונות, מפיסול, אמנות רחוב וצילום, ועד אמנות מיצג ומיניאטורות.

את צילומיו המרהיבים והמקוריים הוא מרבה להעלות אונליין לרשת ואנשים אף משתעשעים בניסיונות לגלות את מיקומן. לא פעם הוא קיבל בתגובה צילום שהציג את המיצג שהותיר ושרד גם שבועות מספר לאחר הצילום.

רבות מעבודותיו מוצגות כיום בשלל מוזיאונים וגלריות בעולם. רבים מהם אף פורסמו בספרי האמנות שהוציא ושהפכו רבי מכר.


הנה עבודות המיניאטורה המצולמות של סלינקצ'ו:

https://youtu.be/zrLBJDPHL_Y


סלינקצ'ו מספר ומראה כיצד הוא יוצר:

https://youtu.be/VqTSqUOHTtg


והאנשים הזעירים של סלינקצ'ו:

https://youtu.be/kRNDs1fsgnE