שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה היה השפל הגדול?
"השפל הגדול" (The great depression) הוא שמו של שפל כלכלי עצום, חורבן כלכלי בלתי נתפס, אחד הגדולים בהיסטוריה ושפל שאיש לא יכול היה להאמין שיפגע באחת המדינות העשירות בעולם.
בארצות הברית של אמריקה.
השפל הגדול החל באירועי "יום חמישי השחור" בבורסה של ניו יורק. ביום זה הביאו מכירות שיא לנפילת הבורסה באופן חסר-תקדים. ההפסדים שנגרמו לאנשי העסקים שכספם הושקע במניות היו עצומים ורבים מהם התרוששו לגמרי והפסידו את כל כספם.
"השפל הגדול" פרץ בשנת 1929. בתחילה הוא השפיע על ארצות הברית עצמה, אך בהמשך הורגשו השלכותיו בעולם כולו. בהדרגה גרר המשבר הכלכלי העמוק את כל העולם המערבי, למשבר כלכלי עולמי, שנמשך מעל 10 שנים, עד שנת 1939.
כתוצאה מהנפילה בבורסה הפסידו חצי מהבנקים האמריקאים סכומי כסף עצומים, אלפים מהם קרסו ונסגרו והכלכלה האמריקאית התכווצה.
האוכלוסייה האמריקאית איבדה אמון במערכת הכלכלית, רבים התרוששו ולאחרים היה מעט מאד כסף. הביקוש למוצרים ירד וגרם לייצור לרדת, מה שהוביל ל-15 מיליון מובטלים, שאיבדו את מקום עבודתם. רבים לא הצליחו לשלם את חובותיהם ומצאו את עצמם חסרי בית. רבים מהם היו לעניים והפכו לנוודים.
השפעתו הרעה של "השפל הגדול" הייתה גם על היציבות הפוליטית במדינות רבות. לא מעט היסטוריונים רואים בשפל הכלכלי העולמי שנגרם ממנו את אחד הגורמים למשבר הכלכלי שהוביל לעליית הנאצים לשלטון בגרמניה ובהמשך למלחמת העולם השנייה.
השפל נפתר בהדרגה, כשהממשל האמריקאי, בראשות הנשיא פרנקלין ד. רוזוולט, הפעיל את תכניתו לה קרא "העיסקה החדשה". קראו עליה בתגית "הניו דיל".
בניו דיל הממשל בראשותו של רוזוולט החל לממן פרויקטים לאומיים עצומים ועבודות יזומות בהיקפים היסטוריים, תוך שהוא מחזיר לשוק העבודה מיליוני אנשים. כשאותם מיליוני עובדים חוזרים להרוויח משכורת, הם קונים, מה שמפעיל מחדש את המפעלים והתעשייה והתהליך הלך והניע את הכלכלה האמריקאית, כשבהדרגה הלך המשק ויצא מהמשבר.
הנה האווירה הנהדרת והנהנתנית שלפני השפל הגדול ופריצתו בנפילת הבורסה:
https://youtu.be/Yp7u328PKu4
הרעב והאבטלה של השפל הגדול בארה"ב:
http://youtu.be/IWrX6kC9Nhs
מצגת וידאו שמציגה צילומים מהשפל הגדול:
http://youtu.be/9_FFwbcAaI4
כך התפתח הפתרון של קיינס לשפל הגדול, על ידי הנעת פרויקטים לאומיים שהממשל יזם כדי להעסיק את המובטלים ולהניע את הכלכלה (מתורגם):
https://youtu.be/5olYF0EEAtE
ותכנית חינוכית על השפל הגדול ותוצאותיו ההיסטוריות (עברית):
https://youtu.be/2Jfu5w5f38k?long=yes
מה הסיפור של באטמן - איש העטלף?
באטמן (Batman), או "איש העטלף", הוא הדמות הנסתרת (המבוגרים יקראו לזה "האלטר אגו") של תעשיין מיליארדר בשם ברוס ויין. אין לו כוחות-על של ממש והוא יותר בכיוון של תרגול ועבודה קשה, אינטיליגנציה, עבודת בילוש ושלל טכנולוגיות - כל אלה ביחד עם כוח רצון בלתי מתפשר מאפשרים לו להילחם מלחמת חורמה בפשע המשתולל.
כילד היה ברוס עד לרצח הוריו ולכן הוא נלחם בפשע ללא הפסק. הוא נחוש, מיוסר ורציני להילחם בפשע. הוא מאמן את עצמו ומשתמש בתחפושת עטלף כדי להילחם בחבורה די גדולה של נבלים מקצועיים ומאז שנות ה-30 שבהן נוצר הוא עושה זאת די טוב..
באטמן מדורג במקום השני ברשימת 100 גיבורי-העל הגדולים, כפי שקבעו חובבי הקומיקס בשלל סקרים שנערכו בשנים האחרונות.
הנה סיפורו של באטמן (מתורגם):
https://youtu.be/Z8wLQ3NCBgg
קטע מהסרט "באטמן" מ-1989:
http://youtu.be/wZ30Qxv0vtI
קדימון הסרט "באטמן - עליתו של האביר האפל":
http://youtu.be/GokKUqLcvD8?t=5s
וקשה אולי להאמין, אך בשנות ה-60 באטמן היה רומנטי ופחות אפל:
https://youtu.be/RLZQ3OLEJWE
מה היו תזמורות הביג בנד הגדולות בג'אז?
בשנות ה-20 של המאה הקודמת פרצה מוסיקת הסווינג לעולם והפכה לדבר הכי אופנתי שיש. ביצעו אותה ה"ביג בנדס", התזמורות הגדולות של הג'אז, בנות 20 נגנים ויותר.
אבל הסווינג הייתה רק חלק מתופעת הביג בנד ג'אז (Big Band). זה עתיד להפוך לסגנון של ג'אז נוצץ ומהוקצע, מוסיקה בידורית מעובדת ומתוזמרת היטב, שבוצעה בידי תזמורות גדולות, בעיבודים כתובים ומדוייקים וכמעט ללא אילתורים.
את העיבודים והקומפוזיציות לתזמורות הגדולות כתבו להן הכותבים הטובים של התקופה. חלק גדול מהם היו המנצחים של התזמורות הללו - מי שגם היו כוכבי התקופה. לא מעט מהם עתידים להיחשב מגדולי הג'אז. ביניהם מפורסמים במיוחד כדיוק אלינגטון, קאונט בייסי, פלטשר הנדרסון, בני גודמן, וודי הרמן וצ'יק ווב. עוד רבים אחרים מכוכבי הג'אז בעתיד עתידים לבוא מקרב הנגנים של התזמורות הגדולות.
תקופת הפריחה של ה"ביג בנדס" הייתה משנות ה-20 ועד תחילת שנות ה-50. עם הזמן הלכו הביג בנדס וירדו, כשמחליפים אותן הקומבוז (Combo), הרכבים קטנים ומצליחים שיהיו להקות הג'אז המצליחות החדשות.
הנה תולדות מוסיקת הסווינג והתזמורות הגדולות:
http://youtu.be/F9B44JUwr74
אחד מהלהיטים הגדולים של גלן מילר ותזמורתו, "In the Mood":
https://youtu.be/IebackS9RPc
הנה ביצוע של תזמורתו של דיוק אלינגטון:
https://youtu.be/qDQpZT3GhDg
וריקודי הסווינג שאותם ליוו התזמורות הגדולות, הביג בנדס:
https://youtu.be/mHANNkKBSNU?t=4s
מה הייתה תכנית הניו-דיל שניצחה את השפל הגדול?
זה היה בשנת 1929, בתקופת "השפל הגדול", שהחל עם נפילת הבורסה הקשה ביותר שהייתה בבורסה האמריקאית. מרבית אנשי העסקים ועשירי אמריקה שכספם הושקע במניות התרוששו לגמרי והפסידו את כל כספם.
בעקבות נפילת הבורסה, פרץ "השפל הגדול" שהשפיע קשות על ארצות הברית ובהמשך על העולם כולו. המשבר הכלכלי העמוק שהפך עולמי נמשך מעל 10 שנים, עד שנת 1939.
את המשבר הכלכלי הגדול שארה"ב חוותה בשנות ה-30 פתר הממשל האמריקאי, בראשות הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט, שנבחר במהלך המשבר. הוא יצא בתכנית כלכלית שנקראה "הניו-דיל", העסקה הגדולה.
אחד העקרונות החשובים של הניו-דיל היה לסייע לאוכלוסייה שנפגעה מהשפל הכלכלי הכי הרבה. כמובן שהתכנית נועדה גם להקל על האמריקאים המובטלים, שחלקם היו בדיוק אלה שנפגעו הכי הרבה.
פוליטית, תכנית "הניו-דיל" לא עברה בקלות. היו המון התנגדויות והקונגרס הלעומתי לנשיא, הקשו מאוד על רוזוולט וממשלו. אבל בהדרגה התכנית הבשילה, שונתה, התפשרה עם המתנגדים והחלה לשנות את ארצות הברית.
התוכנית התרכזה ב"שלושת ה-R-ים": Relief, Recovery, and Reform - הקלה, שיקום ורפורמה. כלומר, היא נועדה להקל על המובטלים והעניים, לשקם את הכלכלה ככל הניתן, ולבצע רפורמה במערכת הפיננסית, שתמנע בעתיד שפל דוגמת "השפל הגדול".
ב"ניו דיל" החל הממשל לממן עבודות ציבוריות שיסייעו לחתוך את האבטלה, פרויקטים לאומיים עצומים ועבודות יזומות בהיקפים היסטוריים, תוך שהוא מחזיר לשוק העבודה מיליוני אנשים. לביצוע הניו דיל הקימו את מינהל העבודות הציבוריות, שתפקידו היה לסלול כבישים, לבנות גשרים בניינים ממשלתיים וסכרים, להקים נמלי תעופה, בתי ספר ובתי חולים ועוד.
הניו-דיל של רוזוולט היה מנוגד לתוכנית הכלכלית של קודמו, הנשיא הרברט הובר. האחרון דגל במינימום מעורבות ממשלתית והעדיף לתת סיוע לעשירים, שיטפטף דרכם לעניים ולמעמד הביניים.
למעשה, "הדיל החדש" די התנהל בשיטה של "ניסוי וטעייה". הנשיא רוזוולט ויועציו מדדו את ההצלחות ולמדו מהטעויות, כשהם משפרים ויוצרים שינוי מתמיד בכלכלה ובמצב.
וכך, בעוד מדיניותו של הובר לא עבדה, "הניו-דיל" של רוזוולט דווקא הניע את הכלכלה האמריקאית. במדיניות חכמה במיוחד יצר רוזוולט תהליך שבו המשק לא רק יצא מהמשבר, אלא אף פרח והיה מסוגל לעמוד בעומס הכלכלי האדיר שיגיע עם ההצטרפות האמריקאית למלחמת העולם השנייה, שתבוא ב-1939, ממש עם תום "השפל הגדול".
זו אחת הסיבות שבארצות הברית נתפס עד היום פרנקלין דלאנו רוזוולט כאחד מגדולי הנשיאים האמריקאים וכמי שעל ה'ניו דיל' הוביל את אמריקה לצלוח את השפל הכלכלי ולהגיע למעמדה העולמי בפסגה.
הנה סיפורו של "הניו-דיל":
https://youtu.be/0rjtOWn5mj0
"הניו דיל", הפתרון של קיינס לשפל הגדול, הניע פרויקטים לאומיים שהממשל יזם כדי להעסיק את המובטלים ולהניע את הכלכלה (מתורגם):
https://youtu.be/5olYF0EEAtE
עוד על הדיל ההיסטורי שחילץ את ארה"ב מהמשבר הכלכלי החמור בתולדותיה:
https://youtu.be/c0tPZoPWgBI
כיום ממתגים מפעם לפעם ניו דילים חדשים (עברית):
https://youtu.be/VIF9NH4L700
תכנית חינוכית על השפל הגדול ותוצאותיו ההיסטוריות:
https://youtu.be/2Jfu5w5f38k?long=yes
והבסיס המדעי כלכלי של הניו-דיל היה של הכלכלן הגאון קיינס:
https://youtu.be/qtAeINU3FKM?long=yes
מי היו נערי הסווינג?
"נערי הסווינג" (Swing Kids) הייתה תנועת התנגדות למשטר הנאצי בשנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת, שכללה נערים ונערות גרמניים. חבורת הנערים התנגדה לשלטון וחיפשה דרך למרוד ולהימלט ממנו, ומצאה זאת בסווינג. מוזיקת הסווינג שמקורה בתרבות האמריקאית, סימלה רעיונות של אהבה וחופש והייתה אסורה להשמעה בתחנות הרדיו בגרמניה.
הנערים התקוממו נגד ניסיונות הנאצים להחדיר בבני הנוער הגרמניים רעיונות גזעניים ואלימים. בחירתם בסווינג נבעה מאהבתם למוזיקה, וגם כי היא ניגנו אותה שחורים ויהודים, שהיו קבוצות מיעוט שהנאצים רדפו ורצחו.
חלק עיקרי בפעילותם של נערי הסווינג כלל ארגון של תחרויות ריקוד, שאליהן הוזמנו להקות סווינג. סגנון הלבוש שאפיין אותם היה גנדרני ונוצץ.
בתחילת שנות ה-40 סבלה התנועה מרדיפות וממעצרים, עד שלבסוף נשלחו כלל הנערים על ידי הנאצים למחנות ריכוז.
הנה תנועת הנגד של הצעירים בגרמניה שנקראה "נערי הסווינג":
https://youtu.be/J7awpjXrWls
וקדימון של סרט שנעשה על נערי הסווינג בגרמניה:
https://youtu.be/VX7AReML354
איפה נולדה האוטוסטרדה?
הדרך המהירה (Highway) הומצאה כדי שכלי רכב יוכלו לנסוע במהירות מכיר לעיר וללא רמזורים או תמרורי עצירה, בשום שלב בדרך.
רשת הדרכים המהירות, כמו שאנו מכירים אותה, נולדה בגרמניה הנאצית. היא נקראה בגרמנית "אוטובאן". אבל ההמצאה היא לא נאצית. איטליה היא שהחלה, עוד בשנת 1924, בבנייה של כבישי אגרה מהירים שנקראו autostrade, באורך כ-515 קילומטרים. מכאן השם "אוֹטוֹסְטְרָדָה", שהוא איטלקי.
גם בגרמניה, עוד ברפובליקת וויימאר שלפני עליית היטלר לשלטון, נסלל כביש מהיר ראשון. אבל מי שיישמו את הכבישים המהירים באופן נרחב היו היטלר ויועציו. מרגע שעלה לשלטון, הורה היטלר על סלילה של דרכים מהירות בהיקפים אדירים, למטרות אזרחיות וצבאיות וכמובן לשם תעמולה.
כי העבודות על סלילת רשת הכבישים המהירים נתנו עבודה להמוני מובטלים. המשטר הנאצי קרא להם אז "כבישי הפיהרר" והם תוארו בפוסטרים ככבישים אל הנצח. בכך הכבישים הללו היו חלק מהדרך שבה זכו הנאצים להערצת ההמונים.
בישראל אכן השתמשו המון שנים דווקא במילה האיטלקית "אוטוסטרדה" (Otostrada) לכביש המהיר.
בדרך מהירה נעים כלי הרכב במהירויות גבוהות מאד ואסור לחנות או ללכת בצד הדרך. אין בדרך מהירה צמתים שעוצרים את התנועה, אלא גשרים ומחלפים. בניוד לצומת, אלה מאפשרים לכלי רכב לחצות אותה, מבלי לעכב את נוסעי הדרך המהירה.
גם הכניסה והיציאה אל הדרך המהירה וממנה היא תמיד בעזרת מחלפים שבנויים במפלסים שונים, כלומר בגבהים שונים.
הנה האוטוסטרדה הגרמנית בשנת 1937 ונהג שמעיד שהוא נסע בה במהירות גבוהה של 80 קילומטרים לשעה!
http://youtu.be/WTAj60EdPZ8
וסרטונים מהאוטובן הראשון של גרמניה - הדרך המהירה מברלין אל וינה:
http://youtu.be/a502ydRBaVI
מהי טיסנאות ומי מטיסים טיסנים?
טיסן (Model aircraft) הוא כינויו של מטוס זעיר, לא מאויש ולרוב הוכן בעבר מחומרים כמו בלזה, עץ, פיברגלס או קצף מוקשה וכיום גם מחומרים אחרים.
בין סוגי הטיסנים, ניתן למצוא מדאונים פשוטים ואף כאלו שנעשו לבד ועד לדגמים מוקטנים של מטוסים וכלי טיס אמיתיים, שגודלם יכול להגיע לקנה מידה של 1:3 מגודלו של כלי הטיס האמיתי.
מאז שנות ה-30 של המאה ה-20, הטיסנאות היא תחביב פופולרי. הוא תמיד כלל הן את עבודת הידיים של הרכבה הטיסנים, לעתים גם של התכנון, והן את העיסוק הספורטיבי בהטסתם.
בשנות ה-50 של המאה הקודמת כבר היה תחום הטיסנאות לאחד התחביבים האהובים על ילדים ובני-נוער. רבים מהם בילו שעות ארוכות בבנייה של טיסנים, החל מבנייה עצמית, בישראל למשל בעזרת תכניות לבניית טיסנים מחוברות "הטכנאי הצעיר" הפופולריות של אותן שנים, ועד לבניית טיסנים בהנחיית מדריכים במסגרת מועדוני תעופה או גדנ"ע אוויר.
בהמשך יצאו חובבי הטיסנאות למנחתים ולשדות ונהגו להטיסם, תוך כדי צפייה בפלאים שיצרו ושפורשים כנפיים.
כיום, מעט מאוד מהטיסנאים בונים את הטיסן שלהם בעצמם. מרביתם מקדישים את זמנם, לאחר שהרכיבו את הטיסן שקנו, לאימון ולהטסה שלו.
הטיסנים של היום הם משוכללים ביותר, במיוחד אם משווים אותם לטיסני עץ הבלזה שהוטסו בשמיים בשנות ה-50. אנשים העוסקים בתחביב זה בונים כיום טיסנים ברמה גבוהה מאוד, הנמכרים כמוצרים להרכבה עצמית.
בימינו יש טיסנים המשמשים אפילו במלחמות, כמו במלחמת רוסיה-אוקראינה של השנים האחרונות, בה טיסנים תופסים לא פעם מקום בלוחמה של הצבא האוקראיני כנגד הצבא האדום והמצויד.
הנה סרטון על לימודי טיסנאות (עברית):
https://youtu.be/SJBFeUzXMSQ
חובבים מטיסים טיסני בלזה בימינו (ללא מילים):
https://youtu.be/wXpJPhZ4vnk
טיסנים בישראל בשנת 1950 (ללא מילים):
https://www.youtube.com/watch?v=azlur5ccCZE#t=202
מטיסים טיסן עכשווי בשטח:
https://youtu.be/oQkOoqHm7O8?t=4m50s
טיסן דמוי המטוס העל-קולי קונקורד:
http://youtu.be/2ZeGylHqo7M
אנשים וטיסנים - מצגת וידאו:
https://youtu.be/JnIF5JSr3Hc
ואחד הטיסנים הגדולים בעולם (ללא מילים):
https://youtu.be/VINU7uJNDsc
איך וכיצד עלו הנאצים לשלטון בגרמניה?
כיום נוטים להניח שהמפלגה הנאצית התחזקה והשתלטה על השלטון בגרמניה באופן לא דמוקרטי. זה לא ממש מדויק, כיוון שהיטלר והנאצים השתלטו על גרמניה באופן דמוקרטי, גם אם עשו בשקט מספר מעשי אלימות ופשע, שאפשרו לה לקבל את השלטון.
היטלר, מנהיגה הקיצוני של המפלגה, קיבל את ההזדמנות להנהיג את גרמניה, בעיקר מכיוון שנשיא גרמניה חשב שיוכל לשלוט בו ומצד שני לזכות בשקט בציבור הגרמני הסוער של אותם ימים (חלק ניכר מה"בלגן" בגרמניה היה בגלל הנאצים).
אבל משקיבל היטלר את השלטון, הוא לא בזבז זמן והחל בשרשרת צעדים שיהפכו אותו לשליט יחיד ולא יאפשרו להחזיר את המצב לקדמותו. הוא עשה זאת במהירות ובאכזריות שלא יאומנו. בתוך זמן קצר הפכה גרמניה לדיקטטורה גזענית, שניהלה כלכלת מלחמה מצליחה ובנתה שוב צבא גרמני עצום, שהיה לכוח מאיים, מהחזקים בעולם. הוא גם ניצל את אמצעי התקשורת המתפתחים, כמו הרדיו והקולנוע, הוא עשה שימוש בפסיכולוגיית המונים, כדי להסית את הגרמנים כנגד היהודים ובעד תורת הגזע האיומה שלו ולביצור מעמדו כשליט עליון של גרמניה ומי שצודק תמיד.
6 שנים אחר-כך יובילו הנאצים את המלחמה האיומה בהיסטוריה האנושית. כך הושלם תהליך שלפיו הצליחה מפלגה קטנה ונרדפת להפוך לשליטה של אומה גדולה וחזקה, לאיים על העולם כולו ובהמשך לפתוח במלחמת עולם, המלחמה הקשה והקטלנית בתולדות האדם.
כך עלו הנאצים לשלטון (עברית):
http://youtu.be/TMz4rPLiKWw
הנה האירועים שהעלו את היטלר לשלטון:
https://youtu.be/9CFWH4Fhkak
על עלייתו של היטלר לשלטון (מתורגם):
https://youtu.be/jFICRFKtAc4
הרצאה (עברית):
https://youtu.be/e8t4eDxaLwo
וסיפור העלייה לשלטון של הצייר המתוסכל שהיה למנהיג הנאצים ולרודן ברוטלי:
https://youtu.be/95zvP1ZuNlA?long=yes
מהו סיפורו של מיסטר בוג'נגלס?
ביל רובינסון שכונה "בוג'נגלס" היה מגדולי רקדני הסטפס באמריקה ומי שנחשב לאבי הסטפס בארצות הברית. הוא החל כרקדן רחוב שחור בשנות ה-30 של המאה ה-20, אבל משהתגלה על ידי בעלי האולפנים הגדולים, הוא הפך לרקדן בקולנוע והשתתף בסרטים רבים. במיוחד זוכרים אותו היום מריקוד הסטפס עם ילדת הפלא של אמריקה, שירלי טמפל.
יש מי שסברו שעליו נכתב אחד מהשירים הנערצים במאה ה-20 "מיסטר בוג'נגלס" (Mister Bojangles), אבל לא ידעו שאחרי שהשיר עצמו התפרסם, נטלו רבים מרקדני הרחוב השחורים באמריקה את הכינוי "בוג'נגלס". ג'רי ג'ף ווקר, שכתב את השיר סיפר שהוא נולד בהשראתו של אסיר שהכיר בבית סוהר בניו אורלינס, בו נכלא ווקר עצמו לאחר שהתחצף לגברת מקומית.
השיר, שנכתב בשנת 1968, סיפר על רקדן בודד שרוקד כמו אלוהים, אבל מעולם לא הצליח יותר מלהופיע עם כלבו במופעים נודדים ובירידים. אחרי שהכלב הנאמן מת, הוא התאבל עליו 20 שנים ארוכות והתמכר לשתייה. בסוף השיר הוא נמצא מאחורי הסורגים. אבל לפעמים, אם מקשיבים היטב, אפשר לשמוע שמישהו מבקש ממנו לרקוד עוד ריקוד קטן.
והשיר הקטן הזה הפך לאחד השירים המבוצעים באמריקה. מי לא שר אותו? - כמו במירוץ שליחים שנוטלים זה מזה את המיקרופון, החל בווקר, הכותב-זמר שהרטיט בקאנטרי עגמומי, דרך כוהנת הסול והגוספל נינה סימון, שהפכה אותו לשיר הכאב האולטימטיבי, על הבדרנים הפשוטים שרגע אחרי ההצגה, איש אינו מכיר יותר או רוצה להכיר.
אחריהם נטל אותו הבדרן השחור המצליח ביותר בשנות ה-60 סמי דייוויס ג'וניור והפליא גם הוא לשיר את סיפורו של בוג'אנגלס האומלל. ואחרי כל הגדולים מהעבר (הזכרנו כבר את פרנק סינטרה ובוב דילן?), הפליא גם זמר הפופ המצליח רובי ויליאמס, להציג את המיסטר לדור החדש של הניינטיז, במסע הלא-נגמר של השיר עם הסיפור הקטן-גדול הזה. הוא שר עם תזמורת בלוז ורקדן סטפס שרקד את עצמו בלי הפסקה. שיר קטן וריקוד גדול.
הנה יוצר השיר ג'רי ג'ף ווקר:
https://youtu.be/IcZCPT1eb0I
צלילי הביצוע החזק של נינה סימון עם ריקוד לא קשור אבל יפה של דרווישים מחוללים:
https://youtu.be/ySzkTMv98pQ
אבי הסטפס, "בוג'נגלס" ביל רובינסון, ב-1932:
https://youtu.be/vj1KYaCIA5o
סמי דיוויס ג'וניור מבצע אותו בהופעה:
https://youtu.be/-Fju4UajL7g
רובי ויליאמס בביצוע ג'אז מרהיב:
https://youtu.be/Zif1W8fxEJU
ביל בוג'נגלס רוקד סטפס בסרט הוליוודי:
https://youtu.be/WkD60wab3n4
וכאן ביל בוג'נגלס, בריקוד סטפס עם שירלי טמפל:
https://youtu.be/wtHvetGnOdM
"השפל הגדול" (The great depression) הוא שמו של שפל כלכלי עצום, חורבן כלכלי בלתי נתפס, אחד הגדולים בהיסטוריה ושפל שאיש לא יכול היה להאמין שיפגע באחת המדינות העשירות בעולם.
בארצות הברית של אמריקה.
השפל הגדול החל באירועי "יום חמישי השחור" בבורסה של ניו יורק. ביום זה הביאו מכירות שיא לנפילת הבורסה באופן חסר-תקדים. ההפסדים שנגרמו לאנשי העסקים שכספם הושקע במניות היו עצומים ורבים מהם התרוששו לגמרי והפסידו את כל כספם.
"השפל הגדול" פרץ בשנת 1929. בתחילה הוא השפיע על ארצות הברית עצמה, אך בהמשך הורגשו השלכותיו בעולם כולו. בהדרגה גרר המשבר הכלכלי העמוק את כל העולם המערבי, למשבר כלכלי עולמי, שנמשך מעל 10 שנים, עד שנת 1939.
כתוצאה מהנפילה בבורסה הפסידו חצי מהבנקים האמריקאים סכומי כסף עצומים, אלפים מהם קרסו ונסגרו והכלכלה האמריקאית התכווצה.
האוכלוסייה האמריקאית איבדה אמון במערכת הכלכלית, רבים התרוששו ולאחרים היה מעט מאד כסף. הביקוש למוצרים ירד וגרם לייצור לרדת, מה שהוביל ל-15 מיליון מובטלים, שאיבדו את מקום עבודתם. רבים לא הצליחו לשלם את חובותיהם ומצאו את עצמם חסרי בית. רבים מהם היו לעניים והפכו לנוודים.
השפעתו הרעה של "השפל הגדול" הייתה גם על היציבות הפוליטית במדינות רבות. לא מעט היסטוריונים רואים בשפל הכלכלי העולמי שנגרם ממנו את אחד הגורמים למשבר הכלכלי שהוביל לעליית הנאצים לשלטון בגרמניה ובהמשך למלחמת העולם השנייה.
השפל נפתר בהדרגה, כשהממשל האמריקאי, בראשות הנשיא פרנקלין ד. רוזוולט, הפעיל את תכניתו לה קרא "העיסקה החדשה". קראו עליה בתגית "הניו דיל".
בניו דיל הממשל בראשותו של רוזוולט החל לממן פרויקטים לאומיים עצומים ועבודות יזומות בהיקפים היסטוריים, תוך שהוא מחזיר לשוק העבודה מיליוני אנשים. כשאותם מיליוני עובדים חוזרים להרוויח משכורת, הם קונים, מה שמפעיל מחדש את המפעלים והתעשייה והתהליך הלך והניע את הכלכלה האמריקאית, כשבהדרגה הלך המשק ויצא מהמשבר.
הנה האווירה הנהדרת והנהנתנית שלפני השפל הגדול ופריצתו בנפילת הבורסה:
https://youtu.be/Yp7u328PKu4
הרעב והאבטלה של השפל הגדול בארה"ב:
http://youtu.be/IWrX6kC9Nhs
מצגת וידאו שמציגה צילומים מהשפל הגדול:
http://youtu.be/9_FFwbcAaI4
כך התפתח הפתרון של קיינס לשפל הגדול, על ידי הנעת פרויקטים לאומיים שהממשל יזם כדי להעסיק את המובטלים ולהניע את הכלכלה (מתורגם):
https://youtu.be/5olYF0EEAtE
ותכנית חינוכית על השפל הגדול ותוצאותיו ההיסטוריות (עברית):
https://youtu.be/2Jfu5w5f38k?long=yes
באטמן (Batman), או "איש העטלף", הוא הדמות הנסתרת (המבוגרים יקראו לזה "האלטר אגו") של תעשיין מיליארדר בשם ברוס ויין. אין לו כוחות-על של ממש והוא יותר בכיוון של תרגול ועבודה קשה, אינטיליגנציה, עבודת בילוש ושלל טכנולוגיות - כל אלה ביחד עם כוח רצון בלתי מתפשר מאפשרים לו להילחם מלחמת חורמה בפשע המשתולל.
כילד היה ברוס עד לרצח הוריו ולכן הוא נלחם בפשע ללא הפסק. הוא נחוש, מיוסר ורציני להילחם בפשע. הוא מאמן את עצמו ומשתמש בתחפושת עטלף כדי להילחם בחבורה די גדולה של נבלים מקצועיים ומאז שנות ה-30 שבהן נוצר הוא עושה זאת די טוב..
באטמן מדורג במקום השני ברשימת 100 גיבורי-העל הגדולים, כפי שקבעו חובבי הקומיקס בשלל סקרים שנערכו בשנים האחרונות.
הנה סיפורו של באטמן (מתורגם):
https://youtu.be/Z8wLQ3NCBgg
קטע מהסרט "באטמן" מ-1989:
http://youtu.be/wZ30Qxv0vtI
קדימון הסרט "באטמן - עליתו של האביר האפל":
http://youtu.be/GokKUqLcvD8?t=5s
וקשה אולי להאמין, אך בשנות ה-60 באטמן היה רומנטי ופחות אפל:
https://youtu.be/RLZQ3OLEJWE
בשנות ה-20 של המאה הקודמת פרצה מוסיקת הסווינג לעולם והפכה לדבר הכי אופנתי שיש. ביצעו אותה ה"ביג בנדס", התזמורות הגדולות של הג'אז, בנות 20 נגנים ויותר.
אבל הסווינג הייתה רק חלק מתופעת הביג בנד ג'אז (Big Band). זה עתיד להפוך לסגנון של ג'אז נוצץ ומהוקצע, מוסיקה בידורית מעובדת ומתוזמרת היטב, שבוצעה בידי תזמורות גדולות, בעיבודים כתובים ומדוייקים וכמעט ללא אילתורים.
את העיבודים והקומפוזיציות לתזמורות הגדולות כתבו להן הכותבים הטובים של התקופה. חלק גדול מהם היו המנצחים של התזמורות הללו - מי שגם היו כוכבי התקופה. לא מעט מהם עתידים להיחשב מגדולי הג'אז. ביניהם מפורסמים במיוחד כדיוק אלינגטון, קאונט בייסי, פלטשר הנדרסון, בני גודמן, וודי הרמן וצ'יק ווב. עוד רבים אחרים מכוכבי הג'אז בעתיד עתידים לבוא מקרב הנגנים של התזמורות הגדולות.
תקופת הפריחה של ה"ביג בנדס" הייתה משנות ה-20 ועד תחילת שנות ה-50. עם הזמן הלכו הביג בנדס וירדו, כשמחליפים אותן הקומבוז (Combo), הרכבים קטנים ומצליחים שיהיו להקות הג'אז המצליחות החדשות.
הנה תולדות מוסיקת הסווינג והתזמורות הגדולות:
http://youtu.be/F9B44JUwr74
אחד מהלהיטים הגדולים של גלן מילר ותזמורתו, "In the Mood":
https://youtu.be/IebackS9RPc
הנה ביצוע של תזמורתו של דיוק אלינגטון:
https://youtu.be/qDQpZT3GhDg
וריקודי הסווינג שאותם ליוו התזמורות הגדולות, הביג בנדס:
https://youtu.be/mHANNkKBSNU?t=4s
זה היה בשנת 1929, בתקופת "השפל הגדול", שהחל עם נפילת הבורסה הקשה ביותר שהייתה בבורסה האמריקאית. מרבית אנשי העסקים ועשירי אמריקה שכספם הושקע במניות התרוששו לגמרי והפסידו את כל כספם.
בעקבות נפילת הבורסה, פרץ "השפל הגדול" שהשפיע קשות על ארצות הברית ובהמשך על העולם כולו. המשבר הכלכלי העמוק שהפך עולמי נמשך מעל 10 שנים, עד שנת 1939.
את המשבר הכלכלי הגדול שארה"ב חוותה בשנות ה-30 פתר הממשל האמריקאי, בראשות הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט, שנבחר במהלך המשבר. הוא יצא בתכנית כלכלית שנקראה "הניו-דיל", העסקה הגדולה.
אחד העקרונות החשובים של הניו-דיל היה לסייע לאוכלוסייה שנפגעה מהשפל הכלכלי הכי הרבה. כמובן שהתכנית נועדה גם להקל על האמריקאים המובטלים, שחלקם היו בדיוק אלה שנפגעו הכי הרבה.
פוליטית, תכנית "הניו-דיל" לא עברה בקלות. היו המון התנגדויות והקונגרס הלעומתי לנשיא, הקשו מאוד על רוזוולט וממשלו. אבל בהדרגה התכנית הבשילה, שונתה, התפשרה עם המתנגדים והחלה לשנות את ארצות הברית.
התוכנית התרכזה ב"שלושת ה-R-ים": Relief, Recovery, and Reform - הקלה, שיקום ורפורמה. כלומר, היא נועדה להקל על המובטלים והעניים, לשקם את הכלכלה ככל הניתן, ולבצע רפורמה במערכת הפיננסית, שתמנע בעתיד שפל דוגמת "השפל הגדול".
ב"ניו דיל" החל הממשל לממן עבודות ציבוריות שיסייעו לחתוך את האבטלה, פרויקטים לאומיים עצומים ועבודות יזומות בהיקפים היסטוריים, תוך שהוא מחזיר לשוק העבודה מיליוני אנשים. לביצוע הניו דיל הקימו את מינהל העבודות הציבוריות, שתפקידו היה לסלול כבישים, לבנות גשרים בניינים ממשלתיים וסכרים, להקים נמלי תעופה, בתי ספר ובתי חולים ועוד.
הניו-דיל של רוזוולט היה מנוגד לתוכנית הכלכלית של קודמו, הנשיא הרברט הובר. האחרון דגל במינימום מעורבות ממשלתית והעדיף לתת סיוע לעשירים, שיטפטף דרכם לעניים ולמעמד הביניים.
למעשה, "הדיל החדש" די התנהל בשיטה של "ניסוי וטעייה". הנשיא רוזוולט ויועציו מדדו את ההצלחות ולמדו מהטעויות, כשהם משפרים ויוצרים שינוי מתמיד בכלכלה ובמצב.
וכך, בעוד מדיניותו של הובר לא עבדה, "הניו-דיל" של רוזוולט דווקא הניע את הכלכלה האמריקאית. במדיניות חכמה במיוחד יצר רוזוולט תהליך שבו המשק לא רק יצא מהמשבר, אלא אף פרח והיה מסוגל לעמוד בעומס הכלכלי האדיר שיגיע עם ההצטרפות האמריקאית למלחמת העולם השנייה, שתבוא ב-1939, ממש עם תום "השפל הגדול".
זו אחת הסיבות שבארצות הברית נתפס עד היום פרנקלין דלאנו רוזוולט כאחד מגדולי הנשיאים האמריקאים וכמי שעל ה'ניו דיל' הוביל את אמריקה לצלוח את השפל הכלכלי ולהגיע למעמדה העולמי בפסגה.
הנה סיפורו של "הניו-דיל":
https://youtu.be/0rjtOWn5mj0
"הניו דיל", הפתרון של קיינס לשפל הגדול, הניע פרויקטים לאומיים שהממשל יזם כדי להעסיק את המובטלים ולהניע את הכלכלה (מתורגם):
https://youtu.be/5olYF0EEAtE
עוד על הדיל ההיסטורי שחילץ את ארה"ב מהמשבר הכלכלי החמור בתולדותיה:
https://youtu.be/c0tPZoPWgBI
כיום ממתגים מפעם לפעם ניו דילים חדשים (עברית):
https://youtu.be/VIF9NH4L700
תכנית חינוכית על השפל הגדול ותוצאותיו ההיסטוריות:
https://youtu.be/2Jfu5w5f38k?long=yes
והבסיס המדעי כלכלי של הניו-דיל היה של הכלכלן הגאון קיינס:
https://youtu.be/qtAeINU3FKM?long=yes
שנות ה-30
"נערי הסווינג" (Swing Kids) הייתה תנועת התנגדות למשטר הנאצי בשנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת, שכללה נערים ונערות גרמניים. חבורת הנערים התנגדה לשלטון וחיפשה דרך למרוד ולהימלט ממנו, ומצאה זאת בסווינג. מוזיקת הסווינג שמקורה בתרבות האמריקאית, סימלה רעיונות של אהבה וחופש והייתה אסורה להשמעה בתחנות הרדיו בגרמניה.
הנערים התקוממו נגד ניסיונות הנאצים להחדיר בבני הנוער הגרמניים רעיונות גזעניים ואלימים. בחירתם בסווינג נבעה מאהבתם למוזיקה, וגם כי היא ניגנו אותה שחורים ויהודים, שהיו קבוצות מיעוט שהנאצים רדפו ורצחו.
חלק עיקרי בפעילותם של נערי הסווינג כלל ארגון של תחרויות ריקוד, שאליהן הוזמנו להקות סווינג. סגנון הלבוש שאפיין אותם היה גנדרני ונוצץ.
בתחילת שנות ה-40 סבלה התנועה מרדיפות וממעצרים, עד שלבסוף נשלחו כלל הנערים על ידי הנאצים למחנות ריכוז.
הנה תנועת הנגד של הצעירים בגרמניה שנקראה "נערי הסווינג":
https://youtu.be/J7awpjXrWls
וקדימון של סרט שנעשה על נערי הסווינג בגרמניה:
https://youtu.be/VX7AReML354
הדרך המהירה (Highway) הומצאה כדי שכלי רכב יוכלו לנסוע במהירות מכיר לעיר וללא רמזורים או תמרורי עצירה, בשום שלב בדרך.
רשת הדרכים המהירות, כמו שאנו מכירים אותה, נולדה בגרמניה הנאצית. היא נקראה בגרמנית "אוטובאן". אבל ההמצאה היא לא נאצית. איטליה היא שהחלה, עוד בשנת 1924, בבנייה של כבישי אגרה מהירים שנקראו autostrade, באורך כ-515 קילומטרים. מכאן השם "אוֹטוֹסְטְרָדָה", שהוא איטלקי.
גם בגרמניה, עוד ברפובליקת וויימאר שלפני עליית היטלר לשלטון, נסלל כביש מהיר ראשון. אבל מי שיישמו את הכבישים המהירים באופן נרחב היו היטלר ויועציו. מרגע שעלה לשלטון, הורה היטלר על סלילה של דרכים מהירות בהיקפים אדירים, למטרות אזרחיות וצבאיות וכמובן לשם תעמולה.
כי העבודות על סלילת רשת הכבישים המהירים נתנו עבודה להמוני מובטלים. המשטר הנאצי קרא להם אז "כבישי הפיהרר" והם תוארו בפוסטרים ככבישים אל הנצח. בכך הכבישים הללו היו חלק מהדרך שבה זכו הנאצים להערצת ההמונים.
בישראל אכן השתמשו המון שנים דווקא במילה האיטלקית "אוטוסטרדה" (Otostrada) לכביש המהיר.
בדרך מהירה נעים כלי הרכב במהירויות גבוהות מאד ואסור לחנות או ללכת בצד הדרך. אין בדרך מהירה צמתים שעוצרים את התנועה, אלא גשרים ומחלפים. בניוד לצומת, אלה מאפשרים לכלי רכב לחצות אותה, מבלי לעכב את נוסעי הדרך המהירה.
גם הכניסה והיציאה אל הדרך המהירה וממנה היא תמיד בעזרת מחלפים שבנויים במפלסים שונים, כלומר בגבהים שונים.
הנה האוטוסטרדה הגרמנית בשנת 1937 ונהג שמעיד שהוא נסע בה במהירות גבוהה של 80 קילומטרים לשעה!
http://youtu.be/WTAj60EdPZ8
וסרטונים מהאוטובן הראשון של גרמניה - הדרך המהירה מברלין אל וינה:
http://youtu.be/a502ydRBaVI
טיסן (Model aircraft) הוא כינויו של מטוס זעיר, לא מאויש ולרוב הוכן בעבר מחומרים כמו בלזה, עץ, פיברגלס או קצף מוקשה וכיום גם מחומרים אחרים.
בין סוגי הטיסנים, ניתן למצוא מדאונים פשוטים ואף כאלו שנעשו לבד ועד לדגמים מוקטנים של מטוסים וכלי טיס אמיתיים, שגודלם יכול להגיע לקנה מידה של 1:3 מגודלו של כלי הטיס האמיתי.
מאז שנות ה-30 של המאה ה-20, הטיסנאות היא תחביב פופולרי. הוא תמיד כלל הן את עבודת הידיים של הרכבה הטיסנים, לעתים גם של התכנון, והן את העיסוק הספורטיבי בהטסתם.
בשנות ה-50 של המאה הקודמת כבר היה תחום הטיסנאות לאחד התחביבים האהובים על ילדים ובני-נוער. רבים מהם בילו שעות ארוכות בבנייה של טיסנים, החל מבנייה עצמית, בישראל למשל בעזרת תכניות לבניית טיסנים מחוברות "הטכנאי הצעיר" הפופולריות של אותן שנים, ועד לבניית טיסנים בהנחיית מדריכים במסגרת מועדוני תעופה או גדנ"ע אוויר.
בהמשך יצאו חובבי הטיסנאות למנחתים ולשדות ונהגו להטיסם, תוך כדי צפייה בפלאים שיצרו ושפורשים כנפיים.
כיום, מעט מאוד מהטיסנאים בונים את הטיסן שלהם בעצמם. מרביתם מקדישים את זמנם, לאחר שהרכיבו את הטיסן שקנו, לאימון ולהטסה שלו.
הטיסנים של היום הם משוכללים ביותר, במיוחד אם משווים אותם לטיסני עץ הבלזה שהוטסו בשמיים בשנות ה-50. אנשים העוסקים בתחביב זה בונים כיום טיסנים ברמה גבוהה מאוד, הנמכרים כמוצרים להרכבה עצמית.
בימינו יש טיסנים המשמשים אפילו במלחמות, כמו במלחמת רוסיה-אוקראינה של השנים האחרונות, בה טיסנים תופסים לא פעם מקום בלוחמה של הצבא האוקראיני כנגד הצבא האדום והמצויד.
הנה סרטון על לימודי טיסנאות (עברית):
https://youtu.be/SJBFeUzXMSQ
חובבים מטיסים טיסני בלזה בימינו (ללא מילים):
https://youtu.be/wXpJPhZ4vnk
טיסנים בישראל בשנת 1950 (ללא מילים):
https://www.youtube.com/watch?v=azlur5ccCZE#t=202
מטיסים טיסן עכשווי בשטח:
https://youtu.be/oQkOoqHm7O8?t=4m50s
טיסן דמוי המטוס העל-קולי קונקורד:
http://youtu.be/2ZeGylHqo7M
אנשים וטיסנים - מצגת וידאו:
https://youtu.be/JnIF5JSr3Hc
ואחד הטיסנים הגדולים בעולם (ללא מילים):
https://youtu.be/VINU7uJNDsc
כיום נוטים להניח שהמפלגה הנאצית התחזקה והשתלטה על השלטון בגרמניה באופן לא דמוקרטי. זה לא ממש מדויק, כיוון שהיטלר והנאצים השתלטו על גרמניה באופן דמוקרטי, גם אם עשו בשקט מספר מעשי אלימות ופשע, שאפשרו לה לקבל את השלטון.
היטלר, מנהיגה הקיצוני של המפלגה, קיבל את ההזדמנות להנהיג את גרמניה, בעיקר מכיוון שנשיא גרמניה חשב שיוכל לשלוט בו ומצד שני לזכות בשקט בציבור הגרמני הסוער של אותם ימים (חלק ניכר מה"בלגן" בגרמניה היה בגלל הנאצים).
אבל משקיבל היטלר את השלטון, הוא לא בזבז זמן והחל בשרשרת צעדים שיהפכו אותו לשליט יחיד ולא יאפשרו להחזיר את המצב לקדמותו. הוא עשה זאת במהירות ובאכזריות שלא יאומנו. בתוך זמן קצר הפכה גרמניה לדיקטטורה גזענית, שניהלה כלכלת מלחמה מצליחה ובנתה שוב צבא גרמני עצום, שהיה לכוח מאיים, מהחזקים בעולם. הוא גם ניצל את אמצעי התקשורת המתפתחים, כמו הרדיו והקולנוע, הוא עשה שימוש בפסיכולוגיית המונים, כדי להסית את הגרמנים כנגד היהודים ובעד תורת הגזע האיומה שלו ולביצור מעמדו כשליט עליון של גרמניה ומי שצודק תמיד.
6 שנים אחר-כך יובילו הנאצים את המלחמה האיומה בהיסטוריה האנושית. כך הושלם תהליך שלפיו הצליחה מפלגה קטנה ונרדפת להפוך לשליטה של אומה גדולה וחזקה, לאיים על העולם כולו ובהמשך לפתוח במלחמת עולם, המלחמה הקשה והקטלנית בתולדות האדם.
כך עלו הנאצים לשלטון (עברית):
http://youtu.be/TMz4rPLiKWw
הנה האירועים שהעלו את היטלר לשלטון:
https://youtu.be/9CFWH4Fhkak
על עלייתו של היטלר לשלטון (מתורגם):
https://youtu.be/jFICRFKtAc4
הרצאה (עברית):
https://youtu.be/e8t4eDxaLwo
וסיפור העלייה לשלטון של הצייר המתוסכל שהיה למנהיג הנאצים ולרודן ברוטלי:
https://youtu.be/95zvP1ZuNlA?long=yes
ביל רובינסון שכונה "בוג'נגלס" היה מגדולי רקדני הסטפס באמריקה ומי שנחשב לאבי הסטפס בארצות הברית. הוא החל כרקדן רחוב שחור בשנות ה-30 של המאה ה-20, אבל משהתגלה על ידי בעלי האולפנים הגדולים, הוא הפך לרקדן בקולנוע והשתתף בסרטים רבים. במיוחד זוכרים אותו היום מריקוד הסטפס עם ילדת הפלא של אמריקה, שירלי טמפל.
יש מי שסברו שעליו נכתב אחד מהשירים הנערצים במאה ה-20 "מיסטר בוג'נגלס" (Mister Bojangles), אבל לא ידעו שאחרי שהשיר עצמו התפרסם, נטלו רבים מרקדני הרחוב השחורים באמריקה את הכינוי "בוג'נגלס". ג'רי ג'ף ווקר, שכתב את השיר סיפר שהוא נולד בהשראתו של אסיר שהכיר בבית סוהר בניו אורלינס, בו נכלא ווקר עצמו לאחר שהתחצף לגברת מקומית.
השיר, שנכתב בשנת 1968, סיפר על רקדן בודד שרוקד כמו אלוהים, אבל מעולם לא הצליח יותר מלהופיע עם כלבו במופעים נודדים ובירידים. אחרי שהכלב הנאמן מת, הוא התאבל עליו 20 שנים ארוכות והתמכר לשתייה. בסוף השיר הוא נמצא מאחורי הסורגים. אבל לפעמים, אם מקשיבים היטב, אפשר לשמוע שמישהו מבקש ממנו לרקוד עוד ריקוד קטן.
והשיר הקטן הזה הפך לאחד השירים המבוצעים באמריקה. מי לא שר אותו? - כמו במירוץ שליחים שנוטלים זה מזה את המיקרופון, החל בווקר, הכותב-זמר שהרטיט בקאנטרי עגמומי, דרך כוהנת הסול והגוספל נינה סימון, שהפכה אותו לשיר הכאב האולטימטיבי, על הבדרנים הפשוטים שרגע אחרי ההצגה, איש אינו מכיר יותר או רוצה להכיר.
אחריהם נטל אותו הבדרן השחור המצליח ביותר בשנות ה-60 סמי דייוויס ג'וניור והפליא גם הוא לשיר את סיפורו של בוג'אנגלס האומלל. ואחרי כל הגדולים מהעבר (הזכרנו כבר את פרנק סינטרה ובוב דילן?), הפליא גם זמר הפופ המצליח רובי ויליאמס, להציג את המיסטר לדור החדש של הניינטיז, במסע הלא-נגמר של השיר עם הסיפור הקטן-גדול הזה. הוא שר עם תזמורת בלוז ורקדן סטפס שרקד את עצמו בלי הפסקה. שיר קטן וריקוד גדול.
הנה יוצר השיר ג'רי ג'ף ווקר:
https://youtu.be/IcZCPT1eb0I
צלילי הביצוע החזק של נינה סימון עם ריקוד לא קשור אבל יפה של דרווישים מחוללים:
https://youtu.be/ySzkTMv98pQ
אבי הסטפס, "בוג'נגלס" ביל רובינסון, ב-1932:
https://youtu.be/vj1KYaCIA5o
סמי דיוויס ג'וניור מבצע אותו בהופעה:
https://youtu.be/-Fju4UajL7g
רובי ויליאמס בביצוע ג'אז מרהיב:
https://youtu.be/Zif1W8fxEJU
ביל בוג'נגלס רוקד סטפס בסרט הוליוודי:
https://youtu.be/WkD60wab3n4
וכאן ביל בוג'נגלס, בריקוד סטפס עם שירלי טמפל:
https://youtu.be/wtHvetGnOdM
מה מיוחד ב"אם הנודדת" מהשפל הגדול?
אם אתם עייפים מעבודה פעם ולא בא לכם לעצור לצד הדרך ולצפות במשהו שמסקרן אתכם, חשוב שתדעו שהדברים המסעירים ביותר בחיים, יכולים לבוא ממש במקרה..
צילומיה של דורותיאה לאנג הפכו אותה לאחת המתעדות החברתיות המוכרות של ארצות הברית, בתקופת השפל הגדול. היא עבדה באותה התקופה בצילום ותיעוד עבור גוף ממשלתי שפעל לסייע לאזורי הכפר העניים שנפגעו קשות בשפל הכלכלי. תמונותיה הביאו את הטרגדיה האנושית של השפל הגדול לכל פינה והיו בעלי השפעה רבה על הצילום התיעודי המתפתח.
התמונה של לאנג, אם נודדת (Migrant Mother) היא תמונתה הידועה ביותר. היא צולמה כחלק מסדרת תמונות שצילמה בשנת 1932, במחנה עניים לצד הדרך. את התמונה הזו היא צילמה כמעט במקרה. לאנג הייתה אחרי יום עבודה רגיל ונסעה בדרך הביתה. כשראתה מחנה זמני בצד הדרך, חשבה אם לרדת ולחפש נושאים מעניינים לצילום. העייפות גרמה לה להמשיך בנסיעה, אבל אחרי כמה קילומטרים החליטה לחזור ולצלם. במחנה ראתה את "האם הנוודית", שאותה צילמה עם ילדיה, בפתח האוהל הזמני שלה.
הצילום שהתפרסם הפך לאחד הסמלים של השפל הגדול בארצות הברית. הוא זה שהעניק ללאנג את עיקר הפרסום, כצלמת חברתית אמריקאית. התצלום המיוחד הזה גם סייע לבסס את השפעת הצילום כמתעד של המצב החברתי האנושי.
אגב, במשך שנים רבות לא היה ידוע מי האישה המצולמת והיא נותרה אנונימית. בשנת 1978 הצליח עיתונאי למצוא אותה. שמה היה פלורנס אוונס תומפסון. בראיון שנערך איתה היא סיפרה שהייתה בת 32 בעת שהתמונה צולמה. היא סיפרה שכעסה על פרסום התמונה וחשה בושה על שהפכה לסמל של עוני. לאנג הבטיחה לה לדבריה שהתמונה לא תפורסם.
הנה סיפורה של "אם נודדת":
https://youtu.be/3RBewhoQu34
עוד מצילומיה והתיעוד החשוב של לאנג את התקופה:
http://youtu.be/kvOEE1rJR2I
מילותיה של דורותיאה לנג על רקע צילומיה שלה:
http://youtu.be/KQPS3KI5-yM
וסרט תיעודי על עבודתה וחייה של דורותיאה לאנג:
https://youtu.be/yrODn0f1z0g?long=yes
אם אתם עייפים מעבודה פעם ולא בא לכם לעצור לצד הדרך ולצפות במשהו שמסקרן אתכם, חשוב שתדעו שהדברים המסעירים ביותר בחיים, יכולים לבוא ממש במקרה..
צילומיה של דורותיאה לאנג הפכו אותה לאחת המתעדות החברתיות המוכרות של ארצות הברית, בתקופת השפל הגדול. היא עבדה באותה התקופה בצילום ותיעוד עבור גוף ממשלתי שפעל לסייע לאזורי הכפר העניים שנפגעו קשות בשפל הכלכלי. תמונותיה הביאו את הטרגדיה האנושית של השפל הגדול לכל פינה והיו בעלי השפעה רבה על הצילום התיעודי המתפתח.
התמונה של לאנג, אם נודדת (Migrant Mother) היא תמונתה הידועה ביותר. היא צולמה כחלק מסדרת תמונות שצילמה בשנת 1932, במחנה עניים לצד הדרך. את התמונה הזו היא צילמה כמעט במקרה. לאנג הייתה אחרי יום עבודה רגיל ונסעה בדרך הביתה. כשראתה מחנה זמני בצד הדרך, חשבה אם לרדת ולחפש נושאים מעניינים לצילום. העייפות גרמה לה להמשיך בנסיעה, אבל אחרי כמה קילומטרים החליטה לחזור ולצלם. במחנה ראתה את "האם הנוודית", שאותה צילמה עם ילדיה, בפתח האוהל הזמני שלה.
הצילום שהתפרסם הפך לאחד הסמלים של השפל הגדול בארצות הברית. הוא זה שהעניק ללאנג את עיקר הפרסום, כצלמת חברתית אמריקאית. התצלום המיוחד הזה גם סייע לבסס את השפעת הצילום כמתעד של המצב החברתי האנושי.
אגב, במשך שנים רבות לא היה ידוע מי האישה המצולמת והיא נותרה אנונימית. בשנת 1978 הצליח עיתונאי למצוא אותה. שמה היה פלורנס אוונס תומפסון. בראיון שנערך איתה היא סיפרה שהייתה בת 32 בעת שהתמונה צולמה. היא סיפרה שכעסה על פרסום התמונה וחשה בושה על שהפכה לסמל של עוני. לאנג הבטיחה לה לדבריה שהתמונה לא תפורסם.
הנה סיפורה של "אם נודדת":
https://youtu.be/3RBewhoQu34
עוד מצילומיה והתיעוד החשוב של לאנג את התקופה:
http://youtu.be/kvOEE1rJR2I
מילותיה של דורותיאה לנג על רקע צילומיה שלה:
http://youtu.be/KQPS3KI5-yM
וסרט תיעודי על עבודתה וחייה של דורותיאה לאנג:
https://youtu.be/yrODn0f1z0g?long=yes
מה הייתה שיטת "חומה ומגדל"?
זה היה בתקופת המאורעות, בשנות ה-30 של המאה הקודמת. השלטון הבריטי של אותם ימים אסר על הקמת ישובים יהודיים חדשים. בכדי להתחכם לאיסור של הבריטים, הוקמו ישובים רבים בשיטה שזכתה לשם "חומה ומגדל". הרעיון היה להקים ישובים יהודיים בארץ ישראל, בתוך יום אחד בלבד.
השיטה הייתה פשוטה: ביום העליה על הקרקע הגיעו אל מקום ההתיישבות משאיות, כשעליהן חלקים של צריפים, חומת עץ ומגדל שמירה, כולם מוכנים להרכבה. זו כמובן הסיבה לשם "חומה ומגדל".
וכך, בעזרתם של מתנדבים ומגוייסים רבים שהגיעו כדי לסייע לבנייה המהירה, נפרקו המשאיות והוקם כל היישוב החדש בו ביום. בערבו של היום היה הישוב כבר מוכן למגורים ולהגנה מפני הכנופיות הערביות שהתנכלו ליישובים היהודים.
את הקמת הישובים כך הגה שלמה גור, חבר קיבוץ בית אלפא. את החומה של היישובים הללו הוא הציע לבנות מלוחות עץ, כשביניהם הוכנס חצץ. החצץ מנע מעבר של כדורי רובים שירו לעיתים הפורעים הערביים, שהתקיפו לעיתים את הישובים החדשים. מהמגדל שהוקם בכל ישוב חדש כזה, צפו השומרים על הסביבה וזיהו מתקפות של פורעים או שוטרים בריטיים שמתקרבים. את הדרך להקים מגדל למד גור מהמגדלים שבנו אז במחנות של הנוער העובד.
התוצאה של "חומה ומגדל" הייתה 60 ישובים חדשים, שנבנו באצבע הגליל, עמק בית-שאן ועוד. מבחינת הישוב היהודי נועדו הללו לפרוץ את הגבולות הצרים שנקבעו בתכנית החלוקה הבריטית שיועדה למדינה היהודית העתידית.
הנה סרטון על חומה ומגדל (עברית):
http://youtu.be/e9F2g1cAY8Q
תיאור של הדרך בה בנו במהירות את הקיבוצים הללו (עברית):
http://youtu.be/etp5dTUpTAo
מוזיאון חומה ומגדל בניר דוד (עברית):
http://youtu.be/qTCIuJvDK08
שחזור חומה ומגדל בקיבוץ (עברית) (עברית):
https://youtu.be/buOWUvvTMiQ
ודרמה חינוכית על עלילות חומה ומגדל (עברית):
https://youtu.be/dABDmqw3qUw?long=yes
זה היה בתקופת המאורעות, בשנות ה-30 של המאה הקודמת. השלטון הבריטי של אותם ימים אסר על הקמת ישובים יהודיים חדשים. בכדי להתחכם לאיסור של הבריטים, הוקמו ישובים רבים בשיטה שזכתה לשם "חומה ומגדל". הרעיון היה להקים ישובים יהודיים בארץ ישראל, בתוך יום אחד בלבד.
השיטה הייתה פשוטה: ביום העליה על הקרקע הגיעו אל מקום ההתיישבות משאיות, כשעליהן חלקים של צריפים, חומת עץ ומגדל שמירה, כולם מוכנים להרכבה. זו כמובן הסיבה לשם "חומה ומגדל".
וכך, בעזרתם של מתנדבים ומגוייסים רבים שהגיעו כדי לסייע לבנייה המהירה, נפרקו המשאיות והוקם כל היישוב החדש בו ביום. בערבו של היום היה הישוב כבר מוכן למגורים ולהגנה מפני הכנופיות הערביות שהתנכלו ליישובים היהודים.
את הקמת הישובים כך הגה שלמה גור, חבר קיבוץ בית אלפא. את החומה של היישובים הללו הוא הציע לבנות מלוחות עץ, כשביניהם הוכנס חצץ. החצץ מנע מעבר של כדורי רובים שירו לעיתים הפורעים הערביים, שהתקיפו לעיתים את הישובים החדשים. מהמגדל שהוקם בכל ישוב חדש כזה, צפו השומרים על הסביבה וזיהו מתקפות של פורעים או שוטרים בריטיים שמתקרבים. את הדרך להקים מגדל למד גור מהמגדלים שבנו אז במחנות של הנוער העובד.
התוצאה של "חומה ומגדל" הייתה 60 ישובים חדשים, שנבנו באצבע הגליל, עמק בית-שאן ועוד. מבחינת הישוב היהודי נועדו הללו לפרוץ את הגבולות הצרים שנקבעו בתכנית החלוקה הבריטית שיועדה למדינה היהודית העתידית.
הנה סרטון על חומה ומגדל (עברית):
http://youtu.be/e9F2g1cAY8Q
תיאור של הדרך בה בנו במהירות את הקיבוצים הללו (עברית):
http://youtu.be/etp5dTUpTAo
מוזיאון חומה ומגדל בניר דוד (עברית):
http://youtu.be/qTCIuJvDK08
שחזור חומה ומגדל בקיבוץ (עברית) (עברית):
https://youtu.be/buOWUvvTMiQ
ודרמה חינוכית על עלילות חומה ומגדל (עברית):
https://youtu.be/dABDmqw3qUw?long=yes
מהו שיר ההתאבדות ההונגרי?
אין ספק שחייה של מלכת הבלוז בילי הולידיי (Billie Holiday) היו קשים ולא פשוטים. אבל אין כמו השיר "Gloomy Sunday", בעברית "יום ראשון עגמומי", או "יום ראשון העצוב", בכדי להדגים את ההשפעה שלה ושל שירתה על הנימים הרכים ביותר שלנו, ודאי של השבריריים והדיכאוניים שבנו.
השיר הזה, שזכה לכינוי "שיר ההתאבדות ההונגרי", נכתב במקור ב-1933, על ידי ההונגרי לסלו יאבור. המזמר שר בו לאהובתו ומזמין אותה להצטרף אליו בלוויה של עצמו. אותו כותב נפרד אז מארוסתו וליבו השבור נתן לו השראה בכתיבת השיר הכואב הזה. על זה נוסף הלחן המלנכולי, של הפסנתרן היהודי ההונגרי רז'ו שרש. הוא עצמו יכול היה להיחשב לדמות טרגית לא פחות, שכן הוא נהג להלחין על הפסנתר, תוך נגינה ביד אחת בלבד, בשל תאונת עבודה קשה שעבר.
השיר הלך ותפס תאוצה בהונגריה ובהדרגה נראה היה כי משהו מיסטי שיש בו, משהו שמשפיע ישירות על הנפש, גורם להתאבדויות רבות. אנשים שהאזינו לו העידו שמשהו בו מדכא במיוחד וגל ההתאבדויות המתגבש הלך ותפס כותרות.
כשהשיר תורגם לאנגלית והיה ל-Gloomy Sunday, התאהבו בו כמה מבצעים. מי שהפכה אותו ללהיט עצום הייתה "מלכת הבלוז", בילי הולידיי, שהקליטה אותו בשנת 1941. השיר בביצועה היה רך יותר ואף מעט חלומי, אך רק הגביר את התופעה האובדנית. במקביל אוסר ה-BBC בבריטניה על השמעתו, בשל "השפעתו המזיקה למוראל בזמן מלחמת העולם השנייה..."
המקרים השונים שתועדו כקשורים בשיר, הניבו לו באמריקה את הכינוי "שיר ההתאבדות ההונגרי". בהדרגה הלכה ונוצר מיתוס, על מהלך מוסיקלי הגורם בו להתאבדות ועל זה שמי שמאזין לו מסתכן.
כך זכה שיר ההתאבדות ההונגרי המפורסם למכירות מטורפות, לרווחים לאמנים ומפיקים ולמוניטין מפוקפקים. כוחו האפל, שהוביל לגל של התאבדויות, דחף אמנים רבים להקליט אותו, ביניהם אלביס פרסלי, ריי צ'ארלס, אלביס קוסטלו וביורק המיוחדת. בעולם מייחסים מעל 100 מקרי התאבדות ליום הראשון הקודר הזה.
במהלך השנים רז'ו שרש הכחיש שבלחן שלו מוטמע מסר תת הכרתי הגורם לאפקט הקטלני של השיר. אבל גם הוא סיים את חייו בצורה דומה. בשנת 1968 הוא נכנס לדיכאון בשל מה שראה ככישלון קריירת ההלחנה שלו. בניסיון להתאבד הוא קפץ מהחלון, אך נפצע ואושפז. בבית החולים הוא מצא חוט תיל וחנק את עצמו למוות.
מילה אישית לכם - התאבדות היא פתרון סופי ורע לבעיה זמנית שניתנת לפתרון. בקשו עזרה. אל תתאבדו!
סיפורו של שיר ההתאבדות ההונגרי:
https://youtu.be/55FP1LfkkVQ
השיר המקורי בהונגרית:
https://youtu.be/9dZj7YW5oFQ
קליפ מקסים שעושה תיקון ל"נזקי השיר" - בקולה של בילי הולידיי:
https://youtu.be/p-GV6t4YMik
המחזה של השיר:
https://youtu.be/Q3bW3W6P5Uo
וביצוע מרטיט של ילדה נורבגית בת 7 לשיר המורכב הזה:
https://youtu.be/2da7N6ADm9s
אין ספק שחייה של מלכת הבלוז בילי הולידיי (Billie Holiday) היו קשים ולא פשוטים. אבל אין כמו השיר "Gloomy Sunday", בעברית "יום ראשון עגמומי", או "יום ראשון העצוב", בכדי להדגים את ההשפעה שלה ושל שירתה על הנימים הרכים ביותר שלנו, ודאי של השבריריים והדיכאוניים שבנו.
השיר הזה, שזכה לכינוי "שיר ההתאבדות ההונגרי", נכתב במקור ב-1933, על ידי ההונגרי לסלו יאבור. המזמר שר בו לאהובתו ומזמין אותה להצטרף אליו בלוויה של עצמו. אותו כותב נפרד אז מארוסתו וליבו השבור נתן לו השראה בכתיבת השיר הכואב הזה. על זה נוסף הלחן המלנכולי, של הפסנתרן היהודי ההונגרי רז'ו שרש. הוא עצמו יכול היה להיחשב לדמות טרגית לא פחות, שכן הוא נהג להלחין על הפסנתר, תוך נגינה ביד אחת בלבד, בשל תאונת עבודה קשה שעבר.
השיר הלך ותפס תאוצה בהונגריה ובהדרגה נראה היה כי משהו מיסטי שיש בו, משהו שמשפיע ישירות על הנפש, גורם להתאבדויות רבות. אנשים שהאזינו לו העידו שמשהו בו מדכא במיוחד וגל ההתאבדויות המתגבש הלך ותפס כותרות.
כשהשיר תורגם לאנגלית והיה ל-Gloomy Sunday, התאהבו בו כמה מבצעים. מי שהפכה אותו ללהיט עצום הייתה "מלכת הבלוז", בילי הולידיי, שהקליטה אותו בשנת 1941. השיר בביצועה היה רך יותר ואף מעט חלומי, אך רק הגביר את התופעה האובדנית. במקביל אוסר ה-BBC בבריטניה על השמעתו, בשל "השפעתו המזיקה למוראל בזמן מלחמת העולם השנייה..."
המקרים השונים שתועדו כקשורים בשיר, הניבו לו באמריקה את הכינוי "שיר ההתאבדות ההונגרי". בהדרגה הלכה ונוצר מיתוס, על מהלך מוסיקלי הגורם בו להתאבדות ועל זה שמי שמאזין לו מסתכן.
כך זכה שיר ההתאבדות ההונגרי המפורסם למכירות מטורפות, לרווחים לאמנים ומפיקים ולמוניטין מפוקפקים. כוחו האפל, שהוביל לגל של התאבדויות, דחף אמנים רבים להקליט אותו, ביניהם אלביס פרסלי, ריי צ'ארלס, אלביס קוסטלו וביורק המיוחדת. בעולם מייחסים מעל 100 מקרי התאבדות ליום הראשון הקודר הזה.
במהלך השנים רז'ו שרש הכחיש שבלחן שלו מוטמע מסר תת הכרתי הגורם לאפקט הקטלני של השיר. אבל גם הוא סיים את חייו בצורה דומה. בשנת 1968 הוא נכנס לדיכאון בשל מה שראה ככישלון קריירת ההלחנה שלו. בניסיון להתאבד הוא קפץ מהחלון, אך נפצע ואושפז. בבית החולים הוא מצא חוט תיל וחנק את עצמו למוות.
מילה אישית לכם - התאבדות היא פתרון סופי ורע לבעיה זמנית שניתנת לפתרון. בקשו עזרה. אל תתאבדו!
סיפורו של שיר ההתאבדות ההונגרי:
https://youtu.be/55FP1LfkkVQ
השיר המקורי בהונגרית:
https://youtu.be/9dZj7YW5oFQ
קליפ מקסים שעושה תיקון ל"נזקי השיר" - בקולה של בילי הולידיי:
https://youtu.be/p-GV6t4YMik
המחזה של השיר:
https://youtu.be/Q3bW3W6P5Uo
וביצוע מרטיט של ילדה נורבגית בת 7 לשיר המורכב הזה:
https://youtu.be/2da7N6ADm9s
למה נועדו מרתוני הריקודים בארה"ב בשפל הגדול?
מרתוני ריקודים היו אופנה עצובה, שרווחה בשנות 'השפל הגדול' בארצות הברית. באותה התקופה של משבר כלכלי קשה, איבדו אנשים רבים את מקומות עבודתם.
המחסור הכספי היה קשה לרבים. אמרגנים זריזים וציניים החלו לארגן תחרויות ריקודים שבהן הזוגות הרוקדים, כדי לזכות בפרס כספי, חויבו לרקוד ברציפות, לאורך ימים ושבועות רבים, עד לניצחון ולזכיה.
המנצחים בתחרות היו אלה שהצליחו לשרוד עד סוף התחרות ולא להתמוטט מעייפות. תחרויות הריקודים הללו משכו צופים רבים שבאו לראות את הרוקדים ולעודד אותם, ממש כאילו היו ספורטאים במגרש או גלדיאטורים ברומי.
התופעה הייתה אולי נשכחת אלמלא ספר שחיבר הוראס מקקוי וסיפר סיפור עצוב שאירע בתחרות כזו. הספר "הם יורים גם בסוסים" הפך גם למחזה ולסרט קולנוע מצוין. הוא נתן לרבים חומר למחשבה על הקפיטליזם ועל האופן בו עשירים מתעשרים כשהמצב קשה, עת שאר האזרחים משלמים את המחיר, מפוטרים, מפסידים את כספם ומאבדים לא פעם את עולמם.
חשוב להציג את מרתון הריקודים כאן כדי להזהיר ממצבים דומים בעת משברים כלכליים. כשאנשים זקוקים לפרנסה והעבודה אינה מספקת, הם נאלצים להתמודד עם קשיים עצומים ולוותר על בריאותם כדי לשרוד, עד כדי הרס עצמי ואף הקרבת החיים, כדי להביא פרנסה למשפחה הרעבה.
הנה סרטון אמיתי של מרתון הריקודים בתקופת השפל הגדול:
http://youtu.be/iw1afR4mLvw
סרטון על המחזה "הם יורים גם בסוסים" בקאמרי:
http://youtu.be/UXNe3UYq_i8?t=19s
וסצנה מסרט הקולנוע "הם יורים גם בסוסים":
http://youtu.be/ke-sWMXspNA
מרתוני ריקודים היו אופנה עצובה, שרווחה בשנות 'השפל הגדול' בארצות הברית. באותה התקופה של משבר כלכלי קשה, איבדו אנשים רבים את מקומות עבודתם.
המחסור הכספי היה קשה לרבים. אמרגנים זריזים וציניים החלו לארגן תחרויות ריקודים שבהן הזוגות הרוקדים, כדי לזכות בפרס כספי, חויבו לרקוד ברציפות, לאורך ימים ושבועות רבים, עד לניצחון ולזכיה.
המנצחים בתחרות היו אלה שהצליחו לשרוד עד סוף התחרות ולא להתמוטט מעייפות. תחרויות הריקודים הללו משכו צופים רבים שבאו לראות את הרוקדים ולעודד אותם, ממש כאילו היו ספורטאים במגרש או גלדיאטורים ברומי.
התופעה הייתה אולי נשכחת אלמלא ספר שחיבר הוראס מקקוי וסיפר סיפור עצוב שאירע בתחרות כזו. הספר "הם יורים גם בסוסים" הפך גם למחזה ולסרט קולנוע מצוין. הוא נתן לרבים חומר למחשבה על הקפיטליזם ועל האופן בו עשירים מתעשרים כשהמצב קשה, עת שאר האזרחים משלמים את המחיר, מפוטרים, מפסידים את כספם ומאבדים לא פעם את עולמם.
חשוב להציג את מרתון הריקודים כאן כדי להזהיר ממצבים דומים בעת משברים כלכליים. כשאנשים זקוקים לפרנסה והעבודה אינה מספקת, הם נאלצים להתמודד עם קשיים עצומים ולוותר על בריאותם כדי לשרוד, עד כדי הרס עצמי ואף הקרבת החיים, כדי להביא פרנסה למשפחה הרעבה.
הנה סרטון אמיתי של מרתון הריקודים בתקופת השפל הגדול:
http://youtu.be/iw1afR4mLvw
סרטון על המחזה "הם יורים גם בסוסים" בקאמרי:
http://youtu.be/UXNe3UYq_i8?t=19s
וסצנה מסרט הקולנוע "הם יורים גם בסוסים":
http://youtu.be/ke-sWMXspNA
איך נולדה סירת החסקה ומה מיוחד בה?
חַסַקֶה (SUP) היא ללא ספק הסירה בעלת הסקס אפיל הכי גדול שיש לנו כאן. פעם הרוויח כל גברבר שקיבל אותה בהשאלה מהמציל, מבטי הערכה והערצה מהחתיכות שעל החוף. לא פעם גם אסף אחת מהן לשיט קצר, כשמבטי הקנאה של חברותיה מלוות אותם ככל שהם מתרחקים אל מרחבי הים.
אבל לא כולם יודעים שחסקה היא גם ההמצאה הישראלית הכי מגניבה וקולית שנולדה כאן.
נתחיל בעובדות: חסקה היא סירה ישראלית, שהומצאה בארץ ומשמשת את המצילים כאן מאז תחילת שנות ה-30. זה כלי שיט חלול, בעבר היה עשוי עץ וכיום יותר פיברגלס ומחייב רק משוט אחד, עם שני להבים - אחד בכל צד.
החסקה מאפשרת חתירה בעמידה. זה סגנון שבאנגלית נקרא Supping, שם הפועל של הקיצור SUP (עבור Stand Up Paddling או "חתירה בעמידה").
וכמו בשיר המפורסם, אין בחסקה מפרש ולא מעקה. הסירה הזו כוללת רק משטח שעליו עומד החותר ופשוט חותר. משוט אחד, חותר אחד, הרבה גלים ולהציל חיים.
למה להציל חיים? - עוד רגע תדעו.
#תולדות החסקה
שנות השלושים בארץ ישראל. אחת ההמצאות הראשונות של היישוב העברי נולדת. היא רטובה כמו תינוק בן יומו, אבל גדולה הרבה יותר. זו סירת החסקה.
אין מחלוקת על ממציא החסקה, אבל נראה שהיו לו השפעות. אם אלה כלי השיט השטוחים ששימשו כאן את הדייגים הערביים ואם זה הגלשן החלול, שהומצא ב-1926 על ידי האמריקאי תום בלייק.
הממציא של החסקה הוא אדם מעורר השראה. שמו שלמה אלחסוף והוא לא מהנדס או מומחה לסירות. אלחסוף הוא מציל. הוא חירש או לפחות כבד שמיעה ויש לו ידע בנגרות כי בהכשרתו הוא הוכשר גם כנגר.
בתור מציל יש לאלחסוף בעיה להציל טובעים, כי השחייה עד אליהם, במיוחד כשהם טובעים במרחק גדול מהחוף, לוקחת זמן.
עם כשרון הנגרות שלו, הוא מחליט לייצר סירה מעץ, שתשמש את המצילים. מושפע מסירות הדיג השטוחות של הערבים תושבי הארץ, הוא בונה בתחילה סירה שיש לה לא רק חרטום אלא גם ירכתיים.
אבל אלחסוף מבין שהירכתיים לא נחוצים. הצורך לסובב את הסירה במים הוא בעייתי למציל, במיוחד בזמן שהוא משיב אל החוף טובע שהרגע נשלף מהמים.
לכן בונה אלחסוף סירה נוספת, הפעם כזו שיש לה חרטום בשני הצדדים, גם מקדימה וגם מאחור. מעתה יכול המציל פשוט לשנות כיוון, על סיפון הסירה עצמו, ולחתור במהירות לכיוון השני, אל החוף.
את תנועת החסקה על הגלים יכול היה המציל לתמרן ולאזן בהטיית גופו. גם התחתית הקעורה של הסירה, כפי שעיצב אותה הממציא, מנעה מהחרטום לשקוע במים.
מידות הסירה שבנה אז אלחסוף היו 4.75 מטרים אורך ובמרכזה 1.25 מטרים רוחב. המדהים הוא שהעבודה שעשה הייתה כה מאוזנת ומדויקת, עד שמידות החסקה של אלחסוף נשארו זהות עד היום, גם כשעברו לייצר אותה מפיברגלס, עם הזמן.
הסירה החדשנית שהמציא המציל אלחסוף נפוצה די מהר והמצילים בחופי הארץ הצטיידו בה בהמוניהם. בשנות ה-70 החלו להשכיר סירות חסקה גם להמונים ושום גברבר לא פספס אז את ההזדמנות לקחת עליהן את הבחורה לסיבוב.
הנה חותר בחסקה:
https://youtu.be/nyxXWIq2vEw
השיר של להקת חיל הים "חסקה" (עברית):
https://youtu.be/HpQtd-QD3Q4
תכנית חינוכית עם החסקה (עברית):
https://youtu.be/0CoHfD1j4KY?long=yes
והאיש של החסקה - המציל (עברית):
https://youtu.be/LS1gf5VJPhY?t=32s?long=yes
בואו לשוט על חסקה:
https://youtu.be/IR4ZeeqC8YY?qr=yes
חַסַקֶה (SUP) היא ללא ספק הסירה בעלת הסקס אפיל הכי גדול שיש לנו כאן. פעם הרוויח כל גברבר שקיבל אותה בהשאלה מהמציל, מבטי הערכה והערצה מהחתיכות שעל החוף. לא פעם גם אסף אחת מהן לשיט קצר, כשמבטי הקנאה של חברותיה מלוות אותם ככל שהם מתרחקים אל מרחבי הים.
אבל לא כולם יודעים שחסקה היא גם ההמצאה הישראלית הכי מגניבה וקולית שנולדה כאן.
נתחיל בעובדות: חסקה היא סירה ישראלית, שהומצאה בארץ ומשמשת את המצילים כאן מאז תחילת שנות ה-30. זה כלי שיט חלול, בעבר היה עשוי עץ וכיום יותר פיברגלס ומחייב רק משוט אחד, עם שני להבים - אחד בכל צד.
החסקה מאפשרת חתירה בעמידה. זה סגנון שבאנגלית נקרא Supping, שם הפועל של הקיצור SUP (עבור Stand Up Paddling או "חתירה בעמידה").
וכמו בשיר המפורסם, אין בחסקה מפרש ולא מעקה. הסירה הזו כוללת רק משטח שעליו עומד החותר ופשוט חותר. משוט אחד, חותר אחד, הרבה גלים ולהציל חיים.
למה להציל חיים? - עוד רגע תדעו.
#תולדות החסקה
שנות השלושים בארץ ישראל. אחת ההמצאות הראשונות של היישוב העברי נולדת. היא רטובה כמו תינוק בן יומו, אבל גדולה הרבה יותר. זו סירת החסקה.
אין מחלוקת על ממציא החסקה, אבל נראה שהיו לו השפעות. אם אלה כלי השיט השטוחים ששימשו כאן את הדייגים הערביים ואם זה הגלשן החלול, שהומצא ב-1926 על ידי האמריקאי תום בלייק.
הממציא של החסקה הוא אדם מעורר השראה. שמו שלמה אלחסוף והוא לא מהנדס או מומחה לסירות. אלחסוף הוא מציל. הוא חירש או לפחות כבד שמיעה ויש לו ידע בנגרות כי בהכשרתו הוא הוכשר גם כנגר.
בתור מציל יש לאלחסוף בעיה להציל טובעים, כי השחייה עד אליהם, במיוחד כשהם טובעים במרחק גדול מהחוף, לוקחת זמן.
עם כשרון הנגרות שלו, הוא מחליט לייצר סירה מעץ, שתשמש את המצילים. מושפע מסירות הדיג השטוחות של הערבים תושבי הארץ, הוא בונה בתחילה סירה שיש לה לא רק חרטום אלא גם ירכתיים.
אבל אלחסוף מבין שהירכתיים לא נחוצים. הצורך לסובב את הסירה במים הוא בעייתי למציל, במיוחד בזמן שהוא משיב אל החוף טובע שהרגע נשלף מהמים.
לכן בונה אלחסוף סירה נוספת, הפעם כזו שיש לה חרטום בשני הצדדים, גם מקדימה וגם מאחור. מעתה יכול המציל פשוט לשנות כיוון, על סיפון הסירה עצמו, ולחתור במהירות לכיוון השני, אל החוף.
את תנועת החסקה על הגלים יכול היה המציל לתמרן ולאזן בהטיית גופו. גם התחתית הקעורה של הסירה, כפי שעיצב אותה הממציא, מנעה מהחרטום לשקוע במים.
מידות הסירה שבנה אז אלחסוף היו 4.75 מטרים אורך ובמרכזה 1.25 מטרים רוחב. המדהים הוא שהעבודה שעשה הייתה כה מאוזנת ומדויקת, עד שמידות החסקה של אלחסוף נשארו זהות עד היום, גם כשעברו לייצר אותה מפיברגלס, עם הזמן.
הסירה החדשנית שהמציא המציל אלחסוף נפוצה די מהר והמצילים בחופי הארץ הצטיידו בה בהמוניהם. בשנות ה-70 החלו להשכיר סירות חסקה גם להמונים ושום גברבר לא פספס אז את ההזדמנות לקחת עליהן את הבחורה לסיבוב.
הנה חותר בחסקה:
https://youtu.be/nyxXWIq2vEw
השיר של להקת חיל הים "חסקה" (עברית):
https://youtu.be/HpQtd-QD3Q4
תכנית חינוכית עם החסקה (עברית):
https://youtu.be/0CoHfD1j4KY?long=yes
והאיש של החסקה - המציל (עברית):
https://youtu.be/LS1gf5VJPhY?t=32s?long=yes
בואו לשוט על חסקה:
https://youtu.be/IR4ZeeqC8YY?qr=yes
מהי הכלכלה הקיינסיאנית השנויה במחלוקת?
אם בקורונה מישהו שאל את עצמו מה ההיגיון או מקורות ההשראה של ראש הממשלה שרצה לחלק 6 מיליארד שקלים לאזרחים, הרי שהתשובה היא קיינס, או ליתר דיוק ג'ון מיינרד קיינס. נחזור אליו.
נתניהו כבר אמר בעבר שהוא מאמין בתיאוריה שלו, המבוססת על חלחול של כספים ממשלתיים לצריכה, כך שיביאו לצמיחה מחדש של המשק.
כלכלנים רבים חלקו על התכנית בקורונה ובצדק. כי הנתונים הראו שבתכניות דומות בעולם, מי שאכן צרכו והזריקו כסף לכלכלה היו רק העניים ואותם אנשים שנפגעו מהמשבר. האזרחים המבוססים, לעומת העניים, כמו גם כל מי שלא נפגעו מהמשבר הכלכלי, העדיפו לחסוך את הכסף בבנק. וכשהכסף נשמר בבנק לא מחלחלים הכספים הממשלתיים לכלכלה וממילא לא תורמים להחייאת המשק.
אם כך, שאלו המבקרים והכלכלנים, אז למה שלא יתנו עזרה כלכלית רק למי שזקוקים לכסף ואפילו יותר מהסכום הצנוע שהם עומדים לקבל בתכנית לחלוקה שווה לכולם?
אגב, לבסוף התבטלה ההחלטה לחלק את הכסף, כפי שתכנן אז ראש הממשלה.
#אבל רגע, מי זה קיינס?
המקור וההשראה לתכנית הזו הוא ג'ון מיינרד קיינס. הוא היה כלכלן בריטי שהעלה את רעיון ההתערבות הממשלתית בכלכלה וטען שכדי להבטיח צמיחה כלכלית צריכה הממשלה להתערב בשוק באופן פעיל.
אם נסביר את גישתו בפשטות, או אפילו בפשטנות, קיינס הביט ב"הוצאה" ממשלתית כמשהו טוב למשק ובעצם אמר למנהיגים "הוציאו! החיו את המשק באמצעות כספי הממשלה! ואגב, אם אין לכם, היכנסו לחובות אבל תוציאו כסף! המשק יאמר לכם תודה."
משנתו הכלכלית של קיינס הוצגה בספר "התאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף", שיצא ב-1936. בניגוד לדעת הכלכלנים הליברליים ולאדם סמית, הוגה השוק החופשי והקפיטליזם ומי שהגה את עקרון "היד הנעלמה", קיינס גרס שרק התערבות ממשלתית פעילה בשוק תוכל להבטיח צמיחה כלכלית, במיוחד בתנאי משבר.
במילים פשוטות, קיינס ראה ביצירת אינפלציה פתרון לאבטלה. במצב של משבר כלכלי ואבטלה גבוהה, צריך השלטון, לדעתו, לפזר כסף ובכך לנצח את האבטלה, כי הכסף הרב שיוזרם לקניות ישמש לצריכה, יאושש את המשק ועובדים רבים יידרשו למפעלים ולתעשייה המתאוששת.
באמצע המאה ה-20 הגישה הקיינסיאנית התקבלה בהתלהבות על ידי רבים מהפוליטיקאים. הם הרי חלמו שנים רבות על הצדקה להוציא כספים, מבלי לגבות לשם כך מיסים, לקצץ או לכווץ הוצאה אחרות. פוליטיקאים בעיקרון מעדיפים להשאיר את החובות, או הגירעון ממשיכיהם.
במילים פשוטות - נפזר כספים, ניצור אינפלציה, נאושש את המשק וננצח את האבטלה... ואותה כבר מישהו אחר יפתור.
מנהיג בדמוקרטיה צריך גיבוי למעשים חסרי אחריות שכאלה וקיינס נתן לו את הגיבוי הזה. מנהיגים רבים חיבקו בהתלהבות את התיאוריה שלו. בכלל לא הזיק לעניין שהאיש בא מאחד המוסדות היוקרתיים בעולם ושהוא בכלל לא אמריקאי.
יצא שבתקופת השפל הגדול בארה"ב, אימץ הנשיא רוזוולט את התיאוריה הקיינסיאנית והניע את תכנית הניו-דיל, בה מימן הממשל האמריקאי פרויקטים לאומיים ענקיים. הוא עשה זאת כדי להעסיק את המובטלים, להניע את הכלכלה ולהחזיר את אמריקה לשוק. רוזוולט אכן הצליח, אבל בהוצאה ציבורית על פרויקטים ענקיים ולא בחלוקת כסף לאזרחים.
כך או כך, הצלחת הניו דיל בחילוץ הכלכלה האמריקאית מהמשבר הכלכלי החמור בתולדותיה, הביאה את קיינס לפסגה. לא כולם הבחינו בדיוק החכם של הפניית הכספים בניו דיל לעומת קיינס - הממשל של רוזוולט לא העביר סתם סכומי עתק לציבור אלא יצר והשקיע בפרויקטים שיגייסו מובטלים לעבודה ובסופו של דבר גם תרמו להחייאת הכלכלה, כתחנות כוח, כבישים חשובים ועוד.
כך יצא שלאחר מותו ב-1946 קיינס זכה להערצה של ממש ורבים ראו בו סוג של "קדוש כלכלי". במדע הכלכלה נולד תחום המקרו-כלכלה, בו בוחנים ביצועים של כלכלת מדינה. הכלכלה הקיינסיאנית נעשתה פופולרית במיוחד ורבים ראו בה מהפכה בקפיטליזם. זו מהפכה שלדעתם הביאה תיקון ושיפור משמעותי לגישת השוק החופשי של אדם סמית ותומכי כלכלת השוק החופשי והקפיטליזם שבאו בעקבותיו.
אבל עם השנים החלו הכלכלנים להבין שהתיאוריה שלו רחוקה משלמות. הוא ראה אינפלציה ככלי למלחמה באבטלה אבל הסתבר שיכול להתקיים מצב של אבטחה ואינפלציה בו-זמנית
למשל בשנות ה-70 של המאה ה-20, כשממשלות הדפיסו כסף כדי להצמיח את הכלכלות המשבריות שלהם, יצרו אינפלציות מטורפות ובעקבותיהן התגברה גם האבטלה ונוצרו משברים כלכליים קשים.
גם אם יש בה הגיון, הבינו רבים מהכלכלנים שהכלכלה הקיינסיאנית צריכה להיות מופעלת במקרים מאוד מסוימים ובזהירות הראויה. מעט מנהיגים מסוגלים להפעיל את שיטותיו בצורה ראויה וכיום רואים כלכלנים רבים בתיאוריה שלו עניין מסוכן.
הנה סיפור התיאוריה של קיינס, שהתאימה לניו-דיל כמו כפפה ליד (מתורגם):
https://youtu.be/5olYF0EEAtE
כך יושמה הגישה הכלכלית הקיינסיאנית ב"ניו-דיל" באמריקה:
https://youtu.be/0rjtOWn5mj0
שנוי במחלוקת? - הנה כלכלן אמיץ שאומר את דעתו על קיינס ועל הפוליטיקאים שמאמצים את התיאוריה הקיינסיאנית (מתורגם):
https://youtu.be/mpZnkrdizhc
חתן פרס נובל לכלכלה פרידריך האייק, שמתאר את ירידת קרנה של גישת קיינס:
https://youtu.be/gyF6dyzGUNY
הנה האיש וגישת הכלכלה הקיינסיאנית:
https://youtu.be/qtAeINU3FKM?long=yes
והיישום הכי מובהק של גישתו בניו דיל באמריקה (עברית):
https://youtu.be/2Jfu5w5f38k?long=yes
אם בקורונה מישהו שאל את עצמו מה ההיגיון או מקורות ההשראה של ראש הממשלה שרצה לחלק 6 מיליארד שקלים לאזרחים, הרי שהתשובה היא קיינס, או ליתר דיוק ג'ון מיינרד קיינס. נחזור אליו.
נתניהו כבר אמר בעבר שהוא מאמין בתיאוריה שלו, המבוססת על חלחול של כספים ממשלתיים לצריכה, כך שיביאו לצמיחה מחדש של המשק.
כלכלנים רבים חלקו על התכנית בקורונה ובצדק. כי הנתונים הראו שבתכניות דומות בעולם, מי שאכן צרכו והזריקו כסף לכלכלה היו רק העניים ואותם אנשים שנפגעו מהמשבר. האזרחים המבוססים, לעומת העניים, כמו גם כל מי שלא נפגעו מהמשבר הכלכלי, העדיפו לחסוך את הכסף בבנק. וכשהכסף נשמר בבנק לא מחלחלים הכספים הממשלתיים לכלכלה וממילא לא תורמים להחייאת המשק.
אם כך, שאלו המבקרים והכלכלנים, אז למה שלא יתנו עזרה כלכלית רק למי שזקוקים לכסף ואפילו יותר מהסכום הצנוע שהם עומדים לקבל בתכנית לחלוקה שווה לכולם?
אגב, לבסוף התבטלה ההחלטה לחלק את הכסף, כפי שתכנן אז ראש הממשלה.
#אבל רגע, מי זה קיינס?
המקור וההשראה לתכנית הזו הוא ג'ון מיינרד קיינס. הוא היה כלכלן בריטי שהעלה את רעיון ההתערבות הממשלתית בכלכלה וטען שכדי להבטיח צמיחה כלכלית צריכה הממשלה להתערב בשוק באופן פעיל.
אם נסביר את גישתו בפשטות, או אפילו בפשטנות, קיינס הביט ב"הוצאה" ממשלתית כמשהו טוב למשק ובעצם אמר למנהיגים "הוציאו! החיו את המשק באמצעות כספי הממשלה! ואגב, אם אין לכם, היכנסו לחובות אבל תוציאו כסף! המשק יאמר לכם תודה."
משנתו הכלכלית של קיינס הוצגה בספר "התאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף", שיצא ב-1936. בניגוד לדעת הכלכלנים הליברליים ולאדם סמית, הוגה השוק החופשי והקפיטליזם ומי שהגה את עקרון "היד הנעלמה", קיינס גרס שרק התערבות ממשלתית פעילה בשוק תוכל להבטיח צמיחה כלכלית, במיוחד בתנאי משבר.
במילים פשוטות, קיינס ראה ביצירת אינפלציה פתרון לאבטלה. במצב של משבר כלכלי ואבטלה גבוהה, צריך השלטון, לדעתו, לפזר כסף ובכך לנצח את האבטלה, כי הכסף הרב שיוזרם לקניות ישמש לצריכה, יאושש את המשק ועובדים רבים יידרשו למפעלים ולתעשייה המתאוששת.
באמצע המאה ה-20 הגישה הקיינסיאנית התקבלה בהתלהבות על ידי רבים מהפוליטיקאים. הם הרי חלמו שנים רבות על הצדקה להוציא כספים, מבלי לגבות לשם כך מיסים, לקצץ או לכווץ הוצאה אחרות. פוליטיקאים בעיקרון מעדיפים להשאיר את החובות, או הגירעון ממשיכיהם.
במילים פשוטות - נפזר כספים, ניצור אינפלציה, נאושש את המשק וננצח את האבטלה... ואותה כבר מישהו אחר יפתור.
מנהיג בדמוקרטיה צריך גיבוי למעשים חסרי אחריות שכאלה וקיינס נתן לו את הגיבוי הזה. מנהיגים רבים חיבקו בהתלהבות את התיאוריה שלו. בכלל לא הזיק לעניין שהאיש בא מאחד המוסדות היוקרתיים בעולם ושהוא בכלל לא אמריקאי.
יצא שבתקופת השפל הגדול בארה"ב, אימץ הנשיא רוזוולט את התיאוריה הקיינסיאנית והניע את תכנית הניו-דיל, בה מימן הממשל האמריקאי פרויקטים לאומיים ענקיים. הוא עשה זאת כדי להעסיק את המובטלים, להניע את הכלכלה ולהחזיר את אמריקה לשוק. רוזוולט אכן הצליח, אבל בהוצאה ציבורית על פרויקטים ענקיים ולא בחלוקת כסף לאזרחים.
כך או כך, הצלחת הניו דיל בחילוץ הכלכלה האמריקאית מהמשבר הכלכלי החמור בתולדותיה, הביאה את קיינס לפסגה. לא כולם הבחינו בדיוק החכם של הפניית הכספים בניו דיל לעומת קיינס - הממשל של רוזוולט לא העביר סתם סכומי עתק לציבור אלא יצר והשקיע בפרויקטים שיגייסו מובטלים לעבודה ובסופו של דבר גם תרמו להחייאת הכלכלה, כתחנות כוח, כבישים חשובים ועוד.
כך יצא שלאחר מותו ב-1946 קיינס זכה להערצה של ממש ורבים ראו בו סוג של "קדוש כלכלי". במדע הכלכלה נולד תחום המקרו-כלכלה, בו בוחנים ביצועים של כלכלת מדינה. הכלכלה הקיינסיאנית נעשתה פופולרית במיוחד ורבים ראו בה מהפכה בקפיטליזם. זו מהפכה שלדעתם הביאה תיקון ושיפור משמעותי לגישת השוק החופשי של אדם סמית ותומכי כלכלת השוק החופשי והקפיטליזם שבאו בעקבותיו.
אבל עם השנים החלו הכלכלנים להבין שהתיאוריה שלו רחוקה משלמות. הוא ראה אינפלציה ככלי למלחמה באבטלה אבל הסתבר שיכול להתקיים מצב של אבטחה ואינפלציה בו-זמנית
למשל בשנות ה-70 של המאה ה-20, כשממשלות הדפיסו כסף כדי להצמיח את הכלכלות המשבריות שלהם, יצרו אינפלציות מטורפות ובעקבותיהן התגברה גם האבטלה ונוצרו משברים כלכליים קשים.
גם אם יש בה הגיון, הבינו רבים מהכלכלנים שהכלכלה הקיינסיאנית צריכה להיות מופעלת במקרים מאוד מסוימים ובזהירות הראויה. מעט מנהיגים מסוגלים להפעיל את שיטותיו בצורה ראויה וכיום רואים כלכלנים רבים בתיאוריה שלו עניין מסוכן.
הנה סיפור התיאוריה של קיינס, שהתאימה לניו-דיל כמו כפפה ליד (מתורגם):
https://youtu.be/5olYF0EEAtE
כך יושמה הגישה הכלכלית הקיינסיאנית ב"ניו-דיל" באמריקה:
https://youtu.be/0rjtOWn5mj0
שנוי במחלוקת? - הנה כלכלן אמיץ שאומר את דעתו על קיינס ועל הפוליטיקאים שמאמצים את התיאוריה הקיינסיאנית (מתורגם):
https://youtu.be/mpZnkrdizhc
חתן פרס נובל לכלכלה פרידריך האייק, שמתאר את ירידת קרנה של גישת קיינס:
https://youtu.be/gyF6dyzGUNY
הנה האיש וגישת הכלכלה הקיינסיאנית:
https://youtu.be/qtAeINU3FKM?long=yes
והיישום הכי מובהק של גישתו בניו דיל באמריקה (עברית):
https://youtu.be/2Jfu5w5f38k?long=yes
מי היו בוני וקלייד ואיך המדיה והציבור התאהבו בהם?
צמד השודדים בוני וקלייד (Bonnie and Clyde), בוני פארקר וקלייד בארו, היו ידועים לשמצה בכל אמריקה. הם פעלו בשנות ה-30 של המאה הקודמת, בזמן השפל הגדול ומשכו תשומת לב רבה מצד התקשורת והציבור.
מעלליהם של בוני וקלייד ריתקו את דמיונם של בני התקופה והיו לשם דבר - השודדים הזוהרים, הרומנטיים, המעניינים ואולי אפילו הנערצים בכל הזמנים!
נכתבו עליהם שירים, נעשו סרטים והציבור אינו חדל להתעניין בזוג השודדים הנועזים הללו. עולם הקולנוע הציג שוב ושוב סרטים שסיפרו מי היו שני הפושעים הללו באמת, אבל זה לא עזר. כולם התעניינו בהם ורצו לכל סרט שסיפר את סיפורם, לרוב כזוג יפה ונועז שמצליח להילחם בכל העולם ולהתגבר באומץ, עד לסופם הטרגי, מיריות השוטרים שהניחו להם מארב.
הסרט שנעשה עליהם בשנות ה-60 היה סרט מהפכני בהיסטוריה של הקולנוע. הוא היה הפעם הראשונה בה הוצגו דווקא האנשים הרעים כגיבורי הסיפור ולא אנשי החוק והשריף הרודפים אחריהם. גם האופן שבו הוצגה האלימות בו היה חדשני ובוטה במיוחד ומעורב בהומור שבדיעבד הזכיר קצת קומיקס.
הנה קדימון לסרט על בוני וקלייד משנת 1967:
http://youtu.be/3ACCpXaA-MU
סצנת החיסול של השניים מהסרט שנקרא על שמם:
https://youtu.be/NrmUpso_xT8
סרט אותנטי שצולם מיד לאחר מותם ב-1934:
https://youtu.be/hzNntWE16xo
הרכב האמיתי של בוני וקלייד, עם חורי היריות שבו:
https://youtu.be/y3gtTNIlUZ4
וסרט תיעודי נחמד על בוני וקלייד (בעברית):
https://youtu.be/Z0O58JHO51Y?long=yes
צמד השודדים בוני וקלייד (Bonnie and Clyde), בוני פארקר וקלייד בארו, היו ידועים לשמצה בכל אמריקה. הם פעלו בשנות ה-30 של המאה הקודמת, בזמן השפל הגדול ומשכו תשומת לב רבה מצד התקשורת והציבור.
מעלליהם של בוני וקלייד ריתקו את דמיונם של בני התקופה והיו לשם דבר - השודדים הזוהרים, הרומנטיים, המעניינים ואולי אפילו הנערצים בכל הזמנים!
נכתבו עליהם שירים, נעשו סרטים והציבור אינו חדל להתעניין בזוג השודדים הנועזים הללו. עולם הקולנוע הציג שוב ושוב סרטים שסיפרו מי היו שני הפושעים הללו באמת, אבל זה לא עזר. כולם התעניינו בהם ורצו לכל סרט שסיפר את סיפורם, לרוב כזוג יפה ונועז שמצליח להילחם בכל העולם ולהתגבר באומץ, עד לסופם הטרגי, מיריות השוטרים שהניחו להם מארב.
הסרט שנעשה עליהם בשנות ה-60 היה סרט מהפכני בהיסטוריה של הקולנוע. הוא היה הפעם הראשונה בה הוצגו דווקא האנשים הרעים כגיבורי הסיפור ולא אנשי החוק והשריף הרודפים אחריהם. גם האופן שבו הוצגה האלימות בו היה חדשני ובוטה במיוחד ומעורב בהומור שבדיעבד הזכיר קצת קומיקס.
הנה קדימון לסרט על בוני וקלייד משנת 1967:
http://youtu.be/3ACCpXaA-MU
סצנת החיסול של השניים מהסרט שנקרא על שמם:
https://youtu.be/NrmUpso_xT8
סרט אותנטי שצולם מיד לאחר מותם ב-1934:
https://youtu.be/hzNntWE16xo
הרכב האמיתי של בוני וקלייד, עם חורי היריות שבו:
https://youtu.be/y3gtTNIlUZ4
וסרט תיעודי נחמד על בוני וקלייד (בעברית):
https://youtu.be/Z0O58JHO51Y?long=yes
איך הפכה מפת הטיוב הלונדונית לאייקון?
הטיוב (Tube), הרכבת התחתית בלונדון, נחשבת לרכבת התחתית הראשונה בהיסטוריה ולמוסד של ממש בבירה הבריטית.
הרכבת התחתית של לונדון היא כלי התחבורה האהוב והמהיר להגעה ממקום למקום בעיר הגדולה הזו. 12 הקווים של הטיוב וכמעט 300 התחנות שלה נתפסים כדרך הנכונה להימנע מפקקים, צפיפות, מחסור בחנייה ותשלום אגרות המוטלות על הנהגים בכבישי לונדון.
אבל מפת הטיוב הלונדונית, שנולדה בשנות ה-30 של המאה הקודמת, היא סיפור לא פחות מעניין. כמקובל עד אז, הציגה המפה הקודמת של הטיוב את המרחקים והכיוונים השונים של הקווים באופן מדויק אך מבלבל ועמוס להבנה. זה החמיר כשנוספו לה עוד ועוד קווים ותחנות והיא הפכה בלתי ניתנת לשימוש.
ככל תושבי לונדון, גם הנרי בק, עובד מדינה בתחום התחבורה, לא הסתדר עם מפת הטיוב הקודמת. המהנדס הצעיר והמהפכן שרטט בזמנו הפנוי מפה שימושית להפליא, שהפכה לחלוטין את עולם המיפוי. היא התרכזה רק בסדר התחנות. לא היו בה כיוונים ולא מרחקים! - הוא הציע את המפה שיצר למנהלי הטיוב, שהיו להם אמנם ספקות, אך הם החליטו לנסות להדפיסה ולחלקה לנוסעים. הללו התלהבו והפכו את המפה הנוחה לאגדה.
החלטותיו של בק היו גאוניות. הוא התמקד בעיקר וזנח את הפרטים שלא היו חשובים לניווט ברכבת. בהדגישו את השימושיות של המפה, הוא התרכז בסדר התחנות והקווים, במקום בגיאוגרפיה. הוא פישט מאד את הבנת הקווים, בכך שהציג קווים ישרים ואלכסוניים בלבד (בזווית של 45 מעלות). גם את המרחקים העדיף בק לזנוח, כשהגדיל את מרכז העיר, הצפוף מאד, למול האזורים הרחוקים ממנו. כך יצר מפה קריאה ונוחה להבנה, שבה, כמה משעשע, גם הכיוונים וגם המרחקים לא מייצגים דבר..
בדיעבד, הביא העיוות הפונקציונלי (שימושי) שהכניס בק לכך שאנשים החשיבו הרבה פחות את המרחקים בין שולי העיר למרכזה. כך הם החלו תושבי הפרברים להעדיף את הרכבת התחתית על רכבם הפרטי ומנגד החלו אנשי העיר לצאת יותר אל הטבע שמחוץ לעיר, כי בתחושתם הוא לא היה רחוק..
מפת הטיוב גם הפכה כה פופולרית עד שרבים בלונדון החלו להתייחס אליה כמפת העיר הכללית. במקביל, החלו לאהוד גם את האסתטיקה שלה ואת היותה תוצר של האמנות השימושית (פונקציונלית). מעניין שלא פחות מהשפעת האמנות החדישה על עיצוב מפת הטיוב, השפיעה המפה על עולם האמנות המודרנית, כמו בהשפעה שהייתה לה על מונדריאן, שהשתמש בעקרונות ממפת הטיוב ביצירותיו המופשטות.
וכך, בעידן הפופ ארט ובהשפעת עולם של צבעים ודימויים חזותיים בולטים, הפכה מפה פשוטה ושימושית לאייקון תרבותי של ממש, שמופיע על אינסוף מזכרות לתיירים, חפצים מעוצבים, לק אמנותי לציפורניים, מערכות לגו להרכבה ומה לא.
הנה סיפורה של התחתית של לונדון (מתורגם):
https://youtu.be/VdZd5zYTKAw
על מפת הטיוב המפורסמת של לונדון:
http://youtu.be/Bg3pfUqdLp4
המפה החדשה של הטיוב של לונדון:
http://youtu.be/frfKctHDulo
יצירה של מונדריאן שצייר את מפת העולם בסגנון מפת הטיוב הלונדוני:
http://youtu.be/1h487dA4-Gw
וכיום יש אפליקציה בשם tubemap שמשדרגת את מפה המיתולוגית (מתורגם):
https://youtu.be/iBErp8qvWZg
הטיוב (Tube), הרכבת התחתית בלונדון, נחשבת לרכבת התחתית הראשונה בהיסטוריה ולמוסד של ממש בבירה הבריטית.
הרכבת התחתית של לונדון היא כלי התחבורה האהוב והמהיר להגעה ממקום למקום בעיר הגדולה הזו. 12 הקווים של הטיוב וכמעט 300 התחנות שלה נתפסים כדרך הנכונה להימנע מפקקים, צפיפות, מחסור בחנייה ותשלום אגרות המוטלות על הנהגים בכבישי לונדון.
אבל מפת הטיוב הלונדונית, שנולדה בשנות ה-30 של המאה הקודמת, היא סיפור לא פחות מעניין. כמקובל עד אז, הציגה המפה הקודמת של הטיוב את המרחקים והכיוונים השונים של הקווים באופן מדויק אך מבלבל ועמוס להבנה. זה החמיר כשנוספו לה עוד ועוד קווים ותחנות והיא הפכה בלתי ניתנת לשימוש.
ככל תושבי לונדון, גם הנרי בק, עובד מדינה בתחום התחבורה, לא הסתדר עם מפת הטיוב הקודמת. המהנדס הצעיר והמהפכן שרטט בזמנו הפנוי מפה שימושית להפליא, שהפכה לחלוטין את עולם המיפוי. היא התרכזה רק בסדר התחנות. לא היו בה כיוונים ולא מרחקים! - הוא הציע את המפה שיצר למנהלי הטיוב, שהיו להם אמנם ספקות, אך הם החליטו לנסות להדפיסה ולחלקה לנוסעים. הללו התלהבו והפכו את המפה הנוחה לאגדה.
החלטותיו של בק היו גאוניות. הוא התמקד בעיקר וזנח את הפרטים שלא היו חשובים לניווט ברכבת. בהדגישו את השימושיות של המפה, הוא התרכז בסדר התחנות והקווים, במקום בגיאוגרפיה. הוא פישט מאד את הבנת הקווים, בכך שהציג קווים ישרים ואלכסוניים בלבד (בזווית של 45 מעלות). גם את המרחקים העדיף בק לזנוח, כשהגדיל את מרכז העיר, הצפוף מאד, למול האזורים הרחוקים ממנו. כך יצר מפה קריאה ונוחה להבנה, שבה, כמה משעשע, גם הכיוונים וגם המרחקים לא מייצגים דבר..
בדיעבד, הביא העיוות הפונקציונלי (שימושי) שהכניס בק לכך שאנשים החשיבו הרבה פחות את המרחקים בין שולי העיר למרכזה. כך הם החלו תושבי הפרברים להעדיף את הרכבת התחתית על רכבם הפרטי ומנגד החלו אנשי העיר לצאת יותר אל הטבע שמחוץ לעיר, כי בתחושתם הוא לא היה רחוק..
מפת הטיוב גם הפכה כה פופולרית עד שרבים בלונדון החלו להתייחס אליה כמפת העיר הכללית. במקביל, החלו לאהוד גם את האסתטיקה שלה ואת היותה תוצר של האמנות השימושית (פונקציונלית). מעניין שלא פחות מהשפעת האמנות החדישה על עיצוב מפת הטיוב, השפיעה המפה על עולם האמנות המודרנית, כמו בהשפעה שהייתה לה על מונדריאן, שהשתמש בעקרונות ממפת הטיוב ביצירותיו המופשטות.
וכך, בעידן הפופ ארט ובהשפעת עולם של צבעים ודימויים חזותיים בולטים, הפכה מפה פשוטה ושימושית לאייקון תרבותי של ממש, שמופיע על אינסוף מזכרות לתיירים, חפצים מעוצבים, לק אמנותי לציפורניים, מערכות לגו להרכבה ומה לא.
הנה סיפורה של התחתית של לונדון (מתורגם):
https://youtu.be/VdZd5zYTKAw
על מפת הטיוב המפורסמת של לונדון:
http://youtu.be/Bg3pfUqdLp4
המפה החדשה של הטיוב של לונדון:
http://youtu.be/frfKctHDulo
יצירה של מונדריאן שצייר את מפת העולם בסגנון מפת הטיוב הלונדוני:
http://youtu.be/1h487dA4-Gw
וכיום יש אפליקציה בשם tubemap שמשדרגת את מפה המיתולוגית (מתורגם):
https://youtu.be/iBErp8qvWZg
