שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו הזיכרון, איך זוכרים ושוכחים ומהו ההיפוקמפוס שאחראי לכך?
הזיכרון האנושי (memory) הוא היכולת לשמור מידע על הסביבה, שנקלט מהחושים, לאגור אותו ולחזור ולהשתמש בו. לא רק היכולת נקראת זיכרון אלא גם המידע שאגרנו במוח נקרא באותו שם בדיוק - זיכרון.
הזיכרון חשוב מאד ליכולת הלמידה שלנו, מכיוון שבעזרתו ניתן לצבור ידע וניסיון מחוויות העבר שלנו. כמו כן הוא משמש לכל פעילות קוגניטיבית, כלומר פעילות הקשורה לחשיבה.
חשיבות הזיכרון ליכולת ההישרדות שלנו היא קריטית. זאת מפני שהזיכרון חיוני ליכולת הלמידה שלנו. זה קורה דרך הניסיון והידע מחוויות העבר, שאנו הולכים וצוברים. כך מאפשר הזיכרון לפרש חוויות חדשות וללמוד עליהן לעתיד.
מבחינת המוח, הזיכרון הוא היכולת שלו לקודד את המידע, לאחסן אותו ולשלוף אותו ממאגר זיכרון, כשהוא נדרש. זה ממש כמו זיכרון של מחשב, שמאחסן מידע בכונן או בתאי זיכרון ושולף את המידע המאוחסן, על פי הצורך.
האיבר האחראי על ניהול הזיכרון במוח הוא ההיפוקמפוס (Hippocampus).
איך נאגרים הזיכרונות במוח? - ובכן, כשקורה לנו משהו, הזיכרון לטווח קצר מחזיק את הזיכרונות לשניות עד דקות אחדות. משם עוברים הזיכרונות, דרך ההיפוקמפוס ואזורים נוספים, אל הזיכרון לטווח ארוך. מעתה הם יאחסנו באזורי האחסון לטווח ארוך של המוח.
המעניין הוא שיעילות תפקודית בין כל קבוצת נוירונים, כאלה שמתקשרים שוב ושוב ביניהם במוח, מביאה לכך שנוצר "פוטנציאל לטווח ארוך". זהו תהליך שבו נאגרים הזיכרונות לטווח ארוך במוח ומשמשים אותנו בעתיד.
היעילות הזו היא מאוד חשובה והשכחה היא אמנם אנושית, אבל היא ביטוי לפגיעה בה. מי שלא ישנים מספיק או ישנים לא טוב, פוגעים בתפקוד המוח וזה מתבטא במיוחד בזיכרון שלהם.
גם מי שלא מפעילים את המוח מספיק, זיכרונם נפגע. במיוחד זה בולט אצל אנשים מבוגרים, שפחות מאמצים אותו ומתחילים לשכוח דברים.
כשהזיכרון שלנו נפגע, אנו מאבדים את הזיכרונות שלנו, או פשוט "שוכחים" דברים.
מכירים מישהו שככל שהוא מתבגר ומזדקן זיכרונו הולך ודועך? - לא תמיד זו מחלה, אבל לעתים יתכן שמדובר ב"דמנציה", מחלה, או ליתר דיוק קבוצת מחלות, שהמאפיין הכי בולט שלהן הוא אובדן הזיכרון. תוכלו לקרוא עליה בתגית "דמנציה".
כך עובד הזיכרון שלנו מבחינת המוח (מתורגם):
https://youtu.be/yOgAbKJGrTA
הזיכרון משתנה לאורך חיינו:
https://youtu.be/grZuwo_YlY0
זה מה שמתרחש במוח עם הזיכרון:
https://youtu.be/4V57saJT698
לא פעם אנו שוכחים מילים שנמצאות לנו על קצה הלשון, מה שנקרא Tot (עברית):
https://youtu.be/nsNprZIomq0
יש את הזיכרון לטווח הקצר ויש את זה שזוכר לטווח הארוך:
https://youtu.be/K1rfDoVA7-Y
שיר שמבקש מאיתנו לזכור (עברית):
https://youtu.be/0DYLaPpatdk
וכך פועל הזיכרון שהוא גם מפעל וגם מחסן (עברית):
https://youtu.be/81xf6YOMpT8?long=yes
כיצד הפך כוכב העל דיוויד קאסידי לכוכב נופל?
את שנותיו האחרונות בילה הזמר ואליל הפופ של שנות ה-70 דיוויד קאסידי, כשהוא סובל משכחה הולכת ומתגברת. בשלב מסוים נאלץ הזמר להפסיק להופיע לחלוטין, לאחר ששכח שוב ושוב רבות ממילות השירים שלו, את האקורדים שלהם וכדומה.
בצעירותו, הגיע אליל הפופ, שהתפרסם בסיטקום המוסיקלי המצליח בהיסטוריה "משפחת פרטרידג'", לשיאי הצלחה שלא יאומנו. מספר חברי מועדון המעריצים שלו עברו בשלב מסוים את אלו של אלוויס פרסלי ואת של הביטלס.
בזכות הסדרה הוא היה ה"קראש" של כל מתבגרת שנייה בארה"ב של שנות ה-70. הזמר המצליח הרבה להופיע אל מול אצטדיונים מלאים במעריציו והקריירה שלו פרחה. עם הזמן והשנים, הוא התמכר לסמים ואלכוהול, עבר גמילות קשות ובהדרגה הפך לזיכרון מתוק למעריציו, ששבו והגיעו להופעותיו - רק כדי לשוב עימו לרגע לצעירות. הוא עצמו הלך ודעך.
אבל ב-2017, הגיע הזמר שזיכרון וזיכרונות הניעו את הופעותיו ואת הקריירה רבת השנים שלו למצב שבו, בשל מחלה, הוא פשוט לא הצליח להמשיך ולעלות שוב על הבמה. המחלה הזו פגעה לו בזיכרון.
ומחלת הדמנציה, אחת המחלות הפחות נעימות למוח האנושי, הביאה בהדרגה גם למותו. בגיל 67 הוא הלך לעולמו ומזכיר לנו שוב למה אלכוהול וסמים עושים צרות. הימנעו מהם! בבקשה!
על הקריירה של אליל הפופ דיוויד קסידי:
https://youtu.be/q9jPXl5WWTU
הסדרה "משפחת פרטרידג'" בה כיכב ומפגש 40 שנה אחרי:
https://youtu.be/rB-NNVLYy5k
להיטו הגדול "I think i love you" שנולד בסדרה:
https://youtu.be/2r9UtIhOI8M
כך גרמה לו מחלת הדמנציה בבגרותו לשכוח בהדרגה את מילות השירים בהופעות:
https://youtu.be/piU-OHrlG80
והנה כתבת טלוויזיה ביום מותו:
https://youtu.be/-_7OtkOZh4I
מהי מחלת הדמנציה הכרוכה באובדן הזיכרון?
מחלת הדמנציה (Dementia), מחלת אובדן הזיכרון, היא אחת המחלות הפחות נעימות למוח האנושי. מדובר גם באחת המחלות הקשות לאדם ולמשפחתו וכמובן לחברה כולה.
מדובר במחלה שבעברית נקראת גם בשם המעליב והלא מוצדק "שיטיון". מי שחולים בה מאבדים בהדרגה את יכולות הזיכרון שלהם, מה שמוביל גם לפגיעה ביכולת החשיבה שלהם וביכולות מנטליות שונות, כמו היכולת לזהות אנשים וחפצים וההתמצאות בזמן ובמרחב.
כל אלה פוגעים ביכולת של החולים בדמנציה לתקשר עם הסביבה ולבצע פעילויות יומיומיות. בהדרגה גם נפגעים התפקודים הרגשיים, ההתנהגותיים והפיזיים שלהם.
דמנציה מתפתחת בקרב קשישים ומהווה את אחד הגורמים העיקריים למוגבלות בגיל זה. לצערנו היא מהווה את הצד הלא נעים של הגדלת תוחלת החיים. זו מובילה להזדקנות האוכלוסייה ומגדילה בהתמדה את מספר הסובלים מדמנציה.
#איך להקטין את הסיכון לדמנציה?
הפגיעה הקוגניטיבית של הדמנציה באדם הקשיש היא עצובה וקשה והחמרתה הפיזית והתפקודית היא ממש מכמירת לב. אבל יש דברים שניתן לעשות כדי למנוע את המחלה והם קשורים בהפעלת המוח שלנו.
פעם חשבו שהלמידה מתרחשת רק כשאנו צעירים, אבל מדעני המוח גילו את הנוירופלסטיות, בעברית "גמישות המוח" (Neuroplasticity). התכונה הזו פירושה שמוחנו משתנה כל חיינו ובאמצעות למידה, תרגול ואימון, אנו יכולים לפתח אותו וליצור חיבורים חדשים, מה שנקרא "חיווט מחדש" ופירושו יכולות חשיבה, פעולה ורגש חדשות.
אז אותה גמישות מוחית מאפשרת לנו ללמוד דברים חדשים ולשפר את תפקוד המוח בכל גיל.
נדגיש שוב - גם כשאנו מתבגרים, המוח שלנו אינו מתקבע בצורתו, אלא משתנה בהתאם ללמידה ולהתנסויות שלנו. הגמישות המוחית שלנו היא שמאפשרת לנו ללמוד.
הלמידה המתמדת אחראית ליכולות הקוגניטיביות שלנו, לחשיבה, ליצירתיות, להתמודדות שלנו עם העולם ועם בעיות שנקרות בדרכנו, באופן שלא יאומן. אדם לומד הוא אדם חי, בריא יותר, מוצלח יותר, חד, מעניין ומאריך חיים - באיכות חיים טובה יותר. למדו תמיד! - בימינו זה קל מתמיד. בטלוויזיה יש שלל ערוצים מעולים והאינטרנט מוצף בידע, הרצאות ואפשרויות ללימוד עצמי, ללא תשלום, מאנשים מדהימים, מכל מקום ובכל מקום.
ההיפוקמפוס במוח ממשיך לייצר נוירונים לאורך כל חיינו. במספרים קטנים יותר, אבל בהתמדה. אנו יכולים וצריכים להמשיך ולהפעיל את המוח בכל גיל. ללמוד דברים חדשים, לשוחח עם אנשים, לקרוא, לפגוש חברים, להשתתף בחוגים, ליצור גם אם לא נהיה אמנים דגולים, לשמוע מוסיקה, לגוון פעילויות ועוד.
דמיינו את המוח כשריר שדורש אימון. ממש כמו שרירים, למידה מתמדת וגם פעילות ספורטיבית כמו ריצה או הליכה למשל, מסייעים למוח להתחדש ומשאירים אותנו עם חשיבה בריאה וזיכרון פעיל. והם בהחלט חשובים אך לא מספיקים - חשוב גם להקפיד על תזונה בריאה, שכן היא תנאי למוח מתוקתק ויעיל בכל גיל!
אגב, אחד הסממנים הבולטים של ההזדקנות, היא ירידה באיכות השינה. ולצערנו כבני אדם היא גם זו שככל הנראה תורמת ומזרזת דמנציה ואלצהיימר. מוטב לכן לעשות כל מה שניתן כבר מגיל צעיר יותר בכדי לישון היטב ולרכוש הרגלי שינה טובים.
הנה תיאור של מחלת הדמנציה ומה שמתרחש בה במוח (מתורגם):
https://youtu.be/TSzChO3QEeU
כך מרגישה מחלת הדמנציה (עברית):
https://youtu.be/icRQ7lZLrUg
הטיפול בדמנציה ובמחלת האלצהיימר שהיא אחד הגורמים לה (עברית):
https://youtu.be/L_uAOJjeBsQ
והסבר ברמה גבוהה של מומחית על מחלת הדימנציה (עברית):
https://youtu.be/b7SdEY_gSns?long=yes
שכחה
הזיכרון האנושי (memory) הוא היכולת לשמור מידע על הסביבה, שנקלט מהחושים, לאגור אותו ולחזור ולהשתמש בו. לא רק היכולת נקראת זיכרון אלא גם המידע שאגרנו במוח נקרא באותו שם בדיוק - זיכרון.
הזיכרון חשוב מאד ליכולת הלמידה שלנו, מכיוון שבעזרתו ניתן לצבור ידע וניסיון מחוויות העבר שלנו. כמו כן הוא משמש לכל פעילות קוגניטיבית, כלומר פעילות הקשורה לחשיבה.
חשיבות הזיכרון ליכולת ההישרדות שלנו היא קריטית. זאת מפני שהזיכרון חיוני ליכולת הלמידה שלנו. זה קורה דרך הניסיון והידע מחוויות העבר, שאנו הולכים וצוברים. כך מאפשר הזיכרון לפרש חוויות חדשות וללמוד עליהן לעתיד.
מבחינת המוח, הזיכרון הוא היכולת שלו לקודד את המידע, לאחסן אותו ולשלוף אותו ממאגר זיכרון, כשהוא נדרש. זה ממש כמו זיכרון של מחשב, שמאחסן מידע בכונן או בתאי זיכרון ושולף את המידע המאוחסן, על פי הצורך.
האיבר האחראי על ניהול הזיכרון במוח הוא ההיפוקמפוס (Hippocampus).
איך נאגרים הזיכרונות במוח? - ובכן, כשקורה לנו משהו, הזיכרון לטווח קצר מחזיק את הזיכרונות לשניות עד דקות אחדות. משם עוברים הזיכרונות, דרך ההיפוקמפוס ואזורים נוספים, אל הזיכרון לטווח ארוך. מעתה הם יאחסנו באזורי האחסון לטווח ארוך של המוח.
המעניין הוא שיעילות תפקודית בין כל קבוצת נוירונים, כאלה שמתקשרים שוב ושוב ביניהם במוח, מביאה לכך שנוצר "פוטנציאל לטווח ארוך". זהו תהליך שבו נאגרים הזיכרונות לטווח ארוך במוח ומשמשים אותנו בעתיד.
היעילות הזו היא מאוד חשובה והשכחה היא אמנם אנושית, אבל היא ביטוי לפגיעה בה. מי שלא ישנים מספיק או ישנים לא טוב, פוגעים בתפקוד המוח וזה מתבטא במיוחד בזיכרון שלהם.
גם מי שלא מפעילים את המוח מספיק, זיכרונם נפגע. במיוחד זה בולט אצל אנשים מבוגרים, שפחות מאמצים אותו ומתחילים לשכוח דברים.
כשהזיכרון שלנו נפגע, אנו מאבדים את הזיכרונות שלנו, או פשוט "שוכחים" דברים.
מכירים מישהו שככל שהוא מתבגר ומזדקן זיכרונו הולך ודועך? - לא תמיד זו מחלה, אבל לעתים יתכן שמדובר ב"דמנציה", מחלה, או ליתר דיוק קבוצת מחלות, שהמאפיין הכי בולט שלהן הוא אובדן הזיכרון. תוכלו לקרוא עליה בתגית "דמנציה".
כך עובד הזיכרון שלנו מבחינת המוח (מתורגם):
https://youtu.be/yOgAbKJGrTA
הזיכרון משתנה לאורך חיינו:
https://youtu.be/grZuwo_YlY0
זה מה שמתרחש במוח עם הזיכרון:
https://youtu.be/4V57saJT698
לא פעם אנו שוכחים מילים שנמצאות לנו על קצה הלשון, מה שנקרא Tot (עברית):
https://youtu.be/nsNprZIomq0
יש את הזיכרון לטווח הקצר ויש את זה שזוכר לטווח הארוך:
https://youtu.be/K1rfDoVA7-Y
שיר שמבקש מאיתנו לזכור (עברית):
https://youtu.be/0DYLaPpatdk
וכך פועל הזיכרון שהוא גם מפעל וגם מחסן (עברית):
https://youtu.be/81xf6YOMpT8?long=yes
את שנותיו האחרונות בילה הזמר ואליל הפופ של שנות ה-70 דיוויד קאסידי, כשהוא סובל משכחה הולכת ומתגברת. בשלב מסוים נאלץ הזמר להפסיק להופיע לחלוטין, לאחר ששכח שוב ושוב רבות ממילות השירים שלו, את האקורדים שלהם וכדומה.
בצעירותו, הגיע אליל הפופ, שהתפרסם בסיטקום המוסיקלי המצליח בהיסטוריה "משפחת פרטרידג'", לשיאי הצלחה שלא יאומנו. מספר חברי מועדון המעריצים שלו עברו בשלב מסוים את אלו של אלוויס פרסלי ואת של הביטלס.
בזכות הסדרה הוא היה ה"קראש" של כל מתבגרת שנייה בארה"ב של שנות ה-70. הזמר המצליח הרבה להופיע אל מול אצטדיונים מלאים במעריציו והקריירה שלו פרחה. עם הזמן והשנים, הוא התמכר לסמים ואלכוהול, עבר גמילות קשות ובהדרגה הפך לזיכרון מתוק למעריציו, ששבו והגיעו להופעותיו - רק כדי לשוב עימו לרגע לצעירות. הוא עצמו הלך ודעך.
אבל ב-2017, הגיע הזמר שזיכרון וזיכרונות הניעו את הופעותיו ואת הקריירה רבת השנים שלו למצב שבו, בשל מחלה, הוא פשוט לא הצליח להמשיך ולעלות שוב על הבמה. המחלה הזו פגעה לו בזיכרון.
ומחלת הדמנציה, אחת המחלות הפחות נעימות למוח האנושי, הביאה בהדרגה גם למותו. בגיל 67 הוא הלך לעולמו ומזכיר לנו שוב למה אלכוהול וסמים עושים צרות. הימנעו מהם! בבקשה!
על הקריירה של אליל הפופ דיוויד קסידי:
https://youtu.be/q9jPXl5WWTU
הסדרה "משפחת פרטרידג'" בה כיכב ומפגש 40 שנה אחרי:
https://youtu.be/rB-NNVLYy5k
להיטו הגדול "I think i love you" שנולד בסדרה:
https://youtu.be/2r9UtIhOI8M
כך גרמה לו מחלת הדמנציה בבגרותו לשכוח בהדרגה את מילות השירים בהופעות:
https://youtu.be/piU-OHrlG80
והנה כתבת טלוויזיה ביום מותו:
https://youtu.be/-_7OtkOZh4I
מחלת הדמנציה (Dementia), מחלת אובדן הזיכרון, היא אחת המחלות הפחות נעימות למוח האנושי. מדובר גם באחת המחלות הקשות לאדם ולמשפחתו וכמובן לחברה כולה.
מדובר במחלה שבעברית נקראת גם בשם המעליב והלא מוצדק "שיטיון". מי שחולים בה מאבדים בהדרגה את יכולות הזיכרון שלהם, מה שמוביל גם לפגיעה ביכולת החשיבה שלהם וביכולות מנטליות שונות, כמו היכולת לזהות אנשים וחפצים וההתמצאות בזמן ובמרחב.
כל אלה פוגעים ביכולת של החולים בדמנציה לתקשר עם הסביבה ולבצע פעילויות יומיומיות. בהדרגה גם נפגעים התפקודים הרגשיים, ההתנהגותיים והפיזיים שלהם.
דמנציה מתפתחת בקרב קשישים ומהווה את אחד הגורמים העיקריים למוגבלות בגיל זה. לצערנו היא מהווה את הצד הלא נעים של הגדלת תוחלת החיים. זו מובילה להזדקנות האוכלוסייה ומגדילה בהתמדה את מספר הסובלים מדמנציה.
#איך להקטין את הסיכון לדמנציה?
הפגיעה הקוגניטיבית של הדמנציה באדם הקשיש היא עצובה וקשה והחמרתה הפיזית והתפקודית היא ממש מכמירת לב. אבל יש דברים שניתן לעשות כדי למנוע את המחלה והם קשורים בהפעלת המוח שלנו.
פעם חשבו שהלמידה מתרחשת רק כשאנו צעירים, אבל מדעני המוח גילו את הנוירופלסטיות, בעברית "גמישות המוח" (Neuroplasticity). התכונה הזו פירושה שמוחנו משתנה כל חיינו ובאמצעות למידה, תרגול ואימון, אנו יכולים לפתח אותו וליצור חיבורים חדשים, מה שנקרא "חיווט מחדש" ופירושו יכולות חשיבה, פעולה ורגש חדשות.
אז אותה גמישות מוחית מאפשרת לנו ללמוד דברים חדשים ולשפר את תפקוד המוח בכל גיל.
נדגיש שוב - גם כשאנו מתבגרים, המוח שלנו אינו מתקבע בצורתו, אלא משתנה בהתאם ללמידה ולהתנסויות שלנו. הגמישות המוחית שלנו היא שמאפשרת לנו ללמוד.
הלמידה המתמדת אחראית ליכולות הקוגניטיביות שלנו, לחשיבה, ליצירתיות, להתמודדות שלנו עם העולם ועם בעיות שנקרות בדרכנו, באופן שלא יאומן. אדם לומד הוא אדם חי, בריא יותר, מוצלח יותר, חד, מעניין ומאריך חיים - באיכות חיים טובה יותר. למדו תמיד! - בימינו זה קל מתמיד. בטלוויזיה יש שלל ערוצים מעולים והאינטרנט מוצף בידע, הרצאות ואפשרויות ללימוד עצמי, ללא תשלום, מאנשים מדהימים, מכל מקום ובכל מקום.
ההיפוקמפוס במוח ממשיך לייצר נוירונים לאורך כל חיינו. במספרים קטנים יותר, אבל בהתמדה. אנו יכולים וצריכים להמשיך ולהפעיל את המוח בכל גיל. ללמוד דברים חדשים, לשוחח עם אנשים, לקרוא, לפגוש חברים, להשתתף בחוגים, ליצור גם אם לא נהיה אמנים דגולים, לשמוע מוסיקה, לגוון פעילויות ועוד.
דמיינו את המוח כשריר שדורש אימון. ממש כמו שרירים, למידה מתמדת וגם פעילות ספורטיבית כמו ריצה או הליכה למשל, מסייעים למוח להתחדש ומשאירים אותנו עם חשיבה בריאה וזיכרון פעיל. והם בהחלט חשובים אך לא מספיקים - חשוב גם להקפיד על תזונה בריאה, שכן היא תנאי למוח מתוקתק ויעיל בכל גיל!
אגב, אחד הסממנים הבולטים של ההזדקנות, היא ירידה באיכות השינה. ולצערנו כבני אדם היא גם זו שככל הנראה תורמת ומזרזת דמנציה ואלצהיימר. מוטב לכן לעשות כל מה שניתן כבר מגיל צעיר יותר בכדי לישון היטב ולרכוש הרגלי שינה טובים.
הנה תיאור של מחלת הדמנציה ומה שמתרחש בה במוח (מתורגם):
https://youtu.be/TSzChO3QEeU
כך מרגישה מחלת הדמנציה (עברית):
https://youtu.be/icRQ7lZLrUg
הטיפול בדמנציה ובמחלת האלצהיימר שהיא אחד הגורמים לה (עברית):
https://youtu.be/L_uAOJjeBsQ
והסבר ברמה גבוהה של מומחית על מחלת הדימנציה (עברית):
https://youtu.be/b7SdEY_gSns?long=yes
