שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה הייתה הביטלמניה?
יותר מכל אמן או להקה אחרת לפניה חוותה להקת הביטלס הערצת המונים. ארבעת הצעירים מליברפול לא התכוננו להערצה כה גדולה, מכיוון שזו הייתה הפעם הראשונה שהתופעה הסוציולוגית הזו התרחשה בצורה שכזו. לא היה אמן עד אליהם, שחווה הערצה כה מהממת, משתקת ובהמשך מציקה.
קראו לשיגעון הביטלס שנוצר סביב הלהקה "ביטלמניה". מומחים ידעו לומר שמדובר ב"פסיכוזת המונים". מעריצים מוטרפים, במיוחד נערות בגיל העשרה, שלא מפסיקים לצרוח בעת שחברי הלהקה נגלים לפניהם. הופעות הלהקה התאפיינו אז בצרחות מחרישות אוזניים, שנמשכו לאורך כל ההופעה.
בנים חיקו את התסרוקות של חברי הלהקה ולבשו חליפות צמודות כמו אלה שאיתם הופיעו בצילומים ובהופעות. בנות התגודדו בנמלי התעופה ובבתי מלון שאליהם הגיעו וצרחו כשראו אותם.
זה החל באוקטובר 1963, לאחר שהלהקה הופיעה בשידור חי בטלוויזיה. למחרת דיווחו כל עיתוני בריטניה והחלו לסקר כל פרט על הלהקה הצעירה. כותרות ענק בעיתונים ותמונות שער של חברי הלהקה הפכו לעניין יומיומי, שבאופן מסוים התעלה על כל עניין אחר בממלכה. הפסטיבל התקשורתי התמים יצר גלים של עניין וקופות הכרטיסים לא עמדו בלחץ מעריצים שהמתינו לידן במשך יממות ארוכות, כדי לקנות כרטיס להופעות של הביטלס. בנובמבר 1963 הכריז העיתון הבריטי "הדיילי מירור" על תופעת ה"ביטלמניה" והשימוש במונח הפך לשגרתי.
כשיצאו לסיבוב ההופעות המפורסם באמריקה, התפשטה הביטלמניה אל ארצות הברית ולעולם כולו. בסרט של הביטלס עצמם "A Hard Day's Night" הוצגה התופעה וכיצד הביטלס לא יכולים לעשות צעד, מבלי שהמוני מעריצות נלהבות ישעטו לעברם בצרחות. אבל הסרט וכתבות טלוויזיה שהציגו את ההערצה אל הלהקה רק חיזקו את התופעה ובכל מקום בעולם שאליו הגיעו "ארבעת המופלאים" הם נתקלו במעריצות היסטריות המתגודדות בקבוצות גדולות, צווחות ללא הפסקה ומתעלפות מהתרגשות.
אבל בהדרגה זה החל להפריע. כשהביטלמניה הפכה לחלק מ"ההתנהגות המקובלת" סביב הלהקה, היא מנעה מהביטלס כל מגע עם המעריצים. הם לא יכולים היו לצאת מחדרי המלון שלהם ומצאו עצמם מסוגרים בכל עיר שבה הופיעו, בלי כל קשר עם הסביבה. צעדיהם הוגבלו לנסיעות והופעות. בראיונות עימם הם העידו שלא תמיד הם יודעים איפה הם נמצאים היום..
ואז באה ההודעה על הפסקת ההופעות של הביטלס. הביטלמניה הייתה אולי הסיבה העיקרית להחלטה. חברי הלהקה כבר לא נהנו והטירוף סביבם היקשה על חייהם. ג'ורג' האריסון כתב שנים אחר כך שהחיים הפכו עבורם לגיהנום. הצרחות בהופעות, סיפר פול מקרטני אחרי שנים, גברו על המוסיקה והביטלס כך לא הצליחו לשמוע את עצמם על הבמה.
וכך, באופן פרדוכסלי, גרמה האהבה וההערצה אליהם להחלטה של חברי הלהקה הפופולארית בעולם להפסיק להופיע ולהתמקד בהקלטות אולפן.
הנה תופעת הביטלמניה (עברית):
http://youtu.be/Vikz88Wj8W8?t=1m16s&end=8m52s
כאן, בדנדי שבסקוטלנד, נתן המפיק לצרחות ההיסטריות את הכינוי "ביטלמניה":
https://youtu.be/dbjlahUpV3Y
גילויי הערצה חסרי תקדים באמריקה:
https://youtu.be/7mw1D3HTGng
המעריצים הישנים בשדה התעופה בהמתנה להם כשהם חוזרים לאנגליה:
http://youtu.be/I6Diyy4SYFE
ביטלמניה בהולנד:
http://youtu.be/YoYwkr1y0UE
וגילויי הערצה בלתי נתפסים גם באוסטרליה הרחוקה:
http://youtu.be/zBhzJjjlMkE
מה זו בדיוק הערצה?
בשנות ה-60 התגלתה לעולם המערבי תופעה של הערצה מדהימה שהפסיכולוגים כינו "פסיכוזת המונים" והתקשורת כינתה "ביטלמניה". ההערצה המטורפת ללהקת "הביטלס" הגיעה לשיאה אצל מתבגרים, במיוחד בקרב נערות בגיל העשרה, אבל סימנה גם את פתיחתו של שלב חדש ולא מוכר בהערצת כוכבים. כי אחת התופעות החזקות של התרבות המודרנית היא ההערצה (Admiration) שחשים צעירים בכל העולם כלפי זמרים, להקות, כוכבי קולנוע, ספורט, דת ואמנות.
הערצה היא הערכה גדולה ונטולת ביקורת, כלפי אחרים. לרוב מדובר באדם אחר, אך לעתים זה יכול להיות גם כלפי תופעה, כמו ל"מופע הקולנוע של רוקי", או אפילו הערצה לחפץ, דוגמת הג'ינס של ליווייס, האייפון או גיטרת פנדר.
"הערצה מביאה לעיוורון" אמר פעם תומאס ברנהרד. ואכן, הערצה נוטה לרוב להתפעלות ממושא ההערצה, מתכונותיו, מעשיו ואף לכל הקשור בו. המעריצים נוטים להתעלם או להכחיש את תכונותיו השליליות של הנערץ. לרוב הם גם מבטלים את עצמם למולו, מעמידים עצמם מתחת לו ואת רצונותיו לפני אלו שלהם. זה גם ההסבר להליכתם העיוורת של חברי כתות אחרי מנהיגים וגורואים המובילים אותם לא פעם למקומות קשים ולהרס העצמי.
אבל למה אנו מעריצים כל כך את המפורסמים, המצליחים, המוכשרים והנכונים, ככל שיהיו כאלה? - ובכן, אין תשובה פשוטה לכך. מדובר בדבר חמקמק, אך אחד ההסברים הוא שלא פעם המעריץ מלביש על הנערץ את חלומו על האושר ומגשים באופן מסוים, דרך הצלחתו של הנערץ, את האושר שלו עצמו. מה שגורם לו, כמובן, להרגיש טוב יותר. בשל ההערצה הופך האדם הכריזמטי והנערץ סוג של "שליח להצלחה" בשביל המעריץ, שהוא לרוב אדם צעיר או חסר בטחון באופן כלשהו.
הצלחתו של הכוכב מקנה למעריץ תחושה טובה. לרוב גם חשים המעריצים שהם מקבלים מהנערץ המון, שהוא מבין אותם ושיש להם קשר מיוחד עימו, תוך שהם מתעלמים כמובן מהעובדה שהקשר הזה הוא קשר בכיוון אחד בלבד, סוג של אשלייה ליחסים של ממש ביניהם לבין מושא הערצתם.
הנה ההערצה המודרנית (עברית):
https://youtu.be/oe0di23jJ0Y
מעריצות מספרות (עברית):
https://youtu.be/KFx3vx7bfYE
תופעת הביטלמניה (עברית):
http://youtu.be/Vikz88Wj8W8?t=1m16s&end=8m52s
חיוך לסיום (עברית):
https://youtu.be/4dVehVIq6Ok
ומה קורה אחרי הרבה שנים למושאי ההערצה? (עברית)
https://youtu.be/4J_US3QCOfg?long=yes
מי היה הקיסר קליגולה שבנה ארמון לסוסו?
הקיסר העריץ קליגולה (Caligula) היה קיסר במשך תקופה לא ארוכה, אך הוא הספיק בתקופה קצרה זו לצבור מוניטין כאחד השליטים האכזריים, המוזרים וההזויים בהיסטוריה האנושית.
מעשיו המטורפים כללו אינסוף מעשי רצח ואכזריות בלתי נתפסים, מלחמות מיותרות ויקרות והחלטות משונות ומטורפות.
שמו האמיתי היה גאיוס יוליוס קיסר אוגוסטוס גרמניקוס (לטינית: Gaius Julius Caesar Augustus Germanicus). לכינוי "קליגולה", שפירושו בלטינית "מגפי צבא קטנים", הוא זכה בגיל שלוש, בעת שהפך לקמע של הצבא הרומי שהונהג על ידי אביו.
בזמן שהקיסר טיבריוס רצח את שני אחיו הגדולים, כשחשש שהם עלולים לרשת אותו, קליגולה הילד המתין שנים רבות לקיסרות. הוא היה דווקא נאמן לקיסר, כשהוא מתכנן לרשת אותו אחרי מותו.
ואכן, כשמת הקיסר, הוא הוריש את הקיסרות לקליגולה ולנכדו במשותף. הנכד חוסל תוך זמן קצר וקליגולה הפך לקיסר ולשליט הבלעדי של האימפריה הרומית.
תחילת שלטונו הייתה נורמלית ונעימה לעם, אך לאחר שחלה, הוא התערער בנפשו ואז החל עידן שלטונו המעוות וחסר-הרסן. בתקופה זו של שלטון הטירוף של קליגולה הופך קליגולה לסמל היסטורי של שליט מטורף המשליט עריצות חסרת גבולות.
הוא מוציא להורג כרצונו ובדרך כלל לא טורח אף להעמיד את הנאשמים למשפט. בשגעונו הוא מרבה במינויים פוליטיים מושחתים, חסרי אחריות ומזלזלים ונוהג בוז מופגן במוסדות הרשמיים של רומי, כולל הסנאט הרומי.
בשלב מסוים הוא מכריז על עצמו אל. מאותו רגע הוא מקפיד להופיע כשזקנו מוזהב והוא אוחז בידו סמלי אלים, כמו המטה של מרקורי, הקלשון של נפטון והברק של יופיטר. את ארמונו הוא הורה לחבר למקדש יופיטר, בסמנו בכך לעם שהארמון הזה הוא משכנו של אל.
אבל שיא שגעונו של קליגולה הוא הארמון שהורה לבנות לסוסו. בארמון שנועד לסוס של קליגולה היו גם חדר משרתים ורהיטים, כשלסוס אישית הוקצו בארמון אורוות עשויות שיש, אבוס עשוי שן, שמיכות ארגמן ורבידים ששובצו באבני חן.
קליגולה אף הגדיל והכריז על אותו הסוס בתור לא פחות מאל חדש. המליץ למנות אותו למשרה היצוגית הרמה ביותר ברומא, משרת הקונסול, לאות זלזול במוסדות הרומיים העתיקים. בספר "חיי 12 הקיסרים" כתב גאיוס סווטוניוס טרנקווילוס על הסוס של קליגולה שחיילים היו מצווים על השכנים שישמרו על השקט, פן יפריעו את מנוחתו של הסוס אינקיטאטוס.
כך הפכו המצאותיו המשונות של הקיסר קליגולה לסיפורים היסטוריים שקשה לשכוח ועוד יותר קשה לתפוס.
בסוף חייו, בשנת 41 לספירה, נרצח העריץ הראוותן, המוזר והאכזר ביותר של רומי. למרבה האירוניה היו אלה כמה משומריו שרצחו אותו ושמו סוף לשלטון טירוף שכמותו היו מעט מאוד בהיסטוריה.
הנה סיפור השיגעון של קליגולה, אולי השליט האכזרי בהיסטוריה:
https://youtu.be/yMoFDkRE_vE
קדימון סרט עליו בכיכובו של פיטר אוטול:
https://youtu.be/WACkBTh0W6w
מהסרט - קליגולה מכריז על עצמו אל:
http://youtu.be/NJvVEt6F_Xw
עוד קטע מהסרט הזה:
http://youtu.be/Yk8_mtwxztY
וסרט תיעודי על הקיסר האימתני קליגולה:
https://youtu.be/1Gpectv-3uc?long=yes
שיגעון
יותר מכל אמן או להקה אחרת לפניה חוותה להקת הביטלס הערצת המונים. ארבעת הצעירים מליברפול לא התכוננו להערצה כה גדולה, מכיוון שזו הייתה הפעם הראשונה שהתופעה הסוציולוגית הזו התרחשה בצורה שכזו. לא היה אמן עד אליהם, שחווה הערצה כה מהממת, משתקת ובהמשך מציקה.
קראו לשיגעון הביטלס שנוצר סביב הלהקה "ביטלמניה". מומחים ידעו לומר שמדובר ב"פסיכוזת המונים". מעריצים מוטרפים, במיוחד נערות בגיל העשרה, שלא מפסיקים לצרוח בעת שחברי הלהקה נגלים לפניהם. הופעות הלהקה התאפיינו אז בצרחות מחרישות אוזניים, שנמשכו לאורך כל ההופעה.
בנים חיקו את התסרוקות של חברי הלהקה ולבשו חליפות צמודות כמו אלה שאיתם הופיעו בצילומים ובהופעות. בנות התגודדו בנמלי התעופה ובבתי מלון שאליהם הגיעו וצרחו כשראו אותם.
זה החל באוקטובר 1963, לאחר שהלהקה הופיעה בשידור חי בטלוויזיה. למחרת דיווחו כל עיתוני בריטניה והחלו לסקר כל פרט על הלהקה הצעירה. כותרות ענק בעיתונים ותמונות שער של חברי הלהקה הפכו לעניין יומיומי, שבאופן מסוים התעלה על כל עניין אחר בממלכה. הפסטיבל התקשורתי התמים יצר גלים של עניין וקופות הכרטיסים לא עמדו בלחץ מעריצים שהמתינו לידן במשך יממות ארוכות, כדי לקנות כרטיס להופעות של הביטלס. בנובמבר 1963 הכריז העיתון הבריטי "הדיילי מירור" על תופעת ה"ביטלמניה" והשימוש במונח הפך לשגרתי.
כשיצאו לסיבוב ההופעות המפורסם באמריקה, התפשטה הביטלמניה אל ארצות הברית ולעולם כולו. בסרט של הביטלס עצמם "A Hard Day's Night" הוצגה התופעה וכיצד הביטלס לא יכולים לעשות צעד, מבלי שהמוני מעריצות נלהבות ישעטו לעברם בצרחות. אבל הסרט וכתבות טלוויזיה שהציגו את ההערצה אל הלהקה רק חיזקו את התופעה ובכל מקום בעולם שאליו הגיעו "ארבעת המופלאים" הם נתקלו במעריצות היסטריות המתגודדות בקבוצות גדולות, צווחות ללא הפסקה ומתעלפות מהתרגשות.
אבל בהדרגה זה החל להפריע. כשהביטלמניה הפכה לחלק מ"ההתנהגות המקובלת" סביב הלהקה, היא מנעה מהביטלס כל מגע עם המעריצים. הם לא יכולים היו לצאת מחדרי המלון שלהם ומצאו עצמם מסוגרים בכל עיר שבה הופיעו, בלי כל קשר עם הסביבה. צעדיהם הוגבלו לנסיעות והופעות. בראיונות עימם הם העידו שלא תמיד הם יודעים איפה הם נמצאים היום..
ואז באה ההודעה על הפסקת ההופעות של הביטלס. הביטלמניה הייתה אולי הסיבה העיקרית להחלטה. חברי הלהקה כבר לא נהנו והטירוף סביבם היקשה על חייהם. ג'ורג' האריסון כתב שנים אחר כך שהחיים הפכו עבורם לגיהנום. הצרחות בהופעות, סיפר פול מקרטני אחרי שנים, גברו על המוסיקה והביטלס כך לא הצליחו לשמוע את עצמם על הבמה.
וכך, באופן פרדוכסלי, גרמה האהבה וההערצה אליהם להחלטה של חברי הלהקה הפופולארית בעולם להפסיק להופיע ולהתמקד בהקלטות אולפן.
הנה תופעת הביטלמניה (עברית):
http://youtu.be/Vikz88Wj8W8?t=1m16s&end=8m52s
כאן, בדנדי שבסקוטלנד, נתן המפיק לצרחות ההיסטריות את הכינוי "ביטלמניה":
https://youtu.be/dbjlahUpV3Y
גילויי הערצה חסרי תקדים באמריקה:
https://youtu.be/7mw1D3HTGng
המעריצים הישנים בשדה התעופה בהמתנה להם כשהם חוזרים לאנגליה:
http://youtu.be/I6Diyy4SYFE
ביטלמניה בהולנד:
http://youtu.be/YoYwkr1y0UE
וגילויי הערצה בלתי נתפסים גם באוסטרליה הרחוקה:
http://youtu.be/zBhzJjjlMkE
בשנות ה-60 התגלתה לעולם המערבי תופעה של הערצה מדהימה שהפסיכולוגים כינו "פסיכוזת המונים" והתקשורת כינתה "ביטלמניה". ההערצה המטורפת ללהקת "הביטלס" הגיעה לשיאה אצל מתבגרים, במיוחד בקרב נערות בגיל העשרה, אבל סימנה גם את פתיחתו של שלב חדש ולא מוכר בהערצת כוכבים. כי אחת התופעות החזקות של התרבות המודרנית היא ההערצה (Admiration) שחשים צעירים בכל העולם כלפי זמרים, להקות, כוכבי קולנוע, ספורט, דת ואמנות.
הערצה היא הערכה גדולה ונטולת ביקורת, כלפי אחרים. לרוב מדובר באדם אחר, אך לעתים זה יכול להיות גם כלפי תופעה, כמו ל"מופע הקולנוע של רוקי", או אפילו הערצה לחפץ, דוגמת הג'ינס של ליווייס, האייפון או גיטרת פנדר.
"הערצה מביאה לעיוורון" אמר פעם תומאס ברנהרד. ואכן, הערצה נוטה לרוב להתפעלות ממושא ההערצה, מתכונותיו, מעשיו ואף לכל הקשור בו. המעריצים נוטים להתעלם או להכחיש את תכונותיו השליליות של הנערץ. לרוב הם גם מבטלים את עצמם למולו, מעמידים עצמם מתחת לו ואת רצונותיו לפני אלו שלהם. זה גם ההסבר להליכתם העיוורת של חברי כתות אחרי מנהיגים וגורואים המובילים אותם לא פעם למקומות קשים ולהרס העצמי.
אבל למה אנו מעריצים כל כך את המפורסמים, המצליחים, המוכשרים והנכונים, ככל שיהיו כאלה? - ובכן, אין תשובה פשוטה לכך. מדובר בדבר חמקמק, אך אחד ההסברים הוא שלא פעם המעריץ מלביש על הנערץ את חלומו על האושר ומגשים באופן מסוים, דרך הצלחתו של הנערץ, את האושר שלו עצמו. מה שגורם לו, כמובן, להרגיש טוב יותר. בשל ההערצה הופך האדם הכריזמטי והנערץ סוג של "שליח להצלחה" בשביל המעריץ, שהוא לרוב אדם צעיר או חסר בטחון באופן כלשהו.
הצלחתו של הכוכב מקנה למעריץ תחושה טובה. לרוב גם חשים המעריצים שהם מקבלים מהנערץ המון, שהוא מבין אותם ושיש להם קשר מיוחד עימו, תוך שהם מתעלמים כמובן מהעובדה שהקשר הזה הוא קשר בכיוון אחד בלבד, סוג של אשלייה ליחסים של ממש ביניהם לבין מושא הערצתם.
הנה ההערצה המודרנית (עברית):
https://youtu.be/oe0di23jJ0Y
מעריצות מספרות (עברית):
https://youtu.be/KFx3vx7bfYE
תופעת הביטלמניה (עברית):
http://youtu.be/Vikz88Wj8W8?t=1m16s&end=8m52s
חיוך לסיום (עברית):
https://youtu.be/4dVehVIq6Ok
ומה קורה אחרי הרבה שנים למושאי ההערצה? (עברית)
https://youtu.be/4J_US3QCOfg?long=yes
הקיסר העריץ קליגולה (Caligula) היה קיסר במשך תקופה לא ארוכה, אך הוא הספיק בתקופה קצרה זו לצבור מוניטין כאחד השליטים האכזריים, המוזרים וההזויים בהיסטוריה האנושית.
מעשיו המטורפים כללו אינסוף מעשי רצח ואכזריות בלתי נתפסים, מלחמות מיותרות ויקרות והחלטות משונות ומטורפות.
שמו האמיתי היה גאיוס יוליוס קיסר אוגוסטוס גרמניקוס (לטינית: Gaius Julius Caesar Augustus Germanicus). לכינוי "קליגולה", שפירושו בלטינית "מגפי צבא קטנים", הוא זכה בגיל שלוש, בעת שהפך לקמע של הצבא הרומי שהונהג על ידי אביו.
בזמן שהקיסר טיבריוס רצח את שני אחיו הגדולים, כשחשש שהם עלולים לרשת אותו, קליגולה הילד המתין שנים רבות לקיסרות. הוא היה דווקא נאמן לקיסר, כשהוא מתכנן לרשת אותו אחרי מותו.
ואכן, כשמת הקיסר, הוא הוריש את הקיסרות לקליגולה ולנכדו במשותף. הנכד חוסל תוך זמן קצר וקליגולה הפך לקיסר ולשליט הבלעדי של האימפריה הרומית.
תחילת שלטונו הייתה נורמלית ונעימה לעם, אך לאחר שחלה, הוא התערער בנפשו ואז החל עידן שלטונו המעוות וחסר-הרסן. בתקופה זו של שלטון הטירוף של קליגולה הופך קליגולה לסמל היסטורי של שליט מטורף המשליט עריצות חסרת גבולות.
הוא מוציא להורג כרצונו ובדרך כלל לא טורח אף להעמיד את הנאשמים למשפט. בשגעונו הוא מרבה במינויים פוליטיים מושחתים, חסרי אחריות ומזלזלים ונוהג בוז מופגן במוסדות הרשמיים של רומי, כולל הסנאט הרומי.
בשלב מסוים הוא מכריז על עצמו אל. מאותו רגע הוא מקפיד להופיע כשזקנו מוזהב והוא אוחז בידו סמלי אלים, כמו המטה של מרקורי, הקלשון של נפטון והברק של יופיטר. את ארמונו הוא הורה לחבר למקדש יופיטר, בסמנו בכך לעם שהארמון הזה הוא משכנו של אל.
אבל שיא שגעונו של קליגולה הוא הארמון שהורה לבנות לסוסו. בארמון שנועד לסוס של קליגולה היו גם חדר משרתים ורהיטים, כשלסוס אישית הוקצו בארמון אורוות עשויות שיש, אבוס עשוי שן, שמיכות ארגמן ורבידים ששובצו באבני חן.
קליגולה אף הגדיל והכריז על אותו הסוס בתור לא פחות מאל חדש. המליץ למנות אותו למשרה היצוגית הרמה ביותר ברומא, משרת הקונסול, לאות זלזול במוסדות הרומיים העתיקים. בספר "חיי 12 הקיסרים" כתב גאיוס סווטוניוס טרנקווילוס על הסוס של קליגולה שחיילים היו מצווים על השכנים שישמרו על השקט, פן יפריעו את מנוחתו של הסוס אינקיטאטוס.
כך הפכו המצאותיו המשונות של הקיסר קליגולה לסיפורים היסטוריים שקשה לשכוח ועוד יותר קשה לתפוס.
בסוף חייו, בשנת 41 לספירה, נרצח העריץ הראוותן, המוזר והאכזר ביותר של רומי. למרבה האירוניה היו אלה כמה משומריו שרצחו אותו ושמו סוף לשלטון טירוף שכמותו היו מעט מאוד בהיסטוריה.
הנה סיפור השיגעון של קליגולה, אולי השליט האכזרי בהיסטוריה:
https://youtu.be/yMoFDkRE_vE
קדימון סרט עליו בכיכובו של פיטר אוטול:
https://youtu.be/WACkBTh0W6w
מהסרט - קליגולה מכריז על עצמו אל:
http://youtu.be/NJvVEt6F_Xw
עוד קטע מהסרט הזה:
http://youtu.be/Yk8_mtwxztY
וסרט תיעודי על הקיסר האימתני קליגולה:
https://youtu.be/1Gpectv-3uc?long=yes
