כששואלים איך נסגר הריצ'רץ' (Zippers), הרוכסן, הביטו באותו חלק שהאצבעות אוחזות ומזיזות כדי לסגור את הריצרץ'. הרוכסן מזיז את הלשוניות הנגדיות שבשני צידי הבד ומחדיר אותן אחת מכאן ואחת משם.

יש ללשוניות הללו צורה של קרס ושהרוכסן מחבר אותן, כל שתי לשוניות קטנות מקבלות ביניהן לשונית קרס ש"מתיישבת" ביניהן. הקרס ננעל בין הקרסים הנגדיים בזווית שמונעת יציאה מתוכם. הניתוק ביניהם יכול להתרחש רק כשהרוכסן יעבור בדרך ההפוכה ויפתח את הפער שבין שני קרסים. כך הוא יאפשר לקרס הנגדי שתקוע ביניהם, להיחלץ ולצאת. הריץ'רץ' השתחרר!

כדי להבין את עניין הזווית, נסו להביט במעצור הדלת המשולש. הוא עוצר אותה בזכות הזווית שנוצרת בינו לבינה. ככל שהדלת נסגרת, המעצור המשולש מתחזק בעצירתו אותה.


הנה סרטון שמדגים כיצד נסגר הריץ רץ':

http://youtu.be/WEf28mF4DoY


ואנימציה שמראה זאת יפה:

http://youtu.be/VKlVotbnXh0

על אף שכבר בשנת 1851 פורסם רעיון למשהו דומה, זה לקח עוד 42 שנה עד שאמריקאי בשם ויטקומב ג'אדסון פיתח את רוכסן הנעליים. הריצרץ' שלו התבסס על חישוקים קטנים, ולא על שיניים. זו כנראה הייתה הסיבה שגאדסון לא הצליח להחדיר את המוצר לשוק.

הרוכסן שאנו מכירים הומצא כ-20 שנה אחר-כך בידי המהנדס השבדי-אמריקאי גדעון סאנדבק. בשנת 1917 הוא רשם אותו כפטנט ובימי מלחמת העולם הראשונה, הוא זכה להצלחה מסחררת במדים ובגדים מיוחדים למזג אוויר קשה, שיוצרו בשביל חיל הים האמריקאי.

הייצור ההמוני בסרט נע, שהתפתח בארצות הברית באותן שנים, תרם גם להפיכתו של הרוכסן שימושי מאד לבגדים מסוגים שונים ועל אף בעיות שנפתרו בהמשך, כמו חלודה לאחר כביסה, הוא זכה להצלחה רבה.



הנה סיפור ההמצאה מפי "חבר של הממציא":

http://youtu.be/WBcmLf0xNyg



והנה סרטון מפורט יותר על המצאת הזיפר, הוא הריצ'רץ':

http://youtu.be/CrRN1ugzPWE