כששני צדדים לא מסכימים אחד עם השני, רוצים דברים שונים או את אותו הדבר אבל כל אחד לעצמו וללא התחשבות זה בזה, אז נוצר ריב.

כשאנו רבים הקול שלנו מתחזק, אנו מרימים קול ומתפרצים זה לדבריו של זה. באופן כללי זה לא נעים, נכון?

ריב הוא דבר נורמלי שיכול לקרות גם בין אנשים קרובים ואוהבים. אבל תמיד חשוב מאד לכבד אחד את השני, לשמור בריב על גבולות ולא לנהוג באלימות או להעליב בצורה פוגעת מדי.

אנשים לפעמים מפסידים חברים טובים בגלל ריב שעבר את הגבול או בגלל שבריב הם פגעו במישהו אחר בצורה שלא מאפשרת לו לסלוח. בואו נריב יפה.



אחד מסוגי הריב הקשים - ניתוק יחסים בלי הסבר (עברית):

https://youtu.be/6rSeXn_GMrM


ריב מצחיק:

http://youtu.be/solO8qMK4fw


ריב קולנועי ב"סצנת המאבק במסדרון" מהסרט הקוריאני "שבעה צעדים" שנכתב ובוים על ידי פארק צ'אן-ווק:

https://youtu.be/VwIIDzrVVdc


וקטע מדהים בגוף ראשון על ריב זוגי (עברית):

https://youtu.be/iLo8wAsOIp8

אנשים רבים מעידים שפאסיב אגרסיב אצל חברים וקרובים מרגיז אותם במיוחד. למעשה, פאסיב אגרסיב יכול להביא אנשים שמותקפים בו אל סף השגעון.

אבל מה זה פאסיב אגרסיב?

התנהגות פסיבית-אגרסיבית (Passive Aggressive) היא התנהגות שבה אדם לא מבטא את רגשותיו, את כעסו או את הדברים שהוא רוצה לומר, באופן ישיר ופשוט להבנה ובמקום זה הוא מקרר את ההתנהגות הרגילה שלו. זה יכול להיות שהוא "עושה פרצופים", זורק אמירה סרקסטית או צינית ובקיצור - הוא "נותן להבין" כיצד הוא מרגיש, מבלי שיביע זאת באופן מפורש או ישיר.

הפסיביות ברורה כאן, אבל האגרסיביות איפה היא? - האגרסיביות באה לידי ביטוי בזעם ובכעס שאדם נותן לסביבתו, אבל בשקט, ברמז או התנהגות שונה מהרגיל, תוך שהוא מעניש אותה ולא מוותר על כלום מהאגרסיביות שבו.

כי מסתבר שאנשים רבים בוחרים להביע רגשות ברמזים ובדרכים עקיפות, במקום לבטא בצורה פשוטה וישירה לחלוטין את הדברים. מה שהם עושים היא התנגדות פסיבית, לכאורה מבלי "לעשות בעיות" לצד השני. הם דואגים לכך שרגשותיהם יהיו ברורים, מבלי שיביעו אותן בצורה מפורשת ויסתכנו בכך שייחשבו כמי שהתקיפו באגרסיביות.

משום כך יש המכנים את דפוס ההתנהגות הפסיבית-אגרסיבית בשם "התעללות שקופה".

מה שהם עושים בעצם זה להחליף שינוי אקטיבי, אמירה פשוטה של מה שהם מרגישים או שמפריע להם, להתנגדות פסיבית, לא פעילה. כלומר הם בוחרים טקטיקות עקיפות ושקטות, שלא פעם כוללות הפסקת התנהגות ("לא מדבר איתו") או קירור או הפחתת התנהגות ("אני מדבר איתו רק בענייני עבודה" או "כמה שפחות אדבר איתה והיא שהביאה את זה על עצמה") או זריקת הערות עם רמזים עבים אבל מבלי להיכנס לפרטים - הערות שהן הזמנה לריב ביוזמת הצד השני.

ההתנהגות הפסיבית-אגרסיבית הזו יכולה להתקיים בהמון הקשרים. לדוגמה, אישה ששותקת ימים שלמים ומותירה לבעלה לנחש מה הוא עשה ועל מה היא כועסת. או גבר, שבמקום לומר מה קרה ומדוע נפגע, משתתק ולא מוכן לומר מה קרה ומצד שני הוא גם לא מתנהג כרגיל.

או עובד, שבמקום להביע את אי שביעות הרצון שלו בצורה ישירה, כלפי הבוס שלו, עושה לו פרצופים ולא משקיע כמו שבעבר עשה.


#פאסיב אגרסיב כדפוס התנהגות
יש לא מעט אנשים עם אישיות פסיבית-אגרסיבית. אצל אנשים אלו התנהגות כזו היא דפוס התנהגות, דפוס שמאפיין את כל מערכות היחסים שהם מנהלים.

הקושי של אישיות פסיבית-אגרסיבית הוא להביע באופן ברור את רגשות התסכול והכאב שהיא חשה.

בסיטואציות שונות יכולים להתקבל ביטויים שונים להתנהגות פסיבית אגרסיבית, כשגם תכונות האישיות של המתנהג משפיעה עליהם. ועדיין, ניתן לומר שביטויים רווחים בהתנהגות כזו כוללים התחמקות מתשובות או שיחות, כמו גם תירוצים, דחיינות, ציניות, מענה לא ברור לשאלות ישירות ואפילו שקרים.

אנשים שמתאפיינים בדפוס הזה הם מי שכבר מגיל צעיר למדו להביע רגשות בדרכים עקיפות. למשל מבוגרים שכילדים סבלו מהזנחה, מי שגדלו להורים לא מתפקדים, או כאלה שכילדים תחת משמעת נוקשה ולא קיבלו אפשרות להביע במלואם תחושות של כעס או אי שביעות רצון.

באופן הפוך, גם מי שגדלו באווירה וסביבה מעשירה ותקינה לחלוטין, יכולים לעתים לסגל לעצמם את ההרגל או הנטייה שלא להביע את רגשותיהם במפורש, בכדי שלא לפגוע ולהגן על הוריהם. לא פעם זה יכול לפתח אצלם דרכים אחרות להבעת רגשות.

כי בסוף, הרגשות לא נעלמים. כשלא מאפשרים להם ביטוי פשוט ורגיל, הנפש מוצאת דרכי יציאה אחרות. רובנו מכירים את זה שלא פעם, התופעה של מי ש"מחזיקים בבטן" או "חונקים את הרגשות" בקרבם, מסתיימת בסערת רגשות, בריב גדול או בפיצוץ רגשי. אבל אחרים מפתחים דרכי ביטוי מרומזות ו"מוציאים החוצה" בדרכים עקיפות, שהפסיב-אגרסיב מככב בהם.


הנה הפאסיב אגרסיב (עברית):

https://youtu.be/M24l9Dj_7OA


הסבר של ההתנהגות פסיבית-אגרסיבית (עברית):

https://youtu.be/4WP_n_68rXg


והסבר מעמיק של דפוס ההתנהגות הפסיבית-אגרסיבית (עברית):

https://youtu.be/aZNdRGKnZxI?long=yes

דמיינו שרבתם עם חבר או חברה. האם תרוצו ישר לספר למורה או להנהלת בית הספר ותצפו שהם ישפטו ביניכם?

כשאנשים או גופים מסוכסכים ויש ביניהם ריב גדול, רבים מקווים שאולי מישהו שלישי יוכל לסייע לשני הצדדים להגיע להסכם ביניהם ולהתפשר. זה בדיוק מה שעושה המגשר בהליך הגישור, שמיועד להביא את הצדדים להסכמה ופשרה. המגשרים מקשיבים לשני הצדדים ומסייעים להם להגיע לפשרה, שתאפשר פתרון של המחלוקת שביניהם.

בעולם המבוגרים מהווה הגישור (Mediation) דרך לפתור מחלוקות קשות, שאינה כרוכה בשיפוט של מי צודק בויכוח. מטרת הגישור להביא את הצדדים להסכם ולפשרה, כך ששניהם יוותרו קצת ויזכו לשלום ביניהם ולפתרון. במקום שבית משפט או בורר יכריע ביניהם וישאיר את שניהם מתוסכלים, המגשר מסייע לצדדים למצוא פתרונות למחלוקות ולהתפשר ביניהם.


הנה ההסבר של נושא הגישור (עברית):

http://youtu.be/fJUNUXXU0co


גישור אצל ילדים (עברית):

http://youtu.be/4eDKccbKsxA


יש אפילו גוף חינמי שנקרא "עמק השווה" ומסייע גם בגישור בין הניצים (עברית):

http://youtu.be/M4hOU0B03yU


ומחקר שגילה כיצד ניתן לשנות עמדות ולקרב אנשים לפשרה (עברית):

https://youtu.be/QVWvXU_gzKc

שיתוף פעולה ועבודה ביחד הם דרך מצוינת להצליח בדברים שאנחנו עושים.

כשאדם לבדו, הרבה יותר קשה לו לעשות דברים. כשכמה ילדים, אנשים או בעלי חיים מתחברים יחד, כל אחד תורם את הדברים שהוא טוב בהם וכך יוצרים קבוצה יעילה מאד.

עבדו ביחד - זה כדאי!


הנה סרטון בשם "שניים על גשר" שמציג מה קורה אם לא משתפים פעולה:

http://youtu.be/jwpygjVPoAI


הדגמת מקרים שונים של שיתוף פעולה בטבע וכמה שהוא תורם להצלחה והישרדות:

http://youtu.be/n4tiEnJ5yCs


מצגת וידאו על שיתופיות ושיתוף פעולה (עברית):

http://youtu.be/DtJEVogh7Ww


וסרטון נפלא על רובוטים בכוכב רחוק הלומדים לשתף פעולה ואז...

https://youtu.be/3Bs4LOtIuxg?long=yes

בימינו תאגיד אדידס (Adidas) הוא ממותגי הספורט המפורסמים והגדולים ביותר בעולם. זהו תאגיד בגדי ונעלי ספורט שמוכר בלמעלה מ-160 מדינות וכולל כ-60 אלף עובדים בעולם כולו.

לוגו שלושת הפסים שלו הוא סמל שהיה לחלק מהמיתולוגיה של עולם הספורט ולאחד מסמלי ההיכר של הספורט העולמי ובפרט של נעלי ההתעמלות. אבל לידתו של הקונצרן הגרמני שונה בתכלית מהתדמית הנוצצת והמצליחה של התאגיד בימינו.

הכל החל במיזם של שני אחים ומריבה גדולה. אי-שם, בשנות ה-20 של המאה ה-20, החלו האחים לייצר את נעלי הספורט. הייצור היה ב... חדר הכביסה של בית אימם, בעיירה הגרמנית הקטנה הרצוגנאוראך. ממנו הם הקימו את המפעל לנעלי ספורט ושמו "נעלי דאסלר".

כבר מלתחילה היו הנעליים שלהם לסמל של מצוינות ומה שהחל כעסק משפחתי קטן, הפך לאחד המותגים הגדולים בעולם של אותם ימים. לקראת אולימפיאדת ברלין הצליח צמד האחים לשכנע את האצן האגדי ג'סי אוואנס להתחרות בזוג נעלי הספורט שלהם וניצחונו הפך אותם להצלחה מסחררת. מכאן החלו השניים למכור מאות אלפי זוגות של נעלי ספורט.

לא חסרות השערות ואגדות מדוע השניים רבו ונפרדו. כנראה זה קרה כשרודולף דאסלר חזר הביתה מהמלחמה. אדי שניהל את "מפעל הנעליים של האחים דאסלר" כבר שלט בה ביד רמה וכנראה לא שיתף את אחיו בניהול. השניים הסתכסכו ב-1948 ורודולף הקים חברה מתחרה, ממש מול המפעל שאחיו ניהל. לחברת הנעליים שלו קרא "רודה" ועם השנים הוא ישנה את שמה ל"פומה". אדי, לעומתו, שינה את שמה של החברה המקורית ל"אדידס", חיבור בין שמו הפרטי "אדי" ותחילית שם המשפחה "דאסלר".

אז לא רק אדי ניהל חברת נעלי ספורט. בדיוק כמוהו עשה גם אחיו, רודולף דסלר, שייסד את חברת "פומה". כך העמידו עצמם שני האחים המסוכסכים, למעשה, לתחרות עסקית ארוכת שנים. לא תתפלאו לדעת שכל העיירה הבווארית והשלווה שלהם לקחה חלק במריבה והתפלגה לשניים. העובדים ובני משפחותיהם, בכל מפעל משני המפעלים, שמרו על נאמנות לצד שלהם והתחלקו בין הנאמנים לפומה והנאמנים לאדידס. הם שלחו את ילדיהם לבתי ספר נפרדים בעיירה החצויה, שתו בירה בברים נפרדים ולא פעם הורים אף נידו את ילדיהם שבחרו להינשא לבני זוג ממשפחות של המפעל השני...

שני המפעלים הצליחו, אבל הדם הרע המשיך לזרום בין שני האחים. הסכסוך ביניהם היה ארוך ומכוער. כך יצא שבשנות ה-30 של המאה הקודמת, היו שניהם חברים במפלגה הנאצית. ועכשיו, כשהם יריבים מרים ושונאים זה את זה, הם האשימו אחד את השני פומבית, כשכל אחד טוען על אחיו שהוא היה יותר נאצי ממנו. לאדי, אגב, הייתה יותר בעיה מרודי. הוא הקפיד תמיד שיכנו אותו "אדי", כי השם המקורי שלו "אדולף", כבר לא ממש עבר טוב בסביבה, מאז האדולף היטלר ההוא...

מכל מקום, את פריצת הדרך הגדולה הראשונה שלה עשתה אדידס בשנת 1954. זה היה בגביע העולם בכדורגל, כשנבחרת גרמניה בכדורגל זוכה בגביע, כשכל השחקנים נועלים נעלי אדידס. זו הייתה הזכייה הראשונה בגביע העולם, של קבוצה בה כל השחקנים נועלים נעליים מיצרן אחד ורק ממנו.

אדידס גם תמכה באצן הדגול אמיל זטופק, מי שכונה "הקטר הצ'כי" וייזכר לעד כספורטאי דגול וכדמוקרט אמיץ ומעורר השראה. במהלך השנים, החברה תמשיך לשתף פעולה עם ספורטאים וכוכבים במוסיקה, לצד עבודה עם מעצבי אופנה רבים לעיצוב ויצירת מוצרים, סדרות ואוספים במהדורות מיוחדות. במקביל פיתחה החברה גם מוצרים בתחומים וענפי ספורט אחרים, מכדורסל ועד סקייטבורד, מהנעלה להלבשת לייף סטייל ועוד.

בתחילת המאה ה-21, שנים לאחר מות האחים המייסדים, קיימו לראשונה נציגי שתי ענקיות הספורט אירוע משותף, ערכו "סולחה" היסטורית, לחצו ידיים ואף קיימו משחק כדורגל משותף, בעיירה בה נולדו וממוקמות שתי החברות.


סיפורם של האחים דרסלר מבאווריה, שהקימו את חברת אדידס:

https://youtu.be/Nl0iGMkxwcc


מצגת וידאו עם סיפור האחים (עברית):

https://youtu.be/dMkI0p0gmGE


לוגו שלושת הפסים שבמקור בכלל נועדו לייצב את הנעליים:

https://youtu.be/hLJrnCmpvp4


אדידס עשו על אמיל זאטופק סרטון פרסומת ותמכו בו:

https://youtu.be/tE6wX5V_MGQ


כך אדידס מייצרת נעליים מפלסטיק ממוחזר:

https://youtu.be/pJBRqespiOA


ועוד מהסיפור על שני האחים שהקימו את שוק נעלי הספורט:

https://youtu.be/uPCMrllEfSQ?long=yes

כשנולדו האקדחים והרובים שינה דו קרב החרבות פנים. אם עד המצאת הנשק החם הוא היה חלק מהלוחמה בשדה הקרב ובימי הביניים הפך גם בידור להמונים, בתור אחד מענפי הספורט בהם התחרו האבירים בטורנירים הספורטיביים שלהם, העולם של אבק שריפה ונשק חם, כבר לא היה בו הרבה טעם.

דו-קרב החרבות (Sword duel) נולד בשדה הקרב עם המצאת החרב. הוא התפתח בטורנירי ימי הביניים, בתור אחד הענפים בהם הפגינו האבירים את יכולות הלחימה שלהם בדרך ספורטיבית, המשיך כדרך מדממת ליישב סכסוכים והסתיים נכון להיום בספורט הסיף האולימפי.

עם השנים הפך דו קרב החרבות לדרך בה יישבו האצילים באירופה סכסוכים אישיים ביניהם. היו שהחזירו את כבודם בחרב, כנגד מישהו שפגע בהם, השמיץ או העליב בפומבי וכדומה.

כי הדו קרב הציע דרך מכובדת ובאופן מוזר גם חצי חוקי, באמצעותה יכול היה אדם שכבודו נרמס ונפגע להחזיר לעצמו את הכבוד.

היו גם דו-קרבות רומנטיים. שני גברים שהתאהבו באישה באותה תקופה נהגו ליישב ביניהם את המאבק על ליבה בדו קרב חרבות. החרב, בתור הנשק העיקרי בדו-קרב, הייתה למעשה השופט שקבע מי יזכה במאבק על ליבה של הגברת.

זה התנהל כך: כששני בחורים בעלי מעמד גבוה התאהבו וחיזרו אחרי אותה נערה, הם נהגו לקבוע ביניהם את המועד לדו-קרב, בדרך כלל עם עלות השחר.

את הצעירה, מיותר לומר, איש לא מיהר לשאול.

ואכן, כשהשמש עלתה היו נפגשים שני בני האצולה לדו קרב. בסרטים זה מתרחש כמעט תמיד ביער כלשהו, אבל הסיבה היא לא רומנטית אלא במטרה לעשות את העניין הרחק מאוכפי החוק ומהשוטרים ולנהל דו קרב בחרבותיהם, עד מוות.

בסופו של הקרב, משהתגלה המנצח, הוא זה שזכה בנערה. המחזר המובס, לעתים חי ולצערו גם לא פעם מת, יישאר בזכרונה של הצעירה רק בתור זיכרון של מישהו שחיזר אחריה פעם.

רק עם המצאת האקדחים בעלי בריח צור (Flintlock), הוחלפה החרב סופית באקדח. באקדחים מנהג הדו-קרב נמשך שנים רבות, אבל לרוב היה קצר כזמן של ירייה אחת.

כיום, דו קרב החרבות מתקיים רק בסרטים, כשהגיבור והנבל אוחזים בחרבות ונלחמים עד זוב דם. במציאות, החרב נתלתה כבר מזמן על הקיר והצעירה פשוט בוחרת: "שמעון, אותך אני רוצה!"


דו-קרב חרבות בימי הביניים:

https://youtu.be/8uJM5LXvkMM?t=14s


השורשים הוויקינגיים:

https://youtu.be/xFiIDl_mt2c


דו קרב רומנטי בסרטים - לא לילדים צעירים!!

https://youtu.be/JOBTFfHJjV8


דו קרב קולנועי, עם טוני קרטיס:

https://youtu.be/QY3PpSx31Uw


הדו קרב שהורישו הסמוראים לתרבות היפנית:

https://youtu.be/ICDUWdfcUDg


ודו קרב האקדחים שצולם בשנת 1896 ונצבע לאחרונה:

https://youtu.be/liJ3x6Hovnc

מכירים מציאות בה זוגיות או יחסים מתקיימים בסוג של אלימות שקטה וחרישית, מילולית ומתמשכת ובעלת אופי נרקיסיסטי והיא לרוב תהיה בתוך זוגיות או משפחה. זהו הגזלייטינג (Gaslighting).

בגזלייטינג, שהוא סוג של התעללות פסיכולוגית של אדם באדם, מאשים המגזלט את המגוזלט, במה שהוא עצמו עושה. התוקף מאשים את המותקף שהוא זה שתוקף אותו וכפוגען הוא טוען שהוא זה שנפגע.

מצד ה"מגוזלט", מי שחווה על בשרו גזלייטינג, הוא לרוב יתחיל לפקפק בתפיסה ובהבנת המציאות, בזיכרון ובשיקול הדעת שלו או שלה. הוא עלול להרגיש חרד, מבולבל, או שאולי אינו יכול לסמוך על עצמו.

הגזלייטינג הוא אחת הטקטיקות המניפולטיביות המשמשות היטב את מי שסובלים (והסביבה סובלת אף יותר...) מהפרעת אישיות אנטיסוציאלית.

אגב, אף שהוא מוזכר וקיים בספרות הפסיכולוגיה המקצועית והמחקרית, המושג "גזלייטינג" משמש בעיקר בדיבור ופחות בשפה המקצועית.

המושג "הדלקת גז" בא משמו של מחזה מ-1938, שיהפוך ב-1944 לסרט בשם "Gaslight". בסרט מתמרן הבעל את רעייתו לחשוב שיש לה מחלת נפש.


#התנהגויות
בטווח הגזלייטינג ניתן לכלול מתוקפנות פסיבית, סרקזם, או התגוננות ועד הונאה וערעור החוויה של האחר. המגזלט יוכל להאשים ברגישות יתר, בביקורתיות או בדרמטיות. לעתים הוא ילעג או יתעצבן או אפילו יבכה כדי להציג את עצמו כקורבן של המגוזלט.

לא פעם המגזלט יחוש מאוים או יקנא בבן הזוג שלו. כתוצאה מכך הוא עלול לפסול או לפקפק בהישגי המגוזלט ולהדגיש את הצד השלילי בהישגיו.


הנה המושג גזלייטינג (עברית):

https://youtu.be/y3D_N38VF9M


באנגלית:

https://youtu.be/y3t-Jvrr2OY


קדימון הסרט "גאזלייטינג" ממנו נולד המושג:

https://youtu.be/0ToLfQU2xmg


מנהיג כת מגזלט בכוונה שתביא את אחותה לכת שלו - מתוך סרט (עברית):

https://youtu.be/WdpRNoZAs2o


והסבר פסיכולוגי יפה עם מעט היסטוריית המושג (עברית):

https://youtu.be/xOCOlbMxCkQ?long=yes

המחלוקת בין אדיסון המפורסם, שרצה להשליט את השימוש בזרם הישר ברשתות העירוניות והתעשייתיות, לבין טסלה, שהגיע מאירופה להצטרף אליו, אך צידד בזרם חילופין, היתה חריפה.

שורשי הריב בין שני הממציאים הגאונים היו נעוצים בריב אישי בין שניהם. הוא נולד כאשר אדיסון ניצל את טסלה, שעבד אצלו לאחר שהגיע מסרביה לאמריקה, כדי לפתור בעיה שהוא עצמו לא הצליח לפתור. אך אדיסון סרב לשלם לו על כך, כפי שהתחייב לפני כן. טסלה מחה על אי הצדק והניצול ופוטר. הוא הקים את החברה שלו ופיתח את הפתרון שלו, זה של זרם החליפין.

כמובן שהנימוק שהכריע בויכוח בין שתי השיטות שהציעו השניים למערכת החשמל של אמריקה היה טכנולוגי. אם במעגל חשמלי יש מתח בגודל מסוים, נניח 10 וולט, שבא להאיר נורת חשמל אחת שצריכתו 10 ואט אחד (נוסחת חוק אום), עצמת הזרם החולף בו היא אמפר אחד. אם נוסיף נורה נוספת במקביל לקודמת תוכפל הצריכה ל-20 וואט ויזרום זרם בעצמה של 2 אמפר.

ככל שנוסיף צרכנים יגדל הזרם והחוט המוליך את החשמל ברשת יצטרך להיות עבה (ויקר יותר). על פי תכנית אדיסון ידרשו תחנות כוח בכל רחוב ורובע בעיר. לעומתה אפשרה היכולת שהציע טסלה, להגביר את המתח של זרם חילופין, להעלות את המתח.

בכך ניתן היה להקטין מאד את עובי החוטים המוליכים ולהעביר חשמל ממפלי מים לאזורים מיושבים. לאדיסון לא הייתה תשובה לאתגר הזה, והויכוח הוכרע לטובת טסלה.


הנה סיפור מאבקם של שני גאוני החשמל וההמצאה, אדיסון וטסלה:

https://www.youtube.com/watch?v=ZInLPe_bezQ


וראפ מחוייך על המאבק הזה:

https://youtu.be/gJ1Mz7kGVf0

ההוגה ברטראנד ראסל אמר פעם בתבונה ש"מלחמה איננה קובעת מי צודק, אלא מי נשאר!" - באנגלית, אגב, זה נשמע הרבה יותר שנון כי זה גם דו-משמעי: ".War is not about who is right, but who is left").

אז מהי מלחמה בעצם?

מלחמה (War) היא בעצם ריב קבוצתי. בין מדינות, בין שבטים או בין תרבויות - מלחמה מתרחשת בעולם, בין קבוצות שונות, שמתנגדול זו לזו.

מדינות, עמים או שבטים - המלחמה מתחילה כשקבוצה כזו רוצה לגרום לאחרת לקבל את דרישותיה. מלחמות בעולם הן פעמים רבות על שטח ששתי מדינות או שבטים רוצים, כל אחת לעצמה. מלחמות אחרות הן בגלל שעמים רוצים עצמאות, כלומר להשתחרר משליטתו של עם אחר. יש מלחמות על גבולות שבמחלוקת וכך הלאה.

לרוב גורמת המלחמה למותם של אנשים ולפגיעה ברכוש רב. מלחמות הן דרך עצובה למצוא פתרון שלרוב מצליח הרבה יותר ליד שולחן המשא ומתן, כלומר בדיבור ופשרה שמובילים להסכמה בין הצדדים.

הכי עצוב הוא שפעמים רבות לאחר מלחמות קשות נאלצו הצדדים להתיישב לשולחן המשא ומתן ולהגיע לפשרה -אותה פשרה שהיו יכולים לקבל, מבלי לאבד אנשים ורכוש רב ולגרום לסבל קשה להמוני בני אדם.

ואולי המילים של מהטמה גאנדי מסבירות היטב את דעתנו על המלחמה: "עין תחת עין ובסוף יהיה כל העולם עיוור".


הנה סרטון אנימציה נפלא וקצר על תולדות המלחמה ומה בסופן (ללא מילים):

https://youtu.be/9x7FGbW3IVc


למה ומתי מלחמות פורצות (עברית):

https://youtu.be/vYmR7d94ho0


עשר המלחמות הגדולות בהיסטוריה וכמה אנשים שילמו בהן בחייהם:

http://youtu.be/7sZHSwCmniI


בעולם הטבע לא חסרות מלחמות או לפחות קרבות, כמו הקרב בין מושבות של נמלים למשל:

https://youtu.be/SdpGAdB_zpc


ושיר של ג'ון לנון שבו הוא מדמיין עולם של שלום:

https://youtu.be/YkgkThdzX-8