שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי רטוריקה?
רטוריקה (Rhetoric) היא אמנות השכנוע, שלא פעם נקראת גם "תורת הנאום". מוצגות בה הדרכים והאפשרויות שדובר או נואם מעביר בהם הרצאה, נאום או ראיון מיוחד, תוך כדי שכנוע ומשיכת תשומת לב למסרים שלו.
טריקים, שטיקים ומניפולציות, הדגשות, הסתרות וציון מחשבות כעובדות מוצקות שכתובות על הסלע - האמת היא שברטוריקה אין הרבה חדש. בסוף יש מעט מאוד חידושים והרוב כבר ידוע שנים רבות.
למשל, יש טכניקות כמו הסכמה ואז, אחרי שזוכים גם בקשב של המאזינים שהם תומכי הדובר, תקיפת היריב. זה מעין חיבוק דוב כזה, שאחרי שאתה מבהיר שאתה לא נגד מישהו, אתה אומר בעצם "כן, אבל..."
או למשל הטכניקה של הפרחת שאלה ללא תשובה, עם רמז אבל לא יותר - משאירים את השאלה באוויר - למחשבה עצמאית כביכול של המאזין... הטכניקה הזו יעילה הרבה יותר ממה שחושבים. במיוחד אם אנו מודעים לכך שמאזינים רבים אינם מצוידים בידע על העובדות, מה שגורם להנחות שעומדות בבסיס השאלה להפוך בעיניהם לעובדות מוצקות.
טכניקה אחרת היא הצבעה על הצביעות של הצד השני - למשל אם תצביע על מה שאמר היריב בהזדמנות אחת וכיצד נהג ההיפך בהזדמנות אחרת. או אם תיקח שני מקרים ותראה שהיריב נהג בהם באופן שונה. מה זה פה? אפליה! איפה ואיפה!
זה משתלב ודומה לאחת הטכניקות הטובות ברטוריקה - שאלה רטורית. יש שם תשובה או מסקנה, אבל עדיף לדובר שנגיע אליה לבד. אם למסקנה כלשהי נגיע בנאום בעצמנו, יודע הנואם או מי עונה לשאלה בראיון, יהיה לה כוח רב ויווצר חיבור רגשי של המאזין למסר.
טכניקת מצב החירום היא טכניקה מעולה שמאפשרת לגרום למאזינים לחוש פחד, אימה ולהיות דרוכים. זו טכניקה מצוינת כדי לגייס אותנו להיות איתם.
לעיתים ינסו הדוברים להעמיד דברים קיצוניים זה מול זה. זה גם משכנע וגם מעלים את העובדה שיש המון אפשרויות אחרות שהם מעדיפים שלא נדע או שלא נחשוב עליהן...
אה, כן... ויש את השקרים. אלה משמשים ברטוריקה כבר אלפי שנים וברור ששם אפשר להגדיר ולקטלג עד הבוקר, אבל האמת היא שבפשטות ניתן לומר עליהם שהם לא אמת ולכן כדאי להצטייד במעט ידע, כשאנו מאזינים לפוליטיקאים.
#קיצור תולדות הרטוריקה
הרטוריקה נולדה ביוון העתיקה, בה השלטון היה דמוקרטי, מה שחיזק את השימוש בשכנוע ונאום על פני אלימות. השתמשו בה אז ממועמדים בשוק העיר, האגורה, ששכנעו אזרחים להצביע עבורם, ועד סנטורים בסנאט בנאומיהם. מאותה תקופה מפורסמים במיוחד הפילוסופים שעשו שימוש ברטוריקה, ביניהם שלושת ידועני הפילוסופיה היוונית סוקרטס, אפלטון ואריסטו.
בימינו יש הרבה שימוש ברטוריקה. נוהגים ללמד אותה באוניברסיטאות, בקורסים פרטיים, בסדנאות למקומות עבודה ובחוגים לילדים כמו דיבייט, מה שמזכיר שהיא מעניינת גם מראיינים ובוחנים בקבלה לעבודה ולכן שווה ללמוד אותה.
שימוש רב עושים ברטוריקה גם אנשי פרסום, פוליטיקאים, דיפלומטים, מנהלי משא ומתן, יועצי בחירות, מומחי דיבייט וכדומה. אז מה אתם אומרים?
הנה סרטון שמסביר את הרטוריקה (מתורגם):
https://youtu.be/3klMM9BkW5o
הרטוריקה של פוליטיקאים בישראל משתמשת בטכניקות שונות (עברית):
https://youtu.be/-EuPi5UpH58
שימו לב לדמיון במחוות של נואמים טובים:
https://youtu.be/xdVqjTvcXoU
איך אשפי מסרים מדברים אל קהל?
נאום טוב, כולם יודעים, הוא המחשה מצוינת לכוחה של המילה המדוברת. הוא שמייצר את יכולתו של מנהיג, מנהל, או כל מוביל, להשפיע על מהלך ההיסטוריה ולתת השראה לציבור המאזין לו.
אבל מבין משתנים כמו תוכן, הופעה ואינטונציה בנאום ובהעברת מסר, מסתבר לא פעם, ולרבים זו הפתעה, שהתוכן תופס חלק קטן בהצלחת ההרצאה, בנאום או במסר שמעביר רק 10% מסך העניין.
שאר ה-90% הם ההופעה של הנואם או המרצה, שמקבל, החזיקו חזק, לא פחות מ-70%, והאינטונציה והקול, שתופסים את ה-20% הנותרים.
#כמה מילים על המרכיבים הללו:
הופעה - הקהל מאד תופס את הופעתו של המרצה או הנואם. ההופעה החיצונית, הלבוש, העמידה, שפת הגוף - כל אלה משפיעים מאד על הקהל.
אינטונציה - בטחון עצמי, שפה ברורה, העברת מסר קצר ופשוט. גובה הקול יקבע כמה סמכותיים נהיה וכמה וכיצד יעבור המסר שלנו אל הקהל.
העברת מסר - ממש לדבר עם הקהל, לספר סיפור ולא סתם להעביר נקודות, רצוי אפילו לשלב סיפור שממחיש את נושא הדיבור.
תקשורת - ליצור קשר עין ולהשתמש בהבעות פנים, לחייך, אפשר אפילו לשלב הומור, הכל כדי לחזק ולדייק את המסר ולגרום שירצו לשמוע.
דיבור מנגן ודינמי - אל תנסו דיבור מונוטוני. הוא עובד הכי גרוע שאפשר. השתמשו בעוצמה משתנה, חזקה כשתרצו להיות מכריעים ומאוד חלשה אבל מרוכזת, עם שפת גוף ובעיקר פנים - כשתרצו להעביר מסר מדויק וחד.
התוכן הוא, אגב, כמעט ולא חשוב. עד כמה שזה נשמע מוזר...
כך נואמים כדי להשיג את המטרות (מתורגם):
https://youtu.be/3klMM9BkW5o
מאחורי כל נואם בכיר יושבים לרוב כותבי נאומים (עברית):
https://youtu.be/Y8CZU1RPbGM
סטודנט שמיישם את הטיפים שקיבל ועומד נהדר מול כיתתו:
https://youtu.be/V8eLdbKXGzk
בחיוך - נואם מקומי (עברית):
https://youtu.be/AKkGRAkTYpE
הרצאה פנומנלית על דיבור ואיך לדבר בצורה אפקטיבית, מול קהל ומול העולם (מתורגם):
https://youtu.be/eIho2S0ZahI?long=yes
ושינוי בשפת הגוף שלנו ישנה משמעותית את התוצאות של הנאום (מתורגם):
https://youtu.be/Ks-_Mh1QhMc?t=221?long=yes
מהו נאום המלחמה האיקוני של צ'רצ'יל?
נאום "We shall fight" של ווינסטון צ'רצ'יל הוא נאום קצרצר ודל במילים, אך עוצמתי ומרשים כל כך, שניתן לומר היום שהציל את בריטניה והעולם כולו מגייסותיו של היטלר במלחמת העולם השנייה.
את הנאום הזה נשא מנהיג בריטניה ב-4 ביוני 1940, רגע קריטי במיוחד במלחמה. על אף הכמעט אקראיות שלו, הנאום הזה נחשב לאחד הנאומים המפורסמים והחשובים ביותר במאה ה-20 ובהיסטוריה המודרנית בכלל.
את הנאום נשא ראש הממשלה הטרי צ'רצ'יל, כשהוא סוקר בפרלמנט בלונדון את מצב המלחמה ומצבה של בריטניה הוא לא טוב.
צ'רצ'יל מדבר אחרי כחודש של קרבות, בהם מביס הצבא הגרמני את הצבא הצרפתי, שרבים ראו בו עד אז את הצבא החזק בעולם. והוא בא אחרי שבריטניה מילטה בקושי את צבאה מצרפת הכבושה, רגע לפני שיושמד בידי הצבא הגרמני, תוך כדי שהיא משאירה מאחור את הנשק הכבד של בריטניה, שנפל עתה בידי הגרמנים..
לקראת סוף הסקירה שלו אומר צ'רצ'יל לפרלמנט, אך בעצם לעם הבריטי, את הדברים הבאים (בעריכה שלנו):
#"גם אם נפלו או יפלו חלקים גדולים של אירופה, בידי שלטון הגסטפו - לא נירתע ולא נכזיב. אנו נמשיך עד הסוף, נילחם בצרפת, נילחם בימים, נילחם בביטחון גובר ובכוח גדול באוויר, נגן על האי שלנו. אנו נילחם בחופים, אנו נילחם בשדות התעופה, נילחם בשדות, נילחם בהרים ולעולם לא ניכנע!"
הנאום כולו היה מסר של נחישות, בו מדגיש צ'רצ'יל את הנחישות של בריטניה להילחם נגד גרמניה הנאצית בכל מחיר. צ'רצ'יל מעוניין לחזק את רוח הלחימה של העם הבריטי ולאחד את האומה אל מול האיום הנאצי.
הנאום הזה נחשב לנקודת מפנה במלחמה ולרגע שיסמל ויחזק את עמידתה האיתנה של בריטניה, אל מול הצבא המאיים של היטלר. עד היום מצטטים חלקים ממנו בנאומים של פוליטיקאים, כשעיקר הציטוטים הם מהמשפטים האחרונים שלמעלה, משפטים שהפכו סמל לעמידה איתנה אל מול אויב, לעידוד וחיזוק המורל בציבור.
לימים יאמרו מומחים ומנהיגים שנאומיו של צ'רצ'יל באותם ימים היו שווי ערך לכמה דיביזיות. לסטאלין מיוחס הציטוט "צ'רצ'יל הוא הלוחם הטוב ביותר שיש לאנגליה. במצב העניינים הנוכחי, כל נאום שלו שווה לפחות 100 טנקים."
בעקבות הנאום הזה נישאו במהלך המלחמה עוד נאומים איקוניים של צ'רצ'יל, כולל נאום "דם, יזע ודמעות", שהוא נשא ב-13 במאי 1940, "זוהי שעתנו הגדולה ביותר" (18 ביוני 1940), ו"זה לא הסוף של ההתחלה", שהוא יישא ב-10 בנובמבר 1942.
ברור לכל שהיכולת הרטורית של צ'רצ'יל לעורר השראה ולחזק את המורל, היו אחד מכלי הנשק החשובים במאמץ המלחמתי הבריטי. הם גם חיזקו את המורל של העם הבריטי וחייליו ומנגד - הם גם סייעו לו בגיוס של תמיכה בינלאומית, שהייתה כה הכרחית לבריטניה באותם ימים.
כי מי יוכל לעמוד בפני מנהיג כל כך מדויק ומעורר השראה?
נאומים איקוניים נוספים בתגית "נאומים מפורסמים".
הנה נאום "אנו נילחם" של צ'רצ'יל (מתורגם):
https://youtu.be/k8cBGoC6pzA
מתוך סרט על חייו:
https://youtu.be/CXIrnU7Y_RU
מערוץ ההיסטוריה:
https://youtu.be/taGgntNWFSE
והנאום המלא:
https://youtu.be/MkTw3_PmKtc
מהי מטפורה ומה החשיבות שלה ביצירתיות?
מטפורה (Metaphor) היא אמצעי לשוני שבעזרתו ניתן להסביר את עצמנו. הן מאפשרות למשל להאיר מושג אחד בתכונות של מושג אחר.
כך מדברים על משהו, על ידי שמדברים על משהו אחר.
המושג "מטפורה", אגב, הוא צירוף של "מטא" (אחרי או מעבר) ו"פראין" (לשאת).
יש המון מטאפורות אפשריות, דימויים שמקלים על הבנת מושגים אחרים. יש ביניהם שהן כל כך שכיחות שכולם כבר התרגלו אליהן. למשל נורה שמייצגת רעיון. ודאי ראיתם פעם או פעמיים בחייכם ציור או אייקון של נורת חשמל, כמסמלת רעיון. או למשל חשיבה, שמיוצגת בציור כגלגלי שיניים בתוך הראש. אלה דימויים, מטאפורות.
עוד דוגמה? - נניח כשאומרים שמשהו הוא כמו משהו. למשל, אם נאמר שגבר הוא צבר, כואב מבחוץ אבל רך ונעים מבפנים. במטפורה הזו אנו מתארים את תכונותיו של הגבר, בתכונותיו המוכרות של פרי הצבר. יש בזה יתרונות רבים, כי כך ניתן להדגיש את מה שאליו אנו מכוונים, על ידי זה שאנו מדברים על משהו שזו תכונתו העיקרית או המוכרת מאד. הקוצים של הצבר ידועים יותר מהקוצים שאנו רוצים להדגיש את קיומם אצל הגבר...
השימוש שלנו, בני המין האנושי, בדימויים ובמטאפורות, הוא מאד נוח. כשאנו חושבים על דבר אחד, תוך התייחסות לדבר אחר, אנו מבינים טוב יותר, את הבעיה. לא פעם זה מסייע לנו להבין גם את הפתרון. המטאפורה של קריירה במונחים של לוחמה וניהול קרבות (נגד הבוס או המתחרים העסקיים, למשל) "מסדר" לנו היטב את הבנת הדברים ומבהיר מה עלינו לעשות, מאסטרטגיה ועד טקטיקות, ממארב ועד התקפה. ובעצם, גם לזכות בילדה שאנו אוהבים זה סוג של יעד שיש לכבוש, לא?
בניגוד לדימוי, במרבית המטפורות אין מילות השוואה דוגמת "כמו", "דומה ל" וכדומה. כשאומרים על האנציקלופדיה שלנו "אאוריקה היא ים של מידע", לא מתכוונים שהיא באמת ים. הכוונה במטפורה הזו, שבאאוריקה, כמו ים, יש עושר רב (של ידע) ושניתן להפליג על פניה ולגלות עוד ועוד דברים חדשים, כמו שספן יכול לגלות יבשות ואיים בים הגדול.
הנה השימוש במטאפורות בתרבות (מתורגם):
https://youtu.be/A0edKgL9EgM
מטאפורות ויזואלית בקולנוע:
https://youtu.be/2qYXoJtuzZg
רטוריקה
רטוריקה (Rhetoric) היא אמנות השכנוע, שלא פעם נקראת גם "תורת הנאום". מוצגות בה הדרכים והאפשרויות שדובר או נואם מעביר בהם הרצאה, נאום או ראיון מיוחד, תוך כדי שכנוע ומשיכת תשומת לב למסרים שלו.
טריקים, שטיקים ומניפולציות, הדגשות, הסתרות וציון מחשבות כעובדות מוצקות שכתובות על הסלע - האמת היא שברטוריקה אין הרבה חדש. בסוף יש מעט מאוד חידושים והרוב כבר ידוע שנים רבות.
למשל, יש טכניקות כמו הסכמה ואז, אחרי שזוכים גם בקשב של המאזינים שהם תומכי הדובר, תקיפת היריב. זה מעין חיבוק דוב כזה, שאחרי שאתה מבהיר שאתה לא נגד מישהו, אתה אומר בעצם "כן, אבל..."
או למשל הטכניקה של הפרחת שאלה ללא תשובה, עם רמז אבל לא יותר - משאירים את השאלה באוויר - למחשבה עצמאית כביכול של המאזין... הטכניקה הזו יעילה הרבה יותר ממה שחושבים. במיוחד אם אנו מודעים לכך שמאזינים רבים אינם מצוידים בידע על העובדות, מה שגורם להנחות שעומדות בבסיס השאלה להפוך בעיניהם לעובדות מוצקות.
טכניקה אחרת היא הצבעה על הצביעות של הצד השני - למשל אם תצביע על מה שאמר היריב בהזדמנות אחת וכיצד נהג ההיפך בהזדמנות אחרת. או אם תיקח שני מקרים ותראה שהיריב נהג בהם באופן שונה. מה זה פה? אפליה! איפה ואיפה!
זה משתלב ודומה לאחת הטכניקות הטובות ברטוריקה - שאלה רטורית. יש שם תשובה או מסקנה, אבל עדיף לדובר שנגיע אליה לבד. אם למסקנה כלשהי נגיע בנאום בעצמנו, יודע הנואם או מי עונה לשאלה בראיון, יהיה לה כוח רב ויווצר חיבור רגשי של המאזין למסר.
טכניקת מצב החירום היא טכניקה מעולה שמאפשרת לגרום למאזינים לחוש פחד, אימה ולהיות דרוכים. זו טכניקה מצוינת כדי לגייס אותנו להיות איתם.
לעיתים ינסו הדוברים להעמיד דברים קיצוניים זה מול זה. זה גם משכנע וגם מעלים את העובדה שיש המון אפשרויות אחרות שהם מעדיפים שלא נדע או שלא נחשוב עליהן...
אה, כן... ויש את השקרים. אלה משמשים ברטוריקה כבר אלפי שנים וברור ששם אפשר להגדיר ולקטלג עד הבוקר, אבל האמת היא שבפשטות ניתן לומר עליהם שהם לא אמת ולכן כדאי להצטייד במעט ידע, כשאנו מאזינים לפוליטיקאים.
#קיצור תולדות הרטוריקה
הרטוריקה נולדה ביוון העתיקה, בה השלטון היה דמוקרטי, מה שחיזק את השימוש בשכנוע ונאום על פני אלימות. השתמשו בה אז ממועמדים בשוק העיר, האגורה, ששכנעו אזרחים להצביע עבורם, ועד סנטורים בסנאט בנאומיהם. מאותה תקופה מפורסמים במיוחד הפילוסופים שעשו שימוש ברטוריקה, ביניהם שלושת ידועני הפילוסופיה היוונית סוקרטס, אפלטון ואריסטו.
בימינו יש הרבה שימוש ברטוריקה. נוהגים ללמד אותה באוניברסיטאות, בקורסים פרטיים, בסדנאות למקומות עבודה ובחוגים לילדים כמו דיבייט, מה שמזכיר שהיא מעניינת גם מראיינים ובוחנים בקבלה לעבודה ולכן שווה ללמוד אותה.
שימוש רב עושים ברטוריקה גם אנשי פרסום, פוליטיקאים, דיפלומטים, מנהלי משא ומתן, יועצי בחירות, מומחי דיבייט וכדומה. אז מה אתם אומרים?
הנה סרטון שמסביר את הרטוריקה (מתורגם):
https://youtu.be/3klMM9BkW5o
הרטוריקה של פוליטיקאים בישראל משתמשת בטכניקות שונות (עברית):
https://youtu.be/-EuPi5UpH58
שימו לב לדמיון במחוות של נואמים טובים:
https://youtu.be/xdVqjTvcXoU
נאום טוב, כולם יודעים, הוא המחשה מצוינת לכוחה של המילה המדוברת. הוא שמייצר את יכולתו של מנהיג, מנהל, או כל מוביל, להשפיע על מהלך ההיסטוריה ולתת השראה לציבור המאזין לו.
אבל מבין משתנים כמו תוכן, הופעה ואינטונציה בנאום ובהעברת מסר, מסתבר לא פעם, ולרבים זו הפתעה, שהתוכן תופס חלק קטן בהצלחת ההרצאה, בנאום או במסר שמעביר רק 10% מסך העניין.
שאר ה-90% הם ההופעה של הנואם או המרצה, שמקבל, החזיקו חזק, לא פחות מ-70%, והאינטונציה והקול, שתופסים את ה-20% הנותרים.
#כמה מילים על המרכיבים הללו:
הופעה - הקהל מאד תופס את הופעתו של המרצה או הנואם. ההופעה החיצונית, הלבוש, העמידה, שפת הגוף - כל אלה משפיעים מאד על הקהל.
אינטונציה - בטחון עצמי, שפה ברורה, העברת מסר קצר ופשוט. גובה הקול יקבע כמה סמכותיים נהיה וכמה וכיצד יעבור המסר שלנו אל הקהל.
העברת מסר - ממש לדבר עם הקהל, לספר סיפור ולא סתם להעביר נקודות, רצוי אפילו לשלב סיפור שממחיש את נושא הדיבור.
תקשורת - ליצור קשר עין ולהשתמש בהבעות פנים, לחייך, אפשר אפילו לשלב הומור, הכל כדי לחזק ולדייק את המסר ולגרום שירצו לשמוע.
דיבור מנגן ודינמי - אל תנסו דיבור מונוטוני. הוא עובד הכי גרוע שאפשר. השתמשו בעוצמה משתנה, חזקה כשתרצו להיות מכריעים ומאוד חלשה אבל מרוכזת, עם שפת גוף ובעיקר פנים - כשתרצו להעביר מסר מדויק וחד.
התוכן הוא, אגב, כמעט ולא חשוב. עד כמה שזה נשמע מוזר...
כך נואמים כדי להשיג את המטרות (מתורגם):
https://youtu.be/3klMM9BkW5o
מאחורי כל נואם בכיר יושבים לרוב כותבי נאומים (עברית):
https://youtu.be/Y8CZU1RPbGM
סטודנט שמיישם את הטיפים שקיבל ועומד נהדר מול כיתתו:
https://youtu.be/V8eLdbKXGzk
בחיוך - נואם מקומי (עברית):
https://youtu.be/AKkGRAkTYpE
הרצאה פנומנלית על דיבור ואיך לדבר בצורה אפקטיבית, מול קהל ומול העולם (מתורגם):
https://youtu.be/eIho2S0ZahI?long=yes
ושינוי בשפת הגוף שלנו ישנה משמעותית את התוצאות של הנאום (מתורגם):
https://youtu.be/Ks-_Mh1QhMc?t=221?long=yes
נאום "We shall fight" של ווינסטון צ'רצ'יל הוא נאום קצרצר ודל במילים, אך עוצמתי ומרשים כל כך, שניתן לומר היום שהציל את בריטניה והעולם כולו מגייסותיו של היטלר במלחמת העולם השנייה.
את הנאום הזה נשא מנהיג בריטניה ב-4 ביוני 1940, רגע קריטי במיוחד במלחמה. על אף הכמעט אקראיות שלו, הנאום הזה נחשב לאחד הנאומים המפורסמים והחשובים ביותר במאה ה-20 ובהיסטוריה המודרנית בכלל.
את הנאום נשא ראש הממשלה הטרי צ'רצ'יל, כשהוא סוקר בפרלמנט בלונדון את מצב המלחמה ומצבה של בריטניה הוא לא טוב.
צ'רצ'יל מדבר אחרי כחודש של קרבות, בהם מביס הצבא הגרמני את הצבא הצרפתי, שרבים ראו בו עד אז את הצבא החזק בעולם. והוא בא אחרי שבריטניה מילטה בקושי את צבאה מצרפת הכבושה, רגע לפני שיושמד בידי הצבא הגרמני, תוך כדי שהיא משאירה מאחור את הנשק הכבד של בריטניה, שנפל עתה בידי הגרמנים..
לקראת סוף הסקירה שלו אומר צ'רצ'יל לפרלמנט, אך בעצם לעם הבריטי, את הדברים הבאים (בעריכה שלנו):
#"גם אם נפלו או יפלו חלקים גדולים של אירופה, בידי שלטון הגסטפו - לא נירתע ולא נכזיב. אנו נמשיך עד הסוף, נילחם בצרפת, נילחם בימים, נילחם בביטחון גובר ובכוח גדול באוויר, נגן על האי שלנו. אנו נילחם בחופים, אנו נילחם בשדות התעופה, נילחם בשדות, נילחם בהרים ולעולם לא ניכנע!"
הנאום כולו היה מסר של נחישות, בו מדגיש צ'רצ'יל את הנחישות של בריטניה להילחם נגד גרמניה הנאצית בכל מחיר. צ'רצ'יל מעוניין לחזק את רוח הלחימה של העם הבריטי ולאחד את האומה אל מול האיום הנאצי.
הנאום הזה נחשב לנקודת מפנה במלחמה ולרגע שיסמל ויחזק את עמידתה האיתנה של בריטניה, אל מול הצבא המאיים של היטלר. עד היום מצטטים חלקים ממנו בנאומים של פוליטיקאים, כשעיקר הציטוטים הם מהמשפטים האחרונים שלמעלה, משפטים שהפכו סמל לעמידה איתנה אל מול אויב, לעידוד וחיזוק המורל בציבור.
לימים יאמרו מומחים ומנהיגים שנאומיו של צ'רצ'יל באותם ימים היו שווי ערך לכמה דיביזיות. לסטאלין מיוחס הציטוט "צ'רצ'יל הוא הלוחם הטוב ביותר שיש לאנגליה. במצב העניינים הנוכחי, כל נאום שלו שווה לפחות 100 טנקים."
בעקבות הנאום הזה נישאו במהלך המלחמה עוד נאומים איקוניים של צ'רצ'יל, כולל נאום "דם, יזע ודמעות", שהוא נשא ב-13 במאי 1940, "זוהי שעתנו הגדולה ביותר" (18 ביוני 1940), ו"זה לא הסוף של ההתחלה", שהוא יישא ב-10 בנובמבר 1942.
ברור לכל שהיכולת הרטורית של צ'רצ'יל לעורר השראה ולחזק את המורל, היו אחד מכלי הנשק החשובים במאמץ המלחמתי הבריטי. הם גם חיזקו את המורל של העם הבריטי וחייליו ומנגד - הם גם סייעו לו בגיוס של תמיכה בינלאומית, שהייתה כה הכרחית לבריטניה באותם ימים.
כי מי יוכל לעמוד בפני מנהיג כל כך מדויק ומעורר השראה?
נאומים איקוניים נוספים בתגית "נאומים מפורסמים".
הנה נאום "אנו נילחם" של צ'רצ'יל (מתורגם):
https://youtu.be/k8cBGoC6pzA
מתוך סרט על חייו:
https://youtu.be/CXIrnU7Y_RU
מערוץ ההיסטוריה:
https://youtu.be/taGgntNWFSE
והנאום המלא:
https://youtu.be/MkTw3_PmKtc
מטפורה (Metaphor) היא אמצעי לשוני שבעזרתו ניתן להסביר את עצמנו. הן מאפשרות למשל להאיר מושג אחד בתכונות של מושג אחר.
כך מדברים על משהו, על ידי שמדברים על משהו אחר.
המושג "מטפורה", אגב, הוא צירוף של "מטא" (אחרי או מעבר) ו"פראין" (לשאת).
יש המון מטאפורות אפשריות, דימויים שמקלים על הבנת מושגים אחרים. יש ביניהם שהן כל כך שכיחות שכולם כבר התרגלו אליהן. למשל נורה שמייצגת רעיון. ודאי ראיתם פעם או פעמיים בחייכם ציור או אייקון של נורת חשמל, כמסמלת רעיון. או למשל חשיבה, שמיוצגת בציור כגלגלי שיניים בתוך הראש. אלה דימויים, מטאפורות.
עוד דוגמה? - נניח כשאומרים שמשהו הוא כמו משהו. למשל, אם נאמר שגבר הוא צבר, כואב מבחוץ אבל רך ונעים מבפנים. במטפורה הזו אנו מתארים את תכונותיו של הגבר, בתכונותיו המוכרות של פרי הצבר. יש בזה יתרונות רבים, כי כך ניתן להדגיש את מה שאליו אנו מכוונים, על ידי זה שאנו מדברים על משהו שזו תכונתו העיקרית או המוכרת מאד. הקוצים של הצבר ידועים יותר מהקוצים שאנו רוצים להדגיש את קיומם אצל הגבר...
השימוש שלנו, בני המין האנושי, בדימויים ובמטאפורות, הוא מאד נוח. כשאנו חושבים על דבר אחד, תוך התייחסות לדבר אחר, אנו מבינים טוב יותר, את הבעיה. לא פעם זה מסייע לנו להבין גם את הפתרון. המטאפורה של קריירה במונחים של לוחמה וניהול קרבות (נגד הבוס או המתחרים העסקיים, למשל) "מסדר" לנו היטב את הבנת הדברים ומבהיר מה עלינו לעשות, מאסטרטגיה ועד טקטיקות, ממארב ועד התקפה. ובעצם, גם לזכות בילדה שאנו אוהבים זה סוג של יעד שיש לכבוש, לא?
בניגוד לדימוי, במרבית המטפורות אין מילות השוואה דוגמת "כמו", "דומה ל" וכדומה. כשאומרים על האנציקלופדיה שלנו "אאוריקה היא ים של מידע", לא מתכוונים שהיא באמת ים. הכוונה במטפורה הזו, שבאאוריקה, כמו ים, יש עושר רב (של ידע) ושניתן להפליג על פניה ולגלות עוד ועוד דברים חדשים, כמו שספן יכול לגלות יבשות ואיים בים הגדול.
הנה השימוש במטאפורות בתרבות (מתורגם):
https://youtu.be/A0edKgL9EgM
מטאפורות ויזואלית בקולנוע:
https://youtu.be/2qYXoJtuzZg
