שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה הייתה שפופרת הריק או שפופרת הוואקום?
שפופרת ריק, או שפופרת ואקום (Vacuum tube), היא רכיב אלקטרוני שמבוסס על שפופרת קתודית ומטרתו לשמש ליישור זרם חשמלי. שפופרת הריק הומצאה בתחילת המאה ה-20 על ידי הממציא לי דה פורסט.
על שפופרת הוואקום התבססו מכשירים אלקטרוניים בעידן שלפני המצאת הטרנזיסטור. אם תביטו לתוך "רדיו סבתא", אותו "רדיו מנורות" ישן, היה מכשיר שהתבסס על שפופרות-ריק, שכונו אז "מנורות".
שפופרות הוואקום נדלקו לאט ולקח להן זמן להתחמם, עד שפעלו. לכן גם לקח זמן מה מרגע ההדלקה של מכשירים שהתבססו עליהן ועד שהחלו לפעול.
שפופרות הוואקום ריק הוחלפו במשך הזמן בטרנזיסטורים, שהיו רכיבי אלקטרוניקה קטנים ומהירים. תודות להחלפתן בטרנזיסטורים הלכו וקטנו מכשירים אלקטרוניים ונולדו מכשירי הכיס. הראשון שבהם היה "רדיו הטרנזיסטור".
כך פעלה שפופרת ואקום:
https://youtu.be/nA_tgIygvNo
רדיו סבתא ישן עם שפופרות ואקום בתוכו:
https://youtu.be/WLFif73CYLw
בעולם הרוק מתגעגעים עד היום לסאונד החם של "מגברי המנורות":
https://youtu.be/cKgIsOA-G-Q
ומי שממש מתגעגעים יכולים לקנות היום רדיו חדיש עם מנורות לד מדומות:
https://youtu.be/Nsh8hYwVkrw
מהו רדיו סבתא?
פעם, כשעוד לא הייתה הטלוויזיה, הרדיו היה מכשיר הפלא וסמל הבורגנות. הוא היה ניצב במרכז הסלון ואנשים האזינו לו, בדיוק כמו שהבדור הבא החלו בוהים כולם במסך הטלוויזיה.
הרדיו הישן, שכיום מכנים אותו "רדיו סבתא" או "רדיו מנורות", היה מכשיר ענקי ובנוי מעץ, מלא בשפופרות-ריק, שכונו אז "מנורות". שפופרות אלה האירו באור כתום-צהוב ולקח להן זמן להתחמם. הן היו הסיבה שהיה פרק זמן מההדלקה שלו ועד שהחלו לשמוע צלילים.
בהמשך הוחלפו שפופרות הריק בטרנזיסטורים, אותם רכיבי אלקטרוניקה קטנים, שיאפשרו לכווץ את הרדיו לממדים של טלפון סלולארי של היום, מה שנקרא "רדיו טרנזיסטור".
אבל בחזרה לרדיו של סבתא - הוא קלט תחנות קרובות ורחוקות. הרדיו הגדול היה מצויד ביכולת לקלוט גלים קצרים, מה שאפשר לאנשים לשמוע שידורי רדיו מארצות רחוקות מאד. על הרדיו עצמו היו מסומנות תחנות מפורסמות כמו הביביסי מאנגליה, רדיו ברלין ועוד. הפלא שלו היה נעוץ ביכולת לסובב את החוגה ולהגיע בשניה לשידורי רדיו מארצות רחוקות.
הנה רדיו של פעם וסיפורו:
http://youtu.be/7087hbv6aFA
וכך מתקנים רדיו סבתא ישן:
http://youtu.be/46QAdRvBGg0
מה מיוחד בעיצוב ה-SK4 של חברת בראון?
חברת "בראון", שנוסדה בשנת 1921 על ידי המהנדס מקס בראון, החלה לייצר בשנת 1929 מכשירי רדיו. בשנת 1932 החלה "בראון" לייצר רדיו ופטיפון, משולבים במכשיר אחד.
בשנת 1951, לאחר שמייסד החברה מקס בראון מת, החלו שני בניו, ארתור וארווין, לנהל את חברת בראון. הם החלו ליישם תכנית עיצוב שיטתית, עם עיצוב מוצר מינימליסטי ושבמרכזה פשטות גאומטרית והדגשה ברורה של הפונקציונליות, התפקוד של המכשיר.
לרדיו-פטיפון SK4 משנת 1959 היה עיצוב חדשני ומצוין. מערכת הסטריאו הזו של חברת בראון (Braun SK4 Phonosuper) כונתה "הארון של שלגיה". זהו עיצוב משותף של המעצב הדגול דיטר ראמס והנס גוגלו.
כשמונה דיטר ראמס, בשנת 1961, כמנהל מחלקת העיצוב של "בראון", הוא עיצב ברוח האקדמיה לעיצוב באוהאוס. מראשית שנות ה-50 הוא וצוותו שמו לעצמם מטרה להמשיך עם העיצוב המודרני שהושפע כל כך מהבאוהאוס.
ה-SK4, למשל, היה מכשיר בהיר ולבן, צבעים אהודים על המודרניסטים הגרמנים. העיצוב הנקי והבהיר של מוצרי בראון נבעו מחשיבה הגיונית ושאיפה להרמוניה עיצובית. במכשיר הזה היא הושגה לחלוטין והקו הזה ימשיך גם בדגמים הבאים, דוגמת ה-SK5 המרהיבה.
המערכת של בראון במוזיאון ה-MOMA בניו-יורק:
https://youtu.be/Ln-oBY1sIlg
מערכת BRAUN SK55 שהמשיכה את הקו העיצובי המיוחד הזה:
https://youtu.be/7guH-BxMkss
נערת פוסטר - הנה היא בפרסומת של מוזיאון העיצוב בלונדון:
https://youtu.be/flSB1wZuXwA
וגם הצליל של ה-SK5 היה נפלא:
https://youtu.be/kQ5dyx1ZE04
מה היה הרדיו הפטריוטי?
ב-1941 יצא בניו יורק הרדיו הפטריוטי של חברת אמרסון. "רדיו פטריוטי" היה השם שנתן לו המעצב של מכשירי הרדיו הללו, נורמן דל גדס האוסטרי.
למכשיר הרדיו שעיצב גדס היו שלושה צבעים: אדום, לבן וכחול. אלו היו ימים של מלחמה והרדיו היה בצבעי הדגל האמריקאי. פטריוטי או לא?
צבעי הדגל האמריקאי באו מכך שענני המלחמה שהשחירו באותם ימים את שמי אירופה החלו מאיימים יותר ויותר על אמריקה, שנדחפה על ידי בריטניה להצטרף ללוחמה בהיטלר ובחיילי הצבא הגרמני.
הרדיו הפטריוטי שווק ב=3 שילובי צבעים. צבעו הדומיננטי של דגם 400-1 היה צבע כחול, הלבן היה מדגם 400-2 והיו את המכשירים האדומים בדגם 400-3.
הרעיון של רדיו בצבעי הדגל היה תרגיל שיווקי אבל גם נסיון לזקוף קומה במצב הרוח הלאומי שידע שזה רק עניין של זמן עד שצעיריו הלוחמים יצורפו למלחמה הנוראה מכולן.
במחיר של כ-$15 הסתבר שהיצרן גם תמחר את ה"פטריוטים" שלו בצורה הוגנת. משום כך יצא שדי מהר הפכו רוכשי מכשירי הרדיו הפטריוטי את המכשיר הצבעוני לרב מכר. אמרסון, מנהל החברה ומייסדה, אמר אז "סטייל, תזמון ואקטואליה היו חשובים מאז ומתמיד בקרב מהנדסי רדיו".
גם בימינו מכשירי הרדיו הללו מוערכים ונדירים. מכשירי רדיו הקטלין והנדירים יחסית, ממותג כ"אמרסון 400 פטריוט" ושווים בשוק האספנים לא מעט.
הנה הרדיו הפטריוטי:
https://youtu.be/kx6HpBMkaT8
בלוז מהרדיו הפטריוטי עם תצוגה של מכשירים רבים מתקופתו:
https://youtu.be/t86pX0m4jYU
ושיר של לאונרד כהן ממנו:
https://youtu.be/WgbceZZiGwE
מי היה גדול מעצבי המוצר דיטר ראמס?
המוטו של המעצב האגדי דיטר ראמס (Dieter Rams) הוא "אתה לא יכול להבין עיצוב טוב, אם אתה לא מבין אנשים”.
המעצב הגרמני הנודע הוא מהדמויות הבולטות בעולם העיצוב התעשייתי. הוא גורס שמרכיבי עיצוב טוב הם צורה, צבע, חומר ומבנה.
דיטר ראמס נולד בתחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת בגרמניה. את ילדותו הוא העביר בצל מלחמת העולם השנייה ובנעוריו הוא חווה את תבוסת גרמניה ובהמשך את פלישת הצבא האמריקאי לארצו.
ראמס הצעיר הושפע מסבו הנגר והרבה לבלות באותה תקופה בנגרייה שלו. הוא אהד את תנועת הבאוהאוס ובהמשך את בית הספר לעיצוב בעיר אולם (Ulm).
משסיים את לימודי האדריכלות ב-1953 הוא החל לעבוד במשרד אדריכלים בפרנקפורט. שנתיים אח"כ גייסה אותו חברת בראון (Braun) ובשנת 1961 מינו אותו לראש מחלקת העיצוב בחברה. בתפקיד הזה הוא החזיק ב-34 השנים הבאות והחשובות בקריירה שלו.
"לא תוכל להבין עיצוב טוב, אם אינך מבין אנשים” הוא אמר פעם.
מערכות סטריאו, מוצרי קול, מכונות גילוח, מחשבונים ועוד ועוד - במשך 40 שנה הוא עיצב או ניהל צוותי עיצוב שיצרו מעל 500 מוצרים של Braun, יצרנית מוצרי החשמל הגרמנית, ושל רהיטי חברת Vitsoe, בה השתלב החל משנת 1995.
אם האדריכל והמעצב הנודע לודוויג מיז ון דר רוהה נהג לומר ש-"less is more", כלומר "פחות הוא יותר", ראמס טבע את הביטוי שלו "less, but better", כלומר "פחות, אבל יותר טוב". ואכן, האיש שעולם העיצוב מביט עליו בהערצה, היה הגאון של ה"פחות" (Less) ואביר המינימליזם העיצובי החכם.
שנים אחר כך, אגב, ובהתייחסו לטלפונים הסלולריים שהתפשטו בכל העולם, הוא ישנה את המוטו שלו ל“פחות יהיה טוב בכל מקום”.
בשנות השבעים, הוא פרסם מניפסט שבו הציג את" עשרת הדברות" המפורסמות שלו לעיצוב טוב (good design). האחרונה הייתה פורצת דרך: "עיצוב טוב", נכתב בה, "...הוא כמה שפחות עיצוב."
ראמס גם השפיע מאוד על ג'ונתן אייב, המעצב הראשי של חברת אפל, מהמקינטוש ועד לאייפוד והאייפון ומי שלימים יהפוך לאחד המעצבים הידועים בעולם.
בסוף המאה ה-20 היה ראמס המעצב התעשייתי המשפיע והחשוב ביותר. רבים מעיצוביו מוצגים במוזיאוני עיצוב ואמנות ברחבי העולם ונכללים באוספים הקבועים של המוזיאונים החשובים שבהם.
הנה דיטר ראמס וסיפורו:
https://youtu.be/epEWrycjNXc
עשרת העקרונות של ראמס לעיצוב נכון:
https://youtu.be/-mlAdcQZZAM
העיצוב שיצר לחברת בראון היה זה שהשפיע יותר מכל על העיצוב של Apple:
https://youtu.be/yLbItWERwqQ
מערכת הסטריאו האייקונית שעיצב ראמס ל"בראון" מככבת במוזיאון העיצוב בלונדון:
https://youtu.be/flSB1wZuXwA
ומוצגת בימינו במוזיאון לאמנות מודרנית ה-MOMA בניו-יורק:
https://youtu.be/Ln-oBY1sIlg
שפופרת ריק, או שפופרת ואקום (Vacuum tube), היא רכיב אלקטרוני שמבוסס על שפופרת קתודית ומטרתו לשמש ליישור זרם חשמלי. שפופרת הריק הומצאה בתחילת המאה ה-20 על ידי הממציא לי דה פורסט.
על שפופרת הוואקום התבססו מכשירים אלקטרוניים בעידן שלפני המצאת הטרנזיסטור. אם תביטו לתוך "רדיו סבתא", אותו "רדיו מנורות" ישן, היה מכשיר שהתבסס על שפופרות-ריק, שכונו אז "מנורות".
שפופרות הוואקום נדלקו לאט ולקח להן זמן להתחמם, עד שפעלו. לכן גם לקח זמן מה מרגע ההדלקה של מכשירים שהתבססו עליהן ועד שהחלו לפעול.
שפופרות הוואקום ריק הוחלפו במשך הזמן בטרנזיסטורים, שהיו רכיבי אלקטרוניקה קטנים ומהירים. תודות להחלפתן בטרנזיסטורים הלכו וקטנו מכשירים אלקטרוניים ונולדו מכשירי הכיס. הראשון שבהם היה "רדיו הטרנזיסטור".
כך פעלה שפופרת ואקום:
https://youtu.be/nA_tgIygvNo
רדיו סבתא ישן עם שפופרות ואקום בתוכו:
https://youtu.be/WLFif73CYLw
בעולם הרוק מתגעגעים עד היום לסאונד החם של "מגברי המנורות":
https://youtu.be/cKgIsOA-G-Q
ומי שממש מתגעגעים יכולים לקנות היום רדיו חדיש עם מנורות לד מדומות:
https://youtu.be/Nsh8hYwVkrw
פעם, כשעוד לא הייתה הטלוויזיה, הרדיו היה מכשיר הפלא וסמל הבורגנות. הוא היה ניצב במרכז הסלון ואנשים האזינו לו, בדיוק כמו שהבדור הבא החלו בוהים כולם במסך הטלוויזיה.
הרדיו הישן, שכיום מכנים אותו "רדיו סבתא" או "רדיו מנורות", היה מכשיר ענקי ובנוי מעץ, מלא בשפופרות-ריק, שכונו אז "מנורות". שפופרות אלה האירו באור כתום-צהוב ולקח להן זמן להתחמם. הן היו הסיבה שהיה פרק זמן מההדלקה שלו ועד שהחלו לשמוע צלילים.
בהמשך הוחלפו שפופרות הריק בטרנזיסטורים, אותם רכיבי אלקטרוניקה קטנים, שיאפשרו לכווץ את הרדיו לממדים של טלפון סלולארי של היום, מה שנקרא "רדיו טרנזיסטור".
אבל בחזרה לרדיו של סבתא - הוא קלט תחנות קרובות ורחוקות. הרדיו הגדול היה מצויד ביכולת לקלוט גלים קצרים, מה שאפשר לאנשים לשמוע שידורי רדיו מארצות רחוקות מאד. על הרדיו עצמו היו מסומנות תחנות מפורסמות כמו הביביסי מאנגליה, רדיו ברלין ועוד. הפלא שלו היה נעוץ ביכולת לסובב את החוגה ולהגיע בשניה לשידורי רדיו מארצות רחוקות.
הנה רדיו של פעם וסיפורו:
http://youtu.be/7087hbv6aFA
וכך מתקנים רדיו סבתא ישן:
http://youtu.be/46QAdRvBGg0
חברת "בראון", שנוסדה בשנת 1921 על ידי המהנדס מקס בראון, החלה לייצר בשנת 1929 מכשירי רדיו. בשנת 1932 החלה "בראון" לייצר רדיו ופטיפון, משולבים במכשיר אחד.
בשנת 1951, לאחר שמייסד החברה מקס בראון מת, החלו שני בניו, ארתור וארווין, לנהל את חברת בראון. הם החלו ליישם תכנית עיצוב שיטתית, עם עיצוב מוצר מינימליסטי ושבמרכזה פשטות גאומטרית והדגשה ברורה של הפונקציונליות, התפקוד של המכשיר.
לרדיו-פטיפון SK4 משנת 1959 היה עיצוב חדשני ומצוין. מערכת הסטריאו הזו של חברת בראון (Braun SK4 Phonosuper) כונתה "הארון של שלגיה". זהו עיצוב משותף של המעצב הדגול דיטר ראמס והנס גוגלו.
כשמונה דיטר ראמס, בשנת 1961, כמנהל מחלקת העיצוב של "בראון", הוא עיצב ברוח האקדמיה לעיצוב באוהאוס. מראשית שנות ה-50 הוא וצוותו שמו לעצמם מטרה להמשיך עם העיצוב המודרני שהושפע כל כך מהבאוהאוס.
ה-SK4, למשל, היה מכשיר בהיר ולבן, צבעים אהודים על המודרניסטים הגרמנים. העיצוב הנקי והבהיר של מוצרי בראון נבעו מחשיבה הגיונית ושאיפה להרמוניה עיצובית. במכשיר הזה היא הושגה לחלוטין והקו הזה ימשיך גם בדגמים הבאים, דוגמת ה-SK5 המרהיבה.
המערכת של בראון במוזיאון ה-MOMA בניו-יורק:
https://youtu.be/Ln-oBY1sIlg
מערכת BRAUN SK55 שהמשיכה את הקו העיצובי המיוחד הזה:
https://youtu.be/7guH-BxMkss
נערת פוסטר - הנה היא בפרסומת של מוזיאון העיצוב בלונדון:
https://youtu.be/flSB1wZuXwA
וגם הצליל של ה-SK5 היה נפלא:
https://youtu.be/kQ5dyx1ZE04
ב-1941 יצא בניו יורק הרדיו הפטריוטי של חברת אמרסון. "רדיו פטריוטי" היה השם שנתן לו המעצב של מכשירי הרדיו הללו, נורמן דל גדס האוסטרי.
למכשיר הרדיו שעיצב גדס היו שלושה צבעים: אדום, לבן וכחול. אלו היו ימים של מלחמה והרדיו היה בצבעי הדגל האמריקאי. פטריוטי או לא?
צבעי הדגל האמריקאי באו מכך שענני המלחמה שהשחירו באותם ימים את שמי אירופה החלו מאיימים יותר ויותר על אמריקה, שנדחפה על ידי בריטניה להצטרף ללוחמה בהיטלר ובחיילי הצבא הגרמני.
הרדיו הפטריוטי שווק ב=3 שילובי צבעים. צבעו הדומיננטי של דגם 400-1 היה צבע כחול, הלבן היה מדגם 400-2 והיו את המכשירים האדומים בדגם 400-3.
הרעיון של רדיו בצבעי הדגל היה תרגיל שיווקי אבל גם נסיון לזקוף קומה במצב הרוח הלאומי שידע שזה רק עניין של זמן עד שצעיריו הלוחמים יצורפו למלחמה הנוראה מכולן.
במחיר של כ-$15 הסתבר שהיצרן גם תמחר את ה"פטריוטים" שלו בצורה הוגנת. משום כך יצא שדי מהר הפכו רוכשי מכשירי הרדיו הפטריוטי את המכשיר הצבעוני לרב מכר. אמרסון, מנהל החברה ומייסדה, אמר אז "סטייל, תזמון ואקטואליה היו חשובים מאז ומתמיד בקרב מהנדסי רדיו".
גם בימינו מכשירי הרדיו הללו מוערכים ונדירים. מכשירי רדיו הקטלין והנדירים יחסית, ממותג כ"אמרסון 400 פטריוט" ושווים בשוק האספנים לא מעט.
הנה הרדיו הפטריוטי:
https://youtu.be/kx6HpBMkaT8
בלוז מהרדיו הפטריוטי עם תצוגה של מכשירים רבים מתקופתו:
https://youtu.be/t86pX0m4jYU
ושיר של לאונרד כהן ממנו:
https://youtu.be/WgbceZZiGwE
רדיו מנורות
המוטו של המעצב האגדי דיטר ראמס (Dieter Rams) הוא "אתה לא יכול להבין עיצוב טוב, אם אתה לא מבין אנשים”.
המעצב הגרמני הנודע הוא מהדמויות הבולטות בעולם העיצוב התעשייתי. הוא גורס שמרכיבי עיצוב טוב הם צורה, צבע, חומר ומבנה.
דיטר ראמס נולד בתחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת בגרמניה. את ילדותו הוא העביר בצל מלחמת העולם השנייה ובנעוריו הוא חווה את תבוסת גרמניה ובהמשך את פלישת הצבא האמריקאי לארצו.
ראמס הצעיר הושפע מסבו הנגר והרבה לבלות באותה תקופה בנגרייה שלו. הוא אהד את תנועת הבאוהאוס ובהמשך את בית הספר לעיצוב בעיר אולם (Ulm).
משסיים את לימודי האדריכלות ב-1953 הוא החל לעבוד במשרד אדריכלים בפרנקפורט. שנתיים אח"כ גייסה אותו חברת בראון (Braun) ובשנת 1961 מינו אותו לראש מחלקת העיצוב בחברה. בתפקיד הזה הוא החזיק ב-34 השנים הבאות והחשובות בקריירה שלו.
"לא תוכל להבין עיצוב טוב, אם אינך מבין אנשים” הוא אמר פעם.
מערכות סטריאו, מוצרי קול, מכונות גילוח, מחשבונים ועוד ועוד - במשך 40 שנה הוא עיצב או ניהל צוותי עיצוב שיצרו מעל 500 מוצרים של Braun, יצרנית מוצרי החשמל הגרמנית, ושל רהיטי חברת Vitsoe, בה השתלב החל משנת 1995.
אם האדריכל והמעצב הנודע לודוויג מיז ון דר רוהה נהג לומר ש-"less is more", כלומר "פחות הוא יותר", ראמס טבע את הביטוי שלו "less, but better", כלומר "פחות, אבל יותר טוב". ואכן, האיש שעולם העיצוב מביט עליו בהערצה, היה הגאון של ה"פחות" (Less) ואביר המינימליזם העיצובי החכם.
שנים אחר כך, אגב, ובהתייחסו לטלפונים הסלולריים שהתפשטו בכל העולם, הוא ישנה את המוטו שלו ל“פחות יהיה טוב בכל מקום”.
בשנות השבעים, הוא פרסם מניפסט שבו הציג את" עשרת הדברות" המפורסמות שלו לעיצוב טוב (good design). האחרונה הייתה פורצת דרך: "עיצוב טוב", נכתב בה, "...הוא כמה שפחות עיצוב."
ראמס גם השפיע מאוד על ג'ונתן אייב, המעצב הראשי של חברת אפל, מהמקינטוש ועד לאייפוד והאייפון ומי שלימים יהפוך לאחד המעצבים הידועים בעולם.
בסוף המאה ה-20 היה ראמס המעצב התעשייתי המשפיע והחשוב ביותר. רבים מעיצוביו מוצגים במוזיאוני עיצוב ואמנות ברחבי העולם ונכללים באוספים הקבועים של המוזיאונים החשובים שבהם.
הנה דיטר ראמס וסיפורו:
https://youtu.be/epEWrycjNXc
עשרת העקרונות של ראמס לעיצוב נכון:
https://youtu.be/-mlAdcQZZAM
העיצוב שיצר לחברת בראון היה זה שהשפיע יותר מכל על העיצוב של Apple:
https://youtu.be/yLbItWERwqQ
מערכת הסטריאו האייקונית שעיצב ראמס ל"בראון" מככבת במוזיאון העיצוב בלונדון:
https://youtu.be/flSB1wZuXwA
ומוצגת בימינו במוזיאון לאמנות מודרנית ה-MOMA בניו-יורק:
https://youtu.be/Ln-oBY1sIlg
