נראה שהזכרים של המקלון (Stick Insect) הם לא הכרחיים בתהליך הרבייה. אולי קשה להאמין, אבל כדי לייצר את צאצאיה, יכולה הנקבה להסתדר לגמרי בעצמה. אמנם נוכחותם של הזכרים חיונית כדי לייצר עוד זכרים, אבל בהיעדר זכר יכולה הנקבה להטיל ביצים עם נקבות, שעם השנים יטילו גם הן ביצי נקבות וכך הלאה.

כלומר, המקלונים לא תלויים בזכרים בתהליך הרבייה והנקבות משכפלות את עצמן ללא עזרתם של הזכרים. סוג של פמיניזם בעולם החרקים.

הרבייה שבה מולידות הנקבות צאצאות נקבה נקראת רביית בתולים. רוב המינים של המקלונאים מתרבים ברבייה כזו. הנקבה מטילה את הביצים באופן אקראי על האדמה ולאחר כ-3 שנים הן בוקעות.


הנה המקלון המופלא:

https://youtu.be/XoseL5KvHTE


כמה דברים שרציתם לדעת על המקלונאים:

https://youtu.be/ZMPBXwsbcy4


בקיעת ביצי המקלונים:

https://youtu.be/uhlB1h7f438


גדלים לגודל כזה:

https://youtu.be/wB6sHhQ3EcY


ואז המקלונית מטילה ביצים חדשות:

https://youtu.be/aDXB0CY1Htg

בעלי חיים במעמקי הים אינם מתרבים בצורה המוכרת מיונקים, עופות וזוחלים ביבשה.

הרי אצל שוכני היבשה מתרחשת הרבייה בגוף האם, לאחר שהזכר טמן בו את זרעו, המפרה את הביצית של האם ומתחיל תהליך שאנו קוראים לו "היריון".

במים זה עובד אחרת. כי אצל דגים, יצורי ים ודו-חיים שחיים במים, מפרישה הנקבה אל המים מאות ולעתים אלפי תאי ביצה. הזכר מגיע ומפריש עליהם את הזרע שלו, שאיכשהו מוצאים את הביציות ומפרים חלק מהן. תהליך ההפרייה מתקיים במים, מבלי שהאב והאם מעורבים בו.

מעתה ימשיכו התאים המופרים להתפתח במים. די מהר הם יתחילו להתחלק כשכל תא מתחלק לשניים ואז כל שניים מתחלקים ל-4 וכך הלאה.

בתוך יממה תלך ותגדל ותיווצר הפגית הקטנה, שהחלה בהפריית תא בודד של ביצית מתא זרע בודד והכפילה את מספר תאיה שוב ושוב. במים היא תמצא את מזונה ביצורים מיקרוסקופיים כמו אצות זעירות ותמשיך להתפתח.

רק חלק קטן משוכני המעמקים מגדלים את הפגיות הזעירות שלהן אצלם. יש אפילו כאלה, כמו דג האמנון, שאבא "מקבל על עצמו" לשמור את הצאצאים המתפתחים... בתוך פיו.

השיאנית ששומרת בבטן היא כנראה הדיונונית שמחזיקה את הפגישות המתפתחות בבטנה למשך... 9 חודשים שלמים.

מזכיר לכם מישהי? - תודה אימא!

לגבי אלה שצפות במים, בהדרגה הן ימצאו מקום לגדול. על סלע או אלמוג וכדומה. בתהליך של ברירה טבעית, ייטרפו חלק גדול מהפגיות הזעירות, בעוד חלקן ישרדו וייתפתחו לדגים, לשושנות ים, לקיפודים ולדו-חיים בוגרים.

פגיות של דו-חיים, אגב, כמו הסלמנדרה, הטריטון או הצפרדע, יהפכו לראשנים (Tadpole), יצורים שנראים כמו דגים זעירים ורק בהמשך יתבגרו ויקבלו את צורתם הסופית.


כך מתרבים שוכני המעמקים (מתורגם):

https://youtu.be/i_R7ouD8-Eo


והנה מגוון בעלי החיים הימיים:

https://youtu.be/a6g7aqILL3Y

הכריש הלימוני נקרא כך על שם הגוון הצהוב של עורו. על אף המראה המפחיד שלהם, הכרישים הלימוניים אינם מסוכנים לבני-אדם. על אף שהכרישים הלימוניים הם מין של דג, נקבות הכריש הלימוני (Lemon Shark) מביאות לעולם צאצאים חיים ולא ביצים.

עד ללידה עצמה, תהליך הרבייה של כריש לימוני דומה לזה של האדם. הוולדות מתפתחים במשך חודשים בגוף האם והם ניזונים מחבל שדומה לחבל הטבור של היונקים. כשהם יוצאים מבטן הכרישה הלימונית, מנתקים הצאצאים את החבל. לאחר תום הלידה, האם לא מגלה שום סימפטיה מיוחדת לצאצאיה. היא לא תגדל אותם ואפילו לא תזהה אותם. יש שאפילו תנסה לאכול אותם... זו אחת הסיבות שמיד לאחר שנולדו מזדרזים הצאצאים למצוא מחסה במנגרובים, בין עצי הים. הם יבלו ביניהם 3 שנים, עד שיגדלו ויתחזקו ויוכלו להגן על עצמם. אז יצאו אל הים הפתוח וינהלו בו חיים שלמים.

החוקרים מצאו שגם אחרי 15 שנים ישובו נקבות הכריש הלימוני, ממרחק של מאות קילומטרים, רק כדי ללדת את הצאצאים שלהן במקום המדויק שבו נולדו הן עצמן.


הנה הכריש הלימוני:

https://youtu.be/gEE2nFbVWG8


הנה לידת הכריש הלימוני:

https://youtu.be/LfQgRCg1bNA


ו"חדר יולדות" טבעי לאמהות לפני לידה:

https://youtu.be/zJbKbwuXij4


וסרטון לקטנטנים על הצלת הכריש הלימוני:

https://youtu.be/qciwCOP0BE0

החל מגיל 20, לאחר חודשיים שבהם נשאה את הביצים, יוצאת הצבה הבוגרת אל החוף, כדי להטיל את הביצים שלה. התהליך הזה חוזר על עצמו בדיוק בכל שנתיים.

נקבות צבי הים יוצאות מהים להטיל את ביציהן ביבשה, בחופים חוליים. בליל ההטלה מגיחות הצבות מהים וזוחלות למרחק של כמה עשרות מטרים מקו המים. כל צבה חופרת גומה בחול, מטילה לתוכה כמה עשרות ביצים ומכסה ומסתירה את הקן של הביצים.

אחרי כמעט חודשיים, לרוב בשעות הלילה, בוקעים הצבים מהביצים ומגיחים דרך שכבת החול שמכסה את הקן, לאוויר העולם. הם עושים את דרכם אל הים, כשחלקם נטרפים בדרך ולא יגיעו אל המים. אלה שכן, יתחילו מיד לשחות וייצאו לחיים.


כך נראית ההישרדות המופלאה של צבי הים (מתורגם):

http://youtu.be/t-KmQ6pGxg4?t=13s


לילות הטלת הביצים של נקבות צבי הים והטמנתן בחול של חוף הים:

http://youtu.be/gDV4rI3AlUM


האמהות ממתינות לצאצאים הנולדים שיבואו אל הים:

http://youtu.be/wbf5BoN2AXY?t=1m56s


ויש מתנדבים העוזרים ומתעדים את הצאצאים שנולדים והולכים בהמוניהם לכיוון הים:

http://youtu.be/T8eGw1oyYoQ

הציקדה המחזורית (Magicicada) היא מין אחד של הציקדות הנפוצות בכל העולם. אבל מין מיוחד זה של הציקדה, שנפוץ בצפון אמריקה, הוא מיוחד באורח חייו המשונה. ציקדה מחזורית מתרבה אחת ל-13 או 17 שנה. הציקדות הללו מסתתרות במשך כל השנים הללו מתחת לאדמה ואז, בלילה אחד, יוצאים מיליארדי ציקדות בו-זמנית, בנחילי ענק רועשים במיוחד, כדי לחפש בן-זוג ולהתרבות. הן משילות את הנשל ובעזרת הכנפיים החדשות שלהן, הן מתחילות לחפש בן זוג. הכנפיים משמשות גם למשיכת הזכרים, בצליל שהן יוצרות באמצעות הקשתן זו בזו. התהליך הזה של ההזדווגות נמשך שבועות אחדים ואז מטילות הציקדות את הביצים מתחת לאדמה ומתות בהמוניהן.

הציקדות מיועדות לצאת שוב החוצה בשנת 2030.


הנה סיפורן של הציקדות (מתורגם):

https://youtu.be/8iaoEkpnvVk


שיא חייהן של הציקדות:

https://youtu.be/tjLiWy2nT7U


תיאור קצר בעברית:

https://youtu.be/Kl16_L93C3M?t=11s&end=1m03s


וסיפורה של פטריה טפילה שמפלחת את הבטן של הציקדות בתקופת ההתרבות:

https://youtu.be/IDBkj3DjNSM


והנה אדם שיוצר באצבעותיו צליל דומה להקשת הכנפיים של נקבת הציקדה וגורם לזכר "לשיר”:

https://youtu.be/Vi7CBVAuBek

סקס זו אהבה שיוצרת ילדים. זו הדרך שבה אימא ואבא הביאו אותך לעולם. זה קצת כמו צמחים, אבל של בני אדם. אבא נתן לאמא זרעונים, שמהם נולד ילד אחד (כמוך), או כמה ילדים - תאומים, שלישיה וכדומה.

ביולוגית, כשתא הזרע של הגבר מפרה את תא הביצית של האישה, נוצר בדרך כלל עובר שיהיה לתינוק חדש. באמצעות הגֵנים, מעבירים תא הביצית הנשי ותא הזרע הגברי את ההנחיות שיקבעו את גודלו, מראהו הכללי והתכונות של התינוק.

סקס נקרא גם יחסי מין. זהו דבר מדהים, שמעסיק מאד את המבוגרים, בעיקר כי כך הם גם מבטאים אהבה וחיבה אחד לשני. ממנו גם נולדים ילדים מקסימים כמוך. אבל עושים את זה רק בגיל המתאים ותמיד עם מי שבוחרים ואוהבים.

מבחינה גנטית, אגב, המין, כלומר הסקס, הוא סוג של ערבוב של החבילה הגנטית, כלומר ערבוב של אוסף הגנים של ההורים ויצירת צאצא חדש. לכן כל כך מפתיעים, גם הדמיון המדהים לא פעם של ילדים להוריהם, וגם ההבדלים שבין אחים שונים, בתכונותיהם החיצוניות והאחרות.


הנה שיר שמסביר את הדרך שבה נפגש הזרעון בביצית ונוצר תינוק:

https://youtu.be/O94BtcRjieQ


והסברים איך ילדים לא באים לעולם:

https://youtu.be/ccj4bhnoiMk

למקלון הקוצני תהליך רבייה מרתק שמעורבים בו הטעיה של בעלי חיים נוספים, חלקים אכילים בביצים, שנועדו לפתות אותם לאכילה ומזבלה שהיא חדר יולדות.

ראשית, המקלון הקוצני מצטיין ברביית בתולין. כלומר, הנקבות הבוגרות מתחילות להטיל ביצים פוריות, גם ללא זיווג של הזכרים. נקבות המקלון הקוצני מפזרות את ביציהן על הקרקע ואת ביצים, שנראות ממש כמו זרעים, נושאות נמלים היישר אל קיניהן. בביצים הללו יש חלק אכיל, שהנמלים אוכלות. לאחר הסעודה משליכות הנמלים את הביצים שלא נפגעו לאזור הפסולת של הקן. כאן הושלם חלקה הראשון של ההטעייה האבולוציונית, שהביאה את הביצים למקום התפתחות מושלם ומוגן.

לאחר התפתחות בטוחה במזבלה של הקן, בוקעות הנימפות מהביצים. אבל ההטעיה נמשכת, כשהנימפות הצעירות מזכירות בצורתן את הנמלים. למה זה טוב? - כיוון שכך הן מוגנות מהציפורים, שלרוב נמנעות מאכילה של נמלים. זה מבטיח את הגנתן גם במהלך השלב האחרון של ההתפתחות, לפני שיהפכו למקלונים, חרקים בעלי הסוואה מושלמת, שנראים ממש כמו ענף קטן של השיח שעליו הם ניצבים.


הנה המקלון הקוצני מקרוב:

https://youtu.be/uop5W9lpkho

גובי הוא דג ננסי שגודלו זעיר מציפורן. הוא רק אחד ממשפחה עצומה שכוללת כמעט 2000 סוגי דגים, שאינם נאכלים על ידי בני אדם אך הוא מרכיב חשוב בשרשרת המזון, כיוון שדגים אחרים, דגי מאכל, הם שאוכלים אותם.

מעניין סיפור חייהם של דגי הגובי הקטנטנים המטפסים על המפלים. כשהם בוקעים מהביצים, נשטפים דגי ה"גובי מטפסי המפלים" (Rock-climbing goby) במי הנהר אל עבר הים. בים הם חיים, עד שהם גדלים והופכים לדגים בוגרים. בבגרותם שבים דגי הגובי אל הנחל שממנו באו והם מטפסים על קיר הסלע של המפלים, כדי להגיע לאזור שמעל המפל ולהתרבות בו. רק מעטים מצליחים לטפס על הסלע המאונך ולעמוד בפני כוחם של מי המפלים הנופלים מעליהם למטה. רובם נופלים למטה והם עייפים מדי מכדי לטפס ומסיימים את חייהם במהרה. המעטים שזוכים להגיע למעלה, הופכים לדיירי הנהר שמעל למפל. שם למעלה, הם חיים, מתרבים ונהנים מתזונה טובה.

לאחר שהנקבות יטילו ביצים והוולדות יוולדו, יתחיל התהליך מחדש. הוולדות הצעירים יירדו במורד המפל וייסחפו מהנהר אל הים. בבגרותם הם ישובו לטפס במפל והכל יחזור שוב ושוב.


הנה סרטון שמספר על דגי הגובי:

http://youtu.be/VeqgjvGC6qs


והטיפוס המפרך של דגי הגובי-מטפסי-הסלע במימי המפל:

https://youtu.be/Enx1rQIUkdk

דג האַמְנוּן (Tilapia), בערבית מוּשְט, הוא דג הדגל של בריכות הדגים בישראל. בטח חשבתם שמדובר בדג משעמם כזה, שבדרך כלל ניזון מהצומח, למעט מספר מינים הניזונים מן החי, כלומר שטורפים.

אבל אחד הדברים המעניינים באמנון באמת הוא היותו דג דוגר פֶּה. כלומר ההורים, לרוב האימא, מגדלים את הדגיגונים בתוך פיהם.

כן כן. הורי האמנון ממש דוגרים, אבל במקום לדגור על הביצים, כמו בעופות, הדגיגונים לעתיד מודגרים אצלם עוד בהיותם בביצים, בתוך הפה.

הרבייה של האמנון מתחילה בהטלה, כשנקבות דגי האמנון מטילות את ביציהן על הסלע. הזכר מגיע מיד ומטיל על הביצים את הזרעים שלו. זו תחילתו של תהליך ההפרייה, בו כל זרע מפרה ביצית.

אבל אין זמן. הנקבה ממהרת ושואבת לתוך פיה את הביצים, כדי להגן עליהן מטורפים. מעתה היא תשמור עליהם בפה, במשך תקופה בה הם יבקעו מהביצים, יתחזקו ויגדלו.

המעניין במושטים הוא שבחלק מהמינים לא רק האימהות של האמנון אוספות את הביצים המופרות אל פיהן, אלא גם האבות המאושרים. הם עצמם, הרגע שפכו את הזרע על הביצים וממהרים מיד לאסוף את הביצים אל תוך פיהם ולשמור עליהם לתקופה הראשונה של חייהם.


#כמה זמן יאחסנו ההורים את הדגיגונים בפה?
כל דגירת הפֶּה של דגי האמנון יכולה להגיע עד חודש שלם. גם לאחר שהדגיגים בוקעים בפה של הוריהם, הם ממשיכים לחיות בו מספר ימים נוספים ואז שולחים ההורים את הדגיגונים הצעירים מפיותיהם ולא נותנים להם לשוב פנימה.

מחוץ לפה של אימא או אבא יהפכו הדגיגים הקטנטנים ללהקת דגים חדשה. חלקם ייטרפו בהמשך על ידי דגים גדולים וחלקם יתבגרו ויהפכו לדגי אמנון בוגרים.

למעשה, השם העברי של האמנון נובע מהמחסה בתוך פיה של האם שהיא נותמת לביצים שהופרו מזרע האב במים, מחסה שימשיך עד שיגדלו הדגיגים שיבקעו מהביצים. השם בא מהמילה "אם" כלומר אימא, ו"נון" שפירושו "דג" בשפה הארמית. כלומר אמנון הוא "הדג של אמא", המגדלת אותן בפיה.


הנה סרטון על האמנונים והביצים שבפיהם (עברית):

https://youtu.be/iQF_BAvOzgs


הטלת הביצים, הזרע של האב ואיסוף הביצים המורות לדגירת הפֶּה של נקבת האמנון:

https://youtu.be/zZ6pI6AOYtc


פליטת הדגיגים שגדלו בפה:

https://youtu.be/9KsWGj_0k7s


כל תהליך הרבייה והגידול שלהם בפֶּה עד לפליטה:

https://youtu.be/D19H1INYkzY


בארץ הצליחו לקצר את משך הגדילה של דגי האמנון ב-60% (עברית):

https://youtu.be/XXstRKUBPLU

בטרם הובהרו חוקי האווירונאוטיקה והתנועה בחלל, שאבו לא מעט סרטי וסיפורי חייזרים את ההשראה לחלליות החוצנים, מעכביש מסוים, בעל רגליים ארוכות ומרשימות במיוחד. קוראים לו אבא ארך רגליים (Daddy longlegs) והוא עכביש בעל 4 זוגות רגליים רזות וארוכות.

השם המדעי של המשפחה הזו הוא "רועדיים" (Pholcidae). באמריקה נוטים להצמיד את השם לעכבישים אחרים ורבים מאמינים שהוא ארסי לאדם. האמת היא שהארס של האבא ארוך רגליים אינו חזק מספיק כדי לפגוע בבני-אדם ומצד שני הוא טורף עכבישים שכן מזיקים, כמו "האלמנה השחורה" ולכן לא מומלץ לפגוע בו.

אורכו של האבא ארוך הרגליים הוא עד 15 מילימטרים וצבעיו מגוונים, מצהבהב ועד לגווני חום-אדמדם או חום-ירוק. רגליו הארוכות מרשימות ביחס לגודל גופו, במיוחד כשהוא כועס ומנופף כמה זוגות מהן בן זמנית. אם הרגליים הדקיקות והארוכות נשברות לו, הן לא יוכלו לצמוח מחדש.

אבא ארך הרגליים חי על גזעי העצים והעלים או בצל מחוץ לבתים, לרוב על גבי קירות מוצלים. הוא מתרבה על ידי ביצים שהנקבות מטילות בחורף, אל תוך הקרקע ובאביב הן בוקעות. הוא ניזון מחרקים קטנים, מיצי צמחים ורקב של מזון אורגני.


הנה מושבות של אבא ארך רגליים, שנפוצים לכל עבר כשמטרידים אותם:

https://youtu.be/dNAk6oIKAjI


ועוד מושבה של כמה מהם:

https://youtu.be/SfH_euS4yh8

נקבות צבי הים מטילות את ביציהן על חוף הים. לאחר שהטילו, הן קוברות את הביצים בחול וחוזרות למים. אחרי זמן מה, בוקעים הצאצאים מהביצים ומוצאים את הדרך אל הים. בדרך ניצודים חלק גדול מהם על ידי ציפורים וסרטנים, אבל מי שישרוד - יתפתח ויגדל. 20 שנה אחר כך, הנקבות שביניהם ישובו, אל אותו החוף בדיוק, כדי להטיל את הביצים שלהן בו.

איך זה קורה?

האחראי לדיוק של השיבה להטיל ביצים, בדיוק בחוף שבו נולדו, הוא תהליך שנקרא "החתמה". ממש כמו שבעלי חיים "מוחתמים" בלידתם ומזהים את הוריהם, בתהליך "ההחתמה" הגיאוגרפי עוברים הצבונים בתקופת הדגירה תהליך טבעי שבו הם "יוחתמו" אל המקום שבו נולדו.

באופן שהמדע עדיין לא מבין לחלוטין, מבטיחה "ההחתמה" שבבגרותן, 20 שנה אחרי לידתן, ישובו הצבות בדיוק אל אותו החוף שבו בקעו בלידתן.

מדובר בפלא של ממש. מסתבר שצבים, יצורים נודדים מטבעם, שנולדו לפני 50 שנים ויותר בחוף מסוים, ימצאו את עצמם חוזרים אליו שוב ושוב, כדי להטיל את ביציהם במקום שבו נולדו.

ההשערה היא שככל הנראה מסתייע תהליך "ההחתמה" בשדה המגנטי של כדור הארץ. המדענים סבורים שהוא זה שמסייע לצבים לנווט את עצמם ממרחקים עצומים, אל החוף שבו נולדו. זה קורה בעונת ההטלה, שמתחילה בחודש יוני, בכל שנה, ומסתיימת בחודש ספטמבר.

ואגב, הפלא של ההחתמה הזו, אל מקום הלידה, הוא לא יחודי רק לצבי ים. גם דגים שונים נוהגים כך וגומאים מרחקים מטורפים אל מקום הרבייה שלהם, שהוא גם מקום לידתם.


הנה תהליך ההחתמה של צבי הים לחוף:

https://youtu.be/fpAObF1B_sI

בכדי להתרבות, הצמחים מפיצים את הזרעים שלהם לכל עבר. יש להם דרכים משונות להפיץ את הזרעים, אבל מסתבר שדרכי הפצה מגוונות יכולות לעבוד היטב. הנה הן:

הפצה עצמית - צמחים שונים משחררים את זרעיהם בפיצוץ התרמיל (אפון הבר), או בכוח סילון נוזלי (ירוקת החמור) שמנתק מהצמח וכדומה. דוגמאות נוספות של מפיצים עצמיים, בעלי מנגנונים לפיזור עצמי של הזרעים, הם הלוטוס, הפרג, החמצה והתורמוס.

הפצה באמצעות הרוח - יש צמחים שזרעיהם קלים ונעזרים ברוח כדי להפיצם לכל עבר. השיטה המוכרת ביותר היא הסביון או השינן הרפואי. יש להם פרח שנראה כמו זקן של סבא לבן. משבי הרוח מעיפים את השערות הלבנות שלו לכל עבר. מפיצים נוספים בשיטה זו הם טיון דביק, מרור הגינות ופתילת המדבר. יש צמחים, כמו עכובית הגלגל, שבכוח הרוח מתגלגלים על הקרקע עם כל גופם וכך מפיצים את זרעיהם לאורך מסלול הגלגול שאליו הרוח נושאת אותם. למכנף הנאה ולאדר יש פירות שמופצים בזכות הכנף שלהם, המעיפה אותם ברוח.

הפצה באמצעות המים - צמחים שזרעיהם מסוגלים לצוף במים ולהגיע הרחק, מפיצים כך את זרעיהם לחופים אחרים, לאורך נהרות ולעתים גם לאיים ויבשות רחוקות. כך למשל הקוקוס, שהפרי שלו צף על פני המים למרחקים, כמו גם חבצלת החוף, בעלת הזרעים המצופים בשכבת שעם או הסירה הקוצנית.

הפצה על ידי בעלי חיים - יש 3 שיטות להפצה בעזרת בעלי חיים:

פרי מדהים - צמחים בעלי פרי טעים, ועסיסי, שמושך בצבעיו ציפורים ובעלי חיים שונים ולאחר שאלו אוכלים אותו, זרעיו אינם מתעכלים בקיבתם והם מפרישים אותם לאדמה. מהזרעים הללו יצמחו צמחים חדשים, כמו הפטל, הדובדבן ואלת המסטיק. זוהי הפצה תוך-גופית, שפירושה שהזרעים מופצים בגופו של בעל חיים.

הדבקה של זרעים - צמחים שזרעיהם נדבקים לגופם של בעלי חיים בשיטות שונות, כמו האבקה והדבקה. קוצים, זיפים וחומרי הדבקה שונים, מסייעים לצמחים כמו השוש הקירח, לכיד הנחלים והדטורה להפיץ את עצמם. זוהי הפצה חוץ-גופית, שפירושה שהזרעים מופצים מחוץ לגופו של בעל החיים המפיץ.

אגירת זרעים - צמחים שמתבססים על אגירת זרעיהם על ידי מכרסמים או נמלים. הללו אוגרים את הזרעים לצורך אכילה, אבל מאבדים חלק בדרך וכך הם נובטים, או שהזרעים שנאגרו נובטים במקום שבו נאגרו. גם זוהי הפצה חוץ-גופית, שפירושה שהזרעים מופצים מחוץ לגופו של בעל החיים המפיץ.


הנה הדרכים שבהן מפיצים צמחים את הזרעים שלהם:

https://youtu.be/BV8uNz5iwGU


הסבר של דרכי הפצת זרעים:

https://youtu.be/6hcjxaBz8mw


פרי הקוקוס שט על פני המים:

https://youtu.be/1yluKrLxnrs


ושיר דרכי ההפצה המדהים באנגלית:

https://youtu.be/3CCOWHa-qfc

וירוס (viruses), בעברית נגיף, הוא סוג של חומר גנטי, טפיל, שלא יכול לחיות בעצמו, אבל יכול להתרבות ולגרום נזק בריאותי כבד, אם כי לא כל הווירוסים גורמים לנזק כזה.

הווירוס זקוק ל"מארח" שבו הוא יתקיים וממנו הוא יחיה. וירוסים אינם פעילים כלל מחוץ לתא חי, שאליו הם נטפלים.

מדהים לחשוב איזו השפעה אדירה על בעלי חיים גדולים ולמעשה על העולם כולו יש ליצור כל כך קטן. הווירוס הוא יצור זעיר שגודלו הוא עד מאית מגודלו של חיידק ואלפית מגודלו של תא בודד בגופו של בן אנוש. את מרבית הווירוסים ניתן לראות רק במיקרוסקופ אלקטרוני. הם כה קטנים שבמעבדה חוקרים ועובדים חוקרי נגיפים בדרך כלל רק עם תאים שהודבקו בווירוס ולא עם הווירוס עצמו.

הווירוס חודר אל תאים חיים של אורגניזם או יצור חי, מהגדולים ביותר בעולם ועד לקטנים כמו החיידקים. ללא תא מארח הם לא יכולים להתרבות, לא זזים, אין להם חילוף חומרים וכללית הם לא מראים סימני חיים.

אז מבחינה מדעית הווירוסים אולי חיים, אבל סימני חיים הם מראים רק כשהם מתארחים, נטפלים ולצערנו לא פעם גם מציקים לגוף חי. בנסיבות כאלה הם מתרבים באופן אקספוננציאלי, כלומר בגדילה מעריכית ומהירה להחריד ואף מפתחים וריאנטים חדשים, כלומר זנים.

המדהים הוא גם שוירוסים, נגיפים שמתאכסנים בגופנו, יכולים שלא לגרום נזק ולהכניס את עצמם למידע הגנטי שלנו. החוקרים יודעים לספר שבגנום שלנו נמצאים שרידים לנגיפים קדומים, משלבי האבולוציה של האדם.

אבל וירוס אינו חיידק. למעשה, חיידקים ווירוסים הם דברים שאין להם כמעט שום דבר במשותף (ראו באאוריקה בתגית "וירוסים, חיידקים").


הנה וירוס הקורונה, הנגיף התורן שמדביק את העולם (עברית):

https://youtu.be/SRTdt9TChGo


הסבר,

https://youtu.be/kufvGibHWTM


איך נלחמים תאי הגוף בווירוסים (מתורגם):

https://youtu.be/oqGuJhOeMek


כך חודר הוירוס לגוף:

http://youtu.be/Rpj0emEGShQ


וירוסים יכולים לפגוע גם בצמחים, כמו זה שמאיים על העגבניות (עברית):

https://youtu.be/Hjdj577mzAY


ונגיף האבולה - הווירוס שאיים בזמנו על הבריאות בעולם (עברית):

http://youtu.be/269XljrDJfI

מהי המדוזה שחיה שוב ושוב את חייה?


חוק בסיסי בטבע גורס שאתה נולד ואז אתה מת. אלכימאים ניסו למצוא את תרופת חיי הנצח שלהם, אבל נכשלו שוב ושוב.. שום בעל חיים אינו חי לנצח, כמעט...

היחידה שהיא בעלת חיי נצח היא "המדוזה בת האלמוות" (immortal jellyfish או Turritopsis dohrnii). זוהי מדוזה זעירה שמגיעה עד לקוטר של חצי סנטימטר, אבל מסרבת למות. במקום להזדקן בכבוד, המדוזה הזו רק הופכת צעירה, כשהיא מגיעה לשלבי ההתפתחות המוקדמים ביותר שלה, ואז מתחילה מחדש את מחזור החיים שלה. המפתח לכך טמון בתהליך שקרוי טרנסדיפרנציאציה, שבו סוג מסוים של תא הופך לסוג אחר של תא במצב פרימיטיבי.

סודה של המדוזה שמכונה גם “מדוזת בנג’מין באטן” (על שם הגיבור הדמיוני של סרט בשם זה, שנולד בתור זקן והולך ונעשה צעיר), הוא ביכולתה לחזור שוב ושוב משלב הבגרות המינית שלה, לשלב הפוליפ - שלב החיים המוקדם, משהו כמו הגולם אצל הפרפרים. וכשהיא חוזרת שוב ושוב לילדותה ומתחילה להתבגר מחדש, היא למעשה מגשימה את החלום של רבים מאיתנו - להיות בעלי חיי נצח!

אמנם מרבית בני המין נאכלים או מתים ממחלות עוד בטרם מתרחש בהם התהליך המופלא של ה"חזרה לילדות", אך מי ששורדים, חוזרים שוב ושוב להתבגרותם. המדהים הוא שהמדוזות בנות האלמוות הללו הולכות ומתרבות לאיטן ומי יודע אם בתסריט אימים עתידני רחוק הן לא ימלאו את האוקיינוסים..


הנה סיפורן של המדוזות בנות האלמוות:

https://youtu.be/2kLSiE-eNjw


עוד על המדוזה המופלאה הזו:

https://youtu.be/5HNmgYLmaOU


וההסבר לתופעה המוזרה וצילום שלה:

https://youtu.be/pS3WMqhOwFk

לאחרונה נחשף העולם למוטציות של וירוס הקורונה, או הווריאנטים כמו שנוהגים לקרוא להם המומחים.

כיאה לווירוס עולמי ואגרסיבי כל כך, המוטציות של הקורונה מתפתחות במהירות גדולה וכל חודש התבשרנו על עוד 2-3 מוטציות שלו, בדמות זַנים, וריאנטים חדשים של הווירוס שמתגלים בעולם.

מהאחרון שבהן, זן ההומיקרון, אנו הולכים ונפטרים אולי, אבל איש לא ערב לנו ולעולם כולו שזה הסוף.


אבל מהן בעצם מוטציות?

נתחיל בנְגִיפים, או הווירוסים. אלה גורמים מידבקים בגדלים תת-מיקרוסקופיים, שנטפלים לתאים חיים ומתקיימים תודות להן. בנגיפים הללו מרבים להיווצר מוטציות. המוטציות הן צאצאים של הווירוס המקורי, שעברו שינוי כלשהו, בשל טעות גנטית. השגיאות הגנטיות מתחרשות בדרך כלל בעת התחלקות התאים ורובן לא יוצרות בעיה או שינוי שיהפוך לזַן חדש.

אבל מדי פעם ובנגיפים דומה שזה קורה הרבה, יוצרות המוטציות זַנים (Variants) חדשים של הנגיף. הזַנים החדשים הללו יכולים לגלות עמידות רבה יותר אל מול חיסונים. לעתים קשה יותר לאתר אותם או שהם מדבקים הרבה יותר מהווירוס המקורי. בקיצור, הזנים החדשים יכולים להיות צרה צרורה.

בקורונה, לפחות בינתיים, זה לא המצב.

אבל העולם של המוטציות מרתק הרבה יותר. הן לא מתרחשות רק בנגיפים. ידהים אתכם ודאי לקרוא שבכל תא בגופנו ולמעשה בכל גוף חי בעולם, נמצא עותק שלם של ה-DNA בן מאה מיליארד האטומים שלנו. למעשה, עם כל התפצלות של תא בגוף החי לשני תאים שנוצרו ממנו, מועתק אל כל אחד מהם כל הדנ"א שלנו.

כלומר, מולקולת הדנ"א מועתקת באופן מדוייק לכל תא חדש והגנים משועתקים לכל אחד מהתאים שהתפצלו מהתא. ועוד יותר מזה - בגוף יש חלבון מיוחד שבודק שהדנ"א שהתקבל בכל תא זהה לחלוטין לדנ"א המקורי. התהליך של הפיצול והבדיקה אמורים להיות מדויקים וללא "תקלות אבולוציוניות".

אבל לעיתים יש טעות זעירה בתהליך, שגורמת לשינוי קטן ואקראי בקוד הגנטי. טעויות כאלה נקראות מוטציות (Mutations).

לעיתים גורמות המוטציות נזק ליצור החי שבגופו הן התרחשו ואף להביא למותו. אבל לא פעם יכולה מוטציה שכזו לתת לו דווקא יתרון על פני יצורים אחרים מסוגו, יצורים שבהם מוטציה כזו לא התרחשה. יתרון כזה יכול לאפשר לו הישרדות טובה יותר וכך, בזכות היתרון שנתנה לו המוטציה, האורגניזם עם היתרון הולך ומתרבה ואף יוצר זן חדש. לאורך הדורות הוא הולך ומנצח בתחרות ההישרדות את האורגניזמים שלא התפתחה בהם המוטציה והזן החדש פורח.

זוהי "הברירה הטבעית", תהליך שזכה לכינוי "הישרדות המתאימים" (Survival of the fittest). בזכותו, למשל, התרבו לאורך הדורות הג'ירפות בעלות הצוואר הארוך, על פני הג'ירפות בעלות הצוואר הקצר. "התבוסה האבולוציונית" של הג'ירפות בעלות הצוואר הקצר נבעה מכך שהן לא הגיעו לאכול את העלים שבראשי העצים ולפיכך היה להן פחות מזון.

כך התרבו למשל בקוטב, הדובים הלבנים עם ההסוואה המצוינת על רקע השלג, על פני הדובים החומים. כי יכולת הציד של האחרונים בשלג הייתה פחותה, מפני שצבעם החום חשף אותם לנטרף הפוטנציאלי בשלג הלבן והוא נס מהם והלאה, תוך שהם נשארים רעבים. רעב מביא לחולשה גופנית, למחלות ובמהלך הדורות גם להיעלמות הדובים החומים מהקוטב.


כך נוצרת המוטציה (מתורגם):

https://youtu.be/YvTFXPHhtFU


על הקשר בין המוטציה לאבולוציה (עברית):

https://youtu.be/u5Xu4__qZVs


כך מניעה המוטציה את האבולוציה (מתורגם):

https://youtu.be/5NdMnlt2keE


על הזנים החדשים של הקורונה (עברית):

https://youtu.be/pbKwNRmVRsg


ולימון שעבר כך שינוי מוזר:

https://youtu.be/5vQ3Knc2tGQ

וירוס או נגיף הקורונה (Coronaviruses) מוגדר כ"תסמונת נשימה חריפה וירוס קורונה 2" (SARS-CoV-2). הוא גורם למחלה הנקראת Covid-19, שכולם פשוט קוראים לה וירוס הקורונה.

הקורונה הפך למגפה עולמית. ניתן לראותו כ"ברבור שחור" קלאסי, כלומר אירוע משמעותי שאיש לא חזה או צפה. הוא מסעיר את הכלכלה העולמית ואף את החיים על כדור הארץ, לפחות כמו שאנו מכירים אותם.

הקורונה הוא וירוס (virus), בעברית נגיף, שיש לו מראה ייחודי בצורת כתר, המאפיין אותו. מכאן גם מגיע שמו "קורונה", מילה שבלטינית פירושה "כתר" או "עטרה".

חשוב לומר שנגיפי קורונה הם סדרה של וירוסים וזה המפורסם שבהם. רובם שכיחים בקרב יונקים, זוחלים ועופות. ואכן, הווירוס הזה, שיש לומר שהוא רק אחד ממשפחה שלמה של וירוסי כתר שכאלה, הוא נגיף שבתחילת 2020 עדיין אין לו תרופה או חיסון אפקטיביים ומאושרים לשימוש.

הסיבה שהזן החדש של הווירוס הזה מצליח לחולל בהלה עולמית היא שלראשונה הוא עבר גם לבני אדם. התפשטותו המהירה בעולם והקושי לעצור את נוכחות הנגיפים הללו באומות העולם, היא מבהילה. במדינות מסוימות היא מדווחת בתקשורת באופן שגובל בהיסטריה של ממש, בעוד שבאחרות הסיקור שלו בפברואר 2020 הוא עדיין סביר.

המעניין הוא שגם אם נגיף הקורונה עדיין מוגבל יחסית במספרי המתים ממנו, אצלנו הוא כוכב תקשורת של ממש. לפחות בישראל, הדיווחים מהעולם בנושא זה, היו בכל השלבים בפרופורציות מטורפות, ביחס לנתונים האובייקטיביים שלו.


#כמה פרטים רפואיים על הקורונה בלשון פשוטה
עיקר הנגיפים הללו מועברים בין בני אדם במגע ישיר עם הפרשות של מי שחולים, דרך טיפות נוזלים ובמקרים מסויימים גם בנשימה.

נגיפי הקורונה מחוללים בדרך כלל אצלנו בני האדם זיהום קל של מערכת העיכול או בדרכי הנשימה העליונות.

התחלואה הנשימתית הקשה, שחשים כרגע חולי קורונה בעולם מופיעה בעיקר בקרב זקנים ואנשים חולים, שחיסונים לא משפיעים עליהם כמעט, חולים מדוכאי חיסון או מי שהמערכת החיסונית שלהם חלשה.


הנה וירוס הקורונה (עברית):

https://youtu.be/AK8mpWczKDE


מבט בווירוס הזה (מתורגם):

https://youtu.be/D9tTi-CDjDU


כתבת טלוויזיה על הנגיף התורן שמדביק את העולם (עברית):

https://youtu.be/SRTdt9TChGo


שיר לקורונה(עברית):

https://youtu.be/BLG3Zbw61gk


כך העולם התכונן:

https://youtu.be/QG0yzweCYAg


הבידוד שנכפה על מי שנחשפו לאנשים שנושאים את הנגיף (עברית):

https://youtu.be/8vc2il7V6qc


האם בעולם של וריאנטים יש סיכוי שהוא ייעלם (מתורגם):

https://youtu.be/e2vfBo-pG8I


ממשרד החיוך (עברית):

https://youtu.be/Tgq46rxmz_s


וסרטון תיעודי המסביר איך פועל נגיף הקורונה (מתורגם):

https://youtu.be/BtN-goy9VOY?long=yes