שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
קשב
מהי דחיינות?
מרק טוויין אמר פעם עוד אחד מהמשפטים השנונים שלו "אל תדחה למחר מה שאפשר לדחות למחרתיים". הוא כנראה צדק כשהצליח בשנינות ובעוד הבזק אופייני לו של גאונות, להגדיר את הדחיינות באופן פשוט ומוצלח.
דחיינות (Procrastination) היא סוג של התנהגות, בה אנשים נוטים לדחות או להימנע מביצוע פעולות או מטלות שהם אינם מעוניינים לבצע בקרוב, או צריכים לעשות זאת.
מדובר בתופעה אנושית די נפוצה. הדחיינים בה דוחים לעתיד את המשימה שאותה הם אמורים לבצע מיידית, לטובת פעילות אחרת, מהנה וקלה ממנה.
אחת ההברקות היא שבשביל דחיינים, אנשים הנוטים לדחות משימות ליום אחר, היום העמוס ביותר בשבוע הוא תמיד "מחר".
הדחיינות מוגדרת כדחיית משימה בכדי להשיג הרגשה טובה בטווח הקצר, תוך כדי ויתור על המטרות לטווח ארוך. ההימנעות תהיה בדרך כלל ממשימה המעוררת תחושת לחץ או חרדה.
במובן הזה ברור שלחלק גדול מבעלי הנטייה לדחיינות יש קושי לדחות סיפוקים. אצל רובם גדול הוא הצורך לסיפוק מיידי והנטייה להרחיק מעצמם בכל מחיר את הסבל או הקושי.
אנחנו בעצם מנסים להימנע מהלחץ והחרדה שהמשימה מעוררת בנו. באופן פרדוקסלי, ההימנעות מייצרת תחושה גדולה יותר של לחץ וחרדה, המתבטאת במועקה: מעין עננה שהולכת איתנו לכל מקום. ככל שמועד סיום המשימה הולך ומתקרב, כך תחושת המועקה הולכת וגדלה.
האם יש דחיינות חיובית?
הדחיינות שלמעלה היא דחיינות פאסיבית, בעוד שידועה כיום גם דחיינות אקטיבית.
מחקרים חדשים שפורסמו בעולם על תופעת הדחיינות, גילו שדחיינות עשויה להוביל ליצירתיות גבוהה דווקא. בנוסף היא יכולה להעלות את רמת המוטיבציה של הדוחה את המטלה ולמרות הלחץ - לאפשר ביצוע ביעילות מירבית של המשימות.
בדחיינות האקטיבית דוחה האדם את המשימות באופן מודע ובכוונה תחילה. הסיבה לדחייה היא התפקוד הטוב יותר שלו או שלה תחת לחץ וריבוי משימות. מסתבר שאצל דחיינים כאלו מגדיל הלחץ את המוטיבציה משמעותית ודווקא מעלה את הפרודוקטיביות ורמות התפקוד.
כאן דחיית משימות היא לא משיתוק או חשש, אלא מהצורך במיקוד במשימה וברצון להשלימה ביצירתיות, באיכות ובזמן. יש למשל מקרים בהם קיים הרצון להתלבט ולשקול היטב ובאורך רוח את נחיצות המטלות, או את דרך הטיפול המוצלחת ביותר בהן.
מכאן שאם בסופו של דבר הדוחה משלים את המשימות בהצלחה ובזמן, והתופעה לא גורמת לקשיים והערכה עצמית נמוכה, אפשר בהחלט לא לחוש אשמים. כל עוד התופעה לא קשה ולא נגרמת בשל עצלנות או משהו אחר, הדחיינות האקטיבית מציעה לאנשים שונים גם צדדים חיוביים, שאי אפשר לזלזל בהם.
מדוע אנחנו דוחים גם כשברור לנו שזה לא נכון (מתורגם):
https://youtu.be/FWTNMzK9vG4
דוגמה לדחיין (עברית):
https://youtu.be/22mxeLl9tpY
על תופעת הדחיינות וכיצד אפשר להתגבר עליה (עברית):
https://youtu.be/sRBeuSFHI1Q
מסתבר שבאגים יכולים לגרום גם למכונות לסבול מדחיינות (מתורגם):
https://youtu.be/iDbdXTMnOmE
הרצאת טד נהדרת של דחיין מעולה (מתורגם):
https://youtu.be/arj7oStGLkU?long=yes
ומאמן אישי מציג דרך לשינוי הדחיינות (עברית):
https://youtu.be/eGsxE_5xnR8?long=yes
מרק טוויין אמר פעם עוד אחד מהמשפטים השנונים שלו "אל תדחה למחר מה שאפשר לדחות למחרתיים". הוא כנראה צדק כשהצליח בשנינות ובעוד הבזק אופייני לו של גאונות, להגדיר את הדחיינות באופן פשוט ומוצלח.
דחיינות (Procrastination) היא סוג של התנהגות, בה אנשים נוטים לדחות או להימנע מביצוע פעולות או מטלות שהם אינם מעוניינים לבצע בקרוב, או צריכים לעשות זאת.
מדובר בתופעה אנושית די נפוצה. הדחיינים בה דוחים לעתיד את המשימה שאותה הם אמורים לבצע מיידית, לטובת פעילות אחרת, מהנה וקלה ממנה.
אחת ההברקות היא שבשביל דחיינים, אנשים הנוטים לדחות משימות ליום אחר, היום העמוס ביותר בשבוע הוא תמיד "מחר".
הדחיינות מוגדרת כדחיית משימה בכדי להשיג הרגשה טובה בטווח הקצר, תוך כדי ויתור על המטרות לטווח ארוך. ההימנעות תהיה בדרך כלל ממשימה המעוררת תחושת לחץ או חרדה.
במובן הזה ברור שלחלק גדול מבעלי הנטייה לדחיינות יש קושי לדחות סיפוקים. אצל רובם גדול הוא הצורך לסיפוק מיידי והנטייה להרחיק מעצמם בכל מחיר את הסבל או הקושי.
אנחנו בעצם מנסים להימנע מהלחץ והחרדה שהמשימה מעוררת בנו. באופן פרדוקסלי, ההימנעות מייצרת תחושה גדולה יותר של לחץ וחרדה, המתבטאת במועקה: מעין עננה שהולכת איתנו לכל מקום. ככל שמועד סיום המשימה הולך ומתקרב, כך תחושת המועקה הולכת וגדלה.
האם יש דחיינות חיובית?
הדחיינות שלמעלה היא דחיינות פאסיבית, בעוד שידועה כיום גם דחיינות אקטיבית.
מחקרים חדשים שפורסמו בעולם על תופעת הדחיינות, גילו שדחיינות עשויה להוביל ליצירתיות גבוהה דווקא. בנוסף היא יכולה להעלות את רמת המוטיבציה של הדוחה את המטלה ולמרות הלחץ - לאפשר ביצוע ביעילות מירבית של המשימות.
בדחיינות האקטיבית דוחה האדם את המשימות באופן מודע ובכוונה תחילה. הסיבה לדחייה היא התפקוד הטוב יותר שלו או שלה תחת לחץ וריבוי משימות. מסתבר שאצל דחיינים כאלו מגדיל הלחץ את המוטיבציה משמעותית ודווקא מעלה את הפרודוקטיביות ורמות התפקוד.
כאן דחיית משימות היא לא משיתוק או חשש, אלא מהצורך במיקוד במשימה וברצון להשלימה ביצירתיות, באיכות ובזמן. יש למשל מקרים בהם קיים הרצון להתלבט ולשקול היטב ובאורך רוח את נחיצות המטלות, או את דרך הטיפול המוצלחת ביותר בהן.
מכאן שאם בסופו של דבר הדוחה משלים את המשימות בהצלחה ובזמן, והתופעה לא גורמת לקשיים והערכה עצמית נמוכה, אפשר בהחלט לא לחוש אשמים. כל עוד התופעה לא קשה ולא נגרמת בשל עצלנות או משהו אחר, הדחיינות האקטיבית מציעה לאנשים שונים גם צדדים חיוביים, שאי אפשר לזלזל בהם.
מדוע אנחנו דוחים גם כשברור לנו שזה לא נכון (מתורגם):
https://youtu.be/FWTNMzK9vG4
דוגמה לדחיין (עברית):
https://youtu.be/22mxeLl9tpY
על תופעת הדחיינות וכיצד אפשר להתגבר עליה (עברית):
https://youtu.be/sRBeuSFHI1Q
מסתבר שבאגים יכולים לגרום גם למכונות לסבול מדחיינות (מתורגם):
https://youtu.be/iDbdXTMnOmE
הרצאת טד נהדרת של דחיין מעולה (מתורגם):
https://youtu.be/arj7oStGLkU?long=yes
ומאמן אישי מציג דרך לשינוי הדחיינות (עברית):
https://youtu.be/eGsxE_5xnR8?long=yes
מהו ניסוי הגורילה הבלתי נראית?
צמד החוקרים, הפסיכולוגים כריסטופר שברי ודניאל סימונס, פרסמו לפני שנים אחדות ספר בשם "הגורילה הבלתי נראית" שמדגים את אחת התופעות הפסיכולוגיות המרתקות ביותר שיש.
מדובר בסוג של "עיוורון", שלא נובע מליקוי ראייה אלא באי-הבחנה בדברים לא צפויים שמופיעים ממש מול עינינו. זהו סוג של "עיוורון קשבי", תופעה מדהימה וממשית שבאה לידי ביטוי בעיוורון שנובע מכך שתשומת לבנו מופנית לדבר אחר.
ניסוי הגורילה הבלתי נראית (The Invisbile Gorilla), שערכו השניים, הראה כיצד מחצית מהנבדקים מהמשתתפים בניסוי, לא הבחין באדם המחופש לגורילה, שנכנס לפריים (לתמונה), חובט באגרופיו בחזה ויוצא, עניין של כמעט 10 שניות.
הרעיון הוא שזה קרה כשהמשתתפים צפו בסרט קצר ובו הם התבקשו לספור כמה פעמים השחקנים בחולצות הלבנות במשחק כדורסל, מסרו את הכדור מיד ליד. הריכוז במשימה הזו, של ספירת המסירות, הביא להחמצה של פרט שבעולם האמיתי עלול לשנות את התמונה כולה.
אגב, התוצאות הללו חזרו על עצמן המוח פעמים, במדינות שונות, בתנאים אחרים ועם משתתפים ונבדקים מגוונים.
מבלי לשאול את עצמנו ולענות בגאווה שאנחנו לא היינו מפספסים את הגורילה, נציין שלכל אדם יש אזורים במוח", שגורמים לו להחמיץ את מה שנמצא ממש מול עיניו. זו ככל הנראה בעיה פסיכולוגית ולא בראייה שלנו.
המדענים מסבירים שמתוך מספר שיכול להגיע ל-40 ביליון פריטי מידע שהתת מודע שלנו קולט בשנייה אחת בלבד, נקלטים בחלק המודע שלנו רק 7 עד 15 פריטים כאלו. אלה אותם דברים שבהם מיקדנו את תשומת ליבנו. שאר הפריטים נדחקים לתת-מודע שלנו ואנחנו לא מודעים אליהם כלל.
יש כאן עניין של קשב. הופעת הגורילה בפריים של הסרטון היא אירוע לא צפוי, שמוחנו, המתוכנת להבחנה אוטומטית בתבניות, מפספס. אירועים שחורגים מהתבנית הצפויה, זו שבה אנו מתרכזים, נקלטים הרבה פחות מהקלות בה אנו קולטים אירועים צפויים וכאלה שלהם אנו מתכוננים ומתרכזים בהם.
אגב, החוקרים בטוחים שאנו יכולים לשפר ולאמן את עצמנו בעניין הזה. אם רק נרצה, נוכל להגדיל את המודעות שלנו לפרטים שמסתתרים מול עינינו ולמעשה להגדיל את ההזדמנויות שלנו בחיים.
ויש כאן לקח התנהלותי לכולנו. לעתים אנו כל כך מרוכזים בעניין כלשהו, שנראה לנו משמעותי מאוד בסיפורנו ובחיים שלנו, עד שאנו מחמיצים את הפרט או השינוי החשובים באמת, אלו שיכולים לשנות את התמונה ולהביא לתוצאות הטובות באמת.
בקרב בני המין האנושי רווחת אמונה שדברים יוצאי דופן בולטים לעין וקשה יהיה להחמיצם. הניסוי הראה שזה עובד בדיוק ההיפך. דווקא השונה, היוצא דופן והיוצא מהכלל, הם אלה שקשה להבחין בהם.
אגב, המחקר של השניים זכה בפרס ה"איג נובל" ההומוריסטי, הניתן למחקרים שגורמים לאנשים לצחוק.
הנה הצגת הניסוי והמחקרים שלהם:
https://youtu.be/UtKt8YF7dgQ
הדגמת "הגורילה הבלתי נראית":
https://youtu.be/vJG698U2Mvo
עוד הדגמה של הניסוי המדהים:
https://youtu.be/IGQmdoK_ZfY
מסתבר שהקשב שלנו הוא טריקי תמיד:
https://youtu.be/RU0l6DO8OoY
גם כאן יש פרטים מדהימים שמשתנים, כמו הצעיף של הגברת הימנית, צבע הצלחות ועוד:
https://youtu.be/6JONMYxaZ_s
אגב, לדניאל סימונס יש גם חוש הומור מצוין כי הוא יוצא מדי פעם בתחפושת גורילה ובוחן את תגובת העוברים ושבים:
https://youtu.be/un7yKaBVcdo
והרצאה מתורגמת של אחד משני המדענים על הנושא:
https://youtu.be/9Il_D3Xt9W0?long=yes
צמד החוקרים, הפסיכולוגים כריסטופר שברי ודניאל סימונס, פרסמו לפני שנים אחדות ספר בשם "הגורילה הבלתי נראית" שמדגים את אחת התופעות הפסיכולוגיות המרתקות ביותר שיש.
מדובר בסוג של "עיוורון", שלא נובע מליקוי ראייה אלא באי-הבחנה בדברים לא צפויים שמופיעים ממש מול עינינו. זהו סוג של "עיוורון קשבי", תופעה מדהימה וממשית שבאה לידי ביטוי בעיוורון שנובע מכך שתשומת לבנו מופנית לדבר אחר.
ניסוי הגורילה הבלתי נראית (The Invisbile Gorilla), שערכו השניים, הראה כיצד מחצית מהנבדקים מהמשתתפים בניסוי, לא הבחין באדם המחופש לגורילה, שנכנס לפריים (לתמונה), חובט באגרופיו בחזה ויוצא, עניין של כמעט 10 שניות.
הרעיון הוא שזה קרה כשהמשתתפים צפו בסרט קצר ובו הם התבקשו לספור כמה פעמים השחקנים בחולצות הלבנות במשחק כדורסל, מסרו את הכדור מיד ליד. הריכוז במשימה הזו, של ספירת המסירות, הביא להחמצה של פרט שבעולם האמיתי עלול לשנות את התמונה כולה.
אגב, התוצאות הללו חזרו על עצמן המוח פעמים, במדינות שונות, בתנאים אחרים ועם משתתפים ונבדקים מגוונים.
מבלי לשאול את עצמנו ולענות בגאווה שאנחנו לא היינו מפספסים את הגורילה, נציין שלכל אדם יש אזורים במוח", שגורמים לו להחמיץ את מה שנמצא ממש מול עיניו. זו ככל הנראה בעיה פסיכולוגית ולא בראייה שלנו.
המדענים מסבירים שמתוך מספר שיכול להגיע ל-40 ביליון פריטי מידע שהתת מודע שלנו קולט בשנייה אחת בלבד, נקלטים בחלק המודע שלנו רק 7 עד 15 פריטים כאלו. אלה אותם דברים שבהם מיקדנו את תשומת ליבנו. שאר הפריטים נדחקים לתת-מודע שלנו ואנחנו לא מודעים אליהם כלל.
יש כאן עניין של קשב. הופעת הגורילה בפריים של הסרטון היא אירוע לא צפוי, שמוחנו, המתוכנת להבחנה אוטומטית בתבניות, מפספס. אירועים שחורגים מהתבנית הצפויה, זו שבה אנו מתרכזים, נקלטים הרבה פחות מהקלות בה אנו קולטים אירועים צפויים וכאלה שלהם אנו מתכוננים ומתרכזים בהם.
אגב, החוקרים בטוחים שאנו יכולים לשפר ולאמן את עצמנו בעניין הזה. אם רק נרצה, נוכל להגדיל את המודעות שלנו לפרטים שמסתתרים מול עינינו ולמעשה להגדיל את ההזדמנויות שלנו בחיים.
ויש כאן לקח התנהלותי לכולנו. לעתים אנו כל כך מרוכזים בעניין כלשהו, שנראה לנו משמעותי מאוד בסיפורנו ובחיים שלנו, עד שאנו מחמיצים את הפרט או השינוי החשובים באמת, אלו שיכולים לשנות את התמונה ולהביא לתוצאות הטובות באמת.
בקרב בני המין האנושי רווחת אמונה שדברים יוצאי דופן בולטים לעין וקשה יהיה להחמיצם. הניסוי הראה שזה עובד בדיוק ההיפך. דווקא השונה, היוצא דופן והיוצא מהכלל, הם אלה שקשה להבחין בהם.
אגב, המחקר של השניים זכה בפרס ה"איג נובל" ההומוריסטי, הניתן למחקרים שגורמים לאנשים לצחוק.
הנה הצגת הניסוי והמחקרים שלהם:
https://youtu.be/UtKt8YF7dgQ
הדגמת "הגורילה הבלתי נראית":
https://youtu.be/vJG698U2Mvo
עוד הדגמה של הניסוי המדהים:
https://youtu.be/IGQmdoK_ZfY
מסתבר שהקשב שלנו הוא טריקי תמיד:
https://youtu.be/RU0l6DO8OoY
גם כאן יש פרטים מדהימים שמשתנים, כמו הצעיף של הגברת הימנית, צבע הצלחות ועוד:
https://youtu.be/6JONMYxaZ_s
אגב, לדניאל סימונס יש גם חוש הומור מצוין כי הוא יוצא מדי פעם בתחפושת גורילה ובוחן את תגובת העוברים ושבים:
https://youtu.be/un7yKaBVcdo
והרצאה מתורגמת של אחד משני המדענים על הנושא:
https://youtu.be/9Il_D3Xt9W0?long=yes
מדוע כה חשובות האונות הקדמיות שבמוח האנושי?
האונות הקדמיות-פרונטאליות (Frontal lobes) במוחנו הן האזור הגדול ביותר במוח האנושי. אזור זה כולל כמה חלקים שאחראים אצלנו לשלל יכולות חשובות, כמו שליטה על ההתנהגות, הקשב, החשיבה, היצירתיות, פתרון הבעיות, היכולת שלנו לשיפוט נכון וההתנהגות החברתית הנאותה והמרוסנת שלנו.
אבל לאונות הקדמיות הענקיות שבמוחנו יש משמעות אדירה ביכולות המטורפות שמפגין המין האנושי. הן מעניקות לנו את החשיבה המופשטת, שבזכותה יפגין המין האנושי מגוון עצום של יכולות, ימציא את המדע, החוקים החברתיים, הדתות ועוד.
החשיבה המופשטת שחלקי מוח גדולים אלה יאפשרו לנו ליצור דרכי תקשורת ושיתוף פעולה בקבוצות גדולות של אנשים שלא מכירים זה את זה. בזכותה יתארגן האדם במבנים חברתיים מתוחכמים, דוגמת שבטים, כפרים, ערים, מדינות, איגודים וכמובן רשתות חברתיות, שאת השתקפותן הטכנולוגית אנו מכירים היום היטב.
המוח הגדול שלנו, בו האונות הקדמיות הללו הן החלקים שהתפתחו וגדלו במיוחד, איפשר להומו ספיאנס במהלך עשרות אלפי השנים האחרונות ללמוד כיצד לגדל את מזונו בחקלאות, להעלות השערות ולחקור אותן ובהמשך גם באופן מדעי, לגלות דברים מופלאים על העולם והיקום, להמציא ולייצר דברים חדשים בתעשייה, להפיץ רעיונות בדפוס ולקשר בין פריטי מידע באינטרנט.
על האונות הללו נמנים אזורים כמו קליפת המוח הקדם-מחצית, המשמשת כמרכז השליטה הקוגניטיבית והתפקודים הניהוליים במוחנו. אם נרצה להבין עד כמה חשוב החלק הזה במוחנו האנושי, מספיק שנדע שהוא זה שמקנה לנו גמישות מחשבתית, תורם לחשיבה יצירתית, לתפקודים מחשבתיים גבוהים, כמו גם ליכולות ארגון, ניהול, תכנון וקבלת החלטות.
הנה האונות הקדמיות הענקיות שמעניקות למין האנושי את החשיבה המופשטת והיתרון המוחי הגדול שלו (מתורגם):
https://youtu.be/5NubJ2ThK_U
סרטון אנימציה משעשע ולא משעשע שמראה באופן ביקורתי את תוצאת היכולות שהקנו לנו האונות הללו בדרך לשליטה על העולם:
http://youtu.be/WfGMYdalClU
וסרטון שמראה כיצד התפתחה האנושות והומו ספיאנס התעלה על שאר המינים (מתורגם):
https://youtu.be/dGiQaabX3_o?long=yes
האונות הקדמיות-פרונטאליות (Frontal lobes) במוחנו הן האזור הגדול ביותר במוח האנושי. אזור זה כולל כמה חלקים שאחראים אצלנו לשלל יכולות חשובות, כמו שליטה על ההתנהגות, הקשב, החשיבה, היצירתיות, פתרון הבעיות, היכולת שלנו לשיפוט נכון וההתנהגות החברתית הנאותה והמרוסנת שלנו.
אבל לאונות הקדמיות הענקיות שבמוחנו יש משמעות אדירה ביכולות המטורפות שמפגין המין האנושי. הן מעניקות לנו את החשיבה המופשטת, שבזכותה יפגין המין האנושי מגוון עצום של יכולות, ימציא את המדע, החוקים החברתיים, הדתות ועוד.
החשיבה המופשטת שחלקי מוח גדולים אלה יאפשרו לנו ליצור דרכי תקשורת ושיתוף פעולה בקבוצות גדולות של אנשים שלא מכירים זה את זה. בזכותה יתארגן האדם במבנים חברתיים מתוחכמים, דוגמת שבטים, כפרים, ערים, מדינות, איגודים וכמובן רשתות חברתיות, שאת השתקפותן הטכנולוגית אנו מכירים היום היטב.
המוח הגדול שלנו, בו האונות הקדמיות הללו הן החלקים שהתפתחו וגדלו במיוחד, איפשר להומו ספיאנס במהלך עשרות אלפי השנים האחרונות ללמוד כיצד לגדל את מזונו בחקלאות, להעלות השערות ולחקור אותן ובהמשך גם באופן מדעי, לגלות דברים מופלאים על העולם והיקום, להמציא ולייצר דברים חדשים בתעשייה, להפיץ רעיונות בדפוס ולקשר בין פריטי מידע באינטרנט.
על האונות הללו נמנים אזורים כמו קליפת המוח הקדם-מחצית, המשמשת כמרכז השליטה הקוגניטיבית והתפקודים הניהוליים במוחנו. אם נרצה להבין עד כמה חשוב החלק הזה במוחנו האנושי, מספיק שנדע שהוא זה שמקנה לנו גמישות מחשבתית, תורם לחשיבה יצירתית, לתפקודים מחשבתיים גבוהים, כמו גם ליכולות ארגון, ניהול, תכנון וקבלת החלטות.
הנה האונות הקדמיות הענקיות שמעניקות למין האנושי את החשיבה המופשטת והיתרון המוחי הגדול שלו (מתורגם):
https://youtu.be/5NubJ2ThK_U
סרטון אנימציה משעשע ולא משעשע שמראה באופן ביקורתי את תוצאת היכולות שהקנו לנו האונות הללו בדרך לשליטה על העולם:
http://youtu.be/WfGMYdalClU
וסרטון שמראה כיצד התפתחה האנושות והומו ספיאנס התעלה על שאר המינים (מתורגם):
https://youtu.be/dGiQaabX3_o?long=yes
מה עושה האינטרנט למוח?
השפעת האינטרנט על חיינו היא משמעותית במיוחד. אין ספק שחיינו השתנו לבלי הכר מאז תחילת שנות ה-90 כשהטכנולוגיה הזו הפכה יותר ויותר מרכזית בחיים המודרניים.
מצד שני יש טענה שגוגל והקלות הבלתי נתפסת למצוא בו דברים הופכים אותנו לטיפשים. האם זה אכן כך? - זו שאלה שמעסיקה חוקרים רבים, והתשובה היא, כפי הנראה, מורכבת יותר משאולי נדמה לנו.
הטענה המרכזית: שימוש יתר במנועי חיפוש, תוכנות ניווט וטכנולוגיות דומות עלול להפחית את פעילות המוח באזורים מסוימים, ולהשפיע לרעה על יכולות קוגניטיביות כמו ריכוז, זיכרון והתמצאות מרחבית.
ניקולס קאר, סופר אמריקאי, תיאר במאמרו המפורסם "האם גוגל הופך אותנו לטיפשים?" את הקושי שלו להתמקד בקריאה לאחר שנים של שימוש אינטנסיבי באינטרנט, תופעה שרבים הזדהו עמה.
ההסבר שהמדע נותן לעניין הזה הוא שהמוח שלנו, בדומה לשריר, זקוק לאימון. כאשר אנחנו מסתמכים על טכנולוגיה, אנחנו מפחיתים את הצורך להשתמש ביכולות טבעיות כמו זיכרון ומציאת נתיבים. כך, לדוגמה, רבים כבר לא זוכרים מספרי טלפון, משום שהם זמינים תמיד בטלפון הסלולרי.
מחקרים גם מצביעים על כך ששימוש ב-GPS מפחית את הפעילות המוחית באזורים האחראיים על ניווט וזיכרון מרחבי, ואפילו נהגי מוניות לונדון, המפורסמים ביכולות הניווט שלהם, מראים גודל היפוקמפוס גדול יותר ככל שהם מנווטים יותר בעצמם, לעומת מי שהתמסרו לאפליקציית הניווט.
ההשפעה על הקשב והזיכרון: מחקרים מצביעים על קיצור טווח הקשב אצל צעירים כתוצאה מגלישה מרובה ברשתות חברתיות ומשחקי מחשב. חוקרת נוספת טענה שאנשים מסתמכים יותר על היכולת למצוא מידע באינטרנט מאשר לזכור אותו בעצמם. זה עלול להוביל לירידה ביכולות הזיכרון. הרי אפילו זיכרון מידע פשוט, כמו מספרי טלפון, נפגע כתוצאה מהתלות בגאדג'טים.
מחקרים שנערכו כדי לבדוק האם זה אכן המצב הראו שאנו "משחררים" ככל שאנחנו סומכים על הטכנולוגיה להחליף את הצורך לזכור. בניסויים שנערכו לבחינת הנושא, למשל, מצאו החוקרים שהמשתתפים זכרו פחות מידע כאשר סברו שהוא שמור במחשב, גם כאשר התבקשו במפורש לזכור.
האם יש גם יתרונות לטכנולוגיה הזו? - ודאי. האינטרנט מציב בפנינו אתגרים קוגניטיביים חדשים, ומאפשר גישה למידע עצום שמשפר את היכולת לקבל החלטות ולסנן מידע. בנוסף, טכנולוגיות חדשות יוצרות "אוריינויות" חדשות, כמו אוריינות חזותית ומשחקית.
לכן, אין תשובה חד משמעית והתמונה מורכבת: האינטרנט יכול לשפר יכולות מסוימות אך לפגוע באחרות. הכניסה המאסיבית של ה-AI לחיינו, עם סוכני AI ומודלי השפה הגדולים (LLMs כמו קלוד ו-ChatGPT) גם היא ודאי משפיעה ותשפיע הרבה יותר ואף תחמיר את התלות בטכנולוגיה ואת הנכונות האנושית להשתמש ביכולות המוחיות שלנו.
אז מה אפשר לעשות בעניין?
חלק מהחוקרים ממליצים על "חדרי כושר למוח" – תוכנות ופעילויות שנועדו לאמן יכולות קוגניטיביות כמו זיכרון וריכוז. אך חשוב גם להפחית את הזמן שאנחנו מבלים מול מסכים ולתרגל חשיבה עמוקה ללא התערבות טכנולוגית.
יעזרו גם קריאה, מחקר, איסוף חומרים עצמאי והתמודדות עם מטלות מסוימות בדרך הישנה, כשאפשר לוותר על האפליקציה או מנוע החיפוש. לבסוף, חשוב להבין שהשימוש בטכנולוגיה הוא כלי ותלוי בנו איך אנחנו משתמשים בו. שימוש מאוזן יכול להביא לתועלת רבה, בעוד ששימוש יתר ופיתוח תלות בה עלולים להזיק.
זה מה שעושה הרשת למוח האנושי ולחשיבה והזיכרון:
http://youtu.be/cKaWJ72x1rI
הנה השפעת הרשת על המוח האנושי:
http://youtu.be/qoFMGLTjUTM
הירידה בקריאה והריכוז היורד (עברית):
https://youtu.be/hQu3deT4aSs
והשינויים הללו של המהפכה הטכנולוגית פוגעים ביכולות הקוגניטיביות של הדורות הבאים (בעברית):
https://youtu.be/RmVJ1acLGic?long=yes
השפעת האינטרנט על חיינו היא משמעותית במיוחד. אין ספק שחיינו השתנו לבלי הכר מאז תחילת שנות ה-90 כשהטכנולוגיה הזו הפכה יותר ויותר מרכזית בחיים המודרניים.
מצד שני יש טענה שגוגל והקלות הבלתי נתפסת למצוא בו דברים הופכים אותנו לטיפשים. האם זה אכן כך? - זו שאלה שמעסיקה חוקרים רבים, והתשובה היא, כפי הנראה, מורכבת יותר משאולי נדמה לנו.
הטענה המרכזית: שימוש יתר במנועי חיפוש, תוכנות ניווט וטכנולוגיות דומות עלול להפחית את פעילות המוח באזורים מסוימים, ולהשפיע לרעה על יכולות קוגניטיביות כמו ריכוז, זיכרון והתמצאות מרחבית.
ניקולס קאר, סופר אמריקאי, תיאר במאמרו המפורסם "האם גוגל הופך אותנו לטיפשים?" את הקושי שלו להתמקד בקריאה לאחר שנים של שימוש אינטנסיבי באינטרנט, תופעה שרבים הזדהו עמה.
ההסבר שהמדע נותן לעניין הזה הוא שהמוח שלנו, בדומה לשריר, זקוק לאימון. כאשר אנחנו מסתמכים על טכנולוגיה, אנחנו מפחיתים את הצורך להשתמש ביכולות טבעיות כמו זיכרון ומציאת נתיבים. כך, לדוגמה, רבים כבר לא זוכרים מספרי טלפון, משום שהם זמינים תמיד בטלפון הסלולרי.
מחקרים גם מצביעים על כך ששימוש ב-GPS מפחית את הפעילות המוחית באזורים האחראיים על ניווט וזיכרון מרחבי, ואפילו נהגי מוניות לונדון, המפורסמים ביכולות הניווט שלהם, מראים גודל היפוקמפוס גדול יותר ככל שהם מנווטים יותר בעצמם, לעומת מי שהתמסרו לאפליקציית הניווט.
ההשפעה על הקשב והזיכרון: מחקרים מצביעים על קיצור טווח הקשב אצל צעירים כתוצאה מגלישה מרובה ברשתות חברתיות ומשחקי מחשב. חוקרת נוספת טענה שאנשים מסתמכים יותר על היכולת למצוא מידע באינטרנט מאשר לזכור אותו בעצמם. זה עלול להוביל לירידה ביכולות הזיכרון. הרי אפילו זיכרון מידע פשוט, כמו מספרי טלפון, נפגע כתוצאה מהתלות בגאדג'טים.
מחקרים שנערכו כדי לבדוק האם זה אכן המצב הראו שאנו "משחררים" ככל שאנחנו סומכים על הטכנולוגיה להחליף את הצורך לזכור. בניסויים שנערכו לבחינת הנושא, למשל, מצאו החוקרים שהמשתתפים זכרו פחות מידע כאשר סברו שהוא שמור במחשב, גם כאשר התבקשו במפורש לזכור.
האם יש גם יתרונות לטכנולוגיה הזו? - ודאי. האינטרנט מציב בפנינו אתגרים קוגניטיביים חדשים, ומאפשר גישה למידע עצום שמשפר את היכולת לקבל החלטות ולסנן מידע. בנוסף, טכנולוגיות חדשות יוצרות "אוריינויות" חדשות, כמו אוריינות חזותית ומשחקית.
לכן, אין תשובה חד משמעית והתמונה מורכבת: האינטרנט יכול לשפר יכולות מסוימות אך לפגוע באחרות. הכניסה המאסיבית של ה-AI לחיינו, עם סוכני AI ומודלי השפה הגדולים (LLMs כמו קלוד ו-ChatGPT) גם היא ודאי משפיעה ותשפיע הרבה יותר ואף תחמיר את התלות בטכנולוגיה ואת הנכונות האנושית להשתמש ביכולות המוחיות שלנו.
אז מה אפשר לעשות בעניין?
חלק מהחוקרים ממליצים על "חדרי כושר למוח" – תוכנות ופעילויות שנועדו לאמן יכולות קוגניטיביות כמו זיכרון וריכוז. אך חשוב גם להפחית את הזמן שאנחנו מבלים מול מסכים ולתרגל חשיבה עמוקה ללא התערבות טכנולוגית.
יעזרו גם קריאה, מחקר, איסוף חומרים עצמאי והתמודדות עם מטלות מסוימות בדרך הישנה, כשאפשר לוותר על האפליקציה או מנוע החיפוש. לבסוף, חשוב להבין שהשימוש בטכנולוגיה הוא כלי ותלוי בנו איך אנחנו משתמשים בו. שימוש מאוזן יכול להביא לתועלת רבה, בעוד ששימוש יתר ופיתוח תלות בה עלולים להזיק.
זה מה שעושה הרשת למוח האנושי ולחשיבה והזיכרון:
http://youtu.be/cKaWJ72x1rI
הנה השפעת הרשת על המוח האנושי:
http://youtu.be/qoFMGLTjUTM
הירידה בקריאה והריכוז היורד (עברית):
https://youtu.be/hQu3deT4aSs
והשינויים הללו של המהפכה הטכנולוגית פוגעים ביכולות הקוגניטיביות של הדורות הבאים (בעברית):
https://youtu.be/RmVJ1acLGic?long=yes