פלסֶט (Falsetto), או פלצט, הוא צליל שירה גבוה מאד, טכניקה קולית המאפשרת לזמרים להפיק צלילים שהם מעבר לתחום הקול הרגיל. מה שיוצר את צליל הפלסט הוא רטט של קצות מיתרי הקול.

אמנם גם נשים יכולות לשיר פלסט, אך הוא מוכר יותר כטכניקה של שירה גברית, המאפשרת לגברים להפיק צלילי שירה גבוהים במיוחד, המזכירים קול נשי.

באופרה ובמחזמר הרבו להשתמש בו בעבר, לא פעם לשימושים קומיים שונים. זמרי פלסט, שנקראו "פלסֶטיסטים", וזמרי קונטרה-טנור, שקולם האופייני הוא גבוה במיוחד, נהגו לבצע קטעי שירה גבריים גבוהים במיוחד. בימי הביניים היו סריסים אחראים על הקולות הגבוהים. אלו היו גברים שסורסו בילדותם כדי שקולם לא יתחלף והם יוכלו לשיר בכנסיה את הקולות הגבוהים. נשים לא הורשו לשיר שירה דתית. בתאטרון בוצעו תפקידים נשיים, בדרך כלל על ידי נערים.

בשנות ה-70 של המאה הקודמת היו הפלסט ושירת הקונטרה-טנור פופולריים מאד גם במוסיקה הקלה. הקול הגבוה של הפלסט, צליל הראש הנדיר יחסית אצל סולני רוק, היה רך ונעים והתאים להרכבי רוק מתקדם שונים, במיוחד להקת "Yes", שהפכה אותו לסימן היכר שלה.

גם במוסיקת הפופ והרוק זכו הפלסט הגברי וקולות הקונטרה טנור להצלחה גדולה. שירי פופ רבים באותה תקופה מאד הצליחו בזכות הרכות והקסם "המלאכי" של קולות הפלסט הללו. זה היה אמנם קול גברי גבוה שלא נשמע גברי ומאצ'ו במיוחד, אבל הוא השלים את ההרמוניות הקוליות של הרכבים גבריים ורבים אהבו אותו. להקות גבריות נערצות כמו "הביץ' בויז" בסיקסטיז וה"בי ג'יז", "שיקאגו", "פרנקי ואלי וארבע העונות" של שנות ה-70, הפכו את הפלסט לסימן ההיכר שלהם.

מקור המילה פלסט בא מהמילה האיטלקית פלסטו (Falsetto), הקטנה של "פלסו", שפירושה באיטלקית "מזויף". משעשע ואירוני לחשוב שקול כה גבוה וצלול זכה לקישור מילולי כזה...


הנה בריאן ווילסון, מנהיג הביץ' בויז, שהפלסט שלו התנוסס מעל ההרמוניות המצוינות שלה:

https://youtu.be/6VO6pAUt3rw


"אם תעזבי אותי עכשיו" של להקת "שיקאגו":

https://youtu.be/j1ykMNtzMT8


הפלצט של הבי ג'יז היה לסמל ההיכר שלה:

https://youtu.be/XpqqjU7u5Yc


להקת יס עם "סיפורים מופלאים" בהופעה עם תזמורת סימפונית:

https://youtu.be/9-BMlq_zyko


זמר הקונטרה-טנור דויד דאור מבצע בפלסט את האדאג'יו מאת תומסו אלבינוני:

https://youtu.be/2ovCLdYnKHg


כך תשירו אתם פלסט:

https://youtu.be/XgQ1VmeELtw


מה הסיפור של שירת הפלסט שחזרה בגדול?

https://youtu.be/qJT2h5uGAC0?long=yes


וסרטון תיעודי קצר על זמרי הפלסט המפורסמים:

https://youtu.be/lv7-ZLRMPMI?long=yes

בגיל ההתבגרות מתחלף הקול אצל בנים, אם כי חשוב לדעת שהשינויים הללו מתרחשים באופן פחות מהיר וברור יותר גם אצל בנות.

מכל מקום, בגיל זה בולט המעבר מקול של ילד, גבוה ודומה לקול של ילדה או אישה בעלת קול גבוה, לקול נמוך ואופייני לגבר.

אצל כל הגברים מתחלף הקול בגיל ההתבגרות. השינויים האנטומיים במיתרי הקול שלנו הם שגורמים לקול שלנו להשתנות כשאנו מתבגרים.

השינויים הללו כוללים התקשות של קולגן, ניוון של סיבי אלסטין ונפיחות של מיתרי הקול שלנו, הממוקמים בגרון.

כשאנו מדברים, האוויר שיוצא מהריאות דוחף את מיתרי הקול וגורם להם לרטוט ולהפיק קול. עוצמת הקול שאנו מפיקים נקבעת לפי כמות האוויר שנדחף אליהם. גובה הקול נקבע על פי הרטט של קפלי הקול, וליתר דיוק - כמה הרטט הזה הוא מהיר או איטי.

במהלך ההתבגרות, מתארך הגרון של המתבגר וגם מיתרי הקול. זה גורם, במיוחד אצל גברים, להפיכה של הקול לנמוך יותר. לגדילה המהירה של מיתרי הקול אחראית בין השאר פעילות הורמונלית מוגברת, האופיינית לגיל הזה. במהלך ההתבגרות, מקבלים מיתרי הקול גם 3 רבדים ברורים, המוסיפים עומק וניואנסים לקול.

מגיל ההתבגרות יישאר קולם של רוב האנשים יציב, למשך תקופה של כ-50 שנה. רק בזקנתם יחולו שינויים שונים בקולות הללו, בשל התקשות הקולגן במיתרי הקול, התנוונות ואובדן הגמישות של סיבי האלסטין ושינויים ההופכים את הקול למתנשם או מחוספס יותר ונובעים מהיחלשות השליטה בשרירים.


הנה הסבר להתחלפות הקול בהתבגרות (מתורגם):

https://youtu.be/rjibeBSnpJ0


הסבר חילופי הקול בכיל ההתבגרות באנגלית:

https://youtu.be/QqhBD4u7T74


וכך זה קורה:

https://youtu.be/YIkV_Cof5Yg

הקסטרטי (Castrati) היו זמרי האופרה שסורסו באירופה, כדי לשמור על קולם הגבוה. לגברים מתחלף הקול בגיל ההתבגרות. מקול של ילד, שהוא גבוה ודומה לקול של ילדה, או אישה בעלת קול סופרן, משתנה קולו לקול נמוך של גבר.

ברחבי אירופה בכלל ובאיטליה שבין המאה ה-16 ל-18 במיוחד, הייתה האופרה אחת מצורות הבילוי האמנותי החשובות ביותר. הקסטרטי היו ילדים שסורסו בסתר, כדי שיוכלו לשיר באופרות. התופעה של סירוס בכדי לשמור על קול גבוה תפסה מקום מרכזי בתרבות האופראית של אותם ימים. גם השימוש בסירוס כדי לספק לכנסייה זמרים בעלי קול גבוה היה די נפוץ.

באופן מוזר הפכו הקסטרטי, אותם זמרים מסורסים, לסלבריטאים של ממש. הם היו ככל הנראה הידוענים הראשונים בעולם המערבי.

אך חייהם לא היו קלים. הם לא התחתנו ובשל כך לא היו להם משפחה או קשרים בקהילה. הם נדדו ברחבי אירופה, כשמעריצים עוברים איתם מעיר לעיר וצופים בהם שוב ושוב.

באלפי משפחות עניות מדי שנה דאגו אז לביצוע הניתוח מכיוון בכדי שהילד ייהנה מהצלחה כלכלית ואמנותית. חוקרים מעריכים שבתחילת המאה ה-18 סורסו כך כ-4,000 ילדים מדי שנה. מי מהקסטרטי שלא הפכו לזמרים או כוכבים בינלאומיים, עבדו במשרות קבועות בכנסיות ובמוסדות ציבור וזכו לקיום כלכלי טוב. זה הספיק להורים, בכדי לבצע את הניתוח.

זה היה הפילוסוף הצרפתי הנודע ז'אן ז'אק רוסו שביקר קשות את סירוס הילדים למטרות כאלה וחולל גל של התנגדות לתופעה האכזרית. במידה רבה בזכותו הלכה תרבות הקסטרטי ונעלמה במהלך המאה ה-18. הכנסיות עוד המשיכו עם זמרי קסטרטי ששרו בטקסים דתיים, אבל במאה ה-20 הם נעלמו לחלוטין.


הנה אלסנדרו מורשי אחד מאחרוני הקסטרטי בעולם:

https://youtu.be/lQo2PNnwOww


ורשימה של קסטרטי מפורסמים בהיסטוריה:

https://youtu.be/OxSlnE408Eo