שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה הבעיה בסם הקנאביס, הידוע גם בתור "וויד"?
קנאביס (Cannabis), או בלשון החבר'ה "וויד" (עשבים באנגלית), הם שמותיו של צמח טבעי, שהפך סם פופולרי וזוכה להתלהבות רבה בקרב צעירים. הוא מרגיש בעיני רבים כסם נחמד ולא מזיק, אבל בשימוש כסם ולא כחומר רפואי חשוב לומר שהוא מעצב חיים ויכול לחולל הרס אישי וקשיים רבים, מבלי לדפוק חשבון.
קנאביס, הידוע גם כמריחואנה, הוא אחד הסמים הקלים הנפוצים ביותר בעולם. לא חסרים לו עוד המון כינויי רחוב נוספים, חלקם מתייחסים לסוגים שונים שלו. ביניהם תמצאו כינויים כמו גראס, ג'וינט, עשב, חשיש, גאנג'ה, מריחואנה, קיף, סקאנק, ספליף, בום, סמוק, דופ ו-Reefer, Gangster, Super Skunk, Herb, Pot, Mary Jane, Nederweed או Chocolate.
צמח הקנאביס גודל ונצרך על ידי בני אדם במשך אלפי שנים, כאשר השימוש הראשון מתועד בסין העתיקה לפני כ-5000 שנה. עד תחילת המאה ה-20 הוא היה תרופה רשמית, שסייעה למעל 100 מחלות שונות. מרגע שהוכרז רשמית כסם והוצא אל מחוץ לחוק, לא אפשרו בו שימוש חופשי, למעט במדינות מעטות. רק בשנים האחרונות החל הקנאביס להתקבל כחומר רפואי.
צמח הקנאביס מכיל מאות חומרים פעילים, כאשר THC הוא החומר העיקרי האחראי להשפעות הפסיכואקטיביות, או בעברית פשוטה - הוא החומר הממסטל בקנאביס, זה שמשתמשים מדווחים על רגיעה, אופוריה והגברת החושים שהסם הזה נותן להם.
הקנאביס משמש גם כאמצעי רפואי. הסיבות לשימוש מגוונות, החל מהנאה ורגיעה ועד לצרכי רפואה. מי שצורכים אותו להנאה ורגיעה, מעדיפים בדרך כלל לעשן אותו. לאחרים, שצורכים קנאביס רפואי, מתקשים הרופאים להמליץ על עישון. לכן רבים מהמטופלים, שנעזרים בו לטיפול בכאבים, חרדה ובחילות צורכים אותו בצורות כמו אכילה או באידוי.
למרות שנחשב לסם קל יחסית, לקנאביס עלולות להיות השפעות שליליות כמו פגיעה בזיכרון לטווח קצר, קואורדינציה לקויה ובעיות נשימה בשימוש ממושך. לצעירים הוא יכול להזיק אף יותר, שלא לדבר על הפגיעה המתמשכת הנובעת מההתמכרות לו.
הסם הזה, שמבטיח ורבים אומרים שעושה קסמים לחולים, הפך כבר מזמן לגביע הקדוש של הרפואה האלטרנטיבית. גם הרופאים השמרנים יותר מספקים כיום מרשמים לחולים שסובלים מכאבים וזקוקים לו.
במחקר המדעי מזהים שזנים מסויימים של קנאביס תוקפים סוגי סרטן מסוימים. סרטן הוא בעצם שם כללי ליותר ממאה מחלות, בעוד הקנאביס הוא שם כללי למאות צמחים שונים. לכן לא פלא שבתנאי גידול שונים כל צמח כזה יכול להניב חומרים שונים, כשכל זן עשוי להיות יעיל לסוג אחר של סרטן. בטכניון בישראל נמצאת אחת המעבדות היחידות בעולם שיודעת לזהות את כל מרכיבי צמח הקנאביס - ויש יותר מ-100 קנבינואידים או טרפנים, חומרים פעילים שמייחסים להם יכולות רפואיות שונות.
מומחים טוענים שבשנים האחרונות חלה עלייה בחוזק הקנאביס, כשריכוז ה-THC הממסטל שבו עלה מ-4% ופחות בשנות ה-90 לא פעם ליותר מ-20% ממנו כיום.
הנה הסכנות של קנאביס לסוגיו לצעירים (עברית):
https://youtu.be/7_WKRKJr4NI
השפעתו של הקנאביס על המוח (מתורגם):
https://youtu.be/Nlcr1jd_Tok
מכורים לקנאביס שמספקים על מה שעברו בהיותם מכורים (עברית):
https://youtu.be/CFu73hT9ssE
כך הפכה ישראל לקנאביס ניישן (עברית):
https://youtu.be/S1nHty71wAI
המחקר פורץ הדרך בטכניון על תרופות הקנאביס נגד סרטן (עברית):
https://youtu.be/U8eOXSZ2WYs
חברת הרכבת שמכרה כרטיסים עם שמן קנאביס והפכה ללהיט (עברית):
https://youtu.be/u7frC-yiCZg
נפח זכוכית שמייצר את ה"באנגים" למעשנים ומתלונן על המצב (עברית):
https://youtu.be/iNndTnXwlcM
תולדות הקנאביס:
https://youtu.be/ZJqmyLCfA-I?long=yes
ומכורה שנגמלה מקנאביס מספרת על ההתמכרות המשתלטת (עברית):
https://youtu.be/Ua35ZuJSJiM?long=yes
מהי פסיכדליה והמוסיקה הפסיכדלית?
הפסיכדליה (Psychedelic) הייתה תופעה פסיכוטית של צריכת סמי הזיה כמו ה-LSD (אל אס די) והמסקלין. אבל בסוף שנות ה-60 היא הפכה מתופעה פסיכולוגית לתופעה תרבותית, כשאמנים החלו ליצור אמנות תחת השפעת סמי הזיה. לא פעם חשו אותם אמנים שהם רוצים להעביר את המראות והחזיונות שלהם מה"טריפים" אל האמנות שלהם. כך נוצרה באותה תקופה המוסיקה הפסיכדלית.
מי שכנראה החלו בה היו מי שהחלו באותו עשור כמעט כל שינוי במוסיקה הפופולרית, כלומר הביטלס. הם הקליטו את השיר "Tomorrow Never Knows" שהלחין ג'ון לנון ב-1965, עם מילים מ"ספר המתים הטיבטי", בהשפעת טימותי לירי, הנביא של ה-LSD והחוויות משנות התודעה שלנון עצמו עבר באותה תקופה באינטנסיביות לא רגילה.
ההקלטה של השיר כללה הרבה לופים (Loops), כלומר לולאות סאונד מוקלטות שחזרו שוב ושוב, הרבה צווחות וצלילים לא ברורים שמילאו את הסאונד באווירה לא מציאותית, הקלטות שמושמעות הפוך (בדרך כלל גיטרות) ויוצרות כלי נגינה שלא באמת מוכרים לאוזן וכך הלאה. השיר כולו, אגב, מנוגן בהרמוניה של שני אקורדים בלבד. זו לא הכמות שמעון - זו החוויה!
בהמשך החלו ליצור מוסיקה פסיכדלית אמני רוק רבים, רובם מסוממים בעצמם. היו ביניהם הגרייטפול דד, הבירדס, ג'פרסון איירפליין, נערי החוף וג'ימי הנדריקס. היו גם אמני ג'אז פסיכדלי כמו ג'ון קולטריין וצ'ארלי מינגוס. כך גם נולדה האמנות הפסיכדלית, של ציור וסרטים שנוצרו בהשפעת סמים ועוד.
חוץ מהפרחים בשיער והמוסיקה שלהם, "ילדי הפרחים" הטיפו לשלום, שוויון, אהבה. אבל בסוף שנות ה-60, במה שכונה "קיץ של אהבה", כל אלה הסתדרו להם היטב עם השימוש בקנאביס (מריחואנה) וסמים פסיכדליים אחרים דוגמת ה-LSD. שכן השימוש בסמים היה חלק מהתקופה והרוח של החוף המערבי בארצות הברית של אותה תקופה. הסמים אפשרו לצעירים לברוח מהמציאות שמורכבת מהרבה וייטנאם, ניכור מההורים, חומרנות ואמריקה שהרגישה אז לצעירים כמאבדת את דרכה.
הסמים בערו במיוחד בפסטיבלים הגדולים של ילדי הפרחים. זה התגלה לראשונה בפסטיבל מונטריי, שהיה רגע הפריחה הגדול של הרוח החדשה של הקיץ ההוא. במהלך כל התקופה התמודדו ההיפים עם צריכה גדולה של סמים כאלה, כשהלהקות והאמנים שהם מעריצים מדגימים להם איך צריך לחיות, ב"טריפ" אינסופי, גם אם הרסני.
אבל ללא ספק היה רגע השיא של הפסיכדליה פסטיבל וודסטוק של שנת 1969. בימי הפסטיבל בעיירה בית-אל נמצא חלק גדול מהקהל והאמנים תחת השפעת סמים כמו מריחואנה ו-LSD, הכוכב החדש של המסטולים. ג'ניס ג'ופלין עלתה אז מסוממת על הבמה ודיברה עם המעריצים שלה, כשהקשר שלה אל המציאות לא ברור. היא בקשה שישתו מים ולא ישימו על מי שמזלזל בהם וזייפה את השירים שלה, כשהיא בקושי מחזיקה מעמד.
לא לחינם אמרו אז על וודסטוק ש"אם אתה זוכר מה היה שם, סימן שלא היית שם". במשך כל הפסטיבל קיימו בו המעריצים טקסי נטילת סמים המוניים. השיתוף והאחווה עבדו שם לכל הצדדים והסמים היקרים מפז היו ההוכחה שכולם יכולים לתת אחד לשני ולתרום אחד לשני, מבלי לעשות חשבון. זו הייתה האידיליה ההיפית המושלמת.
זמן קצר אחרי אותו "קיץ של אהבה" יתחילו הכוכבים הגדולים לשלם בחייהם על הסמים והאלכוהול, על החיים הלא אחראיים שלהם וההגזמה. מג'ניס ג'ופלין, דרך ג'ים מוריסון וג'ימי הנדריקס - אחד אחד הם ייעלמו להם בקרוב, בשל מוות ממנת יתר של הירואין. היו כאלה, כמו מנהיגה של להקת "פינק פלויד" סיד בארט ומנהיג ה"ביץ' בויז" בריאן וילסון, שלקו בנפשם בעקבות ההתמכרות לסמי ההזיה הללו ומעולם לא יצאו מה"טריפ" של הסיקסטיז.
השיר הפסיכדלי "Tomorrow Never Knows" של הביטלס:
https://youtu.be/Ag58k2elaYs
"אמא מתילדה" של פינק פלויד בהנהגת סיד בארט מתוך האלבום "החלילן בשערי השחר" - כאן עם אנימציה עכשווית ומקסימה:
https://youtu.be/ENz1uyheA8g
"Paint It Black" של הרולינג סטונז:
https://youtu.be/O4irXQhgMqg
"Eight Miles High" של הבירדס:
https://youtu.be/2ymkBEhdHBE
סרט פסיכדלי בסגנון שנות ה-60:
https://youtu.be/X95CTasDKdg
הבזקים פסיכדליים מההווה (עברית):
https://youtu.be/QB8NuvDML2I
ו-10 מהלהקות הטובות במוסיקה הפסיכדלית:
https://youtu.be/C740Vo4an1Y?long=yes
מאיפה באה האסתטיקה הפסיכדלית של הסיקסטיז?
הרבה צבעים בגוונים חזקים במיוחד, צורות מרהיבות שהן לא מהטבע, קווים וכתמים - אתם ודאי מכירים את העיצוב הפסיכדלי, נכון אגב לומר פסיכודלי, והמראה המיוחד של מוצרים ועיצוב עם המראה של הסיקסטיז.
זו הייתה אסתטיקה פסיכדלית (Psychedelic music) נפלאה, שההיפים טיפחו באהבה והתעשייה אימצה בהתלהבות כה רבה. זאת עד שלמעשה היא הפכה למראה של שנות ה-60.
באותה תקופה יכולת לראות אותה בכל מקום. אינספור עטיפות תקליטים, פוסטרים וכריכות ספרים התאפיינו במראה המיוחד של הפסיכדליה. סרטים, פתיחים לתכניות טלוויזיה ותפאורות למופעים או תכניות אירוח מוסיקליות - בכולם יכולת לראות את אותן צורות מיוחדות ואופייניות לאותו עשור מופלא וצבעוני.
רבים סבורים שהז'אנר הזה הגיע מסמים וחוויות של LSD, אבל נראה שהאסתטיקה של ההיפים לא באה משם ואפילו לא נולדה באמריקה של תחילת המחצית השנייה של המאה ה-20. למעשה, היא התבססה על סגנון ה"ארט נובו" (Art Nouveau) - אחד הזרמים המסקרנים של המאה ה-19.
זרם הארט נובו הופיע לראשונה באנגליה במחצית השנייה של המאה ה-19. מאנגליה הוויקטוריאנית, באותה עת אימפריה בעלת השפעה עולמית אדירה, הוא התפשט במהירות ליבשת אירופה ולארצות הברית של המאה ה-19. סגנון ה"ארט נובו" שאב וסובב סביב מוטיבים מעולם החי והצומח, ביחד עם הערצת הגוף הנשי. מזרם באמנות הציור, הוא שטף את אירופה ועבר לתחומים בעיצוב, כמו אופנה, אדריכלות, רהיטים ועוד.
ה"ארט נובו" בלט בכרזות, הפוסטרים המרהיבים שלו. הסגנון המסולסל שלו נכנס לתרבות ולעולם הפרסום ואפילו אמנים מובילים כמו טולוז לוטרק אימצו אז אלמנטים ממנו.
מאה שנים אחר כך הוא יתאים לעולם הדימויים של תרבות ההיפים. ביחד עם פאלטות צבעים ססגוניות שכמו התפוצצו בסקסטיז האופטימיים, עם אנימציות שמתפתחות אז מאוד וצורות פרקטליות חדשניות שבאו מהעולם המתמטי ויזואלי, הוא אומץ בהתלהבות והפך לאחד המרכיבים המשמעותיים באמנות הפסיכדלית של התקופה.
הנה סיפורם של מקורות ה"לוק" הפסיכדלי של שנות ה-60:
https://youtu.be/9vuqI2v2IRs
האסתטיקה הזו הסתדרה מצוין עם ציורי גרפיטי ססגוניים:
https://youtu.be/JfPbeTd2PW0
עם פרקטלים פסיכדליים:
https://youtu.be/bIDzktFkgdA
אנימציה פסיכדלית:
https://youtu.be/w6K0iDsu0TM
סרט פסיכדלי בסגנון שנות ה-60:
https://youtu.be/X95CTasDKdg
ובהמשך גם באה המוסיקה הפסיכדלית:
https://youtu.be/C740Vo4an1Y?long=yes
קנאביס
קנאביס (Cannabis), או בלשון החבר'ה "וויד" (עשבים באנגלית), הם שמותיו של צמח טבעי, שהפך סם פופולרי וזוכה להתלהבות רבה בקרב צעירים. הוא מרגיש בעיני רבים כסם נחמד ולא מזיק, אבל בשימוש כסם ולא כחומר רפואי חשוב לומר שהוא מעצב חיים ויכול לחולל הרס אישי וקשיים רבים, מבלי לדפוק חשבון.
קנאביס, הידוע גם כמריחואנה, הוא אחד הסמים הקלים הנפוצים ביותר בעולם. לא חסרים לו עוד המון כינויי רחוב נוספים, חלקם מתייחסים לסוגים שונים שלו. ביניהם תמצאו כינויים כמו גראס, ג'וינט, עשב, חשיש, גאנג'ה, מריחואנה, קיף, סקאנק, ספליף, בום, סמוק, דופ ו-Reefer, Gangster, Super Skunk, Herb, Pot, Mary Jane, Nederweed או Chocolate.
צמח הקנאביס גודל ונצרך על ידי בני אדם במשך אלפי שנים, כאשר השימוש הראשון מתועד בסין העתיקה לפני כ-5000 שנה. עד תחילת המאה ה-20 הוא היה תרופה רשמית, שסייעה למעל 100 מחלות שונות. מרגע שהוכרז רשמית כסם והוצא אל מחוץ לחוק, לא אפשרו בו שימוש חופשי, למעט במדינות מעטות. רק בשנים האחרונות החל הקנאביס להתקבל כחומר רפואי.
צמח הקנאביס מכיל מאות חומרים פעילים, כאשר THC הוא החומר העיקרי האחראי להשפעות הפסיכואקטיביות, או בעברית פשוטה - הוא החומר הממסטל בקנאביס, זה שמשתמשים מדווחים על רגיעה, אופוריה והגברת החושים שהסם הזה נותן להם.
הקנאביס משמש גם כאמצעי רפואי. הסיבות לשימוש מגוונות, החל מהנאה ורגיעה ועד לצרכי רפואה. מי שצורכים אותו להנאה ורגיעה, מעדיפים בדרך כלל לעשן אותו. לאחרים, שצורכים קנאביס רפואי, מתקשים הרופאים להמליץ על עישון. לכן רבים מהמטופלים, שנעזרים בו לטיפול בכאבים, חרדה ובחילות צורכים אותו בצורות כמו אכילה או באידוי.
למרות שנחשב לסם קל יחסית, לקנאביס עלולות להיות השפעות שליליות כמו פגיעה בזיכרון לטווח קצר, קואורדינציה לקויה ובעיות נשימה בשימוש ממושך. לצעירים הוא יכול להזיק אף יותר, שלא לדבר על הפגיעה המתמשכת הנובעת מההתמכרות לו.
הסם הזה, שמבטיח ורבים אומרים שעושה קסמים לחולים, הפך כבר מזמן לגביע הקדוש של הרפואה האלטרנטיבית. גם הרופאים השמרנים יותר מספקים כיום מרשמים לחולים שסובלים מכאבים וזקוקים לו.
במחקר המדעי מזהים שזנים מסויימים של קנאביס תוקפים סוגי סרטן מסוימים. סרטן הוא בעצם שם כללי ליותר ממאה מחלות, בעוד הקנאביס הוא שם כללי למאות צמחים שונים. לכן לא פלא שבתנאי גידול שונים כל צמח כזה יכול להניב חומרים שונים, כשכל זן עשוי להיות יעיל לסוג אחר של סרטן. בטכניון בישראל נמצאת אחת המעבדות היחידות בעולם שיודעת לזהות את כל מרכיבי צמח הקנאביס - ויש יותר מ-100 קנבינואידים או טרפנים, חומרים פעילים שמייחסים להם יכולות רפואיות שונות.
מומחים טוענים שבשנים האחרונות חלה עלייה בחוזק הקנאביס, כשריכוז ה-THC הממסטל שבו עלה מ-4% ופחות בשנות ה-90 לא פעם ליותר מ-20% ממנו כיום.
הנה הסכנות של קנאביס לסוגיו לצעירים (עברית):
https://youtu.be/7_WKRKJr4NI
השפעתו של הקנאביס על המוח (מתורגם):
https://youtu.be/Nlcr1jd_Tok
מכורים לקנאביס שמספקים על מה שעברו בהיותם מכורים (עברית):
https://youtu.be/CFu73hT9ssE
כך הפכה ישראל לקנאביס ניישן (עברית):
https://youtu.be/S1nHty71wAI
המחקר פורץ הדרך בטכניון על תרופות הקנאביס נגד סרטן (עברית):
https://youtu.be/U8eOXSZ2WYs
חברת הרכבת שמכרה כרטיסים עם שמן קנאביס והפכה ללהיט (עברית):
https://youtu.be/u7frC-yiCZg
נפח זכוכית שמייצר את ה"באנגים" למעשנים ומתלונן על המצב (עברית):
https://youtu.be/iNndTnXwlcM
תולדות הקנאביס:
https://youtu.be/ZJqmyLCfA-I?long=yes
ומכורה שנגמלה מקנאביס מספרת על ההתמכרות המשתלטת (עברית):
https://youtu.be/Ua35ZuJSJiM?long=yes
הפסיכדליה (Psychedelic) הייתה תופעה פסיכוטית של צריכת סמי הזיה כמו ה-LSD (אל אס די) והמסקלין. אבל בסוף שנות ה-60 היא הפכה מתופעה פסיכולוגית לתופעה תרבותית, כשאמנים החלו ליצור אמנות תחת השפעת סמי הזיה. לא פעם חשו אותם אמנים שהם רוצים להעביר את המראות והחזיונות שלהם מה"טריפים" אל האמנות שלהם. כך נוצרה באותה תקופה המוסיקה הפסיכדלית.
מי שכנראה החלו בה היו מי שהחלו באותו עשור כמעט כל שינוי במוסיקה הפופולרית, כלומר הביטלס. הם הקליטו את השיר "Tomorrow Never Knows" שהלחין ג'ון לנון ב-1965, עם מילים מ"ספר המתים הטיבטי", בהשפעת טימותי לירי, הנביא של ה-LSD והחוויות משנות התודעה שלנון עצמו עבר באותה תקופה באינטנסיביות לא רגילה.
ההקלטה של השיר כללה הרבה לופים (Loops), כלומר לולאות סאונד מוקלטות שחזרו שוב ושוב, הרבה צווחות וצלילים לא ברורים שמילאו את הסאונד באווירה לא מציאותית, הקלטות שמושמעות הפוך (בדרך כלל גיטרות) ויוצרות כלי נגינה שלא באמת מוכרים לאוזן וכך הלאה. השיר כולו, אגב, מנוגן בהרמוניה של שני אקורדים בלבד. זו לא הכמות שמעון - זו החוויה!
בהמשך החלו ליצור מוסיקה פסיכדלית אמני רוק רבים, רובם מסוממים בעצמם. היו ביניהם הגרייטפול דד, הבירדס, ג'פרסון איירפליין, נערי החוף וג'ימי הנדריקס. היו גם אמני ג'אז פסיכדלי כמו ג'ון קולטריין וצ'ארלי מינגוס. כך גם נולדה האמנות הפסיכדלית, של ציור וסרטים שנוצרו בהשפעת סמים ועוד.
חוץ מהפרחים בשיער והמוסיקה שלהם, "ילדי הפרחים" הטיפו לשלום, שוויון, אהבה. אבל בסוף שנות ה-60, במה שכונה "קיץ של אהבה", כל אלה הסתדרו להם היטב עם השימוש בקנאביס (מריחואנה) וסמים פסיכדליים אחרים דוגמת ה-LSD. שכן השימוש בסמים היה חלק מהתקופה והרוח של החוף המערבי בארצות הברית של אותה תקופה. הסמים אפשרו לצעירים לברוח מהמציאות שמורכבת מהרבה וייטנאם, ניכור מההורים, חומרנות ואמריקה שהרגישה אז לצעירים כמאבדת את דרכה.
הסמים בערו במיוחד בפסטיבלים הגדולים של ילדי הפרחים. זה התגלה לראשונה בפסטיבל מונטריי, שהיה רגע הפריחה הגדול של הרוח החדשה של הקיץ ההוא. במהלך כל התקופה התמודדו ההיפים עם צריכה גדולה של סמים כאלה, כשהלהקות והאמנים שהם מעריצים מדגימים להם איך צריך לחיות, ב"טריפ" אינסופי, גם אם הרסני.
אבל ללא ספק היה רגע השיא של הפסיכדליה פסטיבל וודסטוק של שנת 1969. בימי הפסטיבל בעיירה בית-אל נמצא חלק גדול מהקהל והאמנים תחת השפעת סמים כמו מריחואנה ו-LSD, הכוכב החדש של המסטולים. ג'ניס ג'ופלין עלתה אז מסוממת על הבמה ודיברה עם המעריצים שלה, כשהקשר שלה אל המציאות לא ברור. היא בקשה שישתו מים ולא ישימו על מי שמזלזל בהם וזייפה את השירים שלה, כשהיא בקושי מחזיקה מעמד.
לא לחינם אמרו אז על וודסטוק ש"אם אתה זוכר מה היה שם, סימן שלא היית שם". במשך כל הפסטיבל קיימו בו המעריצים טקסי נטילת סמים המוניים. השיתוף והאחווה עבדו שם לכל הצדדים והסמים היקרים מפז היו ההוכחה שכולם יכולים לתת אחד לשני ולתרום אחד לשני, מבלי לעשות חשבון. זו הייתה האידיליה ההיפית המושלמת.
זמן קצר אחרי אותו "קיץ של אהבה" יתחילו הכוכבים הגדולים לשלם בחייהם על הסמים והאלכוהול, על החיים הלא אחראיים שלהם וההגזמה. מג'ניס ג'ופלין, דרך ג'ים מוריסון וג'ימי הנדריקס - אחד אחד הם ייעלמו להם בקרוב, בשל מוות ממנת יתר של הירואין. היו כאלה, כמו מנהיגה של להקת "פינק פלויד" סיד בארט ומנהיג ה"ביץ' בויז" בריאן וילסון, שלקו בנפשם בעקבות ההתמכרות לסמי ההזיה הללו ומעולם לא יצאו מה"טריפ" של הסיקסטיז.
השיר הפסיכדלי "Tomorrow Never Knows" של הביטלס:
https://youtu.be/Ag58k2elaYs
"אמא מתילדה" של פינק פלויד בהנהגת סיד בארט מתוך האלבום "החלילן בשערי השחר" - כאן עם אנימציה עכשווית ומקסימה:
https://youtu.be/ENz1uyheA8g
"Paint It Black" של הרולינג סטונז:
https://youtu.be/O4irXQhgMqg
"Eight Miles High" של הבירדס:
https://youtu.be/2ymkBEhdHBE
סרט פסיכדלי בסגנון שנות ה-60:
https://youtu.be/X95CTasDKdg
הבזקים פסיכדליים מההווה (עברית):
https://youtu.be/QB8NuvDML2I
ו-10 מהלהקות הטובות במוסיקה הפסיכדלית:
https://youtu.be/C740Vo4an1Y?long=yes
הרבה צבעים בגוונים חזקים במיוחד, צורות מרהיבות שהן לא מהטבע, קווים וכתמים - אתם ודאי מכירים את העיצוב הפסיכדלי, נכון אגב לומר פסיכודלי, והמראה המיוחד של מוצרים ועיצוב עם המראה של הסיקסטיז.
זו הייתה אסתטיקה פסיכדלית (Psychedelic music) נפלאה, שההיפים טיפחו באהבה והתעשייה אימצה בהתלהבות כה רבה. זאת עד שלמעשה היא הפכה למראה של שנות ה-60.
באותה תקופה יכולת לראות אותה בכל מקום. אינספור עטיפות תקליטים, פוסטרים וכריכות ספרים התאפיינו במראה המיוחד של הפסיכדליה. סרטים, פתיחים לתכניות טלוויזיה ותפאורות למופעים או תכניות אירוח מוסיקליות - בכולם יכולת לראות את אותן צורות מיוחדות ואופייניות לאותו עשור מופלא וצבעוני.
רבים סבורים שהז'אנר הזה הגיע מסמים וחוויות של LSD, אבל נראה שהאסתטיקה של ההיפים לא באה משם ואפילו לא נולדה באמריקה של תחילת המחצית השנייה של המאה ה-20. למעשה, היא התבססה על סגנון ה"ארט נובו" (Art Nouveau) - אחד הזרמים המסקרנים של המאה ה-19.
זרם הארט נובו הופיע לראשונה באנגליה במחצית השנייה של המאה ה-19. מאנגליה הוויקטוריאנית, באותה עת אימפריה בעלת השפעה עולמית אדירה, הוא התפשט במהירות ליבשת אירופה ולארצות הברית של המאה ה-19. סגנון ה"ארט נובו" שאב וסובב סביב מוטיבים מעולם החי והצומח, ביחד עם הערצת הגוף הנשי. מזרם באמנות הציור, הוא שטף את אירופה ועבר לתחומים בעיצוב, כמו אופנה, אדריכלות, רהיטים ועוד.
ה"ארט נובו" בלט בכרזות, הפוסטרים המרהיבים שלו. הסגנון המסולסל שלו נכנס לתרבות ולעולם הפרסום ואפילו אמנים מובילים כמו טולוז לוטרק אימצו אז אלמנטים ממנו.
מאה שנים אחר כך הוא יתאים לעולם הדימויים של תרבות ההיפים. ביחד עם פאלטות צבעים ססגוניות שכמו התפוצצו בסקסטיז האופטימיים, עם אנימציות שמתפתחות אז מאוד וצורות פרקטליות חדשניות שבאו מהעולם המתמטי ויזואלי, הוא אומץ בהתלהבות והפך לאחד המרכיבים המשמעותיים באמנות הפסיכדלית של התקופה.
הנה סיפורם של מקורות ה"לוק" הפסיכדלי של שנות ה-60:
https://youtu.be/9vuqI2v2IRs
האסתטיקה הזו הסתדרה מצוין עם ציורי גרפיטי ססגוניים:
https://youtu.be/JfPbeTd2PW0
עם פרקטלים פסיכדליים:
https://youtu.be/bIDzktFkgdA
אנימציה פסיכדלית:
https://youtu.be/w6K0iDsu0TM
סרט פסיכדלי בסגנון שנות ה-60:
https://youtu.be/X95CTasDKdg
ובהמשך גם באה המוסיקה הפסיכדלית:
https://youtu.be/C740Vo4an1Y?long=yes
