שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו הצ'מבלו שבעבר היה כלי המקלדת המוביל?
צ'מבלו (Harpsichord) הוא כלי מקלדת שבמשך כ-300 שנה, עד להחלפתו על ידי הפסנתר, היה כלי המקלדת המרכזי והחשוב ביותר במוסיקה האירופית.
בניגוד לפסנתר, בו כל קליד מחובר לפטיש המקיש על מיתרים, היה הצ'מבלו כלי פריטה. לכל אחד מקלידיו היה מחובר מנגנון עם מפרט קטן, פחות או יותר כמו זה שבו משתמשים לנגינת גיטרה, שהיה פורט על המיתר.
בשל הפריטה על המיתרים היה צבע הצליל שלו שונה מאוד מזה של הפסנתר ועשיר בצלילים עיליים. צליליו של הצ'מבלו, לעומת זאת, היו מוגבלים בטווח דינמי שלהם. כלומר, הפריטה הגבילה אותו ביכולת להפיק צלילים חזקים וחלשים.
בנגינה קצבית, לעומת זאת, היה הצ'מבלו מצוין. ומאחר שהליווי בצ'מבלו היה לרוב אז מאולתר, יכולים היו הנגנים בו ללוות את המוסיקה בדרכים מגוונות ומעניינות, שהם התאימו בזמן הנגינה לרגש שהיצירה מביעה, לאופיה המנוגן ולתנועה שלה.
הצ'מבלו, אשר קדם לפסנתר, הומצא בסוף המאה ה-14. בתוך 200 שנה הוא הפך לכלי פופולרי אצל מלחינים רבים, ביניהם ראמו, שאף כתב קטעי נגינה לימודיים לכלי.
בתקופת הבארוק הצ'מבלו היה כלי המקלדת הנפוץ ביותר. יוהן סבסטיאן באך כתב לו יצירות רבות, ביניהן ה"פסנתר המושווה" ו"וריאציות גולדברג". גם הנדל כתב סוויטות רבות לצ'מבלו וכך גם דומניקו סקרלטי, בנו של אלסנדרו סקרלטי, שבשל הסונטות המגוונות שכתב לכלי, שמו ממש נקשר עם הצ'מבלו.
גם בתזמורות האופרה שולב הצ'מבלו ועד לזמנו של מוצרט הוא היה הכלי המרכזי בה.
הנה הסבר על כלי הפריטה עם המקלדת צ'מבלו:
https://youtu.be/7JqP5qKn8r4
כך נשמע אולי מוצרט על הצ'מבלו:
https://youtu.be/b1GyOFnVELI
איך פועל הצ'מבלו וכיצד קלידי הצ'מבלו פורטים על מיתרי הכלי:
https://youtu.be/nLZhKOFN1es
צ'מבלו מלווה אבוב ביצירה "Nun kommt der Heiden Heiland" של באך:
https://youtu.be/DKYRq8_vC0A
קרוב משפחה דומה - אוטווינו:
https://youtu.be/pZoWGTCshcI
והקונצ'רטו הברנדנבורגי מס' 3 של באך. עם פרדריק שזלן, המנגן צ'מבלו ומנצח על התזמורת הפילהרמונית הישראלית:
https://youtu.be/Cj129QvQDKE?long=yes
איך פועל העוגב?
העוּגָב (Organ או Pipe organ) או האורגן הוא ככל הנראה כלי הנגינה הגדול ביותר והכי מסובך במנגנוני הפקת הצליל שלו.
ממש כמו על הפסנתר, נגן העוגב פורט על קלידיו של הכלי. אבל בניגוד לפסנתר, העוגב נחשב כלי נשיפה. הסיבה היא שהצלילים מופקים בצינורות הרבים שלו, בהם עובר האוויר, ממש כמו בחליל וכלי נשיפה אחרים.
הצינורות של העוגב רבים. כל צינור מנפיק צליל בגובה אחר. ככל שהצינור המחובר לקליד הינו ארוך יותר - הצליל שמופק מהקליד הוא יותר נמוך.
כל קבוצת חלילים או צינורות בנויה באופן אחר ולפיכך מפיקה צליל מסוג אחר. קוראים לצלילים הללו בעוגב רֶגִיסְטֶרים. יש רגיסטרים המפיקים צלילים דמויי קלרינט, יש המדמים חצוצרה וכדומה. מגופים מיוחדים, מעין כפתורים ליד המקלדת, מאפשרים לנגן העוגב להחליף רגיסטרים וכך להעשיר ולגוון את הנגינה בצלילים מסוגים שונים.
עוגב כנסייתי אחד יכול להכיל 5,000 צינורות ויותר. האוויר לחלילים מופק בימינו בעזרת חשמל אך בעבר היו אנשים מפעילים בשריריהם מפוחים שיצרו את זרם האוויר הדרוש להפקת הצלילים.
העוגבים, או האורגנים, היו נפוצים בעיקר בכנסיות הגדולות. זאת משום שמחיר בניית עוגב כזה היה גבוה ביותר ודרושה הייתה אחזקה שוטפת ויקרה לכלי.
אגב, שמו העברי של האורגן, העוגב, מוזכר אמנם בתנ"ך, אך אין המדובר באותו הכלי אלא ב"מגרפה" המקראית שהיא סוג של חליל פאן, קודמו של העוגב.
לשונית, נוטים כיום להבדיל בין העוגב לאורגן, בכך שהעוגב הוא הכלי הגדול עם מערכת הצינורות, בעוד השם "אורגן" נשמר לכלי המקלדת החשמלי, המחקה את צליליו. אנו נשמור על המסורת הנכונה ונראה בשמות עוגב ואורגן דבר זהה, בעוד שמו המדויק של הכלי החשמלי הוא למעשה אורגן חשמלי.
כך פועל העוגב:
https://youtu.be/iM3ejYnlBVY
אורגן שאיננו חשמלי ומחייב את הנגן לפדל עם הפדלים כדי לייצר לחץ אוויר בצינורות (עברית):
https://youtu.be/0xynb1uAEC0
כך בנוי העוגב:
https://youtu.be/cfFWiWbXGuY
אלו הם צליליו המגוונים:
https://youtu.be/4S6BErQs-HE
הנה נגן העוגב:
https://youtu.be/ZEgXDlc2dHc
עוד נגן כנסייתי:
https://youtu.be/ey_8VSD7fgc
הטוקטה ופוגה ברה מינור של באך:
https://youtu.be/ho9rZjlsyYY?long=yes
והיכרות לעומק עם העוגב:
https://youtu.be/JeB3JnKp8To?long=yes
מהי מקלדת כתף או קיטר?
מקלדת הכתף או הקיטר (Keytar), על משקל "גיטר", היא מקלדת נישאת שנועדה להופעות. מקלדות כאלה מאפשרות לנגן הקלידים להתרחק מסטנד הקלידים ולתפוס את מרכז הבמה, לצד הגיטריסטים והזמרים הסולנים.
כבר מראשית דרכן אפשרו מקלדות כתף לנגן לפרוט על הקלידים ובידו השנייה לשלוט על גובה הצליל, "למתוח אותו" כמו גיטריסט במתיחת מיתרים ו"לשחק" במאפיינים מסויימים שלו.
בדרך כלל בעבר היו הקיטרות מעין מקלדות שליטה, שחוברו בכבל MIDI אל מודול צלילים חיצוני, או אל הסינטסייזר שלהם, שניצב מאחורה וכך הם שלטו בצליליהם. כאלה היו הקיטרות מדגמים ותיקים כמו AX-8 של חברת Roland,
כיום מאפשרים דגמים כמו מקלדת הכתף AX-Synth של חברת Roland, נגינה עצמאיית לגמרי. מקלדות כתף כאלה הן בעלות צלילים משלהן, כלומר הן סינטסייזרים לכל דבר. יש להן צלילי סולו מובנים, שמאפשרים לנגן להשתמש בהן ככלי נגינה לכל דבר.
מקלדות כתף מודרניות כאלה מצויידות באמצעי שליטה ואפילו תיכנות של הצלילים עצמם בזמן ההופעה. מעבר לפס המגע שמאפשר שליטה בגובה הצליל (Pitch), מאפשרים מבחר של כפתורים שליטה ועיצוב של הצליל בזמן אמת. לחצן המודולציה הוותיק ובקרי צליל חדשים יותר כמו ה-D-Beam מאפשרים לשנות את מופע הצליל הזמן הנגינה.
הנה הדגמה של קיטר מודרני:
http://youtu.be/w4s0ZtIaC9Q
נגן מחקה גיטרה סולו בעזרת קיטר בלבד:
http://youtu.be/bGa5smz23WY
מקלדת הכתף AX-Synth של חברת רונלד:
http://youtu.be/l7EIbqKWnX8
ועוד מקלדת עכשווית שהיא סינטי לכל דבר:
http://youtu.be/tFFO98Uxwfo
וירטואוז מנגן את הקנון הבארוקי המפורסם של פחלבל על הקיטר:
http://youtu.be/wFKswPaxDtA
ומצגת וידאו של התפתחות הקיטר:
http://youtu.be/u4fJq3T6wO8
איך מנגן הפסנתר?
הפסנתר (Piano) הוא כלי נגינה שמכיל בדרך כלל 88 קלידים. כל קליד מחובר לפטיש קטן, באמצעות מנוף זעיר. לחיצה על הקליד גורמת למנוף להניע את הפטיש, שמכה במיתר מתכת שבתוך הפסנתר.
ככל שהלחיצה על הקליד תהיה חזקה, היא תגרום לפטיש להכות חזק יותר במיתר והצליל יהיה חזק יותר. זו הסיבה שהפסנתר יוצר מוסיקה כל כך רגישה, חלשה וחזקה, או כמו שקוראים לו באיטלקית 'פיאנו-פורטה' (חלש-חזק).
אגב, לכל קליד מיתר משלו בתוך הפסנתר וכל מיתר הוא באורך שונה גם בעובי משלו. כך נוצרים הגבהים השונים של הצלילים: דו, רה, מי וכדומה.
הנה סרטון שמציג את פעולת הפסנתר באנימציה:
https://youtu.be/vFXBIFyG4tU
כך פועל פסנתר כנף:
http://youtu.be/I6SvIbKIWPQ
והנה סרטון שמראה באנימציה פשוטה את דרך הפעולה של הפטישים המחוברים לקלידי הפסנתר:
http://youtu.be/xr21z1CZ54I
יש פסנתרים חשמליים שלכל קליד יש משקל, כמו בפסנתר האקוסטי (הרגיל), אך הוא מייצר את הצליל באופן דיגיטלי:
https://youtu.be/N9PSzBX_nzM
איך הובסה מקלדת ה-Dvorak בידי ה-Qwerty?
מאותגרי מקלדת ה-QWERTY, סידור המקלדת שבו כולנו משתמשים, לא ישמחו אולי לדעת שהייתה אפשרות אחרת, אפשרות שנפסלה לחלוטין, על אף שהייץה טובה ונוחה בהרבה מהראשונה. איך זה קרה?
קראו לה מקלדת ה-Dvorak, על שום סידור קלידיה. הסיפור שלה מתחיל בדוקטור אוגוסט דבוראק (Dvorak), איש שחקר לא מעט מכונות כתיבה ואנשים שהקלידו עליהן. לאחר שהגיע למסקנה שסידור האותיות המקובל, של מקלדת ה-QWERTY, רחוק מלהיות אופטימלי לשפה האנגלית, פיתח דבוראק מערך מקשים משלו.
הוא ניסה לייצר מקלדת מוצלחת יותר, גם מבחינת נוחות ההקלדה וגם לשם יעילות מירבית ומהירות הקלדה. דבוראק הצליח במשימתו. המקלדת שלו התגלתה כנוחה, מהירה, קלה ללימוד ובריאה יותר להקלדה.
אבל על אף תכונותיה המעולות, לא הצליחה לחדור לעולם המחשבים. הרי מי יהיה מוכן להרגיל את עצמו למקלדת שאף אחד אחר לא משתמש בה? אנשים דבקו בהמוניהם במקלדת ה-QWERTY הישנה והלא טובה.
אמנם נראה שהיתרון שנתנה מקלדת ה-Dvorak, על-פני QWERTY, היה קטן מכדי להצדיק את המאמץ לשנות את הרגלי ההקלדה שלנו, אבל נראה שלא פחות מזה, שוב התגלה הטבע האנושי של "מי מעיז להזיז את הגבינה שלי?". קבעון, הרגלים, או לפחות חוסר גמישות מצידנו בני האדם, מביאים את האנושות כולה להמשיך ולהשתמש בסידור מקלדת שתוכנן מראש כדי להאיט את ההקלדה, גם בעידן שבו המהירות ושטף ההקלדה נתפסים כחשובים ביותר.
אגב, יש טענה שסידור ה-QWERTY של שולס, שנועד מלכתחילה להאט אותנו בהקלדה, כדי שזרועות מכונת הכתיבה לא ייתקעו, דווקא גרם לאנשים, כמו קלדניות ועיתונאים ובהמשך לכולנו, ללמוד להקליד במהירות ולעתים קרובות בשיטה עיוורת. דווקא מה שנועד להאט אותה, החיש את ההקלדה ובסופו של דבר גם קיבע את השיטה הזו.
הנה סיפור ההתמודדות של מקלדת ה-Dvorak:
https://youtu.be/tIJNusYZXMA
תבוסתה של מקלדת ה-Dvorak:
https://youtu.be/ZnUBl90tayI
והבדלי סידור הקלידים בהסבר פשוט:
https://youtu.be/iZZmczt4MxA
מה היה המלוטרון?
כלי הנגינה הזה פתח את "שדות תות לנצח", ליווה את "לילות משי לבן" והיה הצליל של הבלדה הכי מפורסמת של "קינג קרימזון". קראו לו מלוטרון והוא כיכב אך גם הקדים את זמנו.
מלוטרון (Mellotron) היה כלי נגינה חשמלי שיוצר בתחילת שנות ה-60 בבירמינגהם שבאנגליה. הוא היה מבוסס על רעיון גאוני, שהפך אותו למעין סוג ראשוני ואנולוגי של סמפלר, דוגם צלילים.
זה עבד כך: בעוד סמפלר, או "דוגם צלילים" הוא כלי נגינה דיגיטלי שמתבסס על צלילים שנדגמו אלקטרונית, כלומר הוקלטו ונשמרו כמידע דיגיטלי באמצעי אחסון של קוד, המלוטרון השתמש בסרטים מגנטיים, שעשו את העבודה הזו.
תזמורות, נגנים ומוסיקאים הקליטו בשביל המלוטרון כל מיני חלקי צלילים והקלטות. הכלי המופלא הזה התבסס והכיל 35 סלילי הקלטה שבהם הוקלטו תזמורת, מיתרים, חצוצרות, חלילים וכדומה. כשהנגן או הנגנית בחרו "סאונד" מסוים, כלומר צליל מוגדר כמו חליל או תזמורת מיתרים, המכשיר כיוון את סרטי ההקלטה לנקודה זהה בכל אחד. כשהם פרטו, כלומר לחצו על קליד כלשהו, החל הסרט של אותו קליד להתנגן.
כל סליל כזה הופעל כשנוגן הקליד שלו במקלדת הכלי, ההקלטה בו הייתה מוגבלת, כך שאחרי שהסרט נוגן במשך 8 שניות, נעצר הצליל שלו והסרט חזר להתחלת הצליל.
אז הסוד שלו היה המכניקה הזו, שפעלה בתוך הכלי. הרעיון מאחורי המכניקה הגאונית הזו היה יצירתי להפליא והוא עבד ועבד היטב. וזה ממש לא שרק קליד אחד ניגן. המלוטרון היה כלי פוליפוני, שיכול היה לנגן וגם ניגן בו-זמנית אקורדים המבוססים על צלילים רבים המושמעים ביחד.
הנה המלוטרון במלוא צליליו:
https://youtu.be/TYNg78XkoqM
הסבר והדגמות נהדרות של המלוטרון:
https://youtu.be/N07-YAKtRAw
בהדגמה מוסברת משנות ה-60:
https://youtu.be/yrXtmKGkSa4
פותח את "שדות תות לנצח" של הביטלס:
https://youtu.be/0YnGVTkoHVk
פול מקרטני מדגים את ההקלטות שהשמיע המלוטרון באולפני אבי רוד:
https://youtu.be/TUcfB5Whp4I
נגינה במלוטרון של "לילות משי לבן" של המודי בלוז:
https://youtu.be/8WzxBv-ZMrM
הנה הקלידן של קינג קרימזון מדגים אותו:
https://youtu.be/Jb2Lw-0gFtA
סרט ארוך שמציג מלוטרון ישן:
https://youtu.be/PHUpRIrFngI?long=yes
וכיום משתמשים בסאונדים הישנים ההם על דוגמים וסינטים חדישים:
https://youtu.be/D8-sI0pI7HI?long=yes
למה משמשת מקלדת המחשב?
מִקְלֶדֶת המחשב היא מערך קלידים שמשתמשים בו כהתקן קלט להזנת טקסט ותפעול, לצד העכבר, של המחשב.
בנוסף לכתיבת טקסטים, משתמשים במקלדת כזו גם לצורך הגישה המהירה לתוכנות במחשב, להזנה של סיסמאות ולתפעול המחשב בכללי. לכן כוללת מקלדת זו כ-100 מקשים, מכילה את האותיות, הספרות, סימני הפיסוק ושלל הסימנים ההכרחיים לתפעול המחשב, דוגמת השטרודל "@", הדולר "$") ומקשי ה-Ctrl, טאב ומקש הפונקציה (Fn).
מקלדת המחשב נולדה ממכונת הכתיבה. משום כך היא גם ירשה ממכונת הכתיבה את סידור המקלדת הנהוג בה כיום. הסידור הזה נקרא QWERTY, על שם מערך המקשים שלו, כלומר שורת הקלידים הראשית שמשמאל למעלה.
המקלדת הסטנדרטית למחשב היא מקלדת חוטית, המתחברת אליו באמצעות כבל USB.
יש גם מקלדות אלחוטיות המתאימות למי שלא אוהבים כבלים על השולחן ולמי הניידות חשובה להם. ביניהם יהיו משתמשים בטלוויזיה חכמה ומי שמשתמשים במחשב סלוני המחובר למסך טלוויזיה או למסך גדול (HTPC).
עוד סוג חשוב של מקלדת היא המקלדת הארגונומית. המקלדות ארגונומיות הן נוחות הרבה יותר לעבודה לאורך זמן. בכך הן שומרות על בריאות שורש כף היד של המשתמש. בעלי בעיות אורתופדיות בכפות הידיים חייבים אותן ומי שעובדים שעות רבות על המחשב - כדאי שיאמצו אותן.
ז'אנר נוסף של מקלדות, היא מקלדת המולטימדיה. במקלדות מולטימדיה יש גם מקשים להפעלת נגני המדיה ותוכנות לנגינת מוסיקה וסרטונים. מקלדות כאלה גם כוללות מקשים לשליטה על עוצמת השמע ונגינת המוסיקה והווידיאו.
הנה אנבוקסינג (פיתחת חבילה) של מקלדת מחשב מודרנית שנקנתה ברשת (עברית):
https://youtu.be/zvtlKtvwNfI
מקלדת אלחוטית לדוגמה:
https://youtu.be/RgRnFeUPR2Y
מקלדת אלחוטית לטלוויזיה חכמה (עברית):
https://youtu.be/CKSf5RddkUo?t=57s
על הבדלי סידור הקלידים במקלדת המחשב (עברית):
https://youtu.be/OySK3gHnlkE
וראו את ה-Raspberry Pi 400, מקלדת עם מחשב מובנה זעיר בשם רספברי פיי:
https://youtu.be/0E9qZNk9D_M
מהי מקלדת ה-QWERTY?
הסיפור שמאחורי qwerty, או מקלדת ה-qwerty, הוא סיפור של הרגלים ותעשייה, היצע וביקוש, טכנולוגיה שמשתנה והאדם, המין האנושי, שלא מוכן להסתגל ולשנות הרגלים, כדי לשפר את השימוש בטכנולוגיה שהוא כל כך אוהב.
כל זה במקלדת המחשב? - ובכן, כן גדול.
הכל מתחיל מסידור האותיות במקלדת האנגלית. זהו מערך קלידים הנקרא "qwerty", על-שם הצד השמאלי של שורת האותיות העליונה. רואים את הקלידים QWERT ו-Y?
סידור הקלידים הכאילו אקראי הזה הוא תרומתו של ממציא אמריקאי בשם כריסטופר שולס (Sholes), שבאמצע המאה ה-19 פיתח את מכונת הכתיבה המסחרית שלו. היא, אגב, לא הייתה מכונת הכתיבה הראשונה בעולם, אבל היא עתידה להפוך לראשונה שתהפוך למוצר מסחרי של ממש. זאת בניגוד לכמה מכונות כתיבה מתחרות, שלא התרוממו להפוך למוצרים נמכרים. אחד מהם היה "כדור הכתיבה" של האנסן (Hansen), מוצר חביב שנשאר בגדר מוצר קונספט.
מכונת הכתיבה של שולס כללה לוח מקשים מלא, בו חובר כל מקש למנוף, שבקצהו הותקנה גלופה של האות המתאימה, כלומר האות בלטה מעט, בכדי שהיא תדפיס את הדיו מסרט הדיו שבו נגעה קודם לכן, על גבי הנייר.
בתחילה ניסה שולס לסדר את האותיות במקלדת מכונת הכתיבה, לפי סדר האלפבית. אבל די מהר הוא שם לב לכך שבזמן הקלדה מהירה של צירופי אותיות מסוימים, במקרה של לחיצה על שתי אותיות במקביל, המנופים שלהן, שהתרוממו ביחד, נתקעו זה בזה.
שולס הבין שמהירות ההקלדה גורמת למנופים להסתבך. הייתה לו אפשרות לשפר את המנגנון של ההקלדה, מה שהצריך ממנו הרבה עבודה. אבל שולס היצירתי החליט פשוט לפזר את הקלידים של האותיות הנפוצות באנגלית, על גבי לוח המקשים, באופן שיקטין את הסבירות להתנגשויות והסתבכויות של מנופי האותיות.
כך הגיע סידור QWERTY של הקלידים לעולם. הוא הוכיח את עצמו. פקידות ומזכירות למדו להקליד במהירויות מטורפות וב"הקלדה עיוורת" ושיפורים מתמידים במנגנוני מכונות הכתיבה הלכו והמעיטו את התנגשויות המנופים.
אבל אלו לא נמנעו לחלוטין. כריסטופר שולס הלא מרוצה הציע בעצמו, בשלב מסוים, סידור חדש לאותיות על המקלדת. אבל המקלידים ובמיוחד המזכירות, התרגלו לסידור הישן. הוצע עוד סידור קלידים חילופי, ה-dvorak, שחוקרים רבים אמרו שהוא נוח וטוב הרבה יותר ממנו, אבל גם הוא לא הצליח להחליף את הנעילה של ה-qwerty בציבור.
האבסורד הגיע לשיאו כשהמציאו את מקלדת המחשב. לכאורה, היות ומחשב אינו מכונת כתיבה ואין לו מנופים שייתקעו זה בזה, ניתן היה לבחור מערך מקשים חדש ומוצלח. אבל היצרנים מיהרו אל המוכר ולמה שכולם התרגלו אליו, ההרגל בחר ב-QWERTY.
כך הביא ההרגל ההמוני לכך שאנו מקלידים במערכת שיעילותה פחותה משמעותית, מזו שיכולנו לעשות בה שימוש. אגב, סידור QWERTY לא עצר במקלדת המחשב והמשיך למכשירים רבים, ביניהם טלפונים חכמים, טבלטים, טלפרינטר ועוד. יחי ההרגל הגדול!
הנה סיפורה של מקלדת ה-QWERTY:
https://youtu.be/c8f6us-Sjlo
שעברה גם לעברית דרך סידור הקלידים לשפת היידיש (עברית):
https://youtu.be/OySK3gHnlkE
ממציא מקלדת ה-QWERTY הוא שולץ, הממציא של מכונת הכתיבה:
https://youtu.be/NCnbIcGQvsQ
סידור הקלידים לפי עיקרון הקוורטי ניצח:
https://youtu.be/QJ23jmHz0lM
מה היה סוד הצליל המיוחד של ה"פנדר רודס"?
הצליל המרחף והמלטף של הפסנתר החשמלי "פנדר רודס" (Fender Rhodes) היה צליל ייחודי בתחום הפסנתרים החשמליים. היום יודעים לחקות אותו דיגיטלית הרבה פסנתרים כאלה, אבל בשנות ה-70 של המאה הקודמת הוא היה מכני ושונה מכולם.
בגוף הפסנתר מסודר מערך של "קולנים אסימטריים". אלה קולני מתכת באורכים שונים, שיוצרים גבהי צליל שונים. הקולן האסימטרי הוא מעין מזלג מתכת קטן, עם שתי שיניים שונות בגודלן, שמפיק צליל מדויק, מאוד נקי ובתדירות קבועה. סוד הצליל המתמשך של צלילי הרודס הוא ההבדלים בגודל שתי השיניים שלו, שיוצר המשכיות לרטיטות, מה שממשיך את הצליל זמן מה ודואג שהוא לא ידעך מיד.
כמו בפסנתר הרגיל, יצר הרולד רודס, ממציא הפנדר רודס מנגנון עם שורת פטישים קטנים. כל פריטה, כלומר לחיצה על קליד, מקפיצה את הפטיש וגורמת לו להכות בקולן ולהפיק ממנו צליל מתכתי עדין וחלש. הצליל הזה מזכיר צליל של מטלופון, קסילופון מתכתי.
כמו בגיטרה חשמלית, בה צליל המיתר החלש מיסודו, פסנתר הרודס הוא כלי נגינה אלקטרו-מכני. פריטה על כל אחד מקלידיו יוצרת רטט באחד הקולנים שבתוכו. כמו בגיטרה חשמלית, אם תצמידו את האוזן לפנדר הרודס, תוכלו לשמוע את הצלילים החלשים גם ללא מגבר.
אבל בהיותו כלי נגינה אלקטרו-מכני, פסנתר הרודס ממיר את הרטט המכני שנוצר בשיני הקולנים שבתוכו, כתוצאה מפריטה על הקלידים, לזרם חשמלי מחזורי. כשהוא מחובר למגבר ורמקולים, אותו זרם חשמלי יוגבר ויהפוך לצליל שנשמע היטב.
כך נשמע הפנדר רודס:
https://youtu.be/EKH7gu9lgXI
ה"פנדר רודס" מזוודה היה תענוג נייד להופעות:
https://youtu.be/RD1nBPRZc-I
כך בילי ג'ואל מלווה את עצמו בליטוף מענג:
https://youtu.be/tJWM5FmZyqU
ופול סיימון ליווה בו בלדות מהורהרות:
https://youtu.be/0KM0EcbPjMI
אבל הפנדר רודס היה גם כלי קצבי מאוד, כמו אצל צ'יק קוריאה:
https://youtu.be/DiN8M2ul_9w
והפתיחות הגדולות של הפנדר רודס עם הסברים על האפקט המיוחד בכל אחת:
https://youtu.be/CimnsB-lHpk?long=yes
צ'מבלו (Harpsichord) הוא כלי מקלדת שבמשך כ-300 שנה, עד להחלפתו על ידי הפסנתר, היה כלי המקלדת המרכזי והחשוב ביותר במוסיקה האירופית.
בניגוד לפסנתר, בו כל קליד מחובר לפטיש המקיש על מיתרים, היה הצ'מבלו כלי פריטה. לכל אחד מקלידיו היה מחובר מנגנון עם מפרט קטן, פחות או יותר כמו זה שבו משתמשים לנגינת גיטרה, שהיה פורט על המיתר.
בשל הפריטה על המיתרים היה צבע הצליל שלו שונה מאוד מזה של הפסנתר ועשיר בצלילים עיליים. צליליו של הצ'מבלו, לעומת זאת, היו מוגבלים בטווח דינמי שלהם. כלומר, הפריטה הגבילה אותו ביכולת להפיק צלילים חזקים וחלשים.
בנגינה קצבית, לעומת זאת, היה הצ'מבלו מצוין. ומאחר שהליווי בצ'מבלו היה לרוב אז מאולתר, יכולים היו הנגנים בו ללוות את המוסיקה בדרכים מגוונות ומעניינות, שהם התאימו בזמן הנגינה לרגש שהיצירה מביעה, לאופיה המנוגן ולתנועה שלה.
הצ'מבלו, אשר קדם לפסנתר, הומצא בסוף המאה ה-14. בתוך 200 שנה הוא הפך לכלי פופולרי אצל מלחינים רבים, ביניהם ראמו, שאף כתב קטעי נגינה לימודיים לכלי.
בתקופת הבארוק הצ'מבלו היה כלי המקלדת הנפוץ ביותר. יוהן סבסטיאן באך כתב לו יצירות רבות, ביניהן ה"פסנתר המושווה" ו"וריאציות גולדברג". גם הנדל כתב סוויטות רבות לצ'מבלו וכך גם דומניקו סקרלטי, בנו של אלסנדרו סקרלטי, שבשל הסונטות המגוונות שכתב לכלי, שמו ממש נקשר עם הצ'מבלו.
גם בתזמורות האופרה שולב הצ'מבלו ועד לזמנו של מוצרט הוא היה הכלי המרכזי בה.
הנה הסבר על כלי הפריטה עם המקלדת צ'מבלו:
https://youtu.be/7JqP5qKn8r4
כך נשמע אולי מוצרט על הצ'מבלו:
https://youtu.be/b1GyOFnVELI
איך פועל הצ'מבלו וכיצד קלידי הצ'מבלו פורטים על מיתרי הכלי:
https://youtu.be/nLZhKOFN1es
צ'מבלו מלווה אבוב ביצירה "Nun kommt der Heiden Heiland" של באך:
https://youtu.be/DKYRq8_vC0A
קרוב משפחה דומה - אוטווינו:
https://youtu.be/pZoWGTCshcI
והקונצ'רטו הברנדנבורגי מס' 3 של באך. עם פרדריק שזלן, המנגן צ'מבלו ומנצח על התזמורת הפילהרמונית הישראלית:
https://youtu.be/Cj129QvQDKE?long=yes
העוּגָב (Organ או Pipe organ) או האורגן הוא ככל הנראה כלי הנגינה הגדול ביותר והכי מסובך במנגנוני הפקת הצליל שלו.
ממש כמו על הפסנתר, נגן העוגב פורט על קלידיו של הכלי. אבל בניגוד לפסנתר, העוגב נחשב כלי נשיפה. הסיבה היא שהצלילים מופקים בצינורות הרבים שלו, בהם עובר האוויר, ממש כמו בחליל וכלי נשיפה אחרים.
הצינורות של העוגב רבים. כל צינור מנפיק צליל בגובה אחר. ככל שהצינור המחובר לקליד הינו ארוך יותר - הצליל שמופק מהקליד הוא יותר נמוך.
כל קבוצת חלילים או צינורות בנויה באופן אחר ולפיכך מפיקה צליל מסוג אחר. קוראים לצלילים הללו בעוגב רֶגִיסְטֶרים. יש רגיסטרים המפיקים צלילים דמויי קלרינט, יש המדמים חצוצרה וכדומה. מגופים מיוחדים, מעין כפתורים ליד המקלדת, מאפשרים לנגן העוגב להחליף רגיסטרים וכך להעשיר ולגוון את הנגינה בצלילים מסוגים שונים.
עוגב כנסייתי אחד יכול להכיל 5,000 צינורות ויותר. האוויר לחלילים מופק בימינו בעזרת חשמל אך בעבר היו אנשים מפעילים בשריריהם מפוחים שיצרו את זרם האוויר הדרוש להפקת הצלילים.
העוגבים, או האורגנים, היו נפוצים בעיקר בכנסיות הגדולות. זאת משום שמחיר בניית עוגב כזה היה גבוה ביותר ודרושה הייתה אחזקה שוטפת ויקרה לכלי.
אגב, שמו העברי של האורגן, העוגב, מוזכר אמנם בתנ"ך, אך אין המדובר באותו הכלי אלא ב"מגרפה" המקראית שהיא סוג של חליל פאן, קודמו של העוגב.
לשונית, נוטים כיום להבדיל בין העוגב לאורגן, בכך שהעוגב הוא הכלי הגדול עם מערכת הצינורות, בעוד השם "אורגן" נשמר לכלי המקלדת החשמלי, המחקה את צליליו. אנו נשמור על המסורת הנכונה ונראה בשמות עוגב ואורגן דבר זהה, בעוד שמו המדויק של הכלי החשמלי הוא למעשה אורגן חשמלי.
כך פועל העוגב:
https://youtu.be/iM3ejYnlBVY
אורגן שאיננו חשמלי ומחייב את הנגן לפדל עם הפדלים כדי לייצר לחץ אוויר בצינורות (עברית):
https://youtu.be/0xynb1uAEC0
כך בנוי העוגב:
https://youtu.be/cfFWiWbXGuY
אלו הם צליליו המגוונים:
https://youtu.be/4S6BErQs-HE
הנה נגן העוגב:
https://youtu.be/ZEgXDlc2dHc
עוד נגן כנסייתי:
https://youtu.be/ey_8VSD7fgc
הטוקטה ופוגה ברה מינור של באך:
https://youtu.be/ho9rZjlsyYY?long=yes
והיכרות לעומק עם העוגב:
https://youtu.be/JeB3JnKp8To?long=yes
מקלדת הכתף או הקיטר (Keytar), על משקל "גיטר", היא מקלדת נישאת שנועדה להופעות. מקלדות כאלה מאפשרות לנגן הקלידים להתרחק מסטנד הקלידים ולתפוס את מרכז הבמה, לצד הגיטריסטים והזמרים הסולנים.
כבר מראשית דרכן אפשרו מקלדות כתף לנגן לפרוט על הקלידים ובידו השנייה לשלוט על גובה הצליל, "למתוח אותו" כמו גיטריסט במתיחת מיתרים ו"לשחק" במאפיינים מסויימים שלו.
בדרך כלל בעבר היו הקיטרות מעין מקלדות שליטה, שחוברו בכבל MIDI אל מודול צלילים חיצוני, או אל הסינטסייזר שלהם, שניצב מאחורה וכך הם שלטו בצליליהם. כאלה היו הקיטרות מדגמים ותיקים כמו AX-8 של חברת Roland,
כיום מאפשרים דגמים כמו מקלדת הכתף AX-Synth של חברת Roland, נגינה עצמאיית לגמרי. מקלדות כתף כאלה הן בעלות צלילים משלהן, כלומר הן סינטסייזרים לכל דבר. יש להן צלילי סולו מובנים, שמאפשרים לנגן להשתמש בהן ככלי נגינה לכל דבר.
מקלדות כתף מודרניות כאלה מצויידות באמצעי שליטה ואפילו תיכנות של הצלילים עצמם בזמן ההופעה. מעבר לפס המגע שמאפשר שליטה בגובה הצליל (Pitch), מאפשרים מבחר של כפתורים שליטה ועיצוב של הצליל בזמן אמת. לחצן המודולציה הוותיק ובקרי צליל חדשים יותר כמו ה-D-Beam מאפשרים לשנות את מופע הצליל הזמן הנגינה.
הנה הדגמה של קיטר מודרני:
http://youtu.be/w4s0ZtIaC9Q
נגן מחקה גיטרה סולו בעזרת קיטר בלבד:
http://youtu.be/bGa5smz23WY
מקלדת הכתף AX-Synth של חברת רונלד:
http://youtu.be/l7EIbqKWnX8
ועוד מקלדת עכשווית שהיא סינטי לכל דבר:
http://youtu.be/tFFO98Uxwfo
וירטואוז מנגן את הקנון הבארוקי המפורסם של פחלבל על הקיטר:
http://youtu.be/wFKswPaxDtA
ומצגת וידאו של התפתחות הקיטר:
http://youtu.be/u4fJq3T6wO8
הפסנתר (Piano) הוא כלי נגינה שמכיל בדרך כלל 88 קלידים. כל קליד מחובר לפטיש קטן, באמצעות מנוף זעיר. לחיצה על הקליד גורמת למנוף להניע את הפטיש, שמכה במיתר מתכת שבתוך הפסנתר.
ככל שהלחיצה על הקליד תהיה חזקה, היא תגרום לפטיש להכות חזק יותר במיתר והצליל יהיה חזק יותר. זו הסיבה שהפסנתר יוצר מוסיקה כל כך רגישה, חלשה וחזקה, או כמו שקוראים לו באיטלקית 'פיאנו-פורטה' (חלש-חזק).
אגב, לכל קליד מיתר משלו בתוך הפסנתר וכל מיתר הוא באורך שונה גם בעובי משלו. כך נוצרים הגבהים השונים של הצלילים: דו, רה, מי וכדומה.
הנה סרטון שמציג את פעולת הפסנתר באנימציה:
https://youtu.be/vFXBIFyG4tU
כך פועל פסנתר כנף:
http://youtu.be/I6SvIbKIWPQ
והנה סרטון שמראה באנימציה פשוטה את דרך הפעולה של הפטישים המחוברים לקלידי הפסנתר:
http://youtu.be/xr21z1CZ54I
יש פסנתרים חשמליים שלכל קליד יש משקל, כמו בפסנתר האקוסטי (הרגיל), אך הוא מייצר את הצליל באופן דיגיטלי:
https://youtu.be/N9PSzBX_nzM
קלידים
מאותגרי מקלדת ה-QWERTY, סידור המקלדת שבו כולנו משתמשים, לא ישמחו אולי לדעת שהייתה אפשרות אחרת, אפשרות שנפסלה לחלוטין, על אף שהייץה טובה ונוחה בהרבה מהראשונה. איך זה קרה?
קראו לה מקלדת ה-Dvorak, על שום סידור קלידיה. הסיפור שלה מתחיל בדוקטור אוגוסט דבוראק (Dvorak), איש שחקר לא מעט מכונות כתיבה ואנשים שהקלידו עליהן. לאחר שהגיע למסקנה שסידור האותיות המקובל, של מקלדת ה-QWERTY, רחוק מלהיות אופטימלי לשפה האנגלית, פיתח דבוראק מערך מקשים משלו.
הוא ניסה לייצר מקלדת מוצלחת יותר, גם מבחינת נוחות ההקלדה וגם לשם יעילות מירבית ומהירות הקלדה. דבוראק הצליח במשימתו. המקלדת שלו התגלתה כנוחה, מהירה, קלה ללימוד ובריאה יותר להקלדה.
אבל על אף תכונותיה המעולות, לא הצליחה לחדור לעולם המחשבים. הרי מי יהיה מוכן להרגיל את עצמו למקלדת שאף אחד אחר לא משתמש בה? אנשים דבקו בהמוניהם במקלדת ה-QWERTY הישנה והלא טובה.
אמנם נראה שהיתרון שנתנה מקלדת ה-Dvorak, על-פני QWERTY, היה קטן מכדי להצדיק את המאמץ לשנות את הרגלי ההקלדה שלנו, אבל נראה שלא פחות מזה, שוב התגלה הטבע האנושי של "מי מעיז להזיז את הגבינה שלי?". קבעון, הרגלים, או לפחות חוסר גמישות מצידנו בני האדם, מביאים את האנושות כולה להמשיך ולהשתמש בסידור מקלדת שתוכנן מראש כדי להאיט את ההקלדה, גם בעידן שבו המהירות ושטף ההקלדה נתפסים כחשובים ביותר.
אגב, יש טענה שסידור ה-QWERTY של שולס, שנועד מלכתחילה להאט אותנו בהקלדה, כדי שזרועות מכונת הכתיבה לא ייתקעו, דווקא גרם לאנשים, כמו קלדניות ועיתונאים ובהמשך לכולנו, ללמוד להקליד במהירות ולעתים קרובות בשיטה עיוורת. דווקא מה שנועד להאט אותה, החיש את ההקלדה ובסופו של דבר גם קיבע את השיטה הזו.
הנה סיפור ההתמודדות של מקלדת ה-Dvorak:
https://youtu.be/tIJNusYZXMA
תבוסתה של מקלדת ה-Dvorak:
https://youtu.be/ZnUBl90tayI
והבדלי סידור הקלידים בהסבר פשוט:
https://youtu.be/iZZmczt4MxA
כלי הנגינה הזה פתח את "שדות תות לנצח", ליווה את "לילות משי לבן" והיה הצליל של הבלדה הכי מפורסמת של "קינג קרימזון". קראו לו מלוטרון והוא כיכב אך גם הקדים את זמנו.
מלוטרון (Mellotron) היה כלי נגינה חשמלי שיוצר בתחילת שנות ה-60 בבירמינגהם שבאנגליה. הוא היה מבוסס על רעיון גאוני, שהפך אותו למעין סוג ראשוני ואנולוגי של סמפלר, דוגם צלילים.
זה עבד כך: בעוד סמפלר, או "דוגם צלילים" הוא כלי נגינה דיגיטלי שמתבסס על צלילים שנדגמו אלקטרונית, כלומר הוקלטו ונשמרו כמידע דיגיטלי באמצעי אחסון של קוד, המלוטרון השתמש בסרטים מגנטיים, שעשו את העבודה הזו.
תזמורות, נגנים ומוסיקאים הקליטו בשביל המלוטרון כל מיני חלקי צלילים והקלטות. הכלי המופלא הזה התבסס והכיל 35 סלילי הקלטה שבהם הוקלטו תזמורת, מיתרים, חצוצרות, חלילים וכדומה. כשהנגן או הנגנית בחרו "סאונד" מסוים, כלומר צליל מוגדר כמו חליל או תזמורת מיתרים, המכשיר כיוון את סרטי ההקלטה לנקודה זהה בכל אחד. כשהם פרטו, כלומר לחצו על קליד כלשהו, החל הסרט של אותו קליד להתנגן.
כל סליל כזה הופעל כשנוגן הקליד שלו במקלדת הכלי, ההקלטה בו הייתה מוגבלת, כך שאחרי שהסרט נוגן במשך 8 שניות, נעצר הצליל שלו והסרט חזר להתחלת הצליל.
אז הסוד שלו היה המכניקה הזו, שפעלה בתוך הכלי. הרעיון מאחורי המכניקה הגאונית הזו היה יצירתי להפליא והוא עבד ועבד היטב. וזה ממש לא שרק קליד אחד ניגן. המלוטרון היה כלי פוליפוני, שיכול היה לנגן וגם ניגן בו-זמנית אקורדים המבוססים על צלילים רבים המושמעים ביחד.
הנה המלוטרון במלוא צליליו:
https://youtu.be/TYNg78XkoqM
הסבר והדגמות נהדרות של המלוטרון:
https://youtu.be/N07-YAKtRAw
בהדגמה מוסברת משנות ה-60:
https://youtu.be/yrXtmKGkSa4
פותח את "שדות תות לנצח" של הביטלס:
https://youtu.be/0YnGVTkoHVk
פול מקרטני מדגים את ההקלטות שהשמיע המלוטרון באולפני אבי רוד:
https://youtu.be/TUcfB5Whp4I
נגינה במלוטרון של "לילות משי לבן" של המודי בלוז:
https://youtu.be/8WzxBv-ZMrM
הנה הקלידן של קינג קרימזון מדגים אותו:
https://youtu.be/Jb2Lw-0gFtA
סרט ארוך שמציג מלוטרון ישן:
https://youtu.be/PHUpRIrFngI?long=yes
וכיום משתמשים בסאונדים הישנים ההם על דוגמים וסינטים חדישים:
https://youtu.be/D8-sI0pI7HI?long=yes
מִקְלֶדֶת המחשב היא מערך קלידים שמשתמשים בו כהתקן קלט להזנת טקסט ותפעול, לצד העכבר, של המחשב.
בנוסף לכתיבת טקסטים, משתמשים במקלדת כזו גם לצורך הגישה המהירה לתוכנות במחשב, להזנה של סיסמאות ולתפעול המחשב בכללי. לכן כוללת מקלדת זו כ-100 מקשים, מכילה את האותיות, הספרות, סימני הפיסוק ושלל הסימנים ההכרחיים לתפעול המחשב, דוגמת השטרודל "@", הדולר "$") ומקשי ה-Ctrl, טאב ומקש הפונקציה (Fn).
מקלדת המחשב נולדה ממכונת הכתיבה. משום כך היא גם ירשה ממכונת הכתיבה את סידור המקלדת הנהוג בה כיום. הסידור הזה נקרא QWERTY, על שם מערך המקשים שלו, כלומר שורת הקלידים הראשית שמשמאל למעלה.
המקלדת הסטנדרטית למחשב היא מקלדת חוטית, המתחברת אליו באמצעות כבל USB.
יש גם מקלדות אלחוטיות המתאימות למי שלא אוהבים כבלים על השולחן ולמי הניידות חשובה להם. ביניהם יהיו משתמשים בטלוויזיה חכמה ומי שמשתמשים במחשב סלוני המחובר למסך טלוויזיה או למסך גדול (HTPC).
עוד סוג חשוב של מקלדת היא המקלדת הארגונומית. המקלדות ארגונומיות הן נוחות הרבה יותר לעבודה לאורך זמן. בכך הן שומרות על בריאות שורש כף היד של המשתמש. בעלי בעיות אורתופדיות בכפות הידיים חייבים אותן ומי שעובדים שעות רבות על המחשב - כדאי שיאמצו אותן.
ז'אנר נוסף של מקלדות, היא מקלדת המולטימדיה. במקלדות מולטימדיה יש גם מקשים להפעלת נגני המדיה ותוכנות לנגינת מוסיקה וסרטונים. מקלדות כאלה גם כוללות מקשים לשליטה על עוצמת השמע ונגינת המוסיקה והווידיאו.
הנה אנבוקסינג (פיתחת חבילה) של מקלדת מחשב מודרנית שנקנתה ברשת (עברית):
https://youtu.be/zvtlKtvwNfI
מקלדת אלחוטית לדוגמה:
https://youtu.be/RgRnFeUPR2Y
מקלדת אלחוטית לטלוויזיה חכמה (עברית):
https://youtu.be/CKSf5RddkUo?t=57s
על הבדלי סידור הקלידים במקלדת המחשב (עברית):
https://youtu.be/OySK3gHnlkE
וראו את ה-Raspberry Pi 400, מקלדת עם מחשב מובנה זעיר בשם רספברי פיי:
https://youtu.be/0E9qZNk9D_M
הסיפור שמאחורי qwerty, או מקלדת ה-qwerty, הוא סיפור של הרגלים ותעשייה, היצע וביקוש, טכנולוגיה שמשתנה והאדם, המין האנושי, שלא מוכן להסתגל ולשנות הרגלים, כדי לשפר את השימוש בטכנולוגיה שהוא כל כך אוהב.
כל זה במקלדת המחשב? - ובכן, כן גדול.
הכל מתחיל מסידור האותיות במקלדת האנגלית. זהו מערך קלידים הנקרא "qwerty", על-שם הצד השמאלי של שורת האותיות העליונה. רואים את הקלידים QWERT ו-Y?
סידור הקלידים הכאילו אקראי הזה הוא תרומתו של ממציא אמריקאי בשם כריסטופר שולס (Sholes), שבאמצע המאה ה-19 פיתח את מכונת הכתיבה המסחרית שלו. היא, אגב, לא הייתה מכונת הכתיבה הראשונה בעולם, אבל היא עתידה להפוך לראשונה שתהפוך למוצר מסחרי של ממש. זאת בניגוד לכמה מכונות כתיבה מתחרות, שלא התרוממו להפוך למוצרים נמכרים. אחד מהם היה "כדור הכתיבה" של האנסן (Hansen), מוצר חביב שנשאר בגדר מוצר קונספט.
מכונת הכתיבה של שולס כללה לוח מקשים מלא, בו חובר כל מקש למנוף, שבקצהו הותקנה גלופה של האות המתאימה, כלומר האות בלטה מעט, בכדי שהיא תדפיס את הדיו מסרט הדיו שבו נגעה קודם לכן, על גבי הנייר.
בתחילה ניסה שולס לסדר את האותיות במקלדת מכונת הכתיבה, לפי סדר האלפבית. אבל די מהר הוא שם לב לכך שבזמן הקלדה מהירה של צירופי אותיות מסוימים, במקרה של לחיצה על שתי אותיות במקביל, המנופים שלהן, שהתרוממו ביחד, נתקעו זה בזה.
שולס הבין שמהירות ההקלדה גורמת למנופים להסתבך. הייתה לו אפשרות לשפר את המנגנון של ההקלדה, מה שהצריך ממנו הרבה עבודה. אבל שולס היצירתי החליט פשוט לפזר את הקלידים של האותיות הנפוצות באנגלית, על גבי לוח המקשים, באופן שיקטין את הסבירות להתנגשויות והסתבכויות של מנופי האותיות.
כך הגיע סידור QWERTY של הקלידים לעולם. הוא הוכיח את עצמו. פקידות ומזכירות למדו להקליד במהירויות מטורפות וב"הקלדה עיוורת" ושיפורים מתמידים במנגנוני מכונות הכתיבה הלכו והמעיטו את התנגשויות המנופים.
אבל אלו לא נמנעו לחלוטין. כריסטופר שולס הלא מרוצה הציע בעצמו, בשלב מסוים, סידור חדש לאותיות על המקלדת. אבל המקלידים ובמיוחד המזכירות, התרגלו לסידור הישן. הוצע עוד סידור קלידים חילופי, ה-dvorak, שחוקרים רבים אמרו שהוא נוח וטוב הרבה יותר ממנו, אבל גם הוא לא הצליח להחליף את הנעילה של ה-qwerty בציבור.
האבסורד הגיע לשיאו כשהמציאו את מקלדת המחשב. לכאורה, היות ומחשב אינו מכונת כתיבה ואין לו מנופים שייתקעו זה בזה, ניתן היה לבחור מערך מקשים חדש ומוצלח. אבל היצרנים מיהרו אל המוכר ולמה שכולם התרגלו אליו, ההרגל בחר ב-QWERTY.
כך הביא ההרגל ההמוני לכך שאנו מקלידים במערכת שיעילותה פחותה משמעותית, מזו שיכולנו לעשות בה שימוש. אגב, סידור QWERTY לא עצר במקלדת המחשב והמשיך למכשירים רבים, ביניהם טלפונים חכמים, טבלטים, טלפרינטר ועוד. יחי ההרגל הגדול!
הנה סיפורה של מקלדת ה-QWERTY:
https://youtu.be/c8f6us-Sjlo
שעברה גם לעברית דרך סידור הקלידים לשפת היידיש (עברית):
https://youtu.be/OySK3gHnlkE
ממציא מקלדת ה-QWERTY הוא שולץ, הממציא של מכונת הכתיבה:
https://youtu.be/NCnbIcGQvsQ
סידור הקלידים לפי עיקרון הקוורטי ניצח:
https://youtu.be/QJ23jmHz0lM
הצליל המרחף והמלטף של הפסנתר החשמלי "פנדר רודס" (Fender Rhodes) היה צליל ייחודי בתחום הפסנתרים החשמליים. היום יודעים לחקות אותו דיגיטלית הרבה פסנתרים כאלה, אבל בשנות ה-70 של המאה הקודמת הוא היה מכני ושונה מכולם.
בגוף הפסנתר מסודר מערך של "קולנים אסימטריים". אלה קולני מתכת באורכים שונים, שיוצרים גבהי צליל שונים. הקולן האסימטרי הוא מעין מזלג מתכת קטן, עם שתי שיניים שונות בגודלן, שמפיק צליל מדויק, מאוד נקי ובתדירות קבועה. סוד הצליל המתמשך של צלילי הרודס הוא ההבדלים בגודל שתי השיניים שלו, שיוצר המשכיות לרטיטות, מה שממשיך את הצליל זמן מה ודואג שהוא לא ידעך מיד.
כמו בפסנתר הרגיל, יצר הרולד רודס, ממציא הפנדר רודס מנגנון עם שורת פטישים קטנים. כל פריטה, כלומר לחיצה על קליד, מקפיצה את הפטיש וגורמת לו להכות בקולן ולהפיק ממנו צליל מתכתי עדין וחלש. הצליל הזה מזכיר צליל של מטלופון, קסילופון מתכתי.
כמו בגיטרה חשמלית, בה צליל המיתר החלש מיסודו, פסנתר הרודס הוא כלי נגינה אלקטרו-מכני. פריטה על כל אחד מקלידיו יוצרת רטט באחד הקולנים שבתוכו. כמו בגיטרה חשמלית, אם תצמידו את האוזן לפנדר הרודס, תוכלו לשמוע את הצלילים החלשים גם ללא מגבר.
אבל בהיותו כלי נגינה אלקטרו-מכני, פסנתר הרודס ממיר את הרטט המכני שנוצר בשיני הקולנים שבתוכו, כתוצאה מפריטה על הקלידים, לזרם חשמלי מחזורי. כשהוא מחובר למגבר ורמקולים, אותו זרם חשמלי יוגבר ויהפוך לצליל שנשמע היטב.
כך נשמע הפנדר רודס:
https://youtu.be/EKH7gu9lgXI
ה"פנדר רודס" מזוודה היה תענוג נייד להופעות:
https://youtu.be/RD1nBPRZc-I
כך בילי ג'ואל מלווה את עצמו בליטוף מענג:
https://youtu.be/tJWM5FmZyqU
ופול סיימון ליווה בו בלדות מהורהרות:
https://youtu.be/0KM0EcbPjMI
אבל הפנדר רודס היה גם כלי קצבי מאוד, כמו אצל צ'יק קוריאה:
https://youtu.be/DiN8M2ul_9w
והפתיחות הגדולות של הפנדר רודס עם הסברים על האפקט המיוחד בכל אחת:
https://youtu.be/CimnsB-lHpk?long=yes
מהם האורגן החשמלי והאורגנית הפופולריים?
היום הוא הוחלף על ידי הסינטסייזרים והפסנתרים החשמליים, אבל היו שנים שהאורגן החשמלי (Electric organ) היה כלי המקלדת המצליח ביותר ולהיט ענק בחנויות.
אורגן חשמלי הוא כלי נגינה שנולד במטרה לחקות בכלי נגינה זול יחסית את צלילי העוגב האקוסטי, שהיה נפוץ בכנסיות ובאולמות קונצרטים גדולים. האורגן החשמלי של שנות ה-30 וה-40 מתבסס על שפופרות ריק, כמו השפופרות של מכשירי הרדיו. יש בו אז דוושות רגל לנגינת צלילי הבס הנמוכים, כש-2 וחצי אוקטבות הרגל שלו מאפשרות לנגן את הרפרטואר הקלאסי של העוגב האקוסטי העצום שבכנסיות.
באולמי קולנוע של שנות ה-30 שימש אורגן הוורליצר ככלי ליווי בסרטים אילמים. אבל הכלי הפופולרי הראשון שהצליח לספק את הצליל הזה בצורה חשמלית ובעלויות נמוכות יחסית היה אורגן ההאמונד. פיתח אותו בשנת 1935 לורנס האמונד, על בסיס צליליו שנוצרו באמצעות סינתזה של צורות גל.
אם בתחילה אכן שימש ההאמונד כתחליף זול לעוגבי כנסיות ולמוסיקה קלאסית, בהדרגה החלו להשתמש בו במוסיקת ג'אז, גוספל, בלוז ורוק. בשנות ה-60 וה-70 הוא הופך לכלי מרכזי, כשהצליל הייחודי והמוכר שלו הופך אותו לצליל אייקוני במוסיקה הפופולרית של התקופה. בשירים של להקות כמו "הדלתות" ו"פרוקול הארום" בולטים צליליו.
המוסיקה הפופולרית של שנות ה-70 היא העשור הגדול האחרון של האורגן החשמלי. מוסיקת הרוק הולכת בעשור הזה ומחליפה את האורגן בסינתסייזר החדש. להקות רוק כמו "דיפ פרפל" ו"החונקים" משתמשות בו, קית' אמרסון מלהקת Emerson, Lake & Palmer מנגן את האורגן ביצירת הרוק המתקדם "תרועה לאיש הפשוט". בהדרגה נכנעת לטרנד אפילו להקת "קווין", שמתפארת באלבומיה הראשונים שהם הוקלטו ללא סינתסייזרים ולבסוף מצטרפת לסאונד האלקטרוני.
הצורך בכלי נייד וזול יותר הוליד בהמשך את האורגנית הקטנה. מה שאפשר זאת הייתה המצאת הטרנזיסטור והמעבר מטכנולוגיית שפופרות לטרנזיסטורים בייצור של מכשירים אלקטרוניים. מכאן גדלה הפופולריות של האורגנים החשמליים, כשבשנות ה-70 מיוצרים ונכנסים לבתים פרטיים גם אורגני רהיט ביתיים וגם אורגנים ניידים, קטנים וקלים יותר.
בעשור הבא הופכת האורגנית הקטנה והזולה לכלי נגינה פופולרי מאוד, כשילדים צעירים לומדים אותה בבית ובחוגי נגינה. את מקומה על הבמות היא הולכת ומאבדת, כשנכנסים הסינתיסייזרים והכלים הדיגיטליים המתקדמים יותר ונוצרים סגנונות שמתבססים עליהם.
בשנות ה-90 ולקראת סוף המאה ה-20 דעכה הפופולריות של האורגן החשמלי והאורגנית. התפתחות הטכנולוגיה והפופולריות הגוברת של המוסיקה האלקטרונית הלכו ודחקו אותם לשוליים. הסינתסייזר והסמפלר מחליפים את האורגנים וכיום הם נחשבים לכלים נוסטלגיים.
מי שמשתמשים בצלילי האורגן כיום במוסיקה הפופולרית הם בעיקר מוסיקאים שמפיקים שירים "בטעם של פעם" ומחפשים את הצליל החם והייחודי של ההמונד ודומיו.
גם אורגני הכנסייה הקומפקטיים קיימים עדיין. אך כיום הם יקרים יותר. מאגרי הצלילים שלהם כוללים כיום צלילי עוגבים אמיתיים שסומפלו, כלומר נדגמו והוקלטו באיכות גבוהה ומנוגנים באופן דיגיטלי.
ראשון היה הוורליצר ששימש כלי ליווי לסרטים אילמים:
https://youtu.be/Avu9Weua9EU
האורגן של ג'ימי סמית' בקטע Cats:
https://youtu.be/dodePjNYAJk
האורגן של ה-Doors היה מפורסם מאד בשנות ה-60:
https://youtu.be/mbj1RFaoyLk
אלן פרייס מלווה באורגן את I put a spell on" "you:
https://youtu.be/V0uUH11t6V8
סולו וליווי אורגן ההמונד המפורסם בעולם:
http://youtu.be/G2LzSItsQ80
אורגן ההמונד המפורסם של נגן האורגן המיתולוגי ג'ימי סמית:
http://youtu.be/i_m-gyi5Fno
המלוטרון היה אורגן עם הקלטות מנוגנות וההתפעלות מהאוטומציה שלו נראתה כך:
https://youtu.be/HdkixaxjZCM
והאורגן של ימינו הוא כבר מקלדת מתקדמת, עם צלילים דגומים וכמעט מציאותיים:
https://youtu.be/fQANb6vltyY
היום הוא הוחלף על ידי הסינטסייזרים והפסנתרים החשמליים, אבל היו שנים שהאורגן החשמלי (Electric organ) היה כלי המקלדת המצליח ביותר ולהיט ענק בחנויות.
אורגן חשמלי הוא כלי נגינה שנולד במטרה לחקות בכלי נגינה זול יחסית את צלילי העוגב האקוסטי, שהיה נפוץ בכנסיות ובאולמות קונצרטים גדולים. האורגן החשמלי של שנות ה-30 וה-40 מתבסס על שפופרות ריק, כמו השפופרות של מכשירי הרדיו. יש בו אז דוושות רגל לנגינת צלילי הבס הנמוכים, כש-2 וחצי אוקטבות הרגל שלו מאפשרות לנגן את הרפרטואר הקלאסי של העוגב האקוסטי העצום שבכנסיות.
באולמי קולנוע של שנות ה-30 שימש אורגן הוורליצר ככלי ליווי בסרטים אילמים. אבל הכלי הפופולרי הראשון שהצליח לספק את הצליל הזה בצורה חשמלית ובעלויות נמוכות יחסית היה אורגן ההאמונד. פיתח אותו בשנת 1935 לורנס האמונד, על בסיס צליליו שנוצרו באמצעות סינתזה של צורות גל.
אם בתחילה אכן שימש ההאמונד כתחליף זול לעוגבי כנסיות ולמוסיקה קלאסית, בהדרגה החלו להשתמש בו במוסיקת ג'אז, גוספל, בלוז ורוק. בשנות ה-60 וה-70 הוא הופך לכלי מרכזי, כשהצליל הייחודי והמוכר שלו הופך אותו לצליל אייקוני במוסיקה הפופולרית של התקופה. בשירים של להקות כמו "הדלתות" ו"פרוקול הארום" בולטים צליליו.
המוסיקה הפופולרית של שנות ה-70 היא העשור הגדול האחרון של האורגן החשמלי. מוסיקת הרוק הולכת בעשור הזה ומחליפה את האורגן בסינתסייזר החדש. להקות רוק כמו "דיפ פרפל" ו"החונקים" משתמשות בו, קית' אמרסון מלהקת Emerson, Lake & Palmer מנגן את האורגן ביצירת הרוק המתקדם "תרועה לאיש הפשוט". בהדרגה נכנעת לטרנד אפילו להקת "קווין", שמתפארת באלבומיה הראשונים שהם הוקלטו ללא סינתסייזרים ולבסוף מצטרפת לסאונד האלקטרוני.
הצורך בכלי נייד וזול יותר הוליד בהמשך את האורגנית הקטנה. מה שאפשר זאת הייתה המצאת הטרנזיסטור והמעבר מטכנולוגיית שפופרות לטרנזיסטורים בייצור של מכשירים אלקטרוניים. מכאן גדלה הפופולריות של האורגנים החשמליים, כשבשנות ה-70 מיוצרים ונכנסים לבתים פרטיים גם אורגני רהיט ביתיים וגם אורגנים ניידים, קטנים וקלים יותר.
בעשור הבא הופכת האורגנית הקטנה והזולה לכלי נגינה פופולרי מאוד, כשילדים צעירים לומדים אותה בבית ובחוגי נגינה. את מקומה על הבמות היא הולכת ומאבדת, כשנכנסים הסינתיסייזרים והכלים הדיגיטליים המתקדמים יותר ונוצרים סגנונות שמתבססים עליהם.
בשנות ה-90 ולקראת סוף המאה ה-20 דעכה הפופולריות של האורגן החשמלי והאורגנית. התפתחות הטכנולוגיה והפופולריות הגוברת של המוסיקה האלקטרונית הלכו ודחקו אותם לשוליים. הסינתסייזר והסמפלר מחליפים את האורגנים וכיום הם נחשבים לכלים נוסטלגיים.
מי שמשתמשים בצלילי האורגן כיום במוסיקה הפופולרית הם בעיקר מוסיקאים שמפיקים שירים "בטעם של פעם" ומחפשים את הצליל החם והייחודי של ההמונד ודומיו.
גם אורגני הכנסייה הקומפקטיים קיימים עדיין. אך כיום הם יקרים יותר. מאגרי הצלילים שלהם כוללים כיום צלילי עוגבים אמיתיים שסומפלו, כלומר נדגמו והוקלטו באיכות גבוהה ומנוגנים באופן דיגיטלי.
ראשון היה הוורליצר ששימש כלי ליווי לסרטים אילמים:
https://youtu.be/Avu9Weua9EU
האורגן של ג'ימי סמית' בקטע Cats:
https://youtu.be/dodePjNYAJk
האורגן של ה-Doors היה מפורסם מאד בשנות ה-60:
https://youtu.be/mbj1RFaoyLk
אלן פרייס מלווה באורגן את I put a spell on" "you:
https://youtu.be/V0uUH11t6V8
סולו וליווי אורגן ההמונד המפורסם בעולם:
http://youtu.be/G2LzSItsQ80
אורגן ההמונד המפורסם של נגן האורגן המיתולוגי ג'ימי סמית:
http://youtu.be/i_m-gyi5Fno
המלוטרון היה אורגן עם הקלטות מנוגנות וההתפעלות מהאוטומציה שלו נראתה כך:
https://youtu.be/HdkixaxjZCM
והאורגן של ימינו הוא כבר מקלדת מתקדמת, עם צלילים דגומים וכמעט מציאותיים:
https://youtu.be/fQANb6vltyY
איך בונים עוגב כנסייתי?
אורגן כנסייתי הידוע, בעברית כעוגב כנסייתי ענק (Pipe Organ) הוא כלי נגינה שבבסיסו מערכת צינורות (Pipes) אקוסטית המפיקה צלילים באמצעות זרימה של אוויר.
עוגב כנסייתי אחד יכול להכיל 5,000 צינורות ויותר, מה שמסביר מדוע בנייה של עוגב כנסייתי כזה היא תהליך מורכב שמחייב מומחיות בתחומים רבים וזמן רב.
הצינורות הללו, העשויים לרוב מסגסוגות מתכת או עץ מיוחד, נבדלים זה מזה בגודלם וצורתם כדי להפיק טווח צלילים עשיר. הצינור הגדול ביותר בעוגבים ענקיים עשוי להגיע לאורך של עד 19.5 מטרים ולקוטר של כמעט מטר, בעוד הקטן ביותר אורכו כסנטימטר בודד.
תכנון העוגב מתחיל בבחירת מיקום מתאים בכנסייה. האקוסטיקה של המבנה היא קריטית להצלחת הפרויקט. במבנים גותיים בעלי תקרות גבוהות וקירות אבן, הד הצליל יוצר עושר הרמוני מיוחד, מה שמסביר מדוע התכנון צריך להיות מאוד מדויק ולכלול חישובים רבים, של זמני ההדהוד של הצלילים ואופן התפשטות הצליל במרחב.
מה שמאפשר את הזרמת האוויר לצינורות העוגב היא מערכת אספקת האוויר שלו. אם בימי קדם השתמשו במפוחים ידניים שהופעלו באופן ידני, על ידי עוזרי הנגן, כיום משתמשים במנועים חשמליים המזרימים אוויר למיכל אגירה בלחץ קבוע. מיכל זה, המכונה "נאד הרוח" (Wind Reservoir), מספק את האוויר לצינורות השונים בלחץ אחיד.
הצינורות עצמם מאורגנים כולם בקבוצות הנקראות רגיסטרים (Registers). כל רגיסטר מייצג צבע צליל שונה, כמו צלילי חליל, חצוצרה או מיתר. עוגב ענק יכול להכיל בין 20 ל-100 רגיסטרים שונים, כשאלה מקנים לו את עושר הצליל האדיר שלו. הצינורות מסודרים על גבי תא עץ מיוחד שמכיל שסתומים. תפקיד השסתומים הללו הוא לווסת את זרימת האוויר.
מפעילים את העוגב מקלדות ומתגים (כפתורים בולטים) המחוברים לצינורות באמצעות מערכת מכנית מורכבת או חשמלית. בעוגבים מודרניים משולבות לרוב מערכות ממוחשבות לתכנות מראש של שילובי צלילים. עוגב גדול יכול להכיל עד 5 מקלדות ידיים (Manuals) שונות, בנוסף למקלדת רגליים שמורכבת מפדלים (Pedals) ומנגנת את הבאסים, הצלילים הנמוכים ביותר.
חזית העוגב, המכונה "ארון", באנגלית "קייס" (Case), היא לרוב יצירת אומנות בפני עצמה. בוני עוגבים מסורתיים עובדים עם אומנים ומעצבים ליצירת חזית מפוארת המשתלבת באדריכלות הכנסייה. עבודות העץ המורכבות והגילופים העדינים הם סממן היכר של עוגבים היסטוריים וכמובן שגם אותם לוקח זמן רב להכין.
תהליך בניית העוגב מסתיים בכיוון הכלי. כמו בכיוון פסנתרים, זוהי פעולה שדורשת אוזן מוסיקלית מעולה וניסיון רב של מומחה. הוא מכוונן כל צינור בנפרד, תוך התחשבות באקוסטיקה הייחודית של המבנה. תהליך זה לבדו עשוי להימשך חודשים ארוכים.
בכל התהליך הזה ישנו צירוף של מומחים רבים הבונים עוגבים כנסייתיים כמו אלה שבכנסיות והקתדרלות הגדולות ביותר. כיום יש אורגנים חשמליים, שבהם עושים שימוש בכנסיות קטנות או בכנסיות של קהילות פחות מבוססות. אך הצליל הנפלא של העוגבים האקוסטיים הוא עדיין הנחשב יותר.
כך בונים את העוגב הכנסייתי:
https://youtu.be/imyI0mlzDmQ
כך מנגנים בו זמנית על הקלידים והדוושות:
https://youtu.be/XSgKF-DYRNA
התוצאה היא מוסיקה נפלאה כמו הכוראל פרלוד, הזה "Nun kommt der Heiden Heiland" של באך:
https://youtu.be/xhpnkqsfmTs?t=7s
והיכרות לעומק עם העוגב:
https://youtu.be/JeB3JnKp8To?long=yes
אורגן כנסייתי הידוע, בעברית כעוגב כנסייתי ענק (Pipe Organ) הוא כלי נגינה שבבסיסו מערכת צינורות (Pipes) אקוסטית המפיקה צלילים באמצעות זרימה של אוויר.
עוגב כנסייתי אחד יכול להכיל 5,000 צינורות ויותר, מה שמסביר מדוע בנייה של עוגב כנסייתי כזה היא תהליך מורכב שמחייב מומחיות בתחומים רבים וזמן רב.
הצינורות הללו, העשויים לרוב מסגסוגות מתכת או עץ מיוחד, נבדלים זה מזה בגודלם וצורתם כדי להפיק טווח צלילים עשיר. הצינור הגדול ביותר בעוגבים ענקיים עשוי להגיע לאורך של עד 19.5 מטרים ולקוטר של כמעט מטר, בעוד הקטן ביותר אורכו כסנטימטר בודד.
תכנון העוגב מתחיל בבחירת מיקום מתאים בכנסייה. האקוסטיקה של המבנה היא קריטית להצלחת הפרויקט. במבנים גותיים בעלי תקרות גבוהות וקירות אבן, הד הצליל יוצר עושר הרמוני מיוחד, מה שמסביר מדוע התכנון צריך להיות מאוד מדויק ולכלול חישובים רבים, של זמני ההדהוד של הצלילים ואופן התפשטות הצליל במרחב.
מה שמאפשר את הזרמת האוויר לצינורות העוגב היא מערכת אספקת האוויר שלו. אם בימי קדם השתמשו במפוחים ידניים שהופעלו באופן ידני, על ידי עוזרי הנגן, כיום משתמשים במנועים חשמליים המזרימים אוויר למיכל אגירה בלחץ קבוע. מיכל זה, המכונה "נאד הרוח" (Wind Reservoir), מספק את האוויר לצינורות השונים בלחץ אחיד.
הצינורות עצמם מאורגנים כולם בקבוצות הנקראות רגיסטרים (Registers). כל רגיסטר מייצג צבע צליל שונה, כמו צלילי חליל, חצוצרה או מיתר. עוגב ענק יכול להכיל בין 20 ל-100 רגיסטרים שונים, כשאלה מקנים לו את עושר הצליל האדיר שלו. הצינורות מסודרים על גבי תא עץ מיוחד שמכיל שסתומים. תפקיד השסתומים הללו הוא לווסת את זרימת האוויר.
מפעילים את העוגב מקלדות ומתגים (כפתורים בולטים) המחוברים לצינורות באמצעות מערכת מכנית מורכבת או חשמלית. בעוגבים מודרניים משולבות לרוב מערכות ממוחשבות לתכנות מראש של שילובי צלילים. עוגב גדול יכול להכיל עד 5 מקלדות ידיים (Manuals) שונות, בנוסף למקלדת רגליים שמורכבת מפדלים (Pedals) ומנגנת את הבאסים, הצלילים הנמוכים ביותר.
חזית העוגב, המכונה "ארון", באנגלית "קייס" (Case), היא לרוב יצירת אומנות בפני עצמה. בוני עוגבים מסורתיים עובדים עם אומנים ומעצבים ליצירת חזית מפוארת המשתלבת באדריכלות הכנסייה. עבודות העץ המורכבות והגילופים העדינים הם סממן היכר של עוגבים היסטוריים וכמובן שגם אותם לוקח זמן רב להכין.
תהליך בניית העוגב מסתיים בכיוון הכלי. כמו בכיוון פסנתרים, זוהי פעולה שדורשת אוזן מוסיקלית מעולה וניסיון רב של מומחה. הוא מכוונן כל צינור בנפרד, תוך התחשבות באקוסטיקה הייחודית של המבנה. תהליך זה לבדו עשוי להימשך חודשים ארוכים.
בכל התהליך הזה ישנו צירוף של מומחים רבים הבונים עוגבים כנסייתיים כמו אלה שבכנסיות והקתדרלות הגדולות ביותר. כיום יש אורגנים חשמליים, שבהם עושים שימוש בכנסיות קטנות או בכנסיות של קהילות פחות מבוססות. אך הצליל הנפלא של העוגבים האקוסטיים הוא עדיין הנחשב יותר.
כך בונים את העוגב הכנסייתי:
https://youtu.be/imyI0mlzDmQ
כך מנגנים בו זמנית על הקלידים והדוושות:
https://youtu.be/XSgKF-DYRNA
התוצאה היא מוסיקה נפלאה כמו הכוראל פרלוד, הזה "Nun kommt der Heiden Heiland" של באך:
https://youtu.be/xhpnkqsfmTs?t=7s
והיכרות לעומק עם העוגב:
https://youtu.be/JeB3JnKp8To?long=yes
מהו הסיבורד החדשני?
סיבורד (Seaboard) הוא מקלדת חדשנית שמרחיבה את יכולת השליטה של הנגן בגבהי צלילים, גווניהם והאפקטים שלהם.
בסיבורד ניתן להפיק צלילים שקשה מאד להפיק במקלדות ובפסנתרים. בנגינה על הסיבורד יכול הנגן למתוח את הצלילים כמו בגיטרה חשמלית, להרעיד את הצליל כמו ויברטו על כלי מיתר עם צוואר, לנגן צלילי סטקטו קצרים, או צלילי גליסנדו שנמרחים על פני גבהים שונים וכך הלאה.
רבים רואים בסיבורד את כלי המקלדת של העתיד. אין בו מכניקה או חלקים נעים כלל, כי הוא עשוי מחומר דמוי גומי, גמיש ומחובר למודולים של צלילים ואפקטים דיגיטליים ולמחשב.
הסבר על הסיבורד והיזם הסטארטאפיסט שהמציא אותו:
https://youtu.be/qOt6ZKIb240
קטעים איתו:
https://youtu.be/Q6bvRj4GTQ4
קטע רב-תפקידים שמנוגן כולו בידי נגן אחד מסיבורד אחד ותוכנה:
https://youtu.be/8n-bEy9ISpM
נגן מדגים את הסיבורד בסולו של ג'ימי הנדריקס:
https://youtu.be/jh-hzbG5FzI
ומתחרה בנגן גיטרה שלא מאמין שניתן להפיק צליל גיטרה מדויק:
https://youtu.be/iSko8vHOf8g
זמרת שמנגנת בו וגם סולו מצוין בשיר שהיא מבצעת בו הכל:
https://youtu.be/PiltuWxx9mo
והרכב של סיבורדים במנגינות מהסרטים:
https://youtu.be/tTY0435AGpc
סיבורד (Seaboard) הוא מקלדת חדשנית שמרחיבה את יכולת השליטה של הנגן בגבהי צלילים, גווניהם והאפקטים שלהם.
בסיבורד ניתן להפיק צלילים שקשה מאד להפיק במקלדות ובפסנתרים. בנגינה על הסיבורד יכול הנגן למתוח את הצלילים כמו בגיטרה חשמלית, להרעיד את הצליל כמו ויברטו על כלי מיתר עם צוואר, לנגן צלילי סטקטו קצרים, או צלילי גליסנדו שנמרחים על פני גבהים שונים וכך הלאה.
רבים רואים בסיבורד את כלי המקלדת של העתיד. אין בו מכניקה או חלקים נעים כלל, כי הוא עשוי מחומר דמוי גומי, גמיש ומחובר למודולים של צלילים ואפקטים דיגיטליים ולמחשב.
הסבר על הסיבורד והיזם הסטארטאפיסט שהמציא אותו:
https://youtu.be/qOt6ZKIb240
קטעים איתו:
https://youtu.be/Q6bvRj4GTQ4
קטע רב-תפקידים שמנוגן כולו בידי נגן אחד מסיבורד אחד ותוכנה:
https://youtu.be/8n-bEy9ISpM
נגן מדגים את הסיבורד בסולו של ג'ימי הנדריקס:
https://youtu.be/jh-hzbG5FzI
ומתחרה בנגן גיטרה שלא מאמין שניתן להפיק צליל גיטרה מדויק:
https://youtu.be/iSko8vHOf8g
זמרת שמנגנת בו וגם סולו מצוין בשיר שהיא מבצעת בו הכל:
https://youtu.be/PiltuWxx9mo
והרכב של סיבורדים במנגינות מהסרטים:
https://youtu.be/tTY0435AGpc
מהו אורגן ההמונד?
במידה רבה אורגן האמונד או המונד (Hammond organ) הוא האורגן החשמלי הדו קומתי שאחראי לאופנת האורגנים הדו-קומתיים שפשטה בעולם המערבי בשנות ה-70 של המאה הקודמת.
ההמונד הראשון פותח בשנת 1934, בתקופת "השפל הגדול", על ידי לורנס האמונד. הוא הוצע לכנסיות כאורגן זול שיחליף את העוגב האקוסטי היקר. רבים מחיילי צבא ארצות-הברית במלחמת העולם השנייה נחשפו לצליליו היחודיים, מאחר וההאמונד שימש בכנסיות הצבאיות במלחמה.
יש סברה שכששבו החיילים הביתה, הובילה היכרותם עם צליליו של ההמונד למה שיהפוך אותו לאורגן הפופולארי כל כך. ואכן, בשנות ה-60 של המאה ה-20 הוא פרץ לתרבות הפופולארית, כשמוסיקאים משתמשים בו ככלי מקלדת במגוון סגנונות מוסיקליים, ביחוד בתחום הרוק, הגוספל הכנסייתי, הבלוז והרית'ם אנד בלוז, אך גם מעט בג'אז ובהמשך ברוק המתקדם.
דגם האורגן הנפוץ והפופולארי של אותה תקופה היה המונד B-3. צליליו אפיינו במידה רבה את הרוק של הסיקסטיז. הם פופולאריים עד היום, באורגני המונד דיגיטליים ומשוכללים, שמבוססים על דגימות מדויקות של הדגם ההוא.
הדגם האלקטרו־מכני שייצורו הסתיים באמצע שנות ה-70, היה במידה רבה סופה של תקופה. רק גל הרטרו הוא שהחזיר את האורגן הזה, בגרסה דגומה מודרנית ודגומה שלו, אל הבמות ואולפני ההקלטות במהלך העשורים הבאים.
הנה אורגן המונד:
http://youtu.be/iBjp2ZDA8A0
הסולו וליווי ההמונד המפורסם ביותר בעולם:
http://youtu.be/G2LzSItsQ80
תולדות ההמונד בקצרה:
https://youtu.be/krQbctRqq0c
הסולואים הגדולים של ההמונד בתולדות הרוק:
http://youtu.be/IG5-s_G2csM
ונגן האורגן המיתולוגי ג'ימי סמית מנגן בלוז על ההמונד שלו:
http://youtu.be/i_m-gyi5Fno
במידה רבה אורגן האמונד או המונד (Hammond organ) הוא האורגן החשמלי הדו קומתי שאחראי לאופנת האורגנים הדו-קומתיים שפשטה בעולם המערבי בשנות ה-70 של המאה הקודמת.
ההמונד הראשון פותח בשנת 1934, בתקופת "השפל הגדול", על ידי לורנס האמונד. הוא הוצע לכנסיות כאורגן זול שיחליף את העוגב האקוסטי היקר. רבים מחיילי צבא ארצות-הברית במלחמת העולם השנייה נחשפו לצליליו היחודיים, מאחר וההאמונד שימש בכנסיות הצבאיות במלחמה.
יש סברה שכששבו החיילים הביתה, הובילה היכרותם עם צליליו של ההמונד למה שיהפוך אותו לאורגן הפופולארי כל כך. ואכן, בשנות ה-60 של המאה ה-20 הוא פרץ לתרבות הפופולארית, כשמוסיקאים משתמשים בו ככלי מקלדת במגוון סגנונות מוסיקליים, ביחוד בתחום הרוק, הגוספל הכנסייתי, הבלוז והרית'ם אנד בלוז, אך גם מעט בג'אז ובהמשך ברוק המתקדם.
דגם האורגן הנפוץ והפופולארי של אותה תקופה היה המונד B-3. צליליו אפיינו במידה רבה את הרוק של הסיקסטיז. הם פופולאריים עד היום, באורגני המונד דיגיטליים ומשוכללים, שמבוססים על דגימות מדויקות של הדגם ההוא.
הדגם האלקטרו־מכני שייצורו הסתיים באמצע שנות ה-70, היה במידה רבה סופה של תקופה. רק גל הרטרו הוא שהחזיר את האורגן הזה, בגרסה דגומה מודרנית ודגומה שלו, אל הבמות ואולפני ההקלטות במהלך העשורים הבאים.
הנה אורגן המונד:
http://youtu.be/iBjp2ZDA8A0
הסולו וליווי ההמונד המפורסם ביותר בעולם:
http://youtu.be/G2LzSItsQ80
תולדות ההמונד בקצרה:
https://youtu.be/krQbctRqq0c
הסולואים הגדולים של ההמונד בתולדות הרוק:
http://youtu.be/IG5-s_G2csM
ונגן האורגן המיתולוגי ג'ימי סמית מנגן בלוז על ההמונד שלו:
http://youtu.be/i_m-gyi5Fno
מה זה סינטסייזר ואיך הוא המריא באייטיז?
הסינטסייזר (Synthesizer) הוא כלי אלקטרוני המאפשר יצירה ומיזוג של צלילים באמצעות מעגלים חשמליים. המונח סינתסייזר לא התייחס לסינתטיות של הצליל, אלא לשילוב, הסינתזה של מרכיבי צליל שונים ליצירה של צליל חדש.
הסינטסייזרים הראשונים, בשנות ה-60 וה-70, היו אנלוגיים. פירוש הדבר שהשתמשו במתנדים (אוסצילטורים) על מנת ליצור את הצלילים. כדי לבנות וליצור צלילים חדשים, על המשתמש בסינטסייזר אנלוגי היה לשנות ולקבוע, באמצעות הכפתורים השונים, את מרכיבי הצליל השונים.
פילטרים שונים יצרו גווני צליל וצורות הופעה שונות של הצליל. הסינטסייזר סייע למוסיקאי ליצור צלילים על פי פרמטרים אקוסטיים כמו צורת-גל (Wave table), צלילים עיליים (Overtones), מעטפת צליל (Sound Envelope) וכדומה. כך ניתן היה ליצור צלילים המחקים צלילים של כלי נגינה אמיתיים, לצד מיליוני צלילים חדשים ומרתקים, שאין להם מקבילים במציאות.
בשנות ה-80 התקדמו הסינתסייזרים ולמעשה השתלטו על המוסיקה הפופולרית. סגנונות חדשים כמו ניו אייג' ואלקטרו פופ נולדו והפכו למוזיקת הפופ העיקרית והמצליחה. להקות כמו "אולטרווקס" (UltraVox), "דפש מוד" ו"תמרונים תזמורתיים בחשיכה" (OMD) הצטיידו בסינתסייזרים שהפכו אותן ללוהטות והסגנון קיבל את השם סינת'פופ.
מאז עברו הסינטסייזרים שינויים רבים. נוצרו סינטסייזרים דיגיטליים, נוספו להם יכולות שימוש בדגימות צליל, כמו אלה שיצרו בתחילה הסמפלרים, כלומר דוגמי הצלילים הראשונים ועוד.
הנה הסינטסייזר הראשון - המוג:
https://youtu.be/n3K_fZDvINs?t=11s
דגם מתקדם וקטן יותר של המוג:
https://youtu.be/1cew7dAbDh0?t=5s
מיני מוג משנות ה-70:
https://youtu.be/JZXpF1zpJkc
להקת האלקטרו-פופ UltraVox מהאייטיז:
https://youtu.be/xJeWySiuq1I
סינטסייזר משנות ה-80:
https://youtu.be/wz3oUZfVoIg
להקת OMD מהבולטות בסינת-פופ של התקופה:
https://youtu.be/d5XJ2GiR6Bo
סרטון הדגמה לסינטסייזר של ימינו:
http://youtu.be/uvDfHhuFF5w?t=21s
סינתי או אורגן זה לא חשוב כשככה נשמעות גיטרות עליו:
https://youtu.be/ZCzRwP1x2Fs
ואדם שבונה סינתסייזרים (עברית):
https://youtu.be/GNrgG27nDSM
הסינטסייזר (Synthesizer) הוא כלי אלקטרוני המאפשר יצירה ומיזוג של צלילים באמצעות מעגלים חשמליים. המונח סינתסייזר לא התייחס לסינתטיות של הצליל, אלא לשילוב, הסינתזה של מרכיבי צליל שונים ליצירה של צליל חדש.
הסינטסייזרים הראשונים, בשנות ה-60 וה-70, היו אנלוגיים. פירוש הדבר שהשתמשו במתנדים (אוסצילטורים) על מנת ליצור את הצלילים. כדי לבנות וליצור צלילים חדשים, על המשתמש בסינטסייזר אנלוגי היה לשנות ולקבוע, באמצעות הכפתורים השונים, את מרכיבי הצליל השונים.
פילטרים שונים יצרו גווני צליל וצורות הופעה שונות של הצליל. הסינטסייזר סייע למוסיקאי ליצור צלילים על פי פרמטרים אקוסטיים כמו צורת-גל (Wave table), צלילים עיליים (Overtones), מעטפת צליל (Sound Envelope) וכדומה. כך ניתן היה ליצור צלילים המחקים צלילים של כלי נגינה אמיתיים, לצד מיליוני צלילים חדשים ומרתקים, שאין להם מקבילים במציאות.
בשנות ה-80 התקדמו הסינתסייזרים ולמעשה השתלטו על המוסיקה הפופולרית. סגנונות חדשים כמו ניו אייג' ואלקטרו פופ נולדו והפכו למוזיקת הפופ העיקרית והמצליחה. להקות כמו "אולטרווקס" (UltraVox), "דפש מוד" ו"תמרונים תזמורתיים בחשיכה" (OMD) הצטיידו בסינתסייזרים שהפכו אותן ללוהטות והסגנון קיבל את השם סינת'פופ.
מאז עברו הסינטסייזרים שינויים רבים. נוצרו סינטסייזרים דיגיטליים, נוספו להם יכולות שימוש בדגימות צליל, כמו אלה שיצרו בתחילה הסמפלרים, כלומר דוגמי הצלילים הראשונים ועוד.
הנה הסינטסייזר הראשון - המוג:
https://youtu.be/n3K_fZDvINs?t=11s
דגם מתקדם וקטן יותר של המוג:
https://youtu.be/1cew7dAbDh0?t=5s
מיני מוג משנות ה-70:
https://youtu.be/JZXpF1zpJkc
להקת האלקטרו-פופ UltraVox מהאייטיז:
https://youtu.be/xJeWySiuq1I
סינטסייזר משנות ה-80:
https://youtu.be/wz3oUZfVoIg
להקת OMD מהבולטות בסינת-פופ של התקופה:
https://youtu.be/d5XJ2GiR6Bo
סרטון הדגמה לסינטסייזר של ימינו:
http://youtu.be/uvDfHhuFF5w?t=21s
סינתי או אורגן זה לא חשוב כשככה נשמעות גיטרות עליו:
https://youtu.be/ZCzRwP1x2Fs
ואדם שבונה סינתסייזרים (עברית):
https://youtu.be/GNrgG27nDSM
