הטחינה נחשבת כיום לאחד המאכלים הבריאים שיש. למעשה טחינה משומשום מלא נחשבת לסופר פוד, מזון-על שמומלץ מאוד לאכול. היא מהווה מקור מצוין לסידן, שהוא מינרל הבונה ומחזק את העצמות שלנו.

בכל מקרה, הכנת הטחינה מתבצעת על ידי ניפוי והפרדת השומשום מקליפתו, שטיפה וייבוש של הגרגירים, קליית גרגרי השומשום בתנור, שוב ניפוי ואז טחינה של הגרגרים באמצעות אבני ריחיים באופן מסורתי, או במכונות מודרניות יותר כפי שעושים במפעלים של ימינו.

הטחינה בישראל היא מהטובות בעולם. עם זאת הטחינה האיכותית ביותר מיוצרת לדעת רבים דווקא בשכם הפלשתינית.

שמה של הטחינה בא לה מהמילה "טחינה" שמקובלת גם בערבית, מעצם פעולת טחינת גרגרי השומשום.


כך מייצרים טחינה (עברית):

https://youtu.be/8j4gq2JOm1Q


הכנה של טחינה בבית טחינה עתיק בירושלים (עברית):

https://youtu.be/KFOEWNQ4qBY


מפעל טחינה מודרני בנצרת (עברית):

http://youtu.be/vW5jYty00j0


כך מייצרים טחינה בטורקיה כמו לפני מאות שנים:

https://youtu.be/NPMyYPm-zEM


והכנת הטחינה בשיטה המסורתית במפעל טחינה מסורתי בירושלים (עברית):

http://youtu.be/bmCmJ-p3KTg?t=7s

מקורותיו ההיסטוריים של המאכל הכי יצרי במזרח התיכון אינם ברורים לחלוטין. החימצה היא סוג של קטניה, שקיבלה את שמה על שום נטייתה המהירה להחמיץ וישנן עדויות שכבר באלף החמישי לפנה"ס, במצרים העתיקה, הכינו המצרים מאכלים מגרגרי חימצה.

גם היהודים ידעו דבר או שניים על החימצה, במיוחד כשבספר רות מציע בועז לרות המואביה "וטבלת פיתך בחומץ". היות וחומץ אינו דבר מאכל די מובן סביר שמדובר בחומוס מסוג כלשהו.

עם זאת, העדות הממשית הראשונה לאכילה של חומוס, היא מהתקופה הצלבנית.

כיום נפוץ החומוס שאנו מכירים בכל מדינות המזרח התיכון - במיוחד בעולם הערבי ומעט גם בחלק ממדינות הבלקן, כמו תורכיה, קפריסין ויוון.

בשנים האחרונות ובעיקר תודות להתלהבות ממזון בריא וטבעוני, הולך החומוס ותופס מקום של כבוד גם על המדפים ברשתות השיווק ובמסעדות נחשבות באירופה ובצפון אמריקה.

ואפילו לחלל החומוס כבר הגיע. זה היה כשנשלחו גרגרי חומוס אל תחנת החלל הבינלאומית והונבטו בה, כחלק מניסוי שעורכים בישראל, לגבי גידול והנבטה של מזונות חקלאיים בחלל.


הכל על החומוס והמחלוקות (עברית):

https://youtu.be/YBJPO9561qo


מקורות החומוס התנ"כיים:

http://youtu.be/4lg0DUWOPJY


כך מכינים הערבים את החומוס המצוין שלהם:

https://youtu.be/NP8ZYYp43oc


כך בישראל (עברית):

https://youtu.be/BwmetkENxIs


הכינו חומוס מעולה בבית:

https://youtu.be/_ahfNz2EnN8


חומוס בסגנון ירושלמי:

https://youtu.be/ChXyNTA_DkE


קבלו את החומוס והאוכל הערבי בכלל (עברית):

https://youtu.be/gYtinC-ThQ4?long=yes


וסרטון תיעודי על גידול החומוס:

https://youtu.be/_EL8DL1N-lQ?long=yes

בוטנים (Peanuts), או אגוזי האדמה, הם זרעיו האכילים של צמח שנקרא ארכיס תת-קרקעי (Arachis hypogaea).

את הבוטנים מגדלים בארצות עם אקלים חם למדי. הם גדלים מתחת לאדמה, בתוככי תרמיל עצי, כשבתוך כל תרמיל גדל לרוב זוג זרעים. אגב, אם זה נראה לכם מדהים אז פשוט נסו להיזכר בתרמילי קטניות אחרות, כמו השעועית והאפונה. הם הרי מגדלים גם רביעיות וחמישיות של זרעים בתוך תרמיל אחד.

על אף שמו האגוזי, הבוטן אינו אגוז כלל אלא דווקא קטנית. אך בערכו התזונתי הוא בכל זאת דומה לאגוז, עם מחציתו שומן ורבעו חלבון.

הבוטנים, שבערבית נקראים "פיסטוק סודני", הם גם מהאלרגנים הגדולים והמסוכנים במיוחד, שעלולים לגרום למוות למי שסובלים מאלרגיה להם.

יש חטיף פופולרי של בוטנים עם ציפוי אפוי מקמח ותבלינים המכונה "בוטנים אמריקאיים". קראו עליו בתגית "בוטנים אמריקאיים".


#תולדות הבוטנים
בניגוד למה שרבים חושבים, מקורו של הבוטן הוא לא בארצות הברית או אמריקה הצפונית אלא בדרומה של היבשת. יש אפילו מקורות שמדייקים את מוצאם של הבוטנים ספציפית בברזיל.

אגב "בוטנים", השם המקובל לאגוזי האדמה, ניתן להם ככל הנראה בטעות. הסיבה לכך הייתה שבמקור שימש השם הזה לציון פריה של האלה האמיתית, או אלת הבטנה - שמו של צמח הפיסטוק.

בהמשך ההיסטוריה ועם השנים הובאו הבוטנים לאינדיאנים של צפון אמריקה. משם הדרך של הצמח הייתה קצרה אל המתיישבים החדשים והעולם החדש, אם תרצו אל הלבנים של אמריקה.


#אכילת בוטנים ותזונה
לבוטנים ערך קלורי גבוה. ב-100 גרם של בוטנים טבעיים יש 567 קלוריות.

שווה לאכול כמויות מתונות של בוטנים, שכן הם מהווים מקור מצוין לחלבון, לסיבים ולמגוון של מינרלים וויטמינים חשובים.

נשנוש של בוטנים הוא בריא למדי, כל עוד אינכם אלרגים אליו ולא אוכלים יותר מדי מהם. קראו על האלרגיה הזו בתגית "אלרגיה".


כך קולים בוטנים (עברית):

https://youtu.be/1Ofv8taIkzE


כך קוצרים אותם:

https://youtu.be/HgfHTo9yUmo


יש כאלה שמפצחים אותם בכיף:

https://youtu.be/xcgW3s-NBBI

המושג חַמִּין (Chamin) מתאר מגוון מאכלים מהמטבח היהודי, שייחודם הוא בכך שבישולם איטי, אורך זמן רב ומתבצע על מקור חום נמוך יחסית לקראת שבת.

רכיביו של החמין משתנים לפי מנהגי העדות השונות, אך בדרך כלל החמין מכיל בשר בקר, תפוחי אדמה, חומוס, שעועית, חיטה, גריסים וביצים קשות. לאחר שעות רבות של בישול של כל המרכיבים ביחד, כך שהם סופגים זה את טעמיו של זה. הנחתו לאורך שעות של הצ'ולנט, על האש, הופך את צבעו לחום כהה. כך מקבלים רכיביו גוון אחיד.

למעשה, החמין אינו מאכל אחד ולכן קשה להצביע על הממציאים או אפילו הסביבה שבו הומצא. נראה שהוא התפתח באופן מתמשך כסוגים שונים של מאכלי שבת יהודיים, כבישול איטי, שנמשך והתפתח לאורך דורות רבים, במסגרת המגבלה של שמירת השבת והדלקת אש בה.

המילה "חמין" מקורה במילה חם. בעדות המזרח, או ליתר דיוק אצל חלק מעדות צפון אפריקה, הוא נקרא בשמו הערבי "סחינה" ובתור קטניות מכניסים בו חומוס. אצל יוצאי עיראק הם קרויים "תבית". יהודים מהמוצא הספרדי בארץ קראו לו בעבר "דפינה", שפירושו בערבית "לקבור". הסיבה היא שבעבר נהגו לקבור את סירי הבשר לשבת בתוך בור עמוק, שמולא בגחלים לוחשות. שם, אגב, נהגו להפריד את חומרי הגלם זה מזה, באמצעות שקיקי כותנה.

הצ'ולנט, או טשולענט, הוא השיבוש היהודי אשכנזי של צמד המילים בצרפתית "chaud lent", שפירושן "חום איטי". אבל לעומת הקודמים שלו, שהיו עתירי בשר ופינוקי אוכל, היה הצ'ולנט קדירת שבת ענייה, עיסתית, ובעלת מרקם של דייסה, בה עורבבו מעט מרכיבים יחסית, כולם בסיר אחד וללא הפרדה זה מזה.


הנה הצ'ולנט בשכונות החרדיות (עברית):

https://youtu.be/Iq5Xuqnsb2o


כך נכין חמין (עברית):

https://youtu.be/bu3zv38CN8w


הגרסה הצפון אפריקאית (עברית):

https://youtu.be/KqXfUh3N07E


ועוד מהצ'ולנט החרדי (עברית):

https://youtu.be/_ofZftx4mbc?long=yes

חציר (Hey) או שחת הם שמות לסוג של מספוא, מזון גס לבהמות ובעלי חיים.

חציר הוא הפתרון של החקלאים להאכלת חיות משק כמו בקר, סוסים וצאן. כשאינם יכולים לצאת אל האחו, אם זה בחורף הקר, כשהמרעה אינו אפשרי ואם זה כשהם מוחזקים ומאכילים אותם ברפת, באורווה, או בדיר.

בדרך כלל מייצרים את החציר מדגנים וקטניות. אחרי שקוצרים, מייבשים וכובשים אותם לחבילות גדולות, מאוחסן החציר עד שישמש מזון לבעלי החיים.

החציר בריא ומזין מהקש, שהוא שאריות של הצמח, שנשארו לאחר שרוב הגרגרים והפירות נאספו ממנו. בעוד שהקש הוא תוצר לוואי של הגידול החקלאי והוא דל מבחינה תזונתית, החציר מכיל את כל מרכיבי הצמח ופירותיו והוא עשיר ובריא, מה שמבטיח גם תנובת חלב ובשר עשירים וטובים יותר.


כך מגלגלים את החציר בשדות:

https://youtu.be/hi_dUMfmHYU


כך מכינים אותו בקציר:

https://youtu.be/rNEKTWsl3-A


וכך אוכלות אותו הבהמות, כמו העיזים והפרה, עד שמציעים לה בננה:

https://youtu.be/RfntY3zihMM

מערכות ההשקיה הלינאריות בחקלאות המודרנית מהוות פריצת דרך טכנולוגית בהשקיית שדות חקלאיים מלבניים או מרובעים. מתקני ההשקייה הענקיים שאפשר לראות בשדות גדולים נקראים "מערכת השקיה לינארית" (Linear Irrigation System) או "קו-נוע" ובשפת החקלאים: "ליניאר".

המערכת הזו מבוססת על מסגרת מתכת ארוכה הנתמכת על גלגלים ועמודים, כשלאורכה מותקנים מתזים או ממטרות, במרווחים מדויקים שלרוב מותאמים למרחק בין הערוגות. המסגרת נעה בקו ישר לאורך השדה, בניצב לכיוון התנועה, ומבטיחה פיזור מים אחיד ומבוקר לכל רוחבו.

אחד היתרונות הבולטים של המערכת הלינארית הוא יכולתה לנצל באופן מיטבי שטחים מלבניים, דבר שמגדיל משמעותית את השטח המעובד בהשוואה למערכות השקיה אחרות.

המערכת מצוידת במחשב בקרה מתקדם המאפשר שליטה מדויקת על פרמטרים רבים: כמויות המים, קצב ההשקיה, מהירות התנועה ואף שילוב של דשנים במי ההשקיה (פרטיגציה).

התנועה המדויקת של המערכת מתאפשרת באמצעות מסילות או תעלות הממוקמות בקצות השדה, מערכות GPS מתקדמות וכבל הנחיה תת-קרקעי. על ההנעה אחראים מנועים חשמליים או הידראוליים, בעוד שאספקת המים מגיעה מצינור גמיש המחובר לתשתית המים בקצה השדה או לאורכו.

המערכת מצטיינת בהשקיית מגוון גידולים, במיוחד גידולי שדה נמוכים כמו דגנים, קטניות וירקות שורש, אך ניתן להתאימה גם לגידולים גבוהים יותר באמצעות התאמות מתאימות במבנה המערכת.

בהיבט הכלכלי, המערכות הללו מציגות יעילות אנרגטית גבוהה הודות לעבודה בלחצי מים מתונים יחסית. מכיוון שהן פועלות באופן אוטומטי ודורשות השגחה מינימלית, מושג בהן גם חסכון משמעותי בעלויות כוח אדם.

ידוע לחקלאים שהמערכות הלינאריות הללו מחייבות תכנון מוקפד של השטח, כולל יישור מדויק של הקרקע והכנה של תשתיות מתאימות. תודות לחיסכון בעלויות התפעול ושיפור היעילות של הייצור החקלאי מוחזרת ההשקעה הראשונית הגבוהה בתוך מספר שנים.


הסבר על פעולת המתקן:

https://youtu.be/GYDr-1cLlms


המערכת בפעולה:

https://youtu.be/7hMkpVVBCCk


ומתקני ההשקייה הישרים:

https://youtu.be/daDy41ktlvM

הידעתם שלא מעט צמחים מפיצים את זרעיהם על ידי פיצוץ? - זוהי תופעה מרתקת שלא רבים מכירים. לא מעט צמחים מופצים כך, ביניהם צמחים ממשפחת הפרפרניים כמו תורמוס, בקיה, קידה שעירה, כמו גם אפונה והפרי של ירוקת החמור.

זהו מנגנון של הפצה עצמית. המפתח לו הוא התרמיל - פרי המכיל אוסף או אפילו שורת זרעים מסודרת. בשיטת הפצה זו מופעל מנגנון מכני על צמח האם וכשמגיע הרגע, מופעל המנגנון וגורם להתפוצצות ויריקה של הזרעים. לאחר התפוצצות התרמיל ובקיעת הזרעים (Exploding seeds), הם יתפתחו לצמחים צעירים.

זרעי האפונה, למשל, נמצאים בתוך תרמיל שבנוי קצת כמו קפיץ. כשהתרמיל מתייבש והזרעים מבשילים, יכול כל מגע או משב של רוח לגרום לו להתפוצץ. אז נורים הזרעים למרחקים ומפיצים את עצמם היטב. פעם כשפיתחו את כדורי התותח הראשונים יצרו אותם בצורה דומה לזרעים של האפונה.

עוד צמח המפיץ כך הוא יְרוקת החֲמוֹר. זהו צמח שבנגיעה קלה ממש, יורק החוצה את תוכן הפרי הרירי והבשל שלו. אגב שמו הוא קצת שיבוש של הכוונה, כי זו לא ירוקת, אלא יריקה חזקה, כמעט-תוקפנית, שהוא מתיז החוצה.


הנה דרך ההפצה של התרמיל המתפוצץ:

https://youtu.be/nHqHSpZhjeY


המנגנון הזה מופלא ומפותח אפילו יותר בצמח "ירוקת החמור":

https://youtu.be/Amcov2cVQdw


נגיעה בצמחים מסוימים גורמת לפיצוץ התרמילים שלהם - כמו אצל Himalayan balsam:

https://youtu.be/wOIHzl2h9a8


עוד הילוך איטי:

https://youtu.be/5WQ6qhhJS2M

פול מדאמס (Ful medames), הוא מאכל מצרי שמכינים מקטניית הפול. זהו מאכל רחוב זול ופופולארי במיוחד בארץ העתיקה הזו והמצרים מרבים לאכול אותו לארוחת הבוקר ברחוב, בדרך לעבודה או בעבודה.

את הפול המצרי, פול מדאמס, מכינים בדרכים שונות. בעלי הדוכנים שברחוב עושים אותו מפול והרבה מים, שמתבשלים על הלהבה במשך 14 שעות, ללא שום תוספת.

המוכרים המצרים נוהגים להגישו ללקוחות כבר מוקדם בבוקר, עם כמה פיתות ליד. הם שמים אותו בצלחת, כשמעליו תיבול של שמן זית, פלפל חריף, מלח, פלפל והרבה לימון ולידו צלחת עם המון עלי רוקט ללעיסה ולא פעם תוספת של ביצים ועגבניות.


הנה הפול מדאמס, מאכל הרחוב הנפוץ במצרים:

https://youtu.be/BY3k-Lhztls


אוכל הרחוב הזול הזה מהווה את ארוחת הבוקר היומית של מרבית עניי קהיר:

https://youtu.be/POkFzrcJUjA


כך תכינו פול מדאמס בבית:

https://youtu.be/KctIJ276Y7w


פול מדאמס הוא בכיר מאכלי הרחוב המצריים:

https://youtu.be/LlQSmN2O6rE


האלוף הישראלי דווקא מכין אותו בסגנון עיראקי אבל טעים לא פחות (עברית):

https://youtu.be/LWuvuCsHAtI


וסרט ארוך על הכנת פול מדאמאס מקצועית:

https://youtu.be/UviMoQ8B2DE?long=yes

הוא המאכל הלאומי של טקסס ורבים חושבים שמוצאו ממקסיקו. למעשה, יש על כך ויכוח וטענה שמקורו בכלל בטקסס. אבל למה לקלקל אגדה שבגללה מגישים צ'ילי במקסיקו רק במסעדות לתיירים, כי הם בטוחים שהם הגיעו למולדת המאכל הנהדר הזה?

כך או כך, במערבונים ובצלחות של האקדוחנים במערב הפרוע הוא תפס מקום של כבוד, בכל פעם שהגיבור הגיע מהדרך הארוכה במדבר והתיישב לרגע לאכול מנה חמה של צ'ילי.

עד היום הצ'ילי קון קרנה (Chili con carne), בעברית "פלפלים עם בשר", הוא המאכל הלאומי של מדינת טקסס שבארצות הברית, המדינה המזוהה כל כך עם המערב הפרוע.

לצ'ילי קון קרנה יש גרסאות שונות ומשונות, בפינות שונות של העולם. אבל המתכון הבסיסי והכי מוכר שלו מציע נזיד חריף שעשוי מפלפלי צ'ילי חריפים, בשר, שום, בצל וכמון. נוהגים להכין אותו באופן מסורתי מבשר בקר קצוץ או טחון. יש המוסיפים לו עגבניות, שעועית ועוד מרכיבים מגוונים.

ההיסטוריונים סבורים שלמאכל המקורי אחראים הקונקיסטדורים, הכובשים הספרדים שכבשו את מקסיקו במאה ה-16. ככל הנראה כלל המתכון המקורי בשר שיובש, פלפלי צ'ילי מיובשים, חלב כבשים ומלח. הספרדים נהגו לכתוש את הכל ביחד ולייבש את העיסה בצורה של קוביות מיובשות, שאותן בישלו בסירים כשרצו להכין את הנזיד.

מקור השם הוא בספרדית, בה "צ'ילי" הוא פלפל הצ'ילי החריף ו"קרנה" זה בשר.


הנה הצ'ילי קון קרנה המקסיקני שהקאובויז כל כך אוהבים:

https://youtu.be/bTJLLxqZevA


תולדות הצ'ילי קון קרנה:

https://youtu.be/JkZ_2fjzsSE


וכך מכינים צ'ילי קון קרנה (עברית):

https://youtu.be/7zYa9l4B35E

רבים לא מודעים להשפעה האדירה על המוח שיש לתזונה (Stress) שלנו. המוח והתזונה שלנו קשורים זה בזה כל הזמן והתזונה שהוא מקבל משפיעה על תפקוד המוח באופן משמעותי ביותר.

אם היינו מפרקים את המוח לחלקים קטנים, סביר להניח שהיינו מוצאים בו עושר של שומנים, או בשמם השני ליפידים, כמו גם בחלבונים וחומצות אמינו ועוד כמה ויטמינים וגלוקוז. אבל לא מדובר רק בסכום הרכיבים הללו. כי כל אחד מהם משפיע על ההרגשה והתפקוד שלנו.

במילים אחרות - אם אנו מרגישים עייפים אחרי הצהריים או עירניים בלילה, ייתכן שזה פשוט בגלל האוכל שאכלנו.

נמשיך. הכוכבים גדולים שבשומני המוח הם אומגה 3 ואומגה 6. הם עוזרים למנוע מחלות מוח ואנחנו חייבים לקבל אותם מהתזונה שלנו. אכילה של אגוזים, זרעים ודגים שמנים, תסייע למוח לבנות את עצמו ולתחזק את התאים שלו. מצד שני, שומני טרנס ושומנים רוויים יכולים להיות ממש לא טובים למוח. הרבה חטיפים תעשייתיים מכילים המון שומני טראנס... רק אומרים.

חלבונים וחומצות אמינו הם כמו אבני הבניין של הגוף. הם משפיעים על מצב הרוח וההתנהגות. הם גם מכילים את החומרים שמהם המוח מייצר נוירוטרנסמיטרים, שהם כמו שליחים שמעבירים אותות בין תאי המוח. הם משפיעים על השינה, הערנות, ואפילו המשקל שלנו. אחרי מנת פסטה גדולה נוכל להרגיש רגועים ואחרי ארוחה עשירה בחלבון נוכל להרגיש עירניים יותר.

כדי לתפקד, המוח שלנו זקוק גם למיקרונוטריאנטים, כמו ויטמינים ומינרלים. נוגדי חמצון מפירות וירקות עוזרים למוח להילחם בנזקים. ויטמינים כמו B6, B12 וחומצה פולית מגינים עליו מפני מחלות. מינרלים כמו ברזל, נחושת, אבץ ונתרן גם הם חשובים להתפתחות המוח.

המוח שלנו צורך המון אנרגיה, אפילו שהוא רק 2% מהגוף שלנו הוא משתמש ב20% מהאנרגיה שלנו. את מרבית האנרגיה הזו הוא מקבל מפחמימות שאנחנו אוכלים. הפחמימות הופכות לסוכר בדם, שנקרא גלוקוז, וזה הדלק של המוח. אם אין לנו מספיק גלוקוז, המוח שלנו ישר ירגיש את זה, מה שגם יכול להשפיע על הריכוז ומצב הרוח שלנו.

פחמימות מגיעות בשלוש צורות: עמילן, סוכר וסיבים. אם אוכלים לחם לבן או מאפים מקמח לבן, הסוכר עולה מהר ואז יורד מהר, מה שמשפיע על הריכוז. אבל אם אוכלים שיבולת שועל או קטניות, הסוכר עולה לאט יותר, ואז יש יותר אנרגיה יציבה.

המוח שלנו מושפע מאוד מהתזונה שלנו. המעיים שלנו מייצרים 95% מהסרוטונין, מה שנקרא "הורמון האושר" קראו עליו בתגית "סרוטונין". לכן, מה שאנחנו אוכלים משפיע ישירות על מצב הרוח. מזונות עשירים בטריפטופן, כמו בננות ואגוזים, יכולים לעודד ייצור סרוטונין.

נוירוטרנסמיטרים אחרים, כמו דופמין (בתגית "דופמין"), מושפעים גם הם מהתזונה שלנו. מחסור בוויטמינים מקבוצת B יכול לגרום לדיכאון ובעיות זיכרון.

תזונה עתירת סוכר ושומנים יכולה לגרום לדלקת במוח, שעלולה להוביל למחלות. נוגדי חמצון בפירות וירקות ,לעומת זאת, מגנים על המוח.

המוח שלנו לומד ומשתנה כל הזמן, וזה נקרא פלסטיות. אכילת דגים שמנים, גם אצל מבוגרים וגם לילדים, יכולה לשפר את היכולת שלנו ללמוד דברים חדשים. עוד משפיעים על המוח החיידקים הטובים במעיים שלנו, המיקרוביום. לכן, אכילת יוגורט וירקות כבושים עוזרים לבריאות המעיים ובעקיפין גם לבריאות המוח.

מכל זה נובע שאף פעם לא מאוחר לשפר את התזונה. תזונה מגוונת ועשירה בחומרים מזינים היא קריטית לתפקוד המוח. בחירות קטנות, כמו אכילה יותר של אומגה 3, פירות וירקות, לצד הפחתת סוכרים ושומן טראנס, תשפיע לטובה על המוח.

בפעם הבאה שנאכל, נזכור כולנו שאנחנו מזינים לא רק מזין את גופנןו, אלא גם את המוח שלנו.


הנה השפעת התזונה על המוח (מתורגם):

https://youtu.be/xyQY8a-ng6g


מאכלים טובים לתפקוד המוח, הזיכרון והחשיבה (עברית):

https://youtu.be/mrcIFQkqnCw


עוד על השפעת האוכל על מוחנו:

https://youtu.be/sUBYnvCbQoA


לא רק על המוח - כל הטוב של התזונה הנכונה:

https://youtu.be/3iamhA4iYvU


תזונה בריאה משפיעה מאוד על מצב הרוח:

https://youtu.be/XH0Z1Z_7p2Q