קומדיה (comedy) היא יצירה דרמטית שעושה שימוש רב בהומור. באמנויות הבמה משמש המונח גם לתיאור הופעה שהמרכיב המרכזי שבה הוא ההומור.

בין מאפייניה הבולטים של הקומדיה ניתן לראות את השימוש בדמויות לא חכמות במיוחד, קלי דעת, או חסרי מודעות מספקת. לא פעם תכיל הקומדיה אנשים עם נכות, כשלים גופניים או לשוניים בולטים. גם האווירה בקומדיה היא של קלות דעת, סלחנות לנזקים וכדומה.

כיום מצליחות בטלוויזיה "קומדיות מצבים", סיטקומים, שבהם יש המון צחוק מסביב למצבים מצחיקים.


הנה הקומדיה בתכנית חינוכית (עברית):

https://youtu.be/ZKNUbTx5Dto?t=8m28s&end=11m07s?long=yes


כך נולדה הקומדיה (מתורגם):

https://youtu.be/arQ6U3ev5ic


קומדיה על בעל מבולבל שחווה את ההיריון של אשתו בצורה משונה (עברית):

https://youtu.be/4NErcCRzrEs


הנה ז'אנר הקומדיה דלארטה (עברית):

https://youtu.be/Vg52FbYTcIU


וסיפורה של קומדיית המצבים מהטלוויזיה (עברית):

https://youtu.be/FM3IkZNtNNg?t=30s&end=9m13s

רבים מכירים את התחושה.. אתה מאמין בעצמך ושואף לגדולות, משקיע כדי להצליח ועושה את כל מה שנדרש, אבל זה לא קורה.. כך בדיוק הרגיש גם לואי דה פינס, אמן קומדיה צרפתי מוכשר שלא התקדם והתרומם לדרגה של מצחיקן נחשב בצרפת. הוא שיחק בתפקידים קטנים ולא משמעותיים בהמון סרטים וכבר נראה היה שהקריירה שלו תסתיים כשחקן מישנה שאיש לא יחשיב.

אבל הוא המשיך לעבוד ולא הירפה. הוא טרח ורץ לאודישנים, לקח תפקידים שוליים והשתדל לעשות אותם ברצינות הכי גדולה שמצחיקן יכול לייצר (כי כולם יודעים שצחוק זה עסק רציני)

עד שלפתע, לקראת גיל 50, זה בא. לואי דה פינס החל להצליח. תפקיד ראשי בסרט ואחריו עוד תפקיד ובתוך שנים ספורות הפך לואי לקומיקאי המצחיק ביותר בצרפת ולאחד השחקנים הצרפתיים המוכרים והאהובים בעולם.

כיום הוא נחשב לגדול הקומיקאים של הקולנוע הצרפתי ולמלך הבעות הפנים. הוא ידע להחליף את הבעות פניו במהירות מטורפת ולהצחיק שוב ושוב, גם כשראית סרט שלו בפעם המאה.. הוא ידע ליצור מצבים קומיים שהפכו מזוהים איתו, כמו סרט שלם שבו נתקע עם מכונית על עץ במורד התהום, או המרדפים המצחיקים והקבועים שלו, דהור במכונית צרפתית חבוטה, כשבדרך כלל משתתפות בו נזירות נוצריות חמורות סבר..


הנה לואי דה פינס בחיוך אופייני על העמים שמסביב:

https://youtu.be/fnv2lfBkBCg


ומרדפי מכוניות דה שבו האינסופיים בסרטיו:

https://youtu.be/IerzAJbvTPE

יוצר-גאון בהומור ואביר שיחות הנפש, מצחיק ומשעשע אינסופי אך מסובך להפליא, וודי אלן (Woody Allen) הוא לגמרי אחד ממלכי ההומור הקולנועי.

הוא איש של ניגודים - במאי ותסריטאי גאון, עם שיאים של מועמדויות לאוסקר, אבל קולנוען שהצהיר לא פעם שאת רוב סרטיו לא ראה אפילו פעם אחת מאז שסיים לעבוד עליהם.

נבעך קולנועי שעשה הון מסרטים יצירתיים, שהפכו אותו לאגדה בניו-יורק. איש שיודע להסביר הכל אבל חייו הפרטיים הם סרט בפני עצמו, לא פעם הרבה יותר גדול מה"תקלות" הקולנועיות של הדמויות שהוא מגלם.

אבל בראש ובראשונה וודי אלן הוא יוצר גדול שלא מפסיק לרגע בעבודה האמיתית שלו - להפוך לאגדה.

כי מבחינה קולנועית, וודי אלן הוא שובר כללים סדרתי. כבר מסרטו הראשון הוא דיבר, למשל, אל המצלמה והקפיד, כמו כללים קולנועיים נוספים שהוא עתיד לשבור במהלך השנים, לנתץ את "המסך הרביעי" שוב ושוב.

המסך הרביעי הוא הקיר הבלתי קיים שבין השחקן לצופים, קיר שבו הצופים רואים אותו אבל הוא לא רואה וודאי לא מתקשר עימם. אצל וודי אלן הקיר הזה מעולם לא היה ממש חשוב...

וכמו הכללים של הקולנוע, כמעט כל דבר הוא עושה אחרת. כמי שנחשב לבמאי של העיר ניו-יורק, מעטר כל סרט במוסיקת ג'אז של פעם, כשלא פעם זה הוא שמנגן בקלרינט שלו. גם התפוקה שלו היא שם דבר. הוא אמנם לא בהוליווד ולא בסצנה ההוליוודית, אבל אם יש משהו בטוח בחיים, לא פחות מזריחת השמש בכל בוקר, הוא שכמו הוליווד כולה, וודי אלן ימשיך לעשות סרט חדש בכל שנה. מספרים עליו שמיד כשהוא מסיים סרט, הוא מתחיל לכתוב את סרטו הבא.

ועוד אילו סרטים. עד לפני כמה שנים הוא כיכב בכל סרטיו, בדמויות של יהודי נוירוטי ומשעשע, מעין צ'ארלי צ'פלין מעודכן, כשהוא מקיף את עצמו בסוללת כוכבים. ואם הזכרנו את הכוכבים, חייו הפרטיים הם ערימה של בעיות ושערוריות, שהמרכזית שבהן הייתה השערורייה שיצר, כשזנח את בת זוגו, השחקנית מיה פארו, לטובת זוגיות עם בתה המאומצת...

חייו הובילו אותו למקום שבו הוא נמצא. הילד היהודי, שנולד למשפחה יהודית ב-1935, בשכונת ברוקלין שבניו-יורק, התאהב בקולנוע כבר בילדותו. בגיל 15 הוא המציא בדיחות כל כך טובות, שהחל לכתוב בדיחות בשכר לעיתונים מקומיים בעיר. התפוקה שלו, אלפי בדיחות בכל חודש, הייתה מדהימה ושנה לאחר מכן כבר כתב לקומדיות ותכניות מערכונים בטלוויזיה.

אבל הנער המוכשר רצה יותר. די מהר הוא מצא את עצמו אלן מריץ מופע סטנד-אפ במועדון בניו-יורק. את כל התכנית, מיותר לציין, הוא כתב בעצמו. הקהל התלהב ומחא לו כפיים בהתלהבות, אבל הוא היה נבוך וסתם את אוזניו בידיו. הקהל מת על זה ודי מהר הוא הבין שהקטע של חוסר הביטחון הופך לנקודת המשיכה שלו והוא הגדיל אותו. דמות הנבעך, החששן והמגומגם של וודי אלן הפכה אותו די מהר לסוג של אייקון ניו-יורקי. כשהוא לקח אותה לקולנוע - היא כבר הפכה לאגדה.


הנה סיפורו והקריירה של וודי אלן (עברית):

https://youtu.be/SwUf1rNisUE


חייו של וודי אלן והקריירה שלו הם פתלתלים:

https://youtu.be/tqD4_5uPvXg


סצנת "החקירה העצמית" שלו בבית המשפט מהסרט "בננות":

https://youtu.be/8a3mk9sp0oE


שובר את הקיר הרביעי בסרט "הרומן שלי עם אנני", כשהוא שולף את מרשל מקלוהן לוויכוח על מקלוהן, בתור לקולנוע:

https://youtu.be/sXJ8tKRlW3E


וסרטיו הגדולים:

https://youtu.be/FwXr1BRajV0

פעם קראו להם בדרנים, אחר כך חקיינים והיום הם סטנדאפיסטים. סטנדאפ קומדי (Standup comedy) היא אמנות במה משעשעת, המבוססת על אמן יחיד ומצחיק המופיע על הבמה אל מול הקהל.

הסטנדאפ כולל בדרך כלל שילוב של דיאלוג שנון של הסטנדאפיסט עם הקהל ומונולוג קומי על תכנים שונים מחייו ומשגרת היום יום של החברה שמסביב.

המונח "סְטֵנְד-אָפּ קוֹמֵדִי", בעברית "מִצְחָק", בא מהשפה האנגלית, בה Stand-up comedy, "קומדיה בעמידה", היא מופע של קומיקאי הניצב מול קהל, עומד בזמן המופע.

זיכרון מעולה, יכולת תגובה בימתית מהירה, אירוניה עצמית, יכולת להסתכל בעיניים חוקרות על נורמות, מנהגים ודברים שכל כך התרגלנו אליהם בחברה, להציץ לחיינו ולהציג באופן קומי את הנישואין, המשפחה, הילדים או ההורים שאנחנו, לשאול "מי פה מראשון?", להיתמם ולשאול על הדברים הכל כך רגילים ולמצוא בהם את החיוך והקסם.


הנה המצליח שבהם - הסטנדאפיסט שחר חסון (עברית):

https://youtu.be/4tPztG4JqAs


אמן הסטנדאפ אורי חזקיה בהופעה (עברית):

http://youtu.be/pX-A8SrA_R0


וסטנד אפ על ספורט של אחד שהוא לא - עפר שכטר (עברית):

http://youtu.be/id2YxtDYL6Q

מומחים אומרים שהומור ושכל קשורים זה בזה ושאנשים מצחיקים הם גם לרוב אנשים נבונים ואינטליגנטיים מאד. יתכן שההוכחה הקיצונית לכך היא הקומיקאי הבריטי רואן אטקינסון (Rowan Atkinson). הוא בעיקר ידוע בזכות הדמות הטלוויזיונית המעט ילדותית אבל מאוד מצחיקה, שברא, "מיסטר בִּין" (Mr. Bean).

עם מנת משכל שהיא גבוהה אפילו מזו של אלברט איינשטיין, היא עומדת על 178, ותואר שני בהנדסת חשמל מאוניברסיטת אוקספורד היוקרתית, האיש הזה יכול היה בקלות להיות מהנדס, ממציא או מדען בעל שם עולמי.

אבל הופעה חביבה שנתן במקביל לסיום לימודיו, מקום בו אגב, לא הפסיק להצחיק את חבריו הסטודנטים, שינתה את ייעודו. הוא השתתף במערכון של חבורת מונטי פייטון ודי גנב ההצגה לאלופי הקומדיה הטלוויזיונית של התקופה.

בטלוויזיה הוא מקבל, אחרי שבעבר ביקש וסורב, תכנית משלו ואחרי ההצלחה המטורפת הוא פוצח בתכנית קבועה. בבריטניה הרגילה להומור שנון ומילולי הוא מככב והפרצופים שהוא כל כך מיטיב לייצר מקנים לו את הכינוי "פני גומי".

עם תכניתו הוא רץ 5 שנים. ההצלחה לה זכה הפכה אותו לסופר סטאר בריטי. אבל כשהציעו לו לעשות תכנית חדשה בפריים טיים, הוא העדיף ליצור סדרה. כדי להקל על העבודה הקשה של לכתוב את התכנית בעצמו, הוא בוחר לבנות צוות שאיתו יעשה את התכנית.

אבל הכי מעניינת הייתה סוגיית הדיבור. אטקינסון החליט לעשות סדרה ללא מילים. הסיבה - הוא כבר תכנן הצלחה עולמית והבין שרק דילוג על מחסום השפה יאפשר זאת. הוא בחר בדמות שלא תדבר, אלא תתנהג.

את הרעיון, אגב, הוא לקח מז'אק טאטי, השחקן הצרפתי שבילדותו ראה סרט שלו מ-1953, "חופשתו של מר הולו". הגיבור התמים והמצחיק של טאטי לא מפסיק להתקע בכל דבר, לחולל נזקים ולזרוע הרס, ואת הכל הוא עושה ללא מילים. כשהוא מתוכנן נכון, רואן מבין, ההומור האילם משעשע לא פחות מאשר סרטים עם טקסטים שנונים.

וכך נולד "מיסטר בִּין". קשה להחליט אם הוא ילד מגודל או מבוגר אינפנטילי, אבל בִּין הוא ברנש חכם, קצת קנאי, לוטש עיניים לצדדים ובעיקר - איש ללא מילים. עם בובת דובי שהוא לוקח לכל מקום ומכונית חבוטה, שננעלת בעזרת מנעול ובריח, הוא מפלס את דרכו בעולם.

וממש כמו טאטי, צ'ארלי צ'פלין, באסטר קיטון ואנשי הקומדיה של הסרט האילם - בִּין עושה את דרכו בעולם בשקט, תרתי משמע.

ההצלחה פנומנלית. בכל פרק של "מיסטר בין" צפו כמעט מיד כ-20 מיליון איש. המדהים הוא שעם כל התהילה שלה, אנשים לא מודעים לכך שבסדרת "מיסטר בין" צולמו רק 14 פרקים.

רק 14 פרקים, אבל קנו אותם לשידור יותר מ-250 תחנות טלוויזיה בעולם. ובכול ארץ בה הוצגה, היא הפכה ללהיט מטורף.

לאחר ההצלחה הפנומנלית רואן עובר לקולנוע. הסרט הראשון של מיסטר בִּין היה לסרט הבריטי המצליח ביותר בהיסטוריה.

הסרט השני והאחרון שלו הוא "החופשה של מיסטר בין", סרט מטורף שגם בו הוא מפוצץ אולמות.

אחר כך יהיו גם "ג'וני אינגליש", "הפתן השחור" והוא כבר יגלם דמויות חדשות. אבל בעיני הציבור יישאר לעד אטקינסון, חובב המכוניות המפוארות, "מיסטר בין".


קיצור דמותו של רואן אטקינסון - המצחיקן הגאון:

https://youtu.be/HHA-NdM7mZE


קטע ההגזמות עם חבורת מונטי פייתון:

https://youtu.be/cYtYBI6eZ3E


מתכנית הטלוויזיה הראשונה שלו "לא מהדורת השעה 9 בערב" בה מונטי פייתון הוא המשיח האמיתי:

https://youtu.be/asUyK6JWt9U


קטע מהסדרה המצחיקה-היסטורית blackadder על תולדות אנגליה:

https://youtu.be/G2DCExerOsA


מהרגעים הגדולים של מיסטר בין:

https://youtu.be/KsgJC6brhgc


קדימון לסרט הקולנוע הראשון שלו והסרט הבריטי הכי מצליח בהיסטוריה:

https://youtu.be/OxLQZVmKWEo


סצנה ממנו:

https://youtu.be/QE6PvNohffc


במוזיאון:

https://youtu.be/rWqVoaYxgRs


סועד במסעדה צרפתית:

https://youtu.be/MCJcxb_RtII


יותר מזל משכל - הולך לים בסצנת הסיום של "החופשה של מיסטר בין":

https://youtu.be/0Iykn4mBT9U


והקדימון של "ג'וני אינגליש" המהדורה השפויה של ג'יימס בונד:

https://youtu.be/bbi0A2EUQUs

רבים מכירים את צ'ארלי צ'אפלין כשחקן הקומדיה הגדול ביותר מתקופת הסרט האילם וכלל לא מכירים את המתחרה הגדול שלו ומי שבעיני רבים נחשב אז לגדול השחקנים והיוצרים בתחום הקומדיה של אותם ימים, או כמו שאורסון וויילס כינה אותו פעם "הליצן הגדול בתולדות הקולנוע".

קראו לו באסטר קיטון (Buster Keaton) וסרטו "הגנרל" הוא מהסרטים הגדולים בתולדות הקולנוע. הוא כתב, ביים ושיחק בסרטיו בצורה גאונית והיה אולי המלך של שחקני הקומדיה בעידן הסרט האילם.

באסטר קיטון ידע להפיק קטעי קומדיה מצולמים ומורכבים, שהיו חסרי תקדים בסרטים הקומיים של ה"מוביז", הסרטים האילמים של תחילת המאה העשרים. המצבים הקומיים שהוא ידע ליצור בסרטיו היו מתוחכמים ומסונכרנים באופן מדהים ומשעשע במיוחד.

כמו צ'אפלין, היו לו רעיונות מדהימים ויצירתיים והוא עשה קולנוע מלא דימיון, פעולה ובידור - במלוא הרצינות.

סמלו המסחרי של קיטון היו הפנים החתומות שלו. הקומדיה שלו היתה גופנית והוא היה אלוף הביצועים המצחיקים. אבל הוא סירב לחייך ותמיד עשה הכל עם פני "פוקר פייס". נים לא נע בפניו, כשמסביב הכל אחוז טירוף וצחוק. זה היה חלק מהקסם שלו. חלק מכריע כנראה.

אז נכון שגדול שחקני הקומדיה הזה לא חייך מעולם בסרטיו והבעת פניו החתומה לא השתנתה אפילו בסצנות המשעשעות ביותר, אבל הקהל התפוצץ מצחוק.

כי דווקא הניגוד שבין פניו הקפואות וללא ההבעה ובין הביצועים ה"מפילים" שלו הוא שהפך אותו לאגדה ולענק קומדיה מטורף.

אבל בניגוד לצ'אפלין, לא הצליח קיטון לצלוח את המעבר לסרט המדבר. כל סרטיו המדברים נכשלו והוא לא חזר לעצמו. מדי פעם זכה לתפקידים קטנים בסרטים של גדולי הקולנוע, כולל צ'ארלי צ'אפלין עצמו, אבל אלה היו תפקידים זעירים שניתנו לו יותר מרחמים ומתוך כבוד למי שהיה, מאשר מתוך הערכה למשחקו בהווה.

רק בשנות ה-60 של המאה הקודמת גילו את באסטר קיטון מחדש והחלו לחפש עותקים ישנים של סרטיו, כדי לתת לו את הכבוד המגיע לו כאחד מגדולי הראינוע.

בסרטיו הגדולים מתקופת הסרט האילם, באסטר קיטון גם לא נעזר בכפילים או פעלולנים. הוא עצמו עשה את כל הפעלולים והפעולות המסוכנות, המפחידות והיצירתיות שכל כך אפיינו את סרטיו - לגמרי בעצמו.


הנה באסטר קיטון וההשפעה שלו על תולדות הקולנוע והקומדיה הקולנועית:

https://youtu.be/UWEjxkkB8Xs


קטעים מצחיקים מתוך סרטיו:

http://youtu.be/LWEo4M8nZQQ


פעלולים מטורפים שעשה בעצמו וללא כפילים:

https://youtu.be/yOo_ZUVU_O8


חברים מספרים עליו:

https://youtu.be/frYIj2FGmMA


באסטר קיטון לומד איגרוף:

https://youtu.be/2IKEJcVE_M0


קיתון בקטע רציני מתוך סרטו "הצלם":

http://youtu.be/3a69Ek4KWts


וסיפורו המלא של ענק הסרט האילם שסירב לחייך:

https://youtu.be/72FQIV-jpEk?long=yes

סאטירה היא טכניקה ספרותית ואמנותית שלועגת ומבקרת תופעה חברתית, לרוב באופן קומי. בדרך כלל מטרתה של הסאטירה היא להביא או למנוע שינוי על ידי הצגת הדברים באופן מצחיק. הסאטירה פונה לרוב כנגד שלטון, דת, אמונה חברתית, התנהגות מקובלת, מפלגה פוליטית וכדומה. סאטירות חוברו כבר בתקופות יוון הקלאסית והאימפריה הרומית.

ישנם אמצעים רבים להצגת סאטירה. היא מקובלת בתחומי אמנות כמו תיאטרון, ספרות, קולנוע, טלוויזיה וציור. גם קריקטורות הן אמצעי מעולה כדי להעלות חיוך ולהשחיל ביקורת סאטירית.

אחד המבחנים של סאטירה, הוא ביכולתה לעשות את העבודה, מבלי להסתבך ולגרום לגוף שעל חשבונו מועלית הביקורת הקומית להביא לפגיעה בסאטיריקנים. בכדי לשעשע ולבקר באופן נסתר ולא בוטה מדי, משתמשים יוצרי סאטירה באמצעים קומיים כמו אירוניה וסרקזם (לעג נסתר) ובשיטות תיאטרליות כמו פרודיה על דברים מוכרים, הגזמת דברים אמיתיים, ושיטות מורכבות יותר כמו סמיכות והקטנה.


הנה סאטירה מ"החרצופים" על המצב בארץ בתקופת שלטון ערפאת ברשות הפלסטינית (עברית):

https://youtu.be/sW_LFi5tXuo


סאטירה על פאתוס ועל מיתוסים ישראליים בקריאת שירה - "החמישיה הקאמרית" (עברית):

https://youtu.be/Tagi-Klh8dg


שיר סאטירי ושנון של אנסמבל ציפורלה מתקופת הזום והקורונה (עברית):

https://youtu.be/f93UL-CEk4s


מ"היהודים באים" מקבלים בוקס בבטן כשהרוצח ברוך גולדשטיין בתפקיד הראפר אמינם מדבר עם אלוהים ומקבל תשובה (עברית):

https://youtu.be/eicCDSpFChM


פוליטי לפני בחירות - טוביה צפיר בתור אריק שרון שר את "אל תדברי על אריק" (עברית):

https://youtu.be/IKHwx30SpQA


דמויות ב"ארץ נהדרת" - כשבידור וסאטירה מנסים להתערבב (עברית):

https://youtu.be/gQIi9uzPyeE


לקט מתוך תכנית הסאטירה מבוססת הבובות "החרצופים" (עברית):

https://youtu.be/jcu6cF8saH8?long=yes


ולרגל היובל של "ניקוי ראש", תכנית הסאטירה הטלוויזיונית הראשונה בישראל (עברית):

https://youtu.be/aT5beyGPaVQ?long=yes

"הנאצי של המרק" (Soup nazi) מ-1995, הידוע בתור ה"סופ נאצי", הוא אחד הפרקים המיתולוגיים במה שנחשב הסיטקום הטוב בהיסטוריה של הטלוויזיה, "סיינפלד".

האיש המכונה כך, איראני שהיגר לארצות הברית, מנהל מרקיה מצליחה בניו יורק ועושה זאת ביד רמה ואכזרית. ההמתנה בתור למרקים שלו נמשכת לפחות חצי שעה, עם תור המשתרך החוצה אל הרחוב.

ויש לו נוהל קפדני לעמידה בתור, החל מהזמנת המרק המהולל שלו ("להכין את הכסף מראש!") ולתנועה המצופה מהלקוח לאחר קבלת המרק ("עבור לצד שמאל לאחר ההזמנה!").

הוא צועק על כל מי שלא מתנהג לפי הנוהל ולמזלזלים בטירוף שלו מסרב מומחה המרקים גס הרוח למכור, מעיף אותו מהדוכן, רעב ומושפל,תוך שהוא מודיע בפסקנות "אין מרק בשבילך!" - במשפט שהפך באנגלית למטבע לשון אמריקאי "No soup for you!"

בפרק המדובר הופכים ג'רי, ג'ורג', קריימר ואיליין ללקוחות קבועים של שף המרקים, עד שהם מעצבנים אותו ומסולקים מהמקום. ג'רי, אגב, ממש סוגד לו וכשהוא נדרש להכריע בין המרק שלו לנאמנות והחברות לאיליין, הוא בוחר במרק...

המעניין הוא שכמו רבות מהדמויות בסדרה גם האקספרט של המרקים הניו יורקיים הללו הוא אדם אמיתי. שמו האמיתי אל יגנה (al yeganeh) והייתה לו מסעדת מרקים אמיתית בשם "איש המרק המקורי" ("the original soup man") ב-259 מערב, ברחוב 55, בניו יורק.

עם הזמן הוא אף פתח רשת מרקיות ודוכני מרק עממיים בצפון אמריקה. אבל החוויה האותנטית והמעליבה לא הועברה אל הסניפים.

ואגב, הצלחתה ההיסטרית של "סיינפלד" הביאה לכך שהאיש הפך תוך ערב אחד לאחת הדמויות המוכרות באמריקה ובהמשך בכל העולם.

אבל כמה שבועות לאחר ששודר הפרק שלו, הגיעו ג'רי סיינפלד וחברים מההפקה של "סיינפלד" למרקיה שלו וביקשו לאכול צהריים. יגנה, "הנאצי של המרק", טען שהסדרה הרסה לו את העסק ודרש מסיינפלד התנצלות. ג'רי סיינפלד התנצל אבל קצת זלזל תוך כדי וה"נאצי" בתגובה גרש אותו ואת וחבריו מהמסעדה.

שנים אחר כך, לקראת סיום הסדרה, כשראיינו אותו ושאלו על הרגשתו ערב הורדת הסדרה שסדרה לו את הקריירה כבעלים של רשת מצליחה, התבטא האיש האמיתי באושר דווקא על זה שהיא יורדת מהמרקע.


הנה הנאצי של המרק מהסדרה "סיינפלד":

https://youtu.be/M2lfZg-apSA


המסעדן הישראלי שקיבל ממנו השראה (עברית):

https://youtu.be/UR1sqROFXrY


ועוד קצת צחוקים:

https://youtu.be/5qaK7ihiSIY

מֵם, (meme) או מים, הוא הכינוי לקליפ, ציור, סרטון, תמונה או רעיון שמתפשט במהירות ברשת האינטרנט או באמצעים אחרים. במקור זה כינוי למה שויקיפדיה קורא "יחידת מידע שמשתכפלת ממוחות ומאגרים לא-חיים של מידע (כגון ספרים ומחשבים), למוחות או מאגרים אחרים", אבל כיום רוב הממים עוברים כמובן ברשת.

הממים ברשת יכולים לבטא חלקי רעיונות, כשרונות ודברים שמועברים לאחרים כמרכיב אחד שעומד בפני עצמו. לפעמים מדובר בפספוסים, לעתים באנשים שאינם מודעים לעצמם, בבעלי כישרונות מיוחדים, בבעלי חיים משונים או מיוחדים, ברגע מיוחד שנקלט במצלמה, מעשה מרגש וכדומה.

המושג "מם" הומצא על ידי הסופר ריצ'רד דוקינס ב-1976 בספרו "הגן האנוכי". מקור המילה "מם" הוא מלועזית: Meme. המקור המוקדם של המונח הוא מהשורש היווני שמשמעותו "זיכרון".

הנה "מחרוזת שירי הרשת" - קליפ של מוזיקאים ישראלים שמופיעים בו יותר מ40 ממים מפורסמים:

https://www.youtube.com/watch?v=mghhLqu31cQ


והנה 50 Memes מהגדולים שהיו באינטרנט בשנים האחרונות:

http://youtu.be/N_6XQp08pgM

הוא היה איש הבמה השחור הראשון אי-פעם בצרפת, כוכב ענק והליצן הראשון בתולדות צרפת שהיה שחור. אבל הוא היה גם פורץ דרך בימתי וגם דמות טרגית, כי ההצלחה עלתה לו לראש והרסה אותו ואת חייו. קראו לו רפאל פדייה (Rafael Padilla), אבל כולם הכירו אותו בתור "שוקולד".

רפאל פדייה נולד בקובה ב-1860 וכשהתבגר, הוא הצטרף לעולם הקרקסים. בתחילה השתמשו בו בקרקס, בכדי להפחיד את הקהל. הוא היה מעין פרא שחור, גורילה אנושית שמאיימת לאכול ילדים. אבל הוא רצה יותר.

צריך להבין שמאז המהפכה הצרפתית הפכה צרפת גן עדן למהגרים ולמיעוטים, אבל במאה ה-19 עדיין לא השתלבו השחורים אפילו בהופעות בקרקסים. האמנות הזו נחשבה אמנות אירופית ולבנה. שחורים ובני גזעים שלא היו לבנים, הוצגו לכל היותר כחיות, במה שנקרא אז "גני חיות אנושיים".

בשיתוף פעולה חסר-תקדים, שעתיד להתקיים במשך שנים, הורשה "שוקולד" להופיע בקרקס הקטן, ביחד עם הקומיקאי הלבן פוטיט. ההופעות שעשו, אל מול הקהל הצרפתי שכאמור לא היה רגיל אז לליצנים שחורים, חשפו את כשרונו האדיר והטבעי והוא הלך והתבלט בקרקס, כבעל כישרון קומי עצום. בהדרגה הפך פדייה לסנסציה בקרקס והשניים הוזמנו להופיע בפאריס. בתוך זמן קצר הם יהפכו לצמד המצחיק והמצליח ביותר בצרפת. בזכות "שוקולד".

כך פילס פדייה את דרכו עד שהיה לליצן המצליח ביותר בצרפת. עם הכינוי "שוקולד" הוא זכה להצלחה שפרצה דרך לרבים אחרים והיה לאמן השחור הראשון שזכה להופיע על במות בצרפת, במה שנראה לזמן מה כהתגברות על הגזענות כלפי כל מי שאינו לבן.

בתור שוקולד כיכב פדייה בסרטים, שלימים עתידים להיות היסטוריים, מכיוון שהם היו סרטיהם של האחים לומייר, ממציאי הקולנוע. הצלחתו הייתה כה גדולה, עד שפרסומאים לקחו אותו לפרסם מוצרים וכך היה גם לשחור הראשון שכיכב בפרסומות בצרפת.

זו הייתה תקופת ה"בֶּל אפּוֹק", בפאריס של סוף המאה ה-19. "שוקולד" היה אז בשיאו. אבל ההצלחה, כמו אצל מצליחנים רבים במהלך ההיסטוריה, לא רק שחורים או בני מיעוטים שלפתע הצליחו, הייתה גדולה עליו מאד. הימורים, המון כסף קל ואפליה הולכת ומתגברת כנגדו, שהפעילו בין השאר בעלי אינטרסים מנוגדים, השפיעו על היחסים עם שותפו לצמד ועל הקריירה שלו בכלל. הוא הלך והדרדר וסיים את חייו כבחור עני וחולה, שריד של מי שפרץ דרך, לרבים אחרים, להצליח בשוק הבידור בצרפת ובאירופה כולה.


הנה סרטים אמיתיים של פדייה עם פוטיט, מסוף המאה ה-19:

https://youtu.be/XjHZ_z23BZY


סיפורו בעברית של רפאל פדייה, מסייה שוקולד:

https://youtu.be/B03hBHfMAmQ?t=26s


על סיפורו נעשה הסרט "מסייה שוקולד".

https://youtu.be/bPoMmYJbx8w


וכאן בסרטון שנצבע, משנת 1900:

https://youtu.be/qpYTanqDzvc

המתקפה האיומה של רוסיה על אוקראינה חשפה בפני העולם את הגיבור הלא צפוי ביותר בהיסטוריה המודרנית, מנהיג צעיר ולא מנוסה, הניצב לפני מנהיג מעצמה גרעינית, אחד המנהיגים הקשוחים והאלימים ומהמנוסים והוותיקים בעולם.

עד לפני שנים בודדות היה ולודימיר זלינסקי (Volodymyr Zelenskyy) סטנדאפיסט, שחקן תיאטרון, טלוויזיה וקולנוע צעיר. בתפקידו האחרון בטלוויזיה, הוא כיכב בסדרה "משרת העם", בה גילם את דמותו של מורה אלמוני להיסטוריה, המתמנה לתפקיד של נשיא אוקראינה.

בחיים, הוא החליט להפוך את הסדרה למציאות. נערץ ואהוב באוקראינה כולה, הוא הודיע בגיל 41 שהוא רץ לנשיאות והבטיח שייאבק בשחיתות ולתיקון הכלכלה המקרטעת של המדינה בת 40 מיליון האזרחים.

כבר במסע הבחירות שלו זלינסקי הודיע שלא יוותר לרוסיה של פוטין בדרישות הרבות והלא דמוקרטיות שהיא הציבה לאוקראינה. בבחירתו, עם רוב של מעל 70% וניצחון סוחף, אל מול נשיא מכהן וחזק, הוא קיבל מהעם את המנדט לנהל את המאבק הזה.

ניצב אל מול הדוב הרוסי האלים והכבד, מנהל זלינסקי עדיין את המלחמה שניתן לשער שלא חשב שייאלץ לנהל כשנבחר. כבר עם תחילת המתקפה, הוא הודיע בשם האוקראינים שעמו יילחם עד החייל האחרון. גם הוא עצמו לא נוטש את משמרתו, על אף הסכנה הגלומה בהכרזת פוטין מנהיג רוסיה על כל שהוא המטרה הישירה שלו. זלינסקי דחה את כל ההצעות שזרמו אליו, להימלט מקייב ולנהל מרחוק את המאבק.

ספון בבונקר שלו, הנשיא הצעיר והלא מנוסה מתגלה לא רק כמנהיג ישר וחכם, אלא גם כאיש אמיץ במיוחד, הלומד להתנהל ולנהל את עמו תחת הפצצות ופגזים ועושה את זה לא רע. במקביל אליו מאבד פוטין המנוסה יותר ויותר מקור רוחו, במיוחד לאור ההתנהלות העלובה של צבאו והעמידה המרשימה של העם האוקראיני נגדו.

במיוחד מרשימה היכולת של אנשי זלנסקי להשתמש בחוכמה ובמיומנות מדהימים במדיה ובאינטרנט לצרכי אוקראינה. הוא גם מפליא בנאומי הטלוויזיה שהוא מנהל, מול כל פרלמנט אפשרי בעולם, כדי לקבל תמיכה ועזרה במלחמה נגד הענק הרוסי.

זלינסקי מצליח בימים אלה לכתוב את הסיפור של אוקראינה במלחמה ולהציג לעולם השראה שכבר שנים לא קיבלה ממנהיג אירופי. הוא ללא ספק האדם הפופולרי ביותר בעולם כרגע.

סיפור דוד וגוליית שהוא מספר מחדש במלחמה הזו לא היה מעולם הולם יותר. ודאי לא למי שהוא גם מנהיג יהודי של מדינת ענק אירופית ובו-זמנית גם תסריטאי שכותב את ההיסטוריה, ממש במו ידיו.


סיפורו של זלינסקי לילדים (עברית):

https://youtu.be/7MPrmJvdSP8?t=5m06s&end=9m00s


היום בו ולודימיר זלינסקי נבחר (עברית):

https://youtu.be/qTc2yIshdf4


מה הביא לבחירתו ההיסטורית (עברית):

https://youtu.be/09cxS1rXojw


מגיע שנים לפני כן לביקור בארץ:

https://youtu.be/M7k2248uong


שנה וחצי לפני, זלינסקי נגרר שלא ברצונו לפרשה שכמעט והביאה להדחת נשיא ארה"ב טראמפ (עברית):

https://youtu.be/EKvPaCQlA-c


ומתורגמנים הבוכים כשהם מתרגמים את דבריו במלחמה:

https://youtu.be/QDBiLuPxqZI

לכינוי 'השמן והרזה' בישראל זכו צמד השחקנים 'לורל והארדי'. מדובר בצמד שחקני הקולנוע הקומי, סטן לורל ואוליבר הארדי שהיו ידועים בשאר העולם כ'לורל והארדי'. השניים היו מהשחקנים עם הדמויות האהובות בעולם וזכו לאהדה עצומה של שחרי הקולנוע והקומדיה בכל העולם.

הכל אולי החל בשנת 1917, כשהשניים הופיעו בסרט קטן, בשם "כלב בר מזל", אבל עברו כמעט 10 שנים עד שמפיק חכם החליט לחבר בין שני השחקנים הקומיים המנוגדים ולהפוך אותם לצמד. בתוך כמה שנים הם יצרו מעל 20 סרטים אילמים שהצליחו מאד. העיקרון היה תמיד שהארדי (השמן) מפיל את העבודה הקשה על לורל (הרזה) כשלורל היה "מפשל" שניהם היו נכווים..

במציאות, אגב, הם היו חברים טובים והארדי השמן היה מלא הערכה ליכולות של לורל בהמצאת קטעים קומיים מבריקים.

בסוף תקופת הסרט האילם הם עברו לסרטים מדברים והצלחתם גדלה עוד יותר.. מסתבר שהקולות של השניים עבדו מצוין גם בסרט המדבר. הציטוט של הארדי: "הנה עוד בלגן נאה שהכנסת אותנו אליו!" הפך למשפט מפתח בתרבות הקולנוע.

הסרט המצוין "The Music Box", שבו השניים מנסים להעלות פסנתר לקומה גבוהה ומסתבכים כהרגלם, זכה באוסקר לסרט הקצר הטוב ביותר לשנת 1932.


הנה הם רוקדים:

https://youtu.be/LAmb4dVJAmU


קדימון מסרט עליהם:

https://youtu.be/MYHhVXMYmfw


סצנה מסרט של השמן והרזה, שבו הם מדברים:

http://youtu.be/MK3JNlSA0z8


על הגג:

https://youtu.be/Nsc0s0kUXjQ


וקטע נדיר מצילומים של סרט שלהם:

http://youtu.be/OF-ij0SfAGQ

רֶמי גאייאר הצרפתי הוא עושה שטויות מקצועי. כבר שנים שהוא מגיח בצרפת מכל מקום ועושה דברים מצחיקים ומגוחכים, שלרוב יש בהם מסר חברתי של “בואו נעשה שטויות”. הוא זכה לכינוי “מי שלא יהיה” והטלוויזיה כבר מכירה אותו זמן רב. הקריירה שלו בתור מצחיקן, שמותח אנשים בלי הכרה, החלה אחרי שפוטר מעבודתו בחנות נעליים והחליט ברוב שעמומו למתוח את הציבור ולהעלות סרטים לרשת.

הוא הפך לתופעת רשת מטורפת. המתיחות שלו מגוחכות לחלוטין ועובדות דווקא משום שהן מקוריות וכמעט בלתי אפשריות בטמטום שבהן. אבל הוא גם מחושב כי ביוטיוב כל סרטון חדש שלו זוכה למיליוני צפיות ומכניס לו לא מעט כסף. בעידן הנוכחי, גאייאר ודומיו הם הרי כוכבים של ממש.

אז פעם הוא מחליט שהוא חילזון ויוצר פקק תנועה, פעם מסדר לו חדר מגורים במעלית, פעם עוקף אישה בתור למכונת הגרלות ועושה כאילו הוא זכה בפרס הראשון והענקי בלוטו ופעם גונב את הדגלים של שחקני הגולף, כי הוא אסטרונאוט..


הנה מתיחת החילזון המפורסמת שלו:

https://youtu.be/gHCxdlZ7G18


מתיחת הקנגורו המקפץ:

https://youtu.be/81szj1vpEu8


כאן רמי החליט לעשות פקמן בעולם האמיתי:

https://youtu.be/pIrvpn3k9A4


וכאן רמי גאייאר מחליט שהוא אסטרונאוט:

https://youtu.be/GAONkS06LFU

ג'רי סיינפלד היה סטנדאפיסט, בדרן מצליח בניו יורק. יום אחד הוא קיבל הצעה מרשת טלוויזיה, להציג קומדיית מצבים בטלוויזיה. ביחד עם חבר בדרן נוסף, לארי דיוויד, הוא יצר את קומדיית המצבים הפופולרית "סיינפלד", שעסקה כאילו בחייו שלו. הסדרה הזו הצליחה בצורה לא רגילה והיא נחשבת לקומדיית המצבים, הסיטקום, הטובה בכל הזמנים.

הדבר הבסיסי והמיוחד בסדרה היא קודם כל ההומור המשובח שלה והשחקנים המוכשרים והמצחיקים שבה. אך מעבר לזה היא נחשבת מיוחדת מבחינות נוספות.

קודם כל העובדה שהסדרה עסקה בחבורת צעירים שמתעסקת בדברים טפלים, ממש דברים שקורים לכולנו ועושה מהם עניין רב. מעולם לא נראו בטלוויזיה נושאים שטותיים אך מדויקים כל כך. הם עושים ומתעסקים בשלל מעשים שלא מקובל להראות בטלוויזיה, על אף שהם עצמם אנשים רגילים.

יוצרי סיינפלד הכניסו לשפה ולהווי המון ביטויים ושלל דמויות ציוריות והזויות, החל מה"נאצי של המרק", דרך השכן ניומן ועד ל"תעשיות ונדליי" - חברה שלא הייתה קיימת מעולם.

שקרים, המצאות מוזרות, ריבים ובעיות ביחסים - הכל מוצג שם באופן מצחיק ומעורר מחשבה גם יחד.

ניתן לומר שה"סדרה על כלום" חקרה את אבני הבניין של ההתנהגות החברתית ומה זה להיות בן-אדם בחברה המודרנית. סיינפלד עסקה בשלל נושאים, כולל בנימוס, בתחמנות, במה נכון לומר, איך נכון להתנהג, מה שוויין האמיתי של הנורמות החברתיות ומהי זוגיות ראויה. היא גם ניסתה להתמודד עם סוגיות של תקשורת ההמונים, האם תכנית טלוויזיה מעניינת רק "בגלל שהיא בטלוויזיה" או שצריך להיות בה תוכן.

המראה החברתית ההומוריסטית שסיינפלד העמידה בפני החברה האנושית הייתה קודם כל מצחיקה ורק אחר-כך מעוררת מחשבה. זו הסיבה שלומדים עליה באוניברסיטאות ונכתבו עליה ספרי פילוסופיה ומחקר שונים.

ואלה רק חלק קטן מהסיבות שהסדרה הזו נחשבת גאונית ומשודרת באינספור שידורים חוזרים. כמעט בכל רגע ביממה, מוצג פרק של סיינפלד איפה שהוא בעולם, שלא לדבר על נטפליקס שמאפשרת כיום לצפות בכל פרק של סדרת המאסטרפיס של תולדות הטלוויזיה.


הנה אוסף של ציטוטים מהסדרה "סיינפלד":

http://youtu.be/mKsUlf20DF0


על "סיינפלד" (עברית):

http://youtu.be/XRQP9NbI15Y


רמיקס וקליפ מעולה שעשה גולש לסיינפלד:

https://youtu.be/S1uD1wBiHt8


קטע סטנדאפ של ג'רי סיינפלד (מתורגם):

http://youtu.be/NUWIcx9sylQ


וקטע מ"היהודים באים" שמרפרר ל"שואו אבאוט נאט'ינג", ה"תכנית על כלום" מסיינפלד:

https://youtu.be/TEJQre26i5M

צ'ארלי צ'פלין נחשב מגדולי שחקני הקולנוע ובמאי הקולנוע בכל הזמנים. הוא ידוע כמי ששמו היה בשלב מסוים במאה ה-20 כמעט שם נרדף לקולנוע בכלל ולהומור קולנועי בפרט.

אבל לא כולם יודעים שמי שהיה גם הכוכב הגדול של הקולנוע האילם לא היה רק שחקן ובמאי מצויין, אלא גם תסריטאי, מפיק ורקדן מצוין ואולי מפתיע, אבל גם מלחין מדהים שהלחין את המוסיקה לכל סרטיו, מבלי לדעת תווים כלל.

צ'פלין הוא שהמציא את דמות "הנווד", דמות קולנועית מרתקת ואהובה שרבים בעולם רצו לראות כל סרט שבו היא משתתפת וכמובן שמדובר בסרטיו שלו. הדמות המלנכולית אך משעשעת הזו עתידה להפוך בידי הזהב שלו לדמות אנטי גיבור מושלמת, שדרכה צ'פלין העביר רעיונות ומסרים חברתיים חשובים ביותר.

צ'ארלי צ'פלין היה מהכוכבים היחידים של תקופת הסרט האילם שהצליחו לשמור על מעמדם גם בתקופת הסרט המדבר. הוא לא החל לעשות סרטים כאלו מיד. במקום לקפוץ למים הקוליים ולהסתכן בכישלון, כמו שקרה לרבים מכוכבי הסרט האילם, הוא המתין זמן רב עד שהחל ליצור סרטים מדברים, המתנה שהשתלמה לו ולקהל שלו מאוד.

כי צ'פלין למד היטב את החידוש ויישם אותו היטב, בהדרגה ובמקוריות ויצירתיות שאפיינו אותו מאז ומתמיד. התוצאה הייתה סרטים מדברים ומצליחים נוספים ולא פחות חשוב - בעלי משמעות ומסרים חברתיים נוספים.


הנה סיפורו של צ'ארלי צ'פלין:

https://youtu.be/cjIVItch43Y


קטע מסרט "הנער" של צ'ארלי צ'פלין, בו הילד שלו שובר בשבילו חלון ואז מופיע "במקרה" צ'ארלי הזגג בסביבה:

https://youtu.be/7K5mdTDFLZY


צ'ארלי הוא עובד פס ייצור במפעל בסרט "זמנים מודרניים":

http://youtu.be/DfGs2Y5WJ14


הוא נכנס אל תוך גלגלי המכונה הגדולה:

https://youtu.be/ZdvEGPt4s0Y


מה שקורה כשהוא נבחר לנסות במפעל את "אוטומט המזון":

https://youtu.be/n_1apYo6-Ow


צ'ארלי צ'פלין באוסף "פספוסים" מסרטיו השונים:

https://youtu.be/2A_xERLt-2U


וכתבת טלוויזיה על חייו שלא היו תמיד פשוטים (עברית):

https://youtu.be/CmAWhlEbQfE?long=yes