שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהם הכבשים וכיצד בויתו?
כבש הבית (Sheep) הוא חיית משק, מהראשונות שבויתו על ידי האדם, במקרה שלו מכבש הבר. בחקלאות מגדלים את הכבשים לשימושים שונים, בעיקר לאכילת בשרם, להפקת צמר ולחליבה לצורך חלב כבשים.
לכבשים המבויתות שאנו רואים במרעה יש צמר. את הצמר הזה מפיקים על ידי גזיזת הצמר מהכבשים, במה שנקרא 'גז' (Wool harvest).
כבר אלפי שנים שהצמר של הכבשים משמש לייצור סיבים ובדים. אבל נדרש בעבר תהליך ארוך של ביות, כדי להביא את הצמר הטבעי שלהן לכדי הצמר הנהדר שיש להן היום.
איך זה התרחש?
במהלך הביות שלהן ובתהליך שנקרא "ברירה מלאכותית", עברו הכבשים תהליך מדהים. הצמר שלהן הלך והפך לצמר עבות ושימושי לאדם.
הברירה המלאכותית, בניגוד לברירה הטבעית שנוצרת בתהליך האבולוציה ונמשכת מיליוני שנים, היא מצב שבו החקלאים, מי שגידלו את הכבשים, בחרו בכל דור את מי מהן להרבות. הם עשו זאת על פי איכות וכמות הצמר שלהן.
כבשת הבר המקורית הייתה מאוד דלילה בצמר שלה. על גופה היו מעט מאוד זקיקי צמר, שמהם גדל הצמר ובעיקר זקיקי שיער. כן - לכבשים היה אז גם צמר וגם שיער.
לפני כ-10,000 שנה, כשהחל האדם לביית את הכבשים, הוא העדיף לברור ולטפח את הכבשים שיש להן יותר זקיקי צמר מזקיקי שיער. ההחלטה הייתה להרבות אותן באופן מלאכותי, כך שהן יתרבו על חשבון הכבשים מרובות השיער.
מי מהכבשים שהיו בעלי בעלות צמר עבה ועשיר, גודלו והופרו שוב ושוב, כך שייוולדו להם צאצאים רבים עם זקיקי צמר והגנטיקה תדאג שמרבית הצאצאים הללו יפיקו את אותו צמר שרצוי לאדם ולא את השיער, שלא נחוץ לו.
מנגד, כמה עצוב, מי שלא התברכו בצמר האיכותי והשימושי לאדם, לא הורבו על ידי החקלאים. באופן כזה הם הלכו עם הזמן ונעלמו, לעומת בעלי הצמר המשובח, שהופרו והתרבו שוב ושוב.
הצמר הזה שימש ומשמש מאז לייצור של סיבים ובדים, לסוודרים, גרבי חורף, אפודות צמר וכדומה.
ואגב, האדם המביית בחר אפילו את צבע הצמר הנוח לו. מכיוון שהצמר הלבן הוא הקל ביותר לצביעה, מרבית הכבשים המבויתות היו לבנות. כך הפכו, בספרד למשל, הכבשים מגזע מרינו (merino) לכבשים שאותן מגדלים הכי הרבה.
אגב, בימי הביניים וכדי לשמור על הכבדים המעולות הללו בספרד, לא איפשרו הספרדים ייצוא של הכבשים הללו ומי שהעיז לעשות כן נידון לעונש מוות. כיום מגדלים את כבשת המרינו גם במדינות אחרות, כמו אוסטרליה וניו זילנד והיא נפוצה ברחבי העולם
רק הערה לסיום - מבין מאות גזעי הכבשים לא לכולם יש צמר איכותי ורב. בחלק מהגזעים טופח דווקא הבשר והורבו דווקא כבשים בעלי בשר טוב וטעים, גם אם הצמר שלהם פחות מוצלח.
הנה הצמר של הכבשים:
https://youtu.be/E96bxNErse0
עדר הכבשים מהשמיים:
https://youtu.be/gV6ozSLyrOk
והגז של הצאן:
https://youtu.be/Mddybz04D78
איך גוזזים הנוקדים את הצמר מהצאן?
מה אתם יודעים על גז כבשים (Sheep Shearing)? - אתם ודאי יודעים שאת הצמר (Wool) מפיקים מגזיזה של צמר הכבשים (Wool harvest), אותה פרווה עבותה שהם מגדלים בחורף.
את הצמר גוזזים בעונת האביב, לקראת הקיץ החם. במהלכו לא יזדקקו הכבשים לפרוות הצמר המחממת שלהן וכבשים שלא יגזזו יסבלו מהחום מאוד.
לקראת הגז הנוקדים נהגו לקחת את הכבשים, אחת אחת ואחד אחד, ולגזוז מעליהם, במהירות ובמיומנות את הצמר.
אם בעבר גזזו את הצאן בכלים שונים הדומים למספריים, כיום משתמשים במכונת גז חשמלית, מעין מכונת תספורת מהירה ובטיחותית המיועדת למשימה.
בעבר היה הגז תהליך חגיגי ואף תחרותי. הנוקדים במקומות רבים נהגו להיפגש ואף לקיים תחרויות גזיזת צמר.
בישראל של שנות ה-50 נהגו ממש לחוג את חג הגז. בשעת בין הערביים נהגו אנשי הכפר או הקיבוץ להתכנס והמתינו משני צידי הדרך לשובו של עדר הצאן מהשדות. משהגיעו הנוקדים, האחראים על גידול הצאן, עם העדרים החלה החגיגה.
ליד הדיר המקושט קיימו אז טקס קצר שהוקדש לגז הצאן. הבנות נשאו על ראשן טסי קש צבעוניים. על כל טס כזה הונחו גיזות הצמר. אז התקיימו מעין עצרת חגיגית והטקס היה מסתיים במחול רועים.
לאחר הטקס התקיימה סעודה חגיגית של הקהילה. באוכל טוב ויין חגגו הנוקדים ואורחיהם את חג הגז והתפוקה של הצמר.
גם אם בימינו עדיין משתמשים בצמר לייצור בדים, השימוש בו בעידן המודרני פחת מאוד. במרוצת השנים החליפו סיבים סינתטיים את הצמר הטבעי. הם זולים יותר לייצור, קלים לטיפול וכביסה והסוודרים שעושים מהם דקיקים ומחממים, על אף שהם פחות כבדים.
אגב, באוסטרליה, מעצמת עדרים וצאן, הבינו שהצמר לא נחוץ יותר, לפחות לא בכמויות של פעם. לכן פיתחו מדענים מקומיים תהליך של גז ללא גזיזה. הם מזריקים לעדרים זריקה אחת של חלבון טבעי. החלבון הזה גורם לכבשים להשיל מעליהן את הצמר, ללא צורך בגז.
הנה כל התהליך - מהצמר אל הסוודר:
https://youtu.be/U7Tw4pqyhck
הנוקדים גוזזים את הצאן:
https://youtu.be/Mddybz04D78
כבש שנעלם, לא נגזז כמה שנים ואז נמצא כך:
https://youtu.be/kHu-r4gx2kI
כך גזזו אותו כדי להציל את חייו:
https://youtu.be/eWdYZKyomn0
ואת הגמלים, לעומת זאת, אפשר לגזוז ביד:
https://youtu.be/S2mlSdHdMnA
מיהו צפיר הקורדילרים?
צפיר הקורדילרים (Mountain Goat), המכונה גם "עז הרי הרוקי" או "עז הרים", חי ברכס הרי הרוקי ובאזור רכס הקסקייד שבצפון אמריקה. הוא נחשב לאחד ממטפסי ההרים הטובים ביותר בעולם החי.
הצפירים מותאמים לגובה הרב של ההרים שבהם הם חיים. הם היונקים היחידים באזור המחייה שלהם המסוגלים להתקיים בגובה של יותר מ-4,000 מטר.
הצפיר בכלל הוא בעל חיים ששורד בתנאים קשים. חזהו הרחב, רגליו הקצרות ושריריו החזקים של הצפיר מאפשרים לו תנועה נוחה בהרים תלולים.
במהלך האבולוציה הם גם פיתחו יכולות מדהימות של הישרדות בהרים, בנהרות ולמול החורף הכבד והקשה שבהרים.
אולי הכי מופלאה היא יכולת הטיפוס שלא-תאומן שלהם, על צוקים גבוהים ותלולים. פרסותיהם של עיזי ההרים הללו נצמדות חזק לצוקים הללו, כמעין כריות יניקה. כך הם מסוגלים לטפס על הצוק הכי תלול ומסוכן, מבלי ליפול.
לצפיר פרווה עבותה וארוכה שמאפשרת לו להתמודד עם החורף הקשה של הרי הרוקי. לפני מאות שנים היו נוהגים הילידים הקולומביאניים האינדיאנים לאסוף את הצמר שנשר מהצפירים הקורדילרים באביב והיו אורגים מהצמר האיכותי הזה בגדים חזקים ועמידים.
קרניהם החדות מאוד והאופי התוקפני שלהם מעניקים לצפירים הגנה מטורפים ומבני אדם. האינדיאנים אמנם לא ניסו לביית או לגדל אותם, אך נהגו לאסוף את הצמר שהצפירים היו משירים ולטוות ממנו בגדים.
הנה יכולות הטיפוס המדהימות של שלהם:
https://youtu.be/TtUz514rXKo?t=12s&end=36s
כך מלנדט צפיר הקורדילרים את הצפירים הצעירים לשרוד בנהרות:
http://youtu.be/0Z9s1ee-TeY?t=6s
וצפיר הקורדילים במאבק מול פומת הרים המנסה לטרוף אותו:
https://youtu.be/hy3lOaPfDC0
מאיפה באה מיטת הפוטון?
זולה, פשוטה, מינימליסטית ויפנית - מיטת הפוטון (Futon) היא משהו מיוחד במינו. אולי מפני שהיא מיטה שלא כוללת... ובכן, מיטה.
כן, מיטת הפוטון היא לא רק מזרון שמחכה למיטה. היא המיטה עצמה וישנים בה כשהיא מונחת על הרצפה.
מיטת הפוטון היפנית מכילה רק מזרנים ושמיכות מרופדים. במהלך היום, היא גמישה וקלה לקיפול ולהזזה הצידה, מה שמאפשר להשתמש באותו חדר בו ישנים למטרות שהן לא שינה.
בגרסתו המערבית הפוטון ממולא בקצף. הוא אמנם מתבסס על הפוטון היפני, אך אינו מונח על הרצפה, כמו הפוטון המקורי של יפן, אלא על גבי מסגרת עשויה עץ או מתכת, שלא פעם משמשת גם כספה.
לרוב הפוטון המערבי הוא גם גדול ועבה יותר מהפוטון היפני, וכללית דומה יותר בממדיו למזרן מודרני ומערבי רגיל.
#מבנה הפוטון המסורתי של יפן
הפוטון עצמו הוא סוג של מזרן בד שטוח, שתוכו ממולא כותנה, צמר או חומר סינתטי דומה.
כמו מזרן או מיטה רגילה, גם הוא נמכר בגודל זוגי, יחיד או יחיד וחצי.
שני חלקיו הם המזרן התחתון, שנקרא "שיקיבוטון" ושמיכה עבה הקרויה "קאקֶבוטון".
ואגב, אל תבלבלו בין הפוטון ל"הזאבוטון", שהיא כרית יפנית, דקה ומרובעת שמשתמשים בה לישיבה ליד השולחן הנמוך והאופייני לחדר ה"ואשיצו", היפני המסורתי.
על הרצפה הפוטון מונח כשמתחתיו פרוש טטאמי, סוג של שטיח המיועד לפרישה מתחת לפוטון. כשהיפנים מתעוררים מהשינה, הם נוהגים לקפל את שניהם.
נוהל יומי האופייני ביפן הוא לאוורר את הפוטון מדי בוקר. היפנים נעזרים במכשיר עשוי חזרן, המזכיר חובט שטיחים, ונקרא פוטון טטאקי.
הנה הפוטון היפאני:
https://youtu.be/1FrtkKxl7Uw
איקאה מוכרים אותו כמיטה:
https://youtu.be/dS3H_ZbCB38
וחוות דעת של משתמש אותנטי:
https://youtu.be/JeEc_CH1ops
מהו יק, בהמת המשא של טיבט?
יאק, או יק, מככב באופן קבוע בתשבצים שלנו בישראל, תחת ההגדרה "בהמה טיבטית". והיאק הוא אכן בקר ענקי, כפול בגודלו מהפרה, שעיר מאד ובעל זוג קרניים מאיים. בטיבט יש המון יאקים, אפילו יותר ממספר הטיבטים האנושיים!
מקור בהמות היאק הוא בהרי ההימלאיה. עדרי היאק מפוזרים בערבות ובעמקים של טיבט בהמוניהם. זוהי בהמה שהיא גם בהמת משא חזקה מאד, אך היא מסייעת לטיבטים בהמון תחומים נוספים. כמו שאנו מגדלים פרות ואוכלים ושותים את מוצרי המזון מהחלב שלהן, בטיבט משמש לכך היאק. אנשי טיבט משתמשים בחלב של היאק לשתייה, להכנת גבינות וחביצת חמאה.
גם מהצמר של היאק טווים חוטים לאריגת בגדים ויריעות לאוהלי הנוודים. קרני יאקים מקשטים גגות רבים בבתי טיבט וגללי היאק משמשים כדשן אורגני לשדות המעטים שבעמקים של טיבט ואגב, אין רבים כאלה בארץ ההררית הזו. הדשן הזה מציל את החקלאות הטיבטית, מכיוון שיש להם איסור דתי להשתמש בחומרי הדברה כימיים, בשל העובדה שהם קוטלים את החרקים המזיקים, בעוד שדשן אורגני עושה את העבודה מצוין והוא מותר להם לפי הדת.
אגב, גם גללי היאק הם חומר הסקה מרכזי בארץ הקרה הזו והריח בהתאם...
הנה מפגש עם יאקים בטיבט:
http://youtu.be/5mJihu1pTNY
כך חולבים את היאק במונגוליה:
http://youtu.be/2jyxyu2yQxo
אבל שיא התמימות זה לשוחח ברצינות עם יאק ולחטוף יריקות וצעקות מוזרות של זלזול:
http://youtu.be/NcLkt5HV0JE
ומצגת של היאק הטיבטי:
http://youtu.be/vUFk6Oamr3Q
מהם פיגמנטים ומה עושים איתם?
פיגמנטים (Pigments), או צִבְעָנים, הם בעצם צבעים טבעיים המשמשים כחומרי הגלם של עולם הציור והצבע.
במהלך הדורות השתמשו בפיגמנטים לכל סוגי הצבעים, מהצבעים של ציורי הפרסקו שצוירו על הקירות, דרך צבעי הטמפרה שבהם מוהלים פיגמנטים בביצים, אך גם לצבעי השמן שבהם ציירו הציירים הקלאסיים, לצבעי אקוורל (צבעי מים) ועוד.
מבחינה ביולוגית, כל תרכובת צבעונית שמצויה בתאים של יצורים חיים היא פיגמנט. מרבית התאים החיים מכילים פיגמנטים. בעלי חיים חסרי פיגמנטים נקראים לבקנים.
בימים עברו שימשו פיגמנטים טבעיים לצביעת בגדים, בדים, צמר, חוטים ועוד. הם נלקחו מצדפות, קונכיות ובעלי חיים שמייצרים צבענים שונים באופן טבעי. מהארגמון למשל, יצרו צבע אדום. את מתכת הכספית נהגו לערבב עם גופרית וכך ליצור את צבע הוורמיליון.
בתעשייה נוהגים להשתמש בפיגמנטים לצביעה של חומרים שונים וליצירת צבעים לתעשייה, של פלסטיק צבעוני, דיו, בדי טקסטיל, צבעים מאכל למוצרי מזון וכדומה. כיום יש בנוסף לפיגמנטים טבעיים גם פיגמנטים מלאכותיים, שאינם מהחי.
באמנות הציור מהווים הפיגמנטים את החומרים החשובים ביותר ליצירת הצבעים השונים. בצבעי השמן מערבבים אותם עם שמנים, ליצירה של הצבע הסופי. צבעי המים הם שקופים יותר. על ידי כך שחוזרים בצביעה שוב ושוב על מקום מסוים, ניתן לייצר בהם דרגות כהות שונות של גווני הצבע. הצטברות הפיגמנטים על הנייר היא שיוצרת צבע חזק יותר.
הנה ייצור פיגמנטים או צבעים טבעיים בעבודת יד (עברית):
https://youtu.be/YFtpoENECiA
כך הפיגמנטים הופכים לצבעים:
https://youtu.be/9cUDDQt7xfs
אחד הפיגמנטים הבעייתיים בתקופות קדומות היה הכחול:
https://youtu.be/v2JZDdKtZ0Q
כך נמכרים הפיגמנטים בחנויות:
http://youtu.be/Icrm9sjjfkE
וכיום יש גם פיגמנטים מטאליים (מתכתיים):
https://youtu.be/nuZeIQ6Xh6E
מה סודם של השטיחים הפרסיים?
כבר שנים רבות שהשטיחים הפרסיים (Persian rugs) ידועים בכל העולם ומהלכים קסם על אוהבי השטיחים באשר הם. הם נחשבים לשטיחים איכותיים ובעלי סגנון מסורתי בן מאות שנים, המבוסס על צירופי צבעים מקובלים וצורות עתיקות.
שטיחים האירניים הקלאסיים נחשבים חזקים מאד ויוקרתיים במיוחד. האיראנים טוענים שהשטיח העתיק ביותר בעולם, שטיח בן 2800 שנה הנמצא במוזיאון ההרמיטאג' שברוסיה, הוא שטיח פרסי.
איראן, לשעבר פרס, תפסה את מקומה כאחת מיצרניות השטיחים המובילות בעולם. לזכותה עומדים חומרי הגלם האיכותיים שמהם עשויים השטיחים שלה, טכניקות האריגה המעניינות והדמיון העשיר שאפשר לפרסים בעבר, ליצור את מגוון המוטיבים המסורתיים והדוגמאות היחודיות שבשטיח הפרסי.
כל אלו עוברים בירושה מדור לדור. מקורם מחבלי הארץ השונים שבאיראן, מהערים ומהכפרים. הדוגמאות בחלקן הן תוצאות של חסרונם של פרחים ונאות מדבר שם. כל אלו יצרו כמיהה למוטיבים של צמחיה ופרחים - מהדוגמאות העיצוביות הבולטות כל כך בשטיחים פרסיים.
את השטיחים הפרסיים טוות בדרך כלל נשים באיראן, בעבודת יד מיומנת. הן גם מי שצובעות את האריגים והחוטים לטוויה, בצבעים שהכינו מחומרים טבעיים. אבל באיראן יש יותר מ-7 מיליוני איש ואשה, האורגים שטיחים פרסיים שעשויים מצמר, משי או משניהם.
כך מייצרים שטיחים פרסיים בעבודת יד:
https://youtu.be/dqdENHMjwDw
מצגת וידאו על תהליך הכנת שטיחים פרסיים עממיים:
https://youtu.be/yIuWw4jDfII
כך צובעים את החוטים שישמשו לטוויית השטיחים:
https://youtu.be/45ADuN7n5fA
סרט תיעודי על השטיח הפרסי:
https://youtu.be/iNiUeQyQGn8?long=yes
והסברים על השטיחים הפרסיים ששורדים מאות ואף אלפי שנים:
https://youtu.be/_zwnl6sypE4?long=yes
מהם שטיחי קילים?
שטיחי הקילים (Kilim carpets), או שטיחים קילים, הם שטיחים ארוגים שתי וערב. הם שונים משטיחי קשירה, שבהם נקשרות לולאות-לולאות של חוטים צפופים, על גבי האריג. אריגת שטיח קילים היא בעבודת יד וכל שטיח קילים לוקח לארוג כחצי שנה!
בשטיחי הקילים, הארוגים באריגה שטוחה, אין פלומת צמר שאופיינית לשטיחים רבים אחרים. זהו שטיח דק מאד, צבעוני במיוחד ועתיר דוגמאות גיאומטריות ואתניות. לא פעם ארוגים בו סמלים שבטיים יחודיים לאיזור שבו נוצר.
השטיחים הקילים שולבו כחלק מאוהלי המגורים, כשהסימנים הארוגים על השטיחים שימשו מעין שפת מסרים ורגשות הן לדיירים והן לאורחיהם.
קילים נפוצים במרחב של אסיה, מארצות הבלקן ועד לפקיסטן. את שטיחי הקילים הטובים ביותר מייצרים במרחב של איראן, טורקיה, כורדיסטן, קווקאז ועוד.
אמנות אריגת השטיחים היא מהחשובות בעולם העתיק. מהפרסים באסיה ועד האינדיאנים של אמריקה - לכל עם יש את סגנון האריגה והדוגמאות שלו.
השם "קילים" בא מתורכיה והוא שיבוש של המילה הפרסית "גילים".
כך אורגות נשים את הקילים בתורכיה:
https://youtu.be/Yy4KhqyJg5s
המהירות המפליאה שהאורגות עושות את עבודתן:
https://youtu.be/ydnFtdw5fYM
ואפשר גם לאט:
https://youtu.be/y4X_809LthI
אריגה ידנית של שטיח קילים:
https://youtu.be/5UoZDpXtrPw
אריגת שטיחים פרסיים בעבודת יד:
https://youtu.be/dqdENHMjwDw
ושטיחים גדולים בעבודת יד:
https://youtu.be/ONgeDJryXks
איך אורגים בדים?
ראו בתגית "אריגה".
כבש הבית (Sheep) הוא חיית משק, מהראשונות שבויתו על ידי האדם, במקרה שלו מכבש הבר. בחקלאות מגדלים את הכבשים לשימושים שונים, בעיקר לאכילת בשרם, להפקת צמר ולחליבה לצורך חלב כבשים.
לכבשים המבויתות שאנו רואים במרעה יש צמר. את הצמר הזה מפיקים על ידי גזיזת הצמר מהכבשים, במה שנקרא 'גז' (Wool harvest).
כבר אלפי שנים שהצמר של הכבשים משמש לייצור סיבים ובדים. אבל נדרש בעבר תהליך ארוך של ביות, כדי להביא את הצמר הטבעי שלהן לכדי הצמר הנהדר שיש להן היום.
איך זה התרחש?
במהלך הביות שלהן ובתהליך שנקרא "ברירה מלאכותית", עברו הכבשים תהליך מדהים. הצמר שלהן הלך והפך לצמר עבות ושימושי לאדם.
הברירה המלאכותית, בניגוד לברירה הטבעית שנוצרת בתהליך האבולוציה ונמשכת מיליוני שנים, היא מצב שבו החקלאים, מי שגידלו את הכבשים, בחרו בכל דור את מי מהן להרבות. הם עשו זאת על פי איכות וכמות הצמר שלהן.
כבשת הבר המקורית הייתה מאוד דלילה בצמר שלה. על גופה היו מעט מאוד זקיקי צמר, שמהם גדל הצמר ובעיקר זקיקי שיער. כן - לכבשים היה אז גם צמר וגם שיער.
לפני כ-10,000 שנה, כשהחל האדם לביית את הכבשים, הוא העדיף לברור ולטפח את הכבשים שיש להן יותר זקיקי צמר מזקיקי שיער. ההחלטה הייתה להרבות אותן באופן מלאכותי, כך שהן יתרבו על חשבון הכבשים מרובות השיער.
מי מהכבשים שהיו בעלי בעלות צמר עבה ועשיר, גודלו והופרו שוב ושוב, כך שייוולדו להם צאצאים רבים עם זקיקי צמר והגנטיקה תדאג שמרבית הצאצאים הללו יפיקו את אותו צמר שרצוי לאדם ולא את השיער, שלא נחוץ לו.
מנגד, כמה עצוב, מי שלא התברכו בצמר האיכותי והשימושי לאדם, לא הורבו על ידי החקלאים. באופן כזה הם הלכו עם הזמן ונעלמו, לעומת בעלי הצמר המשובח, שהופרו והתרבו שוב ושוב.
הצמר הזה שימש ומשמש מאז לייצור של סיבים ובדים, לסוודרים, גרבי חורף, אפודות צמר וכדומה.
ואגב, האדם המביית בחר אפילו את צבע הצמר הנוח לו. מכיוון שהצמר הלבן הוא הקל ביותר לצביעה, מרבית הכבשים המבויתות היו לבנות. כך הפכו, בספרד למשל, הכבשים מגזע מרינו (merino) לכבשים שאותן מגדלים הכי הרבה.
אגב, בימי הביניים וכדי לשמור על הכבדים המעולות הללו בספרד, לא איפשרו הספרדים ייצוא של הכבשים הללו ומי שהעיז לעשות כן נידון לעונש מוות. כיום מגדלים את כבשת המרינו גם במדינות אחרות, כמו אוסטרליה וניו זילנד והיא נפוצה ברחבי העולם
רק הערה לסיום - מבין מאות גזעי הכבשים לא לכולם יש צמר איכותי ורב. בחלק מהגזעים טופח דווקא הבשר והורבו דווקא כבשים בעלי בשר טוב וטעים, גם אם הצמר שלהם פחות מוצלח.
הנה הצמר של הכבשים:
https://youtu.be/E96bxNErse0
עדר הכבשים מהשמיים:
https://youtu.be/gV6ozSLyrOk
והגז של הצאן:
https://youtu.be/Mddybz04D78
מה אתם יודעים על גז כבשים (Sheep Shearing)? - אתם ודאי יודעים שאת הצמר (Wool) מפיקים מגזיזה של צמר הכבשים (Wool harvest), אותה פרווה עבותה שהם מגדלים בחורף.
את הצמר גוזזים בעונת האביב, לקראת הקיץ החם. במהלכו לא יזדקקו הכבשים לפרוות הצמר המחממת שלהן וכבשים שלא יגזזו יסבלו מהחום מאוד.
לקראת הגז הנוקדים נהגו לקחת את הכבשים, אחת אחת ואחד אחד, ולגזוז מעליהם, במהירות ובמיומנות את הצמר.
אם בעבר גזזו את הצאן בכלים שונים הדומים למספריים, כיום משתמשים במכונת גז חשמלית, מעין מכונת תספורת מהירה ובטיחותית המיועדת למשימה.
בעבר היה הגז תהליך חגיגי ואף תחרותי. הנוקדים במקומות רבים נהגו להיפגש ואף לקיים תחרויות גזיזת צמר.
בישראל של שנות ה-50 נהגו ממש לחוג את חג הגז. בשעת בין הערביים נהגו אנשי הכפר או הקיבוץ להתכנס והמתינו משני צידי הדרך לשובו של עדר הצאן מהשדות. משהגיעו הנוקדים, האחראים על גידול הצאן, עם העדרים החלה החגיגה.
ליד הדיר המקושט קיימו אז טקס קצר שהוקדש לגז הצאן. הבנות נשאו על ראשן טסי קש צבעוניים. על כל טס כזה הונחו גיזות הצמר. אז התקיימו מעין עצרת חגיגית והטקס היה מסתיים במחול רועים.
לאחר הטקס התקיימה סעודה חגיגית של הקהילה. באוכל טוב ויין חגגו הנוקדים ואורחיהם את חג הגז והתפוקה של הצמר.
גם אם בימינו עדיין משתמשים בצמר לייצור בדים, השימוש בו בעידן המודרני פחת מאוד. במרוצת השנים החליפו סיבים סינתטיים את הצמר הטבעי. הם זולים יותר לייצור, קלים לטיפול וכביסה והסוודרים שעושים מהם דקיקים ומחממים, על אף שהם פחות כבדים.
אגב, באוסטרליה, מעצמת עדרים וצאן, הבינו שהצמר לא נחוץ יותר, לפחות לא בכמויות של פעם. לכן פיתחו מדענים מקומיים תהליך של גז ללא גזיזה. הם מזריקים לעדרים זריקה אחת של חלבון טבעי. החלבון הזה גורם לכבשים להשיל מעליהן את הצמר, ללא צורך בגז.
הנה כל התהליך - מהצמר אל הסוודר:
https://youtu.be/U7Tw4pqyhck
הנוקדים גוזזים את הצאן:
https://youtu.be/Mddybz04D78
כבש שנעלם, לא נגזז כמה שנים ואז נמצא כך:
https://youtu.be/kHu-r4gx2kI
כך גזזו אותו כדי להציל את חייו:
https://youtu.be/eWdYZKyomn0
ואת הגמלים, לעומת זאת, אפשר לגזוז ביד:
https://youtu.be/S2mlSdHdMnA
צפיר הקורדילרים (Mountain Goat), המכונה גם "עז הרי הרוקי" או "עז הרים", חי ברכס הרי הרוקי ובאזור רכס הקסקייד שבצפון אמריקה. הוא נחשב לאחד ממטפסי ההרים הטובים ביותר בעולם החי.
הצפירים מותאמים לגובה הרב של ההרים שבהם הם חיים. הם היונקים היחידים באזור המחייה שלהם המסוגלים להתקיים בגובה של יותר מ-4,000 מטר.
הצפיר בכלל הוא בעל חיים ששורד בתנאים קשים. חזהו הרחב, רגליו הקצרות ושריריו החזקים של הצפיר מאפשרים לו תנועה נוחה בהרים תלולים.
במהלך האבולוציה הם גם פיתחו יכולות מדהימות של הישרדות בהרים, בנהרות ולמול החורף הכבד והקשה שבהרים.
אולי הכי מופלאה היא יכולת הטיפוס שלא-תאומן שלהם, על צוקים גבוהים ותלולים. פרסותיהם של עיזי ההרים הללו נצמדות חזק לצוקים הללו, כמעין כריות יניקה. כך הם מסוגלים לטפס על הצוק הכי תלול ומסוכן, מבלי ליפול.
לצפיר פרווה עבותה וארוכה שמאפשרת לו להתמודד עם החורף הקשה של הרי הרוקי. לפני מאות שנים היו נוהגים הילידים הקולומביאניים האינדיאנים לאסוף את הצמר שנשר מהצפירים הקורדילרים באביב והיו אורגים מהצמר האיכותי הזה בגדים חזקים ועמידים.
קרניהם החדות מאוד והאופי התוקפני שלהם מעניקים לצפירים הגנה מטורפים ומבני אדם. האינדיאנים אמנם לא ניסו לביית או לגדל אותם, אך נהגו לאסוף את הצמר שהצפירים היו משירים ולטוות ממנו בגדים.
הנה יכולות הטיפוס המדהימות של שלהם:
https://youtu.be/TtUz514rXKo?t=12s&end=36s
כך מלנדט צפיר הקורדילרים את הצפירים הצעירים לשרוד בנהרות:
http://youtu.be/0Z9s1ee-TeY?t=6s
וצפיר הקורדילים במאבק מול פומת הרים המנסה לטרוף אותו:
https://youtu.be/hy3lOaPfDC0
זולה, פשוטה, מינימליסטית ויפנית - מיטת הפוטון (Futon) היא משהו מיוחד במינו. אולי מפני שהיא מיטה שלא כוללת... ובכן, מיטה.
כן, מיטת הפוטון היא לא רק מזרון שמחכה למיטה. היא המיטה עצמה וישנים בה כשהיא מונחת על הרצפה.
מיטת הפוטון היפנית מכילה רק מזרנים ושמיכות מרופדים. במהלך היום, היא גמישה וקלה לקיפול ולהזזה הצידה, מה שמאפשר להשתמש באותו חדר בו ישנים למטרות שהן לא שינה.
בגרסתו המערבית הפוטון ממולא בקצף. הוא אמנם מתבסס על הפוטון היפני, אך אינו מונח על הרצפה, כמו הפוטון המקורי של יפן, אלא על גבי מסגרת עשויה עץ או מתכת, שלא פעם משמשת גם כספה.
לרוב הפוטון המערבי הוא גם גדול ועבה יותר מהפוטון היפני, וכללית דומה יותר בממדיו למזרן מודרני ומערבי רגיל.
#מבנה הפוטון המסורתי של יפן
הפוטון עצמו הוא סוג של מזרן בד שטוח, שתוכו ממולא כותנה, צמר או חומר סינתטי דומה.
כמו מזרן או מיטה רגילה, גם הוא נמכר בגודל זוגי, יחיד או יחיד וחצי.
שני חלקיו הם המזרן התחתון, שנקרא "שיקיבוטון" ושמיכה עבה הקרויה "קאקֶבוטון".
ואגב, אל תבלבלו בין הפוטון ל"הזאבוטון", שהיא כרית יפנית, דקה ומרובעת שמשתמשים בה לישיבה ליד השולחן הנמוך והאופייני לחדר ה"ואשיצו", היפני המסורתי.
על הרצפה הפוטון מונח כשמתחתיו פרוש טטאמי, סוג של שטיח המיועד לפרישה מתחת לפוטון. כשהיפנים מתעוררים מהשינה, הם נוהגים לקפל את שניהם.
נוהל יומי האופייני ביפן הוא לאוורר את הפוטון מדי בוקר. היפנים נעזרים במכשיר עשוי חזרן, המזכיר חובט שטיחים, ונקרא פוטון טטאקי.
הנה הפוטון היפאני:
https://youtu.be/1FrtkKxl7Uw
איקאה מוכרים אותו כמיטה:
https://youtu.be/dS3H_ZbCB38
וחוות דעת של משתמש אותנטי:
https://youtu.be/JeEc_CH1ops
צמר
יאק, או יק, מככב באופן קבוע בתשבצים שלנו בישראל, תחת ההגדרה "בהמה טיבטית". והיאק הוא אכן בקר ענקי, כפול בגודלו מהפרה, שעיר מאד ובעל זוג קרניים מאיים. בטיבט יש המון יאקים, אפילו יותר ממספר הטיבטים האנושיים!
מקור בהמות היאק הוא בהרי ההימלאיה. עדרי היאק מפוזרים בערבות ובעמקים של טיבט בהמוניהם. זוהי בהמה שהיא גם בהמת משא חזקה מאד, אך היא מסייעת לטיבטים בהמון תחומים נוספים. כמו שאנו מגדלים פרות ואוכלים ושותים את מוצרי המזון מהחלב שלהן, בטיבט משמש לכך היאק. אנשי טיבט משתמשים בחלב של היאק לשתייה, להכנת גבינות וחביצת חמאה.
גם מהצמר של היאק טווים חוטים לאריגת בגדים ויריעות לאוהלי הנוודים. קרני יאקים מקשטים גגות רבים בבתי טיבט וגללי היאק משמשים כדשן אורגני לשדות המעטים שבעמקים של טיבט ואגב, אין רבים כאלה בארץ ההררית הזו. הדשן הזה מציל את החקלאות הטיבטית, מכיוון שיש להם איסור דתי להשתמש בחומרי הדברה כימיים, בשל העובדה שהם קוטלים את החרקים המזיקים, בעוד שדשן אורגני עושה את העבודה מצוין והוא מותר להם לפי הדת.
אגב, גם גללי היאק הם חומר הסקה מרכזי בארץ הקרה הזו והריח בהתאם...
הנה מפגש עם יאקים בטיבט:
http://youtu.be/5mJihu1pTNY
כך חולבים את היאק במונגוליה:
http://youtu.be/2jyxyu2yQxo
אבל שיא התמימות זה לשוחח ברצינות עם יאק ולחטוף יריקות וצעקות מוזרות של זלזול:
http://youtu.be/NcLkt5HV0JE
ומצגת של היאק הטיבטי:
http://youtu.be/vUFk6Oamr3Q
פיגמנטים (Pigments), או צִבְעָנים, הם בעצם צבעים טבעיים המשמשים כחומרי הגלם של עולם הציור והצבע.
במהלך הדורות השתמשו בפיגמנטים לכל סוגי הצבעים, מהצבעים של ציורי הפרסקו שצוירו על הקירות, דרך צבעי הטמפרה שבהם מוהלים פיגמנטים בביצים, אך גם לצבעי השמן שבהם ציירו הציירים הקלאסיים, לצבעי אקוורל (צבעי מים) ועוד.
מבחינה ביולוגית, כל תרכובת צבעונית שמצויה בתאים של יצורים חיים היא פיגמנט. מרבית התאים החיים מכילים פיגמנטים. בעלי חיים חסרי פיגמנטים נקראים לבקנים.
בימים עברו שימשו פיגמנטים טבעיים לצביעת בגדים, בדים, צמר, חוטים ועוד. הם נלקחו מצדפות, קונכיות ובעלי חיים שמייצרים צבענים שונים באופן טבעי. מהארגמון למשל, יצרו צבע אדום. את מתכת הכספית נהגו לערבב עם גופרית וכך ליצור את צבע הוורמיליון.
בתעשייה נוהגים להשתמש בפיגמנטים לצביעה של חומרים שונים וליצירת צבעים לתעשייה, של פלסטיק צבעוני, דיו, בדי טקסטיל, צבעים מאכל למוצרי מזון וכדומה. כיום יש בנוסף לפיגמנטים טבעיים גם פיגמנטים מלאכותיים, שאינם מהחי.
באמנות הציור מהווים הפיגמנטים את החומרים החשובים ביותר ליצירת הצבעים השונים. בצבעי השמן מערבבים אותם עם שמנים, ליצירה של הצבע הסופי. צבעי המים הם שקופים יותר. על ידי כך שחוזרים בצביעה שוב ושוב על מקום מסוים, ניתן לייצר בהם דרגות כהות שונות של גווני הצבע. הצטברות הפיגמנטים על הנייר היא שיוצרת צבע חזק יותר.
הנה ייצור פיגמנטים או צבעים טבעיים בעבודת יד (עברית):
https://youtu.be/YFtpoENECiA
כך הפיגמנטים הופכים לצבעים:
https://youtu.be/9cUDDQt7xfs
אחד הפיגמנטים הבעייתיים בתקופות קדומות היה הכחול:
https://youtu.be/v2JZDdKtZ0Q
כך נמכרים הפיגמנטים בחנויות:
http://youtu.be/Icrm9sjjfkE
וכיום יש גם פיגמנטים מטאליים (מתכתיים):
https://youtu.be/nuZeIQ6Xh6E
כבר שנים רבות שהשטיחים הפרסיים (Persian rugs) ידועים בכל העולם ומהלכים קסם על אוהבי השטיחים באשר הם. הם נחשבים לשטיחים איכותיים ובעלי סגנון מסורתי בן מאות שנים, המבוסס על צירופי צבעים מקובלים וצורות עתיקות.
שטיחים האירניים הקלאסיים נחשבים חזקים מאד ויוקרתיים במיוחד. האיראנים טוענים שהשטיח העתיק ביותר בעולם, שטיח בן 2800 שנה הנמצא במוזיאון ההרמיטאג' שברוסיה, הוא שטיח פרסי.
איראן, לשעבר פרס, תפסה את מקומה כאחת מיצרניות השטיחים המובילות בעולם. לזכותה עומדים חומרי הגלם האיכותיים שמהם עשויים השטיחים שלה, טכניקות האריגה המעניינות והדמיון העשיר שאפשר לפרסים בעבר, ליצור את מגוון המוטיבים המסורתיים והדוגמאות היחודיות שבשטיח הפרסי.
כל אלו עוברים בירושה מדור לדור. מקורם מחבלי הארץ השונים שבאיראן, מהערים ומהכפרים. הדוגמאות בחלקן הן תוצאות של חסרונם של פרחים ונאות מדבר שם. כל אלו יצרו כמיהה למוטיבים של צמחיה ופרחים - מהדוגמאות העיצוביות הבולטות כל כך בשטיחים פרסיים.
את השטיחים הפרסיים טוות בדרך כלל נשים באיראן, בעבודת יד מיומנת. הן גם מי שצובעות את האריגים והחוטים לטוויה, בצבעים שהכינו מחומרים טבעיים. אבל באיראן יש יותר מ-7 מיליוני איש ואשה, האורגים שטיחים פרסיים שעשויים מצמר, משי או משניהם.
כך מייצרים שטיחים פרסיים בעבודת יד:
https://youtu.be/dqdENHMjwDw
מצגת וידאו על תהליך הכנת שטיחים פרסיים עממיים:
https://youtu.be/yIuWw4jDfII
כך צובעים את החוטים שישמשו לטוויית השטיחים:
https://youtu.be/45ADuN7n5fA
סרט תיעודי על השטיח הפרסי:
https://youtu.be/iNiUeQyQGn8?long=yes
והסברים על השטיחים הפרסיים ששורדים מאות ואף אלפי שנים:
https://youtu.be/_zwnl6sypE4?long=yes
שטיחי הקילים (Kilim carpets), או שטיחים קילים, הם שטיחים ארוגים שתי וערב. הם שונים משטיחי קשירה, שבהם נקשרות לולאות-לולאות של חוטים צפופים, על גבי האריג. אריגת שטיח קילים היא בעבודת יד וכל שטיח קילים לוקח לארוג כחצי שנה!
בשטיחי הקילים, הארוגים באריגה שטוחה, אין פלומת צמר שאופיינית לשטיחים רבים אחרים. זהו שטיח דק מאד, צבעוני במיוחד ועתיר דוגמאות גיאומטריות ואתניות. לא פעם ארוגים בו סמלים שבטיים יחודיים לאיזור שבו נוצר.
השטיחים הקילים שולבו כחלק מאוהלי המגורים, כשהסימנים הארוגים על השטיחים שימשו מעין שפת מסרים ורגשות הן לדיירים והן לאורחיהם.
קילים נפוצים במרחב של אסיה, מארצות הבלקן ועד לפקיסטן. את שטיחי הקילים הטובים ביותר מייצרים במרחב של איראן, טורקיה, כורדיסטן, קווקאז ועוד.
אמנות אריגת השטיחים היא מהחשובות בעולם העתיק. מהפרסים באסיה ועד האינדיאנים של אמריקה - לכל עם יש את סגנון האריגה והדוגמאות שלו.
השם "קילים" בא מתורכיה והוא שיבוש של המילה הפרסית "גילים".
כך אורגות נשים את הקילים בתורכיה:
https://youtu.be/Yy4KhqyJg5s
המהירות המפליאה שהאורגות עושות את עבודתן:
https://youtu.be/ydnFtdw5fYM
ואפשר גם לאט:
https://youtu.be/y4X_809LthI
אריגה ידנית של שטיח קילים:
https://youtu.be/5UoZDpXtrPw
אריגת שטיחים פרסיים בעבודת יד:
https://youtu.be/dqdENHMjwDw
ושטיחים גדולים בעבודת יד:
https://youtu.be/ONgeDJryXks
ראו בתגית "אריגה".
איך מייצרים שטיחים?
השטיח הוא אחד ממוצרי הבית העתיקים ביותר. השטיחים העתיקים ביותר יוצר בתחילהו באריגה ידנית. בהמשך ההיסטוריה נולד מכשיר הטוויה המסורתי הנקרא 'נול'. לידו ישב אורג השטיח וארג את השטיחים, כשהוא משלב בהם מגוון דוגמאות מורכבות, שהכילו סמלים עממיים ודוגמאות אופייניות לחבל הארץ שבה הוא חי ולתרבות שבה הוא פעל.
את השטיחים המודרניים מייצרים בעזרת מכונות טוויה אוטומטיות וממוחשבות, בתהליכי ייצור מקצועיים ומתועשים. המהירות העצומה שבה מייצרים כיום שטיחים במפעלים, הוזילו את מחירם מאד וכיום יכול כל אדם לרכוש לביתו שטיחים ומרבדים רבים. השטיחים המודרניים כוללים גם שטיחים מקיר לקיר, שמכסים את הרצפה כולה במשרדים רבים ובבתים פרטיים.
כך אורגות המכונות החדישות שטיחים מודרניים:
https://youtu.be/R3X5iKh5kgQ
אורגי שטיחים מסורתיים בטיבט:
https://youtu.be/0buYvr2rzc8
שטיחים פרסיים בעבודת יד:
https://youtu.be/dqdENHMjwDw
ושטיחים גדולים בעבודת יד:
https://youtu.be/ONgeDJryXks
השטיח הוא אחד ממוצרי הבית העתיקים ביותר. השטיחים העתיקים ביותר יוצר בתחילהו באריגה ידנית. בהמשך ההיסטוריה נולד מכשיר הטוויה המסורתי הנקרא 'נול'. לידו ישב אורג השטיח וארג את השטיחים, כשהוא משלב בהם מגוון דוגמאות מורכבות, שהכילו סמלים עממיים ודוגמאות אופייניות לחבל הארץ שבה הוא חי ולתרבות שבה הוא פעל.
את השטיחים המודרניים מייצרים בעזרת מכונות טוויה אוטומטיות וממוחשבות, בתהליכי ייצור מקצועיים ומתועשים. המהירות העצומה שבה מייצרים כיום שטיחים במפעלים, הוזילו את מחירם מאד וכיום יכול כל אדם לרכוש לביתו שטיחים ומרבדים רבים. השטיחים המודרניים כוללים גם שטיחים מקיר לקיר, שמכסים את הרצפה כולה במשרדים רבים ובבתים פרטיים.
כך אורגות המכונות החדישות שטיחים מודרניים:
https://youtu.be/R3X5iKh5kgQ
אורגי שטיחים מסורתיים בטיבט:
https://youtu.be/0buYvr2rzc8
שטיחים פרסיים בעבודת יד:
https://youtu.be/dqdENHMjwDw
ושטיחים גדולים בעבודת יד:
https://youtu.be/ONgeDJryXks
כיצד למושק יש את הפרווה הסמיכה בטבע?
מבין בעלי החיים, לכבש המוּשְׁק (Musk ox) יש את הפרווה הכי סמיכה בטבע.
כבש ענקי זה, שדומה יותר לבקר, חי באזורים הצפוניים של כדור הארץ, כמו גרינלנד, צפון קנדה ואלסקה.
הצמר המשובח שבפרוותו וטעם בשרו הפכו את הציד של המושק לנפוץ מאוד. אך עם השנים ולאחר שצדו את כבשי המושק בהמוניהם, גילו אנשי המקום שהם הולכים ונכחדים.
כיום, המוּשְׁק נחשב לחיה מוגנת. אבל זה יצא טוב, כי המקומיים למדו שבמקום לצוד אותו, עדיף לגזוז את הצמר של כבשי המושק פעם בשנה ולמכור אותו הלאה.
הנה כבשי המושק ופרוותם העבותה:
http://youtu.be/gKHUZ1K3JHY
ותיאור החיים בלהקת כבשי מושק:
http://youtu.be/-8IjDww2Lac
מבין בעלי החיים, לכבש המוּשְׁק (Musk ox) יש את הפרווה הכי סמיכה בטבע.
כבש ענקי זה, שדומה יותר לבקר, חי באזורים הצפוניים של כדור הארץ, כמו גרינלנד, צפון קנדה ואלסקה.
הצמר המשובח שבפרוותו וטעם בשרו הפכו את הציד של המושק לנפוץ מאוד. אך עם השנים ולאחר שצדו את כבשי המושק בהמוניהם, גילו אנשי המקום שהם הולכים ונכחדים.
כיום, המוּשְׁק נחשב לחיה מוגנת. אבל זה יצא טוב, כי המקומיים למדו שבמקום לצוד אותו, עדיף לגזוז את הצמר של כבשי המושק פעם בשנה ולמכור אותו הלאה.
הנה כבשי המושק ופרוותם העבותה:
http://youtu.be/gKHUZ1K3JHY
ותיאור החיים בלהקת כבשי מושק:
http://youtu.be/-8IjDww2Lac
איך נולד סוודר הקרדיגן?
נשות העולם החינניות, הלובשות יום סוודרים מסוג קרדיגן (Cardigan) לא יודעות שהסוודר האופנתי והנשי הזה נולד בכלל בצבא ולצורכי מלחמה.
זה היה בזמן מלחמת קרים. בבריטניה יצרו אז את הקרדיגן כנגד הקור. הסוודרים נשלח אז אל החיילים הבריטיים, שנלחמו בחזית הקרה של חצי האי קרים.
לשמו זכה הסוודר משמו של מפקד החיילים - הגנרל ג'יימס ברודנל. אותו גנרל היה אציל אנגלי שתוארו היה "הרוזן של חבל קרדיגן". מאז הפך שמו להיסטורי דווקא בחזית האופנה והשיק הנשי.
אגב, במלחמה היה הלורד של קרדיגן מעט פחות חסר מזל. במהלך מלחמת קרים קרדיגן פיקד בין השאר על ההסתערות של הבריגדה הקלה, הסתערות צבאית בריטית שהסתיימה בתבוסה קשה.
הנה סוודר קרדיגן מודרני:
https://youtu.be/RWDL4xoh7rA
על הלורד הקרדיגן:
http://youtu.be/d5-gVQZYyxg?t=9s
מומחה מסביר:
https://youtu.be/HBjPaW_-DqY
הקרדיגן המפורסם של קורט קוביין הוא המפורסם מפריטי היד שנייה שהוא נהג לקנות:
https://youtu.be/c3F2UcLm6ss
והסטיילינג הגברי של הסוודר הזה:
https://youtu.be/1yZ4qtsMeOI?long=yes
נשות העולם החינניות, הלובשות יום סוודרים מסוג קרדיגן (Cardigan) לא יודעות שהסוודר האופנתי והנשי הזה נולד בכלל בצבא ולצורכי מלחמה.
זה היה בזמן מלחמת קרים. בבריטניה יצרו אז את הקרדיגן כנגד הקור. הסוודרים נשלח אז אל החיילים הבריטיים, שנלחמו בחזית הקרה של חצי האי קרים.
לשמו זכה הסוודר משמו של מפקד החיילים - הגנרל ג'יימס ברודנל. אותו גנרל היה אציל אנגלי שתוארו היה "הרוזן של חבל קרדיגן". מאז הפך שמו להיסטורי דווקא בחזית האופנה והשיק הנשי.
אגב, במלחמה היה הלורד של קרדיגן מעט פחות חסר מזל. במהלך מלחמת קרים קרדיגן פיקד בין השאר על ההסתערות של הבריגדה הקלה, הסתערות צבאית בריטית שהסתיימה בתבוסה קשה.
הנה סוודר קרדיגן מודרני:
https://youtu.be/RWDL4xoh7rA
על הלורד הקרדיגן:
http://youtu.be/d5-gVQZYyxg?t=9s
מומחה מסביר:
https://youtu.be/HBjPaW_-DqY
הקרדיגן המפורסם של קורט קוביין הוא המפורסם מפריטי היד שנייה שהוא נהג לקנות:
https://youtu.be/c3F2UcLm6ss
והסטיילינג הגברי של הסוודר הזה:
https://youtu.be/1yZ4qtsMeOI?long=yes
איך יכול נול אריגה לתרום לעולם המחשבים?
לא רבים יודעים שעולם המחשב זכה לתרומה חשובה מעולם האריגה בהתפתחותו ההיסטורית.
אחד מהתורמים החשובים לעולם המחשבים היה מהנדס צרפתי מתחילת המאה ה-19 בשם ז'וזף מארי ז'אקאר, או גו'זף-מארי ז'אקארד.
ז'אקארד החליט לפתח מכשיר אוטומטי, נול אריגה, שיבצע באופן אוטומטי את אריגת השטיחים, עם הדוגמאות המסובכות של אותם הימים. הרעיון שלו היה לשנות את פעולת הנול, מדוגמה לדוגמה, רק על ידי שינוי כרטיס נייר מנוקב, מבלי לעשות כל שינוי במכונה עצמה.
המצאתו לא נועדה אמנם למטרת חישוב, אך היא נחשבת כצעד שפרץ דרך להתפתחות המחשוב. כיצד? - הרעיון המהפכני של שינוי הכרטיס שישנה את פעולת מכונה היה שינוי עצום בתפיסה האנושית של הקשר בין אדם למכונה. ז'אקארד הצליח לגרום למכונה לשנות את תפקודה, רק על ידי שינוי של ההוראות שנותן לה המפעיל. התפתחות זו תוביל במאה הבאה לתכנות המחשבים.
המשימה שלקח על עצמו ז'אקארד הייתה לבנות נול שיחשב ויבצע את החלפת החוטים בצבעים השונים - אלה הדרושים ליצירת ציורים על שטיחים. פעולה קשה זו חייבה מיומנות גבוהה מאד של אורגים מומחים וז'אקארד העריך שאם יוכל להכין תכניות אוטומטיות של הדוגמאות הפופולאריות, הנול החדשני שלו יוכל להחליף את המומחיות ולייצר שטיחים רבים ואיכותיים, על בסיס הדוגמאות הללו.
כשהוציא ז'אקארד את נול האריגה המעין-ממוחשב שלו, ראו כולם שהיו מצורפים אליו כרטיסים מנוקבים ששימרו את דוגמת האריגה הרצויה. הנול הגאוני שפיתח ז'אקארד ידע לארוג באופן אוטומטי את הדוגמה הרצויה וליצור את השטיח עם הציור - פעולה שבעבר דרשה מומחיות נדירה ועכשיו התאפשרה בעזרת נקבים על כרטיס ופינים שנכנסו לנקבים אלו.
ההתחלה לא בישרה טובות... הממציא האומלל ז'אקארד הותקף בידי האורגים המקומיים בעירו ליאון ונאלץ לברוח מהם. זעמם של האורגים נבע מהחשש שהנול החכם שלו יביא לאובדן של מקומות העבודה שלהם. מנגד, זכה המהנדס הגאון להערכה רבה מנפוליאון בונפרטה, קיסר צרפת, שאף ביקר במפעל שלו העניק לו פנסיה יפה.
כך ניצח הנול האוטומטי. עשרות אלפי נולים אוטומטיים נמכרו בחייו ושינו את תעשיית השטיחים לעד. אבל כרטיסי הניקוב של ז'אקארד היו תרומה של ממש לעולם המחשבים. בשנת 1887 יהפוך האמריקאי הרמן הולרית' את הכרטיס המנוקב לאמצעי מוביל לעיבוד נתונים ולשימור מידע. במאה ה-20 הם יהפכו לשיטה העיקרית שבה יישמרו תכניות מחשב להפעלה חוזרת, בעיקר על ידי חברת יבמ. רק בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20 הם יוחלפו על ידי התקליטון, הדיסקט.
הנה הנול של ז'וזף ז'אקארד עם הכרטיס המנוקב:
http://youtu.be/lwozgRPLVC8
מצגת וידאו של הנול שישפיע על המחשב של המאה ה-20:
https://youtu.be/K6NgMNvK52A
מכונות ג'אקארד מודרניות:
https://youtu.be/4Qn1GD1FVb4
וגם חברת גוגל מקבלת ממנו השראה:
https://youtu.be/qObSFfdfe7I
לא רבים יודעים שעולם המחשב זכה לתרומה חשובה מעולם האריגה בהתפתחותו ההיסטורית.
אחד מהתורמים החשובים לעולם המחשבים היה מהנדס צרפתי מתחילת המאה ה-19 בשם ז'וזף מארי ז'אקאר, או גו'זף-מארי ז'אקארד.
ז'אקארד החליט לפתח מכשיר אוטומטי, נול אריגה, שיבצע באופן אוטומטי את אריגת השטיחים, עם הדוגמאות המסובכות של אותם הימים. הרעיון שלו היה לשנות את פעולת הנול, מדוגמה לדוגמה, רק על ידי שינוי כרטיס נייר מנוקב, מבלי לעשות כל שינוי במכונה עצמה.
המצאתו לא נועדה אמנם למטרת חישוב, אך היא נחשבת כצעד שפרץ דרך להתפתחות המחשוב. כיצד? - הרעיון המהפכני של שינוי הכרטיס שישנה את פעולת מכונה היה שינוי עצום בתפיסה האנושית של הקשר בין אדם למכונה. ז'אקארד הצליח לגרום למכונה לשנות את תפקודה, רק על ידי שינוי של ההוראות שנותן לה המפעיל. התפתחות זו תוביל במאה הבאה לתכנות המחשבים.
המשימה שלקח על עצמו ז'אקארד הייתה לבנות נול שיחשב ויבצע את החלפת החוטים בצבעים השונים - אלה הדרושים ליצירת ציורים על שטיחים. פעולה קשה זו חייבה מיומנות גבוהה מאד של אורגים מומחים וז'אקארד העריך שאם יוכל להכין תכניות אוטומטיות של הדוגמאות הפופולאריות, הנול החדשני שלו יוכל להחליף את המומחיות ולייצר שטיחים רבים ואיכותיים, על בסיס הדוגמאות הללו.
כשהוציא ז'אקארד את נול האריגה המעין-ממוחשב שלו, ראו כולם שהיו מצורפים אליו כרטיסים מנוקבים ששימרו את דוגמת האריגה הרצויה. הנול הגאוני שפיתח ז'אקארד ידע לארוג באופן אוטומטי את הדוגמה הרצויה וליצור את השטיח עם הציור - פעולה שבעבר דרשה מומחיות נדירה ועכשיו התאפשרה בעזרת נקבים על כרטיס ופינים שנכנסו לנקבים אלו.
ההתחלה לא בישרה טובות... הממציא האומלל ז'אקארד הותקף בידי האורגים המקומיים בעירו ליאון ונאלץ לברוח מהם. זעמם של האורגים נבע מהחשש שהנול החכם שלו יביא לאובדן של מקומות העבודה שלהם. מנגד, זכה המהנדס הגאון להערכה רבה מנפוליאון בונפרטה, קיסר צרפת, שאף ביקר במפעל שלו העניק לו פנסיה יפה.
כך ניצח הנול האוטומטי. עשרות אלפי נולים אוטומטיים נמכרו בחייו ושינו את תעשיית השטיחים לעד. אבל כרטיסי הניקוב של ז'אקארד היו תרומה של ממש לעולם המחשבים. בשנת 1887 יהפוך האמריקאי הרמן הולרית' את הכרטיס המנוקב לאמצעי מוביל לעיבוד נתונים ולשימור מידע. במאה ה-20 הם יהפכו לשיטה העיקרית שבה יישמרו תכניות מחשב להפעלה חוזרת, בעיקר על ידי חברת יבמ. רק בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20 הם יוחלפו על ידי התקליטון, הדיסקט.
הנה הנול של ז'וזף ז'אקארד עם הכרטיס המנוקב:
http://youtu.be/lwozgRPLVC8
מצגת וידאו של הנול שישפיע על המחשב של המאה ה-20:
https://youtu.be/K6NgMNvK52A
מכונות ג'אקארד מודרניות:
https://youtu.be/4Qn1GD1FVb4
וגם חברת גוגל מקבלת ממנו השראה:
https://youtu.be/qObSFfdfe7I
מי המציא את הנול החכם ומה הקשר למחשבים?
אריגת בדים מתועשת נעשית כיום באמצעות מכונות אריגה מכניות, או ממוחשבות, שפוטרות את האורג מהעבודה המורכבת של תכנון ותפעול המכונה כך שהיא תבצע את האריגה בדוגמאות הרצויות לו.
אבל השינוי הזה, מהנול (Loom) של ימי קדם אל הנול המודרני, לא נעשה מעצמו. את השינוי הגדול יצר בשנת 1801 גאון צרפתי בשם ז'וזף מארי ז'אקאר (Joseph Marie Jacquard).
האיש פיתח ב-1803 את הנול החכם, שנודע עם השנים בתור "הנול של ז'אקאר" או "ז'אקאר נול" (Jacquard loom). הנול החכם שלו איפשר לארוג בקלות דוגמאות שונות של בד. זה לא דרש מומחיות מיוחדת מהאורג, כי הכל נעשה באמצעות כרטיסים מנוקבים.
על כל כרטיס מנוקב שכזה היו חורים שסודרו באופן מסוים על גבי הכרטיס. הסידור של החורים תוכנן כך שהוא איפשר לשחזר את הדוגמה שיצרו מומחי אריגה. הכרטיסים שוכפל והופצו לבעלי "נולים חכמים" מתוצרת ז'אקאר.
שיטת האריגה הזו נקראה גם היא על שמו "אריגת ג'קארד". היא אפשרה לשלוט באופן אוטומטי על אריגת החוטים, על פי תבנית החורים שבכרטיס הניקוב.
כדי לשנות את הדגם או הדוגמה של הבד, כל שנדרש מהאורג היה להחליף את הכרטיסים והנול עצמו ממילא שינה את הדוגמת האריג, עם הכנסת הכרטיס המנוקב.
החידוש הטכנולוגי הזה היה אבן דרך בתולדות התכנות. כל תעשיית המחשבים ירשה את החידוש של הכרטיסים המנוקבים ממכונות ז'אקאר והתבססה על תכניות מחשב שנשמרו על גבי כרטיסים, לשימוש חוזר או המשכי.
הכרטיסים המנוקבים הללו היו סוג של אמצעי אחסון קדום. משהו כמו כונן קשיח או דיסק און קי מוקדם.
כך הניח פורץ דרך בשם ז'אקאר את הבסיס לטכנולוגיית המחשוב כפי שתתפתח במאתיים השנה שאחריו.
וסיפורו של גאון האריגה הזה לא הסתיים כאן. בשנת 1833 התבסס על המצאתו גאון אחר, צ'ארלס בבג'. באמצעות שיטתו של ז'אקאר, הוא הסב את מנוע ההפרשים למנוע האנליטי שלו, שהתבסס על כרטיסי הניקוב, הפיתוח העיקרי והחכם כל כך של ז'אקאר.
הנה הנול החדשני של ז'וזף מארי ז'אקר, שיהפוך למכשיר המתוכנת הראשון בעולם:
https://youtu.be/MQzpLLhN0fY
למעשה הנול שלו, עם כרטיסי הניקוב, הוא הסבא של המחשב בן ימינו:
https://youtu.be/cF7KpwbF4Lk
כך אורגים בד בתעשייה המודרנית:
https://youtu.be/qS0BIZN3kws
וסרט ארוך על אריגה מודרנית של בדים:
https://youtu.be/nZ3Q9aiKmE4?long=yes
אריגת בדים מתועשת נעשית כיום באמצעות מכונות אריגה מכניות, או ממוחשבות, שפוטרות את האורג מהעבודה המורכבת של תכנון ותפעול המכונה כך שהיא תבצע את האריגה בדוגמאות הרצויות לו.
אבל השינוי הזה, מהנול (Loom) של ימי קדם אל הנול המודרני, לא נעשה מעצמו. את השינוי הגדול יצר בשנת 1801 גאון צרפתי בשם ז'וזף מארי ז'אקאר (Joseph Marie Jacquard).
האיש פיתח ב-1803 את הנול החכם, שנודע עם השנים בתור "הנול של ז'אקאר" או "ז'אקאר נול" (Jacquard loom). הנול החכם שלו איפשר לארוג בקלות דוגמאות שונות של בד. זה לא דרש מומחיות מיוחדת מהאורג, כי הכל נעשה באמצעות כרטיסים מנוקבים.
על כל כרטיס מנוקב שכזה היו חורים שסודרו באופן מסוים על גבי הכרטיס. הסידור של החורים תוכנן כך שהוא איפשר לשחזר את הדוגמה שיצרו מומחי אריגה. הכרטיסים שוכפל והופצו לבעלי "נולים חכמים" מתוצרת ז'אקאר.
שיטת האריגה הזו נקראה גם היא על שמו "אריגת ג'קארד". היא אפשרה לשלוט באופן אוטומטי על אריגת החוטים, על פי תבנית החורים שבכרטיס הניקוב.
כדי לשנות את הדגם או הדוגמה של הבד, כל שנדרש מהאורג היה להחליף את הכרטיסים והנול עצמו ממילא שינה את הדוגמת האריג, עם הכנסת הכרטיס המנוקב.
החידוש הטכנולוגי הזה היה אבן דרך בתולדות התכנות. כל תעשיית המחשבים ירשה את החידוש של הכרטיסים המנוקבים ממכונות ז'אקאר והתבססה על תכניות מחשב שנשמרו על גבי כרטיסים, לשימוש חוזר או המשכי.
הכרטיסים המנוקבים הללו היו סוג של אמצעי אחסון קדום. משהו כמו כונן קשיח או דיסק און קי מוקדם.
כך הניח פורץ דרך בשם ז'אקאר את הבסיס לטכנולוגיית המחשוב כפי שתתפתח במאתיים השנה שאחריו.
וסיפורו של גאון האריגה הזה לא הסתיים כאן. בשנת 1833 התבסס על המצאתו גאון אחר, צ'ארלס בבג'. באמצעות שיטתו של ז'אקאר, הוא הסב את מנוע ההפרשים למנוע האנליטי שלו, שהתבסס על כרטיסי הניקוב, הפיתוח העיקרי והחכם כל כך של ז'אקאר.
הנה הנול החדשני של ז'וזף מארי ז'אקר, שיהפוך למכשיר המתוכנת הראשון בעולם:
https://youtu.be/MQzpLLhN0fY
למעשה הנול שלו, עם כרטיסי הניקוב, הוא הסבא של המחשב בן ימינו:
https://youtu.be/cF7KpwbF4Lk
כך אורגים בד בתעשייה המודרנית:
https://youtu.be/qS0BIZN3kws
וסרט ארוך על אריגה מודרנית של בדים:
https://youtu.be/nZ3Q9aiKmE4?long=yes
מהי שיטת הקיפו של בני האינקה?
הישגים הנדסיים ותרבותיים רבים רשמה לעצמה אימפריית האינקה. היא הייתה ידועה בהנדסה וביכולות התכנון והבנייה שלה ובפרויקטים שניהלה במרחבים עצומים שבהם שלטה.
לא רבים יודעים שתרבות האינקה הגיעה להישגיה הגדולים ללא כתב של ממש ובלי לדעת על המצאת הגלגל, אבן יסוד בהנדסה האנושית. פרט מעניין לא פחות הוא שאת החשבונות שלהם עשו בני האינקה באמצעות קשרים שעשו בחבלים!
שיטת החישוב הזו נקראת קִיפּוּ (Quipu או Khipu). לאנשים רגילים היא נראתה בתחילה כפקעת סתמית של חוטים וקשרים, אבל עדויות היסטוריות הראו שהשימוש בפקעות החוטים הללו היה נפוץ בכל רחבי האימפריה.
בהיעדר תיעוד כתוב על השימוש והתפקידים של הקיפו, החוקרים משערים כיום שזוהי שיטת חישוב ורישום חשבונות ואפילו צורת תקשורת והעברת מסרים בסימנים. היא התבססה על קשרים שעשו בחבלים, כשלכל קשר יש משמעות לשונית חד-משמעית, מעין אות קשורה!
קשרי הקיפו נראים כאוסף של חוטי כותנה וצמר באורכים שונים, שיש בהם קשרים שנוצרו בצורות ובצבעים שונים. החוקרים סבורים שגם להרכבי הקשרים משמעויות שונות.
את הקיפו ירשו ככל הנראה אנשי האינקה מהממלכות שקדמו להם. על אף הנסיונות המתמידים של חוקרים להבין אותה, שיטת הקיפו עדיין לא פוענחה. ההיסטוריונים מצאו עדויות של ספרדים, שמהן נלמד שאנשי האינקה "קראו" את חוטי הקיפו. הסברה היא שהקיפו שימשו אותם כסוג של חשבוניות מתוחכמות.
בין השימושים הידועים של הקיפו באותה תקופה היו חישובי קניות ומכירות, חישובים אסטרונומיים ולוח השנה, חישוב מיסים, תיעוד מלאי בעלי החיים והתנובה החקלאית, רישומי מפקד האוכלוסין ועוד.
באמצעות חישובי הקיפו ויכולותיהם האחרות הגיעו בני אימפריית האינקה להישגים הנדסיים ואדריכליים מרשימים מאד. מאות שנים אחרי שהוחרבה האימפריה שלהם, עומדים על תילם מפעלי הבניה וההנדסה שלהם. מרשתות הדרכים המתקדמות שפרשו על מרחב עצום בדרום אמריקה, דרך מערכות ההשקיה המשוכללות שבנו ושהקדימו הרבה תרבויות אירופיות מקבילות בזמנם ודרך מפעלי הבניה המורכבים והגאוניים שיצרו, בראשם ה"עיר האבודה" מאצ'ו פיצ'ו, על מבני האבן הענקיים שלה.
מומחי הקיפו היו פקידים שנקראו "קיפוקאמאיוק" (Quipucamayoc). הם חישבו בפעולות חשבוניות את מספר העובדים מכל שבט, ניהלו רישומים של רכוש האימפריה, התוצרת החקלאית, שכר ועוד. כשכבשו הספרדים את האינקה, נעזר הממשל הספרדי בקיפוקאמאיוק, בניהול האימפריה. הם ניהלו את ספרי החשבונות ולא פעם זומנו לעדות בבתי המשפט הספרדיים. אבל הספרדים לא אהבו את התלות שלהם בקיפוקאמאיוק, שבלעדיהם לא הבינו דבר בקיפו. לכן הם השמידו את כל הקיפו שהצליחו לאתר באימפריה הכבושה של האינקה. השמדת הקיפו הקלה גם על העברת האינדיאנים לנצרות, אחת המשימות שהספרדים ראו כחשובות במיוחד ושהקיפו, שנתפס על ידם כסמל לעבודת האלילים, רק הקשה עליה.
פירוש המילה קיפו הוא "קשר” בשפת הקצ'ואה.
הנה הקיפו - צורת התקשורת ורישום המספרים של בני האינקה:
https://youtu.be/AmPyz1kCbOw
רעיון הקיפו:
https://youtu.be/VM5Ujq2QW6s
כך שימש הקיפו לתקשורת באימפריה הגדולה של האינקה:
https://youtu.be/1MAy4mbgxwk
כך שמשו הקשרים לביטוי של מספרים על חבלי הקיפו:
https://youtu.be/ZvU-WVBXn9c
בעזרת הקיפו בנו בני האינקה פרויקטים כמו מערכת הדרכים המדהימה שלהם:
https://youtu.be/RoBo5qsNNDM
וסרט תיעודי על שיטת הקיפו של האינקה:
https://youtu.be/z_lx9CgpX7c?long=yes
הישגים הנדסיים ותרבותיים רבים רשמה לעצמה אימפריית האינקה. היא הייתה ידועה בהנדסה וביכולות התכנון והבנייה שלה ובפרויקטים שניהלה במרחבים עצומים שבהם שלטה.
לא רבים יודעים שתרבות האינקה הגיעה להישגיה הגדולים ללא כתב של ממש ובלי לדעת על המצאת הגלגל, אבן יסוד בהנדסה האנושית. פרט מעניין לא פחות הוא שאת החשבונות שלהם עשו בני האינקה באמצעות קשרים שעשו בחבלים!
שיטת החישוב הזו נקראת קִיפּוּ (Quipu או Khipu). לאנשים רגילים היא נראתה בתחילה כפקעת סתמית של חוטים וקשרים, אבל עדויות היסטוריות הראו שהשימוש בפקעות החוטים הללו היה נפוץ בכל רחבי האימפריה.
בהיעדר תיעוד כתוב על השימוש והתפקידים של הקיפו, החוקרים משערים כיום שזוהי שיטת חישוב ורישום חשבונות ואפילו צורת תקשורת והעברת מסרים בסימנים. היא התבססה על קשרים שעשו בחבלים, כשלכל קשר יש משמעות לשונית חד-משמעית, מעין אות קשורה!
קשרי הקיפו נראים כאוסף של חוטי כותנה וצמר באורכים שונים, שיש בהם קשרים שנוצרו בצורות ובצבעים שונים. החוקרים סבורים שגם להרכבי הקשרים משמעויות שונות.
את הקיפו ירשו ככל הנראה אנשי האינקה מהממלכות שקדמו להם. על אף הנסיונות המתמידים של חוקרים להבין אותה, שיטת הקיפו עדיין לא פוענחה. ההיסטוריונים מצאו עדויות של ספרדים, שמהן נלמד שאנשי האינקה "קראו" את חוטי הקיפו. הסברה היא שהקיפו שימשו אותם כסוג של חשבוניות מתוחכמות.
בין השימושים הידועים של הקיפו באותה תקופה היו חישובי קניות ומכירות, חישובים אסטרונומיים ולוח השנה, חישוב מיסים, תיעוד מלאי בעלי החיים והתנובה החקלאית, רישומי מפקד האוכלוסין ועוד.
באמצעות חישובי הקיפו ויכולותיהם האחרות הגיעו בני אימפריית האינקה להישגים הנדסיים ואדריכליים מרשימים מאד. מאות שנים אחרי שהוחרבה האימפריה שלהם, עומדים על תילם מפעלי הבניה וההנדסה שלהם. מרשתות הדרכים המתקדמות שפרשו על מרחב עצום בדרום אמריקה, דרך מערכות ההשקיה המשוכללות שבנו ושהקדימו הרבה תרבויות אירופיות מקבילות בזמנם ודרך מפעלי הבניה המורכבים והגאוניים שיצרו, בראשם ה"עיר האבודה" מאצ'ו פיצ'ו, על מבני האבן הענקיים שלה.
מומחי הקיפו היו פקידים שנקראו "קיפוקאמאיוק" (Quipucamayoc). הם חישבו בפעולות חשבוניות את מספר העובדים מכל שבט, ניהלו רישומים של רכוש האימפריה, התוצרת החקלאית, שכר ועוד. כשכבשו הספרדים את האינקה, נעזר הממשל הספרדי בקיפוקאמאיוק, בניהול האימפריה. הם ניהלו את ספרי החשבונות ולא פעם זומנו לעדות בבתי המשפט הספרדיים. אבל הספרדים לא אהבו את התלות שלהם בקיפוקאמאיוק, שבלעדיהם לא הבינו דבר בקיפו. לכן הם השמידו את כל הקיפו שהצליחו לאתר באימפריה הכבושה של האינקה. השמדת הקיפו הקלה גם על העברת האינדיאנים לנצרות, אחת המשימות שהספרדים ראו כחשובות במיוחד ושהקיפו, שנתפס על ידם כסמל לעבודת האלילים, רק הקשה עליה.
פירוש המילה קיפו הוא "קשר” בשפת הקצ'ואה.
הנה הקיפו - צורת התקשורת ורישום המספרים של בני האינקה:
https://youtu.be/AmPyz1kCbOw
רעיון הקיפו:
https://youtu.be/VM5Ujq2QW6s
כך שימש הקיפו לתקשורת באימפריה הגדולה של האינקה:
https://youtu.be/1MAy4mbgxwk
כך שמשו הקשרים לביטוי של מספרים על חבלי הקיפו:
https://youtu.be/ZvU-WVBXn9c
בעזרת הקיפו בנו בני האינקה פרויקטים כמו מערכת הדרכים המדהימה שלהם:
https://youtu.be/RoBo5qsNNDM
וסרט תיעודי על שיטת הקיפו של האינקה:
https://youtu.be/z_lx9CgpX7c?long=yes
