הפנינים היקרות, שנוצרות בתוך צדפות במעמקי הים, היו ונשארו מאבני החן המבוקשות ביותר לתכשיטים.

שולי הפנינים (Pearl divers) היו בעלי מקצוע שעד שנות ה-50 של המאה הקודמת נהגו לצלול ולחפש אחרי צדפות שמכילות פנינים כאלה. רובם היו אנשים עניים וצללו ללא ציוד צלילה. הם סמכו על נשימה ארוכה במיוחד, שהחזיקה אותם או אותן במעמקים, תוך חיפוש הצדפות. כשאזל האוויר מריאותיהם, הם היו עולים אל פני המים, עם או בלי הצדפות הנחשקות עם הפנינים.

ביפן למשל, זו מסורת בת לפחות 5,000 שנה. נשים שנקראו שם "אמה" (Ama) היו צוללות ומלקטות את הצדפות עם הפנינים וגם לא מעט צדפות למאכל שנמכרו בשווקים. כדי למצוא את הצדפות הללו, הן היו צוללות לעומק של 20 מטרים.

בעידן בו הכל מתבסס על מכשירים וציוד משוכלל, הולך ונעלם המקצוע הזה. כיום מרבית שולי הפנינים אינם פעילים עוד, אם בשל צלילה מקצועית עם בלוני חמצן ואם בשל חוות פנינים גדולות, בהן מגדלים פנינים באיכות ובגדלים מדהימים.

וכך, הולכות ומתמעטות הפנינים הטבעיות ששלייתן מהמים היא מסוכנת וקשה. כיום מרבית הפנינים החדשות הינן מלאכותיות, כאלה שגודלו בחוות לגידול פנינים.


כך מספר דולה הפנינים מאיחוד האמירויות על עבודתו מתחת למים:

https://youtu.be/WyicXuQ9k_4


על שולי הפנינים המעולים של אוסטרליה:

http://youtu.be/V6vuBvglndw


ה"אמה" - דולות הפנינים היפניות:

https://youtu.be/GDsslEE8S7E


עוד משולות הפנינים של יפאן, שעדיין צוללות כדי לשלות פנינים:

http://youtu.be/oPgf-ALl_Y8?t=6s


האופרה הידועה "דולי הפנינים" של ביזה שנכתבה עליהם:

https://youtu.be/M0IbU5xznfQ


וסרטון מקסים המלווה את שולי הפנינים של דובאיי בעבודתם:

https://youtu.be/TGPH_op_LrQ?long=yes

כבר במאה ה-15 לספירה תכנן איש הרנסאנס לאונרדו דה וינצ'י את חליפת הצלילה שלו, ששילב אספקת אוויר, עם בקרת ציפה בחליפה אחת. היה שם גם זוג סנפירים ושנורקל. אמנם לאונרדו לא היה הממציא הראשון שתכנן חליפת צלילה לבני אדם, אבל כמו בפיתוחים נוספים שלו, גם הרעיון הזה היה גאוני ומתקדם ביחס לתקופה שבה פעל הגאון - תקופת הרנסאנס.

חליפת הצלילה שתכנן לאונרדו דה וינצ'י נועדה להיות עשויה כמעט לחלוטין מעור. היו בה ג'קט ומכנסיים ובחזית המסכה שלה תכנן לאונרדו חלונות זכוכית בשביל העיניים. את האוויר תכנן לאחסן בכיס, שהוא מעין בליטה בג'קט העור. ממנו יצאו צינורות שחוברו אל המסכה כך שהצוללן יוכל לנשום מהם. לאונרדו אף הרחיק ותכנן מקום בחליפה לאגירת שתן, למקרים שבהם הצוללן ייאלץ לשהות זמן רב במעמקים..

מבדיקה מדוקדקת של שרטוט ציוד הצלילה שתכנן לאונרדו, הסתבר לחוקרים שהמודל שלו עובד. אבל תכניותיו של לאונרדו נשארו על הנייר במשך כ-500 שנה. רק בשנת 1943 המציאו ז'אק קוסטו, ממציא ומדען נודע, והמהנדס אמיל גנון את ציוד הצלילה המודרני.


הנה לאונרדו דה וינצ'י וחליפת הצלילה שלו:

https://youtu.be/PwOlIGGDVjE?t=2m44s?end=3m18s


ומחקר מפורט על החליפה שפיתח לאונרדו לצלילה:

https://youtu.be/YjzZ1-Plgjs

אם הוא אטום מכל צדדיו ויורד ישר אל תוך הים, פעמון הצלילה לוכד את האוויר שבתוכו, על אף שיש לו פתח בתחתיתו. כיס האוויר שנוצר בו, הוא זה שמאפשר לאדם או האנשים שבתוכו לנשום, כל עוד יש בו חמצן.

כך עבד פעמון הצלילה הקדום, שהיה בשימוש כבר בימי היוונים הקדמונים. פיתוחים מתקדמים יותר חיברו לפעמון הצלילה מכל של אוויר מרוכז, שאפשר לחדש את האוויר ובכך להקנות זמן שהייה גדול יותר במעמקי הים.


הנה ניסוי שתוכלו לעשות בעצמכם ומדגים בעזרת כוס ונייר מגולגל, שלא צריך שום טכנולוגיה בשביל לנסות את פעמון הצלילה:

https://youtu.be/kduxp1Rsaik


תוכלו גם לעשות (אבל בזהירות ועם מבוגר אחראי בסביבתכם), כמו הבחור שירד לצלילה עם פעמון צלילה מאולתר:

https://youtu.be/8AAeiri8i64


ורכב צלילה שהמסכה שלו מתבססת ככל הנראה על עקרון פעמון הצלילה:

https://youtu.be/KnyxP2u9Aps

נאוטילוס (Nautilus) היה שמה של הצוללת של קפטן נמו בספר המפורסם "20,000 מיל מתחת למים", של הסופר הצרפתי ז'ול ורן.

הספר מספר על עלילותיו של קפטן נמו והצוללת שלו, נאוטילוס, בחיפוש אחרי "עצם ענקי" שהטביע אניות גדולות בים. העצם הזה, אגב, היה הנאוטילוס עצמה, שפגעה במספר ספינות, אחת בטעות והאחרות - לאחר שהתקיפו אותה.

הצוללת הספרותית של קפטן נמו נקראה על שם הצוללת הראשונה אי-פעם, שתוכננה ב-1799 על ידי רוברט פולטון והיתה עשויה מצלעות עץ שצופו בלוחות נחושת. הצוללת הזו נבנתה בהסכמתו של נפוליאון בונפרטה, לאחר סירובים רבים של ממשלת צרפת שאליה פנה הממציא.

הצוללת הראשונה הזו, אגב, נקראת על שם בעל חיים ימי, שיש לו קונכייה סלילית וכמה זרועות קצרות והוא מהקונכיות היחידות ששרדו מתקופת הדינוזאורים.

בשלב מסוים נראה שהשם הופך לשם קבוע לחדשנות בצוללות, כי גם הצוללת של יוברט וילקינס שניסתה לחצות תחת הקוטב ב-1931 נקראה כך וגם הצוללת הגרעינית הראשונה שנכנסה לשירות הצבא האמריקאי בשנת 1958 ונקראה "נאוטילוס".


הנה קטע מסרט מ-1954, שהתבסס על הספר:

https://youtu.be/eSiuDXTMj_A


הצוללת הגרעינית הראשונה באמריקה "נאוטילוס":

https://youtu.be/1Bmgk3WlkCE


ודגם של נאוטילוס של ז'ול ורן, שבנו באולפני דיסני:

http://youtu.be/i_vGTUlCQq0

מבחינה לשונית צוללן הוא איש צוות בצוללת, אך בשפה השגורה קוראים כך ל"צולל", שהוא מי שעוסק בצלילה מתחת למים.

יש צוללים שעושים זאת כספורט או כתחביב ונהנים מצפיה בשוניות האלמוגים היפות שמתחת למים. ישנם צוללים העוסקים בצלילה כמקצוע והם לרוב מבצעים עבודות תת-ימיות, כלומר עבודות שנעשות מתחת למים.

הצלילה התפתחה כבר אלפי שנים, אך רק במאה האחרונה היא הפכה נפוצה עד כדי הצטרפות של מליוני חובבים לקורסים לצלילה והפיכת הצלילה לתחביב נפוץ באתרי נופש, בכל העולם.


הנה סרטון קצרצר על ההיסטוריה של הצלילה:

https://youtu.be/eOco-UKquOE


זה מה שהצוללן רואה מתחת למים:

https://youtu.be/0rqcigdJi3o?t=2m26s


קורס צלילה בצה"ל (עברית):

https://youtu.be/rF-YJbnVryo


התנסות בצלילה וירטואלית:

https://youtu.be/MxiUiteLXLk?qr=yes


וילדים צוללים (עברית):

https://youtu.be/A0wAqR0vYkg?long=yes

דיג בחנית (spearfishing) הוא צורת דיג מסובכת וקשה ללמידה. אנשים שדגים בעזרת חנית או צלצל יורדים אל מתחת לפני המים וצדים את הדג בנעיצת חנית.

בין המיומנים שבדייגי החניתות נמצאים אנשי הבג'או (Bajau) של בורניאו. דייגים אלה נמנים על קהילה שכולה חיה על פני האוקיינוס ואוכלת מהציד שמביאים ציידי החניתות מהים. הם צוללים בנשימה אחת למספר דקות ושבים בדרך כלל עם דג ביד.

ראייתם המעולה מתחת למים מאפשרת להם לצוד דגים על ידי הטלת חנית מהירה ומדויקת. חלקם יצרו מעין רובה שמתיז את החנית הזו בכוח אל הציד.

הם לא הוותיקים ביותר בתחום. האבוריג'ינים באוסטרליה דגים כך כבר אלפי שנים. גם בהוואי ובפיליפינים שיטת דיג זו רווחת מאד.


הנה דייגי החנית האבוריג'ינים של אוסטרליה:

https://youtu.be/6RTiGmnMvvU


"צועני הים" של הבג'או הם צוללנים מדהימים ודייגים מעולים בחנית ובאותו רובה מים פשוט שהם יצרו לעצמם:

https://youtu.be/lxX1YwvUInw


ניסיון לדוג כמוהם הוא לא קל:

https://youtu.be/jzvQPLVQpSA


נדרשת יכולת צלילה ארוכה כדי לדוג כך:

https://youtu.be/T3fOf5YZI-Q


וסרט תיעודי על הדיג בחנית וחייהם של "צועני הים":

https://youtu.be/D6ND6iEM4eY?long=yes

פעמון צלילה הוא מתקן קדום שאיפשר צלילה של בני אדם אל עומק המים. מאז ועד היום משתמשים בפעמון הצלילה, בעיקר לצורך ביצוע של משימות שונות על קרקעית הים. פעמוני צלילה מורדים באמצעות מנוף ולרוב מספיק החלל שבהם לאדם אחד לפחות. האוויר הדרוש לנשימה לאדם מספיק לרוב למשך הזמן הדרוש לביצוע המשימה וחישובי הזמן הללו מאפשרים תכנון של פעמוני צלילה בגודל הדרוש. פעמוני הצלילה בנויים ממתכת כדי שישקלו הרבה וכך יורד הפעמון, שמשקלו הסגולי גבוה משל המים, למטה בכוח המשיכה.

העיקרון המדעי שעליו מתבססים פעמוני הצלילה הוא שכלי קיבול שמוכנס למים לוכד את האוויר שבו אם הוא אטום מכל צדדיו, גם כשיש בו פתח בצידו התחתון. בכתבי אריסטו הוא מציין שאלכסנדר הגדול פיתח פעמון צלילה פשוט לצרכי הצבא שלו. ידוע גם פיתוח של פעמוני צלילה בסין הקדומה בשנות ה-200 לפני הספירה. במאה ה-17 פותחו שוב פעמוני צלילה ובהמשך נוסף גם צינור, שמחובר לחביות עם אוויר דחוס, ושימש לאספקת אוויר לפעמון. 


הנה קטע קצר מסרט מצויר שמציג את פעמון הצלילה הפשוט ביותר:

http://youtu.be/BO4LryuobIs?t=1m3s


מבט על תא צלילה מתחת למים - מבחוץ ומבפנים:

http://youtu.be/znWIyqJBeMM


על החיים בתוך פעמון צלילה גדול:

http://youtu.be/cilbzXtuOPc?t=7s


ופעמון צלילה אישי שבו יכול לרדת צוללן אחד:

http://youtu.be/Inqh9BhqJMU?t=6s

האמודאי הוא צוללן שלרוב מקבל את אספקת האוויר שלו באמצעות צינור מאנייה שלמעלה ולא מבקבוקי חמצן כמו הצוללנים המוכרים לנו.

כך החלו הצוללנים לצלול בתחילת עידן הצלילות למעמקי הים. כיום האמודאים הם צוללנים המתמחים בביצוע עבודות תת-ימיות המחייבות זמן עבודה רב ואספקת חמצן קבועה ולא מוגבלת.

כך למשל בעבודות של תחזוקת אניות וכלי שיט או טיפול תת-מימי במתקנים ימיים. כל אלה נעשות פעמים רבות באמצעות אמודאים. גם משימות מורכבות של משיית כלי שיט טבועים מבוצעות במרבית המקרים בעזרתם של אמודאים.

עוד בימי הרנסאנס המציא לאונרדו דה וינצ'י, איש האשכולות והמדען חליפת צלילה לבני אדם. הוא הייתה עשויה ברובה מעור ובעלת חלונות זכוכית לעיניים. לאונרדו תכנן שבבליטה מיוחדת מעל ז'קט העור יאוחסן האוויר ויועבר לנשימה באמצעות צינורות שיובילו עד לפה הצוללן. הוא אפילו תכנן אזור לאגירת שתן בחליפה וכיסי כלים מיוחדים לכלי עבודה שיאפשרו לצוללן למלא את תפקידו.

במאה ה-20, המציאו המדען ז'ק קוסטו והמהנדס אמיל גנון את חליפת הצלילה המודרנית, הידועה בכינוייה ה"ריאה המימית". לא ידוע אם הכירו את תכניותיו של דה וינצי, אך הדמיון לחליפה שהוא תכנן הוא די מדהים.


הנה אמודאי שנקלע לאי של פראים בקומדיה "הנווט" של באסטר קיטון משנת 1924:

http://youtu.be/aCrVY9BxT8U?t=32s


אמודאים יורדים לעבודות תת-ימיות בצבא האמריקאי:

http://youtu.be/DZbMGkCDIwc


וצוללן שיורד לצלול עם כובע היסטורי של אמודאי:

https://youtu.be/eDXGiN5SZ8o