המבזק, שנקרא באנגלית "פלאש" (Flash), הוא מתקן אלקטרוני (בעבר היה חשמלי), המסייע להוספת תאורה לצילום, באמצעות הבזק קצר של אור, ברגע הצילום עצמו.

השימוש בפלאש הוא במצבים שבהם הצילום מתבצע באור חלש מדי, או שיש תאורה טובה אך רוצים לצלם במהירות תריס גבוהה מאוד, כמו במקרים של צילום עצמים הנעים במהירות גבוהה.

בדרך כלל המבזק יוצר הבזקי תאורה קצרים במיוחד, בסדרי גודל של כאלפית השניה.

בעבר הרחוק יותר, בתחילת עידן הצילום, הפיקו את הבזק התאורה הנחוץ לצילומים בחשיכה, באמצעות הצתה בעת הצילום, של אבקה דליקה על גבי מגש מתכת.

בימי מצלמות ה"פוקט" או האינסטנט, ניתן היה לרכוש פלאש חד פעמי שהזכיר קוביית קרח שקופה ונתן 2 עד 4 הבזקים, הבזק בכל צד.

צלמים במצלמות מקצועיות משתמשים בפלאשים מקצועיים המכונים "ספיד לייט", בעברית "אור מהיר".


הנה ה-Flash cube - המבזק החד-פעמי של המצלמות של פעם:

https://youtu.be/0eGZX_4EIEU


המבזק המובנה במצלמות האוטומטיות של שנות ה-80:

https://youtu.be/buLCsVizF3I


בדיקת הפלאש המתלבש:

http://youtu.be/Uhg0UpFziQU


כך משתמשים בפלאש מודרני, ספיד לייט:

https://youtu.be/lne4cIczyzk


טיפים לשימוש מוצלח בפלאש (עברית):

https://youtu.be/kRjHpKJ-XoY


מדריך צילום עם פלאש חיצוני למתחילים (עברית):

https://youtu.be/FyRp_n76Emw?long=yes


והדרכה לשימוש עם פלאש על המצלמה (עברית):

https://youtu.be/4rckRfCQbM8?long=yes

עד שנת 1888 שימשו לוחות זכוכית לצילום. בשנה זו פיתח ג'ורג' איסטמן חומר גמיש וחזק מפלסטיק, שהחליף את הזכוכית ואיפשר צילום רציף של תמונות רבות בשנייה. זה היה הפילם, שהיה תנאי חשוב בדרך לצילום קולנועי ראשון, שהגיע עשור אחר-כך.

כך ייסד איסטמן את חברת קודאק, שהפכה לשם נרדף לצילום וזכתה להצלחה מסחרית עצומה. "אתם תלחצו על הכפתור ואנחנו נעשה את השאר" הייתה סיסמתה של קודאק, שאכן הפכה את הצילום למלאכה קלה לכולם. עד אז היית צריך להיות בעל מקצוע כדי לצלם היטב, אבל קודאק הפכה את הצילום למשימה פשוטה וקלה.

בהמשך חייו הפך איסטמן למולטי-מיליארדר והמצאתו איפשרה לעולם הצילום ולעולם הקולנוע להפוך לתעשיות מצליחות ביותר, גם מבחינה כלכלית וגם בהשפעה העצומה של שתיהן על התרבות המודרנית.


הנה המצאת הפילם והמצלמה של קודאק:

http://youtu.be/_v0cUEBZSC4


איסטמן ואדיסון - שני הממציאים הדגולים שאיפשרו את תעשיית הקולנוע ולאחר שנים גם את הסרט המדבר:

http://youtu.be/4Q9shRCfkVQ


התפתחות הצילום, שבו תרם איסטמן חלק משמעותי ביותר:

http://youtu.be/VUsqS8Ena14


וסרטון בציורים על השתלבות המצאת הפילם של איסטמן ברצף ההמצאות שיצרו את הקולנוע:

http://youtu.be/BKJqeJ48CPs

קודאכרום (Kodachrome) היה פילם לצילום, מוצר קטנטן שעשה מהפכה בצילום הפופולרי - הוא היה סרט הצילום הצבעוני הראשון להמונים.

הצילום בצבע שהקודאכרום כל כך מזוהה איתו, הציג צבעים שהופקו באמצעות חומרים כימיים. חומרים אלו הצליחו לשחזר את הצבעים שצולמו והיו פורצי דרך למול הצילום בשחור-לבן, שהתבסס על חומרים שהציגו רק גוונים של אפור.

ממציא הקודאכרום, לאופולד גודובסקי הבן, היה כימאי ומוסיקאי. הוא עבד בחברת "קודאק" וביחד עם לאופולד מאנס, המציאו השניים בשנת 1935, את הפילם הראשון שזכה לשם "קודאכרום".

סרט הקודאכרום היה לסמלה של חברת קודאק במהלך המאה ה-20. הוא היה פילם דיאפוזיטיב - שימר את התמונה על מדיה שקופה. די מהר הפך הפילם הזה למוצר לוהט בקרב צלמים חובבים. גם בשנים שבהן חדר הצילום הדיגיטלי והשתלט על עולם הצילום, הצילום בקודאכרום המשיך להיות פופולרי יחסית, אצל מי שעדיין המשיכו לצלם במצלמות פילם.

סרט הקודאכרום נכנס לפנתיאון התרבותי של אמריקה ותרבות הפופ בשנת 1973, כשהונצח בלהיט ענק של הזמר האמריקאי פול סיימון. גם במדינת יוטה שבארצות הברית החליטו לקרוא פארק לאומי גדול על שמו.

גם כשהודיעה חברת קודאק, היצרנית האמריקאית שפיתחה את הקודאכרום, על הפסקת הייצור של סרט הצילום המפורסם, ברור היה שהקודאכרום הצליח להחזיק מעמד במכירות יותר מכל פילם אחר. זה הצליח אפילו לאחר שהמצלמות הדיגיטליות הפכו את סרטי הצילום הוותיקים לזיכרון רחוק מהתקופה האנלוגית.

הפסקת שיווק הקודאכרום הייתה רק חלק מהטרגדיה העסקית הגדולה בהרבה של החברה, של כישלון ההסתגלות שלה לעידן הדיגיטלי. זו התרחשה לאחר שבשנות ה-70 הייתה למעשה קודאק זו שפרצה את הדרך לדיגיטל. אחד ממהנדסיה הוא שהמציא את המצלמה הדיגיטלית הראשונה ובהמשך את החיישן הראשון שהצליח לקלוט יותר ממגה-פיקסל של מידע. אבל קודאק עצמה לא רצתה להיכנס לעידן המצלמות הדיגיטליות, מחשש שסרטי הצילום שלה לא יימכרו. מי שכן נכנסו לעולם הצילום הדיגיטלי היו מתחרותיה, בעוד היא פשטה רגל.


הנה פרסומת משנות ה-80 ל"קודאכרום":

https://youtu.be/HIVwUWeOMKc


מצגת וידאו קצרה:

https://youtu.be/nnHpdSEjfkI


שיר שהקדיש הזמר-יוצר פול סיימון לקודאכרום:

https://youtu.be/RGK19Pg6sB0


וביצוע נפלא שמציג מעט מהתצלומים הנפלאים שהפיק הפילם הצבעוני הזה:

https://youtu.be/N4ltLp30KVs

כשמקרינים סרט, חייבת להיות התאמה מושלמת בין התמונה לצליל. התאמה זו נקראת "סִינְכְרוֹנִיזַצְיָה" או בעברית פשוטה "סינכרון". הסינכרוניזציה חשובה כדי שתנועות השפתיים של השחקנים למשל, יתאימו לקולות הדיבור היוצאים מפיהם. אם לא תהיה התאמה כזו, חוויית הצפייה של הצופים בסרט תיפגע קשות.

אז איך עושים את זה?

הקלאפר, קְלַאפֶר-בּוֹרְד (clapper או clapperboard), או בעברית נַקָּשׁ, הוא מתקן פשוט, המשמש בצילום סרטים להתאמת הצליל לתמונה בדיוק ולסימון של סצנות וטייקים שצולמו.

לקלאפר צורה של לוח שנסגר ועליו רושמים לפני כל טייק, את פרטי הטייק שמצלמים ואת מספרו.

בעת הצילומים, מצלמים בתחילת כל טייק, את אחד מעוזרי הצילום, כשהוא סוגר את הקלאפר-בּורד, עם הפרטים המעודכנים של הטייק שנכתבו עליו, אל מול המצלמה.

לאחר הצילומים, בזמן עריכת הסצנה בידר העריכה, מתאימים עורכי הסרט את צליל הנקישה בפס הקול המוקלט, לצילום הקלאפר שנסגר בתחילת הטייק.

מכיוון שקל לזהות את צליל הנקישה של הקלאפר ברצועת הקול ולראות את פעולת הסגירה המצולמת שלו ברצועת התמונה, קל להתאימן זו לזו. כך מסייעת נקישת לוח הקלאפר הנסגר לסינכרוניזציה של הקול לתמונה.


כך נראה הקלאפר המודרני, עם השעון האלקטרוני:

http://youtu.be/LSKSkdm3Ar4


וכך מפעילים אותו נכון:

http://youtu.be/sDRgNYFNo_I

בשנת 1959 נולדה המצלמה שתהפוך את כולנו לצלמים. זה קרה כשחברת אגפא הוציאה את המצלמה האוטומטית המלאה הראשונה שלה. במצלמה הזו לא נדרש הצלם לעשות דבר כדי לצלם תמונה אלא לכוון וללחוץ.

עם הזמן הטכנולוגיה התפתחה והמצלמה האישית לצלמים החובבים הלכה ונעשתה קטנה וקלה. אבל המצלמה האוטומטית הייתה עוד שלב באבולוציה של הצילום, שבו הצלם אפילו לא נדרש ליכולת צילום. כל מיני פרטים כמו פוקוס, צמצם או כמות אור, לא היו הכרחיים יותר במצלמה הזו. היא הוציאה תמונות בינוניות ולא מקצועיות, אבל צבעוניות ונחמדות לאלבום הפרטי של המשפחה.

וזו לא הייתה רק האוטומציה שהפכה אותה למבוקשת כל כך. המצלמה האוטומטית הייתה קלה ונוחה, אפשרה להחליף את הפילם במהירות (הפילם הפך מהר מאד לקלטת קטנה ונוחה), לחלקן היה פלאש, מבזק מובנה במצלמה שנשלף בקלות. רוצים צילום במסיבה או בחשיכה? - לוחצים על הכפתור, הפלאש יוצא ומצלמים. גם אם התמונות היו בינוניות, הן הספיקו כדי להנציח רגעים שמחים ומאושרים..

המצלמה האוטומטית הייתה מצלמה פשוטה שאפשרה לצלם בקלות ובכל מקום. אבל היא הייתה עדיין מרובעת ויקרה יחסית. בשנות ה-70 יצאה מצלמת האינסטמטיק של קודאק. אלו היו מצלמות פוקט שטוחות, קלות וזולות להפליא. את הפילם החליפה בהן קלטת קלה ומהירה להחלפה, שבתוכה הפילם היה כבר מכוון להפעלה. האינסטמטיק הפכו במהירות ללהיט ענק ושוק המצלמות האוטומטיות הצליח מאד, כשחברות רבות החלו לייצר מצלמות כאלה.

המצלמות האוטומטיות שלטו שנים רבות והיו מתנה מבוקשת לצעירים ומתבגרים, שלא התיימרו להיות חובבי צילום. בעידן המצלמות הדיגיטליות, הן גם הפכו דיגיטליות ועד היום הן ממשיכות להימכר בכמויות עצומות בעולם כולו.


הנה המצלמה האוטומטית של אגפא:

https://youtu.be/pWbU9TwCDY8


אוסף של מצלמות פוקט אוטומטיות ישנות:

https://youtu.be/JnEBeVHE2LQ


הפוקט אינסטמטיק של קודאק עם הפלאש לתאורה:

https://youtu.be/Uhg0UpFziQU


המצלמה האוטומטית של שנות ה-80:

https://youtu.be/buLCsVizF3I


מבט בוחן במצלמת כיס של קודאק:

https://youtu.be/1mG7TBqzjrw


והיו גם אוטומטיות שהדפיסו מיד את הצילום:

https://youtu.be/XTiop4eFck0

טכנית, מצלמת הווידאו (Video camera) הומצאה בשנות ה-30, על ידי ג'ון לוגי ביירד, שפיתח את מצלמות הווידאו המוקדמות ביותר. הוא התבסס על דיסק מכני, ששידורים ניסיוניים נערכו בו כבר מ-1918 ועד 1930.

במהלך השנים נבנו מכשירים אלקטרוניים שהתבססו על מצלמת הווידיאו הזו, ביניהם בלטו האיקונוסקופ של ולדימיר זבוריקין ומנתח הדימויים של פילו פרנסוורת '. הללו הלכו והחליפו את המצלמה שפיתח ביירד, אבל זה עדיין היה רחוק מלהיות משהו משמעותי, בעיקר מכיוון שמצלמות וידיאו המוקדמות הללו התבססו על סרט הקלטה.

תולדות מצלמות הווידאו רצופים בניסיונות להגיע להבשלה ולמוצרים נפוצים והצלחה מסחרית, אך העובדה שזו הייתה טכנולוגיה ששמרה אותות אנלוגיים על סרטי וידאו, הכשילה את המצלמות הגדולות והמסורבלות הללו. השינוי חל בשנת 1983, כשיצאה לשוק טכנולוגיה חדשה ומבוססת קלטות וידאו להקלטה, ישירות מהמצלמה.

הייתה זו מצלמת ה Betamovie BMC-100P של חברת Sony, שיכולה להיחשב למצלמת הווידאו (camcorder) הפופולרית הראשונה בהיסטוריה. היא הקליטה על קלטות בפורמט המצוין Betamax, אך ללא אפשרות להקליט שמע.

בשנת 2006, כשההקלטה הדיגיטלית הפכה לשיטה הנפוצה, הוחלפו הקלטות באמצעי אחסון דיגיטליים כמו קלטות microDVD קטנות ודי מהר לזיכרונות פלאש פנימיים וכרטיסי זיכרון SD.

כך הגיעה מצלמת הווידאו הראשונה בהיסטוריה לעידן של מצלמות וידיאו המשלבות מצלמה ומכשיר וידיאו מלא, כלומר התקן הקלטה והצגה של חומר וידאו מצולם. השימוש בהן נע מהפקות טלוויזיה, דרך סרטים ביתיים, צילום של חדשות ועיתונאות ועד לצרכים מקצועיים ומסחריים לשוק הפרסום והמוסיקה.

בשנות ה-10 של המאה ה-21 נוצרו מצלמות וידאו דיגיטליות עם צילום של 360 מעלות, המציגות ומאפשרות צילום לצרכים של יישומי מציאות מדומה.


הנה מצלמת הווידאו:

https://youtu.be/IYOXGjS9NRo


מצגת של ההיסטוריה של מצלמות הווידאו:

https://youtu.be/QqISi8wAeSE


מצלמות הוידאו האולפניות הן כבדות במיוחד:

https://youtu.be/mQXrWz0Nx1E


ומצלמות הווידאו 4K של ימינו:

https://youtu.be/6YS-v-mRoAs?long=yes

בצילום קולנוע, טלוויזיה או וידאו משתמשים בעגלה הנקראת דולי (בעברית: צְלַמְנוֹעַ), לצורך ההנעה של מצלמה בצורה חלקה.

לרוב נעה עגלת הדולי על מסילות מיוחדות, כשהצלם ועוזר הצלם ניצבים עליה.

בין צוות בעלי התפקידים על הסט של צילום סרט נמצא תמיד ה"דולי-גריפ", שהוא האחראי על הזזת עגלת הדולי.


הנה סרטון שמראה את הדולי בפעולה, בעת צילום של סרט:

http://youtu.be/Tty1zHKNp6o

מצלמת הפולרואיד הומצאה ב-1947 והפכה מאד פופולארית. זו הייתה מצלמת אינסטנט (מצלמה מיידית) שהדפיסה את התמונות באופן מיידי. פיתוח התמונה התרחש בתוך דקות אחדות והמצלמה הוציאה אותה על נייר - הישר מגוף המצלמה. המצלמה השתמשה בשכבות צבע מיוחדות לפיתוח מיידי והכילה בתוכה מנגנון שהוציא תמונה במהירות. זו הייתה המצאה מרגשת שאיפשרה לקבל את התמונה מיד ולא להמתין למעבדת פיתוח התמונות.

לא רבים יודעים שמצלמת הפולרואיד היא רעיון שהגיע משאלה של בתו של הממציא, יצרן עדשות למשקפיים. כשהילדה שאלה את אביה מדוע אי אפשר לראות את התמונה מיד, הוא חשב רגע ועוד רגע ורעיון נבט בראשו..

כיום החברה עדיין פעילה, אך מצבה לא ממש טוב. היא מייצרת מוצרים אלקטרוניים כמו מחשבי לוח (טאבלטים), מסכי טלוויזיה וכמובן מצלמות, כולל מצלמת אקשן, שמזכירה את הגו-פרו הפופולארית בתחום זה.


על מצלמות פולארויד וההיסטוריה שלהן:

http://youtu.be/We6WzeVLWHU


סיפור ההמצאה של מצלמת הפולרואיד:

http://youtu.be/82ZiQP0f7rs


והדור החדש שלהן, זה שעושה קאמבק למצלמות הפולארויד:

https://youtu.be/HNdZwpt2sK0

אם בעבר השתמשו במנוף (Crane), כדי לצלם בקולנוע מזוויות צילום גבוהות ומעניינות, כיום הולך ומחליף אותו הרחפן (Drone), בצילום מהגובה ותוך כדי תנועה.

הרחפן מאפשר לצלם טופ-שוטים (שוטים קולנועיים מלמעלה) מגובה רב. הוא מאפשר ליצור תנועות מצלמה קיצוניות שהן הרבה יותר מרשימות מאלה של ה"קריין" (Crane), המנוף האמיתי של הקולנוע, כמו גם מאלה של מצלמת הרחף שבה עושים שימוש בעיקר בצילומי טלוויזיה.

לגבי איכות הצילום, הרחפנים מגיעים כיום לאיכות צילום נהדרת. 4K כבר מתחיל להישמע פחות מרשים, כשיש לך איכויות צילום גבוהות יותר. כמובן שהמחיר הוא הגורם העיקרי שקובע את איכות הרחפן והמצלמה שבו, אבל זה תמיד היה כך, לא?


כך משתמשים ברחפן בצילומי סרטים:

https://youtu.be/b6Ps67qoEiA


הבסיס לצילום כזה הוא השעות הנכונות, הנעה נכונה, פילטר מוצלח ועוד:

https://youtu.be/SMUsqj-CVXQ


טיפים נוספים לצילום בעזרת רחפן:

https://youtu.be/fy3aLxx0Wdg


צילום נוף אופייני על גשר הזהב בסן פרנסיסקו:

https://youtu.be/C8ZwEbhrco0


צילום אנשים ברחפן:

https://youtu.be/TtzKP9EiM_4


והתוצאות בצילומים שנערכו מרחפן על החומה הגדולה ומעל אתרים נוספים בסין:

https://youtu.be/ZwvehGgIjYQ

חצובה (Tripod), או כנה, היא מתקן שעליו מעמידים מכשיר כמו טלסקופ, כלי נשק, מכשיר מדידה או במקרה שלנו מצלמה.

החצובה היא בעלת שלוש רגליים טלסקופיות, המאפשרות כיוון של גובה ומשמשת לקיבוע המצלמה. לרוב מאפשרת החצובה כיוון זוויתי של המצלמה בצידוד והגבהה.

לאיכות הצילום ולחוויית הצילום עצמה מעניקה החצובה יתרונות משמעותיים. ראשית תפקידה הוא לספק למצלמה יציבות מירבית, מה שמאפשר צילום חד וברור, גם בתנאים קשים או מאתגרים של תאורה גרועה, לילה או צילום תנועה.

במיוחד בתנאי תאורה נמוכה או כשנדרשות מהירויות תריס איטיות, אז חיונית במיוחד היציבות שמעניקה החצובה, כי מניעת רעידות מבטיחה תוצאה נקייה מטשטוש, שהוא הסיכון העיקרי בחשיפה ארוכה, אם המצלמה תזוז ולו במעט, בזמן הצילום.

ואכן, ביצוע חשיפות ארוכות ויציבות הוא אחד התפקידים המרכזיים של החצובה. למשל בעת שמצלמים צילומי לילה של שמיים זרועי כוכבים או נוף עירוני מואר, אז מרגישים את החדות שמקבלת התמונה ממצלמה מיוצבת על חצובה. צילומים אלה הם כמעט בלתי אפשריים ללא החצובה.

עוד שימושים של החצובה הם צילום עצמי, צילום וידאו ללא תזוזות לא נחוצות או תמונות המחייבות דיוק גבוה במיוחד - למשל כשהצלם מעוניין לדייק באופן מוחלט את הקומפוזיציה, בצילומי טבע דומם, צילום נוף, או צילום אדריכלי.

בתמונות כאלה הדיוק בקומפוזיציה הוא קריטי והחצובה מאפשרת לתכנן ולכוונן את הפריים בקפידה, כולל זוויות מעניינות והתאמות עדינות, עד להשגת התוצאה הרצויה.

עוד מאפשרת החצובה צילומים עצמיים בהם הצלמת מפעילה טיימר ומצלמת את עצמה. היא מקלה גם על צילומים בטווח דינמי גבוה (HDR), סדרות צילומים זהים בחשיפות שונות, צילום תמונות פנורמיות מדויקות בחיבור ביניהן ועוד.

מעל הכל, החצובה משחררת את הצלם מהעומס הפיזי של צילומים ממושכים, מה שמקל בצילום עם ציוד מקצועי רב או עדשות כבדות. כך יכול הצלם להתמקד בתוכן הצילום ובצד היצירתי שבו ופחות להתעייף בהחזקת ציוד כבד.

אך מעבר לכל אלה, כשמדובר בחצובה מדובר על כלי רב-שימושי, שיש בו הרבה יותר מזה. היא מאפשרת את הרחבת היצירתיות והטכניקה של צלמים, לצד הפקה של תמונות איכותיות ומרשימות, בתנאים ואתגרים שונים ומגוונים.


הנה הדרכה לחצובה (עברית):

https://youtu.be/K0NogerTmv8


חד רגל, מונופוד, הוא פתרון כשהחצובה כבדה (עברית):

https://youtu.be/1AgloRLByBg


אפקטים אמנותיים בצילום עם חצובה ושימוש לא רגיל:

https://youtu.be/rtUhnaiHEa8


מדריך חצובות והתפקיד החשוב שלהן בצילום (עברית):

https://youtu.be/YXgED88yQYc?long=yes


וסקירת חצובה מקצועית (עברית):

https://youtu.be/atboRaQEanA?long=yes

כדי לייצר "קמרה אובסקורה" בעצמנו לא צריך הרבה ציוד. אם נשתמש בקופסה סגורה וחשוכה עם נקב, זה יאפשר לנו לקבל "מצלמת נקב" (Pinhole Camera), מעין "לשכה אפלה" - מה שמוכר בשם הלטיני "קמרה אובסקורה", אבל בתוך קופסה. זו תהיה מעין מצלמה פרימיטיבית במיוחד, שמזכירה את המצלמות הראשונות.

אבל למה מצלמה? - כי אם נציב בתוך הקופסה נייר צילום, הוא יקלוט את התמונה שעוברת דרך הנקב וישמור אותה עליו. כשנוציא את נייר הצילום מהקופסה, לא נראה דבר. אבל אם נפתח את התמונה הזו בחדר חושך, ממש כמו שפותחו הפילמים בעבר, נוכל לקבל צילום פשוט של המראה שחדר ל"מצלמת הנקב" הפשוטה שיצרנו. כך יצרנו מצלמת נקב שמבוססת על עיקרון ה"קמרה אובסקורה" הפשוט, מצלמה שדומותיה הקדומות קדמו אפילו למצלמות הראשונות שנולדו במאה ה-19.


כך הופכים קופסאות פרינגלס ל"מצלמת נקב":

https://youtu.be/IT9t4KAbD8U


אחת משוכללת יותר:

https://youtu.be/eaHdZfqU_XU


הנה מצלמת נקב אמיתית, עם פילם ששומר את התמונות, מקופסת גפרורים:

https://youtu.be/espROi9g2pg


כך תייצרו קמרה אובסקורה מקופסת קרטון וקופסאות שימורים ריקות:

https://youtu.be/l7-qgyuAq4E


כך ניתן להנציח את התמונה על נייר צילום, באמצעות פחיות צבע מנוקבות:

https://youtu.be/zNNxVS38SbA

מצלמת 360 מעלות היא מצלמה המאפשרת יצירת תמונה או סרטון היקפיים, המציגים את כל מה שקורה מסביבה.

צילום של תמונה ב-360 מעלות התבצע בעבר על ידי מערך מצלמות וכיום על ידי מצלמה אחת הכוללת מספר חיישנים המצלמים מסביב לה.

בניגוד למצלמה רגילה שבה בוחר הצלם נקודת מבט בעת הצילום, מצלמה כזו מייצרת תמונות היקפיות או סרטונים היקפיים, כך שאפשר להביט בהם אל כל הכיוונים. כך למעשה הצופה הוא שמחליט בכל רגע על נקודת המבט שמעניינת אותו ועל הפריים הנכון. באופן מסוים הוא "הופך" לעיניה של הדמות בסרט.

בכך שהיא מעניקה לצופים הזדמנות לחוות את סרט מכל זווית צפייה, מאפשרת מצלמת ההיקף התבוננות לכל הכיוונים וחוויה של מעין היטמעות במציאות. מצלמות כאלה הופכות כיום לפופולריות ומאפשרות לצלם סרטונים שצופים בהם במשקפי מציאות מדומה.


הנה הצילומים במצלמות 360 מעלות:

https://youtu.be/nt1I5inXE4I?t=17s


הנה התחומים שבהם ניתן לצלם להשתמש במצלמות כאלה:

https://youtu.be/3dhFr6U4dY8


כך משווקים אותן:

https://youtu.be/hWd3U0sQxbc

המצלמות של GoPro הן מצלמות האקסטרים הנמכרות ביותר בעולם. מצלמת GoPro הזעירה מתחברת בכל צורה אפשרית לגוף ומאפשרת תיעוד מזוויות מיוחדות וכמעט בכל מיקום אפשרי - בתנאי אקסטרים. אלו מצלמות מצוינות לספורט אתגרי וכמעט בכל ענף ספורט אתגרי עושים בהן שימוש כדי להנציח ולשתף אחרים בחוויה ובהישגים שחווה הספורטאי.

כיום הפך השם GoPro למעין שם כללי למצלמות אסקטרים ויש מצלמות נוספות המתחרות במוצרי החברה. כל המצלמות הטובות בתחום מציעות היום צילום של וידאו בהפרדה גבוהה HD.


הנה אוסף של צילומי גופרו מכל העולם:

http://youtu.be/A3PDXmYoF5U


חוויות לא ממש אתגריות שצולמו עם הגו-פרו:

http://youtu.be/jWIRa-_1wrQ


ונסיון להציג את מה שהיינו רואים אם היו מצמידים לסופרמן מצלמת גופרו:

http://youtu.be/H0Ib9SwC7EI

מה תעשו אם תרצו לצלם מישהו בהרי האלפים, אבל אין לכם כסף להטיס אותו ביחד עם צוות צילום להרים הללו שבאירופה? - התשובה היא לצלם אותו על רקע "מסך ירוק" (גרין-סקרין) או "מסך כחול" (בלו-סקרין) ו"להשתיל" את נוף האלפים במקום הצבע הירוק או כחול, בעזרת תוכנת מחשב.

ואכן, מסך ירוק הוא מסך בצבע זה, שלפניו מצלמים אנשים. לאחר מכן, ניתן "להרכיב" את פעולות המצולמים על רקע אחר מהרקע האמיתי שלפניו צולמו. כך ניתן "להשתיל" את הדוברים בנוף של טבע, עיר, ים וכדומה - כל זאת מבלי שהם נמצאים שם באמת, אלא מצולמים באולפן, על רקע מסך שצבוע בצבע אחיד.

מי שמשתמשים בדרך כלל בגרין סקרין בטלוויזיה, הם החזאים, למשל, שמגישים את תחזית מזג האוויר. המפה שמופיעה מאחריהם היא כמעט תמיד מפה שמוקרנת על מסך ירוק.

מסך כחול הוא קדום יותר ממסך ירוק. שניהם שמות לאותם צבעים שנבחרים בדרך כלל לרקע הפעולה. פעם, כשהשתמשו בסרט צילום כימי, השתמשו בדרך כלל במסך כחול. כיום, עם המעבר לשימוש בעיבוד דיגיטלי, המסך הירוק הוא הנהוג בצילום סרטים, כיוון שהוא נחשב לקל לזיהוי בתכנות עריכת הסרטים הממוחשבות.

אגב, אחת השיטות הפשוטות המשעשעות להציג גוף בלתי נראה היא לצלם על רקע מסך ירוק, כשהמצולם לבוש בבגדים ירוקים. בשיטה זו מה שהצופים ייראו הוא רק את ראש המצולם, בעוד גופו יהיה שקוף לחלוטין...


כך מצלמים ויוצרים את האשליה של המסך הירוק (עברית):

https://youtu.be/EnAHo85CPk4


שימוש פשוט במסך ירוק בקליפ של תמר רדה הנפלאה:

https://youtu.be/bCVHIXGlWPg


מסך ירוק עם צילומי מנוף בסרט הנוקמים:

https://youtu.be/T1m0ORVdsQc


קטע מתכנית טלוויזיה שמראה כיצד נראית התוצאה:

https://youtu.be/JbVZGLI8izk?t=1m41s


היום כבר יש מסך ירוק עם גרפיקה מתקדמת שיוצרת תלת-ממד (עברית):

https://youtu.be/STp8MgSE1Ck?t=1m32s&end=2m50s


גרין סקרין באמצעות בינה מלאכותית:

https://youtu.be/GNYLC0XfPao


שחקן מסביר איך מצלמים סצנות מדהימות שלו עם דינוזאורים:

https://youtu.be/n44ZzC_o7tc?t=3m07s


המחליף של המסך הירוק כבר נכנס להוליווד - קבלו את הווליום:

https://youtu.be/8yNkBic7GfI


עבודה עם המסך הירוק לא תמיד מצליחה:

https://youtu.be/hKygyvdEmUQ


טעויות בשימוש בגרין סקרין ביתי:

https://youtu.be/QTFT-H3D_H0


וסרטון תיעודי על הסט השלם והמדויק של הגרין סקרין:

https://youtu.be/Y7wyXoml0xA?long=yes

בקולנוע מחפשים לא פעם זוויות צילום מעניינות במיוחד, כדי ליצור את החוויה הקולנועית. צילום מהגובה, תוך כדי תנועה, יכול להיות אחת הצורות המרגשות והמשמעותיות לסצנות חזקות ומרגשות.

אחד האמצעים הטובים לעשות זאת הוא בעזרת המנוף (Crane), שאנשי המקצוע קוראים לו באנגלית קריין.

באמצעות המנוף ניתן ליצור תנועה קיצונית של המצלמה לכיוון מעלה או מטה. לרוב מבצעים את התנועה הזו על ידי מנוף אמיתי או בעזרת "מצלמת-רחף", שהיא מעין מנוף למצלמה בלבד.


הנה מנוף לצילומי קולנוע:

https://youtu.be/-m598H0BJJ8


מנוף ממונע:

https://youtu.be/RgoZ_oPA5ns


מנוף מצלמה גדול:

https://youtu.be/Ad2IxHWd1wY


מנוף נוצה קטן להנעת מצלמה:

https://youtu.be/Z4t0mznq3ew


וקטע מסרט שמראה כיצד משתמשים במנוף בצילום קולנועי בסרטים:

https://youtu.be/z8M2BzGVH_k