פוּגָה (Fugue) היא שיטת הלחנה פוליפונית לכמה קולות, שנולדה בתקופת הרנסאנס והגיעה לשיא בתקופת הבארוק. גם אחרי תקופת הבארוק ממשיכה הפוגה להופיע, מפוגות בתקופה הקלאסית ועד לפוגות מהתקופה הרומנטית ובמאה ה-20.

בתחילת הפוגה מנוגן הנושא הראשי ובהמשך הוא מושמע שוב ושוב, כשבכל פעם הוא "עובר" לקול אחר, בין הקולות השונים. אך בכל קול הוא מנוגן בשינויים מסוימים. לעתים השינוי מלודי, כלומר במנגינה שלו, ולעתים הוא ריתמי, בקצב שלו. כך הוא מתאים לקולות האחרים ולסולמות השונים.

חוץ מהנושא הראשי, יש בפוגה גם נושאים משניים וקטעי מעבר, שמושמעים כל הזמן למולו, כנושאים נגדיים או מקבילים. קצת כמו שיחה שבה ניתן להבין את דברי כולם, על אף שהם מדברים ביחד וממש בו-זמנית - כך הקולות בפוגה עצמאיים ועדיין יש ביניהם שילוב הרמוני המשתלב היטב לכדי שלמות אחת. בכך הפוגה שונה מצורות מוסיקליות אחרות שלא מבוססות על קונטרפונקט.

יצירות שנכתבו בטכניקת הפוגה נקראות במרבית המקרים גם הן "פוגה". פוגות כאלה יכולות להיכתב לכלי יחיד, לרוב כלי מקלדת כמו פסנתר, להרכבים כליים וקוליים, דוגמת רביעיית מיתרים, תזמורת מלאה או מקהלה.

פוגות מפורסמות ניתן למצוא בסימפוניה השלישית של בטהובן, בקטע ה"אמן" מתוך הרקוויאם של מוצרט, וברבות מיצירותיו של יוהאן סבסטיאן באך.


כך נראית פוגה:

https://youtu.be/95gLT7NzHAM


הנה הפוגה הגדולה בסול מינור של באך קכל 542:

https://youtu.be/4WhPUqpaRp4


פוגת "אמן" מתוך הרקוויאם של מוצרט:

https://youtu.be/-IfB7VmGaNQ


הפוגה מפרק רביעי בסימפוניה השלישית של בטהובן:

https://youtu.be/ZkP3XVkLxL4


סרט תיעודי שמסביר את הפוגה:

https://youtu.be/vAFETgpt9PA?long=yes


הסבר נוסף ומעמיק על הפוגה והצד המתמטי שלה:

https://youtu.be/ZG4SKgCpppE?long=yes


ו"אמנות הפוגה" של באך בביצוע הפסנתרן גלן גולד:

https://youtu.be/exD8bhJP1eo?long=yes