חוליות צוואר של הג'ירף הן שבע בדיוק, ממש כמו אצל שאר היונקים. אך חוליות הצוואר של הג'ירפים התארכו במהלך האבולוציה.

זה קרה בהדרגה, כשג'ירפים בעלי צוואר ארוך הצליחו להשיג יותר מזון, בעיקר מראשי העצים הגבוהים. לעומתם בעלי הצוואר הקצר, הסתפקו במזון שגדל באזור הנמוך של העץ. הם התחרו ביניהם על מזון זה, שהוא מוגבל יותר.

וכך, במהלך מיליוני שנים ובתהליך שנקרא "הברירה הטבעית", הלכו והתמעטו ג'ירפים בעלי צוואר קצר, בעוד שבעלי הצווארים הארוכים הלכו והתרבו.

כיום אנו מכירים רק ג'ירפים בעלי צוואר ארוך. הם ניצחו, בתהליך שצ'ארלס דרווין נתן לו את הכינוי “הישרדות המתאימים” (Survival of the fittest).

זהו המנגנון היושב בבסיס הברירה הטבעית ומניע את האבולוציה של החיים - אורגניזמים עם גנים המתאימים יותר לסביבה הם אלו שזוכים להישרדות ומעבירים את הגנים שלהם לדור הבא. אלה שפחות מתאימים, לעומתם, הולכים ומתמעטים ולבסוף נכחדים.

אז אם חשבו פעם, בהשראת המדען ז'אן-בטיסט למארק, שלג'ירף יש צוואר ארוך משום שאבותיו מתחו את הצוואר כדי להגיע לעלים הגבוהים, דרווין עזר לנו להבין שזה משום שהג'ירפים הם צאצאים של ג'ירף שנולד בטעות עם צוואר ארוך וזה הקנה לו יתרון בתזונה טובה יותר וצאצאים רבים ושורדים יותר במהלך הדורות.


סוד ההתפתחות של הצוואר הארוך של הג'ירף:

http://youtu.be/JiSuK_Dvdtg

הברכיוזאורוס, כנראה הגבוה מהדינוזאורים וללא ספק דינוזאור עצום, שקל מעל 50 טונות. פירוש השם ברכיוזאורוס הוא "לטאת זרוע" או "לטאת היד", על שם רגליו הקדמיות, שהיו ארוכות מהאחוריות.

הברכיוזאורוס היה גדול וגם שקל יותר ממשאית ענק. ראשו הקטן הגיע לגובה של כמעט 15 מטרים. הגובה הרב היה דרוש לברכיוזאורוס הצמחוני כדי שיוכל לאכול עלים מראשי העצים.


הנה סרטון על הברכיוזאורים:

http://youtu.be/mwMN-892Jc4


הנה סרטון על הברכיוזאורוס שמציג אותו בשירה:

http://youtu.be/3oSCROhx_Yo


והנה סיפור לילדים על הנקלוטריום, יונק קטן שמנסה לשרוד על גבו של הברכיוזאורוס:

http://youtu.be/aU6nS2Lzz8Y

כנראה שהדינוזאור הכי איטי מבין הדינוזאורים היה ברכיוזאורוס (Brachiosaurus). הדינוזאור הכבד הזה נע במהירות של כ-4 קילומטרים בשעה.. סימן ההיכר שלו הן רגליים עבות מאד, שנראות כמו גזעים של עץ וצוואר דק וארוך מאוד.

בגובה של כ-13 מטרים ואורך של כ-26 מטרים, חשבו בעבר שהברכיוזאורוס הוא הגדול מבין הדינוזאורים, אבל בהמשך התגלו מינים גדולים כמו הזאורופוסידון והארגנטינוזאורוס, שהם גדולים ממנו. הוא עדיין מהכבדים והגדולים שבמיני הדינוזאורים.


הנה סצנה מדהימה מהסרט "פארק היורה" שבה רואים המבקרים את הברכיוזאורוס הענקי:

http://youtu.be/Cfr_XnvX1aA


ומצגת תמונות של ברכיוזאורוסים:

http://youtu.be/HZEeQTYQf_c

אלוזאורוס היה דינוזאור שעצמותיו היו חלולות. זה היה דינוזאור טורף ענקי, באורך של 12 מטרים וציפורניים חדות.

אבל המעניינת יותר הייתה גולגולתו הענקית. סידור העצמות בגולגולת של האלוזאורוס איפשר לו לבלוע כמויות ונפחי בשר ענקיים ולהתנפח כמו מיני נחשים שבולעים בעלי חיים ענקיים ומעכלים אותם במשך שעות וימים לאחר מכן.


הנה סרטון על האלוזאורוס:

http://youtu.be/YSGdowqESaQ

שבט הקארן מהכפר נאי סוי שבצפון תאילנד מכונה "שבט ארוכות הצוואר". נשות השבט, שיש המכנים אותן גם "נשות הג'ירפה", עונדות כבר מגיל שנתיים טבעות זהב סביב צווארן. ככל שגילן עולה, גדל מספר הטבעות שעל הצוואר. הוא יכול להגיע עד 25 סלילים.

כבר מילדות מניחים לבנות השבט מסביב לצוואר את טבעות הזהב הראשונות ובכל שנה מוסיפים להן טבעת נוספת. ככל שיש יותר טבעות דוחף הכובד שלהן את עצם הבריח והצלעות של הנשים כלפי מטה והצוואר הולך ומתארך. כשהנשים גדלות מחליפים להן את הטבעות בטבעות רחבות יותר שמתאימות למידות הגוף הגדלות.

הטבעות הללו שוקלות לא מעט. משקל הטבעות שעל צוואר הנשים בשבט מגיע עד 5 קילו. לכן ככל שגילן של הנשים בוגר יותר הן פעילות פחות ופחות. כיום הן מתפרנסות מגדודי התיירים שמשלמים כדי לראותן, עם הטבעות שעל הצווארים הארוכים שלהן.

מעט עצוב הוא שמרגע שהן מתחילות לגדל את הצוואר, לא יכולות נשות השבט להפסיק את התמיכה של הטבעות. הסיבה היא שהצוואר נחלש ואינו יכול יותר להחזיק את הראש לבדו.


הנה נשות שבט הקארן:

https://youtu.be/6QYiQPcOagw


מנהג הארכת הצוואר של שבט הפדאנג:

https://youtu.be/uwIvLSXfQrU


סיפורן של "נשות הג'ירף" של השבט:

http://youtu.be/yBPYDLYAXvE


ומצגת וידאו של הנשים עם הצוואר הארוך:

http://youtu.be/oHOL0PE1r0Y