שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך צובעים סרטי קולנוע ישנים?
צביעה אוטומטית של סרטים ישנים שצולמו בשחור לבן (Colorise of old films) היא טכנולוגיה חדשנית, המשתמשת בבינה מלאכותית כדי להחזיר את הצבע לסרטי שחור לבן ישנים.
ההוספה של אפקטים מיוחדים לסרט, עם המודרניזציה שלו והצגת המראה האותנטי של מי ומה שצולמו בו איננה רק טכנולוגיה. מדובר במשהו שמחזיר את החיים למצולמים בו ומאפשרת לצופים להתחבר טוב יותר לתוכן. לפתע הופכות דמויות השחור לבן המרצדות של הסרטים הישנים לאנשים כמונו. זוהי סוג של הנפשה מאוחרת למצולמים בו.
אבל איך זה קורה?
דמיינו שאת סרטי הפילם הישנים ממירים לפורמט דיגיטלי (מה שנקרא "דיגיטציה") ואז נותנים למחשב, שבתוכנה שלו שמור ידע עצום על צבעים אופייניים של מדים בצבא הגרמני, עצים בטבע, מטוסים במלחמת העולם השנייה וכדומה.
בתהליך הצביעה הדיגיטלית צובע המחשב כל אובייקט כזה שמופיע בסרטים. המומחה עובר על הסרטים אחריו וצובע את מה שהמחשב לא ידע לצבוע. אבל המחשב לומד כל אובייקט חדש כזה, שהאדם צבע. בפעם הבאה שאובייקט דומה יופיע על המסך, הוא כבר ייצבע אוטומטית על ידי התוכנה.
מדובר במה שהכרנו בתגית "למידת מכונה".
אם היו צריכים לעשות באופן ידני את התהליך של הוספת צבע לתמונות נעות בצבעי שחור לבן, "פריים אחרי פריים" (Frame הוא תמונה בפילם), זה היה לוקח פרקי זמן עצומים.
אז זה לא שאין יכולת לטכנאי אנושי לעבור בדקדקנות על כל פריים ולצבוע אותו צביעה עשירה ומדויקת. המחשב בימינו פשוט עושה זאת במהירות ובדיוק מדהימים, כש"Frame by Frame", הוא לומד ומשתפר עוד יותר.
טכנולוגיה זו, שפותחה בשנות ה-70 על ידי וילסון מרקל, כצביעה פשוטה וזולה של פריימים בסרטי שחור לבן, רק הראתה את האפשרויות. עם הזמן והמחשב, השתפרה השיטה, כשהטכנאי-צייר נהג לצבוע רק חלק מהתמונה, בעוד המחשב משלים, לפי הכיוון שהוא התווה, את צביעת שאר התמונה.
היום, אגב, הטכנולוגיה כבר עוברת ל"למידה עמוקה". ההבדל הוא שהתוכנה מקבלת עכשיו המוני סרטים צבעוניים ולומדת בעצמה על הצבעים האופייניים לכל סוג של עץ, צבעי המדים של כל צבא, צבע עור של כל אדם לפי תווי פניו וכדומה. בקיצור, את הטכנאי-צייר שלידו, כמעט ולא צריך יותר...
כך החל טרנד צביעת הסרטים הישנים שצולמו בשחור לבן (עברית):
https://youtu.be/Yz2gM9u_kus?end=1m27s
כשצובעים סרטים ישנים - נותנים להם חיים:
https://youtu.be/zRed-Ri9IpI
כתבה על הקסם הצבעוני שמחזיר לחיים את האנשים שנלחמו במלחמת העולם הראשונה (עברית):
https://youtu.be/9pGkIFGcxUE
כך צובעים היום סרטי שחור לבן בני מאה שנים:
https://youtu.be/_cSXfKSRKz4
10 טכנולוגיות בינה מלאכותית של צביעת סרטים:
https://youtu.be/mUXpxxyThr8?long=yes
התפתחות טכנולוגיית צביעת הסרטים שנולדה מצביעה של תמונות שחור לבן:
https://youtu.be/vubuBrcAwtY?long=yes
והעתיד של צביעת הסרטים באמצעות בינה מלאכותית:
https://youtu.be/SM9YwN_Dvv0?long=yes
איך מתבצעת צביעה של תמונות ישנות?
צביעת תמונות (Colorise of old photos) אוטומטית היא טכנולוגיה ההופכת תמונת שחור לבן לצבעונית.
הטכנולוגיה הזו מרשימה מאוד. היא משנה תמונות מונוכרומטיות שצולמו לפני שנים רבות כך שייראו כאילו צולמו בצבע ויקבלו מראה ראליסטי וכמו חיים חדשים.
אם בעבר עשו צביעה כזו בטכניקות של צביעה ביד, כיום התהליך הוא ממוחשב לחלוטין. התוכנה שבלב הטכנולוגיה הזו מבוססת בינה מלאכותית. היא חכמה ועושה עבודה מהירה מאוד וללא מגע או השתתפות אנושית.
לפי גווני האפור ומגוון פרמטרים נוספים היא יודעת לצבוע ולהעריך את צבעי העצמים, בגדי המצולמים ומראה הנופים המופיעים בתמונות.
תוצאה זו מושגת באמצעות תוכנה לומדת, עם "למידת מכונה" (Machine learning), כלומר תוכנה שבתחילה למדה מניתוח של מיליוני תמונות ומאז היא הולכת ומשתפרת ככל שהיא צובעת תמונות רבות יותר.
אם בתחילה הייתה הצביעה רק "בערך", ככל שעובר הזמן היא משתפרת והולכת. כל תמונה נוספת שנצבעת מגדילה את רמת הדיוק העתידי.
התוצאות מרשימות ולא פעם מטעות, כי פעמים רבות מדובר בתמונות צבעוניות שקשה לנחש שמקורן בצילומים בשחור-לבן.
במקרים רבים התוצאות ממש מרגשות. במיוחד כשהפעולה נעשית על תמונות של קרובי משפחה שהלכו לעולמם, תופעה שזכתה לשם "דיפ נוסטלגיה". מדובר בהוספה של טכנולוגיית "דיפ פייק", המניעה את הדמויות באופן כמעט חלומי.
הדיפ נוסטלגיה הזו, שנולדה בחברות טכנולוגיה העוסקות בעצי משפחה, הולידה התפעלות ממראה צבעוני וחי של דמויות היסטוריות שכמו "קמות לתחייה" ואף הובילה קרובי משפחה רבים לדמעות ולפרצי רגשות, למראה קרוביהם המתים שקמו לפתע לתחייה אל מול עיניהם.
כך צובעת למידה עמוקה תמונות בשחור לבן והיום גם מזיזה אותן (עברית):
https://youtu.be/O4VPN_YjgIM
תמונות ישנות של אינדיאנים מתחילת המאה ה-20 שנצבעו בטכניקה זו:
https://youtu.be/mySqfF4HCwg
הסבר ודוגמאות מדהימות של צביעת תמונות והחיים שזה מכניס בהן:
https://youtu.be/2KX6-QaE84Y?long=yes
התפתחות הצביעה של התמונות הובילה בהמשך לצביעת סרטים:
https://youtu.be/vubuBrcAwtY?long=yes
אתרים חינמיים המאפשרים לצבוע תמונות ישנות שלכם אונליין:
https://youtu.be/HJmP8mbkfXI?long=yes
מה חידש פורטר במערבון הקולנועי הראשון?
את המערבון הראשון בתולדות הקולנוע יצר אדווין פורטר, בשנת 1903. זהו סרט בשם "שוד הרכבת הגדול" (The Great Train Robbery).
זה היה סרט אילם, סרט קולנוע קצר שאורכו כ-10 דקות בלבד. אך באותן עשר דקות הוא פתח את הדלת לז'אנר המערבון, סוגה קולנועית שבהמשך המאה ה-20 עתידה לצבור פופולריות עצומה.
את הסרט, שנחשב גם סרט הפעולה האמריקאי הראשון, כתב, הפיק וביים אדווין פורטר, או בשמו המלא אדווין סטנטון פורטר. האיש החל את דרכו כצלם קולנוע באולפנים של תומאס אדיסון, בהם הוא צילם סרטים קצרים למכשירי הקינטוסקופ, שהמציא אדיסון, טכנולוגיית קולנוע מוקדמת ביותר, שהתבססה על צפייה בסרטים המוקרנים בתוך מכשיר והתחרתה בהקרנות הסרטים של האחים לומייר.
הסרט, בו כיכבו אלפרד אבדי, ברונקו אנדרסון ויוסטוס ד. ברנס, לא כלל קרדיטים. הוא צולם במילטאון שבאזור ניו ג'רזי, באזור החוף המזרחי של ארצות הברית, על אף שעלילת הסרט מתרחשת במערב הפרוע שבמערב המדינה.
בשנת 1990 ולקראת תום המאה ה-20, המאה של הקולנוע, הוכרז "שוד הרכבת הגדול" על ידי ארכיון הסרטים הלאומי בספריית הקונגרס של ארצות הברית, כסרט לשימור.
#חידושים בסרט
בסרט זה הוצגה, אולי לראשונה בתולדות הקולנוע, עריכה צולבת, המתארת אירועים שונים על המסך, באופן סינכרוני, כלומר בו זמנית, כשאלה מתרחשים במקומות שונים ובאותו הזמן.
במקרה של הסרט הזה הוצגו בעריכה הצולבת שתי סצנות בו-זמנית, כשהן מתרחשות במקומות שונים.
חוץ מהעריכה הצולבת השתמשו בסרט בכמה טכניקות צילום חדשניות ולא שגרתיות לתקופה. אולי המשמעותית מהן הייתה השימוש בתנועות מצלמה תכופות. לא שגרתי היה גם לצלם אז בצילומי חוץ כה מרובים, מה שנעשה בסרט בסצנות רבות.
פורטר גם היה מהראשונים שהשתמשו בטכניקה של צביעת סרטים בקולנוע. ואכן, בחלק מעותקי הסרט נצבעו סצנות מסוימות ממש בעבודת יד והוקרנו כשהן צבעוניות, בעוד שאר הסצנות בסרט נשארו בשחור לבן.
הנה הסרט "שוד הרכבת הגדול" בליווי פסנתר אופייני לתקופה:
https://youtu.be/y3jrB5ANUUY?long=yes
גרסה נוספת עם פסקול מודרני שלא ממש עובד:
https://youtu.be/cT6Pz9t89Lk?long=yes
תרומתו של אדווין פורטר לשפה הקולנועית:
https://youtu.be/V7ZHd1xU2w8?long=yes
וידאו אסיי של צעיר שנדלק על הסרט מהמלצה של סקורסזה:
https://youtu.be/D3phHSH_P8c?long=yes
והז'אנר שיוולד ממנו יהפוך לנחשול של מערבונים, הנה כמה מהטובים ביותר:
https://youtu.be/wAMwmfkZ6_8?long=yes
צביעת סרטי קולנוע
צביעה אוטומטית של סרטים ישנים שצולמו בשחור לבן (Colorise of old films) היא טכנולוגיה חדשנית, המשתמשת בבינה מלאכותית כדי להחזיר את הצבע לסרטי שחור לבן ישנים.
ההוספה של אפקטים מיוחדים לסרט, עם המודרניזציה שלו והצגת המראה האותנטי של מי ומה שצולמו בו איננה רק טכנולוגיה. מדובר במשהו שמחזיר את החיים למצולמים בו ומאפשרת לצופים להתחבר טוב יותר לתוכן. לפתע הופכות דמויות השחור לבן המרצדות של הסרטים הישנים לאנשים כמונו. זוהי סוג של הנפשה מאוחרת למצולמים בו.
אבל איך זה קורה?
דמיינו שאת סרטי הפילם הישנים ממירים לפורמט דיגיטלי (מה שנקרא "דיגיטציה") ואז נותנים למחשב, שבתוכנה שלו שמור ידע עצום על צבעים אופייניים של מדים בצבא הגרמני, עצים בטבע, מטוסים במלחמת העולם השנייה וכדומה.
בתהליך הצביעה הדיגיטלית צובע המחשב כל אובייקט כזה שמופיע בסרטים. המומחה עובר על הסרטים אחריו וצובע את מה שהמחשב לא ידע לצבוע. אבל המחשב לומד כל אובייקט חדש כזה, שהאדם צבע. בפעם הבאה שאובייקט דומה יופיע על המסך, הוא כבר ייצבע אוטומטית על ידי התוכנה.
מדובר במה שהכרנו בתגית "למידת מכונה".
אם היו צריכים לעשות באופן ידני את התהליך של הוספת צבע לתמונות נעות בצבעי שחור לבן, "פריים אחרי פריים" (Frame הוא תמונה בפילם), זה היה לוקח פרקי זמן עצומים.
אז זה לא שאין יכולת לטכנאי אנושי לעבור בדקדקנות על כל פריים ולצבוע אותו צביעה עשירה ומדויקת. המחשב בימינו פשוט עושה זאת במהירות ובדיוק מדהימים, כש"Frame by Frame", הוא לומד ומשתפר עוד יותר.
טכנולוגיה זו, שפותחה בשנות ה-70 על ידי וילסון מרקל, כצביעה פשוטה וזולה של פריימים בסרטי שחור לבן, רק הראתה את האפשרויות. עם הזמן והמחשב, השתפרה השיטה, כשהטכנאי-צייר נהג לצבוע רק חלק מהתמונה, בעוד המחשב משלים, לפי הכיוון שהוא התווה, את צביעת שאר התמונה.
היום, אגב, הטכנולוגיה כבר עוברת ל"למידה עמוקה". ההבדל הוא שהתוכנה מקבלת עכשיו המוני סרטים צבעוניים ולומדת בעצמה על הצבעים האופייניים לכל סוג של עץ, צבעי המדים של כל צבא, צבע עור של כל אדם לפי תווי פניו וכדומה. בקיצור, את הטכנאי-צייר שלידו, כמעט ולא צריך יותר...
כך החל טרנד צביעת הסרטים הישנים שצולמו בשחור לבן (עברית):
https://youtu.be/Yz2gM9u_kus?end=1m27s
כשצובעים סרטים ישנים - נותנים להם חיים:
https://youtu.be/zRed-Ri9IpI
כתבה על הקסם הצבעוני שמחזיר לחיים את האנשים שנלחמו במלחמת העולם הראשונה (עברית):
https://youtu.be/9pGkIFGcxUE
כך צובעים היום סרטי שחור לבן בני מאה שנים:
https://youtu.be/_cSXfKSRKz4
10 טכנולוגיות בינה מלאכותית של צביעת סרטים:
https://youtu.be/mUXpxxyThr8?long=yes
התפתחות טכנולוגיית צביעת הסרטים שנולדה מצביעה של תמונות שחור לבן:
https://youtu.be/vubuBrcAwtY?long=yes
והעתיד של צביעת הסרטים באמצעות בינה מלאכותית:
https://youtu.be/SM9YwN_Dvv0?long=yes
צביעת תמונות (Colorise of old photos) אוטומטית היא טכנולוגיה ההופכת תמונת שחור לבן לצבעונית.
הטכנולוגיה הזו מרשימה מאוד. היא משנה תמונות מונוכרומטיות שצולמו לפני שנים רבות כך שייראו כאילו צולמו בצבע ויקבלו מראה ראליסטי וכמו חיים חדשים.
אם בעבר עשו צביעה כזו בטכניקות של צביעה ביד, כיום התהליך הוא ממוחשב לחלוטין. התוכנה שבלב הטכנולוגיה הזו מבוססת בינה מלאכותית. היא חכמה ועושה עבודה מהירה מאוד וללא מגע או השתתפות אנושית.
לפי גווני האפור ומגוון פרמטרים נוספים היא יודעת לצבוע ולהעריך את צבעי העצמים, בגדי המצולמים ומראה הנופים המופיעים בתמונות.
תוצאה זו מושגת באמצעות תוכנה לומדת, עם "למידת מכונה" (Machine learning), כלומר תוכנה שבתחילה למדה מניתוח של מיליוני תמונות ומאז היא הולכת ומשתפרת ככל שהיא צובעת תמונות רבות יותר.
אם בתחילה הייתה הצביעה רק "בערך", ככל שעובר הזמן היא משתפרת והולכת. כל תמונה נוספת שנצבעת מגדילה את רמת הדיוק העתידי.
התוצאות מרשימות ולא פעם מטעות, כי פעמים רבות מדובר בתמונות צבעוניות שקשה לנחש שמקורן בצילומים בשחור-לבן.
במקרים רבים התוצאות ממש מרגשות. במיוחד כשהפעולה נעשית על תמונות של קרובי משפחה שהלכו לעולמם, תופעה שזכתה לשם "דיפ נוסטלגיה". מדובר בהוספה של טכנולוגיית "דיפ פייק", המניעה את הדמויות באופן כמעט חלומי.
הדיפ נוסטלגיה הזו, שנולדה בחברות טכנולוגיה העוסקות בעצי משפחה, הולידה התפעלות ממראה צבעוני וחי של דמויות היסטוריות שכמו "קמות לתחייה" ואף הובילה קרובי משפחה רבים לדמעות ולפרצי רגשות, למראה קרוביהם המתים שקמו לפתע לתחייה אל מול עיניהם.
כך צובעת למידה עמוקה תמונות בשחור לבן והיום גם מזיזה אותן (עברית):
https://youtu.be/O4VPN_YjgIM
תמונות ישנות של אינדיאנים מתחילת המאה ה-20 שנצבעו בטכניקה זו:
https://youtu.be/mySqfF4HCwg
הסבר ודוגמאות מדהימות של צביעת תמונות והחיים שזה מכניס בהן:
https://youtu.be/2KX6-QaE84Y?long=yes
התפתחות הצביעה של התמונות הובילה בהמשך לצביעת סרטים:
https://youtu.be/vubuBrcAwtY?long=yes
אתרים חינמיים המאפשרים לצבוע תמונות ישנות שלכם אונליין:
https://youtu.be/HJmP8mbkfXI?long=yes
את המערבון הראשון בתולדות הקולנוע יצר אדווין פורטר, בשנת 1903. זהו סרט בשם "שוד הרכבת הגדול" (The Great Train Robbery).
זה היה סרט אילם, סרט קולנוע קצר שאורכו כ-10 דקות בלבד. אך באותן עשר דקות הוא פתח את הדלת לז'אנר המערבון, סוגה קולנועית שבהמשך המאה ה-20 עתידה לצבור פופולריות עצומה.
את הסרט, שנחשב גם סרט הפעולה האמריקאי הראשון, כתב, הפיק וביים אדווין פורטר, או בשמו המלא אדווין סטנטון פורטר. האיש החל את דרכו כצלם קולנוע באולפנים של תומאס אדיסון, בהם הוא צילם סרטים קצרים למכשירי הקינטוסקופ, שהמציא אדיסון, טכנולוגיית קולנוע מוקדמת ביותר, שהתבססה על צפייה בסרטים המוקרנים בתוך מכשיר והתחרתה בהקרנות הסרטים של האחים לומייר.
הסרט, בו כיכבו אלפרד אבדי, ברונקו אנדרסון ויוסטוס ד. ברנס, לא כלל קרדיטים. הוא צולם במילטאון שבאזור ניו ג'רזי, באזור החוף המזרחי של ארצות הברית, על אף שעלילת הסרט מתרחשת במערב הפרוע שבמערב המדינה.
בשנת 1990 ולקראת תום המאה ה-20, המאה של הקולנוע, הוכרז "שוד הרכבת הגדול" על ידי ארכיון הסרטים הלאומי בספריית הקונגרס של ארצות הברית, כסרט לשימור.
#חידושים בסרט
בסרט זה הוצגה, אולי לראשונה בתולדות הקולנוע, עריכה צולבת, המתארת אירועים שונים על המסך, באופן סינכרוני, כלומר בו זמנית, כשאלה מתרחשים במקומות שונים ובאותו הזמן.
במקרה של הסרט הזה הוצגו בעריכה הצולבת שתי סצנות בו-זמנית, כשהן מתרחשות במקומות שונים.
חוץ מהעריכה הצולבת השתמשו בסרט בכמה טכניקות צילום חדשניות ולא שגרתיות לתקופה. אולי המשמעותית מהן הייתה השימוש בתנועות מצלמה תכופות. לא שגרתי היה גם לצלם אז בצילומי חוץ כה מרובים, מה שנעשה בסרט בסצנות רבות.
פורטר גם היה מהראשונים שהשתמשו בטכניקה של צביעת סרטים בקולנוע. ואכן, בחלק מעותקי הסרט נצבעו סצנות מסוימות ממש בעבודת יד והוקרנו כשהן צבעוניות, בעוד שאר הסצנות בסרט נשארו בשחור לבן.
הנה הסרט "שוד הרכבת הגדול" בליווי פסנתר אופייני לתקופה:
https://youtu.be/y3jrB5ANUUY?long=yes
גרסה נוספת עם פסקול מודרני שלא ממש עובד:
https://youtu.be/cT6Pz9t89Lk?long=yes
תרומתו של אדווין פורטר לשפה הקולנועית:
https://youtu.be/V7ZHd1xU2w8?long=yes
וידאו אסיי של צעיר שנדלק על הסרט מהמלצה של סקורסזה:
https://youtu.be/D3phHSH_P8c?long=yes
והז'אנר שיוולד ממנו יהפוך לנחשול של מערבונים, הנה כמה מהטובים ביותר:
https://youtu.be/wAMwmfkZ6_8?long=yes
