האגדה מספרת שילד בן 11, פרנק אֵפֵּרְסוֹן שמו, שכח ערב אחד על המרפסת של ביתו כוס עם משקה ממותק ובתוכה מקל שבו ערבב את התרכיז שבה. זה היה לילה קר במיוחד וכשהוא התעורר בבוקר הוא מצא שם קרטיב ביתי. זה היה סטארטאפ!

גם אם אותו אפרסון המציא לעצמו את הסיפור של המרפסת והקרטיב, העובדות הן שבשנת 1923 הוא רשם פטנט על ההמצאה ההיא והחל למכור זיכיונות לכל מי שרצו לייצר קרטיבים ולשווק אותם בשם "פופסיקל".

העסקים פרחו ואפרסון הנמרץ החל להרוויח כסף רב. הקרטיב הקר להט כמוצר ונמכר בכל פינה. אבל הבוננזה העסקית הזו לא המשיכה זמן רב. פחות מ-6 שנים לאחר מכן, בעקבות קריסת הכלכלה העולמית ב1929 והשפל הגדול שיתחיל בעקבותיה, נאלץ אפרסון פושט הרגל למכור את זכויותיו על הפופסיקל, פטנט ומותג הקרטיב המכניס שלו.

כל אלו לא הפריעו לקרטיב עצמו להפוך ללהיט ענק בכל העולם. כל ילד על הגלובוס ליקק בהתלהבות את הגלידה על מקל.

בעברית, אגב, המוצר הזה קיבל את השמות "קרטיב" או "ארטיק", קיצור מגניב על המילה "Arctic", כינוי באנגלית לקוטב הקר.

בשנות ה-70 מכרו אפילו קרטיב עם שני מקלות, שיכולת לשבור ולתת חצי ממנו לחבר. כנראה שהיצרנים הפסיקו אחרי שגילו שזה הקטין להם את המכירות, ארטיק אחד במקום שניים...

באמריקה של שנות ה-90 הדפיסו על המקלונים חלקים של ציור ומי שהיה מרכיב משהו כמו רשמקול או אופניים היה זוכה בהם.


הנה סיפורו המצאתו של הקרטיב הראשון בהיסטוריה (מתורגם):

https://youtu.be/yA00JNZYu7k


עוד על המצאת הקרטיב:

https://youtu.be/ZAN69J6ZiQw


ועם השנים יוולד גם מוכר הארטיקים שבחוף (עברית):

https://youtu.be/lLuZj2A4wDA