שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה זה פציפיזם?
הפציפיזם (Pacifism) הוא אידיאולוגיה שנאבקת בתפיסה לפיה שימוש במלחמה ובאלימות הוא האמצעי הנכון והמוסרי לפתרון של סכסוכים.
מבחינה מוסרית, פציפיסטים רואים בכל צורות האלימות והתוקפנות, כולל הצבאית, פעולות בלתי מוצדקות. הם גורסים שסכסוכים יש לפתור באמצעים של שלום, אם במשא ומתן ודיפלומטיה ואם בהתנגדות, אבל התנגדות לא אלימה.
הפציפיסטים יכןלים לנקוט בצורות שונות של אקטיביזם, אם אלו הפגנות, צורות מחאה שונות, חרמות על גורמים אלימים או מתנגדים ואי ציות אזרחי, כמו שנקטו אישים כמו גאנדי בהודו והדוקטור מרטין לותר קינג, מנהיג התנועה לזכויות האזרח בארצות הברית, במאבקיהם וכדי לקדם את הערכים בהם דגלו ולהתנגד לאלימות.
הפציפיזם יכול לנבוע ולהתבסס גם על הפרספקטיבה הפילוסופית וגם על הדתית, לאורך ההיסטוריה, הוא נקשר הן לתנועות דתיות והן לקבוצות חילוניות שונות.
הנה הפציפיזם והפציפיסטים:
https://youtu.be/ZCr2LLFr7WM
על שוחרת השלום שגילתה את גבולות הפציפיזם - הנאציזם (מתורגם):
https://youtu.be/Y7zyB7rsvHU
קליפ פציפיסטי מבית פינק פלויד:
https://youtu.be/rKBz5_pbdzM
סיפורו של הלוחם הפציפיסט שנלחם כדי להילחם מבלי להרוג והיה לגיבור (מתורגם):
https://youtu.be/3iKpSZV0jJo
ובחיוך - זה לא פציפיזם אלא סתם השתמטות (עברית):
https://youtu.be/lbt8ALAFiwE
איך ג'וני שב משדה הקרב?
"ג'וני שב משדה הקרב" הוא אחד הספרים הקשים על תוצאות המלחמה. הוא היה רב מכר שבו כתב בשנת 1939 הסופר האמריקני דלטון טרמבו בפשטות על הצד האפל והקודר של המלחמה. זהו הצד הנסתר והכואב, זה שלא כותבים בספרי הניצחון, אלה שמוציאים המנצחים לאחר תבוסתו של האויב ונצחונם שלהם.
דרך ג'וני הפצוע וחסר האיברים והיכולות לתקשר, מספר הספר בישירות ובלי להסתיר דבר את סיפור הכאב הנקי והאיום של מי ששילמו את המחירים של המלחמות.
הספר מגולל את סיפור חייו של ג'ו בונהם, חייל אמריקאי צעיר שמתגייס לצבא והופך ללוחם במלחמת העולם ה-1. במהלך המלחמה נפצע ג'ו, ג'וני, באורח אנוש. הוא מוחזר הביתה כשכל גפיו קטועות, ללא יכולת לדבר, לשמוע או לראות ורק מוחו מתפקד עדיין.
לאט לאט הוא מצליח ללמוד על העולם בשיטות שונות ובסוף הספר הוא מצליח לתקשר עם מטפליו על ידי הטחת גופו במיטה ושליחה של מסרים בקוד מורס. כך ג'וני אף מצליח להעביר את נאום השלום וכעס על המלחמה שלו, אחד הטקסטים הפציפיסטים החשובים בהיסטוריה בנושא קשה זה.
הנה קדימון לסרט משנת 1971 של "ג'וני שב משדה הקרב":
http://youtu.be/K7AFmXc0wK0
והצגה שלמה של "ג'וני שב משדה הקרב" (עברית):
http://youtu.be/poI5aw5Sxgw
מהו המחזמר "שיער" שהיה לסמל?
"שיער" הוא שמו של מחזמר רוק מהפכני ושובר מוסכמות משנות ה-60, שתאר את עולמם של הצעירים ההיפים באמריקה ואת האהבות והסערות הרגשיות שהם חוו אז, לצד הביקורת החברתית הנוקבת שלהם על החברה של המבוגרים ומרד הנעורים כנגד מה שנתפס בעיניהם כרקוב.
המחזמר, שהפך פולחן, הועלה לראשונה בסוף שנות ה-60, ממש בזמן שמהפכת ה"היפים" התרחשה בארצות הברית והחלה להתפשט בעולם המערבי. העלילה התרכזה בחבורת היפים שוחרי שלום ואהבה מניו-יורק, בימים שלפני גיוסו של קלוד מנהיגם לצבא ולמלחמה בוויטנאם.
הם מוחים נגד מלחמת וייטנאם אבל הם עדיין קצת ילדים וכשהם מסתבכים הם ממהרים להורים, כדי לקבל עזרה.
כשעלה "שיער" לראשונה בשנת 1967, זה היה שיא תקופת ההיפים, שכונו "ילדי הפרחים". צעירים אלה, שהאמינו בשלום, פתיחות, שוויון, חופש ואהבה חופשית, ראו במלחמה בוייטנאם דוגמה למה שרקוב בחברה האמריקנית. אבל זה לא מנע מהם להיבלע במטוסי התובלה הצבאיים שלקחו אותם אל החזית.
המחזמר היטיב לשרטט את הלבטים שלהם בחיפוש דרך חדשה לעצמם, תוך התמודדות עם המציאות שמסביבם ועם מערכת היחסים שבין הפרט לקבוצה.
ב-1979, כ-12 שנה מאוחר יותר, הביא סרטו של הבמאי מילוש פורמן "שיער", את עלילת מחזמר הקאלט והשירים מתוכו אל האקרנים. הסרט, שהציג בדיעבד את "ילדי הפרחים", אותם היפים מורדים של שנות ה-60, הפיץ בכל העולם את הרעיונות של המחזמר ונתן ביטוי לשאיפה של צעירים לעולם טוב וצודק יותר, עולם של אהבה וללא מלחמות.
הנה סיפור המחזמר דרך ההפקה הישראלית האחרונה (עברית):
https://youtu.be/y_h22_O0uZQ?t=26s&end=3m11s
השיר "תנו לשמש יד" מתוך המחזמר "שיער":
https://youtu.be/fhNrqc6yvTU
השיר "אקווריוס":
https://youtu.be/Cb8luHdpR84
ברגר שר באנגלית "יש לי חיים" על שולחן האוכל היוקרתי:
https://youtu.be/ivyuT_VY3_E
קדימון מהמחזמר "שיער" כפי שהוצג בישראל בשנים האחרונות (עברית):
https://youtu.be/K-U1K_1UTLE
וקטעים מהביצוע של "שיער" בישראל של שנות ה-70, בין השאר עם צביקה פיק ומרגול הצעירים (עברית):
https://youtu.be/MXtSMLUGICk?t=5m42s
מהו "מלכוד 22"?
צעירים שסיימו ללמוד מכירים את התופעה המתסכלת הזו של מבקשי עבודה ראשונה.. אתם לא מתקבלים לעבודה בשל חוסר ניסיון ומצד שני לא תוכלו לרכוש ניסיון כזה, כי לא יקבלו אתכם לעבודה שתאפשר רכישת ניסיון כזה...
מלכוד 22.
כלומר, התופעה הזו היא סוג של מלכוד 22 (Catch 22) - תופעה חברתית שיכולה להתבטא במקרים שונים, אבל המאחד ביניהם הוא המלכוד של משהו שהכרחי ליצירת דבר אחר, שבהיעדרו שלו המשהו הראשון בעצמו לא יכול להתקיים.
העניין מגיע מהספר בשם זה, רומן עוקצני ואנטי-מלחמתי שכתב ג'וזף הלר, סופר יהודי ששירת כנווט מוטס במלחמת-העולם השנייה.
הספר הפופולרי כל כך, שנתפס כיצירת מופת אנטי מלחמתית מעולה, הפך לסרט ומשם לקונספט של מלכוד 22.
במקור קיבל הספר את שמו מסעיף שבעלילת הספר מצוי כביכול בחוק השירות הצבאי האמריקני. על פיו רק מי שהשתגעו יכולים להשתחרר מהצבא. אך יש כאן מלכוד כי כל חייל שמבקש להשתחרר מהצבא בשל הפחד מהסכנות הכרוכות בשירות בו, סביר שלא יזכה לשחרור מכיוון שהוא לא משוגע.
ולמה לא משוגע? - כי מלכוד אחר, מלכוד 22, מציין שדאגה של מי שרואה סכנות ברורות ומיידיות לביטחונו האישי ולחייו במלחמה היא תוצאה של חשיבה הגיונית - ולא של משוגע.
בספר, אגב, מודגם המלכוד בעוד הרבה דוגמאות משונות מימיה הצעירים של הדמות - יורשה לה לאכול תפוחים בפיה רק אם יותר לה להכניס אגוזים לפה - אך ברגע שהיא שמה את האגוזים בפיה, ההסברים שלה לא מובנים, כי פיה "מלא באגוזים"...
אז מלכוד 22 היא מעין וריאציה על בעיית הביצה והתרנגולת. זוכרים? - מי הייתה קיימת קודם... אבל מהצד של הבעיה. כי דילמת מלכוד-22 נעוצה בכך שכל שלב מסתמך, כמו בהרבה מקרים, על השלמת השלב שלפניו, אבל בה התחלת השלב הראשון מחייבת את השלמת השלב האחרון... כלומר מדובר במצב בו לא ניתן לפתור או לצאת מהבעיה, כי אין את המצב שמאפשר להתחיל לעבוד עליה.
מכירים את זה היטב גם מי שמשתמשים במשקפי ראיה ומאבדים אותם בבית מדי פעם. הקושי בלמצוא את המשקפיים כשאנחנו בלי משקפיים הוא גם תופעה מסוג מלכוד 22.
או השועל שמתגנב לכרם דרך חור בגדר, טורף המון ענבים ואז מתקשה להשתחל החוצה כי גופו מפוצץ ושמן. אם ימתין שיתרוקן הוא יצליח לצאת וימצא את עצמו בחוץ, אבל שוב יהיה רעב - בדיוק כמו שהיה מלכתחילה ולכן שוב ירצה להיכנס...
הנה הדיאלוג המפורסם מהסרט מלכוד 22 בו הוא מגלה את האבסורד:
https://youtu.be/ANwtzwfSbhc
קדימון לסדרה המבוססת על הספר (מתורגם):
https://youtu.be/u8A-KA7PwbU
הטריילר לסדרה שמראה את המלכוד המפורסם:
https://youtu.be/7dCfrf4Uyu8
מצגת וידאו עם מצבי מלכוד 22 בחיים:
https://youtu.be/pjsoC3OdbDE
ואוסף עובדות על הספר המפורסם:
https://youtu.be/566a2dHODPY?long=yes
מה מיוחד בנאום "הדיקטטור הגדול"?
צ'ארלי צ'פלין היה אחד היוצרים הגדולים בתולדות הקולנוע. בעידן הסרטים המדברים, סוף סוף נשמע קולם של כוכבי הראינוע, הסרט האילם. רבים מהם התגלו לצופים כבעלי קולות מצחיקים, משונים, או לא מעניינים והקהל הפסיק לצפות בהם. צ'ארלי צ'פלין המתין שנים לפני שהחל לעשות "טוקיז", סרטים מדברים.
כשעשה זאת לבסוף, צ'אפלין היה מהכוכבים היחידים של הראינוע (הסרט האילם) שעברו אל "הסרט המדבר" בהצלחה מרובה. וצ'פלין לא סתם דיבר, אלא עשה סרט גדול, שבו לגלג על הדיקטטורה ועל הדיקטטור הנאצי היטלר. בסרט "הדיקטטור הגדול" הוא נתן את נאום חייו.
הסרט "הדיקטטור הגדול" שיצא לאקרנים בשנת 1940 הפליא צ'ארלי צ'אפלין להציג בצורה סאטירית את הדיקטטור המגוחך, שרוצה לשלוט בעולם ומסתבך בשיגעונו. בסופו מציג צ'אפלין את אחד הנאומים המרגשים והחכמים בתולדות הקולנוע, נאום של שלום, מלא אהבה וחמלה, של דיקטטור קולנועי לעולם אמיתי, שעמד לחוות בתוך זמן קצר את המלחמה האיומה בתולדותיו.
צריך להבין שרק ב-1929, עוד בטרם הפך לשליט גרמניה, זכה היטלר לנצל את ההמצאה החדשה, המיקרופון שמחובר למערכת הגברה, כדי לנאום בפני 18 אלף איש בבת-אחת. זו הייתה התקדמות עצומה, למי שנאלץ עד אז לנאום לפני מאות בודדות של מאזינים בכל פעם. באופן כללי, היטלר היה ידוע בניצול של כל המצאה חדשה בכדי לזכות בתמיכה, לשלוט ולהשיג את מטרות המפלגה הנאצית.
בסרט הזה מנצל הקומיקאי המצליח בעולם את ההמצאות החדשות של הקולנוע וההגברה, דווקא כדי ללעוג לפיהרר של גרמניה. לשמחתנו, במירוץ החידושים הזה ניצח הדיקטטור הקולנועי הטוב את הדיקטטור הנאצי האמיתי. הטוב ניצח את הרע, האמן ניצח את האנטישמי, הרשע והרצחני.
אגב, עוזריו של היטלר העידו שהרודן הנאצי אהב מאד את סרטין של צ'אפלין וגם את הסרט הזה, גם אם הוא הפך אותו במידה רבה לבדיחה קולנועית.
נאומים איקוניים נוספים בתגית "נאומים מפורסמים".
הנה עריכה עכשווית של נאום הדיקטטור הגדול, מהנאומים הגדולים בתולדות הקולנוע (מתורגם):
https://youtu.be/j5U0pwdm5IU
מהי הסתערות הבריגדה הקלה?
הכשלון הצבאי הראשון שתועד בתקשורת אי-פעם היה כנראה הסתערות הבריגדה הקלה. זו הייתה מתקפת חיל פרשים כושלת שדווחה במהלך מלחמת קרים לתקשורת האנגלית, באמצעות הטלגרף.
כתב הטיימס הלונדוני שדיווח על המתקפה, שהה בחזית עם החיילים. ההסתערות הפכה לפרשה מדוברת ומעוררת מחלוקת, בעיקר משום שמפקד הכוח, הלורד קרליגן, לא שילם מחיר על התבוסה בקרב.
ההסתערות התרחשה בקרב בלקלווה בשנת 1854. פרשי החטיבה הרכובה הקלה הבריטית, יצאו להילחם בצבא הרוסי. ההסתערות נמשכה רק כ-20 דקות, אבל במהלכה נשארו פחות מ-200 מחיילי הכוח על סוסיהם.
זה היה פחות משליש הבריגדה הקלה ומאות ההרוגים והפצועים גרמו לוויכוחים רבים באנגליה של אותם הימים.
מילותיו של המשורר טניסון "לעמק המוות רכבו ה-600" הפכו לקריאה נגד המלחמות באשר הן.
מה היה הקיץ של אהבה?
"קיץ של אהבה" (Summer Of Love) היה השם שניתן לקיץ הפציפיסטי ביותר, קיץ של שלום, הקיץ של שנת 1967. הוא ניסה אז לתאר את האווירה המדהימה שאפפה את הצעירים בסן פרנסיסקו. די מהר תכונה כך כל אותה שנה ודי אירוני לחשוב שכאן בישראל היינו עסוקים במשך 6 ימים באחת המלחמות הכי גדולות שלנו...
ה"סאמר-אוף-לאב" היה הקיץ שבו חגגו ה"היפים" או "ילדי הפרחים" את החופש, האהבה החופשית, ההתקרבות אל הטבע ואת כמויות הקנאביס וה-LSD שהם השיגו בכל פינה. בקיץ הזה הם זעקו לעולם ולאמריקה השמרנית מסרים של שלום, שוויון ואהבה, תוך שהם מבלים בפסטיבל הכמעט הכי חשוב בתולדות הרוק - פסטיבל מונטריי. אגב, ממש בפסטיבל הזה יתגלה המשיח של הגיטרה החשמלית והאייקון הכי גדול שלה - ג'ימי הנדריקס. טעה מי שאמר שמשיח לא בא, אבל הוא הלך מהר מדי אחר כך...
אותו "קיץ של אהבה" היה קיץ של שחרור אבל גם של מרד בשמרנות ובכוח, קיץ של קריאה לעולם טוב יותר, פתוח וחופשי, עולם ללא גבולות והפרדות, עולם של אהבה ושחרור ממחסומים, חוקים ועכבות. הוא היה קיץ יפה ולא כל כך אנרכיסטי ומורד כמו שחשבו, אלא יותר קיץ של תקווה ושאיפה לשינוי. גם "ילדי הפרחים" לא היו רק צעירים. היו ביניהם אמריקאים רבים שגילם היה כשל הוריהם, אבל הם רצו שינוי והלכו שלובי ידיים, כתף ליד כתף עם הצעירים.
הקיץ של האהבה היה תגובה למציאות אמריקאית איומה, של אלפי הרוגים בג'ונגלים של וייטנאם ולא פחות הרוגים מהוייטנאמים. אלה היו ילדים, זקנים, נשים וטף שספגו בכפריהם הפצצות אכזריות מהאוויר. "ילדי הפרחים" ראו בהם קודם כל בני-אדם ורק אחר כך אויב. בקיץ של 67 הם מתחילים לצאת לרחובות ולהפגין, למחות ולדרוש הסברים מהממשל האמריקאי ולזעוק נגד השהייה בווייטנאם.
אבל השנה הזו התחילה בינואר 67, כשבגולדן גייט פארק, פארק ענק בסן פרנסיסקו, קליפורניה, התקיים האירוע שהחל בסוף צהרי ה-14 בינואר ונמשך עד וכל הלילה. באותו אירוע רצו המארגנים לקדם שלום, סובלנות, אושר ואהבה בעולם. 30 אלף המשתתפים שהגיעו לכינוס היו הראשונים שיצרו את מה שיהיה ל"שבט" המיתולוגי של "ילדי הפרחים". הם ידברו על שלום ו"פסיכדליה", בצד אחווה ואהבה. באביב יתחילו לזרום צעירים מכל רחבי ארה"ב לסן פרנסיסקו והעיר תהפוך למרכז הרוחני והאידאולוגי של "ילדי הפרחים". אזור הייט אשבורי שבעיר, יהפוך למוקד הפעילות של קיץ האהבה. שמו יעלה מעתה כמעין חדר מלחמה של השלום והאהבה. תרבות הנגד של צעירי אמריקה החלה לפעול. באהבה, אבל בנחישות.
בקיץ של האהבה היו ההיפים בשעתם היפה והטהורה ביותר. לאות מחאה, מרד, אהבה וכמיהה לשלום, מצוידים באמונה ובתמימות מספקת, עמוסי חדווה משירתו של אלן גינצבורג ומבושמים היטב בסמי המסקולין שדחף להם טימותי לירי, הצעירים האלה יצרו להם סמל - הם שזרו פרחים בשערם והאשימו את המבוגרים בהרס העולם. עוד שנה התקווה הזו תתנפץ, אבל בקיץ ההוא הכל היה אפשרי.
הנה מצגת וידאו על קיץ האהבה:
https://youtu.be/qI-Ji4gtBPM
תמונות וחומרים מצולמים מאותו קיץ של אהבה, שלום וקצב:
https://youtu.be/YNQ3lQFJwvs
סקוט מקנזי ששר "אם אתה הולך לסן פרנסיסקו, אל תשכח לשים פרחים בשערך":
https://youtu.be/bch1_Ep5M1s
הביטלס היו חלק מהקיץ של האהבה, אבל עשו מדיטציה והארה עם המהרישי בהודו:
https://youtu.be/aLeBZjPOJ-c
מצגת וידאו של תמונות התקופה:
https://youtu.be/7I0vkKy504U
תכנית טלוויזיה על הקיץ של אהבה ותרבות הנגד:
https://youtu.be/B2ZExRNT0GU?lomg.yes
ותכנית חינוכית על קיץ האהבה וההיפים שהתגלו בו לעולם (עברית):
https://youtu.be/blO7AYCKJQ0?long=yes
הפציפיזם (Pacifism) הוא אידיאולוגיה שנאבקת בתפיסה לפיה שימוש במלחמה ובאלימות הוא האמצעי הנכון והמוסרי לפתרון של סכסוכים.
מבחינה מוסרית, פציפיסטים רואים בכל צורות האלימות והתוקפנות, כולל הצבאית, פעולות בלתי מוצדקות. הם גורסים שסכסוכים יש לפתור באמצעים של שלום, אם במשא ומתן ודיפלומטיה ואם בהתנגדות, אבל התנגדות לא אלימה.
הפציפיסטים יכןלים לנקוט בצורות שונות של אקטיביזם, אם אלו הפגנות, צורות מחאה שונות, חרמות על גורמים אלימים או מתנגדים ואי ציות אזרחי, כמו שנקטו אישים כמו גאנדי בהודו והדוקטור מרטין לותר קינג, מנהיג התנועה לזכויות האזרח בארצות הברית, במאבקיהם וכדי לקדם את הערכים בהם דגלו ולהתנגד לאלימות.
הפציפיזם יכול לנבוע ולהתבסס גם על הפרספקטיבה הפילוסופית וגם על הדתית, לאורך ההיסטוריה, הוא נקשר הן לתנועות דתיות והן לקבוצות חילוניות שונות.
הנה הפציפיזם והפציפיסטים:
https://youtu.be/ZCr2LLFr7WM
על שוחרת השלום שגילתה את גבולות הפציפיזם - הנאציזם (מתורגם):
https://youtu.be/Y7zyB7rsvHU
קליפ פציפיסטי מבית פינק פלויד:
https://youtu.be/rKBz5_pbdzM
סיפורו של הלוחם הפציפיסט שנלחם כדי להילחם מבלי להרוג והיה לגיבור (מתורגם):
https://youtu.be/3iKpSZV0jJo
ובחיוך - זה לא פציפיזם אלא סתם השתמטות (עברית):
https://youtu.be/lbt8ALAFiwE
"ג'וני שב משדה הקרב" הוא אחד הספרים הקשים על תוצאות המלחמה. הוא היה רב מכר שבו כתב בשנת 1939 הסופר האמריקני דלטון טרמבו בפשטות על הצד האפל והקודר של המלחמה. זהו הצד הנסתר והכואב, זה שלא כותבים בספרי הניצחון, אלה שמוציאים המנצחים לאחר תבוסתו של האויב ונצחונם שלהם.
דרך ג'וני הפצוע וחסר האיברים והיכולות לתקשר, מספר הספר בישירות ובלי להסתיר דבר את סיפור הכאב הנקי והאיום של מי ששילמו את המחירים של המלחמות.
הספר מגולל את סיפור חייו של ג'ו בונהם, חייל אמריקאי צעיר שמתגייס לצבא והופך ללוחם במלחמת העולם ה-1. במהלך המלחמה נפצע ג'ו, ג'וני, באורח אנוש. הוא מוחזר הביתה כשכל גפיו קטועות, ללא יכולת לדבר, לשמוע או לראות ורק מוחו מתפקד עדיין.
לאט לאט הוא מצליח ללמוד על העולם בשיטות שונות ובסוף הספר הוא מצליח לתקשר עם מטפליו על ידי הטחת גופו במיטה ושליחה של מסרים בקוד מורס. כך ג'וני אף מצליח להעביר את נאום השלום וכעס על המלחמה שלו, אחד הטקסטים הפציפיסטים החשובים בהיסטוריה בנושא קשה זה.
הנה קדימון לסרט משנת 1971 של "ג'וני שב משדה הקרב":
http://youtu.be/K7AFmXc0wK0
והצגה שלמה של "ג'וני שב משדה הקרב" (עברית):
http://youtu.be/poI5aw5Sxgw
"שיער" הוא שמו של מחזמר רוק מהפכני ושובר מוסכמות משנות ה-60, שתאר את עולמם של הצעירים ההיפים באמריקה ואת האהבות והסערות הרגשיות שהם חוו אז, לצד הביקורת החברתית הנוקבת שלהם על החברה של המבוגרים ומרד הנעורים כנגד מה שנתפס בעיניהם כרקוב.
המחזמר, שהפך פולחן, הועלה לראשונה בסוף שנות ה-60, ממש בזמן שמהפכת ה"היפים" התרחשה בארצות הברית והחלה להתפשט בעולם המערבי. העלילה התרכזה בחבורת היפים שוחרי שלום ואהבה מניו-יורק, בימים שלפני גיוסו של קלוד מנהיגם לצבא ולמלחמה בוויטנאם.
הם מוחים נגד מלחמת וייטנאם אבל הם עדיין קצת ילדים וכשהם מסתבכים הם ממהרים להורים, כדי לקבל עזרה.
כשעלה "שיער" לראשונה בשנת 1967, זה היה שיא תקופת ההיפים, שכונו "ילדי הפרחים". צעירים אלה, שהאמינו בשלום, פתיחות, שוויון, חופש ואהבה חופשית, ראו במלחמה בוייטנאם דוגמה למה שרקוב בחברה האמריקנית. אבל זה לא מנע מהם להיבלע במטוסי התובלה הצבאיים שלקחו אותם אל החזית.
המחזמר היטיב לשרטט את הלבטים שלהם בחיפוש דרך חדשה לעצמם, תוך התמודדות עם המציאות שמסביבם ועם מערכת היחסים שבין הפרט לקבוצה.
ב-1979, כ-12 שנה מאוחר יותר, הביא סרטו של הבמאי מילוש פורמן "שיער", את עלילת מחזמר הקאלט והשירים מתוכו אל האקרנים. הסרט, שהציג בדיעבד את "ילדי הפרחים", אותם היפים מורדים של שנות ה-60, הפיץ בכל העולם את הרעיונות של המחזמר ונתן ביטוי לשאיפה של צעירים לעולם טוב וצודק יותר, עולם של אהבה וללא מלחמות.
הנה סיפור המחזמר דרך ההפקה הישראלית האחרונה (עברית):
https://youtu.be/y_h22_O0uZQ?t=26s&end=3m11s
השיר "תנו לשמש יד" מתוך המחזמר "שיער":
https://youtu.be/fhNrqc6yvTU
השיר "אקווריוס":
https://youtu.be/Cb8luHdpR84
ברגר שר באנגלית "יש לי חיים" על שולחן האוכל היוקרתי:
https://youtu.be/ivyuT_VY3_E
קדימון מהמחזמר "שיער" כפי שהוצג בישראל בשנים האחרונות (עברית):
https://youtu.be/K-U1K_1UTLE
וקטעים מהביצוע של "שיער" בישראל של שנות ה-70, בין השאר עם צביקה פיק ומרגול הצעירים (עברית):
https://youtu.be/MXtSMLUGICk?t=5m42s
צעירים שסיימו ללמוד מכירים את התופעה המתסכלת הזו של מבקשי עבודה ראשונה.. אתם לא מתקבלים לעבודה בשל חוסר ניסיון ומצד שני לא תוכלו לרכוש ניסיון כזה, כי לא יקבלו אתכם לעבודה שתאפשר רכישת ניסיון כזה...
מלכוד 22.
כלומר, התופעה הזו היא סוג של מלכוד 22 (Catch 22) - תופעה חברתית שיכולה להתבטא במקרים שונים, אבל המאחד ביניהם הוא המלכוד של משהו שהכרחי ליצירת דבר אחר, שבהיעדרו שלו המשהו הראשון בעצמו לא יכול להתקיים.
העניין מגיע מהספר בשם זה, רומן עוקצני ואנטי-מלחמתי שכתב ג'וזף הלר, סופר יהודי ששירת כנווט מוטס במלחמת-העולם השנייה.
הספר הפופולרי כל כך, שנתפס כיצירת מופת אנטי מלחמתית מעולה, הפך לסרט ומשם לקונספט של מלכוד 22.
במקור קיבל הספר את שמו מסעיף שבעלילת הספר מצוי כביכול בחוק השירות הצבאי האמריקני. על פיו רק מי שהשתגעו יכולים להשתחרר מהצבא. אך יש כאן מלכוד כי כל חייל שמבקש להשתחרר מהצבא בשל הפחד מהסכנות הכרוכות בשירות בו, סביר שלא יזכה לשחרור מכיוון שהוא לא משוגע.
ולמה לא משוגע? - כי מלכוד אחר, מלכוד 22, מציין שדאגה של מי שרואה סכנות ברורות ומיידיות לביטחונו האישי ולחייו במלחמה היא תוצאה של חשיבה הגיונית - ולא של משוגע.
בספר, אגב, מודגם המלכוד בעוד הרבה דוגמאות משונות מימיה הצעירים של הדמות - יורשה לה לאכול תפוחים בפיה רק אם יותר לה להכניס אגוזים לפה - אך ברגע שהיא שמה את האגוזים בפיה, ההסברים שלה לא מובנים, כי פיה "מלא באגוזים"...
אז מלכוד 22 היא מעין וריאציה על בעיית הביצה והתרנגולת. זוכרים? - מי הייתה קיימת קודם... אבל מהצד של הבעיה. כי דילמת מלכוד-22 נעוצה בכך שכל שלב מסתמך, כמו בהרבה מקרים, על השלמת השלב שלפניו, אבל בה התחלת השלב הראשון מחייבת את השלמת השלב האחרון... כלומר מדובר במצב בו לא ניתן לפתור או לצאת מהבעיה, כי אין את המצב שמאפשר להתחיל לעבוד עליה.
מכירים את זה היטב גם מי שמשתמשים במשקפי ראיה ומאבדים אותם בבית מדי פעם. הקושי בלמצוא את המשקפיים כשאנחנו בלי משקפיים הוא גם תופעה מסוג מלכוד 22.
או השועל שמתגנב לכרם דרך חור בגדר, טורף המון ענבים ואז מתקשה להשתחל החוצה כי גופו מפוצץ ושמן. אם ימתין שיתרוקן הוא יצליח לצאת וימצא את עצמו בחוץ, אבל שוב יהיה רעב - בדיוק כמו שהיה מלכתחילה ולכן שוב ירצה להיכנס...
הנה הדיאלוג המפורסם מהסרט מלכוד 22 בו הוא מגלה את האבסורד:
https://youtu.be/ANwtzwfSbhc
קדימון לסדרה המבוססת על הספר (מתורגם):
https://youtu.be/u8A-KA7PwbU
הטריילר לסדרה שמראה את המלכוד המפורסם:
https://youtu.be/7dCfrf4Uyu8
מצגת וידאו עם מצבי מלכוד 22 בחיים:
https://youtu.be/pjsoC3OdbDE
ואוסף עובדות על הספר המפורסם:
https://youtu.be/566a2dHODPY?long=yes
פציפיזם
צ'ארלי צ'פלין היה אחד היוצרים הגדולים בתולדות הקולנוע. בעידן הסרטים המדברים, סוף סוף נשמע קולם של כוכבי הראינוע, הסרט האילם. רבים מהם התגלו לצופים כבעלי קולות מצחיקים, משונים, או לא מעניינים והקהל הפסיק לצפות בהם. צ'ארלי צ'פלין המתין שנים לפני שהחל לעשות "טוקיז", סרטים מדברים.
כשעשה זאת לבסוף, צ'אפלין היה מהכוכבים היחידים של הראינוע (הסרט האילם) שעברו אל "הסרט המדבר" בהצלחה מרובה. וצ'פלין לא סתם דיבר, אלא עשה סרט גדול, שבו לגלג על הדיקטטורה ועל הדיקטטור הנאצי היטלר. בסרט "הדיקטטור הגדול" הוא נתן את נאום חייו.
הסרט "הדיקטטור הגדול" שיצא לאקרנים בשנת 1940 הפליא צ'ארלי צ'אפלין להציג בצורה סאטירית את הדיקטטור המגוחך, שרוצה לשלוט בעולם ומסתבך בשיגעונו. בסופו מציג צ'אפלין את אחד הנאומים המרגשים והחכמים בתולדות הקולנוע, נאום של שלום, מלא אהבה וחמלה, של דיקטטור קולנועי לעולם אמיתי, שעמד לחוות בתוך זמן קצר את המלחמה האיומה בתולדותיו.
צריך להבין שרק ב-1929, עוד בטרם הפך לשליט גרמניה, זכה היטלר לנצל את ההמצאה החדשה, המיקרופון שמחובר למערכת הגברה, כדי לנאום בפני 18 אלף איש בבת-אחת. זו הייתה התקדמות עצומה, למי שנאלץ עד אז לנאום לפני מאות בודדות של מאזינים בכל פעם. באופן כללי, היטלר היה ידוע בניצול של כל המצאה חדשה בכדי לזכות בתמיכה, לשלוט ולהשיג את מטרות המפלגה הנאצית.
בסרט הזה מנצל הקומיקאי המצליח בעולם את ההמצאות החדשות של הקולנוע וההגברה, דווקא כדי ללעוג לפיהרר של גרמניה. לשמחתנו, במירוץ החידושים הזה ניצח הדיקטטור הקולנועי הטוב את הדיקטטור הנאצי האמיתי. הטוב ניצח את הרע, האמן ניצח את האנטישמי, הרשע והרצחני.
אגב, עוזריו של היטלר העידו שהרודן הנאצי אהב מאד את סרטין של צ'אפלין וגם את הסרט הזה, גם אם הוא הפך אותו במידה רבה לבדיחה קולנועית.
נאומים איקוניים נוספים בתגית "נאומים מפורסמים".
הנה עריכה עכשווית של נאום הדיקטטור הגדול, מהנאומים הגדולים בתולדות הקולנוע (מתורגם):
https://youtu.be/j5U0pwdm5IU
הכשלון הצבאי הראשון שתועד בתקשורת אי-פעם היה כנראה הסתערות הבריגדה הקלה. זו הייתה מתקפת חיל פרשים כושלת שדווחה במהלך מלחמת קרים לתקשורת האנגלית, באמצעות הטלגרף.
כתב הטיימס הלונדוני שדיווח על המתקפה, שהה בחזית עם החיילים. ההסתערות הפכה לפרשה מדוברת ומעוררת מחלוקת, בעיקר משום שמפקד הכוח, הלורד קרליגן, לא שילם מחיר על התבוסה בקרב.
ההסתערות התרחשה בקרב בלקלווה בשנת 1854. פרשי החטיבה הרכובה הקלה הבריטית, יצאו להילחם בצבא הרוסי. ההסתערות נמשכה רק כ-20 דקות, אבל במהלכה נשארו פחות מ-200 מחיילי הכוח על סוסיהם.
זה היה פחות משליש הבריגדה הקלה ומאות ההרוגים והפצועים גרמו לוויכוחים רבים באנגליה של אותם הימים.
מילותיו של המשורר טניסון "לעמק המוות רכבו ה-600" הפכו לקריאה נגד המלחמות באשר הן.
"קיץ של אהבה" (Summer Of Love) היה השם שניתן לקיץ הפציפיסטי ביותר, קיץ של שלום, הקיץ של שנת 1967. הוא ניסה אז לתאר את האווירה המדהימה שאפפה את הצעירים בסן פרנסיסקו. די מהר תכונה כך כל אותה שנה ודי אירוני לחשוב שכאן בישראל היינו עסוקים במשך 6 ימים באחת המלחמות הכי גדולות שלנו...
ה"סאמר-אוף-לאב" היה הקיץ שבו חגגו ה"היפים" או "ילדי הפרחים" את החופש, האהבה החופשית, ההתקרבות אל הטבע ואת כמויות הקנאביס וה-LSD שהם השיגו בכל פינה. בקיץ הזה הם זעקו לעולם ולאמריקה השמרנית מסרים של שלום, שוויון ואהבה, תוך שהם מבלים בפסטיבל הכמעט הכי חשוב בתולדות הרוק - פסטיבל מונטריי. אגב, ממש בפסטיבל הזה יתגלה המשיח של הגיטרה החשמלית והאייקון הכי גדול שלה - ג'ימי הנדריקס. טעה מי שאמר שמשיח לא בא, אבל הוא הלך מהר מדי אחר כך...
אותו "קיץ של אהבה" היה קיץ של שחרור אבל גם של מרד בשמרנות ובכוח, קיץ של קריאה לעולם טוב יותר, פתוח וחופשי, עולם ללא גבולות והפרדות, עולם של אהבה ושחרור ממחסומים, חוקים ועכבות. הוא היה קיץ יפה ולא כל כך אנרכיסטי ומורד כמו שחשבו, אלא יותר קיץ של תקווה ושאיפה לשינוי. גם "ילדי הפרחים" לא היו רק צעירים. היו ביניהם אמריקאים רבים שגילם היה כשל הוריהם, אבל הם רצו שינוי והלכו שלובי ידיים, כתף ליד כתף עם הצעירים.
הקיץ של האהבה היה תגובה למציאות אמריקאית איומה, של אלפי הרוגים בג'ונגלים של וייטנאם ולא פחות הרוגים מהוייטנאמים. אלה היו ילדים, זקנים, נשים וטף שספגו בכפריהם הפצצות אכזריות מהאוויר. "ילדי הפרחים" ראו בהם קודם כל בני-אדם ורק אחר כך אויב. בקיץ של 67 הם מתחילים לצאת לרחובות ולהפגין, למחות ולדרוש הסברים מהממשל האמריקאי ולזעוק נגד השהייה בווייטנאם.
אבל השנה הזו התחילה בינואר 67, כשבגולדן גייט פארק, פארק ענק בסן פרנסיסקו, קליפורניה, התקיים האירוע שהחל בסוף צהרי ה-14 בינואר ונמשך עד וכל הלילה. באותו אירוע רצו המארגנים לקדם שלום, סובלנות, אושר ואהבה בעולם. 30 אלף המשתתפים שהגיעו לכינוס היו הראשונים שיצרו את מה שיהיה ל"שבט" המיתולוגי של "ילדי הפרחים". הם ידברו על שלום ו"פסיכדליה", בצד אחווה ואהבה. באביב יתחילו לזרום צעירים מכל רחבי ארה"ב לסן פרנסיסקו והעיר תהפוך למרכז הרוחני והאידאולוגי של "ילדי הפרחים". אזור הייט אשבורי שבעיר, יהפוך למוקד הפעילות של קיץ האהבה. שמו יעלה מעתה כמעין חדר מלחמה של השלום והאהבה. תרבות הנגד של צעירי אמריקה החלה לפעול. באהבה, אבל בנחישות.
בקיץ של האהבה היו ההיפים בשעתם היפה והטהורה ביותר. לאות מחאה, מרד, אהבה וכמיהה לשלום, מצוידים באמונה ובתמימות מספקת, עמוסי חדווה משירתו של אלן גינצבורג ומבושמים היטב בסמי המסקולין שדחף להם טימותי לירי, הצעירים האלה יצרו להם סמל - הם שזרו פרחים בשערם והאשימו את המבוגרים בהרס העולם. עוד שנה התקווה הזו תתנפץ, אבל בקיץ ההוא הכל היה אפשרי.
הנה מצגת וידאו על קיץ האהבה:
https://youtu.be/qI-Ji4gtBPM
תמונות וחומרים מצולמים מאותו קיץ של אהבה, שלום וקצב:
https://youtu.be/YNQ3lQFJwvs
סקוט מקנזי ששר "אם אתה הולך לסן פרנסיסקו, אל תשכח לשים פרחים בשערך":
https://youtu.be/bch1_Ep5M1s
הביטלס היו חלק מהקיץ של האהבה, אבל עשו מדיטציה והארה עם המהרישי בהודו:
https://youtu.be/aLeBZjPOJ-c
מצגת וידאו של תמונות התקופה:
https://youtu.be/7I0vkKy504U
תכנית טלוויזיה על הקיץ של אהבה ותרבות הנגד:
https://youtu.be/B2ZExRNT0GU?lomg.yes
ותכנית חינוכית על קיץ האהבה וההיפים שהתגלו בו לעולם (עברית):
https://youtu.be/blO7AYCKJQ0?long=yes
